‫אוניברסיטת תל אביב‬

‫הפקולטה לאמנויות‬
‫בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי‬

‫בית משה שלוש‬

‫בין מסורת למודרניות‬

‫אור אלכסנדרוביץ'‬

‫עבודה במסגרת הסמינר "ביטויי זמן ומקום באדריכלות בארץ ישראל"‬

‫בהנחיית ד"ר אתי גרבינר‬

‫אלול ה'תשס"א‪ ,‬ספטמבר ‪2001‬‬

 ‫תוכן‬

‫עמוד‬

‫‪3‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪.1‬‬

‫‪4‬‬ ‫פרק א'‪ :‬בית משה שלוש – נסיבות הקמתו ותולדותיו‬ ‫‪.2‬‬

‫‪10‬‬ ‫פרק ב'‪ :‬בית משה שלוש – תיאור האתר‬ ‫‪.3‬‬

‫‪15‬‬ ‫פרק ג'‪ :‬בית משה שלוש – ניתוח‬ ‫‪.4‬‬

‫‪37‬‬ ‫סיכום‬ ‫‪.5‬‬

‫‪41‬‬ ‫נספח תמונות‬ ‫‪.6‬‬

‫‪74‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫‪.7‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מבוא‬

‫האתר בו עוסקת עבודה זו הוא אחד מצמד בתים תאומים מראשיתה של תל אביב‪ .‬שני הבתים נבנו בשנת ‪1914‬‬
‫על ידי יוסף אליהו שלוש – האחד עבור בנו הבכור משה‪ ,‬והשני עבור אחיינו מרקו‪ ,‬שהיה בנו הבכור של אחיו‬
‫הגדול‪ ,‬אברהם חיים שלוש‪.‬‬

‫העבודה תתמקד בבית משה שלוש‪ ,‬בעיקר משני טעמים‪ :‬ראשית‪ ,‬מאחר שבעל הבית היה אביה של סבתי‪ ,‬היו‬
‫המקורות הראשוניים הנוגעים לבית זה נגישים יותר מאלה של הבית התאום; ושנית‪ ,‬מאחר שמדובר בבתים‬
‫תאומים שהזהות בפרטיהם מלאה‪ ,‬יספיק הדיון באחד מהם כדי לענות על השאלות המרכזיות שיועלו לדיון‪.‬‬

‫העבודה באה לבחון את המקורות השונים ששימשו את יוסף אליהו שלוש בעת בניית הבית‪ ,‬על בסיס התפישה‬
‫כי כל יצירה תרבותית אינה פועלת בחלל ריק‪ ,‬והיא תלויה רבות בזמן ובמקום בו נוצרה‪ .‬העבודה תראה כי בית‬

‫משה שלוש מכנס בתוכו מסורות בניה מקומיות עם שיטות בניה וסגנונות שיובאו מארצות אירופה – ובראשן‬
‫גרמניה‪ .‬שילוב זה בא לידי ביטוי לא רק בבית משה שלוש אלא גם באישיותו של מתכננו‪ ,‬יוסף אליהו שלוש‪,‬‬
‫ובסגנון חייו‪ .‬חשיבותו של הבית נובעת מן היכולת להציג דרכו את הלבטים והנסיונות של הבניה למגורים בקרב‬

‫ובמיוחד הבניה העממית שהתקיימה מכוח מוסכמות‬ ‫–‬ ‫הישוב היהודי העירוני של ראשית המאה שעברה‬
‫חברתיות‪ ,‬במקביל לתכנון האדריכלי המקצועי‪.‬‬

‫מאחר שבית משה שלוש זוכה לאזכורים מועטים ובלתי מדויקים בספרות המחקרית‪ ,‬התבסס איסוף החומר‬

‫לעבודה בראש ובראשונה על פניה למקורות ראשוניים‪ .‬שיחות התקיימו עם בני משפחה שהכירו את הבית‬
‫)במיוחד עם לאה אלכסנדרוביץ' ואהרן שלוש‪ ,‬ילדיו של משה שלוש(‪ ,‬והתקיים חיפוש בארכיונים שונים אחר‬
‫חומר מקורי ששרד‪ .‬במקביל‪ ,‬נעשתה עבודת שטח שכללה תיעוד צילומי של הבית ושל אתרים רלוונטים נוספים‪.‬‬
‫מעבר לכך הוקדש גם מקום לעיון בספרות מחקרית הנוגעת לתקופה ואשר שופכת אור על מניעים ומגמות‬
‫הניכרים בבית משה שלוש‪.‬‬

‫תודתי נתונה ללאה אלכסנדרוביץ'‪ ,‬אהרן שלוש‪ ,‬ויקי פומרוק‪ ,‬שולה וידריך‪ ,‬אדר' אמנון בר אור‪ ,‬אדר' נחום‬
‫לחמן ומהנדס אמנון ז"ס‪ ,‬על שהקדישו לי מזמנם‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫פרק א'‪ :‬בית משה שלוש – נסיבות הקמתו ותולדותיו‬

‫בית משה שלוש הוא אחד מצמד בתים תאומים שבנה יוסף אליהו שלוש בשנת ‪ 1.1914‬הבית שוכן עד היום‬
‫‪2‬‬
‫במפגש הרחובות פינס‪ ,‬לילינבלום ושרעבי בתל אביב‪ ,‬בתפר שבין תל אביב ההיסטורית לשכונת נווה צדק‪.‬‬

‫האדמה עליה נבנה הבית היתה חלק מן "המגרש המאחד" שהפריד בין נווה צדק לבין תל אביב‪ 3.‬הבית הוקם‬
‫כהמשכו של הרצף הבנוי של נווה צדק ושכן בשורת הבתים הצפונית של השכונה‪ .‬הדבר מומחש היטב מתצלומי‬
‫האוויר שצולמו על ידי הצבא הבריטי בימים ‪ 19.11.1917‬ו‪ 4.1.1918-‬ועל ידי הצבא הגרמני בימים ‪22.11.1917‬‬
‫‪4‬‬
‫ו‪ ,12.1.1918-‬שהם גם התצלומים הראשונים המוכרים לנו של הבית‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הוקם בית משה שלוש כאחד משני "בתים תאומים" )הבית השני שימש כבית דודו‪ ,‬אברהם חיים שלוש(‪.‬‬
‫שני הבתים תוכננו ונבנו על ידי יוסף אליהו שלוש )‪ .(1934-1870‬יוסף אליהו שלוש היה בנו השני של אהרן‬

‫שלוש‪ ,‬מנכבדי הקהילה היהודית‪-‬ספרדית של יפו‪ ,‬צורף וחלפן כספים במקצועו‪ 5.‬בסמוך לאמצע שנות השמונים‬
‫של המאה התשע עשרה החל אהרן שלוש לרכוש קרקעות בצפונה של יפו‪ ,‬קרקעות עליהן הוקמו מרבית‬
‫השכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו‪ 6.‬יוסף אליהו שלוש התחנך בתלמוד תורה ביפו ולאחר מכן למד‬

‫שנתיים בבית ספר יהודי בבירות‪ .‬נישואיו בגיל שבע עשרה לפרחה בת אברהם מויאל )נישואים שאורגנו על ידי‬
‫משפחות החתן והכלה( קטעו את רצף לימודיו והוא פנה לעסוק במסחר בפריטים שונים )מזוודות‪ ,‬מעדרים‪,‬‬
‫מחרשות ועוד(‪ 7.‬במקביל‪ ,‬הביאו אותו עסקי המקרקעין של אביו להתעניין במלאכת הבניה‪:‬‬

‫"באותו זמן התקשר אבי המנוח עם אדריכל ארמני שהיה יחיד בעירנו‪ ,‬קרקש שמו‪ ,‬שסדר מדידה כללית‬
‫לאדמתנו‪ ,‬ערך תכניות הן לאדמה השיכת רק לנו והן לזו שבשותפות עם אמזליג ומויאל‪ .‬בלוותי את‬
‫האדריכל מדי יום ביומו לשעה קלה‪ ,‬בכדי להראות לו הגבולים שבינינו לבין השכנים נמשך מאד לבי‬
‫אחרי העבודה הזאת והייתי מסתכל לעבודות האדריכל בכל פרט ופרט נקודה ונקודה‪ .‬עד שניסיתי בעצמי‬
‫לערוך תכנית‪ ,‬שעלתה בידי יפה‪ .‬זכורני‪ ,‬שהאדריכל בבאו לקבל את משכורתו מידי אבי‪ ,‬אמר לו‪' :‬אני‬
‫התניתי אתך‪ ,‬לערוך בעד סכום זה תכניות ולמדוד את האדמה והנה גם למדתי את בנך שלווה אותי במשך‬
‫כל זמן העבודה ואם תשלחהו לבית ספר להשתלם מובטחני שיוכל להיות אדריכל טוב' – ואמנם גם‬
‫ידיעותי המעטות שרכשתי בהלכות האדריכליות‪ ,‬הביאו לי תועלת מרובה וביחוד לתועלת הישוב העברי‪,‬‬

‫‪ 1‬תמונות ‪.3-1‬‬
‫‪ 2‬תמונה ‪.4‬‬
‫‪ 3‬שביט וביגר‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ ;85‬כרמיאל‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;19‬תמונה ‪" .5‬המגרש המאחד" נקנה ב‪ 1912-‬על ידי חברת "גאולה"‪ ,‬וכלל שטח של ‪29‬‬
‫דונם בין תחילת שדרות רוטשילד לנווה צדק‪.‬‬
‫‪ 4‬קדר‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,92-91 ,15 ,9-8‬וכן כרמיאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;70-68 ,55‬תמונות ‪.7-6‬‬
‫‪ 5‬מוצאה של משפחת שלוש מהעיר אוראן )ווהראן( שבחופה הצפוני של אלג'יריה‪ .‬המשפחה עלתה לארץ בראשית שנות הארבעים של המאה‬
‫התשע עשרה‪ .‬עדות ראשונה על ישיבתה ביפו נמצאת במפקד מונטיפיורי השני משנת ‪ ,1849‬במסגרתו התפקדו ביפו אבי המשפחה‪ ,‬אברהם שלוש‪,‬‬
‫אשתו שמחה ובניהם יוסף ואהרן‪ .‬אברהם שלוש נפטר בשנת ‪ .1858‬בנו יוסף נפטר ערב חופתו בשנת ‪ .1865‬הדבר הפך את בנו השני‪ ,‬אהרן‪ ,‬לאבי‬
‫המשפחה בפועל‪ .‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ 24-19‬וכן רם‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪.38‬‬
‫‪ 6‬אלה הן נווה צדק‪ ,‬נווה שלום‪ ,‬מחנה יהודה‪ ,‬מחנה יוסף‪ ,‬שכונת אהרן ומחנה ישראל‪ .‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬תרצ"א‪ ,‬עמ' ‪ ;94 ,20-19‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪33-‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪ 7‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94-90‬‬

‫‪4‬‬
 ‫‪8‬‬
‫שהתחלתי להתמסר בכל כחותי ומרצי להקמת בנינים חדשים‪".‬‬

‫כחלק מהתעניינות זו‪ ,‬הקים יוסף אליהו שלוש יחד עם אחיו הבכור‪ ,‬אברהם חיים שלוש‪ ,‬חברה בשם "האחים‬
‫שלוש"‪ .‬החברה עסקה במסחר בחומרי בניה )ובעיקר במלט(‪ ,‬ברכישת קרקעות ובקבלנות בנין‪ .‬במקביל‪ ,‬פתח‬
‫יוסף אליהו שלוש עם אחיו הבכור בית חרושת למרצפות‪ ,‬ממנו צמח מאוחר יותר בית החרושת של "האחים‬

‫שלוש" שייצר בעיקר אלמנטים טרומיים מבטון‪ 9.‬נראה‪ ,‬כי העיסוק המעשי בתחום הביא את יוסף אליהו שלוש‬
‫לשמש פעמים רבות לא רק קבלן וספק של חומרים אלא גם מתכנן‪ ,‬על סמך דגמים מוכרים של סידורי תכניות‬
‫בניה או על פי דרישות בונה הבנין‪:‬‬

‫"בשנת ‪ 1896‬התחלתי לחלום ע"ד הקמת בנינים כדי להגדיל את הישוב‪ .‬הרהרתי‪ ,‬אדמה יש לנו‪ ,‬חמרי‬
‫בנין וגם תכניות אני יכול לעשות וכיצד נוכל לשבת בחבוק ידיים‪ ,‬מבלי לפעול על שדה הבנין? ואמנם‬
‫כעבור זמן לא היה זה עוד בחזקת חלום כי אם מציאות ממש‪ .‬מדי יום ביומו הייתי עורך תכניות בכוונים‬
‫שונים ומתאימן למגרש זה או אחר‪ ,‬עד שאבי ואחי התחילו להתענין בכל תשומת לבם בעבודת הבנין‪...‬‬
‫במשך הזמן נהייתי לאדריכל לא מדופלם‪ .‬תכניות לרוב היו לי מן המוכן בבית שעשיתי בעצמי‪ ,‬הזמנתי‬
‫קטלוגים לבנין בתים שונים מחו"ל וגם מכשירים למדידת אדמה הבאתי מאירופה‪ .‬כל מגרש שהייתי‬
‫מוכר חובתי היתה למדוד מקודם את המגרש ולמסרו לידי בעליו כשהוא מסומן בגבוליו לארבע רוחותיו‪.‬‬
‫הקונה היה מתיעץ עמדי על דבר אפני הבנין ולפי איזו תכנית ובנה אחר כך לפי הערותי‪ ,‬עד שגם אלה‬
‫שהיו בונים בתים לא על אדמתנו גם כן באו אלי לדון עמי על דבר בניניהם‪ .‬מסבת היותי טרוד ביום‬
‫בעסקי המרובים פנו אלי האנשים בלילות לביתי‪ ,‬הייתי שומע דבריהם‪ ,‬נותן להם עצות‪ ,‬עורך תכניות‬
‫ומציין להם את הסכום שיעלה הבנין‪ ,‬לפי נסיונותי ומומחיותי‪".‬‬

‫יותר משמעידים הדברים על הכשרתו של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬יש בהם כדי לשפוך אור על אופן התכנון והבניה‬
‫של בתי מגורים בשלהי התקופה העות'מאנית‪ .‬בתי המגורים נבנו על פי רוב לפי דגם מקובל‪ ,‬לפי סידור חללים‬
‫מסורתי ובהתאם למימדיו של המגרש‪ .‬תפקידו של הקבלן‪-‬מתכנן היה להוציא אל הפועל את התבנית הקיימת‪,‬‬

‫במגבלות השטח המסוימות‪ ,‬ותוך שימוש במבחר מצומצם של חומרים וטכניקות בניה‪ .‬הבתים שהוקמו בדרך זו‬
‫מבוססים היו על תפישה חללית רווחת‪ ,‬אשר זכתה ליישום נקודתי משתנה על בסיס "חוקי על" מקובלים‪.‬‬
‫ה"רעיון" האדריכלי לא הצריך‪ ,‬משום כך‪ ,‬התערבות אדריכלית מקצועית‪ ,‬אלא היווה חלק מ"אוצר המלים" של‬
‫‪10‬‬
‫ההתפרסות המרחבית של בני המקום‪.‬‬

‫תפקיד הקבלן‪-‬מתכנן‪ ,‬במובן שיושם על ידי יוסף אליהו שלוש‪ ,‬הקדים את תפקיד האדריכל )בהגדרתו כאדם בעל‬
‫הכשרה מקצועית פורמלית ומוכרת מסוג מסוים בתחום התכנון והבניה( בבניה למגורים בארץ ישראל‪ .‬דמותו‬

‫מעידה יותר מכל על השינוי המהותי שעבר תחום התכנון המקצועי בתקופת חייו – מתכנון אדריכלי שהיה מיועד‬

‫‪ 8‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬

‫‪ 9‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .53‬לאחר מלחמת העולם הראשונה נוהל בית החרושת בידי ישעיה לוריא‪ ,‬גיסם של האחים שלוש‪ .‬בתקופה זו זכה בית‬
‫החרושת לשגשוגו הגדול ביותר‪.‬‬
‫‪ 10‬פוקס‪ ,‬חלק א'‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.85‬‬

‫‪5‬‬
‫בעיקר לבניני ציבור‪ ,‬ואשר הותיר את הבניה הפרטית בידיהם של "בעלי מלאכה" כיוסף אליהו שלוש‪ ,‬לתכנון‬
‫אדריכלי שכלל גם בתי מגורים – פרטיים ומשותפים‪ .‬על רקע שלהי תקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית‬
‫היה בכוחו של יוסף אליהו שלוש להפוך ל"אדריכל בפועל" גם ללא הכשרה מקצועית פורמלית‪ ,‬בשיטה של‬

‫התנסות בעבודה ולמידה בדרך של ניסוי וטעיה – אופן הכשרה שכמעט ואינו יכול להתקיים במערכת הרישוי‬
‫‪11‬‬
‫הפורמלית הפועלת כיום‪.‬‬

‫הסיפור המקובל במשפחה באשר לנסיבות בנייתם של "הבתים התאומים" ברחוב פינס קשור קשר ישיר למבנה‬

‫החמולתי‪ ,‬על פיו התנהלו חיי המשפחה באותה תקופה‪ 12.‬עד השנים הראשונות של המאה העשרים התגוררו‬
‫שלושת בניו של אהרן שלוש )אשר היו כבר נשואים ובעלי משפחות( בבית אביהם בנווה צדק )הבית ניצב על‬
‫תילו עד היום ברחוב שלוש ‪ .(32‬צמוד לבית זה פעל בית החרושת של "האחים שלוש"‪ .‬ראשון יצא מן הבית‬

‫האח הבכור‪ ,‬אברהם חיים שלוש‪ ,‬שעבר להתגורר בבית ברחוב רוקח ‪ 10‬בנווה צדק כנראה בסביבות שנת ‪.1905‬‬
‫עם הקמת תל אביב יצאו גם שני בניו האחרים של אהרן שלוש – יוסף אליהו ויעקב – מבית אביהם‪ 13.‬כל אחד‬
‫מהם הקים בשכונה העברית החדשה את ביתו‪ .‬הבתים הוקמו‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬בשדרות רוטשילד – בית יוסף אליהו‬

‫שלוש בשדרות רוטשילד ‪ ,9‬ובית יעקב שלוש בשדרות רוטשילד ‪.11‬‬

‫בשנת ‪ 1913‬נישא בנו הבכור של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬משה‪ ,‬לרחל מדניצקי‪ .‬בעקבות הנישואים‪ ,‬הוחלט להקים לו‬
‫בית על אדמה שהיתה שייכת ל"אחים שלוש"‪ 14.‬מאחר שבנו הבכור של אברהם חיים שלוש‪ ,‬מרקו‪ ,‬טרם זכה‬

‫לבית משל עצמו‪ ,‬ומשום שלא היה זה נאה להעניק למשה בית משלו לפני בן דודו הגדול ממנו‪ ,‬נקבע כי מוטב‬
‫להקים שני בתים חדשים במקביל‪ ,‬על אותה אדמה‪ .‬כדי למנוע צרות עין‪ ,‬הוסכם עוד כי שני הבתים יבנו כבתים‬
‫תאומים )כלומר‪ ,‬האחד בנוי כתמונת ראי של משנהו‪ ,‬עם זהות מלאה בכל פרטי הבנין(‪ .‬מאחר שהמגרשים‬
‫המיועדים לבניה היו שונים בגודלם‪ ,‬הוחלט עוד כי תחילה יבנו שני הבתים‪ ,‬ורק עם תום הבניה תערך הגרלה‬
‫שתקבע את זהות בעליו של כל אחד מהם‪ 15.‬בהגרלה זכה משה‪ ,‬והוא שנכנס להתגורר בבית שברחוב פינס ‪.30‬‬
‫בבית השני‪ ,‬ברחוב פינס ‪ ,32‬עבר להתגורר‪ ,‬כבר בסמוך להשלמתו‪ ,‬אברהם חיים שלוש )אביו של מרקו שלוש‪,‬‬

‫עבורו נבנה הבית במקור(‪ ,‬והבית הפך לביתו לכל דבר ועיקר‪ 16.‬באשר לשאלת התכנון‪ ,‬הסברה המשפחתית היא‬

‫‪ 11‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .147‬יוסף אליהו שלוש מתאר את אדישותה של עיריית יפו באשר לאופי המבנים שיוקמו בשטחה ולהכשרתם של‬
‫מקימיהם‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬התעניינה עיריית יפו בעיקר במס שעל הבונה היה לשלם לפי שטח המבנה שבנה‪.‬‬
‫‪ 12‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬
‫‪ 13‬יוסף אליהו שלוש מספר כי "ברשות אבי גרנו כל אחד עם משפחתו בבית מיוחד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל האחים נזקקו לאישור אביהם בטרם יצאו מן‬
‫הבית‪ .‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.104-103‬‬
‫‪ 14‬וזאת שלא כמו אביו‪ ,‬שלאחר נישואיו המשיך להתגורר עוד שנים ארוכות בבית אביו‪.‬‬
‫‪ 15‬הזוכה אמור היה לקבל את הבית השוכן במגרש הגדול מבין השניים‪ ,‬כאשר "עודף" השטח נוצל להקמת גן ולא לבניה נוספת‪.‬‬
‫‪ 16‬לאחר מותו של אברהם חיים שלוש ב‪ 1925-‬המשיכה אשתו‪ ,‬שרינה‪ ,‬להתגורר בבית יחד עם חלק מילדיה‪ ,‬במיוחד עם בניה מרקו וזכי‪ ,‬שלא היו‬
‫בעלי משפחות‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫כי משה שלוש תכנן את הבית באופן ספונטני‪ ,‬והוא קבע‪ ,‬על פי ראות עיניו‪ ,‬את מיקום החדרים ואת גודלם‪,‬‬
‫‪17‬‬
‫באופן שהשליך גם על מבנה ביתו של דודו‪.‬‬

‫הגם שקשה לאמת את הגירסה המשפחתית באשר לתהליך התכנון‪ ,‬יש בידינו תכנית אדריכלית של אחד הבתים‬

‫)בית משה שלוש(‪ ,‬אשר עשויה להעמיד את הדברים באור שונה‪ 18.‬כותרתה ‪" -‬תכנית של שני הבתים להאחים‬
‫אברהם ויוסף שלוש במגרש 'המאחד'" – תוכנה וזמן עריכתה מסייעים לזהותה כתכנית הבית‪ .‬בתכנית משורטטת‬
‫רק קומת הכניסה של הבית השוכן כיום ברחוב פינס ‪ ;30‬מן הכותרת ניתן להסיק כי תכנית זו שמשה גם כבסיס‬
‫לבניית "אחיו התאום" )הגם שתכניתו היא תכנית ראי של הבית המשורטט(‪ .‬התכנית חתומה בידי יוסף אליהו‬
‫יפו‪ 19.‬בנוסף‪ ,‬כוללת‬ ‫–‬ ‫ומקום עריכתה‬ ‫–‬ ‫‪1.12.1913‬‬ ‫–‬ ‫שלוש‪ .‬בתחתית‪ ,‬מצד שמאל‪ ,‬מצוינים תאריך עריכתה‬
‫התכנית‪ ,‬הערוכה בקנה מידה של ‪ 1‬ל‪ ,100-‬מידות בניה‪ .‬בפינה הימנית העליונה‪ ,‬במהופך‪ ,‬מופיע חישוב של‬
‫שטח הבניה‪ ,‬אשר נראה כשרבוט מאוחר יותר‪ .‬אופן עריכת התכנית והעובדה כי העתקה התגלה במחלקת‬
‫השימור של עיריית תל אביב עשויים להוביל למסקנה כי מדובר בתכנית שהוכנה לצרכי רישוי – כפי שהיתה‬
‫חובה לעשות בכל בית חדש שהוקם בתל אביב‪ ,‬כבר מראשיתה‪ 20.‬הדבר מעיד על כך כי על אף ניתוקו של‬
‫המגרש מן הסביבה הבנויה של תל אביב באותה עת והתחברותו הפיזית לנווה צדק‪ ,‬נתפש הבית – מן הבחינה‬
‫‪21‬‬
‫הפורמלית וגם מעבר לכך ‪ -‬כחלק מן השכונה היהודית החדשה‪.‬‬

‫התכנית מציגה גירסה חד קומתית של הבית וחישוב השטחים מתייחס אך ורק לקומה אחת‪ .‬אולם‪ ,‬על גבי‬
‫השרטוט ה"מסודר" שרבטה יד לא מזוהה תוספת בלתי "מסורגלת" של חדר מדרגות בחזיתו האחורית )הקיים‬
‫במיקומו זה בבית העומד על תילו היום(‪ ,‬ומשום כך ניתן להסיק כי על אף שהתכנון הראשוני היה לבנות בית בן‬
‫קומה אחת‪ ,‬בדומה למרבית בתיה הראשונים של תל אביב‪ ,‬חל שינוי במהלך התכנון או אף במהלך הבניה‪,‬‬

‫והוחלט להוסיף לו קומה שניה‪ .‬לאה אלכסנדרוביץ'‪ ,‬בתו של משה שלוש‪ ,‬אשר באה לעולם בבית זה ביום כיפור‬
‫של שנת תרע"ה )ספטמבר ‪ ,(1914‬טוענת כי נולדה בבית בן קומה אחת‪ .‬מצילומי האוויר מנובמבר שנת ‪,1917‬‬
‫בהם מופיעים שני הבתים התאומים‪ ,‬עולה כי באותו זמן כבר היו שני הבתים בני שתי קומות‪ .‬תמונה דומה עולה‬

‫‪ 17‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,122‬וכן תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ‪ ,30‬מחלקת השימור של עירית תל אביב‪ ,1992 ,‬עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 18‬תמונה ‪.8‬‬
‫‪ 19‬חתימתו של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬וכן התאריך‪ ,‬המקום וקנה המידה כתובים כולם באותיות לטיניות‪ .‬על אף שלרוב נהג יוסף אליהו שלוש לחתום‬
‫בעברית‪ ,‬ניתן למצוא חתימה דומה שלו )‪ (J.E. Chelouche‬גם על כתב ערבות משותף של מקימי אחוזת בית )תמונה ‪ ,(9‬בצמוד לחתימת אחיו יעקב‬
‫)שחתימתו היא באותיות עבריות(‪.‬‬
‫‪ 20‬כץ‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.189-188‬‬
‫‪ 21‬בשנת ‪ ,1913‬כשנה לאחר קנייתו על ידי חברת גאולה‪ ,‬הסכים ועד תל אביב לקחת על עצמו את הטיפול באדמות "המגרש המאחד"‪ .‬בכך‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬סופח השטח לתל אביב‪ ,‬דבר שחייב את הבונים בו לבנות על פי תקנות הבניה של השכונה‪ .‬אחת מתקנות אלה התנתה בנייתו של בית‬
‫בהגשת תכנית מסודרת לאישור הועד‪ .‬דרויאנוב תרצ"ו‪ ,‬עמ' ‪.193‬‬

