You are on page 1of 88

‫‪684‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מדינת ישראל‬ ‫המאשימ‬


‫ה‪:‬‬
‫ב"כ זאב למפ‬ ‫ע"י‬
‫עוה"ד‬
‫נגד‬

‫‪ .1‬מאיר (מישל או מישו) ז'אנו‬ ‫הנאשמי‬


‫ע"י ב"כ עוה"ד דוד יפתח ודן ענבר‬ ‫ם‪:‬‬
‫‪ .2‬ישראל (בגה) גנון‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד אבי חימי‬
‫הכרעת דין‬

‫ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל‪:‬‬


‫‪ .1‬המדינה הגישה כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים נגד הנאשמים‬
‫ונאשם נוסף‪ .‬על פי האישום הראשון‪ ,‬בתאריך – ‪ 2.6.03‬נורו מספר‬
‫יריות לעבר שי בן אמו עת נוכח במעלית בבניין באשקלון וכתוצאה‬
‫מהירי נפצע (להלן‪" :‬האישום הראשון" או "מקרה ניסיון הרצח")‪ .‬על פי‬
‫האישום השני‪ ,‬בתאריך ‪ ,20.7.03‬נורו מספר יריות לעבר רכב סוזוקי‬
‫בלאנו אשר נסע באשקלון וכתוצאה מהירי נהרגה הנערה שקד שלחוב‬
‫ז"ל ילידת ‪ 1987‬ונפצעו שני נוסעים אחרים שנסעו ברכב (להלן‪:‬‬
‫"האישום השני" או "מקרה הרצח")‪ .‬על פי הנטען‪ ,‬המשותף לשני‬
‫האישומים הוא הכוונה לרצוח את שלום דומרני על רקע מלחמת‬
‫כנופיות‪ .‬העבירות אשר יוחסו לשלושת הנאשמים באישום הראשון הן –‬
‫קשירת קשר לפשע לפי סעיף ‪(499‬א)(‪ ,)1‬ניסיון לרצח‪ ,‬לפי סעיף ‪305‬‬
‫(‪ ,)1‬ועבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה‪ ,‬לפי סעיף ‪( 329‬א) (‪)1‬‬
‫ו‪ .)2( -‬באישום השני‪ ,‬העבירות אשר יוחסו לנאשמים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬הן‪ :‬קשירת‬
‫‪685‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫קשר לפשע לפי סעיף ‪(499‬א) (‪ ,)1‬חבלה חמורה בכוונה מחמירה‪ ,‬לפי‬
‫סעיף ‪( 329‬א) (‪ )1‬ו‪ )2( -‬ורצח בכוונה תחילה‪ ,‬לפי סעיף ‪( 300‬א)‪.‬‬
‫הנאשם הנוסף‪ ,‬דוד צפיר‪ ,‬אשר זוכה בשלב הסיכומים על פי הודעת‬
‫התביעה‪ ,‬הואשם באירוע באישום השני בעבירה של קשירת קשר‬
‫לפשע לפי סעיף ‪(499‬א)(‪ .)1‬כל העבירות המוזכרות הינן לפי חוק‬
‫העונשין‪.‬‬

‫ביתר פירוט‪ ,‬עובדות המקרים על פי כתב האישום הינן כדלקמן‪ :‬באישום‬


‫הראשון נטען‪ ,‬כי עובר לתאריך ‪ ,2.6.2003‬קשרו הנאשמים קשר לביצוע‬
‫פשע‪ ,‬וביחד עם יוני צפיר (אחיו של נאשם מס' ‪ )3‬החליטו על רקע סכסוך‬
‫בין קבוצות עבריינים באשקלון‪ ,‬בעיקר בעניין השליטה על גניבת חול‬

‫באזור אשקלון‪ ,‬להרוג את שלום דומרני (להלן‪" :‬דומרני")‪ .‬הם קשרו קשר‬
‫למטרה זו עם קבוצת עבריינים ממרכז הארץ‪ ,‬ביניהם רפי אוחנה‪ ,‬ירון‬

‫סנקר (להלן‪" :‬סנקר") וצ'רלי שטרית (להלן‪" :‬צ'רלי") שגם להם היה עניין‬
‫לפגוע בדומרני‪ .‬בתאריך הנ"ל‪ ,‬בשעה ‪ 9:30‬או בסמוך לכך‪ ,‬סנקר ביחד‬
‫עם נאשם ‪ 2‬נסעו אל הבניין בו גר דומרני ונכנסו לחניון הבניין באמצעות‬
‫שלט שאחד הקושרים השיג‪ ,‬וזאת כאשר הם מחופשים ומצוידים באקדחים‬
‫‪1‬‬ ‫להם מחוברים משתיקי קול‪ .‬הקושרים האחרים הגיעו למקום‪ .‬נאשם‬
‫הסתתר מאחורי בלוני גז בבניין ממול בהיותו חמוש באקדח‪ .‬צ'רלי המתין‬
‫ברחוב עם רכב לצורך מילוט‪ .‬נאשם מס' ‪ ,3‬דוד צפיר‪ ,‬עלה לגג בניין סמוך‬
‫כדי לתצפת על כניסת הבניין בו מתגורר דומרני‪ .‬יוני המתין מאחורי הבניין‬
‫של דומרני עם רכב לצורך מילוט‪ .‬לאחר דיווח שקיבל סנקר מנאשם מס'‬
‫‪ 3‬לגבי הגעתו של שי בן אמו‪ ,‬חברו של דומרני‪ ,‬לביתו של דומרני‪ ,‬עלו‬
‫סנקר ונאשם ‪ 2‬לקומה הראשונה‪ ,‬כאשר דירתו של דומרני ממוקמת‬
‫בקומה השנייה‪ .‬בשעה שהשניים הבחינו כי המעלית הוזמנה לקומה‬
‫‪686‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫השנייה ומישהו נכנס אליה‪ ,‬לחצו על כפתור המעלית כדי לאלץ אותו‬
‫לעצור בקומה הראשונה‪ ,‬וזאת מתוך מחשבה לירות בדומרני כשדלת‬
‫המעלית תפתח‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר נתברר עם פתיחת דלת המעלית שאין‬
‫המדובר בדומרני אלא בחברו שי בן אמו (להלן‪" :‬בן אמו")‪ ,‬והוא ראה את‬
‫‪3‬‬ ‫סנקר ושאל אותו מי הוא ומה הוא רוצה‪ ,‬סנקר ונאשם ‪ 2‬ירו בו‪ -‬סנקר‬
‫כדורים ונאשם ‪ 2‬כדור אחד‪ .‬השניים נמלטו מהמקום ביחד עם הקושרים‬
‫האחרים‪ ,‬ביניהם נאשם מס' ‪ .1‬כתוצאה מהירי נגרמה לבן אמו חבלה‬
‫חמורה בדמות פצעי ירי בבית החזה‪ ,‬בצוואר ונזק לאברים הפנימיים‪ .‬נטען‪,‬‬
‫כי הנאשמים ניסו לגרום למותו של דומרני וגרמו לבן אמו חבלה חמורה‬
‫בכוונה מחמירה‪.‬‬

‫באישום השני נטען‪ ,‬כי עובר לחודש יולי ‪ ,2003‬קשרו הנאשמים באשקלון‬
‫קשר עם יוני ואחרים שזהותם לא ידועה להרוג את דומרני ומי מחבריו‬
‫שיימצאו ביחד איתו‪ .‬בתאריך ‪ ,20/7/2003‬בשעות אחר הצהריים הצטיידו‬
‫ברובה מסוג גליל והמתינו ברכבם מחוץ לאשקלון ביחד עם קושר אחר‬
‫שנהג ברכב‪ ,‬כאשר באותה עת קושרים נוספים היו אמורים לדווח להם על‬
‫תנועותיו של דומרני וחבריו‪ .‬תפקידו של נאשם מס' ‪ 3‬היה להמתין ברכב‬
‫יחד עם אחיו יוני כדי לשמש כרכב מילוט לנאשמים ‪ 1‬ו‪ .2 -‬הנאשמים‪ ,‬כך‬

‫נטען‪ ,‬קיבלו דיווח בשעה ‪ ,22:20‬כי דומרני‪ ,‬אבי בטיטו (להלן‪" :‬בטיטו")‪,‬‬
‫אריק קורקוס (להלן‪" :‬קרקוס") ויניב רווח הנהג (להלן‪" :‬רווח") נראו‬
‫נוסעים בתוך רכב מסוג סוזוקי בלאנו לבנה (להלן‪" :‬רכב הבלאנו")‪ ,‬רכב‬
‫שהיה מוכר לנאשמים כרכב שכור שמוחזק ע"י אבי בטיטו‪ .‬על פי מידע זה‬
‫נסעו הנאשמים לאשקלון לכיוון המקום בשכונת עתיקות‪ ,‬היכן שהודיעו‬
‫להם שנמצא הרכב‪ ,‬אולם לא מצאו אותו‪ .‬באותה עת נהג יניב רווח ברכב‬
‫הבלאנו ואחרי שנוסעיו ירדו‪ ,‬אסף ברכבו בשעה ‪ 22:48‬את המנוחה שקד‬
‫‪687‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שלחוב ז"ל ילידת ‪( 1987‬להלן‪" :‬המנוחה") ודנית שמש ילידת ‪ 1985‬מביתה‬


‫של דנית ונסע עימן בתוך אשקלון‪ .‬בשעה ‪ ,22:52‬כך נטען‪ ,‬הבחינו‬
‫הנאשמים ברכב הבלאנו הנהוג ע"י רווח‪ ,‬סברו כי דומרני וחבריו היו עדיין‬
‫ברכב‪ ,‬נסעו במקביל לרכב הבלאנו מצד ימין ונאשם ‪ 2‬לפי הוראת נאשם‬
‫מס' ‪ 1‬ירה ברובה הגליל שבידיו צרור יריות אל תוך רכב הבלאנו בכוונה‬
‫להרוג את היושבים ברכב‪ .‬כתוצאה מהירי נפגעו כל יושבי הרכב‪ .‬המנוחה‬
‫נפגעה בראשה ובכתף ימין ומתה כתוצאה מפצעיה בטרם הגיעה לבית‬
‫החולים‪ .‬רווח נפגע בכתף ימין ונגרמה לו חבלה חמורה כתוצאה מקליע‬
‫ורסיסים שחדרו לגופו‪ .‬דנית נפגעה בכתף ימין ובזרוע ימין ונגרמה לה‬
‫חבלה חמורה כתוצאה מחדירת הקליעים לגופה‪ .‬עוד נטען בכתב האישום‪,‬‬
‫כי לאחר שהבחינו הנאשמים שפגעו במנוחה ובדנית במקום בדומרני‬
‫וחבריו‪ ,‬נמלטו מאשקלון ברכבם ונסעו למרכז הארץ‪.‬‬

‫הנאשמים ‪ 1‬ו‪( 2 -‬להלן‪" :‬הנאשמים") כפרו בכל המיוחס להם בכתב‬


‫האישום והכחישו כל מעורבות באירועים הנטענים‪ .‬נאשם ‪ 3‬זוכה בעקבות‬
‫חזרתה של המאשימה בשלב הסיכומים מכתב האישום בשל הנימוק כי לא‬
‫הוכחה התוספת הראייתית הדרושה לחיזוק עדותו של ירון סנקר – העד‬
‫המרכזי במשפט‪.‬‬

‫משפט זה נארך זמן רב‪ .‬מספר סיבות לכך‪ .‬התיק לא הועבר למותב הנדון‬
‫עד כחלוף ‪ 5‬חודשים ממועד הגשת כתב האישום‪ .‬לדאבון לב‪ ,‬כב' השופט‬
‫עמר ז"ל אשר השתתף במותב נפטר במהלך המשפט‪ .‬מצב אשר גרם‬
‫לעיכוב הדיון בשל דרישת הסניגורים שחלק מהעדים יישמעו מחדש‪.‬‬
‫לקראת סיום שמיעת פרשת עדי התביעה‪ ,‬נדחה המשפט שוב ושוב לנוכח‬
‫הלכת קינזי (ע‪.‬פ‪ 194/75 .‬פ"ד ל (‪ .)477 )2‬כידוע‪ ,‬הלכה זו קובעת שלא‬
‫ניתן להעיד אדם נגד שותפו לעבירה אף אם הוגשו נגדם כתבי אישום‬
‫‪688‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫נפרדים כל עוד שלא הסתיים משפטו של מי שנקרא להעיד‪ .‬בביהמ"ש‬


‫‪3‬‬ ‫המחוזי בת"א התנהל תיק נגד סנקר בו הואשם בשישה אישומים‪ ,‬ביניהם‬
‫עבירות של ניסיון לרצח ושתי עבירות של רצח בכוונה תחילה‪ .‬אחת‬
‫מהעבירות של ניסיון לרצח היא נסיבות האישום הראשון בתיק זה‪ .‬לאחר‬
‫שבית משפט זה דחה את בקשת התביעה להעיד את סנקר בשל הלכת‬
‫קינזי‪ ,‬הגישה המדינה בג"צ גם נגד בימ"ש זה בעתירה לשנות את הלכת‬
‫קינזי‪ .‬ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב של ‪ 7‬שופטים (בג"צ ‪,)11339/05‬‬
‫קיבל את עתירת המדינה והורה לשנות את ההלכה שהיתה קיימת מעל‬
‫לשלושים שנה‪ .‬העיכוב בשמיעת עדותו של סנקר השתרע על תקופה של‬
‫מעל לשנה‪ .‬עיכוב נוסף בשמיעת התיק נסוב סביב החלטת ביהמ"ש‬
‫המחוזי בת"א בעניין אוחנה (פ‪.‬ח‪ )1120/04 .‬שניתן באותו זמן בה נקבע‬
‫שראיית האיכונים אינה קבילה‪ .‬הסניגורים הודיעו כי הם מתנגדים להגשת‬
‫הראיות בנושא האיכונים לנוכח החלטת אוחנה‪ .‬בתגובה‪ ,‬נהג התובע‬
‫בזהירות באופן שבמקום לטעון שנפלה טעות בהחלטת אוחנה‪ ,‬הגם‬
‫שהסתייג ממנה‪ ,‬הגיש בקשה שהתקבלה להגשת ראיות נוספות כדי‬
‫להכשיר את ראיות האיכונים גם על פי התנאים שנקבעו בהחלטת אוחנה‪.‬‬
‫על רקע זה הוגשו ראיות נוספות והעידו עדים מומחים נוספים דבר אשר‬
‫חייב מתן הזדמנות לסניגורים להתכונן להיבט זה של המשפט‪ .‬נוסף על כן‪,‬‬
‫הסניגורים ביקשו דחייה של מספר חודשים כדי להתכונן לפרשת ההגנה‪.‬‬
‫ב"כ הצדדים ביקשו דחייה כדי להכין סיכומים בכתב – כלי חיוני על מנת‬
‫לאפשר להם להציג את עמדותיהם בפני ביהמ"ש‪ ,‬וכן נדחה הדיון על מנת‬
‫ללמוד את החומר שכולל מאות מסמכים וכ‪ 1000 -‬עמודי פרוטוקול כולל‬
‫הסכומים בכתב של הצדדים וכדי שביהמ"ש יערוך את הכרעת הדין זאת‬
‫כאשר שלושת שופטי ההרכב יושבים במשפטים נוספים חמישה ימים‬
‫בשבוע‪ ,‬לרבות בתיקים פליליים‪.‬‬
‫‪689‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מצאתי לנכון לציין עובדות אלו‪ .‬משפט זה אופייני במובן מסוים בתיקי רצח‬
‫מורכבים בהם המשפט מתקדם בקצב סביר עד לשלב שבו צד מבקש‬
‫להעיד עד מומחה וכי אז הצדדים מבקשים זמן להתכונן‪ .‬אם כי כאמור‪,‬‬
‫עניין זה מהווה רק היבט אחד של הגורמים שתרמו להימשכות ההליכים‬
‫במשפט זה‪ .‬ייתכן והפתרון כדי להביא להגברת קצב המשפטים הפליליים‬
‫הוא בשמיעת משפטים מיום ליום כדרישת החוק‪ .‬דא עקא‪ ,‬בשלב הנוכחי‬
‫זוהי גזירה שנדמה שהקהיליה המשפטית אינה יכולה לעמוד בה‪ .‬ישנה‬
‫נקודת אור מסויימת בכך שבעקבות ההלכה שנקבעה במשפט זה ע"י בית‬
‫המשפט העליון אשר צמצמה את הלכת קינזי‪ ,‬סביר להניח שזמן השמיעה‬
‫של משפטים מסויימים יקוצר ולעתים אף בצורה משמעותית‪.‬‬

‫‪ .2‬קו המאשימה הוא‪ ,‬כי הנאשמים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬השתתפו באירוע הירי שכוון‬
‫לחיסולו של דומרני על רקע "מלחמת כנופיות"‪ ,‬בו נפצע קשה בן אמו‪,‬‬
‫וכן היו מעורבים ברציחתה של המנוחה כאשר הירי כוון אף הוא לחיסולו‬
‫של דומרני ומקורו בטעות בזיהוי‪ .‬לטענת המאשימה‪ ,‬אמרותיו של‬
‫סנקר המפלילות את הנאשמים בשני המקרים משתלבות עם הראיות‬
‫האחרות בתיק באופן בו ראיות אלו מחזקות את דבריו של סנקר כראייה‬
‫עיקרית ומסייעות להן‪ .‬הראיות האחרות שנאספו ע"י המשטרה אשר‬
‫קושרות את הנאשמים לביצוע העבירות‪ ,‬כוללות האזנות סתר‪ ,‬איכוני‬
‫מכשיר סלולרי‪ ,‬דו"חות שוטרי עיקוב ועדויות של אזרחים ושוטרים‪.‬‬

‫קו ההגנה העיקרי של הסניגוריה הוא שהראיות המצויות בידי המשטרה‬


‫קודם לגביית אמרות העד סנקר אינן מספיקות להרשעת הנאשמים‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬הראיה העיקרית שעומדת לתביעה היא עדותו היחידה של העד‬
‫סנקר‪ .‬בעניין זה סבורה הסניגוריה‪ ,‬כי אין להעניק אמון בגרסתו הכבושה‬
‫‪690‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫של סנקר המפלילה את הנאשמים‪ ,‬שאף סותרת גרסאות קודמות שנמסרו‬


‫על ידו כפי שעולה מאמרותיו בחקירה על שלביה השונים במשטרה‪ ,‬אשר‬
‫נגבתה בנסיבות לא ברורות‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬סנקר אף שתק במהלך עדותו‬
‫בבית המשפט‪ ,‬מצב שמנע כל יכולת מהסניגורים לחקור אותו חקירה‬
‫נגדית‪ .‬גירסתו המפלילה של סנקר בשני האישומים נוגדת ממצאים‬
‫אובייקטיביים שנאספו לחקר הפרשה‪ .‬לעומת האישום הראשון בו סנקר‬
‫על פי גירסתו היה שותף למעשי הנאשמים‪ ,‬הרי שבאישום השני מסר‬
‫סנקר שלא היה מעורב כלל במקרה וכי שני הנאשמים הודו בפניו‪ .‬בנוסף‬
‫נטען ע"י הסניגוריה‪ ,‬כי ראיות החיזוק אינן יכולות לרפא פגמים במהימנות‬
‫העד‪ .‬עוד נטען כי אי העמדה לדין את אחיו של נאשם מס' ‪ 3‬וזיכויו של‬
‫נאשם ‪ 3‬בשלב הסיכומים‪ ,‬בגין העדר תוספת ראייתית הדרושה לחיזוק‬
‫עדותו של סנקר‪ ,‬מלמדים כי גם לשיטת התביעה אמרותיו של סנקר לבדן‬
‫אינן מספיקות לצורך קביעת עובדות במשפט פלילי‪ ,‬שעה שהבדל‬
‫בתשתית הראייתית בין הנאשמים‪-‬אין‪ ,‬ונוכח זאת‪ ,‬עסקינן ב"דיבור בשני‬
‫קולות"‪ .‬הסניגורים הצביעו על מחדלי חקירה שפגעו בזכותם של הנאשמים‬
‫להליך הוגן ואלה נזקפים לחובתה של התביעה בשלב הערכת הראיות‬
‫באשר לשאלה אם זו הרימה את נטל ההוכחה‪ .‬אחרון‪ ,‬סבורה הסניגוריה כי‬
‫חלק מהראיות שהוגשו בעיקר לביסוס האישום השני‪ ,‬דוגמת האיכונים‬
‫והאזנות הסתר‪ ,‬חסרות משקל ואף אינן עונות על דרישות הקבילות‪.‬‬

‫‪ .3‬עדות סנקר היוותה נקודת תפנית בחקירת המשטרה בשני האישומים‪.‬‬


‫עד להתפתחות זו‪ ,‬נקטעה החקירה באישום השני והמשטרה כלל לא‬
‫קשרה את הנאשמים לאישום הראשון‪ .‬כפי שכתב התובע בסיכומיו‪:‬‬
‫קבלת הממצאים מזירת העבירה‪ ,‬לא הייתה‬ ‫"לאחר‬
‫התקדמות בחקירה‪ ,‬ולא הייתה כל ראייה שהצביעה על‬
‫‪691‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫קשר בין שני האירועים אשר בכתב האישום‪ ,‬וזה היה‬


‫המצב עד למעצרו של סנקר" (עמ' ‪ 3‬לסיכומי המאשימה)‪.‬‬

‫כפי שיובהר בהמשך סנקר הוא העד המרכזי במשפט לא רק באופן יחסי‬
‫אלא במובן זה שללא עדותו הראיות הנוספות שבאמתחתה של התביעה‬
‫יכולות לעורר חשד‪ ,‬להקים תשתית נסיבתית מסויימת או סוג של ראיות‬
‫לכאורה אך אין בכוחן להוכיח את אשמת הנאשמים בשני האישומים מעבר‬
‫לכל ספק סביר‪ .‬זאת‪ ,‬אף לשיטת התביעה ובהנחה שבית המשפט יקבל‬
‫את מלוא ראיות התביעה הן מבחינת תוכנן והן מבחינת משקלן‪ .‬יושם אל‬
‫לב‪ ,‬כי אף התובע בסיכומיו בעל פה הסכים שמקור הראיות שקושרות את‬
‫הנאשמים למקרה באישום הראשון הוא עדותו של סנקר‪ .‬באשר לאירוע‬
‫השני‪ ,‬השיב התובע לשאלת בית המשפט ואמר שיש "ראיות נסיבתיות‬
‫שקושרות את הנאשמים באופן של ראייה לכאורה וזאת ביחס‬
‫לשני האשומים"‪ .‬עמדה זו של התובע אין בה נדיבות או ויתור‪ ,‬אלא‬
‫משקפת את המצב הראייתי כפי שיוסבר בהמשך‪ .‬מכאן‪ ,‬על מנת להבין את‬
‫התפתחות החקירה ולבחון את הראייה העיקרית נכון יהא לפתוח את הדיון‬
‫בהצגת אמרותיו השונות של סנקר על היש והאין בהן‪.‬‬

‫ראוי להציג את המסגרת בה נחקר סנקר ומסר את אמרותיו המפלילות‬


‫כנגד שני הנאשמים‪ .‬סנקר הוא בן ‪ 28‬והוא בעל עבר פלילי עשיר‪ .‬הוא‬
‫נידון לעונש מאסר בגין מעורבותו בשוד מזויין‪ .‬תוך כדי בריחה ממאסרו‬
‫ביצע עבירות של רצח וניסיון לרצח‪ .‬הוא נחקר בגין מעשים אלו תוך כדי‬
‫ניסיון לנהל מו"מ להפוך לעד מדינה‪ .‬להשלמת התמונה יצויין‪ ,‬שכאמור‬
‫הוגש נגדו כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בת"א בו הואשם בשישה‬
‫אישומים‪ ,‬ביניהם שלוש עבירות של ניסיון לרצח ושתי עבירות של רצח‬
‫בכוונה תחילה‪ .‬בסיומו של משפט הוא הורשע בשתי עבירות של רצח‬
‫‪692‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ועבירות של ניסיון לרצח‪ .‬הוא נידון לשני עונשי מאסר עולם בתוספת של‬
‫‪ 25‬שנה‪ .‬דווקא מפני שסנקר שתק במהלך עדותו בבית המשפט‪ ,‬על מנת‬
‫להתרשם ממנו לפי אמרותיו במשטרה‪ ,‬חשוב להציג את התפתחות‬
‫החקירה מבחינה כרונולוגית ביחס לשלושת הנושאים המרכזיים בתיק זה –‬
‫האישום הראשון‪ ,‬האישום השני וניסיונו של סנקר להפוך לעד מדינה‬
‫ולזכות בטובת הנאה‪.‬‬

‫ביום ‪ 18/3/2004‬ביקש סנקר בימ"ר ת"א לשמש עד מדינה ולמסור פרטים‬


‫על ‪ 5‬ארועים שונים של רצח ונסיונות רצח אשר בהם היה מעורב ביחד עם‬
‫אחרים‪ .‬פרקליטות מחוז תל אביב אישרה את ניהול המו"מ‪ ,‬והסכימה כי‬
‫הפרטים שימסור במסגרת המו"מ לא ישמשו כראייה אם לא ייחתם הסכם‬
‫עד מדינה (ראה נ‪ .)19/‬יומיים לאחר מכן‪ ,‬הוא מסר פרטים רבים אודות‬
‫מבנה של כנופיות שונות כגון משפחת אוחנה ומשפחת אבוטבול ומידע‬
‫לגבי מקרי רצח‪ ,‬שלטענתו בוצעו עבור משפחת אלפרון ומשפחת אברג'יל‪.‬‬
‫הוא ביקש תמורה של ‪ ,250,000$‬דירה חלופית למשפחתו‪ ,‬טיסה לחו"ל‬
‫ושחרור בתום עדותו‪ .‬סנקר לא הזכיר את הנאשמים או את המקרים בכתב‬
‫האישום (ראה נ‪ .)20/‬למחרת‪ ,‬חזר סנקר על הצעתו‪ .‬בזכ"ד (נ‪ )21/‬נרשם‬
‫הנערה‬ ‫רצח‬ ‫ארועי‬ ‫פסל‬ ‫הנ"ל‬ ‫עימו‬ ‫"מהשיחה‬ ‫כי‪:‬‬
‫באשקלון‪ ."...‬עולה מהמסמך שסנקר נשאל על ידי חוקריו אך שלל כל‬
‫ידיעה בעניין‪ .‬בחלוף כחודש ימים נחקר סנקר פעם נוספת על ידי ימ"ר‬
‫מרכז‪ .‬הוא הזכיר מספר לא מבוטל של שמות אחרים אך הנאשמים אינם‬
‫נמנים עליהם‪ .‬למחרת בתאריך ‪ 30.4.04‬הוקלטה שיחה עם סנקר במסגרת‬
‫המשא ומתן להשגת הסכם עד מדינה‪ .‬סנקר התייחס לאירוע באישום‬
‫הראשון בכך שהוא סיפר שיש מקרה בדרום שהוא לא רוצה לדבר עליו וכי‬
‫לא מדובר ברצח אלא בניסיון לרצח בדרום אשקלון של "שלום דומרני‪,‬‬
‫‪693‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫במעלית‪...‬עליתי אליו במעלית‪ ,‬היה לו‪ ,‬הוא היה במעצר בית‬


‫ביום‪..‬ירד פתחתי את המעלית‪..‬קלט אותי‪ ,‬קלטתי אותו‪,‬‬
‫ראיתי זה לא איתו‪ ,‬נתתי לו שלוש‪( "..‬נ‪ 15/‬עמ' ‪ .)14-15‬לדבריו הוא‬
‫פעל לבדו בשליחות של רפי אוחנה (ראה נ‪ .)17/‬במעמד זה מבטא סנקר‬
‫את רצונו העז שלא להיכנס פעם נוספת לבית סוהר‪" .‬סנקר ‪ :‬בית‬
‫סוהר‪ ,‬עוד פעם בית סוהר‪ ,‬אני לא יכול לסבול‪...‬לא חוזר‬
‫לשמה בכלל‪ .‬גם אם זה יהיה מחיר‪ .‬מנשה ‪ :‬אני אמרתי לך‬
‫שאני אעשה הכל כדי לעזור לך"‪ .‬החוקר מנשה מברר האם סנקר‬
‫יודע אודות הרצח באישום השני "מנשה ‪ :‬הרצח של הילדה‬
‫שם‪...‬מה אתה יודע עליו? סנקר ‪:‬כלום‪ .‬מנשה ‪:‬כלום‪ ,‬כלום‪,‬‬
‫כלום ? סנקר ‪ :‬כלום‪ .‬מנשה ‪ :‬אתה לא יודע מי עמד מאחורי‬
‫זה‪ ,‬מה הרי אתה חי בתוך העולם הזה? ושמעת‪ .‬סנקר ‪ :‬אני‬
‫לא קשור לזה" (ראה נ‪ .)15/‬עולה שעל אף שסנקר מודע לחשיבות‬
‫ניהול המו"מ עבורו – כדבריו באותו יום ההסכם‪" :‬הוא ההסכם של‬
‫החיים שלו" ‪ -‬הוא מכחיש כל ידיעה בקשר למקרה הרצח‪.‬‬

‫בתאריך ‪ 5/5/04‬סנקר מוסר מידע בפעם הראשונה על מקרה הרצח‬


‫באישום השני‪ .‬כך כתוב בזכרון הדברים מפי החוקר יוסי מגר "סנקר‬
‫אמר שהוא יכול לתת לנו כיוון בחקירת רצח הילדה באשקלון‬
‫שנרצחה בטעות‪ .‬הוא אמר שיתן לנו שמות של שני אנשים‬
‫לא פליליים שיודעים רבות על הרצח‪ ,‬שקשורים לרצח לפניו‬
‫ואחריו‪ .‬סנקר אמר שימסור לנו פרט נוסף שרק מי שהיה‬
‫ברצח יודע עליו‪( "...‬נ‪ .)22/‬כמובן‪ ,‬מתעוררת השאלה מדוע סנקר נזכר‬
‫בעניין רק בשלב זה ולא בשלב מוקדם יותר על אף שנשאל מהו יודע על‬
‫הפרשה‪ .‬סנקר מסר הסבר לעניין "אתה דיברת איתי על הילדה‬
‫‪694‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫באיזה שהוא יום‪ .‬הלכתי לתא ישבתי שכחתי מה שדיברת‬


‫איתי‪ ,‬בסדר שכחתי‪ .‬ישבתי פתחתי את התנ"ך התחלתי‬
‫לקרוא‪ .‬התחלתי לקרוא את התנ"ך פתאום בום‪ ,‬בא לי פלאש‬
‫מה שאמרת לי ככה מדבר איתך בזה‪ .‬לא‪ ,‬לא ממציא‬
‫סיפורים‪ ,‬יושב קורא אתה מבין‪ ,‬פתאום בא לי פלאש בום‪ ,‬על‬
‫הילדה הזאת‪( "...‬ראה עמ' ‪ 32‬מיום ‪ 5.5.04‬תמליל ‪ – 140/04‬נ‪ )22/‬סנקר‬
‫עבר סוג של חוויה רוחנית מלווה בפלאש‪ .‬ייתכן גם שהוא הבין מהשאלות‬
‫החוזרות של החוקרים‪ ,‬כי מידע אודות הרצח באישום השני עשוי להפיק לו‬
‫תועלת וכדי לקדם את עניינו במשא ומתן כדאי לשתף פעולה וגם להסביר‬
‫מדוע רק עתה עבר תהליך של רענון זכרון‪ .‬כמובן ישנן אפשרויות שונות‬
‫אך כפי שיובהר בהמשך‪ ,‬המשטרה בחרה שלא לחקור את סנקר בנושאים‬
‫הקשורים להתפתחות החקירה וסנקר בחר שלא לאפשר לסניגורים לחקור‬
‫אותו במהלך משפטו‪.‬‬

