‫מ ^‪ 2‬ז נ ה ת ‪ 1‬ר ה‬ ‫• •‬ ‫•‬

‫)היד החזקה(‬
‫‪I T T -X a‬‬ ‫״ ‪T‬‬

‫מימון‬
‫•‬ ‫•‬
‫בן‬
‫•י‬
‫מעה‬
‫•‬
‫לרבנו‬
‫‪* #‬‬

‫?מהדוךהמקצךת‬

‫ערוך על ?י ?תבי־;ד וךפוסים יענים‪ ,‬מנל!ד ומפריע בתוספת מבוא‬

‫מאת‬

‫ד״ר פלטיאל ביךנבזים‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW.hebre w books.org‬‬
‫ע״י חיים תש״ע‬

‫הוצאת ל״יברף פובליע‪1‬ינג קומם‪.‬‬

‫נירי^רל!‬
 MAIMONIDES’
MISHNEH TORAH
(Y a d h a ‫־‬H a z a k a h )

ABRIDGED EDITION

Edited from Rare Manuscripts and Early Texts, Vocalized,

Annotated and Provided with an Introduction

BY
PHILIP BIRNBAUM, Ph.D.

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

WWW.hebrewbooks.org
‫ע״י חיים תש״ע‬

H E B R E W P U B L I S H I N G C O M P AN Y
New York
Copyright IQ44 by Hebrew Publishing Co., New York
Printed and bound in the United States o f America
by Montauk Book M fg. Co., In c., New York

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

W W W . hebre wbooks.org
‫ע״י חיים תש״ע‬

‫ ןךה?ל‬9»3 ‫סךר‬
‫ןידיורק‬ ‫ליי?ימ‬9‫ו‬8 ‫ליןרי‬
 ‫לזכר אבי מורי‬
‫ר׳ אברהם יואל ב׳׳ר ישראל ז״ל‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תש״ע‬
 FOREWORD

Moses Maimonides (1135—1240) accomplished a gigantic task

when he compressed into his Mishneh Torah the Jewish lore con­
tained in the Bible, the two Talmuds, the midrashic literature and
the geonic responsa. Written in lucid Hebrew, the Mishneh Torah
penetrated every Jewish community where it was studied by both
young and old. Its influence on many generations has been in­
calculable. All Rabbinic writings of the past seven centuries have
been greatly affected by it. Indeed, the Arba'ah 'I'urim by Rabbi
Jacob ben Asher (1269— 1340) and the Shulljan ‘Aruk by Rabbi
Joseph ]Karo (1488—1575) were to a great extent drawn from the
Mishneh Torah. Their very phraseology is borrowed from the code
of Maimonides. However, theTurim and the Shulhan ‘Aruk furnish
instruction in the duties which are applicable only to conditions
existing after the destruction of the Temple, while the Mishneh
Torah is a repository of all Jewish teachings from the time of Moses
the lawgiver to the time of Moses the author of the Mishneh Torah
or Yad ha-Haza^ah (“The Strong Hand ”). No detail escaped him
in the vast talmudic and post-talmudic literature. Unlike his pre­
decessors and successors, Maimonides assembled all the ethical and
civil regulations which the sages had deduced from the Bible. He
took no account of whether the entire material which he incorpo­
rated in the Mishneh Torah was relevant to the conditions of his
age. Thus he dealt with all the laws of Judaism, making no dis­
tinction between those regarding the Temple, the sacrifices, the
Jewish kings, the Sanhedrin, and those which, for example, bear
on the observance of the Sabbath or the practice of charity and
prayer. Truly, the Mishneh Torah is the epitome of Judaism in
all its varied aspects.
Maimonides wrote the Mishneh Torah in a direct and terse
style omitting the mention of sources or divergent views. Ironically
enough, Maimonides' desire for clearness and lucidity was in the
course of time nearly defeated by multitudes of commentaries and
super-commentaries. The main purpose of these commentaries
was to identify the decisions stated in the Mishneh Torah with the
VII
 FOREWORD

views expressed by the talmudic authorities. The proverbial phrase

“a difficult Rambam” never refers to the meaning of any particular
passage in the Mishneh Torah, for that is easily intelligible to any­
body who is moderately familiar with the Hebrew language. The
difficulties raised by scholars do not concern what Malmonides says
but rather •why he says it. As a matter of fact, the major sources
of Maimonides* legal and ethical maxims have already been as­
certained by illustrious scholars such as Rabbi Joseph ICaro.
The Mishneh Torah is one of the most readily understood books
in all the Jewish literature. In a letter to one of his correspondents,
who had expressed regret that the Mishneh Torah was not open to
him because it was written in Hebrew instead of Arabic, Malmonides
wrote to the effect that his Hebrew style was so easy that it took
one a short time to grasp it. It is indeed very unfortunate that this
classical work has been neglected in Jewish education so that many
a student of Jewish lore knows little beyond its name.
Bialik sought to remedy this situation when some twenty
years ago he communicated with Doctor Hayyim Heller concerning
a popular edition of the Mishneh Torah, “in order to make the
choice parts of his (Maimonides*) book equally available to a l l . . .
to revive the effectiveness of this great book and make its influence
prevail on all the Jewish people of our time.” For certain technical
reasons, however, Bialik’s proposal failed to materialize.
The present abridged edition of the Mishneh Torah is designed
for the use of academies and schools, rabbis and laymen, teachers
and students. Each of its sections can serve in classrooms as source
material for discussion of the ethical and spiritual aspects of Juda­
ism, on the one hand, and for examples of classic Hebrew, on the
other. Because of the masterly skill with which Maimonides em­
ployed the language of the Mishnah, the student of the Mishneh
Torah inevitably gains familiarity with the style of the tannaitic
literature. Furthermore, the Mishneh Torah may well be regarded
as an introduction to the Talmud owing to the fact that Maimonides
Invariably summarizes lengthy, digressive talmudic discussions in
succinct, clear Hebrew. Very often one arrives at the understanding
of an involved argument in the Talmud by referring to one or two
crystalized halakot (rules, laws) of Maimonides. It is needless to
add that the Mishneh Torah facilitates one’s comprehension of the
Rabbinic style in general.
The English explanations of words and phrases, which have
n il
 FOREWORD

been kept as brief as possible, are indicated according to line. They,

as well as the vowels with which the text is furnished, aim at
simplifying the use of this work by young students. Legal minutiae
have been omitted. Omissions are marked by two dashes. No bibli­
cal citations are explained in the footnotes, since their meaning
can readily be ascertained by reference to any good English trans­
lation of the Bible. At the end of the volume the reader will find
an alphabetically arranged list of terms defined by Maimonides in
the text and an index of biblical references.
For the purpose of presenting a correct text, a variety of old
manuscripts and early editions, preserved at the library of the Jewish
Theological Seminary, have been consulted. Following is a list of
some editions used: Earliest edition (presumably 1480), Soncino
(1490), Constantinople (1509), Venice (1524 and 1551), Amsterdam
(1702-3), and Book I (Madda‘) which was edited by Dr. Moses
Hyamson from the Bodleian Codex (New York, 1937). To save space
textual variants have been omitted.
It is my pleasure to acknowledge indebtedness to Professor
Joseph Reider, whose valued advice was always helpful; to Professor
Abraham A. Neuman, Dr. Alexander M. Dushkin, Dr. Solomon
Grayzel and Mr. Maurice Jacobs, who showed interest in my work
and furthered it; to Professor Louis Ginzberg, Professor Alexander
Marx, Professor Solomon Zeitlin, Dr. Boaz Cohen, Mr. Isaac
Rivkind, Dr. Jehudah Rosenthal and Mr. Moshe Lutzki for their
useful suggestions; to Mr. Jacob Unger, the learned compositor,
and Mr. Menahem Menschel of the Hebrew Publishing Company
for the great care they have taken in the production of this volume.
Last but not least, I wish to thank the authorities of the libraries
of the Dropsie College and the Jewish Theological Seminary for
making available to me the necessary books.

Philadelphia, January 16, 1944.

PHILIP BIRNBAUM

IX
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
WWW.hebrewbooks.org
‫ע״י חיים תש״ע‬
 ‫התוכן‬
‫עפוד‬
‫ד‪ .‬ספר נשים‬
‫אישות‪...... ...................................................‬‬
‫נרושין ‪120 ..................................................‬‬
‫יבום וחליצה ‪126 ........................................‬‬
‫ספר קדושה‬
‫י"‬
‫‪129‬‬ ‫מ אכלות אסורות ‪.......................‬‬
‫שחיטה ‪133 .................................................‬‬
‫ו‪ .‬ספר הפלאה‬
‫שבועות ‪139 ................................................‬‬
‫נדרים ‪...... ..................................................‬‬
‫נ דרות ‪149 ..................................................‬‬
‫ספר ורעים‬
‫מתנות עניים ‪153 .........................................‬‬
‫ת תמו ת ‪160 ................................................‬‬
‫מעשר ‪163 ..................................................‬‬
‫בכורים ‪165 ................................................‬‬
‫שמיטה ויובל ‪168 ........................................‬‬
‫ח‪ ..‬ספר עבודה‬
‫בית הבחירה ‪175 ........................................‬‬
‫כלי המקדש ‪178 .........................................‬‬
‫תמידץ ומוספין ‪183 .................................. ..‬‬
‫מעילה ‪186 .................................................‬‬
‫^ ‪ .‬ספר קרבנות‬
‫הגינד‪189 .................................................... .‬‬
‫ב ט רו ת ‪191 ................................................‬‬
‫‪XI‬‬
‫עפזד‬
‫‪^CV ..................................... .‬‬
‫קיצור תולדות הרמב״ם ‪...........................‬‬
‫י‬ ‫הקדמת הרמב״ם ‪.....................................‬‬
‫א‪ .‬ספר המדע‬
‫יסודי התורה ‪ ......................................‬ז‬
‫יי‬ ‫דעות ‪...... ..........................................‬‬
‫תלמוד תורד‪2 3 ...................................... .‬‬
‫ע בודה זרר‪ .‬וחוקות המיים‪3 0 ....................‬‬
‫‪3 6 ............................................... ..‬‬
‫ב‪ .‬ספר אהבה‬
‫קריאת שמע ‪.......................................‬זי■‬
‫תפלה‪« ................................................‬‬
‫תטלץ ‪6 2 ................................................‬‬
‫ן‬ ‫מזוזה ‪ .................................................‬י‪6‬‬
‫ספר תורה ‪66.........................................‬‬
‫ציצית ‪5 9 ................................................‬‬
‫ברכות‪6 0 ...............................................‬‬
‫ג‪ .‬ספר זמנים‬
‫שבת ‪ ..................................................‬ז‪6‬‬
‫ערובץ‪7 6 ...............................................‬‬
‫שביתת עשור ‪7 9 ......................................‬‬
‫‪8 1 .......... .‬‬ ‫שביתת עם טוב‬
‫המץ ומצה ‪8 5 .........................................‬‬
‫שופר ‪88 .................................................‬‬
‫סוכה ‪9 0 .................................................‬‬
‫לולב ‪9 1 .................................................‬‬
‫שקלים ‪9H...............................................‬‬
‫קידוש החודש ‪9 7 .....................................‬‬
‫תעניות ‪106...............................................‬‬
‫מדלד‪ .‬וחנוכה ‪108 .....................................‬‬
 ‫התוכז‬
‫עמוד‬ ‫עסוד‬
‫‪264 .........‬‬ ‫ספר טהרה‬
‫‪267 .........‬‬ ‫‪195...........‬‬
‫יג‪ .‬ספר משפטים‬ ‫‪...........‬‬
‫‪273 ........‬‬
‫‪280 .........‬‬
‫‪283 .........‬‬
‫‪287 .........‬‬ ‫‪ ,‬ספרנויקיז‬
‫‪292 .........‬‬
‫גנבה ‪ 3 ...................................................‬ו‪2‬‬
‫יד‪ .‬ספר שופטים‬ ‫גולה ואבדה ‪218 ........................................‬‬
‫סנהדרק‪297 .............................................‬‬ ‫‪226‬‬ ‫‪................... .‬‬ ‫חובל ומזיק‬
‫עדות ‪309 .................................................‬‬ ‫ח צ ח ושמירת נפש ‪233 ...............................‬‬
‫ממרים ‪314 ...............................................‬‬
‫אבל ‪319 ..................................................‬‬
‫יב‪ .‬ספרקנין‬
‫מלכים ‪322 ...............................................‬‬
‫מכירה‪243 ................................................‬‬
‫מונחים ומושדם המוגדרים בידי הרמב׳ם ‪331 . .‬‬ ‫וכיה ומתנה ‪254 .........................................‬‬
‫לוח המקראות‪334 ...........................................‬‬ ‫שבדם ‪260 .................................................‬‬

‫‪XII‬‬
 ‫‪inf^.i‬‬ ‫‪'^-r/‬־‪e‬ז^«^יך ‪^ / v‬׳ ‪/v‬‬ ‫•‪yv>f'-^tWclr.<^«t‬‬
‫^^‘?<׳'־צ ^‘ ‪r‬׳י׳^*ז־«י״ » ‪' < 7 c v‬‬

‫> ‪tx 1‬‬

‫‪XV‬‬ ‫| | | |‬

‫‪y •,‬ץ ‪ ££ ^, ;1/j f/‬ע^ (‪y ^ y < j J l j y » ) j y j j 7 ^y/ i/^^ ^ ^) 4s :‬‬

‫^ן ע ל‬

‫‪ \ l‬ע ך ^ ‪ ) t^ J‬כ ) כ ‪• j‬‬

‫^ ‪(/):X34m‬‬

‫עעם כתב״יד הרס ^ס‪ ,‬הלכות עכירות)להלן עמודים ‪.(278-277‬‬

 rrh s! 0 ^ ^ ^ ‫^ ^ ע מ כ ״‬
> y ^ y ^ ) d j! u r i

•s I
V j> i’ ; A <^ ‫ ׳‬-'

^ ^ v /v o ‘i - J

J^dJbiJj^i>jJ

fd i> J 2 ^ J ^ ^ ~ i> }A > t> 9A > M > t U a j

i%r*>S>7f^UiTtU^*!C^ J ! f^ . I 1

■‫)ע‬/‫>ןמ‬p‘^ i M iJ jb ji) jJ vjm p.

.‫ ואילך‬XL ‫ עם‬,‫על דרכו על הרמנ׳ם למחוק ולתקן ראד> מכוא‬

‫מבוא‬
 ‫מבוא*‬
‫מגמת ה מ ה ד ו ר ה הזאת ו ת ו ע ל ת ה‬
‫מטרת ההוצאה העממית הזאת היא להגיש לבני דורנו ספר אשר יכניסם‬
‫לפני ולפנים של היהדות המקורית‪ .‬תמצית החבור‪.‬משנה תורדר הנתונה בזה‬
‫מיועדת לא רק לתלמידי בתי־הספר הגבוהים והנמוכים אלא גם לכל מי שיש‬
‫לו‪ ,‬או ששואף לקנות לו‪ ,‬ידיעה בעברית‪ .‬הכוונה המכוונת במהדורה זו היא‪:‬‬
‫א( להורות את עיקרי היהדות ההיסטורית בלשונו הברורה של גאון הסדר‬
‫והסגנון‪-‬הרמב״ם; ‪ a‬לשמש מבוא לספרות התלמודית; ‪ a‬ללמד פרק‬
‫בסגנון עברי מקורי ולעזור ברכישת מונחים שהספיקו להעשות קנין שפתנו‬
‫וסגולותיה‪ *.‬כללו של דבר; הספר שלפנינו‪ ,‬המכיל בקרבו את מיטב עבודתו‬
‫הכבירה של הרמב״ם‪ ,‬נערך והוגד‪ ,‬על פי כתבי־יד ודפוסים ראשונים של‬
‫‪.‬משנה תורר״ למען החוגים הרחבים שימצאו בו תועלת להשתלמותם במדע‬
‫היהדות ולהתקרבותם אל ספרותנו הלאומית‪.‬‬
‫הנשר הגדול‪ ,‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬השקיע עמל עשר שנים רצופות כדי‬
‫להוציא מתחת ידו ספר שאין לו חבר בספרותנו בין מבחינת שפתו הבהירה‬
‫והמחוטבת בין מבחינת היקפו‪ .‬הוא הצליח באופן שאין למעלר‪ ,‬ממנו לסכם‬
‫ולרכז בחבור פלאים זד‪ ,‬את כל הרכוש התרבותי הצבור בים התלמוד‬
‫ובספרות שלאחריו‪ .‬בלשון צרופה ושקופד״ הגלויד‪ ,‬לקטן ולגדול‪ ,‬מסר לבני‬
‫עמו את תורת היהדות לכל השתלשלותד‪ ,‬והתפתחותה מימות משה רבנו עד‬
‫רבנו משה‪.‬‬
‫וצר מאד שעד כה לא נעשו אלא נסיונות מעטים להכניס חמדה גנוזה‬
‫•חלק מהמבוא הומיע בצורת מאמר כלשון הזהב של הרמב׳ם׳( ב״הדואר'‪,‬מרחשוון‪ ,‬תש׳ג‪,‬‬
‫גלקנות מא־מב‪ .‬מאמר דומה למאמרי נתפרסם אחר כך בירחק הירושלמי‪,‬סיני' )אייר‪ ,‬תש׳ס על‬
‫‪.‬סעון משנה תורה לרמב־ם' מאת י‪ .‬א‪ .‬ד ד ‪.p‬‬
‫‪ . 1‬נחום סוקולוב‪ ,‬ב מאסף‪.‬רבנו משה בן מימון•)הוצאת‪.‬הארץ'‪ ,‬תרצ׳ה(‪ ,‬חוברת א‪ ,‬עם׳‬
‫‪. :137‬לפני ך‪.‬רבה שנים כתבתי מאמר ‪ . . .‬ע׳ד הרמב׳ם בתור ה א ק הגדול ביותר בץ יוצרי לשוננו‬
‫המחודשת ‪ . . .‬ושאני חושב את ס פ ר‪.‬י ד החוקה' שלו לאב־מלאכה ספחתי׳לשוני במדרגה עלענה‪,‬‬
‫ושהשתדלתי כל ימי ללמוד ממס״‪.‬‬
‫מ‪ .‬גליקסון‪ ,‬שם‪ ,‬חוברת ב‪ ,‬עם׳ ‪, :54‬אולי תשמש שנת ‪ T‬יזבל הזאת לזכרו של רבנו משה‬
‫דחיפה והתעוררות למורים ולמחנכים בישראל‪ ,‬לפתוח את אוצרותיה של משנה תורה לילדי ישראל‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ולוא יהא רק לשם תורת הלשק העברית לבד ‪' . . .‬‬
‫‪XV‬‬
 ‫מבוא‬
‫זו‪ ,‬ספר ״היד החזקה״‪ ,‬לתוך כתלי בתי־ספרנו‪ *.‬אנו מטפלים לרוב בכל מיני‬
‫ספרי־לימוד המתחדשים משנה לשנה ומסתלקים מן השימוש כלעומת שהופיעו‪.‬‬
‫אנו מרבים לתת לפני חניכינו לשם לימוד לשוננו ספרים שהם למטה ממדרגת‬
‫השכלתם‪ .‬אבל צדקו דברי אחד־העם באמרו‪ :‬״סלסלו את ה מ ח ש ב ה ‪,‬‬
‫ו ה י א תרומם את הלשון״‪ *.‬הטוב והמועיל שבאמצעים לקרב את בני זמננו‬
‫לידיעת שפתנו הוא להכניסם ישר לטרקלין אוצר תרבותנו בת אלפי השנים‪.‬‬
‫ואין לך ספר מתאים יותר לכך מ״משנה תוררך לרבנו משה בן מימץ‪.‬‬
‫לאמתו של דבר אין כ״משנה תוררך ספר עשיר־התוכן ורב־הגוונים‪,‬‬
‫כתוב בסעון כה בהיר עד שאפילו רך בשנים יבין אותו על־נקלה‪ .‬לא נכתבו‬
‫מאות הפירושים על ״היד החוקה׳י אלא לשם חקירת המקורות שעל פיהם‬
‫פסק הרמב״ם מה שפסק‪ .‬כל ההתחבטות בדבר איזו מהוראותיו של הרמב״ם‬
‫מתרכזת תמיד מסביב לשאלה‪ :‬זו מניין לו‪ 2‬אבל במה שנוגע לעצם המובן‬
‫של הכתוב ב״משנה תורה׳׳ אין מי שיפקפק בו כל־עיקר‪ ,‬כי כל דבריו של‬
‫רבנו ברורים ומפורשים ואינם זקוקים לביאורים ארוכים מן החוץ‪ .‬מעניין‬
‫מה שהרמב״ם עצמו העיר במכתבו ליוסף בן נאביר מאנשי בגדד‪ ,‬שחסרה‬
‫לו ידיער‪ ,‬מספיקר‪ ,‬בעברית‪ ,‬ביחס לסגנון הקל שכתב בו את חיבורו הגדול‪,‬‬
‫וזו לשונו; ״כי הוא קל להבין וקרוב להתלמד מאד; ואחר שתתחנך בספר‬
‫אחד זשל י״ד ספרי משנה התורה[ תבין כל החיבור כולו ‪...‬״ «‬
‫‪ . 2‬מן הקיצורים של‪.‬משנה תורה׳ שנועדו לבתי ספר ולעס ‪ ,‬יש להזכיר‪:‬‬
‫א(‪ .‬ה ל ט ת דעות ‪Parafrasi fatta da Moise Capriles, per ammaestramentoasuol. . .‬‬
‫)?( ‪“ Discepoli, Venezia, 1790‬‬
‫ב<‪,‬מדע אהבה זמנים‪ ,‬קיבוץ נבחר מספר יד החוקר‪ .‬להרמב׳ם ר ל כפי אשר נדפס פעמים‬
‫שלש בעיר ויניציאה ‪ . . .‬ועתה ליוקר מציאותו יצא לאור במפי והדר מנוקה ומעצפר‪ ,‬מכל סיג‬
‫ושיאה‪,‬ליוורנא‪1827 ,‬׳‪.‬‬
‫‪ , a‬ה ל ט ת דעות ‪ . . .‬איבערזעטצט אונד מיט אנמערקונגען אונד פארווארט סערזעה^‬
‫פאן שמעון יצחק לאזעראן‪ ,‬קאענינסבערנ‪ ,‬תקצ׳ב*‪.‬‬
‫ד<‪.‬אחד‪ .‬ה ל ט ת מיד החוקר‪ .‬לאדוננו ט רנו ורבנו הרמב׳ם ‪ . . .‬ללמד בני ישראל תורד‪ .‬ודרך‬
‫'‬ ‫ארץ‪,‬פטרבורנ ‪.' 1850,‬‬
‫ה(‪,‬משנד‪ .‬תורה לרב ט משה בר מימץ הספרדי‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬מבואר ב צ ח ף מ ט א ע׳י ש‪.‬‬
‫רבידוביץ ‪ ,‬ברלץ‪ ,‬התרפ׳ב*‪.‬‬
‫‪. 0‬מגלות לבתי הספר״‪ ,‬וטצאת‪.‬אמטת׳‪ ,‬תל־אביב‪ .‬חוברות אלו‪ ,‬שיצזט אחת אחת בשטת‬
‫תרפ׳ט‪-‬תרצ׳ה‪ ,‬נ ע ר ט ע׳י א‪ .‬צפרוני וד׳ר י‪ .‬אטל‪ .‬הן טללות‪. :‬ד‪,‬לטת ד עות׳״הלטת תלמוד חורה*‬
‫)צפרתי(‪, :‬ד‪,‬לטת תשובה׳‪ . ,‬ה ל ט ת עבודה זרה׳‪ , ,‬הל ט ת םנד‪.‬ד ‪. ,•p‬ר‪,‬לטת מלכים*)אטל(‪.‬‬
‫‪. 0‬ספר ה ל ט ת דעות ‪ . . .‬עם באור רחב בשם מ ח ת ודעות מאת הרב שמריהו ליב הורביץ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫תל־אביב‪,‬תרצ'ב׳‪.‬‬
‫‪ . 3‬על פרשת דרכים‪,‬ח*א‪,‬עמ׳ ‪. 196‬‬
‫‪ . 4‬חמדה נטוה‪ ,‬קנתסברג‪ , 1856 ,‬עם׳ ד‪.‬‬
‫‪XVI‬‬
 ‫מגמת המהדורה הואת ותועלתה‬
‫אמנם לפני כעשרים שנה נגש חיים נחמן ביאליק להכנת הוצאה עממית‬
‫של החיבור הנידון‪ ,‬והוא בא בדברים עם הרב ד״ר חיים ה ל ר והציע לו‬
‫לקבל עליו את העבודה הואת‪.‬למען עשות מבחר ספרו נשל הרמב״ט שוור‪,‬‬
‫לכל נפש ולהחיות בו רוח עם רב ‪ . . .‬אין לשכוח‪ ,‬שכל מגמתנו לר״חיות שוב‬
‫את כח הספר הגדול הוה ולהגביר פעולתו על כל האומה בומננו‪ ,‬ואין לך‬
‫אולם מחשבתו הטובה לא‬ ‫אמצעי טוב לצורך זה מן הפשטות וד‪,‬קיצור ‪. .‬‬
‫יצאה אל הפועל בעטיין של אי־אלו סבות טכניות‪.‬‬
‫הופעת התמצית של משנה התורה בצורה שלפנינו תהיה‪ ,‬לפי דעתם‬
‫של מחנכים מעולים ואנשי חכמה ותיקים שבחנו וחזרו ובחנו אותר‪ ,‬בעודה‬
‫בכתב־יד‪ ,‬מאורע חשוב ורב ערך בספרותנו החינוכית מאחר שכאן ניתנת‬
‫להם לחניכינו האפשרות לקבל את חינוכם מתוך מפעלו המשוכלל של‬
‫הרמב׳ם‪ ,‬כלומר מתוך אותם המקורות מהם שאבו אבותינו את חינוכם הם‪.‬‬
‫הלא כה דבריו של רבנו בהודיעו את מגמתו ביצירתו זו הענקית‪. :‬וכמה‬
‫טרחתי יומם ולילה‪ ,‬כמו עשר שנים רצופות‪ ,‬בקבוץ חבור זה ‪ . . .‬שד‪,‬רי‬
‫קרבתי דברים מרוחקים‪ ,‬מפוזרים ומפורדים בין הגבעות וההרים ‪. » i‬‬
‫שלא נתכוונתי בחבור זד‪ ,‬אלא לפנות הדרכים ולהסיר המכשולות מלפני‬
‫התלמידים‪ ,‬שלא תחלש דעתם מרוב המשא ומתן ‪...‬״ * מתוך משנתו של‬
‫הרמב״ם יקנו להם תלמידינו ידיעד‪ ,‬מסוימת בתלמוד ובספרות המסתעפת‬
‫ממנו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שע״י היותם מצויים אצל שפת הרמב״ם הקלה ורבת־‬
‫הצבעים כאחת‪ ,‬יסגלו להם סגנון קלאסי כמעט בהיסח הדעת‪ ,‬מבלי כל‬
‫התאמצות יתירה‪.‬‬
‫מחנך ל מו פ ת‬
‫אכן מחנך מטבע ברייתו היה רבנו משה בן מימון‪ ,‬והרי עדים הם דורות‬
‫לעשרות עד כמד‪ ,‬הצליח בתעודתו‪ ,‬תעודת מחנך ומורד‪ ,‬נבוכים‪ .‬כאיש‬
‫המכיר את ערכו העצמי וערך תפקידו‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫בטךם נוצרתי בבטן‪ ,‬ל‪,‬תוךד‪ ,‬ןןעווני‪.‬‬
‫‪ 1‬בטךם אצא מ ך ל ם‪ -‬הקדישתני‪,‬‬
‫ולל‪,‬פיץ מעןנותיל! חו צ ה‪ -‬נתנתני ‪\ . .‬‬
‫‪ . 5‬המכתב נהפרסם ב‪,‬העולם'‪,‬תרצ'ד‪,‬גליון לו‪-‬לז‪ .‬הכר הכיר ביאליק בגודל ערכה החנוכי‬
‫של ההלכה ב כ לל‪ .‬כ מא מת המפורסם‪.‬הלכד‪ ,‬ואגדה־ נשא את דברע לאמר; ‪.‬הגר‪ ,‬ד‪ 1‬ל ך וגדל דור‬
‫שטלו מימרות ופזמונים ‪ ,‬ועל מיני דברים שטלם הבל פה ו ח ת שפתים ‪ . . .‬אבל החובה היכן? ומאין‬
‫חטא? ומהיכןתינק? המןהאגדה? ‪ . . .‬אנו טפפים את צוארנו‪ :‬איה עול הברזל? מדוע ל א תבוא‬
‫היד החזקה והזרוע הנטויה?־)כתבי ה‪ .‬נ‪ .‬ביאליק‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תרצ״ה‪ ,‬עמי רעד‪-‬דס‪.‬‬
‫‪ . 6‬קובץ תשובות הרמב־ם‪ ,‬לפסיה‪ ,‬תרי־ט‪ ,‬ה־א‪ ,‬עמי ‪. 12‬‬

‫‪XVII‬‬
 ‫מבוא‬
‫הוא הקדיש את כשרונותיו הגאוניים ללמד לעמו חכמה ודעת בלשון‬
‫קצרה ומובנת‪ ,‬פשוטה ומושכת את הל ב‪ -‬או פני הסברתו צריכים לשמש‬
‫מופת ודוגמא לכל מורה‪-‬והשתדל תמיד להבליט ולהטעים את המאור הגנוו‬
‫שבתורה ואת תוך־תוכה ההגיוני‪ .‬הוא מברר לאט לאט‪ ,‬בנחת ובהדרגה‪,‬‬
‫בדרך אמצעית או בלתי־אמצעית‪ ,‬את תכונתן העיקרית של ההלכות ואת‬
‫היסוד שעליו הן בנויות‪ .‬וככה הוא נוטע אמון בלב הקורא ומשכנע אותו‪,‬‬
‫ובשיטה זו הוא הולך ומדריך דורי דורות בדרך האמת ומעמיד תלמידים‬
‫‪.‬‬ ‫הרבה המסורים ליהדות מהכרה ומאהבה‪.‬‬
‫וזהיר עד מאד היה רבנו משה בכתבו את חבות ״משנה תורה״ בשביל‬
‫העם‪ .‬מתוך מה שיעץ לאחרים יכולים אנו לדון עד לאיזו מדה הגיעה‬
‫זהירותו הן בדבור והן בכתב‪ ,‬שהרי הוא אומר במקום אחד‪ . . . . :‬שהאדם‬
‫אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם עד שיחזור נעל‪ 1‬מה שרצונו לדבר‬
‫פעם ושתים ושלש וארבע‪ ,‬וישנה אותו היטב‪ ,‬ואח״כ ידבר ‪ . . .‬ואולם מה‬
‫שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר‪ ,‬ראוי לו שיחזירהו אלף פעמים אילו‬
‫יתכן זה״‪ ».‬מתינותו זו וכן שקידתו שלא ידעה גבול הן שהולידו את הבנין‬
‫המפואר‪ ,‬בנין עדי־עד‪ ,‬אשר יהודה אלחריזי מציירהו לאמר;‬
‫ספר כעץ שתול במי מךע ןבין‬
‫ימצאה ‪T‬כל דוךש;‬
‫חפציו • | » ‪t‬‬
‫»כי ב‪TT-t 1‬‬
‫‪ 9‬פךי גאוננו‪,‬ןאם רבו מאד‪,‬‬
‫ענפים לו‪,‬י ןוהוא השרש‪®.‬‬
‫המה » ‪»»-‬‬
‫«»‬

‫כשם שהרמב״ם דורש מכל מורה ומחנך‪ ,‬וכל שכן מכל סופר‪ ,‬ללמוד‬
‫לדעת תכלית ידיעה את הענין שהם רוצים ללמד לאחרים‪ ,‬כך הוא מזהיר‬
‫ומבקש את קורא דבריו שלא יקראם קריאה שטחית‪ .‬וכמו מתנצל על‬
‫שלכאורה נטה הצדה באחד המקומות‪ ,‬הוא כותב‪ :‬״והנה הארכתי בדברים‬
‫הרבה ויצאתי מענין חבורי‪ .‬אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת‬
‫באמונה‪ ,‬לפי שאספתי בו דברים מועילים‪ ,‬מפוזרים‪ ,‬מספרים גדולים‪ .‬לכן‬
‫דע אותם והצלח בהם וחזור עליהם פעמים רבות והתבונן בהם התבוננות‬
‫יפה‪ . . .‬לא תמהר בקריאתן‪ ,‬כי אני לא חברתי כפי מה שנזדמן לי אלא לאחר‬
‫עיון גדול והתבוננות ‪...‬״״» כמורה מומחה וכסופר מהיר הוא נמנע תמיד‬
‫מלד‪,‬רחיב את הדבור יותר מן הצורך‪ ,‬כדי שלא להעמיס על הלומד‪ .‬הוא‬
‫מציין את הקו האופיני הזה של סגנונו‪ ,‬שכל עיקרו הוא להקל את הבנת‬
‫‪ . 8‬ש ם‪ ,‬ח' ב‪ ,‬ע מ׳י ב‪.‬‬
‫‪ . 9‬תחכ מוני‪ ,‬שערנ‪.‬‬
‫‪ . 10‬פירוש המשניות לד‪,‬רמב׳ם‪ ,‬םנד‪,‬דרין פרק י‪ ,‬דיד‪. .‬היסוד ד‪,‬שלשה עשר*‪.‬‬
‫‪XVIII‬‬
 ‫מחנך למופת‬
‫הענינים‪ ,‬בדברים אלו‪ :‬״כל חבורינו אמנם הם קב ונקי; אין כונתנו להגדיל גוף‬
‫הספרים ולא לכלות הומן במה שלא יביא אל תועלת‪ .‬ולוה‪ ,‬כשנפרש לא‬
‫נפרש אלא מה שצריך לפירוש ובשיעור שיובן לבד‪ ,‬וכשנחבר לא נחבר רק‬
‫קצור הענינים'‪ ” .‬אהבתו את הצמצום והריכוו מגיעה לידי כך שהוא אומר‪:‬‬
‫״ולו היה אפשר לי לשית התלמוד כלו בפרק אחד‪ ,‬לא הייתי משים אותו‬
‫בשנים״‪.‬־' כל כך למה? כדי שלא לערבב את המתלמד ולא לעכבהו מהשיג‬
‫את גוף הענין לכל היקפו‪.‬‬
‫אוצר הי הדו ת לעם‬
‫בשביל מי ולשם מה טרח רבנו בחיבור ספרו ״משנה חורה״? את‬
‫התשובה על השאלה הואת כבר הקדים הרמב״ם בהקדמתו לספרו‪ ,‬לאמר‪:‬‬
‫״ומפני זה נערתי חצני ‪ . . .‬וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו‬
‫החבורים ‪ . . .‬כולם בלשון ברורה ודרך קצרה‪ ,‬עד שתהא תורה שבעל פה‬
‫כ ו ל ה ס ד ו ר ה ב פ י ה כ ל ‪ . . .‬לפיכך קראתי שם חיבור וה‪,‬משנה תורה'‪,‬‬
‫לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ו י ו ד ע מ מ נ ו‬
‫תורה שבע ל פה כ ו ל ה ואינו צ ר י ך ל ק רו ת ספ ר אחר‬
‫ביניהם״ ‪ .‬והסבה שד‪,‬ניעה אותו לקבל עליו תפקיד ענקי וה היא ממש אותה‬
‫הסבה שהוא מיחס לרבי יהודה הנשיא מסדר המשנה‪ ,‬שכן הוא כותב שם‬
‫בסקירתו על השתלשלות התורה שבעל פד‪ :,‬״ולמה עשה רבינו הקדוש כך‬
‫ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכץ‬
‫והצרות מתחדשות ו ב א ו ת ‪ . . .‬חיבר חיבור לר״יות ביד כ ו ל ם ‪ ,‬כדי‬
‫ש י ל מ ד ו ה ו ב מ ה ר ה ו ל א ישכח״‪ .‬ובסוף הקדמתו מה הוא אומר‬
‫בקשר עם תנאי הזמן שגרמו לו לחבר את משנה התורה? הוא ממשיך‪ :‬״ ‪p n‬‬
‫הזד‪ .‬תכפו צרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ‪. . .‬‬
‫לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים ‪ . . .‬נתקשו בימינו‬
‫ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר ‪...‬׳׳ ובגלל זאת גמר בלבו לעשות‬
‫כמעשה רבי יהודה הנשיא בשעתו ולסכם את כל הספרות התלמודית־‬
‫מדרשית־גאונית ולשים את תורת ישראל לכל ענפיד‪ .‬במסגרת אחת‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ :‬הוא שקד על חיבורו יומם ולילד‪ ,‬למען עשותו שווה לכל נפש ומובן לקטן‬
‫ולגדול‪.‬‬
‫ואמנם חריצותו היתירה בהכנת ספרו ״משנה תורה״ עשתד‪ ,‬פרי עד‬
‫‪ . 11‬קובץ‪ ,‬וז׳ב‪ ,‬עם׳ י‪ .‬בהקדמתו לפירוש המשנץת הוא זטימר‪. :‬ואשמר ב כ ל זה לקצר הלשון‪,‬‬
‫רק שלא יסתפק לקורא נבמקור הערבי‪ :‬מן חית לא ישכל עלי אלקארי־כדי שלא יקשה לקורא‬
‫להבץ[ ‪ ,‬שאץ פיחשנו לבונן האבנים נ־להסביר למטומטמי המוח! אלא לבונן מי ש ‪ r‬לו לב להבץ ‪. .‬‬
‫‪ . 12‬קו ב ץ‪ ,‬ח' ב‪ ,‬ע ם׳י‪.‬‬
‫‪XIX‬‬
 ‫מבוא‬
‫להפליא‪ .‬חיבורו זה נתפשט בכל תפוצות ישראל תיכף ליציאתו לאור‪ .‬ר׳‬
‫ששת בנבנישתי מברצלונה‪ ,‬בן דורו של הרמב״ם‪ ,‬כתב לחכמי לוניל‪■ :‬לפני‬
‫הגיע החבור נמשנה תורת לארצות ספרד היתר‪ ,‬קריאת ההלכות‪ ,‬כל שכן‬
‫התלמוד‪ ,‬נפלא בעיני יושביה ‪ , . .‬ובראותם י׳׳ד ספרי החבור והתבוננו בו‬
‫כל יודעי לשון הקודש ‪ . . .‬נפקחו עיניהם ‪ . . .‬ויכתבו נ־העתיקו! הספרים כל‬
‫אחד לעצמו ‪ . . .‬ויאספו ז ק נ י ם עם נ ע ר י ם ו כ ל י ו ד ע י ס פ ר מהם‬
‫ללמוד הלכותיהם‪ ,‬ו ה נ ה ר ב ו ה י ו ם ה מ ב י נ י ם ד ב ר י ה ם ‪ . . ,‬״ ״‬
‫ויהודה אלחריזי‪ ,‬גם הוא בן זמנו של רבנו‪ ,‬תיאר את גודל השפעת הספר‬
‫״משנה תורד‪,‬׳׳ על אנשי הדור ההוא‪ ,‬על חוגי העם הרחבים‪ ,‬לאמר‪:‬‬
‫‪ 9‬י ךאה המונם למי־תוךה ןצמאו‪,‬‬
‫לשוטטו לב‪.‬ק׳‪ 15‬את דבר ה׳ ןל־א למ^אף‪,‬‬
‫ןאיןמאכל לפי ס ט ף‪-‬‬
‫ךעבים גם צמאים נפשם בהם הזןזעטף*‬
‫רךא כי הנפשות ‪ -‬הזמן הלניען*‬
‫נ;‪,‬קם משה ויושיען‪.‬‬
‫ןהניף כל התלמוד כקמח בלבךה*‬
‫ןלקח ממנו הסלת סבךד״‬
‫ןהכין לעוסקים בעס‪.‬קי הזמן ‪ .‬י י‬
‫ובני ישראל אכלו את המן ‪. .‬‬
‫הרמב״ם רכש לו בספרו‪.‬משנה תורד״ את לב כל העם וזכה שיאמר‬
‫עליו‪ :‬״אחרון הגאונים בזמן‪ ,‬ראשם בחשיבות״‪.‬״‬

‫למען האחדות‬
‫עוד סבה חשובה הניעה את הרמב״ם לחבר את ספרו ״משנה תורה״‪:‬‬
‫מלחמתו בהשפעתם העצומה של הקראים בשעתו‪ .‬הללו עשו שמות בקהלות‬
‫‪310natsschrift fuer Geschicbte des Judenthums, XXV (1876), 611 .13‬‬
‫‪ . 14‬תחכמוני‪,‬עערמו‪.‬‬
‫‪ . 16‬ר׳ ידעיה הפניני‪ ,‬בסוף ספרו‪.‬בחינת עולם*‪ .‬ר׳ סעדיה א ק דאנאן‪,‬שחי במאה החמש־‬
‫עשרה‪ ,‬כתב‪, :‬ולאורו של רביט משר‪ ,‬הגאק בן הרב הדיין רבינו מיימץ ‪ . . .‬הלכו כ ל ישראל ממורח‬
‫שמש עד מבואו וחבורע ב כ ל חכמה הם נגידי החבורים ולולי ח בו ת בתורה לא הביטט התלמוד כ ל‬
‫צרכו ‪ . . .‬ואחרט ל א קם כמווע‪ ,‬ו נ ^ אמרו חכמי הדורות שבאו אחריו כ י ה ו א ה י ה ה ק ד מ ו ן‬
‫ל כ ל ה נ א ו נ י ם ב מ ע ל ה ו ה א ח ר ו ן בו מ ן' נחמדה ננווה‪ ,‬קניגסברנ‪ , 1856 ,‬עם׳ ‪ , 30‬מאמר על‬
‫סדר הדורות(‪.‬‬
‫‪XX‬‬
 ‫למען האחדות‬
‫מצרים‪ ,‬ורבים מעשירי העם נמשכו אחרי המינות הקראית ומרדו ביהדות‬
‫המסורתית״ במשך מאות בשנים התאמצו הקראים‪ ,‬אלה הבוגדים בתורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬להוכיח שהיהדות הרבנית מורכבת היא מתורות הרבה מאחר‬
‫שיש בה מחלוקות‪ ,‬״זר‪ ,‬אומר בכה וור‪ ,‬בכה״‪ .‬יוסף יעקב קירקסאני‪ ,‬ד‪,‬ד‪,‬ים־‬
‫טוריון הקראי שחי במאה העשירית‪ ,‬הקדיש בספרו הערבי ״ספר המאורות׳׳‬
‫פרק מיוחד לחלוקי הדעות שבין רבני ארץ ישראל וחבריהם אשר בבבל‪,‬‬
‫וכתב‪ :‬״ודבר זה נהיות ויש חילוקים ביניהט מבטל את טענתם שיש להם‬
‫קבלה״‪ ” .‬כמוהו כן גם חבריו לדעה סלמון בן ירוחים ויפת בן עלי השתמשו‬
‫בכל הזדמנות‪ ,‬בפירושיהם על התנ״ך ובספרים שיחדו לכך‪ ,‬לעשות תעמולה‬
‫נגד התלמוד וההולכים בעקבותיו‪ .‬שלשתם והנוהים אחריהם ‪ -‬טענתם‬
‫המרכזית היתה שתורת התלמוד הביאה פירוד והתפלגות לתוך עדת ישראל‪,‬‬
‫והנה הופיע רבנו משה בן מימון וכנס את כל היהדות בצורת הלכות פסוקות‪,‬‬
‫״בלא קושיא ולא פירוק״‪ ,‬כלומר‪ :‬תורה אחת היא לכולנו‪ .‬באמצעות חיבורו‬
‫״משנה תוררך קידם את פני הרעה שנשקפה לעמו מאת הקראות‪ ,‬כי בו יצר‬
‫מעין חזית מאוחדת‪ :‬אין כאן מחלוקת ו״לא זה אומר בכה וזה בכה‪ ,‬אלא‬
‫דברים ברורים‪ ,‬קרובים‪ ,‬נכונים ‪ . . .‬״ ״‬
‫‪ . 16‬ר׳ יעקב טראגי גמהרי׳ף(‪ ,‬שהיה רב באלכסנדריה של מצרים באמצע המאה השבע־‬
‫עשרה‪ ,‬כותב‪, :‬ובא וראה גדולת מעשה הרמב״ם שעיקר דירת הרמב׳ם היתה טה נא אמץ ] ­ אלכ­‬
‫סנדריה[ בתהילת ביאתו לארץ מצרים‪ ,‬ובזמנו היה קהל ישראל שבארץ מצרים מעט מזער כנגד‬
‫הקראים עד שכמעט רוב קר‪,‬ל מצרים הע נוטים אחר מעשה הקראים ‪ . . .‬וכשראה כ ך עקר דירתו‬
‫מנא אמץ והלך ונתישב במצרים נ‪-‬עיר הבירה קאהירה[ והחזיר כ ל קר‪,‬ל מצרים לדר ך תורת משד‪*.‬‬
‫>ד‪,‬ובא ב‪ ,‬שםהגדולים'לחיד׳א‪,‬הוצא תבךעקב‪,‬ווילנה‪,‬תרי'ג‪,‬ח׳א‪,‬עמ׳‪.(139‬‬
‫‪ . 17‬ראה מרגל ‪r‬ת ‪,‬החילוקים שבץ אנשי מזרת ובני ארץ ישראל‪,‬יתשלים‪,‬תרצ'ת‪,‬עם׳ ‪62,21‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ . 18‬באגרתו לרבי טנחם בר משולם‪ ,‬דיץ אלכסנדריה‪ ,‬הרמב׳ם מתנצל על שקבע ההלכות‬
‫ב״משנה תורה* סתם‪ ,‬בלי שם אומרן‪,‬ותה כה דבריו‪, :‬ודע שאם אני גרמתי לאבד שם החכמים מפני‬
‫שאמרתי דברים ‪ . . .‬סתם ‪ ,‬בלא שם אומרם ‪ ,‬דרך רבינו הקדוש תפשתי‪ .‬ש ת א עשה זה מלפני‪ ,‬שכל‬
‫סתם שאמר בל א שם א ד ם ‪ -‬כלם דברי חכמים אחרים הם ‪ ,‬ואותן החכמים האחרים לא מדעתן אמרו‬
‫אלא מטי אתרים ואחרים מאחרים עד משה רבינו‪ .‬וכשם שלא הקפידו התנאים והאמוראים על שמות‬
‫כל החכמים שמימות משה עד ימיהם‪ ,‬שאץ לדבר סוף‪ ,‬כ ך לא נקפיד אנו על שמותם אם ועזכרו‬
‫או לא תזכרו‪ .‬ומה ת ע ל ת יש בזה? והלא אמרו חכמים בפירוש בכמה מקומות‪ :‬ראה רבי דברע‬
‫של רבי מלתי בכך וכך וסתם לן מתיה ודבריו של רבי פלוני בכך וסתם לן מתיה‪ .‬ת ה בפירוש‪,‬‬
‫שהדברים שראה אותן ר מ שהן הלכה פסוקה אצלו ושכך ראוי לעשות‪,‬אמרן סתם בלא שם אדם ‪ .‬״ ‪.‬‬
‫ובאותו הז ^ שהיו עושים אלו כ ך ואלו כך ‪ . . .‬מפני זה ד‪ 1‬צרך להזכיר נשמות החכמים! ‪ . . .‬ו מ פ נ י‬
‫זה ב ח ר ת י ש ל א ל י ת ן מ ק ו ם ל מ י נ י ם נ‪-‬לקראי ט ל ר ד ו ת ]‪-‬למשול בנו בדברי שחוק ו ה תל[‪,‬‬
‫שהרי הן או מ רי ם ‪ :‬ע ל ד ב ר י י חי ד י ם אתם ם ו מ כ י ם ‪ -‬ו א י נ ו כ ן‪ ,‬א ל א א ל פ י ם‬
‫ו ר ב ב ו ת אלפי ם מפי א לפי ם ו ר ב ב ו ת ‪ . . .‬ו ל ז ה היתה מ רו צ תי זמגמתי שכל ה ל כ ה‬
‫‪XXI‬‬
 ‫מבוא‬
‫את תשובותיו של הרמב״ם על טענותיהם של הקראים אנחנו רואים‬
‫בעליל בהקדמתו לפירוש המשנה‪ .‬והנה דוגמאות מספר‪ :‬יפת בן עלי הקראי‬
‫אומר בפירושו הערבי על הושע ג‪ ,‬ג‪ :‬״כוונת הכתוב היא שכל האומה כולה‬
‫‪ . . .‬יאמינו שמשה ותורתו אמת‪ ,‬וככה יאמינו בשאר הנביאים וספריהם'״‬
‫ומשיב הרמב״ם‪ :‬״ולא אמר לנו הקב״ה‪,‬לכו אל הנביאים׳ אלא אל החכמים‪,‬‬
‫אנשי הסברא; לא אמר ‪,‬ובאת אל הנביא׳ אלא ‪,‬ובאת אל הכהנים הלויים‬
‫ואל השופט ‪ . . .‬׳ = יפת בן עלי אומר >שם יד‪ : a ,‬״סורו מן הדרכים שבדו‬
‫מלבם אנשי הגלות ווע״י כך‪ 1‬רבו המחלוקות והפרוד ביניהם ‪"...‬״* ועל וה‬
‫משיב הרמב״ם‪ :‬״ד‪,‬נה הפירושים המקובלים מפי מ שה‪-‬אין מחלוקת בהם‬
‫בשום פנים‪ ,‬שהרי עד עתר‪ ,‬לא מצאנו שנפלה מחלוקת בזמן מן הזמנים ‪. . .‬‬
‫בין החכמים שיאמר אחד מהם ‪,‬המוציא עין חברו יוציאו את עינו שנאמר עין‬
‫תחת עין׳ ‪ . . .‬ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב ‪,‬פרי עץ הדר׳‬
‫‪ . . .‬וכיוצא בהן בכל המצוות‪ ,‬אין מחלוקת בהן ‪ . . .‬״ אבל לא כן הקראים;‬
‫הם חלקו על קבלת החכמים שפרי עץ הדר משמעו אתרוג‪ ,‬והביאו ראיה‬
‫ממה שכתוב בנחמיה ח‪ ,‬טו)צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי‬
‫הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב(‪ ,‬שהמצוה ״ולקחתם‬
‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדריי מכוונת לענין עשיית הסוכה ולא לנטילת‬
‫לולב‪•.‬־ וכבר העיר על זה הראב׳ע בפירושו)ויקרא כג‪ ,‬מ(‪ :‬״אנחנו נאמין‬
‫בדברי המעתיקים נ־חכמי התלמוח ‪ . . .‬גם הם העתיקו נ־קבלה היתר‪,‬‬
‫בידם[ כי פרי עץ הדר הוא אתרוג ‪ . . .‬והצדוקים אמרו כי מאלה תעשו‬
‫סוכות ‪ . .‬מכלל דברים אלו אנו למדים שהרמב׳ם הפנר‪ ,‬את מחשבתו נגד‬
‫טענות הקראים ור‪,‬שפעתם בהדגישו כפעם בפעם ש‪ .‬א ין מ ח ל ו ק ת ׳ י בין‬
‫החכמים לגבי המצוות עצמן שנמסרו לנו מדור דור אלא לגבי הראיות‬
‫המובאות מן המקרא‪:‬״אלו הר איו ת‪-‬ל א הביאום מפני שנשתבש עליר‪,‬ם הענין‬
‫עד שנודע להם מהראיות האלר״ אבל ראינו בלא ספק מיר״ושע עד עתר‪,‬‬
‫שאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנר״ ואין בו מחלוקת ‪ . . .‬וזד‪ ,‬ענין מה‬
‫שאמרו‪,‬קרא אסמכתא בעלמא׳״‪ .‬ואם לפעמים גפלה מחלוקת בין חכמי‬
‫ו ה ל כ ה ת מ צ א ס ת ם ‪ . . .‬ל א ש ת א מ ר בשם ס ל ו נ י ‪ ,‬ע ד ש י ב א מ מ נ ה ה ר ב ת ה מ י נ י ם‬
‫ה א ל ו ש ב ע ט ו ב כ ל ה ת ו ר ה ש ב ע ל ס ה ל ס י ש ר א ו א ו ת ה בש ם ס ל ו נ י ו ס ל ו נ י ‪* . . .‬‬
‫)קובץ תשובות הרמב׳ים‪ ,‬הלק א‪,‬עמוד ‪ .(25‬ועיין ‪Marmoretein, Moses Mainwnides, vui Cen-‬‬
‫‪ :tenary Memorial volume. London,. 1935, pp. 169 ft.‬םיש ‪ , p‬רבנו משה ‪ P‬מימץ‪ ,‬קובץ תורד־‬
‫מדעי‪ ,‬ירושלים ‪ , 1935,‬עמי נא‪.‬‬
‫‪Philip Bimbaum, The Arabic Commentary of Yefet Ben ‘AH the Karaite on the‬‬
‫‪£ 00k ofllosea, Philadelphia. 1942, p. xzvil‬‬
‫‪ . 20‬שם‪ ,‬עם'‪xxviii .‬‬
‫‪ . 21‬שם‪ .‬עמי ‪.XXX‬‬
‫‪XXII‬‬
 ‫למען האחדות‬
‫התלמוד ביחס לאיזו מן הגזירות שגור אחד מהם כדי לעשות סייג לתורה‪,‬‬
‫‪.‬וזה הרבה בתלמוד שאומרים ‪,‬ר׳ פלוני גזר כך משום כך וכך ורבי פלוני‬
‫לא גזר׳׳'‪-‬לא נמשכה המחלוקת אלא עד שנתקבלה הגזירה ברוב מנין‪:‬‬
‫‪.‬וכשתפול הסכמה על אחת מן הגזירות‪ ,‬אין חולק עליה בשום פנים; וכשיהיה‬
‫פשוט ‪=1‬־מצוי‪ ,‬רגיל[ איסורה בכל ישראל‪ ,‬אין לחלוק על הגזירה ההיא;‬
‫אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה״‪ .‬וכל זה מפני ש״צוה‬
‫הקב״ר‪ . . . ,‬במאמר כללי‪,‬ושמרתם את משמרתי׳‪ ,‬ובאה בו הקבלה‪ :‬עשו‬
‫‪,‬‬ ‫משמרת למשמרתי״‪ ,‬כלומר‪ :‬עשו סייג לתורה‪.‬‬
‫סיכום תשובותיו על טענות הקראים אנו מוצאים בהקדמתו ל״משנה‬
‫תורר‪,‬״‪ ,‬שבה הוא מסדר בדרך הגיוני מה שכבר נאמר לפניו על עצמותה של‬
‫תורה שבעל פה‪ :‬״כל המצות שניתנו לו למשה בסיני‪-‬בפירושן ניתנו ‪. * .‬‬
‫תורה זו תורה שבכתב‪ ,‬והמצוה זה פירושה‪ .‬ו צ ונו לעשות התורה על פי‬
‫המצור״ ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה ‪ . . .‬והמצוה‪ ,‬שהיא פירוש‬
‫התורה‪ ,‬לא כתבה‪1‬משה[ אלא צוד‪ ,‬בה לזקנים וליד‪,‬ושע ולשאר כל ישראל ‪. . .‬‬
‫בכל דור ודור ראש בית דין‪ ,‬או נביא שהיה באותו הדור‪ ,‬כותב לעצמו זכרון‬
‫השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים‪ .‬וכן כל אחד כותב‬
‫לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיר״ כ מו ששמע‪ ,‬ומדברים‬
‫שנתחדשו בבל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש‬
‫עשרה מדות ו ה ס כ י מ ו עליהם בית דין הגדול ‪ . . .‬נמצא‪ ,‬שכולם נכלומר‪,‬‬
‫ממשה רבינו עד רב אשי קיבלת מה׳ אלהי י ש ראל‪ ...‬כמו ש ה ע ת י ק ו‬
‫איש מ פ י איש מ פ י מ ש ה ר ב י נ ו מ ס י נ י ‪ .‬גם יתבאר מהם נמספרי‬
‫התלמוח דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה‪,‬‬
‫כ מו ש ש מע ו מ מ ש ה ב פ י ר ו ש ‪ ,‬שנאמר‪ :‬ושמרתם אתמשמרת י ‪-‬עש ו‬
‫מ ש מ ר ת למשמרתי״‪.‬‬
‫כדי שלא ישאל השואל‪ :‬איך זה התיר הרמב״ם לעצמו לחלוק על‬
‫הגאונים שהלכו לפניו ולהביע לפעמים את דעתו הפרטית בניגוד להוראתם?‬
‫הוא כותב)שם(‪ :‬״אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא‪ ,‬ונתבאר‬
‫לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט ה כ ת ו ב ב ת ל מ ו ד ‪-‬‬
‫אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו‪ ,‬בין ראשון בין אחרון‪.‬‬
‫החילוקים שבין הפוסקים נובעים איפוא מהעובדה‪ ,‬שאי־אלו מקומות בתלמוד‬
‫לא הובנו כל צרכם בזמן מן הזמנים‪ .‬אבל בעיקר אין‪ ,‬לדעת הרמב^׳ם‪ ,‬כל‬
‫מחלוקת בתורה שבעל פה כפי שהיא נתעצמה בספרות התלמוד‪.‬‬
‫בין חמש עשרה הטענות שטען סלמון בן ירוחים הקראי נגד תורה שבעל‬
‫פה בספרו ״מלחמות ה׳״ >ד‪,‬וצאת דודזון‪ ,‬עמ׳ ‪ 12‬ואילך( מתבלטות שאלות‬
‫אלד‪ :,‬איך אפשר לחשוב כי תורה שבעל פה חשובה כתורה שבכתב והרי‬
‫‪XXIII‬‬
 ‫מבוא‬
‫על המקרא מצאנו הסכם כל האומה‪ ,‬מה שאין כן בנוגע לתורה שבעל פה?‬
‫אם התורה שבעל פה מאת ה׳ היא‪ ,‬אם כן היה חפצו שתהיה שמורה ר ק ב פ ה ‪-‬‬
‫ולמה נכתבה המשנה? אם נאמר שהתלמוד נ־הגמרא! גם כן ממשה נביאנו או‬
‫מדברי נביאים אחרים‪ ,‬למה נמצאו בו דברים נחלפי ם־הל א רק ״בדבר‬
‫אחד האמתיקום״?!‬
‫כבר ראינו שהרמב״ם מתאמץ להוכיח שיש ויש הסכם האומה בנוגע‬
‫לתורה שבעל פה‪ .‬וכן הוא משיב בהקדמתו ל״משנה תוררד תשובה ברורה‬
‫על השאלה השניה‪ ,‬שכן הוא כותב‪ :‬״ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח‬
‫הדבר כמות שהיה? לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות‬
‫מתחדשות ובאות ‪ . . .‬חיבר חיבור להיות ביד כולם‪ ,‬כדי שילמדוהו במהרה‬
‫ולא ישכח'‪ .‬כיוצא בוה‪ ,‬כדי לר‪.‬וציא מלבם של הקראים‪ ,‬הרמב״ם מדגיש‬
‫ומטעים בהקדמתו ל״משנה חורה'‪ ,‬שבעלי התלמוד עד רב אשי ״העתיקו‬
‫איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני״‪ .‬ואשר לטענת הקראים‪ :‬אם כן‪ ,‬למה‬
‫נמצאו בתלמוד דברי מחלוקת? הרמב״ם אומר בהקדמתו לפירוש המשנה‪:‬‬
‫״אף על פי שהן מקובלים ואין מחלוקת בהן ‪ . . .‬נוכל לר‪.‬וציא ‪ . . .‬אלו‬
‫הפירושים מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמוים המצויים במקרא‪,‬‬
‫וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה על זה במערכת העיון‪ ,‬מביאץ‬
‫ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן ‪ . . .‬אלו הראיות לא הביאום‬
‫מפני שנשתבשעליהםהענין‪...‬אבל ח ק ר ו ע ל ה ר מ ז ה נ מ צ א ב כ ת ו ב‬
‫לזה הפירוש המקובל״‪.‬‬
‫הקראים טענו שחכמי התלמוד עברו על ״לא תוסף עליר בהוסיפם‬
‫מצוות ותקנות שאינן כתובות בתורה‪ .‬תשובה על טענד‪,‬זו אנו מוצאים בפתיחת‬
‫הרמב״ם ל״מנין המצוות״‪ ,‬וזו לשונו‪ :‬״כל אלו המצות שנתחדשו חייבים אנו‬
‫לקבלם ולשמרם‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך)דברים יו‪ ,‬יא(‬
‫ו א י נ ם ת ו ס פ ת על מצות התורה‪ .‬ועל מה הזהירה תורה‪,‬לא תוסף עליו‬
‫ולא תגרע ממנו׳? שלא יהא נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקב״ה צוהו‬
‫במצוד‪ ,‬זו להוסיפה למצות התורה ‪ . . .‬אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא ‪. . .‬‬
‫מצוה דרך תקנה ‪ . . .‬אין זו תוספת‪ ,‬שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא צוה‬
‫לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה ‪ . . .‬״ כיוצא בזה הוא כותב‪ :‬״כל‬
‫הנוטל ידיו ‪ . . .‬מברך תחילה ‪,‬אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים׳‪,‬‬
‫שזו מצות חכמים ש נ צ ט ו י נ ו ל ש מ ו ע מ ה ן ‪ ,‬שנאמר‪ :‬על פי התורה אשר‬
‫יורוף)הלכות ברכות ו‪ ,‬ב(‪ .‬וכן הוא משיב על דברי הקראים בכתבו)שחיטה‬
‫א‪ ,‬ד(‪ :‬״זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ‪ . . .‬שכל הדברים‬
‫האלו ע ל פ ה צו ה ב ה ן כ ש א ר ת ו ר ה ש ב ע ל פה‪ ,‬שהיא הנקראת‬
‫‪,‬מצוד‪,‬׳‪ ,‬כמו שבארנו בתחלת חבור זה״‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪XXIV‬‬
 ‫למען האחדות‬
‫פירוש המשניות להרמב׳ם‪ ,‬שהוא מעין מבוא למשנה התורה‪ ,‬נגמר‬
‫במצרים בזמן שהרמב״ם אחז באמצעים נגד המינות הקראית שהתפשטר‪,‬‬
‫בעם‪ .‬לא ארכו הימים והוא התחיל בעבודתו העיקרית של כינוס היהדות‬
‫לכל מלוא היקפה‪ .‬ואחר שהשלים את ספרו ״משנה תורה״ כתב לתלמידו‬
‫יוסף בן עקנין‪:‬״דע כי אני לא חברתי זה החבור כדי להתגדל בו בין היהודים‬
‫״ ‪ < .‬קנא קנאתי לה׳ צבאות ‪ . . .‬ועשיתי מה שעשיתי לכבוד השם יתברך‬
‫ל ב ד‪...‬״ “ ואמנם הוא הצליח במלחמתו נגד הקראות והשפעתה על העם‪,‬‬
‫כעדות הרמב״ן באגרתו אל רבני צרפת‪ :‬״מי הכה הצדוקים אשר היו כגבורים‬
‫חוסים? מי נתן הביתוסים לשוסים? הלא הרב ז״ל »»* והוציא אדיריהם‬
‫מחצר מלך מצרים * ‪ . .‬ורבים מעמי הארץ מתיהדים נ־חוזרים ליהדות‬
‫המסורתית[‪ ,‬כי נפל פחד הרב עליהם ‪ . . .‬״ “‬
‫אולם למרות כל המשטמה והאיבה שהשתלטו בץ מחנה הקראים‬
‫והרבנים באותה התקופה‪ ,‬כתב הרמב״ם בתשובת־שאלר‪ :,‬״אלה הקראים‬
‫השוכנים פה ‪. . .‬וזולתם‪ ,‬ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד‪ ,‬לר‪,‬תקרב אצלם‬
‫במעשה יושר ולהתנד״ג עמהם במדת הענוד‪ ,‬ובדרך האמת והשלום כל זמן‬
‫שגם הם ינהגו עמנו בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תוער•‬
‫על חכמי הרבנים שבדור‪ ,‬וכל שכן כשישמרו לשונם מלד‪,‬תלוצץ ומלד‪,‬לעיג‬
‫בדברי רבותינו ע״ה הקדושים‪ ,‬התנאים חכמי המשנד• והתלמוד‪ ,‬שבדבריהם‬
‫והמנד‪,‬גים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים‪ .‬ובזאת‬
‫יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם‪ ,‬ולמול את בניד‪,‬ם‬
‫ואפילו בשבת‪ ,‬ולקבור מתיר‪,‬ם ולנחם אבליהם״‪ *^.‬רואים אנו מכאן עד כמה‬
‫לא הרשר‪ ,‬הרמב״ם את שנאת הלבבות לקלקל את השורר‪.,‬‬
‫‪ . 22‬קובץ‪,‬ח־ב‪,‬עם ׳‪. 30‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ . 23‬שם‪,‬ח־ג‪,‬עם׳ ‪. 8‬‬
‫‪ . 24‬תשובות הרמב׳ם‪ ,‬הוצאת פריימן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תרצ׳ד‪ ,‬עם׳ ‪ .339‬הרמב׳ם פסק להתיר‬
‫שחיטת הקראים‪.‬אם שחטו בפנינו' )שחיטה ד ‪ ,‬טס ‪ ,‬כלומר ‪ ,‬אם יהודי רבני עומד על גביהם‪ .‬ובהלכות‬
‫ממרים ג‪ ,‬ג כתב; ‪.‬לפיכך ראוי להחזירן נאת הקראים( בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו‬
‫לאיתןהתורה*‪ .‬ר׳ דוד בן זמרא )‪ , (1589-1479‬א ח ד ממפרשי הרמב׳ם היותר מפורםמים‪ ,‬יצא במחאה‬
‫עזה נגד התיחסות נוחה זו אל כת הקראים וכתב)שו׳ת הרדבץ ‪ ,‬חלק ב ‪ ,‬סימן תשצ׳ו(‪. :‬מיהו הרמב׳ם‬
‫ז׳ל בחיבורו השמיט דץ בנות טתיים ובנות צדוקים ‪ . . .‬ולא הזכירו כ ל ל לא בהלכות איסורי ביאה‬
‫ולא בהלכות מטמאי משכב ו מו שב‪ ...‬ו א נ י א ו מ ר ‪ . . .‬א י ן א נ י מ ו ד ה ל ו ‪ . . .‬ואפילו אמרה‬
‫נהרמב׳ם‪,‬ששחיטת קראי מותרת( א י ן ש ו מ ע י ן ל ו כנגד החולק ו א נ י א נ י כ ד א י ל ח ל ו ק ‪,‬‬
‫ובדבר הזה איני שומע לו ‪ . . .‬שהוא נהקראת אינו אוכל משחיטתי אפילו הוא עומד על גבאי‪-‬ואיני‬
‫אוכל משחיטתו*‪ .‬ההתקרבות אל הקראים ‪ ,‬בהשפעת הרמב־ם ‪ ,‬הגיעה עד לידי כך שהיה מי שפנה‬
‫אל? בשאלה‪. :‬אם אחד מאלו הקראץ יגמור המניק וי טל ץ לומר קדיש וכעצא מהדברים הצריכים‬
‫מניץ עשרה וכמו כן אם באחד מהם י טל ץ לזמן*)קובץ תשובות הרמב׳ם‪ ,‬ח*א‪ ,‬עמוד ‪ .(P‬הרמב׳ם‪,‬‬
‫‪XXV‬‬
 ‫מבוא‬
‫ס ג נ ו נ ו ה ע ב ר י של ה ר מ ב ' ם‬
‫בהקדמתו ל״ספר המצוות״‪ ,‬שכתב הרמב״ם לשמש יסוד לספרו הגדול‬
‫״משנה תורה״‪ ,‬הוא מדבר על טיב הסגנון שבחר בו למפעלו האחרון‪ ,‬והוא‬
‫אומר‪ :‬״וכן ראיתי שלא אחברהו בלשון ספרי הנבואה‪ ,‬לפי שהלשון ההוא‬
‫קצר היום בידינו ‪ . . .‬וכן לא אחברהו בלשון התלמוד‪ ,‬לפי שלא יבינוהו ‪. . .‬‬
‫כי אם יחידים‪ ,‬ומלות רבות ממנו זרות וקשות ‪ . . .‬אבל אחברהו בלשון‬
‫המשנד״ כדי שיקל זה לרוב האנשים"‪ .‬אולם הוא לא השתמש אלא בחומר‬
‫הלשון של המשנה ובתמונותיה הדקדוקיות‪ ,‬ואשר לסגנון המצטיין בבהירותו‬
‫ושקיפותו‪-‬הוא כולו שלו‪ .‬לשונו של רבנו משה בן מימון ינקה מכל מכמני‬
‫שפתנו‪ ,‬כי הרמב״ם שאל ביטויים מכל הספרות שקדמה לו‪ ,‬היינו‪ :‬המקראית‪,‬‬
‫התלמודית־מדרשית והגאונית‪ .‬יתר על כן‪ :‬הוא גייר מספר רב של שימושי‬
‫לשון ערביים והכניסם תחת כנפי העברית‪ .‬בכשרון בלשני בלתי־שכיח הביא‬
‫ילידי־חוץ אלה לידי התאמה גמורה עם העברית המקורית עד שקשה לפעמים‬
‫לעמוד על מוצאם‪ .‬כללו של דבר‪ :‬הרמב״ם השתמש בכל המקורות לא רק‬
‫לשם התוכן של ספרו אלא גם לשם צורתו החיצונית וצביונו הספרותי‪ .‬הואיל‬
‫ומגמתו היתד‪ ,‬לעשות כל ענין‪ ,‬ואפילו המסובך ביותר‪ ,‬מובן ל כ ל ה ע ם‪,‬‬
‫״לקטןולגדול״‪ ,‬ראד‪ ,‬את עצמו אנוס לד‪,‬זהר במידה קיצונית בהרצאת הדברים‬
‫ולסגל לצורך זה כל ביטוי שהיה בו בכדי הוספת ביאור למרות קיצורו‪.‬‬
‫כבר במאה הארבע עשרה העריך בעל ה״צדה לדרך״ את עבודתו המופתית‬
‫של הרמב״ם מבחינה זו‪ ,‬וכתב‪ :‬״ומי ישיג צחות לשונו בעבריזת[ ?‪ 1‬קצר הבנץ‬
‫ורחב הענין״‪*®.‬‬

‫נ י ב י ם מן ה מ ק ר א‬
‫בספרות התנאית נשתמרו‪ ,‬כידוע‪ ,‬רק דוגמאות מעטות של חיקוי ללשון‬
‫המקרא‪ :‬״וכל הר״רים אשר במעדר יעדרוך נפאה ב‪ ,‬ב‪-‬י ש עי ה ז‪ ,‬כרס;‬
‫״והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים״)סוכה פרק ה‪ ,‬משנה ד ‪ -‬דה״ב כט‪,‬‬
‫כרס;״כופיןאותן לבנות לעיר ח ו מ ה ד ל ת י ם ו ב ר י ח ׳ ׳ ) ב ב א ב ת ר א פ ר ק‬
‫א‪ ,‬משנה ה ‪ -‬דברים ג‪ ,‬דס; ״מים במשורה תשתה״)אבות ו‪ ,‬ד ‪ -‬יחזקאל ד‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬השיב בשלילה )שם(‪. :‬בודאי שאינם מצטרפים לא למניץ‪ ,‬לקדיש‪ ,‬לתפלה‪ ,‬ולא לומון ולא‬
‫לשום דבר ‪ . . .‬דהם אינן משגיחץ בדברי ר ד ל כ ל ל כי אם מה שיראה להם מהכתובים ‪ . . .‬איכה‬
‫נוכל להצטרף עמהם בדבר אשר הם נרז״ל! תקנו ואלו אינם מודים ‪-‬ובוד אי אסור הוא'‪.‬‬
‫מנחם בן זרח‪ ,‬צדה ל ד ר ך‪ 0 ,‬ביוניטה‪,‬שכ'ו מ(‪ ,‬עם׳ טו‪ .‬ר׳ יום טוב ליפמאן העליר‪,‬‬ ‫‪. 25‬‬
‫בהקרמת פירושו‪.‬מעדני יום טוב• ע ל ברכות‪ ,‬כותב‪. :‬ובלשון נוח וקצר ידבר ‪ 1‬הרמב׳ם‪ 1‬א ל העם‬
‫כ ל דץ ודת ‪ . . .‬להחיות עם ר ב הבלתי יודעים לירד לעומק של כ ל הלכה והלכה ‪ . . .‬כי אץ לגמור‬
‫ה ה ל ל ע ל החיבור כמות שהוא ב כללו וגם בפרטו בנועם צחות דבריו ובעפי סידוריו’‪.‬‬
‫‪XXVI‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫ניבים מן המקרא‬
‫מצד זה שונה עד מאד לשונו של הרמב״ם‪ ,‬העשירה בביטויים השאולים מן‬
‫התניך‪ ,‬מלשון התנאים‪ ,‬המזניחה את המליצה ‪ 7‬מקראית‪.‬‬
‫אף על פי שבדרך כלל הולך הרמב״ם בעקבות סגנון המשנה‪ ,‬הוא‬
‫מרבה לשלב לתוך דבריו ביטויים מקראיים שאין למצוא דוגמתם במשנד‪.,‬‬
‫אבל אין ביטויים אלה מובאים לתפארת המליצה בלבד‪ ,‬אלא הם מתמזגים עם ׳‬
‫שאר דבריו באופן כה טבעי עד שלפעמים לא יעלה על הדעת שמקורם‬
‫בתנ״ך‪ .‬למרות השתמשו בניבים מקראיים בעקביות מיוחדת‪ ,‬אין הוא‬
‫משתעבד אליד״ם‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬הוא משעבד אותם לצרכי הבעתו ועושה בהם‬
‫כאדם העושה בתוך שלו‪ .‬בכשרון רב הוא מצרף צירופים מן המוכן ומשפיע‬
‫עליהם מרוחו באופן שהם מקבלים אצלו מובן מסוים ווכות־קיום חדשה‪.‬‬
‫הוא לוקח את הניבים המיוחדים ללשון העברית גם מתוך המקרא וגם מתוך‬
‫הספרות המאוחרת‪ ,‬נוסף על שמושי לשון ערביים‪ ,‬ועושה מכולם מזיגה אחת‬
‫ומביאם לידי התאמה אמנותית‪ ,‬אחדותית‪ .‬הדוגמאות הבאות להלן מכוונות‬
‫הן להראות עד כמה עולה בידו של הרמב״ם לאחד וללכד את לשון המשנה‬
‫עם זו של המקרא ולעשות את שתיהן מוצק אחד‪.‬‬
‫״שד‪,‬מצור‪ .‬הזאת לנו ו ל ב נ י נ ו ע ד ע ו ל ם ו ל א איש א ל ויכזב׳׳‬
‫)ד‪.‬לכות יסודי התורד‪ ,‬ט‪ ,‬א‪ -‬ד ב רי ם כט‪ ,‬כח; במדבר כג‪ ,‬יט(; ״ומצער גופו‬
‫תמיד ו ל א י תן שנה ל ע י נ י ו ו ל ע פ ע פ י ו תנומה׳')ד‪.‬לכות תלמוד‬
‫תורה ג‪ ,‬יב‪-‬תד‪,‬לים קלב‪ ,‬ד‪ :‬משלי ו‪ ,‬ד(; ״וכל אותן הקולות ־ ״ ל א י ר ע ו‬
‫וגם ה י ט י ב א י ן אותם׳׳ נעבודר״זרהיא‪,‬א‪-‬ירמיר‪.‬י‪,‬ד‪ ;0‬״מוחל ב ל ב‬
‫שלם ו ב נ פ ש חפצדך)הלכו ת תשובה ב‪ ,‬י‪-‬ד ה״ א כח‪ ,‬ט(; ״תלמיד חכם‬
‫מ כ ל כ ל ד ב ר י ו במשפט׳ ׳)דעות ה‪ ,‬י‪-‬תד‪.‬לים קיב‪ ,‬ד‪ ;(.‬לא י מ ש ו ך‬
‫ב י י ן ‪. . .‬שר‪,‬שכרות ‪ . . .‬אינד‪,‬שמחר‪ .‬אלא ה ו ל ל ו ת וסכלות׳׳)יום טוב‬
‫ו ‪,‬כ ‪ -‬קד ‪ ,‬לתב ‪ ,‬ג ; א ‪ ,‬י‪ ; 0‬״מישד‪,‬וא נ ב ה ל ל ה ו ן לאיתרום״) שקליםב‪,‬י‪-‬‬
‫משלי כח‪ ,‬כ ם; ״מי שהיה שוגה ביין׳׳)נדרי ם יג‪ ,‬כג‪-‬ישעיד‪ .‬כח‪; 0 ,‬‬
‫״לאסרם ב מ צ ו ר ו ב מ צ ו ק ‪ . . .‬שלא יר‪,‬יד‪ .‬הדבר לד‪,‬ם ל פ ו ק ה‬
‫ולמכשול׳׳)רוצח ב‪ ,‬ה ‪ -‬דברים כח‪ ,‬נג; שמואל א כה‪ ,‬לנס; ״ויש סם ח מ ת‬
‫ז ו ח ל י עפר׳׳)רוצח יא‪ ,‬י ד‪ -‬ד ב רי ם לב‪ ,‬כ ס; ״ויסבול ט ר ח ם ו מ ש א ם‬
‫‪ . .‬״ כ א ש ר ישא ה א ו מ ן את היונלף)ד‪,‬לכות מלכים ב ‪ ,‬ו ‪ -‬ד ב ר י ם א ‪,‬‬
‫י ‪; 0‬״ישעןעל מקור‪ ,‬י ש ר א ל מ ו ש י ע ו ב ע ת צ ר ה ‪ . . .‬ו י ש י ם נ פ ש ו‬
‫בכפו׳׳)ד‪,‬לכות מלכים ז‪ ,‬טו‪-‬ירמיר‪,‬יד‪ ,‬ח;שמ״א כח‪ ,‬כא(‪»».‬‬
‫בהקדמתו ל״משנה תורה׳׳ הוא כותב‪ :‬״‪ . . .‬ו א י ן מ ב י ן עניניהם כראוי‬
‫אלא מ ע ט ב מ ס פ ר ‪ . . .‬ומפניזד‪ ,‬נ ע ר ת י ח צ נ י ‪ . . .‬ז ב י נ ו ת י בכל‬
‫ראה ‪Bacher, A w dem Woerterbuche Tanchum Jeruschalmi's, Budapest, 1903, 26.‬‬
‫‪II, 36.‬‬
‫‪XXVII‬‬
 ‫מבוא‬
‫אלו הספרים^ ״ בלא קושיא ולא פירוק‪ ,‬לא ז ד‪ ,‬א ו מ ר ב כ ה ו ז ה ב ב ה״‪.‬‬
‫הביטויים האלה באמת חם שאולים מכתבי הקודש‪ ,‬כדלקמן‪ :‬״ואין מביך‬
‫)דניאל ח‪ ,‬כס‪-‬״״מעט במספר' )יחזקאל ה‪ ; a ,‬״נערתי חצני׳*)נחמיה ה‪ ,‬יג‪ :‬חצני‬
‫נערתי‪ ,‬והרמב״ם מהפך את סדר המלים למען עשות את המזיגה עם לשון‬
‫המשנר‪ ,‬שלימה וטבעית יותר(;״בינותי בספרים' )דניאל ט‪ ,‬ב(; ״זה אומר בכה‬
‫וזה בכה' )מלכים א‪ ,‬כב‪ ,‬כ‪ :‬ויאמר זה בכה וזה אומר בכר‪.(,‬‬
‫על סמך השימוש המקרא ״בינותי בספרים' הוא כותב )שם(‪ :‬״כל‬
‫החכמים שעמדו אחר חיבור התלמוד ו ב נ ו ב ו נ־חקרו ודרשו בת ויצא‬
‫לר‪,‬ם שם ב ח כ מ ת ם הם הנקראים גאונים״‪.‬י* לכאורה אפשר לטעות כאן‬
‫בהוראת המלה ״בנו״ ולחשוב שהיא מגזרת ״כנה״‪ ,‬לפיכך הוא מוסיף בנשימה‬
‫אחת את המלה ״חכמה״ שהיא שם נרדף ל״בינד‪,‬״‪ .‬אגב‪ ,‬הרמב״ם נוהג לר‪,‬שתמש‬
‫בשמות ופעלים נרדפים לחיזוק הענין וליתר ביאור‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫״ולאיר‪,‬א]אדט מ ה ו ל ל ו ש ו ח ק ולא ע צ ב ו א ו נ ן ' )דעותא‪; 0 ,‬״לא‬
‫יר‪,‬יר‪,‬בעל נפ ש ר ח ב ה נ ב ה ל לר‪,‬ון״)שםב‪;0 ,‬״לאיר‪,‬א צ ו ע ק ו צ ו ו ח‬
‫בשעת דבורו״)שם ה‪ ; 0 ,‬״אם כ ע ם עליו רבו ו ר ג ז ' )תלמוד תורה ד‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫נטיתו זו של הרמב״ם להשתמש במליצת המקרא ולשנותה במקצת כדי‬
‫להתאימה עם סגנון המשנה מתבלטת גם מתוך המשפט‪ :‬״ובזמן הזה תכפו‬
‫צרות יתירות ‪ . . .‬ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבוגינו נ ס ת ת ר ה ' )סוף‬
‫הקדמתו(‪ .‬במקרא יש‪ :‬ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר)ישעיה‬
‫כט‪ ,‬יד(‪ .‬פסוק זה נאמר אמנם על העתיד ור‪,‬ו׳ של ״ואבדה' היא ו׳ ההיפוך;‬
‫ברם הרמב״ם משתמש בו על לשעבר‪ ,‬ולכן הוא משנר‪ ,‬את הפעל ״תסתתר'‬
‫מעתיד לזמן עבר וכותב במקומו ״נסתתרד‪ ,',‬בבנק נתפעל של העברית‬
‫המאוחרת‪.‬‬
‫ובהלכות דעות א‪ ,‬א‪ :‬״ויש שהוא בעל תאור‪ .‬ל א ת ש ב ע נ פ ש ו ) ק ה ל ת‬
‫ו‪ a ,‬מ ה לו ך ב ת או ה )על פי ירמיה כג‪ ,‬יז‪ :‬הולך בשרירות לבו(‪ ,‬ויש שהוא‬
‫ט ה ו ר ל ב )משלי כב‪ ,‬יא( ‪ . . .‬ויש שהוא מסגף עצמו ברעב ו ק ו ב ץ ע ל‬
‫ידו)משלי יג‪ ,‬יא‪ :‬וקובץ על יד ירבה‪,‬כלומר‪,‬יתעשר; אבל הרמב״ם משתמש‬
‫כאן בניב זה לא לשבח‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬אלא לגנאי( ‪ . * .‬ויש מ ק צ ר נ פ ש ו‪,‬‬
‫שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא י ר ד ו ף ל ה ש י ג כל צרכו״‪.‬‬
‫הביטוי ״קצר נפש' נמצא במקרא ארבע פעמים בהוראת ״לא יכול לסבול'‬
‫)במדבר כא‪ ,‬ד; שופטים י‪ ,‬טז; טז‪ ,‬טז; זכריר‪ ,‬יא‪ ,‬ח(‪ ,‬והרמב״ם מכניס בו קצת‬
‫‪ . 27‬דבידוביץ )ספר המדע‪ ,‬עמוד עא‪ ,‬הערה ‪ 03‬דחק את עצמו ופירש כאן‪. :‬בנו חכמתם‬
‫ותורתם עליו'‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬כי הרמבים דן בענץ זה עצמו בהקדמת פירושו על המשנה‪ ,‬ושם הוא‬
‫אומר‪, :‬וכשמתו כל החכמים ‪ ,‬שאחרונים מהם ה ‪ r‬רבינא ורב אשי‪,‬והתלמוד כבר נגמר‪,‬וכל אשר קם‬
‫אחר ‪ r‬היתה תכלית כוונתו ו כ ל מאדו ל ה ב י ן דבריהם אשר כתבו בלבד״‪.‬‬
‫‪XXVIII‬‬
 ‫ניבים מן המקרא‬
‫שינוי על ידי שהוא משנה את הפעל ״קצר״ מבנין קל לבנין כבד ועל יסוד‬
‫השוואה עם שימוש הפעל ״קצר״ בערבית הוא מעשיר אותנו בניב חדש הבנוי‬
‫על טהרת הלשון‪ :‬מ ק צ ר נ פ ש ו־״מחסר את נפשו׳*)קהלת ד‪ ,‬וס‪ .‬הכל‬
‫יודעים‪ ,‬כי במקרא באה תמיד הרכבת שני הפעלים ״רדף״ ו״השיג׳׳ בהוראה‬
‫מעין וו של ״ארדוף אויבי ואשיגם״)תהלים יח‪ ,‬לח(; אולם אצל הרמב״ם כאן‬
‫הרכבה זו‪-‬הוראתר‪ ,‬״עשות טובה לעצמר ולא‪ ,‬כמקובל‪ ,‬״עשות רעה‬
‫לאחרים״‪ .‬כיוצא בזר‪ :,‬״וכל מי שר‪,‬וא י ו ש ב ל ב ט ח נ־מתעצל[ ואינו‬
‫מתעמל׳׳)דעות ד‪ ,‬טס‪ .‬אכן מה גדול ההבדל בין ״וישבתם על הארץ לבטח״■‬
‫)ויקרא כה‪ ,‬יח( למובן שהרמב״ם משאיל לביטוי זה‪ .‬כדומה לוה יש משום‬
‫הכנסת חיים חדשים וחידוש מועיל בביטוי ״בשובה ונחת׳* כשהוא כותב‪:‬‬
‫״וילמד לתלמידים ב ש ו ב ה ו נ ח ת בלאצעקה׳')דעותב‪,‬ה‪-‬י שעיהל‪ ,‬טס;‬
‫וכן שם)א‪ ,‬ד< ״ולא י ק פ ו ץ י ד ו ביותר)דברים טו‪ . . . 0 ,‬אלא נותן צדקה‬
‫כ פ י מ ם ת י ד ו׳*)דברים טו‪ ,‬י‪ :‬מסת נדבת ידך אשר תתף‪.‬‬
‫הרמב״ם כותב בהלכות דעות ב‪ ,‬ו‪ :‬״אסור לאדם לד‪,‬נר‪,‬יג עצמו בדברי‬
‫ח ל ק ו ת ופיתוי ‪ . . .‬ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור‪ ,‬אלא‬
‫שפ ת א מ ת ו ר ו ח נ כ ו ן ו ל ב ט ה ו ר מ כ ל ע מ ל ו הוו ת״‪ .‬הנד‪,‬מלבד‬
‫שהוא משתמש בפיסקה זו בביטוי ״דברי חלקות׳׳ על סמך הכתוב בתהלים‬
‫יב‪ ,‬ג)שואידברו ‪. . .‬שפת חלקות(‪ ,‬הוא כורך ביטויים הזרויים פה ושם במקרא‬
‫ונותנם בצורת פסוק אחד ובמובן כה מדויק ובהיר‪ :‬שפת אמת)משלי יב‪ ,‬יט(‬
‫ורוח נכון)תהלים נא‪ ,‬י ס ולב טהור)שם( מכל ע מ ל )איוב ז‪ ,‬ג‪ :‬ירחי ש ו א‬
‫ולילות עמל( ו ה ו ו ת )תר‪,‬ליםה‪,‬י‪ :‬איןבפיד‪,‬ונכונד‪,‬קרבם הוות(‪.‬‬
‫הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ג‪ :‬״כיון שנגמל איתן זה נ־אברהם אבינת התחיל‬
‫ל ש ו ט ט ב ד ע ת ו ‪ . . .‬ו ל ב ו מ ש ו ט ט ומבין״‪ .‬כאןעשר‪.‬הרמב״םמעין‬
‫גשר בין שתי מלים שמצא אותן רחוקות זו מזו בדניאל יב‪ ,‬ד)ישוטטו רבים‬
‫ותרבה הדעת( וחיברן יחד‪ .‬מאחר שד‪,‬פעל ״שוטט׳׳ הושאל בפסוק האמור‬
‫לתנועת המחשבה וד‪,‬חקירה‪ ,‬זיווג הרמב״ם ״שוטט׳׳ עם ״דעת״‪ ,‬כלומר‪ ,‬גישר‬
‫בין רישא וסיפא של הפסוק ויצר לו ניב חדש‪ :‬ל ש ו ט ט ב ד ע ת ו ]־־להתבונן‬
‫ולחקור[‪ .‬ועוד שם‪ :‬״והבין קו ה צ ד ק׳׳)ישעיה כח‪ ,‬יז‪ :‬ושמתי משפט ל קו‬
‫ו צ ד ק ה למשקלת(;״עד ש א ב ד ה ה א מ ת מדעתם׳׳)ישעיד‪,‬נט‪,‬טו‪:‬ותר‪,‬י‬
‫ה א מ ת נעדרת; ירמיד‪ ,‬ז‪ ,‬כח‪ :‬א ב ד ה האמונדס‪ .‬מכיון שר‪,‬רעיון ביחס‬
‫להעדר האמת המובע בישעיה וירמיר‪ ,‬הוא אחד‪ ,‬בחר לו הרמב״ם את המלה‬
‫״אבדה׳׳ מנביא זה ואת המלה ״האמת׳׳ מן הנביא האחר ועשה מהן הרכבה‬
‫חדשה זו המתאימה יותר לסגנון פילוסופי‪.‬י־‬
‫‪ 48‬ביאליק היה מי ר ח זה אחד מתלמידיו היותר משובחים של הרמב׳ם‪ .‬ראה מאמרו של‬
‫דניאל מרסקי על‪.‬ביאליק יוצר הלשון' )‪.‬הדואר'‪ ,‬תש׳ב‪ ,‬גליץ לס‪.‬‬
‫‪XXIX‬‬
 ‫מבוא‬
‫ד‪,‬לכות טוען ונטען ח‪ ,‬י‪ :‬״ודבר זר‪ ,‬עיקר גדול בדין ‪ . . .‬וראוי לדיין‬
‫לשים אותו ל נ ג ד ע י נ י ו ו ל א י ל ו ד ‪ .‬קרוב לוודאי‪ ,‬שבשער‪ ,‬שד‪,‬רמב״ם‬
‫ר‪,‬טיף את דבריו אלר‪ ,‬לדיין רפרפו לפני עיני רוחו שני פסוקים‪ :‬בני‪ ,‬אל‬
‫י ל ו ז ו מ ע י נ י ך ) מ ש ל י ג‪ ,‬כא(‪ ,‬כי תועבת ד‪,‬׳ נ ל ו ז גשם‪ ,‬לב(‪ .‬ור״רי ד‪,‬וא‬
‫כאומר; לא י לוז)־ל אי סו ר( עיקר זר‪ ,‬מ ע י נ י ר‪,‬דיין‪,‬כדישלאיר‪,‬א נ ל ו ז‬
‫)־עקום ונוטר‪ ,‬מדרך ד‪,‬אמת(‪ .‬ואמנם בפירושו על ״נלוז ומליז מא׳' )כלאים‬
‫ט‪ ,‬ח( ד‪,‬רמבי׳ם כותב‪ :‬״ונלו ז ו מ ל י ו ר‪,‬וא נוטר‪ ,‬מן ד‪,‬אמתומרחיק רחמי‬
‫וגזרת נ ל ו ז ו מ ל י ו ממלת‪,‬אל י ל ו ו ו מעיניך׳׳׳‪.‬‬ ‫ד‪.‬קב״ר‪ ,‬ממנו‬
‫הסגנון הקצוב שבו כתובה תשובה ג‪ ,‬ד מזכיר את השירה המקראית‪,‬‬
‫כי כאן אנו מוצאים הקבלות‪ ,‬שמות נרדפים וגם מספר שווד‪ ,‬של מלים כמעט‬
‫בכל אחד מחלקי המשפטים‪:‬‬
‫״אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב ‪ -‬רמז יש בו‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬עורו ישנים משנתכם‬
‫)איוב יד‪ ,‬י ס‬ ‫והקיצו נרדמים מתרדמתכם‬
‫וחפשו במעשיכם®־‬
‫וחזרו בתשובה‬
‫)קהלת יב‪« ,‬‬ ‫וזכרו בוראכם‪.‬‬
‫אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן‬
‫)משלי ה‪ ,‬כג; ישעיה ל‪0 ,‬‬ ‫ושוגים כל שנתם בהבל וריק‬
‫)שמואל א‪ ,‬יב‪ ,‬כא(‬ ‫אשר לא יועיל ולא י צי ל‪-‬‬
‫הביטו לנפשותיכם!‬
‫)ירמיה ז‪a ,‬‬ ‫והיטיבו דרכיכם ומעלליכם‬
‫)ישעיר‪,‬נה‪0 ,‬‬ ‫ויעזב כל אחד מכם דרכו הרעד‪,‬‬
‫)יחזקאל לו‪ ,‬לא(‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה״‪.‬‬

