‫עץ משפט‬ ‫ך*‬

‫כתובות‬ ‫ראשון‬ ‫פרק‬ ‫נ ש א ת‬ ‫בתולה‬ ‫מסורת הש״ם‬

‫נר מצוה‬
‫יח א ב ג ד מיי׳ פכ׳׳ד‬ ‫של ארגעה ארגעה טפחים שעשאן גולל לקגר המאהיל על גגי שחיהם‬ ‫משום חשבוטה‪ .‬שאם יכנוס למוצאי שבת יעשה סעורה בלילה‬ ‫א( שגת קנ‪] (5 ,.‬לעיל ג‪ .‬ג‪.‬‬
‫מהל׳ שבמ הל״ה סמג‬ ‫לקמן ז‪ ,[.‬ג( ]ועי׳ בתוס׳‬
‫לאוין סה טוש״ע או״יו סי׳‬
‫טמא ניטלה אחח מהן המאהיל על גגי השניה טהור מפני שיש‬ ‫דחשוב בשבת מהו צליך להוציא וכתיב ולבל לבל )ישעיה נח(‪:‬‬
‫שגת קנג‪ :‬וסוכה מ ‪ .‬ד״ה‬
‫שי סכי׳ ו‪:‬‬ ‫לטומאה ללך שיצא מה שייך לרך שיצא לפר״ת ובתוספתא לאהלות‬ ‫מפקחים‪ .‬מוציאין לאול‪ :‬פיקוח‪ .‬פושקונבלמ״ש בלע״ז‪ :‬טרטיאוש‪.‬‬ ‫ולא ותוס׳ סנהד‪ p‬מז‪,[:‬‬
‫י ט ה טואה״ע סי׳ סד‪:‬‬ ‫ספ״ג תניא מעשה באחר שמת בערב הפסח ולא רצו לקוברו ונכנסו‬ ‫פלטי מלטס ושלטונים‪ :‬ללמדו אומנות‪ .‬מצוה הוא לכתיב )קהלת ט(‬
‫כ ו מיי׳ פ״י מהל׳ אישות‬
‫הל׳ יכ סמג עשין מח‬
‫הנשים וקשרו החבל בגולל משכו‬ ‫לאה חיים עם אשה אשד אהבת למוד‬
‫טוש״ע אה״ע סי׳ סל סעי׳‬ ‫האנשים מבחוץ וקברוהו הנשים‬
‫משום חשבונות אמר ליה אביי וחשבונות‬ ‫אומנות שתחיה הימנו עם התורה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ג‪:‬‬
‫והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב‬ ‫ואמלינן בקידושין )לף כט‪ (.‬שאביו‬ ‫אף ידי עזךה א ך ץ‬ ‫‪.1‬‬
‫של מצוה מי אסירי והא רב חםדא ורב‬ ‫וימיני ט?דוה עיבדם ק‪.‬רא‬
‫משמע שלא היו יכולין הנשים לקוברו‬ ‫חייב ללמדו אומנות‪ :‬שמא ישחוט‬
‫על שמשכו האנשים מבחוץ את הגולל‬ ‫המנונא דאמרי תרוייהו א>אחשבונות של מצוה‬ ‫בן טון*‪ .‬בשבת לצולך מוצאי שבת‬
‫לעמדו‬ ‫אליהם‬ ‫אני‬

‫לעזי רש״י‬
‫ישעיה מח יג‬ ‫וחדו‪:‬‬
‫ואס גולל הויא מצבה למה לא‬ ‫מותר לחשבן בשבת וא״ר אלעזר בפוסקין‬ ‫שיהא טלול דשכח שהוא שבת‪:‬‬ ‫‪ .2‬תבאמ* ותטעמו בהר‬
‫פושקונברמ׳׳ש‬
‫]דישקומכרימינ׳׳ט[‪.‬‬
‫קברוהו בלא מצבה על אחל הפסח‬ ‫צדקה לעניים בשבת ואמר ר׳ יעקב אמר ר׳‬ ‫שחל להיות בשני בשבח‪ .‬שצריטן‬
‫לשבתך‬ ‫מכון‬
‫« מ?ןז־ש אדיני‬
‫נחלתף‬
‫פעלת‬
‫חיל^‬ ‫אלא ולאי הוא כסוי ארון כפירוש‬ ‫יוחנן גהולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‬ ‫להלכות בסעולה אחר השבת שהוא‬ ‫שמות טו יז‬ ‫כוננו ןדיף‪:‬‬
‫קבילי׳׳י נקיביל‪-‬׳א[‪.‬‬
‫הקונטרס ולפי שהיה של אבן היה‬ ‫לפקח על עםקי רבים בשבת ואמר רבי‬ ‫ערב יום כפורים‪ :‬ידחה‪ .‬לשלישי בשבת‬ ‫א ש ר לו ה;ם ןהוא‬ ‫‪.3‬‬
‫יתד‪ ,‬וי‪ ,‬זיז‪.‬‬ ‫עשהו ו י ב ש ת ; ד י ו ;צרו‪:‬‬
‫שמא ישחוט בן‬ ‫בבל כל כך»>‪:‬‬ ‫שמא ישחוט בן עוף לצורך סעולת‬
