Академический Документы
Профессиональный Документы
Культура Документы
הפקולטה לאמנויות
בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי
אור אלכסנדרוביץ'
עמוד
4 פרק א' :בית משה שלוש – נסיבות הקמתו ותולדותיו .2
2
מבוא
האתר בו עוסקת עבודה זו הוא אחד מצמד בתים תאומים מראשיתה של תל אביב .שני הבתים נבנו בשנת 1914
על ידי יוסף אליהו שלוש – האחד עבור בנו הבכור משה ,והשני עבור אחיינו מרקו ,שהיה בנו הבכור של אחיו
הגדול ,אברהם חיים שלוש.
העבודה תתמקד בבית משה שלוש ,בעיקר משני טעמים :ראשית ,מאחר שבעל הבית היה אביה של סבתי ,היו
המקורות הראשוניים הנוגעים לבית זה נגישים יותר מאלה של הבית התאום; ושנית ,מאחר שמדובר בבתים
תאומים שהזהות בפרטיהם מלאה ,יספיק הדיון באחד מהם כדי לענות על השאלות המרכזיות שיועלו לדיון.
העבודה באה לבחון את המקורות השונים ששימשו את יוסף אליהו שלוש בעת בניית הבית ,על בסיס התפישה
כי כל יצירה תרבותית אינה פועלת בחלל ריק ,והיא תלויה רבות בזמן ובמקום בו נוצרה .העבודה תראה כי בית
משה שלוש מכנס בתוכו מסורות בניה מקומיות עם שיטות בניה וסגנונות שיובאו מארצות אירופה – ובראשן
גרמניה .שילוב זה בא לידי ביטוי לא רק בבית משה שלוש אלא גם באישיותו של מתכננו ,יוסף אליהו שלוש,
ובסגנון חייו .חשיבותו של הבית נובעת מן היכולת להציג דרכו את הלבטים והנסיונות של הבניה למגורים בקרב
ובמיוחד הבניה העממית שהתקיימה מכוח מוסכמות – הישוב היהודי העירוני של ראשית המאה שעברה
חברתיות ,במקביל לתכנון האדריכלי המקצועי.
מאחר שבית משה שלוש זוכה לאזכורים מועטים ובלתי מדויקים בספרות המחקרית ,התבסס איסוף החומר
לעבודה בראש ובראשונה על פניה למקורות ראשוניים .שיחות התקיימו עם בני משפחה שהכירו את הבית
)במיוחד עם לאה אלכסנדרוביץ' ואהרן שלוש ,ילדיו של משה שלוש( ,והתקיים חיפוש בארכיונים שונים אחר
חומר מקורי ששרד .במקביל ,נעשתה עבודת שטח שכללה תיעוד צילומי של הבית ושל אתרים רלוונטים נוספים.
מעבר לכך הוקדש גם מקום לעיון בספרות מחקרית הנוגעת לתקופה ואשר שופכת אור על מניעים ומגמות
הניכרים בבית משה שלוש.
תודתי נתונה ללאה אלכסנדרוביץ' ,אהרן שלוש ,ויקי פומרוק ,שולה וידריך ,אדר' אמנון בר אור ,אדר' נחום
לחמן ומהנדס אמנון ז"ס ,על שהקדישו לי מזמנם.
3
פרק א' :בית משה שלוש – נסיבות הקמתו ותולדותיו
בית משה שלוש הוא אחד מצמד בתים תאומים שבנה יוסף אליהו שלוש בשנת 1.1914הבית שוכן עד היום
2
במפגש הרחובות פינס ,לילינבלום ושרעבי בתל אביב ,בתפר שבין תל אביב ההיסטורית לשכונת נווה צדק.
האדמה עליה נבנה הבית היתה חלק מן "המגרש המאחד" שהפריד בין נווה צדק לבין תל אביב 3.הבית הוקם
כהמשכו של הרצף הבנוי של נווה צדק ושכן בשורת הבתים הצפונית של השכונה .הדבר מומחש היטב מתצלומי
האוויר שצולמו על ידי הצבא הבריטי בימים 19.11.1917ו 4.1.1918-ועל ידי הצבא הגרמני בימים 22.11.1917
4
ו ,12.1.1918-שהם גם התצלומים הראשונים המוכרים לנו של הבית.
כאמור ,הוקם בית משה שלוש כאחד משני "בתים תאומים" )הבית השני שימש כבית דודו ,אברהם חיים שלוש(.
שני הבתים תוכננו ונבנו על ידי יוסף אליהו שלוש ) .(1934-1870יוסף אליהו שלוש היה בנו השני של אהרן
שלוש ,מנכבדי הקהילה היהודית-ספרדית של יפו ,צורף וחלפן כספים במקצועו 5.בסמוך לאמצע שנות השמונים
של המאה התשע עשרה החל אהרן שלוש לרכוש קרקעות בצפונה של יפו ,קרקעות עליהן הוקמו מרבית
השכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו 6.יוסף אליהו שלוש התחנך בתלמוד תורה ביפו ולאחר מכן למד
שנתיים בבית ספר יהודי בבירות .נישואיו בגיל שבע עשרה לפרחה בת אברהם מויאל )נישואים שאורגנו על ידי
משפחות החתן והכלה( קטעו את רצף לימודיו והוא פנה לעסוק במסחר בפריטים שונים )מזוודות ,מעדרים,
מחרשות ועוד( 7.במקביל ,הביאו אותו עסקי המקרקעין של אביו להתעניין במלאכת הבניה:
"באותו זמן התקשר אבי המנוח עם אדריכל ארמני שהיה יחיד בעירנו ,קרקש שמו ,שסדר מדידה כללית
לאדמתנו ,ערך תכניות הן לאדמה השיכת רק לנו והן לזו שבשותפות עם אמזליג ומויאל .בלוותי את
האדריכל מדי יום ביומו לשעה קלה ,בכדי להראות לו הגבולים שבינינו לבין השכנים נמשך מאד לבי
אחרי העבודה הזאת והייתי מסתכל לעבודות האדריכל בכל פרט ופרט נקודה ונקודה .עד שניסיתי בעצמי
לערוך תכנית ,שעלתה בידי יפה .זכורני ,שהאדריכל בבאו לקבל את משכורתו מידי אבי ,אמר לו' :אני
התניתי אתך ,לערוך בעד סכום זה תכניות ולמדוד את האדמה והנה גם למדתי את בנך שלווה אותי במשך
כל זמן העבודה ואם תשלחהו לבית ספר להשתלם מובטחני שיוכל להיות אדריכל טוב' – ואמנם גם
ידיעותי המעטות שרכשתי בהלכות האדריכליות ,הביאו לי תועלת מרובה וביחוד לתועלת הישוב העברי,
1תמונות .3-1
2תמונה .4
3שביט וביגר ,תשס"א ,עמ' ;85כרמיאל ,תש"ן ,עמ' ;19תמונה " .5המגרש המאחד" נקנה ב 1912-על ידי חברת "גאולה" ,וכלל שטח של 29
דונם בין תחילת שדרות רוטשילד לנווה צדק.
4קדר ,תשנ"ב ,עמ' ,92-91 ,15 ,9-8וכן כרמיאל ,שם ,עמ' ;70-68 ,55תמונות .7-6
5מוצאה של משפחת שלוש מהעיר אוראן )ווהראן( שבחופה הצפוני של אלג'יריה .המשפחה עלתה לארץ בראשית שנות הארבעים של המאה
התשע עשרה .עדות ראשונה על ישיבתה ביפו נמצאת במפקד מונטיפיורי השני משנת ,1849במסגרתו התפקדו ביפו אבי המשפחה ,אברהם שלוש,
אשתו שמחה ובניהם יוסף ואהרן .אברהם שלוש נפטר בשנת .1858בנו יוסף נפטר ערב חופתו בשנת .1865הדבר הפך את בנו השני ,אהרן ,לאבי
המשפחה בפועל .א .שלוש ,תשנ"א ,עמ' 24-19וכן רם ,תשנ"ו ,עמ' .38
6אלה הן נווה צדק ,נווה שלום ,מחנה יהודה ,מחנה יוסף ,שכונת אהרן ומחנה ישראל .י.א .שלוש ,תרצ"א ,עמ' ;94 ,20-19א .שלוש ,שם ,עמ' 33-
.32
7י.א .שלוש ,שם ,עמ' .94-90
4
8
שהתחלתי להתמסר בכל כחותי ומרצי להקמת בנינים חדשים".
כחלק מהתעניינות זו ,הקים יוסף אליהו שלוש יחד עם אחיו הבכור ,אברהם חיים שלוש ,חברה בשם "האחים
שלוש" .החברה עסקה במסחר בחומרי בניה )ובעיקר במלט( ,ברכישת קרקעות ובקבלנות בנין .במקביל ,פתח
יוסף אליהו שלוש עם אחיו הבכור בית חרושת למרצפות ,ממנו צמח מאוחר יותר בית החרושת של "האחים
שלוש" שייצר בעיקר אלמנטים טרומיים מבטון 9.נראה ,כי העיסוק המעשי בתחום הביא את יוסף אליהו שלוש
לשמש פעמים רבות לא רק קבלן וספק של חומרים אלא גם מתכנן ,על סמך דגמים מוכרים של סידורי תכניות
בניה או על פי דרישות בונה הבנין:
"בשנת 1896התחלתי לחלום ע"ד הקמת בנינים כדי להגדיל את הישוב .הרהרתי ,אדמה יש לנו ,חמרי
בנין וגם תכניות אני יכול לעשות וכיצד נוכל לשבת בחבוק ידיים ,מבלי לפעול על שדה הבנין? ואמנם
כעבור זמן לא היה זה עוד בחזקת חלום כי אם מציאות ממש .מדי יום ביומו הייתי עורך תכניות בכוונים
שונים ומתאימן למגרש זה או אחר ,עד שאבי ואחי התחילו להתענין בכל תשומת לבם בעבודת הבנין...
במשך הזמן נהייתי לאדריכל לא מדופלם .תכניות לרוב היו לי מן המוכן בבית שעשיתי בעצמי ,הזמנתי
קטלוגים לבנין בתים שונים מחו"ל וגם מכשירים למדידת אדמה הבאתי מאירופה .כל מגרש שהייתי
מוכר חובתי היתה למדוד מקודם את המגרש ולמסרו לידי בעליו כשהוא מסומן בגבוליו לארבע רוחותיו.
הקונה היה מתיעץ עמדי על דבר אפני הבנין ולפי איזו תכנית ובנה אחר כך לפי הערותי ,עד שגם אלה
שהיו בונים בתים לא על אדמתנו גם כן באו אלי לדון עמי על דבר בניניהם .מסבת היותי טרוד ביום
בעסקי המרובים פנו אלי האנשים בלילות לביתי ,הייתי שומע דבריהם ,נותן להם עצות ,עורך תכניות
ומציין להם את הסכום שיעלה הבנין ,לפי נסיונותי ומומחיותי".
יותר משמעידים הדברים על הכשרתו של יוסף אליהו שלוש ,יש בהם כדי לשפוך אור על אופן התכנון והבניה
של בתי מגורים בשלהי התקופה העות'מאנית .בתי המגורים נבנו על פי רוב לפי דגם מקובל ,לפי סידור חללים
מסורתי ובהתאם למימדיו של המגרש .תפקידו של הקבלן-מתכנן היה להוציא אל הפועל את התבנית הקיימת,
במגבלות השטח המסוימות ,ותוך שימוש במבחר מצומצם של חומרים וטכניקות בניה .הבתים שהוקמו בדרך זו
מבוססים היו על תפישה חללית רווחת ,אשר זכתה ליישום נקודתי משתנה על בסיס "חוקי על" מקובלים.
ה"רעיון" האדריכלי לא הצריך ,משום כך ,התערבות אדריכלית מקצועית ,אלא היווה חלק מ"אוצר המלים" של
10
ההתפרסות המרחבית של בני המקום.
תפקיד הקבלן-מתכנן ,במובן שיושם על ידי יוסף אליהו שלוש ,הקדים את תפקיד האדריכל )בהגדרתו כאדם בעל
הכשרה מקצועית פורמלית ומוכרת מסוג מסוים בתחום התכנון והבניה( בבניה למגורים בארץ ישראל .דמותו
מעידה יותר מכל על השינוי המהותי שעבר תחום התכנון המקצועי בתקופת חייו – מתכנון אדריכלי שהיה מיועד
5
בעיקר לבניני ציבור ,ואשר הותיר את הבניה הפרטית בידיהם של "בעלי מלאכה" כיוסף אליהו שלוש ,לתכנון
אדריכלי שכלל גם בתי מגורים – פרטיים ומשותפים .על רקע שלהי תקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית
היה בכוחו של יוסף אליהו שלוש להפוך ל"אדריכל בפועל" גם ללא הכשרה מקצועית פורמלית ,בשיטה של
התנסות בעבודה ולמידה בדרך של ניסוי וטעיה – אופן הכשרה שכמעט ואינו יכול להתקיים במערכת הרישוי
11
הפורמלית הפועלת כיום.
הסיפור המקובל במשפחה באשר לנסיבות בנייתם של "הבתים התאומים" ברחוב פינס קשור קשר ישיר למבנה
החמולתי ,על פיו התנהלו חיי המשפחה באותה תקופה 12.עד השנים הראשונות של המאה העשרים התגוררו
שלושת בניו של אהרן שלוש )אשר היו כבר נשואים ובעלי משפחות( בבית אביהם בנווה צדק )הבית ניצב על
תילו עד היום ברחוב שלוש .(32צמוד לבית זה פעל בית החרושת של "האחים שלוש" .ראשון יצא מן הבית
האח הבכור ,אברהם חיים שלוש ,שעבר להתגורר בבית ברחוב רוקח 10בנווה צדק כנראה בסביבות שנת .1905
עם הקמת תל אביב יצאו גם שני בניו האחרים של אהרן שלוש – יוסף אליהו ויעקב – מבית אביהם 13.כל אחד
מהם הקים בשכונה העברית החדשה את ביתו .הבתים הוקמו ,זה לצד זה ,בשדרות רוטשילד – בית יוסף אליהו
בשנת 1913נישא בנו הבכור של יוסף אליהו שלוש ,משה ,לרחל מדניצקי .בעקבות הנישואים ,הוחלט להקים לו
בית על אדמה שהיתה שייכת ל"אחים שלוש" 14.מאחר שבנו הבכור של אברהם חיים שלוש ,מרקו ,טרם זכה
לבית משל עצמו ,ומשום שלא היה זה נאה להעניק למשה בית משלו לפני בן דודו הגדול ממנו ,נקבע כי מוטב
להקים שני בתים חדשים במקביל ,על אותה אדמה .כדי למנוע צרות עין ,הוסכם עוד כי שני הבתים יבנו כבתים
תאומים )כלומר ,האחד בנוי כתמונת ראי של משנהו ,עם זהות מלאה בכל פרטי הבנין( .מאחר שהמגרשים
המיועדים לבניה היו שונים בגודלם ,הוחלט עוד כי תחילה יבנו שני הבתים ,ורק עם תום הבניה תערך הגרלה
שתקבע את זהות בעליו של כל אחד מהם 15.בהגרלה זכה משה ,והוא שנכנס להתגורר בבית שברחוב פינס .30
בבית השני ,ברחוב פינס ,32עבר להתגורר ,כבר בסמוך להשלמתו ,אברהם חיים שלוש )אביו של מרקו שלוש,
עבורו נבנה הבית במקור( ,והבית הפך לביתו לכל דבר ועיקר 16.באשר לשאלת התכנון ,הסברה המשפחתית היא
11י.א .שלוש ,שם ,עמ' .147יוסף אליהו שלוש מתאר את אדישותה של עיריית יפו באשר לאופי המבנים שיוקמו בשטחה ולהכשרתם של
מקימיהם .לפי דבריו ,התעניינה עיריית יפו בעיקר במס שעל הבונה היה לשלם לפי שטח המבנה שבנה.
12א .שלוש ,שם ,עמ' .46
13יוסף אליהו שלוש מספר כי "ברשות אבי גרנו כל אחד עם משפחתו בבית מיוחד" ,כלומר ,כל האחים נזקקו לאישור אביהם בטרם יצאו מן
הבית .י.א .שלוש ,שם ,עמ' .104-103
14וזאת שלא כמו אביו ,שלאחר נישואיו המשיך להתגורר עוד שנים ארוכות בבית אביו.
15הזוכה אמור היה לקבל את הבית השוכן במגרש הגדול מבין השניים ,כאשר "עודף" השטח נוצל להקמת גן ולא לבניה נוספת.
16לאחר מותו של אברהם חיים שלוש ב 1925-המשיכה אשתו ,שרינה ,להתגורר בבית יחד עם חלק מילדיה ,במיוחד עם בניה מרקו וזכי ,שלא היו
בעלי משפחות.
6
כי משה שלוש תכנן את הבית באופן ספונטני ,והוא קבע ,על פי ראות עיניו ,את מיקום החדרים ואת גודלם,
17
באופן שהשליך גם על מבנה ביתו של דודו.
הגם שקשה לאמת את הגירסה המשפחתית באשר לתהליך התכנון ,יש בידינו תכנית אדריכלית של אחד הבתים
)בית משה שלוש( ,אשר עשויה להעמיד את הדברים באור שונה 18.כותרתה " -תכנית של שני הבתים להאחים
אברהם ויוסף שלוש במגרש 'המאחד'" – תוכנה וזמן עריכתה מסייעים לזהותה כתכנית הבית .בתכנית משורטטת
רק קומת הכניסה של הבית השוכן כיום ברחוב פינס ;30מן הכותרת ניתן להסיק כי תכנית זו שמשה גם כבסיס
לבניית "אחיו התאום" )הגם שתכניתו היא תכנית ראי של הבית המשורטט( .התכנית חתומה בידי יוסף אליהו
יפו 19.בנוסף ,כוללת – ומקום עריכתה – 1.12.1913 – שלוש .בתחתית ,מצד שמאל ,מצוינים תאריך עריכתה
התכנית ,הערוכה בקנה מידה של 1ל ,100-מידות בניה .בפינה הימנית העליונה ,במהופך ,מופיע חישוב של
שטח הבניה ,אשר נראה כשרבוט מאוחר יותר .אופן עריכת התכנית והעובדה כי העתקה התגלה במחלקת
השימור של עיריית תל אביב עשויים להוביל למסקנה כי מדובר בתכנית שהוכנה לצרכי רישוי – כפי שהיתה
חובה לעשות בכל בית חדש שהוקם בתל אביב ,כבר מראשיתה 20.הדבר מעיד על כך כי על אף ניתוקו של
המגרש מן הסביבה הבנויה של תל אביב באותה עת והתחברותו הפיזית לנווה צדק ,נתפש הבית – מן הבחינה
21
הפורמלית וגם מעבר לכך -כחלק מן השכונה היהודית החדשה.
התכנית מציגה גירסה חד קומתית של הבית וחישוב השטחים מתייחס אך ורק לקומה אחת .אולם ,על גבי
השרטוט ה"מסודר" שרבטה יד לא מזוהה תוספת בלתי "מסורגלת" של חדר מדרגות בחזיתו האחורית )הקיים
במיקומו זה בבית העומד על תילו היום( ,ומשום כך ניתן להסיק כי על אף שהתכנון הראשוני היה לבנות בית בן
קומה אחת ,בדומה למרבית בתיה הראשונים של תל אביב ,חל שינוי במהלך התכנון או אף במהלך הבניה,
והוחלט להוסיף לו קומה שניה .לאה אלכסנדרוביץ' ,בתו של משה שלוש ,אשר באה לעולם בבית זה ביום כיפור
של שנת תרע"ה )ספטמבר ,(1914טוענת כי נולדה בבית בן קומה אחת .מצילומי האוויר מנובמבר שנת ,1917
בהם מופיעים שני הבתים התאומים ,עולה כי באותו זמן כבר היו שני הבתים בני שתי קומות .תמונה דומה עולה
17א .שלוש ,שם ,עמ' ,122וכן תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ,30מחלקת השימור של עירית תל אביב ,1992 ,עמ' .3
18תמונה .8
19חתימתו של יוסף אליהו שלוש ,וכן התאריך ,המקום וקנה המידה כתובים כולם באותיות לטיניות .על אף שלרוב נהג יוסף אליהו שלוש לחתום
בעברית ,ניתן למצוא חתימה דומה שלו ) (J.E. Cheloucheגם על כתב ערבות משותף של מקימי אחוזת בית )תמונה ,(9בצמוד לחתימת אחיו יעקב
)שחתימתו היא באותיות עבריות(.