‫‪7‬‬
‫‪22‬‬
‫גם מן הצילום הראשון המוכר לנו של הבית מגובה אדם – אשר צולם בסוף שנת ‪ 1918‬או בתחילת שנת ‪.1919‬‬
‫מדברים אלה ניתן להסיק כי הגם שיתכן שהבית נבנה בתחילה כבית בן קומה אחת‪ ,‬הרי שסמוך מאוד למועד‬
‫בנייתו נוספה לו הקומה השניה‪ .‬כך או כך‪ ,‬הרי שתהליך התכנון או הבניה של הבית היה דו‪-‬שלבי – תחילה כבית‬
‫חד קומתי‪ ,‬ולאחר מכן כבית דו קומתי שעובד מתוך התכנון הראשוני‪.‬‬

‫חשוב לזכור כי בשנת הבניה ‪ - 1914 -‬היה הגל הראשון של בניית בתי תל אביב כבר נחלת העבר‪ 23.‬באותה‬
‫תקופה החלו להקים בתים נוספים בשכונה‪ ,‬מעבר לגרעינה הראשון‪ .‬במקביל‪ ,‬חלה עליה חדה בערך הקרקע‪,‬‬
‫משום שהקמת "אחוזת בית" )שבשנת ‪ 1910‬שינתה את שמה ל"תל אביב"( ושכונות יהודיות נוספות בסמוך לה‬
‫)כגון "נחלת בנימין"( יצרה ביקוש לאדמות הסמוכות‪ ,‬כמקום אטרקטיבי להתישבות יהודית מחוץ ליפו‪ 24.‬הדבר‬
‫הוביל כבר אז להוספת קומה נוספת לבתי הקומה הקיימים של השכונה )רוב בתיה של אחוזת בית‪ ,‬אשר ‪ 32‬מהם‬

‫נבנו על ידי יוסף אליהו שלוש‪ ,‬נבנו כבתי קומה עם גג רעפים(‪ 25.‬משום כך‪ ,‬יתכן שההבדל שבין התכנון המקורי‬
‫לבין הביצוע בשטח נבע מן הרצון לנצל את עליית ערך הקרקע ומתוך ראיה כי הבתים‪ ,‬גם אם הם ממוקמים‬
‫בקצה נווה צדק‪ ,‬יבלעו עד מהרה בין בתיה של תל אביב ויהוו חלק בלתי נפרד ממנה‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬לא היה הבית‬

‫יוצא דופן ביחס לבתים נוספים שקמו בסביבה היהודית הקרובה‪.‬‬

‫בית משה שלוש תוכנן כבית למשפחה אחת‪ ,‬כאשר בקומת הכניסה ממוקמים החדרים ה"ציבוריים" של הבית‬
‫)סלון‪ ,‬חדר אוכל וחדרי עבודה(‪ ,‬ואילו בקומה השניה – החדרים הפרטיים‪ .‬תחילה התגוררו בבית משה ורחל‬

‫שלוש‪ ,‬בתם לאה ובנם אהרן‪ .‬פטירתה הפתאומית של רחל בשנת ‪ 1922‬זעזעה את המשפחה כולה‪ .‬מרכז הכובד‬
‫המשפחתי נע בחזרה לבית הסב יוסף אליהו שלוש‪ .‬בבית משה שלוש נכנס להתגורר זוג מבוגר )יוסף דוד ושיינה‬
‫הורוויץ( כדיירי משנה בקומת הכניסה‪ ,‬ואילו משה שלוש‪ ,‬בתו ובנו עברו להתגורר בקומה העליונה‪ .‬חלק ניכר‬
‫מזמנם בילו שני הילדים בבית סבם וסבתם בשדרות רוטשילד ‪ .9‬סביב שנת ‪ 1924‬לערך עברו להתגורר בקומה‬
‫השניה גם יוסף אליהו שלוש ואשתו‪ ,‬פרחה‪ ,‬כנראה משום שבמקביל הורחב ביתם שבשדרות רוטשילד )לבית‬
‫נוספו אגף ימני ושתי קומות(‪ .‬כשנה לאחר מכן חזרו יוסף אליהו ופרחה שלוש לביתם‪ ,‬ועמם עברו להתגורר‬
‫בבית גם משה ושני ילדיו‪ ,‬כשהם מותירים בבית שברחוב פינס את בני הזוג הורוויץ‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1928‬נישא משה בשנית לנינה ברלין‪ .‬שוב אויש הבית כולו על ידי משה ובני משפחתו‪ ,‬תוך שמירה על‬
‫החלוקה המקורית בין קומת כניסה ציבורית לקומה עליונה פרטית‪ .‬בקומת הכניסה שכן משרדו של משה שלוש‪,‬‬

‫‪ 22‬תמונה ‪.10‬‬
‫‪ 23‬ביגר‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬
‫‪ 24‬ביגר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.50-48‬‬
‫‪ 25‬שביט וביגר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;235‬הרפז‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;92‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬

‫‪8‬‬
‫מרפאת העיניים של נינה ברלין‪ ,‬חדר האוכל והסלון‪ .‬בקומה העליונה מוקמו חדרי השינה של בני הבית‪ .‬החל‬
‫משנת ‪ 1932‬ועד לשנת ‪ ,1940‬בימים בהם כיהן משה שלוש כקונסול הכבוד של בולגריה בארץ ישראל‪ ,‬הונף‬
‫‪26‬‬
‫במרפסת שבחזית הבית הדגל הבולגרי‪.‬‬

‫נישואיה של לאה בשנת ‪ 1936‬הביאו לעזיבתה את הבית‪ .‬אהרן נישא בשנת ‪ 1943‬למרים אנג'ל‪ ,‬ועבר להתגורר‬
‫עמה בדירת חדר ברחוב נחמני ‪ .25‬בעקבות הפצרות ההורים חזר הזוג להתגורר בבית האב בשנת ‪ ,1946‬ושם‬
‫נולדו שתי בנותיו‪ .‬אהרן‪ ,‬מרים ובנותיהם המשיכו להתגורר בבית יחד עם משה שלוש ונינה ברלין עד לשנת‬
‫‪ .1961‬באותה שנה מכרה המשפחה את הבית‪ ,‬ובמקום החל לפעול בית ספר למוסיקה בשם "רננים"‪ .‬בית הספר‬
‫לא האריך ימים‪ ,‬ואת הבית קנה חיים ברקוביץ'‪ ,‬שהפעיל בו בית חרושת למכנסיים‪ 27.‬פריחתו המחודשת של‬
‫האזור בסוף שנות השמונים עודדה את שיפוצו ושימורו של הבית בשנים ‪ 28.1995-1992‬חזיתותיו המקוריות‬
‫שוחזרו כמעט בדייקנות‪ ,‬אולם פנים הבית שונה לבלי הכר‪ ,‬ותוך ניצול החללים הפנימיים הגבוהים )כחמישה‬
‫מטר וחצי גובה בכל קומה( הוקמו בו שלוש קומות מגורים – במקום השתיים המקוריות‪ .‬בעקבות שימורו שב‬
‫הבית לשמש כבית מגורים‪.‬‬

‫‪ 26‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.131-129‬‬

‫‪ 27‬בדומה לבתי מגורים רבים בסביבה‪ ,‬שהוסבו לבתי מלאכה קטנים והתרוקנו מתושביהם‪ .‬הדבר סייע להתדרדרותה של הסביבה‪.‬‬
‫‪ 28‬עבודת השימור נעשתה על ידי משרדו של האדריכל נחום לחמן‪ ,‬בשיתוף עם המהנדס אמנון ז"ס‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫פרק ב'‪ :‬בית משה שלוש – תיאור האתר‬

‫בית משה שלוש שימש בתחילה כבית למשפחה אחת‪ ,‬תוך הפרדה בין קומת כניסה ובה חללים "ציבוריים"‬
‫לקומה עליונה פרטית‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא ניכרה הפרדה זו בתכנית הקומות‪ .‬הבית בנוי בתבנית כמעט ריבועית )כ‪12.5-‬‬

‫על ‪ 13.5‬מטר(‪ .‬קומת הכניסה מוגבהת ביחס לרחוב במטר‪ ,‬ומופרדת ממנו בגדר בנויה בגובה של בין מטר וחצי‬
‫לשני מטרים‪ .‬הבית ממוקם כך שכניסתו הראשית פונה לרחוב פינס‪ ,‬ואילו כניסתו הצדדית ‪ -‬המובילה לחדר‬
‫המדרגות – פונה לרחוב שרעבי )באופן זה פונות הכניסות הצדדיות של שני הבתים התאומים זו כלפי זו(‪ 29.‬הבית‬
‫ניצב במרחק של כשני מטרים מקו המגרש מכל אחד מצדדיו )מלבד בחזיתו האחורית‪ ,‬שם שכן גן(‪ .‬שני גרמי‬
‫המדרגות הקדמיים – המונים חמש מדרגות – מקבילים לחזית הבית וצמודים לה‪ .‬הם מובילים – האחד מימין‬
‫והשני משמאל – לבימה מקדמת הניצבת לפני הבית ומדגישה את מיקום פתח הכניסה בחזית‪ .‬הדגשה זו מושגת‬
‫גם באמצעות נסיגה פנימה בקו הבנין באזור הכניסה‪ ,‬כאשר ה"שקע" שבחזית מחזק את החלוקה לשלושה‬
‫חלקים – מרכז ושני צדדים סימטריים – וכאילו "מושך" את המבקר לתוך הבית‪ .‬בימה זו שימשה לא פעם גם‬
‫כמקום ישיבה‪ ,‬משום שאפשרה תצפית נוחה על העוברים והשבים הן ברחוב לילינבלום והן ברחוב פינס‪.‬‬

‫החזית המזרחית‪ ,‬אשר במרכזה ניצב פתח הכניסה‪ ,‬היא חזית סימטרית‪ 30.‬בקומה הראשונה ממוקם חלון בכל‬
‫אחד מצדי פתח הכניסה; בקומה העליונה ממוקמות שלוש מרפסות – שתי מרפסות זיזיות מעל שני החלונות‬
‫ומרפסת מרכזית ה"לכודה" בין שלושה קירות מעל פתח הכניסה‪ .‬מרפסות זיזיות נוספות ממוקמות האחת בחזית‬

‫הצפונית והשניה בחזית הדרומית‪.‬‬

‫בצדו המערבי של הבית התקיים גן מוקף גדר בנויה )כיום עומד במקום בנין חדש‪ ,‬שהוקם כחלק מתהליך‬
‫השימור(‪ 31.‬הגישה ממנו אל הבית נעשתה דרך מרפסת גן פתוחה בקומת הכניסה‪ ,‬שההגעה אליה היתה בגרם‬
‫‪32‬‬
‫מדרגות שראשיתו במפלס הגן‪.‬‬

‫הבית חולק‪ ,‬למעשה‪ ,‬לשניים על ידי מסלול שנמתח מבימת הכניסה הקדמית‪ ,‬עבר במסדרון הרחב שבמרכז‬
‫הבית והסתיים במרפסת האחורית‪ .‬ממסדרון זה נפתחו פתחים אל החדרים‪ .‬סכימה דומה חוזרת על עצמה גם‬

‫כאשר הכניסה אל החדרים היא מן המסדרון המרכזי‪ .‬ההגעה לקומה זו היא בגרם המדרגות‬ ‫–‬ ‫בקומה השניה‬
‫הממוקם בחלקו המערבי של הבית‪ .‬חדרי השירות השונים )מטבח‪ ,‬אמבטיה‪ ,‬שירותים( רוכזו בירכתי הבית‪ ,‬בצד‬
‫הצפוני‪ .‬מולם‪ ,‬מעברו השני של המסדרון המרכזי‪ ,‬מוקם‪ ,‬כאמור‪ ,‬חדר המדרגות‪.‬‬

‫‪ 29‬תמונה ‪.3‬‬
‫‪ 30‬תמונה ‪.11‬‬
‫‪ 31‬תמונה ‪.12‬‬
‫‪ 32‬תמונה ‪.13‬‬

‫‪10‬‬
‫הבית נבנה מאבני כורכר אשר כוסו טיח‪ .‬בחזיתות הבית נחרץ הטיח בדוגמת הנחת אבן‪ .‬מבחינת השימוש‬
‫בחומרים‪ ,‬בולט חלקם של אלמנטים שונים מבטון שמקורם הוא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בבית החרושת של "האחים‬
‫שלוש"‪ .‬אלמנטים אלה כללו בלוקי בטון מעוטרים‪ ,‬משקופי חוץ‪ ,‬כרכובים‪ ,‬שערי כניסה‪ ,‬קונזולות תמיכה‬

‫במרפסות‪ ,‬מדרגות‪ ,‬מרצפות ועוד‪ .‬גדר הבית נחלקת למסד של אבני כורכר‪ ,‬מעליו שלוש שורות של בלוקי בטון‬
‫‪33‬‬
‫מעוטרים ומעליהם שבכות שנוצרו מאלמנטים טרומיים מבטון‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫בבית נעשו עבודות פרזול רבות – במעקות המדרגות הפנימיות‪ ,‬במעקות המרפסות ובסורגי חלק מן החלונות‪.‬‬
‫עבודות עץ כללו את כל המשקופים הפנימיים‪ ,‬הדלתות‪ ,‬מסגרות החלונות‪ ,‬התריסים ומסעד מעקה חדר‬
‫המדרגות‪ .‬חלק מעבודות העץ בוצעו על ידי נגרים ערבים מיפו וחלק על ידי בעלי מלאכה יהודים‪ 35.‬כן נעשה‬
‫שימוש בזכוכית )בדלתות הכניסה‪ ,‬בחלונות ובפתחי האוורור שבחדר המדרגות( וברעפי חרס בגג‪ .‬הגג היה גג‬

‫רעפים בעל ארבעה שיפועים‪ ,‬אשר הוקם על גבי מרבית שטח תקרת הקומה השניה‪ 36.‬אל החלל שמתחת לגג‬
‫הרעפים ניתן היה לגשת מירכתי הבית‪ ,‬אך החלל שמתחתיו לא נוצל‪ 37.‬הרעפים כיסו את מרבית שטח הגג‪ ,‬מלבד‬
‫החלק שמעל חדר המדרגות‪ ,‬אשר נוצל לתליית כביסה‪ .‬חדר המדרגות הוביל לגג הפתוח‪ ,‬והיציאה אליו נעשתה‬

‫דרך ביתן עשוי פח ולוחות אבץ המחופה בכעין "כיפת בצל"‪ 38.‬בשנת ‪ 1948‬נפגע הבית מפגז‪ ,‬אשר חדר דרך‬
‫תקרת הקומה השניה והתפוצץ מבלי לפגוע בקירות הבית‪ ,‬אך גרם להרס גג הרעפים‪ .‬עד לשיקומו של הגג כחלק‬
‫‪39‬‬
‫מתהליך השימור היה הגג שטוח‪ ,‬ולשם כך נבנה על הגג מעקה מלבנים בכל היקף קומת הגג‪.‬‬

‫בית משה שלוש בלט ביחס לבתי הסביבה בעיקר בשימוש הנרחב שנעשה בו באלמנטים הטרומיים שיוצרו‪,‬‬
‫רובם ככולם‪ ,‬בבית החרושת של "האחים שלוש"‪ .‬ראוי לייחד מספר מלים על השימוש הרב גוני באלמנטים אלה‬
‫במיוחד כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחזיתותיו השונות‪ .‬דיון מפורט יותר באשר למקורות השימוש‬ ‫–‬ ‫בבית‬

‫באלמנטים אלה ובמשמעות הדברים יובא בהרחבה בפרק הבא‪.‬‬

‫חומר הגלם העיקרי ששימש את מפעלם של "האחים שלוש" היה המלט‪ .‬המלט עורבב עם חול ים‪ ,‬שברי צדפים‬

‫‪ 33‬תמונה ‪.14‬‬
‫‪ 34‬תמונה ‪.15‬‬
‫‪ 35‬לדבריו של אהרן שלוש‪ ,‬עבודות העץ בקומה הראשונה נעשו בידי ערבים‪ ,‬ועבודות העץ של הקומה השניה בידי יהודים‪ .‬תוצרתם של הנגרים‬
‫הערבים החזיקה מעמד עוד שנים רבות‪ ,‬ואילו זו של הנגרים היהודים נרקבה בתוך זמן קצר והיה צורך להחליפה‪.‬‬
‫‪ 36‬לדברי אהרן שלוש‪ ,‬תקרת הקומה השניה הורכבה מקורות עץ עבות‪ ,‬אשר ביניהם נפרסו סרגלי עץ דקים שקושרו בגבס‪ .‬מעל התקרה הוקם גג‬
‫רעפים‪ .‬תקרה הבנויה בשיטה דומה ניתן לראות עד היום בבית אהרן שלוש ברחוב שלוש ‪.32‬‬
‫‪ 37‬אהרן שלוש מספר‪ ,‬כי מעל לחדרי השירותים והרחצה של הקומה השניה מוקם חדר "סתרים" קטן‪ ,‬ששימש לאחסנה‪ .‬הגישה אליו נעשתה מהגג‪,‬‬
‫דרך פתח סגור בדלת שהותקן ברצפת הגג‪ .‬פתח דומה הוביל מרצפת החדר למסדרון שליד חדר השירותים‪ ,‬אך כדי לרדת דרכו היה צורך להעזר‬
‫בסולם‪.‬‬
‫‪ 38‬הביתן לא שרד באף אחד משני הבתים התאומים‪ ,‬ולא שוחזר כחלק משימורו של בית משה שלוש‪.‬‬
‫‪ 39‬תמונה ‪.16‬‬

‫‪11‬‬
‫ואבנים קטנות כדי ליצור בטון‪ 40.‬תכונותיו העיקריות של הבטון – חוזק רב בלחיצה ויכולות עיצוב כמעט בלתי‬
‫מוגבלות – אפשרו לבית החרושת לנצל אותו בייצור מגוון רחב של אלמנטים שונים‪ ,‬עיטוריים ומבניים כאחד‪.‬‬
‫ניירות המכתבים ומודעות הפרסומת של "האחים שלוש" מציגים לאורך שנות פעילות בית החרושת פירוט מאלף‬
‫של אותו מגוון‪ ,‬כפי שהוא בא לידי ביטוי‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬בנייר מכתבים של בית החרושת משנת ‪:1914‬‬

‫"האחים שלוש – יפו; בית חרשת של כל מיני מרצפיות‪ ,‬לבנים ואבני צמנט – לוחות צמנט בעלי צבע‬
‫אחד ובעלי צבעים שונים – צנורות * אבנים * מחצות – מסגרות לחלונות ולפתחים – מדרגות *‬
‫מדרכות – צנורות ברזל של מים ושופכים – קורות ופסי ברזל – אבני מחצב – סיד הידרוליק – קבלנות‬
‫‪41‬‬
‫לבנין בתים"‬
‫שני סוגי מרצפות‪ ,‬שגודלן ‪ 20x20‬ס"מ‪ ,‬אשר יוצרו בבית החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬משמשים בבית משה‬
‫שלוש – מרצפות פנים‪ ,‬העשויות תערובת של פיגמנט ומלט ואשר פניהן חלקים )אלה הן המרצפות הצבעוניות‬
‫המוכרות בעלות הדגמים הגיאומטריים‪ ,‬שעיטוריהן נחשבים לעתים בטעות כ"מזרחיים"(;‪ 42‬ומרצפות מלט‬

‫שפניהן מחוספסים )כלומר‪ ,‬עשויים שקעים שונים‪ ,‬על פי דוגמאות( אשר הונחו לרוב מחוץ לבית‪ 43.‬למרצפות‬
‫אלה הוספו הצבעים שחור ואדום בשוליהן‪ ,‬על פי דוגמת העלה המוטבעת בהן‪ .‬גרמי המדרגות )פנים וחוץ(‬
‫מורכבים ממדרגות טרומיות יצוקות בטון‪ ,‬גם הן עם דוגמת הטבעה מחוספסת‪.‬‬

‫בבית משה שלוש נעשה שימוש בשני סוגים של בלוקי בטון חלולים‪ 44.‬הסוג הראשון שימש להקמת הגדר‬
‫ההיקפית‪ .‬אלה הם בלוקים מסיביים מבטון המורכב ממלט‪ ,‬חול ים‪ ,‬שברי צדפים ואבנים קטנות‪ .‬על אחד‬
‫מצדיהם של בלוקים עבים אלה )עובי כל בלוק ‪ 27‬ס"מ( מוטבעת דוגמת סיתות אבן‪ .‬הם נוצקו כשבמרכזם‬

‫חורים עגולים )בבלוק שרוחב פניו ‪ 50‬ס"מ נעשו שני חורים‪ ,‬כל אחד מהם בקוטר של ‪ 14‬ס"מ(‪ 45.‬החורים‪ ,‬אשר‬
‫נוצרו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬כדי לצמצם את כמות המלט בכל בלוק או כדי להקטין את מעבר הלחות דרכם ולשפר את‬
‫כושר הבידוד שלהם‪ ,‬מולאו בבנינים אחרים בסביבה )כגון בבתים ברחוב לילינבלום ‪ 9‬ו‪ (11-‬בתערובת של מלט‬

‫ושברי צדפים‪ ,‬במטרה לקשור בין הבלוקים‪ 46.‬שיטה זו יושמה גם בגדר הבנויה של בית משה שלוש‪ .‬בנוסף‪,‬‬

‫‪ 40‬תמונה ‪.17‬‬
‫‪ 41‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬
‫‪ 42‬הרפז‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .105‬דוגמה למרצפות מסוג זה הממוקמות בחלל הכניסה לבית משה שלוש נמצאת בתמונה ‪.18‬‬
‫‪ 43‬בבית משה שלוש הן מופיעות כיום בבימת הכניסה הקדמית‪ .‬בעבר היו מרצפות דומות גם לפני פתח הכניסה האחורי לחדר המדרגות‪ .‬ראו‬
‫תמונה ‪.19‬‬
‫‪ 44‬תמונה ‪.20‬‬
‫‪ 45‬תמונה ‪.21‬‬
‫‪ 46‬תמונה ‪ .22‬בהנחה בנדבכים‪ ,‬נוצר מצב שבו אחד מהחורים בבלוק העליון נמצא בדיוק מעל אחד מהחורים בבלוק התחתון‪ ,‬וכך הלאה בכל נדבך‬
‫ונדבך‪ .‬באופן זה‪ ,‬נוצרים "צינורות אוויר" אנכיים בין הבלוקים‪ ,‬שמילויים במלט מוסיף לקשיחותם האנכית כקיר‪ .‬בענין זה ראו ‪Sweeney, 1994,‬‬
‫‪ .pp. 204-220‬סוויני מביא תיאור של תבניות שונות בהן נוצקו בלוקי בטון ואופני הנחתם ליצירת קירות‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי החל מאמצע‬
‫המאה התשע עשרה‪ .‬בין השאר ניסה בשנות העשרים גם האדריכל פרנק לויד רייט לבחון שיטות שונות לבניית קירות באמצעות בלוקי בטון‬
‫מעוטרים‪ ,‬מתוך כוונה ליצור שיטת בניה מתועשת המצריכה מיומנות מינימלית מצד הבנאים‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫‪47‬‬
‫נמרחה על כל שורת בלוקים שכבה של מלט בטרם הונחה עליה שורת בלוקים נוספת‪.‬‬

‫הסוג השני של בלוקי הבטון שונה בתפקידו המבני ובעיטורו החיצוני‪ 48.‬המדובר בבלוקים שאורך ורוחב פניהם‬
‫דומה לזה של בלוקי הגדר )אם כי רוחב חלקם הוא רק ‪ 40‬ס"מ(‪ .‬בלוקים אלה הונחו בתבנית שתי וערב בפינות‬
‫הבית‪ ,‬וכן בקו התקרה של שתי הקומות בחזית‪ .‬עיטורם של בלוקים אלה אינו בא לחקות דוגמת סיתות אבן‪ ,‬אלא‬
‫נראה כדגם צמחי מופשט‪ .‬מאחר שכל אחת מפינות הבית נוצרת במפגש של ‪ 135‬מעלות בין קירות‪ ,‬הצריך‬
‫הדבר‪ ,‬ככל כנראה‪ ,‬יציקת סוג מיוחד של בלוקים פינתיים שאינם מלבניים‪ .‬השימוש בבלוקים אלה בא לחקות‬
‫צורת בניה מקובלת באבן )אפילו בבניה הכפרית הפשוטה בארץ ישראל(‪ ,‬כאשר בפינות המבנה מונחות אבנים‬
‫חזקות ומסותתות בתשומת לב רבה יותר ביחס לשאר האבנים מהן בנוי הבית )אבני גזית(‪ ,‬כל אבן בהיסט של ‪90‬‬
‫מעלות ביחס לאבן שמתחתיה‪ .‬שיטת בניה זו נועדה להעניק לבית חוזק ויציבות רבים יותר ולהבטיח בניה‬

‫בקירות ישרים‪ .‬כאן הופעל עקרון דומה‪ ,‬כשאת מקומן של אבני הגזית תפסו בלוקי הבטון‪ ,‬בעוד קירות הבית‬
‫בנויים מאבני כורכר פשוטות‪.‬‬

‫המרפסות הזיזיות שבחזית הבית נתמכות על ידי קונזולות מעוטרות בגבעול צמחי שבקצהו רוזטה‪ ,‬יצוקות גם הן‬

‫בטון‪ .‬נראה‪ ,‬כי קונזולת הבטון אינה קונסטרוקטיבית‪ ,‬וכי רצפת המרפסת נתמכת באמצעות רלסים שהוחדרו‬
‫לקיר‪ 49.‬הקונזולה עצמה רתומה לקיר באמצעות מוטות ברזל היצוקים בבטון ועוטפת את הרלסים מצדם התחתון‬
‫ובאופן זה מסתירה אותם‪ 50.‬דוגמה לתמיכה במרפסת על ידי רלסים שאינם נסתרים ניתן למצוא במרפסות‬

