You are on page 1of 1

‫עין משפט‬

‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪u‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כ‪ u‬ת ו ב ו ת‪i‬‬ ‫‪|1u/s>1‬ן‬


‫ק ראשו‬ ‫‪ i=j‬ר ‪y‬‬
‫פ‬ ‫‪ ]S>\UJ‬ת‪j‬‬
‫נ ש א‬ ‫‪ w‬ת‪ u‬ו‪/‬ל‪1‬ה‪1‬‬
‫ב‬ ‫‪) 1‬‬
‫נר מצוה‬
‫ט א ב מיי׳ סי״א מהל׳‬ ‫כעילת טצוה ופורש‪ .‬קודם שיקבר המת אבל לאחר שנקכר‬ ‫בועל‬ ‫ופורש‪ .‬ויקברו אח הממ מיל לטון דחלה עליו חתונה הויא לגביה‬ ‫נעי׳‬ ‫ג(‬ ‫<‪] 0‬יומא פגוש‪,‬‬
‫אבל הל׳ ח סמג עשין‬
‫ב טוש״ע יו״י סי׳ שמג‬
‫לא כלאמלינן בסמוך לברים של צינעא נוהג ולייק לה‬ ‫כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא ונוהג שבעת ימי המשתה כר‪ :‬וכל‬ ‫‪™2IT.:~?1"™.‬‬
‫וכר אריכות גסוגיא דהכא[‪,‬‬
‫יסי׳ שפג סעי׳ ג ]רב‬ ‫מלקתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים כו׳ מיהו מרישא להכא‬ ‫אותן הימים‪ .‬של ימי המשתה ושל אבילות‪ :‬הוא ישן כוי‪ .‬ואין‬
‫אלפס כאן ונמ״ק פ״ג לף‬ ‫לא ה״מ למילק ללוקא כשהמת בחלל הוא לשרי בעילת מצוה למצי‬ ‫מתיתלין זה עם זה שמא יבעול ואבל אסור בתשמיש הממה כלילפינן‬
‫רצא‪[.‬‬
‫י ג מיי׳ יסמג שס טוש״ע‬
‫ללחרי לבועל בעילת מצוה היינו‬ ‫באלו מגלחין)מו״ק לף מו‪ (:‬ואף בשבעת‬ ‫גליון הש״ם‬
‫שס סי׳ שפא סעי׳ ו‪:‬‬ ‫אפי׳ לאתר שמל עליו אבילות אבל‬ ‫ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת‬ ‫ימי המשתה שהן כרגל נוהג הוא‬ ‫רש׳׳י ד״ה כל ל׳ יום‪ .‬ע׳‬
‫יא ד מיי׳ ס״י שס הל׳ ג‬ ‫קשה לרשב״א אמאי לא לייק מלקתני‬ ‫אבילות של לברי צינעא להיינו איסור‬ ‫מג״א סי׳ תרי״ג ס״ק י״ג‪:‬‬
‫שמג שס נווש׳׳ע שס‬ ‫ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי‬
‫ופורש מכלל לנוהג לבלים של צינעא‬ ‫מונטין‪.‬‬ ‫ואין‬ ‫כדלקמן‪:‬‬ ‫תשמיש‬
‫]עי׳‬ ‫סי׳ שצט סעי׳ ג‬ ‫אבילות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים‬
‫כ״מ[‪:‬‬ ‫מללא התיר אלא בעילת מצוה לוקא‬ ‫בשביל האבילות אין אוסרין עליה‬
‫יב ה ו מיי׳ פכ״ג מהל׳‬ ‫ואור״י להמ״ל פורש משום לם בתולים‬
‫והיא ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטי?‬
‫א(‬
‫תכשיטיה שלא תתמה על בעלה‪:‬‬
‫איסורי ביאה הל״א‬
‫סמג לאוץ קם טוש״ע‬ ‫כלאמרינן בפ׳ תינוקת )נדה דף סה‪>:‬‬ ‫מן הכלה כל שלשים יום א ודוקא אביו של‬ ‫כל שלשים יום‪ .‬ואע״פ שהן ימי‬ ‫‪8‬‬

‫אה׳׳ע סי׳ כ‪ 3‬סעי׳ א‬ ‫אבל מהוא ישן בין האנשים לייק שפיר‬ ‫חתן או אמה של כלה דליכא איניש דטרח‬ ‫אבילות לשאר בני אלם וכל שכן‬
‫וטוש״ע יו׳׳ל סי׳ שפג‬
‫סעי׳ ג ‪:‬‬
‫להר משוס אבילות לאי משוס נלות‬ ‫לחו אבל איפכא לא אמר רפרם בר פפא‬ ‫משלשים ואילך‪ :‬דליכא איניש דטרח‪.‬‬