‫יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין‬ ‫תהליס צה ה‬
‫עוף‪ .‬יש גורסים בו עוף אע״ג‬ ‫מחל‪ :‬איח ליה רמחא‪ .‬לשחוט‬ ‫שבדף‬ ‫אראה‬ ‫בי‬ ‫‪.4‬‬
‫פיקוח נפש בשבת ואמר רב שמואל בר‬ ‫ךד‬ ‫אי^בעתיף‬ ‫מעשי‬
‫לשבת לשון נקבה היא לכתיב‬ ‫בלילה שהסעולה אינה על למחר‪:‬‬
‫תוספות רי״ד‬ ‫נחמני אמר רבי יונתן הולכין לטרטייאות‬ ‫וכוכבים אישר בועתה‪:‬‬
‫)שמות לא( מחלליה מות יומת ה״נ‬ ‫הכא ליה ליה רווחא‪ .‬שהסעולה‬ ‫חהלים ח ד‬
‫ורב המנונא דאמרי‬
‫של‬ ‫חשבונות‬
‫ד״ח‬
‫תריייהו‬ ‫הוי לשון זכר כל העושה בו מלאכה‬ ‫ולקרקייאות לפקח על עסקי רבים בשבת‬ ‫בלילה אתל השבת משחשיכה מיל‪:‬‬ ‫כיספרים‬ ‫השמים‬ ‫‪.5‬‬

‫מצות מיתר לחשבן בשבת‬ ‫ותנא דבי מנשיא ימשדכין על התינוקת )שם לה( שומר שבת מחללו )ישעיה נו(‬ ‫ולא חיישינן לאיקרורי דטהא‪ .‬אם‬ ‫א ל ומ׳לשה ;דיו‬ ‫‪3‬בוד‬
‫מגיד הךקיע‪:‬‬
‫וא״ר אלעזר פוסקץ צדקה‬
‫לעניים בשבח‪ .‬ואייר יעקב‬
‫ושפיר גרסינן נמי בן עוף ללרך בני‬ ‫ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר‬ ‫לא ימצא לה בתולים לא תיישינן‬ ‫תהליס יט ב‬
‫ב׳׳א אר״י מפקחין פקוח‬ ‫ארס לשחוט הרטן והקטנים כלכתיב‬ ‫וללמדו אומנות אלא אמר רבי זירא גזירה‬ ‫פודתא‪:‬‬ ‫בהאי‬ ‫כעסו‬ ‫שיתקרר‬ ‫‪ .6‬ו;תר ותהיה ל ף ע ל‬
‫אזנף ודדה בשבתך חוץ‬
‫נפש בשבת והולכים לב״כ‬ ‫)ויקרא ה( שני בני יונה ובפרק קמא‬ ‫שמא ישחוט בן עוף א״ל אביי אלא מעתה‬ ‫ונבעלה בחמישי‪ .‬משתתשך ברביעי‬ ‫ושבה‬ ‫בה‬ ‫והופרתה‬
‫ילבתי מדרשות לפקח על‬
‫לקילושין )לף לו‪ :‬ושם( אתיא מבן‬ ‫ותיכנס ליל חמישי‪ :‬ברכה לדגים‪.‬‬
‫עסקי רבים בשבת‪ .‬ותנא‬ ‫יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת‬ ‫ובסית את צאתך‪:‬‬
‫משדכין על‬ ‫דבי מנשה‬ ‫עוף מה לבן צאן שכן קבע לו כר‪:‬‬ ‫פרו ורבו ומלאו את המיס כו׳‬ ‫דברים כג יד‬
‫בשבת‬ ‫לארס‬ ‫התינוקת‬ ‫ידהה גזירח שמא ישחוט בן עוף התם‬
‫מעתה יום הכפורים שחל‬ ‫אלא‬ ‫)בראשית אך‪ .‬הואיל מאמרה בז‬
‫ללמדו‬ ‫התינוק‬ ‫ועל‬
‫להיות בשני כוי‪ .‬תימה‬ ‫דלנפשיה לא טריד הכא דלאחרים טריד אי‬ ‫ברכה לאדם‪ .‬פרו ורבו ומלאו את‬
‫אומניות‬ ‫יללמדו‬ ‫ספר‬
‫שמואל‬ ‫יא ״ר‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫אמאי נקט יום כפולים ללא הוי‬ ‫במי התם אית ליה רווהא הכא לית ליה‬ ‫הארץ )שם(‪ :‬טעמא משום ברכה‪.‬‬
‫אר״י הולכין‬
‫ולקרקסאות‬
‫בר נחמני‬
‫לטרטראיות‬
‫אלא לרבי יוסי הגלילי כלתנן )חולין‬ ‫רווחא השתא דאתית להכי ערב שבת נמי‬ ‫אבל מאן דלא קפיד אברכה משום‬
‫רבים‬ ‫עסקי‬ ‫על‬ ‫לפקח‬ ‫לף חג‪ (.‬בל׳ פרקים בשנה המוכל‬ ‫גזירה שמא ישחוט בן עוף איבעיא להו‬ ‫איקרורי דעתא לא חיישינן משוס‬