‫למחרת סנקר נעשה נואש יותר ואיים שיפגע בעצמו‪ .‬כפי שעולה מזכרון‬
‫הדברים שערך המפקח מגר‪" :‬באם לא יאושר לנהל עמו מו"מ יוגש‬
‫נגדו כתב אישום בגין הרצח הכפול‪ ,‬הוא יפגע בעצמו וכל‬
‫הצדדים יצאו מופסדים"‪ .‬המפקח הבהיר כי‪" :‬הוסבר לסנקר‬
‫שעדיין אין אישור מפרקליטות המדינה לנהל אתו מו"מ וכי‬
‫הוא במצב לא טוב ויש לו דם על הידיים‪ .‬אמרתי לו שבשבוע‬
‫הבא אמורה להתקיים פגישה נוספת עם הפרקליטות ואולי אז‬
‫תהיה תשובה בנושא‪ .‬סנקר הוסיף "שהוא התוודה ברצח ופתח‬
‫על כל מה שקשור ברצח מתוך כוונה טהורה לעזור לנו‬
‫ולעצמו היות והוא מרגיש חרטה רבה על מעשיו" (נ‪ .)23/‬הקטע‬
‫הובא במטרה להדגיש שתי תופעות שליוו את החקירה‪ :‬הן סנקר והן‬
‫‪695‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫המשטרה מדברים בשני קולות או לפחות בשני כיוונים‪ .‬סנקר – מציג את‬
‫עצמו כפועל מכוונה טהורה אך גם מנסה לקדם את עניינו‪ .‬המשטרה –‬
‫מסבירה לו שאין אישור מהפרקליטות לנהל מו"מ אך יחד עם זאת‪,‬‬
‫מדגישה בפניו כי זהו המצב נכון לשלב זה והוא עשוי להשתנות גם בשל‬
‫מאמצי המשטרה‪ .‬העניין מודגש ביתר שאת שכן‪ ,‬באותו היום – ‪.6.5.04‬‬
‫הוחלט בפרקליטות המדינה שלא לנהל מו"מ עם סנקר‪ .‬חרף האמור וכפי‬
‫שייראה בהמשך‪ ,‬המשטרה הציגה בפני סנקר את האפשרות של ניהול‬
‫מו"מ בו יזכה בטובת הנאה "כפתיון לדג"‪ .‬למשל‪ ,‬כבר למחרת מוסר מגר‬
‫לסנקר "שאנו עושים עבודתנו בקשר עם הפרקליטות ושיש‬
‫צורך להמתין בסבלנות" (נ‪ .)24/‬בעדותו בבית המשפט מגר אף לא‬
‫הכחיש שהוא הטעה את סנקר‪ .‬הוא אישר שפרקליטות המדינה החליטה ב‪-‬‬
‫‪ 6.5.04‬שאין אישור לנהל מו"מ ומוסיף בתשובתו לשאלת הסניגוריה‪:‬‬
‫"אתה אומר שאמרתי לו שיש עוד כמה ימים עוד ישיבה‪ ,‬אני‬
‫‪383‬‬ ‫משיב שאם כך כתוב אז כנראה אמרתי לו" (עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬כתגובה למצוקתו‪ ,‬החריף סנקר את איומיו ע"י הגשת מכתב‬
‫התאבדות למגר ואמר לו "שהוא מקווה שיכול לסמוך עלינו‬
‫שנעזור" (נ‪ .)24/‬סנקר אינו בטוח אם הוא יכול לסמוך על המשטרה אך‬
‫כנראה שאין לו כתובת אחרת לנהל את המו"מ‪ .‬באותו מעמד‪ ,‬מסר סנקר‬
‫לגבי האירוע באישום הראשון כי הוא ירה בפלג גופו התחתון של בן אמו‬
‫לאחר שהבין שטעה בזיהוי‪ .‬זאת בהיותו "מחופש לחשמלאי"‪.‬‬

‫בתאריך – ‪ ,11.5.04‬איים סנקר בהתאבדות מתוך חשש שיעצרו את‬


‫האנשים אשר הפליל בעדותו ובגלל שהוא דואג לשלום משפחתו מחשש‬
‫שמא עבריינים יפגעו בה‪ .‬בתגובה הודיע המפקח מגר לסנקר שאין כל‬
‫אישור לנהל מו"מ עמו בשלב זה אך העניין בבדיקה (נ‪ .)10 /‬שעתיים וחצי‬
‫‪696‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫לאחר מכן בתאריך – ‪ 12.5.04‬בשעה ‪ 00:30‬קיבל המפקח מגר הודעה לפיה‬


‫סנקר הולך להתאבד‪ .‬סנקר אף כיסה את המצלמה בתאו‪ .‬הוא שב על‬
‫בקשתו למתן הגנה על משפחתו‪ .‬לראשונה הוא מתייחס למקרה הרצח‬
‫באישום השני‪ .‬לדבריו‪" :‬הוא יכול למסור לנו את כל פרטי‬
‫הרצח‪ ...‬שיודע מי האדם שלחץ על ההדק וירה בשקד‪ .‬מי‬
‫האדם שישב ליד הנהג ומי הנהג שנהג ברכב‪ ...‬יש לו שמות‬
‫של שני אנשים שאם נביא אותם לחקירה הם יישברו ויביאו‬
‫גילוי בתיק‪ ...‬כלי הירי בזמן הרצח היה מסוג "גלילון" וכי‬
‫לאחר הירי‪ ,‬כאשר שני הרכבים נעצרו‪ ,‬הרוצח (היורה)‬
‫והאדם שישב ליד הנהג ירדו מרכבם ובאו לבצע וידוא הריגה‪.‬‬
‫אולם כאשר הבחינו כי נעשתה כאן "טעות" עלו על רכבם‬
‫ועזבו את המקום‪ ."...‬סנקר מבקש בכל לשון של בקשה להוציא את‬
‫משפחתו מירוחם ולדאוג להם למקום מגורים חלופי (נ‪.)25/‬‬

‫בהמשך היום‪ ,‬החוקרים אלימלך ומגר לוקחים את סנקר לקבר הבבא‬


‫בשל מצבו‬ ‫סאלי‪ .‬בבית המשפט העיד אלימלך שהוא הציע את הרעיון‬
‫הנפשי הקשה של סנקר שדיבר על "התאבדות‪ ,‬שהוא יחטוף נשק‬
‫או יתלה את עצמו" (ראה עמ' ‪ 429‬לפרוטוקול)‪ .‬לדברי אלימלך סנקר‬
‫"התחזק" חבש כיפה וגידל זקן‪ .‬אלימלך הסביר לו שאדם דתי לא מתאבד‬
‫ושהוא יקח אותו לקבר הבבא סאלי‪ .‬סנקר שמח והודיע שיספר את כל‬
‫הפרטים על הרצח באישום השני‪ .‬שוב עולה שסנקר מבין שחקירת מקרה‬
‫הרצח באישום השני וגילוי פרטים אודותיו חשובים עד מאוד למשטרה‪.‬‬
‫אלימלך מתאמץ לשכנע את סנקר שלא להתאבד ואף משביע אותו על‬
‫קברו של הבבא סאלי‪ .‬כדבריו‪" :‬עכשיו תשמע‪ ,‬אני משביע אותך‪,‬‬
‫שאתה לא מתאבד‪ ...‬שאתה לא מתאבד‪ ,‬גמרנו‪ .‬אתה נשבע‬
‫‪697‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫פה שאתה לא מתאבד‪ ,‬שזה נדר‪ ,‬לא מתאבד‪ ...‬זה בדיוק‬


‫הכוונה שלי‪ ,‬שאתה לא תתאבד‪ ,‬זה ההפתעה שלי‪ ...‬אם הוא‬
‫רוצה לקחת לך את הנשמה יקח לך רק הוא במעבר חצייה‪,‬‬
‫בירייה‪ ,‬איך שהוא רוצה‪ .‬אתה לא מתאבד‪ ,‬הבנת?‪ ...‬זה מה‬
‫שרצית‪ ,‬זאת ההפתעה‪ .‬עכשיו בוא נשב שנייה אחת‪ ,‬בוא נשב‬
‫פה‪ ...‬אני רוצה ממך‪ ,‬קודם כל הבטחה שאתה לא מתאבד‪.‬‬
‫(ת‪ 143/‬עמ' ‪ . )3‬אלימלך פונה‬ ‫נשבעת בקבר שאתה לא מתאבד"‬
‫לרגש של סנקר‪ ,‬תחושת הבדידות שלו וגם מדגיש שהוא יכול לעזור לו‪.‬‬
‫"תזכור‪ ,‬אני לא עוזב אותך לבד‪ ,‬אתה איתי באש ובמים‪...‬‬
‫בסופו של דבר זה שלמעלה יעזור הכל‪ .‬הוא יפתח כל דלת‬
‫בסוף‪ ...‬לגמור בצורה הכי טובה את הקטע של שקד‪ .‬של‬
‫שקד‪ .‬אני רוצה שתגיד לי מי הבן אדם שמרגיש חרא ואני‬
‫מבטיח לך שהוא יודה לך בסוף‪ ...‬אל תפחד" (ת‪ 143/‬עמ' ‪ 4‬ו‪.)6 -‬‬

‫סנקר מסר תאור לגבי אירוע ניסיון הרצח ואירוע הרצח‪ .‬כפי שעולה מדו"ח‬
‫תשאול ופעולה שנערך ע"י החוקר אלימלך (ת‪" :)151/‬סנקר סיפר לי‬
‫כי רפי אוחנה שלח אותו להיפגש עם מישל ג'אנו וישראל גנון‬
‫המכונה (בגה) הגרים באשקלון‪ .‬התכנון היה לפגוע ולרצוח‬
‫את שלום דומרני שרצח ע"פ החשד שלהם את פלפל‪ ,‬אחיו‬
‫של גנון ישראל וגם היה שותף לרצח חנניה אוחנה‪ .‬סנקר‬
‫הגיע לאשקלון‪ ,‬פגש את גנון‪ ,‬מישל‪ ,‬בחור בשם יוני‪ ,‬בחור‬
‫גרוזיני בשם דטו‪ .‬הם התחברו ויום אחד קיבל הודעה כי‬
‫דומרני אמור לצאת לביהמ"ש ואז הגיע עם אחר שאת שמו‬
‫לא מוכן למסור כי לדבריו הוא "דרויש" ואין לו אינטרס‬
‫מדרגות‬ ‫לחדר‬ ‫נכנס‬ ‫וסנקר‬ ‫לו‬ ‫חיכה‬ ‫האחר‬ ‫בעניין‪,‬‬
‫‪698‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ושהמעלית נפתחה יצא הנהג של דומרני שי בן אמו שאמר לו‬


‫"מי אתה‪ ,‬מה אתה רוצה" וסנקר ירה בו ‪ 4‬כדורים וברח בלי‬
‫לוודא הריגה כי ראה שזה לא דומרני"‪.‬‬

‫יושם אל לב שעל אף המעמד – קבר הבבא סאלי לאחר שסנקר איים‬


‫על כל המשתמע מכך מבחינת מצבו הרגשי‪ ,‬הוא מסר‬ ‫בהתאבדות –‬
‫שאחרים היו מעורבים במקרה ניסיון הרצח אך לא הזכיר את מעורבותם‬
‫של שני הנאשמים בביצוע העבירה‪.‬‬

‫באשר לאירוע השני סיפר סנקר‪..." :‬יום אחד התקשר אליו צ'רלי‬
‫שיטרית ואמר לו תפתח עיתון תראה איזו פדיחה באשקלון‪.‬‬
‫סנקר ראה בעיתון שהנערה נרצחה באשקלון ורווח יניב‬
‫שהוא מהחבורה של דומרני היה ברכב מיד הבין כי שוב ניצל‬
‫דומרני‪ .‬לאחר מספר ימים הגיע אליו גנון ישראל שבור‬
‫וכועס על מישל ג'אנו‪ ,‬התארח אצלו בכ"ס שישי שבת וסיפר‬
‫לו איך פגע בילדה והרג אותה בלי כוונה שכל כוונתו הייתה‬
‫לפגוע בשלום דומרני‪ .‬סנקר סיפר שכך היה האירוע ע"פ‬
‫דבריו של גנון ישראל‪ .‬גנון הגיע יחד עם מישל ג'אנו אחיו של‬
‫יגאל ג'אנו ובחור נוסף בשם אילן (כינוי) ברכב שכור בצבע‬
‫ירוק עליו מולבשות לוחיות רישוי אחרות‪ .‬ברכב ישבו על פי‬
‫הסדר הבא‪ :‬הנהג זה המכונה אילן (תושב מושב באיזור‬
‫אשקלון)‪ ,‬לידו ישב מישל ומאחור ישב גנון שברשותו רובה‬
‫גלילון‪/‬גליל‪ ...‬מישל אמר לגנון תירה תן‪ ,‬תן‪ ,‬תן גנון ירה‬
‫לעבר הרכב ואף ירד מהרכב כדי לוודא הריגה‪ .‬פתח את דלת‬
‫הרכב‪ ,‬ראה בנות והם ברחו מהמקום‪ .‬עוד סיפר כי יוני ודטו‬
‫הם אלו שהיו עם גנון מיד אחרי הרצח באיזור חוף הים ושם‬
‫‪699‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הוא כעס על עצמו ועל מישל ובעט בחול באיזור הים כי‬
‫פספס ופגע בנערה חפה מפשע‪ .‬את כל זה סיפר לו גנון‬
‫ישראל ואף אמר לו כי המצפון מציק לו מאז המקרה‪( "...‬ת‪/‬‬
‫‪.)151‬‬

‫סנקר העיד כי שמע על אירוע הרצח מגורם אחר‪ .‬כמו כן‪ ,‬מסר שנאשם ‪1‬‬
‫ירד מהרכב ואף פתח את הדלת‪ .‬כפי שיובהר בהמשך‪ ,‬תאור זה של יציאת‬
‫גורם כלשהו מהרכב היורה כדי לבדוק תוצאות הירי‪ ,‬עומד בסתירה‬
‫לעדותם של ארבעה מעדי התביעה‪ .‬נוצרה מחלוקת בין הצדדים‪ ,‬האם על‬
‫פי אותה עדות של סנקר‪ ,‬רק נאשם ‪ 2‬הודה בפניו או גם נאשם ‪ .1‬הסניגור‬
‫מסתמך על דו"ח התשאול שהובא לעיל ואילו התביעה מתייחסת לקטע‬
‫הבא בתמליל‪" :‬אלימלך‪ :‬איך אתה יודע שהוא (נאשם ‪ )2‬עשה את‬
‫זה? סנקר‪ :‬אמרו לי‪ .‬קראתי בעיתון וצ'רלי אמר לי את זה וגם‬
‫הוא בעצמו אמר לי את זה‪ .‬אלימלך‪ :‬הוא (נאשם ‪ )2‬אמר לך‬
‫שהוא דפק? סנקר‪ :‬הוא (נאשם ‪ )2‬ומי שהיה אתו (נאשם ‪ .)1‬לטענת‬
‫הסניגוריה סנקר מתאר את מה שנאשם ‪ 2‬מסר לפיו‪ ,‬שהוא ונאשם ‪ 1‬ביצעו‬
‫את העבירה‪ .‬התביעה טוענת שסנקר מסר מי אמר לו שביצע את העבירה‬
‫והתשובה היא ‪ -‬נאשם ‪ 2‬ונאשם ‪ .1‬השוני נסוב סביב השאלה‪ ,‬האם בשלב‬
‫זה סנקר מסר ששני הנאשמים הודו בפניו או רק נאשם ‪ 2‬שבהודאתו‬
‫הפליל גם את נאשם ‪ .1‬בעניין זה סבורני שהתשובה על פי הכתוב איננה‬
‫ברורה‪ .‬מעניין שדווקא אלימלך‪ ,‬על פי דו"ח התשאול‪ ,‬הציג את הדברים‬
‫בהתאם להבנת סניגורו של נאשם ‪ .1‬בכל מקרה‪ ,‬הויכוח אינו כה מכריע‬
‫מהטעם שאין מחלוקת כי בשלב מאוחר יותר טען סנקר ששני הנאשמים‬
‫הודו בפניו‪ .‬בראייה זו השוני הוא שישנה דוגמא נוספת לחוסר העקביות‬
‫בגירסאות של סנקר אודות מקרה הרצח‪ .‬אף כאן יצויין שהטענה לפיה‬
‫‪700‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫סנקר מסר גרסאות שונות לגבי שני האירועים‪ ,‬מבוססת אף ללא הדוגמא‬
‫הזו‪ .‬עם זאת‪ ,‬חיזוק לעמדת סניגורו של נאשם ‪ 1‬עולה מעדותו של סנקר‬
‫בתאריך – ‪ .23.5.04‬סנקר מסר "אני לא רוצה למסור עדות על זה‬
‫כי אני לא צד בעניין‪ ,‬אני רק שמעתי את זה מבגה (נאשם ‪– ")2‬‬
‫(נ‪ )27/‬ובהמשך "אני לא רציתי למסור עדות על זה כי אני רק‬
‫שמעתי את זה מבגה‪ .‬למה אתה מסבך אותי עם עוד‬
‫אנשים?"‪ .‬יוצא‪ ,‬שיש בסיס לדברי עו"ד יפתח כי סנקר מפליל את נאשם‬
‫‪ 2‬בשלב זה ולא את נאשם ‪.1‬‬

‫השלב הבא של החקירה – שמתרחש כשבוע ימים לאחר מכן – יכונה‬


‫בתואר "הרב המתחזה"‪ .‬על פי עדותו של אלימלך בבית המשפט‪ ,‬סנקר‬
‫רצה לפנות לרב כדי לברר אם מותר לו למסור עדות בכתב‪ ,‬שכן עד אותו‬
‫שלב מסר את כל גרסאותיו בעל פה‪ .‬אלימלך ציין שאז צץ במוחו הרעיון‬
‫להפגיש אותו עם רב וכי עבד עם שוטר שחזר בתשובה אך אינו רב (עמ'‬
‫‪ 428-429‬לפרוטוקול)‪ .‬אלימלך אישר שהמטרה של הרב‪-‬השוטר היתה‬
‫לשכנע את סנקר למסור עדות בכתב וכך פעל השוטר (עמ' ‪441‬‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬הלה אף נכנס לתפקיד‪ .‬סנקר הודיע שהוא רוצה לא רק רב‬
‫אלא צדיק‪ .‬הוא התרשם מאוד מכך שהרב ביקר באומן‪ .‬סנקר תיאר את‬
‫חוויית הרב במקום באופן הבא‪" :‬היה אצל ברסלב הוא היה (באומן)‪,‬‬
‫שמה הוא ביקש תפילה והקדוש ברוך הוא דרך הצדיק הזה‬
‫ופתח את רחמה של אשתו ונולד לו ילד" (ת‪76/‬ב'‪ .)1‬הרב ניצל‬
‫את האמון שסנקר רחש לו גם על מנת לדובבו‪ .‬הרב השוטר אמר לסנקר‬
‫שעליו לבצע תיקון ולנקות את עצמו‪ .‬סנקר אף תיאר איך הרב ייחס לעצמו‬
‫כוחות במהלך שיחתם‪" :‬אמר לי "יש עליו סכנת מוות‪ ,‬סכנת‬
‫חיים‪..."...‬אמרתי לו "מי זה המישהו הזה"‪ ...‬אתה יודע מה‬
‫‪701‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אומר לי? אומר לי "שמו כישראל"‪ .‬עכשיו אני ככה במילים‬


‫האלה בגה אני אומר לך "שמו כישראל" אתה יודע מה קרה‬
‫לי‪ ,‬אתה יודע מה קרה לי בגה‪ ,‬קיבלתי פלש אחושרמוטה‪,‬‬
‫אתה לא מאמין‪ ...‬אמרתי "מה"‪ ,‬מי זה ישראל גנון‪ ,‬ישראל‬
‫גנון זה בגה‪( "...‬ת‪76/‬ב‪ ,‬בעמ' ‪ .)3‬ובהמשך אמר‪" :‬עד הרגע של‬
‫הרב‪ ,‬הרב אמר לי שמו (כ) ישראל‪ ,‬אמרתי חאלאס‪ .‬פה‬
‫נגמר הסיפור" (שם‪ .‬בעמ' ‪ .)9-8‬ושוב‪ ,‬סנקר עבר חווית "פלאש"‪ .‬הרב‬
‫העניק לו "אות"‪ .‬סנקר מקבל כביכול חיזוק מכוחות עליונים‪.‬‬

‫הסניגורים מתחו ביקורת על תרגיל החקירה של "הרב החוקר"‪ ,‬בהיותו‬


‫תחבולה פסולה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הסניגורים לא התנגדו לראיה במהלך המשפט‬
‫ובכל מקרה‪ ,‬המוקד הוא בעיקר בהתנהגות המשטרה ולאו דווקא בכך‬
‫שסנקר הפליל את נאשם ‪ ,2‬שהרי ממילא הפלילו מספר ימים קודם לכן‬
‫בקבר של הבבא סאלי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש חשיבות לסוגיית המשקל של הפללה‬
‫זו‪ .‬המשטרה מצאה לנכון במכוון שלא להקליט את השיחה‪ .‬זאת על פי‬
‫החוקר אלימלך‪ ,‬כדי לא לפגוע בדת (עמ' ‪ 441‬לפרוטוקול)‪ .‬נראה‬
‫שהמשטרה אינה יכולה להנות משני העולמות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬להגן על‬
‫האוטונומיה הדתית של סנקר ומצד שני‪ ,‬לנצל את אמונתו כדי לדובב אותו‬
‫באמצעות שוטר שמתחזה לרב‪ .‬הצירוף אינו יכול לדור בכפיפה אחת‪ .‬אם‬
‫המשטרה סבורה שהתרגיל בגדר תחבולה מותרת‪ ,‬אזי עליה לנהל חקירה‬
‫– קרי‪ ,‬לתעד את אמרות העד סנקר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬כפי שהובהר לעיל‪,‬‬
‫בשלב זה של החקירה‪ ,‬סנקר מתייחס רק להודאת נאשם ‪ 2‬בפניו בעניין‬
‫הרצח‪ .‬בהתאם‪ ,‬התרגיל גם פוגע במשקל עדותו של סנקר ביחס לנאשם‬
‫‪ .2‬בעיני סנקר הרב אינו אמור להכיר את הפרטים בכלל‪ .‬לפתע‪ ,‬שולף‬
‫הרב בפניו את שמו של ישראל כגורם שמצוי בסכנת חיים ומוות‪ ,‬שעה‬
‫‪702‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שסנקר מצוי במצב רגיש ופגיע גם מבחינת אמונתו הדתית‪ .‬התוצאה היא‬
‫שמתחזקת האפשרות שסנקר סבור כי הדבר הנכון הוא להפליל את נאשם‬
‫‪ 2‬בין אם ידיעתו מקורה בעדות השמיעה – שנאשם ‪ 2‬באמת הודה בפניו‪,‬‬
‫כטענת התביעה – ובין אם מקורה בעדות על פי השמועה שכמובן אינה‬
‫קבילה‪ ,‬כטענת הסניגוריה‪ .‬ניתן לטעון שהרב לא אמר את הדברים אלא‬
‫סנקר המציאם‪ .‬הקושי בקבלת הנחה זו היא שבמהלך המשפט הרב‬
‫השוטר לא נקרא להעיד ועל כן אין בפנינו כל גירסה אחרת‪ .‬כמובן ברי כי‬
‫נתון זה כשלעצמו אין בו להכריע ונדרשת בדיקה יסודית של הדברים אך‬
‫לא הייתי אומר שאין משקל לתרגיל הרב המתחזה‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬ללא קשר‬
‫לתוצאה הסופית‪ ,‬שאף אם לא מדובר במהלך פסול‪ ,‬עסקינן במהלך‬
‫נפסד‪ .‬השוטר לא הוסמך לרבנות וסנקר אינו יודע כי מדובר בשוטר‪.‬‬

‫כך או כך‪ ,‬התרגיל הצליח במובן זה שסנקר הסכים למסור לראשונה עדות‬
‫בכתב ביחס לאירועים נשוא כתב האישום בתיק זה‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬למקרה‬
‫ניסיון הרצח‪ .‬הודעה נמסרה בתאריך – ‪ ,18.5.04‬דהיינו במועד שפגש‬
‫סנקר את הרב ותוך כחצי שעה לאחר סיום המפגש‪ .‬סנקר מסר שוב תאור‪,‬‬
‫הפעם בכתב ביחס לאירוע הראשון‪ ,‬לפיו הוא היורה היחיד באירוע ולא‬
‫הזכיר מעורבותם של הנאשמים‪" :‬באתי עם הסובארו‪ ...‬נכנסתי‬
‫בפנים סגרתי את השער‪ ...‬עליתי לכיוון הגג‪ ...‬ישבתי שם‬
‫כחצי שעה‪ .‬אחרי חצי שעה קיבלתי טלפון‪ ...‬הגעתי לקומה‬
‫הראשונה‪ .‬יצאתי מהמעלית‪ ,‬חיכיתי מספר דקות‪ ,‬פתאום‬
‫שמעתי מישהו מזמין את המעלית‪ ...‬לחצתי הזמנתי את‬
‫המעלית‪ ...‬הכנסתי את הידיים שלי לתיק כשאני מחזיק את‬
‫שני האקדחים בידיים שלי ועמדתי ככה‪ .‬נעצרה המעלית‬
‫הדלת נפתחה ראיתי בן אדם אחד עומד במעלית דומה לשלום‬
‫‪703‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫דומרני‪ .‬ראיתי את הפסים הבנתי שזה לא הוא‪ .‬הוא הסתכל‬


‫עלי אמר לי מי אתה מה אתה רוצה‪ ...‬בשלב זה הבנתי שזה‬
‫מאוחר ונחשפתי אז יריתי בו עם אקדח אחד ‪ 3‬כדורים‪ .‬הוא‬
‫צרח וצעק נפל על הרצפה ועם האקדח השני יריתי יריה אחת‬
‫לכוון מטה תחתית של הגוף לא כוונתי לראש וברחתי דרך‬
‫המדרגות‪ ,‬ירדתי קפצתי מעקה ובאתי לכוון החניה השניה‪.‬‬
‫נכנסתי‪ ...‬לאוטו ואמרתי לו תברח‪( "...‬ת‪148/‬ב)‪ .‬סנקר אינו מצביע‬
‫על הנאשמים כמעורבים באירוע ניסיון הרצח‪ ,‬הגם שמסר הודעה מפורטת‪.‬‬
‫הוא גם הודה ברצח הכפול בהוד השרון בו הואשם והורשע בתיק שהתנהל‬
‫נגדו בבית המשפט המחוזי בתל‪-‬אביב‪.‬‬

‫רק שישה ימים לאחר מכן‪ ,‬בתאריך – ‪ ,24.5.04‬מסר סנקר הודעה בכתב‬
‫לגבי אירוע הרצח באישום השני‪ .‬החוקר אלימלך לחץ על סנקר ואמר לו‬
‫כי‪" :‬הוא חייב למסור עדות בכתב ואני מבטיח לו שאני לא‬
‫אשתמש בזה עד שלא אמצה את החקירה עם החשודים כפי‬
‫שהבטחתי לו" (ראה עמ' ‪ 429‬לפרוטוקול)‪ .‬סנקר מסר עדות בכתב‬
‫אודות מקרה הרצח‪" :‬בסוף שנת ‪ 2003‬לא זכור לי בדיוק באיזה‬
‫חודש‪ .‬אני נפגשתי עם מספר בחורים אשקלונים ששמותיהם‪:‬‬
‫מישל ז'אנו‪ ,‬ישראל גנון הכינוי שלו "בגה"‪ ,‬ושני אחים‬
‫גרוזינים יוני ודאטו‪ .‬אני לא זוכר בדיוק איפה נפגשתי איתם‬
‫אני חושב שזה היה צומת הסיירים‪ ,‬שמספר ימים לפני‬
‫האירוע של הרצח של הילדה‪ ,‬אני מתקן מספר ימים לפני‬
‫הפגישה איתם התקשר אלי צ'רלי שטרית ואמר לי תיקנה‬
‫עיתון ותקרא באמצע של העיתון ותראה‪ ,‬באמת עשיתי מה‬
‫שהוא אמר וקניתי עיתון‪ ,‬וקראתי את הכתבה על הרצח של‬
‫‪704‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הילדה באשקלון‪ .‬ותכף ומיד הבנתי שהמעורבים במקרה הם‬


‫אותם אנשים שהזכרתי את השם שלהם מספר ימים אחרי זה‬
‫לא זכור לי או יומיים או שלוש נפגשתי איתם בסיירים כמו‬
‫שסיפרתי בעדותו זו לפני‪ ,‬אני עליתי לאוטו שבו היו יוני ודאטו‬
‫ומישל ששם הכינוי שלו זה "מישו" נסע יחד עם בגה באוטו‬
‫אחר לכוון אשקלון ואז בדרך סיפרו לי האחים יוני ודאטו את‬
‫מה שקרה ועל הפדיחה שהייתה סיפרו לי על בגה על מה‬
‫שהוא עובר ואיזה טעות הביא אותו "מישו" וזה שהוא אמר לו‬
‫תירה עכשיו על הרכב תוך כדי הנסיעה שלהם‪...‬אני הייתי‬
‫נפגש איתם (הנאשמים) מידי פעם בנתניה‪ ,‬בכ"ס בקרם קפה‬
‫שזו מסעדה בכפר – סבא‪ .‬ושם שאלתי בעצם את בגה ומישו‬
‫מה קרה שם באשקלון איך זה קרה איך עשיתם טעות כזו‪.‬‬
‫ואז בגה ומישו סיפרו לי את כל הסיפור‪ .‬הם סיפרו לי שהם‬
‫קיבלו דווח בטלפון ממשהו שלהם שנמצא בשטח‪ ,‬שראה‬
‫בתוך סוזוקי בלאנו את שלום דומרני‪ ,‬ואבי בטיטו יושבים‬
‫מאחורה‪ ,‬ואריק קורקוס יושב קדימה‪ ,‬יניב רווח הוא היה‬
‫הנהג זה מה שאני זוכר‪ ,‬ושהם מסתובבים באיזה איזור‬
‫מושכר‬ ‫לרכב‬ ‫עלו‬ ‫הם‬ ‫הזה‬ ‫הדווח‬ ‫אחרי‬ ‫באשקלון‪,‬‬
‫שהמספרים שלו הוחלפו עלו שלושה לרכב בגה ישב מאחור‬
‫עם נשק ארוך גליל גלילון‪ ,‬מישו ישב מקדימה והנהג זה‬
‫מישהו שאני לא יודע את שמו האמיתי הוא קרא לעצמו‬
‫אילן‪....‬יצאו לדרך לכיוון שראו את הקבוצה של שלום דומרני‬
‫שמסתובב עם הסוזוקי בלנו‪ .‬אני רוצה להזכיר שהבנתי‬
‫מבגה ומישו‪ ,‬שהחלונות של הסוזוקי בלנו האחוריות לא היו‬
‫שקופות‪ .‬בזמן הזה מה שהבנתי מהם ששלום דומרני‪ ,‬ואבי‬
‫‪705‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫בטיטו וקורקוס הספיקו לרדת מהאוטו מהסוזוקי בלנו ויניב‬