‫הזיזיות בחזיתות הצפונית והדרומית‪.‬‬

‫השימוש באלמנטי בטון נוספים רב מאוד בבית משה שלוש‪ .‬מרבית האלמנטים יצוקים בצורות המחקות סיתות‬
‫פריטים דומים באבן‪ .‬בחזיתות הבית שובצו משקופי חלונות ודלתות יצוקי בטון משני סוגים – אחד עם "אבן‬
‫ראשה" ואחד‪ ,‬רחב יותר‪ ,‬ללא אבן ראשה‪ 51.‬בקומה הראשונה צמודים מתחת למשקופי החלונות אלמנטים דמויי‬
‫בסיס עמוד‪ 52.‬חור האוורור העגול הקבוע בחזית חדר המדרגות מעוטר במעין מסגרת שנוצרה מאלמנטים מבטון‪,‬‬

‫‪ 47‬בתמונה ‪ 23‬נראה בבירור כי בין הבלוקים שבגדר‪ ,‬וכן בין חוליות המרכיבות את אומנות שער הכניסה‪ ,‬הונחה שכבה של מלט‪ ,‬שגימורה כלפי‬
‫הבית אינו נקי‪.‬‬
‫‪ 48‬תמונה ‪.24‬‬
‫‪ 49‬תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ‪ ,32‬מחלקת השימור של עירית תל אביב‪ ,1991 ,‬עמ' ‪.14‬‬
‫‪ 50‬תמונה ‪ .25‬התמונה צולמה בחודש מרץ השנה בבית החרושת למרצפות של אבנר גלוסקא‪ .‬מדובר בקונזולה שתבניתה זהה לזו של הקונזולות‬
‫בבית משה שלוש‪ .‬מוטות הריתום מברזל נראים בבירור‪ .‬אבנר גלוסקא לא ידע לספר מהיכן הובאה הקונזולה לבית החרושת שלו‪.‬‬
‫‪ 51‬תמונה ‪.11‬‬
‫‪ 52‬תמונה ‪ .26‬באלמנטים אלה טמון גם ההבדל היחידי בין שני הבתים התאומים‪ .‬בכל אלמנט "בסיס" קבועים שני שקעים ריבועיים‪ .‬בבית אברהם‬
‫חיים שלוש ריבוע אחד מוסט בכשלושים מעלות בכל המשקופים )מלבד במשקוף אחד(‪ ,‬במה שנראה כ"טעות" מכוונת‪ .‬בבית משה שלוש שני‬
‫השקעים הם שקעים ריבועיים זהים‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫‪53‬‬
‫אשר יחדיו יוצרים מצולע בן עשר צלעות‪.‬‬

‫אלמנטי בטון נוספים משמשים גם ליצירת שבכות או גדרות "אווריריות"‪ .‬הדבר נעשה באמצעות בלוסטרדות או‬
‫אלמנטים אלכסוניים ששילובם בכיוונים שונים יוצר שבכה‪ 54.‬מעליהם מונח מעקה בטון מסוגנן‪ .‬בין השבכות‬
‫"צומחות" אומנות מרובעות )העשויות חוליות חוליות( ובראשן מעין כותרת‪ .‬על אומנות אלה היו מונחים במקור‬
‫‪55‬‬
‫כדים שנוצקו בבטון‪ ,‬ואלה היו אמורים לשמש כעציצים‪.‬‬

‫אלמנט הבטון המסוגנן ביותר הוא שער הכניסה‪ ,‬המורכב ממספר רב של אלמנטים קטנים יותר‪ 56.‬הוא בנוי כשער‬

‫אבן לכל דבר – עם בסיסים‪ ,‬אומנות מחורצות‪ ,‬כותרות צמחיות וקורת על‪ .‬במרכז הקורה מוטבעת מעין רוזטה‪,‬‬
‫‪57‬‬
‫ומעליה מותקן כרכוב‪ .‬שער כזה מותקן הן בחזית הבית והן בכניסה לחדר המדרגות‪.‬‬

‫‪ 53‬תמונה ‪ .27‬פתחי אוורור נוספים בחדר המדרגות הם צהרים בצורת חור מנעול המשולבים בצדי חדר המדרגות‪ ,‬ללא אלמנט בטון המקיף אותם‬
‫)תמונה ‪ .(28‬יתכן שהיתה כאן השפעה של מוטיב דומה המופיע בחזית גימנסיה הרצליה – שיוסף אליהו שלוש היה הקבלן שהופקד על בנייתה –‬
‫כנראה בהשראת אדריכלות מאורית‪.‬‬
‫‪ 54‬תמונה ‪.14‬‬
‫‪ 55‬תמונה ‪.23‬‬
‫‪ 56‬תמונה ‪.29‬‬
‫‪ 57‬שער דומה ניתן היה למצוא בבתים נוספים בתל אביב הקטנה )תמונה ‪ .(30‬הוא גם מופיע בצילום דוכן "האחים שלוש" בתערוכה של שנת ‪1924‬‬
‫)תמונה ‪.(31‬‬

‫‪14‬‬
 ‫פרק ג'‪ :‬בית משה שלוש – ניתוח‬

‫בית משה שלוש )וכן "אחיו התאום"‪ ,‬בית אברהם חיים שלוש( הוא דוגמה לנסיון "ורנקולרי" לשלב בין שני‬
‫עולמות אדריכליים שונים‪ .‬פירושו של דבר הוא שבניגוד לאדריכלות שנות העשרים בתל אביב‪ ,‬מאחוריה עמדו‬

‫כבר אדריכלים מקצועיים בעלי רעיונות אדריכליים מגובשים )מי יותר ומי פחות(‪ ,‬הקמתו של בית משה שלוש‬
‫היא תולדה של ידע עממי מקובל המתעמת עם ידע חיצוני חדש‪ .‬בית זה מדגים באופן מובהק כיצד תבנית‬
‫מרחבית מסורתית‪ ,‬שבמקורה נקשרה לאלמנטים מבניים מסורתיים‪ ,‬ממשיכה להתקיים‪ ,‬תוך שינויים והתאמות‪,‬‬
‫גם כאשר האלמנטים המבניים היוצרים אותה עוברים שינוי או החלפה‪ .‬יותר מכל מדגים הבית כיצד תחביר‬
‫מסורתי מוכר משמש כר פורה לאוצר מלים חדש הנכנס לשימוש‪ ,‬כשהשילוב בין השניים מוליד תוצר חדש‬
‫הנובע מתוך הזמן והמקום בהם הוא מתקיים‪.‬‬

‫ראש וראשון יש לייחד מספר מלים לבניית הבית כאחד מצמד בתים תאומים‪ .‬ההסבר שמעניק לכך "הסיפור‬
‫המשפחתי" הוא הסבר נקודתי יחודי‪ ,‬כתולדה של סיטואציה משפחתית מיוחדת שהצריכה בניית בתים תאומים‬
‫כדי לשמור על שוויון בין בני המשפחה‪ .‬הגם שנראה כי יש אמת בבסיס הסיפור‪ ,‬ראוי לשים לב לכך כי אין אלה‬
‫הבתים התאומים היחידים שבנה יוסף אליהו שלוש עבור המשפחה‪ .‬לבתים שברחוב פינס קדמו הבתים התאומים‬
‫של המשפחה שנבנו ב‪ 1909-‬בשדרות רוטשילד )בית יוסף אליהו שלוש ובית אחיו‪ ,‬יעקב שלוש(‪ 58.‬על אף‬
‫שכיום‪ ,‬לאחר שינויים רבים מספור שעברו על שני הבתים‪ ,‬אין הדבר ניכר‪ ,‬עיון בתצלומים היסטוריים של תל‬

‫אביב בראשיתה מגלה דמיון רב )עד כדי כמעט זהות( בין השניים‪ 59.‬אלה הם בתים בני קומה אחת‪ ,‬שתבניתם‬
‫דומה למדי לזו של הבתים ברחוב פינס‪ .‬בתצלומים של שדרות רוטשילד בולטים שני הבתים בגגם השטוח שלא‬
‫כוסה רעפים‪ .‬נראה‪ ,‬כי הסיבה לכך היא כוונה מוקדמת להוסיף קומה שניה על הקומה הקיימת בזמן מאוחר יותר‪.‬‬

‫בצילומים שונים מאותה תקופה נראה ביתו של יוסף אליהו שלוש כשבחזיתו הכנה למרפסות בקומה השניה‬
‫העתידית בדמות קונזולות ניצבות לקיר ופתחים במעקה הגג‪ 60.‬צילום אחד מראה בבירור כי בגג כבר הוכן מסד‬
‫לקירות הפנימיים‪ ,‬שהמשיכו את קירות הקומה הראשונה‪ 61.‬מסדי הקירות מאפשרים להתחקות גם אחר תכניתו‬
‫‪62‬‬
‫המקורית של הבית‪.‬‬

‫הבתים התאומים של יוסף אליהו שלוש ושל אחיו יעקב מאפשרים להעלות את ההשערה כי הבתים ברחוב פינס‬

‫‪ 58‬רגב ווידריך‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.39-37‬‬

‫‪ 59‬תמונה ‪.32‬‬
‫‪ 60‬תמונה ‪.33‬‬
‫‪ 61‬תמונה ‪.34‬‬
‫‪ 62‬קומה שניה ושלישית נוספו לבית רק בין השנים ‪ .1925-1924‬בתכנון החדש לא נבנו לבסוף המרפסות החזיתיות שההכנה המקורית נעשתה‬
‫עבורן‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫נבנו כתאומים לא רק בשל סמיכות ענינים מסוימת‪ ,‬אלא כחלק מראיה רחבה יותר של מקימם‪ ,‬יוסף אליהו‬
‫שלוש‪ .‬השערתי היא כי בשני המקרים שאף יוסף אליהו שלוש לשמור על שוויון ולהמנע מניקור עיניים בתוך‬
‫המשפחה‪ .‬משום כך בנה לו ולאחיו הצעיר בתים זהים‪ ,‬ומשום כך גם בנה לבנו ולאחיינו בתים תאומים‪ .‬על אף‬

‫שאין לפסול את האפשרות כי הדבר נעשה ממניעים של חסכון בזמן התכנון‪ ,‬הדבר סביר פחות‪ ,‬דווקא משום‬
‫שהבתים נבנו עבור בני המשפחה הקרובים‪ ,‬וקימוץ בזמן תכנון או בהוצאות נראה כדבר שלא במקומו‪ .‬יוצא אם‬
‫כן‪ ,‬שהשימוש בתבנית בניה מסוימת )בניה של בתים תאומים( באה מתוך סיבה אישית יחודית‪ ,‬וקשה לראותה‬
‫כחלק מהקשר רחב יותר או כמוסכמה חברתית כלשהי בת התקופה‪.‬‬

‫התכנית על פיה ערוך הבית מגלה תמונה שונה בכל הנוגע לבניה בתוך הקשר חברתי מסוים ועל פי מוסכמות‬
‫בניה עממיות‪ .‬את התכנית במובנה הכולל – כלומר‪ ,‬מיקום הבנין ביחס לסביבתו )ובעיקר ביחס לרחוב(‪ ,‬כיווני‬

‫הכניסה‪ ,‬מערך החדרים והפתחים – יש לקרוא כתחביר המנסח תפישת עולם של התפרסות מרחבית‪ ,‬המשמש‬
‫בסיס לאוצר המלים המשתנה של המתכנן‪ .‬התכנית מהווה‪ ,‬מעל לכל‪ ,‬כינוס של דפוסים מרחביים שימושיים‪,‬‬
‫שחשיבותם נובעת מהיותם "עקרונות על" מקובלים המקלים על התמודדות עם מצבים משתנים בשטח‪ .‬כפי‬

‫שאטען בהמשך‪ ,‬מדגימה תכנית בית משה שלוש שימוש בתבניות מרחביות מוכרות מסביבת החיים הקרובה של‬
‫המתכנן‪ ,‬ומבחינה זו ניתן לראות בבית תוצר של "אדריכלות ורנקולרית" לכל דבר ועיקר‪.‬‬

‫התבנית המרחבית הבסיסית על פיה ערוך בית משה שלוש היא זו של בית החלל המרכזי‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין מדובר‬
‫בבית חלל מרכזי "קלאסי"‪ ,‬כפי שהוא מוכר בספרות המחקרית‪ ,‬אלא בפיתוח מאוחר יותר שלו‪ ,‬שעל ההבדלים‬
‫בינו לבין הדגם הקלאסי אעמוד בהמשך‪ .‬החשוב הוא להבחין בכך שדגם זה הוא בעל אפיון מקומי ברור )אזור‬
‫לבנון‪ ,‬סוריה וארץ ישראל(‪ ,‬הגם שאין תשובה ברורה באשר למקורותיו‪ 63.‬זהו דגם אשר שימש‪ ,‬החל משנת‬
‫‪64‬‬
‫‪ 1880‬לערך‪ ,‬בבניית בתי אמידים בקרב האוכלוסיה הערבית העירונית באזור‪.‬‬

‫במאמרו החשוב "הבית הערבי הארץ‪-‬ישראלי‪ :‬עיון מחודש" מגדיר רון פוקס את בית החלל המרכזי כ"טיפוס‬
‫בית הנפוץ בלבנון‪ ,‬בארץ ישראל ובאזור החוף בסוריה‪ .‬הוא מבוסס על אולם העובר לרוחב הבית כולו‪ ,‬ומשני‬

‫צדיו סדורים חדרים‪ .‬בדרך כלל האולם מסתיים בחזית בפתח המחולק לשלושה שדות מקושתים‪ 65".‬מאפיין נוסף‬
‫שהיא קומת‬ ‫–‬ ‫שמונה פוקס במאמר הוא חלוקה פונקציונלית שנעשית בבית חלל מרכזי בין קומת הקרקע‬

‫‪ 63‬בין המקורות האפשריים – וילות פלאדיאניות שדגמים שלהן יובאו לארץ מאירופה; פיתוח של בית הליוואן‪ ,‬ששורשיו אסלאמיים ומקומיים;‬
‫ההיאת )סיפון מקורה ורחב שקישר בין שאר היחידות בתכנית( בבתי מגורים תורכיים‪ .‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.83-77‬‬
‫‪ 64‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .65‬למרבה הצער‪ ,‬המחקר טרם עמד על הניואנסים הרבים והמגוונים של תבנית זו‪ ,‬תוך בחינתם בהקשר מקומי‬
‫ותקופתי‪ .‬לפיכך‪ ,‬תבחן עבודה זו את היחס שבין התבנית הקלאסית של בית החלל המרכזי לבין התבנית שמופיעה בבתים שיסקרו‪.‬‬
‫‪ 65‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.86‬‬

‫‪16‬‬
‫השירות‪ ,‬בה ימוקמו פונקציות של מסחר או של אחסנה – לבין הקומה השניה‪ ,‬שהיא קומת המגורים‪ 66.‬ההגעה‬
‫לקומת המגורים נעשית דרך גרם מדרגות צדדי‪ ,‬המקושר לאולם המרכזי במסדרון‪ .‬בנוסף‪ ,‬בתי החלל המרכזי‬
‫‪67‬‬
‫מחופים לרוב בגג רעפים בעל ארבעה שיפועים‪ ,‬שחלל עליית הגג שלו אינו מנוצל‪.‬‬

‫פוקס מדגיש כי לסוג מבנה זה‪ ,‬שהוא תוצר מובהק של בניה ורנקולרית‪ ,‬יש וריאנטים שונים ורבים‪ ,‬וכי לא כולם‬
‫עומדים בכל הקריטריונים ההגדרתיים שהוא עצמו מציב‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל אותם טיפוסים הם תולדה של שינוי שחל‬
‫בבניה העירונית בארץ ישראל עם חדירתם של חומרי בנין מערביים כגון רלסים מברזל‪ ,‬רעפי חרס ולוחות‬
‫‪68‬‬
‫זכוכית‪ ,‬אשר אפשרו להוציא אל הפועל סוגי קירוי ומפתחים חדשים שלא היו יכולים להתקיים בלעדיהם‪.‬‬

‫רעיון מרכזי לטעמי‪ ,‬שאינו זוכה להדגשה הראויה אצל פוקס‪ ,‬הוא כי בית החלל המרכזי – כמו טיפוסי הבניה‬
‫למגורים שהיו נהוגים בארץ ישראל עוד בטרם הופעתו – ממשיך ושומר על התפישה כי החדר הבודד הוא חלל‬
‫רב תכליתי‪ .‬בבניה הכפרית מתבטאת הרב תכליתיות בריכוז כל פעילויות הבית בחלל אחד‪ ,‬באופן משתנה לאורך‬
‫כל שעות היממה‪ .‬שימוש דומה בחדרים מתקיים גם בבתי ליוואן ובבתי ריוואק‪ ,‬שהם טיפוסי בתים שהיו נהוגים‬
‫בארץ עד לשנת ‪ 1900‬לערך‪ 69.‬חדירת הרהיטים האירופיים לארץ ישראל במחצית השניה של המאה התשע עשרה‬

‫גרמה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להפיכת החדרים לחדרים שאינם רב תכליתיים במובן הקודם‪ ,‬משום שהצבתם בחלל הגדירה‬
‫בהכרח גם את אופן השימוש בו‪ 70.‬טענתי היא כי הגם שהדבר נכון‪ ,‬אין להתעלם מכך כי הגדרת החלל ממשיכה‬
‫‪71‬‬
‫להיות תוצר לוואי של הצבת ריהוט או חפצים בתוכו‪ ,‬ולא נבעה מאופיו החללי‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬גם בבניה הכפרית וגם בבניה העירונית המוקדמת )בתי הליוואן(‪ ,‬שימשו אביזרים שונים כמגדירי‬
‫"זהותו" של החלל‪ .‬החלל עצמו היה "סטנדרטי"‪ ,‬כשגודלו ומימדיו נובעים לרוב מטכניקות הבניה‪ .‬בבניה‬
‫הכפרית שימשה יחידה מרובעת ובה שני מפלסים כחלל המגורים‪ .‬בתים אלה הכילו גומחות בקירותיהם העבים‪,‬‬

‫בהן הונחו חפצים שלא שימשו לפעילות שהתקיימה בחלל ברגע נתון‪ 72.‬באופן זה‪ ,‬הוצאתם של החפצים מן‬
‫הגומחות שינתה את תפקודו של החלל‪.‬‬

‫תפישה דומה חוזרת גם בבתי הליוואן‪ ,‬אם כי תוך הסתייגות קלה‪ .‬בבתי הליוואן מתקיימים החדרים כיחידות‬

‫‪ 66‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.63‬‬

‫‪ 67‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.68-66‬‬
‫‪ 68‬קרק‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.83-82‬‬
‫‪ 69‬פוקס מגדיר בית ליוואן כ"טיפוס בית המבוסס על ליוואן )חלל הפתוח לכל רוחב חזיתו( ושני חדרים‪ ,‬אחד מכל צדי הליוואן‪ .‬ייתכנו נוסחאות‬
‫מורכבות יותר הכוללות יותר משני חדרים‪ .‬בתים השייכים לטיפוס זה מצויים בבנייה העממית במזרח אנטוליה‪ ,‬הלוואנט‪ ,‬ועד איראן‪ ".‬בית ריוואק‬
‫הוא‪ ,‬לפי הגדרתו של פוקס‪" ,‬בית המבוסס על אכסדרה )ריוואק( המצוייה לפני טור של חדרים‪ ".‬בשני המקרים משמש הליוואן או הריוואק חלל‬
‫מיוחד‪ ,‬אשר כל חדרי הבית הרגילים‪ ,‬הדומים זה לזה‪ ,‬נפתחים אליו‪ .‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.86 ,63-56‬‬
‫‪ 70‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬
‫‪ 71‬כלומר – ממימדיו הפיזיים וממיקומו ביחס לחדרים אחרים‪.‬‬
‫‪ 72‬פוקס‪ ,‬חלק א'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.90-86‬‬

‫‪17‬‬
‫בודדות העומדות בפני עצמן‪ .‬החדרים כולם פונים לחלל משותף – הליוואן ‪ -‬בדומה ליחס בין החדרים לחצר‬
‫הפנימית בבניה האסלאמית העירונית שהיתה מקובלת קודם לכן‪ 73.‬הליוואן‪ ,‬מבחינה זו‪ ,‬הוא חלל יוצא דופן‬
‫בסוג פתיחותו ובחזיתו‪ ,‬שהפך לחלל ישיבה מוגדר בשל אפיונו החללי )ולא כתוצאה מן החפצים שהוכנסו‬
‫לתוכו(‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין הליוואן אלא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל; לרוב היו שאר החללים בבתי הליוואן חללים‬
‫ריבועיים "סטנדרטיים"‪ ,‬שמהות השימוש בהם היתה תוצר של הרהיטים שהוכנסו לתוכם ולא של אופיים החללי‬
‫הבסיסי‪.‬‬

‫בית החלל המרכזי מקיים בתוכו יחס דומה בין החדר הבודד לבין הבית כולו‪ .‬מרבית החדרים בבית מסוג זה היו‬
‫דומים בגודלם וסידורם היה סימטרי‪ ,‬סביב ציר שעבר במרכז צלעותיו הקצרות של החלל המרכזי‪ .‬חלל זה נתפש‬
‫כ"אזור הציבורי" של הבית‪ ,‬ובו מוקמה פינת ההסבה ה"רשמית"‪ 74.‬ממנו נפתחו פתחים אל החדרים‪ ,‬שלרוב לא‬
‫היו מקושרים אלה לאלה‪ .‬פירושו של דבר הוא כי המעבר בין החדרים כרוך היה במעבר מן "הפרטי" ל"ציבורי"‬
‫ומשם שוב ל"פרטי" – סכימה הדומה לתבניתם של בתי החצר בעולם האסלאמי‪ ,‬בהם החדרים כולם ממוקמים‬
‫‪75‬‬
‫בצלעותיה של חצר פנימית‪ ,‬והגישה אליהם אפשרית אך ורק מתוכה‪.‬‬

‫מלבד זאת‪ ,‬ברור כי גם בבית החלל המרכזי לא הגביל אופיים הפיזי של החדרים את הפונקציונליות שלהם‪.‬‬
‫בניגוד לחלל המרכזי )שהיה יוצא דופן(‪ ,‬יכלו החדרים לשמש למספר תכליות – בהתאם לסוג הרהיטים שהוכנסו‬
‫–‬ ‫לתוכם ולהעדפותיהם המשתנות של בני הבית‪ .‬החלל המרכזי – בדומה לליוואן בבתי הליוואן ובבתי החצר‬

‫שימש כמקום הסבה‪ .‬פונקציה זו נבעה הן מתפישתו כ"חלל הציבורי" והן מצורתו שתאמה לצורת הישיבה‬
‫המסורתית בחדר )הדיוואן‪ ,‬כלומר‪ ,‬צורת ישיבה בצורת האות ח' על ספה היקפית(‪.‬‬

‫על פי תיאורו של פוקס‪ ,‬בתי החלל המרכזי שימשו כמוסכמה אדריכלית בבניה העירונית האמידה החל משנות‬
‫השמונים של המאה התשע עשרה לערך‪ .‬פוקס מציין כי בתבנית זו השתמשו גם חלק מן היהודים שהתגוררו‬
‫בארץ‪ ,‬ומביא כדוגמה את בית אהרן שלוש בנווה צדק‪ 76.‬חשיבותו של בית אהרן שלוש לדיוננו כפולה‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫זהו הבית בו התגורר יוסף אליהו שלוש במשך תקופה חשובה בחייו )מזמן הקמתו בראשית שנות התשעים של‬

‫המאה ה‪ 19-‬ועד למעברו לתל אביב בשנת ‪ 77;(1909‬ושנית – הבית משמש דוגמה לעיבודה של תבנית בית החלל‬

‫‪ 73‬פוקס‪ ,‬חלק א'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;109‬וראו גם ‪.Bianca, 2000, p.77‬‬

‫‪ 74‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.66‬‬
‫‪.Bianca, ibid, pp. 80-88 75‬‬
‫‪ 76‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
‫‪ 77‬תאריך בנייתו של בית אהרן שלוש אינו ידוע בוודאות‪ .‬בספרו מספר יוסף אליהו שלוש כי הבית נבנה שנה לאחר בניית התעלה ששימשה למעבר‬
‫מסילת הרכבת יפו‪-‬ירושלים סמוך לנווה צדק )י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;103‬בית אהרן שלוש ממוקם עשרות מטרים מתוואי המסילה(‪ .‬מאחר‬
‫שעבודות הקמת המסילה החלו בשנת ‪ 1890‬והסתיימו ב‪ ,1892-‬הרי שהכוונה היא כנראה לשנת ‪) 1891‬קרק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .(200‬אהרן שלוש‪ ,‬נכדו של‬
‫יוסף אליהו שלוש‪ ,‬קושר בין הולדת אביו‪ ,‬משה‪ ,‬לבין המעבר לבית‪ ,‬שהיה כבר בנוי‪ ,‬ונוקב בשנת ‪ 1892‬כשנת המעבר )א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(37‬‬

‫‪18‬‬
 ‫המרכזי‪ ,‬כפי שתוארה אצל פוקס‪ ,‬ויישומה בבית בן קומה אחת‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫מראה חזיתו של בית אהרן שלוש כיום עלול להטעות‪ .‬לכאורה‪ ,‬לפנינו חזית אופיינית לבית חלל מרכזי‪.‬‬
‫במיוחד ניכר הדבר משלושת הפתחים המקושתים במרכז חזית הקומה השניה‪ ,‬שהם אחד מהסממנים הסגנוניים‬
‫החשובים של בתי החלל המרכזי‪ .‬אולם‪ ,‬בניגוד לבתי החלל המרכזי ה"קלאסיים" המובאים אצל פוקס‪ ,‬בית אהרן‬
‫שלוש נבנה בתחילה כבית בן קומה אחת; בנוסף‪ ,‬הפתח המשולש שבחזית ניצב בקצהו של חדר "רגיל"‪ ,‬ולא‬
‫בקצה של אולם מרכזי‪ 79.‬תכנית הקומה השניה אינה תכנית מרכזנית‪ .‬חלקה של הקומה הפונה לרחוב בנוי‬
‫שלושה חדרים המסודרים בשורה לאורך החזית‪ ,‬ומאחוריהם נותר גג שטוח מרוצף‪ ,‬אשר יוצר מרפסת פתוחה‬
‫רחבה )‪ 14.5x9‬מטרים לערך( הפונה לכיוון הים‪.‬‬

‫בית אהרן שלוש נבנה בתכנית מרכזנית מובהקת בקומתו הראשונה‪ 80.‬הדבר מעיד על כך כי תבנית הבניה‬