‫קפרא‬ ‫בר‬ ‫תני‬
‫בתולה נשאת בד• ונבעלת‬
‫בשבת‪:‬‬ ‫בהמה לחבירו צריך להוליעו אמה‬ ‫בתולה נשאת ברביעי ונבעלת ברביעי ולא‬ ‫האי פורתא‪ :‬ברכה דאדם עדיפא‬
‫בו‬ ‫ונאמרה‬ ‫הואיל‬ ‫בה׳‬
‫מכרתי לשחוט כו׳ וכלכלי רבי יוסי‬ ‫חיישינן לאיקרורי דעתא או דלמא בתולה‬ ‫ליה‪ .‬ומיהו בששי לא תנשא בתולה‬
‫הגלילי אף ערב יום הכפולים בגליל‬
‫ואלמנה‬ ‫לדגים‬
‫נשאת בה׳ ונבעלת בששי‬
‫ברכה‬
‫דבזמן ארוך עד שני בשבת דאתו נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי דחיישינן‬
‫אמאי לא נקט חל מל׳ פרקים להוי‬ ‫לייני תיישינן לאיקרולי אבל מרביעי‬
‫הואיל ונאמרה בו ברכה‬
‫לכ״ע ד״ל לבערב יום הכפוריס היו‬
‫לאיקרורי דעתא ת״ש דתני בר קפרא בתולה‬
‫מה‬ ‫מפני‬ ‫ותניא‬ ‫לאדם‬ ‫על חמישי לא חיישינן‪ :‬למחר משכים‬
‫נשאת‬ ‫אלמנה‬ ‫אמרו‬ ‫בעופות ובלגיס‬ ‫רגילין להלבות‬ ‫נשאת ברביעי ונבעלת בהמישי הואיל‬
‫ה‬
‫לאומנתו והולך‪ .‬שאין משתה אלמון‬
‫בו׳‬ ‫ונבעלת‬ ‫בחמישי‬
‫כלמשמע בבראשית רבה )סי״א( גבי‬ ‫ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת‬ ‫באלמנה אלא יום אחל כדלקמן‬
‫אומר תבעל‬ ‫שאם אתה‬
‫משכים‬ ‫למחר‬ ‫בחמישי‬ ‫ההוא תייטא לזבן נונא כר משוס‬ ‫בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו‬ ‫בפילקין )לף ז‪ :>.‬חמישי בשבת‪.‬‬
‫והולך‪.‬‬ ‫לאומנותו‬ ‫הוא‬ ‫להד יום סליחה וכפרה ובהנהו ל׳‬ ‫ברכה לאדם טעמא משום ברכה אבל משום‬ ‫יום תופה‪ :‬וששי בשבת‪ .‬חיבת ביאה‪:‬‬
‫שקדו חכמים על תקנות‬
‫בנות ישראל שיהא שמח‬
‫פרקים היו מלבים בבהמות לליכא‬ ‫איקרורי דעתא לא חיישינן אי הכי אלמנה‬ ‫אדם בטל‪ .‬למ״ל בלכה לאלם עליפא‬
‫עמה ג• ימיס ה׳ בשבת ו׳‬ ‫למגזר שמא ישחוט‪:‬‬ ‫נמי תיבעל בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה‬ ‫אף זו תיבעל בששי למ״ד משוס‬
‫בשבת ושבת‪:‬‬
‫אי הכי אלמנה נטי תיבעל בחמישי‪.‬‬ ‫שקדו נבעלת בתמישי דהא לא ישטס‬
‫לדגים ברכה דאדם עדיפא ליה ואי נמי משום‬
‫פי׳ בשלמא אי הוה תני בברייתא‬ ‫לאומנתו‪ :‬גדולים מעשה צדיקים‬
‫שקדו דתניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת‬ ‫ממעשה יצירת שמים וארן‪ .‬ומשוס‬
‫משוס‬ ‫בחמישי‬ ‫נבעלת‬ ‫לבתולה‬
‫איקלורי לעתא כלקמיבעיא לן ולא‬
‫בחמישי ונבעלת בששי שאם אתה אומר‬ ‫בל קפרא נקט לה דאיירי לעיל‬
‫משוס ברכה ללגיס ללא חשיבא הד‬ ‫תיבעל בחמישי למחר משכים לאומנתו‬ ‫באגדה‪ :‬אן« ידי‪ .‬חלא יל‪ :‬מקלש‬
‫ניחא לן באלמנה לנבעלת בששי‬ ‫והולך לו ״שקדו חכמים על תקנת בנות‬ ‫מעשה ידי צדיקים הוא‪ :‬הכי‬