‫רווח נסע משם ובדרך אסף שתי בנות שאחת מהם או שתיהן‬
‫ישבו מאחורה‪ .‬תוך כדי חיפוש של בגה ומישו והבחור בשם‬
‫אילן‪ ,‬אחרי האוטו של דומרני הם ראו את האוטו במצב של‬
‫אחד מקביל לשני‪ ,‬ואז מישו אמר לבגה תיתן עכשיו‪ ,‬ובגה‬
‫ירה צרור מהנשק שלו לכיוון הסוזוקי בלנו לכיוון החלונות‬
‫הלא שקופות‪ ,‬הסוזוקי נעצרה בגה ומישו ירדו מהאוטו‪ ,‬ראו‬
‫שמדובר ביניב רווח ושתי בנות וקלטו את הטעות שזה לא‬
‫אותם אנשים וששלום דומרני לא באוטו‪ ,‬הם עלו לאוטו‬
‫בחזרה וברחו משם בנסיעה מהירה‪...‬יצא לי כמה פעמים‬
‫לשבת ולשמוע מבגה עד כמה זה מעיק לו ושזה יושב לו על‬
‫הנשמה ושקשה לו לחיות עם זה‪ .‬הוא כל הזמן הטיל את‬
‫האשמה לגבי "מישו" שהוא הטעה אותו‪ .‬ונתן לו את האישור‬
‫לירות כשהוא בעצמו לא בטוח מי יושב באוטו למרות שהיה‬
‫קשה לדעת כי החלונות לא היו שקופים" (ת‪146/‬א)‪.‬‬

‫על פי דברי סנקר בעדות זו הוא שמע על מקרה הרצח ממקורות שונים אך‬
‫מאוחר יותר שני הנאשמים הודו בפניו‪ .‬זוהי הפעם הראשונה שהוא מוסר‬
‫בצורה ברורה שגם נאשם ‪ 1‬הודה בפניו‪.‬‬

‫שבוע לאחר מכן – ‪ - 1/6/04‬נערך עימות בין סנקר לבין הנאשמים‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫נערך באותו היום עימות נפרד בין כל נאשם לבין סנקר‪ .‬כפי שיובהר‬
‫בהמשך‪ ,‬הליכי העימות מלמדים על המתח ששרר בין סנקר לבין‬
‫הנאשמים עד כדי רגשי איבה‪ .‬סנקר החשיב את עצמו כיושב על תקן‬
‫‪2‬‬ ‫חוקר‪ .‬הוא אף שאל את אלימלך אם הוא מקבל אישור לתת לנאשם‬
‫מכות (ת‪ .)141/‬באשר לנאשם ‪ 1‬הוא אומר‪" :‬זה בשבילי בן אדם זבל‬
‫‪706‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫זה המנייק הזה" (ת‪ 141/‬עמ' ‪ .)6‬סנקר ואלימלך לחצו על הנאשמים‬


‫להודות במקרה הרצח אך ללא הצלחה‪ .‬לאחר סיום העימות מסר סנקר‬
‫עדות נוספת וכאן לראשונה הוא מפליל את הנאשמים במקרה ניסיון הרצח‪.‬‬
‫קמות ומתעוררות שלוש שאלות‪ :‬האחת‪ ,‬מדוע רק לאחר שסנקר סיים את‬
‫העימות שבמהלכו לא הציג כלל בפני הנאשמים את הטענה שהם מעורבים‬
‫באירוע נסיון הרצח‪" ,‬חזר לתאו" והפלילם באירוע‪ .‬השנייה‪ ,‬מדוע עד‬
‫לשלב זה מסר סנקר במספר הזדמנויות גרסה שונה לפיה הוא ירה לבדו‬
‫בשי בן אמו ואילו הנאשמים אינם מעורבים בביצוע מקרה ניסיון הרצח‪.‬‬
‫השלישית‪ ,‬מדוע דווקא בשלב זה החליט לספר את הגרסה המפלילה‪.‬‬

‫להלן תוכן העדות המפלילה‪... " :‬אני וצ'רלי שטרית יחד עם אשר‬
‫בוגנה הורדנו לאשקלון סובארו אמפרזה גנובה בצבע כסף‪,‬‬
‫הנחנו את האוטו אצל אשקלונים ששמותם מישל ז'אנו‪,‬‬
‫ישראל גנון‪ ,‬האחים יוני ודטו לא יודע שם משפחה‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫תצפיות גילינו את היום שבו שלום דומרני שהיה במעצר בית‬
‫צריך לצאת לדיון בבית משפט באותו היום יצאנו מדירת‬
‫מסתור שהיא נמצאת באשקלון ומשם במרינה יצאנו כולם‪,‬‬
‫אני ובגה נכנסנו לסובארו אימפרזה‪ ,‬יוני נסע באוטו מושכר‬
‫הוא ואח שלו צ'רלי ומישל נסעו באוטו אחר‪ .‬הגענו לאיזור‬
‫שלו של הבית בבניין‪ ,‬אני ובגה נכנסו דרך החנייה שהיא‬
‫שער בשלט‪ ,‬פתחנו את השער עם שלט ונכנסו בפנים‪ ,‬דטו‬
‫עלה לגג ממול ותצפת התפקיד שלו היה לתצפת‪ .‬יוני חיכה‬
‫מאחורי הבניין עם האוטו המושכר שהוא נסע בו‪ ,‬חיכה לנו‪,‬‬
‫משם אנחנו צריכים לרוץ אליו למילוט‪ .‬מישל חיכה בבניין‬
‫ממול‪ ,‬בבלוני גז שהוא חמוש‪ ,‬כולנו חמושים פה חוץ‬
‫‪707‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מהנהגים‪ ,‬צ'רלי חיכה רחוב אחד לפני הוא היה צריך לאסוף‬
‫מישהו ודטה אני ובגה הכוונה לישראל גנון הזמנו את‬
‫המעלית‪ ,‬עלינו לקומת הגג וישבנו בגג וחיכינו‪ .‬קיבלתי טלפון‬
‫מדטו אחרי זמן מסוים שהשותף של שלום דומרני ששמו שי‬
‫שדומה לו מאוד הגיע אליו ועלה אליו לבית‪ .‬בזמן הזה אני‬
‫ובגה הבנו שהם צריכים לרדת‪ ,‬ירדנו מהגג‪ ,‬הזמנו את‬
‫המעלית וירדנו לקומה הראשונה‪ ,‬שם חיכינו‪ ,‬אחרי מספר‬
‫דקות ששלום יחד עם החבר שלו נכנסו למעלית ויורדים‬
‫לצאת‪ .‬הזמנתי את המעלית‪ ,‬המעלית נעצרה בקומה ראשונה‬
‫הדלתות נפתחו ואני עמדתי בעמדה ממול עם תיק ביד מחזיק‬
‫את האקדח‪ .‬בגה עמד לידי שנפתחה המעלית התגלה לפנינו‬
‫הבחור הזה שי בן אמו שדומה לשלום דומראני ואז הוא שאל‬
‫אותי הוא הסתכל וקלט שמשהו לא בסדר אז שאל מי אתה‬
‫מה אתה רוצה הוא בזמן הזה לא ראה את בגה אני הבנתי‬
‫שנחשפתי יריתי לו לכיוון הגוף התחתון בגה הצטרף אלי ירה‬
‫כדור אחד ונתקע לו הנשק משם ירדנו במדרגות קפצנו את‬
‫החומה האחורית עלינו לאוטו של יוני שחיכתה בחנייה וברחנו‬
‫משם בחזרה לדירה שממנה יצאנו‪(ׁ"...‬ת‪144/‬ב)‪.‬‬

‫בניגוד לגרסאות הקודמות‪ ,‬כאן הנאשמים מעורבים במקרה ונאשם ‪ 2‬הופך‬


‫ליורה בצוותא בבן אמו‪ .‬סנקר על פי הודעה זו הינו שותף לנאשמים‬
‫בעבירת נסיון הרצח‪ .‬לאחר מסירת הודעה זו בוצעו פעולות חקירה‬
‫מסוימות במשך חודשיים‪ ,‬כגון הובלה והצבעה של סנקר‪ ,‬עימות בין סנקר‬
‫לנאשם ‪ 3‬והודעה נוספת של סנקר‪ .‬ברם‪ ,‬אין בראיות אלו חשיבות מבחינת‬
‫תוכן הדברים והתפתחות החקירה‪ .‬לנוכח היותו של סנקר עד מרכזי בתיק‪,‬‬
‫‪708‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אמרותיו הוגשו לפי סע' ‪10‬א' לפקודת הראיות על רקע בחירתו שלא‬
‫להעיד במשפט‪ .‬מצאתי לנכון להרחיב בהצגת אמרותיו‪ ,‬שכן ראיות אלו‬
‫מהוות את חומר הגלם לביסוס עתירת התביעה להרשיע את הנאשמים‪.‬‬
‫בשלב זה יש לבחון ולהכריע במשקל שראוי להעניק לאמרות המפלילות‬
‫של סנקר‪.‬‬

‫‪ .4‬ההכרעה בשאלה העיקרית במשפט ‪ -‬היא מתן המשקל שיש להעניק‬


‫לעדותו של סנקר מחוץ לבית המשפט‪ -‬דורשת בדיקה רבת מימדים‪.‬‬
‫יש לבחון את אישיותו של סנקר‪ ,‬תוכן אמרותיו ומעמדו המשפטי‪.‬‬
‫בהתאם‪ ,‬יש להתייחס לחמשת הנושאים הבאים ‪ :‬א) מיהו סנקר; ב)‬
‫מעמדו של העד סנקר; ג) התפתחות החקירה; ד) סתירות בין הודעות‬
‫סנקר לראיות אובייקטיביות בנושאים מרכזיים; ה) בחירת סנקר שלא‬
‫להעיד‪.‬‬

‫מיהו סנקר – כפי שצויין לעיל סנקר בן ‪ 28‬בעל עבר פלילי‬ ‫א‪.‬‬
‫עשיר שנידון לשני מאסרי עולם בתוספת של ‪ 25‬שנה בגין הרשעתו‬
‫במספר מקרי רצח ונסיון לרצח‪ .‬התנהגות זו מלמדת על זלזול‬
‫בוטה כלפי הנורמות הבסיסיות של החברה וכי שמירה על החוק‬
‫אינה עומדת בראש מעייניו‪ .‬כמובן‪ ,‬אין בכך לשלול קבלת עדותו של‬
‫אדם שהורשע ברצח במקרה מסויים‪ .‬אגב‪ ,‬זאת בניגוד לעמדת‬
‫המשפט העברי לפיה אין לקבל עדותו של "משחק בקוביה"‬
‫(סנהדרין ג‪,‬ג)‪ .‬על פי רב ששת הטעם בדבר מפני שאדם שעוסק‬
‫בהימורים אינו תורם ליישובו של עולם (תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת‬
‫סנהדרין‪ ,‬דף כד עמוד ב')‪ .‬לאמור‪ ,‬אין צורך שהעד יהא עבריין כדי‬
‫יהא עברו‬ ‫לפסול את עדותו‪ .‬ברם‪ ,‬על פי שיטתנו המשפטית ‪-‬‬
‫הפלילי של העד אשר יהא ‪ -‬יש לבדוק כל מקרה לגופו‪ .‬המונח‬
‫‪709‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫לגופו מחייב התייחסות לאישיותו של סנקר‪ .‬הוא אמנם לא העיד‬


‫בפנינו אך מאמרותיו הרבות ומתגובותיו לאנשים שונים במהלך‬
‫החקירה עולה התמונה הבאה‪ .‬סנקר מחושב‪ ,‬רגשן‪ ,‬לעיתים זהיר‪,‬‬
‫לעיתים אימפולסיבי‪ .‬מסקנה זו נובעת גם מתגובותיו לחוקרים‪.‬‬
‫הרלוונטיות לענייננו היא שקשה עד מאוד לעמוד על שיקוליו של‬
‫סנקר‪ .‬למשל‪ ,‬יחסו כלפי אלימלך אותו הוא אוהד‪ ,‬יחסו כלפי נאשם‬
‫‪ 1‬שכלפיו הוא מביע סלידה בשלב מסוים ויחסו האוהד בשלב מסוים‬
‫כלפי נאשם ‪ .2‬ראוי לבחון באיזו דרך יש לשקלל את הרגש של‬
‫סנקר בבחינת אמרותיו‪ .‬לדוגמא התביעה הדגישה שהמצב הרגשי‬
‫מלמד על מהימנות גבוהה‬ ‫של סנקר בקברו של הבבא סאלי‬
‫וניכרים בו סימני האמת‪ .‬ברם‪ ,‬זאת בהנחה שכאשר סנקר מתרגש‬
‫הוא אמין יותר‪ .‬איך הנחה זו מתיישבת עם העובדה שבאותו מעמד‬
‫סנקר מסר שהוא ביצע את עבירת ניסיון הרצח מבלי להפליל את‬
‫הנאשמים? ניתן לטעון שבמעמד הקבר של הבבא סאלי סנקר‬
‫מעוניין לרצות את אלימלך בגין החסד שעשה עימו בכך שהוא מוסר‬
‫מידע אודות מקרה הרצח‪ .‬אולם‪ ,‬הדבר אינו אומר שהוא מספר את‬
‫האמת‪ .‬בדומה גם לאחר המפגש עם הרב המתחזה‪ ,‬אשר גרם לו‬
‫להתרגשות רבה‪ ,‬מסר סנקר כי ביצע את עבירת ניסיון הרצח לבדו‬
‫בניגוד לעמדת התביעה‪ .‬מניע רגשי לחוד ואמינות לחוד‪ .‬דוגמא‬
‫נוספת‪ ,‬יש לשאול מדוע סנקר הפליל את הנאשמים באירוע ניסיון‬
‫הרצח רק לאחר העימות ולא בהזדמנויות הרבות קודם לכן‪ ,‬בהן‬
‫תיאר את המעשה בלי להפליל את הנאשמים בכלל‪ .‬באשר‬
‫להשערה האפשרית שמטיבה עם התביעה לפיה סנקר כעס על‬
‫הנאשמים מפני שלא הודו ברצח במהלך העימות‪ ,‬יש לתהות מדוע‬
‫לא מסר את הדברים במהלך העימות‪ .‬בכל מקרה נצא מתוך הנחה‬
‫‪710‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שהוא כעס‪ .‬אין לדעת אם כעסו גרם לו לספר את האמת כנגדם או‬
‫להמציא סיפור אודותם‪ .‬באשר לארוע הרצח עולה מהחומר שסנקר‬
‫מזדהה עם כך שמדובר בטעות איומה מפני שאף אחד לא רצה‬
‫לפגוע במנוחה‪ .‬ברם‪ ,‬אין הדבר אומר שמצב זה ישפיע עליו לומר‬
‫את האמת ואת כל האמת‪ .‬שיקוליו של סנקר רבים‪ ,‬מגוונים ובוודאי‬
‫אינם ברורים‪ .‬סנקר מאיים בהתאבדות‪ .‬האם בשל כך הוא מקפיד‬
‫יותר לומר את האמת או מתאמץ יותר על מנת לקבל טובת הנאה‬
‫כדי להשתחרר מהכלא על ידי מסירת גרסה שלדעתו אנשי‬
‫המשטרה מעוניינים לשמוע‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬חוסר היציבות שלו במצב‬
‫זה יכול וישפיע על שיקול דעתו של סנקר ויגרור אותו למסקנות‬
‫שונות ביחס לתוכן הדברים שימסור למשטרה‪ .‬השילוב של אישיותו‬
‫ומצבו הרגשי מחדד את הקושי שעומד בפני בית המשפט להבין מה‬
‫הסיבה שסנקר אומר את מה שהוא אומר בעיתוי שהוא מוסר את‬
‫הדברים‪ .‬שאלות המדוע והמתי חזקות יותר מהיכולת של בית‬
‫המשפט לאמץ דווקא תיזה זו של התביעה או הסבר זה של ההגנה‪.‬‬
‫יוצא שללא קשר לתוכן העדות למעמדו המשפטי של סנקר‬
‫ולבחירתו שלא להעיד יש לנקוט זהירות רבה כלפיו‪ .‬ניתן לומר‬
‫שרב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאישיותו כפי שעולה מהחומר‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬גם "הגלוי" אצל סנקר "מטריד"‪ .‬בתאריך ‪ ,14.4.2004‬טרם‬
‫הפליל סנקר את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב‬
‫האישום‪ ,‬תוך כדי ניהול משא ומתן‪ ,‬מסר סנקר לחוקריו את ההערה‬
‫הבאה‪" :‬כל בן אדם שנעצר בשביל לשחרר את התחת‬
‫שלו‪ ,‬הוא מעליל עלילה על מישהו" (תמליל ‪ .)102/04‬אמרה‬
‫זו מעניקה לשומע צוהר לעולמו הפנימי של סנקר‪ .‬הוא עבריין‬
‫שמכיר את דרכי הקשר בין עבריינים "כבדים" לבין המשטרה‪ :‬אם‬
‫‪711‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫נתפסת‪ ,‬הדרך לשחרור או להקלה בעונש היא על ידי מסירת מידע‪.‬‬


‫מידע אפשר לדעת ואפשר גם להמציא‪ .‬כל אדם שנעצר‪ ,‬אליבא‬
‫דסנקר‪ ,‬יהיה מוכן למסור מידע שלאו דווקא נכון ולו כדי להציל את‬
‫עורו‪ .‬נדמה שסנקר גם מדבר על עצמו‪ .‬ושוב‪ ,‬אין בכך להוכיח את‬
‫המסקנה שסנקר לא מסר אמת לגבי הנאשמים‪ ,‬אך אפשרות זו‬
‫מתחזקת לנוכח אישיותו של סנקר‪ ,‬השקפת עולמו וניסיון חייו‪.‬‬

‫מעמדו של העד סנקר‪ -‬המשפט הישראלי העניק שיקול‬ ‫ב‪.‬‬


‫דעת נרחב לבית המשפט בהערכת מהימנותם של עדים (ראה סעיף‬
‫‪ 53‬לפקודת הראיות [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א‪ .)1971 -‬ברם‪ ,‬ישנם‬
‫מצבים שבשל סוג העד אין לבית המשפט הסמכות להרשיע נאשם‬
‫בלי שלצד עדותו קיימת תוספת ראייתית‪ .‬הודיית נאשם מחוץ לבית‬
‫משפט זקוקה לדבר מה נוסף‪ .‬עדות של שותף לעבירה זקוקה‬
‫לדבר לחיזוקה‪ .‬עדות שותף שהוא עד מדינה טעונה סיוע ואמרת‬
‫עד שנמסרה מחוץ לבית משפט אשר התקבלה על פי התנאים של‬
‫סעיף ‪10‬א לפקודת הראיות טעונה דבר לחיזוקה‪.‬‬

‫דוגמאות אלו רלוונטיות לבחינת מעמדו של העד סנקר‪ .‬במקרה‬


‫ניסיון הרצח סנקר מהווה שותף של הנאשמים בביצוע העבירה‪ ,‬על‬
‫פי גרסתו‪ .‬שותפות זו כשלעצמה מחייבת התוספת של דבר‬
‫לחיזוקה‪ .‬במקרה הרצח סנקר איננו מעורב לטענתו‪ ,‬אך איננו מעיד‬
‫כעד שראה או שמע דבר במהלך האירוע‪ ,‬אלא לטענתו הנאשמים‬
‫הודו בפניו‪ .‬הואיל ולא מדובר בהודאה שנגבתה ע"י שוטר במהלך‬
‫חקירה אין להתפלא שהודאות הנאשמים שסנקר העיד לגביהן‪ ,‬לא‬
‫צולמו‪ ,‬לא הוקלטו‪ ,‬לא תועדו‪ ,‬לא נרשמו מילה במילה בזמן אמרתן‬
‫ואף לא נרשמו בכלל‪ .‬מצב דברים זה אינו פוסל את ראיית ההודאה‬
‫‪712‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫של הנאשמים אבל רלוונטי לגבי משקלה‪ .‬לכך יש להוסיף‪ ,‬כי‬


‫אמרותיו של סנקר הוגשו במשפט על פי סעיף ‪10‬א לפקודת‬
‫הראיות‪ .‬יוצא כי אמרותיו של סנקר מחייבות דרישות ראייתיות‬
‫מצטברות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬עומדת שאלה משותפת למעמדו של העד‬
‫סנקר שנסובה סביב נסיונו לערוך "עסקה" עם המשטרה‪.‬‬

‫האם סנקר הוא עד מדינה? יש להשיב לשאלה זו בשלילה מהטעם‬


‫שלא הוכח שקיבל כל טובת הנאה מהתביעה‪ .‬ברם‪ ,‬תשובה זו אינה‬
‫מסיימת את הדיון אלא פותחת אותו לכיוון אחר‪ .‬העדר מתן טובת‬
‫הנאה לעד הוא מצב אובייקטיבי‪ .‬האם תחושותיו הסובייקטיביות של‬
‫העד בעלות חשיבות לשקילת עדותו גם אם לא קיבל טובת הנאה?‪.‬‬
‫הפסיקה התמודדה עם שאלה זו והשיבה לה בחיוב‪ .‬כפי שנפסק‪:‬‬
‫"מה הוא דין‪ ,‬אם הדבר הניתן או המובטח לעד אין הוא‬
‫טובת הנאה מבחינה אובייקטיבית‪ ,‬אך העד סובר –‬
‫בטעות – כי תמורת עדותו עומד הוא לזכות בדבר‬
‫שאפשר אין הוא זכאי לו ממילא? אם סובר העד‪,‬‬
‫בטעות‪ ,‬כי עומד הוא לזכות בטובת הנאה – אף שאין‬

‫המבחן‬ ‫על‪-‬פי‬ ‫הנאה‬ ‫בטובת‬ ‫לזכות‬ ‫עומד‬ ‫הוא‬


‫האובייקטיבי – מה חשיבות יש לעובדה כי רוב בני‪-‬‬
‫האדם לא היו סוברים כמותו? עד מדינה‪ ,‬חוששים אנו‬

‫מפני עדותו שמא יפליל אחרים על‪-‬לא‪-‬עוול בכפם‪ ,‬כדי‬


‫שיזכה הוא בטובת הנאה הניתנת או המובטחת לו‪ .‬חשש‬
‫זה יקנן בלבנו גם במקום בו אין ניתנת לעד טובת הנאה‬
‫אך הוא סובר‪ ,‬בטעות‪ ,‬כי ניתנת לו טובת הנאה‪.‬‬
‫‪713‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫‪....‬נוטים אנו לדעה‪ ,‬כי בבחינתה של "טובת הנאה"‬


‫שומה עלינו להעמיד בצד המבחן האובייקטיבי מבחן‬

‫סובייקטיבי אף‪-‬הוא‪ ,‬וכי רק בעוברו שני מבחנים אלה‬

‫גם‪-‬יחד‪ ,‬לא יהיה דבר הניתן לשותף‪-‬עד בחינת "טובת‬


‫הנאה"‪ .‬לשון אחר‪ :‬במקום בו ניתנת לו טובת הנאה‬
‫כמשמעותה האובייקטיבית‪ ,‬יהפוך השותף ממילא עד‬
‫מדינה שכן זכה בטובת הנאה‪ .‬ואולם גם אם עברה‬
‫התביעה משוכה זו‪ ,‬לאמור‪ ,‬גם אם נסכים כולנו כי‬

‫המבחן‬ ‫על‪-‬פי‬ ‫הנאה‬ ‫בטובת‬ ‫זכה‬ ‫לא‬ ‫השותף‬


‫האובייקטיבי‪ ,‬גם אז תעמוד לפני התביעה משוכה‬
‫נוספת בדמותו של המבחן הסובייקטיבי‪ ,‬דהיינו‪ :‬אם‬
‫סבר השותף – בטעות – כי ניתנה לו טובת הנאה‬
‫(במובנה האובייקטיבי)‪ .‬רק אם עברה התביעה משוכה‬

‫זו אף‪-‬היא‪ ,‬נוכל לומר כי השותף לא זכה בטובת הנאה‬

‫כהוראתה בדין‪ .‬כל‪-‬זאת – לכאורה‪ .‬והגם שהשאלה היא‬


‫‪4998/95‬‬ ‫שאלה‪ ,‬נותיר את התשובה לבאים אחרינו" (ע"פ‬
‫מדינת ישראל נ' גומז‪ -‬קרדוסו‪ ,‬פ"ד נא (‪.)769 )3‬‬

‫בפסיקה שניתנה מאוחר יותר‪ ,‬בחודש יולי ‪ ,2007‬הביע בית המשפט‬


‫העליון עמדתו בסוגייה‪" :‬אין לקבל במלואה את ההשקפה‬
‫המפרשת את הדרישה להבטחה או מתן טובת הנאה‬
‫ככוללת גם מצב של אמונה וציפייה סובייקטיבית מצדו‬
‫של העד לקבלתה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניתן להגדיר סטאטוס‬
‫ביניים של עד אשר "מכלל עד שותף יצא ולכלל עד‬
‫מדינה לא הגיע"‪ .‬עד זה הוא עד אשר ביהמ"ש חושש‬
‫‪714‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מסיבות שונות (כגון‪ :‬אמונה סובייקטיבית) למהימנות‬


‫עדותו‪ ,‬אולם החשש אינו הופך אותו לעד מדינה על כל‬
‫המשתמע מכך‪ .‬סיווג ביניים זה‪ ,‬שייקרא "עד מדינה‬
‫לשיטתו"‪ ,‬מאפשר לביהמ"ש לקבוע באופן הצהרתי כי‬
‫מעמדו של העד אינו כשל עד שותף רגיל‪ ,‬ולבטא את‬
‫החשש למהימנותו‪ ,‬אך ללא כבילה מנדטורית‪ .‬עד‬
‫המאמין כי ניתנה או הובטחה לו טובת הנאה בזיקה‬
‫לעדותו ייכלל בגדר אותו תחום ביניים של "עד מדינה‬
‫לשיטתו" (ע"פ ‪ 7450/01‬אבו‪-‬ליטאף נ' מ"י)‪.‬‬

‫סנקר אף אינו "עד מדינה לשיטתו"‪ .‬על מנת לענות להגדרה זו‪ ,‬על‬
‫העד להאמין מבחינה סובייקטיבית שהובטחה לו טובת הנאה‪ ,‬אפילו‬
‫והדבר איננו נכון מבחינה אובייקטיבית‪ .‬כפי שעולה מהחומר שהובא‬
‫לעיל‪ ,‬אין בסיס ראייתי שהובטחה לסנקר טובת הנאה או שהאמין‬
‫שהובטח לו שיקבל טובת הנאה‪ .‬ברם‪ ,‬יצירת הכלל של "עד מדינה‬
‫לשיטתו" פותח את הדלת למצבי ביניים נוספים‪ .‬המכנה המשותף‬
‫הוא שעדותו של עד מסוים עטופה בחשש שנמסרה כדי שישיג‬
‫יתרון מהתביעה‪ .‬לאמור‪ ,‬הנסיבות האופפות את המשא ומתן‬
‫שמתנהל בין העד לתביעה מחייבות נקיטת אמצעי זהירות גם אם‬
‫לא מדובר בעד מדינה כהגדרתו בחוק‪ .‬סנקר איננו עד מדינה‪ ,‬אף‬
‫איננו "עד מדינה לשיטתו"‪ ,‬אך לדעתי הוא כן "עד מדינה‬
‫לשאיפתו"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬כי תוך כדי מתן עדויות מפלילות לגבי‬
‫מעשים פליליים של צדדי ג'‪ ,‬הוא בוחן ושואף לקבל טובת הנאה‪.‬‬
‫אומנם נכון הוא שפרקליטות המדינה סירבה לבקשתו של סנקר‪,‬‬
‫אך מהחומר‪ ,‬לרבות אמרות של חוקרי המשטרה בעצמם‪ ,‬עולה כי‬
‫סנקר התרשם מאנשי המשטרה שהמו"מ פתוח וכפוף לתמורה אשר‬
‫‪715‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫תימסר על ידו‪ .‬חוקרי משטרה בכירים אינם מכחישים שנתנו לסנקר‬


‫להבין שדלת הכניסה לסיווג עד מדינה פתוחה‪ ,‬הואיל ונוח להם‬
‫שסנקר יחשוב כך‪ .‬יצויין שסנקר ניהל שיחות רבות עם אנשי‬
‫משטרה בנדון‪ .‬להשקפתי‪ ,‬יש להחיל את הסיווג של "עד מדינה‬
‫לשאיפתו" רק במקרה חריג‪ .‬אולם‪ ,‬סנקר עונה על דרישה זו‪.‬‬
‫שאיפתו מעוגנת בבסיס אובייקטיבי – אמרות אנשי המשטרה‬
‫שעודדו אותו לנהל מו"מ‪ .‬בל נשכח‪ ,‬כי בשלב הראשוני חוקרי‬
‫המשטרה מסרו לו שפרקליטות מחוז תל אביב אישרה את ניהול‬
‫המו"מ‪ ,‬והסכימה כי הפרטים שימסור במסגרת המו"מ לא ישמשו‬
‫כראייה היה ובסופו של דבר לא ייחתם הסכם עד מדינה‪ .‬לא ברור‬
‫מתי מצאה המשטרה לנכון לעדכן את סנקר בעמדתה של‬
‫הפרקליטות – אם בכלל‪ .‬המשמעות היא שאין להתייחס לסנקר‬
‫כעד רגיל אלא בזהירות רבה‪ ,‬תחת ההגדרה של עד מדינה במצב‬
‫ביניים ‪ -‬גם אם אין צורך פורמאלי בתוספת ראייתית‪ .‬אם המבחן‬
‫בפסק דין גומז הוא האם "חוששים אנו מפני עדותו שמא‬

‫יפליל אחרים על‪-‬לא‪-‬עוול בכפם‪ ,‬כדי שיזכה הוא בטובת‬


‫הנאה הניתנת או המובטחת לו"‪ ,‬הרי מבחינה סובייקטיבית‪,‬‬
‫קיים חשש כזה לגבי סנקר‪ .‬בית משפט חייב להזהיר את עצמו‬
‫היטב עת הוא בוחן את עדותו של סנקר‪ .‬אומנם נכון הוא כאמור‬
‫שאפילו אם העד סנקר אינו נכנס למצב הביניים של עד מדינה‪ ,‬יש‬
‫מקום לבדוק היטב את עדותו על רקע השיחות שהתנהלו בינו לבין‬
‫המשטרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בל נשכח שאם מאפיין של עד מדינה הוא‬
‫שהתביעה "מתערבת" בתהליך החקירה ע"י הצעת טובת הנאה‪ ,‬כי‬
‫אז יש לו מן המשותף עם סנקר‪ .‬התערבות זו באה לידי ביטוי בכך‬
‫שהמשטרה נהגה כאילו שהעניין פתוח כאשר בפועל הפרקליטות‬
‫‪716‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫כבר גיבשה עמדה לפיה הנושא ירד מהפרק‪.‬‬