20כץ ,תשמ"ה ,עמ' .189-188
21בשנת ,1913כשנה לאחר קנייתו על ידי חברת גאולה ,הסכים ועד תל אביב לקחת על עצמו את הטיפול באדמות "המגרש המאחד" .בכך,
למעשה ,סופח השטח לתל אביב ,דבר שחייב את הבונים בו לבנות על פי תקנות הבניה של השכונה .אחת מתקנות אלה התנתה בנייתו של בית
בהגשת תכנית מסודרת לאישור הועד .דרויאנוב תרצ"ו ,עמ' .193
7
22
גם מן הצילום הראשון המוכר לנו של הבית מגובה אדם – אשר צולם בסוף שנת 1918או בתחילת שנת .1919
מדברים אלה ניתן להסיק כי הגם שיתכן שהבית נבנה בתחילה כבית בן קומה אחת ,הרי שסמוך מאוד למועד
בנייתו נוספה לו הקומה השניה .כך או כך ,הרי שתהליך התכנון או הבניה של הבית היה דו-שלבי – תחילה כבית
חד קומתי ,ולאחר מכן כבית דו קומתי שעובד מתוך התכנון הראשוני.
חשוב לזכור כי בשנת הבניה - 1914 -היה הגל הראשון של בניית בתי תל אביב כבר נחלת העבר 23.באותה
תקופה החלו להקים בתים נוספים בשכונה ,מעבר לגרעינה הראשון .במקביל ,חלה עליה חדה בערך הקרקע,
משום שהקמת "אחוזת בית" )שבשנת 1910שינתה את שמה ל"תל אביב"( ושכונות יהודיות נוספות בסמוך לה
)כגון "נחלת בנימין"( יצרה ביקוש לאדמות הסמוכות ,כמקום אטרקטיבי להתישבות יהודית מחוץ ליפו 24.הדבר
הוביל כבר אז להוספת קומה נוספת לבתי הקומה הקיימים של השכונה )רוב בתיה של אחוזת בית ,אשר 32מהם
נבנו על ידי יוסף אליהו שלוש ,נבנו כבתי קומה עם גג רעפים( 25.משום כך ,יתכן שההבדל שבין התכנון המקורי
לבין הביצוע בשטח נבע מן הרצון לנצל את עליית ערך הקרקע ומתוך ראיה כי הבתים ,גם אם הם ממוקמים
בקצה נווה צדק ,יבלעו עד מהרה בין בתיה של תל אביב ויהוו חלק בלתי נפרד ממנה .מבחינה זו ,לא היה הבית
בית משה שלוש תוכנן כבית למשפחה אחת ,כאשר בקומת הכניסה ממוקמים החדרים ה"ציבוריים" של הבית
)סלון ,חדר אוכל וחדרי עבודה( ,ואילו בקומה השניה – החדרים הפרטיים .תחילה התגוררו בבית משה ורחל
שלוש ,בתם לאה ובנם אהרן .פטירתה הפתאומית של רחל בשנת 1922זעזעה את המשפחה כולה .מרכז הכובד
המשפחתי נע בחזרה לבית הסב יוסף אליהו שלוש .בבית משה שלוש נכנס להתגורר זוג מבוגר )יוסף דוד ושיינה
הורוויץ( כדיירי משנה בקומת הכניסה ,ואילו משה שלוש ,בתו ובנו עברו להתגורר בקומה העליונה .חלק ניכר
מזמנם בילו שני הילדים בבית סבם וסבתם בשדרות רוטשילד .9סביב שנת 1924לערך עברו להתגורר בקומה
השניה גם יוסף אליהו שלוש ואשתו ,פרחה ,כנראה משום שבמקביל הורחב ביתם שבשדרות רוטשילד )לבית
נוספו אגף ימני ושתי קומות( .כשנה לאחר מכן חזרו יוסף אליהו ופרחה שלוש לביתם ,ועמם עברו להתגורר
בבית גם משה ושני ילדיו ,כשהם מותירים בבית שברחוב פינס את בני הזוג הורוויץ.
בשנת 1928נישא משה בשנית לנינה ברלין .שוב אויש הבית כולו על ידי משה ובני משפחתו ,תוך שמירה על
החלוקה המקורית בין קומת כניסה ציבורית לקומה עליונה פרטית .בקומת הכניסה שכן משרדו של משה שלוש,
22תמונה .10
23ביגר ,תשמ"ד ,עמ' .47
24ביגר ,שם ,עמ' .50-48
25שביט וביגר ,שם ,עמ' ;235הרפז ,תשמ"ד ,עמ' ;92א .שלוש ,שם ,עמ' .54
8
מרפאת העיניים של נינה ברלין ,חדר האוכל והסלון .בקומה העליונה מוקמו חדרי השינה של בני הבית .החל
משנת 1932ועד לשנת ,1940בימים בהם כיהן משה שלוש כקונסול הכבוד של בולגריה בארץ ישראל ,הונף
26
במרפסת שבחזית הבית הדגל הבולגרי.
נישואיה של לאה בשנת 1936הביאו לעזיבתה את הבית .אהרן נישא בשנת 1943למרים אנג'ל ,ועבר להתגורר
עמה בדירת חדר ברחוב נחמני .25בעקבות הפצרות ההורים חזר הזוג להתגורר בבית האב בשנת ,1946ושם
נולדו שתי בנותיו .אהרן ,מרים ובנותיהם המשיכו להתגורר בבית יחד עם משה שלוש ונינה ברלין עד לשנת
.1961באותה שנה מכרה המשפחה את הבית ,ובמקום החל לפעול בית ספר למוסיקה בשם "רננים" .בית הספר
לא האריך ימים ,ואת הבית קנה חיים ברקוביץ' ,שהפעיל בו בית חרושת למכנסיים 27.פריחתו המחודשת של
האזור בסוף שנות השמונים עודדה את שיפוצו ושימורו של הבית בשנים 28.1995-1992חזיתותיו המקוריות
שוחזרו כמעט בדייקנות ,אולם פנים הבית שונה לבלי הכר ,ותוך ניצול החללים הפנימיים הגבוהים )כחמישה
מטר וחצי גובה בכל קומה( הוקמו בו שלוש קומות מגורים – במקום השתיים המקוריות .בעקבות שימורו שב
הבית לשמש כבית מגורים.
9
פרק ב' :בית משה שלוש – תיאור האתר
בית משה שלוש שימש בתחילה כבית למשפחה אחת ,תוך הפרדה בין קומת כניסה ובה חללים "ציבוריים"
לקומה עליונה פרטית .עם זאת ,לא ניכרה הפרדה זו בתכנית הקומות .הבית בנוי בתבנית כמעט ריבועית )כ12.5-
על 13.5מטר( .קומת הכניסה מוגבהת ביחס לרחוב במטר ,ומופרדת ממנו בגדר בנויה בגובה של בין מטר וחצי
לשני מטרים .הבית ממוקם כך שכניסתו הראשית פונה לרחוב פינס ,ואילו כניסתו הצדדית -המובילה לחדר
המדרגות – פונה לרחוב שרעבי )באופן זה פונות הכניסות הצדדיות של שני הבתים התאומים זו כלפי זו( 29.הבית
ניצב במרחק של כשני מטרים מקו המגרש מכל אחד מצדדיו )מלבד בחזיתו האחורית ,שם שכן גן( .שני גרמי
המדרגות הקדמיים – המונים חמש מדרגות – מקבילים לחזית הבית וצמודים לה .הם מובילים – האחד מימין
והשני משמאל – לבימה מקדמת הניצבת לפני הבית ומדגישה את מיקום פתח הכניסה בחזית .הדגשה זו מושגת
גם באמצעות נסיגה פנימה בקו הבנין באזור הכניסה ,כאשר ה"שקע" שבחזית מחזק את החלוקה לשלושה
חלקים – מרכז ושני צדדים סימטריים – וכאילו "מושך" את המבקר לתוך הבית .בימה זו שימשה לא פעם גם
כמקום ישיבה ,משום שאפשרה תצפית נוחה על העוברים והשבים הן ברחוב לילינבלום והן ברחוב פינס.
החזית המזרחית ,אשר במרכזה ניצב פתח הכניסה ,היא חזית סימטרית 30.בקומה הראשונה ממוקם חלון בכל
אחד מצדי פתח הכניסה; בקומה העליונה ממוקמות שלוש מרפסות – שתי מרפסות זיזיות מעל שני החלונות
ומרפסת מרכזית ה"לכודה" בין שלושה קירות מעל פתח הכניסה .מרפסות זיזיות נוספות ממוקמות האחת בחזית
בצדו המערבי של הבית התקיים גן מוקף גדר בנויה )כיום עומד במקום בנין חדש ,שהוקם כחלק מתהליך
השימור( 31.הגישה ממנו אל הבית נעשתה דרך מרפסת גן פתוחה בקומת הכניסה ,שההגעה אליה היתה בגרם
32
מדרגות שראשיתו במפלס הגן.
הבית חולק ,למעשה ,לשניים על ידי מסלול שנמתח מבימת הכניסה הקדמית ,עבר במסדרון הרחב שבמרכז
הבית והסתיים במרפסת האחורית .ממסדרון זה נפתחו פתחים אל החדרים .סכימה דומה חוזרת על עצמה גם
כאשר הכניסה אל החדרים היא מן המסדרון המרכזי .ההגעה לקומה זו היא בגרם המדרגות – בקומה השניה
הממוקם בחלקו המערבי של הבית .חדרי השירות השונים )מטבח ,אמבטיה ,שירותים( רוכזו בירכתי הבית ,בצד
הצפוני .מולם ,מעברו השני של המסדרון המרכזי ,מוקם ,כאמור ,חדר המדרגות.
29תמונה .3
30תמונה .11
31תמונה .12
32תמונה .13
10
הבית נבנה מאבני כורכר אשר כוסו טיח .בחזיתות הבית נחרץ הטיח בדוגמת הנחת אבן .מבחינת השימוש
בחומרים ,בולט חלקם של אלמנטים שונים מבטון שמקורם הוא ,ככל הנראה ,בבית החרושת של "האחים
שלוש" .אלמנטים אלה כללו בלוקי בטון מעוטרים ,משקופי חוץ ,כרכובים ,שערי כניסה ,קונזולות תמיכה
במרפסות ,מדרגות ,מרצפות ועוד .גדר הבית נחלקת למסד של אבני כורכר ,מעליו שלוש שורות של בלוקי בטון
33
מעוטרים ומעליהם שבכות שנוצרו מאלמנטים טרומיים מבטון.
34
בבית נעשו עבודות פרזול רבות – במעקות המדרגות הפנימיות ,במעקות המרפסות ובסורגי חלק מן החלונות.
עבודות עץ כללו את כל המשקופים הפנימיים ,הדלתות ,מסגרות החלונות ,התריסים ומסעד מעקה חדר
המדרגות .חלק מעבודות העץ בוצעו על ידי נגרים ערבים מיפו וחלק על ידי בעלי מלאכה יהודים 35.כן נעשה
שימוש בזכוכית )בדלתות הכניסה ,בחלונות ובפתחי האוורור שבחדר המדרגות( וברעפי חרס בגג .הגג היה גג
רעפים בעל ארבעה שיפועים ,אשר הוקם על גבי מרבית שטח תקרת הקומה השניה 36.אל החלל שמתחת לגג
הרעפים ניתן היה לגשת מירכתי הבית ,אך החלל שמתחתיו לא נוצל 37.הרעפים כיסו את מרבית שטח הגג ,מלבד
החלק שמעל חדר המדרגות ,אשר נוצל לתליית כביסה .חדר המדרגות הוביל לגג הפתוח ,והיציאה אליו נעשתה
דרך ביתן עשוי פח ולוחות אבץ המחופה בכעין "כיפת בצל" 38.בשנת 1948נפגע הבית מפגז ,אשר חדר דרך
תקרת הקומה השניה והתפוצץ מבלי לפגוע בקירות הבית ,אך גרם להרס גג הרעפים .עד לשיקומו של הגג כחלק
39
מתהליך השימור היה הגג שטוח ,ולשם כך נבנה על הגג מעקה מלבנים בכל היקף קומת הגג.
בית משה שלוש בלט ביחס לבתי הסביבה בעיקר בשימוש הנרחב שנעשה בו באלמנטים הטרומיים שיוצרו,
רובם ככולם ,בבית החרושת של "האחים שלוש" .ראוי לייחד מספר מלים על השימוש הרב גוני באלמנטים אלה
במיוחד כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחזיתותיו השונות .דיון מפורט יותר באשר למקורות השימוש – בבית
חומר הגלם העיקרי ששימש את מפעלם של "האחים שלוש" היה המלט .המלט עורבב עם חול ים ,שברי צדפים
33תמונה .14
34תמונה .15
35לדבריו של אהרן שלוש ,עבודות העץ בקומה הראשונה נעשו בידי ערבים ,ועבודות העץ של הקומה השניה בידי יהודים .תוצרתם של הנגרים
הערבים החזיקה מעמד עוד שנים רבות ,ואילו זו של הנגרים היהודים נרקבה בתוך זמן קצר והיה צורך להחליפה.
36לדברי אהרן שלוש ,תקרת הקומה השניה הורכבה מקורות עץ עבות ,אשר ביניהם נפרסו סרגלי עץ דקים שקושרו בגבס .מעל התקרה הוקם גג
רעפים .תקרה הבנויה בשיטה דומה ניתן לראות עד היום בבית אהרן שלוש ברחוב שלוש .32
37אהרן שלוש מספר ,כי מעל לחדרי השירותים והרחצה של הקומה השניה מוקם חדר "סתרים" קטן ,ששימש לאחסנה .הגישה אליו נעשתה מהגג,
דרך פתח סגור בדלת שהותקן ברצפת הגג .פתח דומה הוביל מרצפת החדר למסדרון שליד חדר השירותים ,אך כדי לרדת דרכו היה צורך להעזר
בסולם.
38הביתן לא שרד באף אחד משני הבתים התאומים ,ולא שוחזר כחלק משימורו של בית משה שלוש.
39תמונה .16
11
ואבנים קטנות כדי ליצור בטון 40.תכונותיו העיקריות של הבטון – חוזק רב בלחיצה ויכולות עיצוב כמעט בלתי
מוגבלות – אפשרו לבית החרושת לנצל אותו בייצור מגוון רחב של אלמנטים שונים ,עיטוריים ומבניים כאחד.
ניירות המכתבים ומודעות הפרסומת של "האחים שלוש" מציגים לאורך שנות פעילות בית החרושת פירוט מאלף
של אותו מגוון ,כפי שהוא בא לידי ביטוי ,לדוגמה ,בנייר מכתבים של בית החרושת משנת :1914
"האחים שלוש – יפו; בית חרשת של כל מיני מרצפיות ,לבנים ואבני צמנט – לוחות צמנט בעלי צבע
אחד ובעלי צבעים שונים – צנורות * אבנים * מחצות – מסגרות לחלונות ולפתחים – מדרגות *
מדרכות – צנורות ברזל של מים ושופכים – קורות ופסי ברזל – אבני מחצב – סיד הידרוליק – קבלנות
41
לבנין בתים"
שני סוגי מרצפות ,שגודלן 20x20ס"מ ,אשר יוצרו בבית החרושת של "האחים שלוש" ,משמשים בבית משה
שלוש – מרצפות פנים ,העשויות תערובת של פיגמנט ומלט ואשר פניהן חלקים )אלה הן המרצפות הצבעוניות
המוכרות בעלות הדגמים הגיאומטריים ,שעיטוריהן נחשבים לעתים בטעות כ"מזרחיים"(; 42ומרצפות מלט
שפניהן מחוספסים )כלומר ,עשויים שקעים שונים ,על פי דוגמאות( אשר הונחו לרוב מחוץ לבית 43.למרצפות
אלה הוספו הצבעים שחור ואדום בשוליהן ,על פי דוגמת העלה המוטבעת בהן .גרמי המדרגות )פנים וחוץ(
מורכבים ממדרגות טרומיות יצוקות בטון ,גם הן עם דוגמת הטבעה מחוספסת.
בבית משה שלוש נעשה שימוש בשני סוגים של בלוקי בטון חלולים 44.הסוג הראשון שימש להקמת הגדר
ההיקפית .אלה הם בלוקים מסיביים מבטון המורכב ממלט ,חול ים ,שברי צדפים ואבנים קטנות .על אחד
מצדיהם של בלוקים עבים אלה )עובי כל בלוק 27ס"מ( מוטבעת דוגמת סיתות אבן .הם נוצקו כשבמרכזם
חורים עגולים )בבלוק שרוחב פניו 50ס"מ נעשו שני חורים ,כל אחד מהם בקוטר של 14ס"מ( 45.החורים ,אשר
נוצרו ,ככל הנראה ,כדי לצמצם את כמות המלט בכל בלוק או כדי להקטין את מעבר הלחות דרכם ולשפר את
כושר הבידוד שלהם ,מולאו בבנינים אחרים בסביבה )כגון בבתים ברחוב לילינבלום 9ו (11-בתערובת של מלט
ושברי צדפים ,במטרה לקשור בין הבלוקים 46.שיטה זו יושמה גם בגדר הבנויה של בית משה שלוש .בנוסף,
40תמונה .17
41א .שלוש ,שם ,עמ' .56
42הרפז ,שם ,עמ' .105דוגמה למרצפות מסוג זה הממוקמות בחלל הכניסה לבית משה שלוש נמצאת בתמונה .18
43בבית משה שלוש הן מופיעות כיום בבימת הכניסה הקדמית .בעבר היו מרצפות דומות גם לפני פתח הכניסה האחורי לחדר המדרגות .ראו
תמונה .19
44תמונה .20
45תמונה .21
46תמונה .22בהנחה בנדבכים ,נוצר מצב שבו אחד מהחורים בבלוק העליון נמצא בדיוק מעל אחד מהחורים בבלוק התחתון ,וכך הלאה בכל נדבך
ונדבך .באופן זה ,נוצרים "צינורות אוויר" אנכיים בין הבלוקים ,שמילויים במלט מוסיף לקשיחותם האנכית כקיר .בענין זה ראו Sweeney, 1994,
.pp. 204-220סוויני מביא תיאור של תבניות שונות בהן נוצקו בלוקי בטון ואופני הנחתם ליצירת קירות ,כפי שהדבר בא לידי ביטוי החל מאמצע
המאה התשע עשרה .בין השאר ניסה בשנות העשרים גם האדריכל פרנק לויד רייט לבחון שיטות שונות לבניית קירות באמצעות בלוקי בטון
מעוטרים ,מתוך כוונה ליצור שיטת בניה מתועשת המצריכה מיומנות מינימלית מצד הבנאים.
12
47
נמרחה על כל שורת בלוקים שכבה של מלט בטרם הונחה עליה שורת בלוקים נוספת.
הסוג השני של בלוקי הבטון שונה בתפקידו המבני ובעיטורו החיצוני 48.המדובר בבלוקים שאורך ורוחב פניהם
דומה לזה של בלוקי הגדר )אם כי רוחב חלקם הוא רק 40ס"מ( .בלוקים אלה הונחו בתבנית שתי וערב בפינות
הבית ,וכן בקו התקרה של שתי הקומות בחזית .עיטורם של בלוקים אלה אינו בא לחקות דוגמת סיתות אבן ,אלא
נראה כדגם צמחי מופשט .מאחר שכל אחת מפינות הבית נוצרת במפגש של 135מעלות בין קירות ,הצריך
הדבר ,ככל כנראה ,יציקת סוג מיוחד של בלוקים פינתיים שאינם מלבניים .השימוש בבלוקים אלה בא לחקות
צורת בניה מקובלת באבן )אפילו בבניה הכפרית הפשוטה בארץ ישראל( ,כאשר בפינות המבנה מונחות אבנים
חזקות ומסותתות בתשומת לב רבה יותר ביחס לשאר האבנים מהן בנוי הבית )אבני גזית( ,כל אבן בהיסט של 90
מעלות ביחס לאבן שמתחתיה .שיטת בניה זו נועדה להעניק לבית חוזק ויציבות רבים יותר ולהבטיח בניה
בקירות ישרים .כאן הופעל עקרון דומה ,כשאת מקומן של אבני הגזית תפסו בלוקי הבטון ,בעוד קירות הבית
בנויים מאבני כורכר פשוטות.
המרפסות הזיזיות שבחזית הבית נתמכות על ידי קונזולות מעוטרות בגבעול צמחי שבקצהו רוזטה ,יצוקות גם הן
בטון .נראה ,כי קונזולת הבטון אינה קונסטרוקטיבית ,וכי רצפת המרפסת נתמכת באמצעות רלסים שהוחדרו
לקיר 49.הקונזולה עצמה רתומה לקיר באמצעות מוטות ברזל היצוקים בבטון ועוטפת את הרלסים מצדם התחתון
ובאופן זה מסתירה אותם 50.דוגמה לתמיכה במרפסת על ידי רלסים שאינם נסתרים ניתן למצוא במרפסות
השימוש באלמנטי בטון נוספים רב מאוד בבית משה שלוש .מרבית האלמנטים יצוקים בצורות המחקות סיתות
פריטים דומים באבן .בחזיתות הבית שובצו משקופי חלונות ודלתות יצוקי בטון משני סוגים – אחד עם "אבן
ראשה" ואחד ,רחב יותר ,ללא אבן ראשה 51.בקומה הראשונה צמודים מתחת למשקופי החלונות אלמנטים דמויי
בסיס עמוד 52.חור האוורור העגול הקבוע בחזית חדר המדרגות מעוטר במעין מסגרת שנוצרה מאלמנטים מבטון,
47בתמונה 23נראה בבירור כי בין הבלוקים שבגדר ,וכן בין חוליות המרכיבות את אומנות שער הכניסה ,הונחה שכבה של מלט ,שגימורה כלפי
הבית אינו נקי.