‫השפעת השפה ה ע ר בי ת ב‪.‬משגה תורה׳‬

‫דבי יהודה אבן תבון‪ ,‬בן דורו של הרמב״ם‪ ,‬כותב בד‪,‬קדמתו לספר‬
‫״חובות הלבבות״‪ :‬״כי לא נוכל להוציא כל מחשבות לבנו במליצה שמגעת‬
‫לתכלית הענין‪ ,‬על דרך קצרה ובלשון נאה‪ ,‬בלשון העברית‪ ,‬כאשר נוכל‬
‫בלשוןערבית‪ .‬כי ל ש ו ן ה ע ר ב י ת ר ח ב ה ו צ ח ה מ א ד ‪ .‬־ ‪ .‬ו ל ש ו ן‬
‫ה ע ב ר י ת ‪ . . .‬אין ב י ד י נ ו מ מנה כ ד י ה צ ו ר ך ל כ ל ד ב ר י נ ו ‪. . .‬‬
‫פע‬ ‫ביטוי זד‪ ,‬מעמד ע ל ר‪,‬מאמר כברכות ד‪ ,,‬א‪, :‬אם תאד‪ ,‬אדם שיסורץ באץ עלע‪ ,‬י‬ ‫‪. 29‬‬
‫ב מ ע ש י ו ‪ ,‬ש נאמר ‪:‬נחפשה דרכינו ונחקורה’)איכר‪ ,‬ג‪ ,‬מ<‪ .‬ץצא אפוא‪,‬שהרמבים חשב על המאמר‬
‫הזד‪ ,‬בכתבו‪,‬חפשו במעשיכם׳־־פשפשו במעשיכם‪ .‬מכאן‪ ,‬אגב‪ ,‬השימוש של‪.‬במעשיכם* בביית‪.‬‬
‫‪XXX‬‬
 ‫השפעת השפר‪ ,‬הערבית ב״משנה תוררד‬
‫כי כמה מלות יש בלשון הערב שכל אחת מהן מתחלקת לכמה עניגים ‪. S,‬‬
‫כמו מלת ‪,‬פקד׳ אצלנו שמתחלקת לענינים רבים״‪ .‬אין להתפלא איפוא‪,‬‬
‫שהרמב״ם הכנים לתוך חבורו העברי שמושי לשון אשר צמחו על אדמת‬
‫השפה הערבית‪,‬שהיתר‪,‬שפת דבורוושכתב בה את רוב ספריו‪ .‬כדאי לר‪,‬עיר‪,‬‬
‫שבדרך כלל סבר הרמב״ם כי הערבית היא‪.‬לשון עברית שנשתבשה מעט׳׳‪.‬״י‬
‫משום כך הרינו מוצאים לרוב את עקבות השפעתה של הלשון העברית על‬
‫סגנונו הערבי ואת השפעת הערבית על סגנונו העברי‪, .‬‬
‫טעות היא לחשוב שהמונחים הערביים שהשתמש בהם הרמב״ם ב״משנה‬
‫תורדך אינם אלא ביטויי נכר שהתגנבו לתוך סגנונו שלא מדעתו‪ .‬עלינו לדעת‬
‫כי הרמב״ם טרח הרבה על תיקון סגנונו וליטושו‪ ,‬כפי שמראים בעליל‬
‫הצילומים מעצם כתב־ידו שנתפרסמו על ידי ד״ר שמואל אטלס‪ .‬מתוך‬
‫צילומים אלד‪ ,‬מתברר לנו עד כמה הרבה הרמב״ם למחוק‪ ,‬לשנות ולתקן‬
‫תוך כדי כתיבה ולאחר כך‪ .‬בתור בלשן בעל חוש חד היטיב לדעת את‬
‫מוצאה של כל מלה‪ ,‬ולפיכך אין כאן ענין של פליטת הקולמוס או של שגגה‬
‫שיצאה מלפני השליט בלשוננו‪ .‬באמת‪ ,‬לא השתמש הרמב״ם בשמושי לשון‬
‫ערביים אלא מהכרה ובמחשבה תחילר״ כדי להעשיר על ידם את שפתנו‬
‫באמצעי הבער‪ ,‬מדויקים‪ .‬הוא שאל ביטויים מכל הספרות שלפניו‪ ,‬ואף‬
‫הערבית בכלל‪ ,‬בכל מקום שראר‪ ,‬צורך בהם למען הדיוק והוהירות‪.‬‬
‫בעקביות מיוחדת הוא משתמש‪ ,‬למשל‪ ,‬במלת ״ן‪1‬ם׳׳ נ=תם בערבית[‬
‫כדי לציין מציאות דבר או העדרו; ‪.‬לידע שיש שם מצוי ראשוך)יסודי התורה‬
‫א‪ ,‬א(; ‪.‬יש שם אלוה׳‘ )הלכות עבודה זרה א‪. ; 0 ,‬יש שם ימים שכל ישראל‬
‫מתענים בהם׳׳)תעניות ה‪ ,‬א(; ‪.‬שאין שם שמחה גדולר‪ ,‬ומפוארה אלא לשמח ‪.‬‬
‫לב עניים׳*)הלכות מגילה ב‪ ,‬יס; ‪.‬אין שם אלא התשובה״)תשובה א‪. ; 0 ,‬בזמן‬
‫הזה שאין שם סנר‪,‬דריף)קידוש החודש ה‪ ,‬א(‪ ,‬וכן הרבה‪ .‬מתוך דבריו של‬
‫רבי שמואל אבן תבץ‪ ,‬בפתיחתו לספר ‪.‬מורה נבוכים״‪ ,‬מוכח שהרמב״ם‬
‫הכנים במתכוון את המלה ‪.‬שם׳* בהוראתה הערבית לתוך ספרו הכתוב‬
‫בעברית מדויקת וזהירה ביותר‪ .‬וכך כותב אבן תבון‪ :‬״שבערבינת‪ , 1‬כשירצו‬
‫החכמים לומר שיש בעולם דבר ‪ . . .‬יאמרו שיש שם דבר אחד‪-‬רומזים‬
‫במלת ‪.‬שם״ אל המציאות‪ .‬ואין זה נמצא בלשון עברי ‪ . . .‬הנה שימש‬
‫!הרמב״ט במלת‪.‬שם׳* ‪ . . .‬במקומות רבים ‪ . . .‬ובכל ז ה נ מ ש ך א ח ר ד ב ר י‬
‫ד ב ר י ה ח כ מ י ם ב ל ש ו ן ה ע ר ב י ‪ ,‬כי בעברינת! לא נמצא זה הענין‪,‬‬
‫קובץ‪ ,‬ח’ כ‪ ,‬עט׳ ‪ . 27‬כיוצא בזה ועא אומר )שם‪ ,‬עמי כס‪. :‬ואמנם לשון עברי ו ע ר בי‪-‬‬ ‫‪. 30‬‬
‫ת ה נתאמת ל כ ל מי שעדע ב׳ הלשונות שהם כלשץאחד בליסטק״‪ .‬עייןד‪.‬צ‪.‬בנעט‪,‬לטרמינולודד‪,‬‬
‫הטילוסוטית של הרמב־ם‪ ,‬תרביץ‪,‬שנה ו‪ ,‬סטר ג)תרצ׳ה(‪ ,‬עט׳ ‪ 14‬ואילך; טלטיאל בי תב ד ם‪ ,‬השטעת‬
‫מ מ ל ץ שבץ התרבות העברית והערבית ‪ ,‬אתיסטר ‪ ,‬ניריורק ‪ ,‬תש ‪ , r‬עמוד ‪. 59‬‬
‫‪XXXI‬‬
 ‫מבוא‬
‫עד שמעט מאנשי ר‪,‬ארץ ד‪,‬זאת נצרפת[ ידעו לקרות אותו‪ ,‬אך קראו אותו‬
‫בציר״י תחת ר״שי״ן והבינור‪,‬ו כינוי לבורא יתברך״‪ *•.‬מכלל ד‪.‬דברים ד‪,‬אלר‪,‬‬
‫נמצאנו למדים שהרמב״ם מצא לטוב ולמועיל לשאול את המלה ד‪,‬ואת מחכמי‬
‫ערב ולהשתמש בה לצורך הדיוק כפי שהם משתמשים בה‪.‬‬
‫הרמב״ם כותב בהקדמתו ל״משנה תורה״‪ :‬״כל התורה כתבה משה רבינו‬
‫קודם ש י מ ו ת בכתב ידו״‪ .‬מבנה המשפט הזה הוא כולו על פי התחביר‬
‫הערבי‪ .‬לפי הדקדוק הערבי צריך לר‪,‬שתמש בזמן עתיד אפילו כשהמדובר‬
‫הוא על פעולה שכבר עברה‪ ,‬כדי לר‪,‬ביע את ה״מצב׳׳ שבו נמצא הנושא‬
‫ל פ נ י מד‪ ,‬שעשר״ או קרר‪ .‬לו‪ ,‬איזה דבר‪ .‬מכאן אתר‪ ,‬אומר‪ :‬משה כתב קודם‬
‫ש ימ ות ‪ ,‬והרי זה כמי שאומר‪ :‬בשעה שכתב עדיין היה חי‪ ,‬ומיתתו היתד‪ ,‬אז‬
‫מן הדברים ה ע ת י ד י ם לבוא‪ .‬מטעם זה עצמו בא תואר־הפעל ״טרם׳'‬
‫נ־קודם[ במקרא על פי רוב עם העתיד ומובנו כעבר‪ :‬״וכל שיח השדר‪ ,‬טרם‬
‫י ה י ה בארץ וכל עשב השדר‪ ,‬טרם יצמח״)בראשית ב‪ ,‬ה(‪ .‬על כן כותב‬
‫הרמב״ם‪ :‬״כגון ש ב ר ך‪...‬ו קוד ם ש י א כ ל אמר‪)"...‬ד‪.‬לכותברכותא‪,‬ח(;‬
‫״אם קידשה אחר קודם ש יתק י ים התנאי״)אישות ו‪ ,‬טס‪:‬״קדם ושחטה קודם‬
‫שתמות׳׳)מאכלות אסורות ד‪ : 0 ,‬״כשר‪,‬יר‪ .‬אחד מתפלל‪ ,‬ת ק צ ר לשונו‬
‫לשאול חפציו׳׳)תפלד‪ .‬א‪ ,‬א(‪ ,‬וכיוצא באלר‪ ,‬הרבה‪.‬‬
‫לפי הדקדוק הערבי משמש הבינוני בהוראת העתיד התדירי שבכתבי‬
‫הקודש‪ ,‬מעין‪ :‬״וכן יעשה שנה בשנד^ )שמואל א א‪ . 0 ,‬הרמב״ם מציית לדין‬
‫זד‪ .‬בשער‪ .‬שהוא כותב‪ :‬״וישב יצחק מ ל מ ד ו מ ז ה י ר ‪ . . .‬וישב ניעקב[‬
‫מ ל מ ד ו מ ח ז י ק כל הנלוים אליו׳׳)עבודה זרה א‪ . a ,‬אפשר לומר בבטחה‬
‫שגם כאן העדיף הרמב״ם את התחביר הערבי במתכוון ומדעת וכתב ״וישב‬
‫יצחק מלמד ומזהיר״ במקום ״והיה יצחק יושב ומלמד ומוהיר"‪ .‬על ידי כך‬
‫חשך מלה)״והיה״( וגם ו׳ יתירה )״ומלמד״( באופן שהמלים ״מלמד ומזר״יר"‬
‫נתונות במשפט קצר ובולט יותר‪.‬‬
‫כמו כן כותב הרמב״ם לפי הדקדוק הערבי‪ :‬״אץ לו מה י א כ ל " נ־אין‬
‫לו מה לאכול[)חנוכה ד‪ ,‬יב(‪ :‬״ולא היד‪ .‬לו מה י תן נ־ליתן[ לו" )שכירות‬
‫יא‪ ,‬ד(‪ :‬״אין לו מה י ח ז י ר נ־לד״חזיר[ לו" )מלוד‪ .‬ולור‪ .‬א‪ ,‬ב(; ״שלא ימצא‬
‫בעל חוב מ א י ן יגבה" נ־ממד‪ ,‬לגבות! )שם‪ ,‬הלכד‪ ; 0 .‬״ממנין כהן אחד‬
‫י ה י ה נ=לר‪.‬יות[ לכהן גדול" )כלי המקדש ד‪ ,‬טז(‪ .‬כיוצא בזד‪ :,‬״משיקרב‬
‫שימוש דומה לזה נוד‪,‬ג גם באנגלית וגם בצרפתית‪. .‬יש שם ימים'‪ ,‬למשל‪ ,‬באנגלית‪there :‬‬ ‫‪. 31‬‬
‫‪ , are days‬ובצרפתית‪ .u y a des jours :‬ויש ל ה תפל א‪ ,‬כי ב חו ב ר ת‪ .‬ה ל מ ת תשובה' שנערכד‪ .‬בידי‬
‫ד׳ר אנגל)הוצאת‪,‬אמנות'‪ ,‬תל־אביב‪ (1935 ,‬חוזרת ונשנית השגיאה הזאת ה רב ה פעמים‪. :‬ר‪,‬אומרשאץ‬
‫מנהיגי‪. :‬והאומר שיש ?ום רבץ'; ״ר‪,‬אומר שאץ ? ם נבואה כ ל ל׳ ואץ ^ם‬ ‫שם אלוהי; ‪,‬והאומר שיש‬
‫מ ד ע') פ ר ק ג‪ ,‬ד ח( ועוד‪.‬‬
‫‪XXXII‬‬
 ‫השפעת השפה הערבית ב״משנה תזרה®‬
‫מ מ נ ו נ־אלית בארבע אמות' )תלמוד תורה ו‪ ,‬א(; ״קרוב מאחד עשר יום׳'‬
‫)קדוש החודש א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הוא מוסיף הוראה חדשה לפעל ״צדלף בבנין הכבד על סמך מלה וו‬
‫עצמה בערבית בשעה שהוא כותב‪ :‬״כדי ל צ ד ק נ־לאשר‪ ,‬לאמת[ הדבר‬
‫בשבועה׳' )הלכות שבועות א‪ ,‬רס‪ .‬הוא שואל מן הערבית מובן חדש בשביל‬
‫המלה ״העתקה״ והוא כותב‪ :‬״חכמי ישראל המעתיקים נ־המוסרים מדור‬
‫לדור[ תורה שבעל פה׳׳)הקדמה(; ובמקום אחר‪ :‬״חכמים העתיקו ]=קבלה‬
‫היתד‪ ,‬בידם[ שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל׳׳)הלכות שבת כו‪ ,‬א(‪ .‬בענין‬
‫דומה לזה כותב ר׳ שמואל אבן תבון ב״פירוש המלות הזרות׳׳)ערך עתק(‪:‬‬
‫״וכן קורא הערבי דברי ה קבל ה‪ -‬דברי העתקה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬יש למלה הערבית‬
‫״נקל״ כל ההוראות של המלה ״העתקה״ בעברית‪ ,‬אולם הערבים אומרים‬
‫״נקל* גם על מסורה העוברת מאיש לאיש‪.‬‬
‫כמו בערבית הוא מכנה את בורא העולם ״מצוי ראשון ‪ . . .‬ממציא כל‬
‫נמצא״)יסודי התורה א‪ ,‬א(‪ ,‬ועל פי הניב הערבי הוא כותב‪ :‬״כשיהיה‬
‫ע מ ך ידוע)קדוש החודש ו‪ ,‬ו( במקום ״כשתדע'‪ .‬וכן נור‪.‬נ הרמב׳ם להשתמש‬
‫במלת ״מדינר‪,‬״ לא במשמעותה העברית )=ארץ( אלא בהוראתה הערבית‬
‫)=עיר(‪ :‬״ו מ ד י נ ה זו היא הנקראת כרך ‪ . . :‬ו מ ד י נ ה זו היא הנקראת עיר׳׳‬
‫)מגילה וחנוכה א‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫שיטת ה ר מ ב ״ ם ב מ ל א כ ת ה ת רגו ם‬
‫רבנו משה בן מימון כתב למתרגם ספרו ״מורה נבוכים״ מערבית‬
‫לעברית‪ ,‬רבי שמואל אבן תבון‪ ,‬לאמר‪ :‬״‪ . . .‬שכל מי שירצה להעתיק מלשון‬
‫אל לשון ויכוון לתרגם המלר‪ ,‬האחת במלה אחת גם כן‪ ,‬וישמור גם כן סדר‬
‫המאמר וסדר הדברים‪ ,‬יטרח מאד ותבוא העתקתו מסופקת ומשובשת‬
‫ביותר‪ .‬ואין ראוי לעשות כן‪ .‬אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין‬
‫הענין תחילה‪ ,‬ואחר כך יספר נ־יבאר[ ויפרש ‪ . . .‬ואי אפשר לו מבלי שיקדים‬
‫ויאחר ויספר מלר‪ ,‬אחת במלות רבות‪ ,‬ויספר מלות רבות במלר‪ ,‬אחת‪ ,‬ויחסר‬
‫תיבות ויוסיף תיבות‪ ,‬עד שיסודר הענץ ויבואר יפה‪ ,‬ויובן הלשון לפי דרך‬
‫הלשון ההיא אשר יעתיק אליה'‪.‬־* חבל שאבן תבון לא הטה אזן במידה‬
‫מספיקה להוראותיו המחכימות של הרמב׳ם ותרגם את הספר ״מורה נבוכים״‬
‫מלר‪ ,‬במלה‪ .‬הוא תרגם שם את המלים והניבים המיוחדים רק לשפה הערבית‬
‫בדיוק שכור‪ ,‬עד שלעתים קרובות קשה לרדת לסוף דעתו של הרמב׳ם אלא‬
‫אם כן פונים ישר אל המקור הערבי או מעיינים במלון או בדקדוק ערבי‪.‬‬
‫‪ . 32‬קוב ץ‪,‬ח׳ב‪,‬עמי‪. 27‬‬
‫‪XXXIII‬‬
 ‫מבוא‬
‫משום כך גדלה בכל הזמנים התחבטות המפרשים‪ ,‬שמפאת חוסר ידיעתם‬
‫בערבית גילו ב״מורה נבוכים׳י פנים שלא כהלכה‪.‬‬
‫להלן ערוכים אי־אלו קטעים מן התלמוד מול הפיסקות המקבילות‬
‫להם אשר ב״משנה תורה״‪ .‬מתוך השוואה קלה ביניהם אפשר לעמוד על‬
‫מנהגו של הרמב״ם בהריקו מכלי אל כלי‪ .‬יש בהן בהקבלות אלה כדי לשמש‬
‫דוגמא כיצד הוא מתרגם מימרא ארמית לעברית‪ ,‬ומאידך גיסא איך הוא‬
‫מעבד מחדש את החומר הלשוני של משנה או ברייתא עברית‪ .‬אנחנו רואים‬
‫אותו כשד‪.‬וא מבאר ענין לא על ידי הרחבת הדבור אלא‪ ,‬לר‪,‬יפך‪ ,‬על ידי‬
‫שהוא מקצרו‪ .‬הוא משמיט מלה ונותן אחרת במקומה‪ ,‬מרחיק חלקי משפט‬
‫בלתי נחוצים לגוף הענין ומכנים שינויים סגנוניים שיש בהם משום תיקון ונתינת‬
‫־‬ ‫טעם לשבח‪.‬‬
‫ב‪.‬משנה תורה*‬ ‫בתלמוד‬
‫הלכות טבת ל‪,‬ו‪:‬‬ ‫טבת קיט‪,‬א‪:‬‬
‫חכמים הראשתים־מהם מי שהיה מפצל‬ ‫ר ב ספרא מחריך רישא‪ ,‬רבא מלת‬
‫העצים לבשל בהן‪ ,‬ומהם מי שהיה מבשל או‬ ‫שיבוטא‪ ,‬ר ב ד‪,‬ונא מדליק שרר‪ ,‬ר ב ספא‬
‫מולח בשר מ נודל פתילות או מדליק נרות‪,‬‬ ‫גדיל םתילתא‪,‬רב חסדא פרים סילקא‪,‬רבה‬
‫ומהם מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן‬ ‫ורב יוסף מצלחי ציבי‪ ,‬רבי דרא מצתת‬
‫לצורך השבת ממאכל ומשקה‪ ,‬אף על פי‬ ‫צתותי‪ ,‬ר ב נחמן בר יצחק מכתף ועייל‪,‬‬
‫שאין דרכו ב כך‪.‬‬ ‫מכתף ונפיק‪.‬‬
‫הלכות א ‪r‬ות ט‪ ,‬כה‪:‬‬ ‫גטין פט‪ ,‬א‪:‬‬
‫מעשה באחת שיצא עליה קול שנתקדשה‬ ‫ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי‬
‫לבנו של פלוני‪ .‬ולאחר זמן שאלו לאבצ‪,‬‬ ‫רב‪ .‬אתייה ר ב המא לאכוה‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫ואמר‪ :‬על תנאי כך נתקדשה לו‪,‬ול א נתקיים‬ ‫אימא לי היכי מ ה עובדא‪ .‬אמר ליר‪ ;.‬על‬
‫התנאי‪ .‬ול א סמכו חכמים ע ל דברע‪ ,‬אלא‬ ‫תנאי קדיש‪ ,‬אדעתא דל א א דל לבי חוואי‪,‬‬
‫אמרו‪ :‬הרי וו ספק מקודשת וכאילו אץ שם‬ ‫ואול‪ .‬אמר ליד‪ :,‬כיון דבעידנא ד מ אי קלא‬
‫אמתלא‪.‬‬ ‫לא ודאי אמתלא‪ ,‬לאו כ ל כמינה דמחוקת‬
‫אמתלא‪.‬‬
‫הלבות וכיה ומתנה ה‪ ,‬ה‪:‬‬ ‫בנא בתרא ס‪ ,‬כ‪:‬‬
‫מעשה באחד שרצה לישא אשה‪ .‬אמרה‬ ‫דהוצא נברא דאול לקדושי איתתא‪.‬‬
‫לו‪ :‬איני נשאת לך עד שתכתוב לי כ ל נכסיך‪.‬‬ ‫אמרה ליה‪ :‬אי כתבת לי כולוע ניכסיך‪,‬‬
‫שמע בנו הגדול וצווח על שמניחו ריקן‪ .‬אמר‬ ‫ר‪ 1‬ינ א ל ך‪:‬ו אי ל א‪ ,‬ל א מינ א ל ך‪ .‬אול כתביה‬
‫לעדים‪ :‬לכו והחבאו וכתבו לו כ ל נכסי‬ ‫ל הלכולו עניכ סי‪ .‬אתאבריר‪,‬קשישא‪,‬אמר‬
‫במתנה‪ .‬ואחר כך כתב לה כלנכסיוונשאה‪.‬‬ ‫ליה‪ :‬והועא נברא מה תי מי עליה? אמר‬
‫ובא מעשה לפני חכמים‪ ,‬ואמרו‪ :‬הבן ל א‬ ‫לזע לסהדי‪ :‬וילו איטמורו בעיבר ימינה‬
‫‪,‬‬ ‫קנה ור‪,‬אשה לא קנתה ‪. . .‬‬ ‫וכיתבו ליה‪ .‬אתו לקמיד‪ ,‬דרבא‪ ,‬אמר לוע‪:‬‬
‫לא מר קנד‪,‬ולא מר קנה ‪. . .‬‬
‫‪XXXIV‬‬
 ‫שיטת הרמב״ם במלאכת התרגום‬
‫ב‪ ,‬מ שנ ה ת ו ר ה •‬ ‫ב ת ל מו ד‬
‫הלכות נדרים ח‪ ,‬ע‪:‬‬ ‫בבא קמא ם‪ ,‬א‪:‬‬
‫מעשה באשה שנדרה‪ ,‬שכל מי שיתבע‬ ‫ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה‪,‬‬
‫אותה‪-‬תנשא לו‪.‬וקפצו עליה בני אדם שאינן‬ ‫וקפצה ונשבעה‪ :‬כ ל מי שיבוא‪ ,‬איני מחזירתו‪.‬‬
‫הגונץ לה‪ .‬ו א מ ת חכמים‪ :‬ל א נתכותה זו‬ ‫וקפצו עליה בני אדם שאינן מועגנץ‪ .‬וכשבא‬
‫אלא ל כ ל מי שיתבע אותה מן ד‪,‬ד‪,‬גונץ לה‪.‬‬ ‫הדבר אצל חכמים‪ ,‬אמת‪ :‬לא נתכוונר‪ ,‬זו‬
‫אלא להגון לה‪.‬‬
‫הלכות בית הבחירה ח‪ ,‬י‪:‬‬ ‫מח תפ רק א‪ ,‬ם »נ ה ה‪:‬‬
‫ומעמידץ ממונה אחד על כ ל משמרות‬ ‫איש הר הבית היה מחזר ע ל כ ל משמר‬
‫השומרים‪,‬ו‪,‬איש הר הבית'היה נקרא‪ .‬והיה‬ ‫ומשמר ואבוקות דולקץ ל פ ת; ו כ ל משמר‬
‫מחזר ע ל כ ל משמר ומשמר כ ל ה לי ל ה ‪-‬‬ ‫שאינו עומד נוזאומר לו‪. :‬איש הר הבית‪,‬‬
‫ואבוקות דלוקות לפניו; ו כ ל משמר שאינו‬ ‫שלום עליךד ניכר שרזא ישן ‪ -‬חובטו במקלו‪:‬‬
‫עומד ואומר לו‪. :‬איש הר הבית‪ ,‬שלום‬ ‫ורשות היה לו לשרוף את כסותו‪ .‬והם‬
‫עלץ־ד‪ ,‬ניכר שהוא ישן־חובטו במקלו‪.‬‬ ‫אומרים‪ :‬מה קולבעזרה? קול ‪ P‬ל ד לוקה‪,‬‬
‫ורשות היה לו לשרוף את כ סו תו‪ -‬ע ד שה‪T‬‬ ‫ובנדיו נשרפץ‪ ,‬שישן לו על משמת‪.‬‬
‫אומרץ בירושלים‪ :‬מה קול בעזרה‪ 2‬קו ל בן‬
‫לוי לוקה ‪ ,‬ובגדץ נשרפץ‪ ,‬שישן על משמרתו‪.‬‬
‫הלכות נזקי םםו]יב‪ ,‬כב‪:‬‬ ‫ערכין ז‪ ,‬א‪:‬‬
‫מי שהיר‪ ,‬חופר בור ברשות הרבים ונפל‬ ‫החוסר בור ברשות הרבים ונפל עלע‬
‫עלע שור ו ה רגו‪ -‬ב על השור פטור‪ :‬ואם מת‬ ‫שור והרגו‪-‬פטור; ולא עוד‪ ,‬אלא שאם מת‬
‫השור‪ ,‬נוטל ב על השור דמי שות מ?רשי‬ ‫השור‪ ,‬ערשי ב ע ל הבור חייבץ לשלם דמי‬
‫בעל הבור‪.‬‬ ‫שור לבעלע‪.‬‬
‫שם מ‪ ,‬כב‪:‬‬ ‫בבאקסא ל‪ ,‬א‪:‬‬
‫חסידים הראשונים ה‪ T‬מצניעץ את‬ ‫חסידים הראשינים היו מצניעץ קוצותיהם‬
‫הקוצים ואת קכוכי ת בתוך שדותיהם בעומק‬ ‫תמכעתיהם בתוך שדותיק ומעמיקץ ל ק‬
‫שלשה טפחים בארץ‪ ,‬כדי שלא תעלם‬ ‫נ׳ טפחים‪,‬כדי שלא יעכב)בירושלמי‪ :‬שלא‬
‫המחרשה‪ :‬ואחרים שורפים אותם באש;‬ ‫תעלה< המחרישה‪ .‬ר ב ששת שדי לוע בנורא;‬
‫ואחרים משליכים אותם לים או ל נ ה ר‪ -‬כ ד י‬ ‫רבא שדי לוע בדגלת נ‪-‬נהר חידקל[‪.‬‬
‫שלאיוזק בהם אדם‪®®.‬‬

‫עד כמה נזהר הרמב׳׳ם שלא לתרגם בדיוק נקרני אלא לעבד את‬
‫החומר ולהרחיק ממנו כל דבר המעכב את ההבנה‪ ,‬אפשר לראות מתוך‬
‫הדוגמא שלפנינו‪ .‬כשהוא בא לתרגם את הקטע המובא להלן הוצרך להרחיב‬
‫קצת את הדבור ולפרש באמצעות כמה מלים שר‪,‬וםיף משלו‪ ,‬כדי שהעניןיצא‬
‫ברור ומבורר‪ .‬צריך להעיר‪ ,‬שהרמב״ם גורם בהפך מגירסת הגמרא שבידינו‬
‫)במקום‪.‬סמכא דעתיה״ הוא גורם ‪ .‬ל א סמכא דעתיר^ ‪ -‬ראה לחם משנרס‪.‬‬
‫מ ענ ק ‪ m‬כיצד הרמביס מתרגם את המאמר בפסחים קיג‪ ,‬א‪. :‬פשוט נבילתא בשוקא‬ ‫‪. 33‬‬
‫ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא'‪ .‬תוך כדי תרגום הוא מפרש ואומר‪, :‬מוטב לפשוט‬
‫עור בהמות נבלות‪ ,‬ולא יאמר ל ע ם ‪ :‬חכם גדול אני‪ ,‬כהן אני‪ ,‬פ רנ מוני *) מ חנו ת עניים י‪ ,‬יזז(‪.‬‬
‫‪XXXV‬‬ ‫‪I‬‬
 ‫מבוא‬
‫ב ״ פ שנ ה תו ר ה *‬ ‫ב ת ל מו ד‬
‫מכ‪T‬ה •א‪ ,‬יב‪:‬‬ ‫בבאסצ'עא ‪ 0‬ז( א‪:‬‬
‫מעשה באשה ששלחה ר או ק לקנות ל ה‬ ‫ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא‪:‬‬
‫חצר משמעק שהיה קרובה‪ .‬ואמר שמעץ‬ ‫זיל זבץ לי ארעא מקריביי‪ .‬אזל זבן לה‪.‬‬
‫המוכר לראובן השליח‪ :‬אם יהיו לי המעות‬ ‫אמר ליה‪ :‬אי הוו לי זרד מהדרא לה ניהלי‪.‬‬
‫תחזיר לי סלונית קרובתי קרקע וו? והשיבו‬ ‫אמר ליה‪ :‬אתונוולאאחיגעיץר ש׳ס‪ .‬אמר‬
‫ראובן ואמר לו‪ :‬אתה ופלונית קרובים כמו‬ ‫רבה בר ר ב הונא‪ :‬כ ל‪ .‬א ת ונוולא אחי'‬
‫אחים‪ ,‬כלומר‪ :‬הדבר קרוב שהיא תחויר‬ ‫ם מ כ א דעתיה ולא גמר ומקני ארעא‪.‬‬
‫ואינה מקפדת על וו‪ .‬ובא מעשה לפני חכמים ‪,‬‬
‫ואמרו‪ :‬הרי וה השליח לא קנה כלום‪ ,‬שהרי‬
‫ל א ס מ כ ה ד ע ת ו של קרוב על דברי‬
‫השליח מפני שלא השיבו חשובה ברורה‪.‬‬
‫ונמצא שלא גמר ולא הקנה‪.‬‬
‫הרמב״ם מתרגם מארמית לעברית‪,‬ינוקא דלא חכים ולא טיפש״)מנחות‬
‫כט‪,‬ב(‪ :‬ה תינו ק ש אינו ל א ח כ ם ו ל א ס כ ל )תפליןא‪,‬יט(;‪,‬לתקוני‬
‫שדרתיךולא לעוותי׳*)כתובות פה‪ ,‬א ועוס‪ :‬ל ת קן ש לי חו תי ש ד ר תי ך‬
‫ו ל א ל עוו ת )שלוחץושותפיןא‪, ; a ,‬דינאדבר מצרא׳י)בבא מציעא קח‪,‬‬
‫ב(‪ :‬די ן בן ה מ צ ר )שכניםיב‪ ,‬דס; ‪,‬שופרא דשטרא׳*)בבא בתרא סט‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫נויי ה שטרמכיהומתנהיב‪,‬טס;‪,‬חספאבעלמא״‪ :‬כ ח ר ם מ ח ר סי א ד מ ה‬
‫)גירושין א‪ ,‬טס; ״מדאורייתא״; ד י ן תו ר ה או מן ה תו ר ה; ^מדרבנן״‪:‬‬
‫מ ד ב רי סו פ רי ם או מ ד ב רי ה ם )בד‪,‬רבה מקומות(; ‪,‬רישגלותא״■‪ :‬ראש‬
‫הגלות)סנר‪,‬דרין ד‪ ,‬ירטס^‬

‫סטיות מחוקי ה ד ק דו ק‬
‫אמנם לכאורה נוטה הרמב״ם לפעמים מכללי הדקדוק הגלויים לכל‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא נותן את סיום הריבוי ‪-‬ו ת למלות־ד‪,‬תואר המגדירות שמות‬
‫זכר שסיומם ‪-‬ו ת בריבוי; ‪,‬מקומות רחוקות״‪, ,‬משקלות חסרות״‪, ,‬מטמונות‬
‫ישנות׳* ודומיהם‪ .‬קרוב לשער‪ ,‬שהוא עושה כזאת למען שיווי הצלצול בין‬
‫סיומי מלות־ד‪,‬תואר והשמות המוגדרים‪ .‬אגב‪ ,‬הנה בכלל יש לרמב״ם חיבה‬
‫מיוחדת לר‪,‬שתמש בלשון נופל על לשון‪ ,‬מעין; ‪,‬וראיתי ל ח ב ר ד ב ר י ם‬
‫ה מ ת ב ר ר י ם מכל אלו ה ח ב ו ר י ם״)ר״קדמתו ל״משנה תורר״ז(; (‪,‬דברי‬
‫תורה אינם נמצאים ‪ . . .‬ב ל ב כ ל גב ה ‪ -‬ל ב׳׳)תלמוד תורה ג‪ ,‬ט<; ״שהם‬
‫מדמים שאין שם א ל ו ה א ל א אלו״)עבוד ה זרה א‪ , ; 0 ,‬כ מ ה מ ע ו ל ה‬
‫מ ע ל ת התשובדף)תשובה ז‪, ; 0 ,‬מ ע ל ה גדולר‪ ,‬שאץ ל מ ע ל ה מ מ נ דף‬
‫)מתנות עניים י‪**.0 ,‬‬
‫‪ .34‬ראה דוד ילץ‪ ,‬לתורת המליצה בתנך והשירה העברית בספרד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תרצ*ט‪.‬עמ‬
‫‪XXXVI‬‬
 ‫סטיות מחוקי הדקדוק‬
‫על דרך לשון המשנה הוא רגיל לכתוב את מלת־התואר בהא הידיעה‬
‫ואת השם בלא הא‪ :‬״חכמים הראשונים׳׳־החכמים הראשונים)במשנה ברכות‬
‫ה‪ ,‬א‪ :‬חסידים הראשונים(‪ .‬שימוש זה כבר נמצא במקרא‪ :‬יום הששי)בראשית‬
‫א‪ ,‬לא(; עבדים המתפרצים)שמואל א‪ ,‬כה‪ ,‬י(; מלאכים הבאים)ירמיה כו‪a ,‬‬
‫ועוד‪ .‬ובמשנר‪ :,‬כנסת הגדולה)אבות א‪ ,‬ב(; מים הרעים)שם יא(; שור הנמהל‬
‫)סנהדרין א‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫הוא כותב‪ :‬״ר‪,‬י ת ה שם מ ר ח ץ ‪ . . .‬ו ע ש ר ‪ ,‬מ ר ח ץ א ח ר ת או ט ח ו ן‬
‫]־רחיים! אחרת׳׳)שכנים ו‪ ,‬ח(‪ .‬הנה כבר במשנה נמצא השם ״מרחץ׳׳ בלשון‬
‫נקבה‪ :‬מרחץ שהוסקר‪ . . . ,‬מותר לרחוץ בה)שביעית ח‪ ,‬יא(‪ .‬המלה ״טחון״‬
‫נמצאת פעם אחת במקרא‪ :‬טחון נשאו)איכה ה‪ ,‬יס‪ ,‬והרמב״ם משתמש בה‬
‫בהוראת אבן רחיים‪ ,‬טחנר‪ .,‬ומאחר שבמשנה בא השם ״רחיים״ בלשון נקבה‬
‫)ביצה ב‪ ,‬ט‪ :‬הרחיים ‪ . . .‬טמאה; טהרות ז‪ ,‬ד‪ :‬פסקה הרחיים ‪. . .‬לא פסקר‪,‬‬
‫הרחיים(‪ ,‬נותן הרמב״ם גם למלה טחון)־רחיים( צורת נקבד‪8».,‬‬
‫לשם התאמת המשקל הוא מחליף לעתים גורת ע״ו בל״ר‪ ,‬או בפ״י‪:‬‬
‫״עולה וצופה ‪ 1‬־ו צ פ מ למעלה״)רוצח יא‪ ,‬יד(; ״בלא הולכה ולא הובאר‪,‬״‬
‫]־ד‪,‬באה)שחיטה ג‪,‬יא(‪ .‬כגון זה כבר יש במקרא‪ :‬ומוצאיו ומובאיו נ־ומבואיו!‬
‫)יחזקאל מג‪ ,‬יא(‪.‬י‪3‬‬
‫כמו בלשון המשנה‪ ,‬הוא משמיט את מלת הפעול ״אתי׳ ברוב המקומות‪.‬‬
‫וכמו שבמשנר‪ ,‬סיום הריבוי לשמות זכר הוא ‪-‬י ם וגם ‪-‬ין‪ ,‬כך בלשונו של‬
‫הרמב״ם משמשות שתי הצורות האלה בערבוביה‪ :‬״לפיכך צריך אדם‬
‫להרחיק נאת! עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולר‪,‬נד‪,‬יג עצמו בדברים‬
‫המברין נ־המבריאים! והמחלימים״)דעות ד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫כל הדברים שנמנו כאן וכיוצא בהם אינם באמת סטיות מחוקי הדקדוק‬
‫אלא יסודם בעובדה שהרמב״ם העריץ את לשונו של רבי יהודה הנשיא‪,‬‬
‫מסדר המשנד״ שכתב עליו בהקדמתו לפירוש המשניות‪ :‬״והיד‪ ,‬צח לשון‬
‫ומופלג מכל האדם בלשון הקודש״‪ .‬כללו של דבר‪ :‬הרמב״ם היה שליט‬
‫בלשוננו לכל הסתעפותה‪ ,‬ולפיכך אפשר ורצוי ללמוד מתוך משנתו פרק‬
‫בתורת התפתחותד‪ ,‬של שפתנו‪ .‬ואם אנו פוגשים לפעמים בדבריו מה שנראה‬
‫לנו כשגגה שיצאה מלפניו‪ ,‬אין זאת אשמתו אלא או אשמת המעתיק או אשמתנו‬
‫‪. :107‬המליץ לוקח לבבות לא רק ב ת כ ן דברץ כי אם גם בצלצולים‪ ,‬לא רק על הנ ח החושב של‬
‫שומע ‪ r‬הוא פועל כ׳א גם על אונם המתווכת בץ מוצא פי האומר ובץ לבם*‪.‬‬
‫‪ . 35‬על השמות הנמצאים בשני המינים‪ ,‬בוכרות ובנקבות‪ ,‬ראה מ‪ .‬צ‪ .‬סגל‪ ,‬דקדוק לשון‬
‫'‬ ‫המשנה‪,‬תל־אביב‪,‬תרצץ‪ ,‬עמי ‪. 88‬‬
‫‪ . 36‬כבר עמד על זה ר׳ מנה אבן נינאת בהקדמתו לספר‪.‬הרקמה*‪ .‬השווה‪?. :‬אקה נ‪-‬צאןוש‬
‫וראינה*)שה׳ש ג‪ ,‬יא(‪. :‬קנץוה כי ןשןי)‪-‬נשןי‪ ,‬בראשית מא‪ ,‬נא(‪. :‬ץו^הי אמוני* נשמ׳ב כ‪ ,‬יט( במקום‬
‫‪XXXVII‬‬ ‫‪.‬ץולוהי*‪,‬ועוד‪.‬‬
 ‫מבוא‬
‫אנו‪ ,‬משום שעל פי רוב עדיין אנו משועבדים לחוקי הדקדוק הקדומים‪ ..‬ואם‬
‫השתמש הרמב״ם במלר״לשוך גם בזכרות וגם בנקבות‪ ,‬הנה עשה ואת מהכרה‪,‬‬
‫כי לא במשנה בלבד נמצא השם הזה בזכרות‪ ,‬אלא גם במקרא כבר יש‪ :‬ולשוני‬
‫מדבק)תר‪,‬לים כב‪ ,‬טס; דבק לשון יונק)איכה ד‪ ,‬ד(‪ .‬הרי ״לשון״ בעברית‪ ,‬כמו‬
‫״ליסאך בערבית‪ ,‬הוא אחד השמות הבאים תכופות גם בזכרות וגם בנקבות‪.‬‬

‫לש ו ן ה ר מ ב ״ ם ב ט ו ר ו ב ש ל ח ן ע ר ו ך‬
‫הפוסקים שבאו אחר הרמב״ם ירשו את סגנונו במלוא היקפו‪ .‬ולא זו‬
‫אף זו‪ :‬הם העתיקו את דבריו ממש אפילו בזמן שלא הזכירו את שמו עליהם‪.‬‬
‫המעיין בטורים ובשלחן ערוך‪ ,‬שהוא בעיקר קיצור הטורים‪ ,‬רואה את עצמו‬
‫כאילו הוא חוזר ושונה את לשו; הרמב״ם ב״משנה תורה״‪ .‬דרכו של רבנו‬
‫יעקב בעל הטורים היא אמנם לר‪,‬ביא על כל צעד את לשון הרמב״ם בדבור‬
‫המתחיל ״והרמב״ם כתב״ או ״לשון הרמב״ם״‪ ,‬ברם הוא עושה זאת על פי‬
‫רוב בזמן שיש איזו דעה מתנגדת ומחלוקת הפוסקים‪ .‬אבל בכל ענין שלא‬
‫נפלה בו מחלוקת ולא נוספו בו גדרים חדשים הוא נוהג להעתיק מלה במלה‬
‫הלכות שלמות מ״משנה תורה״ בהעלם שם מחברן‪.‬‬
‫שתי החטיבות המוצגות להלן זו מול זו מכוונות להראות עד כמה היה‬
‫בעל הטורים מדייק להעתיק מלר‪ ,‬במלה את דברי הרמב״ם מבלי להזכיר‬
‫את שם אומרם‪ .‬החטיבה השמאלית כוללת שתי נוסחאות‪ :‬נוסחת ה״טור״‬
‫ונוסחת ה״שלחן ערוך״‪ .‬המלים המוקפות בחצאי־עגול הן לפי נוסחת ה״טור״;‬
‫והן חסרות‪ ,‬או מלים אחרות ממלאות את מקומן‪ ,‬ב״שלחן ערוך״‪ .‬השוואה‬
‫שטחית כבר תספיק לברר שההעתק ב״טור״ הוא מדויק יותר מזה המובא‬
‫ב״שלחן ע רו ף‪.87‬‬
‫טו ר ו ש ל חן ע ר ו ך‬ ‫מ שנ ה ת ו ר ה‬
‫יורה ד ע ה‪ ,‬סי מן רמו‪ ,‬סעיף א‪:‬‬ ‫ה ל כו ת תל מוד תור ה א ‪ ,‬ח ‪:‬‬

‫כ ל איש >מ(ישראל חייב בתלמוד תורה‪,‬‬
‫בץ עני בץ עשיר בין שלם בנופו בין ב על‬
‫יסורין בין בחור ב ץ )אם ועא( זקן גדול‪.‬‬
‫אפילו עני המחזיר ע ל הפתחים‪ ,‬אפילו ב על‬
‫אשה ובנים‪ ,‬חייב לקבוע לו ומן לתלמוד‬
‫תורה ביום ובלילה‪ ,‬שנאמר‪ :‬והגית בו יומם‬
‫ולילה‪.‬‬
‫כ ל איש מישראל חייב בתלמוד תורה‪,‬‬
‫בץ עני בץ עשיר בין שלם בגומו בץ ב על‬
‫יסורץ בין בחור בין שהיה וקן גדול שתשש‬
‫כחו‪ .‬אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה‬
‫ומחזר על הפתחים‪,‬ואםילובעלאשהובנים‪,‬‬
‫חייב לקבוע לו ומן ל תלמוד תורה ביום‬
‫ובלילה‪,‬שנאמר‪ :‬והגית בויו מ סוליל ה‪.‬‬

‫ביחס להשפעת הרמב׳ם ע ל ר׳ יוסף ק א ת מעיר ר׳ יום טוב ליפמאן העליר בהקדמת‬ ‫‪. 37‬‬
‫פירושו ״מעדני עם טוב' על מסכת ברכות‪. :‬ועל לשונו תמיד לשון הרמב׳ם'‪.‬‬
‫‪XXXVIII‬‬
 ‫לשון הרמב״ם בטור ובשלחן ערוך‬
‫טו ר ו ש ל ה ן ע ר ו ך‬ ‫מ שנה ת ו ר ה‬
‫שם‪ ,‬סעיף נ‪:‬‬ ‫שם‪ ,‬י‬
‫עד אימתי חייב ללמוד? עד עם מותו‪,‬‬ ‫עד אימתי חייב אדם ללמוד תורה? עד‬
‫שנאמר‪ :‬ופן יסורו מלבבך כ ל ימי חיי ך‪-‬‬ ‫יום מותו‪,‬שנאמר‪ :‬וסן יסורו מלכבך כ ל ימי‬
‫וכל? ‪ P‬שלא יעסוק בתורה הוא שוכח‪.‬‬ ‫חיי ך‪-‬ו כ ל זמן שלא יעסוק בלמוד הוא‬
‫שוכח‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סעיף י‪:‬‬ ‫שם ד ‪ ,‬ד ‪:‬‬

‫הרב שלמד ולא הבינו ה תל מידי ם‪-‬ל א‬
‫יכעזם עליד‪.‬ם גוירמ( ‪ ,‬אלא שונה וחוזר הדבר‬
‫)אפילס כמה פעמים עד שיבינו עומק‬
‫ההלכה‪ .‬גוכן( ולא יאמר התלמיד‪,‬הבנתי•‬
‫והוא לא הבין ‪ ,‬אלא שואל וחתר ושואל כמה‬
‫פעמים‪ .‬ואם)כעם( י כ עו ם ע ל ת ר בו גורם(‪,‬‬
‫יאמר לו; רבי‪,‬תורה היא וללמוד אני צריך‬
‫ודעתי קצרה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סעיף יא‪:‬‬
‫ולא יהא התלמיד בוש מחבירו שלמד‬
‫)מחבירת שלמדו( בפעם ראשונה או שנייה‬
‫והוא לא למד אפילו אחר כמה פעמים‪ ,‬שאם‬
‫נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ועצא לבית‬
‫המדרשוהוא לא למד כלום‪ .‬ועל כן)לפיכך(‬
‫אמרו)חכמים הראשונים(‪ :‬לא הביישן למד‬
‫ולא הקפדן מלמד‪ .‬במה דברים אמורים?‬
‫שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או‬
‫מפני דעתן שהיא קצרה‪ .‬אבל אם ניכר ל רב‬
‫שהם מתרשלץ בדברי תורה ומתרפץ עליהם‬
‫ולפיכך ל א הבינו‪-‬חייב לכעוס )לרגוז(‬
‫עליהם ולהכלימן בדברים כדי לחדדן‪ .‬ועל‬
‫)ובענץ( זה אמרו )חכמים(‪ :‬זרוק מרה‬
‫בתלמידים‪ .‬לפיכך אץ ראוי ל ר ב לנהוג‬
‫קלות ראש בפני התלמידים ולא לשחוק‬
‫בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם‪ ,‬כדי‬
‫שתהא אימתו עליהם ד ל מ ת ממנו מהרה‪.‬‬
‫הרב שלימד ולא הבינו ה תלמידי ם‪-‬לא‬
‫יכעום עליהם וירב‪ ,‬אלא חוזר ושונה הדבר‬
‫אפילו כמה סעמים עד שיבינו עומק ההלכה‪.‬‬
‫וכן לא יאמר התלמיד‪.‬הבנתי׳והוא לא הבץ‪,‬‬
‫אלא חוור ושואל אפילו כמה פעמים‪ .‬ואם‬
‫כעם עליו רבו ורגז‪ ,‬יאמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬חורה‬
‫היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה‪.‬‬
‫שם‪,‬ה‪:‬‬
‫לא יהיה התלמיד בוש מחברץ שלמת‬
‫מפעם ראשונה או שנ ‪ .T‬והוא לא למד אלא‬
‫אחר כמה פעמים‪ ,‬שאם נתבייש מדבר זה‬
‫נמצא נכנם דוצא לבית המדרש והוא אינו‬
‫למד כלום‪ .‬לפיכך אמרו חכמים הראשונים‪:‬‬
‫אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד‪ .‬במה‬
‫דברים אמורים? בזמן שלא הבינו התלמידים‬
‫הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא‬
‫קצרה‪ .‬אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלץ‬
‫בדברי חורה ומתרפץ עליהן ולפיכך לא‬
‫הבינו‪-‬חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים‬
‫בדי לחדדם‪ .‬ובענק זה אמרו חכמים‪ :‬זרוק‬
‫מרה בתלמידים‪ .‬לפיכך אץ ראוי ל ר ב‬
‫לנהוג קלות ראש לפני התלמ ‪T‬ים ולא לשחוק‬
‫בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם‪ ,‬כדי‬
‫שתהא אימתו עליהם דלמדו ממנו במהרה‪.‬‬

‫כללו של דבר‪ :‬״משנה תורה' להרמב״ם הוא הגשר המאחד את יצירתם‬

‫הספרותית של דורות התנאים והאמוראים עם זו של הפוסקים שהופיעו אחר‬
‫הרמב״ם‪ .‬הוא המפתח הפותח את שערי כל ספרותנו בת אלפי השנים לפני‬
‫כל ההוגה ‪ ,n‬בין קטן בין גדול‪ ,‬והוא המבוא לטרקלין שפתנו לכל ענפיה‪,‬‬
‫כי בו מתלכדים ומתמזגים סגנוני כל התקופות של יצירת עם ישראל‪.‬‬
‫‪XXXIX‬‬
 ‫מבוא‬
‫תקוני סגנון ו ת ו כ ן‬
‫זה לא כבר נתפרסמו על ידי ד״ר שמואל אטלס עשרים עמודים מעצם‬
‫כתב ידו של רבנו משה בן מימון‪ ««.‬עמודים אלה‪ ,‬שנמצאו בין קטעי הגניזה‬
‫הקאהירית ונתגלגלו לאוצר הספרים הבודליאני אשר באוקספורד‪ ,‬כוללים‬
‫סוף הלכות שכירות וראשית הלכות שאלה ופקדון‪ .‬בהקדמת ספרו ד״ר‬
‫אטלס כותב‪ :‬״הדפים שלפנינו מכניסים אותנו לתוך חדר עבודתו של הרמב״ם‬
‫ומגלים את המסך שעל פני דרכו ושיטתו בעבודה לכתוב ולמחוק‪ ,‬לשנות‬
‫ולתקן תקוני לשון ותוכן‪ ,‬ולהוסיף בין השיטין ובשולי הגליון‪ .‬לפעמים הוא‬
‫מתחיל את ההוספה בין השיטין וכשאין די מקום לגמרה שם הוא ממשיכה גם‬
‫בגליון החלק‪ ,‬ולפעמים הוא מוסיף בשולי הגליון הלכות שלמות‪/‬‬
‫מר משה לוצקי‪ ,‬שגילה עמודים אלה בעת שעסק בספרית אוקספורד‪,‬‬
‫נענה לבקשתי והרשני לצרף למעלה את אחד הצלומים מעצם כתב ידו של‬
‫הרמב״ם‪ .‬הצלום הנתון לעיל הוא בן שני עמודים המכילים סוף פרק אחד עשר‬
‫וראשית פרק שנים עשר מהלכות שכירות‪ .‬כדי להבליט את התקונים‬
‫והמלואים שהכניס הרמב״ם לתוך נוסחתו הראשונה של ״משנה תורה״‪ ,‬אני‬
‫מציג להלן את שתי הר‪,‬לכות הראשונות שבפרק שנים עשר כפי שהן בדפוסים‬
‫מול אותן ההלכות עצמן כפי שהן בכתב־היד‪ .‬המלים שמחק הרמב״ם תוך‬
‫כדי כתיבתו או לאחריה נתונות כאן בחצאי־עגול‪ ,‬והתקונים והמלואים‪-‬‬
‫בסוגריים מרובעים□‪.‬‬
‫״‪,‬‬ ‫בכתב־הד‪:‬‬ ‫בדפוסים‪:‬‬
‫ס ר ק ת שי עיי *‬ ‫ס ר ק ש ‪ 1‬י ם ע שר‬
‫טזשכיר )אוכל מף שהיד‪ ,‬עושה במחובר‬ ‫א‪ .‬הפועלץ שהן עושץ בדב ר שגדולו מן‬
‫לקרקע( הפועלץ שהן עושץ בדבר שגדולע‬ ‫הארץ ועדיץ לא נגמרה מלאכתו‪ ,‬בץ‬
‫מן הארץ נועדיץ ל א נגמרה מלאכתו! ‪ 1‬בץ‬ ‫בתלוש בץ במחובר‪ ,‬ויהץ מעשיהן גמירת‬
‫בתלוש בץ במחובר( מצות עשה שיניח אותם‬ ‫ה מ ל א כ ה‪ -‬ה רי על ב ע ל הבית מצוה שיניח‬
‫בעל הבית לאכול ממה שהן עושץ בו נוהוא‬ ‫אותן לאכול ממה שהן עושץ בו‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי‬
‫שיהז מעשיהן גמירת מלאכה( שג׳ כי תבוא‬ ‫תבא בכרםרעך‪,‬וגו׳‪,‬וכתוב‪ :‬כי תב אבק מ ת‬
‫בכרם רעך כי תבוא בקמת רעך מפי‬ ‫רעך ‪ ,‬ממי השמועה למדו שאץ הכתוב מדבר‬
‫השמועה למדו שאץ הכתוב מדבר אלא‬ ‫אלא בשכיר‪ .‬וכי אילו לא שכת‪ ,‬מי התיר‬
‫בשכירו בי אלו לא שכרו)היאך יהיה לו( מי‬ ‫לו שיבא בכרם רעהו‪ ,‬בקמה שלו‪ ,‬שלא‬
‫התיר לו שיכנס לרשות חבירו שלא מדעתו‬ ‫מדעתו? אלא כ ך הוא אומר‪ :‬כי תבא לרשות‬
‫אלא הרי דוא אומר כי תבוא ברשות בעלים‬ ‫בעלים ל ע בו ד ה‪ -‬ת א כ ל‪.‬‬
‫לעבודה ו א כ ל ת ‪. ..‬‬

‫‪ . 38‬קטעים מספר יד החזקה ‪ . . .‬ע־ל עם'י כתב־יד כתוב בעצם ידו של הרמב־ם ‪ . . .‬ב צ ח ף‬
‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫העתקות פוטוגרפיות ‪ . . .‬לונדץ‪ ,‬ת׳ש‪.‬‬
‫‪ . 39‬ש‪ .‬אסף‪ ,‬ברב עון‪.‬קרית ספר'‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תמוז תש׳א‪ ,‬עב׳ ‪. :152‬אמנם מתוך הטרדה‬
‫והחפזון שכח נהרמב׳ם( כנראה לתקן במקום‪,‬תשיעי׳‪,‬שנים עשר׳•‪.‬‬
‫‪XL‬‬
 ‫תקוני סגנון ותוכן‬
‫כבתכ‪: T^p‬‬ ‫בדפוסים‪:‬‬

‫)וכל פועל שאכל בשעת מלאכה אם היה‬
‫עושה במחובר לקרקע( מה בץ העושה‬
‫בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש‬
‫אוכל עד שלא )נגמרה מלאכתו ומשנגמרה‬
‫מלאכתו( ]יגמור עבודתו ומשגמר עבודתו!‬
‫אסור לו ל א ט ל והעושה במחובר אעו אוכל‬
‫אלא כשיגמור מלאכתו ‪. . .‬‬
‫ב ‪ .‬מה כץ העושה בתלוש לעושה במחובת‬
‫העושה כתלוש אוכל בדבר עד שלא‬
‫ממרה מלאכתו‪ ,‬ומשתגמר מלאכתו אסור‬
‫לו ל א טל‪ :‬והעושה במחובר‪ ,‬כגון בוצר‬
‫וקוצר ‪ ,‬אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו ‪• . .‬‬

‫תשעה תיקונים הכניס הרמב״ם לתוך שתי ההלכות האלה‪ :‬חמשה מהם‬
‫תוך כדי כתיבה‪ ,‬ויתר הארבעה הוסיף בשולי הגליון וכתב בין השורות‪ .‬תוך‬
‫כדי כתיבה כיצד? הוא התחיל לכתוב‪ :‬״השכיר אוכל מך ונמלך ומחק את‬
‫שתי המלים ״אוכל מך והמשיך‪ :‬״שהיה עושה במחובר לקרקע״‪ .‬אולם עוד‬
‫לא גמר את המשפט ודונה העביר עליו קו‪ ,‬והתחיל לכתוב מחדש‪ :‬״הפועלין‬
‫שהן עושין בדבר ‪ ®.. .‬את המלים ״ועדיין לא נגמרה מלאכתר הוסיף לאחר‬
‫זמן בצד הגליון‪ .‬״בין בתלוש בין במחובר® וכן ״והוא שיהיו מעשיהן גמירת‬
‫מלאכה® כתב בין השורות בהתאם לגירסת המשנה >בבא מציעא ז‪a ,‬‬
‫האומרת‪ :‬״העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה‪ ,‬ובתלוש מן ה ק ר ק ע‪-‬‬
‫עד שלא נגמרה מלאכתו״‪ .‬בתחילה רצה לכתוב‪ :‬״וכי אלו לא שכרו היאך‬
‫יהיה לו נרשות להכנם לרשות חבירת®‪ ,‬ברם תוך כדי כתיבתו מחק את‬
‫המלים ״היאך יהיה לו® וכתב במקומן‪ :‬״מי התיר לו®‪.‬‬
‫את הפיסקר‪ .‬השניה התחיל לנסח‪ :‬״וכל פועל שאכל בשעת מלאכה‬
‫אם היר‪ ,‬עושה במחובר לקרקע״‪ ,‬אבל מיד שינה את דעתו ומחק את עשר‬
‫המלים שהתחיל בהן ופתח את הסעיף מחדש‪ :‬״מה בין העושה בתלוש ‪ . . .‬״‬
‫בעברו אחר כך על מה שכתב‪ ,‬נמלך ומחק את המלים ״נגמרה מלאכתו‬
‫ומשנגמרה מלאכתו® ותיקן ממעל לשורה‪ :‬״יגמור עבודתו ומשגמר עבודתו״‪.‬‬
‫העמוד שלפני ״פרק תשיעי״ מתחיל במלים‪ :‬״ונוטל כל אותו היום של‬
‫התביעד‪,‬״)שכירות יא‪ . 0 ,‬המלה ״של® כתובה מתחת לשורה במקום המלים‬
‫״שלאחר זמן® המחוקות‪ .‬בסוף הלכה זו הוסיף בצד הגליון‪ :‬״וכן אם הביא‬
‫עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי ‪ ®. . .‬אחר כך הוסיף בשולי הגליון‬
‫את הסעיף‪ :‬״שכיר שבא לשבע אין מחמירין עליו ^ ‪) =..‬בדפוסים‪ :‬הלכה ט(‪.‬‬
‫הסעיף המחוק אשר בסוף העמוד כלול בדפוסים בסוף הלכה ז‪ .‬בעוד‬
‫שבכתב־ד״יד מנוסחת הלכה זו‪ :‬״ד‪,‬שוכר שלא בעדים או ששכרו בעדים‬
‫ותבעו לאחר זמנו ‪ ®. . .‬הנה בדפוסים גירסת הלכה זו היא‪ :‬״במה דברים‬
‫אמורים בששכרו בעדים ‪ . . .‬אבל אם שכרו שלא בעדים או שתבעו אחר‬
‫זמנו ‪®.. .‬‬
‫‪XLI‬‬
 ‫מבוא‬
‫מעניינות שתי המלים הערביות הנראות בסוף העמוד‪ ,‬מן הצד‪:‬‬
‫)=להוהר ביותר(‪.‬״ אי אפשר לומר בבטחה אם ווהי רשימת המעתיק‬
‫או היא של הרמב״ם עצמו‪ .‬על כל פנים נכתבה בקשר עם הצורה החיצונית‬
‫של העמוד המלא מחיקות והוספות מפה אל פה עד שקשה למעתיק להעתיקו‪.‬‬
‫ואמנם כתב הרמב״ם בתשובת שאלה לחכמי לוניל‪ ,‬שנתקשו באחת ההלכות‪,‬‬
‫ווו לשונו‪ :‬״גם זו טעות ואין על המעתיקים תלונה‪ ,‬שהספר הראשון נ־הנוסחא‬
‫הראשונמ יצאו דברים בגליונים שלא במקומם‪ ,‬וכבר הוספתי אני עתה דבר‬
‫שלא היה שם תחלה״‪«.‬‬
‫השוואה שטחית בין הדפוסים וכתב־היד כבר תספיק לר‪,‬ראות עד‬
‫כמה הרבה הרמב׳ם לתקן ולר‪.‬גיה את מפעלו הכביר גם לאחר שהשלימהו‪.‬‬
‫באחת התשובות לחכמי לוניל כתב‪ :‬״ובשעה שחברתי הספר עמדתי בדבר‬
‫זה כמה ימים‪ ,‬ו ה נ ו ס ח א ה ר א ש ו נ ה ה י ל ד ה שחברתיה תחלה‪,‬‬
‫שד‪,‬קצתיד‪ ,‬מלבי ולא העתקתיה‪ ,‬היה כתוב בה ‪ . . .‬ובעת ש ה ע ת ק ת י‬
‫ו ד ק ד ק ת י כל שמועד‪ ,‬ושמועה מן הספרים לא שמעתי ולא סמכתי על‬
‫קושיא זו״‪ «.‬הרמב״ם הכנים הרבה תיקונים לתוך ספרו ״משנה תורר^ גם‬
‫לאחר שנתפשט בעם במהירות יוצאת מן הכלל‪ .‬מכאן העובדה שלפעמים‬
‫הגרסאות מתחלפות מן הקצה אל הקצה‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא כותב לחכמי לוניל‪:‬‬
‫״ודאי כדבריכם כן הוא אמת‪ ,‬וכעיקר זה ה ע ת ק ת י ל נ ו ס ח ה ש ל י כ י‬
‫ט ע י ת י ‪ . . .‬וכור‪ ,‬גם א ת ם ת ק נ ו ה נ ו ס ח א שלכם״‪ «.‬ובר‪,‬זדמנות‬
‫‪ . 40‬השווה אטלס‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ , 25‬הערה ‪ . 100‬פרום׳ א‪ .‬ש‪ .‬יהודה כותב במכתבו אלי‪ :‬״עתה‬
‫‪,‬״‪!,‬ן‪ ,‬גכתבה בשולי הדף על פי מצות הרמב׳ם מאחד ממשמש‪T‬‬ ‫נתברר לי שמובן ההערה הוא‬
‫שמסר את כתב י ת למעתיק לעשות ממנו העתקה נקיה‪ ,‬ורצה לאמר לו שהרמב׳ם מור‪,‬יר הרבה‬
‫לשים ל ב לשינויים ולתיקונים הרבים באותו דף*‪.‬‬
‫‪ .41‬תשובות הרמב׳ם‪ ,‬הוצאת פריימן‪ ,‬עמי ‪. 306‬‬
‫‪ . 42‬שם‪ ,‬עם׳ ‪ . 146-7‬גם בפירושו ע ל המשנה הכנים הרמב׳ם תקונים לאחר שנתפשט בעם‪.‬‬
‫הוא כותב גשם‪ ,‬עמי ‪ \ :(226‬מ ה שד‪,‬ניע לידכם פירוש המשנה ומצאתם בו הסך מדברי שכתבתי בחבור‬
‫וה שהגיע אליכם הוא ה מ ה ד ו ר א ק מ א שיצאה מתחת ידינו קודם שעייננו ודקדקנו היטב‪ .‬ונמשכנו‬
‫באותו פירוש על מה שכתב ‪ . . .‬ר ב ח ם ץ נ’ע ‪ . . .‬א בל אחר שדקדקנו בדברינו ועייננו בהן נתבאר‬
‫לנו מה שכתבנו בחיבור נמשנה תורה‪ . . . :‬ודעו כי ‪ . . .‬יש במהדורא קמא וו של פירוש המשנה שהדע‬
‫לידכם מקומות רבים כיוצא מ ה בעניינים שנמשכנו ‪ . . .‬לדעת גאץ מהגאונים ואחר כ ך נתבאר לנו‬
‫הענץוראינו הדחעת ‪ * . . .‬השווה תשובות ר' אברהם ‪ p‬הרמב׳ם‪ ,‬הוצאת פריימן־גויטיץ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תרצ־ח‪,‬עמ׳ ‪, :200,106‬ו שב ח ב ו ר הוא המדוקדק ו ש ב פי ר ו ש ה מ שנ ה כבר תיקנו אבא מארי‬
‫וצ׳ל בכ תב ידו ‪ . . .‬והפי׳ הראשון הארוך מחקו כולוי‪ .‬״תקנו הספרים‪ ,‬שדבר זה חור בו ו׳ל ותיקן‬
‫הספר בידו כ ך‪ ...‬״ ביחס לפיסקה תמוהה ב ס פ ר ה מ צ ו ת לרמב־ם כותב ר׳ אברהם בנו‪. :‬ומה‬
‫שנמצא בס פ ר המצות הוא טעות של היסח דעת במרוץ הכתיבה וכבר תקנתע עכשע בנוסח זה ‪* . . .‬‬
‫)שם‪,‬עמ׳ ‪.(70-69‬‬
‫‪ . 43‬תשובות הרמב׳ם‪ ,‬הוצאת פריי ‪ , p‬עמוד ‪. 2‬‬
‫‪XU1‬‬
 ‫תקוני סגנון ותוכן‬
‫אחרת הוא כותב‪, :‬אמנם מד‪ ,‬שהבנתם במאמרינו ‪ . . .‬הוא תמה‪ ,‬ולא חשבתי‬
‫שור‪ ,‬יקשה על שום אנחח ‪ . . .‬ועם היות הדבר מבואר ה ו ס פ נ ו ב י א ו ר‬
‫בסבתכם ב ח י ב ו ר ׳ ‪« .‬‬
‫מהדורה בקרתית‪ ,‬מדעית‪ ,‬של הספר ״משנד‪ ,‬תורה׳* לצערנו עוד אינה‪,‬‬
‫וזה זמן רב שהצורך בהוצאה מתוקנת ומזוקקת על פי כתבי־יד ודפוסים ישנים‬
‫מורגש ביותר‪ .‬גוף הפנים של החיבור‪,‬משנה תורדד נשתבש בהרבה מקומות‬
‫מתוך אי־זהירותם של המעתיקים וד‪,‬מדפיסים‪ ,‬שקלקלו במקום שאמרו לתקן‪.‬‬
‫כן‪ ,‬למשל‪ ,‬״תקנר את המלה ״שם׳׳ והדפיסו ״יש שום אלודד בעוד שאחרים‬
‫נקדו‪ ,‬כאמור למעלה‪ ,‬את השי״ן של ״שם' בצירה‪ .‬עוד בהיות הרמב׳ם בחיים‬
‫השיב לרבי יהונתן מלוניל שהקשה על דבריו‪, :‬אם יש בספר נמשנה תורד‪[,‬‬
‫שד‪,‬ניע אליכם דבר שסותר זה‪ ,‬כמושכתבתם‪ ,‬ו ד א י ט ע ו ת ס ו פ ר ה י א ;‬
‫ת ק נ ו ה ס פ ר ‪ ,‬ויהיר‪ ,‬שכרכם כפול מן השמים״‪.‬״ ובתשובת שאלר‪ ,‬אחרת‪:‬‬
‫‪,‬לא עלי תלונתכם ‪ . . .‬אבל על הסופר״‪.‬״‬

‫הגהת פ סו קי ם ה מו ב אי ם שלא כ צ ו ר ת ם‬
‫יש שהרמב׳ם סומך על זכרונו הגאוני ומביא פסוק מן המקרא בצורה‬
‫שאינה מתאימה עם המקור‪ .‬במקרה שכזה הגד‪,‬תי על פי המקור‪ .‬ואלו הם‬
‫הפסוקים שהגד‪,‬תי לפי צורתם במקרא‪:‬‬
‫במקום‪,‬ולא דבר אבשלום א ת אמנון מ א ו מ ה למרע ועד טוב״‬
‫)דעות ו‪ 0 ,‬העתקתי‪ :‬״ולא דבר אבשלום ע ם אמנון למרע ועד טוב)שמ״ב‬
‫יג‪ ,‬כ □ והשמטתי את המלה ״מאומה״; ״צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו״‬
‫)תשובה ג‪ a ,‬הגהתי לפי נוסחת הכתוב)יחזקאל יג‪ ,‬יב<‪,‬פשעו״ תמורת‪,‬רשעו״;‬
‫‪ . 44‬שם‪ ,‬עם׳ ‪ . 287‬כדאי להביא באן דוגמא של אחת מד‪,‬חזרות עהרמב׳ם חזר ט ‪ .‬בדילטת‬
‫תפלץ א‪ ,‬ז הרמב׳ם מבאר את ההבדל בץ קלף ודוכסוססוס‪, :‬זה החלק שמטל השיער נקרא קלף‬
‫הה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס*‪ .‬ואולם בתשובת שאלה הוא טתב‪. :‬ודעתנו בקלף ודוכטסטוס‬
‫כדעת רביט האי זצ*ל‪,‬והוא האמת בלי ספק‪,‬והעור יחלק לשנים‪,‬אחד מהם דק‪,‬והואדוכםוםטום‪,‬‬
‫וד‪,‬אחד עב‪,‬וד‪,‬וא שיעשר‪ ,‬אותו קלף‪ ,‬ו ה ו א מ מ ו ל ה ב ש ר ; ו א ו ת ה ה ד ק ה ‪ ,‬הדוכטסטום‪ ,‬היא‬
‫אשר ה ש ע ר צ ו מ ח בה* ותשובות הרמב׳ם‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ סריי ‪ ,p‬עמי ‪ .(11‬בנידוןוה ט ת ב בעל ה״כסף‬
‫משנד‪, :'.‬יש גרסאות מחולשות בלשון רביט‪ .‬יש מרסין; זר‪ .‬החלק שממול השער נקרא קל ף הה שממול‬
‫הבשר נקרא דוכטסטוס ‪ . . .‬דש טרסץ בלשץ רביט בהפך ‪ . . .‬הו היא טסחת רביט מאץ ספק‬
‫כמבואר בתשובתו לחכמי לוניל גתשובות הרמב׳ם‪ ,‬שם‪ ,‬עם־ ‪ . . . 19-8‬ואפשר שאח־כ חזר בו וכתב‬
‫ב ט שכתוב בספרים שלט‪ ,‬שהיא כדעת רוב הסוסקיס*‪ .‬ו ק ב״בית יוסף•)יורה דעה‪ ,‬סי ‪ p‬רעא(‪:‬‬
‫‪,‬אפשר שאח׳ב חור בו ותיקן כמו שכתוב בספרים שלט‪ .‬וטסחא ט עיקר‪,‬שהיא מסכמת לדעת רוב‬
‫הטסקים*‪ .‬ע ^ קו ב ץ‪ ,‬ח' א‪ ,‬ע מ׳ ‪, 7‬הערה; שם‪,‬עם׳‪ , 14‬ה ער ה‪.‬‬
‫‪ . 45‬קובץ‪,‬ח״א‪,‬עמ׳י‪.‬‬
‫‪XL111‬‬ ‫‪ .46‬שם‪,‬עמ׳יא‪.‬‬
 ‫מבוא‬
‫״וכי ימוך אחיך ומכר מאחוותו®)שמטר‪ .‬ויובל יא‪ a ,‬תקנתי על פי המקור‬
‫)ויקרא כה‪ ,‬כרס ״כי״ במקום ״וכי=; ״כ י יגף שור איש את שור רעהו״ עוקי ממון‬
‫א‪ ,‬א( העתקתי לפי המקור)שמות כא‪ ,‬לה( ״וכי״ תמורת ״כי״; במקום ״ולבני‬
‫לוי הנר‪ ,‬נתתי א ת כל מעשר בני ישראל׳׳)מעשר א‪ ,‬א( העתקתי‪ :‬״ולבני לוי‬
‫הנה נתתי כ ל מעשר ב י ש ר א ל )במדבר יח‪ ,‬כא(; ״ור‪.‬תקדשתם וד‪.‬ייתם‬
‫קדושים ‪ . . .‬כ י ק ד ו ש אני ה׳ מקדשכם׳׳)טומאת אוכלין טו‪ ,‬י ס ‪ -‬השמטתי‬
‫את המלים ״כי קדוש׳׳ שאינן במקור המקראי)ויקרא כ‪ ,‬דח(‪:‬״ ״ו כי י כ ה‬
‫איש את רעהו באבן או באגרוף׳׳)חובל ומזיק א‪ ,‬ה(‪-‬במקום ״וכי יכה?‬
‫העתקתי ״והכה״‪ ,‬כמו שכתוב בתורה)שמות כא‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫כמו כן ראיתי חובה לעצמי להשמיט מגוף הפנים כל ״וגומר״ מיותרת‪.‬‬
‫והרי דוגמא‪ :‬״שנאמר וכי ישאל איש מעם רעהו וגו׳ ונשבר או מת בעליו אין‬
‫עמושלם ישלם״)שאלר‪,‬ופקדון א‪ ,‬א(‪ .‬מלת״וגו" מיותרת כאן‪ ,‬שהרי הרמב״ם‬
‫מביא את הפסוק בשלימותו כמות שהוא במקור )שמות כב‪ ,‬יס‪ ,‬ולפיכך‬
‫השמטתיה‪ «.‬דומה לזה‪ :‬״שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית‪ ,‬וגומר‪ ,‬ואינם‬
‫מכירים לדבר יהודית׳׳)תפלה א‪ ,‬ד<‪ .‬גם מן ציטאטה מקראית זאת הסירותי‬
‫את מלת ״וגומר* הואיל והרמב׳׳ם מביא את הפסוק במלואו)נחמיה יג‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫״ואיןהגדולר‪ .‬והכבוד אלא לשמוח לפני ה׳ שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר‬
‫לפני ה׳ וכולי׳׳)לולב ח‪ ,‬טו(‪ .‬בשמ״ב ו‪ ,‬טו כתוב‪ :‬״ותרא נמיכל! את המלך‬
‫דוד מפזו ‪ . . .‬ותבז לו בלבה״‪ .‬לכן העתקתי״המלך״ במקום ״ור‪,‬מלך״ור‪,‬שמטתי‬
‫״וכולי׳׳ הנעדרת בכתבי־ר‪,‬יד‪ .‬אגב‪ :‬בכל פעם ששני פסוקים מובאים כאחד‬
‫והרמב״ם מקשר רישא לסיפא בהשמיטו את המלים שבאמצע‪ ,‬רמזתי על‬
‫ההשמטה בשלש נקודות‪.‬‬