‫–‬ ‫הכוללת אולם אורך העובר במרכז הבית כשחדרי הבית מסודרים באופן סימטרי משני צדיו‬ ‫–‬ ‫המרכזנית‬
‫שימשה לא רק כתבנית בניה של קומת מגורים שבאה מעל קומת מסד‪ ,‬אלא גם של בתי מגורים בני קומה אחת‪.‬‬
‫הבניה בקומה אחת היא שאפשרה להציב את הכניסה לחלל המרכזי ישירות בחזית הבית הפונה לרחוב )ולא מן‬

‫הצד‪ ,‬בקצה מסדרון(‪ .‬החלל המרכזי מסתיים במעין חדר‪ ,‬המופרד מן החלל באמצעות שני עמודים שפתח‬
‫ביניהם‪ ,‬וקירות נמוכים )כנראה עד גובה המותניים( בינם לבין הקירות הצדיים; מעל שלושת הפתחים נפערו‬
‫שלוש קשתות הדומות לקשתות שבחזית‪ 81.‬בדומה לבתי החלל המרכזי הראשונים‪ ,‬גם בבית אהרן שלוש לא‬

‫מוקצה מקום לחדר שירות בתוך הבית‪ ,‬אלא במבנה נפרד שהוצב בשוליו‪ ,‬ואשר הכניסה אליו היתה נפרדת‬
‫ממערך התנועה בקומת המגורים‪ 82.‬חדרי הבית – שלושה מכל צד של האולם המרכזי ‪ -‬מרובעים ודומים בגודלם‪,‬‬
‫והכניסה אליהם נעשית דרך החלל המרכזי‪ ,‬הגם שתכנית הבית כיום יכולה רק לרמז על כך‪ ,‬בשל מספר שינויים‬
‫פנימיים שנעשו בו‪.‬‬

‫בית אהרן שלוש מייצג‪ ,‬אם כן‪ ,‬וריאנט חד קומתי של בית החלל המרכזי‪ .‬וריאנט זה שונה מן התבנית‬
‫הבדלים הנובעים בראש‬ ‫–‬ ‫ה"קלאסית" של פוקס בעיקר במיקום הכניסה לקומת המגורים ובפתחים בחזית‬

‫עוד קודם לבניית בית זה בנה אהרן שלוש בית בשכונת מנשיה )י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .(77-76‬הבית‪ ,‬שהושלם בשנת ‪ ,1887‬הפך ברבות השנים‬
‫לביתו של בן ציון אמזלג‪ ,‬בסמוך לבתי פיינגולד )י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(79‬‬
‫‪ 78‬תמונה ‪.36‬‬
‫‪ 79‬תמונה ‪ .37‬מאחר שבית אהרן שלוש שימש לסירוגין החל משנת ‪ 1920‬כבית ספר‪ ,‬יתכן גם שהחלוקה לחדרים בקומה השניה היא חלוקה‬
‫מאוחרת‪ ,‬וכי במקור התקיים בקומה השניה אולם ארוך המקביל לקו החזית ולא שלושה חדרים נפרדים‪.‬‬
‫‪ 80‬תמונה ‪.38‬‬
‫‪ 81‬תבנית דומה ניתן לראות בתמונה ‪.40‬‬
‫‪ 82‬השינויים שעבר הבית כללו‪ ,‬בשלב מאוחר יותר‪ ,‬הצמדת חדרי השירות לבית‪ ,‬תוך פתיחת פתחים ביניהם לבין חדרי הבית הצמודים להם‪.‬‬
‫מצילום הבית במצבו החד קומתי ניתן להסיק כי חדרי השירות הקיימים היום לא התקיימו במקור‪ .‬משום כך‪ ,‬ניתן לשער כי המבנה החד קומתי‬
‫הניצב בסמוך לחומת המגרש ובנפרד מן הבית )מבנה המופיע בתמונה ‪ (35‬הוא מבנה השירותים‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫ובראשונה ממיקום קומת המגורים במפלס הקרקע‪ .‬זו גם הסיבה לכך כי בחזית הבית אין שלושה פתחים מלאים‬
‫אלא דלת כניסה אחת ומעליה שלושה פתחים מקושתים ובהם פרזול וזכוכיות צבעוניות‪ .‬הצילום הבודד שיש‬
‫בידינו של הבית כבית חד קומתי אינו מאפשר לקבוע באופן מוחלט מה היה סוג הקירוי )רעפים או גג שטוח(‪,‬‬

‫אולם‪ ,‬מהשוואה בין תצלום זה למצב כיום‪ ,‬ניכר כי גם אם היה גג שטוח‪ ,‬הרי שלא היה לו מעקה‪ ,‬ומשום כך גם‬
‫לא יכול היה לשמש את בני הבית‪ 83.‬אי השימוש בגג )או בחלל הגבוה מתחת לגג הרעפים( אופייני אף הוא לבתי‬
‫החלל המרכזי על פי פוקס‪.‬‬

‫מניתוח קצר זה ניתן להסיק כי בנייתו של בית אהרן שלוש נעשתה על פי המוסכמות המקובלות בסביבתו של‬
‫הבונה‪ .‬אהרן שלוש‪ ,‬שמיקם את עסקיו ביפו ועמד בקשרים עם נכבדיה הערבים‪ ,‬השתמש בתבנית שהיתה מוכרת‬
‫לו כתבנית המקובלת לבניית בתי מגורים )בין אם תכנן את הבית בעצמו או שכר אדם אחר לעשות זאת(‪ .‬גם‬

‫הגם שמבחינה‬ ‫–‬ ‫בהוספת הקומה השניה נעשה נסיון ברור לשמור על האופי החיצוני של בתי חלל מרכזי‬
‫תכניתית יש בבית חריגות מהמוסכמה )במיקום הכניסה במרכז החזית ובתכנית הקומה השניה(‪ .‬חשובה לעניינו‬
‫העובדה כי לפחות במקרה של בית אהרן שלוש‪ ,‬בנתה המשפחה על פי הנהוג בקרב ערביי יפו האמידים‪ ,‬וכי‬
‫‪84‬‬
‫תבנית חללית זו היתה מוכרת ליוסף אליהו שלוש משיגרת חייו שלו‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬לא היתה הכשרתו של יוסף אליהו שלוש כמתכנן הכשרה פורמלית‪ ,‬אלא כעין הכשרה על דרך הנסיון‪,‬‬
‫אשר הביאה אותו לתפקד כקבלן‪-‬מתכנן לכל דבר‪ .‬על אף שידוע שחלק מן הבנינים שבנה נעשו בשיתוף עם‬

‫אדריכל מקצועי )כגון גימנסיה הרצליה‪ ,‬שתוכננה על ידי האדריכל יוסף ברסקי(‪ ,‬נראה כי היו אלה בעיקר בניני‬
‫ציבור‪ ,‬לאור עדותו של יוסף אליהו שלוש על אופן תכנון הבתים למגורים‪ 85.‬יש מקום להניח כי בבתים שנבנו‬
‫למגורים נולד התכנון כתוצאה משיח ושיג בין מזמין העבודה לבין הקבלן‪ ,‬ללא התערבות אדריכל מקצועי‪.‬‬
‫העובדה שהפיקוח המקצועי של מערכת הרישוי העות'מאנית היה רופף ביותר‪ ,‬הקלה ללא ספק על הקמת בנינים‬
‫‪86‬‬
‫ללא צורך בהכשרה פורמלית‪.‬‬

‫יוסף אליהו שלוש הקים ‪ 32‬מבתיה הראשונים של תל אביב‪ .‬יש מקום להניח כי גם היה שותף בתכנונם‪ 87.‬למרבה‬

‫הצער‪ ,‬היקפה של עבודה זו אינו מאפשר להתחקות אחר כל המבנים הללו ותכניותיהם‪ .‬לעניננו חשובה העובדה‬
‫כי את ביתו ואת בית אחיו בשדרות רוטשילד תכנן ובנה יוסף אליהו שלוש בעצמו‪ .‬הגם שאין בידינו הוכחה חד‬

‫‪ 83‬תמונה ‪.35‬‬
‫‪ 84‬מלבד יוצא מן הכלל אחד‪ ,‬והוא העובדה כי בבית אהרן שלוש פעל בית כנסת באחד מן החדרים‪ .‬לפי עדותו של אהרן שלוש‪ ,‬בנו של משה‬
‫שלוש‪ ,‬מוקם בית הכנסת של המשפחה באולם המרכזי‪ ,‬כשהבימה וארון הקודש נמצאים במרכזו‪ .‬עם זאת‪ ,‬עדות זו נוגעת רק למצב לאחר מותו של‬
‫אהרן שלוש ולא לתקופה בה חי בבית עם משפחתו‪ .‬כיום פועל בית הכנסת במבנה קטן בן קומה אחת הנמצא בחצר הבית‪.‬‬
‫‪ 85‬ראו עמ' ‪ 5-4‬לעיל‪.‬‬
‫‪ 86‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;147‬וכן שור‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪ 87‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬

‫‪20‬‬
‫משמעית לכך בדמות תכנית כלשהי בחתימת ידו‪ ,‬אין זה סביר כי את בניית ביתו הפקיד יוסף אליהו שלוש בידי‬
‫אחר‪.‬‬

‫שני הבתים נבנו בשדרות רוטשילד כבתים זהים‪ .‬בהיותם חלק מתל אביב‪ ,‬היתה בנייתם כפופה לתקנות הבניה‬

‫של השכונה החדשה‪ ,‬כפי שנוסחו על ידי ארתור רופין טרם הקמתה‪ 88.‬חלק מתקנות אלה קבעו כללים פיזיים‬
‫ברורים באשר למיקומו של הבנין במגרש – הרחקת המבנה שני מטרים מקו המגרש; תחימת המגרש כולו בגדר‪,‬‬
‫אשר בינה לבין הבית היתה חובה לשתול גינה; מיקום הבית לפחות מטר אחד מקווי המגרש הפונים למגרשים‬
‫‪90‬‬
‫סמוכים‪ 89.‬ואכן‪ ,‬שני הבתים ממוקמים בנסיגה מקו המגרש‪ ,‬כשגדר מפרידה בין המדרכה לבין תחומי המגרש‪.‬‬
‫הצבה מעין זו אינה אופיינית לרבים מבתי החלל המרכזי‪ ,‬כמו גם לבתי השכונות העבריות הראשונות מחוץ ליפו‬
‫‪91‬‬
‫)שחזיתם לרחוב ניצבה לרוב על קו המגרש(‪.‬‬

‫בתי האחים שלוש בשדרות רוטשילד עברו שינויים רבים במהלך השנים‪ ,‬כנראה כבר זמן קצר לאחר השלמת‬
‫בנייתם‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬אין בידינו תכנית מקורית של אף אחד מן הבתים‪ .‬עם זאת‪ ,‬על סמך תכניות וצילומים‬
‫מאוחרים יותר‪ ,‬ניתן לנסות ולשחזר את התכנית בודאות גבוהה‪ 92.‬ממבט ראשון‪ ,‬תכנית כל אחד מן הבתים דומה‬

‫דמיון ברור לזו של בית אהרן שלוש‪ .‬בדומה לבית זה‪ ,‬היו גם הבתים בשדרות רוטשילד בתי קומה אחת ששימשו‬
‫למגורים‪ .‬הכניסה אליהם מוקמה במרכז החזית הפונה לרחוב‪ ,‬וממנה נפתח אולם אורך שהסתיים בחדר שרוחבו‬
‫כרוחב האולם‪ ,‬והוא מופרד ממנו באמצעות שני עמודים שיצרו שלושה פתחים )שני הפתחים הצדדיים חסומים‬

‫מן הרצפה ועד לגובה המותניים(‪ 93.‬משני צדי האולם מוקמו חדרים זהים בגודלם‪ ,‬שניים מכל צד‪ ,‬אשר נפתחו‬
‫אל האולם המרכזי‪ .‬על אף ההבדלים בגדלי החדרים‪ ,‬קשה שלא להבחין בדמיון המוחלט בסידור החדרים‬
‫ובחלוקה החללית שבין ביתו של יוסף אליהו שלוש לבין בית אביו‪ ,‬אהרן‪.‬‬

‫מן השינויים הרבים שעבר הבית ניכר כי תבנית חללית זו לא התאימה לצרכים המשתנים של בעליו‪ .‬שינוי מהותי‬
‫ראשון ניתן לראות במיקום המטבח בתוך חלל אחד החדרים‪ ,‬תוך יצירת חלוקת משנה בתוך החלל הריבועי‬

‫‪ 88‬רופין‪ ,‬ששימש באותה תקופה כאיש הועד הפועל הציוני‪ ,‬הסתמך בניסוח התקנות על ספרות אירופית בנושא בנין ערים‪ .‬התקנות הסופיות עובדו‬
‫על סמך תקנותיו של רופין על ידי מרדכי בן הלל הכהן‪ ,‬זמן קצר לאחר הקמת השכונה‪ .‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.188-187‬‬
‫‪ 89‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;188‬ביגר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫‪ 90‬כיום לא נותר זכר מן הגדר שהקיפה את הבתים‪ ,‬וניתן ללמוד עליה רק מצילומים היסטוריים של תל אביב‪.‬‬
‫‪ 91‬על אף שבית אהרן שלוש נבנה בנסיגה בולטת מכל קווי המגרש )‪ 7.5‬מטרים בחזית הפונה לרחוב‪ 15 ,‬מטר בחזית הדרומית(‪ ,‬והוקף מכל עבריו‬
‫בחומה‪ ,‬אין הוא אלא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל‪.‬‬
‫‪ 92‬במיוחד אמורים הדברים בתכנית מיום ‪ 7.7.1924‬שנערכה על ידי האדריכל זכי שלוש‪ ,‬בנו של אברהם חיים שלוש )התכנית נמצאת בארכיון‬
‫מינהל ההנדסה של עירית תל אביב(‪ .‬ראו תמונה ‪.39‬‬
‫‪ 93‬תמונה ‪.40‬‬

‫‪21‬‬
‫ה"סטנדרטי"‪ .‬ה"עודף" שנוצר מהוספת המטבח אפשר להכניס לתוך הבית את חדר השירותים‪ 94.‬שימושים אלה‬
‫לא היו קיימים בדגם הקלאסי של בית החלל המרכזי‪ ,‬ונראה כי חלוקת המשנה המגושמת מעט של החלל‬
‫הריבועי נועדה לאפשר את הכללתם תוך שמירה על התבנית הצורנית המוכרת‪ .‬הגם שיש כאן בניית חלל‬

‫המותאם לפונקציה שהוא משמש לה‪ ,‬לא הוחל אותו כלל על חדרי הבית האחרים‪ ,‬והם הוקמו כ"תאומים" כמעט‬
‫זהים‪ ,‬מבלי להתחשב בפונקציות אותן מילאו‪ ,‬אלא במוסכמה הצורנית של בית החלל המרכזי‪ .‬יוצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי‬
‫בבית יוסף אליהו שלוש ניכר שילוב בין תכנית מבנית מוכרת לבין פונקציה חדשה המוכנסת לתוכה‪ .‬פונקציה זו‬
‫מביאה לשינוי תכניתי‪ .‬מצורת השילוב ניתן אולי להסיק כי זהו פתרון אד‪-‬הוק לסתירה שבין הפורמליזם הצורני‬
‫הנוקשה לבין הפונקציות החדשות )מטבח וחדר שירותים( שהוכנסה לתחומי בית המגורים‪.‬‬

‫הבדל נוסף בין בית אהרן שלוש לבין בית יוסף אליהו שלוש בולט לעין מבחינה של חזיתותיהם‪ 95.‬שפתו‬

‫הצורנית של בית יוסף אליהו שלוש – ככל שהדבר נוגע לפתחים – שונה בתכלית מהשפה הצורנית המקומית של‬
‫בית אהרן שלוש‪ .‬שער הכניסה ומשקופי החלונות עשויים כולם אלמנטים יצוקים בטון שיוצרו‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫בבית החרושת של "האחים שלוש"‪ .‬אלמנטים אלה‪ ,‬כפי שיורחב עוד בהמשך‪ ,‬משתמשים במוטיבים אירופיים‬

‫מובהקים‪ 96.‬ההבדל החד ביותר ניכר בשער הכניסה‪ .‬בבית אהרן שלוש היה הפתח מסותת באבן בסגנון שרווח‬
‫ביפו‪ ,‬ומעליו שלושה פתחי אור שתבניתם קשת מחודדת ובה מלאכת פרזול משובצת זכוכיות צבעוניות;‪ 97‬בבית‬
‫יוסף אליהו שלוש שער הכניסה )הבנוי אלמנטים טרומיים מבטון( מונומנטלי‪ ,‬מלבני ורחב‪ .‬אומנותיו המסיביות‬

‫למראה נחלקות לשלושה חלקים ‪ -‬בסיס‪ ,‬עמוד וכותרת צמחית – ומעליהן קורה מעוטרת‪ ,‬רוזטה במרכזה וכעין‬
‫אבן ראשה קישוטית מעליה‪ 98.‬בכל חזיתות הבית אין אף לא פתח מקושת אחד‪ .‬למרות הויתור על הפתח‬
‫המקושת‪ ,‬נשמר עקרון "שילוש הפתחים" בחזית‪ ,‬כפי שהוא מתקיים בבתי החלל המרכזי‪ .‬אולם‪ ,‬שלא כמו בבתי‬
‫החלל המרכזי‪ ,‬אין מדובר בפתח גדול המחולק לשלושה באמצעות שני עמודים‪ ,‬אלא בפתחים שנפערו בקיר‬
‫מלא – שער אחד מרכזי‪ ,‬חלון אחד לימינו וחלון אחר לשמאלו‪.‬‬

‫ראוי לשים לב לשינוי נוסף ביחס לבית אהרן שלוש‪ ,‬והוא הגבהת מפלס הכניסה במטר ביחס למפלס הרחוב‪ .‬עד‬
‫כמה שניתן ללמוד מן התכניות‪ ,‬הגבהה זו לא נוצלה בבניה המקורית להתקנת מרתף‪ .‬המניעים למעשה זה אינם‬

‫‪ 94‬מצורת פתרון זה ניכר כי מדובר ב"הלבשת" פונקציה על החלל הריבועי ה"סטנדרטי"‪ .‬מאחר שהחדר ה"סטנדרטי" לא סיפק את כל צרכי‬
‫השירות של הבית‪ ,‬נוסף בצמוד לו‪ ,‬זמן לא רב לאחר תום הבניה‪ ,‬חדר שירות נוסף )כנראה חדר רחצה(‪ ,‬שהוצמד לחדרי השירות של הבית וחרג‬
‫באופן משמעותי מקו הבנין הצדי‪.‬‬
‫‪ 95‬תמונות ‪ 33‬ו‪.36-‬‬
‫‪ 96‬הרפז‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.105‬‬
‫‪ 97‬דוגמאות דומות ביפו ניתן למצוא בעמ' ‪ 25-24‬בחוברת שהוציא אגף תיכנון ובניית ערים במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב ושמה "מבט אל‬
‫עג'מי‪ :‬דיוקן אדריכלי" )ללא שנת הוצאה(‪.‬‬
‫‪ 98‬שער זה זהה לשערים בבתים התאומים ברחוב פינס‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫ברורים כל צורכם‪ ,‬אולם הגבהה דומה ניתן למצוא בבתים נוספים מראשיתה של תל אביב‪ 99.‬ניתן לשער כי‬
‫ההגבהה ביחס למפלס הרחוב נועדה לחזק את ההפרדה בין פנים הבית לבין הרחוב )על אף שהפרדה כזו‬
‫התקיימה ממילא‪ ,‬אם כי בצורה פחותה‪ ,‬על ידי הרחקת קו הבנין מקו המגרש הקדמי(‪ .‬עד כמה מדובר במנהג‬

‫מקומי או מיובא קשה לקבוע‪ ,‬משום שבתי חלל מרכזי רבים נבנו כבר כשקומת המגורים שלהם נמצאת מעל‬
‫קומת שירות‪ .‬אולם‪ ,‬אם נבחן דגמי בתים מקומיים מוקדמים יותר‪ ,‬כגון בית הליוואן‪ ,‬נגלה כי בבתים שלא הוקמו‬
‫כבר על גבי מבנה קיים נשמרה אחדות המפלסים בין הרחוב )או הסביבה החיצונית‪ ,‬הציבורית‪ ,‬שליד הבית( לבין‬
‫‪100‬‬
‫מפלס הכניסה של הבית‪.‬‬

‫מקור אפשרי להגבהה זו הוא בתי הטמפלרים‪ .‬הבניה הטמפלרית בארץ החלה בשנת ‪ ,1869‬ולפיכך‪ ,‬בשנת ‪1909‬‬
‫)שנת בניית בית יוסף אליהו שלוש( כבר היו הבתים הטמפלרים חלק מוכר מהנוף בארץ ישראל ובסביבות תל‬

‫אביב )המושבה שרונה‪ ,‬המושבה הגרמנית ביפו ושכונת ולהאלה(‪ 101.‬סידור החדרים בבתי המגורים הטמפלריים‬
‫‪102‬‬
‫אלמנט‬ ‫שונה בתכלית מזה שבבניה הערבית במספר אופנים שאין זה המקום להרחיב עליהם את הדיבור‪.‬‬
‫טמפלרי הנבדל במובהק מן הבניה המקומית‪ ,‬ואשר ניכר גם ממבט חטוף בחזיתות בתי הטמפלרים הראשונים‪,‬‬

‫הוא הגבהת מפלס הכניסה לבית‪ ,‬כשההעפלה אליו נעשית בגרם מדרגות‪ .‬גובהה של הגבהה זו נע בין מטר למטר‬
‫וחצי‪ ,‬והיא אפשרה לפתוח חלונות בקומת המרתף‪ 103.‬מלבד היתרון הפונקציונלי הטמון בהגבהה‪ ,‬יש בה כדי‬
‫להעניק מימד "חגיגי" ו"מכובד" לכניסה לבית‪ ,‬משום שיש להעפיל אליה מן הרחוב‪ .‬אין לפסול את האפשרות‬

‫כי בבית יוסף אליהו שלוש הושאלה תבנית כניסה זו מטעמים אסתטיים בלבד )מאחר שלא היה בבית מרתף(‪.‬‬
‫השפעה טמפלרית זו מצטרפת לאלמנטים הטרומיים מבטון המשולבים בבית‪ ,‬שהשימוש בהם יובא לארץ‬
‫‪104‬‬
‫לראשונה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בידי הטמפלרים‪.‬‬

‫בית יוסף אליהו שלוש‪ ,‬שנבנה כבר בשנת ‪ ,1909‬מכיל מספר חריגות מתבנית בית החלל המרכזי‪ .‬חריגות אלה‬
‫זכו להדגשה ברורה וחדה יותר בבית משה שלוש‪ ,‬אשר נבנה כחמש שנים לאחריו‪ .‬הגם שבית משה שלוש‬
‫מבוסס אף הוא על תבנית בית החלל המרכזי‪ ,‬נדמה כי הוא הולך ומתרחק צעד נוסף מן התבנית ה"קלאסית"‪ ,‬כפי‬
‫שתוארה לעיל‪.‬‬

‫כאשר באים לבחון את תכנית הבית יש להבחין בין התכנית המקורית שנערכה על ידי יוסף אליהו שלוש בסוף‬

‫‪ 99‬כרמיאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .88 ,63-60 ,39-37 ,33‬ראו גם תמונות ‪ 30‬ו‪.32-‬‬

‫‪ 100‬בין בתי הליוואן היו גם כאלה שהוקמו על גבי קומה קיימת והגישה אליהם התקיימה דרך גרם מדרגות‪ .‬פוקס‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.60-56‬‬
‫‪ 101‬בן ארצי‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪.129‬‬
‫‪ 102‬בן ארצי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.134-131‬‬
‫‪ 103‬בן ארצי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.132‬‬
‫‪ 104‬על כך בהרחבה בהמשך‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫‪105‬‬
‫התכנית המקורית‪ ,‬שהוכנה‬ ‫שנת ‪ ,1913‬לבין תכניות השחזור הנמצאות בידינו‪ ,‬אשר הוכנו בשנת ‪.1991‬‬
‫קומת הכניסה‪ .‬התוספות‬ ‫–‬ ‫כנראה לצרכי רישוי ומדידת שטחי בניה‪ ,‬מעידה רק על מבנה הקומה הראשונה‬
‫מעידות על שינוי בתכנון שחל לפני התחלת הבניה או‬ ‫–‬ ‫חדר מדרגות ומרפסת אחורית‬ ‫–‬ ‫המשורבטות עליה‬

‫במהלכה‪ .‬כפי שניתן לראות מהשוואה בין התכנית המקורית לבין תכניות השחזור‪ ,‬ההבדלים ביניהן אינם רבים‬
‫או מהותיים‪ ,‬מלבד אותה תוספת משורבטת‪ .‬משום כך‪ ,‬בבואנו לנתח את מבנה הבית‪ ,‬נוכל להניח כי המתואר‬
‫‪106‬‬
‫בתכנית השחזור תואם את שלב הבניה המוקדם ביותר – השלב החשוב לעניננו – מלבד חריגות ספורות‪.‬‬

‫בדומה לבית יוסף אליהו שלוש‪ ,‬ניצב בית משה שלוש בנסיגה של כשני מטרים מקווי המגרש‪ .‬גם הוא מוקף גדר‬
‫בנויה ובה שערי כניסה‪ 107.‬הבית בנוי כבית שהחלל המרכזי שבו מתחיל מן הכניסה לבית וחוצה אותו לאורכו‪.‬‬
‫חלל זה מסתיים בפתח יציאה אל מרפסת הפונה לגן האחורי‪ .‬שלא כמו בבתי חלל מרכזי "קלאסיים"‪ ,‬החלל‬
‫המרכזי אינו משמש כאולם אלא כמסדרון‪ .‬רוחבו )‪ 2.25‬מטרים( מונע ממנו לתפקד כחדר הסבה מקובל )במיוחד‬
‫לאור אורכו – ‪ 10‬מטרים(‪ .‬הדבר עומד בניגוד גמור לנהוג בבתי חלל מרכזי‪ ,‬שהחלל המרכזי שבהם משמש כחדר‬
‫ההסבה של הבית‪ .‬באופן זה‪ ,‬נגזר גם הצורך בהקצאת חלל הסבה חלופי‪ .‬לא ברור האם שינוי מהותי זה נבע‬

‫מתוך כוונה ברורה למקם את חדר ההסבה כחדר נפרד‪ ,‬המנותק ממהלך הכניסה לבית‪ ,‬או מתוך אילוצי שטח‪,‬‬
‫שהביאו לצמצום החלל המרכזי כדי לשמור על רוחב "סטנדרטי" של חדרים )כארבעה מטרים וחצי – בדומה‬
‫למצב בבית אהרן שלוש ובבית יוסף אליהו שלוש(‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מגלה התכנית כי בדומה לבית יוסף אליהו‬