‫כמובן יש להצביע על קיומו של פן עובדתי לבסס את הקביעה‬


‫שסנקר הינו "עד מדינה בשאיפתו"‪ .‬בסקירת עדותו של סנקר‬
‫הובאו אמרותיו השונות בנדון‪ .‬תחילה דרש תנאים מפורטים –‬
‫תמורה של רבע מליון דולר‪ ,‬הגנה על משפחתו ושחרור בתום עדותו‬
‫בגין מסירת מידע אודות פרשיות פליליות שונות נגד עבריינים‬
‫שהפרקליטות לא‬ ‫שונים‪ .‬בשלב מסויים כאשר התברר לסנקר‬
‫אישרה כל הסכם אך גם לא דחתה אותו‪ ,‬חל שינוי במהלך הנפשי‬
‫שלו‪ .‬הוא הופך נואש‪ ,‬הוא רוצה לבקר בקברי צדיקים‪ ,‬מאיים‬
‫שיפגע בעצמו בטענה שלא יחזיק מעמד‪ .‬מגר ואלימלך הסבירו לו‬
‫כי עליו להתאזר בסבלנות‪.‬‬

‫בסיכומיה הציגה התביעה את העמדה‪ ,‬לפיה בשלב מסויים במהלך‬


‫החקירה‪ ,‬סנקר נסוג מדרישותיו לקבלת טובות הנאה‪ .‬קו זה לפיו‬
‫אמרותיו המפלילות של סנקר כלפי הנאשמים לא ניזונו מרצון‬
‫להטיב עם מצבו‪ ,‬מבוסס על דברי סנקר ביחס לאלימלך‪" :‬אני‬
‫מאוד מכבד אותו‪ ,‬אוהב אותו כמו אח‪ ...‬אני רואה את‬
‫השוטר אז שלא רואה אותו שוטר‪ ,‬רואה אותו אח‪( "...‬ת‪/‬‬
‫‪ 141‬עמ' ‪ .)4‬ברם‪ ,‬נדמה שסנקר עבר תהליך ושינה מסלול‪ .‬תחילה‬
‫המו"מ היה גלוי ועל השולחן‪ .‬בשלב מסויים‪ ,‬הבסיס הופך אישי בין‬
‫הנחקר והחוקר‪ .‬סנקר בונה על קשריו המיוחדים עם אלימלך‪ .‬הלה‬
‫לקח אותו לים‪ ,‬הביא לסנקר אוכל שאמו הכינה‪ ,‬שוחח עם אחיו‬
‫ואמו של סנקר והפך למעין חבר שדואג לו (עמ' ‪ 450‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הדוגמא הבולטת היא נכונותו לקחת את סנקר לקבר של הבבא‬
‫סאלי כאשר האחרון מצוי במצב רגיש וקשה‪ .‬סנקר הודיע שגם על‬
‫‪717‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫בסיס זה ימסור מידע לחוקר‪ .‬כאמור‪ ,‬סנקר רגשן אך גם מתוכנן‪.‬‬


‫אין זה הגיוני שלפתע הוא נטש את ניסיונו וקטע את מאמציו לזכות‬
‫בטובת הנאה‪ .‬מצבו הרגשי הקשה נסוב סביב רצונו להקל בעונשו‬
‫ככל שניתן‪ .‬כפי שיובא בהמשך‪ ,‬מסקנה זו עולה אף מהשיחה שבין‬
‫סנקר לאלימלך‪.‬‬

‫התביעה מסתמכת על דברי אלימלך שסנקר פעל ממניעים טהורים‪,‬‬


‫וכך החוקר בעצמו מציג את הדברים בפני סנקר‪" :‬אלימלך‪ :‬אתה‬
‫עושה עכשיו את הדברים לשם שמיים‪ ...‬אלימלך‪ :‬אני‬
‫אמרתי מהתחלה זה לא קשור למו"מ‪ .‬אני מו"מ ברגע‬
‫שאמרו לי סטופ אני לא עשיתי אתך מו"מ‪ .‬סנקר‪ :‬אתה‬
‫יודע מה‪ ,‬אני כבר סיפרתי לכם הכל בלי לקבל כלום‬
‫אתה מבין? אלימלך‪ :‬למה‪ ,‬אני אמרתי לך באיזה שהוא‬
‫שלב שאתה הולך לקבל משהו? סנקר‪ :‬לא אמרת" (ת‪/‬‬
‫‪ 143‬בעמ' ‪.)39‬‬

‫ברם‪ ,‬עיון בשיחה בהקשרה המלא‪ ,‬מלמד על רצונו של אלימלך‬


‫לעגן את טוהר האמרה‪ .‬אלימלך מעוניין להוכיח שאין לסנקר כל‬
‫מניע אישי להפליל את הנאשמים פרט לרצונו לחשוף את האמת‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬באותה שיחה שהובאה‪ ,‬מיד יש המשך שמציג את‬
‫האינטראקציה באור אחר‪" :‬אלימלך‪ :‬בוא‪ ,‬בוא‪ ,‬בוא נדבר על‬
‫זה‪ .‬סנקר‪ :‬אמרתי לך אתה יכול להמשיך להרים לי את‬
‫החיים ואתה יכול לעזור לי גם לשקם אותם‪ .‬אלימלך‪:‬‬
‫אתה תשקם אותם‪ .‬אתה תשקם אותם בדרך הכי טובה‬
‫והכי שאני יכול לעשות את זה מבחינת הכח שלי‪ .‬יוסי‬
‫(מגר)‪ :‬מה שיש לו בסמכות שלו ובכח שלו‪ .‬אלימלך‪:‬‬
‫‪718‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫בסמכות ובחוק‪ .‬סנקר‪ :‬אני אחרי מקרה כזה (לא‬


‫ברור)‪ .‬אלימלך‪ :‬לכל דבר יש פתרון‪ .‬לכל דבר יש‬
‫פתרון‪ .‬יש אחד למעלה בשמיים‪ ...‬סנקר‪ :‬יכול לעזור‬
‫לכם"‪ .‬גם נאמר באותה חקירה‪" :‬אלימלך‪ :‬אני רוצה שתהיה‬
‫אתי‪ .‬תזכור‪ ,‬אני לא עוזב אותך לבד‪ .‬אתה אתי באש‬
‫ובמים‪ .‬תסגור את העיניים‪ .‬תגיד תקח אותי לאיפה‬
‫שאתה רוצה‪ .‬ככה אתה צריך עכשיו להגיד‪ .‬תקח אותי‬
‫לאיפה שאתה רוצה‪ .‬אני לא אקח אותך לחושך‪ .‬מה‬
‫שאתה צריך לקבל‪ ,‬תקבל‪ .‬אנחנו קודם כל ניתן‪– ...‬‬
‫יעזור‪ ...‬אתה יכול להאמין לי‪ .‬ללכת אחרי בעיניים‬
‫סגורות‪ ...‬עכשיו דרך אחרת‪ ...‬אז אם הולכים בנתיב‬
‫של בית סוהר‪ ...‬לגמור בצורה הכי טובה את הקטע של‬
‫שקד‪( ...‬ת‪143/‬א‪ ,‬בעמ' ‪ .)5-6‬סנקר ואלימלך ניהלו שיחה בשני‬
‫רבדים‪ .‬רובד אחד הוא הצגת עבודה נקייה בין חוקר לנחקר‪,‬‬
‫במהלכה סנקר מסר גרסתו כלפי הנאשמים לשם שמיים‪ .‬רובד‬
‫אחר‪ ,‬עמום יותר‪ .‬בין השורות? בהן סנקר הכחיש הצגת כל דרישה‬
‫או רצון לקבל כל טובת הנאה תמורת המידע‪ ,‬אלימלך מסר שהוא‬
‫בעל סמכות וכוח‪ ,‬יסייע לו‪ ,‬יקל עימו‪ ,‬יקח אותו למקום טוב יותר‪.‬‬
‫יצויין‪ ,‬כי מיד לאחר הקטע שהובא מפי החוקר אלימלך‪ ,‬מפליל‬
‫סנקר לראשונה את הנאשמים במקרה הרצח באישום השני‪ .‬נכונותו‬
‫של סנקר למסור לאלתר זהותם של המעורבים ברצח לאחר שעד‬
‫לאותו שלב איננו מוכן לעשות זאת‪ ,‬אומרת דרשני‪ .‬להשלמת‬
‫התמונה‪ ,‬יודגש שסנקר בחר להפליל את הנאשמים באישום‬
‫הראשון רק לאחר העימות ביניהם במסגרתו הנאשמים לא הפלילו‬
‫את עצמם‪ .‬החוקר מגר גם הוא שידר אי בהירות לסנקר‪ .‬דוגמא לכך‬
‫‪719‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫עולה מדברי החוקר מגר בתאריך ‪ ,12.5.04‬המועד בו נלקח סנקר‬


‫לקבר‪ .‬כך מסר החוקר‪" :‬הוסבר לסנקר כי אין בשלב זה כל‬
‫אישור לניהול מו"מ עמו ואנו בודקים את האפשרות מול‬
‫הפרקליטות" (נ‪ .)10/‬גם על פי החוקר‪ ,‬יש מה לבדוק והאפשרות‬
‫להגיע להסדר תלוייה ועומדת וכנראה תלוייה גם במידע שסנקר‬
‫יספק להם‪ .‬החוקר גם העיד "נכון שאני לא סתמתי את‬
‫הגולל על ההסדר" (עמ' ‪ 386‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫הדברים מלמדים כי יש בסיס למסקנה שסנקר שואף להיות עד‬


‫מדינה‪ .‬כפי שעולה מאמרותיו של סנקר שהובאו לעיל‪ ,‬שאיפתו‬
‫ורצונו לשמש עד מדינה כדי להקל במחיר שייאלץ לשלם עבור‬
‫מעשיו הפליליים‪ ,‬מלווים את התנהלותו בחקירה מתחילתה‪ .‬סנקר‬
‫מאוד פעיל בעניין‪ .‬יש לראות את איומו בהתאבדות‪ ,‬וניסיונו‬
‫להתאבד גם על רקע זה‪ ,‬בין אם האיום והניסיון ממשיים‪ ,‬בין אם‬
‫לאו‪ .‬אף בעימות עם הנאשמים‪ ,‬סנקר נחוש וממוקד‪ ,‬יוזם כיוונים‬
‫ואלימלך מתייחס אליו כחוקר נוסף‪ ,‬כפי שעולה מהחומר‪ .‬התקופה‬
‫הקריטית של החקירה משתרעת על כשלושה חודשים ולאורכה‬
‫סנקר זועק לעזרה ולהקלה בעונשו‪ .‬בסמוך לאמרותיו המפלילות‬
‫של סנקר כלפי הנאשמים‪ ,‬גורמי החקירה‪ ,‬בין אם מדובר במגר בין‬
‫אם מדובר באלימלך‪ ,‬נותנים לו להבין כי המו"מ עודנו פתוח‪ .‬ושוב‪,‬‬
‫אין זה משנה אם הדבר נכון מבחינת הפרקליטות אם לאו‪ .‬יצויין‪,‬‬
‫שהתביעה לא הצליחה להצביע על מועד בו נאמר לסנקר ע"י איש‬
‫משטרה‪ ,‬בקול צלול וברור‪ ,‬שהמשא ומתן הסתיים‪ .‬סנקר המשיך‬
‫לשאוף לתפקיד "הנכסף" מבחינתו‪ ,‬אם כי נקט בטקטיקה שונה‪ ,‬גם‬
‫על סמך הקשר האישי המיוחד שנוצר בינו לבין אלימלך‪ .‬סיווגו של‬
‫‪720‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫סנקר כ"עד מדינה לשאיפתו"‪ ,‬על רקע עידוד חוקרי המשטרה‬


‫במטרה לקבל ממנו מידע‪ ,‬מכתים את מעמדו של העד סנקר‪ .‬זאת‬
‫לא רק ביחס לשאלה האם לעדות זו נדרשת תוספת ראייתית אלא‬
‫גם ביחס לשלב של הערכת המשקל שיש להעניק לעדותו‪ .‬מנקודת‬
‫מבט זו‪ ,‬אין צורך לקבוע כי עדותו של סנקר מהווה עדות של עד‬
‫מדינה הטעונה סיוע‪ ,‬כהגדרתה לפי סעיף ‪ 54‬לפקודת הראיות‪ ,‬אלא‬
‫שעל בדיקת עדותו של סנקר לקחת בחשבון את מאמציו לזכות‬
‫במעמד של עד מדינה ובכך שונה הוא ממעמדו של עד רגיל‪.‬‬
‫בסוגיית מעמדו של סנקר יש להתחשב באישיותו המורכבת כפי‬
‫שתוארה לעיל‪ .‬זאת ועוד זאת‪ .‬סנקר כלל לא העיד במשפט‪.‬‬
‫לנקודה זו אתייחס בהמשך‪.‬‬

‫‪ .III‬התפתחות החקירה – על מנת לבחון אמינות דברי‬


‫סנקר‪ ,‬יש לבחון מה הוא אמר ומתי הוא אמר‪ .‬כפי שעולה‬
‫מהחומר‪ ,‬סנקר מסר גרסאות שונות ורבות ביחס לשני‬
‫האישומים‪ .‬באשר לאישום הראשון‪ ,‬הוא מסר שוב ושוב‬
‫במהלך החקירה‪ ,‬ומתחילתה‪ ,‬שהוא לבדו ירה בבן אמו‪.‬‬
‫כעבור מספר חודשים נערך עימות בין סנקר לבין‬
‫הנאשמים‪ .‬עימות זה התרכז באישום השני – מקרה‬
‫הרצח וסנקר לא מסר שהנאשמים מעורבים במקרה‬
‫ניסיון הרצח‪ .‬לאחר העימות וללא נוכחות הנאשמים‪,‬‬
‫סנקר מפליל לראשונה את שני הנאשמים כמעורבים‬
‫בעבירת ניסיון הרצח ואף ציין כי גם נאשם ‪ 2‬ירה בבן‬
‫אמו‪ .‬החוקר אלימלך התייחס באופן הבא להתפתחות‬
‫חקירה זו‪" :‬לשאלה אם אני מסכים שבין גרסה‬
‫‪721‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ראשונה שלפיה סנקר ירה ‪ 4‬כדורים לבד‬


‫ומתאר מתוך התיק לבין גרסה שלפיה סנקר‬
‫ירה ‪ 3‬כדורים ובגה ירה כדור אחד‪ ,‬זה שינוי‬
‫חזית‪ ,‬אני משיב שזו סתירה מהותית ומרגיזה‬
‫ואי אפשר להגדיר אותה‪ .‬זה נכון‪ ,‬זה גרוע‪ ,‬זה‬
‫הכי גרוע שיכול להיות שעד אומר דברים‬
‫אחרים ממה שמסר בגירסה הזו‪ .‬אין מה‬
‫לעשות‪ ,‬זה חלק מההוואי של החקירה" (עמ'‬
‫‪ 439‬לפרוטוקול)‪ .‬אכן כך‪ ,‬אך הווי החקירה הינו מרכיב‬
‫חשוב בבוא בית משפט להחליט אם לקבל עדותו של‬
‫סנקר‪ .‬כפי שצויין‪ ,‬סנקר הודה בביצוע עבירת ניסיון‬
‫הרצח ללא אזכור מעורבותם של הנאשמים‪ .‬במספר רב‬
‫של הזדמנויות וגם במצבים רגשיים שונים למשל‪ ,‬אחרי‬
‫הפגישה עם הרב ובמהלך הביקור בקבר הבבא סאלי‪.‬‬
‫עדותו בעל פה ובכתב היתה מפורטת ביותר וכללה סיפור‬
‫שלם‪ .‬הוא אף הדגים איך הוא ירה בבן אמו‪.‬‬

‫ראוי לשאול מה גרם לסנקר להפליל את שני הנאשמים בעבירת‬


‫ניסיון הרצח‪ ,‬בה הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב‪ ,‬רק‬
‫לאחר העימות‪ .‬מה הוא האפיון באותה פעולת חקירה שתרם‬
‫להחלטתו לשנות כיוון? אפשרות אחת? על פי עמדת התביעה‪ ,‬היא‬
‫שסנקר החליט כי הגיע העת לומר את האמת‪ .‬הקושי בקבלת‬
‫אפשרות זו היא שאם לסנקר היה מידע מפליל נגד שני אנשים‬
‫המעורבים בניסיון רצח והוא כה חפץ להיות עד מדינה‪ ,‬מדוע ישמור‬
‫לעצמו את הקלף‪ .‬קושי נוסף הוא שבכל מקרה העיתוי אינו מובן‪.‬‬
‫‪722‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אפשרות אחרת להסביר מדוע סנקר הפליל את הנאשמים באותה‬


‫נקודת זמן היא שסנקר היה מאוכזב מתוצאות העימות‪ .‬סנקר בעצמו‬
‫נתן הסבר כזה (ראה ת‪ 157/‬עמ' ‪ .)5-4‬במהלך העימות‪ ,‬הנאשמים‬
‫הכחישו כל מעורבות בעבירת הרצח‪ .‬נדמה שהתפתחות זו סגרה‬
‫את הדלת להפיכת סנקר לעד מדינה‪ .‬העימות היה רווי יצרים‪ .‬סנקר‬
‫קילל את נאשם ‪ ,1‬גילה עויינות ואף ביקש רשות להכות את נאשם‬
‫‪ .2‬יוצא שסנקר מפליל את הנאשמים בעבירת ניסיון הרצח כתגובה‬
‫לעימות שלא דן בעבירה זו‪ .‬למשמעות הדבר ביחס להתפתחות‬
‫החקירה במקרה הרצח‪ ,‬אתייחס בהמשך‪ .‬באשר לאישום הראשון‪,‬‬
‫סנקר לא הסביר מדוע הוא מוכן להפליל את הנאשמים בעבירה‬
‫של רצח אך אינו מוכן באותו שלב להפליל בעבירה של ניסיון‬
‫לרצח‪ .‬מהחומר עולה שהזרז לאמרה המפלילה הוא מצבו הרגשי‬
‫של סנקר‪ .‬התפתחות החקירה אינה תומכת במתן אמון או העדפה‬
‫לגרסה הבודדת הכבושה לפיה הנאשמים היו מעורבים ביחד עם‬
‫סנקר בעבירת ניסיון הרצח‪.‬‬

‫כדי להבין את התפתחות החקירה בקשר לעבירת הרצח באישום‬


‫השני‪ ,‬ראוי להדגיש את טיב הראייה המפלילה שמסר סנקר כנגד‬
‫הנאשמים‪ .‬הוא לא נכח במהלך הרצח‪ .‬על פי גרסתו הוא אינו עד‬
‫ראייה למקרה‪ ,‬אלא עד שמיעה להתוודותם של הנאשמים בפניו‪.‬‬

‫התפתחות החקירה בעדותו המפלילה של סנקר הינה כדלקמן‪:‬‬


‫תחילה‪ ,‬סנקר הכחיש שיש לו כל ידע או מידע ביחס לרצח (ראה נ‪/‬‬
‫‪ 15‬ו – נ‪ .)21/‬בתאריך ‪ 5.5.04‬מסר סנקר לחוקר מגר שהוא יכול‬
‫להעניק למשטרה כוון חקירה במקרה הרצח הוא העיד שימסור‪:‬‬
‫"שמות של שני אנשים לא פליליים שיודעים רבות על‬
‫‪723‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הרצח‪ ,‬שקשורים לרצח לפניו ואחריו"‪ .‬תיאור זה אינו‬


‫מתאים לנאשמים‪ .‬עוד מסר סנקר שביכולתו להעניק פרט נוסף‬
‫שרק מי שהיה ברצח יודע עליו‪ .‬הוא גם הסביר מדוע לא מסר מידע‬
‫זה לפני כן על בסיס סוג של חוויה רוחנית מלווה בפלאש‪ .‬למחרת‪,‬‬
‫סנקר מעיד שאם לא יאושר ניהול משא ומתן עימו ויוגש נגדו כתב‬
‫אישום בגין הרצח הכפול הוא יפגע בעצמו‪ .‬לכך יש להוסיף את‬
‫דברי החוקרים ששידרו לסנקר עד כמה חשוב לפענח את פרשת‬
‫הרצח‪ .‬סנקר במצב נואש‪ .‬בתאריך ‪ ,12.5.04‬ליד הקבר של הבבא‬
‫‪-‬‬ ‫סאלי העיד סנקר שהוא יכול לתאר את כל פרטי הרצח‪ .‬הוא יודע‬
‫מי לחץ על ההדק‪ ,‬מי הנהג ומי האדם שישב על ידו וכן השמות של‬
‫שני אנשים שאם יובאו לחקירה "יישברו"‪ .‬סנקר מסר לאלימלך‬
‫שצ'רלי שטרית התקשר אליו ואמר לו‪" :‬תפתח עיתון תראה‬
‫איזו פדיחה באשקלון"‪ .‬סנקר הסביר שהואיל וראה בעיתון‬
‫שהנערה שנרצחה היא מאשקלון ויניב רווח היה מעורב‪ ,‬הצליח‬
‫להבין מיד ששוב דומרני ניצל‪.‬‬

‫בהמשך מסר שנאשם ‪ 2‬הודה בפניו‪ ,‬תוך התייחסות לנאשם ‪.1‬‬


‫בעדותו הראשונה בכתב אודות הרצח שנמסרה כשבוע לאחר מכן‪.‬‬
‫מסר סנקר שכאשר קרא את הכתבה על הרצח הנערה באשקלון‪:‬‬
‫"תכף ומייד הבנתי שהמעורבים במקרה הם אותם‬
‫אנשים שהזכרתי את השם שלהם"‪ .‬העימות בין סנקר לבין‬
‫‪.1.6.04‬‬ ‫בתאריך‬ ‫מכן‬ ‫לאחר‬ ‫ימים‬ ‫מספר‬ ‫נערך‬ ‫הנאשמים‬
‫ניסיונותיהם של סנקר ואלימלך ללחוץ על הנאשמים להודות ברצח‬
‫לא צלחו‪ .‬לאחר העימות החליט סנקר למסור לראשונה את דבר‬
‫מעורבותם של שני הנאשמים בעבירת ניסיון לרצח‪ .‬סנקר ציפה‬
‫‪724‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מאוד להשתתף בעימות עם הנאשמים‪ .‬במהלכו הוא פעיל ומתנהג‬


‫כמו חוקר‪ .‬ברם‪ ,‬הנאשמים לא נשברו ולא הודו‪ .‬בנסיבות העניין‪,‬‬
‫סנקר מבין שהסדר עד מדינה לא ייצא אל הפועל‪.‬‬

‫חקירת סנקר‪ ,‬על ההודעות השונות שמסר‪ ,‬מתנהלת במובן מסויים‬


‫במשולב עם ניסיונו לקבל טובת הנאה כפי שתואר לעיל‪ .‬עולה כי‬
‫סנקר לא מסר למשטרה גרסה עקבית אחת לגבי התרחשות הרצח‬
‫אלא מגוון של אפשרויות והתפתחויות שונות‪ .‬הוא לא יודע כלום;‬
‫הוא יכול להצביע על כיוון; בכוחו למסור שמות של אנשים שאינם‬
‫עבריינים שהיו מעורבים במידה מסויימת ברצח; הוא שמע על הרצח‬
‫מצ'רלי שטרית; די בקריאת העיתון כדי לדעת מי האשם ברצח; הוא‬
‫שמע פרטים אודות הרצח מנאשם ‪ 3‬ואחיו; נאשם ‪ 2‬הודה בפניו‬
‫והתייחס לנאשם ‪ ;1‬שני הנאשמים הודו בפניו – מספר פעמים‪.‬‬
‫הגרסאות השונות נמסרו כאשר סנקר שרוי במצב רגשי קשה‪ ,‬עד‬
‫כדי נכונות לפגוע בעצמו אם הסדר עד המדינה לא ייצא אל הפועל‪.‬‬
‫התיאור האמור מחליש את האפשרות לקבוע מעל לכל ספק סביר‬
‫כי דווקא גרסה מסויימת של סנקר היא הנכונה לעומת גרסאות‬
‫אחרות‪.‬‬

‫במטרה לעמוד על היגיון הדברים יש לשאול מדוע יפליל סנקר‬


‫דווקא את הנאשמים‪ .‬תשובת התביעה היא כי הנאשמים אכן הודו‬
‫בפניו‪ .‬ניתוח אישיותו של סנקר וניסיונו להפוך לעד מדינה אינם‬
‫תומכים בהכרח במסקנה זו‪ .‬בל נשכח שכאשר מדובר באדם כמו‬
‫סנקר שמצוי עמוק בעולם העברייני קשה‪ ,‬אם בכלל ניתן‪ ,‬להבין‬
‫מהם שיקוליו‪ ,‬חשבונותיו ונקודת מבטו‪ .‬סנקר ניזון ממקורות רבים‪.‬‬
‫‪725‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ישנן אפשרויות רבות מדוע סנקר יפליל דווקא את הנאשמים‪ .‬נציג‬


‫אחת מהן‪.‬‬

‫פקד אמיר גולן שהיה ראש צוות בתשאול ימ"ר דרום בתקופת‬
‫החקירה של הרצח מסר את הדברים הבאים בתשובה לחקירה‬
‫הנגדית של הסנגור‪ ,‬עו"ד יפתח‪" :‬אתה אומר שאמרתי‬
‫לישראל גנון ב–‪ 1/4‬דוח מיום ‪ 6.1.04‬שאמרתי לישראל‬
‫שכל הסיפור והמניע של הרצח ברור כבר לכל העיר‬
‫אשקלון וידוע כי הוא יחד עם חבריו ביצעו זאת וכי‬
‫המניע שלהם היה לנקום את מות אחיו מאיר גנון‪ ,‬אני‬
‫משיב שאני זוכר שאמרתי את זה‪...‬לשאלה אם אני‬
‫מסכים שכל אחד במאי ואפריל ‪ 2004‬יכול היה לבוא‬
‫ולהגיד ששמע מפי הנאשמים שהם ביצעו את הרצח‬
‫ולספר שהוא שמע את זה אני משיב שכל אחד יכול"‬
‫(עמ' ‪ 375‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫החוקר הבכיר מאשר‪ ,‬כי על רקע מות אחיו של נאשם ‪ ,2‬השמועה‬


‫שרווחה בחוגים מסוימים באשקלון הייתה כי נאשם ‪ 2‬וחבריו‪ ,‬לרבות‬
‫נאשם ‪ ,1‬ביצעו את הרצח‪ .‬המשטרה מעוניינת כמובן לפענח את‬
‫המקרה‪ .‬סנקר הוא עד מדינה בשאיפתו שמקבל עידוד מחוקריו‬
‫למסור מידע אודות המקרה‪ .‬הוא רואה עיתון המזכיר את מקום‬
‫האירוע – אשקלון‪ ,‬ונפגע באירוע – רווח‪ ,‬ומיד מבין את התמונה‬
‫ומיהם האשמים לכך‪ .‬מקורות מידע מסוימים תומכים באפשרות‬
‫שהנאשמים ביצעו את המעשה החמור‪ .‬בעולמו של סנקר השמועה‬
‫עשויה להיות נכונה יותר מהראייה‪ .‬נניח שסנקר סבור שהנאשמים‬
‫‪726‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מעורבים ברצח וכי גם המשטרה חושדת באפשרות זו‪ .‬הוא נואש‬


‫להגיע להסדר ולהפוך לעד מדינה‪ .‬תחילה הוא מרחיק את עצמו‬
‫מהרצח‪ ,‬לפתע הוא זוכר‪ .‬כפי שצוין לעיל אין לו הסבר מדוע הוא‬
‫מוסר את העדות המפלילה בעיתוי מסוים‪ .‬הוא נאלץ לתאר חווית‬
‫אין הצעה‬ ‫פלש‪ .‬חרף מאמציו למסור מידע על פרשיות שונות‬
‫להסדר והוא תלוי בקשריו עם חוקריו הישירים אלימלך ומגר‪ .‬הם‬
‫חפצים להביא את רוצחי הנערה לדין‪ .‬החקירה עומדת בצומת בה‬
‫נפגשים שלושה מסלולים‪ .‬האחד‪ ,‬סנקר הבין שהסיכוי לערוך‬
‫הסכם עד מדינה תלוי ביכולתו לקדם את החקירה למקרה הרצח‪.‬‬
‫השני‪ ,‬השמועות‪ ,‬מקורות המידע‪ ,‬חשדות המשטרה‪ ,‬ואף אותות‬
‫מהרב המתחזה מצביעים על הנאשמים כאחראים לרצח‪ .‬השלישי‪,‬‬
‫הוא בונה על הקשרים המיוחדים שפיתח עם חוקריו ובעיקר אלימלך‬
‫וכי השגת תוצאה עשויה לפתוח את הדלת להקלה בעונש‪ .‬איזה סוג‬
‫ראייה מסוגל סנקר למסור במקרה הרצח? וודאי אינו יכול להעיד‬
‫שהוא עד במקרה‪ ,‬כי אז ייאלץ להסביר את נוכחותו במקום‪ .‬נותרה‬
‫אפשרות אחת והיא שמיעת הודאת המבצעים ברצח‪ ,‬על כך הוא‬
‫רשאי להעיד משום שמדובר בהודאת נאשם מחוץ לכותלי בית‬
‫משפט‪ .‬האפשרות האמורה תואמת את אישיותו של סנקר‪ ,‬המצב‬
‫הרגשי בו הוא נתון‪ ,‬ציר הזמן של החקירה והזדקקותו לטובת הנאה‪.‬‬
‫אינני קובע את האפשרות האמורה כממצא מוכח‪ ,‬אך היא משתלבת‬
‫עם החומר‪ .‬גם אם נקבל את עמדת התביעה בסיכומיה לפיה סנקר‬
‫רצה להכיר תודה לאלימלך בגין החסד שעשה עימו – אפשרות‬
‫שבעיני בעייתית כי היא מציגה את סנקר כאלטרואיסט מדי – הרי‬
‫גם אז סנקר יכול לפעול על פי אותו מנגנון של שיקולים ‪ -‬דהיינו‬
‫להמציא שיחת הודאה מטעם הנאשמים‪ .‬יש לזכור שגם אליבא‬
‫‪727‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫התביעה משבר עמוק ורגש אותנטי של סנקר אינם ערובה לאמירת‬


‫האמת‪ .‬כך למשל‪ ,‬ליד קברו של הבבא סאלי סנקר מסר שביצע‬
‫את ניסיון הרצח לבדו והתביעה אינה מבקשת לאמץ גישה זו‪ .‬יוצא‪,‬‬
‫ששיקוליו של סנקר מורכבים ואינם מובנים‪ .‬זה נכון גם לגבי‬
‫אמרותיו ביחס לאישום השני‪ .‬כך או כך‪ ,‬אף אם נניח שהוא בעצמו‬
‫באמת סבר שהם המעורבים‪ ,‬אין זה אומר שהוא עד ראייה של‬
‫האירוע או עד שמיעה של הודאות שנמסרו‪.‬‬

‫למעלה מן הצורך יוער כי על מנת להרשיע את הנאשמים‪ ,‬נדרשת‬


‫התביעה להצביע על ראיות שמוכיחות את אשמתם‪ .‬כווני חקירה‬
‫ומועמדים לפגוע בדומרני רבים בנמצא‪ .‬הרי סנקר עצמו הורשע‬
‫בניסיון לרצוח את דומרני‪ .‬ישנם מועמדים אחרים שניתן היה לחשוד‬
‫בהם‪ .‬כדי להרשיע את הנאשמים על בסיס עדותו של סנקר יש‬
‫לקבוע שהם הודו בפניו‪ .‬ברי‪ ,‬שלא די בתחושותיו של סנקר או של‬
‫אחרים ששוחחו עימו‪ .‬גם קיימת האפשרות שסנקר יודע פרטים‬
‫מסוימים על הרצח ומשייך לאשמים שהוא חושד בהם‪ .‬כדי לגבש‬
‫מסקנה סופית בנדון יש לבדוק את תוכן עדותו של סנקר בשני‬
‫האישומים‪.‬‬