‫ע ל פי כ ת ב י ־ י ד ו ה ו צ א ו ת ע ת י ק ו ת‬
‫פרופ׳ אלכסנדר מרכס הואיל בטובו להמציא לי כתבי־יד שונים‬
‫הנמצאים בספרית בית מדרש הרבנים בניריורק‪ .‬השתמשתי באלה וכן גם‬
‫בהוצאות רומא‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬קושטא ואמשטרדם לצורך הכשרת המהדורה‬
‫המקוצרת שלפנינו‪ .‬נוסף על זה השתמשתי בספר ״שינויי נוסחאות וגרסאות‬
‫לספר משנה תורה על פי כתב יד ישן נושן״)פרנקפורט‪ ,‬תר״ג( וב״ספר המדע‬
‫על פי כתב יד בגנזי אוכספורד׳׳)הוצאת חיימסון‪ ,‬ניריורק‪ .(1937 ,‬שיטת‬
‫העריכה שהתוויתי לי תתברר מתוך כל הרשום להלן בגוגע לטעיות‬
‫‪ . 47‬לפי כיי תימן הרמב׳ם מביא כאן פסוק אתר‪ :‬והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני‬
‫)ויקרא יא‪ ,‬מ ס‪ .‬א ב ל גם בכיי אץ ציטאטה זו לפי הנוסח המקראי העת ושתי המלים האחרונות בכ׳י‬
‫הן‪,‬אני ה׳י‪ .‬ראה נייהומק‪ ,‬תורה אור להרמב־ם‪ ,‬בלטימור‪ ,‬תשיב‪ ,‬עמ׳ עה‪ ,‬עט‪ ,‬פג‪ ,‬פז‪.‬‬
‫‪ . 48‬השווה אטלס‪ ,‬קטעים ‪ . . .‬עם׳ ‪ , 43‬הערה ‪5‬־א‪.‬‬
‫‪XLIV‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫המעתיקים והמדפיסים שגרמו לפעמים לפלפולים רחוקים ולביאורים‬
‫דהוקים״‬
‫במקרה של חלופי־גירסא בחרתי בנוסחא שמצאתי ברוב כתבי־היד‬
‫הישנים ושנראתר‪ ,‬לי לנכונה ביותר‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬סמכתי על שלשה כתבי־יד‬
‫והעתקתי‪ :‬״דעות הרבה ‪ . . .‬וזו משונר‪ ,‬מזו ורחוקר‪ ,‬מ מ נ ה ביותר׳׳)דעות א‪,‬‬
‫א( ולא העתקתי ״ממנר אף על פי שמלה זו מצויה ברוב הספרים‪ ,‬מאחר שהיא‬
‫בניגוד לאחד מחוקי הדקדוק)זכרות במקום נקבות(‪ .‬על פיהם כמו גם על פי‬
‫הוצאת חיימסון העתקתי; ״אין שואלין את הרב כשיכנס ל ב י ת המדרש ‪. . .‬‬
‫ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שישב וינוח׳׳)תלמוד תורה ד‪ ,‬ו<‪ .‬בדפוסים‬
‫יש‪ :‬״למדרש׳׳ במקום ״לבית המדרש׳׳; ״שתתישב״ במקום ״שישב׳׳‪ .‬אפשר לומר‬
‫בבטחה כי אחד המעתיקים טעה וכתב ״שיתישב׳׳ במקום ״שישב׳׳ מפני‬
‫שבשורה קודמת יש ״עד שתתישב דעתו עליו״‪.‬‬
‫בקצת ספרים יש ״תקפו צרות״)הקדמדס בעוד שאחרים גורסים ״תכפו‬
‫צרות׳׳‪ .‬ביכרתי את המלה ״תכפר להיותה קרובה במשמעותה למלה‬
‫״מתחדשות׳׳ שהרמב״ם משתמש בה שם‪ .‬רוב הספרים שהשתמשתי בהם‬
‫גורסים‪ :‬״ויש ‪1‬אדם[ שהוא לב טהור׳׳)דעות א‪ ,‬א( בעוד שבאחרים הגירסא‬
‫היא ״טהור גוף״ תמורת ״לב טהור"; ברם בהוצאת ויניציאה)שנת שי״א( נמצא‬
‫כתוב ״טהור לב״‪ .‬נקטתי בגירסא אחרונה זו משום שהיא המתאימה ביותר‬
‫מבחינת הדקדוק; ולא עוד‪ ,‬אלא ששימוש זד‪ ,‬נמצא במקרא)משלי כב‪ ,‬יא;‬
‫אוהב טהור לב(‪.‬‬
‫בכתבי־ד‪,‬יד ובדפוסים יש‪ :‬״לא יהא אדם בעל שחוק והתל ות ״ )דע ות‬
‫ב‪ . 0 ,‬ומפני שאין בעברית מלה ״התלות׳׳ אלא ״מהתלות׳׳)י שעיה ל‪ ,‬י(‪,‬‬
‫הוספתי אות אחת בסוגריים וכתבתי ״]מ[התלות״‪ .‬אגב‪ :‬לפעמים רחוקות‬
‫הוספתי״נאתו״ כדי להסיר כל אפשרות של הבנד‪ ,‬מוטעית והעתקתי‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬
‫״לא ירצה נאת[ חברו בשעת כעסר)דעות ה‪ ,‬ז(‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬כך באמת שנוי‬
‫במשנר‪) ,‬אבות ד‪ ,‬יח(‪ :‬״אל תרצה את חברך בשעת כעסו״‪.‬‬
‫במהדורות השכיחות יש‪ :‬״והאוכל ש ו ר עניים ויתומים ואלמנות ‪ . . .‬כדי‬
‫שידע שור זר‪,‬שלמיהוא׳׳)תשובר‪,‬ד‪ . 0 ,‬עלזהמעירהראב״ד‪:‬״דומר‪,‬שד‪,‬וא‬
‫נר‪,‬רמב״ט שוגר‪, ,‬שור׳ ברי״ש ואינו אלא ‪,‬שוד׳ בדל״ת״‪ .‬וכותב בעל ה״כסף‬
‫בקשר עם גירטא משובשת ב״משנה תורה' גמלת ‪.‬הטמאד‪ •,‬תמורת ‪.‬הטהורד‪ (•,‬כותב‬ ‫‪. 49‬‬
‫הרדב׳ו)ללשונות הרמב׳ם‪ ,‬םי ‪ p‬נד<‪. :‬דגירסא זו אי אפשר לישבה ומעולם לא כתבה הרב‪ ,‬ולא‬
‫תשמע להנך דעיילי סילא בקופא דמתטא להעמיד גירסא וו‪ ,‬כי צללו במים אדירים והעלו הרם‬
‫ביד ם‪ ,‬אל א טעות סופר היא*‪ .‬השווה ספר המצות‪ ,‬הוצאת ד׳ר היים העליר‪ ,‬עם׳ ‪ 4‬ואילך; סישמן‪,‬‬
‫רבנו משה בן מימץ‪ ,‬ח׳א‪ ,‬עם׳ סד‪-‬םו; ולוטניק‪,‬מחברות מד קדם‪,‬יוד‪,‬ניסבורג‪ ,‬תש־ב‪,‬עמוד ד; מנחם‬
‫כשר‪ ,‬הרמב׳ם והמכילתא דרשב״י‪ ,‬נ ‪ r r‬רק‪ ,‬תש־נ‪ ,‬עם׳ לו‪.‬‬
‫‪XLV‬‬
 ‫מבוא‬
‫משנה״‪. :‬ואני אומר שאין הכרע לגירסא זו יותר מוו‪ ,‬ועוד שאפשר שגם רבינו‬
‫גורם ‪,‬שוד׳ בדל״ת‪ ,‬והיינו נכסי יתומים‪ ,‬דלישנא דקרא נקט משוד עניים‬
‫נתהלים יב‪n ,‬״‪ .‬ומגיב על כך בעל ה״מגדל עוז״‪. :‬ואני אומר שבדקתי כתיבת‬
‫יד ר'מ ז״ל ונמצא בדל״ת‪ /‬ואמנם מצאתי‪.‬שוד' בארבעה כתבי־יד ובדפוס‬
‫הראשון )‪ .(1480‬ולא עוד‪ ,‬אלא שבכתבי־היד כתובה המלה‪ .‬שד' בלא ואו‪.‬‬
‫על יסוד כל האמור העתקתי‪.‬שד״‪.‬‬
‫תלמוד תורה א‪ ,‬א‪ :‬״נשים ועבדים ו ק ט נ י ם פטורים מתלמוד תורה‬
‫אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה״‪ .‬בכתבי־היד‪ ,‬ב״מגדל עוז״ ובהוצאת חייט־‬
‫סון חסרה כאן המלה‪.‬וקטנים״‪ .‬על כן הקפתי אותה בחצאי עגול‪.‬‬
‫שם‪,‬ו‪ :‬״מאימתי אביו ח י י ב ללמדו תורה״‪ .‬הגירסא בכתבי־היד היא‪:‬‬
‫‪.‬מאימתי מ ת ח י ל אביו ללמדו תורה״‪ .‬וכן היא גם גירסת הטור)יורה דעה‪,‬‬
‫סי' רמדס‪.‬‬
‫לפעמים שינו המדפיסים לפי אומד דעתם מלה אחת במלה אחרת‬
‫הדומה לה בצורתה או בהוראתה‪:‬‬
‫‪.‬לא ימכור ‪ . . .‬בשר נבלה ב מ ק ו ם נבכ״י‪ :‬בכלל[ בשר שחוטה' )דעות‬
‫ב‪ ,‬ו<‪. .‬וההיכל של א ב נ י ם ‪1‬בכ״י‪ :‬של בנין[' )עבודה זרה א‪ ,‬ב(‪ .‬בהוצאת‬
‫וילנה תר״ם‪.‬תקנו' את המלה‪.‬יפשטו״ ונתנו במקומה‪.‬יפשעו״‪. :‬ואסור‪1‬בשר‬
‫עוף בחלב[ באכילה מדברי סופרים כדי שלא י פ ש ע ו ‪1‬בכ״י ובשאר‬
‫הדפוסים‪ :‬יפשטת העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה' )מאכלות‬
‫אסורות ט‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫קריאת שמע ב‪ ,‬י‪. :‬קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מב ינה״ ‪.‬‬
‫בכתבי־היד ובדפוס קושטא הגירסא היא‪. :‬בכל לשון שיהיה מ כ י ר ה'‪ 1‬אין‬
‫ספק שהגירסא הזאת היא הנכונה‪ ,‬כי הרמב״ם משתמש תמיד בפעל‪.‬הכיר״‬
‫במובן ידיעה בלשון מן הלשונות על פי הכתוב‪ :‬ואינם מכירים לדבר יהודית‬
‫‪),‬נחמיה ינ‪ ,‬כד<‪ .‬הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬כותב‪. :‬שיכירו לשון הגט')גרושין א‪ ,‬כס;‪.‬בכל‬
‫'לשון שהוא מכיר )שבועות יא‪ ,‬יד<;״אף על פי שאינו מכיר ניונית[' )מגילה‬
‫וחנוכה ב‪. ; 0 ,‬המכיר אותה הלשון' )שם‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫וכיה ומתנה ג‪ ,‬ח‪. :‬וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו ד מ י'; ובכתבי־‬
‫היד‪ . :‬ה ר י זה כאומר מעכשיו'‪ .‬ולפי שהרמב״ם נוהג תמיד לתרגם ביטויים‬
‫תלמודיים מארמית לעברית)מעין‪. :‬לתקן שליחותי שדרתיך ולא ל עוו ת'‪-‬‬
‫שלוחץ ושותפין א‪ , a ,‬הרי אין כל פקפוק בדבר שהגירסא הנכונה היא‬
‫הנמצאת בכתבי־היד‪.‬‬
‫המדפיסים הוסיפו וגרעו מלים ונתחלפו להם אותיות באותיות אחרות‪:‬‬
‫ספר תורה ח‪ ,‬ב‪. :‬פרשה סתומה ‪ . . .‬אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח‬
‫‪XLVI‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫כשיעור נתשע אותיות[ ומתחיל ל כ ת ו ב בסוף השיטה ת ב ה א ח ת מתחלת‬
‫הפרשה שהיא סתומה״‪ .‬בכתבי־היד ובדפוס קושטא הגירסא היא‪ :‬״ומתחיל‬
‫בסוף השיטה מתחלת הפרשה״‪ .‬ואמנם מצד הדין העיקר הוא כאן ריוח‬
‫כשיעור תשע אותיות באמצע השיטה ולא תבה אחת בסופה‪ .‬כנראה‪,‬‬
‫נשתרבבו לכאן מלים אלו ממה שכתוב להלן‪ :‬״ואם לא נשאר מן השיטה‬
‫כדי לר״ניח הריוח כשיעור ו ל כ ת ו ב בסוף השיטה ת ב ה אח ת!כלומר‪,‬‬
‫לכל הפחות תבה אחת[ יניח הכל פנוי״‪ .‬את שלש המלים שאינן בכתבי־היד‬
‫הדפסתי בתוך חצאיעגול)(‪.‬‬
‫קדוש החודש ו‪,‬ב‪ :‬״לפי שמניין והיש בו חצי ורביע ו ש מין!בדפו סי ם‪:‬‬
‫ושמינית! ושליש ושתות ו תש י ע !בדפוסים ותשע[״‪ .‬מאחר שמלת ״תשע״‬
‫אינה מספר חלקי אלא מספר יסודי‪ ,‬ברור שאין מקומה בין המספרים‬
‫החלקיים המנויים כאן‪ .‬הגירסא הנכונה היא איפוא בכתבי־היד‪ :‬ת ש י ע‬
‫)במשקל שליש‪ ,‬ר ב י ע ‪ ,‬שמין(‪ .‬אגב‪ ,‬המלה הערבית״תסיע״משמעותר‪,‬‬
‫החלק התשיעי‪ .‬המדפיסים האחרונים שינו ״שמיך ל״שמינית׳׳ בלשון נקבה‪.‬‬
‫)השווה ״שמיך בירושלמי קדושין א‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מקואות יא‪ ,‬יב‪ :‬״ואינן מדברים שדעתו של אדם מ כ ר ע ת ו ! ב כ ת ״ י‬
‫כיון‬ ‫תימן‪ :‬מכרעת אותן[ ‪ . . .‬כיון ש ט ב ל ‪ -‬ט ה ו ר !בכ״י‪ :‬טהר!‬
‫שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות ‪ . . .‬טהור׳׳)בכ״י ודפוסים ישנים‪:‬‬
‫ט ה ס ^ השווה המשנה בטהרות ה‪ ,‬ג‪ .‬בלי ספק המלה ״מכרעתוז היא במקום‬
‫״מכרעתך‪.‬‬
‫גולה ואבדה יד‪ ,‬יב‪ :‬״שאם יבוא תלמיד חכם ויאמר אף על פי ש א י נ ו‬
‫יכול ליתן בכלי כז ה סימן יש לו בו טביעות עין חייב להראותו לו׳׳ במקום‪:‬‬
‫״אף על פי ש א י נ י יכול ליתן בכלי הז ה סימן יש לי בו טביעות עיך‪.‬‬
‫רוצח ושמירת נפש ב‪ ,‬יד‪ :‬״שלא נ ת נ ה רשות לר‪,‬כותו׳י במקום ״שלא‬
‫נ ת נ ה תו רה״‪.‬‬
‫טוען ונטען ח‪ ,‬ט‪ :‬״כגון כ ל י נחושת הטוח בזהב ששוכרין אותו לכלה‬
‫להתקשטבו״‪ .‬במקום כ ל י הגירסאבכתבי־הידהיא חל י ־תכש יט ‪.‬‬
‫ממרים ו‪ ,‬ז‪ :‬״אפילו נטלו!האב או האם! כיס של זהב שלו והשליכו‬
‫!בכ״י‪ :‬וד״שליכוהו! בפניו לים‪ ,‬לא יכלימם ולא י צ ע ר !בכ״י‪ :‬י צ ע ק [‬
‫בפניהם ולא יכעס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב ו י ש ת ו לף‪.‬‬
‫סנהדרין א‪ ,‬ג‪ :‬״הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן ‪. . .‬‬
‫ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש ויושב מימינו והוא הנקרא אב בית דין‪,‬‬
‫ושאר השבעים יושבין ל פ נ י ו כ פ י ש נ י ה ם ו כ פ י מ ע ל ת ם * ‪ . .‬כדי‬
‫שיהיה הנשיא עם אב בית דין מאין את כולן״‪ .‬בכתבי־היד הגירסא היא‪:‬‬
‫‪XLVII‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫מבוא‬
‫״יושבין ל פ נ י ש נ י ה ם ‪ 1‬כלומר‪ ,‬לפני ראש הסנהדרין ומשנהו[ כ פ י‬
‫מעלתם"‪ .‬ר׳ יוסף קארו לא ראה את הגירסא הנכונה ולפיכך התקשה‪ :‬״ואיכא‬
‫למידק בדברי רבינו שכתב ‪,‬יושבנין[ לפניו כפי שניהם וכפי מעלתם׳ ואחר‬
‫כך כתב ‪,‬כל הגדול ממנו‪1‬צ״ל מחברו[ בחכמה׳ ‪ -‬פתח בשנים וסיים בחכמה״‬
‫)כסףמשנרס‪.‬‬
‫שםיב‪,‬ג; *וכיצד מאיימין על ע ס ק י נפשות? אומרין להן־ ‪ . .‬ה ו ו‬
‫יודעים ‪ « . . .‬במקום ע ס ק י נפשותהגירסא בכתבי־היד היא ע ד י נפשות‪.‬‬
‫הנה מלבד שהמשך הענין כשהוא לעצמו מעיד על נכונותה של הגירסא בכ״י‪,‬‬
‫הרי המשנה)סנהדרין ד‪ ,‬ה< גורסת‪* :‬כיצד מאיימין ‪ . . .‬על עי די נפשות״‪.‬‬
‫סנהדרין ג‪ ,‬י‪* :‬לא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם א ת העם‬
‫והזקנים ופוצרים בהן"‪ .‬הקורא לתומו ישאל‪ :‬מי הכביד א ת העם והזקנים‬
‫ומי הפציר בהם בחכמים? אולם מתוך שהרמב״ם כותב במקום אחר)גזלה‬
‫ואבדה א‪ ,‬ט(‪. :‬הכביד עליו ‪ . . .‬והפציר בו" נמצאנו למדים ש״הכביד״‬
‫ו״הפציר" הם אצלו פעלים נרדפים‪ .‬מכאן שהגירסא בכתבי־היד היא הנכונה‪:‬‬
‫‪.‬עד שמכבידין עליהם העם והזקנים ופוצרים בהן'‪ ,‬כלומר‪ ,‬העם והזקנים‬
‫מכבידים ופוצרים בחכמים להתמנות לדיינים‪.‬‬
‫ממרים ז‪ ,‬ב‪. :‬זבן סורר ומורת אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו‬
‫ויקנה בשר בזול ויין בזול ‪ . . .‬ויאכל הבשר חי ואינו חי‪ ,‬מבושל ואינו מבושל‪,‬‬
‫כדרך שהגנבים אוכלים‪ ,‬וישתה היין מ ז ו ג כ ד ר ך ש ר ‪ ,‬ג ר ג ר נ י ם ש ו ת י ם ״ ‪.‬‬
‫הגירסא הנכונה היא בכתבי־היד‪. :‬וישתה היין מ ז ו ג ו א י נ ו מזוג״‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫יין חי ומשכר שלא מזגו בו מים במדד‪ .‬מספיקה‪ .‬מקורה של הלכה זו היא‬
‫בגמרא)סנד‪.‬דריןע‪,‬א(‪* :‬אמר רבינא‪ :‬יין חי‪ -‬מזיגול א מזיג;ב שר חי‪-‬ב שיל‬
‫ולא כשיל״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא בשלו אותו כל צרכו‪ .‬שתי המלים ״ואינו מזוג״ חסרות‬
‫בכל הדפוסים‪.‬‬
‫הלכות מלכים יב‪ ,‬ב‪* :‬יעמוד נביא ל י ש ר ישראל ו ל ה כ י ן לבם׳׳‬
‫במקום‪.‬יעמוד נביא ל י ש ר א ל ל ה כ י ן לבם״‪ .‬טעות זו מקורר‪ .‬בעובדה‬
‫שבכתבי־היד ובדפוסים הישנים נמצאת לרוב תבת‪.‬ישראל׳׳ בכתיב מקוצר‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬כי מי־שהוא כתב ממעל למלה המקוצרת את הכתיב המלא‬
‫בישראל״( כדי שלא יבוא אחר ויטעה ויקרא‪.‬לישר׳׳ במובן ל ה י ש י ר‪ .‬ברם‬
‫אחד מן המעתיקים כרך את שתי המלים יחד והעתיק ‪ .‬ל י ש ר י ש ר א ל‬
‫ו ל ה כ י ן לבם"‪ .‬מעתיק אחד רצה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לצאת ידי חובתו לכל הדעות‬
‫ולפיכך העתיק‪. :‬יעמוד לישראל לישר ישראל״‪.‬‬
‫הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ב‪. :‬וכיון שארכו הימים נש ת כ ח השם הנכבד‬
‫והנורא מפי כל היקום ומדעתם־׳‪ .‬הגירסא הנכונה היא בכתבי־היד‪. :‬נשתקעז‬
‫‪,‬‬ ‫‪XLVIII‬‬
 ‫על פי כתבי יד והוצאות עתיקות‬
‫במקום ״נשתכח‪ /‬שכן הביטוי ״נשתקע שם פלוני׳׳ נמצא בתלמוד‪ :‬״עד>‪ 8‬לא‬
‫נ ש ת ק ע שם ב ע ל י ה ‪ . .‬״ מ ש נ ש ת ק ע שם בעלידר)ערכין ו‪ ,‬ב‪ -‬עיין‬
‫רש״י(; ״עד ש י ש ת ק ע ש ם ע״א ממנו״)קדושין עה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תשובה ג‪ ,‬ז‪ :‬״והאומר שיש שם רבון אחד א ב ל ‪1‬בכ״י‪ :‬אלא! שהוא‬
‫ג ו ף ו כ ן העובד כ ו כ ב או מ ז ל ו ז ו ל ת ו נבכ״י‪ :‬העובד אלוהזולתו!‬
‫כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים״‪ .‬קרוב לוודאי שהמדפיסים שינו‬
‫כאן את לשון הרמב״ם הרומזת על אמונת השילוש‪.‬‬
‫שם י‪ ,‬ה‪ :‬״מגלים להם!לקטנים! רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין‬
‫זה בוחת עד שישיגוהו וידעוהו ו י ע ב ד ו ה ו !בכ״י; ויעבדו! מאהבה״‪ .‬לפי‬
‫הדפוסים מוסבות המלים ״ישיגוהו וידעוהר על ה'‪ ,‬ברם פירוש הדברים כך‬
‫הוא‪ :‬מרגילין את הקטנים לענין זד‪ ,‬לאט לאט עד שישיגו וידעו אותו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫את הענין או הרז‪ ,‬ואז יעבדו את ה׳ מאהבה‪ .‬ואמנם למעלה בענין)י‪,‬לכה י(‬
‫כותב הרמב״ם בזו הלשון‪ :‬״שמחנכין אותן לעבוד מיראה ע ד ש ת ר ב ה‬
‫ד ע תן ו י ע ב ד ו מאהבה״‪.‬‬
‫תפלה יא‪ ,‬ה‪ :‬״ובערי אדום יושבין ב ה ‪1‬בכ״י‪ :‬שם! על הכסאות״‪.‬‬
‫לולב ח‪ ,‬יג‪ :‬״ד‪,‬חליל מכה ומנגנין בכנור ‪. . .‬ו כ ל אחד ואחד בכלי‬
‫השיר שהוא יודע לנגן ביד"‪ .‬בכתבי־היד ובהוצאות הראשונות‪ :‬״בכלי שיר‬
‫שהוא יודע לנגן בו״‪.‬‬
‫מכירה ז‪ ,‬ב‪ :‬״וכיצד מקבל!כלומר‪ ,‬הלוקח או המוכר! ‪,‬מי שפרע׳ ן‬
‫אוררין אותו!כלומר‪ ,‬את הלוקח או את המוכר! ‪ . . .‬ואחר כך י ח ז י ר‬
‫הדמים״‪ .‬הגירסא בכתבי־ד‪,‬יד היא הנכונד‪ :,‬״ יח זר ו הדמים״‪ ,‬היינו‪ ,‬בטל‬
‫המקח‪ .‬השווה מעשר שני פרק א‪ ,‬משנה ה־ו‪ :‬״ד‪,‬לוקח פירות שוגג‪ ,‬י ח ז ר ו‬
‫דמים למקומן ‪ . . .‬הלוקח בהמה שוגג‪ ,‬י ח ז ר ו דמיה למקומן״‪.‬‬
‫שם יד‪ ,‬יח‪ :‬״והרי הוא אומר בהוניית דברים ‪,‬ויראת מאלד‪.‬יך׳ לפי‬
‫שהדבר מסור ללב; הא ל מ ד ת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו‪,‬ויראת‬
‫מאלהיך״‪ .‬המלר‪ ,‬״למדת״ נעדרת בכתבי־היד‪ ,‬ובצדק‪ ,‬כי הרמב״ם משתמש‬
‫כאן במלת ״הא״ בהוראת ״הלא״‪ .‬שימוש דומה לזה אנו פוגשים במתנות עניים‬
‫י‪ ,‬ב‪ :‬״ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן? ‪ . . .‬ה א אין עיניהן תלויות אלא‬
‫לאחיהן״‪ .‬הביטוי'״ד‪,‬א למדת״ במובן ״נמצאת ל מ ד אינו בא אלא לד‪,‬סיק‬
‫מסקנא ולהכליל את הענין שנתברר קודם בראיות והוכחות‪ .‬בגוף הפנים‬
‫שלפנינו מוקפת על כן המלה ״למדת״ בחצאי עגול‪.‬‬
‫סנהדרין א‪ ,‬י‪ :‬״ולמה אין מ ע מי ד ין םנד‪,‬דרין אלא בעיר שיש בד‪,‬‬
‫מאה ועשרים״‪ .‬המלה ״מעמידין״ נעדרת בדפוסים‪.‬‬
‫שכנים ו‪ ,‬ח‪ :‬״אבל גר ממדינר‪ ,‬אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של‬
‫‪XUX‬‬
 ‫מבוא‬
‫זה או מ ר ח ץ של ו ה‪-‬י ש להן למנעו‪ /‬בכתבי־היד‪ :‬״או מרחץ ב צ ד‬
‫מ ר ח ץ שלזה‪/‬‬
‫שם יא‪ :‬״אחד מבני מבוי ‪ . . .‬שבקש להעשות רופא אומן או גרדי או‬
‫מלמד תינוקות״; ובכתבי־היד‪ :‬״רופא או אומן‪ /‬סוף הלכה זו מוכיח על‬
‫תחלתה‪ :‬״לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ‪ . . .‬ולא למלמד‬
‫תינוקות׳*)בדפוסים‪ :‬ללומדי תינוקות(‪ .‬הוי אומר‪ :‬הרמב״ם מונה כאן רופא‬
‫לחוד ואומן לחוד‪.‬‬
‫מלוה ולוה טו‪ ,‬ב‪ :‬״יש נוסחאות ‪ . . .‬שכתוב בהן ‪ . . .‬וטעות ס פ ר י ם‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬היא'*‪ .‬הגירסאבכתבי־הידהיא‪ :‬״וטעות ס ו פ ר י ם היא״‪.‬‬
‫נחלות א‪ ,‬א‪ :‬״והזכרים קודמין לנקבות בכל מקום״; כך היא הגירסא‬
‫בכתבי־היד ובהוצאות הישנות‪ .‬אולם בדפוסים הרגילים מתחילות שתי‬
‫המלים ״בכל מקום׳* הלכה שניה‪ .‬השווה מגיד משנה‪ :‬״ומה שכתב רבינו‬
‫‪,‬והוכרים קודמין לנקבות בכל מקום׳ הוא מחלוקת תנאים בגמרא״‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ג‪ :‬״לא נמצא לה)!( זרע בת חוור)!( הירושה לאביו״‪ .‬לגירסא זו‬
‫אשר בדפוסים אין מובן‪ .‬בכתבי־היד יש במקומה‪ :‬״לא נמצא לו זרע בת‬
‫חוזרת הירושה לאביו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם אין לו צאצאים מבתו‪ ,‬מעין ״לא נמצא לו‬
‫זרע בן״• האמור בענין שם‪ .‬הרמב״ם מסיים הלכה זו‪ :‬״לפיכך אין לך אדם‬
‫מישראל שאין לו יורשין״)בכ״י‪ :‬״יורש״(‪ .‬המעתיקים נהגו לציין את הסוף של‬
‫כל הלכה על ידי שהציגו מרכאות כפולות ממעל לאות האחרונה‪ .‬מי־שהוא‬
‫חשב איפוא שהמרכאות ממעל לשי״ן של ״יורש״ רומזות על קיצור המלה‬
‫״יורשין״‪.‬‬
‫רוצח ב‪ ,‬א‪ :‬״כל הד‪,‬ורג חברו בידו‪ ,‬כגון שהכהו בסיף או באבן הממיתה‬
‫א ו ת ו או שחנקו עד שמת ‪ . . .‬הרי זה נהרג בבית דין״‪ .‬המלה ״אותו״ חסרה‬
‫בכל המהדורות המתהלכות‪ .‬אולם גוף הענין מעיד שהנכון כגירסת כתבי־‬
‫היד‪ ,‬היינו‪ ,‬בסיף או באבן שהמיתה אותו‪ .‬הוא אינו חייב מיתת בית דין אלא‬
‫אם כן הכה אותו בסיף או באבן עד שמת ״או שחנקו עד שמת״‪.‬‬
‫שכירות יא‪ ,‬ה‪ :‬״אפילו היה ה ש כ י ר קטן‪ ,‬השכיר נשבע ונוטל״‪ .‬וכתב‬
‫הראב״ד‪ ,‬שהיתר‪ ,‬לו הנוסחא המצויה בספרינו‪ :‬״אין הדעת מסכמת לזה‬
‫שנמסור שמעה לקטן״‪ .‬אולם לפי שלשה כתבי־יד הגירסא היא‪ :‬״אפילו היה‬
‫ה ש ו כ ר קטן״‪ .‬שהגירסא הזאת היא הנכונה מוכח ממה שכתב הרמבים‬
‫בהלכות טוען ונטען ה‪ ,‬יא‪ :‬״קטן ‪ . . .‬שישתכר לו שכיר‪ ,‬הרי זה נשבע ונוטל‬
‫מן ה ק טן״‪“ .‬‬
‫‪ p y . 60‬טור וזים‪ ,‬סימן סט; בית יוסף‪ ,‬שם; אטלס‪ ,‬קטעים מסחר יד החזקה‪ ,‬עמוד ‪, 19‬‬
‫הערה ‪. 67‬‬
‫‪L‬‬
 ‫ע?י פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫בהרבה מקומות נתחלפו קצת אותיות הדומות זו לזו בצורתן ויש‬
‫שנכפלו באופן שנשתרשו בדפוסים שבושים פחות או יותר גסים‪ ,‬והנה קצת‬
‫‪.‬‬ ‫דוגמאות‪:‬‬
‫שמיטה ויובל ח‪ ,‬ב‪, :‬ואלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית ״ ‪.‬‬
‫העול והמורה ו ה ר ק ד ) ו ב ד פ ו ס שונצינו ‪ : 1490‬ו ה ר ק ‪ . a‬הגירסא הנכונר‪,‬‬
‫בכתבי־היד מתאימה לנוסחת המשנה)שביעית ה‪. : 0 ,‬העול והמורה ו ה ד ק ר״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬המעדר‪ .‬אגב‪ ,‬שגיאה זו כבר הוגהה בדפוס דלנה תר׳ס‪.‬‬
‫חובל ומזיק ג‪ ,‬ז‪ :‬״ואמרו חכמים הראשונים‪ ,‬שכל המלבין פני אדם כשר‬
‫מישראל ב ד ב ר י ם !בכ׳י‪ :‬ב ר ב י ם [ אין לו חלק לעולם ה ב א‪ /‬הרמב״ם‬
‫מצטט כאן את המשנה)אבות ג‪ ,‬יא(‪, :‬והמלבין פני חברו ב ר ב י ם אין לו‬
‫חלק לעולם הבא'‪.‬‬
‫שם ד‪ ,‬כ‪, :‬אף על פי ש נ ת פ ת ח נבכ׳י‪ :‬ש נ ת פ ק ח [ החרשונשתפר‪,‬‬
‫השוקה והגדיל הקטן״‪ .‬ואמנם במשנה )בבא קמא ד‪ ,‬ד< יש‪ :‬״אף על פי‬
‫ש נ ת פ ק ח ' )השווה גטין פרק ב‪ ,‬משנה ו(‪.‬‬
‫ועוד שם‪, :‬שבשער‪ ,‬שחבלו ב הן לא היו בני דעת״‪ .‬המלר‪, ,‬בר‪,‬ך כאן‬
‫היא מיותרת)בכתבי־היד היא חסררס ומקלקלת את המובן‪ ,‬כי הענין הוא‪:‬‬
‫חרש‪ ,‬שוטה וקטן‪-‬החובל בהם חייב‪ ,‬והם שחבלו פטורים‪ .‬אפילו בזמן‬
‫שיצאו מכלל חרש‪ ,‬שוטה וקטן‪.‬אינם חייבין לשלם‪,‬שבשעה שחבלו לא היז בני‬
‫דעת״‪ .‬המלה‪.‬בהן' נשתרבבה משורה קודמת שבה נמצא הביטוי‪.‬ד‪.‬חובל בהך‪.‬‬
‫מכירה ו‪ ,‬א‪. :‬המטבע אינו נקנה בקניין ואינו נעשה הוא עצמו קניין‬
‫לקנות כ ש א ר דברים׳* במקום‪,‬לקנות בו שאר דברים')לפיכתבי־ד‪,‬יד(‪.‬‬
‫שם כט‪ ,‬ה‪. :‬מי שהוא עת שוטר‪ .‬ועת שפוי ‪ . . .‬בעת שהוא שפוי כל מעשיו‬
‫קיימין ‪ . . .‬וצריכין העדים לחקור הדבר היטב שמא ב ס ו ף ש ט ו ת ו או‬
‫ב ת ח ל ת ש ט ו ת ו עשה מה שעשה״‪ .‬בכתבי־היד ובהוצאות הישנות הגירסא‬
‫היא‪ :‬״שמא ב ס ו ף ש פ י ו ת ו ו ב ת ח ל ת שטותו״‪ .‬וכן בטור ה״מ‪ ,‬סימן‬
‫רלר‪ :,‬״שמא בסוף ע ת ש פ י י ת ו ובתחלת שטותו״‪.‬‬
‫טוען ונטען א‪ ,‬ג‪. :‬ואינה נכלומר‪ ,‬שבועת היםת‪ 1‬כעין של תורה לפי‬
‫שאין ב הן נקיטת חפץ״‪ .‬במקום ‪,‬בהן״ צריך לר‪,‬יות ‪,‬בה' )כגירסת כ״ס‪.‬‬
‫הנו״ן בראש תבת‪,‬נקיטת' נכפלה בסוף תבת‪,‬בה״ הסמוכה לה‪.‬‬
‫ממרים ז‪ ,‬ב‪, :‬אכילר‪ .‬זו שהוא חייב עליה‪-‬דברי ם הרבר‪ .‬יש ב הן ו ה ן‬
‫כולן הלכה מפי הקבלה״‪ .‬הוא״ו של ‪.‬והן״ נכפלה ונעשתה לנו״ן סופית‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ובמקום‪,‬בה״ יש‪.‬בהן' בכל הדפוסים‪.‬‬
‫עבדים א‪ ,‬ז‪, :‬כל עבד עברי אסור ‪ . , ,‬לר״עבידו בדברים ב ו ו י ם‬
‫]בכ״י‪ :‬ב זו י י ט שהם מיוחדים ל ע ש ו ת נבכ״י‪ :‬לעש ית [ העבדים״‪.‬‬
‫‪U‬‬
 ‫מבוא‬
‫לפעמים קרובות נפגשות בדפוסים קבוצות מלים שלא כסדרן‪:‬‬
‫דעות ד‪ ,‬א‪ :‬״צריך להרחיק אדם עצמו״ במקום ״צריך אדם להרחיק‬
‫עצמו״‪ .‬טומאת אוכלין טו‪ ,‬יב‪ :‬״שיהיה נבדל אדם ופורש' במקום ״שיהיה‬
‫אדם נבדלופורש״‪ .‬רוצח יג‪,‬יד‪ :‬״השונא ש נ א מ ר בתורה לא מאומות העולם‬
‫הוא אלא מישראל״ במקום ״השונא ה א מ ו ר בתורה הוא מישראל לא מאומות‬
‫העולם״‪ .‬מכירה ה‪ ,‬ה‪ :‬״ואחד מהן אינו יכול לחזור בר במקום ״ואין אחד‬
‫מהן יכול לחזור בו״‪ .‬שם ז‪ ,‬ח‪ :‬״ראוי לעמוד לו בדבורר במקום ״ראוי לו‬
‫לעמוד בדבורו״‪ .‬שאלה ופקדון א‪ ,‬ה‪ :‬״ר‪,‬שואל כלי מחברו או בהמה סתם״‬
‫במקום ״ד‪,‬שואל מחברו כלי או בר‪.‬מה סתם״‪ .‬טוען ונטען א‪ ,‬א‪ :‬״ד‪,‬רי נשבע זה‬
‫מן התורד^ במקום ״הרי זה נשבע מן התורה״‪.‬‬
‫בכל הדפוסים יש‪ :‬״ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם‬
‫אדון העולם עליד״ם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוד״ג בהן מנהג חול מעל‬
‫ב ה״ גמעילר‪ ,‬ח‪ ,‬ח(‪ .‬הקורא לתומו יחשוב שהמלה האחרונה)״בה״( היא תמורת‬
‫״בהן״;« ברם בכ״י יש במקומה ״בי״י״‪ ,‬ולפיכך צ״ל‪ :‬מ ע ל ב ה׳‪.‬‬
‫כדי שלא להתפס בפח הצנזורה‪ ,‬שינו המדפיסים מלת ״תלמוד' במלה‬
‫אחרת)ראה רבינוביץ‪ ,‬דקדוקי סופרים‪ ,‬בבא בתרא קל‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ט(‪ .‬כלי‬
‫המקדשג‪,‬ז‪ :‬״ד‪,‬אכיצד? חמש ללימוד')בכתבי־רדדובדפוסיםהי שנים‪:‬‬
‫ל ת ל מ ו ס ‪ .‬לפעמים השתדלו ״להכשיר' מלת ״תלמוד' על ידי שהוסיפו‬
‫עליד״מלת״תורד‪,‬״‪ :‬״וחיי בעלי חכמה ומבקשיר‪ ,‬בלא תלמוד ת ו ר ה כמיתה‬
‫חשובין' )רוצח ז‪ ,‬א(‪ .‬בכתבי־היד ובדפוסים הישנים חסרה כאן מלת ״תורה״‪.‬‬
‫מטעם הצנזורה שינו המדפיסים את השם ״תלמוד' בשם ״גמרא״)ראה‬
‫באכר‪ ,‬אנציקלופידיה יר‪,‬ודית‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמוד ‪ .(3‬הלכתי בעקבות כתבי־ר‪.‬יד‬
‫ודפוסי ויניציאה וקושטא והעתקתי ״תלמוד' חמורת ״גמרא״‪ .‬וכן במה שנוגע‬
‫למונח ״עכו״ם״ המצוי לרוב במהדורות האחרונות במקום ״גוי״‪ ,‬״גזים״‪ ,‬״עבודה‬
‫זרה״‪ ,‬״אומות העולם' ועוד אשר בכתבי־היד ובדפוסים הראשונים‪-‬תפסתי‬
‫לשון הרמב״ם המקורית‪ .‬בקצת מהדורות‪ ,‬למשל‪ ,‬נמצא כתוב‪ :‬״שזרע הבא‬
‫מןהעכו״ם עכו״ם ‪),‬יבום וחליצה א‪ ,‬ד< במקום הגירסא הנכונה אשר בכתבי־‬
‫היד ובדפוסים הישנים‪ :‬״והבא מן הגויה גזים״; ״אפילו עכו״ם עובד עבודה‬
‫זרה' )גזלה ואבדה א‪ a ,‬במקום ״גוי עובד עבודה זרה״‪ .‬מוציאי מהדורת‬
‫וילנה )תר״ס( השמיטו כאן את המלה עכו״ם על שחשבו‪ ,‬כנראה‪ ,‬שהיא‬
‫מיותרת ולא ידעו שהיא תמורת ״גוי״‪ .‬אגב‪ ,‬הם התירו לעצמם להכניס הרבה‬
‫״תיקונים״ מדעתם ועל פי סברא‪ .‬כדי לר״מתיק את דין המוסר ממון ישראל‬
‫‪ . 51‬פרופ׳ י‪ .‬וז‪ .‬רות העתיק בספרו רלקום הדעות והפדות‪T ,‬ושלים‪ , 1938 ,‬עמוד קסס אוז‬
‫דברע אלה של הרמב׳ם והדה‪, :‬ו כל ^ ה ג בהם מנהג הול מעל ב ה ם•‪,‬‬
‫•‬ ‫‪LU‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫ליד גויים הגיהו ״יענש״ במקום ״יהרג״ ו״לענוש״ במקום ״להרוג״‪ :‬״הוחזק למסור‬
‫הרי זה יהרג ‪ . . .‬ומעשים בכל זמן בערי המערב להרוג המוסרים ‪) . .‬חובל‬
‫ומזיק ח‪,‬יא(‪ .‬קשה לדעת מדוע לא ״המתיקו״ את הר‪,‬לכה שלפני זו)שם‪ ,‬י(‪:‬‬
‫״מותר להרוג את המוסר בכל מקום ואפילו בזמן הזה ‪. . .‬וכ ל הקודם להרגו‬
‫זכ ה‪ /‬מעניינת ההערה שהעירו בצד הלכה י‪ :‬״הדינין האלה היו בזמן שבית‬
‫המקדש היה קיים ‪ . . .‬״ ״‬
‫באשמת הצנזורה נלקו בחסר רב הלכות מלכים יא‪ ,‬דד‪ .‬לפי ארבעה‬
‫כתבי־יד מביע הרמב״ם שם את דעתו על הנצרות ועל דת האסלם‪ ,‬והנה כה‬
‫דבריו‪:‬‬
‫״אף ישוע הנצרי שדימה שיהיה משיח ‪ . . .‬שכל הנביאים דברו שהמשיח‬
‫גואל לישראל ‪ . . .‬ווה גרם לאבד ישראל בחרב ‪ . . .‬וכל הדברים האלו של‬
‫ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי‪=1‬מחמד[ שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך‬
‫למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי אז אהפוך‬
‫אל עמים שפה ברורר‪ .‬לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד‪ .‬כיצד? כבר‬
‫נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים‬
‫אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים במצות‬
‫התורה‪ .‬אלו אומרין; מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ללא היו‬
‫נוהגין לדורות‪ .‬ואלו אומרין‪ :‬דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן וכבר בא‬
‫משיח וגלר‪ ,‬נסתריהם‪ .‬וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא‬
‫מיד הם כולם חוזרין ויודעין ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם‬
‫הטעום״‪“ .‬‬
‫אין ספק שהצורה ״תלמיד חכמים״ המצויה בכתבי־היד במקום ״תלמיד‬
‫חכם'' היא הנכונה‪ ,‬שד‪.‬רי סמיכות השם ״תלמידי חכמים״ בריבוי מורה על‬
‫‪Abraham A. Neuman, The Jews in Spain, Philadelphia, 1942,1, 131f: "The ,52‬‬
‫‪punishment of the informer was always severe . . , It ranged from a mere monetary‬‬
‫‪fine, . . to . . . the extreme penalty of death. In these rigorous measures, the aljamas‬‬
‫‪ ] had the fuU and enthusiastic support of the Spanish sovereigns.,.‬קהלות ישראל בספרד—[‬
‫‪Not infrequently they took the initiative and pressed the aljamas to proceed against the‬‬
‫‪informers to the fuli extent of the Jewish law , . , A price was set upon the head of every‬‬
‫‪informer who was convicted and executed; the blood money was paid by the at jama to‬‬
‫‪the royal treasury . . . in the twelfth centitry . . . a more serious offender was stoned to‬‬
‫‪death at the most solemn hour of the holy Day of Atonement. Execution of Informers . . .‬‬
‫‪continued as a frequent occurrence in all the provinces of Spain, both imder Arab as well‬‬
‫”‪as Christian rule.‬‬
‫פרום׳ ניומן מביא שם !עמוד ‪ (259‬את תשובת הרשב׳א‪. :‬וכן עושים מעשה במסור מוחזק‬
‫להרוג אותו בידים בהרבה מקופות שבישראל ‪ . . .‬וכן עושים מעשה ב כ ל יום בארץ קסטיליא ‪. . .‬‬
‫וכן במלכות אראנון‪ ,‬גם מעשים הץ בקאטאלוניא בדור שלפנינו גם בדורנו זה ‪' . . .‬‬
‫‪ . 53‬ראה בועז כהן ברבעון ‪ ,JQR‬כרך כה‪ ,‬עמוד ‪ , 532‬הערה ‪. 52‬‬
‫‪LIII‬‬
 ‫מבוא‬
‫‪ .‬וכ י ימוך אחיך ומכר מאחוותו״)שמטה ויובל יא‪ a ,‬תקנתי על פי המקור‬
‫)ויקרא כה‪ ,‬כד‪.(.‬כי^י במקום ״וכי=; ״כ י יגף שור איש את שור רעהר)נזקי ממון‬
‫א‪ ,‬א( העתקתי לפי המקור)שמות כא‪ ,‬לה(‪.‬וכי״ תמורת‪.‬כי״; במקום‪.‬ולבני‬
‫לוי הנה נתתי א ת כל מעשר בני ישראל׳י)מעשר א‪ ,‬א( העתקתי‪. :‬ולבני לוי‬
‫הנה נתתי כ ל מעשר ב י ש ר א ל )במדבר יח‪ ,‬כא(; ‪.‬ור״תקדשתם ויוייתם‬
‫קדושים ‪ . . .‬כ י ק ד ו ש אני ה׳ מקדשכם״)טומאת אוכלין טז‪ ,‬י ס ‪ -‬השמטתי‬
‫את המלי ם‪.‬כי קדוש׳׳ שאינן במקור המקראי)ויקרא כ‪ ,‬דח(;״ ״ו כי י כ ה‬
‫איש את רעהו באבן או באגרוף׳׳)חובל ומויק א‪ ,‬דס‪-‬במקום ״וכי יכה׳׳‬
‫העתקתי‪.‬והכה״‪ ,‬כמו שכתוב בתורה)שמות כא‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫כמו כן ראיתי חובה לעצמי להשמיט מגוף הפנים כל‪.‬וגומר® מיותרת‪.‬‬
‫והרי דוגמא‪. :‬שנאמר וכי ישאל איש מעם רעהו וגו׳ ונשבר או מת בעליו אין‬
‫עמו שלם ישלם׳׳)שאלה ופקדון א‪ ,‬א(‪ .‬מלת ״וגו׳״ מיותרת כאן‪ ,‬שהרי הרמב״ם‬
‫מביא את הפסוק בשלימותו כמות שהוא במקור )שמות כב‪ ,‬יס‪ ,‬ולפיכך‬
‫השמטתיה‪ «.‬דומה לזה‪ :‬״שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית‪ ,‬וגומר‪ ,‬ואינם‬
‫מכירים לדבר יהודית׳׳)תפלה א‪ ,‬ד(‪ .‬גם מן ציטאטה מקראית זאת הסירותי‬
‫את מלת‪.‬וגומר׳׳ הואיל והרמב״ם מביא את הפסוק במלואו)נחמיה יג‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫‪.‬ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה׳ שנאמר והמלך דוד מפוז ומכרכר‬
‫לפני ה׳ וכולי׳׳)לולב ח‪ ,‬טס‪ .‬בשמ״ב ו‪ ,‬טו כתוב‪. :‬ותרא נמיכל[ את המלך‬
‫דוד מפזז ‪ . . .‬ותבז לו בלבה״‪ .‬לכן העתקתי״המלך״ במקום ״והמלך״ור‪,‬שמטתי‬
‫‪.‬וכולי׳׳ הנעדרת בכתבי־היד‪ .‬אגב‪ :‬בכל פעם ששני פסוקים מובאים כאחד‬
‫והרמב״ם מקשר רישא לסיפא בהשמיטו את המלים שבאמצע‪ ,‬רמזתי על‬
‫ההשמטה בשלש נקודות‪.‬‬

‫ע ל פי כ ת ב י ־ י ד ו ה ו צ א ו ת ע ת י ק ו ת‬
‫פרום׳ אלכסנדר מרכס הואיל בטובו להמציא לי כתבי־יד שונים‬
‫הנמצאים בספרית בית מדרש הרבנים בניריורק‪ .‬השתמשתי באלה וכן גם‬
‫בהוצאות רומא‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬קושטא ואמשטרדם לצורך הכשרת המהדורה‬
‫המקוצרת שלפנינו‪ .‬נוסף על זה השתמשתי בספר‪.‬שינויי נוסחאות וגרסאות‬
‫לספר משנה תורה על פי כתב יד ישן נושן״)פרנקפורט‪ ,‬תר״ס וב״ספר המדע‬
‫על פי כתב יד בגנזי אוכספורד׳׳)הוצאת חיימסון‪ ,‬ניריורק‪ . 0937 ,‬שיטת‬
‫העריכה שהתוויתי לי תתברר מתוך כל הרשום לר‪,‬לן בנוגע לטעיות‬
‫‪ . 47‬לסי כיי תימן הרטבים מביא כאן פסוק אחר‪ :‬והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש א ד‬
‫)ויקרא יא‪ ,‬מ ס ‪ .‬א ב ל נם בכיי אץ ציטאטה וו לפי הנוסח המקראי העת ושתי המלים האתרמות בכיי‬
‫הן‪,‬אני ה׳*‪ .‬ראה נייהומען‪ ,‬תורה אור להרמבים‪ ,‬בלטימור‪ ,‬תשיב‪ ,‬עם׳ עה‪ ,‬עט‪ ,‬פג‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪ . 48‬השווה אטלס‪ ,‬קטעים ‪ . . .‬עמי ‪ , 43‬הערה ‪5‬־א‪.‬‬
‫‪XUV‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫המעתיקים והמדפיסים שגרמו לפעמים לפלפולים רחוקים ולביאורים‬
‫דחוקים״‬
‫במקרה של חלופי־גירסא בחרתי בנוסחא שמצאתי ברוב כתבי־היד‬
‫הישנים ושנראתד‪ ,‬לי לנכונה ביותר‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬סמכתי על שלשה כתבי־יד‬
‫והעתקתי‪. :‬דעות הרבה ‪ . . .‬ווו משונר‪ ,‬מזו ורחוקה מ מ נ ה ביותר׳׳)דעות א‪,‬‬
‫א( ולא העתקתי ״ממנו״ אף על פי שמלה זו מצויה ברוב הספרים‪ ,‬מאחר שהיא‬
‫בניגוד לאחד מחוקי הדקדוק)זכרות במקום נקבות(^ על פיהם כמו גם על פי‬
‫הוצאת חיימסון העתקתי‪. :‬אין שואלין את הרב כשיכנס ל ב י ת המדרש ‪. . .‬‬
‫ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שיש ב וינוח׳׳)תלמוד תורה ד‪ . 0 ,‬בדפוסים‬
‫יש‪. :‬למדרש״ במקום ״לבית המדרש״; ‪.‬שתתישב״ במקום‪.‬שישב״‪ .‬אפשר לומר‬
‫בבטחה כי אחד המעתיקים טעה וכתב ‪.‬שיתישב׳׳ במקום ‪.‬שישב׳׳ מפני‬
‫שבשורה קודמת יש‪.‬עד שתתישב דעתו עליו״‪.‬‬
‫בקצת ספרים יש‪.‬תקפו צרות״)הקדמד‪ (.‬בעוד שאחרים גורסים ״תכפו‬
‫צרות‪ /‬ביכרתי את המלה ‪.‬תכפו׳׳ להיותה קרובה במשמעותה למלה‬
‫‪.‬מתחדשות׳׳ שהרמב״ם משתמש בה שם‪ .‬רוב הספרים שהשתמשתי בהם‬
‫גורסים‪ :‬״ויש ]אדם! שהוא לב טהור׳׳)דעות א‪ ,‬א( בעוד שבאחרים הגירסא‬
‫היא‪.‬טהור גוף״ תמורת‪.‬לב טהור״; ברם בהוצאת ויניציאה)שנת שי״א( גמצא‬
‫כתוב‪.‬טהור לב״‪ .‬נקטתי בגירסא אחרונה זו משום שהיא המתאימה ביותר‬
‫מבחינת הדקדוק; ולא עוד‪ ,‬אלא ששימוש זה נמצא במקרא)משלי כב‪ ,‬יא‪:‬‬
‫אוהב טהור לב(‪.‬‬
‫בכתבי־היד ובדפוסים יש‪. :‬לא יהא אדם בעל שחוק והתל ות ״ )דע ות‬
‫ב‪ . 0 ,‬ומפני שאין בעברית מלה‪,‬התלות׳׳ אלא‪.‬מהתלות ׳ ׳) ישע יה ל‪ ,‬י(‪,‬‬
‫הוספתי אות אחת בסוגריים וכתבתי ״!מזחתלות״‪ .‬אגב‪ :‬לפעמים רחוקות‬
‫הוספתי״]את!״ כדי להסיר כל אפשרות של הבנה מוטעית והעתקתי‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬
‫‪.‬לא ירצה נאת! חברו בשעת כעסו׳׳)דעות ה‪ ,‬ז(‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬כך באמת שנוי‬
‫במשנר‪) ,‬אבות ד‪ ,‬יח<‪. :‬אל תרצה את חברך בשעת כעסו״‪.‬‬
‫במהדורות השכיחותיש‪.:‬ור‪,‬אוכל שור עניים ויתומים ואלמנות ‪ . . .‬כדי‬
‫שידע שור זר‪ ,‬של מי הוא׳׳)תשובה ד‪ . 0 ,‬עלזר‪,‬מעירהראב״ד‪.:‬דומהשר‪,‬וא‬
‫זהרמב״ט שונר‪, ,‬שור׳ ברי״ש ואינו אלא ‪,‬שוד׳ בדל״ת״‪ .‬וכותב בעל ה״כסף‬
‫בקשר עם גירטא משובשת ב״משנה תורה* )מלת ‪,‬הטמאה' תמורת ‪.‬הטהורה*( כותב‬ ‫‪. 49‬‬
‫הרדבץ)ללשונות הרמב׳ם‪ ,‬ס י ק נד(‪. :‬דגירסא זו אי אפשר לישבה ומעולם לא כתבה הרב‪ ,‬ולא‬
‫תשמע להנך דעיילי פילא בקופא דמחטא להעמיד נירפא זו‪ ,‬בי צללו במים אדירים והעלו חרם‬
‫ביד ם‪,‬אל א טעות סופר היא*‪ .‬השווה ספר המצות‪ ,‬הוצאת ד*ר חיים העליר‪ ,‬עמי ‪ 4‬ואילך; סיש^‪,‬‬
‫רבנו משה בן מימת‪ ,‬ח*א‪ ,‬עמ׳ םד‪-‬םו; ולוטניק ‪ ,‬מחברות מני קדם‪ ,‬יוד‪,‬ניסבורג‪ ,‬תש*ב‪ ,‬עמוד ד; מנחם‬
‫כשר‪ ,‬הרמב׳ם והמכילתא דרשב׳י‪ ,‬נידיורק‪ ,‬תש־ג‪ ,‬עם׳ לו‪.‬‬
‫‪XLV‬‬
 ‫מבוא‬
‫משנה״‪ :‬״ואני אומר שאין הכרע לגירסא זו יותר מוו‪ ,‬ועוד שאפשר שגם רבינו‬
‫גורם ‪,‬שוד׳ בדל״ת‪ ,‬והיינו נכסי יתומים‪ ,‬דלישנא דקרא נקט משוד עניים‬
‫]תהלים יב‪n ,‬״‪ .‬ומגיב על כך בעל ה״מגדל עוו״‪ :‬״ואני אומר שבדקתי כתיבת‬
‫יד ר‪-‬״מ ז׳ל ונמצא בדל״ת‪ /‬ואמנם מצאתי ״שוד' בארבעה כתבי־יד ובדפוס‬
‫הראשון )‪ .(1480‬ולא עוד‪ ,‬אלא שבכתבי־ר‪,‬יד כתובה המלה ״שד' בלא ואו‪.‬‬
‫על יסוד כל האמור העתקתי ״שד״‪.‬‬
‫תלמוד תורה א‪ ,‬א‪ :‬״נשים ועבדים ו ק ט נ י ם פטורים מתלמוד תורה‬
‫אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה״‪ .‬בכתבי־היד‪ ,‬ב״מגדל עור ובהוצאת חיימ־‬
‫סון חסרה כאן המלה ״וקטנים״‪ .‬על כן הקפתי אותה בחצאי עגול‪.‬‬
‫שם‪,‬ו‪ :‬״מאימתי אביו ח י י ב ללמדו תורד‪,‬״‪ .‬הגירסא בכתבי־היד היא‪:‬‬
‫״מאימתי מ ת ח י ל אביו ללמדו תורה״‪ .‬וכן היא גם גירסת הטור)יורה דעה‪,‬‬
‫סי' רמרס‪.‬‬
‫לפעמים שינו המדפיסים לפי אומד דעתם מלה אחת במלה אחרת‬
‫הדומה לה בצורתה או בהוראתה‪:‬‬
‫״לא ימכור ‪ . . .‬בשר נבלה ב מ ק ו ם נבכ״י‪ :‬בכלל! בשר שחוטה' )דעות‬
‫ב‪ . 0 ,‬״וההיכל של א בני ם ]בכ״י‪ :‬של בנין[' )עבודה זרה א‪ ,‬ב(‪ .‬בהוצאת‬
‫וילנה תר״ם ״תקנו' את המלה ״יפשטו״ ונתנו במקומה ״יפשעו"‪ :‬״ואסור‪1‬בשר‬
‫עוף בחלב[ באכילה מדברי סופרים כדי שלא י פ ש ע ו ‪1‬בכ״י ובשאר‬
‫הדפוסים‪ :‬יפשטו[ העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה' )מאכלות‬
‫אסורות ט‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫קריאת שמע ב‪ ,‬י‪ :‬״קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה*‪.‬‬
‫בכתבי־ד‪.‬יד ובדפוס קושטא הגירסא היא‪ :‬״בכל לשון שיהיה מ כ י ר ה ' ‪ .‬אין‬
‫ספק שהגירסא הזאת היא הנכונה‪ ,‬כי הרמב״ם משתמש תמיד בפעל ״הכיר״‬
‫במובן ידיעה בלשון מן הלשונות על פי הכתוב‪ :‬ואינם מכירים לדבר יהודית‬
‫‪),‬נחמיה יג‪ ,‬כד(‪ .‬הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬כותב‪ :‬״שיכירו לשון הגט')גרושץ א‪ ,‬כס‪:‬״בכל‬
‫'לשון שהוא מכיר )שבועות יא‪ ,‬יד(;״אף על פי שאינו מכיר ]יונית[' )מגילה‬
‫וחנוכה ב‪ ; 0 ,‬״המכיר אותה הלשון' )שם‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫זכיהומתנר‪,‬ג‪,‬ח‪ :‬״וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו ד מי'; ובכתבי־‬
‫היד‪ :‬״הרי ז ה כאומר מעכשיו'‪ .‬ולפישד‪.‬רמב״םנור‪.‬ג תמיד לתרגם ביטויים‬
‫תלמודיים מארמית לעברית)מעין‪ :‬״לתקן שליחותי שדרתיך ולא ל עוו ת'‪-‬‬
‫שלוחץ ושותפין א‪ , a ,‬הרי אין כל פקפוק בדבר שהנירסא תכונה היא‬
‫הנמצאת בכתבי־היד‪.‬‬
‫המדפיסים הוסיפו וגרעו מלים ונתחלפו להם אותיות באותיות אחרות‪:‬‬
‫ספר תורה ח‪ ,‬ב‪ :‬״פרשה סתומה ‪ . . .‬אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח‬
‫‪XLVI‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫כשיעור נתשע אותיות[ ומתחיל ל כ ת ו ב בסוף השיטה ת ב ה א ח ת מתחלת‬
‫הפרשה שהיא סתומה״‪ .‬בכתבי־היד ובדפוס קושטא הגירסא היא‪ :‬״ומתחיל‬
‫בסוף השיטה מתחלת הפרשה״‪ .‬ואמנם מצד הדין העיקר הוא כאן ריוח‬
‫כשיעור תשע אותיות באמצע השיטה ולא תבה אחת בסופה‪ .‬כנראה‪,‬‬
‫נשתרבבו לכאן מלים אלו ממה שכתוב להלן‪ :‬״ואם לא נשאר מן השיטה‬
‫כדי להניח הריוח כשיעור ו ל כ ת ו ב בסוף השיטה ת ב ה א ח ת ‪ 1‬כלומר‪,‬‬
‫לכל הפחות תבה אחת[ יניח הכל פנוי"‪ .‬את שלש המלים שאינן בכתבי־היד‬
‫הדפסתי בתוך חצאיעגול)(‪.‬‬
‫קדוש החודש ו‪ ,‬ב‪ :‬״לפי שמניין זה יש בו חצי ורביע ו ש מ י ן ]בדפוסים‪:‬‬
‫ושמינית[ ושליש ושתות ו תש י ע נבדפוסים ותשע[״‪ .‬מאחר שמלת ״תשע״‬
‫אינה מספר חלקי אלא מספר יסודי‪ ,‬ברור שאץ מקומה בין המספרים‬
‫החלקיים המנויים כאן‪ .‬הגירסא הנכונה היא איפוא בכתבי־היד‪ :‬ת ש י ע‬
‫גבמשקל שליש‪ ,‬ר ב י ע ‪ ,‬שמין(‪ .‬אגב‪ ,‬המלה הערבית״תסיע״ משמעותה‬
‫החלק התשיעי‪ .‬המדפיסים האחרונים שינו ״שמיך ל״שמינית׳י בלשון נקבה‪.‬‬
‫)השווה ״שמיך בירושלמי קדושין א‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מקואות יא‪ ,‬יב‪ :‬״ואינן מדברים שדעתו של אדם מ כ ר ע ת ו נ ב כ ת ״ י‬
‫תימן‪ :‬מכרעת אותן[ ‪ . . .‬כיון ש ט ב ל ‪ -‬ט ה ו ר נבכ״י‪ :‬טהר[ ‪ . . .‬כיון‬
‫שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות ‪ . . .‬טהור׳׳)בכ״י ודפוסים ישנים‪:‬‬
‫ט ה ס ‪ .‬השוות המשנה בטד‪,‬רות ה‪ ,‬ג‪ .‬בלי ספק המלה‪.‬מכרעתו׳׳ היא במקום‬
‫״מכרעתך‪.‬‬
‫גזלד‪,‬ואבדר‪,‬יד‪,‬יב‪ :‬״שאם יבוא תלמיד חכם ויאמר אף על פי ש א י נ ו‬
‫יכול ליתן בכלי כז ה סימן יש לו בו טביעות עין חייב לד‪,‬ראותו לו׳׳ במקום‪:‬‬
‫״אף על פי ש א י נ י יכול ליתן בכלי הז ה סימן יש לי בו טביעות עיך‪.‬‬
‫רוצח ושמירת נפש ב‪ ,‬יד‪ :‬״שלא נ ת נ ה רשות לד״כותו׳׳ במקום ״שלא‬
‫נ ת נ ה תורה״‪.‬‬
‫טוען ונטען ח‪ ,‬ט‪ :‬״כגון כ ל י נחושת הטוח בזהב ששוכרין אותו לכלר‪,‬‬
‫להתקשטבו״‪ .‬במקום כ ל י הגירסאבכתבי־הידהיא חל י ־תכש יט ‪.‬‬
‫ממרים ו‪ ,‬ז‪ :‬״אפילו נטלו נהאב או ה א ט כים של זהב שלו ור‪,‬שליכו‬
‫נבכ״י‪ :‬ור״שליכוהת בפניו לים‪ ,‬לא יכלימם ולא י צ ע ר נבכ״י‪ :‬י צ ע ק [‬
‫בפניד‪,‬ם ולא יכעס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק״‪.‬‬
‫סנהדרין א‪ ,‬ג‪ :‬״הנדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן ‪. . .‬‬
‫ומושיבין הנדול שבשבעים משנה לראש ויושב מימינו והוא הנקרא אב בית דין‪,‬‬
‫ושאר השבעים יושבין ל פ נ י ו כ פ י ש נ י ה ם ו כ פ י מ ע ל ת ם ‪ . . .‬כדי‬
‫שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין את כולן״‪ .‬בכתבי־היד הגירסא היא‪:‬‬
‫‪XLVII‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫מבוא‬
‫״יושבין ל פ נ י ש נ י ה ם נכלומר‪ ,‬לפני ראש הסנהדרין ומשנהו[ כ פ י‬
‫מעלתם׳׳‪ .‬ר׳ יוסף קארו לא ראה את הגירסא הנכונה ולפיכך התקשה‪, :‬״ואיכא‬
‫למידק בדברי רבינו שכתב ‪,‬יושבנין[ לפניו כפי שניהם וכפי מעלתם׳ ואחר‬
‫בך כתב ‪,‬כל הגדול ממנו‪1‬צ״ל מחברו[ בחכמה׳ ‪ -‬פתח בשנים וסיים בחכמה״‬
‫)כסף משנה(‪.‬‬
‫שם יב‪ ,‬ג‪ :‬״וכיצד מאיימין על ע ס ק י נפשות? אומרין להן ‪ . » .‬ה ו ו‬
‫יודעים ‪ * . . .‬במקום ע ס ק י נפשותהגירסא בכתבי־היד היא ע די נפשות‪.‬‬
‫הנה מלבד שהמשך הענין כשהוא לעצמו מעיד על נכונותה של הגירסא בכ״י‪,‬‬
‫הרי המשנה)סנהדרין ד‪ ,‬ה< גורסת‪ :‬״כיצד מאיימין ‪ . . .‬על עי די נפשות״‪.‬‬
‫סנהדרין ג‪ ,‬י‪ :‬״לא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם א ת העם‬
‫והזקנים ופוצרים בהן'‪ .‬הקורא לתומו ישאל‪ :‬מי הכביד א ת העם והזקנים‬
‫ומי הפציר בהם בחכמים? אולם מתוך שהרמב׳ם כותב במקום אחר)גזלה‬
‫ואבדה א‪ ,‬ט(‪ :‬״הכביד עליו ‪ . . .‬והפציר בר נמצאנו למדים ש״הכביד״‬
‫ו״הפציר' הם אצלו פעלים נרדפים‪ .‬מכאן שהגירסא בכתבי‪-‬היד היא הנכונה‪:‬‬
‫״עד שמכבידין עליהם העם והזקנים ופוצרים בהן׳‪ ,‬כלומר‪ ,‬העם והזקנים‬
‫מכבידים ופוצרים בחכמים להתמנות לדיינים‪.‬‬
‫ממרים ז‪ ,‬ב‪ :‬״נבן סורר ומורר‪ L‬אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו‬
‫זיקנה בשר בזול ויין בזול ‪ . . .‬ויאכל הבשר חי ואינו חי‪ ,‬מבושל ואינו מבושל‪,‬‬
‫כדרך שד‪,‬גנבים אוכלים‪,‬וישתה היין מ זוג כ ד ר ך ש ה ג ר ג ר נ י ם שותים״‪.‬‬
‫הגירסאהנכונד‪,‬היאבכתבי־ד‪,‬יד‪ :‬״וישתר‪,‬היין מ ו ו ג ו א י נ ו מזוג'‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫יין חי ומשכר שלא מזגו בו מים במדה מספיקד‪ .,‬מקורה של הלבה זו היא‬
‫בגמרא)סנר‪.‬דרין ע‪ ,‬א(‪ :‬״אמר רבינא‪ :‬יין חי‪ -‬מזיגול א מזיג; בשר חי‪ -‬ב שי ל‬
‫ולא בשיל'‪ ,‬כלומר‪,‬שלא בשלו אותו כל צרכו‪ .‬שתי המלים ״ואינו מזוג' חסרות‬
‫בכל הדפוסים‪.‬‬
‫י הלכות מלכים יב‪ ,‬ב‪ :‬״יעמוד נביא ל י ש ר ישראל ו ל ה כ י ן לבם׳י‬
‫במקום״יעמוד נביא ל י ש ר א ל ל ה כ י ן לבם״‪ .‬טעות זו מקורר‪ ,‬בעובדה‬
‫שבכתבי־ר‪,‬יד ובדפוסים הישנים נמצאת לרוב תבת ״ישראל' בכתיב מקוצר‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬כי מי־שהוא כתב ממעל למלה המקוצרת את הכתיב המלא‬
‫)״ישראל״( כדי שלא יבוא אחר ויטעד‪ ,‬ויקרא ״לישר^ במובן ל ה י ש י ר ‪ .‬ברם‬
‫אחד מן המעתיקים כרך את שתי המלים יחד ור‪,‬עתיק ״ל ישר י ש ר א ל‬
‫ו ל ה כ י ן לבם״‪ .‬מעתיק אחד רצה‪ ,‬כנראר״ לצאת ידי חובתו לכל הדעות‬
‫ולפיכך העתיק‪ :‬״יעמוד לישראל לישר ישראל'‪.‬‬
‫הלכות עבודה זרה א‪ ,‬ב‪ :‬״וכיון שארכו הימים נש ת כ ח השם הנכבד‬
‫והנורא מפי כל היקום ומדעתם״‪ .‬הגירסא הנכונר‪ ,‬היא בכתבי־היד‪ :‬״נשתקע׳ו‬
‫‪X L v in‬‬
 ‫על פי כתבי יד והוצאות עתיקות‬
‫במקום ״נשתכח׳׳‪ ,‬שכן הביטוי ״נשתקע שם פלוני׳׳ נמצא בתלמוד‪ :‬״עד שלא‬
‫נ ש ת ק ע שם ב ע ל י ה ‪ . . .‬מ ש נ ש ת ק ע שם בעלידר >ערכיןו‪ ,‬ב‪ -‬עיין‬
‫רש׳׳י(; ״עד ש י ש ת ק ע ש ם ע׳׳א ממנו׳׳)קדושין עה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תשובה ג‪ ,‬ז‪ :‬״והאומר שיש שם רבון אחד א ב ל !בכ׳׳י‪ :‬אלא[ שהוא‬
‫גוף ‪ . . .‬וכן העובד כ ו כ ב או מ ז ל ו ז ו ל ת ו נבכ׳׳י‪ :‬העובד אלוה זולתו!‬
‫כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים״‪ .‬קרוב לוודאי שהמדפיסים שינו‬
‫כאן את לשון הרמב״ם הרומזת על אמונת השילוש‪.‬‬
‫שם י‪ ,‬ה‪ :‬״מגלים להם נלקטניט רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין‬
‫זה בוחת עד שישיגוהו וידעוהו ו י ע ב ד ו ה ו נבכ״י‪ :‬ויעבדו! מאהבה״‪ .‬לפי‬
‫הדפוסים מוסבות המלים ״ישיגוהו וידעוהו׳׳ על ה'‪ ,‬ברם פירוש הדברים כך‬
‫הוא‪ :‬מרגילין את הקטנים לענין זה לאט לאט עד שישיגו וידעו אותו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫את הענין או הרז‪ ,‬ואז יעבדו את ה׳ מאהבה‪ .‬ואמנם למעלד‪ ,‬בענין)ד‪,‬לכה י(‬
‫כותב הרמב־ם בזו הלשון‪ :‬״שמחנכין אותן לעבוד מיראה ע ד ש ת ר ב ה‬
‫ד ע ת ן ו י ע ב ד ו מאהבה״‪.‬‬
‫תפלה יא‪ ,‬ה‪ :‬״ובערי אדום יושבין ב ה זבכ״י‪ :‬שם! על הכסאות״‪.‬‬
‫לולב ח‪ ,‬יג‪ :‬״ד‪,‬חליל מכה ומנגנין בכנור ‪. . .‬וכל אחד ואחד בכלי‬
‫השיר שהוא יודע לנגן ביד״‪ .‬בכתבי־היד ובהוצאות הראשונות‪ :‬״בכלי שיר‬
‫שר‪,‬ואיודע לנגן בו״‪.‬‬
‫מכירה ז‪ ,‬ב‪ :‬״וכיצד מקבל ‪ 1‬כלומר‪ ,‬הלוקח או המוכר! ‪,‬מי שפרע׳ ן‬
‫אוררין אותו נכלומר‪ ,‬את הלוקח או את המוכר! ‪ . . .‬ואחר כך י ח ז י ר‬
‫הדמים״‪ .‬הגירסא בכתבי־היד היא הנכונד‪ :,‬״ יח זר ו הדמים״‪ ,‬היינו‪ ,‬בטל‬
‫המקח‪ .‬השווה מעשר שני פרק א‪ ,‬משנר‪ .‬זדו‪ :‬״הלוקח פימת שוגג‪ ,‬י ח ז ר ו‬
‫דמים למקומן ‪ . . .‬הלוקח בהמה שוגג‪ ,‬י ח ז ר ו דמיר‪ ,‬למקומן״‪.‬‬
‫שם יד‪ ,‬יח‪ :‬״והרי הוא אומר בהוניית דברים ‪,‬ויראת מאלהיך׳ לפי‬
‫שהדבר מסור ללב; הא ל מ ד ת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו‪,‬ויראת‬
‫מאלהיך׳״‪ .‬המלה ״למדת״ נעדרת בכתבי־היד‪ ,‬ובצדק‪ ,‬כי הרמב״ם משתמש‬
‫כאן במלת ״הא״ בהוראת ״הלא״‪ .‬שימוש דומה לזה אנו פוגשים במתנות עניים‬
‫י‪ ,‬ב‪. :‬ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן? ‪ . . .‬ה א אין עיניהן תלויות אלא‬
‫לאחיהן״‪ .‬הביטוי'״הא למדת״ במובן ״נמצאת למד׳׳ אינו בא אלא לר‪,‬סיק‬
‫מסקנא ולהכליל את הענין שנתברר קודם בראיות והוכחות‪ .‬בגוף הפנים‬
‫שלפנינו מוקפת על כן המלה ״למדת״ בחצאי עגול‪.‬‬
‫סנהדרין א‪ ,‬י‪ :‬״ולמר‪ ,‬אין מ ע מי די ן םנר‪,‬דרין אלא בעיר שיש בה‬
‫מאה ועשרים״‪ .‬המלה ״מעמידין״ נעדרת בדפוסים‪.‬‬
‫שכנים ו‪ ,‬ח‪ :‬״אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של‬
 ‫מבוא‬
‫ותא ו מ ר ח ץ של ו ה‪-‬י ש להן למנעו‪ /‬בכתבי־היד‪. :‬או מרחץ ב צ ד‬
‫מ ר ח ץ שלזה״‪.‬‬
‫שם יא‪. :‬אחד מבני מבוי ‪ . . .‬שבקש להעשות רופא אומן או גרדי או‬
‫מלמד תינוקות‪ /‬ובכתבי־היד‪. :‬רופא או אומן״‪ .‬סוף הלכה זו מוכיח על‬
‫החלתה‪. :‬לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ‪ . . .‬ולא למלמד‬
‫תינוקות׳*)בדפוסים‪ :‬ללומדי תינוקורס‪ .‬הוי אומר‪ :‬הרמב״ם מונה כאן רופא‬
‫לחוד ואומן לחוד‪.‬‬
‫מלוה ולוה טו‪ ,‬ב‪. :‬יש נוסחאות ‪ . . .‬שכתוב בהן ‪ . . .‬וטעות ס פ ר י ם‬ ‫‪,‬‬
‫‪ .‬היא׳*‪ .‬הנירסאבכתבי־הידהיא‪. :‬וטעות ס ו פ ר י ם היא״‪.‬‬
‫נחלות א‪ ,‬א‪. :‬והזכרים קודמין לנקבות בכל מקום״; כך היא הגירסא‬
‫בכתבי־היד ובהוצאות הישנות‪ .‬אולם בדפוסים הרגילים מתחילות שתי‬
‫המלים ‪.‬בכל מקום׳׳ הלכה שניה‪ .‬השווה מגיד משנה‪. :‬ומה שכתב רבינו‬
‫‪,‬והזכרים קודמין לנקבות בכל מקום׳ הוא מחלוקת תנאים בגמרא״‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ג‪. :‬לא נמצא לה)!( זרע בת חוזר)!( הירושה לאביו״‪ .‬לגירסא זו‬
‫אשר בדפוסים אין מובן‪ .‬בכתבי־היד יש במקומה‪. :‬לא נמצא לו זרע בת‬
‫חוזרת הירושה לאביו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם אין לו צאצאים מבתו‪ ,‬מעין‪.‬לא נמצא לו‬
‫זרע בך האמור בענין שם‪ .‬הרמב״ם מסיים הלכה זו‪. :‬לפיכך אין לך אדם‬
‫מישראל שאין לו יורשין״)בכ״י‪. :‬יורש״(‪ .‬המעתיקים נהגו לציין את הסוף של‬
‫כל הלכה על ידי שהציגו מרכאות כפולות ממעל לאות האחרונה‪ .‬מי־שהוא‬
‫חשב איפוא שהמרכאות ממעל לשי״ן של‪.‬יורש׳* רומזות על קיצור המלד‪,‬‬
‫‪.‬יורשין״‪.‬‬
‫רוצח ב‪ ,‬א‪. :‬כל ההורג חברו בידו‪ ,‬כגון שהכהו בסיף או באבן הממיתד‪,‬‬
‫א ו ת ו או שחנקו עד שמת ‪ . . .‬הרי זה נהרג בבית דין״‪ .‬המלה‪.‬אותר חסרה‬
‫בכל המהדורות המתהלכות‪ .‬אולם גוף הענין מעיד שהנכון כגירסת כתבי•‬
‫היד‪ ,‬היינו‪ ,‬בםיף או באבן שהמיתה אותו‪ .‬הוא אינו חייב מיתת בית דין אלא‬
‫אם כן הכה אותו בסיף או באבן עד שמת‪.‬או שחנקו עד שמת״‪.‬‬
‫שכירות יא‪ ,‬ה‪. :‬אפילו היה ה ש כ י ר קטן‪ ,‬השכיר נשבע ונוטל״‪ .‬וכתם‬
‫הראב״ד‪ ,‬שהיתר‪ ,‬לו הנוסחא המצויה בספרינו‪. :‬אין הדעת מסכמת ל ו ד‪,‬‬
‫שנמסור שבועה לקטן״‪ .‬אולם לפי שלשה כתבי־יד הגירסא היא‪. :‬אפילו היזז‬
‫ה ש ו כ ר קטן״‪ .‬שהגירסאהזאת היא הנכונר‪ ,‬מוכח ממה שכתב הרמב׳׳ס‬
‫בהלכות טוען ונטען ה‪ ,‬יא‪. :‬קטן ‪ . . ,‬שישתכר לו שכיר‪ ,‬הרי זה נשבע ונוטל‬
‫מן ה ק טן״‪“ .‬‬
‫‪ . 60‬עיין טור חיט‪ ,‬סימן סט; בית יזסף‪ ,‬שם; אטלס‪ ,‬קטעים מספר יד החזקה‪ ,‬עפוד ‪, 19‬‬
‫הערה ‪. 67‬‬
‫‪I,‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫בהרבה מקומות נתחלפו קצת אותיות הדומות זו לזו בצורתן ויש‬
‫שנכפלו באופן שנשתרשו בדפוסים שבושים פחות או יותר גסים‪ ,‬והנה קצת‬
‫‪,‬‬ ‫דוגמאות‪:‬‬
‫שמיטה ויובל ח‪ ,‬ב‪ :‬״ואלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית ״ ‪.‬‬
‫העולוד‪.‬מזרה ו ה ר ק די)ובדפוס שונצינו ‪ :1490‬ו ה ר ק ‪ . a‬הגירסא הנכונה‬
‫בכתבי־ר‪,‬יד מתאימה לנוסחת המשנה)שביעית ה‪ : 0 ,‬״העול והמורה ד ה ד ק ר״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬המעדר‪ .‬אגב‪ ,‬שגיאה זו כבר הוגהה בדפוס וילנה תר״ס‪.‬‬
‫חובל ומזיק ג‪ ,‬ז‪ :‬״ואמרו חכמים הראשונים‪ ,‬שכל המלבין פני אדם כשר‬
‫מישראל ב ד ב ר י ם ‪1‬בכ״י‪ :‬ב ר ב י ם ! אין לו חלק לעולם הבא״‪ .‬הרמב״ם‬
‫מצטט כאן את המשנה)אבות ג‪ ,‬יא(‪ :‬״והמלבין פני חברו ב ר ב י ם אין לו‬
‫חלק לעולם הבא״‪.‬‬
‫שם ד‪ ,‬כ‪ :‬״אף על פי ש נ ת פ ת ח נבכ״י‪ :‬ש נ ת פ ק ח ! החרש ונשתפה‬
‫השוטה והגדיל הקטן״‪ .‬ואמנם במשנה )בבא קמא ד‪ ,‬ד( יש‪ :‬״אף על פי‬
‫שג ת פ ק ח׳י)השווה גטין פרק ב‪ ,‬משגר‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ועוד שם‪ :‬״שבשעה שחבלו ב הן לא היו בני דעת״‪ .‬המלה״בר‪.‬ך כאן‬
‫היא מיותרת )בכתבי־היד היא חסררס ומקלקלת את המובן‪ ,‬כי הענין הוא‪:‬‬
‫חרש‪ ,‬שוטה וקטן־החופל בהם חייב‪ ,‬והם שחבלו פטורים‪ .‬אפילו בזמן‬
‫שיצאו מכלל חרש‪ ,‬שוטה וקטן״אינם חייבין לשלם‪,‬שבשעה שחבלו לא היז בני‬
‫דעת״‪ .‬המלה ״בהן״ נשתרבבה משורה קודמת שבה נמצא הביטוי ״החובל בהן״‪.-‬‬
‫מכירה ו‪ ,‬א‪ :‬״המטבע אינו נקנה בקניין ואינו נעשה הוא עצמו קניין‬
‫לקנות כ ש א ר דברים׳׳ במקום ״לקנות בו שאר דברים׳׳)לפיכתבי־היד(״‬
‫שם כט‪ ,‬ה‪ :‬״מי שהוא עת שוטה ועת שפוי ‪ . . .‬בעת שהוא שפוי כל מעשיו‬
‫קיימין ‪ . . .‬וצריכין העדים לחקור הדבר היטב שמא ב ס ו ף ש ט ו ת ו או‬
‫ב ת ח ל ת ש ט ו ת ו עשה מה שעשר^‪ .‬בכתבי־היד ובד‪,‬וצאות הישנות הגירסא‬
‫היא‪ :‬״שמא ב ס ו ף ש פ י ו ת ו ו ב ת ח ל ת שטותו״‪ .‬וכן בטור ח״מ‪ ,‬סימן‬
‫רלה‪ :‬״שמא בסוף ע ת ש פ י י ת ו ובתחלת שטותו■״‪.‬‬
‫טוען ונטען א‪ ,‬ג‪ :‬״ואינה נכלומר‪ ,‬שבועת היסת! כעין של תורה לפי‬
‫שאין ב הן נקיטת חפץ״‪ .‬במקום ״בהך צריך להיות ״בה״)כגירסת כ״י(‪.‬‬
‫הנו״ן בראש תבת ״נקיטת״ נכפלה בסוף תבת ״בר״ הסמוכה לה‪.‬‬
‫ממרים ז‪ ,‬ב‪ :‬״אכילה זו שהוא חייב עליה ‪ -‬דברים הרבה יש ב ה ן ו ה ן‬
‫כולן הלכה מפי הקבלה״‪ .‬הוא״ו של ״והף נכפלר‪ ,‬ונעשתה לנו״ן סופית‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ובמקום ״בדך יש ״בהן״ בכל הדפוסים‪.‬‬
‫עבדים א‪ ,‬ז‪ :‬״כל עבד עברי אסור ‪ . . .‬לר‪,‬עבידו בדברים ב ו ו י ם‬
‫]בכ״י‪ :‬בזויים!שר‪.‬םמיוחדים ל ע ש ו ת נבכ״י‪ :‬לע שית!העבדים׳׳‪.‬‬
‫‪U‬‬
 ‫מבוא‬
‫לפעמים קרובות נפגשות בדפוסים קבוצות מלים שלא כסדרן‪:‬‬
‫דעות ד‪ ,‬א‪ :‬״צריך להרחיק אדם עצמו״ במקום ״צריך אדם להרחיק‬
‫עצמו״‪ .‬טומאת אוכלין סו‪ ,‬יב‪ :‬״שיהיה נבדל אדם ופורש' במקום ״שיהיה‬
‫אדם נבדל ופורש״‪ .‬רוצח יג‪,‬יד‪ :‬״השונא ש נ א מ ר בתורה לא מאומות העולם‬
‫הוא אלא מישראל■ במקום ״השונא ה א מ ו ר בתורה הוא מישראל לא מאומות‬
‫העולם״‪ .‬מכירה ה‪ ,‬ה‪ :‬״ואחד מהן אינו יכול לחזור בד במקום ״ואין אחד‬
‫מהן יכול לחזור בו״‪ .‬שם ז‪ ,‬ח‪ :‬״ראוי לעמוד לו בדבורד במקום ״ראוי לו‬
‫לעמוד בדבורו״‪ .‬שאלה ופקדון א‪ ,‬ה‪ :‬״השואל כלי מחברו או בהמה סתם״‬
‫במקום ״השואל מחברו כלי או בהמה סתם״‪ .‬טוען ונטען א‪ ,‬א‪ :‬״הרי נשבע זה‬
‫מן התורר״ במקום ״הרי זה נשבע מן התורה״‪.‬‬
‫בכל הדפוסים יש‪ :‬״ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם‬
‫אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל‬
‫ב ה״ גמעילה ח‪ ,‬ח(‪ .‬הקורא לתומו יחשוב שהמלה האחרונה >״בה״( היא תמורת‬
‫״בהן״;« ברם בכ״ייש במקומה״בי״י״‪,‬ולפיכך צ״ל‪ :‬מ ע ל ב ה׳‪.‬‬
‫כדי שלא להתפם בפח הצנזורה‪ ,‬שינו המדפיסים מלת ״תלמוד* במלה‬
‫אחרת)ראה רבינוביץ‪ ,‬דקדוקי סופרים‪ ,‬בבא בתרא קל‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ט(‪ .‬כלי‬
‫המקדשג‪,‬ז‪ :‬״האכיצד? חמש ללימוד*)בכתבי־הידובדפוסים הישנים‪:‬‬
‫ל ת ל מ ו ח ‪ .‬לפעמים השתדלו‪.‬להכשיר* מלת ״תלמוד״ על ידי שהוסיפו‬
‫עליה מלת ״תורה״‪ :‬״וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד ת ו ר ה כמיתה‬
‫חשובין*)רוצח ז‪ ,‬א(‪ .‬בכתבי־היד ובדפוסים הישנים חסרה כאן מלת ״תורה״‪.‬‬
‫מטעם הצנזורה שינו המדפיסים את השם ״תלמוד* בשם ״גמרא״)ראה‬
‫באכר‪ ,‬אנציקלופידיה יר‪,‬ודית‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמוד ‪ .(3‬הלכתי בעקבות כתבי־ר‪,‬יד‬
‫ודפוסי ויניציאה וקושטא והעתקתי ״תלמוד* תמורת ״גמרא״‪ .‬וכן במה שנוגע‬
‫למונח ״עכו״ם״ המצוי לרוב במהדורות האחרונות במקום ״גוי״‪ ,‬״גוים״‪ ,‬״עבודה‬
‫זרה״‪ ,‬״אומות העולם* ועוד אשר בכתבי־היד ובדפוסים הראשונים‪-‬תפסתי‬
‫לשון הרמב״ם המקורית‪ .‬בקצת מהדורות‪ ,‬למשל‪ ,‬נמצא כתוב‪ :‬״שזרע הבא‬
‫מןהעכו״ם עכו״ם ‪),‬יבום וחליצה א‪ n ,‬במקום הגירסא הנכונה אשר בכתבי־‬
‫היד ובדפוסים הישנים‪ :‬״והבא מן הגויה גוים״; ״אפילו עכו״ם עובד עבודה‬
‫זרה*)גזלה ואבדה א‪ a ,‬במקום ״גוי עובד עבודה זרה״‪ .‬מוציאי מהדורת‬
‫וילנה )תר״ס( השמיטו כאן את המלה עכו״ם על שחשבו‪ ,‬כנראה‪ ,‬שהיא‬
‫מיותרת ולא ידעו שהיא תמורת ״גוי״‪ .‬אגב‪ ,‬הם התירו לעצמם להכניס הרבה‬
‫״תיקונים״ מדעתם ועל פי סברא‪ .‬כדי להמתיק את דין המוסר ממון ישראל‬
‫‪ . 51‬פרופ׳ י‪ .‬ח‪ .‬רות העתיק בספרו רלקוט הדעות והפדות‪ , D’VsnT, 1938 ,‬עמוד קסס אוז‬
‫דבריו אלה של הרפב׳ם והגיה‪, :‬ו כל ^ ה ג בהם פנהג הול פ על ב ה ם'‪,‬‬
‫•‬ ‫‪m‬‬
 ‫על פי כתבי־יד והוצאות עתיקות‬
‫ליד גויים הגיהו ״יענש״ במקום ״יהרג״ ו״לענוש״ במקום ״להרוג״‪ :‬״הוחוק למסור‬
‫הרי זה יהרג ‪ . . .‬ומעשים בכל ומן בערי המערב להרוג המוסרים ‪ . . .‬״ )חובל‬
‫ומזיק ח‪,‬יא(‪ .‬קשה לדעת מדוע לא ״המתיקו״ את ההלכה שלפגי זו)שם‪ ,‬י(‪:‬‬
‫״מותר להרוג את המוסר בכל מקום ואפילו בומן הזה ‪ . . .‬וכל הקודם להרגו‬
‫זכה״‪ .‬מעגיינת ההערה שהעירו בצד הלכה י‪ :‬״הדיגין האלה היו בזמן שבית‬
‫המקדש היה קיים ‪ . . .‬״ “‬
‫באשמת הצגזורה גלקו בחסר רב הלכות מלכים יא‪ ,‬רד‪ .‬לפי ארבעה‬
‫כתבי־יד מביע הרמב״ם שם את דעתו על הנצרות ועל דת האסלם‪ ,‬והנה כה‬
‫דבריו‪:‬‬
‫״אף ישוע הנצרי שדימה שיהיה משיח ‪ . . .‬שכל הנביאים דברו שהמשיח‬
‫גואל לישראל ‪ . . .‬ווה גרם לאבד ישראל בחרב ‪ . . .‬וכל הדברים האלו של‬
‫ישוע הנצרי זשל זה הישמעאלי ז־מחמח שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך‬
‫למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי אז אהפוך‬
‫אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד‪ .‬כיצד? כבר‬
‫נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים‬
‫אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים במצות‬
‫התורה‪ .‬אלו אומרין‪ :‬מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה זלא היו‬
‫נוהגין לדורות‪ .‬ואלו אומרין‪ :‬דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן וכבר בא‬
‫משיח וגלה נסתריהם‪ .‬וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא‬
‫מיד הם כולם חוורין ויודעין ששקר נחלו אבותיד‪,‬ם ושנביאיהם ואבותיד״ם‬
‫הטעום״‪“ .‬‬
‫אין ספק שהצורה ״תלמיד חכמים״ המצויר‪ ,‬בכתבי־היד במקום ״תלמיד‬
‫חכם׳' היא הנכונה‪ ,‬שהרי סמיכות השם ״תלמידי חכמים״ בריבוי מורה על‬
‫‪Abraham A. Neuman, T h e J e w s in S p a in , Philadelphia, 1942, I, 131f: “ The .52‬‬
‫‪punishment of the informer was always severe . . . It ranged from a mere monetary‬‬
‫‪fine . . . to . . . the extreme penalty of death. In these rigorous measures, the aljam as‬‬
‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ had the fuU and enthusiastic support of the Spanish sovereig‬קהלות ישראל בספרד‬
‫‪Not Infrequently they took the initiative and pressed the aljam as to proceed against the‬‬
‫‪Informers to the full extent of the Jewish law . . . A price was set upon the head of every‬‬
‫‪informer who was convicted and executed; the blood money was paid by the a lja m a to‬‬
‫‪the royal treasury . . . in the twelfth century . . . a more serious offender was stoned to‬‬
‫‪death at the most solemn hour of the holy Day of Atonement. Execution of Informers . . .‬‬
‫‪continued as a frequent occurrence in all the provinces of Spain, both under Arab as well‬‬
‫”‪as Christian rule.‬‬
‫פרום׳ ניומן מביא שם !עמוד ‪ (259‬את תשובת הרשב׳א‪. :‬וכן עושים מעשה במסור מרחוק‬
‫ל ה תג אותו בידים בהרבה מקומות שבישראל ‪ . . .‬וכן עושים מעשה ב כ ל יום בארץ קסטיליא ‪. . .‬‬
‫וכן במלכות אראגון‪ ,‬נם מעשים הע בקאטאלוניא בדור שלפנינו גם בדורנו וה ‪ . . .‬״‬
‫‪ . 53‬ראה בועו כהן ברבעון ‪ , j q b‬כרך כה‪ ,‬עמוד ‪ , 532‬הערה ‪. 52‬‬
‫‪LIII‬‬
 ‫מבוא‬
‫תלמידים ש ל חכמים ולא על תלמידים שהם חכמים‪ .‬אף על פי כן ביכרתי‬
‫את הצורה *תלמיד חכם״ משום שזו כבר הספיקה להשתרש בשפתנו ולהיות‬
‫שגורה בפי כל‪«:‬‬
‫ציוני ה מ ק ו ר ו ת‬
‫את המקורות המקראיים והתלמודיים ציינתי בגוף הפנים)בתוך חצאי‬
‫עיגול( כדי שהקורא לא יצטרך לחפש בשולי העמוד את מקום הפסוק שהוא‬
‫רוצה לעיין במקור‪ .‬לא ציינתי את המקורות אלא במקומות שהרמב״ם מביא‬
‫פסוק או מאמר בצורת ציטאטה‪ ,‬מעין‪. :‬שנאמר‪./‬כך אמרו חכמים׳׳ וכדומה‪.‬‬
‫אולם בשתי הזדמנויות לא ציינתי את המקור‪ ,‬ואלו הן‪. :‬אמרו על רב‪ ,‬תלמיד‬
‫רבינו הקדוש‪ ,‬שלא שח שיחה בטילה כל ימיר)דעות ב‪ ,‬ד(‪ .‬בעל ה״כסף‬
‫משנד‪,‬׳׳ מעיר על זה‪. :‬בפרק הישן!סוכה כח‪ ,‬א‪ 1‬מצאתי כן על רבן יוחנן בן‬
‫זכאי‪ ,‬אבל על רב איני יודע כעת מקומו״‪ .‬ובהלכות מגילה וחנוכה ב‪ ,‬יד‪:‬‬
‫‪.‬אמרו חכמים‪ :‬כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה‬
‫לעולם״‪ .‬את המאמר הזה עדיין לא מצאו בתלמוד‪ ,‬אבל יש‪. :‬רב חזייה‬
‫לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה‪ ,‬ולא צמח כתניה״)מגילה‬
‫ה‪ . a ,‬לפי בעל ‪.‬באר הגולה׳׳)שו״ע או״ח‪ ,‬סי׳ תרצ״ס סמך הרמב״ם על‬
‫מאמר זר‪ ,‬בגמרא בשעה שהביא את הציטאטר‪ ,‬האמורה‪.‬‬