‫כיון לבעיל אשתו ישנה עמו כלאמל‬ ‫אמר רב חםדא לא שנו אלא שנתן מים על‬ ‫אס יפסידו מה שהטנו‪ :‬שנהן מים‬
‫רב יוסף בסמוך ועול לכל אותן‬ ‫גבי בשר אבל לא נתן מים על גבי בשר‬ ‫טל גגי כשר‪ .‬שוב אינו ראוי למוכרו‬
‫הימים משמע לבכולהו הוי תל‬ ‫במקולין‪ :‬בכרך‪ .‬שטחי אינשי טובא‬
‫תוספות רי״ד‬ ‫מזדבן אמר רבא ובכרך אע״פ שנתן מים‬
‫טעמא להיינו משוס אבילות והשתא‬ ‫ויש קופצים הרבה‪ :‬אלא דרב חסדא‪.‬‬
‫אמר יפרם בר פפא‬
‫מקילינן טפי באנינות לאורייתא‬
‫ובכפר‬ ‫פפא‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫מזדבן‬ ‫בשר‬ ‫גבי‬ ‫על‬
‫א״ר חסדא לא שנו אלא‬ ‫דמפליג בין נתן ללא נתן‪ :‬היכי‬
‫שניתן מים ע״ג בשר‬ ‫מבאבילות ללבנן מילי להוה אנעילת‬ ‫אע״פ שלא נתן מים על גבי בשר לא מזדבן‬ ‫משכחת לה‪ .‬לא בכרך ולא בכפר‪:‬‬
‫אבל לא ניתן מיס ע״ג‬
‫סנרל ועטיפת הראש וכפיית המטה‪:‬‬ ‫ואלא דרב חסדא היכי משכחת לה אמר רב‬ ‫דמפקא מכרך ומפקא מכפר‪ .‬מוצאה‬
‫בשר מיזדבן‪ .‬אמר רבא‬
‫ובכרך אע׳׳פ שניתן מיס‬ ‫בעילת מצוה‪ .‬קרי לה בעילת‬ ‫אשי כגון מתא מחםיא דמפקא מכרך ומפקא‬ ‫מכלל כרך ומוצאה מכלל כפר‪ .‬גלולה‬
‫על גבי בשר מיזדבן‪.‬‬
‫א״ר פפא ובכפר אע״פ‬
‫מצוה משום לכתיב ט‬ ‫מכפר תניא כוותיה דרב חסדא ב חרי שהיה‬ ‫מכפר וקטנה מכרך‪ :‬הניא כרב‬
‫שלא ניתן מים ע״ג בשר‬ ‫בועליך עושיך ואמרי׳ )סנהדרין לף‬ ‫חסדא‪ .‬למוקי לה בנתן מים על פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן‬
‫לא מיזדבן‪ .‬ואלא דרב‬ ‫כב‪ 0‬אין אשה כורתת ברית אלא למי‬ ‫מים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה‬ ‫גבי בשר‪ :‬וכן מי שפירסה אשתו‬
‫חסדא היכי משכחת לה‬
‫שעושה אותה כלי וע״י כך מילבק‬ ‫נדה‪ .‬בכניסתה לחופה‪ :‬הוא ישן‬
‫כגון מתא מחסיא דמפקא‬ ‫של כלה מכניסין את המת לחדר ואת חחתן‬
‫מכפרומפקא מכרך‪ :‬אמר‬ ‫בה ובאין לילי פריה ורביה ולהט‬ ‫כוי‪ .‬ואין נאמנין זה עם זה‪ :‬בין‬
‫מר הוא ישן כין האנשים‬ ‫קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה‪:‬‬
‫ופורש‬ ‫ואת הכלה להופה ובועל בעילת מצוה‬ ‫כך ובין כך‪ .‬בין יש אונס בין אין‬
‫וכוי‪ .‬מסייע ליה לר׳ יוחנן‬
‫איפכא לא‪ .‬וה״ה אם‬ ‫אבל‬ ‫ונוהג שבעת ימי המשתה ואה׳׳כ נוהג שבעת‬ ‫אונס‪ :‬לא יבעול‪ .‬בעילה ראשונה‪:‬‬
‫דאמר ר״י אע״פ שאמרו‬
‫אין אבילות במועד אבל‬ ‫אבלים מתמת שאר קרובים‬ ‫ימי אבילות וכל אותן הימים הוא ישן בין‬ ‫לא בערב שבח כוי‪ .‬בליל שבת מפני‬
‫דברים שבצנעה נוהג‪ .‬פי­‬ ‫תימה לאמל בפ״ג למועל קטן )לף‬ ‫האנשים ואשתו ישנה בין הנשים וכן ״מי‬ ‫במוצ״ש‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫חבורה‪:‬‬ ‫שעושה‬
‫ו׳ ימי חתונות כשבעת‬