‫אובייקטיביות‬ ‫לראיות‬ ‫סנקר‬ ‫הודעות‬ ‫בין‬ ‫ד‪ .‬סתירות‬


‫בנושאים מרכזיים ‪ -‬סנקר כאמור מסר מספר גרסאות‪ .‬התביעה‬
‫מבקשת מבית המשפט להאמין בגרסה מסוימת של סנקר בכל אחד‬
‫מהאירועים ועל בסיס זה לקבוע ממצא‪ .‬כדי להכריע‪ ,‬אין להסתפק‬
‫בניתוח אישיותו של סנקר‪ ,‬מעמדו כעד והתפתחות החקירה‪ ,‬אלא‬
‫יש להכבד ולבחון את התוכן של הדברים‪ .‬למעשה סנקר מספר שני‬
‫‪728‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫סיפורים שבכוחם להפליל את שני הנאשמים בכל אחד מהאישומים‪.‬‬


‫השאלה היא האם להאמין לו‪ .‬כפי שיובהר בהמשך‪ ,‬התביעה‬
‫מצביעה על חיזוקים מסוימים לגרסאות אלו של סנקר‪ .‬חיזוקים‬
‫אלה אינם כה משמעותיים‪ .‬ברם‪ ,‬בכל אחד מן הסיפורים המפלילים‬
‫שסיפר סנקר אודות הנאשמים‪ ,‬קיימת סתירה בין גרסתו לבין ראיות‬
‫אובייקטיביות של עדים לאירוע‪.‬‬

‫באשר לאירוע ניסיון הרצח‪ ,‬כפי שצוין סנקר מסר לאורך החקירה‬
‫עד לאחר עריכת העימות‪ ,‬כי הוא ירה לבדו‪ .‬לאחר העימות מסר‪ ,‬כי‬
‫נאשם ‪ 2‬ירה עימו בצוותא בבן אמו וגם נאשם ‪ 1‬היה מעורב במקרה‪.‬‬

‫גילה חורי שמתגוררת בבנין בו נפגע שי בן אמו‪ ,‬העידה כי בתאריך‬


‫בקומה‬ ‫שנעצרה‬ ‫הבניין‪,‬‬ ‫במעלית‬ ‫ירדה‬ ‫הרלוונטיים‬ ‫ובשעה‬
‫הראשונה‪ .‬הדלת נפתחה ובעומדה להיסגר הציץ אדם אחד שהיה‬
‫לבוש בבגדי עבודה ושאל אם המעלית עולה‪ .‬היא יצאה לקניות‬
‫וכשחזרה לאחר כעשר דקות‪ ,‬נכחו במקום אנשי משטרה שחקרו‬
‫בנושא היריות (עמ' ‪ 650 – 649‬לפרוטוקול)‪ .‬לשאלות התובע היא‬
‫הבהירה שביכולתה לראות אם נוכח אדם נוסף במקום‪ ,‬אך לא היה‬
‫אדם נוסף‪ .‬העדה מסרה עדות במשפט שהתנהל נגד סנקר בבית‬
‫המשפט המחוזי בתל אביב‪.‬‬

‫העדה ליאורה גבסו שאף היא מתגוררת בבניין העידה במשפט‬


‫שבמועד ובזמן הרלוונטיים שמעה רעש חזק של זכוכית‪ .‬היא פחדה‪.‬‬
‫היא שמעה אישה צועקת‪ .‬היא הסתכלה בעינית של דלת הכניסה‬
‫של דירתה וראתה שמישהו יוצא מהר מהמדרגות ולא מהמעלית‪.‬‬
‫היא גם הסתכלה מהחלון של המטבח החוצה וראתה בחנייה‪" :‬גבר‬
‫‪729‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫לבוש אוברול כחול כמו שעובדים בתחנת דלק‪ ,‬הוא‬


‫הסתכל לבניין ואז הסתובב והלך לכוון החנייה‪...‬הוא‬
‫היה לבד" (עמ' ‪ 654‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫בעדותו של שי בן אמו הוא תיאר כיצד הוא נורה במעלית‪ .‬הוא ציין‪:‬‬
‫"חוץ מזה שירה עלי לא ראיתי אף אחד אחר‪...‬כשנוריתי‬
‫לא ראיתי בשום פנים ואופן אדם אחר חוץ מהיורה" (ראה‬
‫עמ' ‪ 72‬לפרוטוקול)‪ .‬התביעה לא הציגה בפני העד את גרסתו‬
‫הסותרת של סנקר לפיה שני אנשים ירו בו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬טענת‬
‫התביעה בסיכומיה לפיה יש להסביר את עדות בן אמו בכך שהוא‬
‫נפל מהכדור הראשון מתעלמת מדברי העד שנפל לאחור‪ ,‬וגם אין‬
‫בה להסביר מדוע לא ראה את שני היורים טרם הירייה הראשונה‪.‬‬

‫העדויות האמורות עומדות בניגוד לדברי סנקר שהוא ירה יחד עם‬
‫נאשם ‪ .2‬לעומת זאת‪ ,‬הן תומכות בגרסותיו מתחילת החקירה ועד‬
‫לעימות לפיהן הוא ירה לבדו‪ .‬מספר היורים‪ ,‬אחד או שניים‪ ,‬הינו‬
‫כמובן פרט מהותי בסיפור‪ .‬יצוין שסנקר מסר שירה לבדו משני‬
‫אקדחים‪ ,‬אחד בכל יד‪ .‬ב"כ המדינה טען כי אין זו גרסה סבירה‪.‬‬
‫לכך השיב עו"ד יפתח שאף באירוע הרצח הכפול השתמש סנקר‬
‫בשני אקדחים על פי הודאתו‪.‬‬

‫אף באישום השני מסר סנקר גרסאות שונות עד לשלב בו הפליל‬


‫את שני הנאשמים כמעורבים ברצח‪ .‬הוא סיפר סיפור מפורט‪.‬‬
‫בדומה לאישום הראשון‪ ,‬עדותו המפלילה של סנקר עומדת בסתירה‬
‫לעדויות ראייה‪ .‬כזכור‪ ,‬סנקר מסר שבמהלך האירוע‪ ,‬התרחש שלב‬
‫לאחר היריות‪ ,‬הנאשמים ירדו‬ ‫של "וידוא הריגה"‪ .‬על פי סנקר‪,‬‬
‫‪730‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מהרכב ונאשם ‪ 2‬פתח את דלת הרכב ואז התברר להם שדומרני‬


‫אינו ברכב הנפגע (ראה ת‪ 151/‬ו‪ -‬ת‪146/‬א שצוטטו לעיל)‪.‬‬

‫דיאנה מלניצ'קוב העידה ששמעה יריות וצעקת אישה במקום ובזמן‬


‫הרלוונטיים‪ .‬היא ראתה שני כלי רכב נוסעים‪ ,‬אך לא ראתה‪:‬‬
‫כלי‬ ‫מתוך‬ ‫יוצאים‬ ‫ואנשים‬ ‫שעומדות‬ ‫"מכוניות‬
‫הרכב‪...‬היא לא ראתה אף אחד יורד מהרכב" (עמ' ‪– 50‬‬
‫‪ 51‬לפרוטוקול)‪ .‬יורם סלע נסע ברכב בזמן ובמקום הרלוונטיים‪ .‬הוא‬
‫העיד‪" :‬לא ראיתי אנשים שיורדים מרכב וניגשים לרכב‬
‫שני ועושים וידוא הריגה או משהו כזה‪ ,‬לא היה דבר‬
‫כזה" (עמ' ‪ 64‬לפרוטוקול)‪ .‬מרקוס לוטטי העיד ששמע יריות ויצא‬
‫למרפסת‪" ,‬לשאלה אם זה נכון יהיה לומר שלא ראיתי‬
‫אנשים יוצאים מכלי רכב‪ ,‬אני משיב שלא‪ .‬לא ראיתי‬
‫אנשים שתופסים נשק ולא ראיתי אנשים בכלל‪ ,‬וגם לא‬
‫‪97‬‬ ‫(עמ'‬ ‫אחר"‬ ‫משהו‬ ‫בהודעה‬ ‫מקום‬ ‫בשום‬ ‫כתוב‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬דנית שמש‪ ,‬חברה טובה של המנוחה‪ ,‬נסעה ברכב‬
‫המעורב ונפגעה מהירי‪ .‬היא העידה‪" :‬לא היה מצב שמכונית‬
‫עצרה לידינו ואנשים הסתכלו פנימה" (עמ' ‪ 42‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫יניב רווח‪ ,‬נהג הרכב המעורב שנפגע אף הוא מהירי‪ ,‬העיד‪ " :‬נכון‬
‫שברגע שהרגשתי שירו עלי‪ ,‬עשיתי סיבוב פרסה מיד‬
‫והרכב שלי לא היה במצב של עצירה או כי יצאו אנשים‬
‫‪120‬‬ ‫כדי להסתכל לעבר הרכב שלי במצב עצירה" (עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬

‫חמישה עדים שונים‪ ,‬ביניהם נפגעי העבירה ועדים אובייקטיביים‬


‫שראו את המקרה ממקומות שונים העידו כאחד שלא היה שלב בו‬
‫‪731‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫יצא אדם מהרכב היורה‪ .‬אי לכך יש לקבל את הממצא לפיו לא היה‬
‫כל תהליך של "וידוא הריגה" כמתואר על ידי סנקר‪ .‬זהו פרט מהותי‬
‫ודרמטי בסיפור‪ .‬סנקר מוסיף קטע בסיפור שעל פי הראיות לא‬
‫התרחש בכלל‪ .‬אין המדובר בחסר שניתן להסביר לעיתים על ידי‬
‫שכחה‪.‬‬

‫מתעוררת השאלה מדוע שסנקר ימסור מידע שאינו נכון‪ .‬השלב‬


‫האמור לא משפיע על העיקר והוא שהנאשמים‪ ,‬על פי הנטען‪ ,‬ירו‬
‫לכיוון הרכב האחר כדי לפגוע‪ .‬אפשרות אחת היא שסנקר במודע‬
‫המציא את הקטע האמור‪ .‬קו זה מחזק את האפשרות שהוא המציא‬
‫את כל הגרסה‪ .‬אפשרות נוספת שמטיבה עם התביעה בנסיבות‬
‫העניין היא שסנקר סבר שאכן התרחש "וידוא הריגה" במהלך‬
‫האירוע‪ .‬אם סנקר חושב כך משתמע ששמע את הדבר מאחר‪,‬‬
‫שהרי סנקר אינו טוען שראה את האירוע‪ .‬אם כך הוא המצב‪ ,‬יש‬
‫לתהות מדוע אדם שהיה מעורב ברצח יודה באירוע‪ ,‬אך בד בבד‬
‫יציג קטע שהוא בוודאי יודע שאינו נכון‪ .‬מכאן האפשרות השנייה‬
‫שסנקר שמע את הדברים מאחר אך לא מהאנשים אשר ביצעו את‬
‫הרצח‪ .‬עולה מכל אחת מהאפשרויות הנ"ל שסנקר לא שמע על‬
‫המקרה מהאנשים אשר ביצעו את הרצח‪ ,‬כפי שנטען על ידו‪ .‬בל‬
‫נשכח שסנקר על פי עדותו שמע את הודאת הנאשמים מספר‬
‫פעמים‪ .‬תוכן סיפוריו של סנקר לגבי כל אחד מהאישומים עומד‬
‫בסתירה לעדי ראייה בנקודה מהותית‪.‬‬

‫‪ .V‬בחירת סנקר שלא להעיד ‪ -‬סנקר הוזמן להעיד‬


‫במשפט‪ .‬בתחילת חקירתו הוא ביקש מבית המשפט דף ועט‪.‬‬
‫הוא כתב על הדף‪" :‬שומר על זכות השתיקה"‪ .‬לכל‬
‫‪732‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שאלה שנשאל הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה הניף את‬


‫הדף (עמ' ‪ 359-354‬לפרוטוקול)‪ .‬בסיום עדותו אמר שהוא‬
‫הבין את דברי בית המשפט שאם ישנה את דעתו ויהיה מוכן‬
‫להעיד‪ ,‬יודיע למנהלת הכלא‪ .‬הודעה שכזו לא התקבלה‪.‬‬
‫התובע ביקש להגיש את אמרותיו במשטרה לפי סעיף ‪10‬א'‬
‫לפקודת הראיות‪.‬‬

‫נושאו של סעיף ‪10‬א' לפקודת הראיות הוא אמרת עד שנמסרה‬


‫מחוץ לבית המשפט‪ .‬אחד מתנאי קבלת האמרה על פי סעיף זה‬
‫הוא‪" :‬נותן האמרה שהוא עד במשפט וניתנה לצדדים‬
‫הזדמנות לחקרו"‪ .‬מה דינו של העד השותק שמסרב להשיב‬
‫לשאלות ב"כ הצדדים? בדיון הנוסף בעניין חאג' יחיא שניתן בהרכב‬
‫מורחב של תשעה שופטים קבע הנשיא שמגר‪ ,‬בדעת רוב‪ ,‬שניתן‬
‫להגיש אמרת חוץ של העד השותק בהתקיים יתר התנאים שבסעיף‬
‫‪10‬א' לפקודת הראיות (דנ"פ ‪ 4390/91‬מדינת ישראל נ' חאג' יחיא‪,‬‬
‫(‪ .)661 )3‬על פי פסיקה זו‪ ,‬עצם התייצבותו של העד בבית‬ ‫פ"ד מז‬
‫המשפט עונה על הדרישה של מתן הזדמנות לחקור אפילו הוא‬
‫שותק‪.‬‬

‫קבילות לחוד ומשקל לחוד‪ .‬סעיף ‪10‬א' הינו בגדר חריג‪ .‬לכן כדי‬
‫להרשיע נאשם על סמך אמרה שנתקבלה לפי הסעיף‪ ,‬על התביעה‬
‫להצביע על קיומו של דבר לחיזוקו‪ .‬מעבר לכך סעיף ‪10‬א'(ג) מכוון‬
‫את השופט לשקול היטב טרם יקבע ממצא על סמך העדפת אמרת‬
‫חוץ על פני "עדותו של העד‪...‬אם ראה לעשות כן לנוכח‬
‫נסיבות העניין‪ ,‬לרבות נסיבות מתן האמרה‪ ,‬הראיות‬
‫שהובאו במשפט‪ ,‬התנהגות העד במשפט ואותות האמת‬
‫‪733‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שנתגלו במהלך המשפט‪ ,‬והטעמים יירשמו"‪ .‬בית משפט‬


‫מחויב לתת את דעתו להתנהגות העד במשפט ואילו כאן העד שתק‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬כי מבחינה משפטית‪ ,‬בית משפט רשאי לסמוך על אמרת חוץ‬
‫של סנקר שהרי היא מסווגת כאמרה לפי סעיף ‪10‬א' אך בפועל‬
‫העניין מעורר קושי על קושי‪ .‬סעיף ‪10‬א' מתיר לבית המשפט לקבל‬
‫אמרת חוץ בהתמלא תנאים מסוימים אך אינו מחייב את בית המשפט‬
‫לעשות כן‪ .‬בית משפט מצווה לבחון את הנסיבות של כל מקרה‬
‫ומקרה‪ .‬למעשה לא ניתן לתור אחר אותות האמת שנתגלו מעדותו‬
‫שהרי שתק‪.‬‬

‫בתיק זה סנקר מסר מספר גרסאות ואמרות חוץ שונות‪ .‬אכן טרם‬
‫בית המשפט יחליט לבחור אמרת חוץ מסוימת‪ ,‬הוא ייאלץ להסביר‬
‫מדוע בחר באמרת חוץ מסוימת על פני רעותה‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬אף‬
‫התביעה אינה לגמרי עקבית בנדון‪ .‬טול למשל‪ ,‬אמרת סנקר ליד‬
‫קבר הבבא סאלי‪ .‬התביעה ביקשה לאמץ את אמרת החוץ של סנקר‬
‫לגבי האישום השני בשל האותנטיות שבמצבו הרגשי‪ ,‬אך בד בבד‪,‬‬
‫מבקשת שלא לקבל את דבריו באותו מעמד ביחס לאישום הראשון‬
‫שם הוא אינו מזכיר מעורבותם של הנאשמים‪ .‬ברם‪ ,‬נדמה שהקושי‬
‫עמוק יותר‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬אין זה קל לעמוד על מניעיו של סנקר‬
‫ושיקוליו‪ .‬המשטרה החליטה במקרה זה כי בהרבה צמתים חשובים‬
‫בבירור עמדת סנקר‪ ,‬שייחקר ע"י שוטר שאינו מתמצא בפרטי‬
‫החקירה בטענה כי מוטב שאותו חוקר לא יושפע מחקירות קודמות‪.‬‬
‫התוצאה של יישום גישה זו במקרה דנא היא שסנקר לא נחקר‬
‫בנקודות מהותיות‪ .‬למשל‪ ,‬ראוי לשאול האם יש לו הסבר מדוע‬
‫הנאשמים יספרו לו‪ ,‬כדבריו‪ ,‬על מעורבותם ברצח ויכללו בסיפור‬
‫‪734‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שלב של וידוא הריגה‪ ,‬כאשר עדים אובייקטיביים דחו קיומו של‬


‫שלב כאמור‪ .‬דוגמא נוספת היא‪ ,‬שסנקר לא נחקר בשאלה מדוע‬
‫רק לאחר העימות עם הנאשמים מצא לנכון להפליל את שני‬
‫הנאשמים כמעורבים בניסיון הרצח בניגוד לגרסתו שהוא היה יורה‬
‫בודד‪ .‬דוגמאות מעין אלו‪ ,‬מצביעות על החסר בחקירת המשטרה‪.‬‬
‫סנקר לא נשאל שאלות חשובות ומתבקשות בשלב החקירה‪ .‬חסר‬
‫זה מתעצם לנוכח סירובו של סנקר להשיב בבית המשפט על‬
‫השאלות שנשאל בחקירתו‪ .‬בית משפט במובן מסוים נטול כלי‬
‫חשוב הפוגם ביכולתו לערוך את מלאכת ההעדפה שעומדת בלב‬
‫ההכרעה בדבר קבלת אמרת חוץ על פי סעיף ‪10‬א'‪.‬‬

‫אגיד זאת בצורה אחרת‪ .‬סנקר מהווה סוג של סימן שאלה מהלך‪.‬‬
‫רב הנסתר על הנגלה מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית כאחד‪.‬‬
‫בית משפט אמור לקבוע ממצא עובדתי על פי התרשמותו מסנקר‪.‬‬
‫החקירה בדרך שנערכה ועדותו בבית המשפט באופן שהתקיימה‬
‫מציבות יחד סוג של מחסום‪ .‬בחירת סנקר שלא להעיד מהווה אפוא‬
‫נדבך נוסף שמקשה על בית משפט לקבוע בביטחון הנדרש‬
‫שאמרות מפלילות מסוימות דווקא הן ראויות להקבע כממצא‪.‬‬

‫‪ .VI‬לסיכום קצר של העניין‪ ,‬עדותו של סנקר נבדקה על פי‬


‫חמישה פרמטרים שונים‪ :‬א) מיהו סנקר‪ .‬ב) מעמדו של העד‬
‫סנקר‪ .‬ג) התפתחות החקירה‪ .‬ד) סתירות בין הודעות סנקר‬
‫לבין ראיות אובייקטיביות בנושאים מהותיים‪ .‬ה) בחירתו של‬
‫סנקר שלא להעיד‪ .‬בחינת נושאים אלה מובילה למסקנה‬
‫שלא ניתן לקבוע שיש לקבל אמרות מסוימות של סנקר‬
‫ולקבוע ממצא על פי הן‪ .‬כך עולה מתוצאות בדיקת כל נושא‬
‫‪735‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫בנפרד‪ .‬קל וחומר בבדיקתם באופן מצטבר‪ .‬סנקר הוא עד‬


‫בעל מעמד משפטי מיוחד שלא מעורר אמון על פי אישיותו‪.‬‬
‫התפתחות החקירה מחלישה את האפשרות של קבלת אמרות‬
‫מסוימות כמהימנות ומלמדת על כיוונים אפשריים אחרים‪,‬‬
‫שהוזכרו לעיל‪ .‬אף תוכן העדות של סנקר בנושאים מרכזיים‬
‫עומד בסתירה לעדי ראייה שונים נטולי אינטרס‪ .‬על רקע כל‬
‫אלה החלטת סנקר לשתוק בעדותו בבית המשפט מהווה‬
‫חוליה חסרה בולטת‪ .‬אכן סנקר גרם לנזק ראייתי‪ .‬ברם‪ ,‬גם‬
‫אם התנהגות של אי שיתוף פעולה בהליך המשפטי מעוררת‬
‫תסכול ואף תסכול רב‪ ,‬בית משפט אינו רשאי להתעלם‬
‫מהתוצאה שנובעת מכך בנסיבות העניין והיא השארת סימני‬
‫שאלה רבים בעינם‪ .‬זאת כמובן במיוחד כאשר עסקינן‬
‫במשפט פלילי‪ .‬מכאן מסקנתי‪ ,‬כשלב ביניים לפחות‪ ,‬כי על‬
‫סמך כל האמור אין מקום להעתר לבקשת התביעה להעדיף‬
‫אמרות מסוימות של סנקר על פני אמרות אחרות‪ .‬לצד הכיוון‬
‫עליו הצביעה קיימים כיוונים אחרים שלא ניתן לשלולם על פי‬
‫הראיות שהוגשו בפנינו‪.‬‬

‫ראוי להבהיר באיזה מובן המסקנה האמורה היא מסקנת ביניים‪ .‬יודגש‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שאף התביעה בסיכומיה‪ ,‬הסכימה כי ללא עדותו של סנקר נותרו ראיות‬
‫‪669‬‬ ‫תומכות לאישום הראשון וראיות לכאורה לאישום השני (ראה עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬הדבר לא ייחשב בגדר חידוש שקיומן של ראיות לכאורה הינן‬
‫המבחן להגשת כתב אישום אך לא להרשעת נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬טרם ייקבע‬
‫ממצא סופי‪ ,‬הזהירות מחייבת לבדוק את אותן ראיות‪ .‬יש לבחון האם‬
‫הראיות לחיזוק עליהן הצביעה התביעה בכוחן לשנות את המסקנה בדבר‬
‫‪736‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫האמון שיש להעניק לאמרותיו של סנקר או לחלופין‪ ,‬האם בכוחן להביא‬


‫להרשעת הנאשמים‪ .‬יצוין‪ ,‬כי כל עוד תשאר על כנה המסקנה‪ ,‬לפיה לא‬
‫ניתן לקבוע ממצא עובדתי על סמך אמרות מסוימות של סנקר מחוץ לכתלי‬
‫בית המשפט‪ ,‬אין צורך לבדוק קיומה של התוספת הראייתית הנדרשת‬
‫לקבלת אמרה לפי סעיף ‪10‬א' – דבר לחיזוק‪ .‬הטעם לדבר שאם הראייה‬
‫העיקרית אינה עומדת בכוחות עצמה‪ ,‬אין נפקות אם התביעה יכולה‬
‫להצביע על תוספת ראייתית‪ .‬החיזוק נחוץ רק אם הראייה העיקרית זכתה‬
‫לאמון הנדרש‪ .‬החיזוק אינו יכול לרפא או להשלים את החסר בראייה‬
‫העיקרית‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לבחון כאמור את הראיות הנוספות עליהן הצביעה‬
‫התביעה בפריזמה של המטרות שהוגדרו לעיל‪.‬‬

‫כהערה מקדמית אעיר כי ראיות החיזוק של התביעה חייבות לעבור כור‬


‫היתוך של שני מבחנים‪ .‬הראשון‪ ,‬מה הוכח (להלן‪" :‬מבחן ההוכחה")‪.‬‬
‫האחר‪ ,‬מה המשמעות לראייה שהוכחה (להלן‪" :‬מבחן המשמעות")‪ .‬הצגת‬
‫שתי שאלות אלו תסייע להעריך נכונה את כוחה של ראיית החיזוק‪.‬‬

‫‪ .I‬גליל‪-‬גלילון‪ ,‬חלונות רכב וצבעו‪ :‬התביעה טענה שסנקר מסר פרטים‬


‫מוכמנים אודות אירוע הרצח‪ .‬דוגמא לכך היא‪ ,‬ידיעת סוג הנשק בו נעשה‬
‫שימוש במהלך האירוע‪ .‬כתב האישום ציין כי הנאשמים ירו בנשק מסוג גליל‪.‬‬
‫המומחה ברנרד שכטר ממעבדת נשק של המטה הארצי במשטרת ישראל‪,‬‬
‫הגיש ‪ 3‬חוות דעת בנדון‪ .‬בת‪ 90/‬קבע‪" :‬תשעת התרמילים‪ ...‬נורו מכלי‬
‫נשק אחד‪ ,‬ככל הנראה רוס"ר גליל או מכלי נשק אחר המטביע‬
‫סימנים סוגיים דומים"‪ .‬הוא התבקש להשלים חוות דעתו וכך כתב (ת‪/‬‬
‫‪" )91‬מאז תחילת עבודתי במעבדת נשק של מז"פ‪ ,‬לא נתקלתי‬
‫בתיק בבדיקה ברוס"ר בקליבר ‪ 45X5.56‬מילימטר המטביע‬
‫סימנים סוגיים הדומים לרוס"ר גליל"‪ .‬המומחה הכין מזכר נוסף‬
‫‪737‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫לבקשת המשטרה בו הביע דעתו‪" :‬למיטב ידיעתי וניסיוני המקצועי‪,‬‬


‫לא קיים אקדח חצי אוטומטי שישאיר סימנים סוגיים‪ ...‬הדומים‬
‫לאלה של רוס"ר גליל" (ת‪ .)92/‬הסניגורים הדגישו כי המזכר האחרון‬
‫הוגש כתשעה חודשים לאחר חווה"ד המשלימה‪ .‬עוד הפנו לדברי המומחה‬
‫במהלך עדותו בבית המשפט‪ ,‬לפיה ישנם סוגי נשק נוספים מלבד הגליל‬
‫אשר יותירו סימנים דומים‪ .‬בחקירתו הנגדית הבהיר העד כי הוא שלל‬
‫אפשרויות אחרות משום שכלי נשק שמשאירים סימנים דומים לגליל קיימים‬
‫בעולם אך על פי ניסיונו לא מצויים בארץ‪ .‬ברם‪ ,‬המומחה אישר כי המשטרה‬
‫עושה שימוש בנשק מסוג מגל‪ .‬הוא נשאל האם ראה הרבה כלי נשק מסוג‬
‫מגל בקוטר ‪ ,5.56‬שמשאירים סימנים דומים לגליל‪ ,‬והשיב ‪ -‬לא הרבה‪ ,‬אך‬
‫לא שלל את האפשרות הזו‪ .‬בל נשכח‪ ,‬כי הנשק לא אותר והזיהוי מבוסס על‬
‫בדיקת מז"פ של התרמילים ולא של הקליעים שלפי המומחה‪ ,‬היו מסייעים לו‬
‫בזיהוי הנשק‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬לא נראה שזהו העיקר‪ .‬סנקר מסר מספר גרסאות‪ .‬פעם מסר שמדובר‬
‫בנשק מסוג גלילון (נ‪ ,)25/‬פעם מסר שמדובר בנשק מסוג גליל (ת‪143/‬ב)‬
‫ופעם מסר את שני הסוגים – גליל וגלילון (ת‪ .)146 /‬יש דמיון מסוים בין שני‬
‫כלי הנשק‪ ,‬ולא רק בשם‪ ,‬אך מהחומר עולה‪ ,‬כי הגלילון קצר יותר מהגליל‬
‫והם סוגי נשק שונים‪ .‬יצויין שמההודעות של סנקר עולה כי הוא נהג לעשות‬
‫שימוש בכלי נשק שונים‪ .‬יוצא שאף אם נעשה שימוש בגליל‪ ,‬סנקר גם מסר‬
‫במשטרה כי נעשה שימוש בגלילון‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬אפילו וסנקר היה מוסר באופן‬
‫עקבי שמדובר בנשק מסוג גליל ונקבל את ההנחה שאכן נעשה שימוש בנשק‬
‫זה – עצם הידיעה אינו מלמד על המקור לידיעה‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬סנקר בעצמו‬
‫סיפר כי שמע על פרטי הרצח מגורמים שונים פרט לנאשמים‪ .‬אין לשלול את‬
‫האפשרות ואף סביר להניח בנסיבות המקרה כי מספר מסוים של עבריינים‬
‫‪738‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫באשקלון ידעו על הנשק‪ ,‬לאו דווקא משום שהם היו מעורבים ברצח או‬
‫ששמעו על כך מהמעורבים בפועל‪ .‬המסקנה היא שלא הוכח כי מדובר בנשק‬
‫מסוג גליל דווקא‪ .‬אפילו וכן‪ ,‬סנקר התייחס גם לסוג נשק אחר מספר פעמים‬
‫ובכל מקרה אין בידיעה להוכיח שסנקר שמע את הדברים דווקא מהנאשמים‬
‫שהיו לטענתו מעורבים ברצח‪.‬‬

‫סנקר מסר כי החלונות האחוריים של הרכב המעורב היו כהים‪ .‬יניב רווח‬
‫ודנית שמש שנסעו ברכב העידו במשפט ואישרו את הדבר‪ .‬ברם‪ ,‬אף כאן אין‬
‫משמעות רבה לראייה שהוכחה יען כי‪ ,‬מהחומר עולה שקבוצה מסוימת של‬
‫אנשים ראו את הרכב כך שמדובר בראייה חיצונית ולא פרט מוכמן‪ .‬להשלמת‬
‫התמונה יצוין‪ ,‬כי סנקר סיפר כי הרכב בצבע ירוק (הודעתו מתאריך ‪-12.5.04‬‬
‫ת‪ .)151/‬עדים שונים לא אישרו את הנתון האמור אלא מסרו שצבע הרכב הוא‬
‫שחור (נ‪ 13/‬הודעת גיא חדרו ונ‪ 14/‬הודעתו של יונתן ספרן ‪ -‬שניהם מתגוררים‬
‫במקום ודברי רפ"ק נפתלוביץ בעמ' ‪ 560‬לפרוטוקול – וראה גם עדותה של‬
‫דיאנה מלניצ'נקוב בעמ' ‪ 49‬לפרוטוקול‪ ,‬לפיה הרכב היה בצבע אפור)‪.‬‬

‫‪ .II‬מלחמת כנופיות‪ :‬שני הצדדים השקיעו מאמץ של ממש בנושא‪ .‬כל אחד‬
‫לפי גישתו‪ .‬כתב האישום מציין את הרקע – ניסיונות לרצוח את דומרני –‬
‫כנסוב סביב מאבקי כח בין קבוצות עבריינים‪ ,‬בעיקר בעניין השליטה על‬
‫גניבת חול באזור אשקלון‪ .‬התביעה אף טענה בסיכומיה‪" :‬טענה מרכזית‬
‫של התביעה במשפט זה היא שהעבירות בשני האירועים אשר‬
‫בכתב האישום בוצעו על רקע "מלחמת כנופיות" שהתחוללה‬
‫באשקלון בתקופה הרלוונטית"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬קו הסניגוריה הוא שלא‬
‫הוכחה מלחמת כנופיות בין הנאשמים לבין דומרני ואחרים‪.‬‬