‫כתיב וניקוד‬
‫הכתיב הנהוג במהדורה המנוקדת שלפנינו הוא החסר‪ ,‬משום שאין לזווג‬
‫את הניקוד עם הכתיב המלא‪ .‬מלים מעין‪ :‬כוונה‪ ,‬חייב‪ ,‬קיים‪ ,‬עדיין‪ ,‬שכל‬
‫עיקרן של הו״ו והיו״ד היתירות שבהן הוא כדי להראות שאינן במקום תנועות‪,‬‬
‫באות כאן בכתיב החסר‪ :‬כונה‪ ,‬סןב‪. ,‬ק;ם׳ עדלן‪ .‬וכן כשהאותיות רו ויו״ד‬
‫משמשות בתור תנועות‪ :‬היזק‪ ,‬היתר‪ ,‬שינד״ מותר‪ ,‬טומאר״ חודש‪ ,‬כ תו ב ה‪-‬‬
‫את כל המלים האלר‪ ,‬ודומיד‪,‬ן העתקתי בלי אמות הקריאה‪ :‬ס‪5‬ק‪ ,‬התר‪ ,‬שנה‪,‬‬
‫מרור‪ ,‬טמאד״ חןש‪ ,‬לתבה‪ .‬כמו כן כתבתי‪ :‬ל‪ 1‬ע‪ ,‬ללד‪ .‬לדד במקום לידע‪,‬‬
‫לי*לד‪',‬לירד‪ ,‬משום שהיו״ד בחסרי פ״י אלר‪ ,‬היא אם הקריאר‪ ,‬כשהיא באה‪,‬‬
‫בספרים בלתי מנוקדים‪ ,‬עם המקור‪ .‬וכשם שבמקרא בא המקור של חסרי‬
‫פ״י בלי יו״ד )לדע ת‪ ,‬ללד ת‪ ,‬לרד ת(‪ ,‬כך בעברית המאוחרת אין היו״ד‬
‫המצורפת למקור אלא במקום תנועת הצירה‪.‬‬
‫את השמות הנגזרים משרשי ע״ע העתקתי חסר‪ :‬חלו של מועד‪ ,‬ן‪ 1‬ך ה‬
‫של סכין‪ .‬את השמות בצורת‪.‬חךש׳׳ נקדתי בריבוי כדרך שצריך לנקד את‬
‫ע ל נכונותה של הצורה‪.‬תלמיד הכמיסי שנשתמרה בכיי של התלמוי יאה‪Ginzberg, :‬‬ ‫‪. 54‬‬
‫‪p. 267, note 6: Boaz Cohen, JQR, XXIV (1935), p. 266.‬‬
‫‪s tu d e n ts . Scholars a n d S a in ts ,‬‬
‫‪LIV‬‬
 ‫כתיב וניקוד‬
‫המלה ״חך^ים'‪ :‬אסלים׳ ^ללים‪ ,‬אנסים)=אוהלים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬אונסים(‪ .‬את‬
‫המלה‪.‬כך״‪ ,‬שנתקצרה מהמלה המקראית ״כלה״‪ ,‬נקדתי‪,‬כך״)מעין‪ :‬לפיכך‪,‬‬
‫הללך(‪ .‬בהתאם לשאר ספרים מנוקדים נקדתי ״כאך )ולא ״כאן"(׳ ״לאו״‬
‫מלא ‪,‬לאו״( « את השמות המתחברים עם האות השימושית ע גקדתי כמו‬
‫בנסמך‪ :‬בזמן לעדן ע‪) ,‬ד‪,‬שווד‪ :,‬מחן‪.‬קת ע‪ ,‬למי ע‪ ,‬על ן‪1‬י מת‪ 1‬ך ^ ועוד(‪.‬‬
‫גם במקרא יש• מקום אשר יוסף אסור )בראשית מ‪ ; 0 ,‬על ךבר אשר ענה‬
‫)דברים כב‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫ה מ ה דו ר ה ה מ קו צ ר ת שלפנינו‬
‫המהדורה הזאת של‪.‬משנה תורה״‪ ,‬למען היותה שווה לכל נפש‪ ,‬היא‬
‫כולה מנוקדת‪ ,‬ערוכה בסימני ההפסק המקובלים‪ ,‬ומבוארת באופן שאפילו‬
‫תלמידים שלא שימשו כל צרכם יבינו בלי שום קושי את כל הכתוב בה‪ .‬כל‬
‫הניבים והמלים הטעונים ביאור תורגמו לאנגלית בשולי כל עמוד‪ .‬כדי שגוף‬
‫הפנים יהא נקי מכל הוספות‪ ,‬לא הוכנסו לתוכו מספרים לציין בהם את‬
‫ההערות; אלא בראש כל הערה‪ ,‬בשולי העמוד‪ ,‬יש ספרה המסמנת את‬
‫השורה שבה נמצא הביטוי המתפרש‪“ .‬‬
‫רבנו יעקב בעל הטורים‪ ,‬אשר חבורו הראשון היה‪,‬קצור פסקי הרא״ש״‪,‬‬
‫כותב)יורה דעה‪ ,‬סימן שלא(‪. :‬מפני שאין נוהגין תרומות ומעשרות בארצות‬
‫אלו אין רצוני להאריך בהם״‪ .‬אכן חזיון נפרץ הוא בספרותנו לקצר ולחזור‬
‫ולקצר הרבה מספרי המופת‪ ,‬כדי לזכות בהם את שדרות העם הרחבות‪.‬‬
‫הספר‪.‬חובות הלבבות״ לרבנו בחיי‪ ,‬למשל‪ ,‬נתקצר לא פחות משלש פעמים‪.‬‬
‫ספר‪.‬ר׳לכות רב אלפס״ לרבנו יצחק אלפאסי‪ ,‬שהוא קצור התלמוד‪ ,‬נעשה‬
‫ממנו בידי ר׳ מנחם עזריה מפאנו‪.‬אלפסי זוטא״ במאה השש־עשרה‪ .‬ה‪.‬שלחן‬
‫ע רוף לרבנו יוסף קארו‪ ,‬שהוא קצור ה‪.‬טורים״‪ ,‬הגיע לעם הרחב בצורת‬
‫‪,‬קצור שלחן ערוך״ לר׳ שלמה גאנצפריד‪ .‬האחרון הביא בהקדמתו את דבריו‬
‫של ר׳ יוסף שלמה דלמדיגו)יש״ר מקנדיארס בזו הלשון‪. :‬הקצור בלמודים‬
‫טוב ומועיל הן למתחילים‪ ,‬שלא יצללו ברוב הלמודים‪ ,‬הן ליודעים‪ ,‬להזכירם‬
‫אם ישכחו״‪.‬״‬
‫‪ . 55‬בכתבי היד של העמה נכתב גם ‪.‬לץ' במקום ‪.‬לאו' )ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬שרידי הירושלמי‪,‬‬
‫ועצאת גינצבורג‪ ,‬עמוד ‪ , 56‬שורות ‪ (38,27,21 , 13‬מעץ‪.‬יחדץ'‪. ,‬ענע'‪ ,‬עכשץ'‪ ,‬שבכולן מורה היו־ד על‬
‫קמץ שלפני הו׳ו‪.‬‬
‫‪ . 56‬לצורך התרגומים השתמשתי במלונים של לוי‪,‬יאםטרוב‪,‬גרוםק‪-‬םגל‪,‬בךיד‪,‬ודה‪,‬גרזוב־‬
‫סקי ועוד‪ ,‬כמו כן הץ לי לעינים תרגום המשנה מאת דנבי ותרגום תלמוד בבלי בעריכת אסשטיץ‪.‬‬
‫נמנעתי מליתן את תרגומי המקראות המובאים בנוף הפנים יען כי כ ל קורא ץכל למצוא אותם בנקל‬
‫על מקומם בתנ׳ך המתורגם לאנגלית‪.‬‬
‫‪^^ . 57‬ןצור שלחן ערוך‪ ,‬הוצאת פלדמאן‪ ,‬עמוד ‪. V‬‬
‫־‪LV‬‬
 ‫מבוא‬ ‫‪,‬‬
‫הספר שלפנינו כולל כשלש מאות פרקים‪-‬כמובן‪ ,‬בהשמטות‪-‬מתוך‬
‫אלף פרקי‪.‬משנה תורה״‪ “ .‬הושמטו ממנו לגמרי הלכות סוטה‪ ,‬איסורי ביאה‪,‬‬
‫ערכין וחרמין‪ ,‬איסורי המזבח‪ ,‬מעשה הקרבנות‪ ,‬פסולי המוקדשין‪ ,‬קרבן‬
‫פסח‪ ,‬שגגות‪ ,‬מחוסרי כפרה‪ ,‬תמורה‪ ,‬פרה אדומה‪ ,‬מטמאי משכב ומושב‪,‬‬
‫אבות הטומאות‪ .‬כמו כן הושמטו הרבה דקדוקי הלכות ופרטי פרטיהן‪ .‬על‬
‫כל השמטה בגוף הלכה מן ההלכות רומזים שני קוים ) —(‪ .‬שיטתי בברירת‬
‫החומר מתוך החיבור הענקי‪ ,‬הי״ד החוקר״ היתר‪ ,‬מבוססת בעיקר על הצורך‬
‫והאפשרות לד‪,‬קנות לבני דורנו מושג מסוים של המאור שביהדות ולקרבם‬
‫לתורתנו‪ .‬לפיכך נזהרתי לבחור בכל מה שמושך את הלב ומעניין לרוב בני‬
‫אדם‪ .‬כללו של דבר‪ :‬השתדלתי לר״כנים לספרנו זה את כל העלול לגרום‬
‫לתשומת לב מיוחדת מבחינה מוסרית או ספרותית‪ ,‬היסטורית או חנוכית‪. .‬‬
‫בשביל להקל את השימוש ניתנו בספר זה מלים שלמות במקום מלים‬
‫מקוטעות וראשי תבות‪.‬‬
‫בסוף הספר באים שני נספחים; מפתת הר‪,‬גדרות ולוח המקראות‪.‬‬
‫מפתח ההגדרות מראה את המקומות אשר בהם מגדיר הרמב״ם מונחים‬
‫ומושגים תלמודיים‪ .‬באמצעות לוח המקראות ימצא הקורא בכתבי הקודש‬
‫את הפיסקר‪ ,‬שבך‪ ,‬הרמב״ם מבאר פסוק מפסוקי המקרא‪.‬‬

‫‪ . 58‬ראה נייהויוק‪ ,‬תורה אור להרמב׳ם‪ ,‬עפוד ‪. vu‬‬

‫‪LVI‬‬
 ‫ספרים על חיי הרמב״ם ומפעליו‬
‫ תל־‬. . . ‫ מקורותותעודות‬.‫פעולותיווה שקםותע‬,‫חייווסםריו‬,‫רבנו מ ש ה בן מימון‬,(.‫ צ‬.‫דינבורג)ב‬
‫ ת ר צ ה‬,‫ אבי ב‬.
.1935 , ‫ ורשה‬,‫ רבנו משה בן מימץ‬,(.‫ ז‬.‫כהנא גש‬
.1935,‫ ירושלים‬,‫ קובץ תורני־מדעי‬.‫ פעולות? ודעותע‬,? ‫ ס פ ר‬, r n , ‫ רבנו משה בן מימץ‬,(.‫ ל‬.‫סישמן >י‬
Heschel (Abraham), Maimonldes, eine Biographle, Berlin, 1905.
Muenz (J.), Moses Ben Maimon, sein Leben und seine Werke, Frankfurt am Main, 1912.
Moses Ben Maimon, sein Leben, seine Werke und sein Einfluss . . , unter Leitung von
J. Guttmann, Leipzig, 1908-1914.
Yellin (David) and Abrahams (Israel), Maimonides, Philadelphia, 1900.
Zeitlin (3.), Maimonldes, a Biography, New York, 1935.

LVII
 ‫קצור ת‪*1‬לדות הךפל ‪3‬״ם‬
‫ךבנו משה בן מןמון )‪ (1204-1135‬נולד בקיךדובה אער בספרד ונפטר‬
‫בפוסטאט של מצרים‪ ,‬ומסרת יש שהוא קבור בטבריה‪ .‬בשנת השלש עשרה‬
‫‪• • ! y‬‬ ‫^ ‪t‬‬ ‫* ‪* I‬‬ ‫‪T l » l‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • 1‬‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬

‫לימי חייו נכבשה קורדובה לפני מסלמים ‪.‬קנאים )אלמוחדין(‪ ,‬שגורו על‬
‫‪-‬‬ ‫‪* Tt‬‬ ‫‪I * * * V‬‬ ‫■‪•Ti‬‬ ‫‪• l‬‬ ‫\ ‪i‬‬ ‫“‬ ‫• »‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| l‬‬ ‫« ‪T t l‬‬ ‫‪S‬‬ ‫•‬

‫תושביד‪ ,‬לקבל את דת מחמד‪ .‬אז נאלצה משפחת רבי מןמון לעוב את העיר‬
‫ולבקש מפלט‪ .‬שנים לבות נךדו ממקום למקום עד שהגיעו לפאס אשר באפי‬
‫ריקה לצפונית ?שנת‪ . 1160‬אולם גם שם ד‪,‬יו ד‪.‬ןהוךים אנוסים דחם‪ ,‬והכרח‬
‫ר?י מןמון לבלח למצ‪.‬ר‪:‬ם‪ ,‬הוא ושני בניו ובתיו‪? .‬שנת ‪ 1165‬ל‪,‬ת!שבו ?פוסטאט‬
‫אשר ?נם קהיךה אחלי שישבו בארץ ןשראל כחצי שנה וזמן מועט באלכסנ־‬
‫ךרןה של מצך!ם‪ .‬ל?י מןמון הזקן כבר מת בשבתם בארץ ןשךאל‪ .‬במצלזם‬
‫ד‪,‬תפךנםו שני ד‪.‬אחים‪ ,‬לבנו משר‪ ,‬ולבי ח ד‪ ,‬ממסחר אבנים טובות‪ :‬ל‪3‬י דוד‬
‫ל‪,‬ןה מנד‪,‬ל את ?‪,‬עסקים‪ ,‬ןלבנו משה ד‪:.‬ה עוסק ?תולה ובמדעים‪ .‬ר ‪3‬י דוד‬
‫טבע ?נבדהדו באדר״ ןעמו שקע בי‪,‬ם לא לק ד‪1,‬ן שניר‪,‬ם אלא גם ל‪,‬כסף שלוו‬
‫מאחלים‪ .‬ואחלי שמנה שנים מאז קרה לו לאסון לגדול ל‪,‬זה‪ ,‬כתב ד‪,‬למב״ם‬
‫לל?י ןפת בן אלןהו כדברים לאלה‪:‬‬
‫‪.‬וללעה לגדולה שבאה עלי באחרונה‪ ,‬שליא לעה מכל לעה שעברה‬
‫מיום ל‪,‬יולי עד ליום לזה‪ ,‬ןד‪,‬יא פטילת לצדיק נרבי ללח ‪ . . .‬שטבע ב_ים־‬
‫הדו ובןדו ממון לב לי ןלו ולאחדים ‪ , . .‬ונשאלתי אחליו כמו שנה מיום‬
‫של‪,‬גיעה לשמועה ללעה‪-‬נופל על למטה ‪ . * .‬ו?מעט קט לויתי אובד‪ .‬ואחר‬
‫כך‪ ,‬עד ליום לזה‪ ,‬כמו שמנד‪ ,‬שנים‪ ,‬אני מתאבל ולא לתנחמתי‪ .‬ובמה אתנחם?‬
‫ןד‪,‬וא דדה על ?לכי גלל‪ ,‬וד‪.‬וא היה לאח‪ ,‬והוא ל‪:‬ה לתלמיד‪ ,‬וד‪,‬וא היה נושא‬
‫ונותן ?שוק ומלויס‪-‬ואני ללילי יושב לבטח‪ .‬ולבין בתלמוד ובמקלא‪ ,‬ולבין‬
‫?דקדוק ללשון‪ :‬ולא ללתד‪ ,‬לי שמחה אלא בלאותו ‪ . . .‬כל עת שאלאה כתב‬
‫!דו או ספר מספליו‪! ,‬לפך עלי ל?י רעור ןגוני‪ .‬כללי של ד?ר‪? :‬י אלד אל‬
‫בני א?ל שאולה‪ .‬ולולי לתולה שליא שעשועי ו‪.‬ד?לי ללכמות שאשכח בלם‬
‫!גוני‪-‬אז אבלתי בעליי‪.‬‬
‫‪LIX‬‬
 ‫קצור תולדות הרמב״ם‬
‫למרות ‪ 5‬ל ל‪:$.‬רות ר״מעפחתיות ^עברו עליו‪ ,‬וךאגתו לאלמנת אדןיו‬
‫ו‪5‬הו‪ ,‬ומחלתו ללןעד‪ .‬עללה במצבים‪ ,‬לם‪5‬יק לרמב״ם לע&ק בתוךה יו^ם‬
‫ולןלה ולהתעמק לפילוסופיהןללמד לנךסה‪ ,‬תכונד‪ ,‬ןלכב!ת הךפואה‪^3 .‬נת‬
‫‪ 70‬וו התחיל לדמב״ם להתפתם מךפואה‪ ,‬עבד‪ ,‬כוזב ספרים רלים בעךלית‪.‬‬
‫במעך ל‪,‬זמן נתפרסם כרופא ממחהונעעה רופא ‪3‬חצר העלטן צלאח אד־דין‪.‬‬
‫למכתבי לר‪3‬י ^;מואל אלן חב‪1‬ן הוא מתאר את סךר יומו במלים אלה‪:‬‬
‫‪.‬אני עולן למצלןם !־פוסטאט! ןהמלך עוכן לאלקאיךה‪ ,‬ובין עני‬
‫למקומות עני תחומי עלת ‪ . , .‬אי אפער לי מ‪3‬לתי ךאותו לכל יום בתחלת‬
‫ליום ‪ . . .‬ואני רב ליום לבית למלך ‪ . . .‬כללו על‪1‬יבר‪ :‬כל יום ןיום אני עולה‬
‫לאלקאיךה ללעכמה‪ ,‬וכעלא ןהיה עם עום מלעול ולא ותלדע עם עום‬
‫לדוע‪-‬אעוב למצרלם אלר לצי ליום; על כל פנים לא אגיע ‪1‬ה‪3‬ןתה‪ 1‬קדם‪.‬‬
‫ואני מתרעב‪ ,‬ואמצא לאכסדךאות כלן מלאות לני אדם‪ ,‬גו‪.‬ים ויהודים‪ ,‬להם‬
‫לעוב וללתי לעוב‪ ,‬ןעולמים ןעוטרים‪ ,‬ואוהלים ןעונאים‪-‬עךב רב‪! ,‬דעו‬
‫את עת עולי‪ .‬ארד מעל ללהמה‪ ,‬ואךסץ‪:‬די‪ ,‬ואצא אליהם לפןסם ולרצות‬
‫ולללות פנילם לדי למחל אל כבודם להמתין אולי נ=לי[ עד לדי עאכל‬
‫אלילת עךאי ‪ , , ,‬ואצא לךפאתם ולכתב ללם פתקות ונסלאות ךפואות‬
‫לל!יהם‪ .‬לא‪:‬סור לנלנס ול‪,‬יוצא עד לל‪:‬לר‪ * . . ,‬אספר ללם ואצום נאךבר‬
‫עמלם ‪ -‬ואני עוכב פרקדן ‪=1‬על גבי[ מרב לע!פות; דכנס לל‪:‬לה ‪ -‬ואני‬
‫לתללית לחלעד‪ ,.‬לא אולל לדבר‪ .‬סוף דלר‪ :‬לא יוכל אלד מ!עךאל לדלר‬
‫לי ‪ . . .‬זולת יום לעבת‪ .‬או‪:‬בואו כל לקהל‪ ,‬או ךלם‪ ,‬אלר לתפלה‪ .‬אנהיג‬
‫ללבור ‪3‬מד‪ ,‬עיעעה כל‪:‬מי לעבוע ‪ . . .‬זה תכן ענ‪:‬ני ליום‪ .‬ןלא ספרתי לך‬
‫אלא קצת מה עתראד‪,‬ו אם תבא בעזרת האל יתעלר‪,‬״‪.‬‬
‫‪♦ - T‬‬ ‫!▼‪•I‬‬ ‫•• ‪f‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫|‪Tl‬‬

‫להזדמנות אחךת‪ ,‬למכתבו לרבי‪:‬הונתן הכלן‪ ,‬הוא כותב‪. :‬ואני רב‬

‫היום לסב על למטה ועל לחולים על צוארי בדברי הךפואות ערפו את כלי‬
‫ולא ל‪5‬יחו לי עעה אלת‪ ,‬לא מן ליום ולא מןלל‪:‬לה; ומה אני‪:‬נל לעעות‬
‫אחר אער‪:‬צא טבעי ‪H‬תפךסמתי[ לרב לאךצות‪ .‬ועוד‪ ,‬עאיגי ליום כמו‬
‫לימי לבחרות‪ ,‬אלא כחי כעל ‪ . . .‬וידי רעלה‪ .‬אפילו לכתב אגרת קטנה‬
‫אעצל‪ .‬ומפני זר‪ .‬אל !קעה לעיניכם על עצויתי לכתב לתעובות ומקצת‬
‫לכתבים ןלא כתלתי לכל לכתב ‪:‬די‪ ,‬לפי עאין לי פנאי לך‪ -,‬מפני לעלון‬
‫כחיןקצר רולי מפני אלו למצערים לי למידי‪.‬‬
‫‪LX‬‬
 ‫קצור תולדות הרמב״ם‬
‫?‪:‬ם ןןךמב״ם יצא למךחוק ומכמה אךצות פנו אליו ?עאלות הלכה‬
‫וב^ל ןיבר קעה‪ .‬בענת ‪ 1172‬נתגןיל י‪15‬מו בין ןד‪.‬וךי תימן בוכות«אגךת תימף‬
‫עכתב אליהם‪ .‬ןהוךי תימן נאנסו או לקבל את ! ת ^;אסלאם‪ ,‬והךבה מהם‬
‫המירו את ךותם רק למךאית־עין‪ .‬בעת ההיא קם ביניהם ןהו‪.‬די מומר אחד‬
‫ע^;לןד מקהלה לקה^ה ןךךע עהתוךה כבר ךמזה׳על מחמד ןעהאסלם בא‬
‫לרשת את מקום דדהדות‪ .‬ובא אחר‪ ,‬בעל דמיון ומשגע‪ ,‬ןהכריו על עצמו‬
‫שהוא כ‪,‬משיס‪ ,‬ועוךר את נקמת סמלף־ בןהוךים כ<מוךךים‪ .‬או פנה אחד‬
‫ממנהיגיהם אל ן;־‪,‬ךמב״ם והוךיע לו את פךשת ממבוכות והמהומות שבאו‬
‫בתוכם‪ ,‬ובק^‪ 12‬ממנו לצאת להם לעןךר« ולחזק מלבם את אמונתם מרופפת‪.‬‬
‫תשובת מרמב״ם‪ ,‬שנכתבה בהתשה עמקר״ עשתה רשם מזק על כל ןר‪,‬ו‪1‬י‬
‫תימן ר‪,‬אמללים‪ .‬מיא מןתה למם כטל של תחןה והצ^ה אותם מכליון ושמד‪.‬‬
‫מרמב״ם משתמש בד‪.‬שפעתו בחצר ממלכות והצליס למעביר את הגזרות‬
‫ד‪.‬ךעות מעל בני עמו‪ .‬קמלות תימן זכרו לו את מסדו וךבקו בו באהבה‪,‬‬
‫והכניסו את שמו לתפלת מ‪.‬קךיש ןאמרו מכל יום ״?סייכון וליומיכון ובחני‬
‫רמנא משה מן מןמוך‪.‬‬
‫מן שש עשרה ד‪.‬ןה מרממ״ם ממתבו את ספרי מראעון ‪3‬עךמית׳ ״מלות‬
‫ממגיוך‪ ,‬שתרגם אחר כך שלש פעמים ל;נברית וגם לשפות אחרות‪ .‬הוא‬
‫ממחיל לכתב את פרועי על ממשנה בד‪,‬יותו בן עשרים ושלש‪ ,‬בעצם ןמי‬
‫נדוןיו‪ .‬ומשלים אותי ממצתם משנת ‪ . 1168‬מפרוע מזה תתם מערבית‬
‫לעברית מידי שמואל אבן תבון‪ ,‬ןהוךה חריזי ןעוד‪ .‬משנת ‪ 1170‬מתחיל לחבר‬
‫את מבורו מגדול ״משנה תוךהי אשר כתב אותי מעברית זכה וטהוךה‪ ,‬ןס!ם‬
‫אותו משנת ‪ . 1180‬״משנה תוךה" הוא מספר היחיד שכתב מעברית‪ ,‬כי הוא‬
‫שאף לעשות את מבורו זר״ שהוא אוצר מ!הדות כלה‪ ,‬מומן לכל אדם‬
‫מ?עךאל‪ .‬מחבור ״משנה תוךרד נקרא אחר כך ״י‪,‬ד מחזקה׳' על שם מכתוב‪:‬‬
‫מי‪,‬ד מחזקר‪ . . . ,‬אשר עשר‪ ,‬משה לעיני כל ?שראל)‪,‬דמרים לד‪ ,‬י ס‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫רבנו משר‪ ,‬בן מןמון עשר‪ .‬למעשה משר‪ .‬רבנו משעתו ןכתב משנה תו ך ה‬
‫לד‪,‬יות לעינלם לכללשראל‪ .‬ןאמנם ד‪,‬שם ״י‪,‬ד' בגימטרןה אךמעה עשר‪-‬למנןן‬
‫מספרים מממוים אה מחבור ״משנה תוךה״‪ .‬לעךך משנת ‪ 1195‬גמר את ספרו‬
‫בפילוסופלה ״מירה נבולים״‪ .‬עתךגם לעבךית גם ?ידי ^‪:‬מואל אלן תבון ןגם‬
‫מידי לר‪.‬וןה חרמי‘‬
‫‪LXI‬‬
 ‫קצור תולדות הרמב'ם‬
‫כ״עפעתי על «מוךד״ נבוכים" תקיפה חו?ים ך‪3‬ו‪3‬ים ?י‪3‬ץ ממסלמים‬
‫והנוצרים‪? .‬רא?{‪1‬ית סמאה הארבע עערה ?תב רכי יוסף א?ן פספי ?צואתו;‬
‫״אוי לנו ?י ןוטאנו‪ 1‬מיהודים עוזבים ך‪.‬יום את ספרסמוךהנ־־מורה ןבוכיט ‪. . .‬‬
‫והנוצרים ןכ?דוהו ןינעאוהו ומעתיקוהו‪ ,‬ן?ל עכן לדעמעאלים ?פאם וכעאר‬
‫אךצות אער קבעו עם כךךעות ללכד ?פר ממוךה כפי סו?רים יהודים׳*‪.‬‬
‫לא ?ל ‪?9‬רי לירכיכ״ם וזילאי לךפום׳ורכים מהם עולם עמורים ככתב‪-‬‬
‫^ד ??זפריות גדולות ילסכים לגואל עיבוא ויסדר אווזם לךפוס‪ .‬מבערים כי‬
‫רבנו מעה ?ן מןמון כסב לא ?חות משמנת ??!ר ?פךים ?כ‪.‬קצוצ מךפואה;‬
‫אולם רק ?זבעה מהם ?תפרןזמו עד כה‪.‬‬

‫ל‪,‬יה כי עאמר «ל לרלב״ם)לרב ממללד עי"ח‪ :‬״לא קם ?מוהו עוד‬

‫עד עסה ?כל לעולם"‪ .‬ןאמנם לא ל‪,‬יה כמוהו איע עמצטין ?כל מוכרים‬
‫ממנוןם ?זה גם‪:‬לד‪ :‬מפלג ‪3‬תוךה‪ ,‬חוקר‪ ,‬כעל כגנון מלבב‪ .‬כלול מדעת‪.‬‬
‫כליל לכדות לטובות‪ ,‬רופא‪ ,‬עוסק ?צרכי צבור‪ .‬כסנך ועוד‪ .‬לתלמידו‬
‫הפיכלק‪ ,‬יו‪ 9‬ף אבן עקנץ‪ ,‬כתב לרככ׳ם‪ :‬״א?י מולל צל ?בודי ומותר על‬
‫עלבוןי לך‪ 3‬ה » ‪ . .‬אני לא אנצל לעצכי‪ .‬כי ?בוד‪3‬פ^ן‪1‬י ומעלת כדולי אצלי‬
‫יולר ?בוד כעאנצל לככילים נאולם ^וכרו קעות נגד לרככ״ט כלעוןי‬
‫וכדבורי ‪ , . .‬וככלל א?י ?בקע כמף‪ ,‬אם אתה סלכיוי‪ .‬עתלר כוד כי‬
‫ולכרולי‪ ,‬ןהוא לטוב לף־־עזקללוף ןלא תקללם‪ .‬ןלהיה ‪ P‬לעלובים ולא‬
‫כן ?‪.‬עולבים"‪ .‬לנה ?י כן‪ ,‬לא ל‪:‬ה ?רבנו מעת בן מןמון מחנך ומורה ככל‬
‫אךחות ללןים‪ .‬צדקו אלה ?'?’?אי רמו ?‪,‬ראעי לתבות על לעם ר׳מ׳כ׳מ׳‪:‬‬
‫ר׳אע כ׳ן?רים ?׳כל מ׳קום‪,‬ןכןגם אלר‪ .‬עקלעו לדורות אתלאמךה‪:‬״כמעה‬
‫נבן עמלש ןעד מעה נ?ן מןמון‪ 1‬לא קם ?מ^ר‪.".‬‬

‫‪Lxn‬‬
‫תו ר ה‬ ‫•מ ?‪ •2‬ז••נ ה‬
 ‫סל!ךמת הרמב״ם‬
‫כל המצות ענתנו לו למעה בסיני‪-‬בפרוען נתנו‪ ,‬ענאמר‪ :‬ואתנה לף‬
‫את לוחות האבן והתוךה והמצור‪) .‬שמות כד‪ ,‬יב<‪ ,‬״תוךה״ זו תורה עבכתב‪,‬‬
‫וה״מצוה' זה פרושה‪ .‬וצונו לעשות ד‪,‬תוךר‪ .‬על פי ה״מצוה'‪ ,‬ו״מצוה״ זו ך‪,‬יא‬
‫‪ 5‬הנלןךאת תוךה שבעל פה‪ .‬כל ד‪.‬תוךה כתבה משה ךבנו ל!ךם שןמות בכתב‬
‫ןדו‪ ,‬ונתן ספר לכל שבט ושבט; וספר אחד‪-‬נתנהו בארון לעד‪ ,‬שנאמר‪ :‬ללח‬
‫את ספר ל‪.‬תוךר‪ .‬ד‪.‬זה ןשמתם אותו‪ ,‬וגומר)דברים לא‪ ,‬כס‪ .‬וה״מצוה״‪ ,‬שהיא‬
‫פרוש כ‪,‬תוךה‪ ,‬לא כתבה אלא צור‪ ,‬בה לז‪.‬קנים וליהושע ולשאר כל ןשךאל‪,‬‬
‫שנאמר; את כל הדבר אשר אצכי מצור‪ .‬אתכם‪ ,‬אותו תשמרו לעשות‪ ,‬וגומר‬ ‫‪T I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪■ T‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•*‬ ‫‪" TI TT‬‬

‫‪> 10‬שם יג‪ ,‬א(‪ ,‬ומפני זה נלן‪.‬ראת תורה שבעל פה‪ .‬אף על פי שלא נכתבה תורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬למדה משה ךבנו כלה בבית דינו לשבעים זקנים‪ ,‬ואלעזר ופנחס‬
‫■ ‪TJ‬‬ ‫‪T T I T I‬‬ ‫!••ו•‬ ‫» •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫\ ‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪" I T‬‬

‫ויהושע שלשתן קבלו ממשה‪ .‬וליהושע‪ ,‬שהוא תלמידו של משה רבנו‪ ,‬מסר‬
‫תוךה שבעל פה וצוד‪.‬ו עליר‪ .,‬וכן ןהושע כל ןמי סןיו למד על פה‪ ,‬וןקנים‬
‫ךבים קבלו מיהושע‪ .‬ןקבל עלי מן הזקנים ומפנחס‪ ,‬ושמואל קבל מעלי ובית‬
‫‪ 15‬ןינו‪ ,‬וןוד קבל משמואל ובית דינו‪— .‬‬
‫ךבנו ס‪,‬קדוש חבר המשנה‪ .‬ומימות משה רבנו ועד רבנו ד‪,.‬קדוש לא חברו‬
‫הבור שמלמדיןאותו בךבים‪,‬בתוךה שבעלפר״אלא בכל דור ודור‪-‬ראש‬
‫בית דין‪ ,‬או נביא שהןה באותו ד‪.‬דור‪ ,‬כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע‬
‫מרבותיו וד‪,‬וא מלמד על פה ברבים; וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו‪ ,‬כפי‬
‫‪ 20‬נצחו‪ ,‬מבאור כ‪,‬תוךר‪ .‬ומד‪,‬לכותיר‪ .‬כמו ששמע‪ - - .‬ןכן ה;ד‪ .‬הדבר תמיד עד‬
‫ךבנו הקדוש‪ .‬והוא קבץ כל השמועות וכל הדינים וכל סבאורים ור‪,‬פרושים‪,‬‬
‫ששמעו ממשה רבנו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כלה‪ ,‬וחבר‬
‫“‬ ‫ן •‬ ‫\ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T I T f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מד‪,‬כל ספר המשנר״ ושננו לחכמים ברבים ונגלר‪ .‬לכל זשראל וכתבור‪.‬ו כלם‪,‬‬
‫ורבצו בכל מקום‪ ,‬כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מ?שראל‪ .‬ולמה עשר‪,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪" T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫"‬ ‫‪l‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫‪1 * 1‬‬

‫‪ . who compiled the Mishn^h‬רבנו ןז‪,‬קדוש>?י;הוךה הנשיא ״ ‪ oral Law.‬ת‪ 1‬ךה ??על פה «‬
‫‪ a memorandum‬ן?ר‪1‬ן ה?מוע‪ 1‬ת ** ‪ no work was compiled.‬ל א ח?רו הבור ‪about 200 O.E.‬‬
‫‪of the traditions.‬‬ ‫‪? he taught it‬ננ‪? . . . 1‬ך?ים מ ‪ ? according to his ability.‬פי צה‪1‬‬
‫‪diligently in public.‬‬ ‫‪ they taught.‬ך? צו‬ ‫^‬

‫]‪[ 1‬‬
 ‫משנה תורה‬
‫רבנו הלןדוש כך ןלא הניח הדבר כמות שסיה‪ 2‬לפי שראה שהתלמידים‬
‫מתמעטין והולכין‪,‬והצרות מתחדשות ובאות‪ ,‬ומלכות הרשעה פושטת בעולם‬
‫ומתגברת‪ ,‬וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות‪-‬חבר חבור להיות ביד כלם‪,‬‬
‫ן •‬ ‫• ן‬ ‫•‬ ‫!■‪T‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I #‬‬ ‫‪1 1 * 1‬‬ ‫‪• * T i ' t‬‬ ‫• ! ■“ ‪i r v‬‬

‫כךי שילמדוהו ‪ 5‬מהךהןלא ןשכח‪ .‬וישב כל‪,‬ינויו הוא ובית‪.‬דינו ולמדי ממשנה‬
‫בר‪3‬ים‪— .‬‬
‫רב חבר ספרא וספרי‪ ,‬לבאר ולהודיע עלןרי המשנה; ורבי ח‪:‬א חבר‬
‫מתוספתא‪ ,‬לבאר ענןני ממשנה; וכן ר‪3‬י ר‪.‬ושע‪,‬יא ובר‪.‬קפךא חברי ?רןתות‪,‬‬
‫לבאר דלרי ממשנה‪ .‬ןר ‪3‬י יוחנן חבר מתלמוד מןחשלמי ?אךץ ?שראל אחר‬
‫חך‪3‬ן ממת ב‪.‬קרוב שלש מאות שנה‪ - .‬־־‬
‫ךבינא ורב אשי מם סוף סכמי מתלמוד‪ .‬ו‪.‬רב א*‪15‬י הוא שחבר מתלמוד‬ ‫‪10‬‬

‫מבבלי בארץ שנער אחר שחבר ר‪3‬י יוחנן מתלמוד מרושלמי בכמו מאה‬
‫שנה‪ - - .‬נמצא‪ .‬ך‪3‬ינא ורב אשי וחבריהם־־ ם‪ 1‬ף גדולי חכמי ‪.‬ישראל‬
‫סמעוזייקים תורה שבעל פה‪— .‬‬
‫כל מסכמים שעמדי אחר חבור מתלמוד‪ ,‬ובני בי ו‪^.‬א לר‪.‬ם שם‬
‫‪ 15‬להכמתם‪ ,‬הם מנלןראים גאונים‪ .‬ןכל אלו הגאונים שעמדו בארץ זשךאל ובארץ‬
‫שנער ובספרד ובצךפת‪ ,‬למדו דרך מתלמוד והוציאו לאור תעלמותיו ובארו‬
‫עניניו‪ ,‬לפי שדרך עמלןה דךכו עד למאד‪— .‬ושאלות רבות שואלין אנשי ‪ 3‬ל‬
‫עיר ועיר לכל גאון אשר ד״יה בימיד״ם לפרש לר‪.‬ם דברים ל!שים שבתלמוד‪• ,‬‬
‫ומם משיבים להם כפי חכמתם‪ .‬ןאותם משואלים מקבצים מתשובות ועושין‬
‫‪ 20‬מד<ם ספרים לר‪.‬בין מד‪,‬ם‪ .‬גם חברו מאונים שבכל דור ןדור חבורים לבאר‬
‫מתלמוד‪ .‬מד‪.‬ם מי שפ‪.‬רש ך‪.‬לכות ןחידות‪ ,‬ומד‪,‬ם מי שפרש פרקים ןחידים‬
‫שנתקשו בימיו‪ ,‬ופיהם בוי שפ‪,‬רש מסכתות וסךרים‪ .‬ןעוד חברי הלכות פסיקות‬
‫ל א מי ם הך?ר ?מות ן;‪1‬הןה *‬ ‫‪ to distant‬לאקציות » ‪leave the matter as It was.‬‬
‫‪ a Tannaitic Mldrasb on Leviticus.‬ס?ךא • ‪countries.‬‬ ‫‪a Tannaltic Midrash on‬‬
‫‪ the principles of the‬ע‪.‬קרי ‪ to explain, njttfsg‬לבאר‪-‬לסר ש ‪Numbers and Deuteronomy.‬‬
‫‪? teachings of the Tannaim‬ךןתות ‪ a supplement to the Mlshnah.‬תום?תא ^ ‪Mishnah.‬‬
‫‪?} hence, it follows‬צא ** ‪.? approximately.‬קר‪1‬ב‪=.‬ב?מו • ‪not Included in the Mishnah.‬‬
‫‪that.‬‬ ‫‪ who transmitted the oral law.‬הפעתיקים ‪. . .‬‬ ‫‪? meditated.‬נו‬ ‫‪ -Baby‬שנ^ר‬
‫‪ they elucidated its obscure passages. 21‬ד‪,‬וציאו לאור תעלפוןןין ‪Ionia.‬‬ ‫‪ -par‬ןזלכות‬
‫‪ticular laws. 22‬‬ ‫‪ tractates and entire 5‬ם?תות ולךךים ‪were hard to imderstand.‬‬
‫‪^ settled rules,‬לכות ? ‪0‬וקות ‪orders of the Talmud.‬‬

‫]‪[ 2‬‬
‫‪.‬‬ ‫הקדמת הרמב״ם‬
‫בעדן אסור והתר‪ ,‬וחיוב ופט‪ 1‬ר‪ ,‬בדברים עהעעה צריכה להם‪ ,‬כדי עיהיו‬
‫קרובים למדע מי עאינו ןצל לרד לעמקו על תלמוד‪ .‬ןז‪ 1‬ד‪.‬יא מלאכת ה׳‬
‫עעעו בה בל גאוני לעראל מיום עחבר התלמוד ועד ןמן זה‪ ,‬עהיא ענה י‪15‬מינית‬
‫אחר מאה ןאלף לחרבן הבלת‪ ,‬ןד‪,‬יא ענת ארבעת אל‪9‬ים ותעע מאות ועלעים‬
‫‪ 5‬ןעבע לבריאת עולם‪.‬‬
‫ובזמן הזה תכפו צרות ןתרות וןהקה העעה את הבל‪ ,‬ואבןה הכמת‬
‫הכמינו ובינת נבונינו נסתתךה‪ ,‬לפיכך אותם הפרועים וההלכות והתעובות‪-‬‬
‫עהברו הגאונים וךאו עהם דברים מ^ארים־נתקעו בלמינו ואין מבין ענלניהם‬
‫כךאוי אלא מעט במספר‪ .‬ואין צריך לומר התלמוד עצמו‪ ,‬הבבלי והלרועלמי‪,‬‬
‫‪ 10‬ו?פךא‪ ,‬וספרי• והתוספתא‪-‬עד‪.‬ם צריכין דעת ךהבה ונפע ךכמה וןמן‬
‫ארך‪— .‬‬
‫ומפניזר• נעךתי הצני‪ ,‬אני מ ע ה בן מלמון ה ס פ ך ך י‪ ,‬ונעענתי‬
‫על הצור ברוך הוא‪ ,‬ובינותי בכל אלו הספרים‪ ,‬וךאיתי לסבר ‪.‬דברים‬
‫המתבךרים מכל אלו החבורים‪-‬בענלן האסור והמתר׳ הטמא והטהור‪ ,‬עם‬
‫‪ 15‬עאר דיני התוךה‪-‬כלם בלעון ברוךה וך‪.‬רך קצךה‪ ,‬עד עתד‪.‬א תורר‪ ,‬עבעל‬
‫פר‪ ,‬כלה סדוךה בפי הכל‪ ,‬בלא קעלא ןלא פרוק‪ ,‬לא זה אומר בכה ווה בכה‪,‬‬
‫י אלא דברים ברורים‪ ,‬קרובים‪ ,‬נכונים‪ ,‬על פי המעפט אער לתבאר מכל אלו‬
‫החבורים והפרועים הנמצאים מימות מעה רבנו ועד עכעו‪ ,‬עד עיהיו כל‬
‫הדיןין גלוין לקמן ןלגד‪ 1‬ל בדץ כל מצור‪ ,‬ומצור‪ ,‬ובדין כל הדברים עתקנו‬
‫‪ 20‬הכמים ונביאים‪ .‬כללו על ךבר‪? :‬די עלא לד‪.‬א אןם צריך לחבור אחר‬
‫?עולם בדין מדיני לעךאל‪ ,‬אלא ןהא חבור ור‪ ,‬מקבץ לתוךה עבעל פה כלר״‬
‫‪ I f IJ what 18 or 18 not punishable.‬י^טור ‪ what 18 prohibited or permitted.‬אסור ןד;סר *‬
‫‪ knowledge.‬מךע *‬ ‫‪ to penetrate to the depth8 of the Talmud,‬ל ל ד‬
‫‪ need‬סב■* דף‪.‬קה ר‪1#‬עה את הצל ‪ dlsastere continually follow one another.‬תלפו ^רות לתרות •‬
‫‪ response.‬ת^‪8‬וב‪ 1‬ת ‪ codes.‬ל ל כ‪1‬ר ‪ 1‬ל ‪of the moment set8 aside every other consideration.‬‬
‫‪!which the Geonlm composed and which they thought were easy of‬גא‪')1‬ם ‪ . . .‬י‬
‫}^לתי ** ‪ needless to say.‬אץ ןליןי ל ‪ 5 1‬ר * ‪ have become dlCBcult.‬ן‪.11‬ק^‪6‬ו ‪understanding.‬‬
‫‪ to coUect the results‬לחלר ך ‪ 5‬לים לפו‪ 1‬ב ך ף ם ‪ God. . . .‬לצור »» ‪ I bestirred myself.‬ן‪}^1‬י‬
‫ו‪ 11‬ך ה ^?‪¥‬ל ‪ np 1‬ןלה ‪? In plain language.‬ל®] לריךה ** ‪obtained from all these works.‬‬
‫‪the entire oral law.‬‬ ‫‪? without arguments and counter^arguments.‬לא ‪.‬ק?דא ןלא ?רוק‬
‫‪ ? in short,‬ל ל‪^ 1‬ל ן ? ר “ ‪ one man saying so and another something else.‬ןה ?כה |ץה ?כה‬

‫]‪[3‬‬
 ‫משנה תורה‬
‫?גם התלןנות והמנהגות והגזרות שנעשו מימות משה ךבנו‪,‬ועד חבור התלמוד‪,‬‬
‫וכמו שפךשו לנו הגאונים בכל חבוריהם שחברו אמר התלמוד‪,‬‬
‫לפיכך לןלאתי שם הבור זד‪ ,‬״מ^נה תו ך ה י‪ ,‬לפי שאןם קולא‬
‫בתורה שבכתב תחלה‪, ,‬ואחר כך קורא בזה ףוןע ממנו תורה שבעל פה כ^ר‪,‬‬
‫‪ 5‬ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם‪- - .‬‬
‫‪v‬שרה מצות‪ .‬מהן‬ ‫ומנין מצות התורה הנוהגות לדורות ‪ -‬שש מאיה‬
‫מצות־עשה מאתלם ואךבעים ושמנה‪ ,‬סמן להן מרן אבךיו של אדם; ומהן מצות‬
‫לא־תעשה שלש מאות ןששים ןחמש‪ ,‬סמן להן מנ‪.‬ין ןמי שנת ההמה‪.‬‬

‫‪> second to the Torah‬ןי?‪5‬ה ת‪ 1‬ך ד‪ decrees. * ,‬נןרות ‪ customs.‬הןהלת ‪ ordinances.‬ןיןנות‪* 1‬‬
‫‪ which are to be observed for all time to come.‬ןזנו^לת לדורות • ‪(repetition of the Torah).‬‬
‫‪ the (365) days of the solar year.‬י ‪9‬י^‪8‬נת ?ס ‪ 9‬ה *‬

‫’‬ ‫!‪14‬‬
 ‫ספר המדע‬
‫ןם‪ 1‬ךי ל״ת‪ 1‬ךה‬
‫דעות‬
‫תלמוד תורה‬
‫עבוךה זךהןחקותס^ם‬
‫ונעודד‪.‬‬
 ‫הלכות יסודי התורה‬

‫§ ך ק ר א עון‬

‫א‪ .‬יסוד הןסודות ועמוד החכמות לדע ע!ע עם מצוי ראעוןןהוא ‪9‬מציא‬
‫כל ל‪,‬נמצא‪— .‬‬
‫‪ 5‬ה‪ .‬ל^צוי לזה ר‪,‬וא אלל‪.‬י לעולם‪ .‬אדון כל לאךץ‪ .‬וד‪,‬וא למנליג ]את‪ 1‬לגלגל‬
‫לכת עאין לו‪.‬קץ ותכלית‪ ,‬לכח עאין לולפסק‪ .‬עלגלגל סובב למיד‪,‬ואי‬
‫אפער ען‪ 5‬ב ללא מסבב; ןהוא‪ ,‬לרוך ד‪,‬וא‪ ,‬למסלב אותו ללא ןד ולילא גוף‪.‬‬
‫ןן‪ ,‬לךי לסךע בתוךר‪ ,‬ובנביאים עאין ל‪,‬קדוע לרוך הוא גוף וגוןה‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫לי ה׳ ^לד‪,‬יכם הוא אלל‪,‬ים לעמלם ממעל ןעל לאךץ מתלת)ןר‪1,‬שע ב‪,‬‬
‫‪ 10‬יא(‪ ,‬והגוף לא להלה לעני מקומות‪ :‬ונאמר‪ :‬לי לא ראיתם כל תמונה)עם‪ ,‬טו(;‬
‫ונאמר‪ :‬ןאל לי תדלקי ןאעוה)לעעלה מ‪ .‬כדס‪-‬ואלו ללה גוף‪ .‬ללה דומה‬
‫לעאר גולין‪.‬‬
‫ט‪ .‬אם כן‪ .‬מהו זה עכתוב לתוךה‪ :‬ןתלת ךג^יו געמות כד‪ ,‬י(‪ ,‬כתולים‬
‫לאלבע אלר‪,‬ים >עם לא‪ .‬יח(‪ ,‬לד ה׳ >עם ט‪ , 0 ,‬עיני ה׳)לראעית לח‪, a ,‬‬
‫‪ 15‬אזני ה׳)למדלר יא‪ ,‬א(‪ ,‬וכיוצא בדלרים ל‪,‬אלו? הלל לפי דעתן על לני אדם‬
‫הוא עאינן מלירין אלא הגופות‪ ,‬ןדלךה תוךה ללעון לני אךם‪ ,‬והלל לנולם‬
‫הם‪ ,‬כמו‪ :‬אם ענותי לרק הרלי)ךלרים לב‪ ,‬מא(‪-‬ןלי הךב לע לו ולהךב‬
‫הוא הורג? אלא מ^‪ 1‬ל‪ ,‬והכל מעל‪— .‬‬

‫^טני‬
‫פרק ״ •‬
‫‪I »r‬‬

‫‪ 20‬א‪ .‬ןל‪,‬אל הנכבד והנוךא הזה‪-‬מצור‪ ,‬לאהבו וליךאר‪ ,‬אותו‪ ,‬ענאמר‪ :‬ואהלת‬
‫את ה׳ אלר‪,‬יך)דברים ו‪ ,‬רס‪ ,‬ונאמר‪ :‬את ה׳ אלך‪,‬יך תירא >עם‪ ,‬יס‪.‬‬
‫‪ the basic principle of all basic principles and the pillar of all‬יסוד קץסודות ‪ . . .‬לדע *‬
‫*;‪^ Di‬צוי ךא>‪18‬ן ‪sciences is to know. . . .‬‬ ‫‪that there is a First Being who has brought‬‬
‫‪ (He It is who controls the (celestial‬הוא המנהיג ‪every existing thing into being. *. . .‬‬
‫אי אפער (‪:! 36 •!:‬לא ‪Sphere with a power to which there is neither end nor limit. * 1301J‬‬
‫‪ It is plainly‬ק]נ‪ 1‬ך(‪it is impossible for It to revolve without someone making It revolve. • 8‬‬
‫‪stated.‬‬ ‫‪ all‬ן‪:‬צל ^םי ךץ^ן על ב‪5‬י אךם הוא ‪ and similar phrases.‬ןכץ?א בךבדים ^אלו‬
‫‪these terms) are adapted to human perception.‬‬ ‫‪ allegory ^1.‬ןל י• ‪D’B? metaphors).‬‬

‫]‪[7‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫ב‪ .‬והיאך היא הדךך לאהבתו ולוךאתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו‬
‫וברואיו הנפלאים והגדולים‪,‬דראה מהן חכמתו שאין לה עךך זילא‪.‬קץ״‬
‫מ^ד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאור‪ ,‬גדולה לדע השם הגדול‪ ,‬כמו‬
‫שאמר ך‪.‬וד‪ :‬צמאה נפשי לאלר״ים‪ ,‬לאל ןזי)תד״לים מב‪ . a ,‬וכשמחשב‬
‫‪ 5‬בדברים האלו עןינלן־מיד הואנךתע לאחוךיווויךאךפחדו‪.‬י‪ 1‬ע שהוא ?רןה‬
‫‪,‬קטנה ושפלה ‪ - -‬כמו שאמר;יוד‪ :‬כי אראה שמיף מעשה אצ?עו^יף * * ‪.‬‬
‫מה אנוש ‪9‬י תזכךנו)שם ח‪ ,‬ד ־ ר ^ ‪- -‬‬

‫פרק חמישי‬

‫א‪ ,‬כל ‪3‬ית לשראל מצוץ על קדוש השם הגדול הזה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונקדשתי ?תוך‬
‫בני לשךאל עלקךא כב‪ ,‬ל ס‪ ,‬ומןהרין שלא לחללו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלא תחללו‬ ‫‪10‬‬
‫את שם קדשי >שם(‪ .‬כיצד? כשיעמד גוי ויאנם את ישראל לע‪ 3‬ר על אחת‬
‫מכל מצות האמורות ‪3‬תוךה או להךגנו‪.-‬יעבר ואל !ד‪,‬רג‪ ,‬שנאמר ‪3‬מצות‪:‬‬
‫אשר לעשה אותם האדם ןחי ?הם)שפיח‪ ,‬רס‪-‬ן ח י ?הם‪,‬ןלא ש;מות ?הם‪.‬‬
‫ואם מת ולא עבר‪ .‬ד׳רי זה מתחיב בנפשו‪.‬‬
‫‪ 15‬ב‪3 .‬מה דברים אמורים? ?שאר מצות חוץ מעבוךה זךה ןגלוי עךיות‬
‫ושפיכות דמים; אבל שלש עברות אלו‪ ,‬אם יאמר לו‪ :‬ע‪ 3‬ר על אחת‬
‫מד״ן או תר״רג‪-‬להרג ואל לעבר‪— .‬‬
‫ך‪ .‬כל מי שנאמר בו ״יעבר ואל יהרר ונהרג ולא עבר ‪ -‬הרי זה מתחיב‬
‫יו ‪-‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ vtrt‬־‬ ‫•*‪••T‬‬ ‫» “‬ ‫"‪-1-‬‬ ‫»‪- T 1 v‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫״ ♦‬

‫בנפשו; וכל מי שנאמר בו ״יהרג ואל יעבר׳׳ ונהרג ולא עבר‪ -‬הרי זה‬
‫‪ 20‬קדש את השם‪ .‬ואם הלה ?עשרה מלשראל‪-‬הרי זה קדש את השם בךבים‬
‫כןניאל‪ ,‬הננלה‪ ,‬מישאל ועזךלה‪ ,‬ןך‪3‬י עקיבא וח‪3‬ךיו; ןאל‪ 1‬ל׳ם הרוגי מלכות‪,‬‬
‫שאין מעלה על מ ע ל תן‪--.‬‬
‫ערך *‬ ‫‪} he starts back. Is startled,‬ך!ןע לאחוךיו® ‪^ which is incomparable.‬אץ‬
‫מל‪0‬ל״ת יי* ‪ are commanded to sanctify the great Name of God.‬ךצוץ על‪.‬קדוי‪ DSt!7 8‬ן!‪ 1‬דול *‬
‫‪ are cautioned not to profane It.‬׳?זלא לדוללו‬ ‫‪ he himself Is to blame for his‬מוזחיב‬
‫בע^ךה “ ‪ except idolatry, adultery and murder.‬חוץ מ;?בוךה ןךה ‪death. * ' . . .‬‬ ‫ואם‬
‫‪ If It was performed In the presence of ten Israelites.‬ה^לראל‬ ‫אלי קם ‪5‬רו}י ‪ 9‬לכות ‪.‬‬
‫‪these are the martyrs than whom none ranks higher,‬‬

‫]‪18‬‬
 ‫הלכות יסודי התורה‬
‫י‪ .‬כל העובר מדעתו‪ ,‬בלא אנס‪ .‬על אחת מכל מצות האמור‪1‬ת ‪3‬ת‪ 1‬ךה‬
‫בשאט בנפש‪ ,‬להכעיס‪ ,‬ך<ךי וה מחלל את השם‪ — .‬ואם ע‪ 3‬ר ‪3‬ע&ךה‬
‫מןשראל‪ ,‬הרי זה חלל את השם בך‪3‬ים‪ .‬וכן כל ספורש מעברה או עשה‬
‫מצור‪ ,‬לא מפני ן־בר בעולם‪ ,‬לא פחד ןלא וךאה ולא לבלןש כבוד‪ ,‬אלא מפני‬
‫‪ 5‬ל‪.‬בורא‪; ,‬רוך הוא‪ ,‬במניעת יוסף ר‪,‬צדיק עצמו מאשת ךבו‪ .‬ר‪.,‬רי זה מל‪11‬יש‬
‫את כ‪,‬שם‪.‬‬
‫יא‪ ,‬ן!ש דברים אחרים שהן בכלל חלול ל‪,‬שם‪ ,‬והוא שןעשה אותם אדם גדול‬
‫‪3‬תוךה ומפך;ם ;חסידות‪ ,‬דברים שהבריות מתנות אחךיו ;שבילם‬
‫ןאף על פי שאינן עברות‪ ,‬הרי זה חלל את השם‪ — .‬וכן אם דקדק החכם על‬
‫סו עצמו ותה ‪.‬דבורו בנחת עם מבריות ודעתו מערבת עמהם ומקבלם ;סבר‬
‫פנים ןפות‪ .‬ונעלב מד‪,‬ם ואינו עולבם‪ ,‬מכ‪ 3‬ד לר‪,‬ן ואפילו למקלין לו‪ .‬ונושא‬
‫ונותן באמונה ‪ - -‬עד שימצאו הכל מ‪.‬קלסין אותו ןאומ;ים אותו ומרנאוים‬
‫למעשיו‪-‬הרי זה קדש את ה'‪ ,‬ועליו מכתוב או‪ 3‬ת נ*א^ר ^י‪ ,‬צ;‪,‬די ^גתה‪,‬‬
‫ןשךאל‪ ,‬אשר ;ך אתפאר)ןשע‪,‬יה מט‪. 0 ,‬‬

‫פרק יטביעי‬ ‫‪15‬‬

‫ב‪ .‬מנביאים‪-‬מעלות מעלות מן‪ .‬כמו שי‪,‬ש ;חכמה ;כם גדול מח ‪3‬רו‪ ,‬כך‬
‫;נבואה נביא גדול מנביא‪ .‬ןכלן אין רואין מךאד« מנבואה אלא ;חלום‬
‫בחזיון לילה‪ ,‬או ביום אחר שתכל עליר‪,‬ן תרדמה‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬במראה אליו‬
‫אתו^יע‪; ,‬חלום אדבר־בו )במדבר יב‪ . 0 ,‬וכלן כשמתנבאים‪-‬אבריהן‬
‫‪ 20‬מזןעזעין וכס ד‪,‬גוף כושלועשתנותיר‪,‬ם מתטךפות‪ ,‬ותשאר מדעת פנדה למ;ץ‬
‫מה שתראה‪- - .‬‬ ‫»‬ ‫* • ‪I‬‬ ‫“‬

‫‪^ in a spirit‬לולעיס ‪ spitefully, contemptuously.‬ןואם ‪5‬נם< ‪? of his own wUl. ®8 1 9‬זךעוזו '‬
‫ך‪ 1‬לול הי‪8‬ם י ‪ his master.‬ל ב ‪of defiance. * BlnlS keeps off, abstains from. * 1‬‬ ‫^‪]Tl‬‬
‫»ןך}נות א ח רז • ‪.‬״חליל ה^ם' ‪which are included In the term‬‬ ‫­‪People talk, mur‬‬
‫‪ has been scrupulous (in his conduct).‬ך‪,‬קןיק ע ל ?‪mur against him. ®iDlfJ‬‬ ‫לעת) ומערבת‬
‫‪ is companionable, sociable. rlfij‬עמהם‬ ‫‪ receives them cheerfully.‬ן‪.1‬ק ‪^5‬ם ^סבר‬
‫‪ suffers Insults.‬ו ע ל ב **‬ ‫‪ deals‬נו^א ונ‪ 1‬תן ^אמיןה ‪ fVpHJ are treating him with disrespect.‬ל‪1‬‬
‫‪honestly.‬‬ ‫‪ are praising him.‬ן!‪.‬קלםץ אות‪1‬‬ ‫)! ע לו ת }!על‪ 1‬ת לן‬ ‫‪of various degrees.‬‬
‫‪ pS (their) physical strength fails them.‬קפיף ^ ל ‪ *heir limbs tremble.‬אבריו;] פזדעןעץ‬
‫‪ free to understand.‬נוןה להבין ‪ their thoughts become confused. 9‬ע!‪15‬ו‪1‬נווזילם מו‪ 1‬טךםות‬
‫]‪[9‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫ג‪ .‬ל‪,‬ךברים עמודיעים לנביא במךאה הנבואה‪,-‬דךך מעל מודיעין לו‪ ,‬ומ;ד‬
‫ןח_קק בלבו פתרון ממשל במךאה מנבואה רדע מה הוא‪— .‬‬
‫ד‪ .‬כל מנביאים אין מתנבאין בכל עת עיךצו‪ ,‬אלא מכונים דעתם ןיועבים‬
‫שממים ןטובי לב ומתבודדים‪ ,‬עאין מנבואה עוךה לא מתוך עצבות‬
‫‪ 5‬ולא מתוך עצלות אלא ?!תוך שממה‪? .‬יפיכך בני מנביאים‪-‬לפניהם נבל‬
‫ותף וחליל ןכנור ומם מבלןשים מנבואה‪ ,‬וזהו שנאמר‪ :‬וממה מתנבאים)שמואל‬
‫א י‪ ,‬דס‪ ,‬כלומר‪ ,‬ממלכין בדךך מנבואה עד שינבאו‪ ,‬כמו שאתה אומר‪.‬פלוני‬
‫מתגדל'♦‬
‫ה‪ .‬אלו שמם מבל!שין למתנבא‪-‬מם מנל!ךאים בני מנביאים‪ .‬ואף על פי‬
‫שמכונים דעתם‪ ,‬אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫•‬ ‫‪Vr‬‬
‫‪• t‬‬ ‫•‬

‫א‪ ,‬ךבר ברור ומ&ךש בתוךר״ ^מיא ^ו ה עומךת לעולם ולעולמי עולמים‪-‬‬
‫אין לה לא שנוי ןלא גךעון ולא תוספת‪ ,‬שנאמר‪ :‬את כל מדבר אשר אצ?י‬
‫מצוה אתכם‪ ,‬אותו משמרו לעשות‪ ,‬לא תוסף עליו ולא תגךע ממנו)דברים‬
‫‪ 15‬יג‪ ,‬א( — מא למךמ שאין נביא ךשאי לחדש ךבר מעתה‪ .‬לפיכך אם!ע&ד‬
‫איש‪3 ,‬ין מן מאמות בין מישראל‪ ,‬ו‪.‬יעשה אות ומופת ףאמר שה׳ שלחו להוסיף‬
‫מצוד‪ ,‬או לגדע מצור״ או לפרש ממצור‪ .‬מן ממצות פרוש שלא שמענו ממשה‪,‬‬
‫או שאמר שאימן ממצות שנצטוו בהן זץ!ךאל אינן לעולם ולדורי דורות אלא‬
‫מצות לפי ןמן מיו‪-‬הרי זה נביא שקר‪ ,‬שהרי בא למכחיש נבואתו של משה‪,‬‬
‫?‪3‬י׳יג ?'י׳יא׳ מרוך שמו‪,‬‬ ‫י׳'‬ ‫‪ 20‬ימימתו במנק על שמזיד ל‪.‬ד‪ 5‬י‬
‫צוד‪ ,‬למשר‪ ,‬שממננוה מואת לנו ולבנינו עד עולם‪ ,‬ולא איש אל ויכזב‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם כן‪ ,‬למה נאמר בתוךה‪ :‬נביא אקים למם מקךב אחימם כמוך )שם‬
‫יח‪ ,‬יח(? לא לעשות ךת הוא לא‪ ,‬אלא לצוות על דברי מתוךה ולמןמיר‬
‫העם שלא‪:‬עלת ?לימ‪ ,‬למו שאמי מאחרון שבנביאים‪ :‬זכרו תורת משד‪,‬‬
‫‪ 25‬עבדי)מלא?יג‪ ,‬כב(‪.‬‬

‫‪ are in solitude.‬מתבוךךים * ‪? they concentrate (prepare) their minds.‬כי)ים דץתם®‬

‫ו;‪ 1‬גךל ‪ prophecy does not descend upon one who is sad or lazy. • 5‬אץ סנביאה שךה ‪, . .‬‬
‫ל א אי>!| ** ‪ denotes "they were becoming prophets”).‬מתנבאים ‪is becoming great (similarly,‬‬
‫‪ (new) law, religion.‬ךת י* ‪ God is not a man that he should break his word.‬אל )יכזב‬

‫]‪110‬‬
 ‫הלכות דעות‬

‫פרק ראשן‬
‫א‪ ,‬ן ע‪1‬ת הךבה נע לכל אחד ואחד מבני אןם‪ ,‬וזו ?!ענה מזו‪1‬ךחולןה ממנה‬
‫ביותר‪ .‬יע אדם עהוא בעל חמה‪ ,‬כועס תמיד‪ .‬ויע אדש עדעתו מיעבת‬
‫‪V T \ I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י “‬ ‫‪T‬‬ ‫‪f‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫" ‪T‬‬ ‫״ •‬ ‫*‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬

‫‪ 5‬עליו ואינו כועס כלל; ואם לכעס‪ ,‬זכעם כעם מעט בכמה ענים‪ .‬דע אךם‬
‫עהוא גבה־לב ביותר‪ .‬דע עהוא עפל־רוס ביותר‪ .‬דע עהוא בעל תאוה‪.‬‬
‫לא ךעבע נפעו מך‪,‬לך בתאוה‪ .‬דע עהוא טהר־לב מאד ןלא ל^אוה אפילו‬
‫לדברים מעטים עהגוף צריך לך‪,‬ן‪ .‬דע בעל נפע ךחבה עלא תעבע נ?עו‬
‫מכל ממון העולם‪ ,‬כקלן ענאמר‪ :‬אוהב כסף לא לע‪ 3‬ע בסף)ל‪,‬הלת ה‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫‪ 1 0‬דע מקצר נפעו‪ ,‬עךיו אפילו ןבר מעט עלא לספיק לו‪ ,‬ןלא לךדף להעיג כל‬
‫צךכו‪ .‬דע עהוא מסגף עצמו בךעב ןקובץ על לדו ואינו אוכל פרוטה מעלו‬
‫אלא בצער גדול‪ .‬ןלע עהוא מאבד כל ממונו בלדו לדעתו‪ .‬ןעל ךך?ים אלו‬
‫עאר כל ל‪.,‬דעות‪ ,‬כגון‪ :‬מהולל ןאונן ן?ילי ןעוע ןאכזרי ןרחמן ןרדל?ב‬
‫ןאמיךלב ן‪5‬יוצא בהן‪.‬‬
‫‪ 15‬ך‪ ,‬הךרך הלעךה ר‪,‬יא מךה בינונית עבךל דעה ודעה מכל הדעות עלע לו‬
‫לאךם‪ ,‬ול‪,‬יא הדעה על‪,‬יא ךחו‪,‬קה מעני ד‪,‬קצוות רחוק עוה‪.‬ואינה‪,‬קרובה‬
‫לא לזו ןלא לזו‪ .‬לפיכך צוו חכמים הראעונים עלהא אלם עם דעוךיו תמיד‬
‫ומעער אותן ומכון אותן בךרך האמצעית‪ ,‬כדי עלהא עלם בגופו‪? .‬יצד‪2‬‬
‫לא יל‪,‬א לעל חמה נוך לכעס ולא כמת עאינו מךגיע‪ ,‬אלא ?ינוני‪ :‬לא לכעס‬
‫‪ 20‬אלא על לבר גדול עךאוי לכעס עליו‪ ,‬כלי עלא לעעה ליוצא בו פעם אחךת‪.‬‬
‫ןכן לא לתאוה אלא לךברים עהגוף צריך להן ואי אפער לחיות בזולתן‪ ,‬כענלן‬
‫ענאמר‪ :‬צדיק אוכל לעבע נפעו)מעלי יג‪ ,‬כרס‪ .‬ןכן לא להלר‪ ,‬עמל בעסקו‬
‫אלא להעיג לבר עצריך לו לחלי עעה‪ ,‬כענלן ענאמר‪ :‬טוב מעט לצדיק‬
‫‪ hot-tempered 9,‬על ח^ד‪ dispositions. * ,‬דעות ‪I‬‬ ‫‪ his mind is set at‬דעתו ק^^כת‬
‫י« ‪ greedy 3 .‬על נם>‪ 8‬ךן‪ 1‬בה * ‪ease.‬‬ ‫קו ‪3‬ץ ‪^ afflicts.‬סגף ‪.deprives himself, n 9‬ק?‪ 5‬ר‬
‫‪ mournful, gloomy,‬אן;] ‪^ hilarious.‬הולל®* ‪^ deliberately.‬דעתו*‘ ‪ hoards.‬על ;דו‬
‫‪ the happy medium, middle course. 1« Bliyp 5‬ךה ‪5‬ינוןית ‪ generous.‬שע ‪miser 9.‬ילי‬
‫‪ . . .‬ו?‪ 1‬עער ‪ . . .‬ו^כון **־י* ‪extremes.‬‬ ‫‪.K,Ty should estimate, calculate and direct‬‬
‫‪ without them,‬עוולתן** ‪^ physically well.‬לם‪1BB9®1‬‬
‫] ‪[ 11‬‬ ‫'‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫)תהלים לו‪ ,‬טס‪ .‬ןלא ז‪.‬קפץ ןדו ?יותר ןלא ןפזר ממונו‪ ,‬אלא נותן צך‪,‬קה פפי‬
‫מסת;דו ומלוה ?ראוי למי ינוצריך‪ .‬ןלא;הא מהולל ןשולוק ןלא עצב ]אונן‪,‬‬
‫אלא שמס כל‪:‬מיו בנחת‪ ,‬בסבר פנים‪:‬פות‪ .‬וכן שאר!יעותיו‪ .‬ודרך זו ל‪.‬יא‬
‫‪,‬דךך החכמים‪ .‬בל אדם שדעותיו דעות בינוניות‪ ,‬ממצעות‪ ,‬נל!ךא סכם‪.‬‬
‫‪ 5‬ן‪ .‬כך למדו בפרוש מצוד‪ ,‬זו‪ :‬מה הוא נלןךא סנון‪ ,‬אף אתה הי‪.‬ה סנון; מה הוא‬
‫נ‪,‬קךא דחום‪ ,‬אף אתה ה‪:‬ה דחום; מה הוא נקךא‪.‬קדוש‪ ,‬אף אתה ך‪:.‬ה‪,‬קדוש‬
‫>שבת קלג‪ ,‬ב<‪ .‬ן’על דךך זו‪,‬קךאו הנביאים לאל בכל אוסם הכנולם‪ :‬ארך‬
‫אפלם ורב ססד‪ ,‬צדיק ו‪:‬שר‪ ,‬תמים‪ ,‬גבור וחוק‪,‬ןכיוצא בהם‪ ,‬להודיע שהם‬
‫‪,‬דךכים טולים וישרים וח‪:‬ב אןם להנהיג עצמו בהם ולהדמות אליו כפי בחו‪.‬‬
‫‪ 10‬ן‪ .‬ןכיצד‪:‬רגיל אךם עצמו בדעות אלו עד שי‪,‬קבעו בו? ‪:‬עשה ךשנד‪ ,‬וישלש‬
‫במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ן‪:‬חור בהם תמיד עד שלד‪,‬יו‬
‫מעשיר‪,‬ם‪,‬קלים עליו \לא לה‪:‬ה בלום ט‪.‬רח עליו ול‪,‬קבעו הדעות בנפשו‪ .‬ולפי‬
‫שהשמות האלה ?קךא בהם היוצר‪ ,‬והם הדךך הבינונית שאנו ח‪?:‬ים ללכת‬
‫בה‪ ,‬נקראת ך־ךך זו ךרך ה׳; ור‪.‬יא שלמד אבךהם א?עו לבניו‪ ,‬שנאמר‪? :‬י‬
‫‪ 15‬לדעתיו למען אשר‪:‬צוד״ וגומר )לראשית יח‪ ,‬יט(‪ .‬וההולך בןרך זו מביא‬
‫טולה ולךכה לעצמו‪ ,‬שנאמר‪ :‬למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דלר‬
‫עליו)שם(‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫פ ך ל ן עבי‬