‫שלוש‪ ,‬מוקמו חדרי השירותים והמטבח בירכתי הבית‪ ,‬מימין לחלל המרכזי‪ .‬שלא כמו בבית יוסף אליהו שלוש‪,‬‬
‫נראה השילוב שבין הצרכים הפונקציונליים החדשים לפורמליזם הצורני מוצלח יותר‪ ,‬תוך שמירה על קו בנין‬
‫צדי אחיד וניצול הבליטה שנוצרה בחזית האחורית למיקום מרפסת צפיה אל הגן )בגירסה הראשונה( או מרפסת‬
‫צפיה וחדר מדרגות )בגירסה הסופית(‪ .‬הפתרון המאוחר יותר‪ ,‬של הוספת חדר המדרגות‪ ,‬משתלב בחריגה מקו‬
‫הבנין האחורי בצורה נאה‪ ,‬ההולמת את התבנית הצורנית המלבנית של הבנין כולו‪.‬‬

‫ביטול חלל ההסבה בחלל המרכזי והוספת חדרי שירות כחלק אינטגרלי של כל אחת משתי קומות המגורים‬

‫הוליכו‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם לדיפרנציאציה ניכרת בחדרים‪ .‬שלא כמו בבית אהרן שלוש או בבית יוסף אליהו שלוש‪,‬‬
‫ניכרת הגדלה מכוונת של החדר הפונה לחזית באגפו השמאלי של הבית – חדר אשר שימש כחדר אוכל‪ .‬בניגוד‬

‫‪ 105‬תמונה ‪.41‬‬
‫‪ 106‬בניגוד למשורטט בתכניות השחזור‪ ,‬היו באגף הימני של הקומה השניה שני חדרים דומים בגודלם )ולא חדר אחד ארוך( ועוד חדר קטן‪ ,‬חדרון‬
‫רחצה ותא שירותים‪ ,‬שרוכזו בצדו הפונה לגן של האגף הצפוני‪ .‬גם בקומה הראשונה חולק החדר האחורי למספר חדרי שירות קטנים יותר –‬
‫מטבח‪ ,‬אמבט ושירותים – בניגוד למתואר בתכניות השחזור ובדומה למצב המתואר בתכנית המקורית‪.‬‬
‫‪ 107‬הדבר עשוי לחזק את הטענה כי הגם שהוקם בקצה נווה צדק‪ ,‬היה הבית כבר מתחילת תהליך בנייתו חלק מתל אביב‪ ,‬וככזה הותאם לתקנות‬
‫הבניה שלה‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫למתואר בתכנית המקורית‪ ,‬לא חצץ בין חדר זה לחדר האחורי באגף השמאלי )ששימש כחדר הסבה( קיר אלא‬
‫מחיצת עץ מתקפלת‪ ,‬באופן שאפשר הגדלת החלל באופן ניכר והפיכתו לחלל הסבה מלבני מאורך‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שבניגוד גמור לבתיהם של אהרן שלוש ויוסף אליהו שלוש‪ ,‬לא מהווה אגפו האחד של הבית תמונת ראי של‬

‫אגפו השני‪ ,‬ולא מתקיימת סימטריה צורנית בין השניים‪.‬‬

‫למרות דברים אלה‪ ,‬ממשיכה התבנית המוכרת להכתיב חלק מן התכנון‪ .‬בבית משה שלוש נשמר העיקרון של‬
‫כניסה לחדרים מתוך החלל המשותף )המסדרון המרכזי( ‪ -‬הגם שחלל ההסבה‪ ,‬כאמור‪ ,‬היה למעשה צמד חדרים‬
‫שאוחדו בעת פתיחת מחיצת העץ‪ .‬מכאן‪ ,‬שחלק מן החדרים המשיך לתפקד כיחידות שאינן מוגדרות על ידי‬
‫צורת החלל‪ ,‬באופן שאפשר לצקת לתוכם שימושים שונים – חדרי שינה‪ ,‬חדרי עבודה וכדומה – אם כי במידה‬
‫פחותה בהרבה מן הנהוג בבתי החלל המרכזי‪.‬‬

‫זהות כמעט מוחלטת מתקיימת בין תכנית הקומה הראשונה לשניה‪ ,‬כאשר ההבדלים נובעים בעיקר מן האפשרות‬
‫להגדיל את שטחי השירות בקומה השניה )מעל למרפסת הגן( וליצור קיר מפריד בין חדרי האגף השמאלי‪ .‬מידת‬
‫מה של פורמליזם צורני באה לידי ביטוי באגף זה‪ ,‬כאשר גם בקומה השניה פונה אל החזית לרחוב חדר הגדול‬

‫יותר באופן משמעותי מן החדר האחורי או משאר החדרים‪ ,‬למרות שאין לכך כל הצדקה פונקציונלית‪ 108.‬הקו‬
‫המפריד בינו לבין החדר האחורי מחקה את הקו המפריד בין שני החדרים בקומה הראשונה‪ ,‬אם כי בקומה השניה‬
‫‪109‬‬
‫מופרדים שני החדרים בקיר בנוי‪.‬‬

‫קשה לקבוע אם ההבדלים שנסקרו עד כה נובעים מרצון מוקדם של המתכנן‪ ,‬או שהם תוצר של תהליך‬
‫"תיקונים" מתגלגל הנובע מתנאי השטח‪ .‬ניתן לטעון כי מיקום חדרי השירות באופן החורג מקו הבנין האחורי‬
‫הוא אילוץ ואין בו כוונה מכוננת ליצור בצמוד להם מרפסת חוץ )לפי התכנית המקורית( או חדר מדרגות‬
‫ומרפסת מקורה )לפי הביצוע בפועל( ש"יישרו" את קו הבנין האחורי‪ .‬דברים דומים יכולים להאמר גם ביחס‬
‫לצמצום החלל המרכזי שגרר‪ ,‬כנראה‪ ,‬יצירת חלל הסבה גדול במיוחד באגף השמאלי של הקומה הראשונה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬איננו יכולים לשלול את האפשרות כי הדברים נבעו מרצון ברור של המתכנן‪ ,‬יוסף אליהו שלוש‪ .‬חריגת אגף‬
‫השירות מקו הבנין עשויה להקרא כפתרון מחוכם לבעיה שהתגלתה בביתו שלו באשר למיקום חדרי השירות תוך‬
‫שמירה על קוי חזית אחידים‪ ,‬פתרון שבליווי הוספת תוכן בירכתי הבית )המרפסת האחורית( מאפשר שמירה על‬

‫‪ 108‬יתכן שההסבר לכך הוא קונסטרוקטיבי בעיקרו‪ ,‬ואינו נוגע לכוונה אסתטית ליצור זהות בין תכניות הקומה הראשונה לשניה‪ .‬זהות בתכניות שתי‬
‫הקומות מאפשרת תכנון סטטי פשוט יותר‪ ,‬מאחר שקירות התמך הפנימיים של הקומה הראשונה ממשיכים את קירות התמך של הקומה השניה‪.‬‬
‫יתכן שיוסף אליהו שלוש חשש מן ההשלכות המבניות שיש להבדל בתכניות שתי הקומות ולכן חזר על תכנית הקומה הראשונה גם בקומה השניה‪,‬‬
‫גם אם הדבר יוצר חדר שגודלו אינו מוצדק‪ ,‬כאמור‪ ,‬והוא תולדה של יצירת חדר האוכל וחדר ההסבה בנפרד מן החלל המרכזי בקומה הראשונה‪.‬‬
‫‪ 109‬ראוי לשים לב לכך כי בחדר האחורי שבאגף השמאלי נפתחה דלת גם אל חדר המדרגות‪ ,‬בשתי הקומות – בניגוד מוחלט לנהוג בבתי החלל‬
‫המרכזי‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫"שלמות" קו הבנין‪ .‬יתכן עוד כי גם הצרכים המשתנים או אורח החיים המשתנה הביאו להחלטה מודעת להעביר‬
‫את חדר ההסבה לחלל הנפרד הפרדה מלאה מחדר הכניסה‪ .‬קריאה מעין זו של התכנית עשויה להסביר עוד‬
‫מספר חריגות מן התבנית הצורנית ה"קשיחה" לכאורה של בית החלל המרכזי – כגון מיקום המרפסות הצדיות‬
‫שלא באופן סימטרי‪ ,‬הוספת מרפסת הגן )הוספה שנראית כבלתי מקרית לאור האפשרות הקיימת להגדיל על‬
‫חשבונה את שטחי השירות של הקומה הראשונה( והתקנת מרתף בירכתי הבית שהגישה אליו התקיימה מתוך‬
‫חדר המדרגות‪.‬‬

‫הוספת המרתף יכולה להתפרש כשינוי משמעותי נוסף ביחס לתבנית הבניה המקובלת‪ ,‬שינוי שנולד‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫בעקבות חדירת תרבות הבניה הטמפלרית לארץ‪ 110.‬שלא כמו בבית יוסף אליהו שלוש‪ ,‬כאן כבר מתקיים צידוק‬
‫פונקציונלי להגבהת מפלס הכניסה ביחס לרחוב‪ .‬הגישה לבימת הכניסה התקיימה דרך שני גרמי מדרגות‬
‫סימטריים המקבילים לחזית וצמודים לה‪ .‬על עליה זו ניתן היה לטעון כי היא "פסבדו בארוקית" אילו רק היה‬
‫מדובר בגרם מדרגות מרשים מעט יותר‪ .‬כאן נראה כאילו נבחרה צורה זו כחיקוי צורני של סגנון הבניה‬
‫‪111‬‬
‫הטמפלרי‪ ,‬ותוך ניצול היתרון הפונקציונלי העומד בבסיסו‪.‬‬

‫בבחינה כללית של הבית‪ ,‬ניתן‪ ,‬אם כן‪ ,‬לקבוע כי בית משה שלוש מייצג עיבוד מרחיק לכת של תבנית בית החלל‬
‫המרכזי‪ ,‬באופן ההופך את תכניתו לתכנית בעלת יחוד תבניתי הנפרד למעשה מ"התבנית האם"‪ .‬מגמה זו עולה‬
‫כבר מבית יוסף אליהו שלוש‪ ,‬על אף שבית זה מכיל בתוכו אלמנטים רבים של התבנית המקובלת‪ ,‬תוך נסיון‬
‫לשמור עליהם גם כשהדבר מתנגש בצרכים הפונקציונליים של המבנה‪ .‬לעומתו‪ ,‬מדגים בית משה שלוש שלב‬
‫מעבר מובהק בין התבנית המקורית לבין חלוקה חללית שונה‪ .‬ביטוי סמלי למעבר זה הוא ביטול חלל ההסבה‬
‫המרכזי והויתור על הפתח המשולש בחזית )אשר‪ ,‬כפי שהראינו‪ ,‬מתקיים עדיין‪ ,‬ללא קשתות‪ ,‬בבית יוסף אליהו‬
‫שלוש(‪ .‬התכנית‪ ,‬המבוססת על עקרון הסימטריה וחלוקת החלל לחלל מרכזי משותף ולחדרי מגורים הנובעים‬
‫ממנו‪ ,‬נוטלת עקרון זה ומכניסה בו שינויים ועיבודים המאפשרים לנו לטעון כי מדובר בתבנית עצמאית‪ ,‬גם אם‬
‫היא עדיין תבנית כלאיים‪ ,‬אשר יותר משהיא בעלת ביטוי קוהרנטי היא בעלת תכונות של אקלקטיזם תכניתי‪.‬‬

‫השאלה שיש לשאול כעת היא מה הוליד את השינוי שאיתרנו‪ .‬בטרם נענה על שאלה זו ראוי לבחון את בית משה‬
‫שלוש גם מבחינת אוצר המלים האדריכלי בעזרתו נבנה‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬זהו אוצר מלים שאול‪ ,‬שמקורו‪,‬‬

‫‪ 110‬אם כי ניתן גם לטעון להשפעה אירופית מכיוון שונה‪ ,‬כגון קטלוגים מיובאים של דגמי בנינים או עולים שהגיעו לארץ מארצות שונות במזרחה‬
‫ובמערבה של אירופה‪ .‬יחודם של הטמפלרים הוא ביישום הרב של בניית המרתף במציאות הארץ ישראלית כארבעים שנה עוד קודם להקמת תל‬
‫אביב‪ .‬ראוי לציין כי בבית אהרן שלוש קיים מרתף‪ ,‬אך זה נבנה רק בירכתי הבית ותוך ניצול הפרשי גובה בין צדי המגרש‪ ,‬מבלי לגרום להגבהת‬
‫מפלס הכניסה לבית ביחס למפלס הרחוב‪.‬‬
‫‪ 111‬במקרה הטמפלרי‪ ,‬ובניגוד למצב בבית משה שלוש‪ ,‬אפשרה עליה צדית לפתוח פתח כניסה למרתף בחזית הבית – מתחת לפתח הכניסה‬
‫הראשי‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫ככל שהדבר ניתן לקביעה‪ ,‬בהתישבות האירופית בארץ ישראל במחצית השניה של המאה התשע עשרה‪,‬‬
‫ובמיוחד בהתישבות הטמפלרית‪.‬‬

‫חזיתותיו של בית משה שלוש‪ ,‬גדרותיו ורצפותיו בנויים כולם תוך שימוש מסיבי באלמנטים טרומיים מבטון‪.‬‬

‫סביר להניח כי כל האלמנטים יוצרו בבית החרושת הסמוך של "האחים שלוש"‪ .‬על אף שאין בידינו קטלוג‬
‫מסודר של המוצרים שייצר בית החרושת‪ ,‬יש ביכולתנו‪ ,‬על סמך השערות סבירות‪ ,‬לייחס לבית החרושת ייצור‬
‫אלמנטים טרומיים שעמם נבנו בתים רבים מאותה תקופה ואשר שוכנים בסביבה הקרובה לבית החרושת )כלומר‪,‬‬
‫אזור תל אביב בראשיתה‪ ,‬נווה צדק‪ ,‬נווה שלום וכדומה‪ .‬מאחר שחנותם של "האחים שלוש" שכנה ברחוב‬
‫בוסטרוס ביפו‪ ,‬אין זה מפתיע כי ניתן למצוא אלמנטים של בית החרושת גם בבתים שונים בשכונותיה הערביות‬
‫הדרומיות(‪.‬‬

‫בית החרושת של "האחים שלוש" נוסד‪ ,‬כנראה‪ ,‬בשנות התשעים של המאה התשע עשרה‪ .‬על אף שבמודעות‬
‫אברהם חיים‬ ‫–‬ ‫משנות העשרים מצוינת השנה ‪ 1885‬כשנת הקמת החברה‪ ,‬אין הדבר סביר‪ ,‬מאחר שמקימיה‬
‫שלוש ויוסף אליהו שלוש – היו באותה שנה בני ‪ 21‬ו‪ 15-‬בהתאמה‪ 112.‬בספרו מתאר יוסף אליהו שלוש במעורפל‬

‫את נסיבות הקמת בית החרושת; מתוך הדברים ניכר כי הוקם רק אחרי שנת ‪ .1893‬תחילה הוקם בית חרושת‬
‫למרצפות בצריף הסמוך לבית אהרן שלוש‪ .‬יוסף אליהו שלוש מספר כי "בראשונה עשיתי מרצפות פשוטות‬
‫ממינים ובעלי גון שונים‪ ,‬עד שהזמנתי מכונות חדישות ואמן מומחה מבירות והתחלתי לעשות מרצפות מוזאיק‪...‬‬

‫]מרצפות מלט בהן הוחדרו שברי אבנים בצבעים שונים‪ ,‬בשונה מהמרצפות הצבעוניות עם הדגמים‬
‫הגיאומטריים[ בית החרושת שעבר לבנין אבן על אותה ככר והידוע על שם 'האחים שלוש' ממציא כיום הזה כל‬
‫מיני מכשירי בנין‪ ,‬עמודים‪ ,‬מעקות‪ ,‬מדרגות‪ ,‬צנורות וכו'"‪ 113.‬ניירות מכתבים ומודעות של בית החרושת משנות‬
‫העשרה והעשרים מציינים‪ ,‬כאמור‪ ,‬כי בבית החרושת ניתן להשיג מרצפות‪ ,‬לבנים‪ ,‬אבני צמנט )או אבני מלט(‪,‬‬
‫‪114‬‬
‫נראה כי מרביתה של תוצרת זו יוצרה בבית החרושת‬ ‫לוחות צמנט‪ ,‬מסגרות לחלונות ולפתחים ומדרגות‪.‬‬
‫עצמו‪ ,‬אם כי‪ ,‬היות שלא הגיעו לידינו מסמכים או תצלומים המעידים על כך מפורשות‪ ,‬יתכן שאין הדבר כך‪.‬‬

‫לעניננו‪ ,‬חשוב לנסות ולענות על השאלה האם המרצפות והאלמנטים הטרומיים מבטון יוצרו על ידי "האחים‬
‫שלוש"‪ .‬ביחס למרצפות‪ ,‬נראה שאין עוררין על כך שיוצרו בבית החרושת‪ .‬מלבד עדותו של יוסף אליהו שלוש‪,‬‬

‫‪ 112‬במשפחה מקובלת הסברה כי שנת לידתו של אברהם חיים שלוש היא ‪ .1867‬אולם‪ ,‬במסמך המצוי בידיו של צבי פומרוק‪ ,‬נכדו‪ ,‬מעיד על עצמו‬
‫אברהם חיים שלוש "נולדתי אני אברהם חיים שלוש יום שישי עשרים לחודש שבט שנת תרכ"ד ‪ ,"624‬כלומר‪ ,‬בשנת ‪.1864‬‬
‫‪ 113‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94-93‬‬
‫‪ 114‬תמונות ‪ 42‬ו‪ .43-‬לא לגמרי ברור מהן אותן "אבני צמנט" או "אבני מלט"‪ ,‬ומה ההבדל בינן לבין לבנים פשוטות‪ .‬נראה כי מדובר בבלוקי הבטון‬
‫המעוטרים‪ ,‬אשר עיטורם בדוגמת סיתות אבן עשוי היה להביא לכנותם בשם הפרדוקסלי משהו "אבני צמנט"‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫יש בידינו עדויות נוספות הנוגעות לייצור מרצפות במפעל‪ ,‬דוגמת עדותו של אבנר גלוסקא‪ .‬בית החרושת שלו‬
‫למרצפות‪ ,‬הפועל כיום ברח' הרצל ‪ 130‬בתל אביב‪ ,‬מחזיק‪ ,‬לדבריו של מר גלוסקא‪ ,‬בתבניות למרצפות שנקנו‬
‫‪115‬‬
‫מבית החרושת של "האחים שלוש" בתחילת שנות השלושים‪.‬‬

‫ספק רב יותר עשוי לעלות ביחס לאלמנטים הטרומיים מבטון‪ .‬בחינה של אלמנטים מקוריים בבתים התאומים‬
‫ברחוב פינס מעלה כי המלט ממנו הם עשויים מעורבב בשברי צדפים וחול ים‪ ,‬שמקורם הוא‪ ,‬קרוב לודאי‪,‬‬
‫מקומי‪ .‬מכאן‪ ,‬עלינו לפסול את האפשרות כי האלמנטים יובאו בשלמותם מחוץ לארץ‪ .‬יוצא אם כן‪ ,‬כי‬
‫האלמנטים נוצקו בארץ‪ ,‬וסביר כי בית החרושת של "האחים שלוש" ייצר לפחות חלק מן האלמנטים המיוחסים‬
‫לו‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬בחינה מדוקדקת של דוגמת "סיתות האבן" בבלוקי הבטון ששימשו בהכנת הגדר סביב בית משה‬

‫שלוש‪ ,‬מעלה ממצא שאין לו הסבר ברור‪ .‬דוגמה זו זהה לחלוטין לדוגמת בלוקי הבטון ששימשו לבניית אחד‬
‫מביתני בית החרושת של הוגו וילנד )‪ (Hugo Wieland‬הטמפלרי‪ ,‬בית חרושת שפעל בצמוד לתחנת הרכבת של‬
‫יפו‪ ,‬מאות מטרים מבית החרושת של "האחים שלוש"‪ 116.‬למרבה ההפתעה‪ ,‬הדוגמה זהה גם לזו של הבלוקים‬

‫המעוטרים ששימשו לבניית בית העם הטמפלרי בשרונה‪ ,‬הניצב עד היום בצומת הרחובות קפלן ודוד אלעזר בתל‬
‫‪117‬‬
‫אביב‪.‬‬

‫ממצא זה מעלה ביתר חריפות את שאלת המקור של אותם אלמנטים‪ .‬נראה‪ ,‬כי בית החרושת של "האחים שלוש"‬
‫איננו הראשון בארץ שייצר אלמנטים טרומיים מבטון‪ ,‬וכי בבכורה מחזיק אחד משני בתי חרושת טמפלרים‬
‫בית החרושת של הוגו וילנד ביפו ובית‬ ‫–‬ ‫שהוקמו‪ ,‬כנראה‪ ,‬במקביל‪ ,‬בשנים הראשונות של המאה העשרים‬
‫החרושת של משפחת ביילהרץ )‪ (Beilharz‬בחיפה‪ 118.‬כל העדויות מצביעות על כך שהטמפלרים היו אלה שייבאו‬
‫לארץ את השימוש במלט כחומר בניה אשר שימש ליציקת אלמנטים טרומיים‪ ,‬חלקם בעלי גוון עיטורי‪ .‬הבטון‪,‬‬
‫שהיה מוכר באירופה כחומר בניה בעל תכונות של פלסטיות ושל עמידות‪ ,‬לא היה אחד מהחומרים החדשים‬
‫שחדרו לבניה הערבית והיהודית במחצית השניה של המאה התשע עשרה )בניגוד לרלסים‪ ,‬רעפי החרס‪ ,‬הזכוכית‬
‫והעץ המנוסר(‪ .‬הטמפלרים‪ ,‬שכבר מראשית דרכם בארץ דאגו להביא עמם אנשי מקצוע מתחום הבניה והקדישו‬
‫לנושא זה משקל רב בהתישבותם‪ ,‬ראו בבטון חומר בניה מתקדם וראשון במעלה‪ ,‬ועוד קודם להקמת מבנה‬

‫‪ 115‬תבניות אלה מאפשרות הכנת מרצפות מלט צבעוניות בעלות דגמים גיאומטריים שפניהן חלקות וכן מרצפות מלט מחוספסות‪ .‬אבנר גלוסקא‬
‫יצק מרצפות מתבניות אלה גם עבור בתים שעברו שימור בשנים האחרונות ושבמקור הותקנו בהם מרצפות של "האחים שלוש" )ובכלל זה הבתים‬
‫התאומים ברחוב פינס(‪.‬‬
‫‪ 116‬תמונה ‪.44‬‬
‫‪ 117‬תמונה ‪ .45‬מאחר שמדובר בשטח צבאי סגור‪ ,‬לא עלה בידי לצלם את הבנין כיום‪.‬‬
‫‪ 118‬בן ארצי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.138-137‬‬

‫‪28‬‬
 ‫‪119‬‬
‫הבטון הראשון בארץ בשנת ‪ 1913‬הכניסו אותו לשימוש כחומר הבסיס של האלמנטים הטרומיים‪.‬‬

‫על פי האמור בספרו של יוסי בן ארצי‪" ,‬מגרמניה לארץ הקודש"‪ ,‬נפתח בית החרושת של וילנד בשנת ‪ 1903‬או‬
‫‪ .1904‬עם זאת‪ ,‬במודעה של חברת האחים וילנד משנת ‪ 1925‬נכתב כי בית החרושת נוסד בשנת ‪ 120.1894‬נראה כי‬
‫שנת ההקמה של בית החרושת מוקדמת מזו שנוקב בה בן ארצי‪ .‬אייזלר אינו נוקב בשנת הקמה‪ ,‬אולם מציין כי‬
‫בשנות התשעים של המאה התשע עשרה הקים הוגו וילנד בית חרושת למרצפות בירושלים; בית החרושת עבר‬
‫ליפו בתחילת המאה העשרים‪ ,‬לאחר שבניו של וילנד שבו מלימודים בגרמניה‪ 121.‬בין כך ובין כך‪ ,‬סביר להניח כי‬
‫בית החרושת ייצר את בלוקי הבטון המעוטרים ששימשו לבניית בית העם בשרונה‪ .‬מציאת דגם של בלוק מעוטר‬
‫הזהה לזה של וילנד בבית משה שלוש מעלה‪ ,‬אם כן‪ ,‬את השאלה מה מקורם של בלוקי הבטון או של אלמנטים‬
‫טרומיים אחרים המשולבים בבית‪.‬‬

‫למרבה הצער‪ ,‬אין בידינו מסמכים כלשהם היכולים לתת מענה ברור לשאלה זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה שאין זה סביר כי‬
‫בית החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬שחומר הבסיס של תוצרתו היה מלט ובעליו היו יבואני מלט במשך שנים‬
‫ארוכות‪ ,‬לא נטל חלק בייצור של אלמנטים טרומיים כלשהם מאותו חומר‪ .‬בנוסף‪ ,‬קיימים מספר אלמנטים‬
‫‪122‬‬
‫טרומיים מבטון שספק רב אם יוצרו על ידי יצרנים טמפלרים )דוגמת קונזולות או כדים בהם מוטבע מגן דוד(‪.‬‬
‫דוגמת הבלוק המעוטר בו נעשה שימוש בבית העם הטמפלרי בשרונה ובמתחם בית החרושת של וילנד מופיעה‬
‫לא רק בבית משה שלוש‪ ,‬אלא גם בבלוקים ששימשו לבניית בסיסי המצבות של אהרן שלוש ושל אשתו‪,‬‬
‫‪123‬‬
‫אלמנטים טרומיים שונים מבטון‪ ,‬ובכלל זה בלוקי בטון מעוטרים‪ ,‬נראים בבירור מצילומי דוכן בית‬ ‫שרה‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫החרושת של "האחים שלוש" בתערוכה שהתקיימה בתל אביב ב‪.1924-‬‬

‫את שאלת מקור הבלוקים המעוטרים בבית משה שלוש‪ ,‬בשל הדמיון המלא בינם לבין הבלוקים שיוצרו בבית‬
‫החרושת של וילנד‪ ,‬ניתן לפתור בכמה אופנים‪ :‬א‪ .‬מדובר במוצר שרכש יוסף אליהו שלוש‪ ,‬כקבלן‪ ,‬מידי וילנד‪,‬‬
‫משום שבאותה תקופה לא היה בידיו מוצר דומה; ב‪ .‬מדובר בהעתקה של אחד ממוצריו של וילנד על ידי בית‬
‫החרושת של "האחים שלוש"‪ .‬העתקה שכזו אינה בעייתית מבחינה טכנית‪ ,‬משום שדי בדוגמה אחת כדי ליצור‬