‫סבורני‪ ,‬כי בחינת המחלוקת ‪ -‬על פי מבחן ההוכחה ומבחן המשמעות ‪ -‬תוביל‬
‫‪739‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫למסקנה שהאמת מצויה בנקודת אמצע בין עמדות הצדדים‪ .‬אין לקבל את‬
‫טענת התביעה לפיה קיומה של מלחמת כנופיות הוא טענה מרכזית שהרי אי‬
‫קבלת עמדת התביעה באופן מלא בנקודה זו‪ ,‬אינה מובילה כשלעצמה‬
‫למסקנה שיש לדחות את פרשת התביעה‪ .‬אף נדמה שהתביעה נכנסה לפרטי‬
‫הכנופיות מעבר לנדרש וממילא אלה גם לא הוכחו במלואם‪ .‬טול לדוגמא‪,‬‬
‫הטענה שרווח היה הנהג של דומרני ולכן סברה התביעה שבשלב שלפני הירי‬
‫דומרני נסע ברכב בו נהג רווח‪ .‬ההוכחה לכך לפי התביעה היא ששוטרי עיקוב‬
‫מסרו שראו במועד מסוים שרווח ודומרני הגיעו יחדיו ברכב‪ .‬הואיל ואשתו של‬
‫דומרני העידה שבעלה אינו נוהג‪ ,‬נותרה אפשרות אחת ‪ -‬רווח נהג ברכב‪.‬‬
‫מכאן התביעה הסיקה שרווח שימש נהגו האישי של דומרני‪ .‬התשתית‬
‫האמורה רחוקה מלהיות מוכחת‪ .‬מהצד האחר‪ ,‬אף ההגנה אינה חולקת על‬
‫קיומה של תשתית נסיבתית מסוימת שתומכת בקיומו של סכסוך בין עבריינים‬
‫לו יש קשר למקרים בכתב האישום‪ .‬למשל‪ ,‬הסניגורים מסכימים שהפגיעה‬
‫במנוחה היתה מקרה של טעות בזיהוי‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬נאשם ‪ 1‬בעצמו התייחס‬
‫ל"בלאגן של מלחמת כנופיות" ולכך ש"כל הפשיעה החזקה‬
‫באשקלון עקב החולות" (ת‪84/‬א ות‪79/‬א)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬התביעה אינה‬
‫חייבת להוכיח שהנאשמים עברו על עבירה לפי חוק ארגון פשיעה‪ .‬ניתן‬
‫להסתפק בתאור הכללי‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ .‬נאשם ‪ 1‬מתאר קיומה של מלחמת כנופיות כאשר הוא ודומרני‬
‫מצויים בשני צדדי המתרס‪ .‬כפי שמסר‪..." :‬היינו עצורים יומיים אחרי‬
‫שלום נתפס‪ ...‬אם הם לא היו נתפסים הם היו מקבלים‪ .‬אתה‬
‫מבין‪ .‬אם הם לא היו נתפסים אם היו מקבלים‪ .‬כבר חיכה להם‬
‫צוות שלנו שמה לא פראיירים" (ת‪77/‬א' עמ' ‪ .)8‬תשובת ב"כ נאשם ‪1‬‬
‫שהקשר השיחה וביצוע מעשה בפועל לא הוכח‪ ,‬אך מכאן ועד לטענה‬
‫‪740‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שמדובר ב"אמרה בעלמא"‪ ,‬קיים מרחק‪ .‬הנאשמים גם הורשעו בעבירה של‬


‫תקיפת יניב רווח (ת‪ .)23/‬באשר למבחן המשמעות‪ ,‬אין די בקיומו של סכסוך‬
‫להוכיח ביצועו של מעשה אלימות‪ .‬מלחמת כנופיות כשמה כן היא‪ .‬כנופייה‪,‬‬
‫משמע‪ ,‬קבוצה‪ .‬הנאשמים אינם החשודים היחידים‪ .‬קיומו של מניע הינו בסיס‬
‫לחקירה אך לא להרשעה‪ .‬באשר למבחן ההוכחה‪ ,‬התביעה לא הוכיחה כי‬
‫דומרני היה ברכב המעורב ביום האירוע‪ .‬זוהי עדותו של סנקר‪ .‬כמובן שאין‬
‫להניח שכל פעם שרווח נוהג ברכב‪ ,‬דומרני בתוכו‪ .‬נכון הוא כי מבחינה‬
‫נסיבתית‪ ,‬ניתן להניח שעבריינים פגעו ברכב כדי לפגוע בעבריין אחר‪ ,‬אבל גם‬
‫אם דומרני הוא עבריין שמעורב בסכסוך עם עבריינים אחרים‪ ,‬אין הוא היחיד‬
‫בקבוצה זו‪.‬‬

‫‪ .III‬איכונים‪ :‬התביעה טענה שאיכונים שהוצאו לגבי מספרי פלאפון שונים‪,‬‬


‫מוכיחים מיקומם של מחזיקי הפלאפונים השונים במועד הרצח‪ .‬התביעה‬
‫טוענת שהראייה רלוונטית כי הנאשמים החזיקו ביחד בפלאפון מסוים במועד‬
‫הרצח וניתן לדעת היכן היו בסמוך לרצח‪ ,‬בזמן הרצח ואחריו‪ .‬הסניגורים‬
‫תוקפים עניין זה ברובד העובדתי – לא הוכח ששני הנאשמים החזיקו‬
‫בפלאפון ושהיו הדוברים בשיחות הרלוונטיות שהוקלטו‪ ,‬וברובד המשפטי ‪-‬‬
‫הדרך ששיחות אלה נקלטו אינה עומדת בדרישות של חוק האזנת סתר‪.‬‬
‫לנושאים אחרונים אלה אתייחס בנפרד‪ .‬בשלב זה יש לדון בטענה מקדמית‬
‫והיא בדבר קבילותה ומשקלה של ראיית האיכונים‪.‬‬

‫אינני סבור כי יש לדחות את קבילותה של ראיית האיכונים‪ .‬התובע הצביע על‬


‫מקרים בהם ראייה זו הוכרה כקבילה (ע‪.‬פ ‪ 8899/06‬ארמין נ' מ"י ות‪.‬פ‬
‫מ"י נ' אריש ואח')‪ .‬הסניגורים הפנו להחלטת המותב‬ ‫‪2077/06‬‬ ‫(ירושלים)‬
‫בראשותו של כב' השופט טימן (פ"ח (ת"א) ‪ 1120/04‬מ"י נ' רפי אוחנה)‪ .‬באותו‬
‫עניין קבע בית המשפט שאין לקבל את ראיית האיכונים בשל פגמים שונים‬
‫‪741‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שפורטו‪ .‬ברם‪ ,‬אין צורך במסגרת תיק זה להדרש לנושא‪ .‬על רקע מתן‬
‫מקביעות מסוימות‬ ‫החלטת אוחנה‪ ,‬החליטה התביעה‪ ,‬על אף הסתייגותה‬
‫בהחלטה‪ ,‬לעמוד בכל תנאיה תוך כדי הזמנת עדים ונקיטת פעולות שונות‪.‬‬
‫לנוכח קבלת הראיה ע"י בתי משפט שונים‪ ,‬הגשת חוות דעת על ידי התביעה‬
‫ועדות המומחה מטעם הסניגוריה שעניינה היקף ודיוק הראייה‪ ,‬לא הונחה‬
‫בפנינו תשתית לקבוע שראיית האיכונים אינה קבילה‪.‬‬

‫קבילות לחוד ומשקל לחוד‪ .‬ראיית האיכונים משקלה בהתאם לרמת דיוקה‪.‬‬
‫ככל שניתן לסמוך יותר על הראיה וככל שביכולתה לכוון לשטח מצומצם יותר‪,‬‬
‫כך עולה משקלה של הראיה‪ .‬לענייננו‪ ,‬וכפי שיובהר בהמשך‪ ,‬נטען על ידי‬
‫התביעה שיש חשיבות לכך שבזמן הרצח‪ ,‬לפניו ואחריו‪ ,‬נקלטו שיחות‬
‫מפלאפון מסוים באיזור אשקלון ובכפר סילבר‪ .‬שיטת האיכון בנויה‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫על כך שאתרי קליטה מחולקים לסקטורים שונים‪ .‬בדיקת האיכון עשויה לסייע‬
‫למומחה לחוות דעתו שמחזיק פלאפון מסוים נמצא באתר מסוים‪ ,‬בזמן מסוים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬עולה מהמומחים מטעם ההגנה ומטעם התביעה‪ ,‬שראיה זו טרם הגיעה‬
‫לשלב של מדע מדויק‪ ,‬הן בדבר יכולתה להצביע על מיקום מסוים והן בדבר‬
‫המשמעות של קליטת שיחה מאתר מסוים‪.‬‬

‫המחלוקת בין הצדדים בקשר לראיית האיכונים צומצמה לנוכח עמדת התביעה‬
‫בסיכומיה‪ .‬בשל חשיבות הדברים וכדי לא להכריע בנושאים שהצדדים אינם‬
‫חלוקים ביניהם במשפט זה‪ ,‬אביא את הדברים הרלוונטיים כפי שמוצגים על‬
‫ידי התובע‪ ,‬עו"ד למפ‪.‬‬

‫"בקשר למהימנותם ודיוקם של איכונים‪ ,‬נשמעה עדותו של‬


‫המהנדס דוד שאול‪ ,‬מנהל אגף הנדסת רדיו בחברת פרטנר‬
‫תקשורת מטעם התביעה ועדותו של המהנדס אמיר שור‪ ,‬גם כן‬
‫‪742‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מהנדס בשורותיה של חברת פרטנר תקשורת מטעם ההגנה‪.‬‬


‫חקירתם של שני המהנדסים התרכזה בעיקר במפות הכיסוי (ת‪/‬‬
‫‪ 100‬ונספח א' לת‪ .)168/‬אין מחלוקת כי שיחה שרשומה בפלט‬
‫איכון שנקלטה באתר מסוים אכן נקלטה באותו אתר‪ ,‬אבל‬
‫נראה שיש הבדל בגישה בין שני המהנדסים בקשר לביטחון‬
‫שהטלפון שביצע את השיחה אכן היה בתוך השטח המסומן‬
‫במפת הכיסוי כשייך לאותו אתר או סקטור של אתר‪ .‬לאחר עיון‬
‫בעדות שני המהנדסים‪ ,‬נראה שההבדלים ביניהם‪ ,‬למטרתנו‬
‫אינם גדולים‪ .‬אמנם דוד שאול נוקט ב – ‪ 98%‬לבטא הערכתו‬
‫בדבר הדיוק של המפות‪ ,‬כאשר אמיר שור נוקט ב – ‪ ,80%‬אבל‬
‫נראה כי בסופו של דבר אף אחד מהם לא התבסס על מחקר‬
‫סטטיסטי אלא בחר בערך שנראה לו מתאים לבטא מצב בו‬
‫במרבית המקרים המפות נכונות‪ .‬לגבי החריגים‪ ,‬שניהם הצביעו‬
‫על האפשרות של "חפיפה" בין שני סקטורים‪ ,‬במיוחד בצפיפות‬
‫האנטנות באזור עירוני‪ ,‬על מצב של תקלה שגורמת לכך‬
‫ששיחה תיקלט בסקטור אחר של אותו ועל מצב של הפרעה‬
‫מקומית שתגרום לקליטה בסקטור הסמוך‪ .‬מאוד יתכן שאילו‬
‫היתה חשיבות להוכיח שאדם שאוכן בסקטור מסוים אכן היה‬
‫באותו סקטור ולא בסקטור אחר של אותו אתר או בסקטור‬
‫סמוך‪ ,‬יהיה צורך בבדיקה יותר מעמיקה מבדיקת מיקומם של‬
‫האתרים או הסתמכות על מפת כיסוי‪ .‬בדיקה כזו יכולה להיות‬
‫ביצוע שיחות באופן מבוקר ממקומות רלוונטיים והשוואת‬
‫התוצאות עם פלטי האיכון‪ .‬במקרה שלנו אין צורך בבדיקה‬
‫נוספת ואין משמעות להבדלים בגישה של שני המהנדסים‪,‬‬
‫מאחר והחשיבות של האיכונים כאן היא בתזוזות גדולות של‬
‫‪743‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הטלפון שאוכן וריבוי של איכונים באזורים סמוכים כאשר אין‬


‫חשיבות לאבחן בין סקטורים קרובים" (עמ' ‪ 53 – 52‬לסיכומי‬
‫התביעה)‪.‬‬

‫עולה מדברי התובע שראיית האיכונים לא הובאה במטרה ללמד על נוכחותו‬


‫של מחזיק הפלאפון באיזור ספציפי‪ ,‬אלא היעד בהבאת הראיה צנוע יותר‪.‬‬
‫התביעה מעוניינת כי בית משפט יקבע בקווים כלליים שמחזיק פלאפון מסוים‬
‫היה באיזור אשקלון או בכפר סילבר וכן ללמד על כיווני נסיעה של הרכב בו‬
‫נסע מחזיק הפלאפון‪.‬‬

‫הגם שאינני שולל את גישת התביעה‪ ,‬ראוי להבהיר באיזו מידה הראיה לא‬
‫מדויקת‪ ,‬אלא יש בכוחה להצביע על קו כללי‪ .‬ראשית‪ ,‬דברי התובע לפיהם‪,‬‬
‫המומחה מטעם התביעה עמד על ‪ 98%‬של דיוק מפות הכיסוי‪ ,‬והמומחה מטעם‬
‫ההגנה התייחס ל– ‪ ,80%‬אך אף אחד מהם אינו מסתמך על מחקרים‬
‫סטטיסטיים – אכן נכונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין הדבר נטול משמעות‪ ,‬כפי שטען‬
‫התובע‪ .‬חוות דעת מומחה לגבי דיוק של ראיה מדעית‪ ,‬ללא מחקר וכימות‪,‬‬
‫דומה לפסק דין ללא הנמקה‪ .‬החסר פוגע בחוזק המסקנה‪ .‬בל נשכח כי‬
‫הפילוסופים של המדע מפופר ועד הוקינס בימינו‪ ,‬הדגישו את החיוניות‬
‫‪A BRIEF HISTORY OF TIME, Stephen‬‬ ‫במחקר כדי לבסס מסקנה במדע (ראה‪,‬‬
‫‪ ( Hawking, pg 10‬שנית‪ ,‬החסר פועל נגד התביעה‪ ,‬משום שהיא הצד העותר‬
‫להסתמכות על הראיה‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬צודק ב"כ משיב ‪ ,2‬עו"ד חימי‪ ,‬בגישתו‪ ,‬לפיה כדי לעמוד על טיב‬
‫הראיה‪ ,‬די בהפניה לאמרות שונות מפי המומחים מצד ההגנה ומצד התביעה‪.‬‬
‫הסתייגותם של המומחים מדיוק הראיה בכלל ובפרט במקרה זה‪ ,‬הובעה בקול‬
‫צלול וברור ומדברת בעד עצמה‪.‬‬
‫‪744‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫המומחה מטעם התביעה‪ ,‬העד עמוס ורנאי‪ ,‬הסביר שכל אתר מכוון לפי‬
‫פרמטרים שונים ולכן צריך לבדוק בדיקת רדיוס‪ .‬אם לא נערכת בדיקת רדיוס‪,‬‬
‫לא ניתן להגדיר רדיוס של קליטה שעל בסיסה‪ ,‬ניתן לקבוע אמת מידה אחת‬
‫לגבי אתר ואתר‪ .‬באשר לאתרים הרלוונטיים שהינם בעלי מרחקי קליטה‬
‫‪248‬‬ ‫השונים זה מזה‪ ,‬המומחה לא יכול לקבוע מהו מרחק הקליטה שלהם (עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬וכך העיד‪" :‬ש‪ :‬האם זה נכון שכאשר אתה אומר‬
‫לבהמ"ש שאדם מסויים נקלט באתר ‪ X‬אתה לא יכול להגיד‬
‫לבהמ"ש באיזה מקום הוא היה‪ .‬ת‪ :‬מדוייק‪ ,‬בחיים אני לא יכול‬
‫להגיד" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)250‬ועוד‪" :‬אני יכול להגיד שהוא נקלט באתר‬
‫בתוך טווח הקליטה‪ .‬זה אומר שהוא היה בתוך הטווח במשולש‪.‬‬
‫מיקום מדויק אני לא יכול לדעת בדיעבד" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)251‬העדה‬
‫ניקול קראו מטעם התביעה העידה כי היו בעיות בקשר לפלטים של האיכונים‬
‫במקרה דנא‪" :‬בשלב מסוים הסתבר כי קיים הבדל בשם ובכתובת‬
‫האתר של חלק מהאתרים‪ ,‬בין הפלט שאנו הפקנו (בשנת ‪)2007‬‬
‫לבין הפלטים הקודמים שהופקו בשנת ‪ 2003‬טרם זמני" (שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .)546‬המומחה ורנאי הוסיף "‪ ...‬ייתכן שיש סקטור נגדי באתר אחר‬
‫שנמצא בדיוק בצד הדרומי שלו ואם אני נמצא באיזור שסקטור‬
‫של אנטנה אחת מכסה ומנגד סקטור של אנטנה אחרת מכסה‬
‫ויש ביניהם חפיפה‪ ,‬אני אקלט איפה שהאות יותר חזק‪ .‬לשאלה‬
‫האם אוכל לדעת במצב האחרון היכן הוא נמצא‪ ,‬אני משיב שאנו‬
‫מדברים בזמן עבר‪ ,‬אין לי את הנתונים‪ ,‬אני יודע רק על ידי‬
‫בדיקות בשטח‪ .‬לא ערכתי כל בדיקה בשטח‪ .‬היום אני יכול‬
‫לעשות בדיקות אני יכול לגלות סבירות גבוהה יותר או נמוכה‬
‫יותר אבל לא אוכל לדעת מיקום במדוייק" (עמ' ‪ 249‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪745‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫עיון בחוות דעת המומחים מגלה שהמאפיין של העדר דיוק נכון בשני רבדים‪.‬‬
‫רובד אחד הוא ברמה הכללית של ראיית האיכונים ורובד אחר קשור לבדיקות‬
‫הספציפיות שנערכו בחקירת מקרה הרצח‪ .‬הטעם בדבר שתחילת החקירה‬
‫החלה בשנת ‪ 2003‬ואילו על רקע עמדת התביעה שיש להתאים את חוות הדעת‬
‫לנפסק בעניין אוחנה‪ ,‬נערכו מס' בדיקות ארבע שנים לאחר מכן – בשנת‬
‫‪.2007‬‬

‫המומחית מטעם התביעה ניקול קראו התייחסה לפער זמן האמור‪" :‬הפלטים‬
‫הופקו על ידינו ב – ‪ .14.3.07‬בשלב מסוים הסתבר כי קיים הבדל‬
‫בשם וכתובת האתר של חלק מהאתרים‪ ,‬בין הפלט שאנו הפקנו‬
‫‪546‬‬ ‫לבין הפלטים הקודמים שהופקו בשנת ‪ 2003‬טרם זמני (עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬המומחה מטעם התביעה דוד שאול‪ ,‬העיד‪" :‬לשאלה למה לא‬
‫הלכתי ושאלתי את מהנדס האיזור ביחס ל – ‪ 20.7‬מתי עשיתם‬
‫את הבדיקה האחרונה‪ ,‬אני משיב שהבדיקה האחרונה שנעשתה‬
‫מתייחסת לשנת ‪ 2007‬ולא לשנת ‪ 2003‬ואילו בבקשת הפרטים‬
‫שהופנתה אליי נתבקשה התייחסות לשנת ‪ .2003‬איננו מחזיקים‬
‫נתונים מעבר לשבוע" (עמ' ‪ 573‬לפרוטוקול)‪ .‬ובהמשך‪" :‬לשאלה אם‬
‫היו פונים אליי בשנת ‪ 2003‬ולא ב – ‪ ,07‬יכולת לומר לנו באיזה‬
‫מרחק במטרים מכל אתר ואתר בוצעה השיחה‪ ,‬אני משיב שכן‪.‬‬
‫אם אוכל לעשות זאת היום אני משיב שלא (עמ' ‪ 579‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫היבט אחר באשר לקושי להסתמך על תוצאות בדיקת האיכון במקרה‬


‫הקונקרטי קשור לאופי השטח‪ .‬המומחה מטעם ההגנה העיד‪" :‬לשאלה אם‬
‫בשטח עירוני‪ ,‬בדרך כלל כמה אתרים יכולים להיקלט באותה נקודה ולמה‪ ,‬אני‬
‫משיב שבעיקרון בעיר תמיד יש יותר אתרים‪ ,‬ברגע שיש יותר אתרים אז יש‬
‫יותר חפיפות‪ ,‬ההסתברות לחפיפה גדולה יותר‪ .‬בנוסף יש החזרות של הגל‬
‫‪746‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מבתים ומעצמים שונים‪ ,‬זה לא משהו מדויק‪ ,‬אך מנסיון שלי כמעט בכל נקודה‬
‫בעיר קולטים שלושה אתרים ומעלה‪ ,‬בעצמות שונות" (עמ' ‪ 644‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫המומחה מטעם התביעה‪ ,‬דוד שאול‪ ,‬נותן ביטוי לקשיים האמורים באומרו‪:‬‬
‫"לשאלה האם המפה לא בהכרח מייצגת את הנתונים האמיתיים‪ ,‬ולשאלה מה‬
‫השופטים צריכים ללמוד מהמפה הזאת אני משיב‪ ,‬שאני מסכים שהמפה יכולה‬
‫להטעות לכן היא צורפה כנספח ולא כתצהיר מרכזי (עמ' ‪ 586‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העד מדגים את הקשיים בהצבעה מדויקת על האיזורים הרלוונטים לאיזור‬
‫הרצח באשקלון‪..." :‬לשאלה איך אני מסביר שבחוות דעתי בעמ' ‪ 3‬אמרתי‬
‫שסקטור ‪ A5027‬מכסה את השכונה אשקלון סיטי בצידם הדרום מערבי כשאתה‬
‫רואה שזה מכסה גם אזור צפוני בהרבה מאשקלון סיטי‪ ,‬אני משיב שאזור‬
‫הכיסוי המרכזי של הסקטור הרלוונטי‪ ,‬סקטור ‪ A‬הינו אשקלון סיטי‪...‬תתכנה‬
‫נקודות נוספות בהן הסקטור יהיה שליט‪ ,‬במרחק הגדול מקילומטר וחצי אם כי‬
‫הסבירות לתפוס וליזום שיחה על אותה נקודה נמוכה בהרבה‪...‬לשאלה אם‬
‫בכל מקום במפה אני מתכוון שזה הכיסוי העיקרי של האתר וייתכנו חריגות‪,‬‬
‫אני משיב שכן" (ראה עמ' ‪ 591‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫אמיר שור‪ ,‬העיד כמומחה מטעם ההגנה הוא משמש מנהל איזור צפון ומרכז‬
‫באגף רדיוס בחברת פרטנר‪ .‬הוא ציין שהוא נוהג למסור חוות דעת מטעם‬
‫פרטנר למדינה ואף הופיע מס' פעמים בבית משפט כעד מטעמה‪ .‬הוא הותיר‬
‫רושם חיובי מבחינת מקצועיותו‪ .‬הוא התייחס לאי דיוק בתוצאות הבדיקה‬
‫בתשובותיו לשאלות בית המשפט‪" :‬לשאלת בית משפט האם יכול‬
‫להיות מצב שהבדיקה תצביע על איזור א' ובהמשך על איזור ב'‬
‫ושני הנתונים לא יהיו נכונים‪ ,‬אני משיב שזה יכול להיות‪ .‬זה‬
‫יכול להיות בנסיעה‪ ,‬בבניין גבוה‪ ,‬במקום שהכיסוי נמוך או‬
‫מוסתר‪ .‬לשאלת בית המשפט‪ ,‬יש את האיכון שאנו מקבלים‪ ,‬את‬
‫‪747‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫דפי האיכון שאנו מקבלים‪ ,‬זה עד כמה שאני יודע מדויק‪ .‬הוא‬
‫התחיל באתר זה וגמר באתר זה‪ ,‬איפה הוא היה בדיוק זה לא‬
‫מדע מדויק‪ .‬הוא נקלט באתר מסוים‪ ,‬אני יודע לשרטט שטח‬
‫כיסוי של אותו אתר‪ ,‬אבל זה לא מדע מדויק‪ .‬שטח כיסוי לפי‬
‫מפת חיזוי‪ ,‬נותן שטח כיסוי‪ ,‬אני לא יכול להגיד איפה הוא היה‬
‫בתוך שטח הכיסוי הזה‪ .‬זה לא אומר שאם הוא היה בתוך שטח‬
‫הכיסוי הזה‪ ,‬זה לא אומר שהוא לא יכול להיקלט באתרים‬
‫אחרים או הפוך‪ .‬יש פה סדר והמערכת עובדת רוב הזמן לפי‬
‫הסדר ומכוונת לאזורי הכיסוי אבל יש חריגים‪ ...‬כשמנוי נקלט‬
‫באתר בדרום העיר‪ ,‬רוב השיחות שלו ופתאום יש שיחה‬
‫שנקלטה בצפון העיר‪ ,‬ההסתברות יותר נמוכה שיכול להיות‬
‫שהוא היה בצפון העיר אך יכול להיות שהוא היה בדרום העיר‪,‬‬
‫אך נקלט בגלל אתר גבוה‪ ,‬יכול להיות שהוא נקלט באתר בצפון‬
‫העיר‪ ,‬כשהוא בעצם בדרום העיר‪ ...‬הרשת אמורה להתנהל כמו‬
‫שמתכננים אותה אבל זה לא מדע מדויק ואי אפשר להגיד שאין‬
‫פה חריגים" (עמ' ‪ 648 – 647‬לפרוטוקול)‪.‬‬

‫מהאמור עולה שיש לבחון את ראיית האיכונים על רקע אי הדיוק שבה על פי‬
‫חוות דעת המומחים משני הצדדים‪ .‬לכן ניסיון של התביעה להצביע על איכון‬
‫בשכונה מסוימת באשקלון לעומת שכונה אחרת בעיר‪ ,‬שאינה רחוקה ממנה‬
‫יתקל בקשיים‪ .‬מצב זה נגזר מנסיבות הבדיקה בתיק זה‪ .‬ברוח זו יש להתייחס‬
‫לראייה‪ .‬חשיבותה היא בהצבעה על כיווני נסיעה כלליים בזמנים שונים‪ .‬מהצד‬
‫האחר אין לקבל את העמדה שהוצגה כחלופה על ידי הסנגוריה לפיה אין‬
‫לייחס כלל משקל לראיית האיכונים‪ .‬המומחה מטעם ההגנה מסר בחקירתו‬
‫הנגדית‪" :‬לשאלה אם יש איכון שהפלפון נמצא בדרום אשקלון‬
‫‪748‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ואחר‪-‬כך הוא נקלט בלוד ואחר‪-‬כך בתל‪-‬אביב ואחר‪-‬כך בשרון‪,‬‬


‫לשאלה אם זה לא יכול להיות מקרי‪ ,‬אני משיב שבמקרה קיצוני‬
‫‪686‬‬ ‫כזה זה כנראה בגלל שהוא מתקדם מאזור לאזור" (עמ'‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬

‫על סמך חוות הדעת שהוגשו ועמדות הצדדים‪ ,‬יוצא כי בנסיבות תיק זה ראיית‬
‫האיכונים קבילה ומשקלה דיו כדי לקבוע כיווני נסיעה במרחקים לא קצרים‪,‬‬
‫אך לא באיזורים של מספר קילומטרים בתוך עיר‪ .‬כפי שיובהר‪ ,‬התובע מיישם‬
‫את האמור ביחס לפלאפון מסוים ולנסיעות מסוימות‪ .‬טרם אפרט בעניין‪ ,‬יש‬
‫לזכור שראיית האיכונים אינה עומדת לבדה‪ ,‬אלא משולבת עם האזנות סתר‬
‫ושיחות מסוימות‪ .‬מצב זה מחייב דיון מקדמי בטענת הסניגוריה ששיחות שונות‬
‫שהוקלטו אינן קבילות בשל דרישות חוק האזנות סתר ופגמים בצווים‬
‫הרלוונטיים שניתנו על ידי בית משפט לפי חוק זה‪ .‬לאחר הדיון המקדמי‪ ,‬ניתן‬
‫יהיה להתייחס לעמדת התביעה שיש בראיות הנ"ל משום חיזוק לעדותו של‬
‫סנקר‪.‬‬

‫‪ .IV‬האזנות סתר‪ :‬במהלך שמיעת הראיות‪ ,‬הגישה התביעה ‪ 3‬צווים למתן היתר‬
‫להאזנת סתר (ת‪ 125/‬עד ת‪ )127/‬חתומים ע"י נשיא בית המשפט המחוזי‬
‫בבאר‪-‬שבע באותה תקופה (להלן‪" :‬הנשיא לשעבר")‪ .‬המשותף לצווים אלה‬
‫הוא מתן היתר להאזין לשיחות בטלפון ציבורי שנמצא בבית הסוהר של‬
‫"יגאל ז'אנו ואחרים המעורבים עמו בפלילים"‪ .‬לטענת סניגורו של‬
‫נאשם ‪ ,2‬עו"ד חימי‪ ,‬צווים אלה פגומים ועל כן לא ניתן לקבל כראייה שיחות‬
‫שהוקלטו מכוחם‪ .‬טעמיו של הסניגור הם כדלקמן‪ :‬א‪ .‬הנשיא לשעבר לא‬
‫נימק את החלטתו‪ ,‬הצו גורף מדי – "מעורבים עמו בפלילים" – ושיחה אחת‬
‫מתייחסת לשיחת רקע ולא לשיחה בין המתקשר והעונה לשיחה‪.‬‬
‫‪749‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫במהלך הדיון בבית המשפט‪ ,‬דחינו את התנגדות הסניגורים להגשת הראייה‬


‫בשל לשון הצו וההקשר של השיחה‪ .‬הוספנו בהחלטה שבמידת הצורך נרחיב‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬באשר לטענה שכב'‬ ‫‪320-321‬‬ ‫בעניין במסגרת הכרעת הדין (עמ'‬
‫הנשיא לשעבר נמנע מלנמק את מסקנתו‪ ,‬אסתפק בהערה‪ ,‬שלעניות דעתי‪,‬‬
‫אכן ראוי לנמק מתן צו היתר ויופנה המעיין לטופס הבקשה המוגש בנוסחו‬
‫היום לנשיא או לסגן נשיא של בית המשפט המחוזי למתן היתר להאזנת סתר‬
‫הכולל טופס החלטה עם משבצת לנימוקים – בניגוד למצב ששרר במועד מתן‬
‫הצו הרלוונטי בתיק זה‪ .‬ברם‪ ,‬הגם שראוי לנמק את ההחלטה למתן היתר‬
‫וכאמור אין הנמקה כזו בענייננו‪ ,‬הסניגורים לא הצביעו על עיגון בחוק או‬
‫בפסיקה למסקנה לפיה העדר הנמקה מאיין את תוקפו של הצו‪ .‬במובן זה‬
‫הדבר אינו שונה מגזר דין אשר אינו מנומק שמחייב נאשם בעונש מסויים‪.‬‬
‫מצב דברים כזה‪ ,‬עשוי להביא לביטול גזר הדין בערעור אך אין לומר שגזר‬
‫הדין על פניו אינו בתוקף‪ .‬באשר לטענה שהצו גורף מדי‪ ,‬צודק התובע‬
‫שמשיקולים מעשיים ועל מנת ליישם את מטרת חוק האזנת סתר‪ ,‬הפסיקה‬
‫הכירה גם במצב של היתר כללי‪ ,‬מבלי לקבוע רשימה סגורה של שמות‪ ,‬ואכן‬
‫זהו הנוהג – דוגמת שיחותיו של ראובן ואחרים המעורבים עמו בפלילים (ראה‬
‫מ"י נ' נחמיאס פ"ד מ"ט (‪.)309 )3‬‬ ‫‪1302/92‬‬ ‫ע‪.‬פ‪.‬‬