‫‪ ,‬א‪ ,‬חולי הגוף טועמים המר מתוק‪ ,‬ור‪,‬מתוק‪-‬מר‪ .‬ו‪:‬ש מן החולים מי שמתאוד‬
‫‪20‬‬ ‫ותאב למאכלות שאינן ראולם לאכילר‪ ,‬כגון העפר והפחם‪ ,‬ןשונא‬
‫המאכלות הטובים כגון ד‪,‬פת ןד‪,‬בשר ‪ -‬ד‪,‬בל לפי לב החלי‪ .‬כך לני אדם‬
‫שנפשותיהם חולות מלאוים ואוהבים הדעות הךעות‪ ,‬ושונאים הדךך הטובה‬
‫ומתעצלים ללכת בד״ןהיא כבךה עליהם למאד לפי חל‪:‬ם‪ .‬וכן‪:‬שע‪:‬ד‪,‬ו אומר‬
‫באנשים הללו‪ :‬הוי ?‪,‬אומרים לרע טוב ולטוב ךע‪? ,‬מים חשך לאור ןאור‬
‫ןלא‬ ‫מסת ‪:‬ד ‪: . . . * he should not shut his hand, nor be too extravagant. 1‬דו‬
‫‪ giving a suitable loan to whoever needs‬לןה כךאיי למי עצריך ‪according to his means. * 9‬‬
‫‪ placed between (two extremes).‬ממצעות^ ‪ ? cheerfully.‬סבר ?נים‪:‬פית ‪)? gently.‬חת * ‪it.‬‬
‫®‪ to imitate Him. 1‬לסדמ)ת אליז® ‪ surnames, attributes.‬ויי ‪7 0 3 5‬‬ ‫‪: he should‬ל‪1‬נה‬
‫** ‪repeat and do over again.‬‬ ‫‪: he should perform them repeatedly.‬ן! ‪ 1‬ר ?הם‬
‫‪ the Creator.‬לויו^ר‬ ‫‪!;!? longs and yearns. *®oflS charcoal.‬אוה ן?אב‬

‫[‬ ‫‪12 1‬‬ ‫'‬

 ‫הלכות דעות‬
‫לחעך‪ ,‬עמים מר למתוק ומתוק למר דעע^ה ה‪ ,‬ס‪ ,‬ועליהם נאמר‪ :‬ל‪.‬עןבים‬
‫אךחות ישר ללכת בדרכי חשך ומשלי ב‪ ,‬יס‪ .‬ומה היא תקנת חולי לנפעות?‬
‫!לכו אצל החכמים‪ ,‬שד׳ם רופאי הנפשות׳ וירפאו לל;ם בדעות שמלמדים‬
‫אותם עד ש!חזירום לדרך הטובה‪ .‬והמכירים בדעות הךעות שלהם ואינם‬
‫‪ 5‬הולכים אצל החכמים לרפא אותם־עליהם אמר שלמה‪ :‬חכמה ומוסר‬
‫אלילים;‪:‬זו)שם א‪. 0 ,‬‬
‫וכיצד היא ךפואתם? מי שהוא בעל המה‪ ,‬אומרים לו להנהיג עצמו‬ ‫ב‪,‬‬
‫שאם הכה ולולל לא!ךגיש כלל‪ ,‬ו!לך בךךך זו זמן מרבה עד שתעקר‬
‫החמה מלבו‪ .‬ןאם ה!ה גבה־לב‪! ,‬נהיג עצמו במיון הךבה‪ ,‬ו!שב למטה מן‬
‫‪ 10‬הצל‪ ,‬ן!לבש בלו!י סחבות המבזים את לובשיהם‪ ,‬וכיוצא בדברים אלו‪ ,‬עד‬
‫ש!עקר;!בה־ר׳לב ממנו דחור לךךך האמצעית‪ ,‬שהיא הדךך הטובה‪ :‬ולכשיחור‬
‫לדרד האמצעית!לך בה כל!מיו‪ .‬ועל‪.‬קו ןה!עשה בשאר כל הדעות‪ :‬אם‬
‫ה!ה ךחוק לקצה האחד‪!-‬ךהיק עצמו לקצה השני‪ ,‬דנר‪,‬ג בו זמן רב עד ש!חור‬
‫לדךך הטובה‪ ,‬ןר‪.‬יא מךה ?ינונית שבכל דעה ודעה‪.‬‬
‫‪ 15‬ג‪ .‬ו!ע דעות שאסור לו לאןם לנהג בהן בבינוניות‪ ,‬אלא!תרחק מן הקצה‬
‫ד‪.‬אחד עד הקצה האחר‪-‬והוא גבה־לב‪ .‬שאין הדךך הטולר•'?למר• האדם‬
‫ענו ‪ 3‬לבד‪ ,‬אלא שיד‪!,‬ד‪ ,‬שפל־־ריס ותהיה רוחו נמוכה למאד‪ :‬ולפיכך נאמר‬
‫במשה רבנו‪ :‬ענו מאד)במךבר יב‪ a ,‬ןלא נאמר‪.‬ענו״ צלבד‪ - - .‬ןכן הכעס‬
‫מדר‪ ,‬ךער‪ ,‬ד‪,‬יא עד למאי׳ וראוי לאדם ש!ת‪.‬רחק ממנד‪ .‬עד הקצה האחר‬
‫‪ 20‬ןילמד עצמו שלא!כעס‪ ,‬ואפילו על ן ב ר שראוי להעם עליו‪ - - .‬ובעלי‬
‫‪5‬עס אין ח!יד‪,‬ם ס !י ם‪--.‬‬
‫ך‪ .‬לעולם!רבה אדם בשתיקה׳ ולא!דבר אלא או ‪ 3‬ךבר הכמה או לדברים‬
‫שצריך לד׳ם לח!י גופו‪ .‬אמרו על רב‪ ,‬תלמיד רבני הקדוש‪ ,‬שלא שח‬
‫שיהה בטלה כל!מיו; וזו היא שיסת רב כל א‪,‬דם‪ .‬ואפילו בצךכי הגוף לא‬
‫‪! 25‬ךבה אדם דברים‪ .‬ועל זה צוו חכמים ואמרו‪ :‬כל המךבה דברים מ‪5‬יא‬
‫חטא‪ ,‬ואמרו‪ :‬לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה)אבות א‪ ,‬יס‪ .‬וכן לדברי‬
‫תוךה ובדברי הכמה!היו דלרי ל׳אדם מעטים ועדניר׳ם מרבים‪ ,‬והוא שצוו‬
‫לליד ‪ to 8°vemhimself. ntinp‬יןה?היג ‪ te?y‬י‬ ‫‪? similarly.‬ל‪.‬קו]ד‪clothes. ,‬‬
‫“‬ ‫ך^ךז מ ‪^ idle conversation.‬יןזה ןטלה*■* ‪ to keep to the middle path.‬לןו*‪,‬ג‬
‫^ע^ים ‪.. .‬‬ ‫‪ man's words should be fewbut full of meaning,‬י•‬
‫] ‪[ 13‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫חכמים ואמרו‪ :‬לעולם!שנה אדם לתלמיןיו ך‪,‬רך ל!צךה)פסחים ג‪ ,‬ב(‪ .‬אבל‬
‫אם ליו ל‪.‬ךברים מרבץ והעדן מועט‪-‬הרי זו סכלות‪ .‬ןעל זה נאמר‪ :‬כי בא‬
‫מחלום ברב עדן וקול כסיל ברב דברים)ל!הלת ה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫סע לחכמה שתיקר‪) .‬אבות ג‪ ,‬יס‪ .‬לפיכך לא ןמד‪.‬ר להשיב ןלא‪.‬ירבה‬ ‫ה‪.‬‬
‫לדבר׳ וילמד לתלמיןיו בשובה ונמת‪ ,‬בלא צעקה ובלא אריכות ^שון‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫הוא שאמר שלמה‪ :‬דברי חכמים בנחת נשמעים)ל!הלת ט‪ ,‬יו(‪.‬‬
‫ן‪ .‬אסור לאךם להנר‪.‬ע עצמו בךברי מלקות ופתוי‪ ,‬ןלא !היה אלד ‪ 3‬פה‬
‫ןאד‪ 1‬ד בלב‪ ,‬אלא תוכו כברו‪ ,‬והעדן שבלב הוא הדבר שבפה‪ .‬ואסור‬
‫לנגב ‪.‬דעת הבריות‪ ,‬ואפילו!עת הגוי‪ .‬כיצד? לא למג■ ר לגוי בשר גבלה‬
‫— ןלא ןסךהב במברו שיאכל אצלו והוא יו!ע‬ ‫‪ 10‬בכלל בשר שחוטה‪.‬‬
‫שאינו אוכל‪ :‬ולא לךבה לו בתקרבת ןהוא יוךע שאינו מקבל‪ :‬ןלא לפתח לו‬
‫לוביות שר‪,‬וא צריך לפתחן למכךן‪ ,‬כךי לפתותו שבשביל כבודו פתח‪ :‬וכן‬
‫כל כיוצא בו‪ .‬ואפילו מלה אחת של פתוי ושל ג?‪3‬ת‪,‬ךעת אסור‪ ,‬אלא‪ :‬שפת‬
‫אמת ןרוס נכון ולב טהור מכל עמל והוות‪.‬‬
‫‪ 15‬ן‪ ,‬לא להא אןם בעל שחוק ו]מ‪1‬התלות‪ ,‬ולא עצב ןאונן‪ ,‬אלא שמס‪ - - .‬ןכן‬
‫לא להלר‪ ,‬בעל נפש רחבה נבד׳ל להון‪ ,‬ולא עצל ובטל ממלאכה‪ .‬אלא‬
‫בעל עץ טובה‪ - -.‬ןלא ןהי‪,‬ה בעל קטטה‪ ,‬ולא בעל קנאה‪ ,‬ןלא בעל תאור״‬
‫ןלא רודף אסר מכבוד‪ .‬כך אמרו מכמים‪ :‬הקנאה והתאוה והכבוד מוציאץ‬
‫את האדם מן העולם )אבות ד‪ ,‬כא(‪ .‬כללו של ךבר‪: :‬לך במךה מבינונית‬
‫‪ 20‬שבבלדעהוךעה עד שימיו בלדעוותיוממנות באמצעות‪,‬והוא^שלמה אמר‪:‬‬
‫פלס מעגל רגלך‪ ,‬ןכל ךךכיך לכונו)משלי ד‪ ,‬כס‪.‬‬

‫לח^מה‪1[1‬תיקה * ‪^ should teach.‬ן‪1‬נה ‪I‬‬ ‫« ‪sUeace 18 a fence around wisdom.‬‬

‫ןלא ןלןה ‪ smooth speech and make-believe.‬ד?לי)!לקית ‪)) gently and calmly. 1 »wp1‬חת‬
‫* ‪ . . . one must not say one thing and mean another.‬אחד ‪ 3‬פ ה‬ ‫‪tota Uke heart, like‬‬
‫‪ to deceive people.‬לעב !יעת ה?ר>ת • ‪face: sincere, honest.‬‬ ‫‪jf jt‬‬
‫‪ one must not urge,‬ןסרהב‬ ‫•‪ to make him be‬לפתותו ‪ wine jugs.‬חביות *‪ gifts, t‬ף‪ 1‬קלבת‬
‫}ללד‪,‬ון;^ ‪ mockery. ** njrjT ^11} greed. 5‬מהתלות'* ‪ evil and mischief.‬עמל ןהוות^ג ‪Ueve.‬‬
‫“ ‪ quarrelsome.‬על‪,‬קטטה י ‪hastening after riches. *3‬‬ ‫‪disposition.‬‬

‫]‪[14‬‬ ‫■‬
 ‫הלכות דעות‬

‫פרק יטלישי‬
‫•‬ ‫‪• 1 9‬‬ ‫»‬ ‫‪V‬‬

‫א‪ .‬עמא יאמר אךם‪ :‬הואיל והקנאה והתאוה‪ ,‬וליוצא בהן‪, ,‬דךך ךעה הן‬
‫ומוציאין את האדם מן ר‪,‬עולם‪ ,‬אפרע מהן ביותר ואתרחק ל*ד האחרון ‪-‬‬
‫עד עלא יאכל בער ןלא!עתה!!ן ולא!עא אעד‪ ,‬ולא!עב לדיךה נאה ןלא ןלבע‬
‫מלבוע נאה א^א העק וך‪.‬צמר הקער‪ ,‬וכיוצא בהן כגון כמלי אדום ‪ -‬גם וו‪1‬יךך‬ ‫‪5‬‬
‫ךעה ך‪,‬יא ןאסור ללך לה‪ .‬המהלך בךךך זו נקרא חוטא‪ ,‬עהלי הוא אומר‬
‫בנזיר‪ :‬ןכפר ע^יו מאער לטא על סנפע)במךלר ו‪ ,‬יא(‪ ,‬אמרו חכמים‪ :‬ומה‬
‫אם נזיר עלא פרע אלא מן ה!!ן לריך כפרה‪ ,‬ד‪,‬מונע עצמו מכל דבר ודבר ‪-‬‬
‫על אחת כמה ןכמה)תענית יא‪ ,‬א(‪ .‬למיכך צוו ךכמים עלא ?מנע אןם עצמו‬
‫אלא מדברים עמנעתו ר‪,‬תוךה בלבד‪ ,‬ןלא ןד‪,‬א אוסר עצמו בנךרים ובעבועות‬ ‫‪10‬‬
‫על ךלרים ד‪,‬מתךים‪ .‬כך אמרו ןזכמים‪ :‬לא ך!ף מה עאסךה תולה א^א עאתה‬
‫אוסר עליך דברים אחרים?)!רועלמינךרים‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הלכה א(‪ .‬ובכ^ל הןר״‬
‫אלו עמתענין ותמיד אינן לןךך טולה‪ ,‬ןאסרו חכמים עןהא אדם מסגף עצמו‬
‫לתענית‪ .‬ןעל לל הדלרים האלו ןכיוצא להן צוד‪ ,‬עלמה ןאמר‪ :‬אל)^ר!י צדיק‬
‫‪.‬‬ ‫ל‪,‬ךלה ןאל תתחכם יותר‪ ,‬למה תעומם)קהלת ז‪ ,‬טס‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫ב‪ ,‬צריך ד‪,‬אןם ע?כון לבו ןכל מעעיו כ^ם לדע את ל‪,‬עם לרוך הוא בללד‪,‬‬
‫ן?ר‪!,‬ה עלתו ןקומו ודבורו ל‪,‬לל לעמת זה סדלר‪ .‬כילד‪ 2‬כע?עא ן?תן‬
‫או!עעה מלאכד‪ .‬לעל עכר‪ ,‬לא ?היה ללבו לקבץ ממון בללד; אלא!עעד‪,‬‬
‫דלרים ד‪,‬אלו כןי עימצא דלרים ער‪,‬גוף צריך להם מאכילה ועת!ה‪ ,‬ויעילת‬
‫ל?ת ונעיאת אעה‪ .‬וכן כעיאכל ו?עתה ‪ - -‬לא!עים בלבו לעעות דלרים‬ ‫‪20‬‬
‫לאלו כלי לר‪,‬נות בללד עד ענמצא עאינו אוכל ועותר‪ ,‬אלא למתוק לחך ‪- -‬‬
‫אלא!עים על לבו עיאכל ו?עתר‪ ,‬לדי להברות גופו ואלריו בללד‪ .‬לפיכך‬
‫לא יאכל בל עלחך מתאוה‪ ,‬ככלב וחמור‪ .‬אלא יאלל דלרים למועילים‬
‫לגוף‪ ,‬אם מרים אם מתוקים‪ ,‬ןלא יאכל ןלרים לךעים לגוף אף על פי עלן‬
‫מתוקים ל ח ך ‪- - .‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪ he who denies himself,‬ל‪.‬מו}ע ‪ atonement. telfV ?3‬ךה י ‪?? Christian monks.‬רי}>ד‪ 1‬ם *‬
‫‪ much the more.‬ס® ?ל אחת ?מה ןכ ‪ 8‬ה‬ ‫‪ included In this are those who 3‬ק^ל הזה ‪.‬‬
‫‪always fast.‬‬ ‫ז* ‪^ tormenting himself by fasting.‬סגף ז‪15‬ןמו ?העןית‬ ‫‪^ jjj‬ע‪3‬ןןן ןן;‬
‫‪this direction.‬‬ ‫‪ marriage.‬ן׳‪6‬יאת א>ןה‬ ‫‪sweet to the palate 9‬ת‪ 1‬ק לחך ‪ to enjoy.‬לקנ‪ 1‬ת‬
‫לה?רות )‪tastes sweet). “ iBB‬‬ ‫‪ which 11‬פ‪? 1‬ילים ‪presenre the health of his body. ®3‬‬
‫‪•improYe! do good to‬‬

‫] ]‪IS‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬ ‫־‬

‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪TV‬‬

‫א‪ .‬הואיל והיות הגוף בריא ןעלם מדרכי ה^ם ר‪ 1‬א‪-‬עהךי אי אפער ע;בין או‬
‫!דע )דבר מידיעת הבורא( ןר‪.‬וא חולה‪-‬לפיכך ^ריך אןם להרחיק‬
‫עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המבריןוהפ!חליכ!ים‪,‬‬
‫‪, 5‬ואלו הן‪ :‬לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא ךעב‪ ,‬ןלא!שתה אלא ?^‪:‬הוא‬
‫צמא‪— .‬‬ ‫‪ T‬״•‬

‫ב‪ .‬לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו‪ ,‬אלא!פתת כמו ך?יע משבעתו‪ .‬ןלא‬
‫לשתה מלם בתוך המזון אלא מעט ומזוג מלן‪ — .‬לא יאכל אךם עד ש!לך‬
‫ל!דם אכילה עד שלתחיל גופו לחם‪ ,‬או לעשה מלאכה‪ ,‬או לתלגע בלגע אחר‪.‬‬
‫‪ 10‬כללו של דבר‪ :‬לענה גופו וליגע בכל יום ‪3‬ב‪,‬קר עד שלתחיל גופו לחם‪ ,‬ןלשל!ט‬
‫מעט עד שתתלשב נפשו ואוכל‪ .‬ןאם ךסץ ‪3‬סםין אלזר שלגע ‪ -‬רירי ןה טוב‪,‬‬
‫ןאסר כך שוהה מעט ואוכל‪.‬‬
‫ג‪ .‬לעולם כשיאכל אדם לשב במקומו או לטה על ש‪b‬אל; ולא להלך׳ ולא‬
‫לךכב‪ ,‬ולא ליגע‪ ,‬ןלא לזעזע גופו‪ ,‬ןלא לטלל‪ ,‬עד שלתעכל המזון שבמעיו‪.‬‬
‫‪ 15‬ןכל סמטלל אסר א?^תו‪ ,‬או שלגע‪ ,‬ךרי זה מביא על עצמו ^לאים ךעים‬
‫וקשים‪.‬‬
‫*י** ‪.‬‬
‫ך‪ .‬ל‪,‬יום והלללה עשרים וארבע שעות‪-‬די לו לאךם לישן שלישן‪ ,‬שהוא‬
‫•‬
‫שמנר‪ ,‬שעות; ויהיו בסוף הלללה‪ ,‬כדי שלהלה מתחלת שנתו עד שתעלה‬
‫“‬ ‫‪VI‬‬ ‫* ‪• • I‬‬ ‫‪T 1 * T‬‬ ‫‪*•I‬‬ ‫" " ‪V I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״ ! • ‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬

‫השמש שמנה שעות‪ ,‬ונמצא עומד ממטתו קךם שתעלה השמש‪.‬‬

‫‪ 20‬ה‪ ,‬לא לישן אךם לא על פניו ןלא על עךפו אלא על בדו‪ - - .‬ןלא לישן‬
‫?מוך לאכילה‪ ,‬אלא למתין אחר אכי^ר‪ ,‬כמו שלש או אך ‪ 3‬ע שעות‪) .‬לא‬
‫לישן ביום‪.‬‬
‫יד‪ .‬ןעוד כלל אחר אמרו בלריאות ל‪,‬גוף‪ :‬כל זמן שאךם מתעמל ולגע‬
‫ל‪,‬ךבה‪ ,‬ןאינו שבע‪ ,‬ומעיו ך‪ 9‬ץ‪-‬אין סלי לא ע^יו ןכחו מתסנק׳ נא?ילו‬
‫‪ 25‬אוכל מאכלות ךעים‪.‬‬
‫טן‪ .‬ןכל כ!י שד‪,‬וא יושב ^בטח ואינו פ!תעמל‪-‬א‪9‬ילו אכל מאכלות טולים‬
‫‪ since, bykeepingthebodyInsoundhealthonewalksInthe ways‬הואיל ןקיזת לגוף ‪..‬‬
‫‪1‬ן‪1‬ז!?ב‪ exertion. “ WBJ‬מע® ‪arehealthrestoring. *!HI}mixed 5.‬בךץ ומחליטים* ‪of God.‬‬
‫‪ becomes digested‬ןץזץ ‪beis refreshed.‬‬ ‫‪? thus.‬מצא®‪to shake.. 1‬‬ ‫‪his‬‬
‫י® ‪ bis bowels areregular.‬מ‪ Ty‬ן‪fp‬י* ‪ takes exercise.‬הסעמל ‪back.‬‬ ‫‪ sits idle,‬יו^ןב‬
‫] ‪[ 16‬‬
 ‫הלכות דעות‬
‫ועמר עצמו על פי ^־‪.‬ךפואה‪-‬כל למיו להיו מכאובים ונחי תיוע^ט‪ .‬ואכילה‬
‫גסה לגוף כל אןם כמו ‪ 5‬ם המות‪ - - .‬רב החלאים ל‪.‬באים על האןם אינם‬
‫אלא או מפני מאכלים ךעים או מפני עהוא ממלא בטנו ןאוכל אכילה גסה‬
‫אפילו ממאכלים טו?ים‪ .‬הוא עעלמה אמר ?חכמתו‪ :‬עומר פיו ולשונו‪-‬עומר‬
‫‪ 5‬מצרות נפעו >מעלי כא‪ ,‬כס‪ ,‬כלומר‪ :‬עומר ‪9‬יו ?!לאנל מא?לךע או מלשכע‪,‬‬
‫ולשונו‪-‬מלומר א^א ?צך‪5‬יו‪.‬‬
‫חמיעי‬
‫פרקוי•• •‬
‫‪VV‬‬
‫א‪? .‬שם שהלכם נכר ?לכמתו ובדעותיו והוא מבךל ?הן משאר לעם‪ .‬כך‬
‫צריך שלהלר‪ ,‬נכר למעשיו‪ ,‬למאכלי ולמשקהו ‪ - -‬ובךבורו ו?ר‪.‬לוכו‪,‬‬
‫‪ 10‬ולמלבועו‪ ,‬ולכלכול דלךיו‪ ,‬ולמשאו ולמתנו; דהיו כל למעשים האלו נאים‬
‫ומתקנים ליותר‪ .‬כיצד? תלמיד חכם לא זל‪-‬יי׳ ?תרן‪ ,‬אלא אוכל מאכל‬
‫לךאוי לללרות גופו‪-‬ןליא יאכל ממנו אכילד‪ ,‬גסה; ןלא ילא רידף למלאת‬
‫לטנו לאלו שמתמלאין ממאכל ומשקה עד שתפח כךסם ‪ - -‬ולם לאומרים‪:‬‬
‫אכול ןשת‪ 1‬כי מלר נמות דשעיה כב‪ ,‬יס‪ ,‬וזהו מאכל הרשעים — אבל‬
‫‪ 15‬החכם אינו אוכל אלא תלשיל אחד או שנלם‪,‬ואוכל ממטי ?די ס;יו‪-‬ודיו‪ .‬הוא‬
‫שאמר שלמה; צדיק אוכל לשבע נפשו)משלי יג‪ ,‬כרס‪.‬‬
‫ר כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו‪ -‬ל א יאללנו אלא לביתו‪? ,‬ל עללנו;‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪#‬‬

‫ןלא יאכל בחנות ןלא לשוק אלא לפני צךך ןדול‪ ,‬לדי שלא לתגנה לפני‬
‫—‪.‬סלריות‬
‫ן‪ .‬תלמיד ‪7‬וכם לא!הא צועק ןצ‪3‬ס לשעת דבורו ללד״מות וסיות‪ ,‬ולא!גביה ‪20‬‬
‫קולו ליותר‪ ,‬אלא דבורו לנחת עם כל תלויו ת‪--‬ו מ ק די ם שלום לכל‬
‫תאךם‪ ,‬לדי עתר‪,‬א רוחן נוסה הימנו; וךן את כל האךם לכף זכות‪ ,‬מספר לשבח‬
‫ףברו ןלא בגנותו ל^ל; אוהב שלום ןרודף שלום‪ .‬אם ךאה שדבךיו מועילים‬
‫כי^כול>« ‪ ? by Ms speech and walk.‬לבורו ולהלוכו • ‪ faU.‬שזו ‪ « bis strength‬כתו תושע‬
‫‪) proper and‬אים ו‪1|1‬ת‪)|7‬י ‪&his transactions. 0‬שאו ו&^נו ‪ management of his affairs.‬ך ‪ 3‬ךץ‬
‫לא יאכל ‪ -‬אכי^ה ‪ to sustain his health.‬לה?רות ‪ 1‬זפו ** ‪ glutton.‬ןר ‪ 1‬לן ** ‪well regulated.‬‬
‫‪? n§p their‬לקם ‪ who gorge themselves.‬שמתמ^אץ י* ‪ he must not eat to excess.‬ןסה‬
‫‪stomach swells, it‬‬ ‫‪ it is enough for him.‬לץ ‪ as !!mcti as is needed to sustain him.‬קךו‬
‫‪ shout and‬צוץק ןצ‪ 3‬ח><* ‪ so as not to tocur people's contempt.‬שלא ות|נה ‪3‬ם}י ‪?5‬ר*ות * ‪1‬‬
‫‪scream.‬‬ ‫‪^ BO that they will be kin^y disposed towards Mm‬ף‪ 1‬הא רולן ‪ Hljll‬ל•’?^‬
‫‪ benefldal and heeded.‬מועילים ןןשן!עים “ ‪ ?^ favorably.‬ף ןכות‬

‫]‪117‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫ונשמעים‪-‬אומר; ואם לאו‪-‬שותק‪ .‬כיצד? לא ן‪^.‬ה נאת[ ^ברו בשעת בעסו‬
‫‪ - -‬עד שתתל!רר ךעתו דנות; ‪ - -‬ןלא!ראה לסברו בשעת לןלל‪1‬לתו‪ ,‬אלא‬
‫יעלים עיניו ממנו; ולא!שנה בדבורו‪ ,‬ןלא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי ^‪ 1‬לום‬
‫וליוצא בהן‪ .‬כללו של ן־בר; אינו מדבר אלא בדברי ןוכמה או לגמילורנ‬
‫‪ 5‬ןזםךים וכיוצא בד‪,‬ן‪— .‬‬
‫ח‪ .‬לא!לןי תלמיד ן;וכם לקומה ןקולה וגרון ןטוי — ןלא!הלך עקב לצד‬
‫‪ .‬גדל‪ ,‬בנסת‪ ,‬כמו סנשים ןגסי ד‪.‬רוס‪ ,‬כ;ננ!ן שנאמר‪ :‬ללוך ןטפוף תלכנה‬
‫ולרגליהם לעכסנה רשע;ה ג‪ ,‬טס; ןלא;רוץ לךשות הרבים כמנר‪,‬ג משגעים;‬
‫ןל א!כפף קומתו כבעלי לטוטרת‪ - - .‬גם ממהלכו של אךם נכר אם לכם‬
‫‪ 10‬ולעל דעה הוא או שוטה וסכל‪ ,‬ןכן אמר שלמה לחכמתו‪ :‬וגם בדךך כשהסכל‬
‫הולך לבו חסר ןאמר לבל סכל הוא וקהלת י‪ - a ,‬הוא מודיע לבל על עצמו‬
‫שהוא סכל‪.‬‬
‫ט‪ .‬מלבוש תלמיד חכם־מלבוש נאה ונקי‪ ,‬ואסור לו שימצא לבגדו כתם או‬
‫שמנוןית וכיוצא לה‪ .‬ןלא!לבש לא מלבוש מללים‪ ,‬כגון בגדיזהבואתמן‬
‫‪ 15‬שר‪,‬בל מסתכלין להן‪ .‬ןלא מלבוש עדים שהוא ל מ ה את לול^‪1‬יו‪ ,‬אלא לגדים‬
‫מינונים‪ ,‬נאים‪— .‬‬
‫י‪ .‬תלמיד לכם מכלכל ךבךיו למשפט‪ ,‬אוכל ושותה ןזן את אנשי ביתו כפי‬
‫מן‬
‫• ן‬
‫אדם ‪T‬פחיות‬
‫‪T T‬‬
‫ואמרו‪ :‬לעולם יאכל‬
‫‪I T I‬‬
‫חכמים‬ ‫והצלחתו‪ - - .‬לוו‬
‫• ו ־ י •‬ ‫| “ ‪T T t‬‬
‫‪ ,‬ממונו‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬

‫י‬ ‫ל״ךאוי לו ל?י ממונו‪ ,‬ףל‪3‬ש לךאוי לו‪ ,‬ויכבד אשתו ובניו יותר מן ד‪,‬ךאוי לו‬
‫‪) 20‬חלין פד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫י א‪ ,‬ןיךך בעלי!עה ש!קבע לו אךם מלאכה ל‪,‬מפרנסת אותו החלה‪ ,‬ואחר‬
‫כך!קנה בית דיךר״ ואלר כך!שא אשה‪ — .‬אבל לטפשין מתחילין‬
‫לשא אשה; ואלר כך‪ ,‬אם המצא;דו‪! ,‬קנה ל!ת; ואחר כך‪ ,‬לסוף;מיו‪; ,‬חזר‬
‫לבקש אמנות או יתפרנס מן הצדקה‪— .‬‬
‫‪ tui his mindhas become cool,‬עד ו ת תק רר * ‪ shouldnot appease ®11.‬ל א !רצה*‬
‫‪ he shoiUd not showhlmself to his neighbor when the latter Is‬ל א!ך א ה ‪ 1?3 -‬עת‪.‬קלקלתו‬
‫‪ he shotUd not concead‬ל א !?‪1‬נה לךבירו ‪ he should look away.‬ןעלים ?יןיו® ‪In disgrace.‬‬
‫‪ -mlnclngly (heel touch‬ע‪.‬קב לצד ^יל ‪ haughtily.‬לקומה ןקופה ן;רון ‪the truth. • »1BJ‬‬
‫‪ norshould‬ן ל א ןל ‪ 6‬ף ‪ -‬ל ב ע ל י קטוטרת • ‪! haughty persons.‬סי ‪ slowly. |jn‬לנחתי ‪Jngtoe).‬‬
‫‪ grease.‬קולנוןית ‪ stain, it‬לתם ‪) decent andclean.‬אה ןןקי ‪he stooplike hunchbacks.‬‬
‫‪ .sensiblepeople‬לעלי דלה ‪ manages his affairs withprudence. *1‬ל כ ל ל ל ךבךע למקלט ‪17‬‬
‫‪! he goes aroundseeking a trade,‬חזר לבקק אמנות * ‪s‬‬

‫] ‪[ 18‬‬
 ‫הלכות דעות‬
‫יג‪ .‬מעאו ומתנו על תלמיד ^וכם־באמת ןאמונה‪ :‬אומר על לאו ״לאו׳׳ ועל‬
‫הן‪,‬הן‪ — .‬ןלא!רד לתוף אמנות תברו‪ ,‬ןלא‪,‬יצר לאןם בעולם כל ןמי‬
‫תןיו‪? .‬ללו על‪1‬י;ר‪ :‬ןה‪.‬יה מן הנךדפים ולא מן תרודפים‪ ,‬מן לונעל?ים ןלא מן‬
‫מעול?ים‪.‬ןאךם עעועה כל ממעעים האלו וכיוצא בל׳ן־עליו מכתוב אומר‪:‬‬
‫‪ 6‬ןאמר לי‪ .‬עלדי אתה‪ .‬ןעךאל‪ .‬אער ?ף אתפאר ‪0‬ע‪:‬ה מט‪. a .‬‬

‫פרק‬
‫‪• • I »V‬‬

‫א‪ .‬ן ךך ?רןתו על אךם לר‪,‬יות נמי?|י ?דעותיו ובמעעע אחר ךעיו נחבךיו‬
‫ןנוהג כמנהג אנעי מדינתו‪ .‬לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ןלעב‬
‫אצל חכמים תמיד‪ .‬כדי עילמד ממעעיהם; ןלתרחק מן הךעעים ההולכים‬
‫‪? 10‬חעך‪ ,‬כךי עלא ללמד ממעעיהם‪ .‬הוא עעלמה אומר‪ :‬הולך את מכמים‬
‫לחכם‪ ,‬ורעה כסילים לרוע)מעלי יג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצות־עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמד ממעעיד‪,‬ם‪ ,‬כענלן‬
‫ענאמר‪ :‬ובו תדבק >ךבךים י‪ ,‬ס‪ .‬וכי אפער לאךם להךבק בעכינה?‬
‫אלא כך אמרו תכמים ?פרוע מצוד‪ ,‬זו‪ :‬הדבק ?חכמים ותלמידיהם‪ .‬לפיכך‬
‫‪ 15‬אריך אדם להשתדל עישא בת תלמיד הכם‪ ,‬ולשיא בתו לתלמיד הכם‪ ,‬ולאכל‬
‫ןלעתות עם תלמידי הכמים‪ ,‬ולעשות פרקמטלא לתלמידי הכמים‪ ,‬ולהתחבר‬
‫לר‪,‬ן בכל מיני חבור‪ ,‬ענאמר‪ :‬ולןב‪,‬קר״ בו >עם יא‪ ,‬כ ט‪ .‬ן?ן צוו הכמים ואמרו‪:‬‬
‫להוי מתאבק בעפר ךגליד‪,‬ם ועותר‪ ,‬בצמא את דבריד‪,‬ם)אבות א‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ו מצור‪ ,‬על כל אדם לאהב את כל אחד ואחד מישראל כגופו‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫‪t‬‬ ‫• • ‪• • T l‬‬ ‫‪T V I‬‬ ‫‪Ti f‬‬ ‫•‬ ‫▼‬ ‫♦מי‬ ‫‪♦ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫™‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪l‬‬ ‫מ ♦‬

‫ןאהבת לךעך כמוך עללןךא יט‪ ,‬יח(‪ .‬לפיכך צריך לספר בעבחו ולחוס‬ ‫‪20‬‬
‫על ממונו כאער הוא הס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו‪ .‬והמתכבד‬
‫בל‪,‬לון חברו אין לו חלק לעולם הבא)לרועלמי חגיגה ב‪ ,‬ך‪,‬לכה א(‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כעלחטא איע לאיע‪-‬לא לשטמנו ןלעתל‪ ,‬כמו שנאמר ברעעים‪ :‬ולא דבר‬
‫אבשלום עם אמנון למךע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון)עמואל ב‬
‫‪ he should not encroach on another man’s‬ל א !רד לתוך אמנות ^ברו ‪ yes.‬סן * ‪^ no.‬או ג‬
‫ך^ר® ‪ he should not vex any human being.‬לא לצר ‪occupation. . . .‬‬ ‫‪ in short,‬ויללו‬
‫ךךך ‪1‬יךיתו ‪ . . .‬להיות ןק!עך י ‪ those who are insuited and do not insult.‬סנעלבים— עולבים‬
‫‪^ he should give his daughter‬י א ‪5‬תו ‪it is in the nature of man to be influenced. 1 ® . . .‬‬
‫‪ to do business.‬לע&‪ 1‬ת ‪9‬ךקמק‪1‬ןא •* ‪in marriage.‬‬ ‫‪ to be careful of his property,‬לחום ‪,‬‬
‫‪ whoever glorifies himself by humiliating another person,‬סמתכבד ‪,‬‬

‫] ‪[ 19‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרד״מדע‬
‫יג‪ ,‬כ ס‪ ,‬אלא מצור‪ ,‬עליו להודיעו ולומר לו‪ :‬למה עשיח; לי כך ןלך? ןלמה‬
‫םטאם לי ‪ 3‬ךבר פלוני? שנאמר‪ :‬ר״וכס תוכים את עמיתך עילןךא יט‪ ,‬יס‪.‬‬
‫ןאם ?וזר ובל!ש ממנו למתל לו‪ ,‬צריך למתל; ןלא ןהא סמוסל אמרי‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ויתפלל אברהם אל האלהים)בראשית כ‪ ,‬יס‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ t‬״‬ ‫י‬ ‫‪»l t‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬

‫ז ‪ .‬ך‪.‬רואה חברו שחטא או שהלך בךךך לא טולה‪ ,‬מצור‪ .‬להחזירו למוטב‬ ‫‪5‬‬

‫ולהודיעו ^הוא חוטא על עצמו במעשיו ?ךעיס‪ - .‬־ ןין‪ 3‬ר לו ?נחת‬
‫ובלשון רפה‪ ,‬ןיודיעו שאינו אומר לו אלא לטו?תו‪— .‬‬
‫ח‪ — .‬כך אמרו ןזכמים‪ :‬המלבין פני ןזברו בר‪3‬ים אץ לו סלק לעולם ם?א‬
‫)בבא מציעא נט‪ ,‬א(‪ .‬לפיכך צריך אן ם להוד‪,‬ר שלא לב!ש ןזברו ברבים‪,‬‬
‫‪ 10‬בין ל!טן בין גדול‪ ,‬ולא ןל!ךא לו ?שם שהוא בוש ?!מנו‪ ,‬ןלא ןספר לפניו ךבר‬
‫^הוא בוש ממנו‪— .‬‬
‫ט‪ ,‬מי שחטא עליו הברו ןל אךצה להוכיחו ןלא לדבר לו כלום‪-‬מפני שהןה‬
‫החוטא ?‪.‬ךיוט ?יותר או שדרתה דעתו מש?שת‪-‬ומחל לו ?לבוןלא שטמו‬
‫ןלא הוכיחו‪ ,‬הרי זו מדת חסידות; לא הלןפיןר‪ .‬תוךה אלא על הבשט?ה‪.‬‬
‫י ‪ .‬הןב אןם להזהר ביתוכים ואלמנות‪!? ,‬פני שנפשן שפלה למאד ןרודום‬ ‫‪15‬‬
‫נמוכה‪ ,‬אף על פי שהן בעלי ממון‪ .‬אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו‪-‬‬
‫מזהרים אנו עליהן‪ .‬שנאמר‪ :‬כל אלמנה רתום לא ?ענון)שמות כב‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫וד‪,‬יאך נוהגין עמהן? לא זדבר אליהם אלא רכות‪ ,‬ןלא ?נד‪.‬ג ?הן אלא מנהג‬
‫?בוד; ןלא ןכאיב גופם בעבוןה‪ ,‬ןל?ם ־ כך?רים‪,‬קשים; רחום על ממונם‬
‫‪ 20‬יותר מממון עצמו‪ .‬כל המקניטן או מכעיכן‪ ,‬או הכאיב לבן או רדה ?הן‪ ,‬או‬
‫אבד ממונן‪-‬רירי זה עובר ?לא־תעשה‪ ,‬ןכל־שכן המכה אותם או המקללן‪— .‬‬
‫אחד ןתום מאב ואהד ןתום מאם‪ .‬ןעד אימתי נקךאים ןתומים לערן ןד«ן עד‬
‫אלא זל‪;.‬ה‬ ‫‪ 3‬ס ז׳‬ ‫שלא ?לייו ?ריכין לאןם גדול לד‪.‬סמך עליו לאמנן ולהטפל‬
‫עושה כל צך ‪5‬י עצמו לעעמו כשאר כל הגדולים‪.‬‬
‫‪ <be whoputs to shame, in‬סבלבץ ~ ברבים* ‪ wronging hlmself ^1.‬זזועא עלע^מו*‬
‫‪suits anotherinpublic. ” npV? ®V7J1 a verycommonperson.‬‬ ‫‪ his mind‬דעח‪1‬‬
‫‪ the Torah only objects‬לא דקפידדי תוךה ‪P*°'“ conduct 9. .,.‬דת ן?םיחת ‪disordered.‬‬
‫‪ domineers.‬ךןה ‪to bearinga grudge.‬‬ ‫^א‪!3‬ןן ולקט‪5‬לבלון י? ‪*hemore 8a‬‬
‫‪to bring them up and take care of them,‬‬

‫] ‪[ 20‬‬
 ‫הלכות דעות‬

‫פרק שביעי‬
‫א‪ .‬ל*מתל ‪3‬ח‪3‬רו ע‪ 1‬בר ?לא־וזעזוה‪ ,‬ענאמר; לא תלף ך?יל בעמף)ו?ל!ךא‬
‫יט‪ ,‬טס‪ .‬ןאף על פי עאץ לוקין על ן ‪ 3‬ר ןה‪ ,‬עון גדול הוא ןגירם להיג‬
‫נפעות רבות מי&ךאל; לכך נסמך לו‪ :‬לא סע&ד ‪¥‬ל‪1‬ים רעך)^ם(‪? .‬א ולמד‬
‫פ מה ארע לדואג ראדומי‪.‬‬
‫ב‪ .‬איזהו ךכיל? זה עטוען‪,‬דברים ןהולך מזה לזה ןאומר‪ :‬כך אמר פלוני‪,‬‬
‫‪ 3‬ך ןכך ^מעתי על פלוןי‪ .‬אףעל ‪9‬י ?‪:‬הוא אומר אמת‪ ,‬ררי ןה ‪ 3‬חריב את‬
‫העולם‪! .‬ע עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה‪ ,‬והוא לעון הךע‪ ,‬והוא‬
‫סמספר בגנות ף‪3‬רו‪ ,‬אף על ?י עאמר אמת‪ .‬אבל ?־‪.‬אומר על!ר נ‪,‬קךא מוציא‬
‫‪ 10‬עם רע על ח‪ 3‬ר ו ‪- - .‬‬
‫ה‪ ,‬אחד המספר בלעון הךע בפני ןז‪3‬רו או עלא בפניו‪ .‬וממספר ‪.‬דברים‬
‫שגורמים‪ -‬אם נשמעו אייס מפי איע‪ -‬להזיק ךברו ?גופו או ‪3‬ממונו‪ ,‬ואפילו‬
‫לר‪,‬צר לו או להפחידו‪ ,‬ך‪.‬ךי זה לשון ר‪.‬ךע‪— .‬‬
‫ן‪ .‬כל אלו הם ‪3‬עלי לשון ד‪,‬ךע שאסור לדור בשכונתם‪ ,‬וכל שכן לשב עמהם‬
‫ולשמע דבריהם‪ .‬ןלא נחתם גור‪.‬דין על אבותינו ‪ 3‬מךבר אלא על לשון‬ ‫‪15‬‬
‫‪ 0‬ךע בלבד•‬
‫הנו‪.‬קם מחברו עו?ר בלא־תעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תקם)ו?קךאיט‪ ,‬יח(‪ .‬ןאף‬ ‫ז‪,‬‬
‫על פי שאינו אקד‪ .‬עליו‪ ,‬דעה ךעד‪ .‬היא עד מאד‪ :‬אלא ךאוי לו לאדם‬
‫לר‪.‬יות מעביר על מדותיו על כל דברי ך‪,‬עולם‪ ,‬שהפל אצל סמ‪3‬ינים דברי‬
‫‪ 20‬הבל וך‪3.‬אי ואינם כדאי לנקם עליך‪,‬ם‪ .‬כיצד מיא מנקימה? אמר לו ןז ‪3‬רו‪:‬‬
‫משאילני‪.‬קרדמך‪ :‬אמר לו‪ :‬איני מעא^ך‪ .‬למןור נגנךך לשאל ממנו‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬משאילני‪.‬קרדמך‪ :‬אמר לו‪ :‬אקי משאילך כךךך שלא השאלתני כששאלתי‬
‫מ מי‪ -‬ה רי זה נו‪.‬קם; אלא ?ש;בוא לו לשאל‪ ,‬ןהן לו ?לב עלם ןלא ממל לו‬
‫י‬ ‫כאשר ג מ לו‪- - .‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪; -‬־ ‪T‬‬

‫‪ •this offence Is not punish‬אץ לוקץ על ך^ר ‪ **e who goes about as a spy. * nj‬סק!ר!ל *‬
‫}?!מך לו * ‪able with stripes.‬‬ ‫‪therefore It is followed immediately by (the precept).‬‬
‫‪, who carries‬רו ‪ 5‬ל ‪ carries the talk of this one to the other {like the peddler,‬טוען ךברים •‬
‫‪goods for sale).‬‬ ‫להיות מעביר •י ‪! evil disposition.‬יעה ךעה יי ‪^ to distress him.‬ווצר ל‪1‬‬
‫‪ in the‬א^ל המ?ץים ‪ to be forbearing with regard to all worldly things.‬על מדותיו ‪. . .‬‬
‫‪opinion of the wise.‬‬ ‫‪JJl vanity and emptiness.‬ל נהבאי‬
‫]‪[ 21‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫וכן כל מנוטר לאחד מישראל עובר בלא־תעשה‪ ,‬שנאמרנ ולא ססר את‬ ‫ח‪,‬‬
‫בני עמף >שם(‪ .‬כיצד מיא מנטיךה? ךאובן שאמר לשמעון‪ :‬משכר‬
‫בלת ןה» או‪ :‬משאילני שור זה; ןלא ךצה שמעון‪ .‬לןמים בא שמעון לראובן‬
‫לשאל ממנו או לשכר ממנו‪ ,‬ואמר לו ךאובן‪ :‬הא לף‪ ,‬הריני משאילף ואיני‬
‫‪ 5‬כמורנף‪ ,‬לא אשלם לף כמעשיף‪-‬ד‪.‬עושה כזה עובר ב״לא תטר״; אלא למחר‪,‬‬
‫הןבר מלבו ןלא לטךנו‪ ,‬שכל זמן שהוא נוטר את הךבר ןזוכרו שמא לבוא‬
‫לנל!ם‪ .‬לפיכך הלןפידה תוךה על מנטיךה עד שימחה העון מלבו ולא לןכךנו‬
‫כלל‪ .‬וזו ל«יא ל‪.‬ד^ה מנכונר‪ .‬שאפשר שלתקלם בר‪ .‬לשוב קאךץ ומשאם ומתנם‬
‫של בני אדם זה עם זד‪..‬‬

‫‪ after‬לןטים ‪ lend me.‬ס^|‪1‬אי?*}י * ‪ lease, let.‬ק?|!כר® ‪ he who bears a grudge.‬הנוטר *‬

‫‪ the‬ן!ק ‪ 9‬יךה תוךה י ‪!?; he should blot the thing out of his mind.‬ווה הדבר מלבו * ‪a time.‬‬
‫ומתן ‪ civilization.‬ן‪ 1#‬וב הארץ * ‪Torah objects to.‬‬ ‫‪dealings.‬‬

‫] ‪[ 22‬‬
 ‫הלכות תלמוד ת‪1‬רה‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫^‬ ‫;‬ ‫•‬

‫פךק ראעון‬
‫א‪ .‬ןעים ]עבדים)ולןטנים( פטורים מתלמוד תוךה‪ ,‬אבל ל!טן אביו ח;ב ללמדו‬
‫תוךר״ ענאמר‪ :‬ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם )דברים יא‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫‪ 6‬ןאץ ]־‪.‬אעה ס‪,‬יבת ללמד את בנה‪ ,‬עכל הח‪,‬יב לל&ד ח‪:‬ב ללמד‪.‬‬
‫ב‪ ,‬בעם עח‪:‬ב אךם ללמד את בנו‪ ,‬כך הוא ס‪:‬ב ללמד את בךבנו‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫ןד‪,‬וד;נתם לבניך ןלבני בניך >עם ד‪ ,‬נס‪ .‬ןלא בנו ובךבנו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫?!צור‪ .‬על כל מכם וחכם נליעךאל ללמד את ‪ 5‬ל מתלמידים אף על פי עאינם‬
‫מניו‪ ,‬ענאמר‪ :‬ועננתם לבניך >עם ו‪ - 0 ,‬מפי מעמועה למדו‪ ,‬״בניך׳י אלו‬
‫‪ 10‬תלמיךיך‪ ,‬עהתלמידים ‪,‬קרולם מנים‪ ,‬ענאמר‪ :‬דצאו בני הנביאים)מלכים ב‬
‫ב‪ . 0 ,‬אם כן‪ ,‬למה נצטוה על בנו ועל מדמנו? להקדים בנו למדבבו׳ ימומנו‪-‬‬
‫למן חברי♦‬
‫ן‪ .‬מאימתי מתחיל אביו ללמדו תוךה? מעיתחיל לדבר‪ ,‬מלמדו«הוךה צוה‬
‫לנו מעה״ ו״עמע ןעךאל';ואחר כך מלמדו מעט מעט‪ ,‬פסוקים פסוקים‪,‬‬
‫או מן עב ע‪-‬מכל לפי בךיו‪ ,‬ומוליכו אצל מלמד מתינוקות‪.‬‬ ‫‪ 15‬עד עןהיה בן‬
‫מןה מנמג ממדינה לקח מלמד מתינוקות עכר‪-‬נותן לו עכרו; ןמ;ב ללמדו‬ ‫ז‪.‬‬
‫מעכר עד עיל^רא תוךה עבכתב כלה‪ .‬מקום ענהגו ללמד תורה עבכתב‬
‫מעמר‪,‬מתר ללמד בשכר; אמל תוךה עמעל פה־אסור ללמדד‪ ,‬בשכר‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ךאה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳‪ ,‬וגומר)ךמרים‬
‫‪ 20‬ד‪ ,‬דס‪ ,‬מה אני מחנם למךתי‪ ,‬אף אתם למךתם מחנם ממני; וכן כשתלמדו‬
‫לדורות‪-‬למדו בחנם כמו שלמדתם ממני‪ .‬לא מצא מי ש?למדו מחנם‪? ,‬למד‬
‫משכר‪ ,‬שנאמר‪ :‬אמת קנה)משלי כג‪ ,‬כס‪? .‬כל‪? ,‬למד לאחרים משכר‪ -‬תלמוד‬
‫לומר‪ :‬ואל תמכר)שם(‪ ,‬מא למדת שאסור לו ללמד משכר אף על פי שלמדו‬
‫רבו משכר‪.‬‬
‫‪ to give preference to the son.‬להקדים ^נו י* ‪ on traditional authority.‬מפי סיסמועה •‬
‫‪ Written‬תוךה עבלתב זג ‪? fee (for Instruction 1]1).‬ר •> ‪ according to his health.‬ןי ‪0‬י ברץ ‪15‬‬
‫‪ Oral Law.‬ת‪ 1‬ךה ע!‪ 3‬על ‪ng 8‬ג ‪Law.‬‬ ‫** ‪ nij even as 1 (Moses).‬אןי‬ ‫‪Jn future‬‬
‫‪one might suppose‬‬ ‫** ‪generations..‬‬ ‫‪ hence you infer,‬הא‬
‫] ‪[ 23‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ס פ ר המדע‬

‫ח ‪ .‬כ ל איע מ?עךאל ס;ב בתלמוד תוךה‪3 ,‬ין עני ‪3‬ין עעיר‪ ,‬בין עלם בגופו‬
‫‪3‬ין ‪ 3‬ע ל וסורין‪ ,‬בין ‪ 3‬חור בין שהיה ז‪.‬קן גדול עתעש צחי• ן? ‪ 9‬ילו מ ה‬
‫הצךל!ה ומחזר ע ל הפתחים‪ ,‬ואפילו ‪ 3‬ע ל אשה ו ל נ י ם ־ מ ב‬ ‫עני המתפךנם מן‬
‫ללן ‪ 3‬ע לו זמן לתל מוד תוךה ‪3‬יום ובלן^ה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןח‪,‬גית בו יולם נלזל ה‬
‫‪) 5‬ןר‪,‬ושעא‪,‬ח(‪.‬‬
‫ט‪ .‬גדילי חכמי לשךאל ל‪,‬יו מר‪,‬ם חוט ‪ 3‬י עצים ומד‪,‬ם שוא ‪3‬י מלם ומלם סומים‪,‬‬
‫ןאף על פי כן ?־‪,‬יו עוסקים בתלמוד תוךה ‪3‬יום ו ‪ 3‬לללה; ןד«ם י!י ‪^ 3‬ל‬
‫מעחי‪.‬קי השמועה איש מפי איש מפי משה ר ‪3‬נו‪.‬‬
‫עד אימתי חלב אדם ל ל מ ד תוךה? עד יום מותו‪ .‬שנאמר‪ :‬ולן ןסורו‬ ‫י‪.‬‬
‫מלבב ף צל ןמי חליף)דברים ד ‪ ,‬כ ל ןמן שלא!עםק ללמוד הוא שוכח‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫פ ר ק עני‬

‫א‪ ,‬מושילץ מלמדי תינוקות ל כ ל מדינה ומךינד‪ ,‬ו ל כ ל פ ל ך ןפלף ו ב כ ל עיר‬

‫ןעיר‪ .‬ו כ ל עיר שאין לה תינוקות של ‪ 3‬ית רלן‪ ,‬מחרימין את אנשי ?־‪.‬עיר‬
‫עד שמושיבין מלמדי תינוקות; ואם ל א הושיבו‪ ,‬מחרילין את לעיר; שאין‬
‫‪? 15‬־‪,‬עולם מתקלס אלא ‪3‬ד‪ 3 -‬ל פיר־‪.‬ם של תינוקות של ‪ 3‬ית רלן‪.‬‬
‫ב ‪ ,‬מכניסין את התינוקות לה תלמד כבן שש‪ ,‬כ בן ש ל ע‪ -‬ל מי צס ה ‪ 3‬ןובנ‪:‬ן‬
‫גופו; ופחיות מלן ש ש‪-‬אין מכניסין אותו‪ - .‬־ ‪ -‬ן א י ן מבטלין מתינוקות‬
‫ואפילו ל ‪5‬נ‪.‬ין ‪ 3‬ית המקדש‪.‬‬
‫ג‪ ,‬מל מ ד מתינוקות שהוא מניס מתינוקות ןיוצא‪ ,‬או שהוא עושה מל אכ ה‬
‫אחךת עמהן‪ ,‬או שהוא מתרשל ללמוךן‪ ,‬ך‪,‬רי הוא ב כ ל ל‪ ,‬א ר ו ר עושה‬ ‫‪20‬‬
‫מלאכת ה׳ רמןד‪,‬״)זךמןר‪ .‬מח‪ ,‬י(‪ .‬ל פי כך אין ךאוי להושיב מלמד אל א ‪ 3‬ע ל‬
‫' זךאד״מד‪,‬יר לקרו ת ו ל ד ק ד ק‪.‬‬
‫עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחי• מיו יותר על עשרים‬ ‫ה‪.‬‬
‫יסמשה‪-‬עד ארלעים־מושילין עמו אסר לסלעו ללמידס; מיי יותר על‬
‫‪ 25‬ארלעים‪ ,‬מעמידין שני מלמדי תינוקות‪.‬‬
‫‪?9‬לל ‪?9‬תיקיי ‪ blind.‬סומים• ‪ becamefeeble.‬וןעע‪ Insoundhealth. *InS‬עלם ?גופו*‬
‫‪district‬־‪included 17^}1‬מועה‬ ‫מי!רי‪9‬ץ** ‪among the transmitters of the tradition..‬‬
‫‪w e excom‬‬
‫■‬ ‫‪ we‬אץ ?בטלץ ‪ the breathof school children, ...‬הבל ‪9‬יהם ‪municate. '•...‬‬
‫^ ‪is negligent 9‬וןל‪ 1‬ןל •• ‪must not suspend (the studies of) children. >* IJ’J? leaves.‬‬
‫‪^ skilled.‬ךוף ג* ‪ God-fearing ¥3 .‬ל! ר א ה גג‬ ‫‪ to assist him.‬לסיעו‬

‫] ‪124‬‬
 ‫הלכות תלמוד תורה‬
‫ן‪ ,‬מולילין את הל!טן ממל?ד למל?ד אחר עהוא מהיר ?מנו ‪3‬ין במלןרא‬
‫‪3‬ין?ך‪.‬קדוק‪— .‬‬
‫פרק‬
‫א‪3 .‬שלשה כתרים נכתרו ל&ךאל‪ :‬כתר תוךה וכתר כהנה ןכתר מלכות‪.‬‬
‫בתר כהנה זכה בו אהרן‪ ,‬ענאמר‪ :‬והןתה א ולזרעו אהךיו ברית כהנת‬ ‫‪5‬‬
‫עולם)במדבר כה‪ ,‬יס‪ :‬כתר מלכות זכה בי ן‪ 1‬ד‪ ,‬ענאמר‪1 :‬רעו לעולם זרדה‬
‫ן‪5‬םאו כעמע נגדי)תהלים פט‪ ,‬לס; כתר תוךה‪-‬ןזרי מנח ןעומד ומוכן ל‪ 3‬ל‬
‫לעךאל‪ ,‬ענאמר‪ :‬תוךה צוד‪ ,‬לנו מעה מוךעה ל ן ל ‪ .‬ל ת!על!ב)ך;רים לג‪ ,‬ד(‪ ,‬בל‬
‫מיע?רצה;בואולטל‪--.‬‬
‫‪ 10‬ב‪ ,‬אמרו חכמים‪ :‬ממזר תלמיד לכם קודם לנהן גדול עם ל‪,‬אךץ‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫ןקרה ל‪,‬יא מפנינים)מעלי ג‪ ,‬ט‪- 0‬מכד‪,‬ן גדול ענכנס לפניול?נים)הוךיות‬
‫יג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין לף מצוד‪ ,‬בכל המצות כלן על‪,‬יא עקולה כנגד תלמוד תוךה‪ .‬אלא‬
‫תלמוד תולה כנגד כל המצות כלן‪ .‬עד‪,‬תלמוד מביא לידי ?עעה; לפיכך‬
‫‪ 15‬ל‪,‬תלמוד קודם למעעה בכל מקום‪.‬‬
‫ד‪ .‬ל\ה לפניו עע!ת מצות ןתלמוד תוךר‪-,‬אם אפער למצוד• לל‪,‬עעות על‬
‫!די אחרים‪ ,‬לא!פסיק תלמודו; ואם לאו‪! ,‬עעל• המצול‪ ,‬ו‪.‬יחור לתלמודו‪.‬‬
‫מי ענשאו לבו ל‪.‬ק!ם מצוד‪ ,‬זו כךאוי ןלל‪,‬יות מכתר ?כתר תורה‪ ,‬לא!סיח‬ ‫ו‪.‬‬
‫דעתו לדברים אחרים‪ ,‬ןלא ןעים על לבו ע^קנה תוךה עם ל‪,‬עער ןל‪,‬כבוד‬
‫‪ 20‬כאחת‪ .‬כך ל‪,‬יא דךכד‪ ,‬על תוךה‪ :‬פת עמלח תאכל ומלם ‪3‬משוךה תשתה‬
‫ןעל לארץ תיעןןס!י צער תח‪.‬יה‪-‬ובתוךה אתה עמל)אבות ו‪ ,‬ד(‪- - .‬‬
‫ט‪ ,‬דבלי תוךה נמשלו עמלם‪ ,‬שנאמר; הוי בל צמא לכו למלם)לעעלר‪ ,‬נד״ א(‪,‬‬
‫לומר לך‪ :‬מל‪ ,‬מלם אינם מתבנסין במקום מדרון אלא נןחלין מעליו‬
‫ומתקבצין במקום אעבךן‪ ,‬כך דבלי תוךה אינם נמצאים בגסי ל‪,‬רוח‪ ,‬ולא‬
‫‪ 25‬בלב כל גבה־לב‪ ,‬אלא לדכא ושפל רוח שמתאבק ‪ 3‬עפר רגלי ל‪,‬חכמים ומסיר‬
‫‪ innermost sanctuary (Holy of Holies, where‬לםןיןלם}ים •י ‪ tajces precedence.‬קוךם®י‬
‫‪ equal in importance,‬ין‪ 1‬קילה קנגד יי ‪the high priest entered on the Day of Atonement).‬‬
‫‪:? together, at the same time,‬אחת “ ‪ he must not divert his mind.‬ל א ןסיס דעתו **‬
‫‪?by measure 3 .‬ע(וךה‬ ‫מתכנםץ‪-‬מתק?צץ ‪} Just as.‬לה ‪ have been compared.‬נק!‪1‬ןןלן‬
‫‪ (pond, a low place‬ןוחלץ ‪ slope.‬מדרון ‪accumulate.‬‬ ‫‪ D2‬רון‪the water) flows. **. - 1‬‬
‫‪ contrite and humble,‬ך?א ו^‪ 1‬םל רוק ^ ‪ arrogant.‬גבה־לב‬
‫] ‪[ 25‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫התאוות ותענוגי ד‪,‬זמן מלבו‪ ,‬ועושה מלאכה בכל יום־מעט ?די מיו‪ -‬א ם לא‬
‫רדה לו מה יאכל‪ ,‬ושאר יומו ולילו עוסק בתוךה‪.‬‬
‫י‪ ,‬כל ד‪,‬משים על לבו שןע&ק בתוךה ולא!עשה מלאכה ויתפתס מן ד‪,‬צךל(דו‪,‬‬
‫ד‪,‬רי זד‪ .‬הלל אתד‪,‬שם ובזה את ל‪,‬תוךהוכבר‪ ,‬מאור הדת‪,‬וגךם ךער‪ .‬לעצמו‬
‫‪ 5‬ונטל חןיו מן העולם לבא‪ ,‬לפי שאסור להנות בדברי תוךה בעולם לזה‪ .‬אמרו‬
‫לכמים‪ :‬כל לנהנר‪ ,‬מדברי תוךה נטל חןיו מן העולם)אבות ד‪ ,‬ד‪ .(,‬ועוד ‪¥‬וו‬
‫ואמרו‪ :‬אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדם לחפר בהם)שם(‪ .‬ועוד‬
‫?וו ואמרו‪ :‬אלב את למלאכה ושנא את הרבנות)שם א‪ ,‬י(‪ .‬וכל תוךה שאין‬
‫עמה מלאכה‪-‬סופה בטלה וגוךךת עוןושם ב‪ ,‬ב(‪ ,‬וסוף אןם זה שןר‪,‬א מלסטם‬
‫‪ 10‬את הבריות‪.‬‬
‫יא‪ ,‬מעלה גדולה ליא למי שד‪,‬וא מתפךנס ממעשי ןדיו‪ ,‬ומדת חסידים‬
‫לראשונים היא‪ ,‬ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם לזה ולעולם‬
‫לבא‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןגיע כפיך כי תאכל אשךיף וטוב לך )תהלים קכח‪ ,‬ב( ‪-‬‬
‫״א^גזךיך!* כעולם לזד‪ ,‬״וטוב לך׳! לעולם לבא שכלו טוב‪.‬‬
‫‪ 15‬י ב‪ ,‬אין דברי תוךה מת‪.‬קןמין במי שמרפה עצמו עליהן‪ ,‬ולא באלו שלומדין‬
‫מתוך עדון ומתוך אכילה ושתי‪,‬ר״ אלא במי שממית עצמו עלילן ומצער‬
‫גופו תמיד ולא לתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה‪ — .‬ו כל למשמיע קולו בשעת‬
‫תלמודו‪ ,‬תלמודו מת‪.‬קי‪.‬ם בלדו; אבל לקולא בלחש‪ ,‬במהךה הוא שוכח‪.‬‬
‫יג‪ ,‬אף על פי שמצור‪ ,‬ל ל מ ד ביום ובלללד״ אין אךם למד רב לכמתו אל א‬
‫— ן כ ל ר‪,‬עוסק ‪ 3‬תוךה ‪ 3‬לןלד״ חוט של חסד נמשך ?ליו‬ ‫בלללה‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪3‬יום‪— .‬‬
‫פךק ךביעי‬
‫‪ ,‬ב‪ ,‬כיצד מלמדים? הלב יושב בראש ולתלמידים מקפים לפניו כעטךה‬
‫נדי ש!ד‪,‬יו כלם רואים הלב ושומעים ךבריו‪ .‬ולא!שב הלב על לכסא‬
‫ותלמידיו על ל‪.‬קך‪.‬קע‪ ,‬אלא או לנ ל על לארץ או על לכסאות‪ .‬ובראשונה ‪25‬‬
‫ל!ד‪ ,‬לרב יושב ולתלמידים עומדים; ומקדם חך‪3‬ן ‪!3‬ת שני נלגו לנ ל ללמד‬
‫‪.‬לתלמידים והם יושבים‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫לחע יי ‪ indulgence. 9‬עזיץ יי ‪ is inactive, lazy.‬גןל?ה עןןמו'י ‪ te wiu rob.‬ןהא ק‪ 1‬ל‪ 9‬טם *‬
‫ק ן ל יי* ‪silently.‬‬ ‫** ‪ a thread of grace.‬ו‪1‬וט‬ ‫‪ crown.‬עטלה ‪ are around him.‬מלן ‪9‬ים‬
‫] ‪[ 26‬‬ ‫'■‬ ‫”‬
 ‫הלכות תלמוד תורה‬
‫ד‪ .‬הרב עלמד ןלא הבינו התלמידים‪-‬לא עעם עליהם ויתו‪ ,‬אלא חוזר‬
‫ועונה הך;ר אפילו כמה פעמים עד ען‪5‬ינו עמק ההלכה‪ .‬וכן לא יאמר‬
‫התלמיד ״הבנתי״ ןהוא לא הבין‪ ,‬אלא חוזר ןשואל אפילו כמה פעמים‪ .‬ואם‬
‫כעס עליו ךבו ותו‪,‬יאמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬תוךה היא וללמד אני צריך‪ ,‬ודעתי‪,‬קצךדי‪.‬‬
‫‪ 5‬ה‪ .‬לא ?ר‪.‬ןר‪ ,‬התלמיד בוש מחבךיו שלמדו מפעם ראשונה או ענןה והוא לא‬
‫למד אלא אסר כמר‪ .‬פעמים; שאם נתמש מדבר זה‪ ,‬נמצא נכנס ויוצא‬
‫לבית המדךש והוא אינו למד כלום‪ .‬לפיכך אמרו חכמים הראשונים‪ :‬אין‬
‫ל‪,‬בןשן למד ןלא הקפדן מלמד )אבות ב‪ ,‬דס‪ .‬במה דברים אמורים? ?זמן‬
‫^לא הבינו התלמידים הדבר מפני עמקו או מפני דעתן ער״יא קצךה‪ .‬א?ל‬
‫‪ 10‬אם נכר לרב שהם מתרשלין בךברי תוךה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו‪-‬‬
‫סןב לךגז עליהן ולהכלימן בד?רים‪ ,‬כדי לסך‪,‬דם‪ .‬ובעדן זה אמרו חכמים‪:‬‬
‫זרק מךה ?תלמידים)כתבות קג‪ ,‬ם‪ .‬לפיכך אין ךאוי לרב לנהג קלות ראש‬
‫לפני התלמידים‪ ,‬ולא לשחק בפניהם ולא לאכל ולשתות עמהם‪ ,‬כדי שתד‪.‬א‬
‫‪-‬‬ ‫אימתו עליהם דלמדו ממנו במהךה‪.‬‬
‫‪ 15‬ן‪ ,‬אין שואלין את ר‪.‬ךב כשיכנס לבית ד‪.‬מךךש עד שתת‪:‬שב דעתו עליו‪ ,‬ואין‬
‫התלמיד שואל כשיכנס עד שי‪.‬שב דנוה‪ .‬ןאין שואלין שנים כאדוד‪ .‬ואץ‬
‫שואלין את ד‪.‬רב מעדן אחר‪ ,‬אלא מאותו ד‪,‬עדן שהן עסוקין בו‪ ,‬כדי שלא‬
‫י תבי ש‪--.‬‬ ‫‪ -‬יי‬ ‫‪I .‬‬

‫אין ןשנים בבית המדךש‪ - - .‬ואין משיחין בבית ד‪,‬מךךש אלא בדברי‬ ‫ט‪,‬‬
‫תוךה בל?ד‪ .‬אפילו ?י שנתעטש‪ ,‬אין אומרים לו ״ךפואר‪,‬״ ?בית‬ ‫‪20‬‬
‫המודע‪— .‬‬
‫פרק חמישי‬
‫א‪ .‬כשם שאךם מצוד‪? ,‬כבוד א?יו ויראתו‪ ,‬כך הוא חןב ?כבוד רבו ןיךאתו;‬
‫ןרבו ןתר מאביו‪-‬שא?יו מביאו לחיי ?‪,‬עולם הזה‪ ,‬ו‪.‬רבו שלמדו ?כמה‬
‫מ?יאו לסי‪.‬י העולם הבא‪ - - .‬ואין לך כבוד גדול מכבוד ה‪.‬רב‪ ,‬ולא מוךא ‪25‬‬
‫‪^ to rouse‬חךךם " ‪ my intellect is limited.‬ן ע תי קצךד‪ he should repeat. < ,‬ח‪1‬ןר ןע‪1‬נה י‬
‫‪ to engage in frivolity.‬ל}וע‪.‬קלות לא ‪ overawe. 0‬ןלק מךה "‘ ‪them, to make them keen.‬‬
‫” ‪ tiu he is at ease, composed.‬עד ‪9‬תת!י‪ 8‬ב ד^תו‬ ‫^הן עסוקץ‬ ‫‪the subject in‬‬
‫‪ ^ so that he be not embarrassed,‬ל א ית ‪ 11^3‬י* ‪which they are engaged.‬‬ ‫‪ fS We‬יו|ץ‪9?5‬‬
‫‪must not converse.‬‬ ‫‪? if one sneezes. nXIB? "good health",‬י ן‪1‬נוזעט?‪1‬‬

‫'‬ ‫]‪[ 27‬‬

 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫לתר ממירא סרב‪ .‬אמת ^כמים‪ :‬מוךא ךבף כמוךא ?;מלם)אבות ד‪ ,‬יב(‪— .‬‬
‫י ב‪ .‬כשם שהתלמידים סלבין בלביי סרב‪ ,‬כך ה‪.‬רב צריך לכבד את תלמיךיו‬
‫וללןךבן‪ .‬כך אמת סלמים‪ :‬לסי לבוי סלמידד סביב עליך נעלך)?;ם(‪.‬‬
‫‪.‬וצריך אןם להזהר בתלמיךיו ולאולם‪ .‬שהם סבנים ‪0‬מס?ין ?עולם סזה‬
‫‪ 5‬ןלעולםהבא‪.‬‬
‫יג‪ .‬סתלמידים מוסיפין ליל^ת סרב ומךסיבין לבו‪ .‬אמת ןזללים‪ 0 :‬ךבה‬
‫סכמה למךתי מרבותי‪ ,‬ןיותר‪-‬מחברי‪ ,‬ומתלמידי‪-‬יותר מכלם)תענית‬
‫ז‪ ,‬א(‪ .‬וכשם שעץ קםן מדליק את סגדול‪ ,‬לך ‪?0‬יליד‪,‬קנזן ל ס ו י סרב ?נד‬
‫שיוליא ממנו לשאלוסיו סלמה ל!פאךה)שם(‪.‬‬

‫פרק‬ ‫‪10‬‬

‫א‪ .‬כל תלמיד סלם־מצור‪ .‬להדרו‪ ,‬ןאף על מי שאיני רבו‪ ,‬שנאמר‪ :‬מפני‬
‫שילה סקום וסדךה פני ז‪.‬קן ע!קךא יט‪ ,‬לב(‪,‬״ו‪.‬קף!ה שקנה סלמה)‪.‬קזיושין‬
‫לב‪ ,‬ב<‪ .‬ומאימתי ס‪.‬יבין לעמד מפניו‪ 2‬משיל^רב ממנו באךלע אמות עד ש?עבר‬
‫מכנגד פניו‪.‬‬ ‫‪t T‬‬ ‫» »‪r‬‬ ‫•‬

‫‪ 15‬ג‪ .‬אין ךאוי לחלם ש!טריס את סעם וילון עלמו להן לדי ש?עמדו מפניו‪,‬‬
‫אלא!לך בךךך ‪.‬קצךה ומתכון שלא וךאה אותו אלד לדי עלא!לריחו‬
‫לעמד‪ .‬והחלמים סיו מקיפין ןהיללץ לדרך ססיצונה לאין לליריסן לצוץ‬
‫שם‪ ,‬כךי שלא יטריחום)שם לג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ט‪ ,‬מי שהוא ז‪.‬קן מפלג בוקנה‪ ,‬אף על פי שאינו סלם‪ ,‬עומךין לפניו‪] .‬אפילו‬
‫סחלם ?ותא!לד עומד בפני הן‪.‬קן סמפלג בוידןנה; ואינו ח!ב לעמד מלא‬ ‫‪20‬‬
‫קומתו‪ ,‬אלא לדי לסדרי• ןאפילו ן‪.‬קן גוי‪-‬מהדרין אותו לדלרים ןנותנין לו‬
‫!ד לסמכו‪ ,‬שנאמר‪ :‬מפני שיבה תקום)ף‪.‬קךא יט‪ ,‬לב(‪ ,‬כל שיבה במשמע‪.‬‬
‫י‪ ,‬תלמידי סלמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל ‪,0‬קהל בבנ!ן וחפירה‬
‫*‬ ‫‪*°‬‬ ‫‪they broaden 9‬רז(יכץ לב! • ‪them. *pnpri whogive pleasure.‬‬
‫‪^ to treat himwithrespect. ,npplj‬הךר) “ ‪ sharpens.‬מסדר* ‪his mind.‬‬ ‫ן‪.‬קן‪HJ‬‬
‫‪ pjjt‬ךאוי ‪ to rise In his honor.‬לע&ד מפ}יז** ‪ he who has acquired wisdom18.‬ןקן ‪a‬‬
‫‪^ -It Is improper for a scholar to put the people to the troubleof standingupbe‬חכם‬
‫‪usedto takeacircuitousroute. *• njRI‬קי?ץ יי ‪forehim.‬‬ ‫?‪5‬‬ ‫‪ a‬ן‪.‬קן‬
‫‪as muchas is required. *2toppY to support 5‬ךי‪ a young scholar. 21‬חכם עהוא ‪:‬לד‪20‬‬
‫‪ digging.‬ן!?יךה®* ‪him. VniflppIsimpUed.‬‬
‫'‬ ‫'‬ ‫] ‪[ 28‬‬
 ‫הלכות תלמוד תורה‬
‫על מדינה‪ ,‬וכיוצא בהן‪ ,‬כדי עלא ןתבזו בפני עמי האךץ‪ .‬ואין גובין מהן‬
‫לבדן ד‪.‬ח‪1‬מד‪ ,‬ותקון ל‪.‬עעךים ועכר ד‪,‬עומרים‪ ,‬ןכיוצא בהן‪ ,‬ולא לתעוךת‬
‫המלך‪ .‬ואין מחןבים אותן לתן ך‪,‬מס‪ ,‬בין מם עהוא ל!צוב על בני לעיר בין‬
‫מם עהוא ל!צוב על כל איע ואיע‪ - - .‬ןכן אם ד‪,‬ןתד‪ ,‬סחוךה לתלמיד חכם‪,‬‬
‫‪ 5‬מניחים אותו למכר תחלה‪ ,‬ןאין מניחים אחד מבני ר‪,‬עוק למכר עד עימכר‬
‫הוא‪ .‬וכן אם הןה לו דין ורדה ע־ומד בכלל בעלי דינים ל‪,‬ךבד״ מקדימין אותו‬
‫ומועיבין אותו‪.‬‬
‫יא‪ .‬עון גדול הוא לבזות את ד‪,‬חכמים או לענאתן‪ .‬לא חרבה ןרועללם עד עבזו‬
‫בה תלמידי לכמים‪ ,‬ענאמר‪ :‬דד‪,‬יו מלעיבים במלאכי לאלד‪,‬ים ובוזים‬
‫‪ 10‬דבריו ומתעתעים בנביאיו >דברי ל‪,‬ימים ב לו‪ ,‬טס‪ ,‬כלומר‪ ,‬בווים מלמדי‬
‫ךבךיו; וכן זה עאמךה תוךה‪ :‬אם בחקותי תמאסו עללןךא כו‪ ,‬טס‪-‬מלמדי‬
‫חקותי תמאסו‪ .‬וכל ל‪,‬מבזה את ל‪,‬חכמים אין לו חלק לעולם ל‪,‬בא‪ ,‬והרי הוא‬
‫בכלל ״כי ךבר ה׳ ^זד‪,‬״)במךבר טו‪ ,‬לא(‪.‬‬

‫עלא ?תבזו בנוני עמי הארץ *‬ ‫יי*‬ ‫‪respect of the conunon people.‬‬
‫ת^‪ 8‬ורת תמלך®‬ ‫ךץ • ‪ we let him.‬מניסים א‪1‬תו » ‪. fixed, assessed.‬קצוב * ‪to the king.‬‬
‫‪ ^ his case‬קךיתץ אותו ‪ ? utigants. persons engaged in a lawsuit. . . .‬עלי דקים ‪lawsuit.‬‬
‫‪ to despise, scorn.‬לבזות • ‪is considered first and (during the hearing) he is seated.‬‬
‫] ‪[ 29‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫וחק‪1‬ת הג‪1‬ים‬ ‫‪,‬הלכות עבודה ורה‬
‫זי י \‬

‫פ ך לן רא^טון‬

‫א‪ .‬בימי אנוע טעו בני האןם טעות גדולה ונבערה עצת סכמי אותו סדור‬
‫ןאנוע עצמו מן הטועים ד‪,,‬יה‪ .‬ווו ד‪,‬ןתה טעותם‪ :‬אמרו‪ ,‬הואיל והאל בךא‬
‫‪ 5‬כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את סעולם‪ ,‬ונתנם במרום ודולק להם כבוד‪,‬‬
‫והם עמעים המעמעים לפניו‪-‬ךארן הם לעבחםולפאךםולחלק להם כבוד;‬
‫וזהו ךצון ד‪.‬אל‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬לגדל ולכבד מי עגדלו וכבדו‪ ,‬כמו עהמלך רוצה‬
‫לכבד העומךים לפניו‪-‬וזהו כבודו על מלך‪ .‬כון עעלה ן ב ר ןה על לבם‪,‬‬
‫התסילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קךבנות‪ ,‬ולעבחם ולפארם‬
‫‪ 10‬בדברים ולהעתחות למולם‪ ,‬כדי להעיג ךצון הבורא בדעתם הרעה‪— .‬‬
‫‪T T t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫•« “‬ ‫“‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫“‬ ‫»‬ ‫‪“ I‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן • ! ‪- ! -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫•‬

‫ב‪ .‬ואחר עאךכו סןמים‪ ,‬עמדו בבני האדם נביאי עקר ואמרו עהאל צור‪,‬‬
‫ואמר לר‪,‬ם; עבדו כוכב פלוני‪-‬או כל הכוכבים‪-‬והקריבו לו ונסכו לו‬
‫י*‬ ‫‪I• t‬‬ ‫־ | ‪•1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫♦‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫» »‬ ‫“‬ ‫‪T I‬‬

‫כך וכך‪,‬ובנו לו היכל‪,‬ועעו צוךתו בךי להעתןזות לה כל סעם‪ ,‬הנעים והקטנים‬

‫ועאר עם סאךץ‪ - - .‬והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ןתסת‬
‫‪ 15‬ד‪,‬אילנות ובךאעי ההרים ועל הגבעות‪ ,‬ומתקבצין ומעתחוים לר‪.‬ם‪ ,‬ואומרים‬
‫לכל העם עזו סצורה מטיבה ומרעה וראוי לעבדה וליראה ממנה‪— .‬‬
‫• ‪ » r‬״‬ ‫‪T l * l‬‬ ‫‪T I T I‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪T - l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* •‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫»‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫\‬

‫והתחילו כוןבים אחרים לעמד ולומר עהכוכב עצמו׳ אי סגלגל‪ ,‬או המלאך‪,‬‬
‫דבר עמהם ואמר להם‪.‬עבדוני בכך וכך' ןהודיע לדום ‪1‬יךך עבוךתו‪ ,‬״ועשו‬
‫כך ואל תעשו כך וכך״‪ .‬ופשט ‪1‬יבר וה בכל העולם‪-‬לעבד את סצורות‬
‫‪ 20‬בעבודות מענות זו מזו ולהקריב להן ולהעתחות‪ .‬וכון עאךכו סןמים‪? ,‬עת‪.‬קע‬
‫העם הנכבד והנוךא מפי כל סןקום ומן־עתם ולא הכירוהו‪ .‬המצאי ‪ 5‬ל עם‬
‫ד‪,‬אךץ ןהנעים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה על עץ ועל אבן וססיכל‬
‫על בדן‪ ,‬ענתחנכו מ‪.‬קנזנוסם להעתחות להן ולעבדן ולהעבע בעמן‪------- .‬‬
‫‪ placed them‬ןו‪1‬ןם ‪?-‬בוד ‪ spheres.‬ןל}לים * ‪} senseless was the counsel of .‬בעךה עצת •‬
‫‪ -‬ן!ךעה ‪on high and honored them . .‬‬ ‫‪*he favor of the Creator, according‬‬
‫‪ - im‬כון‪3‬ים ‪ Is able to work good and evil.‬נן?יבה ונןר^ה ‪to their wrong thinking .‬‬
‫‪postors .‬‬ ‫•י‬ ‫‪spread .‬‬ ‫י*‬ ‫‪disappeared com pletely ,‬‬

‫] ‪[ 30‬‬
 ‫הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים‬
‫ועל ךךך זה ‪,0‬יר‪ .‬ך‪.‬עולם הולך ומתגלגל עד ענולד עמודי על עולם־ןהוא‬
‫אבךך‪.‬ם אלינו‪.‬‬
‫כון ענגמל איתן זה׳ התחיל לעוטט בדעתו‪-‬והוא קטן‪-‬והתחיל לחעב‬ ‫ג‪.‬‬
‫ליום ובלןלה וך‪;.‬ה תמה‪ :‬היאך אפער עיררה מגלגל מזה נוהג תמיד ןלא‬
‫‪ 5‬ןה‪,‬יה לו מנהיג? ולי ןסבב אותו? ?י אי אפער עןסבב את עצמו! ןלא דדה לו‬
‫מלמד ולא מוךיע ןבר‪ ,‬אלא מעקע באור כעדים בין עובדי עבון־ה זךה‬
‫מטפעים; ואביו ואמו וכל חעם עובדי עבוןה זךה‪ ,‬והוא עובד עמהם‪ .‬ולבו‬
‫מעוטט ומבין‪ -‬עד עהעיג ךךך האמת ומבין‪.‬קו הצדק מתבונתו מנכונה‪ ,‬דדע‬
‫עם אלוה אחד והוא מנהיג מגלגל‪ ,‬והוא ברא מצל‪ ,‬ואין בכל מנמצא‬
‫‪ 10‬אלומ חוץ ממנו‪.‬‬
‫— ובן ארלעים ענה הכיר אבךד‪,‬ם את בוךאו‪ .‬כון עהכיר רךע‪ ,‬התחיל‬
‫לר‪,‬עיב תעובות על בני אור כעדים‪ ,‬ולערך דין עמהם ןלומר ע״אין זו דךך ■‬
‫האמת עאתם הולכים בה״; ועבר מצלמים‪ ,‬והתחיל להודיע לעם עאין ךאוי‬
‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫”‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫”‬ ‫י‬ ‫“‬ ‫ן■‬ ‫‪T‬‬ ‫ן •‬ ‫‪TVST‬‬