48תמונה .24
49תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ,32מחלקת השימור של עירית תל אביב ,1991 ,עמ' .14
50תמונה .25התמונה צולמה בחודש מרץ השנה בבית החרושת למרצפות של אבנר גלוסקא .מדובר בקונזולה שתבניתה זהה לזו של הקונזולות
בבית משה שלוש .מוטות הריתום מברזל נראים בבירור .אבנר גלוסקא לא ידע לספר מהיכן הובאה הקונזולה לבית החרושת שלו.
51תמונה .11
52תמונה .26באלמנטים אלה טמון גם ההבדל היחידי בין שני הבתים התאומים .בכל אלמנט "בסיס" קבועים שני שקעים ריבועיים .בבית אברהם
חיים שלוש ריבוע אחד מוסט בכשלושים מעלות בכל המשקופים )מלבד במשקוף אחד( ,במה שנראה כ"טעות" מכוונת .בבית משה שלוש שני
השקעים הם שקעים ריבועיים זהים.
13
53
אשר יחדיו יוצרים מצולע בן עשר צלעות.
אלמנטי בטון נוספים משמשים גם ליצירת שבכות או גדרות "אווריריות" .הדבר נעשה באמצעות בלוסטרדות או
אלמנטים אלכסוניים ששילובם בכיוונים שונים יוצר שבכה 54.מעליהם מונח מעקה בטון מסוגנן .בין השבכות
"צומחות" אומנות מרובעות )העשויות חוליות חוליות( ובראשן מעין כותרת .על אומנות אלה היו מונחים במקור
55
כדים שנוצקו בבטון ,ואלה היו אמורים לשמש כעציצים.
אלמנט הבטון המסוגנן ביותר הוא שער הכניסה ,המורכב ממספר רב של אלמנטים קטנים יותר 56.הוא בנוי כשער
אבן לכל דבר – עם בסיסים ,אומנות מחורצות ,כותרות צמחיות וקורת על .במרכז הקורה מוטבעת מעין רוזטה,
57
ומעליה מותקן כרכוב .שער כזה מותקן הן בחזית הבית והן בכניסה לחדר המדרגות.
53תמונה .27פתחי אוורור נוספים בחדר המדרגות הם צהרים בצורת חור מנעול המשולבים בצדי חדר המדרגות ,ללא אלמנט בטון המקיף אותם
)תמונה .(28יתכן שהיתה כאן השפעה של מוטיב דומה המופיע בחזית גימנסיה הרצליה – שיוסף אליהו שלוש היה הקבלן שהופקד על בנייתה –
כנראה בהשראת אדריכלות מאורית.
54תמונה .14
55תמונה .23
56תמונה .29
57שער דומה ניתן היה למצוא בבתים נוספים בתל אביב הקטנה )תמונה .(30הוא גם מופיע בצילום דוכן "האחים שלוש" בתערוכה של שנת 1924
)תמונה .(31
14
פרק ג' :בית משה שלוש – ניתוח
בית משה שלוש )וכן "אחיו התאום" ,בית אברהם חיים שלוש( הוא דוגמה לנסיון "ורנקולרי" לשלב בין שני
עולמות אדריכליים שונים .פירושו של דבר הוא שבניגוד לאדריכלות שנות העשרים בתל אביב ,מאחוריה עמדו
כבר אדריכלים מקצועיים בעלי רעיונות אדריכליים מגובשים )מי יותר ומי פחות( ,הקמתו של בית משה שלוש
היא תולדה של ידע עממי מקובל המתעמת עם ידע חיצוני חדש .בית זה מדגים באופן מובהק כיצד תבנית
מרחבית מסורתית ,שבמקורה נקשרה לאלמנטים מבניים מסורתיים ,ממשיכה להתקיים ,תוך שינויים והתאמות,
גם כאשר האלמנטים המבניים היוצרים אותה עוברים שינוי או החלפה .יותר מכל מדגים הבית כיצד תחביר
מסורתי מוכר משמש כר פורה לאוצר מלים חדש הנכנס לשימוש ,כשהשילוב בין השניים מוליד תוצר חדש
הנובע מתוך הזמן והמקום בהם הוא מתקיים.
ראש וראשון יש לייחד מספר מלים לבניית הבית כאחד מצמד בתים תאומים .ההסבר שמעניק לכך "הסיפור
המשפחתי" הוא הסבר נקודתי יחודי ,כתולדה של סיטואציה משפחתית מיוחדת שהצריכה בניית בתים תאומים
כדי לשמור על שוויון בין בני המשפחה .הגם שנראה כי יש אמת בבסיס הסיפור ,ראוי לשים לב לכך כי אין אלה
הבתים התאומים היחידים שבנה יוסף אליהו שלוש עבור המשפחה .לבתים שברחוב פינס קדמו הבתים התאומים
של המשפחה שנבנו ב 1909-בשדרות רוטשילד )בית יוסף אליהו שלוש ובית אחיו ,יעקב שלוש( 58.על אף
שכיום ,לאחר שינויים רבים מספור שעברו על שני הבתים ,אין הדבר ניכר ,עיון בתצלומים היסטוריים של תל
אביב בראשיתה מגלה דמיון רב )עד כדי כמעט זהות( בין השניים 59.אלה הם בתים בני קומה אחת ,שתבניתם
דומה למדי לזו של הבתים ברחוב פינס .בתצלומים של שדרות רוטשילד בולטים שני הבתים בגגם השטוח שלא
כוסה רעפים .נראה ,כי הסיבה לכך היא כוונה מוקדמת להוסיף קומה שניה על הקומה הקיימת בזמן מאוחר יותר.
בצילומים שונים מאותה תקופה נראה ביתו של יוסף אליהו שלוש כשבחזיתו הכנה למרפסות בקומה השניה
העתידית בדמות קונזולות ניצבות לקיר ופתחים במעקה הגג 60.צילום אחד מראה בבירור כי בגג כבר הוכן מסד
לקירות הפנימיים ,שהמשיכו את קירות הקומה הראשונה 61.מסדי הקירות מאפשרים להתחקות גם אחר תכניתו
62
המקורית של הבית.
הבתים התאומים של יוסף אליהו שלוש ושל אחיו יעקב מאפשרים להעלות את ההשערה כי הבתים ברחוב פינס
15
נבנו כתאומים לא רק בשל סמיכות ענינים מסוימת ,אלא כחלק מראיה רחבה יותר של מקימם ,יוסף אליהו
שלוש .השערתי היא כי בשני המקרים שאף יוסף אליהו שלוש לשמור על שוויון ולהמנע מניקור עיניים בתוך
המשפחה .משום כך בנה לו ולאחיו הצעיר בתים זהים ,ומשום כך גם בנה לבנו ולאחיינו בתים תאומים .על אף
שאין לפסול את האפשרות כי הדבר נעשה ממניעים של חסכון בזמן התכנון ,הדבר סביר פחות ,דווקא משום
שהבתים נבנו עבור בני המשפחה הקרובים ,וקימוץ בזמן תכנון או בהוצאות נראה כדבר שלא במקומו .יוצא אם
כן ,שהשימוש בתבנית בניה מסוימת )בניה של בתים תאומים( באה מתוך סיבה אישית יחודית ,וקשה לראותה
כחלק מהקשר רחב יותר או כמוסכמה חברתית כלשהי בת התקופה.
התכנית על פיה ערוך הבית מגלה תמונה שונה בכל הנוגע לבניה בתוך הקשר חברתי מסוים ועל פי מוסכמות
בניה עממיות .את התכנית במובנה הכולל – כלומר ,מיקום הבנין ביחס לסביבתו )ובעיקר ביחס לרחוב( ,כיווני
הכניסה ,מערך החדרים והפתחים – יש לקרוא כתחביר המנסח תפישת עולם של התפרסות מרחבית ,המשמש
בסיס לאוצר המלים המשתנה של המתכנן .התכנית מהווה ,מעל לכל ,כינוס של דפוסים מרחביים שימושיים,
שחשיבותם נובעת מהיותם "עקרונות על" מקובלים המקלים על התמודדות עם מצבים משתנים בשטח .כפי
שאטען בהמשך ,מדגימה תכנית בית משה שלוש שימוש בתבניות מרחביות מוכרות מסביבת החיים הקרובה של
המתכנן ,ומבחינה זו ניתן לראות בבית תוצר של "אדריכלות ורנקולרית" לכל דבר ועיקר.
התבנית המרחבית הבסיסית על פיה ערוך בית משה שלוש היא זו של בית החלל המרכזי .עם זאת ,אין מדובר
בבית חלל מרכזי "קלאסי" ,כפי שהוא מוכר בספרות המחקרית ,אלא בפיתוח מאוחר יותר שלו ,שעל ההבדלים
בינו לבין הדגם הקלאסי אעמוד בהמשך .החשוב הוא להבחין בכך שדגם זה הוא בעל אפיון מקומי ברור )אזור
לבנון ,סוריה וארץ ישראל( ,הגם שאין תשובה ברורה באשר למקורותיו 63.זהו דגם אשר שימש ,החל משנת
64
1880לערך ,בבניית בתי אמידים בקרב האוכלוסיה הערבית העירונית באזור.
במאמרו החשוב "הבית הערבי הארץ-ישראלי :עיון מחודש" מגדיר רון פוקס את בית החלל המרכזי כ"טיפוס
בית הנפוץ בלבנון ,בארץ ישראל ובאזור החוף בסוריה .הוא מבוסס על אולם העובר לרוחב הבית כולו ,ומשני
צדיו סדורים חדרים .בדרך כלל האולם מסתיים בחזית בפתח המחולק לשלושה שדות מקושתים 65".מאפיין נוסף
שהיא קומת – שמונה פוקס במאמר הוא חלוקה פונקציונלית שנעשית בבית חלל מרכזי בין קומת הקרקע
63בין המקורות האפשריים – וילות פלאדיאניות שדגמים שלהן יובאו לארץ מאירופה; פיתוח של בית הליוואן ,ששורשיו אסלאמיים ומקומיים;
ההיאת )סיפון מקורה ורחב שקישר בין שאר היחידות בתכנית( בבתי מגורים תורכיים .פוקס ,חלק ב' ,תשנ"ט ,עמ' .83-77
64פוקס ,חלק ב' ,שם ,עמ' .65למרבה הצער ,המחקר טרם עמד על הניואנסים הרבים והמגוונים של תבנית זו ,תוך בחינתם בהקשר מקומי
ותקופתי .לפיכך ,תבחן עבודה זו את היחס שבין התבנית הקלאסית של בית החלל המרכזי לבין התבנית שמופיעה בבתים שיסקרו.
65פוקס ,חלק ב' ,שם ,עמ' .86
16
השירות ,בה ימוקמו פונקציות של מסחר או של אחסנה – לבין הקומה השניה ,שהיא קומת המגורים 66.ההגעה
לקומת המגורים נעשית דרך גרם מדרגות צדדי ,המקושר לאולם המרכזי במסדרון .בנוסף ,בתי החלל המרכזי
67
מחופים לרוב בגג רעפים בעל ארבעה שיפועים ,שחלל עליית הגג שלו אינו מנוצל.
פוקס מדגיש כי לסוג מבנה זה ,שהוא תוצר מובהק של בניה ורנקולרית ,יש וריאנטים שונים ורבים ,וכי לא כולם
עומדים בכל הקריטריונים ההגדרתיים שהוא עצמו מציב .עם זאת ,כל אותם טיפוסים הם תולדה של שינוי שחל
בבניה העירונית בארץ ישראל עם חדירתם של חומרי בנין מערביים כגון רלסים מברזל ,רעפי חרס ולוחות
68
זכוכית ,אשר אפשרו להוציא אל הפועל סוגי קירוי ומפתחים חדשים שלא היו יכולים להתקיים בלעדיהם.
רעיון מרכזי לטעמי ,שאינו זוכה להדגשה הראויה אצל פוקס ,הוא כי בית החלל המרכזי – כמו טיפוסי הבניה
למגורים שהיו נהוגים בארץ ישראל עוד בטרם הופעתו – ממשיך ושומר על התפישה כי החדר הבודד הוא חלל
רב תכליתי .בבניה הכפרית מתבטאת הרב תכליתיות בריכוז כל פעילויות הבית בחלל אחד ,באופן משתנה לאורך
כל שעות היממה .שימוש דומה בחדרים מתקיים גם בבתי ליוואן ובבתי ריוואק ,שהם טיפוסי בתים שהיו נהוגים
בארץ עד לשנת 1900לערך 69.חדירת הרהיטים האירופיים לארץ ישראל במחצית השניה של המאה התשע עשרה
גרמה ,לכאורה ,להפיכת החדרים לחדרים שאינם רב תכליתיים במובן הקודם ,משום שהצבתם בחלל הגדירה
בהכרח גם את אופן השימוש בו 70.טענתי היא כי הגם שהדבר נכון ,אין להתעלם מכך כי הגדרת החלל ממשיכה
71
להיות תוצר לוואי של הצבת ריהוט או חפצים בתוכו ,ולא נבעה מאופיו החללי.
למעשה ,גם בבניה הכפרית וגם בבניה העירונית המוקדמת )בתי הליוואן( ,שימשו אביזרים שונים כמגדירי
"זהותו" של החלל .החלל עצמו היה "סטנדרטי" ,כשגודלו ומימדיו נובעים לרוב מטכניקות הבניה .בבניה
הכפרית שימשה יחידה מרובעת ובה שני מפלסים כחלל המגורים .בתים אלה הכילו גומחות בקירותיהם העבים,
בהן הונחו חפצים שלא שימשו לפעילות שהתקיימה בחלל ברגע נתון 72.באופן זה ,הוצאתם של החפצים מן
הגומחות שינתה את תפקודו של החלל.
תפישה דומה חוזרת גם בבתי הליוואן ,אם כי תוך הסתייגות קלה .בבתי הליוואן מתקיימים החדרים כיחידות
17
בודדות העומדות בפני עצמן .החדרים כולם פונים לחלל משותף – הליוואן -בדומה ליחס בין החדרים לחצר
הפנימית בבניה האסלאמית העירונית שהיתה מקובלת קודם לכן 73.הליוואן ,מבחינה זו ,הוא חלל יוצא דופן
בסוג פתיחותו ובחזיתו ,שהפך לחלל ישיבה מוגדר בשל אפיונו החללי )ולא כתוצאה מן החפצים שהוכנסו
לתוכו( .עם זאת ,אין הליוואן אלא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל; לרוב היו שאר החללים בבתי הליוואן חללים
ריבועיים "סטנדרטיים" ,שמהות השימוש בהם היתה תוצר של הרהיטים שהוכנסו לתוכם ולא של אופיים החללי
הבסיסי.
בית החלל המרכזי מקיים בתוכו יחס דומה בין החדר הבודד לבין הבית כולו .מרבית החדרים בבית מסוג זה היו
דומים בגודלם וסידורם היה סימטרי ,סביב ציר שעבר במרכז צלעותיו הקצרות של החלל המרכזי .חלל זה נתפש
כ"אזור הציבורי" של הבית ,ובו מוקמה פינת ההסבה ה"רשמית" 74.ממנו נפתחו פתחים אל החדרים ,שלרוב לא
היו מקושרים אלה לאלה .פירושו של דבר הוא כי המעבר בין החדרים כרוך היה במעבר מן "הפרטי" ל"ציבורי"
ומשם שוב ל"פרטי" – סכימה הדומה לתבניתם של בתי החצר בעולם האסלאמי ,בהם החדרים כולם ממוקמים
75
בצלעותיה של חצר פנימית ,והגישה אליהם אפשרית אך ורק מתוכה.
מלבד זאת ,ברור כי גם בבית החלל המרכזי לא הגביל אופיים הפיזי של החדרים את הפונקציונליות שלהם.
בניגוד לחלל המרכזי )שהיה יוצא דופן( ,יכלו החדרים לשמש למספר תכליות – בהתאם לסוג הרהיטים שהוכנסו
– לתוכם ולהעדפותיהם המשתנות של בני הבית .החלל המרכזי – בדומה לליוואן בבתי הליוואן ובבתי החצר
שימש כמקום הסבה .פונקציה זו נבעה הן מתפישתו כ"חלל הציבורי" והן מצורתו שתאמה לצורת הישיבה
המסורתית בחדר )הדיוואן ,כלומר ,צורת ישיבה בצורת האות ח' על ספה היקפית(.
על פי תיאורו של פוקס ,בתי החלל המרכזי שימשו כמוסכמה אדריכלית בבניה העירונית האמידה החל משנות
השמונים של המאה התשע עשרה לערך .פוקס מציין כי בתבנית זו השתמשו גם חלק מן היהודים שהתגוררו
בארץ ,ומביא כדוגמה את בית אהרן שלוש בנווה צדק 76.חשיבותו של בית אהרן שלוש לדיוננו כפולה :ראשית,
זהו הבית בו התגורר יוסף אליהו שלוש במשך תקופה חשובה בחייו )מזמן הקמתו בראשית שנות התשעים של
המאה ה 19-ועד למעברו לתל אביב בשנת 77;(1909ושנית – הבית משמש דוגמה לעיבודה של תבנית בית החלל
18
המרכזי ,כפי שתוארה אצל פוקס ,ויישומה בבית בן קומה אחת.
78
מראה חזיתו של בית אהרן שלוש כיום עלול להטעות .לכאורה ,לפנינו חזית אופיינית לבית חלל מרכזי.
במיוחד ניכר הדבר משלושת הפתחים המקושתים במרכז חזית הקומה השניה ,שהם אחד מהסממנים הסגנוניים
החשובים של בתי החלל המרכזי .אולם ,בניגוד לבתי החלל המרכזי ה"קלאסיים" המובאים אצל פוקס ,בית אהרן
שלוש נבנה בתחילה כבית בן קומה אחת; בנוסף ,הפתח המשולש שבחזית ניצב בקצהו של חדר "רגיל" ,ולא
בקצה של אולם מרכזי 79.תכנית הקומה השניה אינה תכנית מרכזנית .חלקה של הקומה הפונה לרחוב בנוי
שלושה חדרים המסודרים בשורה לאורך החזית ,ומאחוריהם נותר גג שטוח מרוצף ,אשר יוצר מרפסת פתוחה
רחבה ) 14.5x9מטרים לערך( הפונה לכיוון הים.
בית אהרן שלוש נבנה בתכנית מרכזנית מובהקת בקומתו הראשונה 80.הדבר מעיד על כך כי תבנית הבניה
– הכוללת אולם אורך העובר במרכז הבית כשחדרי הבית מסודרים באופן סימטרי משני צדיו – המרכזנית
שימשה לא רק כתבנית בניה של קומת מגורים שבאה מעל קומת מסד ,אלא גם של בתי מגורים בני קומה אחת.
הבניה בקומה אחת היא שאפשרה להציב את הכניסה לחלל המרכזי ישירות בחזית הבית הפונה לרחוב )ולא מן
הצד ,בקצה מסדרון( .החלל המרכזי מסתיים במעין חדר ,המופרד מן החלל באמצעות שני עמודים שפתח
ביניהם ,וקירות נמוכים )כנראה עד גובה המותניים( בינם לבין הקירות הצדיים; מעל שלושת הפתחים נפערו
שלוש קשתות הדומות לקשתות שבחזית 81.בדומה לבתי החלל המרכזי הראשונים ,גם בבית אהרן שלוש לא
מוקצה מקום לחדר שירות בתוך הבית ,אלא במבנה נפרד שהוצב בשוליו ,ואשר הכניסה אליו היתה נפרדת
ממערך התנועה בקומת המגורים 82.חדרי הבית – שלושה מכל צד של האולם המרכזי -מרובעים ודומים בגודלם,
והכניסה אליהם נעשית דרך החלל המרכזי ,הגם שתכנית הבית כיום יכולה רק לרמז על כך ,בשל מספר שינויים
פנימיים שנעשו בו.