‫ימי הרגל הן לו‪ .‬ומפני‬ ‫כג‪ .‬ושם( מתה אשתו אסול לישא על‬ ‫שפירםה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא‬ ‫לקמן נע״בז מפרש‪ :‬מסייע ליה‪ .‬הא‬
‫שתשמיש המטה הוי דבר‬
‫בני‬ ‫של צנעה שאין‬
‫שיעברו ג׳ רגלים ואם אין לו בנים‬ ‫ישנה בין הנשים א>גואין מונעין תכשיטין מן‬ ‫לקתני לאסור בתשמיש בשבעת ימי‬
‫מותר לישא לאלתל משום פריה ורביה‬ ‫הכלה כל ל׳ יום בין כך ובין כך לא יבעול לא‬ ‫המשתה שהן לו כרגל‪ :‬של צינעא‪.‬‬
‫העולם מרגישים אסור‪:‬‬
‫הניחה לו בנים קטנים מותר לישא‬ ‫שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך‪:‬‬
‫דרש ר׳׳י ברי׳ דרבא‬
‫בערב שבת ולא במוצ״ש אמר מר הוא ישן בין‬
‫משמיה דרבא לא שנו‬ ‫לאלתר משוס פרנסתם והכא אמל‬ ‫לא שנו‪ .‬לאין נאמנין להתייחל‪:‬‬
‫אלא שלא בעל שיצרו‬
‫אבל איפכא לא ומשמע לבאין לו‬
‫האנשים והיא ישנה בין הנשים מםייע ליה‬ ‫אלא שלא בעל‪ .‬לתקיף ליה יצריה‪:‬‬
‫תוקפו אבל בעל אשתו‬
‫ישנה עמו בכית‪ .‬והא הכא‬ ‫בנים עסקינן מלקאמר לליכא לטרת‬ ‫לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן יאע״פ שאמרו אין‬ ‫דבבעל עסקינן‪ .‬לקתני בועל בעילת‬
‫בבעל עסקינן וקתני הוא‬ ‫להו משמע לבבחור איירי ר״ל‬ ‫אבילות במועד אבל דברים של צינעא נוהג‬ ‫מצוה לפני קבורת המת‪ :‬כי קאמר‪.‬‬
‫ישן בין האנשים וכוי‪ .‬כי‬
‫קאמר ר״י אפירסה נדה‪.‬‬ ‫ללאלתר לאו לוקא אלא כלומר מותר‬ ‫דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא ה ל״ש‬ ‫לבא לא שנו אפילסה אשתו נלה‬
‫והא וכן קתני ה״ק וכן‬ ‫לאחר ז׳ ומיהו לבעול אסור על‬ ‫אלא שלא בעל אבל בעל אשתו ישנה עמו‬ ‫קאמר לטון לנלה חמורה בעל מהימן‬
‫מי שפירסה אשתו נדה‬
‫ולא בעל הוא ישן בץ‬
‫לאחר ל׳ כרמוכח בתר הט במעשה‬ ‫והא הכא דבבעל עסקינן וקתני הוא ישן‬ ‫עלה ללא אתי לזלזולי באיסור ברת‪ :‬הא‬
‫שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר‬ ‫וכן קהני‪ .‬קס״ל אכולה מילתא לאבילות‬
‫האנשים ואשתו ישנה בין‬ ‫בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כי‬
‫הנשים פי׳ אבל ]בעל[‬ ‫לאחותה בבית הקברות צאי ופרנסי‬ ‫מלמינן ליה ובאבילות לבעל עסקינן‪:‬‬
‫כל נדה דעלמא מתקיים‬ ‫קאמר יאפירסה אשתו נדה הא וכן קתני‬
‫בעלה בבית וכשמת אביו‬
‫בני אחותיך ואעפ״כ לא בא עליה‬ ‫ה״ה‬
‫של חתן או אמה של כלה‬ ‫על זמן מרובה מאי זמן מרובה שלשים‬ ‫הכי‬
‫צריכי שימור‪:‬‬
‫יום מכלל למסה תוך ל׳ ותוך שבעה ולאי אסור כלמוכח הכא ומה שאמר לה בבה״ק לא היה זה כניסה אלא שילוטן בעלמא ונראה לר״י לולאי אותו‬
‫שיש לו בניס קטנים מותר לישא תוך ל׳ כלמשמע בעובלא ליוסף הכהן אבל אותו שאין לו בניס כלל אסור לישא על לאתל שלשים טון שאין יכול‬
‫לבעול תוך שלשים וכן משמע במס׳ שמחות )פ׳׳‪ 0‬לתניא בל״א כשיש לו בניס גלולים אבל אין לו בניס או שיש לו בניס קטנים מותל לישא אחרת‬