‫‪ 119‬בן ארצי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.137 ,129‬‬

‫‪ 120‬תמונה ‪.46‬‬
‫‪.Eisler, 1997, p. 123 121‬‬
‫‪ 122‬קונזולה כזו ניתן למצוא בבית שברחוב לילינבלום ‪ 3‬בתל אביב; כד כזה נמצא עד היום בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב )תמונות‬
‫‪ 47‬ו‪.(48-‬‬
‫‪ 123‬תמונה ‪ .49‬הקברים שוכנים בבית הקברות שברחוב טרומפלדור‪ .‬קברים רבים בבית הקברות בנויים מבלוקי בטון עיטוריים‪ ,‬בדוגמאות שונות‪.‬‬
‫גם קברו של שמעון מויאל‪ ,‬גיסו של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬בבית הקברות היהודי הישן של יפו בנוי במתכונת דומה לזו של קבר אהרן שלוש‪ ,‬עם‬
‫אותה דוגמת עיטור של בלוקי הבטון )תמונה ‪.(50‬‬
‫‪ 124‬תמונה ‪.31‬‬

‫‪29‬‬
‫תבנית שתשמש לייצור סדרתי של אלמנטים דומים;‪ 125‬ג‪ .‬התבנית ששימשה את וילנד נרכשה מאותו מקור ממנו‬
‫נרכשה התבנית ששימשה את "האחים שלוש"‪.‬‬

‫לי נראה‪ ,‬כי האפשרות השלישית היא הסבירה ביותר‪ .‬בין יוסף אליהו שלוש לבין גורמים אירופיים שונים בארץ‬

‫התקיימו קשרים עסקיים‪ ,‬אשר כללו גם ייבוא סחורות ומכונות מחוץ לארץ – כדי שישמשו את "האחים שלוש"‪.‬‬
‫נראה כי המוצרים שהוחדרו על ידי בתי החרושת הטמפלריים שבו את לבו של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬אשר ראה‬
‫‪126‬‬
‫טעם ליצרם גם בבית החרושת שלו‪ .‬לשם כך פנה לגורמים חיצוניים‪ ,‬ואלה סיפקו לו את הדרוש לייצור‪.‬‬

‫דרך פעולה מעין זו מתאר יוסף אליהו שלוש בספרו‪ .‬הוא מספר כי בעקבות נסיונו בתחום הבנין‪ ,‬הבין כי העסקת‬
‫פועלי בנין יהודים תהיה כדאית רק אם חומר הבניה הראשי יהיה לבנים סטנדרטיות במקום אבן הכורכר‪,‬‬
‫‪127‬‬
‫הוא החל להתעניין בנושא‪ ,‬ונודע לו כי באירופה מיוצרת‬ ‫שהצריכה עבודת סיתות מקצועית לשם הנחתה‪.‬‬

‫"אבן לבנה"‪ ,‬היא הסיליקט‪ .‬בעקבות זאת‪ ..." ,‬התחלתי לעבוד בכל המרץ ולהתקשר בבתי חרושת הלבנים‬
‫‪128‬‬
‫הגם שיוסף‬ ‫שכאלו באירופה‪ ,‬והעיקר בבית חרושת מעין זה בעיר שטוטגרדט בויטנברג אשר בגרמניה‪".‬‬
‫אליהו שלוש אינו מפרט מהיכן נודע לו על דבר ייצורה של הלבנה‪ ,‬עשויה הפניה לבית חרושת הפועל‬

‫שמרכזם המנהלתי שכן בעיר ורבים מהם באו‬ ‫–‬ ‫בשטוטגרט להעיד כי למד על כך משיחות עם הטמפלרים‬
‫‪129‬‬
‫מנסיכות וירטמברג ששטוטגרט היא בירתה‪.‬‬

‫עדויות נוספות לקשרי עסקים שקשר יוסף אליהו שלוש עם אירופאים מובאת במספר מקומות נוספים בספרו‪.‬‬
‫בתארו את ראשית דרכו בעסקים הוא מספר כי בן דודו יהודה כרסנתי סיפר לו כי כדאי שיפתח עסק דוגמת זה של‬
‫אברלה הגרמני‪ ,‬המוכר צרכי בנין‪ .‬לשם כך הוכנס יוסף אליהו שלוש לעבודה אצל סוכן נוצרי צרפתי בשם‬
‫ברללה "‪ ...‬ולו קטלוגים מבתי מסחר שונים בחו"ל המוכרים חומרי בנין‪ ".‬כדי לברר אילו חומרים נחוצים‪ ,‬פנה‬

‫כרסנתי ל"איש אחד שעבד לפני שנה אצל הסוחר הגרמני אברלה שהיה בקי במסחר זה‪ ".‬בשנת ‪ ,1888‬מספר‬

‫‪ 125‬לראיה – בתהליך השימור של בית משה שלוש הועתקו בשיטה זו אלמנטים מקוריים על מנת ליצור אלמנטים שנוצקו מחדש מבטון )חלקים‬
‫מגדר הבית בנויים מאלמנטים חדשים ולא מקוריים‪ ,‬דבר הניכר גם לעין בלתי מזוינת‪ ,‬בשל הרכבו השונה של הבטון(‪ .‬ההעתקה נעשתה על ידי בית‬
‫המלאכה של "היוצר" ברחוב הירקון בתל אביב‪ .‬בעל בית המלאכה סירב למסור לי פרטים כלשהם על אופן ההעתקה או על דרכי עבודתו‪ ,‬אולם‬
‫בסדנת העבודה שלו נראו מספר תבניות פח המשמשות‪ ,‬כנראה‪ ,‬לעבודת היציקה‪ .‬בית מלאכה זה מוכר היום אלמנטים עיטוריים מבטון שהועתקו‬
‫מאלמנטים דומים שיצר בית החרושת של "האחים שלוש" או בתי חרושת אחרים בני אותה תקופה – כולל בלוקי בטון שדוגמת העיטור שלהם‬
‫זהה לזו שבבית משה שלוש )אם כי‪ ,‬שלא כבמקור‪ ,‬אין מדובר בבלוקים חלולים(‪ .‬שימוש בבלוקים אלה )בדוגמה הזהה לדוגמת הגדר בבית משה‬
‫שלוש( מתוצרת "היוצר" אפשר לראות בגדרות הבית ברחוב חת"ם סופר ‪ 5‬והבית ברחוב בובליק ‪ 11‬בתל אביב‪ ,‬שנבנו שנים רבות לאחר שבתי‬
‫החרושת של וילנד ושל "האחים שלוש" חדלו מלפעול‪.‬‬
‫‪ 126‬יתכן שתשובה ברורה לשאלה אפשרית רק על ידי בדיקת הרכב הבטון בבלוקים השונים )בהנחה שהיה הבדל באיכות הבטון של שני בתי‬
‫החרושת(‪ .‬בדיקה שכזו לא היה באפשרותי לערוך‪.‬‬
‫‪ 127‬הפועלים היהודיים לא ידעו את מלאכת הסיתות‪ ,‬ומשום כך נטה יוסף אליהו שלוש להעסיק פועלים ערבים במלאכת הבניה‪ ,‬גם כשהדבר עורר‬
‫את כעסם של מזמיני העבודה‪ .‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.138-136 ,126-125‬‬
‫‪ 128‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .173‬הכוונה היא לעיר שטוטגרט בנסיכות וירטמברג שבגרמניה‪.‬‬
‫‪ 129‬בסופו של דבר נסע יוסף אליהו שלוש לבית חרושת ללבני סיליקט במצרים‪ ,‬התחזה שם לפועל פשוט‪ ,‬ולמד במשך עשרה ימים את טכניקת‬
‫הייצור‪ .‬לצערו‪ ,‬לא הצליח להגשים את מפעלו זה בעצמו‪ ,‬בשל פריצתה של מלחמת העולם‪ .‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.179-174‬‬

‫‪30‬‬
‫יוסף אליהו שלוש‪ ,‬החל לעבוד כמתמחה אצל אותו ברללה‪ .‬כשנה לאחר מכן פתח עסק עצמאי‪ ,‬ואז גילה כי‬
‫הסחורות שהזמין ברללה היו מבתי חרושת צרפתיים‪ ,‬אולם "אותן סחורות שמביאים אותן מגרמניה היו יותר‬
‫פשוטות אבל יותר זולות‪ ".‬כך קשר יוסף אליהו שלוש קשרים עם סוכן בשם זינגר מירושלים והזמין דרכו‬

‫סחורות מגרמניה‪ ,‬על סמך קטלוגים שהיו ברשותו‪ .‬יוסף אליהו שלוש מעיד על עצמו כי "נעשיתי במשך שנתיים‬
‫ימים לסוחר יותר גדול במסחר זה מאברלה‪ ".‬מאוחר יותר ייבא מעדרים ומחרשות מפירמה גרמנית בשם‬
‫"ורמנגוס את פונקה" )כך נכתב במקור‪ .‬הכוונה היא כנראה לחברה בשם ‪" ,Formengus Funke‬יציקות פונקה"(‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫בשנת ‪ 1900‬ביקר בגרמניה )בין השאר גם בעיר רמשיד‪ ,‬שם שכנה אותה חברה(‪ ,‬לצורך עסקים‪.‬‬

‫עדות נוספת לקשרים מקצועיים עם גרמניה היא עדותן האילמת של תבניות המרצפות שבידי אבנר גלוסקא‪ .‬על‬
‫חלק מן התבניות הנמצאות בבית המלאכה שלו מעיד אבנר גלוסקא כי נקנו מבית החרושת של "האחים שלוש"‬

‫על ידי אביו‪ ,‬שהיה פועל בבית החרושת‪ .‬על תבניות אלה‪ ,‬הנבדלות מן התבניות האחרות במסיביות שלהן‬
‫ובצורתן‪ ,‬מוטבע שם היצרן – ‪ – C. Lucke‬התמחותו – ‪) Maschinenfabrik‬בית חרושת לייצור מכונות( ‪ -‬ומקום‬
‫‪131‬‬
‫נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי לפחות חלק מהתבניות‬ ‫)עיר במערבה של גרמניה‪ ,‬במדינת סקסוניה(‪.‬‬ ‫– ‪Eilenburg‬‬ ‫הייצור‬

‫)כלומר – הדגמים הצורניים( של המרצפות שהיו בשימוש בארץ מקורן בייצור גרמני‪ 132.‬מאחר שידוע כי כבר‬
‫בשנות התשעים של המאה התשע עשרה ייצר וילנד מרצפות‪ ,‬לא מן הנמנע שגם בהקשר זה שימשו הטמפלרים‬
‫‪133‬‬
‫כ"צינור תיווך"‪ ,‬לפחות של חלק מן הדגמים הצורניים‪.‬‬

‫לאור דברים אלה‪ ,‬נראה כי יוסף אליהו שלוש קיים קשרים מקצועיים ענפים עם אירופה בכלל ועם גרמניה בפרט‪.‬‬
‫הגם שדברים מפורשים ברוח זו אינם מוזכרים‬ ‫–‬ ‫יתכן אף שעמד בקשרים כלשהם עם אחדים מן הטמפלרים‬
‫בספרו‪ .‬סביר יותר שעקב אחר פעולותיהם בתחום הבניה לצרכי לימוד ותחרות‪ .‬משום כך‪ ,‬יתכן מאוד‬
‫שהאלמנטים הטרומיים מבטון בבית משה שלוש )ועוד קודם לכן‪ ,‬בבתיה הראשונים של תל אביב( יוצרו בבית‬
‫החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬על אף שהרעיון לייצרם נבע מפעולותיהם של הטמפלרים‪.‬‬

‫על רקע זה ראוי לבחון מה היתה מהות הקשרים שהתקיימו בין הישוב היהודי ביפו )ולאחר מכן – בתל אביב(‬

‫לבין שלוש המושבות הטמפלריות הסמוכות – שרונה‪ ,‬המושבה ביפו וולהאלה‪ .‬תשובה ברורה לשאלה זו אינה‬
‫נמצאת‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬במחקרים העוסקים במושבות אלה‪ .‬אלכס כרמל דן בהרחבה בשאלת היחסים בין‬

‫‪ 130‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.305 ,111 ,92 ,87-80‬‬

‫‪ 131‬תמונות ‪ 51‬ו‪ .52-‬שמו המלא של היצרן הוא ‪ ,Carl Lucke‬והוא חי בין השנים ‪ .1951-1878‬הדברים עולים מתוך דף האינטרנט‬
‫‪.http://www.sachsen.de/de/bf/verwaltung/archivverwaltung/archiv_leipzig/archivbestaende.html‬‬
‫‪ 132‬דוד קרויאנקר טוען דווקא כי המקור הוא איטלקי‪ .‬קרויאנקר‪ ,1991 ,‬עמ' ‪.140‬‬
‫‪ 133‬אין זה מפתיע‪ ,‬משום כך‪ ,‬לגלות דוגמאות מרצפות זהות הן בבית המגורים של הוגו וילנד )הצמוד לבית החרושת שלו( והן בבית אהרן שלוש‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫הטמפלרים לבין היהודים עד לסיום השלטון העות'מאני‪ ,‬אולם הפירוט שהוא מעניק באשר לתוכנם של הקשרים‬
‫העסקיים בין שתי הקהילות אינו רב‪ .‬מסקנותיו מתבססות בעיקר על דיווחים בעיתונות – העברית והטמפלרית‪.‬‬
‫במיוחד עושה כרמל שימוש בבטאון הטמפלרים‪ ,‬ה"וארטה"‪ ,‬אשר יצא לאור בשטוטגרט עד לשנת ‪1912‬‬

‫)מאותה שנה פעל בירושלים תחת שם שונה במעט(‪ 134.‬ה"וארטה" הכיל לא פעם דיווחים ומאמרים שנגעו לישוב‬
‫‪135‬‬
‫אולם‪ ,‬גם אם ניתן ללמוד מן‬ ‫היהודי המתחדש בארץ ישראל‪ ,‬לעתים רבות מתוך גישה מתנשאת ושלילית‪.‬‬
‫העיתון על הלכי רוח משתנים כלפי היהודים‪ ,‬חסר מחקרו של כרמל עיסוק מוחשי יותר באופיים ובתוכנם של‬

‫קשרי המסחר בין היהודים לבין הטמפלרים – על אף שברור שכאלה התקיימו‪ ,‬ולא פעם הלכו אלה אצל אלה כדי‬
‫‪136‬‬
‫ללמוד על חידושים בתחומים השונים‪.‬‬

‫הנוכחות הטמפלרית בארץ ישראל של שלהי השלטון העות'מאני היתה מבוססת‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬על תפישה‬
‫אליטיסטית מובהקת‪ .‬הגרמנים ראו עצמם כשליחי הקדמה בארץ נחשלת‪ ,‬תפישה שהביאה לנטייתם להתבדל מן‬
‫האוכלוסיה המקומית – הערבית והיהודית‪ 137.‬כגודל תחושת העליונות כן היתה תחושת הזלזול כלפי תושביה של‬
‫ובמיוחד עם תחילתה של התישבות יהודית מסיבית )תחילה בסיועו של הברון רוטשילד‬ ‫–‬ ‫הארץ‪ .‬עם השנים‬

‫ולאחר מכן בגיבויה של ההסתדרות הציונית( שינו חלק מן הטמפלרים את גישתם המזלזלת כלפי האוכלוסיה‬
‫היהודית; פעמים רבות עוררה ההתקדמות היהודית את קנאתם‪ ,‬ומורת רוחם מצאה פורקן בטענה כי ללא‬
‫הפעילות הטמפלרית החלוצית לא היו היהודים מצליחים לעשות דבר‪ ,‬כאילו ההתחדשות היהודית בארץ ישראל‬
‫‪138‬‬
‫התבססה בעיקרה על השיטות הטמפלריות לישוב הארץ‪.‬‬

‫יתכן כי יש בסיס לתחושות אלה שנבעו אצל הטמפלרים‪ .‬נראה כי הגרמנים – לפחות מתחילת התישבותם ועד‬
‫אכן שימשו סוכני שעתוק של ציוד ושיטות עבודה מאירופה לארץ‬ ‫–‬ ‫תחילת ההתישבות הציונית המאורגנת‬

‫ישראל – בחקלאות‪ ,‬בתעשיה ובשטח הבניה‪ 139.‬מחקר מעמיק בנושא זה אינו מוכר לי‪ ,‬אולם אנו רשאים לשער‬
‫כי קשרי הגומלין שהתקיימו בין שתי האוכלוסיות הביאו גם ללימוד שיטות חדשות שהובאו לארץ על ידי‬
‫הטמפלרים‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬מצביעים מרבית הממצאים על כך שבית החרושת של וילנד היה הראשון להחדיר אלמנטים טרומיים‬
‫או לפחות הראשון שעשה זאת באזור יפו‪ .‬אייזלר טוען כי טכניקות ייצור האלמנטים‬ ‫–‬ ‫מבטון לארץ ישראל‬

‫‪ 134‬כרמל‪ ,‬תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪.220‬‬

‫‪ 135‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.218-215 ,207‬‬
‫‪ 136‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.225-224 ,221 ,205 ,203‬‬
‫‪ 137‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.199-198 ,181-180‬‬
‫‪ 138‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.207-208 ,201‬‬
‫‪ 139‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.225 ,205 ,203 ,201-200‬‬

‫‪32‬‬
‫מבטון הובאו לארץ על ידי בניו של הוגו וילנד‪ ,‬רודולף וקארל‪ .‬השניים נשלחו ללמוד מכונאות בגרמניה‪.‬‬
‫רודולף למד שני סמסטרים בשטוטגרט בבית ספר לתעשיית הבנין ובבית ספר גבוה למסחר‪ .‬עם תום הלימודים‬
‫השתלם בתחום ייצור אלמנטים מבטון במפעל הלבנים של שובינגר ורפוס )‪ (Schobinger und Rehfuss‬בעיר אולם‬

‫)‪ .(Ulm‬לאחר מכן שב לארץ והשתלב בעבודת בית החרושת‪ ,‬שעבר לולהאלה מירושלים‪ 140.‬את המלט ייבא בית‬
‫החרושת מהיידלברג שבגרמניה‪ .‬בשנים הראשונות של המאה העשרים הותקן בבית החרושת מדחס הידראולי‪,‬‬
‫באמצעותו ניתן היה לייצר מרצפות ולבני בטון‪ .‬באופן זה הפך הייצור בבית החרושת למתועש‪ .‬המעבר ליצור‬

‫מתועש הוזיל‪ ,‬ודאי‪ ,‬את העלויות והפך את השימוש בחומר החדש לזמין יותר‪.‬‬

‫נראה כי "האחים שלוש" החלו בייצור תוצרת דומה זמן לא רב אחרי וילנד‪ .‬לתוצרתם של "האחים שלוש"‬
‫)וכנראה גם לזו של וילנד( היה ביקוש רב בתל אביב‪ ,‬למן היווסדה בשנת ‪ 1909‬ועד לסוף שנות העשרים‪.‬‬
‫הפופולריות של השימוש באותם אלמנטים‪ ,‬במיוחד בשנות העשרים‪ ,‬הביאה להקמת בתי חרושת נוספים‬
‫‪141‬‬
‫מוצרי הבטון המוכנים באו להחליף‪ ,‬בראש‬ ‫לאלמנטים טרומיים מבטון‪ ,‬דוגמת בית החרושת של ארבר‪.‬‬
‫ובראשונה‪ ,‬אלמנטים דומים מאבן‪ .‬הדבר ניכר כבר מראשית השימוש במלט ובמוצריו כחומר בניה באירופה‬
‫‪142‬‬
‫תופעה דומה ניתן לזהות גם בשימוש שנעשה במוצרי המלט בארץ ‪ -‬כותרות שערים‪,‬‬ ‫)סביב שנת ‪.(1850‬‬
‫בלוסטרדות‪ ,‬מרצפות‪ ,‬משקופים ועוד‪ .‬בכולם היתה למלט אחיזה ויתרון משמעותי על פני האבן – חוסר התלות‬
‫בעבודת הסתת והעלות הנמוכה של החומר‪ ,‬יחד עם שמירה על מראה חיצוני דומה ועל עמידות גבוהה‪ .‬השימוש‬

‫במלט אפשר ליטול טיפוס אחד ולשכפלו ללא הגבלה וללא צורך בעבודת אומן‪ .‬בצירוף תכונות החוזק‬
‫והעמידות שלהם‪ ,‬היו מוצרי המלט לעסקה משתלמת ביותר בשוק הבניה‪.‬‬

‫השימוש בחומר הבניה החדש – המלט – היה בתחילה כבתחליף זול ועמיד לאבן‪ .‬משום כך‪ ,‬אין להתפלא כי‬
‫השימוש הנרחב ביותר בחומר‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי באירופה של המחצית השניה של המאה התשע עשרה‪ ,‬היה‬
‫בחיקוי אלמנטים מאבן‪ ,‬על רקע פריחת אופנות ה"ניאו" השונות באותה תקופה‪ ,‬שתכליתן חיקוי אלמנטים‬
‫סגנוניים מן העבר‪ .‬המלט אפשר לשכפל אלמנטים קיימים ששרדו מתקופות שונות‪ ,‬באופן שהתאים לתפישה‬
‫האדריכלית שראתה לעצמה חובה ליטול ממסורות הבניה של העבר צורות סגנוניות שונות‪ .‬משום כך‪ ,‬אין תימה‬
‫–‬ ‫כי האלמנטים שהיו בשימוש בתל אביב היו מבוססים כולם על חיקוי צורת סיתות אבן בסגנון אירופי מובהק‬

‫‪.Eisler, ibid, p. 123 140‬‬

‫‪ 141‬בית החרושת של ד‪ .‬ארבר נוסד‪ ,‬לפי האמור במודעותיו‪ ,‬בשנת ‪ .1907‬ברשימה שהופיעה בעיתון "מסחר ותעשיה" בשנת ‪ 1926‬מופיע שמם של‬
‫‪ 23‬יצרנים יהודים ברשימת "חמרי בנין‪ :‬לבנים‪ ,‬מרצפות וכו'"‪ ,‬רובם מאזור תל אביב‪ ,‬ובכלל זה בית החרושת של "האחים שלוש"‪ .‬מסחר ותעשיה‪,‬‬
‫גליון מס' ‪ ,1925 ,4-3‬עמ' ‪) 121-120‬אודות בית החרושת של ארבר(; מסחר ותעשיה‪ ,‬גליון ‪ ,1926 ,1‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪.Sweeney, ibid, p. 218 142‬‬

‫‪33‬‬
 ‫‪143‬‬
‫היה זה בטרם התפתחה אסתטיקה נפרדת עבור המלט‪ ,‬המשתמשת באופן‬ ‫קלאסי‪ ,‬רנסנסי‪ ,‬בארוקי וכדומה‪.‬‬
‫מלא בתכונותיו הפלסטיות הכמעט בלתי מוגבלות‪ .‬משום כך‪ ,‬היו האלמנטים הטרומיים מבטון כלי להחדרה‬
‫רחבה של צורות סגנוניות אירופיות "ותיקות"‪ ,‬באופן שהפך עד מהרה את המבנים שהשתמשו באלמנטים אלה‬

‫לפסיפס מקרי יותר או פחות של מוצרי מדף ששידרו "פאר" או "ניחוח אירופי" מכובד‪.‬‬

‫השימוש שנעשה בבית משה שלוש באלמנטים הטרומיים הוא‪ ,‬לפיכך‪ ,‬שמרני‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬אין הוא יוצא דופן או‬
‫מיוחד ביחס לבתים אחרים בני התקופה‪ .‬האלמנטים המשמשים כחלק ממעטפת הבנין שולבו בו כחיקוי אבן‪.‬‬
‫הדבר ניכר במיוחד בבלוקי הבטון שהוצבו בפינות הבית‪ ,‬משל היו אבני גזית משובחות ומסותתות במדויק‪,‬‬
‫ובמשקופי החלונות‪ ,‬שבחלק מהם מותקנת מעין "אבן ראשה" ‪ -‬חסרת כל ערך קונסטרוקטיבי‪.‬‬

‫בעיקר אמורים הדברים במדרגות‬ ‫–‬ ‫אלמנטים נוספים מבטון משמשים בבית משה שלוש בנפרד מן המעטפת‬

‫הבית‪ ,‬במרצפות ובבלוקי גדר‪ .‬בגדר ממשיך הבטון להוות תחליף לאבן – באופן הניכר בראש ובראשונה בעיבוד‬
‫‪144‬‬
‫פניו של בלוק הבטון‪ ,‬עליו מוטבעת דוגמת סיתות אבן; פניו של הבלוק מצדו השני – הפונה לבית – חלקות‪.‬‬
‫שניות זו מדגישה את תפישת האלמנט כפריט קישוטי שנועד לשוות לבית חזות מסוימת כלפי חוץ‪ .‬מבחינה זו‪,‬‬

‫מבשר בית משה שלוש על אופן השימוש באלמנטים הטרומיים מבטון אשר היה מקובל בשנות העשרים‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬בשונה ממרבית האלמנטים העיטוריים מבטון‪ ,‬היו בלוקי הבטון גם בעלי תכונות מבניות מובהקות‪.‬‬
‫בהנחה נכונה‪ ,‬יכולים היו הבלוקים ליצור קיר חזק‪ ,‬תכונה שנוצלה בבית משה שלוש רק בגדר הבנויה המקיפה‬

‫את הבית‪ 145.‬הבלוקים‪ ,‬שהוכנו בגדלים סטנדרטיים‪ ,‬הונחו בנדבכים וקושרו באמצעות מלט‪ ,‬בשיטה דומה לזו‬
‫המשמשת עד היום בבניית קירות מבלוקי בטון‪ ,‬שיטה שלא הצריכה התמחות מקצועית מיוחדת‪ .‬את הקיר הסופי‬
‫לא היה צורך לטייח‪ ,‬משום שבפני הבלוק הוטבעה כבר דוגמה‪ ,‬והתוצר הציג מראה של קיר עשוי אבן שסותתה‪,‬‬

‫לכאורה‪ ,‬באופן מקצועי‪.‬‬

‫נראה‪ ,‬כי בלוקי הבטון ששימשו בבית משה שלוש לבניית גדר הבית ולבניית הפינות נועדו‪ ,‬במקור‪ ,‬להקמתם של‬
‫קירות חיצוניים‪ .‬הדבר מסביר גם את העובדה כי דוגמת העיטור מוטבעת בהם רק מצד אחד‪ 146.‬יתכן שאם היו‬