‫משום ברכה אבל השתא לטעמא‬ ‫ישראל ישיהא שמח עמה שלשה ימים חמישי‬ ‫קאמר‪ .‬האי ומעשה ידיו במעשה‬
‫לבתולה משוס ברכה אלמנה נמי‬ ‫בשבת וערב שבת ושבת מאי איכא בין‬ ‫הצליקיס כתיב שקלדן מעשה שלהם‬
‫תיבעל בממישי‪:‬‬ ‫ברכה לשקדו איכא בינייהו אדם בטל אי‬ ‫מעשה יליו של הקב״ה וה״ק ומעשה‬
‫אי נמי משום שקדו‪ .‬וא׳ית והיט‬ ‫יליו להוא מעשה הצליקים מגיל‬
‫נמי יום טוב שחל להיות בערב שבת דרש‬
‫מצי למימר משום שקדו הא‬ ‫הלקיע שהלקיע מעיל עליהם לבליות‬
‫בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר‬ ‫שהם צליקים שמספללין על הגשמים‬
‫בברייתא קתני גהדיא משוס ברכה‬
‫ד״ל דלהאי שינויא הד פירוש‬
‫ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים‬ ‫ומטר יולד‪ :‬יתד‪ .‬קבילי״י בלע״ז‪:‬‬
‫הברייתא הכי אלמנה נשאת בחמישי‬ ‫וארץ כתיב ‪ 1‬אף ידי יםדה ארץ וימיני טפחה‬ ‫יניח‬
‫ונבעלת בששי פי׳ משוס שקדו כמו‬ ‫שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה׳‬
‫‪2‬‬

‫שמפורש בברייתא אחרת וא״ת משוס‬ ‫מקדש אדני כוננו ידיך חשיב בבלי אחד ור׳ חייא שמו י• ויבשת ידיו יצרו‬
‫בלכה ללגיס היה להם להניח תקנת‬ ‫ידו כתיב והכתיב יצרו א״ר נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב ‪ 4‬כי אראה‬
‫שקלו לא תשו לכך הואיל ובששי‬ ‫שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מיתיבי ‪5‬השמים מספרים‬
‫נמי נאמרה ברכה לאלס‪:‬‬ ‫כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים‬
‫איכא בין ברכה לשקדו‪.‬‬ ‫מאי‬
‫מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר דרש בר קפרא מאי דכתיב ‪ 6‬ויתד תהיה לך‬
‫אע״ג דמשום ברכה לא‬
‫מיקרי עבריינא מכל מקום בעי למה‬
‫על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון‬
‫לי טעמא לברכה אי נמי בעי מאי‬ ‫יניח‬
‫איכא בין לישנא למשני בלכה לאלם עליפא ליה ובין לישנא לאי נמי משוס שקלו ומשני לאיכא בינייהו אלם בטל אי נמי י״ט שתל להיות כו׳‬
‫לללישנא לטעמא לבלייסא משוס שקלו ולא משום ברכה הכא לליכא שקלו נבעלת אם ירצה בחמישי אבל ללישנא קמא לטעמא לברייתא משום‬
‫ברכה כרמשמע פשטא לברייתא אפילו בארס בטל או בי״ט שחל להיות בערב שבת לליכא משוס שקלו מכל מקום משוס בלכה תבעל בששי‬
‫ואפילו להאי לישנא אי לאו שתקנו משום שקלו משוס ברכה לחולה לא היו קובעים יוס כלפלישית לעיל גבי ותנשא באחל בשבת‪:‬‬
‫דאילו בשמים ובארץ כתיב אף ידי וגו׳‪ .‬למשמע חלא אע״ג למסיים קרא וימיני טפחה שמים ואמל בשילהי הקומץ לבה )מנחות לו‪ :‬ושם( ליל‬
‫היינו שמאל א״כ תרתי כתיב מ״מ בחל מעשה ליכא אלא חל אבל במעשה צליקיס בחל מעשה כמו בית המקדש כתיב תרתי ידים‪:‬‬
‫זה‬