בית אהרן שלוש מייצג ,אם כן ,וריאנט חד קומתי של בית החלל המרכזי .וריאנט זה שונה מן התבנית
הבדלים הנובעים בראש – ה"קלאסית" של פוקס בעיקר במיקום הכניסה לקומת המגורים ובפתחים בחזית
עוד קודם לבניית בית זה בנה אהרן שלוש בית בשכונת מנשיה )י.א .שלוש ,שם ,עמ' .(77-76הבית ,שהושלם בשנת ,1887הפך ברבות השנים
לביתו של בן ציון אמזלג ,בסמוך לבתי פיינגולד )י.א .שלוש ,שם ,עמ' .(79
78תמונה .36
79תמונה .37מאחר שבית אהרן שלוש שימש לסירוגין החל משנת 1920כבית ספר ,יתכן גם שהחלוקה לחדרים בקומה השניה היא חלוקה
מאוחרת ,וכי במקור התקיים בקומה השניה אולם ארוך המקביל לקו החזית ולא שלושה חדרים נפרדים.
80תמונה .38
81תבנית דומה ניתן לראות בתמונה .40
82השינויים שעבר הבית כללו ,בשלב מאוחר יותר ,הצמדת חדרי השירות לבית ,תוך פתיחת פתחים ביניהם לבין חדרי הבית הצמודים להם.
מצילום הבית במצבו החד קומתי ניתן להסיק כי חדרי השירות הקיימים היום לא התקיימו במקור .משום כך ,ניתן לשער כי המבנה החד קומתי
הניצב בסמוך לחומת המגרש ובנפרד מן הבית )מבנה המופיע בתמונה (35הוא מבנה השירותים.
19
ובראשונה ממיקום קומת המגורים במפלס הקרקע .זו גם הסיבה לכך כי בחזית הבית אין שלושה פתחים מלאים
אלא דלת כניסה אחת ומעליה שלושה פתחים מקושתים ובהם פרזול וזכוכיות צבעוניות .הצילום הבודד שיש
בידינו של הבית כבית חד קומתי אינו מאפשר לקבוע באופן מוחלט מה היה סוג הקירוי )רעפים או גג שטוח(,
אולם ,מהשוואה בין תצלום זה למצב כיום ,ניכר כי גם אם היה גג שטוח ,הרי שלא היה לו מעקה ,ומשום כך גם
לא יכול היה לשמש את בני הבית 83.אי השימוש בגג )או בחלל הגבוה מתחת לגג הרעפים( אופייני אף הוא לבתי
החלל המרכזי על פי פוקס.
מניתוח קצר זה ניתן להסיק כי בנייתו של בית אהרן שלוש נעשתה על פי המוסכמות המקובלות בסביבתו של
הבונה .אהרן שלוש ,שמיקם את עסקיו ביפו ועמד בקשרים עם נכבדיה הערבים ,השתמש בתבנית שהיתה מוכרת
לו כתבנית המקובלת לבניית בתי מגורים )בין אם תכנן את הבית בעצמו או שכר אדם אחר לעשות זאת( .גם
הגם שמבחינה – בהוספת הקומה השניה נעשה נסיון ברור לשמור על האופי החיצוני של בתי חלל מרכזי
תכניתית יש בבית חריגות מהמוסכמה )במיקום הכניסה במרכז החזית ובתכנית הקומה השניה( .חשובה לעניינו
העובדה כי לפחות במקרה של בית אהרן שלוש ,בנתה המשפחה על פי הנהוג בקרב ערביי יפו האמידים ,וכי
84
תבנית חללית זו היתה מוכרת ליוסף אליהו שלוש משיגרת חייו שלו.
כאמור ,לא היתה הכשרתו של יוסף אליהו שלוש כמתכנן הכשרה פורמלית ,אלא כעין הכשרה על דרך הנסיון,
אשר הביאה אותו לתפקד כקבלן-מתכנן לכל דבר .על אף שידוע שחלק מן הבנינים שבנה נעשו בשיתוף עם
אדריכל מקצועי )כגון גימנסיה הרצליה ,שתוכננה על ידי האדריכל יוסף ברסקי( ,נראה כי היו אלה בעיקר בניני
ציבור ,לאור עדותו של יוסף אליהו שלוש על אופן תכנון הבתים למגורים 85.יש מקום להניח כי בבתים שנבנו
למגורים נולד התכנון כתוצאה משיח ושיג בין מזמין העבודה לבין הקבלן ,ללא התערבות אדריכל מקצועי.
העובדה שהפיקוח המקצועי של מערכת הרישוי העות'מאנית היה רופף ביותר ,הקלה ללא ספק על הקמת בנינים
86
ללא צורך בהכשרה פורמלית.
יוסף אליהו שלוש הקים 32מבתיה הראשונים של תל אביב .יש מקום להניח כי גם היה שותף בתכנונם 87.למרבה
הצער ,היקפה של עבודה זו אינו מאפשר להתחקות אחר כל המבנים הללו ותכניותיהם .לעניננו חשובה העובדה
כי את ביתו ואת בית אחיו בשדרות רוטשילד תכנן ובנה יוסף אליהו שלוש בעצמו .הגם שאין בידינו הוכחה חד
83תמונה .35
84מלבד יוצא מן הכלל אחד ,והוא העובדה כי בבית אהרן שלוש פעל בית כנסת באחד מן החדרים .לפי עדותו של אהרן שלוש ,בנו של משה
שלוש ,מוקם בית הכנסת של המשפחה באולם המרכזי ,כשהבימה וארון הקודש נמצאים במרכזו .עם זאת ,עדות זו נוגעת רק למצב לאחר מותו של
אהרן שלוש ולא לתקופה בה חי בבית עם משפחתו .כיום פועל בית הכנסת במבנה קטן בן קומה אחת הנמצא בחצר הבית.
85ראו עמ' 5-4לעיל.
86י.א .שלוש ,שם ,עמ' ;147וכן שור ,תשמ"ז ,עמ' .71
87י.א .שלוש ,שם ,עמ' .138
20
משמעית לכך בדמות תכנית כלשהי בחתימת ידו ,אין זה סביר כי את בניית ביתו הפקיד יוסף אליהו שלוש בידי
אחר.
שני הבתים נבנו בשדרות רוטשילד כבתים זהים .בהיותם חלק מתל אביב ,היתה בנייתם כפופה לתקנות הבניה
של השכונה החדשה ,כפי שנוסחו על ידי ארתור רופין טרם הקמתה 88.חלק מתקנות אלה קבעו כללים פיזיים
ברורים באשר למיקומו של הבנין במגרש – הרחקת המבנה שני מטרים מקו המגרש; תחימת המגרש כולו בגדר,
אשר בינה לבין הבית היתה חובה לשתול גינה; מיקום הבית לפחות מטר אחד מקווי המגרש הפונים למגרשים
90
סמוכים 89.ואכן ,שני הבתים ממוקמים בנסיגה מקו המגרש ,כשגדר מפרידה בין המדרכה לבין תחומי המגרש.
הצבה מעין זו אינה אופיינית לרבים מבתי החלל המרכזי ,כמו גם לבתי השכונות העבריות הראשונות מחוץ ליפו
91
)שחזיתם לרחוב ניצבה לרוב על קו המגרש(.
בתי האחים שלוש בשדרות רוטשילד עברו שינויים רבים במהלך השנים ,כנראה כבר זמן קצר לאחר השלמת
בנייתם .למרבה הצער ,אין בידינו תכנית מקורית של אף אחד מן הבתים .עם זאת ,על סמך תכניות וצילומים
מאוחרים יותר ,ניתן לנסות ולשחזר את התכנית בודאות גבוהה 92.ממבט ראשון ,תכנית כל אחד מן הבתים דומה
דמיון ברור לזו של בית אהרן שלוש .בדומה לבית זה ,היו גם הבתים בשדרות רוטשילד בתי קומה אחת ששימשו
למגורים .הכניסה אליהם מוקמה במרכז החזית הפונה לרחוב ,וממנה נפתח אולם אורך שהסתיים בחדר שרוחבו
כרוחב האולם ,והוא מופרד ממנו באמצעות שני עמודים שיצרו שלושה פתחים )שני הפתחים הצדדיים חסומים
מן הרצפה ועד לגובה המותניים( 93.משני צדי האולם מוקמו חדרים זהים בגודלם ,שניים מכל צד ,אשר נפתחו
אל האולם המרכזי .על אף ההבדלים בגדלי החדרים ,קשה שלא להבחין בדמיון המוחלט בסידור החדרים
ובחלוקה החללית שבין ביתו של יוסף אליהו שלוש לבין בית אביו ,אהרן.
מן השינויים הרבים שעבר הבית ניכר כי תבנית חללית זו לא התאימה לצרכים המשתנים של בעליו .שינוי מהותי
ראשון ניתן לראות במיקום המטבח בתוך חלל אחד החדרים ,תוך יצירת חלוקת משנה בתוך החלל הריבועי
88רופין ,ששימש באותה תקופה כאיש הועד הפועל הציוני ,הסתמך בניסוח התקנות על ספרות אירופית בנושא בנין ערים .התקנות הסופיות עובדו
על סמך תקנותיו של רופין על ידי מרדכי בן הלל הכהן ,זמן קצר לאחר הקמת השכונה .כץ ,שם ,עמ' .188-187
89כץ ,שם ,עמ' ;188ביגר ,שם ,עמ' .50
90כיום לא נותר זכר מן הגדר שהקיפה את הבתים ,וניתן ללמוד עליה רק מצילומים היסטוריים של תל אביב.
91על אף שבית אהרן שלוש נבנה בנסיגה בולטת מכל קווי המגרש ) 7.5מטרים בחזית הפונה לרחוב 15 ,מטר בחזית הדרומית( ,והוקף מכל עבריו
בחומה ,אין הוא אלא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
92במיוחד אמורים הדברים בתכנית מיום 7.7.1924שנערכה על ידי האדריכל זכי שלוש ,בנו של אברהם חיים שלוש )התכנית נמצאת בארכיון
מינהל ההנדסה של עירית תל אביב( .ראו תמונה .39
93תמונה .40
21
ה"סטנדרטי" .ה"עודף" שנוצר מהוספת המטבח אפשר להכניס לתוך הבית את חדר השירותים 94.שימושים אלה
לא היו קיימים בדגם הקלאסי של בית החלל המרכזי ,ונראה כי חלוקת המשנה המגושמת מעט של החלל
הריבועי נועדה לאפשר את הכללתם תוך שמירה על התבנית הצורנית המוכרת .הגם שיש כאן בניית חלל
המותאם לפונקציה שהוא משמש לה ,לא הוחל אותו כלל על חדרי הבית האחרים ,והם הוקמו כ"תאומים" כמעט
זהים ,מבלי להתחשב בפונקציות אותן מילאו ,אלא במוסכמה הצורנית של בית החלל המרכזי .יוצא ,אם כן ,כי
בבית יוסף אליהו שלוש ניכר שילוב בין תכנית מבנית מוכרת לבין פונקציה חדשה המוכנסת לתוכה .פונקציה זו
מביאה לשינוי תכניתי .מצורת השילוב ניתן אולי להסיק כי זהו פתרון אד-הוק לסתירה שבין הפורמליזם הצורני
הנוקשה לבין הפונקציות החדשות )מטבח וחדר שירותים( שהוכנסה לתחומי בית המגורים.
הבדל נוסף בין בית אהרן שלוש לבין בית יוסף אליהו שלוש בולט לעין מבחינה של חזיתותיהם 95.שפתו
הצורנית של בית יוסף אליהו שלוש – ככל שהדבר נוגע לפתחים – שונה בתכלית מהשפה הצורנית המקומית של
בית אהרן שלוש .שער הכניסה ומשקופי החלונות עשויים כולם אלמנטים יצוקים בטון שיוצרו ,ככל הנראה,
בבית החרושת של "האחים שלוש" .אלמנטים אלה ,כפי שיורחב עוד בהמשך ,משתמשים במוטיבים אירופיים
מובהקים 96.ההבדל החד ביותר ניכר בשער הכניסה .בבית אהרן שלוש היה הפתח מסותת באבן בסגנון שרווח
ביפו ,ומעליו שלושה פתחי אור שתבניתם קשת מחודדת ובה מלאכת פרזול משובצת זכוכיות צבעוניות; 97בבית
יוסף אליהו שלוש שער הכניסה )הבנוי אלמנטים טרומיים מבטון( מונומנטלי ,מלבני ורחב .אומנותיו המסיביות
למראה נחלקות לשלושה חלקים -בסיס ,עמוד וכותרת צמחית – ומעליהן קורה מעוטרת ,רוזטה במרכזה וכעין
אבן ראשה קישוטית מעליה 98.בכל חזיתות הבית אין אף לא פתח מקושת אחד .למרות הויתור על הפתח
המקושת ,נשמר עקרון "שילוש הפתחים" בחזית ,כפי שהוא מתקיים בבתי החלל המרכזי .אולם ,שלא כמו בבתי
החלל המרכזי ,אין מדובר בפתח גדול המחולק לשלושה באמצעות שני עמודים ,אלא בפתחים שנפערו בקיר
מלא – שער אחד מרכזי ,חלון אחד לימינו וחלון אחר לשמאלו.
ראוי לשים לב לשינוי נוסף ביחס לבית אהרן שלוש ,והוא הגבהת מפלס הכניסה במטר ביחס למפלס הרחוב .עד
כמה שניתן ללמוד מן התכניות ,הגבהה זו לא נוצלה בבניה המקורית להתקנת מרתף .המניעים למעשה זה אינם
94מצורת פתרון זה ניכר כי מדובר ב"הלבשת" פונקציה על החלל הריבועי ה"סטנדרטי" .מאחר שהחדר ה"סטנדרטי" לא סיפק את כל צרכי
השירות של הבית ,נוסף בצמוד לו ,זמן לא רב לאחר תום הבניה ,חדר שירות נוסף )כנראה חדר רחצה( ,שהוצמד לחדרי השירות של הבית וחרג
באופן משמעותי מקו הבנין הצדי.
95תמונות 33ו.36-
96הרפז ,שם ,עמ' .105
97דוגמאות דומות ביפו ניתן למצוא בעמ' 25-24בחוברת שהוציא אגף תיכנון ובניית ערים במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב ושמה "מבט אל
עג'מי :דיוקן אדריכלי" )ללא שנת הוצאה(.
98שער זה זהה לשערים בבתים התאומים ברחוב פינס.
22
ברורים כל צורכם ,אולם הגבהה דומה ניתן למצוא בבתים נוספים מראשיתה של תל אביב 99.ניתן לשער כי
ההגבהה ביחס למפלס הרחוב נועדה לחזק את ההפרדה בין פנים הבית לבין הרחוב )על אף שהפרדה כזו
התקיימה ממילא ,אם כי בצורה פחותה ,על ידי הרחקת קו הבנין מקו המגרש הקדמי( .עד כמה מדובר במנהג
מקומי או מיובא קשה לקבוע ,משום שבתי חלל מרכזי רבים נבנו כבר כשקומת המגורים שלהם נמצאת מעל
קומת שירות .אולם ,אם נבחן דגמי בתים מקומיים מוקדמים יותר ,כגון בית הליוואן ,נגלה כי בבתים שלא הוקמו
כבר על גבי מבנה קיים נשמרה אחדות המפלסים בין הרחוב )או הסביבה החיצונית ,הציבורית ,שליד הבית( לבין
100
מפלס הכניסה של הבית.
מקור אפשרי להגבהה זו הוא בתי הטמפלרים .הבניה הטמפלרית בארץ החלה בשנת ,1869ולפיכך ,בשנת 1909
)שנת בניית בית יוסף אליהו שלוש( כבר היו הבתים הטמפלרים חלק מוכר מהנוף בארץ ישראל ובסביבות תל
אביב )המושבה שרונה ,המושבה הגרמנית ביפו ושכונת ולהאלה( 101.סידור החדרים בבתי המגורים הטמפלריים
102
אלמנט שונה בתכלית מזה שבבניה הערבית במספר אופנים שאין זה המקום להרחיב עליהם את הדיבור.
טמפלרי הנבדל במובהק מן הבניה המקומית ,ואשר ניכר גם ממבט חטוף בחזיתות בתי הטמפלרים הראשונים,
הוא הגבהת מפלס הכניסה לבית ,כשההעפלה אליו נעשית בגרם מדרגות .גובהה של הגבהה זו נע בין מטר למטר
וחצי ,והיא אפשרה לפתוח חלונות בקומת המרתף 103.מלבד היתרון הפונקציונלי הטמון בהגבהה ,יש בה כדי
להעניק מימד "חגיגי" ו"מכובד" לכניסה לבית ,משום שיש להעפיל אליה מן הרחוב .אין לפסול את האפשרות
כי בבית יוסף אליהו שלוש הושאלה תבנית כניסה זו מטעמים אסתטיים בלבד )מאחר שלא היה בבית מרתף(.
השפעה טמפלרית זו מצטרפת לאלמנטים הטרומיים מבטון המשולבים בבית ,שהשימוש בהם יובא לארץ
104
לראשונה ,ככל הנראה ,בידי הטמפלרים.
בית יוסף אליהו שלוש ,שנבנה כבר בשנת ,1909מכיל מספר חריגות מתבנית בית החלל המרכזי .חריגות אלה
זכו להדגשה ברורה וחדה יותר בבית משה שלוש ,אשר נבנה כחמש שנים לאחריו .הגם שבית משה שלוש
מבוסס אף הוא על תבנית בית החלל המרכזי ,נדמה כי הוא הולך ומתרחק צעד נוסף מן התבנית ה"קלאסית" ,כפי
שתוארה לעיל.
כאשר באים לבחון את תכנית הבית יש להבחין בין התכנית המקורית שנערכה על ידי יוסף אליהו שלוש בסוף
23
105
התכנית המקורית ,שהוכנה שנת ,1913לבין תכניות השחזור הנמצאות בידינו ,אשר הוכנו בשנת .1991
קומת הכניסה .התוספות – כנראה לצרכי רישוי ומדידת שטחי בניה ,מעידה רק על מבנה הקומה הראשונה
מעידות על שינוי בתכנון שחל לפני התחלת הבניה או – חדר מדרגות ומרפסת אחורית – המשורבטות עליה
במהלכה .כפי שניתן לראות מהשוואה בין התכנית המקורית לבין תכניות השחזור ,ההבדלים ביניהן אינם רבים
או מהותיים ,מלבד אותה תוספת משורבטת .משום כך ,בבואנו לנתח את מבנה הבית ,נוכל להניח כי המתואר
106
בתכנית השחזור תואם את שלב הבניה המוקדם ביותר – השלב החשוב לעניננו – מלבד חריגות ספורות.
בדומה לבית יוסף אליהו שלוש ,ניצב בית משה שלוש בנסיגה של כשני מטרים מקווי המגרש .גם הוא מוקף גדר
בנויה ובה שערי כניסה 107.הבית בנוי כבית שהחלל המרכזי שבו מתחיל מן הכניסה לבית וחוצה אותו לאורכו.
חלל זה מסתיים בפתח יציאה אל מרפסת הפונה לגן האחורי .שלא כמו בבתי חלל מרכזי "קלאסיים" ,החלל
המרכזי אינו משמש כאולם אלא כמסדרון .רוחבו ) 2.25מטרים( מונע ממנו לתפקד כחדר הסבה מקובל )במיוחד
לאור אורכו – 10מטרים( .הדבר עומד בניגוד גמור לנהוג בבתי חלל מרכזי ,שהחלל המרכזי שבהם משמש כחדר
ההסבה של הבית .באופן זה ,נגזר גם הצורך בהקצאת חלל הסבה חלופי .לא ברור האם שינוי מהותי זה נבע
מתוך כוונה ברורה למקם את חדר ההסבה כחדר נפרד ,המנותק ממהלך הכניסה לבית ,או מתוך אילוצי שטח,
שהביאו לצמצום החלל המרכזי כדי לשמור על רוחב "סטנדרטי" של חדרים )כארבעה מטרים וחצי – בדומה
למצב בבית אהרן שלוש ובבית יוסף אליהו שלוש( .נוסף על כך ,מגלה התכנית כי בדומה לבית יוסף אליהו
שלוש ,מוקמו חדרי השירותים והמטבח בירכתי הבית ,מימין לחלל המרכזי .שלא כמו בבית יוסף אליהו שלוש,
נראה השילוב שבין הצרכים הפונקציונליים החדשים לפורמליזם הצורני מוצלח יותר ,תוך שמירה על קו בנין
צדי אחיד וניצול הבליטה שנוצרה בחזית האחורית למיקום מרפסת צפיה אל הגן )בגירסה הראשונה( או מרפסת
צפיה וחדר מדרגות )בגירסה הסופית( .הפתרון המאוחר יותר ,של הוספת חדר המדרגות ,משתלב בחריגה מקו
הבנין האחורי בצורה נאה ,ההולמת את התבנית הצורנית המלבנית של הבנין כולו.