‫‪ 143‬ארליק‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;117-113‬כרמיאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;58‬הרפז‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .105‬בשל היקפה של עבודה זו‪ ,‬לא מצאתי טעם לנסות ולזהות במדויק‬
‫את מקור התבניות הצורניות ששימשו בסיס לכל האלמנטים שנוצקו בבטון‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאור מחקרים אחרים‪ ,‬נראה כי מקורן של מרבית הצורות הוא‬
‫אירופי‪ .‬לעניננו חשוב בעיקר לזהות כיצד חדר השימוש באותם אלמנטים לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ 144‬תמונה ‪.23‬‬
‫‪ 145‬היכולת המבנית של הבלוקים מנוצלת גם בפינות הבית‪ ,‬על אף שקירות הבית בנויים מחומר הבניה המסורתי‪ ,‬אבן הכורכר‪ .‬שימוש זה בבלוקים‬
‫מענין‪ ,‬משום שמובלעת בו ההנחה שבלוק הבטון "משובח" יותר )מבחינה מבנית או מבחינת הדיוק ב"סיתותו"( מאבן הכורכר הרגילה‪ ,‬מאחר‬
‫שהוא מחליף את אבני הגזית‪.‬‬
‫‪ 146‬הצד השני‪ ,‬החלק‪ ,‬אמור היה לעבור טיוח וסיוד‪ ,‬מאחר שפנה לפנים הבית‪.‬‬

‫‪34‬‬
‫הבלוקים מיועדים מלכתחילה לגדרות חיצוניות‪ ,‬היה העיטור מופיע משני צדיהם‪ 147.‬מכאן אנו יכולים לשער כי‬
‫השימוש שעשה יוסף אליהו שלוש בבלוקי הבטון לא היה "לפי כוונת המשורר"‪ .‬הדבר הסתייע בראש ובראשונה‬
‫משום שהיה מדובר ב"מוצר מדף" תעשייתי‪ ,‬ולא במוצר הנוצר לפי הזמנה‪ .‬יוסף אליהו שלוש השתמש‪ ,‬אם כן‪,‬‬

‫בבלוקי הבטון בעיקר כאלמנט קישוטי – כדי להציג חזות מסוימת כלפי הרחוב – אך לא כדי להחליף את חומרי‬
‫הבניה הקיימים )ובעיקר – את אבן הכורכר(‪ .‬שימוש מעין זה היה נפוץ מאוד בתל אביב בראשיתה )אם כגדר‬
‫‪148‬‬
‫אולם‪ ,‬במקביל‪ ,‬עשו הטמפלרים‬ ‫אך רק לעתים רחוקות כקיר מלא(‪.‬‬ ‫–‬ ‫מקיפה סביב הבית ואם כמעקה גג‬

‫כפי שהדבר ניכר לפחות בשלושה‬ ‫–‬ ‫כקירות מבניים לכל דבר‬ ‫–‬ ‫שימוש בבלוקי בטון מעוטרים באופן שונה‬
‫בית העם בשרונה‪ ,‬מבנה העזר בבית החרושת של וילנד והקונסוליה הגרמנית בולהאלה )כיום‬ ‫–‬ ‫מבנים‬
‫‪149‬‬
‫בהצטלבות הרחובות שלוש ודרך אילת(‪.‬‬

‫בית העם הטמפלרי בשרונה הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬המבנה הראשון בארץ שנבנה כולו מבלוקי בטון מעוטרים‪ .‬למרבה‬
‫‪150‬‬
‫דוגמת העיטור שעל הבלוקים זהה לזו‬ ‫הצער‪ ,‬אין בידינו פרטים ברורים באשר לשנת הקמתו או למתכנניו‪.‬‬
‫שבבית משה שלוש ובמבנה העזר בבית החרושת של וילנד‪ .‬בית העם נבנה שנים רבות לאחר הקמת המושבה ב‪-‬‬

‫‪ .1870‬שיטת הבניה שלו שונה במובהק מזו של בתיה הראשונים של המושבה‪ ,‬וחזותו יוצאת דופן‪ .‬נראה כי‬
‫השימוש בבלוקי הבטון המעוטרים נועד להדגיש את חשיבותו ויחודו‪ .‬יתכן שהיה כאן רצון מכוון להשתמש‬
‫בבטון כחומר עיקרי בבנין הציבור החשוב של המושבה – כדי לבטא שימוש בטכניקות הבניה מתקדמות‪ .‬מאחר‬

‫שהבנין נמצא היום ברשות משרד הבטחון‪ ,‬אין אפשרות לחקור את שיטת הבניה בו לעומק‪.‬‬

‫נראה כי רעיון דומה עמד גם מאחורי הבחירה לבנות את בנין הקונסוליה הגרמנית כולו מבלוקי בטון‪ .‬הבנין‪,‬‬
‫בתכנונו של האדריכל הגרמני אפל‪ ,‬נבנה בשנים ‪ ,1916-1913‬וכל האלמנטים הטרומיים מבטון שבו‪ ,‬ובכלל זה‬
‫‪151‬‬
‫בבנין זה ניתן לקבוע בודאות כי לבלוקים‬ ‫בלוקי הבטון החלולים‪ ,‬יוצרו בבית החרושת הסמוך של וילנד‪.‬‬
‫תפקיד מבני; הקירות הם קירות נושאים )כלומר‪ ,‬אין כאן שימוש בשלד של עמודים וקורות מבטון(‪ .‬טכניקת‬
‫הבניה‪ ,‬שחיקתה בניה באבן‪ ,‬היתה של בניה בנדבכים‪ ,‬כשבין הלבנים מחבר מלט‪ .‬כל בלוק אשר שימש לבניית‬

‫‪ 147‬עם זאת‪ ,‬השבכות שבגדר‪ ,‬המורכבות מאלמנטים טרומיים ממלט‪ ,‬מציגות גם הן מצב דומה – הפנים הפונות לרחוב מעוטרות‪ ,‬והפנים הפונות‬
‫לבית חלקות )תמונה ‪ .(23‬מאחר שאין זה סביר כי הצד החלק אמור היה להיות מטויח‪ ,‬יתכן שאין כאן שימוש מוטעה בבלוקים‪.‬‬
‫‪ 148‬תמונה ‪ .53‬יוצאי דופן התקיימו במספר מקרים בודדים – דוגמת בית וילסון ברחוב מונטיפיורי‪ ,‬בית הועד בשדרות רוטשילד‪ ,‬הבית בשדרות‬
‫רוטשילד ‪ – 12‬שם הוקמו חלק מקירות הבנין באמצעות בלוקים דומים‪ .‬חזית הקומה השניה של אחד ממבני בית החרושת של "האחים שלוש"‬
‫)אשר התמוטטה בשנת ‪ (1975‬היתה בנויה גם היא מבלוקי בטון מעוטרים )תמונה ‪ ,(54‬וכן חלק מן הבית העומד היום ברחוב שפ"ר ‪.11‬‬
‫‪ 149‬תמונות ‪ 55‬ו‪.56-‬‬
‫‪ 150‬גם בן ארצי וגם כרמל מתארכים את הבנין לשנים הראשונות של המאה העשרים‪ .‬בן ארצי משער כי האדריכל הוא תיאודור זנדל‪ ,‬בשל דמיונו‬
‫של הבנין לבית העם בירושלים‪ ,‬אשר זנדל היה מתכננו‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה כי בשנים הראשונות של המאה כבר לא היה זנדל בין החיים‪ .‬בן ארצי‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;152‬אייזלר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;114‬כרמל‪ ,‬שם‪ ,‬תמונה ‪.20‬‬
‫‪ 151‬וילנד ייצר עבור הבנין בלוקים מעוטרים‪ ,‬מרצפות‪ ,‬בלוסטרדות‪ ,‬מרפסת פרגולה‪ ,‬משקופי חלונות ומדרגות טרומיות‪ .‬כן סיפק וילנד את המלט‬
‫ליציקות‪ .‬אמנון בר אור אדריכלים בע"מ‪ ,‬תיק תיעוד בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,1999 ,59‬עמ' ‪.5‬‬

‫‪35‬‬
‫הקירות נוצק עם שני חורים במרכזו‪ ,‬חורים אשר נותרו ריקים בתהליך הבניה‪ .‬מצדו הפנימי של כל קיר שפניו אל‬
‫החוץ הוקם קיר נוסף‪ ,‬עשוי לבני חרס חלולות שחוברו במלט‪ ,‬כשבינו לבין קיר הבלוקים נשמר רווח של ‪ 5‬ס"מ‪.‬‬
‫קיר פנימי זה הוקם כדי לשפר את הבידוד התרמי של קירות הבית‪ 152.‬בבנין משולבים מספר סוגים של בלוקים‬
‫‪153‬‬
‫משקופי החלונות‪ ,‬הבלוסטרדות‪ ,‬אבני השפה‪ ,‬הכרכובים‬ ‫לכל אחד מהם תפקיד מבני שונה‪.‬‬ ‫–‬ ‫מעוטרים‬
‫והעמודים יצוקים גם הם בבטון תוך חיקוי צורני של אלמנטים מקבילים מאבן‪ .‬כן נוצקו אלמנטים פינתיים‬
‫מיוחדים‪ .‬מכאן עולה כי הבטון נתפש כחומר חלופי לאבן – הן בהיבט העיצובי והן בהיבט המבני‪.‬‬

‫כפי שניתן לראות מדוגמאות אלה‪ ,‬במקביל לבניה היהודית התקיימה בניה טמפלרית שעשתה שימוש באלמנטים‬
‫החדשים באופן שונה‪ .‬השוני יכול להיות מיוחס לעובדה שמדובר היה בבנינים שבאו להבליט את היכולת‬
‫הגרמנית )הן בבניני הציבור והן בביתן בבית החרושת של וילנד(‪ .‬על אף שהשימוש בבטון הוא שימוש שמרני‪,‬‬
‫ועוקב אחר טכניקות בניה בחומר אחר )אבן(‪ ,‬הרי שהוא יוצא דופן ביחס לזמן ולמקום בהם התנהלה הבניה‪.‬‬

‫ההבדל שבשימוש בבלוקי הבטון בין בית משה שלוש לבין הבניה הטמפלרית מעיד‪ ,‬יותר מכל‪ ,‬על אופן התכנון‬
‫השונה שעמד בבסיסם‪ .‬הבנינים הטמפלרים נבנו תוך שימוש בטכנולוגיה חדשה אך מוכרת‪ ,‬שהטמפלרים היו‬

‫כתחליף מושלם לאבן‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫–‬ ‫מיבאיה לארץ‪ .‬משום כך‪ ,‬היה השימוש שלהם בחומר חופשי יותר‬
‫השימוש שעשה יוסף אליהו שלוש בטכנולוגיה החדשה היה זהיר וחלקי‪ ,‬ללא כל כוונה להחליף את השימוש‬
‫באבן כחומר הבניה העיקרי‪ .‬משום כך‪ ,‬אלמנטי הבטון משמשים רק כ"עיטור"‪ ,‬כתוספת למבנה "מסורתי" – גם‬

‫אם בעצם השימוש בהם טמונה מידת מה של חדשנות‪ .‬כאשר הם באים להחליף את האבן‪ ,‬הדבר נעשה בעיקר‬
‫מטעמים סגנוניים‪ .‬תפישה זו של האלמנטים החדשים – כקישוט המחקה אסתטיקה של סיתות באבן – מעידה‬
‫יותר מכל על תכנון הנובע מתוך חיקוי של מוסכמות צורניות‪ ,‬תכנון היונק את כוחו ממסורות מקומיות ומבקש‬
‫שלא לחרוג מהן מעבר לדרוש‪.‬‬

‫‪ 152‬תמונה ‪ .57‬מענין לציין כי בצילום שנעשה בחצר בית החרושת בו מופיע הוגו וילנד )מימין‪ ,‬מישיר פניו למצלמה( ולידו מספר פועלים וגמלי‬
‫משא‪ ,‬נראה בבירור כי הגמלים מועמסים בבלוקי חרס חלולים – שלא ידוע שבית החרושת של וילנד ייצרם )תמונה ‪.(61‬‬
‫‪ 153‬תמונות ‪ .60-58‬השוני ניכר גם מן העיטור החיצוני של הבלוקים וגם מגודלם‪ .‬כך‪ ,‬יש בבנין בלוקי מרתף‪ ,‬בלוקי מסד ובלוקי קירות – מעבר‬
‫לבלוקים מיוחדים שנוצקו עבור פינות הבית והמשקופים‪.‬‬

‫‪36‬‬
 ‫סיכום‬

‫דמותו של יוסף אליהו שלוש וסגנון חייו עשויים להעיד על שינוי שחל בהליכות החברתיות של תקופתו ושל‬
‫הסביבה בה חי‪ .‬הבתים שבנה מספרים סיפור דומה בדרכם שלהם – כפי שעושים תחומי העיסוק שלו‪ ,‬חוג מכריו‬
‫ואף לבושו‪.‬‬

‫אביו של יוסף אליהו שלוש‪ ,‬אהרן‪ ,‬התהלך כל ימיו בגלביה‪ ,‬כשלראשו תרבוש מסורתי‪ 154.‬בנו לבש כבר חליפה‬
‫מחויטת; את התרבוש התורכי החליף בשנות העשרים בכובע אירופי למהדרין )עם זאת‪ ,‬כאשר ביקר אצל ידידיו‬
‫הערבים ביפו‪ ,‬עשה זאת ותרבוש על ראשו(‪ 155.‬על אף החזות שהלכה ו"התמערבה"‪ ,‬המשיך יוסף אליהו שלוש‬
‫‪156‬‬
‫כשהסבו‬ ‫על כל המשתמע מכך באשר לתפקידו של האב כשליט יחיד‪.‬‬ ‫–‬ ‫לנהל את ביתו כחמולה מזרחית‬
‫לשולחן היו בני המשפחה צריכים לנשק את ידי האב‪ ,‬ובטרם הורה על כך לא יכלו לקום ממנו; את ההחלטות‬
‫בנוגע לעתידם וללימודיהם קיבל האב; וכאשר נזקק מי מהם לכסף‪ ,‬היה צריך לפנות אל האב שהחזיק בקופה‬
‫המשפחתית‪ .‬אולם‪ ,‬על אף התנהלותה ה"מזרחית" של המשפחה‪ ,‬ציווה אותו "שליט יחיד" על בניו ובתו‬
‫להתחתן עם אשכנזים ושלח את מרביתם ללמוד בארצות אירופה‪ ,‬מתוך ידיעה ברורה שהדברים יחשפו את בני‬
‫‪157‬‬
‫המשפחה לתרבות חיים שונה‪.‬‬

‫בדומה לכך‪ ,‬היה הבית שבנה יוסף אליהו שלוש לבנו הבכור תוצר של "עירוב" תרבותי‪" .‬עירוב" זה מעיד על‬
‫תהליך של שינוי שבבסיסו טמון הרצון להסתגל למציאות חיים חדשה באמצעותם של הכלים הקיימים‬
‫והמסורות המוכרות‪ .‬היתה זו סינתזה של ידע קיים עם ידע חדש‪ ,‬באופן שאינו מבטל את האחד מפני השני‪.‬‬

‫כפי שהראינו לעיל‪ ,‬יש להתייחס אל בית משה שלוש )ואל "אחיו התאום"( כחוליה בשרשרת‪ .‬המשכה של‬
‫שרשרת זו – שהוא מעבר להיקפה של עבודה זו – התקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬תחת שלטון המנדט‬
‫הבריטי‪ .‬במיוחד אמורים הדברים בסגנון האקלקטי הראוותני שהתפתח בתל אביב‪ ,‬סגנון שלאלמנטים היצוקים‬
‫בבטון מבית החרושת של "האחים שלוש" היה בו מקום של כבוד‪ .‬חשיבותו של בית משה שלוש בשרשרת זו‬
‫נובעת מן העובדה שיש בו כדי להעיד על התחבטויות שהן ראשיתו של שינוי עמוק הרבה יותר‪ .‬הבית נולד מתוך‬
‫תבנית סגנונית מקובלת‪ ,‬ששימשה כמוסכמה לבניית בית משפחה בסביבה הערבית האמידה בארץ ישראל של‬
‫סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים‪ .‬תבנית זו החלה להשתנות בשל שינויים תפקודיים )הכללת‬
‫חדרי שירות בתוך הבית( ובשל חדירתן של צורות בניה חדשות למרחב‪.‬‬

‫‪ 154‬תמונה ‪.62‬‬
‫‪ 155‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .49 ,46‬ראו תמונות ‪ 63‬ו‪.64-‬‬
‫‪ 156‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫‪ 157‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.164 ,161 ,159 ,156 ,148 ,119 ,65‬‬

‫‪37‬‬
‫לשינויים אלה יכולים להיות מספר מקורות אפשריים‪ .‬בחינה של בית משה שלוש מגלה כי חלק מן ה"חריגות"‬
‫מתבנית בית החלל המרכזי עשויות לנבוע מתנאי שטח שאילצו את הבונים לצמצם באופן משמעותי את החלל‬
‫המרכזי‪ ,‬ששימש בדרך כלל כחדר האירוח של הבית‪ .‬אולם‪ ,‬סביר יותר כי נעשתה כאן החלטה מודעת שדחקה‬
‫את חלל האירוח מן החלל המרכזי של הבית לאחד מן החדרים; במקביל הפך החלל המרכזי למסדרון מעבר‪.‬‬
‫שינוי זה הוא שינוי מהותי בתפישה העומדת מאחורי בית החלל המרכזי‪ .‬על פי התפישה החדשה‪ ,‬עולה חשיבותו‬
‫–‬ ‫של החדר הבודד על פני החלל המשותף שבין החדרים‪ .‬צורה זו גוררת אחריה גם התנהגות חברתית שונה‬
‫מאחר שהאירוח מפסיק להיות לב הפעילות בבית‪ ,‬כמאורע חברתי ששאר הפעילויות בבית כרוכות בו וקשורות‬
‫אליו )משום שחדרי הבית כולם נפתחים אך ורק אל החלל המרכזי(‪.‬‬

‫בצד הויתור על החלל המרכזי‪ ,‬שומר בית משה שלוש על סידור כמו‪-‬סימטרי של חדריו‪ ,‬כאשר ציר הסימטריה‬
‫עובד לאורכו של החלל המרכזי‪ .‬אולם‪ ,‬סימטריה זו מופרת בבית שוב ושוב – הן בגודלם ובמיקומם של החדרים‪,‬‬
‫הנתפשת כ"חלון‬ ‫–‬ ‫והן בביטוי לכך בחזיתות הצדדיות‪ .‬הסימטריה ממשיכה להתקיים באופן מודגש בחזית‬
‫הראווה" הציבורי של הבית‪ .‬מן הסתם‪ ,‬מדובר בהעדפה סגנונית שבבסיסה ההנחה כי חזית לרחוב "צריכה"‬
‫והתוצאה‬ ‫–‬ ‫להיות סימטרית‪ .‬העדפה סגנונית זו מתנגשת עם הצורך לעצב חללים נבדלים לשימושים נבדלים‬
‫נראית לעין בהתיישרותם של חללים השונים זה מזה לפי ציר מרכזי ותוך שמירה על מעטפת מלבנית כמעט‬
‫לגמרי‪.‬‬

‫את המקור לשינוי בתפקוד הבית ניתן רק לשער‪ .‬יתכן שיש כאן אימוץ של דפוסי התנהגות "אירופיים" כפי‬
‫שאלה נתפשו בארץ; ואולי יש כאן העתקה פשוטה מדפוסים חיצוניים מבלי לתת את הדעת באופן מלא על‬
‫התוצאות היומיומיות של הפעולה התכנונית‪ .‬גם אם שאלה זו נותרת ללא מענה‪ ,‬עדיין יש מקום להניח כי גורם‬
‫חיצוני הוא שעורר את השינוי – ולא התנהגות חברתית אחת שהתחלפה באחרת – משום שההתנהגות המסורתית‬
‫לא עודדה כל סטיה מהותית מאורח החיים המקובל‪.‬‬

‫במקביל לשינויים התפקודיים בבית‪ ,‬מעיד בית משה שלוש גם על שינוי סגנוני ביחס למסורת הבניה המקומית‪.‬‬
‫הגם שמסורת זו איגדה בתוכה אלמנטים אירופיים מיובאים )כגון גגות הרעפים( הרי שצורות הפתחים המקובלות‬
‫בבית החלל המרכזי נבעו‪ ,‬כנראה‪ ,‬מסגנונות בניה מקומיים )ובכלל זה הקשתות המחודדות‪ ,‬האכסדרות‪ ,‬פתחי‬
‫האור והאוורור‪ ,‬סיתותי משקופי השערים( או לפחות נתפשו ככאלה‪ .‬תפישתם כאלמנטים "מקומיים" מובילה‬
‫למחשבה כי שימוש באלמנטים סגנוניים שונים בא מתוך רצון להחדיר למבנים מוטיבים חיצוניים‪ .‬באופן זה‬
‫משתלב השימוש באלמנטים הטרומיים מבטון‪ ,‬שמקורם האירופי ברור‪ .‬כפי שהצד התכניתי מעיד על שילוב בין‬
‫מסורת לחידוש‪ ,‬כך גם המעטפת הבנויה‪ ,‬אשר על אף החזות ה"לא מקומית" שהיא משדרת‪ ,‬היא ממשיכה לכלול‬

‫‪38‬‬
‫בתוכה גם אלמנטים "מקומיים" מוכרים – כגון חורי האוורור בחדר המדרגות )אחד עגול במרכז ושניים בצורת‬
‫חור מנעול בצדדים(‪ ,‬גג הרעפים )שבעת בניית הבית כבר שימש כמוסכמה מקומית(‪ ,‬השימוש באבן המקומית‬
‫ובטיח המקומי כחומרי הבניה הראשיים ועבודות הנגרות השונות‪ .‬יתכן עוד שהמרצפות הצבעוניות עם הדגמים‬
‫הגיאומטריים – שמקורן אירופי אף הוא – נתפשו כחלק בלתי נפרד מן הצד ה"מסורתי" של הבית‪ ,‬בשל תפוצתן‬
‫הרחבה בארץ שנים רבות עוד קודם להקמתו‪.‬‬

‫כפי שהראינו לעיל‪ ,‬מקורם של אלמנטים רבים בבית משה שלוש הוא במתיישבים הטמפלרים בארץ )במיוחד‬
‫בבני המושבות שבאזור יפו(‪ .‬הגם שנראה כי אלה שימשו דוגמה לחלק ממייסדי תל אביב‪ ,‬לא נטו מרבית כותבי‬
‫ההסטוריה של העיר לראות בהם מקור מרכזי לאופי הבניה של העיר בראשיתה‪ .‬יתכן שהדבר נובע מן היריבות‬
‫שהתקיימה באותן שנים בין המתיישבים הגרמנים לבין היהודים‪ ,‬יריבות שהביאה להמעטה בחשיבותם של‬
‫הראשונים כמתווי דרך בתחומים רבים עבור האחרונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬עדויות שונות מחזקות את הסברה כי בין‬
‫המודלים שעמדו לנגד מקימי תל אביב היו גם מושבות הטמפלרים‪ .‬בסוף שנת ‪ 1904‬הציע זלמן דוד לבונטין‪,‬‬
‫שהיה מנהל הסניף של בנק אפ"ק ביפו )בנק שהלוואתו היא שאפשרה את הקמת השכונה(‪ ,‬במכתב לדוד‬
‫וולפסון‪ ,‬נשיא ההסתדרות הציונית‪ ,‬להקים רובע יהודי חדש מחוץ ליפו ב"מתכונת המושבה הגרמנית הקיימת‬
‫נראה כי הרעיון להקים שכונה יהודית מחוץ ליפו עלה במוחו עוד קודם לכן‪ 159.‬בשל תפקידו בבנק‬ ‫‪158‬‬
‫ביפו‪".‬‬
‫אפ"ק‪ ,‬היה לבונטין מעורב רבות בכל התהליך שקדם להקמת השכונה‪ .‬במכתבים שונים הוא מדגיש את‬
‫החשיבות שבבניית השכונה בסגנון אירופי‪ 160.‬רעיון דומה הביע גם ארתור רופין‪ 161.‬זאב סמילנסקי התפעל ב‪-‬‬
‫‪162‬‬
‫במאמר של נחום‬ ‫‪ 1907‬משתי השכונות הגרמניות ביפו והצר על כך שנווה צדק לא נבנתה בדומה להן‪.‬‬
‫סוקולוב ממאי ‪ 1908‬הוא קובע כי ראוי היה שרבעים יהודיים חדשים ידמו ל"מקומות היישוב האשכנזים"‬
‫‪163‬‬
‫גישתם הכללית של מייסדי השכונה היתה לבנותה לפי דגמים אירופיים שונים‪,‬‬ ‫)כלומר‪ ,‬של הגרמנים(‪.‬‬
‫ובהתאם לכך נוסחו תקנות השכונה והוזמנו תכניות לשכונה מאדריכלים אירופאים‪ 164.‬הגם שלרוב נוטה המחקר‬
‫לייחס את הנטיה ה"אירופית" לרעיונות "עיר הגנים" של אבנעזר הווארד )או לרעיונות דומים בני התקופה( וכן‬
‫לעובדה שחלק גדול מן המייסדים הגיעו ליפו מערים אירופיות "מתוקנות"‪ ,‬נראה כי דווקא בשל נטיה‬
‫"אירופית" זו אין זה סביר כלל שלמושבות הגרמניות הסמוכות למקום מושבם של המייסדים והחריגות כל כך‬

‫‪ 158‬הארכיון הציוני המרכזי‪ ,‬מכתב של ז‪.‬ד‪ .‬לבונטין אל דוד וולפסון‪ ,29.12.1904 ,‬תיק ‪ ,W‬מסמך ‪.II/124‬‬
‫‪ 159‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.166‬‬
‫‪ 160‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.164‬‬
‫‪ 161‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.173‬‬
‫‪ 162‬קרק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫‪ 163‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.170‬‬
‫‪ 164‬שביט וביגר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;19-18‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.191-187 ,170-168‬‬