‫באשר להסתייגות הסניגור שעסקינן בשיחת רקע‪ ,‬ראוי להציג את התשתית‬


‫העובדתית‪ .‬בסמוך לזמן הרצח התקשר יגאל ז'אנו וביקש את מספר הפלאפון‬
‫של אחיו‪ ,‬נאשם ‪ .1‬הוא התקשר למספר שקיבל ועל פי טענת התביעה שוחח‬
‫כאשר ברקע נשמעו צעקות ועל פי הנטען‪ ,‬קולו של נאשם ‪ .1‬עוד‬ ‫‪2‬‬ ‫עם נאשם‬
‫נטען ע"י התביעה‪ ,‬כי הנאשמים ואחרים נסעו באותו שלב יחדיו ברכב אחד‬
‫שהיה מעורב ברצח‪ .‬כפי שציינו בהחלטה שניתנה על ידינו במהלך המשפט‪,‬‬
‫הקשר הדברים‪ ,‬לשון הצו ונסיבות המקרה תומכים במסקנה שהצו כפי שניתן‬
‫ע"י הנשיא לשעבר בתוקף לגבי השיחה האמורה‪ .‬ניסיון להפריד בין השיחות‬
‫‪750‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫יהא במקרה זה מלאכותי‪ .‬למעשה מדובר בשיחה אחת כאשר המתקשר‪ ,‬על‬
‫הנשמע על פי‬ ‫‪1‬‬ ‫פי הנטען‪ ,‬יגאל ז'אנו ז"ל‪ ,‬מעוניין לדבר דווקא עם נאשם‬
‫הנטען ברקע‪ .‬לכן אין מקום לקבל את התנגדות הסניגוריה לקבלת החומר‬
‫שהוא תוכן השיחה‪.‬‬

‫טענה מקדמית נוספת היא כי השיחה הנדונה לעיל הוקלטה על גבי דיסק‪.‬‬
‫מוסכם כי דיסק המקור לא הוגש בשל הפגם הטכני שדבק בו‪ .‬אף כאן ניתן‬
‫לקבל את תשובת ב"כ המדינה עו"ד למפ‪ ,‬לפיה כלל הראייה הטובה ביותר‬
‫איננו אומר שהיה ואינה בנמצא‪ ,‬כי אז לא ניתן להסתפק בראייה אחרת‬
‫פ"ד נב' (‪ ,)791 )1‬קבע בית‬ ‫‪2801/95‬‬ ‫להוכיח את הדברים‪ .‬בעניין קורקין (ע‪.‬פ‪.‬‬
‫המשפט העליון מפי כב' השופט קדמי תוך הסתמכות על פסק דין שניר (ע‪.‬פ‪.‬‬
‫פ"ד ל"ח (‪ ,)169 )4‬שניתן להסתפק בתמלילים של שיחה לאחר‬ ‫‪869/81‬‬

‫שהסלילים בקלטת נמחקו שלא בזדון‪ .‬קל וחומר לענייננו‪ ,‬כאשר הראייה‬
‫שהוגשה היא עותק דיגיטלי בצורה של דיסק סי‪.‬די‪ .‬זהה למקור‪ .‬מהחומר‬
‫עולה שכאן‪ ,‬כמו בקורקין‪ ,‬לא מדובר בהשמדת ראייה בזדון אלא בפגם שמונע‬
‫הגשת החומר המקורי‪ .‬יוצא שכלל הראייה הטובה ביותר עומד בעינו אך בית‬
‫המשפט נכון לקבל לעתים את הראייה הטובה ביותר המצוייה בנסיבות בהן‬
‫עולה שלא ניתן להגיש את המקור בשל מצב שהתרחש ביחס לראייה – אובדן‬
‫או תקלה – ולא בשל זדון וכן שהעותק המוגש נאמן למקור‪ .‬יודגש שנשמעו‬
‫ראיות בנושאים אלה מטעם התביעה‪ .‬לאחר שנדחו הטענות המקדמיות של‬
‫הסניגוריה‪ ,‬יש לדון בראיות המשולבות של האיכון והאזנת הסתר לגופן‪.‬‬

‫התביעה מסתמכת בעיקר על תוכנן של שלוש שיחות שהתרחשו‪ ,‬שתיים מהן‬


‫שאוזכרו לעיל כארבע דקות לאחר הרצח והשיחה השלישית כשעה לאחר מכן‬
‫השלישית"‬ ‫ו"השיחה‬ ‫השנייה"‬ ‫"השיחה‬ ‫הראשונה"‪,‬‬ ‫"השיחה‬ ‫(להלן‪:‬‬
‫בהתאמה)‪ .‬השיחות הן בין יגאל ז'אנו (ז"ל)‪ ,‬לטלפון מס' ‪( 066-354260‬להלן‪" :‬‬
‫‪751‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫‪ .)"260‬האיכונים מתייחסים למיקום הפלאפון‪ ,‬לרבות כיוון הנסיעה מהצפון‬


‫לאשקלון בסמוך לרצח‪ ,‬מיקום הפלאפון בזמן הרצח בזמן השיחה הראשונה‬
‫והשנייה ובהמשך הערב‪ .‬נוכח קצב שינוי מיקום הפלאפון על פי ראיית‬
‫האיכונים‪ ,‬עולה שמחזיק הפלאפון נסע ברכב‪ .‬לכן הצדדים התייחסו למיקום‬
‫הרכב בזמנים שונים סביב הרצח כאשר עמדת התביעה היא שברכב ממנו ירו‬
‫על המנוחה שנסעה ברכב האחר‪ ,‬החזיק אחד מהנוסעים את פלאפון ‪ .260‬על‬
‫מנת לערוך סדר בדברים‪ ,‬יוצגו ארבעה נושאים רלוונטים להערכת משקל‬
‫הראייה‪ )1 :‬למי שייך פלאפון ‪ )2 .260‬מי שוחח בשיחה השנייה בה נשמעה‬
‫שיחת הרקע כארבע דקות לאחר הרצח‪ )3 .‬ממצאים שניתן לקבוע באשר‬
‫למיקום הרכב על פי האיכונים‪ )4 .‬משמעות השיחה השלישית‪.‬‬

‫ד) ‪ .1‬למי שייך פלאפון ‪ :260‬כדי לייחס תוכן השיחה השנייה‬


‫לנאשמים‪ ,‬על התביעה להוכיח כי הפלאפון היה ברשותם באותו שלב או‬
‫פעל בתקופה‬ ‫‪260‬‬ ‫שניתן לזהות את הדוברים‪ .‬לטענת התביעה‪ ,‬פלאפון‬
‫הסמוכה לרצח "בזירה התקשורתית" של הנאשמים‪ .‬לביסוס מסקנה זו‪,‬‬
‫לבין פלאפונים אחרים‬ ‫‪260‬‬ ‫מפנה התובע לשיחות שהתקיימו בין פלאפון‬
‫בימים הסמוכים למקרה הרצח‪ .‬למשל‪ ,‬יום אחד לפני הרצח‪ ,‬התקשר‬
‫יגאל ז'אנו לזוגתו של נאשם ‪ ,1‬רחל וטורי‪ ,‬ושאל אותה מה הטלפון של‬
‫בגה – נאשם ‪ .2‬היא מוסרת את המספר ‪ .260‬למחרת‪ ,‬בשיחה הראשונה‬
‫ביום הרצח שהתרחשה כשלוש דקות לאחר ביצוע המעשה‪ ,‬התקשר‬
‫יגאל ז'אנו ז"ל למספר מסוים ושאל את האדם שענה מה מספרו של‬
‫ותשובת העונה היתה ‪ .260‬יגאל מתקשר מיד‬ ‫‪1‬‬ ‫מישו‪ ,‬הכוונה לנאשם‬
‫ומתנהלת השיחה השנייה שהוזכרה לעיל ואליה אתייחס בהמשך‪ .‬מכאן‬
‫ו‪ .2 -‬יצוין שבשיחה‬ ‫‪1‬‬ ‫מסקנת התובע שהפלאפון שייך לנאשמים‬
‫השלישית שהתנהלה שעה לאחר הרצח שוחחו יגאל ואחיו נאשם ‪.1‬‬
‫יגאל התקשר לאחיו פעם נוספת כשעה לאחר מכן אך למספר פלאפון‬
‫‪752‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אחר‪.‬‬

‫אינני סבור שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהפלאפון ‪260‬‬
‫היה בשימושם של נאשמים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬בלבד‪ .‬עצם המונח זירה תקשורתית‬
‫בין שני אנשים שאינם נשואים או מתגוררים יחד‪ ,‬מעלה את האפשרות‬
‫שהזירה אינה מוגבלת רק לשניהם אלא למעגל רחב יותר‪ .‬בענייננו‪ ,‬לא‬
‫הנאשמים העידו כי במסגרת‬ ‫מדובר באפשרות תאורטית‪ ,‬שהרי‬
‫עבודתם בחלוקת ביצים‪ ,‬פלאפון ‪ 260‬שימש את נאשם ‪ 1‬והעובדים עמו‬
‫בחלוקת ביצים‪ .‬נאשם ‪ 1‬העיד שלא היה לו פלאפון אלא מירס ואישר‬
‫שהיה עושה שימוש גם בפלאפון ‪ .260‬התביעה הזמינה להעיד את אלי‬
‫שושן‪ .‬העד שושן מסר שהוא עבד בחלוקת ביצים בשוק בתקופה‬
‫הרלוונטית‪ .‬הוא הסביר כי עובד עם אחיו של נאשם ‪ 2‬ניסים וגם מכיר‬
‫את נאשם ‪ .2‬הוא הוסיף שיצא לו לדבר עם נאשם ‪ 2‬בפלאפון כאשר‬
‫האחרון התקשר אליו בענייני עבודה‪ .‬למשל‪ ,‬ביחס למחירים‪ .‬הוא אישר‬
‫שבתאריכים שלפני אירוע הרצח התקיימו הרבה שיחות מהפלאפון ‪260‬‬
‫לפלאפון שלו (ראה עמ' ‪ 265-268‬לפרוטוקול)‪ .‬לדעתי‪ ,‬יש משקל‬
‫לעדות זו‪ .‬היא מחזקת את טענת הנאשמים שנעשה שימוש בפלאפון‬
‫‪ 260‬גם לצרכי עבודה‪ .‬התביעה אינה טוענת שהעד אלי שושן שהעיד‬
‫מטעמה הינו עבריין או מעורב במלחמת הכנופיות‪ .‬הוא אישר שנאשם ‪2‬‬
‫עסק במכירת ביצים ופעמים רבות אנשים ממשפחת גנון היו מעורבים‬
‫בעבודה בביצים‪ .‬נוסף על כן‪ ,‬מהשיחות עולה שגם יגאל ז'אנו לא ידע‬
‫למי שייך פלאפון ‪ .260‬נכון שיום אחד לפני הרצח הוא למד משיחת‬
‫טלפון שהפלאפון בחזקת נאשם ‪ 2‬ולמחרת ביום הרצח נמסר לו‬
‫שהפלאפון שייך לנאשם ‪ .1‬העולה מכאן שהפלאפון לא היה אצל אדם‬
‫‪753‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אחד‪ .‬לעתים היה בהחזקת נאשם ‪ 1‬ולעתים בהחזקת נאשם ‪ ,2‬אך על‬
‫רקע כל האמור ובהעדר מעקב לתקופה שמעבר למספר ימים‪ ,‬לא ניתן‬
‫לשלול את האפשרות שהפלאפון לא היה בשימושם הבלעדי‪ .‬עצם מונח‬
‫התביעה "זירה תקשורתית"‪ ,‬מרחיב את האפשרויות ולא מצמצם אותן‪.‬‬
‫מכאן מסקנתי שהתביעה הוכיחה שהנאשמים עשו שימוש בפלאפון‬
‫‪ 260‬אך לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהם ורק הם השתמשו‬
‫בפלאפון‪.‬‬

‫ד) ‪ .2‬מי הם דוברי השיחה השנייה‪ :‬על פי התביעה‪ ,‬התשובה‬


‫לכך היא‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הנאשמים‪ .‬להוכחת עמדה זו מפנה התביעה לאנשי‬
‫משטרה אשר העידו כי זיהו את הנאשמים כדוברים בשיחה‪ .‬ברם‪ ,‬כפי‬
‫שיובהר‪ ,‬לא ניתן לקבל מסקנה זו בשל העמדות השונות שהוצגו ע"י‬
‫אנשי משטרה שונים‪ ,‬וחוות דעת המומחית מטעם ההגנה שלא נחקרה‪.‬‬
‫מטעם התביעה העידו ‪ 3‬אנשי משטרה‪ .‬גב' מיה בלקר תימללה את‬
‫השיחה השנייה וזיהתה את קולו של נאשם ‪ 1‬כאחד הקולות הנשמעים‬
‫ברקע‪ .‬היא לא זיהתה את נאשם ‪( 2‬ראה נ‪8/‬א')‪ .‬בתמליל שנערך ע"י‬
‫החוקר בן עמי (ראה נ‪8/‬ב')‪ ,‬אין זיהוי של הנאשמים כדוברים בשיחה‬
‫אלא של יגאל ז'אנו בלבד‪ .‬פקד איריס רייס מפקדת היחידה‪ ,‬האזינה‬
‫לשיחה וזיהתה את שני הנאשמים (נ‪8/‬ג')‪ .‬יוצא‪ ,‬שחוקרת אחת לא‬
‫זיהתה את נאשם ‪ 2‬אלא רק את נאשם ‪ ,1‬חוקרת אחרת זיהתה את‬
‫שניהם וחוקר שלישי לא זיהה אף אחד מהם‪ .‬יצוין‪ ,‬שהחוקרת אשר‬
‫זיהתה את שני הנאשמים‪ ,‬פקד איריס רייס‪ ,‬שמעה את השיחה למעלה‬
‫משנתיים לאחר האירוע‪ .‬החוקרת רחל דוידוביץ אישרה שלא נעשה‬
‫שימוש בעזרים הטכניים הקיימים בידי המשטרה‪ .‬אחרון‪ ,‬סניגורו של‬
‫‪754‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫נאשם ‪ 1‬הגיש חוות דעת של המומחית סימה שגב גלעד (נ‪)18/‬‬


‫שהסתמכה על עזרים ממוחשבים‪ .‬מסקנתה היא שלא ניתן לזהות קולו‬
‫של נאשם ‪ 1‬בשיחה השנייה ‪"-‬האפשרות לזיהוי חד משמעי של‬
‫איננה‬ ‫קודמת‬ ‫הכרות‬ ‫סמך‬ ‫על‬ ‫שבמחלוקת‬ ‫הדובר‬
‫סבירה‪ ...‬הקטע שבמחלוקת אינו יכול לשמש בסיס לאפיון‬
‫קול ולהשוואה בין דוברים הן מבחינה מדעית והן מבחינה‬
‫אינטואיטיבית"‪ .‬היא הוסיפה שבמשפט המיוחס לנאשם ‪ ,1‬ישנן "רק‬
‫הדובר‬ ‫אפיון‬ ‫לצורך‬ ‫לבודד‬ ‫שניתן‬ ‫הבהרות‬ ‫שתי‬
‫שבמחלוקת‪ .‬על פי מידע מצומצם הנ"ל אין כל אפשרות‬
‫לקבל מידע משמעותי לגבי תכונות הדיבור הספציפי של‬
‫הדובר" (נ‪ .)18/‬יודגש שהמומחית עבדה במשטרה תקופה של כ‪25 -‬‬
‫שנה מהן ‪ 21‬שנה שימשה בתפקיד ראש מעבדת הקול הארצית של‬
‫המחלקה לזיהוי פלילי‪ .‬חוות דעת המומחית הוגשה בהסכמה מבלי‬
‫שהתביעה ביקשה לחקור אותה‪ .‬המשמעות ברורה‪ .‬יש להעניק משקל‬
‫רב לחוות הדעת האמורה שלא נסתרה‪ .‬המסקנה היא שעם כל הכבוד‬
‫לניסיון של החוקרים מטעם המשטרה‪ ,‬אין לקבוע שהנאשמים זוהו‬
‫כדוברים בשיחה‪ ,‬כעובדה מוכחת‪.‬‬

‫על רקע קביעות אלו בדבר השתייכות פלאפון ‪ 260‬וזיהוי הדוברים‬


‫בשיחה השנייה‪ ,‬ראוי להציגה‪ .‬מהחומר עולה כי הרצח בוצע‬
‫בשעה ‪ .22:52‬כך עולה משיחות פלאפון של רווח ועד במקום‪.‬‬
‫הצדדים אינם חלוקים על נתון זה‪ .‬בשעה ‪ 22:55‬התקשר יגאל‬
‫ז'אנו ז"ל לפלאפון אחר וביקש את מספרו של נאשם ‪ 1‬ובתשובה‬
‫מקבל את המספר ‪ .260‬זוהי השיחה הראשונה‪ .‬השיחה השנייה‬
‫‪755‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מתרחשת בשעה ‪ .22:56‬מלל השיחה הינו כדלקמן‪:‬‬


‫" גבר‪ :‬האלו?‬
‫יגאל‪ :‬מה העניינים אחי?‬
‫גבר‪ :‬בסדר‪...‬‬
‫יגאל‪ :‬מה איתך?‬
‫גבר‪ :‬הכל בסדר‪..‬‬
‫יגאל‪ :‬הכל בסדר?‬
‫גבר‪ :‬אה‪ ,‬אה‪ ,‬יגאל אחי‪ ,‬בסדר‪..‬‬
‫יגאל‪ :‬מה קור‪..‬מה זה רעש הזה?‬
‫גבר‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אחי בסדר‪ ,‬כלום‪..‬כלום‪..‬‬
‫יגאל‪ :‬מה איתך?‬
‫גבר‪ :‬אה ‪ ,‬אחי?‬
‫יגאל‪ :‬הכל בסדר?‬
‫גבר‪ :‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אחי הכל בסדר כפרה‪...‬‬
‫טוב כפרה אחי אה‪..‬‬
‫יגאל‪ :‬טוב תשמרו על עצמכם אחי‪..‬‬
‫גבר‪ :‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬כפר‪..‬‬
‫יגאל‪ :‬ביי‪ ,‬אחי‪ ,‬ביי‬
‫גבר‪ :‬ביי‪ ,‬ביי‬

‫נשמעים ברקע ‪:‬‬


‫"גבר ‪" :"1‬מה איתך‪ ,‬אתה לא צריך להתבאס‪"..‬‬
‫גבר ‪" :2‬עזוב אותי‪ ,‬עזוב אותי‪ ,‬עזוב אותי‪ ,‬עזוב‬
‫אותי‪ ,‬עזוב אותי‪ ,‬עזוב אותי‪..‬אין לי עצבים‪..‬תפקיד‬
‫לעשות‪..‬סע‪,‬‬ ‫מה‬ ‫לי‬ ‫להגיד‬ ‫בא‬ ‫גם‬ ‫אתה‬ ‫שלי‬
‫‪756‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫זה‪..‬שתוק‪ ,‬תן לי לעשות מה אני יודע‪...‬עזוב אותי‬


‫בשקט‪..‬יורד לוודא מי בפנים מאחורה מ‪( "..‬ת‪129 /‬‬
‫שיחה ‪.)14272‬‬

‫קריאת תוכן השיחה מעלה חשד שמדבר בעד עצמו‪ .‬ברם‪ ,‬כוחו‬
‫מוגבל בשל מספר טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬הדוברים ברקע כאמור לא‬
‫זוהו ולא ניתן לדעת מי החזיק בפלאפון ‪ .260‬שנית‪ ,‬אף‬
‫התביעה לא הוכיחה‪ ,‬שאף לשיטתה כי תוכן השיחה מוכיח‬
‫ביצוע הרצח ע"י הנאשמים‪ .‬גם בהנחה – ואין לקבל הנחה זו –‬
‫שהוכח ששני הנאשמים הם הדוברים בשיחה‪ ,‬אין באמרה‬
‫בסיס עצמאי להרשעת הנאשמים‪ .‬גם אין בתוכן הדברים לחזק‬
‫את טענת סנקר ששני הנאשמים הודו בפניו‪ .‬אגב‪ ,‬התביעה‬
‫טענה שהעובדה ששומעים קולות של שלושה אנשים בשיחה‪,‬‬
‫תואמת את דברי סנקר ששלושה אנשים נסעו ברכב בזמן‬
‫הרצח‪ .‬ברם‪ ,‬שמיעת ‪ 3‬דוברים רק מוכיחה שלפחות היו ‪3‬‬
‫אנשים ברכב‪ .‬אין הכרח שכל מי שנכח ברכב בחר להשתתף‬
‫בשיחה‪ .‬התביעה גם טענה על פי ראיית האיכונים שהשיחה‬
‫מתנהלת שעה שהרכב מצוי בכפר סילבר‪.‬‬

‫ד) ‪ .3‬ממצאים שניתן לקבוע על פי ראיית האיכונים‬


‫בדבר מיקום הרכב‪ :‬תחילה יש להפנות לניתוח ראיית האיכונים‬
‫שהובאה לעיל‪ .‬כזכור‪ ,‬אף התביעה לא התעלמה מהקושי בקביעת‬
‫נקודות מיקום ספציפיות בזמן מסוים והדגישה את המטרה בהצגת‬
‫קווים כלליים של נסיעת הרכב (ראה עמ' ‪ 52-53‬לסיכומי התביעה)‪.‬‬
‫המומחים מטעם שני הצדדים הצביעו על הקושי להוכיח דיוק‬
‫‪757‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫במיקום מכשיר הפלאפון בעת שיחת פלאפון בסקטור מסוים לעומת‬


‫סקטור אחר שמצוי בסמוך לו‪ .‬מכאן‪ ,‬ניתן לקבוע שהרכב היה‬
‫באזור אשקלון‪ ,‬אך לא ניתן לדעת למשל באיזו שכונה‪ .‬בוודאי לא‬
‫ניתן להוכיח שהרכב היה בזירת הרצח בשעה ‪ .22:52‬הנפקות של‬
‫ראיית האיכונים היא שהרכב נכנס לאשקלון בסמוך לשעה ‪.22:30‬‬
‫בסמוך לשעה ‪ 23:00‬נסע הרכב צפונה ונקלטו שיחות בצומת ראם‪,‬‬
‫סביון‪ ,‬רמת גן‪ ,‬ת"א‪ ,‬גבעתיים ועד לשיחה האחרונה ברמת השרון‪.‬‬
‫השיחה בת"א‪-‬גבעתיים בשעה ‪ ,23:51‬כשעה לאחר הרצח‪ -‬היא‬
‫השיחה השלישית‪ ,‬והשיחה האחרונה ברמת השרון היא בשעה‬
‫‪.00:43‬‬

‫הגעת הרכב לאשקלון בסמוך לרצח‪ ,‬נוכחותו באזור אשקלון בזמן‬


‫הרצח‪ ,‬ונסיעתו צפונה לאחר הרצח –מסלול זה עשוי להצביע על‬
‫חשד מסוים‪ ,‬אך לא מעבר לכך‪ .‬אף בהנחה ששני הנאשמים היו‬
‫ברכב‪ -‬וכפי שהוסבר ויוסבר‪ ,‬הדבר לא הוכח ‪ -‬בל נשכח כי‬
‫הנאשמים מתגוררים באשקלון ולכן נוכחותם במקום כשלעצמה‬
‫מובנת‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬נסיעה במסלול המתואר יכולה להיות נחלת‬
‫מספר כלי רכב ואיננה קושרת את הרכב לביצוע המעשה‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬האיכונים אף מעלים קשיים מסוימים‪ .‬למשל‪ ,‬התובע מסכים‬
‫שכבר מספר דקות לפני הרצח הרכב החל לנסוע צפונה‪ .‬הסניגור‬
‫של נאשם ‪ 2‬גם טען שגרסתו של סנקר בדבר אופן התרחשות‬
‫הרצח לרבות השלב של "וידוא הריגה" אינה מתיישבת עם‬
‫המסקנה לפיה הרכב היה בכפר סילבר תוך פחות מ‪ 4 -‬דקות לאחר‬
‫הרצח‪ .‬ייתכן וניתן ליישב את הדברים‪ ,‬אך נאמן לשיטה שהוצגה‬
‫לעיל‪ ,‬שכאמור אף מוצאת תימוכין בדברי התובע‪ ,‬לא ניתן לסמוך‬
‫‪758‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫על הקביעות המדויקות בדבר מיקום הרכב בשעה מסוימת‪.‬‬


‫תרומתה של הראיה אינה אפסית‪ ,‬כטענת הסניגורים‪ ,‬אך מנגד היא‬
‫מצטמצמת להצבעה כאמור על קווי נסיעה כלליים בלבד של‬
‫הרכב‪.‬‬

‫ד) ‪ .4‬משמעות השיחה השלישית‪ :‬כשעה לאחר הרצח‪ ,‬ב –‬


‫‪ ,23:51‬בעוד הרכב נוסע צפונה‪ ,‬התקיימה שיחה שהוגדרה לעיל‬
‫כשיחה השלישית‪ .‬יגאל התקשר שוב למכשיר ‪ 260‬ולשיחה זו עונה‬
‫נאשם ‪ .1‬להלן השיחה בין שני האחים‪" :‬יגאל‪ :‬מה העניינים מישו?‬
‫מ‪ .‬ואאלה על הכייפאק‪ .‬מה המצב? י‪ .‬מה איתכם‪ ,‬הכל‬
‫בסדר? מ‪ .‬כן‪ ,‬הכל רגיל אחי‪..‬מה קורה? י‪ .‬ווואלה‪..‬בלאגן‬
‫באשקלון‪..‬מישו‪ :‬כן שמעתי‪..‬י‪ .‬מי זה הילד הזה? מ‪ .‬אחד‬
‫שמעתי יניב רווח‪..‬יגאל‪ :‬ובחורות משהו‪ ,‬לא? מישו‪ :‬כן‪ .‬י‪.‬‬
‫מי אלה הבחורות? מ‪ .‬לא יודע‪ .‬י‪ .‬שמעתי עכשיו אמר לי‬
‫יורם החשמלאי‪ .‬מ‪ .‬כן‪..‬שמענו גם עכשיו"‪ .‬האחים ממשיכים‬
‫בשיחת חולין‪.‬‬

‫מספר נקודות לציון‪ .‬ראשית‪ ,‬בניגוד לשיחה השניה‪ ,‬כאן ניתן לדעת מי‬
‫שוחח עם יגאל‪ ,‬שהרי הוא פותח את השיחה בפניה למישו – כינוי לנאשם‬
‫‪ .1‬סניגורו של נאשם לא חלק על כך‪ .‬שנית‪ ,‬נאשם ‪ 1‬לא התוודה בפני‬
‫אחיו באופן ישיר‪ ,‬או בעקיפין וגם לא גילה פרטים המלמדים על ידיעה‬
‫מוקדמת באשר לאירוע‪ .‬שלישית‪ ,‬יגאל ששוהה במאסר‪ ,‬יזם את השיחה‬
‫וגילה ידיעת פרטים אודות הרצח‪ ,‬שעה לאחר התרחשותו‪ .‬דבר זה מלמד‬
‫על הנתיב התקשורתי ומהירות "נסיעת" המידע‪ .‬כן עולה שזוהי השיחה‬
‫הראשונה בין האחים לאחר הרצח‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬שידיעה על המקרה תוך‬
‫‪759‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫שעה לאחר התרחשותו מעלה חשד נגד נאשם ‪ ,1‬אך באותה מידה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬היא מעלה חשד נגד יגאל‪ ,‬שהינו הגורם שמזכיר ראשון את‬
‫מקרה הרצח וגם מסר פרטים מעודכנים אודות המקרה ‪ -‬ברור הוא‬
‫שיגאל לא לקח חלק פעיל ברצח‪ ,‬בשל שהותו במאסר‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬השיחה חשובה בשל סיבה אחרת‪ .‬נאשם ‪ 1‬עושה שימוש בפלאפון‬
‫‪ 260‬שעה לאחר הרצח‪ .‬מצב דברים זה מחזק את האפשרות שהוא‬
‫החזיק את הפלאפון האמור גם שעה לפני כן בזמן השיחה השניה‪ .‬ושוב‪,‬‬
‫לא מדובר בראיה ישירה‪ ,‬אלא במעין הסקת מסקנה נסיבתית‪ ,‬שלא‬
‫מוכחת‪ .‬למשל‪ ,‬לא ניתן לשלול שנאשם ‪ 1‬הצטרף לרכב בשלב מאוחר‬
‫יותר שכן על פי ראיית האיכונים השיחה מתנהלת כאשר הפלאפון מצוי‬
‫באזור תל אביב ‪ -‬גבעתיים‪ .‬גם אם נצא מתוך הנחה שנאשם ‪ 1‬היה ברכב‬
‫בזמן השיחה השניה‪ ,‬לא ניתן לדעת‪ ,‬בשל קשיי הזיהוי שתוארו לעיל‪,‬‬
‫איזה אמרות‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בתוך השיחה ניתן לשייך אליו‪ .‬ברם‪ ,‬עולה מן‬
‫האמור‪ ,‬שהשיחה השלישית מעוררת חשד לתשתית נסיבתית מסוימת‬
‫נגד נאשם ‪ ,1‬אך לא מעבר לכך‪ .‬בהקשר זה יש להפנות לניתוח תוכן‬
‫השיחה השנייה שהוצגה לעיל‪ ,‬גם בהנחה שנאשם ‪ 1‬נסע בתוך הרכב‬
‫באותו שלב‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬כי השיחה השניה על תוכנה איננה מוכיחה‬
‫שנוסעי הרכב היו מעורבים ברצח‪ .‬בל נשכח כי על מנת להרשיע על‬
‫סמך תשתית נסיבתית‪ ,‬הפסיקה דורשת כי תשתית זו תוביל למסקנה‬
‫אחת ויחידה‪ .‬זה איננו המצב כאן‪ .‬מהצד האחר‪ ,‬יושם אל לב‪ ,‬מצבו של‬
‫נאשם ‪ .2‬לא הוכח שהוא היה ברכב בזמן השיחה השניה ואף לא הוכח‬
‫שהוא היה ברכב בזמן השיחה השלישית‪ .‬יוצא‪ ,‬שהתשתית הנסיבתית‬
‫האמורה קיימת לגבי נאשם ‪ 1‬אך לא לגבי נאשם ‪ .2‬אין לצאת מתוך‬
‫הנחה כי ראיה שקושרת את נאשם ‪ 1‬לפלאפון באותו ערב‪ ,‬בהכרח‬
‫‪760‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫קושרת את נאשם ‪ 2‬אליו‪.‬‬