ביטול חלל ההסבה בחלל המרכזי והוספת חדרי שירות כחלק אינטגרלי של כל אחת משתי קומות המגורים
הוליכו ,כנראה ,גם לדיפרנציאציה ניכרת בחדרים .שלא כמו בבית אהרן שלוש או בבית יוסף אליהו שלוש,
ניכרת הגדלה מכוונת של החדר הפונה לחזית באגפו השמאלי של הבית – חדר אשר שימש כחדר אוכל .בניגוד
105תמונה .41
106בניגוד למשורטט בתכניות השחזור ,היו באגף הימני של הקומה השניה שני חדרים דומים בגודלם )ולא חדר אחד ארוך( ועוד חדר קטן ,חדרון
רחצה ותא שירותים ,שרוכזו בצדו הפונה לגן של האגף הצפוני .גם בקומה הראשונה חולק החדר האחורי למספר חדרי שירות קטנים יותר –
מטבח ,אמבט ושירותים – בניגוד למתואר בתכניות השחזור ובדומה למצב המתואר בתכנית המקורית.
107הדבר עשוי לחזק את הטענה כי הגם שהוקם בקצה נווה צדק ,היה הבית כבר מתחילת תהליך בנייתו חלק מתל אביב ,וככזה הותאם לתקנות
הבניה שלה.
24
למתואר בתכנית המקורית ,לא חצץ בין חדר זה לחדר האחורי באגף השמאלי )ששימש כחדר הסבה( קיר אלא
מחיצת עץ מתקפלת ,באופן שאפשר הגדלת החלל באופן ניכר והפיכתו לחלל הסבה מלבני מאורך .מכאן,
שבניגוד גמור לבתיהם של אהרן שלוש ויוסף אליהו שלוש ,לא מהווה אגפו האחד של הבית תמונת ראי של
למרות דברים אלה ,ממשיכה התבנית המוכרת להכתיב חלק מן התכנון .בבית משה שלוש נשמר העיקרון של
כניסה לחדרים מתוך החלל המשותף )המסדרון המרכזי( -הגם שחלל ההסבה ,כאמור ,היה למעשה צמד חדרים
שאוחדו בעת פתיחת מחיצת העץ .מכאן ,שחלק מן החדרים המשיך לתפקד כיחידות שאינן מוגדרות על ידי
צורת החלל ,באופן שאפשר לצקת לתוכם שימושים שונים – חדרי שינה ,חדרי עבודה וכדומה – אם כי במידה
פחותה בהרבה מן הנהוג בבתי החלל המרכזי.
זהות כמעט מוחלטת מתקיימת בין תכנית הקומה הראשונה לשניה ,כאשר ההבדלים נובעים בעיקר מן האפשרות
להגדיל את שטחי השירות בקומה השניה )מעל למרפסת הגן( וליצור קיר מפריד בין חדרי האגף השמאלי .מידת
מה של פורמליזם צורני באה לידי ביטוי באגף זה ,כאשר גם בקומה השניה פונה אל החזית לרחוב חדר הגדול
יותר באופן משמעותי מן החדר האחורי או משאר החדרים ,למרות שאין לכך כל הצדקה פונקציונלית 108.הקו
המפריד בינו לבין החדר האחורי מחקה את הקו המפריד בין שני החדרים בקומה הראשונה ,אם כי בקומה השניה
109
מופרדים שני החדרים בקיר בנוי.
קשה לקבוע אם ההבדלים שנסקרו עד כה נובעים מרצון מוקדם של המתכנן ,או שהם תוצר של תהליך
"תיקונים" מתגלגל הנובע מתנאי השטח .ניתן לטעון כי מיקום חדרי השירות באופן החורג מקו הבנין האחורי
הוא אילוץ ואין בו כוונה מכוננת ליצור בצמוד להם מרפסת חוץ )לפי התכנית המקורית( או חדר מדרגות
ומרפסת מקורה )לפי הביצוע בפועל( ש"יישרו" את קו הבנין האחורי .דברים דומים יכולים להאמר גם ביחס
לצמצום החלל המרכזי שגרר ,כנראה ,יצירת חלל הסבה גדול במיוחד באגף השמאלי של הקומה הראשונה .עם
זאת ,איננו יכולים לשלול את האפשרות כי הדברים נבעו מרצון ברור של המתכנן ,יוסף אליהו שלוש .חריגת אגף
השירות מקו הבנין עשויה להקרא כפתרון מחוכם לבעיה שהתגלתה בביתו שלו באשר למיקום חדרי השירות תוך
שמירה על קוי חזית אחידים ,פתרון שבליווי הוספת תוכן בירכתי הבית )המרפסת האחורית( מאפשר שמירה על
108יתכן שההסבר לכך הוא קונסטרוקטיבי בעיקרו ,ואינו נוגע לכוונה אסתטית ליצור זהות בין תכניות הקומה הראשונה לשניה .זהות בתכניות שתי
הקומות מאפשרת תכנון סטטי פשוט יותר ,מאחר שקירות התמך הפנימיים של הקומה הראשונה ממשיכים את קירות התמך של הקומה השניה.
יתכן שיוסף אליהו שלוש חשש מן ההשלכות המבניות שיש להבדל בתכניות שתי הקומות ולכן חזר על תכנית הקומה הראשונה גם בקומה השניה,
גם אם הדבר יוצר חדר שגודלו אינו מוצדק ,כאמור ,והוא תולדה של יצירת חדר האוכל וחדר ההסבה בנפרד מן החלל המרכזי בקומה הראשונה.
109ראוי לשים לב לכך כי בחדר האחורי שבאגף השמאלי נפתחה דלת גם אל חדר המדרגות ,בשתי הקומות – בניגוד מוחלט לנהוג בבתי החלל
המרכזי.
25
"שלמות" קו הבנין .יתכן עוד כי גם הצרכים המשתנים או אורח החיים המשתנה הביאו להחלטה מודעת להעביר
את חדר ההסבה לחלל הנפרד הפרדה מלאה מחדר הכניסה .קריאה מעין זו של התכנית עשויה להסביר עוד
מספר חריגות מן התבנית הצורנית ה"קשיחה" לכאורה של בית החלל המרכזי – כגון מיקום המרפסות הצדיות
שלא באופן סימטרי ,הוספת מרפסת הגן )הוספה שנראית כבלתי מקרית לאור האפשרות הקיימת להגדיל על
חשבונה את שטחי השירות של הקומה הראשונה( והתקנת מרתף בירכתי הבית שהגישה אליו התקיימה מתוך
חדר המדרגות.
הוספת המרתף יכולה להתפרש כשינוי משמעותי נוסף ביחס לתבנית הבניה המקובלת ,שינוי שנולד ,כנראה,
בעקבות חדירת תרבות הבניה הטמפלרית לארץ 110.שלא כמו בבית יוסף אליהו שלוש ,כאן כבר מתקיים צידוק
פונקציונלי להגבהת מפלס הכניסה ביחס לרחוב .הגישה לבימת הכניסה התקיימה דרך שני גרמי מדרגות
סימטריים המקבילים לחזית וצמודים לה .על עליה זו ניתן היה לטעון כי היא "פסבדו בארוקית" אילו רק היה
מדובר בגרם מדרגות מרשים מעט יותר .כאן נראה כאילו נבחרה צורה זו כחיקוי צורני של סגנון הבניה
111
הטמפלרי ,ותוך ניצול היתרון הפונקציונלי העומד בבסיסו.
בבחינה כללית של הבית ,ניתן ,אם כן ,לקבוע כי בית משה שלוש מייצג עיבוד מרחיק לכת של תבנית בית החלל
המרכזי ,באופן ההופך את תכניתו לתכנית בעלת יחוד תבניתי הנפרד למעשה מ"התבנית האם" .מגמה זו עולה
כבר מבית יוסף אליהו שלוש ,על אף שבית זה מכיל בתוכו אלמנטים רבים של התבנית המקובלת ,תוך נסיון
לשמור עליהם גם כשהדבר מתנגש בצרכים הפונקציונליים של המבנה .לעומתו ,מדגים בית משה שלוש שלב
מעבר מובהק בין התבנית המקורית לבין חלוקה חללית שונה .ביטוי סמלי למעבר זה הוא ביטול חלל ההסבה
המרכזי והויתור על הפתח המשולש בחזית )אשר ,כפי שהראינו ,מתקיים עדיין ,ללא קשתות ,בבית יוסף אליהו
שלוש( .התכנית ,המבוססת על עקרון הסימטריה וחלוקת החלל לחלל מרכזי משותף ולחדרי מגורים הנובעים
ממנו ,נוטלת עקרון זה ומכניסה בו שינויים ועיבודים המאפשרים לנו לטעון כי מדובר בתבנית עצמאית ,גם אם
היא עדיין תבנית כלאיים ,אשר יותר משהיא בעלת ביטוי קוהרנטי היא בעלת תכונות של אקלקטיזם תכניתי.
השאלה שיש לשאול כעת היא מה הוליד את השינוי שאיתרנו .בטרם נענה על שאלה זו ראוי לבחון את בית משה
שלוש גם מבחינת אוצר המלים האדריכלי בעזרתו נבנה .כפי שנראה בהמשך ,זהו אוצר מלים שאול ,שמקורו,
110אם כי ניתן גם לטעון להשפעה אירופית מכיוון שונה ,כגון קטלוגים מיובאים של דגמי בנינים או עולים שהגיעו לארץ מארצות שונות במזרחה
ובמערבה של אירופה .יחודם של הטמפלרים הוא ביישום הרב של בניית המרתף במציאות הארץ ישראלית כארבעים שנה עוד קודם להקמת תל
אביב .ראוי לציין כי בבית אהרן שלוש קיים מרתף ,אך זה נבנה רק בירכתי הבית ותוך ניצול הפרשי גובה בין צדי המגרש ,מבלי לגרום להגבהת
מפלס הכניסה לבית ביחס למפלס הרחוב.
111במקרה הטמפלרי ,ובניגוד למצב בבית משה שלוש ,אפשרה עליה צדית לפתוח פתח כניסה למרתף בחזית הבית – מתחת לפתח הכניסה
הראשי.
26
ככל שהדבר ניתן לקביעה ,בהתישבות האירופית בארץ ישראל במחצית השניה של המאה התשע עשרה,
ובמיוחד בהתישבות הטמפלרית.
חזיתותיו של בית משה שלוש ,גדרותיו ורצפותיו בנויים כולם תוך שימוש מסיבי באלמנטים טרומיים מבטון.
סביר להניח כי כל האלמנטים יוצרו בבית החרושת הסמוך של "האחים שלוש" .על אף שאין בידינו קטלוג
מסודר של המוצרים שייצר בית החרושת ,יש ביכולתנו ,על סמך השערות סבירות ,לייחס לבית החרושת ייצור
אלמנטים טרומיים שעמם נבנו בתים רבים מאותה תקופה ואשר שוכנים בסביבה הקרובה לבית החרושת )כלומר,
אזור תל אביב בראשיתה ,נווה צדק ,נווה שלום וכדומה .מאחר שחנותם של "האחים שלוש" שכנה ברחוב
בוסטרוס ביפו ,אין זה מפתיע כי ניתן למצוא אלמנטים של בית החרושת גם בבתים שונים בשכונותיה הערביות
הדרומיות(.
בית החרושת של "האחים שלוש" נוסד ,כנראה ,בשנות התשעים של המאה התשע עשרה .על אף שבמודעות
אברהם חיים – משנות העשרים מצוינת השנה 1885כשנת הקמת החברה ,אין הדבר סביר ,מאחר שמקימיה
שלוש ויוסף אליהו שלוש – היו באותה שנה בני 21ו 15-בהתאמה 112.בספרו מתאר יוסף אליהו שלוש במעורפל
את נסיבות הקמת בית החרושת; מתוך הדברים ניכר כי הוקם רק אחרי שנת .1893תחילה הוקם בית חרושת
למרצפות בצריף הסמוך לבית אהרן שלוש .יוסף אליהו שלוש מספר כי "בראשונה עשיתי מרצפות פשוטות
ממינים ובעלי גון שונים ,עד שהזמנתי מכונות חדישות ואמן מומחה מבירות והתחלתי לעשות מרצפות מוזאיק...
]מרצפות מלט בהן הוחדרו שברי אבנים בצבעים שונים ,בשונה מהמרצפות הצבעוניות עם הדגמים
הגיאומטריים[ בית החרושת שעבר לבנין אבן על אותה ככר והידוע על שם 'האחים שלוש' ממציא כיום הזה כל
מיני מכשירי בנין ,עמודים ,מעקות ,מדרגות ,צנורות וכו'" 113.ניירות מכתבים ומודעות של בית החרושת משנות
העשרה והעשרים מציינים ,כאמור ,כי בבית החרושת ניתן להשיג מרצפות ,לבנים ,אבני צמנט )או אבני מלט(,
114
נראה כי מרביתה של תוצרת זו יוצרה בבית החרושת לוחות צמנט ,מסגרות לחלונות ולפתחים ומדרגות.
עצמו ,אם כי ,היות שלא הגיעו לידינו מסמכים או תצלומים המעידים על כך מפורשות ,יתכן שאין הדבר כך.
לעניננו ,חשוב לנסות ולענות על השאלה האם המרצפות והאלמנטים הטרומיים מבטון יוצרו על ידי "האחים
שלוש" .ביחס למרצפות ,נראה שאין עוררין על כך שיוצרו בבית החרושת .מלבד עדותו של יוסף אליהו שלוש,
112במשפחה מקובלת הסברה כי שנת לידתו של אברהם חיים שלוש היא .1867אולם ,במסמך המצוי בידיו של צבי פומרוק ,נכדו ,מעיד על עצמו
אברהם חיים שלוש "נולדתי אני אברהם חיים שלוש יום שישי עשרים לחודש שבט שנת תרכ"ד ,"624כלומר ,בשנת .1864
113י.א .שלוש ,שם ,עמ' .94-93
114תמונות 42ו .43-לא לגמרי ברור מהן אותן "אבני צמנט" או "אבני מלט" ,ומה ההבדל בינן לבין לבנים פשוטות .נראה כי מדובר בבלוקי הבטון
המעוטרים ,אשר עיטורם בדוגמת סיתות אבן עשוי היה להביא לכנותם בשם הפרדוקסלי משהו "אבני צמנט".
27
יש בידינו עדויות נוספות הנוגעות לייצור מרצפות במפעל ,דוגמת עדותו של אבנר גלוסקא .בית החרושת שלו
למרצפות ,הפועל כיום ברח' הרצל 130בתל אביב ,מחזיק ,לדבריו של מר גלוסקא ,בתבניות למרצפות שנקנו
115
מבית החרושת של "האחים שלוש" בתחילת שנות השלושים.
ספק רב יותר עשוי לעלות ביחס לאלמנטים הטרומיים מבטון .בחינה של אלמנטים מקוריים בבתים התאומים
ברחוב פינס מעלה כי המלט ממנו הם עשויים מעורבב בשברי צדפים וחול ים ,שמקורם הוא ,קרוב לודאי,
מקומי .מכאן ,עלינו לפסול את האפשרות כי האלמנטים יובאו בשלמותם מחוץ לארץ .יוצא אם כן ,כי
האלמנטים נוצקו בארץ ,וסביר כי בית החרושת של "האחים שלוש" ייצר לפחות חלק מן האלמנטים המיוחסים
לו.
עם זאת ,בחינה מדוקדקת של דוגמת "סיתות האבן" בבלוקי הבטון ששימשו בהכנת הגדר סביב בית משה
שלוש ,מעלה ממצא שאין לו הסבר ברור .דוגמה זו זהה לחלוטין לדוגמת בלוקי הבטון ששימשו לבניית אחד
מביתני בית החרושת של הוגו וילנד ) (Hugo Wielandהטמפלרי ,בית חרושת שפעל בצמוד לתחנת הרכבת של
יפו ,מאות מטרים מבית החרושת של "האחים שלוש" 116.למרבה ההפתעה ,הדוגמה זהה גם לזו של הבלוקים
המעוטרים ששימשו לבניית בית העם הטמפלרי בשרונה ,הניצב עד היום בצומת הרחובות קפלן ודוד אלעזר בתל
117
אביב.
ממצא זה מעלה ביתר חריפות את שאלת המקור של אותם אלמנטים .נראה ,כי בית החרושת של "האחים שלוש"
איננו הראשון בארץ שייצר אלמנטים טרומיים מבטון ,וכי בבכורה מחזיק אחד משני בתי חרושת טמפלרים
בית החרושת של הוגו וילנד ביפו ובית – שהוקמו ,כנראה ,במקביל ,בשנים הראשונות של המאה העשרים
החרושת של משפחת ביילהרץ ) (Beilharzבחיפה 118.כל העדויות מצביעות על כך שהטמפלרים היו אלה שייבאו
לארץ את השימוש במלט כחומר בניה אשר שימש ליציקת אלמנטים טרומיים ,חלקם בעלי גוון עיטורי .הבטון,
שהיה מוכר באירופה כחומר בניה בעל תכונות של פלסטיות ושל עמידות ,לא היה אחד מהחומרים החדשים
שחדרו לבניה הערבית והיהודית במחצית השניה של המאה התשע עשרה )בניגוד לרלסים ,רעפי החרס ,הזכוכית
והעץ המנוסר( .הטמפלרים ,שכבר מראשית דרכם בארץ דאגו להביא עמם אנשי מקצוע מתחום הבניה והקדישו
לנושא זה משקל רב בהתישבותם ,ראו בבטון חומר בניה מתקדם וראשון במעלה ,ועוד קודם להקמת מבנה
115תבניות אלה מאפשרות הכנת מרצפות מלט צבעוניות בעלות דגמים גיאומטריים שפניהן חלקות וכן מרצפות מלט מחוספסות .אבנר גלוסקא
יצק מרצפות מתבניות אלה גם עבור בתים שעברו שימור בשנים האחרונות ושבמקור הותקנו בהם מרצפות של "האחים שלוש" )ובכלל זה הבתים
התאומים ברחוב פינס(.
116תמונה .44
117תמונה .45מאחר שמדובר בשטח צבאי סגור ,לא עלה בידי לצלם את הבנין כיום.
118בן ארצי ,שם ,עמ' .138-137
28
119
הבטון הראשון בארץ בשנת 1913הכניסו אותו לשימוש כחומר הבסיס של האלמנטים הטרומיים.
על פי האמור בספרו של יוסי בן ארצי" ,מגרמניה לארץ הקודש" ,נפתח בית החרושת של וילנד בשנת 1903או
.1904עם זאת ,במודעה של חברת האחים וילנד משנת 1925נכתב כי בית החרושת נוסד בשנת 120.1894נראה כי
שנת ההקמה של בית החרושת מוקדמת מזו שנוקב בה בן ארצי .אייזלר אינו נוקב בשנת הקמה ,אולם מציין כי
בשנות התשעים של המאה התשע עשרה הקים הוגו וילנד בית חרושת למרצפות בירושלים; בית החרושת עבר
ליפו בתחילת המאה העשרים ,לאחר שבניו של וילנד שבו מלימודים בגרמניה 121.בין כך ובין כך ,סביר להניח כי
בית החרושת ייצר את בלוקי הבטון המעוטרים ששימשו לבניית בית העם בשרונה .מציאת דגם של בלוק מעוטר
הזהה לזה של וילנד בבית משה שלוש מעלה ,אם כן ,את השאלה מה מקורם של בלוקי הבטון או של אלמנטים
טרומיים אחרים המשולבים בבית.
למרבה הצער ,אין בידינו מסמכים כלשהם היכולים לתת מענה ברור לשאלה זו .עם זאת ,נראה שאין זה סביר כי
בית החרושת של "האחים שלוש" ,שחומר הבסיס של תוצרתו היה מלט ובעליו היו יבואני מלט במשך שנים
ארוכות ,לא נטל חלק בייצור של אלמנטים טרומיים כלשהם מאותו חומר .בנוסף ,קיימים מספר אלמנטים
122
טרומיים מבטון שספק רב אם יוצרו על ידי יצרנים טמפלרים )דוגמת קונזולות או כדים בהם מוטבע מגן דוד(.
דוגמת הבלוק המעוטר בו נעשה שימוש בבית העם הטמפלרי בשרונה ובמתחם בית החרושת של וילנד מופיעה
לא רק בבית משה שלוש ,אלא גם בבלוקים ששימשו לבניית בסיסי המצבות של אהרן שלוש ושל אשתו,
123
אלמנטים טרומיים שונים מבטון ,ובכלל זה בלוקי בטון מעוטרים ,נראים בבירור מצילומי דוכן בית שרה.