‫לעבד אלא לאלור‪ ,‬העולם ולו ךאוי להעתחות ולהקריב ולנסך‪ ,‬כדי עןכירוהו‬
‫‪ 15‬כל הברואים מבאים; וךאוי לאבד ולעבר כל מצורות‪ ,‬כדי עלא לטעו בד‪,‬ן‬
‫כל העם כמו אלו עהם מדמים עאין עם אלוה אלא אלו‪ .‬כון עגבר עליהם‬
‫* * ‪• T T f T‬‬ ‫••‬ ‫‪t T‬‬ ‫“‬ ‫‪Vt‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪” 9‬‬ ‫•‬ ‫‪“ I‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪y y‬‬ ‫‪f‬‬

‫בראיותיו‪ ,‬ב‪.‬קע המלך להךגו‪-‬ונעעה לו נס‪ ,‬ןלצא לחךן‪ .‬והתחיל לעמד‬

‫‪,‬ולקרא בקול גדול לכל ד‪,‬עולם ולהודיעם עלע עם אלוד‪ .‬אחד לכל העולם '‬
‫ולו ךאוי לעבד‪ .‬והיה מד‪,‬לך וקוךא ומ‪.‬קבץ העם מעיר לעיר ומממלכה‬
‫לממלכה עד עהגיע לארץ כנען‪-‬והוא קוךא‪ ,‬ענאמר‪ :‬נלקרא עם בעם ה׳ ‪20‬‬
‫אל עולם)בךאעית כא‪ ,‬לס‪ .‬ןכון ער‪,‬יו העם מתקבצין אליו ועואלין לו על‬
‫‪-‬דבךיו‪ ,‬ה‪:‬ה מודיע לכל אחד ואחד כפי‪.‬דעתו עד עלחזירהו לךךך ד‪,‬אמת‬
‫עד ענת‪.‬קבצו אליו אלפים וךבבות‪ ,‬ןהם אנעי בית אבךר‪,‬ם‪ ,‬ןעתל בלבם‬
‫העקר מגד‪ 1‬ל מזה וחבר בו ספרים ןהודיעו ללצחק בנו; ן‪:‬עב לצחק מלמד‬
‫‪ ®} was weaned.‬ג מל‬ ‫‪ mighty (champion of religion).‬איתן‬ ‫>} ך ץ תו‬ ‫‪to reflect,‬‬
‫‪contemplate.‬‬ ‫‪ he wondered how It was possible that this sphere‬ך‪.‬יה ן‪ 1‬מה ‪, -‬יסבב א‪ 1‬ת‪^ 1‬‬
‫‪should m ove continually. If there was no one who caused It to move. And who causes It‬‬
‫?‪to revolve‬‬ ‫•‬ ‫‪}IpJtfQ‬‬ ‫‪was plunged.‬‬ ‫­‪ his mind was meditating and con‬ל ב‪®!} 1‬טט ו מ ב ץ י‬
‫‪sidering.‬‬ ‫‪, line.‬קן *‬ ‫‪ the existing (world).‬הנמצא *‬ ‫‪^^ to raise objections.‬ן‪ 1‬י ב‪1‬‬
‫‪ they Imagine.‬ק‪ 1‬ך מי ם «* ‪■gue, debate.‬״* י<* ל ע ל ך ד ץ‬ ‫‪ Itf! there‬ן‪ 1‬ם ‪ proofs. “ g fr g‬ך;{יות‬
‫‪Is a God.‬‬ ‫‪ he planted.‬ן;תל‬

‫] ‪[3 1‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ס פ ר המדע‬

‫ומזלויר‪ .‬ןלצ^וק הודיעו ל!על!ב ומנהו ללמד‪ ,‬דשב מלמד ומחזיק כל סנלוים‬
‫אליו‪ .‬ן‪.‬יעיןב אבינו למד בניו כלם‪ ,‬והבדיל לןי ומנהו ראש ןהו>?‪1‬יבו ‪3‬י>?ין‪:‬ה‬
‫ללמד דךך ל‪,‬שם ולשמר מצות אבךל‪.‬ם; וצוה את;‪:‬ניר שלא‪.‬יפסיקו מבני לוי‬
‫ממנה אלר ממנה‪ ,‬כדי שלא ישכח הלמוד‪ .‬ול^ה הךבר הולך ומתגבר ‪ 3‬לני‬
‫‪! 5‬עקב ובנלוים עליהם‪ ,‬ונעשית בעולם אמה של‪,‬יא יוךעת את ה׳; עד שאךכו‬
‫ד«!מים ל!שךאל במצךלם ןחורו ללמד מעשיהן ןלעבד עבוןה זךה כמוהן‬
‫חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות‪-‬ומעולם לא עבד שבט לוי עבוךה זךה_‬
‫ו?מעט קט ל!ה לעקר ששתל אבךהם נעקר ןחווךין בני!עקב ל^עות לעטים‬
‫ותעיתן‪ .‬ומאהבת ה׳ אותנו ומשמרו את לשבואה לאבךלם אלינו‪ ,‬עשה ‪1‬את‪1‬‬
‫‪ 10‬משה ךבנו ךבן של כל לנביאים ושלחו‪ .‬כון שנתנבא משה דלנו ולסר ה׳‬
‫!שראל לנחלה‪ .‬הכתירן במצות והידיים‪1‬יךך ע!בו‪,‬ךתו ומה!ל!ה משלט עבון־ה‬
‫זךה וכל הטועים אחדל‪.‬‬
‫פךק חמישי‬
‫א‪ .‬למסית אחד מ!שךאל‪ ,‬בין איש בין אשה‪ ,‬לרי זה נסקל‪ ,‬אף על ?י ^לא‬
‫עבד למסית ולא למוסת עבוךה זךה אלא מפני שהוךהו לעבד‪— .‬‬ ‫‪15‬‬
‫ב‪ .‬למסית את רב אנשי לעיר‪ ,‬הרי זה מדיס ואינו נקךא מסית‪ .‬ל;ר‪ ,‬זר‪,‬‬
‫שהדיל רב העיר נביא‪-‬מיתתו בסק^ה; ולנדליס לרי לן כיהיךים‪,‬ןאינם‬
‫באנשי עיר לנדלת עד ש!ליו למדיהים שנ!ם‪— .‬‬
‫ןאסור לערך דין ותשולה עם למתנבא בשם עבוןה זךר״ ןאין שואלין ממנו‬ ‫ז‪.‬‬
‫אות ומופת; ואם עשה מעצמו‪ ,‬אין משגיחין עליו ואין מלרלרין בו‪ .‬ןלל‬ ‫‪20‬‬
‫למסשב באותות שלו‪.‬שמא אמת לך‪ ,‬עובר ללא־לעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא לשמע‬
‫אל ךברי לנ?יא להוא)‪.‬דברים יג‪ ,‬ח‪— .‬‬

‫‪.‬‬ ‫פרק ששי‬

‫•‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ X‬ד‬

‫— כיצד הוא מעשה לאוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטךת ןדועה ןאולז‬ ‫א‪.‬‬
‫שךביט של הדם ב!דו ומניפו‪ ,‬והוא מדבר בלאט בדברים!דועים א?לם ‪-‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪ | 9‬ה‪1 ■1‬‬ ‫‪ those who had joined him .‬ה‪>3‬וןים א^יו‬ ‫טי‬ ‫ק‬ ‫‪. almost .‬‬
‫‪?> Wolatry .‬יו‪:‬י> “ ע עי ת •‬ ‫‪ crowned, adorned, distinguished them .‬ו!כי?יךן י*‬ ‫‪ he‬ן!מםית *‪1‬‬
‫‪w b o entices (to worship idols). ** WjVl be instructed him .‬‬ ‫ץירסגןיוז ת*‘ ‪ seducer 9 .‬ךי ס‬
‫‪tow n condemned for Idolatry .‬‬ ‫ן ץ ‪ njIBiril‬יי‬ ‫ל ^ייד‬ ‫‪engage in a debate .‬‬ ‫^‬ ‫‪ -necro‬או ב‬
‫‪jnancer .‬‬ ‫‪ ^ twig.‬ך ?י ם **‬ ‫‪iB’Jip swings, waves it .‬‬ ‫‪ ^ In a whisper 3 .‬א ט‬

‫‪[ 321‬‬ ‫־‬

 ‫הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים‬
‫עד עיעמע הי‪8‬ואל כאלו אחד מדבר עמ‪ 1‬ומעיבז על מה עהוא עזאל בךברים‬
‫מתסת ך‪.‬אךץ‪ ,‬בקול נמוך עד מאד‪ ,‬וכאלו אינו נכר לאזן אלא במחעבה מרגיע‬
‫בו‪ .‬וכן כ‪.‬לו‪.‬קח גלגלת המת ומקטיר לה ומנחע בד‪ .‬עד ע?עמע כאלו קול יוצא‬
‫מתחת עחיו‪ ,‬עפל עד מאד‪ ,‬ומעיבו‪ .‬ן ל אלו מעעה אוב כ‪.‬ן‪ .‬ול׳עוער‪ .‬אסד‬
‫‪ 5‬מהן‪-‬נם‪.‬קל•‬
‫ב‪ ,‬כיצדמעער‪.‬ל‪.‬יזיעוני? מניח עצם עוף עעמה‪,‬נדוע״ בפיו‪ ,‬ומקטיר ןעועה‬
‫מעשים אחרים עד עיפל כננפר‪ .‬וידבר ?‪:‬פיו דבךים עעתידים ללויות‪.‬‬
‫ן;ל אלו מיני עבוןה זךה הן‪- - .‬‬
‫ן‪ .‬מצבר‪ ,‬שאסךה תוךה היא בדן שד‪.‬כל מתקבצין אצלה‪-‬ואפילו לעבד את‬
‫ה׳‪ ,‬שכן ל‪:.‬ה ן ך ך ^בוךה זךר״ שנאמר‪ :‬ולא תקים לך מצבה)דברים טז‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫כ ם‪ .‬ןכל המקים מצבה‪-‬לוקר‪ .,‬וכן אבן משכית ל׳אמוךר‪ .‬בתורה׳ אף על‬
‫פי שר‪,‬וא משתחור‪ .‬עליל לשם ‪ -‬לוקר״ שנאמר‪ :‬ואבן משכית לא תתנו בארצכם‬
‫להי‪15‬תוןות עליל )ויקךא כו‪ ,‬א(‪ .‬מפני שה‪:‬ה ךךך עבודה זךה להניס אבן‬
‫לפניל‪ ,‬להשתהות עליה‪ ,‬לפיכך אין עושין כן לה׳‪ .‬ואינו לוקה עד ש!פשט י ך י ו‬

‫‪ 15‬וךגליו על לאבן ןנמצא כלו מטל עליה‪ w ,‬ל׳יא השתחוןה האמוךד‪ .‬בתוךה‪.‬‬
‫ן‪ . .‬במה דברים אמורים? בשאר הארצות; אבל במקדש מתר להשתהות על‬
‫לאבנים‪ ,‬שנאמר ״בארצכם״ )שם(‪-‬בארצכם אי אתם משתחוים על‬
‫לאבנים‪ ,‬אבל אתם משתחןים על לאבנים המפצלות במל‪J‬דש‪ .‬ומפני זה נר‪.‬גו‬
‫כל ןשראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות לךצופות באבנים‪ ,‬או ן!י‪3‬י קש‬
‫‪ 20‬ןתבן‪ ,‬לל׳בןייל בין פניל׳ם ובין לאלןים‪— .‬‬

‫פרק אחד עע(ר‬

‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Xt‬‬

‫ח‪ ,‬איזהו מעונן? אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות‪ :‬יום פלוני טוב‪,‬‬
‫יום פלוני ךע‪ ,‬יום פלוני ךאוי לעשות בו מלאכה ללונית‪ ,‬שנה פלונית א‪1‬‬
‫‪.‬חדש פלוני רע לךבר פלוני‬
‫* ן לג ל ת‬ ‫‪, skuU.‬‬ ‫‪ practises divination.‬מן חע‬ ‫‪^ his armpit.‬וןי‪< 1‬‬ ‫‪ sooth-sayer.‬יךעוני •‬
‫‪ epileptic.‬ןכפד׳ י‬ ‫‪ figured stone.‬א בן מזן‪51‬יןן גג‬ ‫‪ Is fiogged, punished with (thirty-‬א ק ה‬
‫‪nine) lashes.‬‬ ‫‪ unless he stretches.‬ע ד ע?םי‪ 18‬ט‬ ‫?!מצאת ‪8‬ג‬ ‫‪ cut, polished stones.‬אב}ים‬
‫‪ mats.‬נ‪ 1‬צ ל או ת י ג ‪9‬‬ ‫‪ paved.‬ך צו פו ת‬ ‫‪ period, time).‬א ן ה ‪ observer o f times (from‬ןלעונן®*‬
‫‪? b y astrological observations.‬א^טגנעות‬

‫]‪[33‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ס פ ר המדע‬

‫ט‪ .‬אסור לעונן‪ ,‬אף על פי שלא עשר‪ ,‬מע&ה אלא הוךיע אותן מכזבים‬
‫שהכסילים מדמין שהן דברי ^מת ודברי מכמים‪ .‬ן?ל ד‪,‬עושה מעשה מפני‬
‫האצטגנינות וכון מלאכתו או ך‪.‬ליכתו באותה העת של!בעו ר‪,‬ו?רי שמלם‪-‬ך‪,‬ךי‬
‫זר‪ ,‬לול!ה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תעוננו ע?רןךא יט‪ ,‬כס‪ .‬וכן מ‪.‬אוחז את העינלם ומדמה‬
‫‪ 5‬בפני לרואים שעשה מעשה תמד‪,‬וןןר‪,‬וא לא עשה ‪ -‬מלי ןד‪ ,‬בכלל מעונן ןלו‪,‬קה‪.‬‬
‫י‪ .‬איזהו חובר? זד‪ ,‬שמדבר בךברים שאינן לשון עם ואין לד‪,‬ם עדן‪ ,‬ומעלה‬
‫על דעתו בסכלותו שאותן הדבךים מועילין‪ ,‬עד שהן אומרים שד‪,‬אומר‬
‫כל וכך על הנחש או על העקרב‪-‬אינו מזיק‪ ,‬וד‪,‬אומר ?ד ו‪ 5‬ך על ד‪,‬איש‪-‬‬
‫אינו נ ז ו ק‪ - - .‬ן כ ל אותן מקולות והשמות המשנים‪ ,‬מכיצערים‪ ,‬לא ;רעו ןגם‬
‫‪ 10‬מיטב אין אותם‪.‬‬
‫יא‪ .‬מי שנשכו עקרב או נחש‪ ,‬מתר ללחש על מקום הנשיכה‪-‬ןאפילו בשבת ­‬
‫״‬ ‫“ ‪T‬‬ ‫!‬ ‫• ‪• - 5‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫“‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫י י‬ ‫‪ T t‬י‬ ‫» ‪“| 1‬‬ ‫י■‬

‫?די לנשב לעתו ולחזק לבו‪ ,‬אף על פי שאין הלבר מועיל ?לום; הואיל‬
‫ומסכן הוא‪ ,‬התירו לו‪? ,‬לי שלא תטרף לעתו עליו‪.‬‬
‫י ב‪ .‬מלוחש על ממכה וקולא פסוק מן ד‪,‬תוךה‪ ,‬ןכן ל׳ללרא על מתינוק שלא‬
‫נבעת וממנים ספר תולד‪ ,‬או תפלין על מקטן בשביל שנישן‪-‬לא לי להם‬ ‫‪15‬‬
‫שהם בכלל מנחשים ןחוברים‪ ,‬אלא שד‪.‬ן בכלל מכופרים ‪3‬תוךה; ?!מן עושין‬
‫דברי תוךה ךפואת גוף‪ ,‬ואינן אלא רפואת נפשות‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונד‪,‬יו מנים לנפשך‬
‫)משלי ג‪ ,‬כ ס‪ .‬אבל מבריא שקלא פסוקין ומזמור מתהלים ?לי שתגן עליו‬
‫זכות קריאת; וינצל מצרות ומנזקים‪ -‬הלי זה מתר‪.‬‬
‫‪ 20‬יג‪ .‬איזהו דולש אל ממתים? ןד< ממךעיב את עצמו ןהולך ולן ?בית הק?רות‪,‬‬
‫כלי שיבא מת בחלום ויודיעו מד‪ ,‬ששאל עליו‪ .‬ויש אחרים שהם לובשים‬
‫‪t l‬‬ ‫י י ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»‪T‬‬ ‫‪*• I‬‬

‫מלבושים ;דועים‪ ,‬ואומרים דברים‪ ,‬ומקטירין קטךת ;דועה‪ ,‬וישנים לבין׳‬

‫כדי ש;בא מת פלוני ויספר עמו בחלום‪ .‬כללו של לבר‪ :‬כל מעושה ?לי‬
‫ש‪^:‬א ממת ןיוךיעו‪-‬לוקה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא נ?עא ?ך מע?יר‪ ,‬ןגומר‪ ,‬ןדולש אל‬
‫‪ 25‬ממתים)לברים יח‪ ,‬י־יא(‪.‬‬
‫‪regulates his work 9 .‬ין ?לאלתו *‬ ‫‪ irjiK deludes by‬את ‪ stargazers. * D’J’VIJ‬הוללי‬
‫ח‪ 1‬ב ר * ‪ an extraordinary act.‬מע?‪1‬ה תמה)] * ‪ makes believe.‬ן‪ 1‬ךמה ‪optical deception.‬‬
‫‪ to set his mind at ease. *®pOIJl‬ל^חע ** ‪charmer.‬‬ ‫‪to whisper a charm.‬‬
‫ע^יו ‪be is in danger.‬‬ ‫‪^ lest he become confused, deranged.‬לא תטרף‬ ‫‪ tfrjiVj‬על‬
‫והמרהיב®* ‪ that he be not terrified.‬עלא ?‪ J‬עת ‪ one who whispers a speb over a wound.‬ה מן ה‬
‫‪^ in brief,‬ןיל) ^ ל ל ב ר ‪ and converse.‬ןי;‪ 91‬ר י* ‪ fasts 50.‬״ את ??מו‬

‫'‬ ‫] ‪[ 34‬‬
 ‫הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים‬
‫טו‪ ,‬למכעף סיב סקילה‪ ,‬והוא ע ע?( ה מעעה בעפים; אבל לאוחז את‬
‫העינים‪-‬וד‪,‬וא עיראה עעעה והוא לא עעה‪-‬לוקה מכת מ ר דו ת‪-- .‬‬
‫‪J -‬‬ ‫־‬ ‫“‬ ‫‪IV‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪V | « V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • " T‬‬

‫טז‪ .‬וךלרים אלו כלן ךברי עקר ןכוב הן‪ ,‬והם עהטעו בהן עובדי עבוךה זרה‬
‫הקדמונים ?יגוני ךאךצ‪1‬ת כדי עינך‪,‬גו אחריהז‪ .‬ןאין ךאוי לועךאל‪ ,‬עהם‬
‫‪ 5‬ךכמים מחכמים‪ ,‬להמעך בהבלים אלו ולא ?יד‪,‬עלות על לב ע!ע תועלת בהן‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬כי לא נחעלנעקבןלא קסם ביעראל)במדבר כג‪ ,‬כס; ונאמר‪? :‬י‬
‫לגונם לאלה אער אתה יורע אותם אל מעוננים ואל קוסמים נעמעו ואתה לא‬
‫כן‪ ,‬ןגומר)דברים יח‪ ,‬יד(‪ .‬כל המאמין בךברים האלו וכיוצא בהן ומחעב‬
‫ללבו עהן אמת וךבר חכמה אבל התוךה אסרתן־אינו אלא מן הסכלים‬
‫‪ 10‬ומחסךי הדעת ובכלל הנעים והקטנים עאין דעתן עלמה‪ .‬אבל בעלי לחכמר‪,‬‬
‫ותמימי הדעת נדעו בךאיות ברורות עכל אלו הדברים עאסךה תוךה אינם‬
‫ךברי חכמה אלא תר‪,‬ו והבל‪ ,‬ענמעכו בהן לסרי לדעת ונטעו כל דךכי לאמת‬
‫בגללן; ומפני ןה אמךה תוךה כעלזליךה על כל אלו להבלים‪ :‬תמים תלנה‬
‫עם לעם ן)לל‪,‬יף)^ם‪ ,‬יס‪.‬‬

‫פרק ^ענים ע^(ר‬ ‫‪15‬‬

‫י א‪ ,‬לתבת ‪.‬קעקע לאמוךה בתוךה הוא עיערט על בערו וימלא מקום‬
‫לעריטה לחול או דיו או עאר צבעונים לרועמים‪ .‬וזד‪ ,‬לןה מנלג לגונם‬
‫ערועמין עצמן לעבוךה זךה ‪ -‬כלומר‪ ,‬עהוא עבד מכור לה ומךעם‬
‫לעבוךתה‪ .‬ומעת עיךעם באחד מךלרים לרועמין אחר עיערט באי זה מקום‬
‫‪ 20‬מן הגוף‪ ,‬בין איע בין אעה‪ ,‬לוקר‪— .,‬‬
‫יג‪ .‬גךיךה ושריטה ‪ -‬אחת ליא; וכעם עליו לגרם עוךמים בבעךם על מתיהם‬
‫מפני הצער‪ ,‬לך ליו חובלין לעצמם לעבוךה זךה‪ ,‬ענאמר‪ :‬רתגךדו‬
‫למעפטם )מללים א יח‪ ,‬כח(‪ .‬גם ןה אסךה תוךה‪ ,‬ענאמר‪ :‬ליא ללגךדו‬
‫)דברים יד‪ ,‬א ( ‪ .‬־ ‪-‬‬

‫‪ punishment for dlsobedi-‬כת מךדות‪ practises optical deception. *9‬אוהו את )!עיךם י‬

‫תבת‪,‬קעקע‪ ignorant people. >•9‬ססרי מדעת ‪ fools.‬קכלים* ‪^fomee.‬בלים« ‪ence.‬‬
‫‪ dyeswhich‬צלעוןים ‪5‬רון‪9:‬ים ‪ Ink.‬ךי‪ incision, cutting. Vinp eye-paint. 1‬ריטה זג?‪tattoo. 1‬‬
‫ג‪leave a lasting mark. 8‬‬ ‫** ‪markedforIts service.‬‬ ‫‪^they‬יי ח)?לץ‬
‫‪Injuredthemselves.‬‬
‫]‪[35‬‬
 ‫הלכות תשובה‬

‫פךלן רא^צון‬ ‫‪.‬‬

‫א‪ .‬בל מצות ע‪3‬ת^ךה‪ ,‬בין עעה בין לא־תע&ה‪ ,‬אם ^בר אךם על אחת מהן‪,‬‬
‫בין בודון בין בעגגה‪-‬כע!ע&ה תעובהן‪,‬יעוב מחנזאי סןב להתודות לפני‬
‫‪ 5‬האל‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬ענאמר‪ :‬איע או אעה כי!ע&ו‪ ,‬ןגומר‪ ,‬והתודו את סטאתם‬
‫אער ע&ו)במד^ר ה‪ ,‬דס‪ ,‬זה ןדוי דברים‪ - - .‬כיצד מתודין? אומר‪ :‬אנא‬
‫וזיטם! ?!טאתי‪ ,‬עויתי‪ ,‬פימעתי לפניך ןע?(יתי כך ןכך‪ ,‬נהרי נחמתי ובושתי‬
‫במע&י ולעולם אי?י חוזר לךברןד<; וזהו ע‪,‬קרו עלןדוי‪ .‬וכל סמךבה להתנדות‬
‫ומאריך בעדן זה־ד׳רי זד‪ ,‬מעבח‪ .‬וכן בעלי ןזטאות ואיטמות‪ ,‬בעת טמביאין‬
‫‪ 10‬לןךבנותיהן על ?!גגתן או על ןדונן‪ ,‬אין מתכפר להן בקרבנם עד ע!עשו‬
‫תעובד‪ ,‬ולתודו ודוי דברים‪ ,‬ענאמר‪ :‬והתוןיה איטר ^טא עליה עילןךא ה‪ ,‬וש‪.‬‬
‫וכן כל מחןבי מיתות בית דין ומחןבי מלקות‪-‬אץ מונכפר להן למיתונן או‬
‫בלקןתן עד ע;עעו ^נעובה ףרנודו‪ .‬וכן מחובל בחברו והמזיק ממונו‪ ,‬אף על‬
‫פי ששלם לו מה שהוא מ‪,‬יב לו‪ ,‬אין מתכפר לו עד שיתון־ה ו‪,‬ישוב מלעשות כזה‬
‫‪ 15‬לעולם‪ ,‬שנאמר‪ :‬מפל חטאת האןם)במדבר ה‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ג‪ .‬בזמן מזה‪ ,‬שאין בית ממקדש ‪.‬עם ןאין לנו מזבח כפךר״ אין שם אלא‬
‫״‬
‫השובה‪ .‬התשובה מכפרת על כל העברות‪ .‬אפילו רשע כל ימיו ועשר‪,‬‬
‫‪T t l‬‬ ‫* »‬ ‫»־״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫« ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪t‬‬

‫תשובה באחרונה‪ ,‬אין מולירין לו שום ךבר מרשעו‪ ,‬שנאמר‪ :‬רשעת מךשע‬
‫לא ןכשל בד‪ ,‬ביום שובו מרשעו)ןחז‪.‬קאל לנ‪ ,‬י ס‪ .‬ןעצמו של יום מ?פוךים‬
‫‪ 20‬מכפר לשבים‪ ,‬שנאמר‪? :‬י מיום מןר‪ ,‬ןכפר עליכם ע!‪,‬קךא טז‪ ,‬ל(‪.‬‬

‫פךלן‬

‫א‪ .‬אי זו ל‪,‬יא תשובה גמוךה? זה שבא ל‪:‬דו ךבר שעבר בו ןאפשר מןדו‬
‫לעשותו ופלש ולא עשה מפני מתשובה‪ ,‬לא מןךאה ןלא מכשלון נ ס‪- - .‬‬
‫‪ those who are liable to‬פעלי חטאות נאעמות • ‪ regret 1 .‬גח?!תי י ‪ *° confess.‬להיעזיות *‬
‫‪those sentenced to death by the court‬יתות ‪* . . .‬י ‪gin-offerings or guilt-offerings.‬‬
‫‪and those sentenced to lashes.‬‬ ‫ג&ורה‬ ‫‪ -he had conuuit‬ץ ‪ 1‬ף ‪perfect repentance.‬‬
‫^ ‪he abstained. 0‬‬ ‫‪physical disability‬‬ ‫‪ted a sin. “ ,‬‬
‫]‪[ 36‬‬
 ‫הלכות תשובה‬

‫ואם לא י‪ 15‬ב אלא בימי זקנותו ובעת>‪ ’xb‬אפער א לעע!‪1‬ת מה עהיה עוע(ד״‬
‫‪T T V‬‬ ‫“‬ ‫" ‪“J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫• • • • ן !‬ ‫» ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ן •‬

‫אף על פי שאינה תעו^ה מעלה‪-‬מועלת היא לו ו‪??3‬ל ^שובה הוא‪ .‬א?ילו‬

‫עבר כל ‪ w‬ועשה תשובה ביום מיוןתו ומת בתשובתו‪-‬כל עונותיו נמחלין‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬עד אשר לא תחשך השמש והאור והירס והכוכבים ושבו העבים‬
‫•‬ ‫‪T 1‬‬ ‫• * ‪r‬‬ ‫“ ‪l‬‬ ‫* |‬ ‫‪If‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫“ ‪• ^T‬‬ ‫ז־ ‪I‬‬ ‫י־‬ ‫‪* VI VT‬‬

‫‪ 5‬אסר הגשם )ל!הלת יב‪ , a ,‬שהוא יום המיתה; מכ^ל‪ ,‬שאם ז‪ 3‬ר בוךאו ן^ב‬
‫קךם ש;מות‪-‬נםלח לו‪.‬‬
‫?ל המתון־ה ב ך ב ך י ם ןלא גמר בלבו לעוב ך‪.‬ריןה דומה ?!טו‪3‬לןשךץ‬ ‫ג‪.‬‬
‫בןדו‪ ,‬שאין הטבילה מועלת לו עד שאשליך ד<שךץ‪- - .‬‬
‫ט‪ ,‬אין התשובה ןלא יום הכפורים מכפרין אלא על עברות שבין אךם‬
‫למקום‪ ,‬כגון מי שאכל דבר אסור‪ - - ,‬אבל עברות שבין אדם לח ‪5‬רו‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫כגון הח‪ 31‬ל את ןז ‪3‬רו או המקלל את ה ‪3‬רו או גוזלו‪ ,‬אינו נמחל לו לעולם עד‬
‫שיתן לח‪3‬רו מה שהוא חןב לו ויךצהו‪ .‬אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חןב‬
‫לו‪ ,‬צךיך לרצותו ולשאל ממנו שימסל לו; אפילו לא הקניט את ףברו אלא‬
‫בדברים‪ ,‬צךיך לפןסו ולפגע בו עד שימחל לו‪— .‬‬
‫‪ 15‬י‪ .‬אסור לאדם לר‪.‬יות אכזךיול אל תפ!ם‪ ,‬אלאןר‪,‬אנוח לךצותו‪,‬קשה לכעס;‬
‫ובשעה שמ ‪.3‬קש ממנו החוטא ל מ חל‪ ,‬מוחל ‪ 3‬ל ב שלם ובנפש חפצה;‬
‫ואפילו הצר לו וחטא לו הךבד״ לא לקם ולא ןטר‪ .‬וזהו דךכם של זרע לשךאל‬
‫ןלןם הנכון‪ - - .‬ןכן הוא אומר על הגבעונים‪ ,‬ל‪9‬י שלא מחלו ןלא נתפןסו‪:‬‬
‫ןהג^עונים לא מבני ?שךאל המה)שמואל ב כא‪,‬‬
‫<‪,‬‬ ‫ב‬

‫פולו שליעי‬ ‫‪20‬‬

‫א‪? .‬ל א^וד ןאדוד מבני האךם!ש לו זכיות ועונות‪9 .‬י שזכיותיו ןתרות על‬
‫עונותיו‪ -‬צדיק; ומי שעונותיו יתרות על זכיותיו‪-‬רשע; מחצה למחצה‪-‬‬
‫בינוני‪ .‬וכן המךינה‪ :‬אם היו זכיות כל יושביה מרבות על עונותיהן‪ ,‬ך«רי זי‬
‫צדקת; ןאם היו עונותיהם מרכין‪ ,‬הרי זו ךשעה‪ .‬רכן כל העולם כלו‪.‬‬
‫‪ 25‬ג‪ .‬כל מי שנחם על המננות שעשה ותר‪,‬ה על הזכיות ואמר בלבו‪ :‬ומה‬
‫הועלתי ‪3‬עש;תן? הלואי לא עשיתי אותן!‪-‬הדי זה אבד את כלן ואין‬
‫ןל א ‪ 1‬מר ‪ this Implies that. 1‬מ?לל * ‪ it is beneficial.‬מועלת היא ‪ best, finest 9 .‬עלה *‬
‫‪ to‬ללצותו־«לםיםו גג ‪; without having resolved in his heart to forsake his sins 1.‬לבו לעוב‬
‫“ ‪ he vexed him.‬ךצף לן ‪pacify him. ' 7‬‬ ‫‪ good deeds,‬ןכיות ‪has regretted.‬‬
‫‪^ oh that, would that,‬ל]אי ‪ what have I accomplished, *e‬מה ד‪,‬ועלתי‬

‫] ‪[ 37‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫מןמירים לו שום ןכות ?עולם‪ ,‬שנאמר‪ :‬צדקת הצדיק לא הפילנו ?יום פשעו‬
‫)ןדוז‪.‬קאל לג‪ ,‬י ס‪ ,‬אין זר‪ .‬אלא ?תו?ר‪ ,‬על ?ראשונות‪ .‬וכשם ששוקלין זכיות‬
‫אךם ועונותיו בשעת מיתתו‪ ,‬כך בכל שנה ןשנד‪ .‬שו?ןלין עונות כל אחד ןאד‪ 1‬ד‬
‫מבאי ?‪.‬עולם עם זכיותיו ‪? -‬יום טוב של ראש ל‪.‬שנד‪ :,‬מי שנמצא צדיק‪ ,‬נחתם‬
‫‪ 5‬לסיים; ומי שנמצאךשע‪,‬נחתם למיתר‪ ;.‬והבינוני‪ -‬תולין אותו עד יום ?‪.‬כפורים‪:‬‬
‫אם עשר‪ ,‬תשובה‪ ,‬נחתם לחיים; ואם לאו‪ ,‬נחתם למיתר‪..‬‬
‫אף על פי שתקיעת שו?ר בראש ?שנה גורת ?כתוב‪-‬ךמו נש בו‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫ד‪,‬‬
‫עורו ןשנים משנתכם ור‪,‬קיצו נךךמים מתךדמתכם‪ ,‬ןחפשו במעשיכם‬
‫ן?זרו בתשו?ר‪ .‬וזכרו בוראכם‪ .‬אלו ?שוכחים את ?אמת בהבלי ?זמןןשוגים‬
‫‪ 10‬כל שנתם בהבל נריק אשר לא יועיל ולא‪.‬י‪¥‬יל‪-‬הביטו לנפשותיכם והיטיבו‬
‫ךךכיכם ומעלליכם‪ ,‬ויעוב כל אחד מכם דרכו ?רעה ומחשבתו אשר לא‬
‫" י •‬ ‫‪ T T T‬״ *‬ ‫“ ‪1‬‬ ‫• ‪V‬‬ ‫‪Ttf‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ן ‪- : -‬‬ ‫“ ‪» » • » -‬‬ ‫‪v‬‬ ‫«‬ ‫|‬

‫טובה‪ .‬לפיכך צריך כל אדם שיךאה עצמו כל ?שנד‪ .‬בלה כאלו ?ציו זכאי‬
‫וחציו ס‪:‬ב; וכן כל ?עולם ‪ -‬חןייו זכאי וחןניו ה‪,‬יב‪? .‬טא סטא אחד ‪ -‬הרי‬
‫הלריע את עצמו ואת כל ?עולם כלו לכף חובה וג?ם לו ?שחתה; עשר‪ ,‬מצור‪.‬‬
‫‪ 15‬אסת‪-‬הרי ?כריע את עצמו ואת כל ?עולם כלו לכף ןכות וגרם לו)ןל?ם(‬
‫?שוער‪ ,‬והצלה‪ ,‬שנאמר‪ :‬וצדיק ןסוד עולם)משלי י‪ ,‬כרס‪ ,‬זה שצדק הכריע‬
‫את כל ?עולם לןכות והצילו‪ .‬ומפני ענןן זה נהגו כל בית נשךאל להרבות‬
‫בצדקר‪ ,‬ובמעשים טובים ולעסק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר‬
‫‪* ^ If‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• י‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1 1‬‬ ‫!•!■־‬ ‫“ — •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I T T I‬‬

‫מ כ ל ןמות ?שנה‪ .‬ונהגו כל ם לקום בלןלה ?עשךה ןמים אלו ו ל ה ת פ ל ל ב??י‬

‫‪ 20‬כנסיות בךב?י ?חנונים וךברי כבוי?ין עד שי‪.‬אור היום‪.‬‬
‫ן‪? ,‬משה הן ?נקראים מינים‪ :‬האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנ?‪,‬יג;‬
‫ן?אומר ש!ש שם מנהיג‪ ,‬אבל הן ינזנלם או יותר; ו?אומר שי‪.‬ש שם ?בון א?ד‪,‬‬
‫א^א שהוא גוף ו ב ע ל תמונד‪ ;,‬ןכן ?אומר שאינו ל ביו ראשון ןצור ל כל; ןכן‬
‫‪ ¥‬ל זי ר א ^נו ת *‬ ‫‪ tWs (verse) only refers to one who is sorry for his good‬א ץ ןי■ ? ל א‬
‫‪deeds in the past .‬‬ ‫*‬ ‫‪? mankind.‬אי ק ע)ל ם‬ ‫‪one who is neither very good nor very‬‬
‫‪bad .‬‬ ‫‪ he 18 held in suspense .‬תול ץ אזתו‬ ‫‪? is a biblical decree .‬זרת ד ^תוב ^‬ ‫‪ -Intlma‬ך מן‬
‫‪tlon (a teaching ).‬‬ ‫‪ passing vanities.‬ס‪?1‬לי ךזמן *‬ ‫‪ D’lW they indulge throughout 5‬ל ‪Ofljljl‬‬
‫‪th e year .‬‬ ‫‪ he hM bent the scale of his guilt (to deserve‬ח ל רי ע א ת עצמו ‪ . . .‬ל כ ף וז)בה‬
‫‪ill ).‬‬ ‫‪ corruption, ruin .‬ה‪ 1‬ןח ת ה‬ ‫‪ scale of merit .‬כ ף ן ‪ 0‬ת‬ ‫‪ -words of sup‬ך‪?1‬רי תחנו}ים‬
‫‪infidels 9 .‬י}ים ‪ ? until daylight . *1‬ד ע!!אור ה ל ט ‪ ? admonition, penitence .‬בו‪ 1‬ןץ ‪plications .‬‬
‫‪ leader,‬מנ תין‬ ‫‪ jord. master .‬ך‪3‬ןן ‪ss‬‬ ‫‪{that H e has body or farm 1.‬ד‪,‬וא גוף ו ‪ ? 3‬ל תמ‪1‬ןד‪“ ,‬‬
‫‪ .the creator of all things‬צור ל פ ל‬
‫] ‪38j‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫הלכות תשובה‬
‫ן;עובד אליה זולתו ?די להיית מליץ ‪3‬ינו ובין ךבון ^;עולמים‪ .‬כל אחד‬
‫מחמשה אלו הוא מין‪.‬‬
‫ח‪:{^ .‬לשה הן כ‪,‬נלןךאים אפיקוךסין‪;? :‬אומר שאין שם נבואה כלל ןאין שם‬
‫מןיע שיגיע מהבורא ללב בני דאךם; והמכחיש נבואתו של משה רבנו;‬
‫‪ 5‬ןהאומר שאין מבוךא יוךע מעשר׳ ל‪3‬י ה אך ם־כל אהד מי‪15‬לשה אלו הוא‬
‫א?יקור‪ 1‬ם ‪- - .‬‬
‫י א‪ .‬הפורש מדךכי עבור‪-‬אף על פי של־א עבר עברות אלא נבדל מעדת‬
‫ןשראלןאינו עושה מצות ב?ללן‪,‬ןלאנ?נם ?צרתם ולא מתענה בתעניתם‪,‬‬
‫אלא הולך בדךכו ?אחד מגרי האךץ וכאלו אינו מהם‪-‬אין לו חלק לעולם‬
‫‪ 10‬ל‪,‬בא‪? .‬־‪,‬עושה עברות בןד ךמה כיהרקים‪ ,‬בין שעשה ‪.‬קלות בין שעשה‬
‫המורות‪-‬אין לו הלק לעולם הבא; וזהו הנקרא מגלה פנים בתוךה‪ ,‬מפני‬
‫_‬ ‫שהעז מצחו וגלה פניו ולא בוש מדברי תוךה‪.‬‬
‫י ב‪ ,‬שנלם הן המוסרץ‪ :‬המוסר לברו בלד גולם לד׳ךגו או להכותו‪ ,‬והמוסר‬
‫ממון לברו בלד גולם או בלד אנס שהוא כגוי; ושניהם אין לד‪,‬ם חלק לעולם‬
‫‪ 15‬הבא‪.‬‬
‫י ך‪ - - ,‬כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחןרו בתשובה‪ ,‬בין בגלוי בין‬
‫?מטמוניות‪ ,‬מ‪.‬קבלין אותן‪ ,‬שנאמר‪ :‬שובו בנים שובבים )לךמלה ג‪ ,‬כ ס‪,‬‬
‫אף על ?י שעןלן שו?ב הוא‪ ,‬שהרי ?סתר שב ןלא ?גלוי‪.;? ,‬קבלין אותו‬
‫'‬ ‫?תשו?ד״‬
‫פרק רביעי‬ ‫‪20‬‬

‫א‪ ,‬אך?ער‪ .‬ןעשרים ך?רים מע?בץ את התשובה‪ ,‬אךבעה מהן עון גדול‬
‫והעושה אחד מהן אין הקדוש'?רוך הוא מספיק ?לדו לעשות תשובה‬
‫ל?י גךל חטאו‪ ,‬ןאלי הן‪ :‬א( המסטיא איג הרכים‪ ,‬וב?לל עון זה המעכב‬
‫‪ * Intercessor, mediator.‬מילי׳ן‬ ‫*‬ ‫‪ Itnowledge.‬מ ך ע‬ ‫‪he who denies.‬‬ ‫־‪3‬ןך>ןן ז ‪,‬‬
‫‪ ) he who separates himself.‬ב ך ל‬ ‫‪ he has no share in the world‬אץ ל‪ 1‬ח ל ק ל עו ל ם ה^א •‬ ‫‪to‬‬
‫‪come.‬‬ ‫‪ ;? with a high hand, wilfuliy, impudently.‬ד ך מוז‬ ‫­‪? see Jeremiah 22.17‬יועיקים‬
‫‪19; 26.23; II Kings 23.35-37.‬‬ ‫‪ whether light (transgressions) or grave‬ץ‪ .‬ק לו ת ‪ f ? 3‬ח מו ח ת‬
‫‪(crimes).‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪ he was Insolent, unashamed.‬חעז‬ ‫‪ informers, traitors.‬מו ‪ 9‬ך ץ יי‬ ‫א}ם*י‬
‫‪? publicly.‬גלוי ‪ sinners, apostates.‬מומרים •י ‪violent man.‬‬ ‫‪ secretly.‬למטמןן^ןן‬
‫‪prevent.‬‬ ‫‪ God gives him no opportunity to repent.‬א ץ ‪ . . .‬מק‪ $1‬יק ‪; 9‬דו לע&ות ח?‪ 8‬ו ב ד‪“ ,‬‬
‫‪ ? this sin includes.‬כ ל ל עץ זה “‬

‫]‪[39‬‬
‫‪.‬‬ ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫א>ז סרבים מלעשות מצוה; ‪ a‬והמטה את ‪ q‬בר\ מדךך טובה לךעה‪? ,‬גון‬
‫מסית ומדיח; ‪ a‬סרואה בנו יוצא לתרבות ךעד‪ .‬ואינו ממחה מ דו‪ -‬הו אי ל‬
‫ובנו בךשותו‪ ,‬אלו מסה בו ד‪.‬ןר‪ .‬פורש‪ ,‬ונמצא כמחטיאו; — ‪ n‬וסאומר‬
‫״אחטא ואשוב״‪ ,‬ובכלל זה ד‪,‬אומר ״אחטא ןיום הכפוךים מכפר״‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ .‬ומהן ןזמשה ךברים הנועלים דךכי התשובה בפני עושיהן‪ ,‬ואלו הן‪:‬‬
‫א( לפולש מן ל‪,‬צבור‪ ,‬לפי שבזמן שיעשו סשובה לא ןה‪,‬יה ;!מהן ןאינו‬
‫זוכה עמהן בזכות שעושין; ‪ a‬ןד‪,‬חולק על ךברי לכמים‪ ,‬לפי שמחללןתו גוךמת‬
‫לו לפרש מהן ואינו יולע דךכי התשובה; ‪ a‬ןהמי\עיג על למצות‪ ,‬שכון שנתבזו‬
‫בעיניו אינו רולף אלריהן ן־לא עושן‪ ,‬ואם לא!עשה ‪ -‬במה ץכה? ‪ n‬ולמבזה‬
‫‪ 10‬רבוליו; — רס ולשונא את להוכחות‪ ,‬שד‪,‬רי לא לניס לו ן ך ך תשובה‪,‬‬
‫שלתוכחת גוךמת לתשובה‪ - - .‬וכן כל לנביאים הו?יחו ל!שךאל עד שחזרו‬
‫ברנשובה‪ .‬לפיכך צריך להעמיד בכל ל‪,‬ד‪,‬ל ןל!ד‪,‬ל מישראל לכם ?דול ןז‪.‬קן‬
‫ןיךא שמ!ם מנעוריו ואהוב להם‪ ,‬ש!הא מוכים לרבים ומחןיךן בתשובה‪ .‬וזה‬
‫ששונא את לתוכחות אינו ?א למו?יס ןלא שומע ךבריו‪^ .‬פיכך !עמד‬
‫‪ 15‬בחטאתיו שהם בעיניו טובים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬

‫ג‪ .‬ומהן חמשה ‪.‬דברים‪-‬העושה או!זן אי אפשר לו שיחשוב בתשובה גמורה‪,‬‬

‫לפי שלם עונות שבין אךם לסברו ואינו יודע ‪1‬את[ חברו שחטא לו‪ ,‬כךי‬
‫שיחזיר לו או ישאל ממנו למחל לו‪ .‬ואלו הן‪ :‬א( המקלל את הרבים ולא‬
‫קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה; ‪ a‬והחולק עם גנב; ‪ a - -‬והמוצא‬
‫‪ ,‬אבדה ואינו מכריו עליה עד ש!חויךה לבעליה; לאחר זמן‪ ,‬כש!עשה תשובה ‪20‬‬
‫אינו יודע למי!חזיר; ‪ n‬ולאוכל שד ענ!ים ויתומים ואלמנות‪-‬אלו בני אךם‬
‫אמללין לם ואינם!דועים ומפרסמים וגולים מעיר לעיר ןאין ללם מכיר כדי‬
‫י‪.‬ךע שד זה של מי הוא ןנחוילנו לו; רס ןכ׳מרובל שלד לכ‪,‬טות ןיין — | הו א^‬
‫‪ .‬מחזיק!ד זה ומחטיאו‬
‫‪ * he who stirs people up to worship idols.‬ית י ‪ 9‬דיס ‪9 9‬‬ ‫‪ depravity, degenav‬תרבו ת‬
‫‪ since his son 18 under bis‬הו איל ו‪1‬ןנ‪ 1‬בךי‪8‬ות‪ he does not hinder him. 1‬אינו >ןמקה ן‪:‬יד‪acy. 1‬‬
‫םוךע * ‪control.‬‬ ‫‪ he who separates himself‬הפוךי!‪ 1‬מן ן!צבור • ‪he might have kept off.‬‬
‫‪ he‬רמלעע‪ he who differs from, 0p1x>ses. * 1‬ק תולק ‪(keeps away) from the community. 1‬‬
‫‪who mocks.‬‬ ‫‪ he does not annoimce (that‬אינו מכריו עלין! יי® ‪ rebuke, admonition.‬ת‪? 1‬תת‬
‫‪be has found) It.‬‬ ‫ד ק ‪ 2‬ד ‪. H} 09‬‬ ‫‪encourages this man and causes him to sin.‬‬

‫]‪[40‬‬
 ‫הלכות תשובה‬
‫ך‪ ,‬ומהן חמשה ךברים‪-‬העושה אותן אין חןלןתו לשוב מהן‪ ,‬לפי שהם ךברים‬
‫‪.‬קלים בעיני ו*ב האךם‪ ,‬ונמצא חוטא והוא ן‪.‬דמה שאין זה סטא‪ .‬ואלו הן‪:‬‬
‫א( ר‪,‬אוכל מסעדה שאינה מספ‪,‬קת לבעלידי‪ ,‬שזה אבק גזל הוא‪ ,‬והוא מדמה‬
‫שלא ‪!7‬טא ויאמר‪.‬כלום אכלתי אלא בךשותו״‪ a :‬סמשתמש בעבוטו של עני‪,‬‬
‫שד‪,‬עבוט של עני אינו אלא כגון‪.‬קרזים ומהרשה‪ ,‬ויאמר בלבו‪.‬אינן חסרים‬ ‫‪5‬‬
‫ןוזרי לא גזלתי אותו״; ‪ a‬המסתכל בעךיות מעלה על דעתו שאין בכך כלום‬
‫— ןהוא אינו יוךע שךאי‪.‬ת ^;עידם עון גדול‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלא תתורו אחרי‬
‫לבבכם ואדןךי עיניכם )במך^!ר טו‪ ,‬לט(; ‪ n‬המתכבד בקלון חברו אומר‬
‫בלבו שאינו חטא לפי שאין חברו עומד שם ןלא הגיע לו בשת‪ ,‬ולא בןשו אלא‬
‫ערך מעשיו ד‪,‬טובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו‪ ,‬כדי שיראה‬ ‫‪10‬‬
‫מכללו שהוא מכבד וחברו ;זוי; דס ור‪.‬חושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא‪,‬‬
‫לפי שהוא אומר‪.‬מה עשיתי לו? וכי ןש שם אלא חשד שמא עשה או לא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫"‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫■■‬ ‫ץן‬ ‫ן‬

‫^שה?״‪-‬ןד‪,‬וא אינו יודע שזר‪ ,‬עון‪ ,‬שמשים אךם כשר ?דעתו כבעל עבךר״‬
‫וז‪ ,‬ומד‪,‬ן ןחמשה דברים‪-‬ד‪,‬עושר‪ ,‬או?נם למשך אחריד‪.‬ם תמיד ןקשים ד‪,‬ם‬
‫לפרש מר‪,‬ן‪ ,‬לפיכך צריך אדם לר‪,‬זד‪,‬ר מד‪,‬ן שמא לךבק בהן‪ ,‬וד‪,‬ן כלן‬ ‫‪15‬‬
‫דעות ךעות עד מאד‪ ,‬ואלו ד‪,‬ן‪ :‬ךכילות‪ ,‬ולשון ד‪,‬ךע‪ ,‬ובעל חמה‪ ,‬ובעל‬
‫מחשבה ךעה‪ ,‬והמתחבר לרשע‪ - - .‬וכבר באךנו בהלכות דעות דברים‬ ‫‪,‬‬
‫שצךיך כל אךם לנד‪,‬ג בד‪,‬ן תמיד‪.-‬קל וחמר לבעל תשובה‪.‬‬
‫ן‪? .‬ל אלו סךברים ןכיוצא ?ד‪,‬ן אף על פי שמעכבין את ד‪,‬תשובה‪-‬אין‬
‫מונעין אותה; אלא אם עשה אךם תשו?ה מהן‪ .‬ד׳רי ןר< ‪ 3‬על‪1‬ןשובה ן‪:‬ש‬ ‫‪20‬‬
‫לו סלק לעולם כ‪?,‬א‪.‬‬
‫פרק חמי^טי‬
‫א‪ ,‬ךשות לכל אן ם ןתונד‪ :,‬אם ךצה להטות עצמו לךרך טובה ולסיות צדיק‪,‬‬
‫?‪,‬ךשות בןדו; ןאם ךצה להטות עצמו לדךך ךעה ולר‪.‬יות ךשע‪ ,‬ד‪,‬ךשות‬
‫‪ 25‬בןדו‪ .‬הוא שכתוב ‪3‬תוךה‪ :‬הן האדם ד‪,‬ןה כאחד ממנו לדעת טוב וךע‬
‫‪® Imagines.‬י• ?ד»ה ‪ the majority of people.‬רב האךם® ‪ is not Ukely.‬אץ ןזזקתו '‬
‫הפתכ ‪ 3‬ד * ‪ pledge.‬עבוט ‘ ‪ akin to (shade of) robbery.‬ן>בקןזל ‪ is insufficient.‬אץד‪? ,‬ספקת®‬
‫‪ he‬ץן־ך®‪? I!®'^ho elevates himself at the eiqpense of another’s degradation, t‬קלון חברו‬
‫מהללו ‪compared.‬‬ ‫‪ he who suspects (honest) worthy‬קחו>?ד ?!?רים “ ‪ to imply.‬קלי‬
‫‪people.‬‬ ‫‪ free will,‬ךטות‬
‫]‪141‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫)ברא^^ית ג‪ ,‬כ ס‪ ,‬כלומר‪ ,‬הן מין זה על אדם הי‪,‬ה ןד‪ 1‬יד בעולם ואין מין עני‬
‫דומה לו בזה ^;ענןן‪ ,‬עןהא הוא מעצמו‪ ,‬בדןגתו רבמחעבתו‪ ,‬יודע כ‪.‬ט‪ 1‬ב ןהךע‬
‫ןעושה כל מה עהוא חפץ ואין מי עןעכב ב‪,‬ידו מלעשות הטוב או הךע; ןכון‬
‫עכן הוא ‪. -‬פן ןעלח ןדו״ >עם(‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ .‬אל ‪.‬יעבר במןזעבתף ךבר זה עאומרים טפעי אמות העולם ןהב גלמי‬
‫בני ןשראל‪,‬עהל!דוע ברוך הוא גוז ר על האןם מתחלת ברןתו לר‪.‬יות‬
‫צדיק או ךעע‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא כל אדם ךאוי לו להיות צדיק כמעה ךבנוי‬
‫או לעע כירבעם‪ ,‬או חכם או סכל‪ ,‬או לחמן או אכזרי‪ ,‬או כילי או עוע‪ ,‬ן?ן‬
‫עאר כל סלעות; ואין לו מי ע?כפהו ולא גוזר עליו‪ ,‬ןלא מי עמועכו לאחד‬
‫‪ 10‬משני מדלכים‪ ,‬אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו ן ל ך עילצה‪ .‬הוא‬
‫עילמןהו אמר‪ :‬מפי עליון לא תצא הלעות והטוב)איכה ג‪ ,‬לח(‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין‬
‫ל‪,‬בולא גוזר על האךם להיות טוב ןלא להיות לע‪ .‬וכון עכן הוא‪ ,‬נמצא ןר‪,‬‬
‫ל<חוטא הוא הפסיד את עצמו‪ ,‬ולפיכך לאוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ן על‬
‫מה שעשה לנפעו וגמלה לעה‪- - .‬‬
‫‪ 15‬ך‪ .‬אלו לאל ה‪,‬יה גוזר על האדם להיות צדיק או לעע‪ ,‬או אלו הןה עם לבר‬
‫שמושך את האדם בעקר ת־ולדתו לדלך מן תדלכים‪ ,‬או למךע מן‬
‫למלעות‪ ,‬או לדעה מן הדעות‪ ,‬או למעשה מן למעשים‪-‬כמו שבודים מללם‬
‫לטפעים הוברי עמלם‪-‬היאך לי‪,‬ה מצור‪ ,‬לנו על ןלי לנביאים‪ :‬עשה כך ןאל‬
‫תעשה כך‪ ,‬היטיבו לךכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם‪ ,‬והוא מתחלת ברןתו‬
‫‪ 20‬כבר נגור עליו או תולךתו תמשך אותו ללבר שאי אפשר לזוז ממנו?‪ 1‬ומה‬
‫מקום ללה לכל התולה כלה? ‪- -‬‬
‫ואל תתמה ותאמר‪ :‬היאך לללה לאלם עושה לל מה שיח&ץ ויליו מעשיו‬
‫מסוךין לו‪-‬ו כי לעשר‪ ,‬בעולם ללר שלא בךעות קונו ובלא חפצו? ‪ - -‬ל ע‬
‫עד‪,‬כל כחפצו לעשר״ ואף על פי שמעשינו מסוךין לנו‪ .‬כי?ד? כשםער‪,‬יוצר‬
‫‪ 25‬לפץ לליות לאש ו ל מ ס עולים למעלד‪ ,‬והמלם ולאלץ יוךלים למטה ןהגלגל‬
‫סובב בעגול ‪ - -‬ככה לפץ לליות לאלם לשותו בלדו וכל מעשיו מסודין לו‪.‬‬
‫דע‪ 1‬ת • ‪^ from his very birth 9 .‬ו‪ 1‬ל ת ‪51‬ר‪:‬תו * ‪* .. . ’9V1 Ignorant, uninformed Jews.‬‬
‫‪) hence It follows. >3‬מצא ‪ who compels him.‬הי עי כפ מ ‪dispositions.‬‬ ‫)יהסיד את‬
‫‪ Q‬עקר תולךתו®‪he caused his own ruin. 1‬‬ ‫‪3‬ןךי ‪In the very essence of his nature, 3‬‬
‫יי* ‪ astrologers.‬ד<ובךי ‪* D151J‬י ‪ concoct, devise, Invent In their own minds.‬מל^ם‬ ‫‪HQ‬‬
‫‪ sphere.‬ןל}ל “ ‪ what room would there be for the whole of the Torah.‬היה ‪, . .‬‬
‫] ‪[ 42‬‬
 ‫הלכות תשובה‬
‫— לפיכך מיז אותו לפי מעשיו; אם עשה טובה‪ ,‬מטיןנין לו; ואם עשה רעה‪,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫» •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪? ”1‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪' S‬‬

‫מרעיןלו‪— .‬‬

‫ביעי‬
‫‪• • 15‬‬
‫פרק ‪^1‬ג‬
‫»‪V‬‬

‫ב‪ ,‬לעולם יךאד« אךם עצמו באלו הוא נוטה למות‪ ,‬ושמא ^מות בשעתו ונמצא‬
‫עומד לחטאו‪ ,‬לפילך ^שוב מחטאיו מ;ד‪ .‬ןלא יאמר ״כשאזקין אשוב׳׳‪-‬‬ ‫‪5‬‬
‫שמא ימות טרם שיזקין‪ .‬הוא ששלמה אמר בחכמתו‪ :‬בכל עת יהיו בגדיך‬
‫י^לנים)קהלת ט‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ג‪ ,‬אל האמר שאין תשובה אלא מעברות ש!!ש בך‪,‬ן מעשה‪ ,‬כגון זנות וגזל‬
‫וגנבה; אלא כשם שצריך אךם לשוב מאלו‪ ,‬כך הוא צריך לחפש בדעות‬
‫ךעות שיש לו ןלשוב מן לכעס ומן האיבה‪ ,‬ומן ל‪,‬קנאה‪ ,‬ומן ךר‪,‬תול‪ ,‬ומרדיפת‬ ‫‪10‬‬
‫לממון ןלכבוד‪ ,‬ומךךי‪ 9‬ת למאכלות‪ ,‬וכיוצא בהן ‪ -‬מן ל‪,‬צל צריך לחזר‬
‫?תשובה‪ .‬ןאלו לעונות קשים מאותן שיש בהן מעשה‪ ,‬שבןמן שאדם נשקע‬
‫?אלו קשה הוא לפרש מלם; וכן הוא אומר‪! :‬עוב ךשע ךךכו ןאיש און‬
‫ללשבותיו‪ ,‬ןנומר)ןשעןד‪ .‬נד״ ‪. 0‬‬
‫ד‪ .‬ןאל ןדמה אךם ?על תשובה שהוא מךחק ממעלת לצדיקים מפני לעונות‬ ‫‪15‬‬
‫ןללטאות שעשה; אין לדבר כן‪ ,‬אלא אהוב ונחמד הוא לפני לבורא כאלו‬
‫לא ל?א מעולם‪ .‬ןלא עוד‪ ,‬א^א ששכרו לךבד״ שהרי טעם טעם לחטא ופרש‬
‫ממנו וכבש זצרו‪ .‬אמרו לכמים‪ :‬מקום שבעלי תשובה עומדין־אין צדיקים‬
‫גמורין ןכלין לעמד בו >?ךכות לד‪ , a ,‬כלומר‪ ,‬מעלתן גדולה ממעלת אלו‬
‫שלא לטאו מעולם‪ ,‬מפני שד‪,‬ן כו?שים ?צךם יותר מלם‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ךן‪ ,‬בעלי תשו?ד‪-,‬דךכן לליות שפלים וענוים ?יותר‪ .‬אם חךפו אותן‬
‫לכסילים ?מעשיד‪,‬ם לראשונים ו אל ת ללן ״אמש לזית עושה כך וכך ואמש‬
‫ללית אומר כך וכ ך״‪ -‬א ל ןתישו ללן‪ ,‬אלא שומעין ושמחין ויודעין שזו ןכות‬
‫^לם; שכל ומן שלם בושים ממעשילם שע?רו ונכלמים מלם‪-‬זכות ם מך?ר‪,‬‬
‫ומעלתם מתגדלת‪ .‬וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה ״זצר מעשיך‬ ‫‪25‬‬
‫לךאשוןים׳׳ או ללוכיךן לפניו כךי לבלשו‪ ,‬או ללוכיר ך?רים ןענלנים לדומין‬
‫‪ to searchout the evil‬לל‪? &61‬דע‪1‬ת ךע‪1‬ת» ‪? whenI shall arriveat oldage.‬עאוקץ*‬
‫®י ‪dispositions.‬‬ ‫‪ sunk 18.‬ן^קע®‪^ mockery. 1‬תול ‪ envy, Jealousy.‬קנאה ‪hatred.‬‬
‫‪ last night,‬א ^‪ Olt if fools insult them. “ 8‬סךפו אותן ס^סילים‬

‫]‪[ 43‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר המדע‬
‫להם כדי להוכירו מה ע שה‪-‬הב ל אסור‪ ,‬ומוהר ע^ייו בכלל הודת‪,‬דברים‬
‫שהוהיךה תוךה עליה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלא תונו איש את עפיתו)וי‪,‬קךא כה‪ ,‬יו(‪.‬‬

‫פ ך לן עשירי‬
‫א‪ .‬אל יאמר אדם‪:} :‬דיני עושה מצות מתוךה ןעוסק בחכמתה כדי שאקבל‬
‫כל הבךכות הכתובות בה‪ ,‬או כךי שאןכה לס!י העולם הבא‪ ,‬ואפרע‬ ‫״‬
‫מן העברות שהןהירה התוךה מהן״כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתוךה‪,‬‬
‫או כךי שלא אכךת מ מי העולם הבא‪ .‬אין ךאוי לעבד את השם על הדרך‬
‫הזה; שהעובד על דךך זה הוא עובד מיךאה‪ - - ,‬ןאין עובדים ה׳ על ן־רך‬
‫זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים‪ ,‬שמהנכין אותן לעבד מ!ךאה עד שתךבה‬
‫דעתן ו‪.‬יעבדו מאהבה‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫ד‪ .‬אמרו הכמים הראשונים‪ :‬שמא תאמר‪ :‬הליני למד תוךה בשביל שאד‪-‬ןה‬
‫עשיר‪ .‬בשביל שאקלא‪,‬לבי״׳ בשביל שאקבל שכר בעולם ה ב א‪ -‬תלמוד‬
‫לומר‪ :‬לאהבה את ה׳)דבלים יא‪ ,‬יס‪ ,‬בל מה שאתם עוק!ים‪ ,‬לא סעשו אלא‬
‫מ א הב ה) םפ רי‪ ,‬ש ם(‪--.‬‬
‫ה‪ .‬כל העוסק בתולה כדי לקבל שכר או כדי שלא הגיע עליו פלענו ת‪-‬‬ ‫‪15‬‬
‫הלי זה עוסק שלא לשמה; וכל העוסק בה לא ללראה ןלא ל‪.‬ק‪ 3‬ל שכר‬
‫אלא מפני אהבת אדון כל האלץ שצוה ב ה‪ -‬ה לי זה עוסק בה לשמה‪ .‬ןאמרו‬
‫חכמים‪ :‬לעולם לעסק אדם בתולה ואפילו שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה‬
‫בא לשמה)פסהים נ‪ ,‬ב<‪ .‬לפיבך כשמלמךין את הקטנים ואת הנשים וכלל‬
‫עמי הארץ‪ ,‬אין מלמדין אותן אלא לעבד מללאה וכדי לקבל ש כ ר‪ -‬ע ד‬ ‫‪20‬‬
‫שתלבה דעתן ןלתחכמו הכמה לתלה‪ .‬מגלים להם לז זה מעט מעט ומתילין‬
‫אותן לענלן זה בנחת עד שלשיגוהו ןללעוהו‪ ,‬ולעבדו מאהבה‪.‬‬

‫‪ it 18 included in the warning against verbal wrongdoing.‬מן^ר עליז ל ל ל ל הוןית ךבךים *‬

‫ליןמה‬ ‫‪ for even if he does not now study‬עמתוך י‪ 8‬לא לע^ה ‪ KJI‬ל>ן‪11‬ןה ** ‪sake.‬‬
‫ל ל עמי ןזאו״ץ‪the Torah for Its own sake, he will end by studying it for its own sake. 1®5‬‬
‫‪ and train them.‬ומךדלץ אותן ‪ secret.‬ך! י* ‪the Illiterate generally.‬‬ ‫עף ‪ slowly.‬ב‪ 5‬ו‪ 1‬ת‬
‫?ד^יגוהו‬ ‫‪have grasped It.‬‬ ‫■‬
‫]‪[44‬‬
‫אהבה‬
‫ספר •“ •" ‪X‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•• ••‬ ‫•‬

‫קריאה עמע‬
‫ה‪^ 9‬ה‬
‫?ג‪9‬ליז‬
‫מוווד‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬

‫הורה‬
‫‪T‬‬ ‫ספר‬
‫»‬

‫?רניי׳‬
 ‫שמע‬
‫קריאת ‪- J‬‬
‫הלכ‪ 1‬ת ‪« •I X‬‬
‫יו‬

‫פ ך לן ר א ש‪ 1‬ן‬

‫ד ‪ ,‬סקוךא קריאת שמע‪ ,‬כשהוא גומד פסוק ואישון א‪ 1‬מר בלסע‪ :‬ב ת ך עם‬
‫כבוד מלכותו לעולם ןעד‪,‬ןח‪ 1‬זד וקורא כדךכ‪ :1‬ואהבת את ה׳ אלו‪,‬יך‪,‬‬
‫‪ 5‬עד סופה‪ .‬ןלמהקוךיןכן? מסוךת היא תדינו שבשעה שקבץ!עקב אבינו‬
‫את בניו במצתם בשעת מיתתו‪ ,‬צום ןזתם על !חוד השם ועל ןיךך ל‪.‬שם‬
‫שהלך בה אבךהם ויצחק אביו‪ .‬ןשאל אותם ואמר להם‪ :‬בני‪ ,‬שמא!ש מכם‬
‫פסלות‪ ,‬מי שאינו עומד עמי ביחוד השם? — ענו כלם ואמרו‪ :‬שמע!ע!ךאל‬
‫ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪-‬כלומר‪ ,‬שמע ממנו‪ ,‬אבינו!שראל‪ ,‬ה׳ אלהינו‪ ,‬ה׳ אחד‪.‬‬
‫‪ 10‬פתח הזקן ואמר‪ :‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬למיכך נהגו כל‬
‫!שךאל לומר שבח ששבח בו!שךאל הזקן אחר פסוק ןר«‪.‬‬

‫פרק שני‬
‫ח‪ - - ,‬ןצויך להשמיע לאזנו כשהוא קולא; ןאם לא ל‪,‬שמימ לאזנו‪! ,‬צא‪.‬‬
‫וצריך לדקדק באותיותיו; ואם לא דקדק‪! ,‬צא‪.‬‬
‫‪ 15‬ט‪ ,‬כיצד!ד קיק? — צריך לתן ךוח בין הדבקים‪ ,‬בין כל שתי אותיות‬
‫החמות שאחת מהן סוף תבה והאחרת תחלת תבה הסמוכה לה‪ ,‬כגון‬
‫‪?.‬כל לבבך״‪-‬קולא ‪.‬בכל׳׳ ושוהר‪, ,.‬וחוזר ‪.‬וקולא ‪.‬לבבך״‪ .‬וכן ״ואבךתם‬
‫מהךה״‪. .‬הכנף פתיל״‪ .‬וצריך לבאר זין של‪.‬תזכרו״‪ .‬וצריך להאריך בדלת‬
‫של‪,‬אחד״‪ ,‬מ!י ש!מליכהו כשמ!ם ובארץ ובארבע רוחות‪ .‬וצריך שלא!חשף‬
‫‪ 20‬בחית‪ ,‬כךי שלא!ר‪,‬א כאומר‪.‬אי חד״‪.‬‬
‫י‪ ,‬קולא אלם את ״^ןזמע״ בכל לשון שיה!ה מכילת• והקולא לכל לשון צריך‬
‫להזהר מלבלי שבוש שבאותה הלשון‪ ,‬ומלקלק באותה כ‪,‬לשון כמו‬
‫שמדקדק בלשון הקלש‪.‬‬
‫יחול ן‪!^:‬ם ‪ urged, stimulated them.‬ןרןם * ‪ as usual.‬פךרכו * ‪ in a low voice 9.‬לוזע *‬
‫‪ defect.‬פסלות * ‪the unity of God.‬‬ ‫‪^ to pronounce‬ך>ןךק ‪4‬ג ‪; ho has done his duty.‬צא‬
‫‪ a pause between words which are liable to be Jumbled together,‬ךנת בץ הדבקים ‪clearly.‬‬
‫‪ he pauses‬וז^ה •'‬ ‫!‪:‬זלא ;חנ‪ 1‬ף ‪ that he may declare God king.‬ע‪ 1‬מלי?הו®ג ‪word..‬‬
‫‪one must not slur over, read hurriedly.‬‬ ‫ן‪1‬לי®‬ ‫‪. blunders, errors,‬ל^די ?!בוי!!®® ‪ not one }1.‬י‬
‫]‪[ 47‬‬
 ‫הלכות תפלה‬

‫פרק רא!(‪1‬ון‬
‫ך‪ .‬כון שגלו ןשראל ‪3‬י‪9‬י נבוכךנצר ‪0‬ךשע‪ .‬נתערבו בפרס ן‪:‬ון ושאר ל‪.‬אמ‪ 1‬ת‬
‫ןנולדו להם לנים לארצות הג‪1‬ום‪ .‬ןא‪1‬תן ל‪.‬בנים נתבלבלה שפתם ו ‪0‬ן?;ה‬
‫‪ 5‬שפת לל אחד ואלד מעךבת מלשונות סךבר״ ןכון שהיה מךלר אינו;בל‬
‫מדבר‬ ‫לדבר כל צךכו ללשון אחת אלא לשבוש‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולניהם‬
‫אשדודית ןאינם מלירים לדבר;הוךית ןכלשון עם ועם)נחמ‪:‬ה יג‪ ,‬כד(‪ .‬ומפני‬
‫ןה נשדדה אחד מהם ‪ 9‬תפלל‪ ,‬תקצר לשונו לשאל הפציר או להגיד שבח‬
‫הקדוש לרוך הוא בלעון הל‪1‬דש עד ש;ערב עמד‪ ,‬לשונות אחרות‪ .‬ןכון שראה‬
‫‪ 10‬עזךא ובית דינו כך‪ ,‬עמדו ןתקנו להם ש‪b‬נה עשרה לךכות על הסךר‪ :‬שלש‬
‫ראשונות‪-‬שבח לד‪,‬׳‪ ,‬ןשלש אחרונות‪-‬הוךןה‪ ,‬ןאמצעיות‪!-‬ש בהן שאלת כל‬
‫הךלרים שד‪,‬ן כמו אבות לכל לפצי איש ןאיש ולצךכי הלבור כלן‪ ,‬לדי ש?ד‪,‬יו‬
‫ערוכות ב ‪9‬י הכל ןללמדו אותן‪ ,‬ןתהי‪,‬ד‪ .‬הפלת אלו ^‪,‬עלגים הפלה שלמה‬
‫?ה‪ 9‬לת בעל הלשון הלהה‪ .‬ומפני ענלן זה תקנו כל הלךכות ומהללות‬
‫‪ 15‬הסדורות ב?י כל לשראל‪ ,‬ל‪1‬־י עלהא עגלן לל לךלה לריר ?‪ 9‬י מל^יג‪.‬‬

‫פרק עמי‪5‬י‬
‫א‪ .‬הפלת הצבור נשמעת למיד; ואפילו ה‪,‬יו בהן חוטאים‪ ,‬אין הקדוש ברוך‬
‫הוא מואם בהפצתן ?ל רבים‪ .‬לפיכך צריך ‪$‬ודם לשתף לצמו ‪DV‬‬
‫ה?בור; ןלא להפלל;סיד כל זמן שלנל לההפלל עם ה?בור‪— .‬‬
‫‪ 20‬ך‪ .‬ןליצד ל׳יא ה?לת הצבור‪. 2‬יהיה אלד מהפלל לקול ךם והכל שולחים‪.‬‬
‫ןאין עולין כן לפחות מעשךה גדודים ולגי חירין־י^ליס לבור אחד‬
‫»•מ•ר‪ ,‬ם‪--.‬‬
‫*‬ ‫* ‪mistake, blunder.‬‬ ‫^ ‪^ Tocabulary was too limited.‬‬
‫‪the intermediate (central) sections of the benedictions (between the first three and the‬‬
‫‪last three).‬‬ ‫אב‪1‬ת‪!1‬‬ ‫‪ those‬עלגים** ‪themost essential IndiTldualneeds.‬חו^ןייאי‬
‫ל?‪ofInarticulatespeech. 3‬‬ ‫** ‪ onespeakingclearly.‬קצקה‬ ‫‪toinclude‬‬
‫‪ ’J?Iteemen.‬ת‪1‬ךץ‪himself. *I‬‬
‫'‬ ‫'‬ ‫]‪[48‬‬
 ‫הלכות תפלה‬
‫ה‪ - - ,‬ןאין א‪1‬מךים‪.‬קדיע אלא בעעךה; ואין הצהנים נועאים ןןיד‪.‬ם אלא‬
‫‪3‬עעךד‪-.‬והצהנים מן המדן‪ .‬עכל ע&ךה מי&ראל הם סנ‪.‬קךאים ע ך ה‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬עד מתי לעלה ל«ךעה ל‪.‬ואת‪ ,‬וגומר)ב^ךלר יד‪ ,‬כס‪-‬ןל״יו צערה‪.‬‬
‫יהועעוכלב‪.‬‬
‫\‪- Tl-‬‬ ‫עהרייצאו •‬
‫»ן‪IV «-‬‬

‫‪ 5‬ט‪ .‬עליס צבור מוציא את לר?ים לדי חובתן‪3 .‬יצד! ?עעה עד‪,‬וא מתפלל‬
‫ןר‪,‬ם עומעין ןעונין אמן אחר כל ?ךכה וברלה‪ .‬ל׳רי ל‪.‬ן כמתפללין‪3 .‬מה‬
‫דברים אמורים? ??אינו יו!צ ^לתפלל; אלל ל‪.‬יודצ אינו יו?א לדי חולתו‬
‫אלא לתפלת צצמו‪.‬‬
‫י א‪ .‬אין ממנין ?ליס צבור אלא גדול עבצבור בלכלתו ובמעעיו; ןאם ל‪.‬לה‬
‫ז‪.‬קן־לרי ןה מעלה ליותר‪ .‬וסעתדלין לל׳יות ?ליס צבור אן ם ?קולו‬ ‫‪10‬‬
‫ערב ורגיל לל‪,‬רות‪— .‬‬
‫י ב‪ .‬וכן העלג‪ ,‬כגון מי ?קורא לאלף עץ או ל ע ץ־ א ל ף‪ .‬ןלל ??י עאיגו ןכל‬
‫להוציא את ס״אותיות כתקונן‪ ,‬אין ממנץ אותי ?ליס צבור‪— .‬‬

‫פרק אחד עק(ר‬

‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬

‫א‪ .‬כל מקום עלע בו ע?ךה מלעךאל‪ ,‬צריך להכין בו בלת עןכנסו בו לת?לה ‪15‬‬
‫בכל עת הפלה; ומקום וה נקךא בית הכנסת‪ .‬וכופין בני לעיר ןה את ןה‬
‫‪.‬ללנות לר‪.‬ם ‪3‬ית הכנסת ןלקג־ות להם ספר ת‪ 1‬ךה‪ ,‬נביאים ולתובים‬
‫ה‪ .‬בתי כנסיות ובתי מדךעות נולגין בהן כבוד‪ ,‬ומכבךין אותן ומךביצין‬
‫אותן‪ .‬ןנוהגין כל ז?ךאל בספרד ובמעךב‪ ,‬בענער ובארץ הצבי‪ .‬לסדליק‬
‫ע?עיות ללתי כנסיות ולסציצ ל‪.‬קך‪.‬קען מלצלאות לדי לעב עלילן‪ :‬ולערי ‪20‬‬
‫‪.‬אדום יו?לץ ?ם על סלסאות‬
‫ן‪ .‬בתי כנסיות ולתי מדךעות אין נולגין בהן‪.‬קלות לאע‪ ,‬כגון ?חוק ןההול‬
‫ועיסה לטלה‪ .‬ןאין אוכלין בהן ואין עותין בהן ואין נאותין בהן ואין מטןלין‬
‫‪ wore‬י^נאן * ‪ * raise their hands (to pronounce the priestly benediction).‬נועאים ן ‪ 1‬יהם‬
‫‪not Included (In the guilt of the twelve spies).‬‬ ‫‪ sweet, pleasant.‬ע רב **‬ ‫‪ may‬כוסץ‬
‫‪compel.‬‬ ‫‪ should bo‬ומכלד ץ ‪ -‬ומך ‪5‬י‪!1‬ץ ‪ should be treated with respect.‬נ‪1‬ןזגץ ^הן ‪ 5‬בו ד **‬
‫‪swept and sprinkled (in order to lay the dust).‬‬ ‫‪ Northern Africa.‬מ ע ךב ‪ Spain.‬ן!םךד ••‬
‫‪? Babylonia.‬ונער‬ ‫לה?’ ? ‪ 15‬ז?^א‪ 1‬ת ‪•??? lamps.‬ית “ ‪ Palestine.‬ארץ‬ ‫‪spread mats.‬‬
‫‪ Christian cities. s3‬ץךי אד)‪0‬‬ ‫‪enjoy, make use of.‬‬

‫"‬ ‫‪I 49 1‬‬

 ‫משנה תורה‪ :‬ספר אהבה‬
‫ללז‪:‬ואין נלנסץ ; הן בחמה‪-‬מפני החמה‪ ,‬ובגשמים־ מפני ל‪.‬געמים‪ .‬נחכמים‬
‫ןסלמיזיהם מתרין לאבל ןלשתות בהן מרסק‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ןאין מחשבין בהן חשבונות אלא אם כן ד‪,‬יו חשבונות ?ל מצוה‪ ,‬כגון קפה‬
‫של צך‪,‬קה ופדיון שבולם ןכיוצא בהן‪ .‬ואין מספיךין בהן א^א הספר של‬
‫‪ 5‬ך?ים‪ ,‬כגון שלחלה שם הספד ןדולי סלמי אוחה לעיר ?!?ל חעם מת‪.‬קמ?ין‬
‫‪.‬ובאין בגללן‪.‬‬

‫שנים ‪T‬ע ‪T‬ש ר‬ ‫»פ ‪t‬ר ק‬

‫‪•• I I‬‬

‫א‪ ,‬משה רבנו ת‪.‬קן לר‪.‬ם ללשראל שלהו קורץ בתוךה ברבים לשבת ובשני‬
‫ובסמי?‪:‬י בשחרית‪ ,‬כדי שלא לשד‪,‬ו שלשה למים בלא שמיגית תוךה‪ .‬ןעוךא‬
‫סו ת‪.‬קן ?זלהו קורץ ?‪ 1‬במנחת בכל ?זבת‪ ,‬משום יושבי קךנות‪ .‬וגם הוא ת‪.‬קן שלהו‬
‫קוךין בשני ובחמישי ?זל?זה בני אן ם;ןל א לקךאו פח־ות מעשרה פסוקים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ואלו הן הימים עקורין בהם בתוךה בןנבור‪ :‬בשבתות ובמועדים ובךאשי‬
‫חדשים ובתעניות ובחנכה ובפוךים‪ ,‬ובשני נחמישי ש?בל שבוע ןשבוע‪.‬‬
‫ןאץ מבטירין בנביאים א^א בשבתות ולמים טובים ןתשעה באב בלבד‪.‬‬
‫‪ 15‬ט‪ ,‬כון שד‪,‬תחיל הקורא לקרות בתוךד״ אסור לספר אפילו בדבר הלכה‪,‬‬
‫אלא הכל שומעין ןשותקין ומשימין לבם ^מה שהוא קורא‪ ,‬שנאמר‪ :‬ן־אוני‬
‫כל האם אל גזפר התוךה )נחמלה ח‪ . 0 ,‬ןאסור ^צאת מן הכנסת בשבה‬
‫י?יי שהוא עוסק בתוךה תמיד‬ ‫שהקורא קורא; ומתר לצאת בין איש‬
‫ןתוךתו אמנותו‪ ,‬מתר לו לעסק בתלמוד תוךה בשעה שהקורא קורא בתוךה‪.‬‬
‫‪ 20‬י‪ .‬מימות עזרא נהגו שלהא שם תרגמן מתתם לעם מה שהקורא קורא‬
‫בתוךד״ כךי שלבינו ענלן הדברים‪ .‬ןהקורא קורא פסיק אחד בלבדןשוסק‬
‫עד שלתךגם אותו התךגמן‪ ,‬ןחונר ןקורא פסיק ש?י; ןאץ מקורא רשאי לקרות‬
‫לתתמן יותר מפסוק אחד‪.‬‬
‫טן‪ ,‬כמה הן סקיראיה בשבת בשחרית ל ר א ץ שבעה‪ ,‬וביום הכפורי ם‪-‬‬
‫ששה‪ ,‬ובלמים טובים‪-‬חמשה‪ :‬אי! פוחתין מהן‪ ,‬אבל מוסיפין עליהם‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫לראשי חדשים יבחלו של מועד קורין ארבעה‪ .‬בשבת וביום הכפירים במנחה‪,‬‬
‫הסמה*‬ ‫* ‪protectionfromthe sun.‬‬ ‫§י* ?ל?ך‪,‬קד•* ‪when necessary,‬‬
‫‪because of those seated 9‬י‪8‬ום י‪1‬יןזביקךנות ‪?tarry.‬ין‪1‬הו • ‪ ordained.‬ון‪1‬קןן • ‪charity fund.‬‬
‫‪toconverse,‬ן*‪9‬פר®‪at street comers (traders, whodonot attendservices onweekdays). 1‬‬
‫‪ .permitted‬ךיןןאי®* ‪ translator.‬חךגמן ‪ bis soleoccupationis study.‬תוךתואמנות!»»‬
‫]‪SO‬‬ ‫]'‬ ‫■‬
 ‫הלכות תפלה‬
‫ובעני ‪1‬בהמיין!י על כל ה^נה ובחנכה ובפורים בעחרית‪ ,‬ובימי התענית‬
‫בעחרית ובמנחה ‪ -‬קורין עלעה; אין פוהתין מממן זה ואין מוסיפין עליהן‪.‬‬
‫י ח‪ .‬בכל קריאה וקריאה מ אלו‪-‬פהן קורא ראעון‪ ,‬ואחךיו לוי‪ ,‬ןאחךיו‬
‫!שךאל‪ .‬ומנהג פעוט הוא היום עאפילו כהן עם הארץ קורם לקרות‬
‫‪ 5‬לפני ןוכם גדול‪-‬ןעראל‪, .‬וכל מי עהוא גדול מחברו בחכמה‪-‬קודם לקרות‪.‬‬
‫והאחרון‪ ,‬עגולל ספר תוךה‪ ,‬נוטל עכר כנגד ל‪.‬כל; לפיכך עולה ומעלים‬
‫עבצבור‪.‬‬
‫אפילו ‪T‬גדול * ‪• -‬‬
‫י ט‪ .‬אין עם כ הן‪ -‬עו ל ה נעךאל‪ ,‬ןלא נעלה אחךיו לוי כלל‪ .‬אין עם לוי ‪-‬‬
‫כהן עקךא ראעון הוןר וקורא הוא עצמו פעם עדה במקום לוי; אבל‬
‫‪ 10‬לא נקךא אחךיו כהן אחר‪ ,‬עמא יאמרו‪ :‬הראעון פסול ולפיכך עולה כהן‬
‫אלר‪ .‬ןכן לא ן‪,‬קךא לוי אחר לוי‪ ,‬עמא יאמרו‪ :‬אלד מעניהם ?סול*‬