‫‪39‬‬
 ‫‪165‬‬
‫בנוף המקומי לא היתה כל השפעה על עיצובה של השכונה החדשה‪.‬‬

‫כך או כך‪ ,‬עבודה זו באה להראות כי לפחות בתחום של החדרת טכנולוגיית הבניה בבטון ששימשה בסיס‬
‫ולפיכך קבעה גם חלק מתדמיתה‬ ‫–‬ ‫לעיטורם של מרבית מבתיה של תל אביב עד לתחילת שנות השלושים‬
‫החיצונית של העיר – היה לטמפלרים‪ ,‬ובמיוחד לבית החרושת של הוגו וילנד‪ ,‬תפקיד חשוב ומרכזי‪ .‬נראה כי‬
‫יוסף אליהו שלוש‪ ,‬שהיה אדם בעל השפעה ניכרת על אופי הבניה בראשיתה של תל אביב‪ ,‬השתמש לא פעם‬
‫בידע שהובא לארץ על ידי וילנד כבסיס לתוצרת מפעלו‪ .‬התחרות בין השניים )שאינה עולה מכתביו של יוסף‬
‫אליהו שלוש‪ ,‬וניתן רק לשער כי התקיימה( הביאה להחדרתם ביתר שאת של אותם אלמנטים‪ ,‬שהלכו והשתכללו‪.‬‬

‫יוסף אליהו שלוש ושאר מייסדי תל אביב ראו לנגד עיניהם מודל אירופי בשעה שהקימו את השכונה שצמחה‬
‫לעיר‪ .‬כך גם ניסה לנהוג יוסף אליהו שלוש בחייו הפרטיים‪ ,‬כאשר הקים את בתיו בשלבו בהם אלמנטים‬
‫אירופים‪ ,‬שלח את בניו ללמוד ולהתחנך בחו"ל )בעיקר בצרפת(‪ ,‬וקיים קשרי מסחר עם ארצות שונות באירופה‬
‫)בעיקר גרמניה(‪ .‬עם זאת‪ ,‬השניות העולה מן הבתים שבהם עסקה עבודה זו ניכרה גם בחייו הפרטיים‪ .‬גם כאן‬
‫וגם כאן מותר להעלות את השאלה האם התוכן )כלומר התשתית המסורתית( שונה על ידי הצורה )כלומר‪,‬‬
‫הגינונים המיובאים(‪ ,‬או שמא התוכן עודד אימוצה של צורה חדשה; לשאלה זו ספק אם נמצא תשובה‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫ניכר ביוסף אליהו שלוש ובבתיו כי היה בו הרצון הכן )ואולי גם התמים( לשלב בין המסורתי‪ ,‬המקומי והמוכר‪,‬‬
‫לבין החדש‪ ,‬הזר והלא ידוע‪ ,‬באופן שיכפיף את זה בקורתו של זה על מנת שהשניים יצאו נשכרים‪ 166.‬גם אם לא‬
‫עשה זאת כאדריכל המודע לעצמו ולמשמעות התיאורטית של מעשיו‪ ,‬הרי בפועל ביטאו הבתים שבנה את‬
‫השאיפה לשלב זה בזה את שני העולמות‪.‬‬

‫‪ 165‬שביט וביגר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;20-19‬כץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;170-168‬קרק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.114‬‬
‫‪ 166‬בהקשר זה ראוי להפנות לדבריו של יוסף אליהו שלוש בסוף ספרו‪" :‬במשך שנות עבודת בניננו בשכנות עם זה‪ ,‬מה אנו יודעים על חיי העם‬
‫הערבי לכל זרמיו כחותיו ושבטיו? מנהגיו ונימוסיו? על מצבו הכלכלי התרבותי ועוד? בכל הספרות הציונית אין אף ספר אחד שיספר באופן נכון‬
‫בתאור אמתי את חיי העם הזה‪ ...‬וביחס אדישי התיחסו הבאים מחדש אל הארץ‪ ,‬שבשכנותם היו הבאים צריכים ומוכרחים להתישב ולחיות בה‪.‬‬
‫ובשביל יחס זה לא רצו השכנים להעריך הערכה את התועלת הרבה בעבודתנו הישובית‪ ,‬שהיתה גם רבה מאד להם‪ ...‬ורק בעבור יחס הביטול הזה‪,‬‬
‫הם לא מרוצים להכיר בעובדה חשובה זו‪ ,‬שמידינו ומעבודתנו הישובית באו גם להם הרבה תקונים ושבוחים בחייהם הכלכליים והתרבותים‪ ...‬כי‬
‫הרבה מהם ידעו ויודעים זה גם היום‪ ,‬כי היהודים הם האלמנט היחיד אשר יוכל להכניס אל תוך ארץ עזובה זו את הפרוגרס בהתפתחותה בכל‬
‫המובנים לתועלת כל הארץ‪ ".‬י‪.‬א‪ .‬שלוש‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.429-428‬‬

‫‪40‬‬
 ‫נספח תמונות‬

‫תמונה ‪ :1‬בית משה שלוש‪ ,‬חזיתות מזרחית ודרומית ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :2‬בית משה שלוש‪ ,‬חזיתות צפונית ומזרחית ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫‪41‬‬
 ‫תמונה ‪ :3‬הבתים התאומים ברחוב פינס‪ ,‬מבט ממגדל שלום ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :4‬הבתים התאומים ברחוב פינס )מושחרים( במפה רישוי עדכנית של עיריית תל אביב‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫תמונה ‪ :5‬המגרש המאחד – מבט מתל אביב לעבר נווה צדק ]דרויאנוב‪ ,‬תרצ"ו‪ ,‬עמ' ‪[194‬‬

‫תמונה ‪ :6‬תצלום אוויר של הטייסת הבריטית ‪ .4.1.1918 ,113‬תל אביב מימין; הבתים התאומים ברחוב פינס‬
‫מסומנים בחץ; למעלה‪ ,‬קרוב לים – מנשיה; למטה‪ ,‬מעבר לתוואי הרכבת – ולהאלה ]כרמיאל‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪[69‬‬

‫‪43‬‬
‫תמונה ‪ :7‬תצלום אוויר של הטייסת הגרמנית ‪ .12.1.1918 ,304‬למעלה – תל אביב; מצד ימין‪ ,‬לכל האורך –‬
‫ולהאלה; הבתים התאומים ברחוב פינס מסומנים בחץ; למטה – אזור נווה צדק ונווה שלום )ניתן להבחין בגשר‬
‫שלוש‪ ,‬בבית אהרן שלוש וכן בבית החרושת של "האחים שלוש" בקצה טורי הבתים של נווה צדק( ]קדר‪,‬‬
‫תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪[90‬‬

‫‪44‬‬
‫תמונה ‪ :8‬צילום התכנית המקורית של הבתים התאומים ברחוב פינס מיום ‪] 1.12.1913‬מחלקת השימור של‬
‫עירית תל אביב‪ ,‬תיק הבית ברחוב פינס ‪[30‬‬

‫תמונה ‪ :9‬מימין ‪ -‬חתימות רוכשי המגרשים ב"אחוזת בית" על מכתב ערבות משותף‪ .‬משמאל ‪ -‬הגדלת‬
‫חתימותיהם של יוסף אליהו ויעקב שלוש על המכתב ]כץ‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪[183‬‬

‫‪45‬‬
‫תמונה ‪ :10‬הבתים התאומים‪ ,‬תצלום מסוף שנת ‪ 1918‬או ראשית שנת ‪] 1919‬צילום משפחתי של לאה‬
‫אלכסנדרוביץ'[‬

‫תמונה ‪ :11‬בית משה שלוש‪ ,‬החזית המזרחית )החזית הפונה לרחוב פינס( ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫‪46‬‬
‫אלכסנדרוביץ'( בגן שמאחורי בית משה שלוש‪ ,‬שנות השלושים ]צילום‬ ‫–‬ ‫תמונה ‪ :12‬לאה שלוש )לימים‬
‫משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫תמונה ‪ :13‬אביעזר ורות שלוש על מעקה מרפסת הגן האחורית של בית משה שלוש‪ ,‬שנות השלושים ]צילום‬
‫משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫‪47‬‬
 ‫תמונה ‪ :14‬הגדר הבנויה של בית אברהם חיים שלוש‪ ,‬מבט מרחוב פינס ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :15‬אהרן שלוש‪ ,‬בנו של משה שלוש‪ ,‬במרפסת החזיתית של בית משה שלוש‪ ,‬אמצע שנות העשרים‬
‫]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫‪48‬‬
 ‫תמונה ‪ :16‬בית משה שלוש‪ ,‬חזיתות מזרחית ודרומית לפני תהליך השימור ]צולם ע"י המחבר‪[1991 ,‬‬

‫תמונה ‪ :17‬בית אברהם חיים שלוש‪ ,‬פרט מעקה טרומי מבטון‪ .‬הרכבו של הבטון ניכר לעין – מלט‪ ,‬שברי צדפים‬
‫לבנים‪ ,‬חול ים דק ואבנים קטנות בגוון כתום ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪49‬‬
 ‫תמונה ‪ :18‬מרצפות מלט צבעוניות מקוריות בחלל הכניסה לבית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :19‬מרצפות מלט מחוספסות בבימת הכניסה של בית משה שלוש‪ .‬מעניין לראות כי מדובר בשני דגמים‬
‫שונים ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪50‬‬
‫בלוקי הפינות‬ ‫–‬ ‫מלפנים‪ ,‬בלוקי הגדר )משוחזרים(; מאחור‬ ‫–‬ ‫תמונה ‪ :20‬פרטי בלוקים בבית משה שלוש‬
‫)מקוריים( ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :21‬בלוקי בטון מעוטרים בשימוש משני ברחוב הכובשים בתל אביב‪ .‬דוגמת העיטור זהה לזו של בלוקי‬
‫הגדר בבית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪51‬‬
‫תמונה ‪ :22‬מילוי החללים העגולים בבלוקי הבטון המעוטרים בגדר הבית ברחוב לילינבלום ‪ ,9‬אשר נחשף‬
‫בעקבות נפילת מספר בלוקים ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :23‬לאה שלוש ניצבת בשער הכניסה של בית משה שלוש‪ ,‬אמצע שנות העשרים; לידה עומד יוסף דוד‬
‫הורוויץ‪ .‬הצילום צולם מתוך החצר המקדמת‪ ,‬במבט לכיוון רחוב לילינבלום‪ .‬מאחור נראה הבית העומד עד היום‬
‫ברחוב לילינבלום ‪] 1‬צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫‪52‬‬
 ‫תמונה ‪ :24‬פרטי פינה ומעבר בין קומות בחדר המדרגות של בית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :25‬קונזולת בטון זהה בדוגמתה לזו שבבית משה שלוש‪ ,‬אשר נמצאת בבית החרושת למרצפות של אבנר‬
‫גלוסקא ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪53‬‬
‫תמונה ‪ :26‬פרט תחתית משקוף חלון ופרט פינה‪ ,‬בית אברהם חיים שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :27‬פרט חור אוורור בחזית חדר המדרגות‪ ,‬בית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫‪54‬‬
‫תמונה ‪ :28‬פרט חור אוורור בצורת חור מנעול‪ ,‬חדר המדרגות בבית משה שלוש‪ ,‬צילום מתוך חדר המדרגות‬
‫]צולם ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :29‬שער הכניסה לחדר המדרגות בבית משה שלוש‪ .‬דלת הכניסה מעץ אינה מקורית ]צולם ע"י המחבר‪,‬‬
‫‪[2000‬‬

‫‪55‬‬
 ‫תמונה ‪ :30‬חזית בית מאיר דיזנגוף‪ ,1911 ,‬בצילום של אברהם סוסקין ]כרמיאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪[88‬‬

‫תמונה ‪ :31‬ביתן "האחים שלוש" בתערוכה שהתקיימה בתל אביב באפריל ‪] 1924‬דובשני‪ ,1993 ,‬עמ' ‪[66‬‬

‫‪56‬‬
‫תמונה ‪ :32‬שדרות רוטשילד‪ ,1911 ,‬בצילום של אברהם סוסקין‪ .‬מימין נראים בית יוסף אליהו שלוש ובית יעקב‬
‫שלוש ]כרמיאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪[37‬‬

‫תמונה ‪ :33‬חזית בית יוסף אליהו שלוש הפונה לשדרות רוטשילד‪ ,‬מועד לא ידוע ]שביט וביגר‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪[79‬‬

‫‪57‬‬
‫תמונה ‪ :34‬שדרות רוטשילד‪ .1913 ,‬בחלק התחתון של הצילום נראה גג בית יוסף אליהו שלוש ]רגב ווידריך‪,‬‬
‫תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪[39‬‬

‫תמונה ‪ :35‬בית אהרן שלוש‪ ,‬סוף המאה התשע עשרה או תחילת המאה העשרים‪ .‬אהרן שלוש יושב‪ ,‬מאחור‬
‫עומדים שלושת בניו ]א‪ .‬שלוש‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪[47‬‬

‫‪58‬‬
 ‫תמונה ‪ :36‬בית אהרן שלוש‪ ,‬החזית הפונה לרחוב שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[1999 ,‬‬

‫תמונה ‪ :37‬בית אהרן שלוש‪ ,‬פתחי החזית הפונה לרחוב שלוש ]צולם ע"י המחבר‪[1999 ,‬‬

‫‪59‬‬
‫תמונה ‪ :38‬תכנית בית אהרן שלוש‪ ,‬קומת כניסה )למעלה( וקומה שניה )למטה( ]תיק תיעוד בית אהרן שלוש‪,‬‬
‫המועצה לשימור אתרים‪ ,1994 ,‬גליונות ‪ 1‬ו‪[2-‬‬

‫‪60‬‬
‫תמונה ‪ :39‬תכנית הרחבה של בית יוסף אליהו שלוש‪ ,‬ערוכה בידי אדריכל זכי שלוש‪ .7.7.1924 ,‬הקירות‬
‫המושחרים מיועדים להוספה ]תיק בנין של הבית בשדרות רוטשילד ‪ ,9‬ארכיון מינהל ההנדסה‪ ,‬עירית תל אביב[‬

‫תמונה ‪ :40‬חלוקה פנימית של חלל מרכזי בבית חלל מרכזי באמצעות שלושה פתחים מקושתים‪ ,‬צילום של פרנק‬
‫שולטן משנות העשרים ]פוקס‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬עמ' ‪[67‬‬

‫‪61‬‬
‫תמונה ‪ :41‬תכנית בית משה שלוש‪ ,‬קומת כניסה )למעלה( וקומה שניה )למטה(‪ .‬הקירות הושחרו על ידי המחבר‬
‫כדי להקל על קריאת התכניות ]תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ‪ ,30‬מחלקת השימור‪ ,‬עירית תל אביב‪ ,‬עמ' ‪[10‬‬

‫‪62‬‬
‫תמונה ‪ :42‬מודעה של "האחים שלוש"‪ ,‬שנות העשרים ]קופר‪-‬וייל‪ ,1996 ,‬עמ' ‪[241‬‬

‫תמונה ‪ :43‬מודעה של "האחים שלוש"‪] 1923 ,‬זאבי‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪[103‬‬

‫‪63‬‬
‫תמונה ‪ :44‬קיר בלוקי בטון באחד מביתני בית החרושת של הוגו וילנד ליד תחנת הרכבת הישנה של יפו ]צולם‬
‫ע"י המחבר‪[2000 ,‬‬

‫תמונה ‪ :45‬בית הקהילה הטמפלרי בשרונה‪ ,‬מועד לא ידוע ]בן ארצי‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪[153‬‬

‫‪64‬‬
 ‫תמונה ‪ :46‬מודעה של בית החרושת של "האחים וילנד" ]מסחר ותעשיה‪ ,‬גליון ‪ ,1925 ,20‬עמ' ‪[632‬‬

‫תמונה ‪ :47‬קונזולה מבטון עם עיטור מגן דוד בבית ברחוב לילינבלום ‪] 3‬צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :48‬כד בטון עם עיטור מגן דוד‪ ,‬בית הקברות ברחוב טרומפלדור‪ ,‬תל אביב ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪65‬‬
‫תמונה ‪ :49‬קברי אהרן ושרה שלוש‪ ,‬בית הקברות ברחוב טרומפלדור‪ ,‬תל אביב ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :50‬קבר שמעון מויאל‪ ,‬בית הקברות היהודי הישן ביפו‪ ,‬שכונת עג'מי ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪66‬‬
‫תמונה ‪ :51‬תבנית מרצפת מבית החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬נמצאת היום בבית החרושת למרצפות של אבנר‬
‫גלוסקא ]צולם ע"י שביט מגן‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :52‬פרט מסגרת תבנית מרצפת מבית החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬הנמצאת היום בבית החרושת‬
‫למרצפות של אבנר גלוסקא‪ ,‬ועליה ציון שם היצרן ומקום הייצור ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪67‬‬
 ‫תמונה ‪ :53‬הבית בפינת הרחובות הרצל ויהודה הלוי‪ ,‬מועד לא ידוע ]דובשני‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪[30‬‬

‫תמונה ‪ :54‬הקומה השניה של בית החרושת של "האחים שלוש"‪ ,‬רחוב שלוש ‪ ,32‬מועד לא ידוע‪ .‬הקומה‬
‫התמוטטה בשנת ‪] 1975‬בן שחר‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪[53‬‬

‫‪68‬‬
‫תמונה ‪ :55‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬תל אביב‪ ,‬חזית לרחוב אילת ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :56‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬תל אביב‪ ,‬חזית לרחוב אילת ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪69‬‬
‫תמונה ‪ :57‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬פרט קיר פנימי‪ .‬מאחורי הטיח נראים אריחי חרס חלולים‪.‬‬
‫העץ הוא חלק מתמיכות שהוכנסו בקיר כחלק מתהליך שימורו של הבית ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :58‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬קיר‪ .‬מעל שכבת מסד מבטון נבנים הקירות מבלוקי בטון‬
‫מעוטרים ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪70‬‬
 ‫תמונה ‪ :59‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬פרטי בלוקי בטון מעוטרים ]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫תמונה ‪ :60‬בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪ ,59‬פרטי בלוקי בטון מעוטרים המרכיבים את קירות המרתף‬
‫]צולם ע"י המחבר‪[2001 ,‬‬

‫‪71‬‬
‫תמונה ‪ :61‬בית החרושת של הוגו וילנד‪ ,‬החצר הפנימית‪ ,‬מועד לא ידוע‪ .‬הוגו וילנד שני מימין ]קופר‪-‬וייל‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪[40‬‬

‫תמונה ‪ :62‬אהרן שלוש‪ ,‬מועד לא ידוע ]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫‪72‬‬
‫תמונה ‪ :63‬יוסף אליהו שלוש‪ ,‬תחילת המאה העשרים ]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫תמונה ‪ :64‬יוסף אליהו שלוש‪ ,‬שנות העשרים ]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[‬

‫‪73‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫מקורות ראשוניים‬
‫אמנון בר אור אדריכלים בע"מ ‪ -‬תיק תיעוד של בית אהרן שלוש ברחוב שלוש ‪ 2001 ,32‬ותיק תיעוד של בית‬
‫הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ‪.1999 ,59‬‬
‫תיקי הבנין של הבתים ברחוב פינס ‪ 30‬ו‪ ,32-‬ברחוב שלוש ‪30‬‬ ‫–‬ ‫ארכיון מינהל ההנדסה‪ ,‬עירית תל אביב‬
‫ובשדרות רוטשילד ‪ 9‬ו‪.11-‬‬
‫הארכיון הציוני – אוסף זלמן דוד לבונטין; ארכיון הצילומים‪.‬‬
‫המועצה לשימור אתרים‪ ,‬תיק תיעוד של בית אהרן שלוש ברחוב שלוש ‪.1994 ,32‬‬
‫מחלקת השימור‪ ,‬עיריית תל אביב‪ ,‬תיקי הבתים ברחוב פינס ‪ 30‬ו‪ 32-‬ובשדרות רוטשילד ‪ 9‬ו‪.11-‬‬

‫ספרות מחקרית‬
‫איזלר‪ ,‬איל יעקב‪ ,‬המושבה האמריקנית גרמנית ביפו וייחודה במסגרת פעילות העולם הנוצרי בארץ‪-‬ישראל‬
‫בשלהי השלטון העות'מאני )‪ ,(1914-1866‬חיבור לתואר מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪.1993 ,‬‬
‫ארליק‪ ,‬אברהם‪" ,‬אדריכלות בתל‪-‬אביב"‪ ,‬בתוך גדעון ביגר ואלי שילר )עורכים(‪ ,‬תל‪-‬אביב ואתריה‪ ,‬הוצאת‬
‫אריאל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.120-111‬‬
‫ביגר‪ ,‬גדעון‪" ,‬התפתחות השטח הבנוי של תל‪-‬אביב בשנים ‪ ,"1934-1909‬בתוך מרדכי נאור )עורך(‪ ,‬תל אביב‬
‫בראשיתה‪ ,1934-1909 ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫בן ארצי‪ ,‬יוסי‪ ,‬מגרמניה לארץ הקודש‪ :‬התיישבות הטמפלרים בארץ ישראל‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשנ"ו‪.‬‬
‫בן שחר‪ ,‬פנחס‪ ,‬בתי יפו‪-‬תל‪-‬אביב מספרים‪ ,‬משרד הבטחון‪ -‬ההוצאה לאור‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫דובשני‪ ,‬גלעד‪ ,‬אדריכל יהודה מגידוביץ'‪ ,‬משרד הבטחון – ההוצאה לאור‪ ,‬תל אביב‪.1993 ,‬‬
‫דרויאנוב‪ ,‬אלתר‪ ,‬ספר תל אביב‪ ,‬ועדת "ספר תל אביב" בהשתתפות העיריה‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תרצ"ו‪.‬‬
‫הרפז‪ ,‬נתן‪" ,‬מ'בתי חלומות' ל'בתי קופסאות' – המהפך האדריכלי של שנות השלושים בתל‪-‬אביב"‪ ,‬בתוך מרדכי‬
‫נאור )עורך(‪ ,‬תל אביב בראשיתה‪ ,1934-1909 ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫זאבי‪ ,‬רחבעם )עורך(‪ ,‬עיר במודעות‪ ,‬מוזיאון ארץ ישראל‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫כץ‪ ,‬יוסף‪" ,‬חברת 'אחוזת בית ‪ – 1909-1906‬הנחת היסודות להקמתה של תל‪-‬אביב"‪ ,‬קתדרה‪ ,33 ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ'‬
‫‪.191-161‬‬
‫כרמל‪ ,‬אלכס‪ ,‬התישבות הגרמנים בארץ‪-‬ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית‪ :‬בעיותיה המדיניות והבין‪-‬‬
‫לאומיות‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ג‪.‬‬
‫כרמיאל‪ ,‬בתיה‪ ,‬תל אביב בתצלומים‪ :‬העשור הראשון‪ ,1918-1909 ,‬מוזיאון ארץ ישראל‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫פוקס‪ ,‬רון‪" ,‬בית המגורים הערבי בחיפה העות'מאנית – תיעוד ארכיטקטוני"‪ ,‬בתוך בן‪-‬ארצי‪ ,‬יוסי )עורך(‪ ,‬חיפה –‬
‫היסטוריה מקומית‪ ,‬הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה‪ ,‬תשנ"ח‪.‬‬
‫פוקס‪ ,‬רון‪" ,‬הבית הערבי הארץ‪-‬ישראלי‪ :‬עיון מחודש" )חלק א'(‪ ,‬קתדרה‪ ,89 ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.126-83‬‬
‫פוקס‪ ,‬רון‪" ,‬הבית הערבי הארץ‪-‬ישראלי‪ :‬עיון מחודש" )חלק ב'(‪ ,‬קתדרה‪ ,90 ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.86-53‬‬

‫‪74‬‬
 ‫פריי‪ ,‬פיטר ועמוס אטינגר )עורכים(‪ ,‬בית אבי עם הלל שלוש )תכנית רדיו(‪ ,‬קול ישראל‪ ,‬תשכ"ו‪.‬‬
‫קדר‪ ,‬ב"ז‪ ,‬מבט ועוד מבט על ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"ב‪.‬‬
‫קופר‪-‬וייל‪ ,‬לאה‪ ,‬הבתים נדמו להיכלות‪ :‬סיפורה של נווה צדק‪ ,‬משרד הבטחון – ההוצאה לאור‪ ,‬תל אביב‪.1996 ,‬‬
‫קרויאנקר‪ ,‬דוד‪ ,‬אדריכלות בירושלים – הבנייה הערבית מחוץ לחומות‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים‪.1991 ,‬‬
‫קרק‪ ,‬רות‪ ,‬יפו – צמיחתה של עיר‪ ,1917-1799 ,‬הוצאת יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪.‬‬
‫האנשים‪ ,‬החומר והרוח‪ ,‬הוצאת‬ ‫–‬ ‫רגב‪ ,‬עופר ושולה וידריך )עורכים(‪ ,‬בולוואר‪ :‬שדרות רוטשילד בתל אביב‬
‫רמות‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬
‫רם‪ ,‬חנה‪ ,‬היישוב היהודי ביפו בעת החדשה‪ :‬מקהילה ספרדית למרכז ציוני‪ ,‬ועד הקהילות הספרדיות לתל‪-‬אביב‬
‫יפו ומחוז המרכז‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫שביט‪ ,‬יעקב וגדעון ביגר‪ ,‬ההיסטוריה של תל אביב‪ ,‬הוצאת רמות‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫שור‪ ,‬נתן‪" ,‬ראשיתה של תל‪-‬אביב"‪ ,‬בתוך גדעון ביגר ואלי שילר )עורכים(‪ ,‬תל‪-‬אביב ואתריה‪ ,‬הוצאת אריאל‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.81-63‬‬
‫שלוש‪ ,‬אהרן‪ ,‬מגאלאבייה לכובע טמבל‪ :‬סיפורה של משפחה‪ ,‬הוצאת המחבר‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫שלוש‪ ,‬יוסף אליהו‪ ,‬פרשת חיי‪ ,1870-1930 :‬הוצאת המחבר‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תרצ"א‪.‬‬
‫‪Bianca, Stefano, Urban Form in the Arab World: Past and Present, VDF, Zürich, 2000,‬‬

‫‪Eisler, Jakob, Der deutsche Beitrang zum Aufstieg Jaffas 1850-1914: Zur Geschichte Palästinas im 19.‬‬
‫‪Jahrhundert, Harrassowitz Verland, Wiesbaden, 1997.‬‬
‫‪Sweeney, Robert L., Wright in Holywood: visions of a new architecture, MIT press, Cambridge Mas., 1994.‬‬

‫‪75‬‬
For further information please contact: :‫למידע נוסף ניתן ליצור קשר עם‬

Or Aleksandrowicz '‫אור אלכסנדרוביץ‬

Mobile: 054-7234028 054-7234028 :‫נייד‬
E-Mail address: oraleks@gmail.com oraleks@gmail.com :‫דוא"ל‬

76