124
החרושת של "האחים שלוש" בתערוכה שהתקיימה בתל אביב ב.1924-
את שאלת מקור הבלוקים המעוטרים בבית משה שלוש ,בשל הדמיון המלא בינם לבין הבלוקים שיוצרו בבית
החרושת של וילנד ,ניתן לפתור בכמה אופנים :א .מדובר במוצר שרכש יוסף אליהו שלוש ,כקבלן ,מידי וילנד,
משום שבאותה תקופה לא היה בידיו מוצר דומה; ב .מדובר בהעתקה של אחד ממוצריו של וילנד על ידי בית
החרושת של "האחים שלוש" .העתקה שכזו אינה בעייתית מבחינה טכנית ,משום שדי בדוגמה אחת כדי ליצור
29
תבנית שתשמש לייצור סדרתי של אלמנטים דומים; 125ג .התבנית ששימשה את וילנד נרכשה מאותו מקור ממנו
נרכשה התבנית ששימשה את "האחים שלוש".
לי נראה ,כי האפשרות השלישית היא הסבירה ביותר .בין יוסף אליהו שלוש לבין גורמים אירופיים שונים בארץ
התקיימו קשרים עסקיים ,אשר כללו גם ייבוא סחורות ומכונות מחוץ לארץ – כדי שישמשו את "האחים שלוש".
נראה כי המוצרים שהוחדרו על ידי בתי החרושת הטמפלריים שבו את לבו של יוסף אליהו שלוש ,אשר ראה
126
טעם ליצרם גם בבית החרושת שלו .לשם כך פנה לגורמים חיצוניים ,ואלה סיפקו לו את הדרוש לייצור.
דרך פעולה מעין זו מתאר יוסף אליהו שלוש בספרו .הוא מספר כי בעקבות נסיונו בתחום הבנין ,הבין כי העסקת
פועלי בנין יהודים תהיה כדאית רק אם חומר הבניה הראשי יהיה לבנים סטנדרטיות במקום אבן הכורכר,
127
הוא החל להתעניין בנושא ,ונודע לו כי באירופה מיוצרת שהצריכה עבודת סיתות מקצועית לשם הנחתה.
"אבן לבנה" ,היא הסיליקט .בעקבות זאת ..." ,התחלתי לעבוד בכל המרץ ולהתקשר בבתי חרושת הלבנים
128
הגם שיוסף שכאלו באירופה ,והעיקר בבית חרושת מעין זה בעיר שטוטגרדט בויטנברג אשר בגרמניה".
אליהו שלוש אינו מפרט מהיכן נודע לו על דבר ייצורה של הלבנה ,עשויה הפניה לבית חרושת הפועל
שמרכזם המנהלתי שכן בעיר ורבים מהם באו – בשטוטגרט להעיד כי למד על כך משיחות עם הטמפלרים
129
מנסיכות וירטמברג ששטוטגרט היא בירתה.
עדויות נוספות לקשרי עסקים שקשר יוסף אליהו שלוש עם אירופאים מובאת במספר מקומות נוספים בספרו.
בתארו את ראשית דרכו בעסקים הוא מספר כי בן דודו יהודה כרסנתי סיפר לו כי כדאי שיפתח עסק דוגמת זה של
אברלה הגרמני ,המוכר צרכי בנין .לשם כך הוכנס יוסף אליהו שלוש לעבודה אצל סוכן נוצרי צרפתי בשם
ברללה " ...ולו קטלוגים מבתי מסחר שונים בחו"ל המוכרים חומרי בנין ".כדי לברר אילו חומרים נחוצים ,פנה
כרסנתי ל"איש אחד שעבד לפני שנה אצל הסוחר הגרמני אברלה שהיה בקי במסחר זה ".בשנת ,1888מספר
125לראיה – בתהליך השימור של בית משה שלוש הועתקו בשיטה זו אלמנטים מקוריים על מנת ליצור אלמנטים שנוצקו מחדש מבטון )חלקים
מגדר הבית בנויים מאלמנטים חדשים ולא מקוריים ,דבר הניכר גם לעין בלתי מזוינת ,בשל הרכבו השונה של הבטון( .ההעתקה נעשתה על ידי בית
המלאכה של "היוצר" ברחוב הירקון בתל אביב .בעל בית המלאכה סירב למסור לי פרטים כלשהם על אופן ההעתקה או על דרכי עבודתו ,אולם
בסדנת העבודה שלו נראו מספר תבניות פח המשמשות ,כנראה ,לעבודת היציקה .בית מלאכה זה מוכר היום אלמנטים עיטוריים מבטון שהועתקו
מאלמנטים דומים שיצר בית החרושת של "האחים שלוש" או בתי חרושת אחרים בני אותה תקופה – כולל בלוקי בטון שדוגמת העיטור שלהם
זהה לזו שבבית משה שלוש )אם כי ,שלא כבמקור ,אין מדובר בבלוקים חלולים( .שימוש בבלוקים אלה )בדוגמה הזהה לדוגמת הגדר בבית משה
שלוש( מתוצרת "היוצר" אפשר לראות בגדרות הבית ברחוב חת"ם סופר 5והבית ברחוב בובליק 11בתל אביב ,שנבנו שנים רבות לאחר שבתי
החרושת של וילנד ושל "האחים שלוש" חדלו מלפעול.
126יתכן שתשובה ברורה לשאלה אפשרית רק על ידי בדיקת הרכב הבטון בבלוקים השונים )בהנחה שהיה הבדל באיכות הבטון של שני בתי
החרושת( .בדיקה שכזו לא היה באפשרותי לערוך.
127הפועלים היהודיים לא ידעו את מלאכת הסיתות ,ומשום כך נטה יוסף אליהו שלוש להעסיק פועלים ערבים במלאכת הבניה ,גם כשהדבר עורר
את כעסם של מזמיני העבודה .י.א .שלוש ,שם ,עמ' .138-136 ,126-125
128י.א .שלוש ,שם ,עמ' .173הכוונה היא לעיר שטוטגרט בנסיכות וירטמברג שבגרמניה.
129בסופו של דבר נסע יוסף אליהו שלוש לבית חרושת ללבני סיליקט במצרים ,התחזה שם לפועל פשוט ,ולמד במשך עשרה ימים את טכניקת
הייצור .לצערו ,לא הצליח להגשים את מפעלו זה בעצמו ,בשל פריצתה של מלחמת העולם .י.א .שלוש ,שם ,עמ' .179-174
30
יוסף אליהו שלוש ,החל לעבוד כמתמחה אצל אותו ברללה .כשנה לאחר מכן פתח עסק עצמאי ,ואז גילה כי
הסחורות שהזמין ברללה היו מבתי חרושת צרפתיים ,אולם "אותן סחורות שמביאים אותן מגרמניה היו יותר
פשוטות אבל יותר זולות ".כך קשר יוסף אליהו שלוש קשרים עם סוכן בשם זינגר מירושלים והזמין דרכו
סחורות מגרמניה ,על סמך קטלוגים שהיו ברשותו .יוסף אליהו שלוש מעיד על עצמו כי "נעשיתי במשך שנתיים
ימים לסוחר יותר גדול במסחר זה מאברלה ".מאוחר יותר ייבא מעדרים ומחרשות מפירמה גרמנית בשם
"ורמנגוס את פונקה" )כך נכתב במקור .הכוונה היא כנראה לחברה בשם " ,Formengus Funkeיציקות פונקה"(.
130
בשנת 1900ביקר בגרמניה )בין השאר גם בעיר רמשיד ,שם שכנה אותה חברה( ,לצורך עסקים.
עדות נוספת לקשרים מקצועיים עם גרמניה היא עדותן האילמת של תבניות המרצפות שבידי אבנר גלוסקא .על
חלק מן התבניות הנמצאות בבית המלאכה שלו מעיד אבנר גלוסקא כי נקנו מבית החרושת של "האחים שלוש"
על ידי אביו ,שהיה פועל בבית החרושת .על תבניות אלה ,הנבדלות מן התבניות האחרות במסיביות שלהן
ובצורתן ,מוטבע שם היצרן – – C. Luckeהתמחותו – ) Maschinenfabrikבית חרושת לייצור מכונות( -ומקום
131
נראה ,אם כן ,כי לפחות חלק מהתבניות )עיר במערבה של גרמניה ,במדינת סקסוניה(. – Eilenburg הייצור
)כלומר – הדגמים הצורניים( של המרצפות שהיו בשימוש בארץ מקורן בייצור גרמני 132.מאחר שידוע כי כבר
בשנות התשעים של המאה התשע עשרה ייצר וילנד מרצפות ,לא מן הנמנע שגם בהקשר זה שימשו הטמפלרים
133
כ"צינור תיווך" ,לפחות של חלק מן הדגמים הצורניים.
לאור דברים אלה ,נראה כי יוסף אליהו שלוש קיים קשרים מקצועיים ענפים עם אירופה בכלל ועם גרמניה בפרט.
הגם שדברים מפורשים ברוח זו אינם מוזכרים – יתכן אף שעמד בקשרים כלשהם עם אחדים מן הטמפלרים
בספרו .סביר יותר שעקב אחר פעולותיהם בתחום הבניה לצרכי לימוד ותחרות .משום כך ,יתכן מאוד
שהאלמנטים הטרומיים מבטון בבית משה שלוש )ועוד קודם לכן ,בבתיה הראשונים של תל אביב( יוצרו בבית
החרושת של "האחים שלוש" ,על אף שהרעיון לייצרם נבע מפעולותיהם של הטמפלרים.
על רקע זה ראוי לבחון מה היתה מהות הקשרים שהתקיימו בין הישוב היהודי ביפו )ולאחר מכן – בתל אביב(
לבין שלוש המושבות הטמפלריות הסמוכות – שרונה ,המושבה ביפו וולהאלה .תשובה ברורה לשאלה זו אינה
נמצאת ,למרבה הצער ,במחקרים העוסקים במושבות אלה .אלכס כרמל דן בהרחבה בשאלת היחסים בין
31
הטמפלרים לבין היהודים עד לסיום השלטון העות'מאני ,אולם הפירוט שהוא מעניק באשר לתוכנם של הקשרים
העסקיים בין שתי הקהילות אינו רב .מסקנותיו מתבססות בעיקר על דיווחים בעיתונות – העברית והטמפלרית.
במיוחד עושה כרמל שימוש בבטאון הטמפלרים ,ה"וארטה" ,אשר יצא לאור בשטוטגרט עד לשנת 1912
)מאותה שנה פעל בירושלים תחת שם שונה במעט( 134.ה"וארטה" הכיל לא פעם דיווחים ומאמרים שנגעו לישוב
135
אולם ,גם אם ניתן ללמוד מן היהודי המתחדש בארץ ישראל ,לעתים רבות מתוך גישה מתנשאת ושלילית.
העיתון על הלכי רוח משתנים כלפי היהודים ,חסר מחקרו של כרמל עיסוק מוחשי יותר באופיים ובתוכנם של
קשרי המסחר בין היהודים לבין הטמפלרים – על אף שברור שכאלה התקיימו ,ולא פעם הלכו אלה אצל אלה כדי
136
ללמוד על חידושים בתחומים השונים.
הנוכחות הטמפלרית בארץ ישראל של שלהי השלטון העות'מאני היתה מבוססת ,בראש ובראשונה ,על תפישה
אליטיסטית מובהקת .הגרמנים ראו עצמם כשליחי הקדמה בארץ נחשלת ,תפישה שהביאה לנטייתם להתבדל מן
האוכלוסיה המקומית – הערבית והיהודית 137.כגודל תחושת העליונות כן היתה תחושת הזלזול כלפי תושביה של
ובמיוחד עם תחילתה של התישבות יהודית מסיבית )תחילה בסיועו של הברון רוטשילד – הארץ .עם השנים
ולאחר מכן בגיבויה של ההסתדרות הציונית( שינו חלק מן הטמפלרים את גישתם המזלזלת כלפי האוכלוסיה
היהודית; פעמים רבות עוררה ההתקדמות היהודית את קנאתם ,ומורת רוחם מצאה פורקן בטענה כי ללא
הפעילות הטמפלרית החלוצית לא היו היהודים מצליחים לעשות דבר ,כאילו ההתחדשות היהודית בארץ ישראל
138
התבססה בעיקרה על השיטות הטמפלריות לישוב הארץ.
יתכן כי יש בסיס לתחושות אלה שנבעו אצל הטמפלרים .נראה כי הגרמנים – לפחות מתחילת התישבותם ועד
אכן שימשו סוכני שעתוק של ציוד ושיטות עבודה מאירופה לארץ – תחילת ההתישבות הציונית המאורגנת
ישראל – בחקלאות ,בתעשיה ובשטח הבניה 139.מחקר מעמיק בנושא זה אינו מוכר לי ,אולם אנו רשאים לשער
כי קשרי הגומלין שהתקיימו בין שתי האוכלוסיות הביאו גם ללימוד שיטות חדשות שהובאו לארץ על ידי
הטמפלרים.
כאמור ,מצביעים מרבית הממצאים על כך שבית החרושת של וילנד היה הראשון להחדיר אלמנטים טרומיים
או לפחות הראשון שעשה זאת באזור יפו .אייזלר טוען כי טכניקות ייצור האלמנטים – מבטון לארץ ישראל
32
מבטון הובאו לארץ על ידי בניו של הוגו וילנד ,רודולף וקארל .השניים נשלחו ללמוד מכונאות בגרמניה.
רודולף למד שני סמסטרים בשטוטגרט בבית ספר לתעשיית הבנין ובבית ספר גבוה למסחר .עם תום הלימודים
השתלם בתחום ייצור אלמנטים מבטון במפעל הלבנים של שובינגר ורפוס ) (Schobinger und Rehfussבעיר אולם
) .(Ulmלאחר מכן שב לארץ והשתלב בעבודת בית החרושת ,שעבר לולהאלה מירושלים 140.את המלט ייבא בית
החרושת מהיידלברג שבגרמניה .בשנים הראשונות של המאה העשרים הותקן בבית החרושת מדחס הידראולי,
באמצעותו ניתן היה לייצר מרצפות ולבני בטון .באופן זה הפך הייצור בבית החרושת למתועש .המעבר ליצור
מתועש הוזיל ,ודאי ,את העלויות והפך את השימוש בחומר החדש לזמין יותר.
נראה כי "האחים שלוש" החלו בייצור תוצרת דומה זמן לא רב אחרי וילנד .לתוצרתם של "האחים שלוש"
)וכנראה גם לזו של וילנד( היה ביקוש רב בתל אביב ,למן היווסדה בשנת 1909ועד לסוף שנות העשרים.
הפופולריות של השימוש באותם אלמנטים ,במיוחד בשנות העשרים ,הביאה להקמת בתי חרושת נוספים
141
מוצרי הבטון המוכנים באו להחליף ,בראש לאלמנטים טרומיים מבטון ,דוגמת בית החרושת של ארבר.
ובראשונה ,אלמנטים דומים מאבן .הדבר ניכר כבר מראשית השימוש במלט ובמוצריו כחומר בניה באירופה
142
תופעה דומה ניתן לזהות גם בשימוש שנעשה במוצרי המלט בארץ -כותרות שערים, )סביב שנת .(1850
בלוסטרדות ,מרצפות ,משקופים ועוד .בכולם היתה למלט אחיזה ויתרון משמעותי על פני האבן – חוסר התלות
בעבודת הסתת והעלות הנמוכה של החומר ,יחד עם שמירה על מראה חיצוני דומה ועל עמידות גבוהה .השימוש
במלט אפשר ליטול טיפוס אחד ולשכפלו ללא הגבלה וללא צורך בעבודת אומן .בצירוף תכונות החוזק
והעמידות שלהם ,היו מוצרי המלט לעסקה משתלמת ביותר בשוק הבניה.
השימוש בחומר הבניה החדש – המלט – היה בתחילה כבתחליף זול ועמיד לאבן .משום כך ,אין להתפלא כי
השימוש הנרחב ביותר בחומר ,כפי שבא לידי ביטוי באירופה של המחצית השניה של המאה התשע עשרה ,היה
בחיקוי אלמנטים מאבן ,על רקע פריחת אופנות ה"ניאו" השונות באותה תקופה ,שתכליתן חיקוי אלמנטים
סגנוניים מן העבר .המלט אפשר לשכפל אלמנטים קיימים ששרדו מתקופות שונות ,באופן שהתאים לתפישה
האדריכלית שראתה לעצמה חובה ליטול ממסורות הבניה של העבר צורות סגנוניות שונות .משום כך ,אין תימה
– כי האלמנטים שהיו בשימוש בתל אביב היו מבוססים כולם על חיקוי צורת סיתות אבן בסגנון אירופי מובהק
33
143
היה זה בטרם התפתחה אסתטיקה נפרדת עבור המלט ,המשתמשת באופן קלאסי ,רנסנסי ,בארוקי וכדומה.
מלא בתכונותיו הפלסטיות הכמעט בלתי מוגבלות .משום כך ,היו האלמנטים הטרומיים מבטון כלי להחדרה
רחבה של צורות סגנוניות אירופיות "ותיקות" ,באופן שהפך עד מהרה את המבנים שהשתמשו באלמנטים אלה
לפסיפס מקרי יותר או פחות של מוצרי מדף ששידרו "פאר" או "ניחוח אירופי" מכובד.
השימוש שנעשה בבית משה שלוש באלמנטים הטרומיים הוא ,לפיכך ,שמרני .מבחינה זו ,אין הוא יוצא דופן או
מיוחד ביחס לבתים אחרים בני התקופה .האלמנטים המשמשים כחלק ממעטפת הבנין שולבו בו כחיקוי אבן.
הדבר ניכר במיוחד בבלוקי הבטון שהוצבו בפינות הבית ,משל היו אבני גזית משובחות ומסותתות במדויק,
ובמשקופי החלונות ,שבחלק מהם מותקנת מעין "אבן ראשה" -חסרת כל ערך קונסטרוקטיבי.
בעיקר אמורים הדברים במדרגות – אלמנטים נוספים מבטון משמשים בבית משה שלוש בנפרד מן המעטפת
הבית ,במרצפות ובבלוקי גדר .בגדר ממשיך הבטון להוות תחליף לאבן – באופן הניכר בראש ובראשונה בעיבוד
144
פניו של בלוק הבטון ,עליו מוטבעת דוגמת סיתות אבן; פניו של הבלוק מצדו השני – הפונה לבית – חלקות.
שניות זו מדגישה את תפישת האלמנט כפריט קישוטי שנועד לשוות לבית חזות מסוימת כלפי חוץ .מבחינה זו,
מבשר בית משה שלוש על אופן השימוש באלמנטים הטרומיים מבטון אשר היה מקובל בשנות העשרים.
עם זאת ,בשונה ממרבית האלמנטים העיטוריים מבטון ,היו בלוקי הבטון גם בעלי תכונות מבניות מובהקות.
בהנחה נכונה ,יכולים היו הבלוקים ליצור קיר חזק ,תכונה שנוצלה בבית משה שלוש רק בגדר הבנויה המקיפה
את הבית 145.הבלוקים ,שהוכנו בגדלים סטנדרטיים ,הונחו בנדבכים וקושרו באמצעות מלט ,בשיטה דומה לזו
המשמשת עד היום בבניית קירות מבלוקי בטון ,שיטה שלא הצריכה התמחות מקצועית מיוחדת .את הקיר הסופי
לא היה צורך לטייח ,משום שבפני הבלוק הוטבעה כבר דוגמה ,והתוצר הציג מראה של קיר עשוי אבן שסותתה,
נראה ,כי בלוקי הבטון ששימשו בבית משה שלוש לבניית גדר הבית ולבניית הפינות נועדו ,במקור ,להקמתם של
קירות חיצוניים .הדבר מסביר גם את העובדה כי דוגמת העיטור מוטבעת בהם רק מצד אחד 146.יתכן שאם היו
143ארליק ,תשמ"ז ,עמ' ;117-113כרמיאל ,שם ,עמ' ;58הרפז ,שם ,עמ' .105בשל היקפה של עבודה זו ,לא מצאתי טעם לנסות ולזהות במדויק
את מקור התבניות הצורניות ששימשו בסיס לכל האלמנטים שנוצקו בבטון .עם זאת ,לאור מחקרים אחרים ,נראה כי מקורן של מרבית הצורות הוא
אירופי .לעניננו חשוב בעיקר לזהות כיצד חדר השימוש באותם אלמנטים לארץ ישראל.
144תמונה .23
145היכולת המבנית של הבלוקים מנוצלת גם בפינות הבית ,על אף שקירות הבית בנויים מחומר הבניה המסורתי ,אבן הכורכר .שימוש זה בבלוקים
מענין ,משום שמובלעת בו ההנחה שבלוק הבטון "משובח" יותר )מבחינה מבנית או מבחינת הדיוק ב"סיתותו"( מאבן הכורכר הרגילה ,מאחר
שהוא מחליף את אבני הגזית.
146הצד השני ,החלק ,אמור היה לעבור טיוח וסיוד ,מאחר שפנה לפנים הבית.