‫לאחר ל׳ משמע לאסור אפי׳ לישא תוך שלשים ואע״ג ליש לו בנים קטנים מותל לישא תוך שלשים מ״מ נקט אתר שלשים משום אין לו‬
‫בנים ור״ת ר״ל לבאין לו בנים אפי׳ לבעול שד תוך שלשים אחר ז׳ משוס פריה ורביה וההיא לשמחות אינה מתיישבת כפי׳ ונראה‬
‫לביש לו בנים קטנים שרי לישא ואפי׳ אם היא נמי אבילה מפני שמפרנסת בניו ואע״פ שאפשר באחרת כלמוכח בעובלא ליוסף הכהן‬
‫שהיתה אבילה מאחותה ומיהו אין כל כך ראיה לשמא שאני התם לפי שהיא תרחם על בני אחותה יוחל מאחרת ואע״ג לתנן בפרק התולץ‬
‫)יבמות לף מא‪ .‬ושם( כל הנשים יתאלסו חוץ מאלמנה מפני האיבול ולא מפליג מילי משמע שאסורה אפי׳ למי שיש לו בניס קטנים כשהיא אבילה‬
‫התם משום לבלאו הט אסורה לצריכה להמתין ג׳ חלשים משוס הבתנה ואור״ת לאפי׳ מתו אביו ואמו יכול לכנוס אחר ל׳ והא לאמד׳‬
‫במועל קטן )לף כב‪ (:‬על כל המתים נכנס לבית המשתה אחר ל׳ על אביו ועל אמו אחר י״ב חרשים ה״מ בשאר שמחות אבל לישא‬
‫אשה שהיא מצוה יתירה מותר ואפי׳ יש לו בנים משום שנאמר )קהלת יא( בבקר זרע ]את[ זרעך ולעלב אל תנח ילך והביא לאיה מלתניא‬
‫סתם כל ל׳ יום לנישואין ולא מפליג בין אביו ואמו לשאר קרובים משמע לבכולהו לאתר ל׳ מותר וה״ר יוסף הביא ראיה ללבדו‬
‫לתנן במסכת שמחות )פ״ע( בהליא על כל המתים אסור לילך לבית המשתה על שישלימו ל׳ יום ועל אביו ועל אמו אסור כל שנים‬
‫עשר תלש אא״כ היה של מצוה אלמא שרי בכל משתה של מצוה וצ״ע אי קאי נמי אדשא ושד אפי׳ תוך ל׳ יום‪ :‬כגון מתא מחסיא‪.‬‬
‫תימה לב חסלא מאי לותקיה לאוקומי בנתן מיס על גבי בשר נוקמה בכפר אע״פ שלא נתן מיס על גבי בשר ויש לומר משוס לניחא‬
‫ליה לרב חסלא לאוקמה ברוב עיירות שהן בינוניות וה״ק כגון מתא מחסיא ורוב עיירות ומש״ה נקט נמי בבלייתא למייתי ונתן מים על‬
‫גבי בשר משום ראייד גרוב עיירות‪ :‬מסייע ליה לד׳ יוחנן כוי‪ .‬מועל וחתן משוה אותן בכ״מ כההיא דתניא בפ״ק למועל קטן )לף‬
‫ז‪ :‬ושם( חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז׳ ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל‪ :‬אבל דברים של צינעא נוהג‪.‬‬
‫פי׳ חובה לעשות כן ולא רשות מלמייתי סייעתא מן הבדיתא וא״ת רב ושמואל לאמרי בפרק בתרא למועל קטן )לף כל‪ (.‬לתשמיש המטה‬
‫בשבת של ז׳ ימי אבילות רשות תיקשי להו בדיתא להכא ואין סבלא לחלק בין מועל לשבת ומקילין בשבת טפי אלא נראה לר״י ללב‬
‫ושמואל מפלגי בין חתן למועל ושבת אבל קשה לכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים משמע אפי׳ בשבת ופסקו ה״ג כר׳ יוחנן ופירשו אע״ג‬
‫לקיימא לן כלבד המיקל באבל ה״מ בתנאי אבל באמוראי לא ואור״י לולאי נראה להלכה כר׳ יוחנן מלאמר הש״ס הכא מסייע ליה לל׳ יוחנן‪:‬‬
‫והצעת‬