‫ד) ‪ .5‬שקרי הנאשמים ביחס להכרות סנקר‪ :‬הנאשמים העידו‬


‫והכחישו כל מעורבות ברצח ובניסיון לרצח‪ .‬באופן כללי נראה שהם ניסו‬
‫להרחיק את עצמם מכל ראייה שעשוייה לקשור אותם לעבירות‬
‫האמורות‪ .‬לא ניתן לומר שעדותם בעלת משקל רב בבוא בית משפט‬
‫להכריע את דינם‪ .‬הטעם לדבר‪ ,‬שהתביעה לא הצביעה על שקרים‬
‫מבוססים ביחס לגירסת סנקר בדבר תאור המקרים אלא אם כן בית‬
‫משפט מקבל את עדותו והרי זוהי סוגייה נפרדת שנידונה לעיל‪ .‬ברם‪,‬‬
‫התביעה הצביעה על תחום אחד בו הנאשמים לא דיברו אמת ולשיטתה‬
‫יש בכך לחזק את ראיות התביעה‪ .‬התחום האמור מאופיין בקשר בין‬
‫הנאשמים לבין העולם העברייני‪ .‬למשל‪ ,‬בעדותם הכחישו כלל את קיומה‬
‫של מלחמת כנופיות‪ .‬לכך התייחסתי לעיל אך קיים פרט נוסף שדורש‬
‫התייחסות‪.‬‬

‫במהלך המשפט העידה התביעה מספר עוקבים‪ .‬אלה משתייכים ליחידה‬


‫במשטרה שעוקבת אחר עבריינים מסויימים‪ .‬כדי למלא את תפקידם‪,‬‬
‫חשוב שזהותם לא תתגלה ועל כן העידו כשהם רעולי פנים‪ .‬הם מסרו‬
‫אודות שלושה מפגשים בין הנאשמים לבין סנקר‪ .‬דבר זה מלמד על‬
‫היכרות מוקדמת‪ .‬בחקירתם במשטרה הכחישו הנאשמים היכרות‬
‫מוקדמת כזו‪ .‬אומנם במהלך עדותם שני הנאשמים הודו שלא דיברו אמת‬
‫במשטרה וכי הם אכן מכירים את סנקר‪ .‬מה משמעות ראייה זו?‬

‫בהיבט המשפטי‪ ,‬שקר של נאשם עשוי לשמש סיוע במצבים מסויימים‪.‬‬


‫כפי שנקבע בעניין עלאק שנידון בבית המשפט העליון מפי כב' השופט‬
‫‪761‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫א‪ .‬לוי‪" :‬קבעה הפסיקה מספר "כללי‪-‬סף"‪ ,‬הקובעים כי ניתן‬


‫יהיה לראות בשקריו של נאשם סיוע לגרסתו מקום בו‬
‫מדובר בשקר בעניין מהותי; מדובר בשקר המכוון לסיכול‬
‫החקירה ולהטעיית בית‪-‬המשפט; מדובר בשקר שהוא ברור‬
‫וחד משמעי; מדובר בפרט אשר הוכח כשקרי בעדות‬
‫חיצונית עצמאית (ע"פ ‪ 161/72‬סרסור נ' מדינת ישראל‪,‬‬
‫פ"ד כח (‪ ;220 ,203 )2‬קדמי הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪ ;216‬דנ"פ‬
‫‪ 4342/97‬מדינת ישראל נ' אל עביד‪ ,‬פ"ד נא(‪,736 )1‬‬
‫‪ ;)802‬והשקר בו חטא הנאשם עניינו בעבירה עליה נסב‬
‫המשפט‪ ,‬ואינו נובע מעילה אחרת‪ ,‬שאינה רלבנטית" (ע"פ‬
‫‪ 557/06‬סאמר עלאק נ' מדינת ישראל וראה גם ספרו של כב' השופט‬
‫י‪ .‬קדמי "על הראיות" חלק ראשון מהדורה משולבת ומעודכנת שנת‬
‫תשס"ד – ‪ 2003‬עמ' ‪ .)261‬השקר של הנאשמים במהלך החקירה‬
‫בדבר אי הכרת סנקר‪ ,‬עונה על דרישות הסיוע‪ .‬מדובר בעניין מהותי‬
‫שמטרתו לסכל את החקירה‪ .‬השקר ברור וחד משמעי‪ ,‬הוכח בעדות‬
‫חיצונית וקשור מבחינה עניינית לעבירה עליו נסובה המשפט – עדותו של‬
‫סנקר שמפלילה את הנאשמים בשני האישומים‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬כוחו של הסיוע הנ"ל מוגבל בשל שתי סיבות‪ .‬האחת‪ ,‬ראיית‬
‫סיוע אינה תחליף לראייה העיקרית‪ .‬לאמור‪ ,‬יש לחזור לשאלה‪ ,‬האם נכון‬
‫לקבל את עדותו של סנקר‪ .‬האחרת ‪ -‬גם קיומו של סיוע כשלעצמו אינו‬
‫מחייב את התוצאה של הרשעה מקום בו נדרש סיוע וקיימת לצדו ראייה‬
‫עיקרית שהתקבלה ע"י בית המשפט‪ .‬לא מדובר במבחן פורמלי אלא‬
‫במבחן מהותי על פי נסיבות המקרה‪ .‬כאן‪ ,‬נאשם ‪ 1‬העיד שהוא פחד‬
‫‪762‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מסנקר כי הוא ממציא דברים‪ .‬במועד העימות נותרו לו רק ‪ 20‬יום לסיים‬


‫את תקופת המאסר שנגזרה עליו והוא חשש שחשיפת המפגש בינו לבין‬
‫סנקר‪ ,‬עבריין נמלט‪ ,‬עלולה להביא להמשך מעצרו (עמ' ‪596‬‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬נאשם ‪ 2‬העיד שהוא אינו נותן אמון במשטרה ושיקול זה‬
‫השפיע על הדרך שהשיב לשאלות החוקר‪ .‬תשובות הנאשמים יש לבחון‬
‫על פי הגיון הדברים‪ .‬אין לשלול את הגישה לפיה‪ ,‬הנאשמים חששו‬
‫מהודיה כי הם מכירים את סנקר מפני שאם המשטרה חקרה בנדון‪ ,‬ניתן‬
‫להניח שמתן תשובה חיובית לא תועיל להם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הם חששו‬
‫להודות שהם מכירים את סנקר כי הם רוצים להתרחק ממנו ללא קשר‬
‫לכך אם הוא דובר אמת או לא‪ .‬אחרון‪ ,‬שוטרי העיקוב העידו שהנאשמים‬
‫נפגשו עם סנקר‪ .‬אין כל ראייה בדבר מהות הפגישה ותוכן השיחה‪ .‬עצם‬
‫המפגש ודאי אינו מוכיח שהם הודו בפניו בעבירת הרצח‪.‬‬

‫להשלמת התמונה‪ ,‬יש מקום להתייחס לטענת האליבי של נאשם ‪.1‬‬


‫סניגורו מסר בתחילת המשפט כי בבוקר האירוע הראשון‪ ,‬התייצב נאשם‬
‫‪ 1‬בשירות המבחן באשקלון בשעה ‪ 10:00‬למשך כשעה וחצי‪ .‬הוא אף‬
‫ציין את הגורם המטפל שלו – אבי חמו‪ .‬העד לא הוזמן ע"י הסניגוריה‪.‬‬
‫ההסבר שניתן לכך הוא שחמו משמש מטפל ואינו נמנה בצוות של שירות‬
‫המבחן‪ .‬התובע הדגיש שעד זה כאמור לא הוזמן ע"י ההגנה ושנאשם ‪1‬‬
‫לא מסר את טענת האליבי במהלך החקירה‪ .‬הסניגוריה ציינה כי‬
‫בנסיבות העניין‪ ,‬מתפקידה של התביעה לאתר את העד ולא נערך מאמץ‪.‬‬
‫האליבי מתייחס לאישום הראשון‪ .‬בנסיבות העניין‪ ,‬אין צורך לפסוק על‬
‫מי החובה לאתר את העד ומה משמעות אי התייצבותו‪ .‬ניתן להתייחס‬
‫למצב כמעין "קיזוז" בין שני הצדדים בדבר החובה להזמין את העד‬
‫ומכאן משקל העניין אינו משמעותי‪.‬‬
‫‪763‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫ד) ‪ .6‬שיחות הנאשמים שהוקלטו לפני העימות ולאחריו‪:‬‬


‫בתאריך – ‪ ,31.5.04‬יום אחד לפני מועד עריכת העימותים בין סנקר‬
‫לבין כל אחד מהנאשמים‪ ,‬הוקלטה השיחה הבאה בין שני הנאשמים‬
‫כאשר נאשם ‪ 1‬שהה באותו זמן במעצר לכיש ונאשם ‪ 2‬במעצר נגב‪:‬‬
‫"מישו‪( :‬נאשם ‪ )1‬תשמע אתה זוכר את החברה שלך? בגה‪:‬‬
‫(נאשם ‪ )2‬נו? מישו‪ :‬ההיא‪ ...‬איפה שהרחוקה רחוקה‪ .‬בגה‪:‬‬
‫נו? מישו אז תיזהר לדבר אתה היא בוגדת הבת זונה‪ ,‬היא‬
‫מלשינה שהולכים להזדיין אתה וזה‪ ...‬מישו‪ :‬היא נמצאת‬
‫אה עכשיו‪ .‬היא היתה רחוקה רחוקה‪ ,‬כמו אנחנו אבל‬
‫רחוקה רחוקה‪ ,‬אתה אוהב אותה אמרת לי וואלה אחלה‬
‫בחורה וכוסית רק שלא תפתח לאשתי והכל שהיתה‪..‬וגם‬
‫נדלקת איתה דיברת‪ ,‬דיברת איתה בשיחות‪...‬ושלא תספר‬
‫לאשתך משהו‪..‬תזהר יעאני אם היא תתקשר אליך ולמה‬
‫היא מספרת‪ ,‬הנה סיפרו לרחלי ויש לי בלאגן איתה‪..‬אז‬
‫תזהר כפרה עליך‪ ,‬טוב? העורך דין יבוא אליך מחר על‬
‫הבוקר‪...‬בגה‪ :‬אז מי זאת? מישו‪ :‬השני‪ ,‬הייתה גרה פעם‬
‫ב‪..‬דרום‪ ...‬מישו‪ :‬הבחורה ההיא הבנת אותי? בגה‪ :‬נו? מישו‪:‬‬
‫תיזהר כפרה? בגה‪ :‬מה אתה אומר? מישו‪ :‬בסדר יסביר לך‬
‫עורך דין עזוב בסדר‪ ,‬הבנת אותי? בגה‪ :‬מה אתה אומר?" (ת‪/‬‬
‫‪ 129‬שיחה ‪.)2825‬‬

‫הסברם של הנאשמים‪ ,‬שעל פי הפשט מדובר בשיחה אודות בגידה של‬


‫אישה‪ ,‬רחוק מאוד מלהיות משכנע‪ .‬האימרה – בדבר עורך דין שיבוא‬
‫אליך מחר כדי להסביר – מלמדת שמדובר בעניין משפטי ובגידה מסוג‬
‫‪764‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫אחר‪ .‬התביעה טענה שהאמרה – היא היתה רחוקה רחוקה כמו אנחנו‬
‫אבל רחוקה רחוקה – פירושה שהאדם הבוגד נמצא במעצר‪ .‬שיחה‬
‫מאוחרת באותו יום מאמצת פרשנות זו‪ ,‬שההתייחסות לאישה בוגדת באה‬
‫במטרה להסוות את זהותו של הבוגד וכי אין הכוונה לאישה דווקא‪.‬‬
‫השיחה הנוספת מתקיימת לאחר השיחה הקודמת – יום אחד לפני‬
‫העימות‪ ,‬בה הוקלט נאשם ‪ 2‬אומר את הדברים הבאים לעצור אחר בתא‪:‬‬
‫"‪ ...‬אם הוא פתח בלגן אחושרמוטה‪ .‬לא מה זה בלגן‪ ...‬מה‬
‫שמישו אומר בלגן עם ההוא מה בלגן‪ ...‬מישהו מבית סוהר‬
‫לא בחוץ בן אדם שבבית סוהר‪ ...‬קשה לי אבל להאמין לא‬
‫יודע קשה לי להאמין עליו אני לא לא מאמין לא יכול להיות‬
‫שהוא‪ .‬לא יכול להיות שהוא‪ .‬לא מסתדר לי בראש‪ .‬הוא לו‬
‫בן אדם כזה‪ ...‬הוא אמר לי יעני שיש בלגן אם ההוא‪ ...‬גם‬
‫לא יכול להיות שהוא מדבר‪ .‬לא יכול להיות בחיים לא יכול‬
‫להיות" (ת‪ .)85/‬שיחה זו שעל פי תוכנה קשורה לשיחה הקודמת –‬
‫מישו אומר בלגן עם ההוא – מציינת בפירוש מפי נאשם ‪ 2‬כי מדובר‬
‫באדם הכלוא בבית סוהר ש"מדבר"‪.‬‬

‫השיחה השלישית המוקלטת בסדרה מתנהלת בין נאשם ‪ 2‬לבין יגאל‬


‫אחיו של נאשם ‪ 1‬למחרת העימות‪" .‬הבן זונה הזה של אליקו‪,‬‬
‫המניאק הזה‪ ...‬הכניסו לו מילים לפה סתם חרטות‪ ...‬הלך‬
‫התוודא‪ ...‬כן‪ ,‬הלך התוודה להם על מקרים שהוא עשה‪ ,‬אך‬
‫איזה גועל נפש אחושרמוט‪ ...‬ואיזה עלילות הוא מעליל‪,‬‬
‫סתם דברים שלא נכונים בכלל‪ ...‬אומר לי תשמע תתוודה‬
‫להם‪ ,‬ואמרתי לו על מה אני יתוודה על דבר שלא עשיתי‪...‬‬
‫הוא אומר אני עשיתי את זה בלי שום הסכם‪ ,‬בלי שום‬
‫‪765‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫כלום‪( "?...‬ת‪ 129/‬שיחה ‪.)3183‬‬

‫על פי עדותו של נאשם ‪ ,1‬הכינוי של סנקר הינו אליקו (עמ' ‪595‬‬


‫לפרוטוקול)‪ .‬בהנחה כי יש ללמוד מהקשר הדברים ששלושת השיחות‬
‫קשורות זו לזו‪ ,‬עולה כי הבוגד הוא סנקר וסנקר אכן הפליל את‬
‫הנאשמים בעבירת הרצח בזמן העימות‪ .‬עוד עולה מהעימות שסנקר‬
‫מסר שלא התגבש הסדר טיעון בינו לבין המשטרה‪ .‬נאשם ‪ 2‬אמר‬
‫שסנקר מעליל דברים לא נכונים בכלל והוא לא מוכן להודות בדברים‬
‫שלא עשה‪.‬‬

‫מה משמעות השיחות הנ"ל? אין לשכוח כי בעולם העברייני "בוגד" הוא‬
‫אדם שמדבר עם המשטרה ללא קשר לאמיתות הדברים‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫הנאשמים חוששים וכועסים על סנקר‪ ,‬אך לא ברור ממה ועל מה‪.‬‬
‫במהלך השיחה בין הנאשמים שהובאה לעיל‪ ,‬עולה שנאשם ‪ 1‬אמר‬
‫לנאשם ‪ – 2‬דיברת‪ ,‬דיברת איתה בשיחות – אך שוב לא ברור על מה‬
‫שוחחו‪ .‬אף התביעה מסכימה שסנקר והנאשמים שוחחו ביניהם‪ .‬על פי‬
‫התביעה‪ ,‬הם חברים יחד בחבורה עבריינית מסויימת‪ .‬מכאן‪ ,‬קם הבסיס‬
‫למסקנה שהם משוחחים על נושאים מנושאים שונים‪ ,‬לרבות מעשיהם‬
‫הפליליים‪ .‬האם עולה בבירור‪ ,‬או אפילו במרומז‪ ,‬מתוכן השיחות שהובאו‪,‬‬
‫כי הנאשמים מודאגים דווקא מפני האפשרות שסנקר יפליל אותם‬
‫בעבירת הרצח ולא בעניין אחר? האם דבר כזה הוכח? האם עבירת‬
‫הרצח באישום השני זכתה להתייחסות כלשהי במהלך השיחות?‬
‫התשובה לשאלות אלה הינה בשלילה‪ .‬אין פירוט בשיחות שהוקלטו‬
‫וכאמור מדובר בעבריינים‪ .‬ניתן לומר שהשיחות מחשידות את הנאשמים ‪-‬‬
‫ויותר את נאשם ‪ - 2‬אך מכאן ועד המסקנה שיש לייחס את הדברים‬
‫‪766‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫דווקא לאישום השני‪ ,‬רב המרחק‪.‬‬

‫‪ .6‬סיכום‪ :‬כפי שהובהר לעיל‪ ,‬ניתוח מכלול אמרותיו של סנקר מקשה על‬
‫קבלת המסקנה שניתן להעניק אמון לאמרותיו המפלילות נגד הנאשמים או‬
‫כלשון סעיף ‪10‬א(ג) לפקודת הראיות‪ ,‬או לסמוך ממצאים עובדתיים עליהן‬
‫‪ .‬צויין לעיל‪ ,‬כי מסקנה זו הוצגה בגדר מסקנת ביניים וטרם ייקבע ממצא‬
‫סופי‪ ,‬הזהירות מחייבת לבדוק אם החיזוקים עליהם הצביעה התביעה‬
‫בכוחם לשנות את מידת האמון שיש להעניק לאמרותיו של סנקר או‬
‫לחלופין‪ ,‬האם בכוחם לבדם להביא להרשעת הנאשמים‪ .‬הוצגו החיזוקים‬
‫השונים‪ :‬גליל‪-‬גלילון‪ ,‬חלונות הרכב וצבעם‪ ,‬מלחמת כנופיות‪ ,‬איכונים‪,‬‬
‫האזנת סתר‪ ,‬שקרי הנאשמים ביחס להיכרות עם סנקר ושיחות הנאשמים‬
‫לפני העימות ואחריו‪ .‬חלק מהחיזוקים אינם ממש כאלה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ישנן‬
‫ראיות שמחשידות‪ .‬למשל‪ ,‬השיחות לפני העימות לגבי נאשם ‪ 2‬וחשד חזק‬
‫יותר עולה מהשיחה השלישית לגבי נאשם ‪ .1‬ישנן גם ראיות שמחשידות‬
‫בעוצמה מסויימת אך לא מעבר לכך כגון‪ ,‬שקרי הנאשמים ומלחמת‬
‫כנופיות‪ .‬ברם‪ ,‬בבוא בית משפט להשיב לשתי השאלות שהציב בפני עצמו‬
‫– עוצמת החיזוקים לבדם וההשפעה על קביעת ממצא לגבי עדויותיו‬
‫המפלילות של סנקר – ניתן לקבוע תשובות ברורות‪.‬‬

‫אמרותיו של סנקר לוקות במספר חסרים שהוצגו לעיל – בחינת אישיותו‪,‬‬


‫מעמדו המשפטי של סנקר כעד‪ ,‬התפתחות החקירה‪ ,‬סתירות בין הודעותיו‬
‫השונות‪ ,‬סתירות בין הודעותיו המפלילות נגד הנאשמים לבין ראיות‬
‫אובייקטיביות בנושאים מרכזיים ובחירתו שלא להעיד‪ .‬חסרים אלה בנפרד‪,‬‬
‫קל וחומר במצטבר‪ ,‬הם כה שורשיים ועמוקים שלא ניתן לקבוע כי יש‬
‫להעניק אמון מלא לאמרות המסויימות המפלילות של סנקר כנגד‬
‫‪767‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הנאשמים‪ .‬תוצאה אחרת תדרוש דילוג או התעלמות מהקשיים שהינם‬


‫נחלת עדותו של סנקר מתחילתה ועד לסופה‪.‬‬

‫החיזוקים שהובאו מצדיקים פתיחת חקירה אך אין בהם לבסס הרשעה‬


‫בפלילים‪ .‬באשר לאישום הראשון‪ ,‬אין סיבה מדוע להעדיף דווקא את עדותו‬
‫הכבושה של סנקר לאחר העימות על פני אמרות קודמות שנמסרו על פי‬
‫עמדת התביעה בשלבי שיא מבחינת מצבו הרגשי של העד‪ .‬באשר לאישום‬
‫השני‪ ,‬אף התביעה הודיעה שללא עדותו של סנקר קיימות ראיות נסיבתיות‬
‫שקושרות את הנאשמים באופן של ראייה לכאורה (עמ' ‪ 669‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫נניח שכך הרי זהו המבחן לכל היותר להגשת כתב אישום‪ .‬השוני בין הגשת‬
‫כתב אישום לבין הרשעה בפלילים הינו תוספת משמעותית למארג הראייתי‬
‫המאפשר לבית משפט לקבוע כי הוכחה אשמה מעל לכל ספק סביר‪.‬‬
‫החולייה המקשרת במקרה הרצח היא עדותו של סנקר ששמע מהנאשמים‬
‫שביצעו את העבירה‪ .‬אין כל חיזוק ישיר לשיחה מעין זו‪ .‬התשתית‬
‫הראייתית של החיזוקים הינה נסיבתית ואין בה לעמוד בדרישת הפסיקה‬
‫לפיה היא מובילה למסקנה אחת ויחידה בדבר אשמת נאשם בעבירה‬
‫המיוחסת לו‪ .‬זהו המצב לגבי כל אחת מראיות החיזוקים וגם בהצטרפותן‬
‫יחדיו‪ .‬זהו המבחן המשפטי הקובע ביחס לראיות נסיבתיות‪ .‬נוסף על כן‪,‬‬
‫עדותו של סנקר לגבי מעורבותם של שני הנאשמים בשני האישומים‬
‫עומדת בסתירה לעדותם של עדי ראייה נטולי אינטרס בשני המקרים‬
‫בנושאים מהותיים בסיפור המעשה‪ .‬סנקר מהווה אישיות בעייתית בדרך‬
‫שבה הוא מנהל את הדברים ביחסיו עם המשטרה‪ .‬מעמדו המשפטי מחייב‬
‫הבאת תוספת ראייתית הואיל והמחוקק אינו סבור שבכל מקרה ניתן לסמוך‬
‫על עדותו בלבד‪ .‬עולה שבמהלך החקירה הוא ניסה להשיג טובת הנאה‬
‫ושיקול זה ליווה אותו אף אם הוא אינו עד מדינה על פי הגדרתו בחוק‪ ,‬אך‬
‫‪768‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫הוא שואף למעמד‪ .‬התפתחות החקירה מלמדת על חוסר העקביות של‬


‫סנקר‪ ,‬וקשה עד מאוד להבין מה מניע אותו בשלבים השונים של החקירה‪.‬‬
‫מהחומר עולה שהוא מניפולטיבי ורגשן כאחד‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬הוא נמנע‬
‫מלהעיד במהלך המשפט‪ ,‬מצב שמנע מבית המשפט להתרשם ממנו‬
‫ומהקשיים בגירסותיו‪ ,‬כאשר אף במשטרה לא נחקר בנושאים חשובים‪.‬‬
‫באשר לעבירת הרצח‪ ,‬המשטרה אישרה שהשמועה שרצה באשקלון‬
‫בישרה שהנאשמים ביצעו את העבירה כדי לסגור חשבון עם דומרני‪.‬‬
‫נקודה זו חשובה בשני מובנים‪ .‬האחד‪ ,‬בהנחה שסנקר רצה למצוא חן‬
‫בעיני המשטרה כדי להשיג טובת הנאה מה מתאים יותר מלהפליל גורם‬
‫שממילא חשוד‪ .‬הרי גם על פי עדותו‪ ,‬הוא שמע על מקרה הרצח ממספר‬
‫מקורות טרם הנאשמים הודו בפניו לטענתו‪ .‬האחרת‪ ,‬השמועה אינה תחליף‬
‫לראייה ואין בכוחה לעבור את כור ההיתוך של המשפט הפלילי‪ .‬סנקר‬
‫העיד כנגד הנאשמים לא כעד ראייה אלא כעד אשר שמע את הודאתם של‬
‫הנאשמים‪ .‬כדי לעמוד על החולשה בטיב הודאת הנאשמים גם על פי‬
‫תוכנה טול את הדוגמא הבאה‪ .‬שוטר מעיד בבית משפט שהוא גבה הודאה‬
‫מנאשם בתיק רצח ומתאר סיפור מלא‪ .‬אין הקלטה להודייה‪ ,‬השוטר לא‬
‫רשם את תוכן האמירה בזמן ההודיה או מייד לאחריה‪ .‬ברי‪ ,‬כי קבלת עדותו‬
‫של שוטר בדבר מסירת הודיה כזו הינה בעייתית ובמקרה זה איננו עוסקים‬
‫באיש מרות אלא בעבריין שנדון לשני מאסרי עולם בתוספת ‪ 25‬שנים‪.‬‬
‫עדותו של סנקר בדבר הראייה המפלילה נמסרה שעה שתלויים ועומדים‬
‫נגדו אותם תיקים שבגינם הוא ניסה להשיג עסקה וזאת בעידוד המשטרה‬
‫מאחר שהפרקליטות הודיעה שאין לנהל מו"מ עם סנקר – עד מדינה‬
‫בשאיפתו‪ .‬ואם לא די בכך סנקר בחר שלא להעיד‪ .‬התביעה מבקשת‬
‫איפוא שבית משפט ירשיע נאשמים על סמך הודאת חוץ שלהם על פי‬
‫אמרת חוץ של העד סנקר‪.‬‬
‫‪769‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫מה משקלו של חיזוק זה או אחר שנשען על קנה רצוץ? בכל מקרה‬


‫המשטרה שיחררה את הנאשמים ממעצר על בסיס הראיות שהוצגו טרם‬
‫עדותו המפלילה של סנקר ואף התביעה לא טענה ואף אין בסיס לטעון כי‬
‫גם אם בית המשפט אינו מאמין לסנקר‪ ,‬הרשעת הנאשמים בעבירת הרצח‬
‫הוכחה‪ .‬התיק עשיר בפרטים ובמאמצים –איכונים‪ ,‬האזנות סתר ועוקבים ‪-‬‬
‫אך סיומו של דבר חוזרים לנקודת הפתיחה והיא עדותו של סנקר‪ .‬במובן‬
‫זה המסקנה של זיכוי הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם ברורה‪.‬‬

‫הספק שנותר כאן אינו נובע מהכרעה להעדיף גירסה מסויימת על פני‬
‫גירסה אחרת‪ .‬על מנת להרשיע‪ ,‬יש להעניק אמון מלא לאמרותיו‬
‫המפלילות של סנקר כאשר בהתנהגותו במשטרה שידר חוסר אמינות‬
‫ובבית המשפט לא פתח את פיו‪ .‬חיזוקים למיניהם שהוצגו אינם מובילים‬
‫למסקנה אחת אלא למספר מסקנות אפשריות‪.‬‬

‫כל עבירת אלימות חמורה‪ ,‬לרבות כמובן ניסיון לרצח‪.‬‬ ‫סוף דבר ‪-‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ניסיון שלא צלח לשים קץ לחייו של אדם הינו מעשה שמלווה בכוונה שאינו‬
‫שונה מעבירת הרצח‪ .‬עם זאת ברי כי ביצוע עבירת רצח בה הכוונה‬
‫השפלה התממשה הינה עבירה חמורה אם לא החמורה בחוק העונשין‪.‬‬

‫כאן‪ ,‬המקרה כואב במיוחד‪ .‬התובע המלומד התייחס לסוגייה המשפטית של‬
‫כוונה מועברת‪ .‬החוק הישראלי קובע (סעיף ‪( 20‬ג)(‪ )2‬לחוק העונשין) כי‬
‫במצב בו ראובן מנסה לרצוח את שמעון ותחת זאת גורם למותו של לוי‪,‬‬
‫דינו שיורשע ברצח‪ .‬עצם העלאת הסוגייה המשפטית הצרופה מדגים את‬
‫הטרגדיה בסיפור שבאישום השני‪ .‬מהחומר עולה כי אדם שרצה לרצוח‬
‫אחר‪ ,‬גרם בטעות למותו של אדם שלישי‪ .‬שילוב אומלל של ‪ -‬כוונה לרצוח‬
‫‪770‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫עם סוג של טעות; כוונה ממוקדת עם העדר כוונה; אחריות וסוג של חוסר‬
‫אחריות בפן השלילי‪ .‬מצב בל יתואר של פגיעה ללא מטרה‪ ,‬ללא תועלת‬
‫במובן הכי אלמנטרי של המילה‪.‬‬

‫בית משפט אינו מתעלם מהמתרחש בחברה‪ .‬האלימות חוצה גבולות‬


‫חדשים כמעט כדבר שבשגרה והציבור ששומר חוק המעוניין להתרחק ככל‬
‫האפשר ממלחמת כנופיות נשאב פנימה בעל כורחו למרכז המעגל והופך‬
‫קורבן לעולם לא לו‪.‬‬

‫הנערה שקד שלחוב ז"ל נקטפה בדמי ימיה‪ .‬קול דמיה צועקים מן האדמה‬
‫ודורשים חיים‪ ,‬ואולי אף שואלים מדוע ולמה? זוהי אינה שאלה של היחיד‬
‫בלבד אלא היא הופכת לדאגת הציבור‪ .‬חכמינו קבעו שכל אדם הוא עולם‬
‫ומלואו‪ .‬אך המפיל קורבן באופן כזה פוגע בעולמות אחרים‪ .‬במהלך‬
‫המשפט העידו בפנינו הורי המנוחה ואם יותר לי לציין‪ ,‬התרשמתי‬
‫מהאצילות שבה הם נושאים את כאבם‪ ,‬שכנראה נשגב מבינת הזולת‪.‬‬

‫הוגש כתב אישום והתנהל משפט‪ .‬תפקידנו כשופטים לבחון את הראיות‬


‫ולהכריע את דינם של הנאשמים על פי החומר שמוגש בפנינו‪ .‬כשם‬
‫שחובתינו להרשיע את האשם‪ ,‬כך חובתינו לזכות את הנאשם שאשמתו לא‬
‫הוכחה כנדרש‪ .‬למעשה זוהי חובה אחת‪.‬‬

‫הייתי מציע לחבריי הנכבדים‪ ,‬לזכות את שני הנאשמים משני האישומים‬


‫מחמת הספק‪.‬‬
‫_____________‬
‫ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל‬
‫אב"ד‬
‫‪771‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פח ‪000994/04‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בבאר‪-‬שבע‬

‫הרכב כב' ס‪ .‬הנשיא נ‪ .‬הנדל – אב"ד‬ ‫בפני‪:‬‬


‫כב' השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬
‫כב' השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫_____________‬
‫השופט נ‪ .‬זלוצ'ובר‬

‫השופטת צ‪ .‬צפת‪:‬‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫____________‬
‫השופטת צ‪ .‬צפת‬

‫לכן הוחלט להורות על זיכויים של שני הנאשמים משני‬


‫האישומים המיוחסים להם וזאת מחמת הספק‪.‬‬

‫ניתנה היום ו' באייר‪ ,‬תשס"ט (‪ 30‬באפריל ‪ )2009‬במעמד הצדדים ובאי‬


‫כחם‪.‬‬

‫צ‪ .‬צפת ‪ -‬שופטת‬ ‫נ‪ .‬זלוצ'ובר ‪ -‬שופט‬ ‫נ‪ .‬הנדל – ס‪ .‬נשיא‬


‫אב"ד‬
‫‪000994/04‬פח ‪ 055‬ציונה נסירי‬