34
הבלוקים מיועדים מלכתחילה לגדרות חיצוניות ,היה העיטור מופיע משני צדיהם 147.מכאן אנו יכולים לשער כי
השימוש שעשה יוסף אליהו שלוש בבלוקי הבטון לא היה "לפי כוונת המשורר" .הדבר הסתייע בראש ובראשונה
משום שהיה מדובר ב"מוצר מדף" תעשייתי ,ולא במוצר הנוצר לפי הזמנה .יוסף אליהו שלוש השתמש ,אם כן,
בבלוקי הבטון בעיקר כאלמנט קישוטי – כדי להציג חזות מסוימת כלפי הרחוב – אך לא כדי להחליף את חומרי
הבניה הקיימים )ובעיקר – את אבן הכורכר( .שימוש מעין זה היה נפוץ מאוד בתל אביב בראשיתה )אם כגדר
148
אולם ,במקביל ,עשו הטמפלרים אך רק לעתים רחוקות כקיר מלא(. – מקיפה סביב הבית ואם כמעקה גג
כפי שהדבר ניכר לפחות בשלושה – כקירות מבניים לכל דבר – שימוש בבלוקי בטון מעוטרים באופן שונה
בית העם בשרונה ,מבנה העזר בבית החרושת של וילנד והקונסוליה הגרמנית בולהאלה )כיום – מבנים
149
בהצטלבות הרחובות שלוש ודרך אילת(.
בית העם הטמפלרי בשרונה הוא ,כנראה ,המבנה הראשון בארץ שנבנה כולו מבלוקי בטון מעוטרים .למרבה
150
דוגמת העיטור שעל הבלוקים זהה לזו הצער ,אין בידינו פרטים ברורים באשר לשנת הקמתו או למתכנניו.
שבבית משה שלוש ובמבנה העזר בבית החרושת של וילנד .בית העם נבנה שנים רבות לאחר הקמת המושבה ב-
.1870שיטת הבניה שלו שונה במובהק מזו של בתיה הראשונים של המושבה ,וחזותו יוצאת דופן .נראה כי
השימוש בבלוקי הבטון המעוטרים נועד להדגיש את חשיבותו ויחודו .יתכן שהיה כאן רצון מכוון להשתמש
בבטון כחומר עיקרי בבנין הציבור החשוב של המושבה – כדי לבטא שימוש בטכניקות הבניה מתקדמות .מאחר
שהבנין נמצא היום ברשות משרד הבטחון ,אין אפשרות לחקור את שיטת הבניה בו לעומק.
נראה כי רעיון דומה עמד גם מאחורי הבחירה לבנות את בנין הקונסוליה הגרמנית כולו מבלוקי בטון .הבנין,
בתכנונו של האדריכל הגרמני אפל ,נבנה בשנים ,1916-1913וכל האלמנטים הטרומיים מבטון שבו ,ובכלל זה
151
בבנין זה ניתן לקבוע בודאות כי לבלוקים בלוקי הבטון החלולים ,יוצרו בבית החרושת הסמוך של וילנד.
תפקיד מבני; הקירות הם קירות נושאים )כלומר ,אין כאן שימוש בשלד של עמודים וקורות מבטון( .טכניקת
הבניה ,שחיקתה בניה באבן ,היתה של בניה בנדבכים ,כשבין הלבנים מחבר מלט .כל בלוק אשר שימש לבניית
147עם זאת ,השבכות שבגדר ,המורכבות מאלמנטים טרומיים ממלט ,מציגות גם הן מצב דומה – הפנים הפונות לרחוב מעוטרות ,והפנים הפונות
לבית חלקות )תמונה .(23מאחר שאין זה סביר כי הצד החלק אמור היה להיות מטויח ,יתכן שאין כאן שימוש מוטעה בבלוקים.
148תמונה .53יוצאי דופן התקיימו במספר מקרים בודדים – דוגמת בית וילסון ברחוב מונטיפיורי ,בית הועד בשדרות רוטשילד ,הבית בשדרות
רוטשילד – 12שם הוקמו חלק מקירות הבנין באמצעות בלוקים דומים .חזית הקומה השניה של אחד ממבני בית החרושת של "האחים שלוש"
)אשר התמוטטה בשנת (1975היתה בנויה גם היא מבלוקי בטון מעוטרים )תמונה ,(54וכן חלק מן הבית העומד היום ברחוב שפ"ר .11
149תמונות 55ו.56-
150גם בן ארצי וגם כרמל מתארכים את הבנין לשנים הראשונות של המאה העשרים .בן ארצי משער כי האדריכל הוא תיאודור זנדל ,בשל דמיונו
של הבנין לבית העם בירושלים ,אשר זנדל היה מתכננו .עם זאת ,נראה כי בשנים הראשונות של המאה כבר לא היה זנדל בין החיים .בן ארצי ,שם,
עמ' ;152אייזלר ,שם ,עמ' ;114כרמל ,שם ,תמונה .20
151וילנד ייצר עבור הבנין בלוקים מעוטרים ,מרצפות ,בלוסטרדות ,מרפסת פרגולה ,משקופי חלונות ומדרגות טרומיות .כן סיפק וילנד את המלט
ליציקות .אמנון בר אור אדריכלים בע"מ ,תיק תיעוד בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,1999 ,59עמ' .5
35
הקירות נוצק עם שני חורים במרכזו ,חורים אשר נותרו ריקים בתהליך הבניה .מצדו הפנימי של כל קיר שפניו אל
החוץ הוקם קיר נוסף ,עשוי לבני חרס חלולות שחוברו במלט ,כשבינו לבין קיר הבלוקים נשמר רווח של 5ס"מ.
קיר פנימי זה הוקם כדי לשפר את הבידוד התרמי של קירות הבית 152.בבנין משולבים מספר סוגים של בלוקים
153
משקופי החלונות ,הבלוסטרדות ,אבני השפה ,הכרכובים לכל אחד מהם תפקיד מבני שונה. – מעוטרים
והעמודים יצוקים גם הם בבטון תוך חיקוי צורני של אלמנטים מקבילים מאבן .כן נוצקו אלמנטים פינתיים
מיוחדים .מכאן עולה כי הבטון נתפש כחומר חלופי לאבן – הן בהיבט העיצובי והן בהיבט המבני.
כפי שניתן לראות מדוגמאות אלה ,במקביל לבניה היהודית התקיימה בניה טמפלרית שעשתה שימוש באלמנטים
החדשים באופן שונה .השוני יכול להיות מיוחס לעובדה שמדובר היה בבנינים שבאו להבליט את היכולת
הגרמנית )הן בבניני הציבור והן בביתן בבית החרושת של וילנד( .על אף שהשימוש בבטון הוא שימוש שמרני,
ועוקב אחר טכניקות בניה בחומר אחר )אבן( ,הרי שהוא יוצא דופן ביחס לזמן ולמקום בהם התנהלה הבניה.
ההבדל שבשימוש בבלוקי הבטון בין בית משה שלוש לבין הבניה הטמפלרית מעיד ,יותר מכל ,על אופן התכנון
השונה שעמד בבסיסם .הבנינים הטמפלרים נבנו תוך שימוש בטכנולוגיה חדשה אך מוכרת ,שהטמפלרים היו
כתחליף מושלם לאבן .לעומת זאת, – מיבאיה לארץ .משום כך ,היה השימוש שלהם בחומר חופשי יותר
השימוש שעשה יוסף אליהו שלוש בטכנולוגיה החדשה היה זהיר וחלקי ,ללא כל כוונה להחליף את השימוש
באבן כחומר הבניה העיקרי .משום כך ,אלמנטי הבטון משמשים רק כ"עיטור" ,כתוספת למבנה "מסורתי" – גם
אם בעצם השימוש בהם טמונה מידת מה של חדשנות .כאשר הם באים להחליף את האבן ,הדבר נעשה בעיקר
מטעמים סגנוניים .תפישה זו של האלמנטים החדשים – כקישוט המחקה אסתטיקה של סיתות באבן – מעידה
יותר מכל על תכנון הנובע מתוך חיקוי של מוסכמות צורניות ,תכנון היונק את כוחו ממסורות מקומיות ומבקש
שלא לחרוג מהן מעבר לדרוש.
152תמונה .57מענין לציין כי בצילום שנעשה בחצר בית החרושת בו מופיע הוגו וילנד )מימין ,מישיר פניו למצלמה( ולידו מספר פועלים וגמלי
משא ,נראה בבירור כי הגמלים מועמסים בבלוקי חרס חלולים – שלא ידוע שבית החרושת של וילנד ייצרם )תמונה .(61
153תמונות .60-58השוני ניכר גם מן העיטור החיצוני של הבלוקים וגם מגודלם .כך ,יש בבנין בלוקי מרתף ,בלוקי מסד ובלוקי קירות – מעבר
לבלוקים מיוחדים שנוצקו עבור פינות הבית והמשקופים.
36
סיכום
דמותו של יוסף אליהו שלוש וסגנון חייו עשויים להעיד על שינוי שחל בהליכות החברתיות של תקופתו ושל
הסביבה בה חי .הבתים שבנה מספרים סיפור דומה בדרכם שלהם – כפי שעושים תחומי העיסוק שלו ,חוג מכריו
ואף לבושו.
אביו של יוסף אליהו שלוש ,אהרן ,התהלך כל ימיו בגלביה ,כשלראשו תרבוש מסורתי 154.בנו לבש כבר חליפה
מחויטת; את התרבוש התורכי החליף בשנות העשרים בכובע אירופי למהדרין )עם זאת ,כאשר ביקר אצל ידידיו
הערבים ביפו ,עשה זאת ותרבוש על ראשו( 155.על אף החזות שהלכה ו"התמערבה" ,המשיך יוסף אליהו שלוש
156
כשהסבו על כל המשתמע מכך באשר לתפקידו של האב כשליט יחיד. – לנהל את ביתו כחמולה מזרחית
לשולחן היו בני המשפחה צריכים לנשק את ידי האב ,ובטרם הורה על כך לא יכלו לקום ממנו; את ההחלטות
בנוגע לעתידם וללימודיהם קיבל האב; וכאשר נזקק מי מהם לכסף ,היה צריך לפנות אל האב שהחזיק בקופה
המשפחתית .אולם ,על אף התנהלותה ה"מזרחית" של המשפחה ,ציווה אותו "שליט יחיד" על בניו ובתו
להתחתן עם אשכנזים ושלח את מרביתם ללמוד בארצות אירופה ,מתוך ידיעה ברורה שהדברים יחשפו את בני
157
המשפחה לתרבות חיים שונה.
בדומה לכך ,היה הבית שבנה יוסף אליהו שלוש לבנו הבכור תוצר של "עירוב" תרבותי" .עירוב" זה מעיד על
תהליך של שינוי שבבסיסו טמון הרצון להסתגל למציאות חיים חדשה באמצעותם של הכלים הקיימים
והמסורות המוכרות .היתה זו סינתזה של ידע קיים עם ידע חדש ,באופן שאינו מבטל את האחד מפני השני.
כפי שהראינו לעיל ,יש להתייחס אל בית משה שלוש )ואל "אחיו התאום"( כחוליה בשרשרת .המשכה של
שרשרת זו – שהוא מעבר להיקפה של עבודה זו – התקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה ,תחת שלטון המנדט
הבריטי .במיוחד אמורים הדברים בסגנון האקלקטי הראוותני שהתפתח בתל אביב ,סגנון שלאלמנטים היצוקים
בבטון מבית החרושת של "האחים שלוש" היה בו מקום של כבוד .חשיבותו של בית משה שלוש בשרשרת זו
נובעת מן העובדה שיש בו כדי להעיד על התחבטויות שהן ראשיתו של שינוי עמוק הרבה יותר .הבית נולד מתוך
תבנית סגנונית מקובלת ,ששימשה כמוסכמה לבניית בית משפחה בסביבה הערבית האמידה בארץ ישראל של
סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים .תבנית זו החלה להשתנות בשל שינויים תפקודיים )הכללת
חדרי שירות בתוך הבית( ובשל חדירתן של צורות בניה חדשות למרחב.
154תמונה .62
155א .שלוש ,שם ,עמ' .49 ,46ראו תמונות 63ו.64-
156א .שלוש ,שם ,עמ' .77
157א .שלוש ,שם ,עמ' .164 ,161 ,159 ,156 ,148 ,119 ,65
37
לשינויים אלה יכולים להיות מספר מקורות אפשריים .בחינה של בית משה שלוש מגלה כי חלק מן ה"חריגות"
מתבנית בית החלל המרכזי עשויות לנבוע מתנאי שטח שאילצו את הבונים לצמצם באופן משמעותי את החלל
המרכזי ,ששימש בדרך כלל כחדר האירוח של הבית .אולם ,סביר יותר כי נעשתה כאן החלטה מודעת שדחקה
את חלל האירוח מן החלל המרכזי של הבית לאחד מן החדרים; במקביל הפך החלל המרכזי למסדרון מעבר.
שינוי זה הוא שינוי מהותי בתפישה העומדת מאחורי בית החלל המרכזי .על פי התפישה החדשה ,עולה חשיבותו
– של החדר הבודד על פני החלל המשותף שבין החדרים .צורה זו גוררת אחריה גם התנהגות חברתית שונה
מאחר שהאירוח מפסיק להיות לב הפעילות בבית ,כמאורע חברתי ששאר הפעילויות בבית כרוכות בו וקשורות
אליו )משום שחדרי הבית כולם נפתחים אך ורק אל החלל המרכזי(.
בצד הויתור על החלל המרכזי ,שומר בית משה שלוש על סידור כמו-סימטרי של חדריו ,כאשר ציר הסימטריה
עובד לאורכו של החלל המרכזי .אולם ,סימטריה זו מופרת בבית שוב ושוב – הן בגודלם ובמיקומם של החדרים,
הנתפשת כ"חלון – והן בביטוי לכך בחזיתות הצדדיות .הסימטריה ממשיכה להתקיים באופן מודגש בחזית
הראווה" הציבורי של הבית .מן הסתם ,מדובר בהעדפה סגנונית שבבסיסה ההנחה כי חזית לרחוב "צריכה"
והתוצאה – להיות סימטרית .העדפה סגנונית זו מתנגשת עם הצורך לעצב חללים נבדלים לשימושים נבדלים
נראית לעין בהתיישרותם של חללים השונים זה מזה לפי ציר מרכזי ותוך שמירה על מעטפת מלבנית כמעט
לגמרי.
את המקור לשינוי בתפקוד הבית ניתן רק לשער .יתכן שיש כאן אימוץ של דפוסי התנהגות "אירופיים" כפי
שאלה נתפשו בארץ; ואולי יש כאן העתקה פשוטה מדפוסים חיצוניים מבלי לתת את הדעת באופן מלא על
התוצאות היומיומיות של הפעולה התכנונית .גם אם שאלה זו נותרת ללא מענה ,עדיין יש מקום להניח כי גורם
חיצוני הוא שעורר את השינוי – ולא התנהגות חברתית אחת שהתחלפה באחרת – משום שההתנהגות המסורתית
לא עודדה כל סטיה מהותית מאורח החיים המקובל.
במקביל לשינויים התפקודיים בבית ,מעיד בית משה שלוש גם על שינוי סגנוני ביחס למסורת הבניה המקומית.
הגם שמסורת זו איגדה בתוכה אלמנטים אירופיים מיובאים )כגון גגות הרעפים( הרי שצורות הפתחים המקובלות
בבית החלל המרכזי נבעו ,כנראה ,מסגנונות בניה מקומיים )ובכלל זה הקשתות המחודדות ,האכסדרות ,פתחי
האור והאוורור ,סיתותי משקופי השערים( או לפחות נתפשו ככאלה .תפישתם כאלמנטים "מקומיים" מובילה
למחשבה כי שימוש באלמנטים סגנוניים שונים בא מתוך רצון להחדיר למבנים מוטיבים חיצוניים .באופן זה
משתלב השימוש באלמנטים הטרומיים מבטון ,שמקורם האירופי ברור .כפי שהצד התכניתי מעיד על שילוב בין
מסורת לחידוש ,כך גם המעטפת הבנויה ,אשר על אף החזות ה"לא מקומית" שהיא משדרת ,היא ממשיכה לכלול
38
בתוכה גם אלמנטים "מקומיים" מוכרים – כגון חורי האוורור בחדר המדרגות )אחד עגול במרכז ושניים בצורת
חור מנעול בצדדים( ,גג הרעפים )שבעת בניית הבית כבר שימש כמוסכמה מקומית( ,השימוש באבן המקומית
ובטיח המקומי כחומרי הבניה הראשיים ועבודות הנגרות השונות .יתכן עוד שהמרצפות הצבעוניות עם הדגמים
הגיאומטריים – שמקורן אירופי אף הוא – נתפשו כחלק בלתי נפרד מן הצד ה"מסורתי" של הבית ,בשל תפוצתן
הרחבה בארץ שנים רבות עוד קודם להקמתו.
כפי שהראינו לעיל ,מקורם של אלמנטים רבים בבית משה שלוש הוא במתיישבים הטמפלרים בארץ )במיוחד
בבני המושבות שבאזור יפו( .הגם שנראה כי אלה שימשו דוגמה לחלק ממייסדי תל אביב ,לא נטו מרבית כותבי
ההסטוריה של העיר לראות בהם מקור מרכזי לאופי הבניה של העיר בראשיתה .יתכן שהדבר נובע מן היריבות
שהתקיימה באותן שנים בין המתיישבים הגרמנים לבין היהודים ,יריבות שהביאה להמעטה בחשיבותם של
הראשונים כמתווי דרך בתחומים רבים עבור האחרונים .עם זאת ,עדויות שונות מחזקות את הסברה כי בין
המודלים שעמדו לנגד מקימי תל אביב היו גם מושבות הטמפלרים .בסוף שנת 1904הציע זלמן דוד לבונטין,
שהיה מנהל הסניף של בנק אפ"ק ביפו )בנק שהלוואתו היא שאפשרה את הקמת השכונה( ,במכתב לדוד
וולפסון ,נשיא ההסתדרות הציונית ,להקים רובע יהודי חדש מחוץ ליפו ב"מתכונת המושבה הגרמנית הקיימת
נראה כי הרעיון להקים שכונה יהודית מחוץ ליפו עלה במוחו עוד קודם לכן 159.בשל תפקידו בבנק 158
ביפו".
אפ"ק ,היה לבונטין מעורב רבות בכל התהליך שקדם להקמת השכונה .במכתבים שונים הוא מדגיש את
החשיבות שבבניית השכונה בסגנון אירופי 160.רעיון דומה הביע גם ארתור רופין 161.זאב סמילנסקי התפעל ב-
162
במאמר של נחום 1907משתי השכונות הגרמניות ביפו והצר על כך שנווה צדק לא נבנתה בדומה להן.
סוקולוב ממאי 1908הוא קובע כי ראוי היה שרבעים יהודיים חדשים ידמו ל"מקומות היישוב האשכנזים"
163
גישתם הכללית של מייסדי השכונה היתה לבנותה לפי דגמים אירופיים שונים, )כלומר ,של הגרמנים(.
ובהתאם לכך נוסחו תקנות השכונה והוזמנו תכניות לשכונה מאדריכלים אירופאים 164.הגם שלרוב נוטה המחקר
לייחס את הנטיה ה"אירופית" לרעיונות "עיר הגנים" של אבנעזר הווארד )או לרעיונות דומים בני התקופה( וכן
לעובדה שחלק גדול מן המייסדים הגיעו ליפו מערים אירופיות "מתוקנות" ,נראה כי דווקא בשל נטיה
"אירופית" זו אין זה סביר כלל שלמושבות הגרמניות הסמוכות למקום מושבם של המייסדים והחריגות כל כך
158הארכיון הציוני המרכזי ,מכתב של ז.ד .לבונטין אל דוד וולפסון ,29.12.1904 ,תיק ,Wמסמך .II/124
159כץ ,שם ,עמ' .166
160כץ ,שם ,עמ' .164
161כץ ,שם ,עמ' .173
162קרק ,שם ,עמ' .99
163כץ ,שם ,עמ' .170
164שביט וביגר ,שם ,עמ' ;19-18כץ ,שם ,עמ' .191-187 ,170-168
39
165
בנוף המקומי לא היתה כל השפעה על עיצובה של השכונה החדשה.
כך או כך ,עבודה זו באה להראות כי לפחות בתחום של החדרת טכנולוגיית הבניה בבטון ששימשה בסיס
ולפיכך קבעה גם חלק מתדמיתה – לעיטורם של מרבית מבתיה של תל אביב עד לתחילת שנות השלושים
החיצונית של העיר – היה לטמפלרים ,ובמיוחד לבית החרושת של הוגו וילנד ,תפקיד חשוב ומרכזי .נראה כי
יוסף אליהו שלוש ,שהיה אדם בעל השפעה ניכרת על אופי הבניה בראשיתה של תל אביב ,השתמש לא פעם
בידע שהובא לארץ על ידי וילנד כבסיס לתוצרת מפעלו .התחרות בין השניים )שאינה עולה מכתביו של יוסף
אליהו שלוש ,וניתן רק לשער כי התקיימה( הביאה להחדרתם ביתר שאת של אותם אלמנטים ,שהלכו והשתכללו.
יוסף אליהו שלוש ושאר מייסדי תל אביב ראו לנגד עיניהם מודל אירופי בשעה שהקימו את השכונה שצמחה
לעיר .כך גם ניסה לנהוג יוסף אליהו שלוש בחייו הפרטיים ,כאשר הקים את בתיו בשלבו בהם אלמנטים
אירופים ,שלח את בניו ללמוד ולהתחנך בחו"ל )בעיקר בצרפת( ,וקיים קשרי מסחר עם ארצות שונות באירופה
)בעיקר גרמניה( .עם זאת ,השניות העולה מן הבתים שבהם עסקה עבודה זו ניכרה גם בחייו הפרטיים .גם כאן
וגם כאן מותר להעלות את השאלה האם התוכן )כלומר התשתית המסורתית( שונה על ידי הצורה )כלומר,
הגינונים המיובאים( ,או שמא התוכן עודד אימוצה של צורה חדשה; לשאלה זו ספק אם נמצא תשובה .עם זאת,
ניכר ביוסף אליהו שלוש ובבתיו כי היה בו הרצון הכן )ואולי גם התמים( לשלב בין המסורתי ,המקומי והמוכר,
לבין החדש ,הזר והלא ידוע ,באופן שיכפיף את זה בקורתו של זה על מנת שהשניים יצאו נשכרים 166.גם אם לא
עשה זאת כאדריכל המודע לעצמו ולמשמעות התיאורטית של מעשיו ,הרי בפועל ביטאו הבתים שבנה את
השאיפה לשלב זה בזה את שני העולמות.
165שביט וביגר ,שם ,עמ' ;20-19כץ ,שם ,עמ' ;170-168קרק ,שם ,עמ' .114
166בהקשר זה ראוי להפנות לדבריו של יוסף אליהו שלוש בסוף ספרו" :במשך שנות עבודת בניננו בשכנות עם זה ,מה אנו יודעים על חיי העם
הערבי לכל זרמיו כחותיו ושבטיו? מנהגיו ונימוסיו? על מצבו הכלכלי התרבותי ועוד? בכל הספרות הציונית אין אף ספר אחד שיספר באופן נכון
בתאור אמתי את חיי העם הזה ...וביחס אדישי התיחסו הבאים מחדש אל הארץ ,שבשכנותם היו הבאים צריכים ומוכרחים להתישב ולחיות בה.
ובשביל יחס זה לא רצו השכנים להעריך הערכה את התועלת הרבה בעבודתנו הישובית ,שהיתה גם רבה מאד להם ...ורק בעבור יחס הביטול הזה,
הם לא מרוצים להכיר בעובדה חשובה זו ,שמידינו ומעבודתנו הישובית באו גם להם הרבה תקונים ושבוחים בחייהם הכלכליים והתרבותים ...כי
הרבה מהם ידעו ויודעים זה גם היום ,כי היהודים הם האלמנט היחיד אשר יוכל להכניס אל תוך ארץ עזובה זו את הפרוגרס בהתפתחותה בכל
המובנים לתועלת כל הארץ ".י.א .שלוש ,שם ,עמ' .429-428
40
נספח תמונות
תמונה :1בית משה שלוש ,חזיתות מזרחית ודרומית ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :2בית משה שלוש ,חזיתות צפונית ומזרחית ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
41
תמונה :3הבתים התאומים ברחוב פינס ,מבט ממגדל שלום ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :4הבתים התאומים ברחוב פינס )מושחרים( במפה רישוי עדכנית של עיריית תל אביב.
42
תמונה :5המגרש המאחד – מבט מתל אביב לעבר נווה צדק ]דרויאנוב ,תרצ"ו ,עמ' [194
תמונה :6תצלום אוויר של הטייסת הבריטית .4.1.1918 ,113תל אביב מימין; הבתים התאומים ברחוב פינס
מסומנים בחץ; למעלה ,קרוב לים – מנשיה; למטה ,מעבר לתוואי הרכבת – ולהאלה ]כרמיאל ,תש"ן ,עמ' [69
43
תמונה :7תצלום אוויר של הטייסת הגרמנית .12.1.1918 ,304למעלה – תל אביב; מצד ימין ,לכל האורך –
ולהאלה; הבתים התאומים ברחוב פינס מסומנים בחץ; למטה – אזור נווה צדק ונווה שלום )ניתן להבחין בגשר
שלוש ,בבית אהרן שלוש וכן בבית החרושת של "האחים שלוש" בקצה טורי הבתים של נווה צדק( ]קדר,
תשנ"ב ,עמ' [90
44
תמונה :8צילום התכנית המקורית של הבתים התאומים ברחוב פינס מיום ] 1.12.1913מחלקת השימור של
עירית תל אביב ,תיק הבית ברחוב פינס [30
תמונה :9מימין -חתימות רוכשי המגרשים ב"אחוזת בית" על מכתב ערבות משותף .משמאל -הגדלת
חתימותיהם של יוסף אליהו ויעקב שלוש על המכתב ]כץ ,תשמ"ה ,עמ' [183
45
תמונה :10הבתים התאומים ,תצלום מסוף שנת 1918או ראשית שנת ] 1919צילום משפחתי של לאה
אלכסנדרוביץ'[
תמונה :11בית משה שלוש ,החזית המזרחית )החזית הפונה לרחוב פינס( ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
46
אלכסנדרוביץ'( בגן שמאחורי בית משה שלוש ,שנות השלושים ]צילום – תמונה :12לאה שלוש )לימים
משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
תמונה :13אביעזר ורות שלוש על מעקה מרפסת הגן האחורית של בית משה שלוש ,שנות השלושים ]צילום
משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
47
תמונה :14הגדר הבנויה של בית אברהם חיים שלוש ,מבט מרחוב פינס ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :15אהרן שלוש ,בנו של משה שלוש ,במרפסת החזיתית של בית משה שלוש ,אמצע שנות העשרים
]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
48
תמונה :16בית משה שלוש ,חזיתות מזרחית ודרומית לפני תהליך השימור ]צולם ע"י המחבר[1991 ,
תמונה :17בית אברהם חיים שלוש ,פרט מעקה טרומי מבטון .הרכבו של הבטון ניכר לעין – מלט ,שברי צדפים
לבנים ,חול ים דק ואבנים קטנות בגוון כתום ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
49
תמונה :18מרצפות מלט צבעוניות מקוריות בחלל הכניסה לבית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :19מרצפות מלט מחוספסות בבימת הכניסה של בית משה שלוש .מעניין לראות כי מדובר בשני דגמים
שונים ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
50
בלוקי הפינות – מלפנים ,בלוקי הגדר )משוחזרים(; מאחור – תמונה :20פרטי בלוקים בבית משה שלוש
)מקוריים( ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :21בלוקי בטון מעוטרים בשימוש משני ברחוב הכובשים בתל אביב .דוגמת העיטור זהה לזו של בלוקי
הגדר בבית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
51
תמונה :22מילוי החללים העגולים בבלוקי הבטון המעוטרים בגדר הבית ברחוב לילינבלום ,9אשר נחשף
בעקבות נפילת מספר בלוקים ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :23לאה שלוש ניצבת בשער הכניסה של בית משה שלוש ,אמצע שנות העשרים; לידה עומד יוסף דוד
הורוויץ .הצילום צולם מתוך החצר המקדמת ,במבט לכיוון רחוב לילינבלום .מאחור נראה הבית העומד עד היום
ברחוב לילינבלום ] 1צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
52
תמונה :24פרטי פינה ומעבר בין קומות בחדר המדרגות של בית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :25קונזולת בטון זהה בדוגמתה לזו שבבית משה שלוש ,אשר נמצאת בבית החרושת למרצפות של אבנר
גלוסקא ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
53
תמונה :26פרט תחתית משקוף חלון ופרט פינה ,בית אברהם חיים שלוש ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :27פרט חור אוורור בחזית חדר המדרגות ,בית משה שלוש ]צולם ע"י המחבר[2000 ,
54
תמונה :28פרט חור אוורור בצורת חור מנעול ,חדר המדרגות בבית משה שלוש ,צילום מתוך חדר המדרגות
]צולם ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :29שער הכניסה לחדר המדרגות בבית משה שלוש .דלת הכניסה מעץ אינה מקורית ]צולם ע"י המחבר,
[2000
55
תמונה :30חזית בית מאיר דיזנגוף ,1911 ,בצילום של אברהם סוסקין ]כרמיאל ,שם ,עמ' [88
תמונה :31ביתן "האחים שלוש" בתערוכה שהתקיימה בתל אביב באפריל ] 1924דובשני ,1993 ,עמ' [66
56
תמונה :32שדרות רוטשילד ,1911 ,בצילום של אברהם סוסקין .מימין נראים בית יוסף אליהו שלוש ובית יעקב
שלוש ]כרמיאל ,שם ,עמ' [37
תמונה :33חזית בית יוסף אליהו שלוש הפונה לשדרות רוטשילד ,מועד לא ידוע ]שביט וביגר ,תשס"א ,עמ' [79
57
תמונה :34שדרות רוטשילד .1913 ,בחלק התחתון של הצילום נראה גג בית יוסף אליהו שלוש ]רגב ווידריך,
תשנ"ט ,עמ' [39
תמונה :35בית אהרן שלוש ,סוף המאה התשע עשרה או תחילת המאה העשרים .אהרן שלוש יושב ,מאחור
עומדים שלושת בניו ]א .שלוש ,תשנ"א ,עמ' [47
58
תמונה :36בית אהרן שלוש ,החזית הפונה לרחוב שלוש ]צולם ע"י המחבר[1999 ,
תמונה :37בית אהרן שלוש ,פתחי החזית הפונה לרחוב שלוש ]צולם ע"י המחבר[1999 ,
59
תמונה :38תכנית בית אהרן שלוש ,קומת כניסה )למעלה( וקומה שניה )למטה( ]תיק תיעוד בית אהרן שלוש,
המועצה לשימור אתרים ,1994 ,גליונות 1ו[2-
60
תמונה :39תכנית הרחבה של בית יוסף אליהו שלוש ,ערוכה בידי אדריכל זכי שלוש .7.7.1924 ,הקירות
המושחרים מיועדים להוספה ]תיק בנין של הבית בשדרות רוטשילד ,9ארכיון מינהל ההנדסה ,עירית תל אביב[
תמונה :40חלוקה פנימית של חלל מרכזי בבית חלל מרכזי באמצעות שלושה פתחים מקושתים ,צילום של פרנק
שולטן משנות העשרים ]פוקס ,תשנ"ט ,חלק ב' ,עמ' [67
61
תמונה :41תכנית בית משה שלוש ,קומת כניסה )למעלה( וקומה שניה )למטה( .הקירות הושחרו על ידי המחבר
כדי להקל על קריאת התכניות ]תיק תיעוד הבית ברחוב פינס ,30מחלקת השימור ,עירית תל אביב ,עמ' [10
62
תמונה :42מודעה של "האחים שלוש" ,שנות העשרים ]קופר-וייל ,1996 ,עמ' [241
63
תמונה :44קיר בלוקי בטון באחד מביתני בית החרושת של הוגו וילנד ליד תחנת הרכבת הישנה של יפו ]צולם
ע"י המחבר[2000 ,
תמונה :45בית הקהילה הטמפלרי בשרונה ,מועד לא ידוע ]בן ארצי ,תשנ"ו ,עמ' [153
64
תמונה :46מודעה של בית החרושת של "האחים וילנד" ]מסחר ותעשיה ,גליון ,1925 ,20עמ' [632
תמונה :47קונזולה מבטון עם עיטור מגן דוד בבית ברחוב לילינבלום ] 3צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :48כד בטון עם עיטור מגן דוד ,בית הקברות ברחוב טרומפלדור ,תל אביב ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
65
תמונה :49קברי אהרן ושרה שלוש ,בית הקברות ברחוב טרומפלדור ,תל אביב ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :50קבר שמעון מויאל ,בית הקברות היהודי הישן ביפו ,שכונת עג'מי ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
66
תמונה :51תבנית מרצפת מבית החרושת של "האחים שלוש" ,נמצאת היום בבית החרושת למרצפות של אבנר
גלוסקא ]צולם ע"י שביט מגן[2001 ,
תמונה :52פרט מסגרת תבנית מרצפת מבית החרושת של "האחים שלוש" ,הנמצאת היום בבית החרושת
למרצפות של אבנר גלוסקא ,ועליה ציון שם היצרן ומקום הייצור ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
67
תמונה :53הבית בפינת הרחובות הרצל ויהודה הלוי ,מועד לא ידוע ]דובשני ,שם ,עמ' [30
תמונה :54הקומה השניה של בית החרושת של "האחים שלוש" ,רחוב שלוש ,32מועד לא ידוע .הקומה
התמוטטה בשנת ] 1975בן שחר ,תש"ן ,עמ' [53
68
תמונה :55בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59תל אביב ,חזית לרחוב אילת ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :56בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59תל אביב ,חזית לרחוב אילת ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
69
תמונה :57בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59פרט קיר פנימי .מאחורי הטיח נראים אריחי חרס חלולים.
העץ הוא חלק מתמיכות שהוכנסו בקיר כחלק מתהליך שימורו של הבית ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :58בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59קיר .מעל שכבת מסד מבטון נבנים הקירות מבלוקי בטון
מעוטרים ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
70
תמונה :59בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59פרטי בלוקי בטון מעוטרים ]צולם ע"י המחבר[2001 ,
תמונה :60בית הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת ,59פרטי בלוקי בטון מעוטרים המרכיבים את קירות המרתף
]צולם ע"י המחבר[2001 ,
71
תמונה :61בית החרושת של הוגו וילנד ,החצר הפנימית ,מועד לא ידוע .הוגו וילנד שני מימין ]קופר-וייל ,שם,
עמ' [40
72
תמונה :63יוסף אליהו שלוש ,תחילת המאה העשרים ]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
תמונה :64יוסף אליהו שלוש ,שנות העשרים ]צילום משפחתי של לאה אלכסנדרוביץ'[
73
ביבליוגרפיה
מקורות ראשוניים
אמנון בר אור אדריכלים בע"מ -תיק תיעוד של בית אהרן שלוש ברחוב שלוש 2001 ,32ותיק תיעוד של בית
הקונסוליה הגרמנית ברחוב אילת .1999 ,59
תיקי הבנין של הבתים ברחוב פינס 30ו ,32-ברחוב שלוש 30 – ארכיון מינהל ההנדסה ,עירית תל אביב
ובשדרות רוטשילד 9ו.11-
הארכיון הציוני – אוסף זלמן דוד לבונטין; ארכיון הצילומים.
המועצה לשימור אתרים ,תיק תיעוד של בית אהרן שלוש ברחוב שלוש .1994 ,32
מחלקת השימור ,עיריית תל אביב ,תיקי הבתים ברחוב פינס 30ו 32-ובשדרות רוטשילד 9ו.11-
ספרות מחקרית
איזלר ,איל יעקב ,המושבה האמריקנית גרמנית ביפו וייחודה במסגרת פעילות העולם הנוצרי בארץ-ישראל
בשלהי השלטון העות'מאני ) ,(1914-1866חיבור לתואר מוסמך ,אוניברסיטת חיפה.1993 ,
ארליק ,אברהם" ,אדריכלות בתל-אביב" ,בתוך גדעון ביגר ואלי שילר )עורכים( ,תל-אביב ואתריה ,הוצאת
אריאל ,ירושלים ,תשמ"ז ,עמ' .120-111
ביגר ,גדעון" ,התפתחות השטח הבנוי של תל-אביב בשנים ,"1934-1909בתוך מרדכי נאור )עורך( ,תל אביב
בראשיתה ,1934-1909 ,הוצאת יד יצחק בן צבי ,ירושלים ,תשמ"ד.
בן ארצי ,יוסי ,מגרמניה לארץ הקודש :התיישבות הטמפלרים בארץ ישראל ,הוצאת יד יצחק בן צבי ,ירושלים,
תשנ"ו.
בן שחר ,פנחס ,בתי יפו-תל-אביב מספרים ,משרד הבטחון -ההוצאה לאור ,תל אביב ,תש"ן.
דובשני ,גלעד ,אדריכל יהודה מגידוביץ' ,משרד הבטחון – ההוצאה לאור ,תל אביב.1993 ,
דרויאנוב ,אלתר ,ספר תל אביב ,ועדת "ספר תל אביב" בהשתתפות העיריה ,תל אביב ,תרצ"ו.
הרפז ,נתן" ,מ'בתי חלומות' ל'בתי קופסאות' – המהפך האדריכלי של שנות השלושים בתל-אביב" ,בתוך מרדכי
נאור )עורך( ,תל אביב בראשיתה ,1934-1909 ,הוצאת יד יצחק בן צבי ,ירושלים ,תשמ"ד.
זאבי ,רחבעם )עורך( ,עיר במודעות ,מוזיאון ארץ ישראל ,תל אביב ,תשמ"ט.
כץ ,יוסף" ,חברת 'אחוזת בית – 1909-1906הנחת היסודות להקמתה של תל-אביב" ,קתדרה ,33 ,תשמ"ה ,עמ'
.191-161
כרמל ,אלכס ,התישבות הגרמנים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית :בעיותיה המדיניות והבין-
לאומיות ,האוניברסיטה העברית ,ירושלים ,תשל"ג.
כרמיאל ,בתיה ,תל אביב בתצלומים :העשור הראשון ,1918-1909 ,מוזיאון ארץ ישראל ,תל אביב ,תש"ן.
פוקס ,רון" ,בית המגורים הערבי בחיפה העות'מאנית – תיעוד ארכיטקטוני" ,בתוך בן-ארצי ,יוסי )עורך( ,חיפה –
היסטוריה מקומית ,הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה ,תשנ"ח.
פוקס ,רון" ,הבית הערבי הארץ-ישראלי :עיון מחודש" )חלק א'( ,קתדרה ,89 ,תשנ"ט ,עמ' .126-83
פוקס ,רון" ,הבית הערבי הארץ-ישראלי :עיון מחודש" )חלק ב'( ,קתדרה ,90 ,תשנ"ט ,עמ' .86-53
74
פריי ,פיטר ועמוס אטינגר )עורכים( ,בית אבי עם הלל שלוש )תכנית רדיו( ,קול ישראל ,תשכ"ו.
קדר ,ב"ז ,מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל ,הוצאת יד יצחק בן צבי ,תל אביב ,תשנ"ב.
קופר-וייל ,לאה ,הבתים נדמו להיכלות :סיפורה של נווה צדק ,משרד הבטחון – ההוצאה לאור ,תל אביב.1996 ,
קרויאנקר ,דוד ,אדריכלות בירושלים – הבנייה הערבית מחוץ לחומות ,כתר ,ירושלים.1991 ,
קרק ,רות ,יפו – צמיחתה של עיר ,1917-1799 ,הוצאת יד יצחק בן צבי ,ירושלים ,תשמ"ה.
האנשים ,החומר והרוח ,הוצאת – רגב ,עופר ושולה וידריך )עורכים( ,בולוואר :שדרות רוטשילד בתל אביב
רמות ,אוניברסיטת תל אביב ,תשנ"ט.
רם ,חנה ,היישוב היהודי ביפו בעת החדשה :מקהילה ספרדית למרכז ציוני ,ועד הקהילות הספרדיות לתל-אביב
יפו ומחוז המרכז ,ירושלים ,תשנ"ו.
שביט ,יעקב וגדעון ביגר ,ההיסטוריה של תל אביב ,הוצאת רמות ,אוניברסיטת תל אביב ,תשס"א.
שור ,נתן" ,ראשיתה של תל-אביב" ,בתוך גדעון ביגר ואלי שילר )עורכים( ,תל-אביב ואתריה ,הוצאת אריאל,
ירושלים ,תשמ"ז ,עמ' .81-63
שלוש ,אהרן ,מגאלאבייה לכובע טמבל :סיפורה של משפחה ,הוצאת המחבר ,תל אביב ,תשנ"א.
שלוש ,יוסף אליהו ,פרשת חיי ,1870-1930 :הוצאת המחבר ,תל אביב ,תרצ"א.
Bianca, Stefano, Urban Form in the Arab World: Past and Present, VDF, Zürich, 2000,
Eisler, Jakob, Der deutsche Beitrang zum Aufstieg Jaffas 1850-1914: Zur Geschichte Palästinas im 19.
Jahrhundert, Harrassowitz Verland, Wiesbaden, 1997.
Sweeney, Robert L., Wright in Holywood: visions of a new architecture, MIT press, Cambridge Mas., 1994.
75
For further information please contact: :למידע נוסף ניתן ליצור קשר עם
76