‫פךל! עלשה עק(ר‬

‫א‪ .‬המנד‪,‬ג הפעוט בכל נעךאל‪-‬עמעלימין את התוךה ?ענה אחת‪ :‬מתהילין‬ ‫‪.‬‬
‫בעבת עאחר חג הסכות — ןקוךאין ןהולכין על הסךר הןה עד עגומרין‬
‫‪ 15‬את התוךה בחג חסכות‪ .‬ונע מי עמעלים את התורה בעלע ענים‪-‬ואינו מנהג‬
‫פעוט‪.‬‬
‫ד ד‪ .‬אף על פי עאדם עומע כל התורה כלה בכל עבת בצבור‪ ,‬חיב לקרות‬
‫* ‪T -‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫\ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1 1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫♦‬ ‫• ‪1 1‬‬

‫לעצמו בכל עבוע ועבוע סדר על אותה עבת‪-‬עני ם מקרא ואחד‬

‫‪t » l‬‬ ‫•‪*11‬‬ ‫‪• - I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* I‬‬

‫תךגום‪ :‬ופסוק עאין בו תרגום‪ ,‬קוראהו עלע פעמים‪ ,‬עד ענעלים פךעיותיו‬
‫‪ 20‬עם חצבור‪.‬‬

‫‪ , . . nj‬ג‬ ‫®'*י‬ ‫*“*'*'*‬ ‫‘ ‪number nor more.‬‬ ‫מנהג‬

‫‪ rolls up the scrolls.‬ג‪^ 1‬ל • ‪wldespread custom. DlV takes precedence.‬‬ ‫נ‪ 1‬טל‬
‫‪ finishes the reading of the weekly portion.‬ה^ןולים ‪ receives the highest reward.‬ל‪53‬‬
‫קךא ןאחד תךגום ‪’* 9‬‬ ‫‪reading the blbllcal portion of the week twice, and the Targum‬‬
‫‪once.‬‬
‫]‪[51‬‬
 ‫תפליג‬
‫הלכות » • • ‪i‬‬
‫••‬

‫פרק רא^נןון‬
‫ארבע פךעיות אלו‪ ,‬עד‪,‬ן‪. :‬קךי‪ 8‬לי‪ ,‬וה‪:‬ה ?י ןביאף ה׳ עבספר ואלה‬ ‫א‪.‬‬
‫עמית >יג‪ ,‬א־י; יא־טס‪ ,‬ועמע‪ ,‬וה;ה אם עטע)דברים ו‪ ,‬ד־ט; יא‪ ,‬י ד כ א(‪-‬‬
‫‪ 5‬הן ענכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונלןראין תפלין; ומניסין אותן ‪¥‬ל‬
‫סי אע ןקו^רין אותן על מ ד‪— .‬‬
‫ן‪^ ,‬ל^‪ 1‬ה עורות הן‪ :‬גויל‪ ,‬ו‪.‬קלף‪,‬ןדוכסוסטום‪ .‬כיצד? אקחין עור בהמה‬
‫או מ ה ומעבירין ד‪,‬עער ממנו תחלה ואחר כך מולוזין אותו במלח‪ ,‬ואסר‬
‫כך מעבדין אותו ןולןמח׳ואסר פ ך‪-‬בעפ צ אוכיוצ א בו מדברים עמכוצין את‬
‫‪ 10‬ןועור ומחולןין אותו‪ .‬וזה הוא הנלוךא גויל‪.‬‬
‫ן ‪ ,‬ןאם לל!חו ך‪,‬עור‪-‬אחר עהעבירו עערו‪-‬וחלקו אותו בעביו לענלם‪ ,‬כמו‬
‫עהעלךנין עועין‪ ,‬עד ^?מר‪ ,‬עני עורות‪ :‬אחד ד ק‪ -‬הו א עממול ד‪,‬עער‪,‬‬
‫ו אחי ע ב ה‪-‬ו הו א עממול סבשר‪ ,‬ועבדו אותו במלח ואחר כך בקמח ואסר‬
‫כך בעפצא וכיוצא בו‪,‬זה ססלק עממול השער נקרא קלף וןה עממול ל‪.‬ב^ר‬
‫‪ 15‬נקךא דוכסוסטוס‪.‬‬
‫ח‪ .‬ללכה למעה מטיני עלהיו כותבין ספר תוךר‪ .‬על הגויל ןכותבין במקום‬
‫השער; ןעלהיו כותבין התפלין על הקלף‪,‬וכותבין במקום הבשר; ועיד‪,‬יו‬
‫כותבין סמווזר‪ ,‬על דולסוסטוט וכותבין במקום משער‪ .‬וכל ר‪,‬כותב על מקלף‬
‫במקום שער או עכוזב בגויל ובדולסוסטום בכ;קום ב שר‪-‬פסול‪.‬‬
‫‪ 20‬י ב‪ .‬מלכה למעה מסיני עאין כותבין ספר תורה ךלא מזווה אלא בעךטוט;‬
‫אבל הפלין אינן צריכין עךטוט‪ ,‬ל‪9‬י עהן מחפין‪ .‬ומתר לכתב הפלין‬
‫ומזוזה עלא מן הכמב‪ ,‬עסכל גוךסין פךעיות אלו; א^ל ספר הוךה אסור‬
‫לכתב א?ילו אות אחת עלא מן הכתב‪.‬‬
‫*‬ ‫‪ they dress, prepare.‬קע^דץ • ‪they cover.‬‬
‫‪ gallnut juice.‬עסצא‬ ‫‪cause‬‬
‫‪to shrink.‬‬ ‫‪frommemory‬ן ס?וןב** ‪!?? on tracedlines.‬רטוט ‪ tanner.‬ע^ןץ‬ ‫‪9.‬‬
‫‪ are well-versed In, know by heart,‬נ‪ 1‬ךקץ‬

‫] ‪[ 52‬‬
 ‫הלכות תפלין‬

‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬היכן מניוזין? הפלין על לא^ט‪-‬מניסין א‪1‬תן על הלןךלןד‪ ,‬עהוא ס‪1‬ף‬

‫העער עכנגד הפנים‪ ,‬והוא המקום עמח‪ 1‬על תינ^ק רופס ב\‪ ,‬וצריך לבון‬
‫אותם באמצע‪ ,‬כדי ע^היו בין העינום; דהיה ל‪,.‬קער לובה הערף‪ ,‬עהוא סוף‬
‫‪ 5‬הגלגלת‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןעל ן ר‪ -‬קו ע ר אותה על עמאלו‪ ,‬על הקכרת‪ ,‬והוא הבער התופח‬
‫עבמךפק‪ ,‬עבין פרק ל‪-‬כתף ובין פךק הזרוע; ענמצא‪ ,‬כעהוא מדבק‬
‫מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקים‪ :‬והיו הדברים האלה ‪. . .‬‬
‫“ ‪Y‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪* T I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫| “י~‬ ‫‪T » * l‬‬ ‫•‬ ‫‪YVJ‬‬ ‫‪T * l‬‬ ‫• ‪» 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ן • • !‬

‫על לבבך)דברים ו‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I V T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫“‬

‫‪ 10‬ן‪ .‬מי עברך ״להניח תפליך וקער תפלין ^ל ןד‪ ,‬אסור לו לספר‪ ,‬ואפילו‬
‫להעיב עלום לרבו‪ ,‬עד עיניה על ראע‪ .‬ןאם עח‪ ,‬הלי זו עבךה; ןצריך‪.‬‬
‫לברך בךכה עדה‪ ,‬״על מצ]ת תפלין״‪. ,‬ואחר כך מניס על ראע‪.‬‬
‫כ ה‪ ,‬קרעת תפלין‪ -‬קךעתן גדולה היא; עכל זמן עהתפלין בראעו על אדם‬
‫ועל זרועו‪ ,‬הוא ענו וילא עמ!ם‪ ,‬ואינו נמעך בשחוק ובשיחה בטלד״‬
‫‪, 15‬ואינו מהךד‪,‬ר מחשבות רעות‪ ,‬אלא מפנה לבו בךברי האמת וד‪,‬צךק‪ .‬לפיכך‬
‫צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום‪ ,‬עמצותן כך היא‪ .‬אמרו עליו על‬
‫רב‪ ,‬תלמידו על רבנו הקדוע‪ ,‬עכל‪,‬ימיו ליא ךאוהו עהלך ארבע אמות בלא‬
‫■‬ ‫תוךה או בלא ציצת או בלא תפלין‪.‬‬
‫כן‪ .‬אף על פי עמצותן ללבען כל היום‪ ,‬בעעת הפלה‪-‬יו תר מן הצל‪ .‬אמרו‬
‫חכמים‪ :‬כל הקורא קריאת עמע בלא תפלין‪ ,‬כאלו מעיד עדות עקר‬ ‫‪20‬‬
‫בעצמו)בךכות יד‪ ,‬ב(‪ .‬וכל עאינו מניח תפלין עובר בעצנה ״עשה' )מנחות‬
‫מד‪ ,‬א(‪ ,‬שהרי באךבע פרשיות צוה על הפלין על ראע ןעל הפלין של יד‪.‬‬
‫וכל הךגיל בתפלין מאריך ןמים‪ ,‬שנאמר‪ :‬ה׳ ?גליד‪,‬ם׳ והיו)ןעעןה לח‪ ,‬טז;‬
‫מנחות עם(‪.‬‬

‫® ‪. the upper part of the head.‬קך»ןד ?‪ where are the TeflUln put on‬סיכן ‪?9‬יסץ *‬
‫סינוק ר‪ 1‬םם ב‪1‬‬ ‫‪ skull.‬גלגלת * ‪ to adjust.‬ןיכין ‪where the child's brain is delicate, soft.‬‬
‫סתופח עבמרפק *‬ ‫‪ shoulder-‬פרק הכתף ? ‪the flesh rising (swelUng) above the elbow.‬‬
‫‪ to speak,‬ק’ ספר®י ‪ for it follows.‬ענמצא ‪joint.‬‬ ‫‪ to return a salutation.‬ק'העיב עלום‬
‫**‬ ‫‪drawn.‬‬ ‫אלו מעיד עדית^®‪ njElljJ empties his heart (of frivolous thoughts), s‬ל‪13‬‬
‫‪ as if offering evidence of falsehood against himself.‬עקר‬
‫]‪[53‬‬
 ‫הלכות מזוזה‬
‫‪T‬‬ ‫;‬

‫פרק חמי^טי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫ז■‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬כיצד כותבין את המוווה? כותבין עתי פךע^ת‪. ,‬עמע״ ״והיה אם‬
‫על דף אחד ביריעה אחת‪ ,‬ןעועה לה ךנח מלמטה ורוח מלמעלה כמו‬
‫‪ 5‬חןיי {יפרן‪ — .‬ספר תורה עבלה ותפלין ע^לו‪ .‬אין ע‪!?1‬ין מהן מוווה — ל‪ 9‬י‬
‫עאין מורידין מלןךעד‪ .‬חמוךה ללןדעה ?!לה‪.‬‬
‫ך‪ .‬מנהג פעוט עכותבים על המווזד‪ ,‬מבחוץ‪ ,‬כנגד הרוח עבין פרעה לפרעה‪,‬‬
‫״עדי'; ואין בזה הפסד לפי עהוא מבחוץ‪ .‬אבל אלו עכותבין מ ב פ? י‪D‬‬
‫עמות ד‪,‬מלאכים‪ ,‬או עמות קדועים או פסוק או חותמות‪ ,‬הלי הן בללל מי‬
‫‪ 10‬עאין לר‪.‬ם חלק לעולם הבא‪ .‬עאלו הטפעים לא די להם עבטלו המצוד‪ ,‬אלא‬
‫עעעו מצור‪ ,‬גדולה‪ ,‬עד‪.‬יא לחוד העם על הקדוע ברוך הוא ואהבתו ועבולתו‪,‬‬
‫כאלו ל‪,‬יא קמיע על לנלת עצמן‪ ,‬כמו עעלר‪ ,‬על לבם הסכל עזה דבר המהנה‬
‫?הבלי לעולם‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כעכופלין אותה‪ ,‬גוללין אותה מסוף העטה לתחלתה עד ענמצא כעלפתת‬
‫לקולא לקרות‪-‬לקךא מראע העטה לסופה‪ .‬ןאסר עגוללה‪ ,‬מנילה‬ ‫‪15‬‬
‫כעפופךת על קנה או על עץ או על כל ^יבר‪ ,‬ומלבר אולה אל מזוזת לפתח‬
‫במסמר או חופר במזוןת לפתח ומכניס ?ה למזוזה‪.‬‬
‫ז״ ן קן ם עןקבענה במזוזת לפתח מברך תחלה‪? :‬רוך אתה ה׳ אלר‪,‬ינו מלך‬
‫לעולם‪ ,‬אער קדענו ?מצוליו ןצונו לקכע מזוזה; ןאינו מבךך בעעת‬
‫‪ 20‬כתילתד״ עקביעתה ליא למצור‪.,‬‬
‫י״ לכל חןבין במזווה ואפילו נעים נע?ךים‪ .‬ומחנכים את לקטנים לעעות‬
‫תיה ם‪­ -.‬‬
‫לב״ »‬
‫מזוזר‪. I ,‬‬
‫* י‬

‫‪ J size!?’ ? 6‬ךן * ‪ margin, to? about.‬ך‪ 1‬ח ‪ sheet of parchment.‬ןךיעה ‪ column.‬ך ף <‬
‫י ‪of half a nail (of anger), n*?? Is worn out.‬‬ ‫‪ harm, ®rtohto‬הפסל* ‪widespread.‬‬
‫‪seal amulets, charms.‬‬ ‫‪^amulet.‬ק ‪5‬יע‬ ‫‪ reed.‬קנד‪> tube. ,‬ן‪ 1‬פוםךת ** ‪ last line.‬ם‪ 1‬ף סי‪ 8‬טה‬
‫]‪[ 54‬‬ ‫”‬
 ‫הלכות מזווה‬

‫•‬ ‫•‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬עשרה תנאים לש בבלת ןאחר כך לתח!ב הדר בו לעעות א ^זוזה‪ ,‬ואם‬
‫‪!5‬סר תנאי אהד מהן פטור מן המזוזה‪ ,‬ו א א הן‪ :‬שלהלה בו אךבע אמות‬
‫צל אךבע אמות או יותר‪ ,‬ושתהלינה א שתי מזוזות‪ ,‬ולהלה לו משקוף‪ ,‬ותהלה א‬
‫‪ 5‬תקרה‪ ,‬ויהיו לו דלתות‪ ,‬ולהלה השער גבוה עשךה טפחים או יותר‪ ,‬ןלך‪.‬לה הבלת‬
‫תל״ןיהלה עשוי לדידת אדם‪,‬ןעשוי לדיךת כבוד‪ ,‬ועשוי לדירת‪.‬קבע‪.‬‬
‫י‪ ,‬בלת שלש א פתחים הךבר״ אף על פי שאינו ךגיל לצאת ןלבא אלא באחד‬
‫מדון הלב לעשות מווור‪ ,‬בכל פתח ו פ ת ח‪- - .‬‬
‫יג‪ .‬חלב אן ם להזהר במזוזה‪ ,‬מפני שהיא חובת הכל תמיד‪ .‬ןכל זמן שיכנס‬
‫ןלצא‪ ,‬לפגע בלחוד ןזשם‪ ,‬שמו ^ל ף‪.‬קדוש ךרוך הוא‪ ,‬ןמכר אהבתו; ולעור‬ ‫‪10‬‬
‫משנתו ושגיותיו בהבלי ד‪,‬זמן‪ ,‬ולדע שאין דבר ך‪,‬עומד לעולם ולעולמי עולמים‬
‫אלא לדיעת צור ד‪,‬עולם‪-‬ומלד הוא חוזר לדעתו והולך ב‪.‬דךכי מישרים‪.‬‬
‫אמרו חכמים הראשונים‪ :‬כל מי שלש א תפלין בראשו ובזרועו וציצת בבגדו‬
‫ומזוזה בפתחו‪-‬מחוק הוא שלא לחטא‪ ,‬שד‪,‬רי לש א מזכירין רבים; והן הם‬
‫‪ 15‬ד‪,‬מלאכים שמצילין אותו מלחטא‪ ,‬שנאמר‪ :‬חונר‪ .‬מלאך ה׳ ‪? 9‬יב ליראיו‬
‫‪,‬‬ ‫ויחלצם)תהלים לד‪ ,‬ח; מנחות מג‪ ,‬ם‪.‬‬
‫‪TI‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ -‬ן י ‪ -‬ן י י‬ ‫‪,‬‬

‫*‬ ‫טסח * ‪ iintei, cross-piece.‬יןוקוף‪ two doorposts. 9‬ין‪ 1‬קי ןזוודת * ‪conditions,‬‬
‫‪ permanent‬ךיךת קבע ‪handbreadth (three and a quarter inches). *Vtl for secular use.‬‬
‫‪residence.‬‬ ‫‪ ? tJlVll}( his indulgence in temporal vanities.‬הללי והזמן ‪ he will meet. '1‬י^ןע‬
‫‪ reminders,‬מזליךץ ‪ i t certain, sine.‬ן!נ‪1‬ןק הוא‬
‫]‪[55‬‬
 ‫הלכות ספר ת‪1‬רה‬

‫פרק^‪ 2‬ביעי‬
‫•‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪» V‬‬

‫א‪ .‬מצות־ע&ה על בל איע ואיע מיע(ראל לכו‪ 1‬ב ספר תורה לעצמו‪ ,‬ענאמר•‬
‫•‬ ‫* ‪ VI V V‬״ • •‬ ‫! • * ן‬ ‫‪T‬‬ ‫•*י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■• “I‬‬ ‫‪“ 1‬‬ ‫•‬ ‫» » •‬

‫ןעתה כתבו לכם את ד‪,‬עיךה)דברים לא‪ ,‬יט(‪ ,‬כלומר‪ ,‬כתבו לכם הוךה‬
‫בר‪ ,‬י‪15‬יךר‪ ,‬זו‪ ,‬לפי עאין כותבין את סתוךה פך^שיות פךי?‪1‬יות‪ .‬ןאף על פי‬ ‫‪5‬‬
‫שהניחו לו אבותיו ספר תוךה‪ ,‬מצור‪ ,‬לכהב משלו‪ .‬ואם כתבו ל‪,‬ידו‪ ,‬ד‪-‬רי הוא‬
‫כאלו‪.‬קבלו מהר סיני; ואם אינו יו‪.‬דע לכהב‪ ,‬אחרים כותבין לו‪ .‬וכ‪:‬ל ל‪,‬מגיה‬
‫ספר תולה‪ ,‬ואפילו אות אחת‪ ,‬הלי הוא כאלו כתבו כלו)מנחות ל‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ספר תולה שכתבו בלא שלטוט‪ ,‬או שכתבו מקצתו על לגויל ומקצתו‬ ‫ד‪,‬‬
‫על לקלף‪ ,‬פסול; אלא או כלו על הגויל או כלו על לקלף‪ .‬וכיצד‬ ‫‪10‬‬
‫כות?ין ספר תולה? כותב כתיבה מתקנת‪ ,‬נאה ביותר‪ .‬י‪.‬ניח בין כל תבה‬
‫ןלבד‪ ,‬כמלא אות קטנה‪ ,‬ובין אות ל או ת‪-‬כ מל א חוט לשעלה‪ ,‬ובין כל שטה‬
‫ןשטד‪?-,‬מלא שטה‪ .‬ואלך כל שטה ןשטה שלשים אוליות‪ ,‬כדי ללתב‬
‫‪.‬למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם׳׳ תלתא זמני)שם(‪— .‬‬
‫‪T‬‬ ‫* ‪• • I‬‬ ‫‪ I‬ד ד‬ ‫» • »‬ ‫‪1 1 * t‬‬ ‫* • *‬ ‫‪l‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫" ו * • ®‬

‫פרק ^צמיני‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ ,‬פלשה פתולה!ש לד‪ ,‬שתי צורות‪ .‬אם גמר באמצע לשטר״ מניס שאר‬
‫לשטר‪ ,‬פנוי ומתחיל לפלשד‪ ,‬שליא פתודוה מהחלת לשטר‪ ,‬לשנןה‪ .‬במד‪,‬‬
‫‪.‬ד?‪:‬רים אמורים? שנשאר מן לשטר‪ ,‬לנח כשעור תשע אותיות; אבל אם לא‬
‫נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השטה‪ ,‬מניח שטה שניה ללא כלב ומתחיל‬
‫‪ 20‬לפלשה לפתוחה מתחלת נמשטה לשלישית‪.‬‬
‫ב‪ .‬פל^‪:‬ה סתומה!ש לה שלש צורות‪ .‬אם גמר באמצע לשטה‪ .‬מניס לוח‬
‫כשעור ומתליל)לכתס בסוף לשטר‪) ,‬תבה אחת( מתחלת לפלשה שליא‬
‫סתומה‪ ,‬עד ש?מצא הלוח באמצע‪ .‬ןאם לא נשאר מן לשטר‪ ,‬כדי לל;יס הלנח‬
‫כשעור ולכלב בסוף לשלה חבה אלת‪ ,‬נניח לכל לנוי; דניס מעט לנח ‪ 9‬יא ש‬
‫‪ traced lines.‬י‪ 8‬ךטוט * ‪ proofreads, corrects.‬מגי‪ 3‬ז‬ ‫‪•^ kinds of parchment,‬יל‪ ,‬יק^ף‬
‫‪ the 9‬ן ל א ‪1‬ן‪1‬טד‪ so much as a hair-thread. 1®,‬כמלא חוט ה^ערה ‪ good, proper.‬ן‪1‬ת‪,‬קנת ‪11‬‬
‫‪space of a line.‬‬ ‫‪ sufficient.‬ן ךי ‪^ blank.‬נוי ‪^^ three times. H‬תא ןן)ןי‬
‫] ‪[ 56‬‬ ‫'‬
 ‫הלכות ספר תורה‬
‫עטה עניהן!תחיל לכתב הפרעה הסתומה מאמצע ה^טטה נמענ^ה‪ .‬ןאם גמר‬
‫בס‪ 1‬ף העטה‪ ,‬מניס מתחלת עטה עניה כעעור הךוח ומתחיל לכתב הסתומה‬
‫מאמצע עטה‪ .‬נמצאה אומר עפךעה פתוהה‪ -‬תחלתה בתהלת העטה לעולם‪,‬‬
‫ופךעה סתומה‪-‬תחלתד‪ ,‬מאמצע העטה לעו^ם‪.‬‬
‫‪ 5‬ג‪ .‬ספר עאינו מגה במלא וחסר‪ ,‬אפער לתקנו ולהגיהו כמ‪ 1‬עבאךנו‪ .‬אבל‬
‫אם טעה ב ח ח הפךעיותוכתב פתוסה‪-‬סתומה‪ ,‬או סתומה‪-‬פתוהה‪ ,‬או‬
‫עהפסיק והניס פנוי במקום עאין בו פרעה‪ ,‬או עפתב כדךכו ןלא הפסיק‬
‫לךוח במקום הפךעה‪ ,‬או עענה צורת העירות‪-‬הרי זה פסול ואין לו תקנה‬
‫א^א לסלק את ?ל הדף עטעה בו‪.‬‬
‫‪ 10‬ך‪ ,‬ולפי עךאיסי עבוע ג דו ל‪ -‬ב כ ל הספרים עךאיתי‪-‬בדברים אלו‪ ,‬וכן‬
‫בעלי המסוךת‪ ,‬עכותבין ומסברין להודיע הפתוחות והסתומות‪ ,‬נחלקים‬
‫בדברים אלו במחלקת הספרים עסומכין עליר‪.‬ם‪-‬ךאיתי לכתב הנה כל‬
‫פףעיות התירה‪ ,‬הסתומות ור״פתוחות‪ ,‬ןצורת העירות‪ ,‬כדי לתקן עליהן כל‬
‫הספרים ולהגיר‪ ,‬מהן‪ .‬וספר עסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע‬
‫“‬ ‫••‬ ‫| ‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫” »‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V**l‬‬ ‫“ * • ‪J v‬‬ ‫“ •‬ ‫!‬ ‫" ! ‪• T‬‬

‫‪ 15‬במצחם‪ ,‬עד‪,‬וא כולל אךבעה ןעערים ספרים‪ ,‬ערדר‪ ,‬בירועלום מכמה ענים‬
‫להגיד‪ ,‬ממנו הספרים׳ ועליו ל׳יו הכל סונןכין לפי עהגיהו בךאער ודקדק בו‬
‫ענים הךבה וד‪,‬גיר‪,‬ו פעמים רבות ן‪:‬מו ער‪,‬עתיקו‪ .‬וע^יו סמכתי בספר התוךה‬
‫עכתבתי ?הלכתו‪.‬‬
‫ספר ?ראעית‬
‫‪ 20‬לר‪,‬י ךקיע‪ ,‬לקוו המלם‪ ,‬לד‪,‬י מאורות‪ ,‬לערצו המלם‪ ,‬תוצא הארץ‪ ,‬דכלו‪ ,‬אלה‬
‫תולדות ד‪,‬עמלם‪-‬כלן פתוחות‪ ,‬וד‪,‬ן עבע פרעיות‪ .‬אל לאער‪ ,‬אמר‪ ,‬ולאדם‬
‫אמר‪-‬עתיהן ס תו מו ת‪--.‬‬
‫עירת ד‪,‬לם‪-‬כותבין אותר‪ ,‬בעלעים עטות‪ :‬עטה ראעונר‪ ,‬כדךכה‪ ,‬ועאר‬
‫ד‪,‬עטות‪-‬אחת מניסין באמצעי׳‪.‬רוח אחד‪ ,‬ואחת מניחיץ לירוח בעני מקומות‬
‫‪ according to (the rules concerning) defective‬למלא ןןז?ר ‪ revised, corrected.‬מ‪3‬ה®‬
‫‪ prescribed space separating portions of Scripture,‬ךנת ןזפרעיות * ‪and plene writing.‬‬
‫‪ to discard,‬לסלק • ‪ the poetic passages of the Pentateuch.‬קרירות • ‪ empty space.‬פנוי י‬
‫סג‬ ‫‪? the Masorites, occupied Trith the fixation‬עלי ד‪,‬מםוךת גי ‪confusion, blundering.‬‬
‫‪of the correct form of the biblical text. Their activity extended from the 6th to the 9th‬‬
‫' ‪ a leading Masorite (10th century).‬בךא>?ר *י ‪ contains.‬כ‪ 1‬ל ל®ג ‪ differ.‬נחלקים ‪centuries.‬‬
‫‪? asustjal.‬ךך?ד‪? I relied. ,‬מ^תיי* ‪ paid particular attention to its preparation.‬דקדק ‪13‬‬
‫] ‪[ 57‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר אהבה‬
‫באמצעה‪ ,‬עד שתמצא ]־‪.‬שטה חלולןה לשלש‪ ,‬ונמצא ךנח כנגד סכתב וכתב‬
‫בנגד ן׳ךוח‪ .‬ןז‪ 1‬ל‪,‬יא צוךתה‪:‬‬
‫משה ובני ?שראל את כ‪.‬שיךה מ^את לה׳ ניאמרו‬ ‫אז‬ ‫■‬
‫?י גאה גאה סוס‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫~‬
‫לאכר אשירה לה׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫»•‬

‫ויהי לי‬ ‫רמה בים עזי וזמרת יה‬ ‫ורכבו‬ ‫‪5‬‬

‫ואנוהו אלר‪,‬י אבי וארוממנהו ‪- -‬‬
‫‪I T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬
‫לישועה זה אלי‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫"‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫כל ל‪,‬תוךה כלה‪ ,‬בין בשירות בין בשאר מכתב‪ ,‬לתכון שתדרה אות סמוכה‬
‫לחבךתה ביותר‪ ,‬ןלא תדבק בה ןלא תתרחק ממנה‪? ,‬די שלא תלאה ל‪.‬תבה‬
‫בשתי תבות‪ ,‬אלא להלה בין אות לאות כחוט לשעךה‪ .‬ואם הךחיק אות מאות‬
‫‪ 10‬כלי שתלאה סתבה ?שתי סב׳ות לתיניק עאיני ה י ל ־ סלי ןה ?סול עד י?לת‪.‬קן‪.‬‬

‫פרק עקןירי‬
‫א‪ .‬נמצאת למד שעשלים ךבלים הן שכל אלד מד‪,‬ן פוסל ספר תולה‪ ,‬ואם‬
‫נעשה בו אחד מהן ללי הוא כחמש מן החמשין שמלמדין בהן נאת!‬
‫התינוקות ואין בו קדשת ספר תולה ןאין קולין בו ?רבים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬א( אם‬
‫‪ 15‬נכתב על עור בהמה טמאה; ‪ a‬שנכתב על עור בהמה טהולה שאינו מעבד‪:‬‬
‫‪ a‬שהיה מעבד שלא לשם ספר תולה; ‪ a‬שנכתב שלא במקום בתיבה‪ :‬על‬
‫הגויל במקום בשר‪ ,‬ועל הקלף במקום שער; דס שנכתב מקצתו על הגליל‬
‫ומקצתו על הקלף; ‪ 0‬שנכתב על דוכסוסטוס; ‪ a‬שנכתב בלא שלטוס;‬
‫ח( שנכתב בלא שחור לעומד; נ« שנכתב בשאר לשונות; י( שכתבו אפיקורוס‬
‫‪ 20‬או כיוצא בו משאר פסולין; יא( שכתב האןכרות בלא כונה; י ס שחסר אפילו‬
‫אות אחת; יס שהוסיף אפילו אות אחת; יד( שנגעה אות באות; טו( שנפסלה‬
‫צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עקר או תדמה לאות אחרת; —‬
‫טס שהלחיק או שהקריב בין אות^אות עד שתלאה התבה כשתי תבות או‬
‫שתי תבות כתבה אחת; יס ששנר‪ .‬צורת הפלשיות; יח( ששנה צולת השירות;‬
‫‪ 25‬יט( ן‪ 1‬כתב בשאר לכתב כשילה; ס שתפר דרליעות בלא ?ילי טהולה‪— .‬‬

‫‪ versed (In reading).‬ךגיל ‪ as much as,‬קדי®י ‪ a single hair.‬חוט ה?‪ 1‬עךה י ‪ word 50 .‬ה י‬
‫‪ dressed, prepared (In accordance with certain rules).‬ן!עבד‬ ‫‪Indelible ^1‬ח‪ 1‬ר ^;עומד‬
‫‪ Divine Names.‬אוגרות ® ‪black Ink.‬‬ ‫‪as the poetic passages ??1‬יךה ‪? at all.‬ל ע‪,‬קר‬
‫‪ (threads of) dried tendons of a clean animal,‬ןיךי ק‪ 1‬הוךה ‪are written.‬‬
‫] ‪[ 58‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת ציצת‬

‫פ ך ק רא^‪2‬וון‬
‫א‪ ,‬ענף עעו&ין על כנף הבגד ממין הבגד הוא סנ‪,‬קךא ציצת‪ .‬מפני עהוא‬
‫דומה לציצית על לאע‪ ,‬ענאמיג נ?לןד‪1‬ני בציצת דאעי קחולןאל ח‪. 0 .‬‬
‫‪ 5‬וזה הענף הוא סנל!ךא לבן‪ .‬מפני עאין אנו מצוין לצבעו‪ .‬ןאין לחוטי הענף‬
‫מנןן מן התורה‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ןלולןדוין חוט צמר ענצבע ?עין הךקיע וכורכין אותו על ו;;ענף; ןחוט זה‬
‫הוא מנקךא תכלת‪, .‬ואין למנ‪.‬ץ מבריכות עכוךןי חוט וה^?!עור מן מתורה‪.‬‬
‫ה‪ ,‬אף צל פי עאין אחד מהן מעכב את ןחברו‪ ,‬אינן עתי מצות אלא מצות־‬
‫עער‪ .‬אחת‪ .‬אמרו חכמים הראעונים‪ :‬והיד‪ .‬לכם לציצת)במדבר טו‪,‬‬
‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־*•‬ ‫^‬ ‫‪' t‬‬ ‫‪» T‬‬ ‫‪T T I‬‬
‫‪10‬‬ ‫*‬ ‫‪• T‬‬ ‫* ‪• T -‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫‪~ “l‬‬

‫לנס‪-‬מלמד עעניהם מצוד‪ .‬אחת‪ .‬וארבע ציציות מעכבות זו אתזו״עארבעתן‬

‫‪J t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫»‬ ‫»‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• | »‬ ‫‪T - I V‬‬ ‫‪• • - I‬‬ ‫‪1‬‬

‫מצור‪ .‬אחת‪ .‬ןמלובע טלית ע;ע ?ד‪ .‬לבן או מכלת‪ ,‬או עניר‪,‬ם ?אסד‪ .‬הרי לןי‪.‬ם‬
‫מצות־עעה אמת‪.‬‬
‫ןלישי‬
‫•‬
‫‪V‬פ‪V‬ר ק^‪5‬‬
‫‪• » I‬‬

‫‪ 15‬א‪? ,‬סות עח;ב אדם לעעות בה ציצת מן מתוךה‪ ,‬מיא ?סות ע!ע לד‪ .‬אךבע‬
‫כנפלם או יותר על אךבע‪ .‬ותמה מדתד‪ .‬כדי עןתכסד‪ .‬בד‪ .‬ראעו וךבו‬
‫על ל!טן ממתמלך לבדו ‪3‬עוק ואינו צריך אמר לעמיו וללד עמו‪ .‬ותמיה‬
‫מכסות על צמר או על פעתן בלבד‪.‬‬
‫יא‪ ,‬אף על פי ?זאין אןם מדוןב לקנות לו טלית י^ממעטף בד‪ .‬כדי ע!עעה‬
‫בה ציצת‪ ,‬אין ךאוי לאךם מסיד עיפטר עצמו ממצור‪ .‬זו‪ ,‬אלא לעולם‬ ‫‪20‬‬
‫ןעתדל להיות עטוף בכסות ממחןבת לציצת‪ ,‬כדי עןלף‪.‬ם מצוד‪ .‬זו; ובעעת‬
‫מתפלה צריך למןר‪.‬ר ?יוסר‪ .‬גנאי גדול הוא לתלמידי ןזכמים ע^תפללו וד‪,‬ם‬
‫אינם עטופים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬

‫י ב‪ .‬לעולם ןמא אךם וד‪.‬יר ?מצות ציצת‪^ .‬הרי מכתוב עקלה ןתלה בה‬
‫‪25‬‬ ‫‪ ).‬כל ממצות כלן‪ ,‬ענאמר‪ :‬וראיתם אותו וןלרתם את כל מצות ה׳ >עם‬
‫‪ one does not interfere with the other (even‬אץ אחד מהן ?‪11‬ע ‪ 5‬ב את ןזברו * ‪ ®fringe.‬ענף‬
‫‪ his head and the greater‬לא ש וךב‪if a fi-inge was all white or all blue it remains valid). 1‬‬
‫‪part of his body,‬‬ ‫‪ valued It, considered It of Importance.‬ע‪,‬קלה‬

‫] ‪I 59‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת ‪I‬ברכ‪1‬ת‬
‫‪T‬‬

‫פ ך ל ן ר א ^ ט‪-1‬ן‬

‫אחר אכילת מוון‪ ,‬ענאמר‪ :‬ןאכלת ןשבערנ‬ ‫א‪?? .‬צנת־עעה מן סתוךה‬

‫ובךכת את ה׳ אללדף)איברים ח‪ ,‬י(; ואינו ליב מן ל‪.‬תוךה אלא אם כן‬
‫ו ‪!3‬־ןת‪ .‬ומימרי סוברים‪$ .‬גכל אפילו כ ר ת־‬ ‫‪ 5‬עבע‪ .‬ענאמר; ‪.‬ואכלו!‬
‫מברך אחךיו‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומדברי סופרים לברך אל ‪ 5‬ל מאכל תלולה ןאלר כך !הנה ממנו‪.‬‬
‫ואפילו נתכון לאצל או לעתות כל־עהוא‪-‬מבךך‪,‬ואחר כך!הנה• וכן‬
‫אם ד‪-‬רינו ריח טו ב‪ -‬מ ב ר ך ואלר אך!הנה ממנו‪ .‬ןכ ל לנהנה בלא ב ר כ ה‪-‬‬
‫סו מעל‪ .‬וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה עי אכלןאל מה עועתה‪ .‬ןהוא‬
‫עיעתה רביעית‪ ,‬והוא עיאכל כזית‪ .‬ומטעמת אינה צריכה ברכה‪ ,‬לא לפניה‬
‫•*‬ ‫‪T T 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬

‫רביעית‪.‬‬ ‫ןלא לאלדיל״‬

‫ג‪ .‬וכעם עמבךכין על ההנ!ה‪ ,‬כך מבךכץ על כל מצור‪ .‬ומצוה ואחר כך‬
‫!עעד‪ ,‬אותה‪ .‬ובךכות‪.‬רבות תקןנו ןזכמים ‪1‬יךך עבת ןהון!ה וררך בל!עה‪,‬‬
‫‪ 15‬כךי לזכר את הבורא תמיד‪ ,‬אף על פי עלא ןהנה ןלא אעה מצוה‪,‬‬
‫ן‪ .‬וכל ד‪,‬בךכות כלן נאמךין בכל לעון; והוא עיאמר כעין עתל!נו חכמים‪.‬‬
‫ואם ענה את המטבע‪-‬הואיל וד‪.‬ןכיר אזכךה ומלכות וענ‪.‬ץ הבךכה‪ ,‬אפילו‬
‫בלעון חל‪! ,‬צא‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כל הבךכות כלן ‪ -‬צריך ע;עמיע לאונו מד‪ .‬עד״וא אומר;ןאם לא ר‪.‬עמיע‬
‫לאזנו‪! ,‬צא‪ ,‬בין עהוציא בעפתיו בין עברך בלבו‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ח‪ .‬כל הבךכות כ לן‪ -‬ל א! פ סי ק בין ד‪.‬בךכד‪ .‬ובץ סךבר עמבךכין עליו‬
‫בדברים ארורים; ןאם ך‪.‬פםיק‪ ,‬צריך לףור ולברך ענ!ד‪ ..‬ןאם ר‪.‬פםיק‬
‫בדברים עהן מענ!ן דברים עמבךכין עליו‪ ,‬אינו צריך לברך ענ!ה‪ .‬כיצד?‬
‫םו‪^1‬ךים ‪ he satisfied his appetite.‬ן‪ 1‬בע *‬ ‫‪the size‬‬ ‫‪rabbinical enactment.‬‬
‫‪; may enjoy It (eat it).‬ק‪1‬נה ממנו י ‪of an olive.‬‬ ‫ןה‪ 1‬א ^ ‪18 guilty of sacril^e. . . .‬‬
‫‪provided that.‬‬ ‫‪ (equal to the contents of an egg and a half).‬לוג ‪ one-fourth of a‬ך ‪3‬י?גית‬
‫‪ tasting.‬מטעמת‬ ‫‪}changed the formula (of the ?1‬ה את ‪5‬מקז ‪ ¥3‬״ ‪ enjoyment.‬מןה‪-‬ןזןאד‪.‬‬
‫‪ divine name.‬אז^ךה ‪benediction).‬‬ ‫‪.‬ן‪^1‬ף ‪the word‬‬
‫] ‪[ 60‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫הלכות ברכות‬
‫כגון עברך על הפת ןל!ךם עיאכל אמר‪:^ :‬ביאו מלח‪ .‬הביאו תבעיל‪ ,‬תנו‬
‫לפלוני לאכל‪ ,‬תנו מאכל לבהמה‪ ,‬וכיוצא ךאלו‪-‬אינו ^ריך ל‪ 5‬רך ענית;‬
‫ןכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫י א‪ ,‬כל העומע בךלה מן הבךכות מתחלתד‪ .‬ןעד סופד‪ .‬ונתכון לצאת בד‪,‬‬
‫ן‪ 1‬י חובתו‪ : ,‬צ א‪-‬ו א ף על פי עלא ;גנה אמן‪ .‬וכל העונה אמן*אסר‬ ‫‪5‬‬
‫המברך‪ .‬הרי זה כמברך; והוא עיה‪:‬ד‪ .‬המברך סןב באותה בךכה‪— .‬‬
‫י ב‪ .‬רבים ענתועדו לאכל פת או לעתות נלן וברך אחד מהן ןענו כ^ם אמן‪,‬‬
‫הרי אלו מתרץ לאכל ןלעתות‪- - .‬‬
‫יג‪ ,‬כל העומע אחד מיעךאל מברך בךכה מכל הבךכות כלן‪ ,‬אף על פי‬
‫עלא עמע הבךכה כלה מתחלתה ן־עד סופה ןאף על פי ?זאינו הלב‬ ‫סו‬
‫באותה בךכד<‪ ,‬חלב לענות אמן‪- - .‬‬ ‫■‬
‫טו‪ .‬בל המברך בךכה עאינה ןיריכה‪ .‬הרי זה נועא עם עמלם לעוא והרי הוא‬
‫כנעבע לעוא ןאסור לענות אסךיו אמן‪ .‬התינוקות‪-‬מלמדין אותן נאת!‬
‫הבךכות כתקונן‪ .‬ןאף על פי עהן מבךכין לבטלה בעעת למוד‪ ,‬הרי זה מתר;‬
‫ואין עונין אחריהן אמן‪,‬ןהעונה אחריהן אמן לאל^א ן‪1‬י חובתו‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫פרקיו‪-‬חמישי‬ ‫‪XV‬‬

‫ב‪ .‬עלעה עאכלו פת כאחד‪ ,‬הלבין לברך ‪ 3‬ךכת הזמון קךם בךכת המזון‪.‬‬
‫ןאי זו היא ברכת הזמון? אם ד‪.‬יו האוכלים מעלעה עד עעךד״ מברך‬
‫אהד מהם ןאומר‪ :‬נבךך עאכלנו מעלו; ןהכל עונין‪ :‬ברוך עאכלנו מעלו‬
‫‪ 20‬ובטובו הלינו; ןהוא חוזר ומברך‪ :‬ברוך עאכלנו מעלו ובטובי הלינו‪.‬‬
‫ד‪ .‬היו האוכלין מעעךה ולמעלה‪ ,‬מזמנין בעם‪ .‬כיצד‪ 2‬המברך אומר‪:‬‬
‫• נברך לאלהינו עאכלנו מעלו; ןר‪,‬ן עונין‪ :‬ב ח ך אלהינו עאכלנו מעלו‬
‫ובטובו הלינו; ןהוא חוזר ןא‪1‬מר‪ :‬ברוך צלהינו עאכלגו ?לעל‪ 1‬ובטוב‪ 5‬הלינו‪,‬‬
‫ומתחיל ברכת המזון‪.‬‬
‫‪ 25‬טו‪ .‬ענלם עאכלו כאהת‪ ,‬כל אהד ואהד מברך לעצמו‪ .‬ןאם הלה אהד מהן‬
‫‪) assembled.‬תו?דו י‬ ‫‪? according to their proper manner (the proper formulas‬תקוח‬
‫‪of the benedictions).‬‬ ‫‪for no piu-pose (other than learning the benedictions),‬‬
‫?ך‪ 5‬ת קןמץ ‪? together.‬אחד‪^-‬אוזת י*‬ ‫** ‪to say grace in company.‬‬ ‫‪pronouncing‬‬
‫‪.the divine name‬‬
‫)‪I61‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר אהבה‬
‫יו‪.‬דע ואחד אינו יודע‪ ,‬זה שיוךע מברך בקול ךם והשני עונה אמן אחר כל‬
‫ברכה וברכה ויוצא ידי חובתו‪- - .‬‬‫‪T‬‬ ‫‪-I‬‬ ‫~‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ין‪ ,‬הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזמון‪ ,‬אם מצא נאת! ל‪,‬מברך‬
‫אומר ״נברך״‪ ,‬הוא עונה‪ :‬ברוך הוא ומבךך; ןאם מצא ל חללי ם עוןין‬
‫‪ 5‬״ברוך שאכלנו משלו״‪ ,‬הוא עונה אחריהן אמן‪.‬‬

‫פ ך לו‬

‫א‪ .‬כל ך‪,‬אוכל הפת שמברכין עליו ״המוציאה‪ ,‬צריך נטילת ‪:‬דלם תח^ה‬
‫וסוף‪ .‬ואף על פי שהיא פת חלין ןאף על פי שאין ןןיו מלכלכות ןאינו‬
‫יודע לד‪,‬ן טמאר‪ - ,‬לא יאכל עד שימל שתי ידיו‪- - .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*••‬ ‫» •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: \ l v T‬‬ ‫* • ־‬

‫סי ב‪ ,‬כל הנוטל ןךיו‪ ,‬בין לאכילה בין לקתת שמע בין לתפלה‪ ,‬מברך תחלה‪:‬‬
‫אשר קדשנר במצותיו ןצונו על נטילת ןדום‪ ,‬שזו מצות חכמים שנצטוינו‬
‫לשמע מהן‪ ,‬שנאמר‪ :‬על פי ר‪,‬תוךר‪ ,‬אשר יורוך)דברים יו‪ ,‬יא(‪ .‬ומןם אחרונים‪-‬‬
‫אין מברכין עליד‪,‬ם‪ ,‬שאינם אלא מפני חסכנר‪ :.‬ולכיכך ח;ב אן ם להזהר בהן‬
‫ביותר‪.‬‬
‫‪ 15‬כ ‪ .‬צריך אךם לנגב את‪:‬דיו ןאחר בך יאכל; ןבל ד‪.‬אוכל בלא ןגוב ןד! ם‪-‬‬
‫כאוכל לחם ט מ א ‪- - .‬‬
‫פ ך ל ן ע מיני‬
‫א‪ .‬בל פרות באילן ‪ -‬נלבךכין עליהן בתחלה‪ :‬בירא פרי העץ‪ ,‬ולבסוף‪:‬‬
‫בו‪.‬רא נפשות רבות; חוץ מחמשת המינין ל‪,‬כתובין בתוךה‪ ,‬ןסם‪ :‬ענבים‬
‫‪t 20‬רמונים ותאנים וויתים ותמרים‪ ,‬שהוא מברך עליד‪,‬ן בסוף בךבה אחת מעין‬
‫שלש‪ .‬ועל פרות באךץ ןר‪:,‬ךקות‪-‬מבךכין עליהן בתחלה‪ :‬בו‪.‬רא פרי‬
‫באדמה‪ ,‬ולבסוף‪ :‬בורא נפשות רבות‪. .‬דברים שאין ?דולן מן הארץ‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫בשר וגבינה ודגים וביצים ומלם וחלב ו‪.‬דבש וכיוצא בהן‪ ,‬בהחלה מברך‬
‫״שר‪,‬םל״‪ ,‬ו ל ב סו ף‪ -‬בוךא נפשות רבות‪ .‬ןהשותה מלם שלא לרוות ?באו‪ ,‬אינו‬
‫‪ 25‬טעיז ברבה לא י\פניו ולא לאחריו‪.‬‬
‫‪^ np ordinary, not‬לץ * ‪ the washing of hands before and after meals.‬ןטילת ^ךןם ד‬
‫‪ D?a the washing of hands after meals.‬אחרוןים ‪? soiled. >2‬ל?לכות ‪consecrated bread.‬‬
‫‪ .(becaiise of the danger (ingredients of a certain salt may cause blindness‬םפןה ‪13‬‬
‫‪.‬ברכה אחת מעץ עלט־‪-‬״על ן‪:‬מז;ו‪:‬ד‪ to dry. »> •.‬ל‪5‬ןב ‪IS‬‬ ‫‪ to satisfy his thirst,‬ללוות צמאו‬
‫‪*4 . . ,‬‬ ‫‪ he Is not required to pronounce a blessing before or after (drinking).‬אינו‬

‫■‬ ‫! ‪[ 62‬‬
 ‫הלכות ברכות‬
‫י א‪ ,‬ל‪.‬קח כוס על עכר בידו והתחיל הבךכה על מנת לומר ״עהכל״ וטעה‬
‫ואמר ״בורא פרי הגפן״‪-‬אין מחזירין אותו‪ .‬וכן אם היו לפניו פרות‬
‫חארץ והתחיל הברכה על מנת לומר ״בורא פרי האךמרי' וטעה ואמר ״בורא‬
‫פרי העץ״‪-‬אין מחזירין אותו ‪ - -‬מפני עבעעה עהןכיר את העם והפ!לכות‪,‬‬
‫‪ 5‬עהן ע‪.‬קר הבךכה‪ ,‬לא נתכון אלא לבךכה ןזרארה לאותו ממין; והואיל ןלא‬
‫הןה בע‪.‬קר הבךכה טעות‪ ,‬אף על ‪ 9‬י ^‪:‬טעה בסופה‪ ,‬ןצא ואין מחזירין אותו‪.‬‬

‫עעירי‬ ‫פ ךלן‬

‫ג‪ ,‬עמע עמועה טובה‪-‬מברך‪ :‬ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם הטוב‬
‫והמטיב‪ .‬עמע עמועה ך ע ה‪ -‬מברך‪? :‬רוך ד!ן מאמת‪ .‬ןח‪,‬יב אדם לברך‬
‫‪ 10‬על מךעה בטוב נפע כךךך עמברך על הטובר‪ .‬בע‪ 1‬מחה‪— .‬‬
‫ד‪ ,‬הגיעה אליו טובה או עעמע עמועה טובה ‪ -‬אף על פי עד‪.‬ךברים מךאים‬
‫עטובה זו תגרם לו רעה‪ ,‬מברך ״הטוב והמטיב״‪ .‬ןכן אם נגעה אליו ךעה‬
‫או עמע עמועה ר ע ה‪ -‬אף על פי עהדברים מךאים עךעה זו גוךמת לו טובה‪,‬‬
‫מברך ״‪.‬דין האמת'; עאין מבךכין על העתיד להיות אלא על מה עארע עתה‪.‬‬
‫‪ 15‬כו‪ .‬כ ^ לוע ל ך ב ר‪ :‬לעולם לצעק אדם על העתיד לםאןיב‪.‬קע רחמים‪,‬ויתן‬
‫ד‪,‬וךןד‪ ,‬על מה עעבר; ויון־ה ויעבח כפי כחו‪ .‬וכל המךבה לר‪.‬ודות את‬
‫ה׳ ולעבחו ת מיד‪ -‬הרי זה מעבח‪.‬‬

‫״י * ‪ for the sake of.‬על ‪* rjip‬‬ ‫®א‪ 1‬תו‬ ‫­‪®•■der him to say the benedic‬‬
‫‪^ (king).‬לך ‪ the word‬לכות‪tion over again correctly. * 9‬‬ ‫ן‪1‬ןעק אךם ‪.‬‬ ‫‪“>an‬‬
‫‪should always pray for what is still to come and offer praise for what is past.‬‬
‫]‪[63‬‬
 ‫ספר זמנים‬

‫ערו?ין‬
‫ישביסת ע‪ 1tr‬ר‬
‫עביתת י‪1‬ם ט‪ 1‬ב‬
‫‪“ •1‬‬
‫‪ 15‬מץומצה‬
‫עוץר וסכה ולולב‬
‫לשקלים‬
‫‪» IT I‬‬

‫קדוש ההךע‬
‫העני‪ 1‬ת‬
‫“ ד־ ■‬

‫מגלה וחנכה‬
 ‫הלכות עבת‬

‫פרק ראעון‬
‫א‪ ,‬עביתה בעביעי ממלאכה‪-‬מצות־עעה״ ענאמר‪ :‬וביום סעביעי תע^ת‬
‫>עמות כג‪ ,‬יב<; ן‪ 5‬ל ^;עו&ה בו מלאכה בטל מצות־ע&ה ועבר על לא־‬
‫‪ 5‬תע^ה‪ ,‬ענאמר‪ :‬לא סעע(ה כל מלאכה >שם כ‪ ,‬י(‪ .‬ומה הוא חיב על עע{ית‬
‫מלאכה? אם ע&ה ברצונו בודוז‪-‬סיב כרת‪ ,‬ואם היו י‪2‬ם עדים והתראה ­‬
‫גם‪,‬קל; ואם ע&ה ‪ 5‬עגגה‪-‬ס;ב ל!ךבן סטאת לןבועה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל מקום ענאמר להלכות עבת עהעו&ה ךבר זה ןז;ב‪ -‬הרי זה ח;ב כרת‪,‬‬
‫ןאם ר‪,‬יו ^ם עךים וסתךאה‪-‬סיב סקילה‪ ,‬ואם ןזיה עוגג‪-‬ס;ב סטאת‪.‬‬

‫עני‬ ‫פ ך לן‬ ‫‪10‬‬

‫א‪ .‬ךחרה מיא עבת אצל סכנת נלעות כעאר כל ממצות‪ .‬לפיכך חולה‬
‫ע!ע בו סכנה‪-‬עועין לו כל צרכיו בעבת על פי רופא אמן על אותו‬
‫מקום‪— .‬‬
‫ב‪ .‬אמדוהו ביום מעבת עהוא צריך לכך וכן לעמנה ןמים‪ ,‬אין אומרים‪:‬‬
‫נמתין עד מעךב כדי עלא לחלל עליו עתי עבתות‪ ,‬אלא מתחילין ממיום‬ ‫‪15‬‬
‫עהוא עבת ומחללין עליו אפילו מאד‪ ,‬עבתות; כל זמן עד‪,‬וא צריך ויע בו‬
‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪ T‬־ ‪1‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫»־•‬ ‫‪T t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫| ־ | *‬ ‫‪T -‬‬ ‫*‬

‫סכנד‪ ,‬או ספק סכנר‪-,‬מחללים‪ .‬ומךליקין לו את מנר ומכבין לפניו את מנר‪,‬‬

‫ןעומטין לו‪ ,‬ןאופין ומבעלין‪ ,‬ומחמין לו חמין בין להעקותו בין לרמיצת גופו‪.‬‬
‫כללו על ךבר‪ :‬עבת לגבי חולה עי‪.‬ע בו סכנד‪ ,‬הרי מיא כחל ^?ל מך‪ 5‬רים‬
‫‪ 20‬עהוא צריך להן‪.‬‬
‫ג ‪^ .‬עעועים ךברים אלו‪ ,‬אין עו?(ין או?גן לא על ןדי גוום ןלא על זדי‬
‫קטנים ןלא על ודי עבדים ןלא על ןדי נעים‪ ,‬כדי עלא תהא עבת‪.‬קלה‬
‫^‪^:‬יניהם‪ ,‬אלא על ודי גדולי ?עךאל וחכמיהם‪ .‬ואסור להתמהממ בחלול‬
‫‪ - nKBIJ well-deflned sin‬ק בו ^ ה ז ‪ legal w arning by witnesses .‬ד ן‪ 1‬ך}יה * ‪ re sy n g .‬י;‪ 1‬בי ת ה *‬
‫‪,‬קלי?! עו ^ ה( ‪offering, equal for ric h a n d poor. In contradistinction to th e graded sacrifice‬‬
‫‪).‬ןין ך ך‬ ‫‪ S abbath law s are suspended .‬ךחןייה‬ ‫א‪ 1‬ן ח הו * * ‪ skilled physician .‬ר‪ 1‬ע א א מן‬
‫‪ we prepare for him h o t w ater 1.‬ן ח פ ץ ‪th ey appraised him . * * ...‬‬ ‫‪ w ith reference to .‬ן*נ ‪ 5‬י‬

‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫] ‪[ 67‬‬

 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫שבת לחולה שיש בו סכנה‪ ,‬שנאמר; אשר!ע&ה או^נס ‪ 0‬אךם יסי ^הם >וי‪.‬קךא‬
‫יח‪ ,‬ד‪-(.‬ולא שימות בהם‪ .‬לא למדת שאין משפטי ל״תוךר‪ ,‬נ‪,‬קמה ?עולם״ אלא‬
‫רחמים וחסד ושלום בעולם‪— .‬‬ ‫‪T ^ T‬‬ ‫» »‬ ‫» » »‬ ‫‪ I‬־ •‬ ‫‪-‬‬

‫החושש בעיניו‪-‬והוא שילןה בשתילן או באלת מהן ציר‪ ,‬או שליו ךמעות‬ ‫ד‪.‬‬
‫שותתות מהן מרב הכאב‪ ,‬או שלןה ךם שותת מהן‪ ,‬או שהןה בהן‪,‬קדלת‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫וכיוצא בחלאים אלו‪-‬ך‪.‬ךי זה בכלל חולה שיש בו סכנה ומחללין עליו את‬
‫ן ן *‬ ‫‪TT‬‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪• T T * T‬‬ ‫"‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬

‫לשבת ןעושין לו כל צךכי ךפואה‪.‬‬

‫טן‪ .‬מפל!לץ פקוודנפש בשבת ןאין צריך לנ‪ 1‬ל לשות מבית דץ; והמלןדים‬
‫ללציל לנפ ש‪-‬הרי זה משבח‪ .‬כיצד? ראה לינוק שנפל לןם‪ ,‬פורש‬
‫‪ 10‬מצוןה ומעלהוןאף על פי שהוא צד הך}ים ע מ ו ‪- - .‬‬
‫כ ב‪ ,‬המהלך במךבר ולא ן‪.‬דע מתי הוא יום שבת‪ ,‬מונה מיום שטעה‪-‬ששה‪,‬‬
‫ומקדש שביעי ומברך בו בךכות ליום‪ ,‬ומבדיל במוצאי שבת‪ .‬ובכל‬
‫יום ויום־ואפילו ביום זה שד״וא מקדש ומבדיל בו‪ -‬מ ת ר לו לעשות כדי‬
‫|»‪S‬‬ ‫•ן*‬ ‫*וי‬ ‫‪*I * I‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫^‪ 1‬״ •‬ ‫^‬

‫פתסתו ?לבד‪ ,‬כךי שלא;מות; ןאסור לו לעשות יותר על פךנסתו‪ ,‬שכל יום‬
‫‪.‬‬ ‫‪ 15‬ןיום ספק שבת הוא‪— .‬‬

‫פרק חמישי‬
‫•‬ ‫‪* I‬״ •‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬לךלקת נר ?שבת אינה ך שו ת‪ -‬א ם ךצה מךליקואם ךצה אינו מדליק‪,‬‬
‫ןלא מצוד‪ ,‬שאינו ל;ב לךדף אחךיה עד שיעשנה‪ ,‬כגון ערובי לצרות או‬
‫גלילת;ד;ם ל א כי ל ה‪ -‬אל א חו ב ה‪ ,‬ואחד אנשים ואלד נשים ל;בין להיות‬
‫‪ 20‬בבתיהן נר ןילוק בשבת‪ .‬אפילו אין לו מה ♦אכל‪-‬שואל על לפתחים ןלו‪.‬קס‬
‫שמן ומדליק את לנר‪ ,‬שור‪ ,‬בכלל ענג ש?ת‪ .‬ול;ב ל?רך קךם לךלקד‪? :.‬רוך‬
‫אתה ה׳ אלהינו מלך לעולם‪ ,‬אשר קדשנו במצותיוןצונו להדליק נר של ש?ת‪,‬‬
‫כךךך שמ?רך על כל הדברים שד‪,‬וא ח;ב ?הם מדברי סופרים‪.‬‬
‫ג‪ ,‬המךליק צריך ללךליק מ?עוד יום‪ ,‬קדם שקיעת לחמה‪, .‬ונשים מצוות‬
‫‪ .blear‬ציר ‪ provided that.‬ןהוא ‪ feels pain.‬חועע * ‪ hence you Infer.‬לא למך^ *‬
‫‪flowing gently‬‬ ‫®“יי לםקחץ ‪ 9‬קיס )פע * ‪ diseases.‬ללאים • ‪. inflammation.‬קד‪ 0‬ת ‪*.‬‬
‫‪ hp spreads‬פוך?( ?צוךרי י ‪ to take permission.‬ל‪ 6‬ל ךי‪8‬ות ‪must save an endangered life.‬‬
‫‪a net.‬‬ ‫»‪1‬־ל‘ ‪? as much as is required for his living.‬די סרןסתו‬ ‫‪ Is‬איגד‪ .‬ך עו ת‪ -‬א ל א‬
‫‪ both.‬אחד ‪ -‬ואחד יג ‪not an elective act but a duty.‬‬ ‫‪ -let him go beg‬עואל על ל?לחים‬
‫‪glng at the doors.‬‬ ‫י‪ 1‬ם י* ‪ on the same principle that.‬קךלך‬ ‫‪during daytime,‬‬
‫‪[ 68 1‬‬
 ‫הלכות שבת‬
‫על ךבר זה יותר מן האנינים‪ ,‬ל‪9‬י עהן מצויות בבתים והן העסוק‪ 1‬ת במלאכת‬
‫הבלת‪ .‬ןאף על פי כן צריך האיש להזהיךן ולבזיק אותן על כך ןלומר להן‬
‫ולאנשי ביתו עךב שבת ?ןדם שתחעך‪ :‬הךליקו את הנר‪ .‬ספק ךעכה ונכנס‬
‫השבת‪ ,‬ספק לא נכנס‪ ,‬אין מךליקין‪.‬‬
‫‪ 5‬ך‪ ,‬משתש‪.‬קע החמה עד שי‪.‬ךאו שלשה כוכבים בינונים־הוא ד‪,‬זמן הנקרא‬
‫‪3‬יךהשמשות בכל מקום‪ ,‬והוא ספק מן סיום‪ ,‬ספק מן סלזלה; ןךנין בו‬
‫להחמיר לכל מקום ולפיכך אין מךליקין בו‪.‬־־‪-‬‬

‫פ ר ק ^‪ 2‬נים עע{ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ I‬״״‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪V‬‬

‫ח ‪ .‬הוצאד‪ ,‬ור‪,‬כנסר‪ ,‬מךשות לךשות‪ -‬מלאכה מאבות מלאכות ל‪,‬יא‪ - - .‬וכן‬

‫למדו מפי משמועה שהמעביר ברשות לרבים מתחלת ארבע ]אמות!‬ ‫‪10‬‬
‫לסוף ארבע נאמות! ך‪,‬רי הוא כמוביא מךשות לךשות וחלב‪.‬‬
‫ט‪ ,‬אין למוציא מךשות לרשות ללב עד שיוציא כשעור למועיל מךשות‬
‫הלחיד לךשות לרבים או מךשות ל׳רבים לךשות ללחיד‪ ,‬ולעקר מךשות‬
‫זו ולניל בךשות שנלה; אבל אם עקר ןלא לניל‪ ,‬או הניח ולא עקר‪ ,‬או שהוביא‬
‫‪ 15‬פחות מכשעור‪ ,‬פטור‪ .‬ן?ן המעביר מתחלת אךבע לסוף אךבע בךשות‬
‫הרבים אינו ליב עד שיעקר כשעור מצד זה ויניחנו מצד אחר‪.‬‬
‫— •«‬ ‫“‬ ‫•‬ ‫ן■ •**‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫•‬ ‫‪r‬‬ ‫‪, m‬‬ ‫‪! • j a y‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬ך‬ ‫‪t m f‬‬ ‫^‪f‬‬

‫י‪ ,‬לזורק מךשות לךשות או המושיט ‪ -‬הךי זה תולדת מוציא וללב‪ .‬וכן‬
‫לזורק או למוי?יט ?לדו מתחלת אךבע לסוף א ך ב ע‪ -‬ה ךי זה תולךת‬
‫מוציא וללב‪- - .‬‬
‫פ ר ק א ר ב ע ה עע{ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬
‫‪20‬‬ ‫־‬ ‫‪l‬‬ ‫‪ f‬ו »‬

‫א‪ ,‬אךבע ךשיות לשבת‪ :‬רשות הלחידוךשות לרבים וכךמלית ומקום פטור‪.‬‬
‫ך}ץ ב‪ if it is doubtful whether darkness has already fallen or not. * 1‬ספק ןזעכה *‬
‫‪ carrying an object‬ה‪1‬צאה ןהן‪:‬ןםה ‪ we decide In favor of greater stringency. • . . .‬להחמיר‬
‫‪on the Sabbath) from one domain into another, e. g., from private to public ground),‬‬
‫‪ is one of the main classes of work (forbidden on the Sabbath).‬מ^א^ה מאבות מלאכה היא‬
‫‪ and (unless) he moves‬העיןר ‪ » quantity (size) that can be of use.‬ט! ?עעור המועיל‬
‫‪ he who reaches forth, hands something‬המו>?יט ‪ be who throws.‬היולק י* ‪the object)).‬‬
‫‪to another person.‬‬ ‫‪ an act secondary to that of carrying an object from‬תו^לת מוציא‬
‫‪ there are four domains in respect to the‬אל ‪ 3‬ע לעלת לע^ת ** ‪one domain Into another.‬‬
‫‪^ Dipp a‬טול ‪? an area which is neither public nor private ground.‬ך?‪ 1‬לית ‪Sabbath.‬‬
‫‪place of non-liability,‬‬
‫]‪[ 69‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרזמגים‬
‫אי וו היא ךשות סרמים? מדברות ויערות ושוקים וךך?ים המפלעזץ להן‪,‬‬
‫ובלבד שיה‪,‬יה י ס ב הך‪,‬רך שש עש‪.‬רה אמה ולא תה‪,‬יה עליו תקךה‪ .‬ואי זו‬
‫רשות היחיד? תל שגבוה עשרה טפחים וי ס ב ארבעה טפחים על ארבעה‬
‫”‬ ‫•‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫“‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪• T I‬‬ ‫*" ‪T T‬‬ ‫י י‬ ‫**‬ ‫* ‪* T‬‬ ‫‪I‬‬

‫טפחים או‪:‬תר על כן‪ .‬וכן סריץ ^‪ 1‬הוא עמק עשךד‪-‬ורסב אךבעה על אךלעה‬
‫‪ 5‬או‪:‬תר על כן‪ .‬וכן מקום שהוא מ‪,‬קף ארבע מסיצות־גבהן עשךה וביניהן‬
‫אךבעה על ארבעה או‪ :‬ת ר על כן‪ ,‬אמילו‪:‬ש בו ‪ 3‬מה מילין‪ ,‬אם ה‪.‬קף‬
‫לדיךה‪ ,‬כגון מדינר‪ ,‬ל‪,‬מקפת חומה שדלתותיל‪ ,‬ננעלות ‪ 3‬ל‪:‬לה ומבואות ^!ש‬
‫להן שלשה כתלים ולחי ב ח ס הרביעית‪,‬ן‪5‬ן סערןדירו‪ 9‬הר שהקפו ל די ך ה־‬
‫כלן ךשות ס‪:‬סיד גמורה סן‪.‬‬
‫‪ 10‬ד‪ .‬אי זו היא כךמלית? תל ש‪:‬ש בו ארבעה על אךבעה או‪:‬תר על כן וגבהו‬
‫משלשה ועד עשךד״ שהכךמלית אינד‪ ,‬תופשת אלא עד עשרה ואינה‬
‫רסבה פחות מארבעה על אךבעה‪ .‬ןכן הריץ ש‪:‬ש בו אךבעה על ארבעה‬
‫או‪:‬תר על כן ועמק משלשה עד עשרה‪ .‬וכן מקום שהקף בארבע מסיצות‪-‬‬
‫ארבעה או‪:‬תר על בן‪ .‬ןכן‬ ‫ארבעה‬ ‫גבהן משלשה ועד עשרי׳‬
‫‪, 15‬ק‪,‬רן זןית הסמוכה לרשות הרבים‪ ,‬והוא המקום שמקף שלש מחיצות והרוס‬
‫הרביעית רשיה הרבים‪ ,‬כגון מבוי שאין לו לחי או קוךה בריס הרביעית‪ .‬וכן‬
‫ה‪:‬מים והבקעה‪ ,‬בין בימות ססמה בין בימות הגשמים‪ .‬בל אלו ברמלית הן‪.‬‬
‫ן‪ .‬אי זהו מקום פטור? מקום ש‪:‬ש בו פחות מארבעה ?ל ארבעה וגבהו‬
‫שלשה עד לרקיע‪ ,‬שעל פחות משלשה הרי הוא בארץ‪- - .‬‬
‫‪ 20‬י א‪ .‬רשות ה‪:‬חיד ומקום פטור ‪ -‬מתר לטלטל בכלן; אפילי ה‪:‬ה ^רר ?ל אסת‬
‫משתיהן במה מיל ץ‪ -‬מ טל טל בכלה‪ .‬אבל רשית הרבים והברמלית‪-‬‬
‫אין מטלטלין בהן א^א בארבע אמות‪— .‬‬
‫י ב‪ .‬בשם שמתר לבלטל בבל מקום ?ט^׳ר׳ בר מתר ^הכ?ים ממני לרשות‬
‫‪market-places ?1,‬ו‪.‬קים ‪ forests.‬ן ‪ y‬רות *‬ ‫‪ roads that lead towards‬ךדלים‬
‫מ‪,‬קף® ‪ a trench.‬ן‪ 1‬ךיץ* ‪ roofing, ceiling. * bp hUl, mound.‬תקךה ג ‪are open Into) them).‬‬
‫‪ city. plKfaip alleys,‬גןןךיןה^ ‪ miles.‬מילץ• ‪ surrounded by four walls.‬אר ‪ 5‬ע ?ווויצות‬
‫?רוח ^!ר?יעית •‬ ‫‪ an‬סהל ‪ shed, stable.‬דיל ‪a pole that is put up at the fourth side.‬‬
‫‪absolute private ground, n rfcp)P‬ןמו)־ה • ‪enclosure (for cattle).‬‬ ‫^ה ‪n’pjp‬‬
‫‪, comer.‬קר־ן ‪no effect, does not apply. 1» p’lj‬‬ ‫‪ a cross-beam.‬ק‪ 1‬ךה‬ ‫‪;the seas 3‬מים‬
‫‪are not coimted as public domain because they are not for the general passage of the‬‬
‫‪cany, move objects‬‬ ‫‪multitude.,‬‬

‫]‪[ 70‬‬
‫‪.‬‬ ‫הלכות שבת‬
‫הןחיד או לךשות קורמים ‪ ,‬ןאץ צריך לומר לכךמלית‪ .‬ומוציאץ א ‪9‬ךשות‬
‫ה;חיד ומךשות הרמים‪ ,‬ואין צריך לומר מן הכךמלית‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יג‪ ,‬מ^‪1‬ם ^אסור למלטל בכל ןזפרמלית‪ ,‬כך אסור לר״וציא ממנה לךשות‬
‫־ מ סיד או לךעית הרמים‪ ,‬או להכניס לכךמלית מךיעוה מ סיד או מךשות‬
‫‪ 5‬קורמים‪ .‬ןאם הו^יא או קכנים‪ -‬פטור‪.‬‬

‫פרק אחד ועע(ךים‬ ‫•‬

‫א‪ .‬נאמר בתוךד‪, ,‬תשמתי‪-‬אפילו מדברים שאינן מלאכה מ ב לשמת מהן‪.‬‬
‫ודברים הרבה הן שאסרו ךכמים משום שבות‪ :‬מהן דברים אסורים מפני‬
‫שהן דומים למלאכות‪ ,‬ומהן דברים אסורים‪-‬גוךה ^^א ןבוא מ‪5‬ן ןוסור‬
‫‪ 10‬ס קי ל ה‪- - .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I ■ I‬‬

‫ב‪ .‬כל המשוה גומות‪ ,‬ךרי זה מ ב משום חורש‪— .‬‬

‫ג‪ .‬נשים סמ?!חקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן‪ ,‬אסורות ל^סק מקון בשבת‬
‫שמא יבואו להשוות גומות‪ .‬ואסור לממד את סקרקע שמא‪.‬ישוה גומות‪,‬‬
‫אלא אם כן קוןה ךצוף באבנים‪— .‬‬
‫‪ 15‬ן‪ .‬פרות שנ שרוב שבתאסורלאכלןעדמוצאי שבת‪-‬גזךר‪ ,‬שמאזתל ש‪--.‬‬
‫ט‪ ,‬אין רוכמץ ?ל גבי בהמה בשמת‪-‬גזךר‪ ,‬שמא!חתך זמוךה לדונל‪,‬יגה‪- - .‬‬

‫פרק ארבעה ועק(רים‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫"‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t Y‬‬

‫!ש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם‬ ‫א‪.‬‬
‫ממיאין לידי מלאכר‪ .,‬ומפני־מה נאסרו? משום שנאמר; אםת^?‪ 1‬יבמשבת‬
‫מיום ^קדשי‪ ,‬ונאמר‪ :‬ןכבדתו מעשות‪,‬דךכיף ממצוא ק‪ 1‬פצף‬ ‫‪ 20‬ךגלף עשות‬
‫ןךבר ךבר)!שעיה נח‪ ,‬ים‪ .‬לפיכך אסור לאךם להלך מספציו בשבת ואפילו‬
‫לדבר בהן‪ ,‬כגון שןדבר עם שתפו מה זמבר למחר‪ ,‬או מה זקנה‪ ,‬או סיאך‬
‫לבנה מלת זה‪ ,‬ובאיזו סחוךה י‪.‬לך למקום פלוני ‪ -‬ן ל זה ומיוצא בו אסור‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ו‪.‬דבר דבר‪ .‬דבור אסור‪ ,‬קוךהור מתר‪.‬‬
‫*‬ ‫‪ occupation forbidden by the Rabbis on‬אץ צריך‬ ‫* ‪it is needless to say.‬‬
‫‪the Sabbath‬‬ ‫‪or Festivals.‬‬ ‫‪ * preventive measure.‬ןזךה *‬ ‫‪ smoothens holes,‬מ ^ ה גומות‬
‫‪ to sweep,‬ןוכ ‪ 3‬ד « ‪on the score of ploughing 9 .‬שום חורש‬ ‫‪ paved .‬ך צ‪ 1‬ף‬ ‫‪ dropped‬ג?‪ 1‬ח‬
‫‪ vine-rod.‬ןמוךד‪• ,‬ג ‪^ lest he may pluck.‬מא ן‪1‬ןלש ‪from the tree.‬‬

‫‪[ 711‬‬
‫‪-‬‬ ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫י‪ .‬כל סךברים שהן אסוךין משום שבות‪-‬לא גזרו עליהן בין כ<שמש‪ 1‬ת‪ ,‬אלא‬
‫בעצמו של יום הוא שהן אסורין אבל בין השמשות מתרץ; והוא שיה;ה‬
‫שם דבר מצוה או י ס ק — אבל אם לא ס‪,‬יה שם ‪1‬נ!ק ןלא‪.‬דבר מצוה‪,‬‬
‫אסור‪— .‬‬
‫‪ 5‬יב‪ .‬אסרו ןזכמים לטלטל מ‪.‬קצת‪.‬דברים בשבת כדךך שהוא עושה להל‪.‬‬
‫ומפני־מה נגעו באסור זה? אמרו‪ :‬ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא‬
‫ן •‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪tT‬‬ ‫״‬ ‫‪•• J‬‬ ‫•‬

‫והןה הלוכף בשלת כהלוכף להל ןלא שימת השלת כשימת ההל‪ .‬שנאמר‬
‫״וךבר דבר״‪. ,‬קל ןהמר שלא להןר‪ .‬טלטול בשבת לטלטול בהל‪ ,‬לדי שלא‬
‫להלה כיום הל בעיניו ולבוא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבלת לבלת‪,‬‬
‫‪ 10‬או להצניע אבנים ןכיוצא בהן‪ ,‬שך‪,‬רי הוא בטל ןיושב בביתו ויבקש דלר‬
‫שלתעסק בו‪ ,‬ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר לתוךה‪ :‬למען לניס)שמות‬
‫כג‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫פרק חמעה ועע^רים‬
‫ט‪ .‬כל ללי שמקפיד ע^יו שמא לפחתו ךמיו‪ ,‬לגון כלים המקצים לסחוךה‬
‫ןכלים הלקרים ליותר שמקפיד עליו־‪,‬ן ש^א לפסדו‪-‬אסור ^טל^לן‬ ‫‪15‬‬
‫בשבת; וזר‪ .‬הוא ל‪,‬נקךא מקצה מחמת מלרון כים‪- - .‬‬
‫י‪ ,‬לל ללי שהקצה מהמת האסור אסור לטלטלו‪ ,‬לגון נר שהדליקו בו‬
‫לשבת והמנורה שליר‪ .‬הנר עליה ושלחן שליו לליו מעות‪ ,‬אף לל לי שכבה‬
‫הנר או שנפלו המעות‪ ,‬אסור לטלטלן‪- - .‬‬

‫‪20‬‬ ‫פ ר ק ^ ל ב ע הו ע ע ^ רי ם‬

‫א‪ .‬היוצא חוץ לתחום המדינה ל שבת‪ -‬לוקה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אל!צא איש ממקומו‬
‫ביום השביעי)שם טז‪ ,‬כט(‪ .‬״מקום״ זה הוא תחום העיר‪ .‬ןלא נתנה תוךה‬
‫שעור לתחום זה‪ ,‬אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים לשר‬
‫‪ took up‬ן‪ 5‬עו • ‪ ^ to move, handle.‬טל טל * ‪ need.‬זי‪ 1‬ןק * ‪ . . . * that Is only If.‬ןה‪ 1‬א ל‬
‫‪ to‬לס‪.‬קן ‪ to lift up.‬לר‪,‬גביו!® ‪ i f . . . so much the more.‬מה ‪ ,. . .‬קל) ח מ ר *־‪the case of. •1‬‬
‫‪arrange, set in order.‬‬ ‫‪ idle.‬ב ט ל ‪ to conceal.‬להצ}יע®י‬ ‫‪ ? he minds, cares‬קפיר ע^יז‬
‫מקצה מחמת ^ו^רון •‪ are set apart. 1‬ן‪ 1‬ק‪ lest its value be lessened. tPlf‬עפא ?םד!תו ך ‪9‬יו ‪for.‬‬
‫‪ set apart (not co\mted on for use on the Sabbath) because the object Is expensive.‬י ס‪9‬‬
‫‪?!) »tradition.‬נתיקי** ‪ dty boundary.‬ןחום ה?דיןה‪»11‬‬
‫]‪[72‬‬ ‫■‬
 ‫הלכות שבת‬
‫מיל‪ ,‬כנגד מחנה לשראל‪ ,‬ומך אמר להם משה רבנו‪ :‬לא ח?או חוץ לפ!תנה‪.‬‬
‫וכידלרי סופרים‪ ,‬שלא לצא אךם חוץ לעיר אלא עד אלפלם אמה; <>;ל חוץ‬
‫לאלפים אמה‪-‬אסור‪ ,‬שאלפים אמה הוא מגרש העיר‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪- 1‬‬ ‫• »‬ ‫» ‪• - ! -‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫• ד‬ ‫‪• - 1 - 1‬‬

‫ב‪ ,‬נמצאת למד שמתר לאןם בשבת להלך את כל העיר כלה‪ ,‬אפילו ר‪,‬לתר‪,‬‬
‫מנינוה‪ ,‬בין שד‪,‬לתה מקפת חומה בין שלא ד‪,‬לתה מלןפת חומה‪ .‬וכן מתר לו‬ ‫‪5‬‬
‫^ס^ך חוץ ^מיר אל‪5‬לם אמה למל רוח‪ ,‬מךבעות כטבלר‪ .‬מ ר ב ע ת‪- - .‬‬

‫פ ך ק ת ש ע ה ועע(ךים‬

‫א‪ ,‬מצות־עשה מן ל‪.‬תוךה לקדש את יום ל‪.‬שבת בךברים‪ ,‬שנאמר‪ :‬זכור את‬
‫יום ל‪,‬שבת לקדשו גשמות כ‪ ,‬ח(‪ ,‬כלומר‪ :‬זכרהו ןכירת שבח וקדוש‪ .‬וצריך‬
‫‪ 10‬לוכרהו בכניסתו וביציאתו‪ :‬בכניסתו‪-‬בקדוש ל‪,‬יום‪ ,‬וביציאתו‪-‬בל‪,‬בדלה‪.‬‬
‫משיצא‬
‫וכן| • »‪TT‬‬
‫שיקדש‪- | .‬‬
‫־‬ ‫עד ‪-‬‬
‫משקדש היום•» ‪-‬‬
‫יין *‪VI‬‬
‫לאבל או לשתות ‪T t‬‬ ‫לאדם‬
‫•‪It T‬‬ ‫וי♦ ’*אסור | ‪! • -‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ל‪,‬יום אסור לו לל‪,‬תחיל לאכל ולשתות ןלעשות מלאמי* אי לןזעם כלום‬
‫עד שיבדיל; ולשתות מים מתר‪— .‬‬
‫ן‪ ,‬מךברי סופרים ‪ -‬ל‪.‬קךש על ל‪!,‬לן ולל‪,‬בךיל ‪¥‬ל ל^לן; ןאף על ?י ימל‪,‬בךיל‬
‫‪,‬‬ ‫בתפלר״ צריך להבדיל על כוס‪- - .‬‬ ‫‪15‬‬
‫ח‪ .‬אין קדוש אלא במקום סעךה‪ .‬כיצד? לא ל‪.‬קדש בבלת זה ףאמל בבלת‬
‫אחר; אבל אם קדש בוןית זו‪ -‬או כ ל בווית שנ!ה‪ .‬ןלמה מקךשין בבית‬
‫ל‪,‬כנםת? מפני ד‪,‬אוךחין שאוכלין ןשותין שם‪,‬‬
‫יח‪ ,‬כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת‪ ,‬כך מקדשין בלילי‬
‫למים טובים ומבדילין במוצאיר׳ן ובמוצאי יום ל‪,‬כפורים‪ ,‬שכלן שבתות‬ ‫‪20‬‬
‫ה׳ ל‪,‬ן‪ .‬ומבדילין במוצאי למים טובים לחלו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב;‬
‫אמל אין מבדילין במוצאי יום טוב לשבת‪.‬‬
‫כ ט‪ .‬ןלמה מברכים על ל‪,‬בשמים במוצאי שבת? מפני שהנפש דואבת‬
‫ליציאת שבת‪ ,‬משמסין אותה ומלשבין אותה ?ריס טוב‪.‬‬

‫‪ .two thousand cubits-0.7 miles‬אןלפלם אמה* ‪ corresponding to (insize ).‬כנגדי‬

‫הץם יי ‪ square tablet.‬ש^לה מר^עת • ‪^ In each direction.‬כל רין| • ‪surrounded.‬‬ ‫‪-Sab‬‬
‫‪bath began.‬‬ ‫‪ before he recites Havdalah.‬ע י ?!בדיל‬ ‫‘י‬ ‫‪ he said‬ד ^ לי ל‬ ‫איןה‬
‫‪ in the‬חונג^נו‬ ‫‪!;!.‬מנד‪,‬‬ ‫‪ !anguishes.‬דו^בת®*‬
‫] ‪173‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬

‫פ ר ק ^ ל שי ם‬

‫א‪ .‬אךבעה ךלרים נאמרו בשבת‪ ,‬שנים מן התוךה ושנים מדברי סופרי ם‪-‬‬
‫ןהן מ&ךשין על ן‪ 1‬י הנביאים‪ .‬שבתוךה‪ :‬״זכור״‪ -‬נשמות כ‪ ,‬ח( ו״שמור'‬
‫)דברים ה‪,‬יס״ושנתפרשו על ןדי הנביאים‪^ :‬בוד'ן״ןןנג״‪ ,‬שנאמר‪ :‬ו‪,‬קךאת‬
‫‪ 5‬לשבת ענג‪ ,‬לקדוש ה׳‪-‬מכבד)י שעיה נח‪ ,‬יס‪.‬‬
‫ב‪ .‬אי זהו כבוד? זר‪ .‬שאמרו חכמים שמצור‪ .‬על אךם ללחץ פניו‪ ,‬ןךי‪ 1‬ןלגליו‬
‫בחמין בעלב שבת מפני כבוד השבת‪ ,‬ומתעטף בצינות ויושב לכבד ראש‪,‬‬
‫מיסל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקלאת המלל‪ .‬וףכמים ד״ראשונים‬
‫ל‪.‬יו מקבצין תלמידיהן בעלב שלת ומתעטפים ואומלים‪ :‬בואו ונצא לקראת‬
‫‪ 10‬שבת המלל)שבת קיט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומכבוד לשבת‪-‬שללבש כסות נקלה‪ ,‬ןלא להיר‪ .‬מלבוש ל‪.‬חל כמלבוש‬
‫ל‪,‬שבת‪— .‬‬
‫ד‪ .‬אסור לקבע סעלה ומשתה בעלב שבת ‪ -‬מפני כבוד השבת; ומתר לאבל‬
‫ןלשתות עד שתחשך‪ .‬ואף על פי כן מכבוד השבת‪-‬שימנע אדם מן‬
‫‪ 15‬המנלה ולמעלר‪ .‬מלקבע סעדה‪ ,‬כדי שלבנם לשבת כשד‪,‬וא מתאוה לאבל‪.‬‬
‫ה‪ .‬מסדר אדם שלחנו בעלב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזלת‪,‬‬
‫וכן מסדר שללנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא למלת‪ ,‬כדי‬
‫לכבדו בכניסתו ובינייאתו‪ .‬וצליף לת״קן ביתו מבעוד יום‪-‬מפני כבוד השבת‪,‬‬
‫ולהלה נר ללוק ן־שלהן ערוך לאבל ומטה מצעת‪ ,‬שכל אלו לכבוד שבת הן‪.‬‬
‫‪ 20‬ן‪ .‬אף על פי שהלה אדם אשוב ביותר ואין לךכו ל‪.‬קח לבלים ‪ P‬השוק ןלא‬
‫להתעסק במלאכות שבבית‪ ,‬חלב לעשות לבדים שהן לערך ה שבת‪-‬‬
‫בגופו‪ ,‬שזד‪ ,‬הוא כבודו‪ .‬לכמים הראשונים‪-‬מד‪,‬ם מי שהלה מפצל ל‪,‬עצים‬
‫לבשל בהן‪ ,‬ומר‪,‬ם מי שד‪.‬לה מבשל או מילה בשר או גולל פתילות או מדליק‬
‫נרות‪,‬ומהם מי שהיה יוצא וקונה לברים שהן לצרך השבת ממאכל ומשקה‪ ,‬אף‬
‫‪ 25‬על פי שאין ללכו בכך נשבת קיט‪ ,‬א(‪ .‬וכל המרבה בלבר זה‪ ,‬הרי זה משבח‪.‬‬
‫‪ hot water.‬דומץ י ‪plainly stated ?!6 .‬ך?‪ 1‬ץ *‬ ‫‪? he wraps himself in his‬תעטף ‪3‬צי!|ןת‬
‫* ‪ ? solemnly.‬הבד ד א ע ‪Tallith.‬‬ ‫?ני‬ ‫‪.? waiting to receive the Sabbath,‬יחל‬
‫‪? clothing.‬סות ‪11‬‬ ‫י!‬ ‫‪ tin nightfall.‬עד‬ ‫??עוד ‪ to set in order, prepare.‬ילתיןן י!‬
‫‪ -arranged, prepared bed.‬מטה מצעת®‪ during daytime (before sunset). 1‬י‪ 1‬ס‬ ‫‪IBU? him‬‬
‫? פ צ ל עצים ‪self, In person.‬‬ ‫‪used to chop wood.‬‬ ‫‪ (used to) twine wicks,‬ן?ךל ?וזילות‬

‫]‪[ 74‬‬
 ‫הלכות שבת‬
‫ז‪ .‬אי זהו ענג? זה שאמרו ‪ q‬כמים שצריך לתקן תבשיל שמן ליותר ומשקה‬
‫מבשם לשבת‪-‬ל«פל לפי ממונו של אדם; וכל המרבה בהוצאת שבת‬
‫“ ‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‬ ‫‪! - -‬‬ ‫' ‪T I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫»‬ ‫»‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫“‬ ‫‪t‬‬ ‫‪\ T‬‬

‫ולתקון מאכלים רבים ןטולים‪ ,‬הרי זה משבח‪ .‬ואם אין ןדו משגת‪-‬אפילו‬
‫לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת‪ ,‬הרי זה ענג שבת; ואינו תיב‬
‫‪ 5‬להצר לעצמו ולשאל מאחרים לדי להךבות למאכל בשבת‪ .‬אמרי תלמים‬
‫הראשונים‪ :‬עשה שבתך חל ואל תצטרך ללריות גשלת קיח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ח‪ .‬מי שהיה ענג ועשיר והרי כל ימיו לשבת‪ ,‬צריך לשנות מאכל שלת‬
‫‪- I‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪-1 -‬‬ ‫! • ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫»‬ ‫•ן‪•.-‬‬ ‫'‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TTtT‬‬ ‫*‬ ‫• י ♦‬

‫מלאכל החל‪ .‬ואם אי אפשר לשנות‪ ,‬משנה ן מן האכילה‪ :‬אם לןה ךגיל‬
‫להקדים‪-‬מאחר‪ ,‬ואם הי‪,‬ר‪ .‬ךגיל לאחר‪-‬מקדים‪.‬‬
‫‪ 10‬ט‪ ,‬ח;ב אדם ל אנ ל שלש לעדות בשבת‪ :‬אחת עךבית‪ ,‬ןאחת שחרית‪ ,‬ואחת‬
‫מנ ח ה‪- - .‬‬
‫•ב• ‪TI‬‬
‫י א‪ .‬אסור לו לאךם שןהלך בערבי שבתות יותר משלש פךסאות מתחלת‬
‫היום‪ ,‬לדי שיגיע לביתו ועיוד ר‪,‬י‪1‬ם רב ןי‪,‬כין סעךה לשבת‪ ,‬שהרי אין אנשי‬
‫ביתו יודעים שהיום;בוא לדי לד‪,‬כין לו‪ .‬ןאין צריך לומר אם ד‪.‬י‪,‬ה מתארח‬
‫‪ 15‬אצל אחרים‪ ,‬שהוא מב;שן מפני שלא ד‪,‬כינו להן ךבר הךאוי לאירחץ‪.‬‬
‫יג‪ - - ,‬אין מפליגין בספינה פחות משלשה;מים קךם ד‪,‬שבת‪ ,‬לדי שתתישב‬
‫דעתו עוליו קךם ד!שבת ולא;צטער יותר מןאי‪- - .‬‬

‫‪ spiced.‬בע(ם‪* 9‬‬ ‫‪ if he can not aCtord.‬אם אץ ;דו מ&גת •‬ ‫‪ boiled vegetables.‬עלק *‬

‫® ‪ to strain himself.‬יוה?ר ^ע?מו *‬ ‫‪ treat your Sabbath like a weekday‬ע&ה ?!?תף חל ‪,‬‬
‫‪rather than be dependent on men.‬‬ ‫‪ delicate.‬ץע י‬ ‫‪ if he is used to‬א ‪ 0‬ה;ה ך}יל להקדים®‬
‫‪eat early.‬‬ ‫‪ if he is a guest, i®. . ,‬אם ^‪ .T‬מתאלח‬ ‫‪ one must not start‬אץ ‪? 9‬ליגץ‬
‫‪ ^ so that‬ךי ^תת;?ב ך^תו ץ^יו ‪on a sea-voyage less than three days before the Sabbath.‬‬
‫‪his mind be a t ease.‬‬

‫]‪[75‬‬
 ‫סלכות ערובין‬

‫פ ך ק ר א עון‬
‫י‬
‫בה עכנים הרבה‪ ,‬כל א^ד מהם בבלת לעצמו‪ ,‬דץ תוךה הוא‬ ‫א‪ .‬הצר‬
‫עלהיו כלן מתרץ לטלטל בכל ההצר ומבתים להצר ומהחצר ‪.‬לבתים‪,‬‬
‫‪ 5‬מפני ע?ל ל׳הצר ךי‪2‬ות הלחיד אסת ומתר ^טלטל בכלה‪ .‬וכן הדין ?מבוי‬
‫לו לסי או קוךה‪ ,‬עלר‪,‬יו ?ל ?ני המבוי מתרים ^טלטל ?כלו ומחצרות‬
‫‪.‬‬ ‫למבוי וממבוי לחצרות‪ ,‬עכל המבוי ךעות הלסיד הוא‪— .‬‬
‫ב‪ .‬אבל מך?רי סופרים אסור לעכנים לטלטל ?רעות מ;סיד עלע ?ה הלקה‬
‫?ךורין‪ ,‬עד עלעךבו ?ל העכנים כלן מעךב ע?ת‪ .‬א הי הצר ן א הי הבוי‬
‫‪ 10‬ואהד המדינה‪ .‬וך?ר ז ה‪ -‬ה קנ ת עלמה ובית דינו‪.‬‬
‫ו‪ .‬ומה הוא הערוב הזה? הוא‪ ,‬עיתערבו במאכל אחד עמניחין א‪1‬תו מערב‬
‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪• “ t‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪T ”S " I‬‬ ‫‪I T » * T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬

‫עבת‪ .‬כלומר‪ ,‬עכלנו מעךבין ןאכל אחד לכלני׳ ןאין ?ל אהד ממנו חולק‬
‫ךעות מחברו‪ ,‬אלא כעם עלד כלנו עור‪? ,‬מקום זה ענעאר לכלנו‪ ,‬כ ך! ד כלנו‬
‫עוד‪? .‬כל מקום ^אסו כל אהד לעצמו‪-‬והרי כ^נו ךעות אהת‪ .‬ובמעעה‬
‫‪ 15‬הוד‪ ,‬לא לבואו לטעות ולךמות עמתר להוציא ולהכניס מךעות הלסיד לךעות‬
‫הר?ים‪.‬‬
‫ן‪ .‬הערוב עעועים ?ני האצר זה עם וה הוא ס?‪.‬קךא ??יי?’ הארות; ןעעון(ין‬
‫אנעי מבוי זה עם זה‪ ,‬או כל ?ני המדינה‪ .‬הוא הנקךא י‪15‬תוף‪.‬‬
‫טן‪ ,‬כיצד מערבין בחצרות? גובין חלה אחת ^!!למה מכל בלת ובלת ומניחין‬
‫הכל ?כלי אחד ?בלת אאד מבתי ההאר‪ — .‬וכעמקבץ ד‪.‬ערוב‪ ,‬מברך;‬ ‫‪20‬‬
‫מ סי ד •‬ ‫לו ^תי או קוךה ‪■®*® ground.‬״■יזע‬ ‫‪ (an alley (rectangular space‬מבוי‬
‫‪having courtyards opening Into It on three of Its sides, and the fourth side opening Into‬‬
‫‪the public road. By fastening at this fourth side a stake In the ground or a cross-beam‬‬
‫ןזלי‪1‬ןה » ‪above, the alley and the courts opening Into It become a single private domain.‬‬
‫‪ -un‬עד עיערבי * ‪separation of tenants, i. e., each is living in a separate dwelling 1.‬ןך«וךץ‬
‫‪ it is‬אחד ןוצר ‪ -‬ן א ח ד ספלךיןה®‘־• ‪less they create a symbolical community of residence.‬‬
‫‪ it means, they are‬הוא‪ .‬ין^וןערמ “ ‪aU one whether it is a courtyard, an alley or a town.‬‬
‫‪they coUect 1.‬ו?ץ ״• ‪mingled.‬‬ ‫‪ when he gathers (and deposits) the‬ל^מקבץ ןעריב‬
‫‪eatables contributed by the various tenants,‬‬

‫] ‪[ 76‬‬
 ‫הלכות ערובץ‬
‫ברוך אה]ה ה׳ אלדדנו מלך דועולם‪ ,‬א^ר קךענו במצוןויו וצונו על מצות ערוב;‬
‫ואומר‪ :‬בערוב זה יהיה מתר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית‬
‫ן ‪. .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪• J - I‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• ■ t T - l‬‬ ‫‪t l‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫• « »‬ ‫»‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬

‫ב ע ב ת‪- - .‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫*‬

‫ין‪ .‬וכיצד מעתתפץ במבוי? גובה <וכל כגרוגךת מכל אחד ואחד‪ ,‬או פחות‬
‫מכגרוגרת אם היו מרביז‪ ,‬ומניח הכל בכלי אחד בחצר מחצרות המבוי‬ ‫‪5‬‬
‫או בבלת מן הבתים — ואומר‪ :‬בור‪ .‬וזעתוף להיר‪ .‬מתר ^כל בני המבוי‬
‫להוציא ולהכניס מחצרות למבוי בעבת‪.‬‬ ‫‪T - I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫“ ‪• 1‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬

‫•‬ ‫*‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫כ ד‪ ,‬כעם עמבךכק על ערובי ‪q‬צרות ועתופי מבואות‪ ,‬כך מבךכין על‬

‫ערובי תחומין; ןאומר‪ :‬בזה דןערוב להלר‪ ,‬מתר לי לסלך ?מקום זר‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫אלפים אמה לכלרוס‪— .‬‬ ‫‪r t‬‬ ‫‪T -‬‬

‫פרק עביעי‬
‫•‬ ‫‪VV‬‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬

‫א‪? .‬י עלצא מערב עבת חוץ למךינה ועמד במקום לדוע‪ ,‬בתוך כ‪,‬תחום או‬
‫בסופו‪ ,‬ואמר‪.‬עביתתי במקום זה״‪ ,‬וחזר לעירו ולן ע ס‪ -‬ל ע לו להלך‬
‫‪! • • - I‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫״‪1‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫"‬ ‫' ‪- 1 1‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪ 15‬למחר מאותו מקום אלפלם אמה לכל רוח‪ .‬ןזה הוא ע‪.‬קר ע ח‪ 3‬י ^נחומין‪-‬‬
‫לערב ברגליו‪ :‬ולא אמרו לערב בהנחת מזון עתי סעדות בלבד במקום‪ ,‬אף‬
‫“ ‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן \‬ ‫ו » ‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪- T - 1‬‬ ‫‪- 1 1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫» “ ‪1 1‬‬ ‫‪- I I‬‬

‫על פי עלא יצא ולא עמד עם‪ ,‬אלא להקל על העעיר עלא יצא אלא יעלח‬
‫»»‪-‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 11‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-11‬‬ ‫״ ‪1 1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪1‬‬

‫ערובו בלד אחר ולניחו לו‪.‬‬

‫פרק>‪2‬מיני‬
‫*‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V I‬‬

‫ד ‪ ,‬כעם עאסור לצאת חוץ לתחום בעבת‪ ,‬כך אסור לצאת ביום טוב וביום ‪20‬‬
‫ד‪,‬כפורים — אבל ביום טוב מתר להו?‪:‬יא מרעות לךעות‪ .‬לפיכך‬
‫מעךבין ערובי חצרות ומעתתפין במבואות ליום ל‪,‬כפורים כעבת‪ ,‬ומערבין‬
‫‪.‬ערובי תחומין ליום ד‪,‬כפורים ולןמים טובים כן ר ך עמעךבין לעבת‬
‫‪ let my Sabbath resting-place be‬יןוביתתי ‪ 99‬קום ‪ •? the size of a dry flg. w nj‬גרוגךת‬
‫‪ Bb he Is permitted.‬ל‪here. 1‬‬ ‫** ‪ the principle of.‬ע?]ר‬ ‫‪? we must lay‬ערב ‪- f‬‬
‫‪ tor courts, and also form a partnership for the alley.‬ערוב ‪an‬‬
‫]‪[77‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫יום טוב שחל להיות סמוך לשבת‪ ,‬בין מלפניקז בין מלאחריה‪ ,‬או שני‬ ‫ה‪,‬‬
‫ןמים טולים של גליות‪. ,‬יש לו לעךב שני ערו?ין ל?‪1‬תי רוחות וסומך על‬
‫אי זה מהן שיךצה ליום הראשון‪ ,‬ןעל הערוב שבריס ס שדה‪ -‬ליום השני‪— .‬‬
‫במה דברים אמורים? לשני ןמים טולים של גליות; אלל לשני ןמים טובים‬
‫‪ 5‬של ראש ד‪,‬שנה‪ ,‬הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני ןלים אלא לריס אדות‪.‬‬
‫י ך‪ .‬יום טוב שחל להיות בעךב שבת‪ ,‬אינו עושה ערוב ביום טו ב‪ -‬ל א ערולי‬
‫ןזצרות ולא ערובי תחומין־אלא מערב הוא ביום החמישי‪ ,‬שהוא עךב‬
‫ןמים טולים‪ .‬ואם חלו שני ןמים טולים של גליות בחמישי ןעךב שבת‪ ,‬מערב‬
‫מיום הךליעי ערובי תחומיןוערובי ^ צ רו ת‪-- .‬‬

‫ןמים טו?ים ‪} hvj‬ןייית י‬ ‫­‪the two Holy Days (In the place of the one biblical) ob‬‬
‫‪ he may rely,‬סו^ך ‪served by those Uvlng outside of Palestine. * nlTin sides, directions.‬‬
‫‪depend.‬‬
‫]‪[78‬‬
 ‫הלכות עביתת ע&ור‬

‫‪ 5‬ך ק ר א שן‬

‫לל מלאכה עמ;לין על ןד‪1‬נה בעבת ס קל ה‪ ,‬ןז‪3:‬ין על ןדונה בע&‪ 1‬ר‬ ‫ב‪,‬‬
‫כךת; וכל יטח;בין עליו‪,‬קךבן סטאת בעבת‪ .‬סןבין עליו‪,‬קרבן חטאת‬
‫‪ 5‬בי‪1‬ם כ‪,‬כפורים‪ .‬ןכל ךבר שאסור לעשות‪ 1‬בעבת‪ ,‬אף על ?י עאינ‪ 1‬מלאכה‪,‬‬
‫אסור לעש‪ 1‬ת‪ 1‬בי‪1‬ם ד‪,‬כפורים; ואם עשה‪ ,‬מכין אות‪ 1‬מכת מךדות כךךך שמכין‬
‫אותו על כ‪,‬שבת‪ - - .‬כללו של ןב ר‪ :‬אין בין שבת ליום ה?פורים בענעים‬
‫'‬ ‫אלו אלא שזדון מלאכד‪ ,‬בשבת בסק^ד״ וביום ך‪,‬כפורים ‪ -‬בכרת‪.‬‬
‫ך‪!? ,‬צות־עשה אווךת נש ביום לכפורים ןל‪,‬יא‪-‬לשבת בו מאכילה ושתןר״‬
‫שנאמר‪ :‬תענו את נפשותיכם ענקךא טו‪ ,‬כנס‪ ,‬מפי ל‪.‬שמוער‪ .‬למדו‪ :‬אי זר‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫הוא ענוי שהוא לנפש? זה ל‪,‬צום‪ .‬וכל הצם בו קנם מצנת־עשר״ וכל ד‪,‬אוכל‬
‫ןשותה בו בטל מצות־עשה ןעבר על לא־תעשה‪ ,‬שנאמר‪? :‬י לל הנפש אשר‬
‫לא תענה בעצם היום הזהונכףתה)שם כג‪ ,‬כט(‪— .‬‬
‫ן‪ ,‬כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלנלה‪ ,‬כך שבוה לעניי ? ‪ r‬ביום‬
‫בין בלנלה‪ .‬ןצריך להוסיף מהל על הקךש בכניסתו וביציאתו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫‪15‬‬
‫ן;יניתם את נפשותיכם בתשעה לחלש בעךב >שם‪ ,‬ל ם‪? ,‬לומר‪ :‬התחל ^צום‬
‫ולהתענות מעךב לעזעה הסמוך לעשירי‪ .‬וכן בןציאה‪-‬שוהה בענויו מעט‬
‫מליל אהד עשר סמוך לעשירי‪,‬שנאמר‪ :‬מעךב עד עךב תשבתו שבתכם)שם(‪.‬‬
‫ן‪ ,‬נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יוךעות שמצוה להוסיף מהל‬
‫על הקלש‪ ,‬אין ממחין בןךן‪ -‬שלא ןבואו לעשות בזדון‪ ,‬שהלי אי אפשר‬ ‫‪20‬‬
‫שנהנה שוטר ?בית כל אחד ואחד לסןהיר נשיו; ןהנח להן‪ ,‬ש^הו שוגגין ואל‬
‫יל״יו מזילין‪ .‬ן?ן כל הדומה לןה‪.‬‬
‫*‬ ‫‪ punishment for 59‬ת מךדות • ‪the tenth day of Tlshri (Day of Atonement).‬‬
‫ך ב ר ל ‪disobedience.‬‬ ‫‪^? In short.‬ל‪1‬‬ ‫** ‪ by tradition.‬מ‪$‬י ‪5‬׳}‪1‬מועה‬ ‫‪riDIji the‬‬
‫‪elaborations of the biblical law of doing no work on the Sabbath as they were devised by‬‬
‫‪rabbinical interpretations.‬‬ ‫®ל ‪ until nightfall.‬עד‬ ‫‪ we should not‬אץ ‪pn^lp‬‬
‫‪^ njri leave them alone (let them do as they please). . . . vp‬הן ** ‪try to prevent them.‬‬
‫‪let them be Ignoi^t (of the precept) rather than wilful transgressors,‬‬

‫]‪[ 79‬‬
 ‫■‬ ‫משנה תורהי ספר זמנים‬

‫עני‬
‫פרק ‪• M‬‬
‫‪I VV‬‬

‫ח‪ .‬חולה ש!ש בו סכנה ששאל לאבל ביום הכפורים־אף על ?י שהרופאים‬

‫מליןיאץ אומרין ״אינו צריך׳י‪-‬מאכילץ אותו על פי עצמו עד ^יאמר‬
‫‪.‬ןי ך‪ ,‬אמר מחולה‪.‬איני צ רי ך ור‪.‬רופא אומר ‪,‬צריך‪ ,‬מאכילין אותו על‬
‫‪? 6‬יו‪-‬ןד״וא שזהיר״ רופא בקי‪ .‬רופא אחד אומר ״צריך ואסד אומר ‪,‬אינו‬
‫צריך‪ ,‬מאכילין אותו‪— .‬‬
‫י‪ ,‬קטן בן משע שנים — מחגלין אותו ^שעות‪ .‬כיצד‪ 2‬מ‪:‬ה ח י ל ^אבל בשתי‬
‫שעות ביום‪ ,‬מאכילין אותו ?^לע; מך‪ ,‬חי ל‪1‬ישלש‪ ,‬מאכילין אותו בארבע;‬
‫^?י מח מבן מוסיפין לענות אותו לשעות‪ .‬בן אחת עשרה‪ ,‬בין ןכר ‪ 3‬ץ ןקבד״‬
‫סו מתענה ומשלים מרלרי סולרים‪ .‬לדי ?יחנכו למלות‪.‬‬

‫חו^זה‪2 ,‬‬ ‫‪ skilled physicians.‬רובאים ?‪.‬קיאים ‪ if one that U dangoronal7 sick.‬בו ‪? 0‬ןד‬
‫ןהוא® ‪ enough.‬ן י* ‪ he may be given food at his own ■wish.‬מאכילץ אותו אל אי ע^מו י‬
‫‪ at the second hour of the day.‬תי >ןעות‪^ provided that he Is. f DV3 3^|1‬זר!יה‬ ‫“‬
‫‪ completes the full fast.‬ו?^!‪ 1‬לים‬
‫[‬ ‫]‪80‬‬
 ‫הלכות עביתת יום ט‪ 1‬ב‬

‫פרק ראשן‬
‫ד‪ 5 .‬ל מלאכה ^ס^בין עליך‪ .‬בטבת‪ ,‬אם עטה אותה ביו׳ם ט‪ 1‬ב עלא ל{‪ 5‬ךך‬
‫אכילה‪-‬אלןד‪ ,.‬חוץ מן ל‪.‬ר‪1,‬צאד‪ ,‬מרטות לרטות וד‪.‬סבעךה‪ ,‬טמתוך‬
‫‪ 5‬טך‪,‬תךר‪ .‬הוצאר‪ ,‬ביום טוב לצךך אכילד‪ ,.‬התךה טלא לצרך אכילד‪ - - ..‬וכן‬
‫מתר להבעיר אף על פי טאינו לצךך אכילר‪ ..‬וטאר מ ל א כו ת‪ -‬כ ל ט!ט בו‬
‫צךך אכ^ר‪ ,‬מתר‪ ,‬כגון טחיטה ואפיה‪.‬וליטר‪ ,‬וכיוצא בך‪.‬ן‪- - .‬‬
‫ה‪ ,‬כל מלאכה טאפטר לר‪,‬עטות מעךב יום טוב ןלא זך‪,‬ןה לה ך‪,‬פסד ולא‬
‫לסרון אם נעטית מבעךב‪ ,‬אסרו חכמים לעטות אותר‪ ,‬ביום טוב אף על‬
‫‪ 10‬פי טך‪.‬יא לצךך אכילה‪ .‬ןלמה אסרו ךבר ןה? גזךה טמא!ניס אדם מלאכות‬
‫טאפטר לעטותן מערב יום טוב ‪ -‬ליום טוב‪ ,‬ונמצא יום טוב כלו הולך בעטית‬
‫\‬ ‫‪T » * t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* ‪“J‬‬ ‫‪T t v v‬‬

‫‪.‬‬ ‫אותן מלאכות ןימנע מטמחת יום טוב ולא!ך‪!.‬ה לו פנאי לאבל‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ומור‪ .‬ד‪,‬טעם עצמו לא אסרו סהוצאה ביום טו ב‪-‬ו א ף על ?י טכל ההוצאה‬
‫ך‪,‬יא מלאכה טאפטר לעטותר‪ ,‬מעךב יום טוב‪ .‬ןלמה לא אסרוך‪ ?,‬כדי‬
‫‪ 15‬להךבות בע!מחת יום טוב‪ ,‬ויוליך ן!ביא כל מד‪ ,‬ט?ךצה ןיטלים חפציו‪ ,‬ולא‬
‫!ך!ה כמי טיךיו אסורות‪- - .‬‬
‫כא‪ .‬וד‪ ,‬טאנו עוטין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו‪-‬טני!מים‪ ,‬מנך‪.‬ג הוא‪,‬‬
‫ןיום טוב טני מךברי סופרים הוא ומךברים טנתחךטו בגלות; ואין עוטין‬
‫בני ארץ יטראל טני ימים טובים אלא בראט הטנה בלבד‪ .‬ובהלכות קדוט‬
‫* ‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז *‬ ‫* ‪T I‬‬ ‫" ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪• * • ■ I‬‬ ‫‪* * T l * t v v‬‬ ‫‪— I‬‬

‫‪ 20‬ל‪,‬חדט מספר זה נבאר עקר מנד‪,‬ג זה‪ ,‬ומאיוה טעם עוטין לאט כ‪,‬טנה טני!מים‬
‫לכל מקום‪.‬‬
‫כ ב‪ .‬יום טוב טני‪ ,‬אף אל פי טהוא מדברי סופרים‪ ,‬כל ן־בר טאסור‬
‫בראטון‪ ,‬אסור בטני‪ - - .‬וכטם טל׳ראטון אסור בהספד ותענית וח!ב‬
‫בטמלה‪ ,‬כך ל‪,‬טני; ואין ?יגיהן ל‪.‬פךט אלא לענ!ן מת בלבד‪.‬‬
‫‪ 25‬כג‪ ,‬כיצד‪ 2‬למת ביום טוב לאטון‪! ,‬תעסקו בקבורתו הגולם; וביום טוב טני‪,‬‬
‫‪^ consequently‬םסך « ‪ kneading.‬ל ץ‪ 1‬ה י ‪ klnming of are.‬דלעךה *‬ ‫‪loss.,‬‬
‫‪;^ he may perform the things he has‬לים ןזפציו®‪ for the same reason. 1‬מזה ‪ 5‬טעם‬
‫‪} ^^ere innovated, newly Introduced. ** #1?•? difference,‬חסך ** ‪to do.‬‬

‫]‪[ 81‬‬
 ‫משנה חורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫זתעכזקו בו ?שךאל — שיום טוב שני לגבי המת פחל הוא ןושוב‪ ,‬ואפילו בשני‬
‫ימים טובים של ראש השנה‪.‬‬ ‫“ ‪T T‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫* •‬

‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪ ,‬אין מוציאין את מאש לא מן העצים ןליא מן מאבנים ןלא מן ממתכות‪,‬‬

‫כגון שחוככין אותן זו בוו או מכין זו בוו עד שתצא מאש ‪ - -‬שלא התר‬ ‫‪5‬‬
‫ביום טוב אלא להבעיר מאש מצדה‪ ,‬אבל להמציא אש אסור‪ ,‬שמרי אפשר‬
‫לממציא אותה מבערב‪.‬‬ ‫‪ T T‬י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫^‬ ‫»‬

‫ב‪ .‬אף על פי שהתךה מבערה מיום טוב שלא לצךך‪ ,‬אסור לכבות את מאש‪,‬‬
‫אפילו הבעךה לצרך אכילה‪ .‬שמכבוי מלאכה ןאין בו ^ךך אכילה‬
‫כלל­ ­ ­‬ ‫‪10‬‬

‫פ ר ק ע^;י‬
‫•‬ ‫«‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Y y‬‬

‫א‪ .‬יום טוב שחל להיות עךב שבת‪ ,‬אין אופץ ומ?שלין ביום טוב מה שהוא‬
‫אוכל למחר משבת‪ .‬ואסור זה מדברי סופרים‪ ,‬כדי שלא ןבא לבשל‬
‫מיום טוב ^תל‪ ,‬של!ל ותמר הוא‪ :‬לשבת אינו מ ב ש ל ‪ -‬כ ל שכן לתל‪ .‬לפיכך‬
‫‪ 15‬אם עשה תבשיל מעךב יום טוב ע?מןה סומך עליו ומבשל ואופה בי‪1‬ם טוב‬
‫לשבת‪ ,‬הרי זה מתר‪ .‬ותבשיל שסומך עליו הוא מנל!ךא ערובי תבשילין‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןלמהנל!ךא שמו ערוב? שכשם שמערובשעושין בחצרות ומבואות מערב‬
‫שבת משום מ?ר‪ ,‬בדי שלא!עלה על דעתם שמתר לד‪,‬וציא מךשות‬
‫לרשות בשבת‪ ,‬כך זה מתבשיל‪-‬פןשום מ?ר וזכרון‪ ,‬כדי שלא ןדמו ן!חשבו‬
‫‪ 20‬שמתר לאפות ביום טוב מה שאינו נאכל בו ?יום; ולסיכך נ‪.‬קךא תבשיל ‪nj‬‬
‫•‬ ‫ערובי מב׳^ילין‪.‬‬
‫מעולם‪,‬‬ ‫ח‪ .‬ממנים ערובי מבעילין ס!ב לברך‪ :‬ברוך אתה ה׳ אלהיני‬
‫אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב; ואומר‪ :‬בערוב זר‪ .‬יתר לי‬
‫•‬ ‫\ “‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪■ 1‬‬ ‫■‬ ‫״‬ ‫‪T * l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫‪l‬‬ ‫* ‪T | i‬‬ ‫ך*»‬

‫‪ ready Are.‬אע ?צוןה « ‪? metals. « f??1n we rub.‬וז פ ת *‬ ‫‪ .to start a fire‬להן‪1‬ציא‬

‫‪Vij occurred, fell on a Friday ..‬‬ ‫ם‪ 1‬מך‬ ‫‪that he may depend on It.‬‬
‫יןמן » ‪^ distinction. t‬בר ** ‪ courtyards and alleys.‬ןזצר‪1‬ת ו ב פ או ת‬ ‫‪ lest they‬ן ך י‬
‫‪ he who prepares and places,‬קמניח ** ‪Imagine.‬‬

‫] ‪[ 82‬‬
 ‫הלכות שביתת יום טוב‬
‫לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר‪-‬לשבת‪ .‬ואם זכה בו לאחרים‪ ,‬יאמר‪ :‬לי‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫• * ‪T‬‬ ‫* ‪T T t‬‬ ‫•‬ ‫» ‪Vl‬‬

‫ולפלוני ולפלוני‪ ,‬או לאנשי העיר כלם‪ ,‬לאפות ולבשל מיום טוב לשבת‪.‬‬
‫‪T - -‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫• ״‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫! • »‬

‫י א‪ ,‬שני ^מים טובים שחלו לד‪,‬יות בסמישי ןעךב שבת‪ ,‬עושר‪ ,‬ערובי תבשילין‬
‫מיום ךביןני שהוא ערב יום טוב‪— .‬‬
‫‪ 5‬ין‪ ,‬שבעת ןמי הפסח ושמנת ןמי ד‪,‬חג עם שאר ^םים טו?י ם‪-‬כל ם אסורים‬
‫בהספד ותענית‪ .‬וחיב אדם להיות בהו שמח וטוב לב‪ ,‬הוא ובניו ואשתו‬
‫• • ‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫»•‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫~‬ ‫‪t‬‬ ‫‪J T T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫” ‪T‬‬ ‫•‬ ‫| " ‪■ - 1‬‬ ‫”‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬

‫ובני בניו וכל סנלוים עליו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ושמחת בסגף‪ ,‬וגומר )דברים טו‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫י‬ ‫‪• T‬‬ ‫*‬ ‫~‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫ן ^ »‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ »‬ ‫‪f 1‬‬ ‫״ ‪“ r i v r‬‬ ‫‪t i‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪••i‬‬ ‫‪t t‬‬

‫אף על פי שהשמ^זה האמוךה כאן ר‪,‬יא ‪,‬קךבן שלמים‪ ,‬כמו שאנו מבארין‬
‫בהלכות רגיגה‪! ,‬ש בכלל אותה שמןזה לשנ^ס הוא ובניו ובני ביתו‪ ,‬כל אחד‬
‫‪ 10‬כךאוי לו‪.‬‬
‫יח‪ ,‬כיצד‪ 2‬ל‪,‬קטנים‪-‬נותן לד‪,‬ם קליות ןאגוזים ומגדנות‪ :‬וד‪,‬נשים‪ -‬קונה לר‪,‬ן‬
‫בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו; וד‪,‬אנשים אוכלין ב ש ר ! ? ן ‪ ,‬עאין‬
‫שמחה אלא בבשר ואין שמלה אלא בןין‪ .‬וכשד״וא אוכלןשותה‪ ,‬דוןב להאכיל‬
‫לגר‪ ,‬ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים‪ .‬אבל מי שנועל דלתות‬
‫‪ 15‬לצרו ואוכל ןשותה הוא ובניו ןאשתו‪ ,‬ואינו מאכיל ומשקה לערים ולמרי‬
‫נפ ש‪-‬אין זו שמחת מצור‪ ,‬אלא שמחת כ ר ס ו‪- - .‬‬ ‫י ד‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫* ן •‬ ‫‪VV‬‬

‫כ ‪ .‬כשאןים אוכל ושותה ןשמח בךגל‪ ,‬לא למשך מלן ובשחוק ו‪.‬קלות־ראש‬
‫?יי ^יי?זיף בזה לךבה במצות שמחה; שד‪,‬שכרות והשחוק‬ ‫ףאמר‬
‫הךבה ן‪.‬קלות־הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות‪ ,‬ןלא נצטוינו על‬
‫‪ 20‬ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר לכל‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫תחת אשר לא עבךת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב בל)דברים‬
‫כח‪ ,‬מז(‪ ,‬ד‪,‬א למךת שד‪,‬עבוךר‪ -,‬בשמחה‪ ,‬ואי אפשר לעבד את לשם לא פ!תוך‬
‫שחוק ןלא מתוך‪.‬קלות־־ראש ןלא מתוך שכרות‪.‬‬
‫‪Feast 1‬ןג * ‪ n he acts (obtains the privilege) in behalf of others.‬ןאם ן‪ 5‬ה בו לאחרים *‬
‫‪ .those In his company‬ס‪3‬ל)ים ץל ‪ r‬י ‪^ lamentation, mourning.‬קופד • ‪of Tabernacles.‬‬
‫ני ‪ choice things, gifts.‬מוךנות ‪ parched grain.‬קליות ‪n‬‬ ‫^מונו ‪jewelry.‬‬ ‫‪-ao‬‬
‫^חוק ‪ heshould not imduly indulge.‬ל א י^שך ‪? stomach.‬לס •* ‪cording to his means.‬‬
‫‪? drunkenness ?1.‬רות«> ‪ jesting and levity (lack of seriousness).‬ן‪.‬קלות ן*א ‪0‬‬ ‫הוללות‬
‫‪ madness and folly.‬ן‪5p‬לוון‬ ‫לכל‬ ‫‪ ,thus you learn‬ליא למך^ “ ‪the Creator of all.‬‬
‫‪this proves,‬‬
‫]‪[ 83‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬

‫פךק ?ביעי‬
‫א‪^ .‬ולו של מועד‪ ,‬אף על פי שלא נאמר בו‪.‬שבתוך‪ ,‬הואיל ןנל!ךא מ ק ר א‬
‫* קךש והרי הוא זמן הניגר‪ .‬במקדש ‪^ -‬וסור ‪3‬עש!ת מלאכה‪ ,‬כדי על א ?היד‪,‬‬
‫כשאר ןמי כ‪.‬תל שאין בהן קדשה כלל‪ .‬ור‪.‬עושה בו מלאכה קאסוךה מ ? ץ‬
‫‪ 5‬אותו מכת מךדות‪ ,‬מפני שאסורו מדברי סופרים‪ .‬ןלא כל מלאכת ע בו ך ה‬
‫אסוךה בו כיום טוב‪ .‬שסוף ?עדן ‪ 3‬ך?רים שנאסרו בו ‪? -‬די ?לא ?ה‪:‬ה ?יו ם‬
‫הל *לכל ^י;ר‪ .‬לפיכך ?ש מלאכות אסורות בו ןי‪.‬ש מלאכות מתרות בו‪_ - .‬‬
‫ב‪' .‬כ*ל מלאכה שאם לא‪.‬יעשה אותה במועד ?ה‪:‬ה שם ?פסר מך‪ 3‬ה ‪ -‬עוקזץ‬
‫* אותה ’ ובלבד שלא ןר‪;.‬ר‪? .‬ה טרת סך ‪ 3‬ה‪ - .‬־‬

‫‪Id-festlval (from the third to the sixth day of Passover and the‬״! ?ולי ?‪ 1‬ל םו?‪ 5‬ד ‪a‬‬
‫‪ ^ punishment for dls-‬כ ת ‪ 9‬ך דו ת » ‪ since.‬הואיל ‪^blrd to the seventh day of Sukkoth).‬‬
‫‪o b e y in g‬‬ ‫‪ lashes, which are Inflicted on a person‬ל קי ת!?‪a rabbinic law (In contrast to 39 .‬‬
‫‪ ?.‬טועד‪^ -‬חלו ? ל סיעד • ‪t b » t disobeys a bIbUcal prohibition).‬‬ ‫‪loss. •75>?1pro-‬‬
‫‪vlded‬‬
‫]‪[84‬‬
 ‫ד‪.‬לכ‪ 1‬ת חמץ ומצד‪.‬‬
‫* ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫פךלו ^עני‬
‫א‪ .‬מצגת־ע^ה מן התוךה להי«בית החמץ ל!ךם זמן אסור אכילתו‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫?יום הראיון תעביתו עא‪ 1‬ר מבתיכם)ישמות יב‪ ,‬טס‪ ,‬ומפי ל‪,‬עמועה למדו‬
‫‪ 5‬ע״ד‪.‬ךאעוך זד‪ ,‬הוא יום ארבער‪ ,‬ע&ר‪ .‬ךאןד‪ ,‬לךבר זד‪-,‬מה ^כתוב ‪3‬תוךה‪:‬‬
‫לא תישחט על למץ דם־ןבחי >עם לד‪ ,‬כד‪ .,(,‬כלומר; לא ת^חט הפסח ועדלן‬
‫הו)ג!ץ‪.‬קןם‪ ,‬ועחיטת הפסח הוא יום אךבעה עע!ר אחר לצות‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומדול‪,‬יאר‪,‬עבתד‪,‬זוד‪,‬אמוךר‪,‬בתוךה? ד‪,‬יא‪-‬עלבטלהחמץ כלבוולחעב‬
‫אותו כעפר; דשים בלבו עאין ברעותו חמץ כלל ןעכל למץ עברישותו‬
‫‪ 10‬ך<רי הוא כעפר וכדבר שאין בו ^ךך כלל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומדברי סופדים‪-‬לחפש אחר ד‪,‬חמץ במחבואות וכהורים ולברק‬
‫ולר‪,‬וציאו מכל גבולו‪ .‬וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ‬
‫בלןלד‪-,‬מתחלת ליל ארבעד‪ ,‬ע שר‪-‬לאור ד‪,‬נר‪ ,‬מפני שכלללר‪ .‬כל העם‬
‫מצוץ בבתים‪ ,‬ואור לנר לפר‪ .‬לבדיקה‪- - .‬‬

‫פרק רביעי‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ ,‬כתוב פתורה‪ :‬לא לראה לף חמץ )ישם יג‪ - 0 ,‬ןכל‪ ,‬אם טמן אותו או‬
‫ד‪,‬פקיד אותו ב‪:‬ר גוי לא ןד‪,‬י‪,‬ד‪ ,‬עובד‪ ,‬ללמוד לומר‪ :‬שאור לא למצא‬ ‫'‬
‫בבתיכם)שם יב‪ ,‬יט(‪ ,‬אפילו הפקידו או הטמינו‪ .‬ןכל‪ ,‬לא לדרד‪ ,‬עובר אלא‬
‫אם כן דדה ד‪,‬חמץ בביתו‪ ,‬אבל אם הןה ךחוק מביתו‪ ,‬כשדה או בעיר אחרת‪,‬‬
‫‪ 20‬לא ןה‪,‬יה עובר‪-‬תלמוד לומר; בכל גבולף)שם יג‪ ,0 ,‬בכל ך שו ת ך‪- -.‬‬
‫ז‪ .‬אומר לשראל לגוי‪ :‬עד שאתר‪ ,‬לו‪.‬קח במנה‪ ,‬בוא ן‪.‬קח במאתלם; עד‬
‫שאתה לו‪.‬קח מגוי‪ ,‬בוא ן‪.‬קח מ!שךאל ‪ -‬שמא אצטרך ןא‪.‬קח ממף אחר‬
‫‪ on the basis of a traditional interpretation‬מפי היסמועה לנ|‪ 1‬דו * ‪ remove.‬יי* לס^ן‪ 1‬בית *‬
‫‪ -after‬אןןף ן(ןוןןן ‪ proof, r‬ךא;ה ‪ fourteenth of Nisan.‬אר^עה ע&ר® ‪It has been derived.‬‬
‫‪noon,‬‬ ‫‪; -Is good for search‬פה ל ב די‪,‬קה ®י ‪ to search in hiding-places.‬לחפיג במחבואות‬
‫לא ןה;ה עיבר ‪ he deposited.‬הפקיד זי ‪ he hid.‬טמן‪:7-‬טמץ ‪ one might think.‬ןצל •ג ‪ing.‬‬
‫* או ‪ 0‬ר ?ק‪ 1‬ךאל י* ‪ the biblical text reads 15.‬למ‪ 1‬ד לומר ‪he would not transgress the law.‬‬
‫‪ rather than buy.‬אד שאו‪ 1‬ה לו‪.‬קו‪). 1‬מכיךת ‪ 15‬םץ ‪Jew is permitted to say (in the case of‬‬

‫] ‪[ 85‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫ספסח‪ .‬אבל לא!מצר ולא!תן לו על תנאי; ואם ע^ה כן‪ ,‬הרי זה עובר על‬
‫ימצא״‪.‬‬
‫ו‪.‬בל ‪- J .‬‬
‫יראה״ יי‪-‬‬
‫״בל ••‪VV‬‬
‫ח״ חערבת חמץ־עוברין עליה מ>‪2‬ום ״בל !ךאה' ו״בל !מצא"‪ — .‬אבל‬
‫ן ^ ר ע!ש בו תערבת חמץ ואינו ךאוי לאכילה‪ ,‬ןזרי זה מתר לל‪!1‬מו‬
‫‪.n o p 5‬‬
‫פרק ‪W‬‬
‫א‪^ .‬ות־עשה מן ל‪.‬תוךה לאכל ^ ה בליל ^ ^ ה עשר‪ ,‬שנאמר‪ :‬בעךב‬
‫תאכלו מצות גשמות יב‪ ,‬יח(‪ ,‬בכל מקום וב^ל זמן‪ - - .‬ו ^ א כ ל כדת‬
‫!צא ן‪1‬י חובתו‪.‬‬
‫‪ 10‬י‪ ,‬ל‪,‬צל ‪!0‬בין באכילת מצה‪ ,‬אפילו נשים ועבדים‪^ , .‬ן ש!צל לאצל פת‪,‬‬
‫מחנכין אותו במצות ומאכילין אותו כדת מצה‪- - .‬‬
‫י א‪ .‬מףבלי סופרים שאין מפטירין אחר ‪ n p‬כלום‪ ,‬נא?ילו קליות)אגמים‬
‫ןכיוצא בהן‪ ,‬אלא אף על פי שאכל ^ ה ‪ ,‬ואכל אחךיה מאכלות אחרות‬
‫ופרות ןכיוצא בר‪,‬ן‪ ,‬חוזר ןאוכל כדת מצה באחרונר‪ .‬ופוסק‪.‬‬
‫‪ 15‬י ב‪ .‬אסרו לכמים לאצל ‪ n p‬בעךב הפסת‪ ,‬כדי ש!די!ה ד‪.‬כר לאכילתה‬
‫בערב‪ — .‬נלכמים לראשונים ל‪,‬יו מךעיכין עצ?ן עךב ל‪.‬פםח ?די‬
‫בתאור״ —‬
‫מצה » ‪* -‬־ע‬
‫לאצל ‪T -‬‬

‫הטביעי‬
‫פרק‪• • J I‬‬
‫‪TV‬‬
‫א‪? .‬לצנת־עשה של תוךה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו ?מצר!ם‪-‬‬
‫?ליל למשה עשר בניסן‪ — .‬אפילו לכמים גדולים ל!בים לספר ?יציאת‬ ‫‪20‬‬
‫מצר!ם; וכל למאריך בדברים שאךעו ושליו‪ ,‬הרי זר‪ .‬משבת‪.‬‬
‫ב‪ ,‬מצור‪ .‬לר‪,‬ודיע לבנים‪ ,‬ואפילו לא שאלו‪ ,‬שנאמר‪ :‬והגךת לבנף גשם יג‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ל פי! ע תו של בן‪ -‬א ביו מלמדו‪ .‬כיצד‪ 2‬אם ל!ה‪,‬קטן או ספש‪ ,‬אומר‬
‫לו‪? :‬ני‪ ,‬כלנו ל!יגו עבדים‪? ,‬מו שפחה זו או ?מו עבד זה‪ ,‬במצך!ם; ובל!לר‪.‬‬
‫‪ 25‬לזד‪ .‬פךה אולנו הקדוש ברוך הוא)יוציאנו לחרות‪ .‬ןאם ל!ה לבן גדול ולכם‪.‬‬
‫‪?to preserveIt‬ו*‪5‬ת®‬ ‫• ‪mixture. * 0.‬‬ ‫‪!! K f l he has performedhis duty.‬י‬
‫‪ parched grain. ppla he stops‬ק^יית ‪ one must not conclude by eating.‬אץ מ^טיךץ‪12‬‬
‫‪eating)).‬‬ ‫‪? whoever tells at length about the things that happenedis‬ל יז?אריף ‪.‬‬
‫‪deserving of praise,‬‬

‫] ‪[ 86‬‬
 ‫הלכות חמץ ומצה‬
‫מוךיעו מה עאךע לנו בבזצחם ונסים ענע&ו לנו על ןךי מ^ה ךבנ‪ ;1‬ל‪.‬כל לפי‬
‫דעתו ישל בן‪.‬‬
‫וצריך לע&ות ?זנוי ‪ 3‬לןלה לזה‪ ,‬כדי עיךאו הבנים ן?עאלו ףאמרו‪ :‬מה‬ ‫ג‪.‬‬
‫נעתנד‪ ,‬הלילה הזה מכל ללילות? ?ד עי^שיב להם ויאמר להם‪ :‬כך וכך‬
‫‪ 5‬אךע‪ ,‬כך וכך ל;ה‪ .‬וכיצד מענה? מחלק להם ילןליות ןאגוןים‪ ,‬ןעולורים‬
‫לעלחן מלפניהם ל!דם עיאכלו‪ ,‬וחוטפין מצה זה כ!ןד זה‪ ,‬ןכיוצא בדלוים‬
‫האלו‪ .‬אין לו בן־אע תו עואלתו; אין לו אעה‪-‬עואלין זה את זה‪ :‬מה נעתנה‬
‫ללןלה לזה? ואפילו ך‪.‬יו כלן לכמים‪ .‬היה ל בדו‪ -‬עו א ל לעצמו‪ :‬מה‬
‫נעתנה ללילה לזה?‬

‫‪1‬לחן* ‪;> a change.‬י^‪• 1‬‬‫‪ weremove the table (fromits usual place). • fpipin‬עו‪,‬קךים‪!7‬ן‬
‫‪we snatch, seize hurriedly.‬‬
‫]‪[87‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת^נ‪ 11‬פר‬

‫פ ך ל ן ר א ^ט‪ 1‬ן •‬ ‫‪-‬‬

‫תרועת הי‪5‬ןופר בלאע ד‪.‬י‪8‬נה‪ ,‬ינזנאמר‪ :‬י‪ 1‬ם‬

‫״‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫“ ‪' » H\H t ' t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י■‬
‫א‪ ,‬מצות־ע&ה ‪ bvf‬תורה‬
‫“‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫» » • » ‪• • -‬‬ ‫י■♦‬

‫תרועה!הןה לכם)במדבר כט‪ ,‬א(‪ .‬ועופר עתול!עין בו‪ ,‬בין בראעז הענה‬
‫‪ 5‬בין מיובל‪ ,‬הוא לןךן הכרעים הכפוף‪ .‬ןכל מעופרות פסולין חוץ מקךן‬
‫הכבע‪ .‬ואף על מי עלא נתפרע בתוךה תרועה בעופר ברא^ ס^נה׳ ד׳רי‬
‫הוא אומר ביובל‪ :‬והעברת עופר תרו^ה‪ ,‬וגומר‪ ,‬תעבירו עופר ע?לןךא כה‪,‬‬
‫ט(‪ ,‬וממי העמועה למדו‪ :‬מה תרועת יובל ?עופר‪ ,‬אף תרו^ת יא^ט הענה‬
‫בעופר‪.‬‬
‫‪ 10‬ב‪ .‬במןקדע היו תולןעין בראע סענה בעופר אחד ועתי ףצוצרות מן הצךדין;‬
‫ל‪,‬עופר מאריך והחצוצרות מ‪.‬קצרות‪ ,‬עמצו‪.‬ת היום בעופר‪ .‬ולמה תולועין‬
‫עמו בחצוצרות? מעום ענאמר‪ :‬בחצוצרות וקול עופר הריעו לפני המלך‬
‫ה׳)תהלים צח‪ ,‬ו<‪ .‬אבל ?עאר ?קומות אין תוקעין בראע העגה א^א ב ^ מ ר‬
‫ב ל בי‘‬
‫פךלו ^זני‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ .‬הבל סןבין לעמע קול עופר‪ :‬מהנים‪ ,‬לרם ףעךאלים‪ .‬ןגרים נעבדים‬
‫?עחךרים; אבל נעים ועבדים וקטנים פ טו רין‪- - .‬‬
‫ב‪ .‬בל מי עאינו חןב בדבר‪ ,‬אינו מוציא את החןב ן‪1‬י הובתי^ למיכך אעה‬
‫או‪,‬קטן עתקעו בעופר‪ ,‬העומע מהן לא ןצא‪— .‬‬
‫‪ 20‬ד‪ .‬המועסק בתקיעת עופר להתלמד‪ ,‬לא ןצא ןדי חובתו; וכן ל׳^‪!5‬ומע מן‬
‫המתעסק לא ןצא‪ .‬נתכון עומע לצאת ן‪ 1‬י חובתו ןלא נתכין התו‪.‬קע‬
‫לד״וציאו‪ ,‬או ענתכון התו‪.‬קע להוציאו ןלא נתכון העומע לצאת‪ ,‬לא ןצא ןדי‬
‫חובתו ‪ -‬עד ע?תכון עומע ומעמיע‪.‬‬
‫ו‪ ,‬יום טוב על ראע הענה עלל לליות לעבת‪ ,‬אין תוקעין בעומר לבל מקום‪.‬‬
‫‪?? -by way of tra‬י ס^‪&1‬וער‪ was not spedfled. • ,‬לא )תפרע® ‪? bent, rounded.‬פוף*‬
‫‪sides‬ן ‪? 0‬דדץ ‪dltion.‬‬ ‫‪ tbe shofar blewa longnote and‬ן!ש?ר ‪9‬אריןי ‪9 . ...‬‬
‫‪the trumpets a short note, since the duty of the day fell on the shofar.‬‬
‫] ‪[ 88‬‬
 ‫הלכות שופר‬
‫— ולמה אין תול!עין? גוךה שמא לטלנו ב;דוןיוליכנו ^מי ש!תקע לו‪,‬דעבירנו‬
‫אךבע אמות בךשות הרבים‪ ,‬או מוציאו מךשות לךשות‪ ,‬ןןב‪ 1‬א לידי אסור‬
‫סקילה‪ -‬שהכל סןבץ בתקיעה ןאין הכל בלויאין לתקע‪*,‬‬
‫ח‪ .‬כשגזרו שלא לתקע בשבת‪ ,‬לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין; אבל‬
‫בזמן שהןה בית המקךש קןם והי‪,‬ה בית דין הגדול בירושלןם‪;? ,‬יו הכל‬ ‫‪5‬‬
‫תוקעין ?יחשלזם בשבת כל זמן שבית דין יושבין‪- - .‬‬
‫ט‪ - - .‬ןלמד‪ .‬תוקעין בפני בית דק? מפני י‪ 15‬בית דין זריןין סן ןלא ןכאו‬
‫סתוקעין להעביר השו?ר בפניסם בךשות סלבים‪ ,‬שבית דין מזהירק את‬
‫סעם ומודיעין או^ן‪.‬‬
‫‪ 10‬י‪ ,‬בזמן הזה שאנו עוי?(ין שני ןמים בגלות‪ ,‬כן ך ך שתוקעק ?ראשון ‪ -‬תוקעק‬
‫?שני‪ .‬ןאם ?ול יום ךאשון לליות בשבת — תוקעין בשני ?^?ד‪.‬‬

‫‪ it is apreventive measure lest he take the s h o fa r andcarryIt (on‬זךה עמא יטלנו‪1...1‬‬

‫‪ zealous, scrupulous.‬ןךץץ ‪ experts. 1‬לקיאץ* ‪theSabbath) tosomeonetoblowItforhim.‬‬
‫]‪[89‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת סכה‬

‫עעי‬
‫פרקי ״ •‬
‫»‪V‬‬

‫צריך ל א מו‪-‬‬ ‫א‪ .‬נ^נ‪1‬ים ועבדים ‪1‬ל!טנים פטורים מן הספה‪ - - .‬ל!טן‬

‫‪:1] -‬ב לסכר‪ ,‬מדברי סופרים‪ .‬כדי לחנכו‬ ‫עהוא כבן למע או כבן‬
‫‪ 5‬למצות‪.‬‬
‫ב‪ ,‬חולים ומעמעיהן פטורים מן הםכר‪-,‬ןלא חולר‪ ,‬עיע בו סכנר‪,‬״ אלא‬
‫אפילו לע לרא^טו ואפילו חע לעיניו‪ .‬מצטער לטור מן חסכה‪ ,‬הוא ןלא‬
‫משמשיו‪ .‬ואיזהו מצטער ן זה שאינו ןכל לישן לסכר‪ ,‬מפני ל‪,‬רוס‪ ,‬או מפני‬
‫לזבובים והפךעושים וכיוצא להן‪ ,‬או מפני לריס‪.‬‬
‫‪ 10‬ה‪ ,‬כיצד היא מצות הןשיבר‪ ,‬בסכה? שיהןר‪ ,‬אוכלןשותה ןךר לסכר‪ ,‬לל‬
‫שלעת הןמים‪ ,‬בין ליום ובין ללןלר״ כן ך ך שהוא ךר לביתו לשאר ןמות‬
‫השנה‪ .‬וכל שלעת הןמים עושה אךם את ביתו ע‪.‬ראי ואת סכתו‪,‬קבע‪ ,‬שנאמר;‬
‫לסכות תשבו י‪ 15‬לעת ןמים ) ר ל ן ך א כג‪ ,‬מב(‪- - .‬‬
‫יב‪ ,‬לל ומן שילנם לשב לסלה‪ ,‬כל שבעה‪ ,‬מברך קךם ש;שב‪ :‬אשר קדשנו‬
‫למצותיו ןצובו לשב לסלה; וללילי יום טוב לראשון מבךך על לסלה‬ ‫‪15‬‬
‫ןאסר לך על הזמן‪— .‬‬
‫יג‪ ,‬לזמן לזה‪ ,‬שאנו עושין שני;מים טולים‪ ,‬יושבין לסלה שמנה‪,‬ימים; וביום‬
‫לשמיני‪ ,‬שהוא יום טוב ךאשון של שמיןי עצךת‪ ,‬יויללים לה ןאין מלרלץ‬
‫‪ .‬ל ש ב ל סל ר‪,‬״‪--.‬‬

‫‪ andnot only if oneIs dangerously‬ןלא חי^ה^^!‪?? attendants. nj3p131‬זמשיהן •‬

‫ז ‪111.‬‬ ‫ן‪3‬ךאי*' ‪ fleas.‬ךער!‪1‬ים י‪ one whosuffers. 9‬צטער‪If he has a headache. 9‬‬
‫‪?.‬להן‪9‬ן‪3-‬ר‪5‬יז ‪?.‬׳סס;נ‪, permanent. »•*1‬ק‪3‬ע ‪temporary.‬‬
‫]‪190‬‬
 ‫הלכות לולב‬

‫^טביעי‬
‫•‬
‫‪t‬פדר ק‬
‫‪ I I‬״‬

‫‪1‬יל‪ 1‬ל‬ ‫א‪ 3 ,‬פ‪1‬׳ת תמרים מאמור^ת ‪3‬תוךר‪ .‬עי‪.‬קךא כג‪ « .‬מן דריית‬
‫כעיצמחו‪ .‬קךם עיתפךדו העלין עלהן ל?אן ולכאן‪ ,‬אלא פעיה‪:‬ה כמו‬
‫‪ 5‬ערביט״ןהוא הנל!ךא לו^ב‪.‬‬
‫ב‪ ,‬פרי עץ מךר מאמור בתוךה >עם( הוא אתרוג‪ .‬נענף עץ ע‪ 3‬ת האמור‬
‫‪3‬תוךה >עם( הוא מהןם עע^יו חו?ין את עצו‪ ,‬כגון ע?היו על^ה עלין‪ ,‬או‬
‫יתר על כן‪,‬בגבעול א ח ד ‪- - .‬‬
‫ג‪ ,‬ערבי נחל האמורות ‪3‬תוךר‪) ,‬עכס אינן כל ן ^ ר הגדל על מנחל‪ ,‬אלא מין‬
‫ןדוע הוא הנקךא עך‪3‬י נחל‪ :‬עלה עלו מעוך כנחל׳ ו ‪9‬יי מ^ק‪ ,‬ול!נר‪ ,‬עלו‬ ‫‪10‬‬
‫אל ם‪-‬ווה הוא תקךא עךבה‪ .‬ורב מין זה גדל על מנחלים‪ ,‬לכך נאמר״עךבי‬
‫נחל®‪ .‬ואפילו היה גדל ‪ 3‬מך‪ 3‬ר אי ממרים‪ -‬כשר‪.‬‬
‫ה‪ .‬ארבעה מינין אלו ‪ -‬מצוד‪ ,‬אחת הן ומ?גכ‪3‬ין זה את זה‪ ,‬וכלן נלוךאין ^ ו ת‬
‫לולב‪ ,‬ןאין פוחתין ממן ואין מוסיפין ^ליל׳ז• ־ ־‬
‫‪ 15‬ן‪ .‬כמד‪ .‬נוטל ממן? לולב אחד ואמרוג אחד ועני ‪ 3‬די ערבה ועלעד‪ ,‬בדי‬
‫ך‪!,‬־ס‪ .‬ואם ךצה להוסיף ‪3‬ד«דם כדי עתהןד‪ ,‬אגךד‪ ,‬גדולה‪-‬מוסיף‪— .‬‬
‫יג‪ ,‬מצןת לולב להנטל ?יום ראעון על חג ?ל‪ 3‬ד ?כל מקום ובכל זמן‬
‫ואפילו בעבת‪ ,‬ענאמר‪ :‬ולקחתם לכם ‪3‬יום מראעון )עם(; ובמקךע‬
‫לבדו נוטלין אותו בכל יום ןיום ?!^?בעת ןמי ממג‪ ,‬ענאמר; ועמחתם לפני ה׳‬
‫‪ 20‬אל היכ ם‪,‬ןגו מ ר)ע ם(‪--.‬‬
‫טו‪ ,‬מעחרב בית המקךע‪ ,‬מתקינו ע?דדר‪ ,‬לולב נטל ?מל מקום ‪ 5‬ל ^;‪:‬בעת‬
‫!פי ממג‪ ,‬זכר למלודע‪— .‬‬
‫* ‪Iss of a paJm-tree.‬״* סריות ץ ל ךיןל *‬ ‫‪ before their leaves‬קךם ?!!ספרדו ן‪1‬עלץ‬
‫יתר ^ל‪ cover. • jp‬הופץ ‪ Its leaves.‬ע^יז ‪? myrtle.‬דם י •‪ rod‬י?ך?יט* ‪arespreadapart.‬‬
‫^ל‪? 1‬טוף‪n5p‬ל ‪! cup-like bud.‬לעול ‪more.‬‬ ‫‪Is elongated (not rounded) like‬‬
‫‪? ,one interferes with the other‬ע^בק ןה את ןה יי ‪ smooth.‬ללק ‪^ its edgo.‬יו ‪a brook.‬‬
‫‪ wemayneveruse‬אץ פו]‪1‬תץ ‪ ...‬יי ‪i. e., ahareIndispensabletomaketheceremonylegal.‬‬
‫‪ bunch, bundle,‬אגךה •י ‪[willowtwigs 3.‬יי עך‪5‬ה יי ‪less nor more than thefourspecies.‬‬
‫]‪[ 91‬‬ ‫'‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫יט‪ .‬כל שמ^ב בשופר ובספה‪-‬ח;ב בנטילת לולב‪ ,‬וכל מפטור ?שופר‬
‫ןסכה‪-‬פטור מנטילת לולב‪ .‬ל!לן היו!? לנענע כו;ב ללולב‪ .‬מרלרי‬
‫סופרים‪ ,‬כ!י לחנכו במצות‪.‬‬
‫כ ך‪ .‬כך ה;ה ממנר‪,‬ג בירושלזם‪ :‬יוצא א!ם מביתו שחרית ןלולבו ב‪:‬דו;‬
‫ונכנס'לבית הכנסת־והוא מדו; מתפלל‪-‬ןהוא ב‪:‬דו; ןיוצא לב‪.‬קר‬ ‫‪5‬‬
‫חולים ולנחם אבלים‪-‬והוא בידו; וכשיכנם למדךש‪ ,‬מש^חו ?יליתו ב!ד בנו‬
‫או מ ד עבדו)סכה מא‪. 0 ,‬‬
‫פרק עמיני‬
‫•‬ ‫י‬ ‫‪* I‬‬ ‫» ‪V‬‬

‫י ב‪ .‬אף על פי שלל ממועדות מצוה לשנ^ס להן‪ ,‬בחג מסכות מןתה שם במקךש‬
‫שמלה ןתךר״ שנאמר‪ :‬ושמחתם לפני ה׳ אלמיכם שלעת ןמים ע!קךא כג‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫מ<‪ .‬ןכיצד היו עושין? עךב יום טוב הראשון ליו מתקגין במקדש לקום לנשים‬
‫מלמעלה ולאנשים מלמטה‪ ,‬כדי שלא יתערבו אלו אם אלו‪ ,‬ומתחילין לשמח‬
‫‪I‬‬ ‫♦‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪tt‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫* ‪I T I‬‬ ‫»‬ ‫* ‪• • I‬‬ ‫“ ‪T‬‬ ‫• ‪l‬‬ ‫‪♦ T - I T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬

‫ממוצאי יום טוב הראשון; וכן לכל יום ^יום מימי ללו של מועד‪-‬מתחילין‬
‫מאחר שלקריבו תמיד של בין הערללם לשמם לשאר מיום עם לל מלןלר‪.,‬‬
‫‪ 15‬יג‪ ,‬וליאך ללתה שמלה זו‪ 2‬לחליל מלה ומנגנין לכנור ובנללים ולמצלתלם‪,‬‬
‫ולל אלד ואלד לללי שיר שהוא יו!ע לנגן ב‪ ;1‬ומי שיוךע ב פ ה‪-‬ל פ ה‪.‬‬
‫ורוקדין ומספקץ ומטפלין ומפזזין ומכרלרין‪ ,‬לל אלד ואחד למו שיו!ע‪,‬‬
‫ןאומרים ךלרי שירות ןתשבחות‪ .‬ןשמחה זו אינה דולה לא את לשלת ןלא את‬
‫יום טוב‪.‬‬
‫‪ 20‬י ד‪ ,‬מצור‪ ,‬להרבות לשמלה זו‪ .‬ןלא ליו עושין אותר‪ ,‬עמי לאךץ ןכל מי‬
‫שיףצה‪ ,‬אלא ןד‪ 1‬לי לכמי ןשךאל וךאשי לןשיבות ולםנלךרין ולחסידים‬
‫ולז‪.‬קנים ואנשי מעשה‪-‬לם שליו מרלןדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במק!ש‬
‫לימי לג לסכות; אבל לל לעם‪ ,‬לאנשים ולנשים‪ ,‬כלן לאץ לראות ולשמע‪' .‬‬
‫טו‪ ,‬לשמחה שישמח לא!ם בעש!ת למצות ולאהבת לאל שלוה בלן ‪ -‬עבוךה‬
‫גדולר‪ ,‬ליא‪ ,‬ולל למונע עצמו משמחה זו ךאו‪-‬י ללפרע ממנו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫‪25‬‬
‫?ל‪ T3‬חעך‪3‬ןם ‪ theyusedto prepare.‬חייק!ת?ן;ץ “ ‪ toshake.‬ל‪5‬ענ?‪8‬‬ ‫‪thedaUy‬‬
‫‪ theflute‬החליל ‪9‬כה ‪ tluoughthe rest of theday.‬ל?|‪1‬אר קיים ‪sard^ce of the afternoon.‬‬
‫■‪harp wasplayed.‬‬ ‫‪ they‬רו_קדץו}ןנז^קץו}‪?»5‬וזץ י‘ ‪? cymbals.‬וצלתלם ‪ lyres.‬נ?לים ‪.‬‬
‫אנ?‪1‬י ‪^ leapingand dancing. » n&yg‬םיןץ ון‪1‬כך‪3‬ךץ ‪weredancingandclappinghands•.‬‬
‫‪ deserves punishment,‬לאיי למ?רע^מ‪5‬י** ‪menof gooddeeds.‬‬
‫] ‪[ 92‬‬
 ‫הלכות לולב‬
‫תסת אער לא עבדון את ה׳ אלסיף ב?{מלוה ובטוב לבב)דברים כח‪ ,‬מס‪.‬‬
‫וכל סמנים ךעתוןחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו־‪-‬חוטא‬
‫ןעוטה; ןעל ןה הןל‪,‬יר עלמה ואמר‪ :‬אל התהדר לפני מלך )מעלי כה‪. 0 ,‬‬
‫וכל סמעפיל עצמו ומ‪.‬קל גופו במקומות א לו‪ -‬הו א סגדול‪ ,‬סמכלד‪ ,‬העובד‬
‫‪ 5‬מאהבה* ן?ן ^יןד מלך לעלאל אמר‪ :‬ונ‪.‬קלתי עוד מואת ןה^יסי עפל בעיני‬
‫)עמואל ב ו‪ ,‬כ ם‪ .‬ןאין הגדלה ןהכבוד אלא לענ^ס ל?‪2‬י הי‪^ .‬א מר‪ :‬סמלך‬
‫‪-‬‬ ‫ןו ד מפזז ומכךכר לפני ה׳)ין‪1‬ם טס*‬

‫‪|} ntalpq? on such occasions.‬לו ‪ Is arrogant.‬נים‪ taVl 9‬ג‬ ‫*‬ ‫­‪ considers him‬קל‪IBB9.‬‬
‫‪self unimportant.‬‬
‫]‪[93‬‬
 ‫הלכ‪ 1‬ת עקלים‬
‫‪• T I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫פרל‪ ,‬ר א ש ן‬ ‫^‬

‫א‪? ,‬צות־עעה מן ל‪.‬ת‪1‬ךד‪ .‬לתן ?ל אייש מ?עךאל מחצית ודילול בכל ישנה‬
‫ןענה‪ .‬אפילו עני המתפרנס מן סצדלןה ס;ב‪ ,‬ןישואל מאחרים או מוכר‬
‫‪ 5‬כסות עעל כתפו ונותן מחצית הע‪,‬קל ^סף‪ ,‬ענאמר‪ :‬ד‪.‬עי‪15‬יר לא!רבה ןר‪,‬ךל‬
‫לא!מעיט‪ ,‬וגומר)ישמות ל‪ .‬טס; ואינו נותנו בפעמים רבות‪ ,‬ל‪.‬יום מעט ולמחר‬
‫מעט‪ ,‬אלא נותנו כלו באחת בפעם אחת‪.‬‬
‫מחצית ה^‪1‬ל!ל זו‪ -‬מצו תה עיתן מחצית מטב‪^ $‬ל אותו הזמן‪ ,‬אפילו‬ ‫ה‪.‬‬
‫היה אותו מטבע גדול מישקל ד‪,‬לוךע‪ :‬ולעולם אינו עוקל פחות מחצי‬
‫‪ 10‬ד‪,‬עקל עה!ה בימי מעה ךבנו‪ ,‬עה!ר‪ ,‬בינ‪,1‬קלו באה ן^^ים עעוךד״‬
‫ז‪ .‬לבל סןבין לתן מחצית העקל‪ :‬בהנים‪^ ,‬וןם ן!עךא^ים‪ ,‬וגרים נעבךים‬
‫מעחררים‪-‬אבל לא נעים ןלא עבךים ןלא קטןים; ןאם נתנו‪ ,‬מקבלין‬
‫מהם‪ .‬אבל הגו!ם ענתנו מחצית העקל‪ ,‬אין מקבלין מהם‪ .‬קטן עהתחיל אביו‬
‫ב?ל ענה ןענה עד‬ ‫לתן עליו מחצית העקל‪ ,‬עוב אינו פוסק א^א נ^סן‬
‫‪ 15‬עיגדיל ך תןעלע צ מו‪.‬‬
‫ח‪ .‬ל‪.‬עקלים אינן נוהגץ אלא בפני לב!ת; ו ק מן עבית ממקןיע ק!ם‪ ,‬נותנץ‬
‫את ל‪.‬עקלים בין באךץ !עראל בץ לחוצה לארץ; ובזמן עד‪ 1‬א לרב‪,‬‬
‫א?ילו בארץ!עראל אין נוהגין‪.‬‬
‫ט‪? .‬אחד באלר מעליעין על לעקלים‪? ,‬די ע!לץ לל אחד ןאלד מחצית‬
‫העקל עלו ו!ד‪!,‬ה עתיד לתן‪ .‬בחמעה עער ב‪! ,1‬עבו ל‪,‬עללנים בכל‬ ‫‪20‬‬
‫מלינה ומדינה ותובעץ בנחת‪? .‬ל בי ע!תן ללם‪! ,‬קבלו נ!מנו; ומי עלא נתן‪,‬‬
‫אץ כו?ין אותו לתן‪ .‬בןזמעה ןעערים בו‪! ,‬עבו במקלע לגבות‪ .‬ומכאן ואילך‬
‫*‬ ‫‪ In his behalf.‬ץ^ין ** ‪!? set ft■®®• emancipated.‬עלזךדים ** ‪half-shekel 9 .‬ןן?ית‬
‫•י ‪?? Vv la bis own behalf.‬מו «‬ ‫‪(the law concerning) 1‬זי^‪,1‬קלים איןן ני^גץ אי\א ?נ^ןי‬
‫®‪the shekel dues applies only such time as the Temple exists. 1‬‬ ‫‪announcement‬‬
‫‪moneynihangm‬‬ ‫‪Is made..‬‬ ‫‪ they appeal gently,‬תו? ‪town. nUJ? ^V 9‬דיןה‬
‫‪ .henceforth 5‬ן אן ןא^ף ‪ they do not force him.‬אץ כוםין אותו **‬
‫] ‪I 94‬‬ ‫׳‬
 ‫הלכות שקלים‬
‫כו?ין את מי שלא נתן עד שלתן; וכל מי שלא לתן‪ ,‬ממשפנין אות!* ןלוקחין‬
‫עבוטו ^על כךח‪ ,1‬ואפילו ןסות‪.1‬‬

‫פרק ^טני‬
‫‪• -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫ד‪?? ,‬ל מדינה ומךינה כשגובין הש‪,‬קלים‪ ,‬מעלסין אוןזן ?‪.‬יד פלוסים למקדי‪;!5‬‬
‫ןלש להם לצלף אותן בדינרי זהב‪ ,‬מפני משאוי ל‪.‬ךךך‪ .‬ול‪.‬צל מת‪.‬קבצין‬ ‫‪5‬‬
‫ל‪,!9‬ק;יש‪ ,‬ומניחין אותן בלש?ה אחת מן הלשכות במקן־ש‪ ,‬וסוגרין כל‪.‬דלתותיה‬
‫?מפתחות‪ ,‬ןחותמין עליל‪ ,‬חותמות‪ ,‬וממלאין מכל לשקלים שלקבצו ^‪ 1‬ם שלש‬
‫קפות גדולות ‪ -‬שעור ?ל קפה כלי שתכיל תשע סאין ‪ -‬והשאר מנילין אותו‬
‫?לש?ה‪ .‬ןזה ש?תוך לקפות הוא הנקלא תרומת הלשכה; וזר‪ ,‬שלשאר שם‬
‫‪ 10‬לתר על מה שלש לקפות הוא לנקלא שללי לל^‪ 15‬כה‪.‬‬
‫ה‪?^? ,‬לשר‪? .‬לקים ?שנה תולמין את ללשכה; ?ראש הדש ניסן‪ ,‬ו?ראש‬
‫הלש תשלי קלם יום טוב או אחליו‪ ,‬ןקלם עצלת בחמשה עשר יום‪- - .‬‬
‫ן‪ — ,‬לא הספיקו להן לשקלים שבשלש קפות לגדולות ן?לו עד שלא לגיע‬
‫?יסן‪ ,‬חוזרין ןתולמין משלרי ללש?ה‪.‬‬
‫‪ 15‬י‪? ,‬שלכנם לתולם לתרם‪ ,‬לא ל?נם ?בגד שאפשר ללחבות בו כסף‪ ,‬ןלא‬
‫?מנעל ןלא ?סנלל ןלא ?תפלד‪ ,‬ןלא ?קמיע‪-‬שמא לחשדו אותו העם‬
‫ףאמרו‪ :‬לחביא ממעות ללשכה תחתיו כשחלמה‪ .‬ומל?רים ליו עמו משעה‬
‫שלכנם עד שעה שלצא‪ ,‬כלי שלא לתן לתוך פיו‪ .‬ןאף על פי שנזללים ?ל כ ל ‪-‬‬
‫עני או מי שהוא נ?לל להון לא ללים‪ ,‬מ?ןי ללשד‪ ,‬שנאלר‪ :‬ןלליתם ןקלם מה׳‬
‫‪ 20‬ומלשלאל)??ל?ר לב‪ ,‬כ ס‪.‬‬

‫פרק ךביעי‬
‫א‪ ,‬תרומת ללשכה־לר‪ ,‬לעשר‪ ,‬בה? לוקחין ממנד‪ ,‬תמילץ של ?ל יום‪,‬‬
‫ןלמום?ץ‪ ,‬ןכל קל?נות ל?בור ןנסכילם‪ ,‬ןלמלח שמוללץ בו כל‬
‫« ‪ pledge, pawn.‬ן‪ 5‬בוט * ‪ we seize, levy.‬ןןמין! ‪5‬ןץ ג‬ ‫לו;ם‬ ‫‪they are permitted‬‬
‫‪(;?® chamber‬אוי ‪to change.‬‬ ‫‪^ as‬ךי ע^?יל ‪> size.‬ןעור ‪ baskets.‬קפות • ‪load. •.‬‬
‫‪three 1‬ן‪1‬ל^ה ן‪ 1‬ךקים *י ‪ Temple fund 1;1.‬רי ‪ 9‬ת ‪ 0‬לן‪ 1‬פה » ‪much as is required to comprise.‬‬
‫‪|? fifteen days‬ךם עצלת ‪ siuns are taken from the Temple treasury. * * ...‬תוך ‪ 9‬ץ ‪times.‬‬
‫** ‪*uaulet before Pentecost.‬‬ ‫‪to conceal. **.‬‬ ‫)?^ל לה‪1‬ן‬
‫‪.greedy‬‬
‫] ] ‪9S‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר ומנים‬
‫ה^קךבנות‪ .‬ן‪5‬ן העצים ‪ -‬אם לא הביאו עצים ןילא נמצאו אלא בךב!ים» ____‬
‫ן‪ ,‬מגיהי ספרים שבירושל‪:‬ם וך^נין שדנין את הגזלנין בירושללם נוטלץ שכרן‬
‫מתרומת הלשכה‪ .‬וכמה היו נוןזלים? ונשאים מנה לכל שנה‪ .‬ןאם לא‬
‫?!י ^ך?ג־ הם ונ?זי‪ 2‬ם ו?‪3‬יהם‬ ‫ל‪.‬ס‪9‬יקו ליע׳ ‪? m‬ל ‪9‬י ^לא ןצו מי?יי‪9‬ת‬
‫‪ 5‬ול‪3‬י ‪3‬יהן‪.‬‬

‫בך ‪9‬ים *‬ ‫‪??? official proofreaders of biblical maau-‬יקי ‪>9‬זרים® ‪except for a price.‬‬
‫‪ ) if (these sums) were insufficient for‬אם ל א הק ‪9‬יקו ^הן ‪ a hundred Zuz.‬קנה * ‪scripts.‬‬
‫‪their maintenance‬‬

‫!‪196‬‬
 ‫הלכות ל!דוש ד‪.‬חןע‬

‫פךק‬

‫א‪ ,‬לךעי ל‪,‬ענה ל‪.‬ם מךעי מלבנה —והענים עאנו מנ!י‪318‬ץ הן עני סחמה‪— .‬‬
‫ב‪ ,‬ןכמר״ןתךד‪,‬ענתל‪,‬חמהעלענתד‪,‬לבנד‪ ?.‬ל!רנב מאחד עער י‪1‬׳ם‪ .‬לפיכך‬
‫כעית‪.‬קבץ מן ל‪,‬תוםפת ל‪,‬ואת כמו עלעים יום‪ ,‬או פח‪1‬ת מעט או י‪1‬תר‬ ‫‪5‬‬
‫מעט‪ ,‬מוסיפין תךע אחד ועועין אותה הענה עלעה עער חךע‪-‬ור‪,‬יא הנקראת‬
‫שנה מעבךת; עאי אפער לל‪,‬יות ל‪,‬ענה ענים עער תןע וכך וכך‪,‬ימים‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫ללדשי לשנר‪ ,‬גשמות יב‪ ,‬ס־הך שים אתה מונה לענד‪ ,‬ואי אתה מונד‪ ,‬ןמים‪.‬‬
‫ג‪ ,‬הלבנה נסתךת לבל הךש ןאינה נראית כמו שני ןפ!ים‪ ,‬או פחות או יותר‬
‫מעט‪ :‬כמו יום אחד קדם שתדבק בשמש בסוף ל‪,‬סךש וכמו יום אחד אסר‬ ‫‪10‬‬
‫שתדבק בשמש ותראר‪ ,‬במערב בערב‪ .‬ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה‪-‬‬
‫״ •‬ ‫▼ • * ‪T T‬‬ ‫» "‬ ‫‪T T t‬‬ ‫” ז־ ז‬ ‫•י‬ ‫‪t P » " l‬‬ ‫‪• » T * T‬‬

‫הוא תחלת ל‪,‬הךש‪ ,‬ומונין מאותו היום תשעה ןעשרים יום‪ .‬ןאם י‪.‬ךאה הי‪,‬רח‬
‫בליל שלשים‪-‬לדרה יום שלשים ראש החןש;ואם לאנראה‪ ,‬ןהןה ראש ל‪,‬סןש‬
‫יום אחד ושלשים‪ ,‬ן?הןר‪ ,‬יום ^^;לשים מחןש שעבר‪ .‬ןאין נו‪,‬קקין ללרה בליל‬
‫‪ 15‬אחד ושלשים‪ ,‬בין שנךאה בין שלא נךאה‪ ,‬שאין לך סןש לבנה יותר על‬
‫שלשים יום‪.‬‬
‫ד‪ ,‬הךש שלד‪:,‬ה תשעהןעשריםן!ךאה ה;רה לליל שלשים־נקרא הךש ססר;‬
‫ןאם לא לךאה הלרס ןלהלה הסןש שעבר שלשים יום־נקךא הןש מעבר‬
‫ונקרא סךש מלא‪— .‬‬
‫‪ 20‬ה‪ .‬אין ךא!ת הלרס מסוךה לכל אךם־למו שבת לראשית‪ ,‬שלל אחד מונה‬
‫ששה ושובת בשליעי‪-‬א^א לבית וין הדלר מסור‪ ,‬עד שלקדשוהו בית‬
‫ךץ ןלקבעו אותי היום ראש הךש‪ ,‬הוא עיר״לה ראש הןש‪ ,‬שנאמר‪ :‬התןש הוד‪.‬‬
‫לכם)שש‪ ,‬עדות זו תר‪,‬לר‪ ,‬מסוךה ל כ ם‪.‬‬
‫®ג ‪} disappears, is Invisible.‬קותרת®‬ ‫‪^ before It Is close to the sun‬ך ‪0‬‬
‫)‪when between the earth and the sun, the moon Is called new and is then invisible, dnce‬‬
‫‪only the dark unillumlned side Is turned earthward).‬‬ ‫‪ . we do not concern o u t‬אץ}‪PPP.!,‬‬
‫‪sui'rendered, entrusted selves, pay no attention.‬‬ ‫ל ר איי ת ‪j,‬‬ ‫‪the regular‬‬
‫‪weekly Sabbath,‬‬

‫] ‪[ 97‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫ן‪ .‬בית דין מס^״לי! ?סשבונות פךךך שמסשבים ל‪.‬אצטגנץים שיוךעין מקומות‬
‫ל‪,‬כוכבים ומהלכם‪ ,‬וחוקרים ומך‪.‬קד‪,‬קים עד שי״דעו אם א?שר עי‪.‬ךאה‬
‫‪ .‬ל‪,‬ירל בזמנו‪ ,‬שהוא ליל שלשים‪ ,‬או אי אפשר‪ .‬אם ןךעו שאפשר שי‪.‬ךאה‪ ,‬יו>{‪:‬בין‬
‫ומצפין לעדים כל ליום כלו‪ ,‬שד‪.‬וא יום שלשים‪ .‬אם באו עדים ודךשום‬
‫‪ 5‬וחקרום כד‪.‬לכה ונאמנו ךבריד‪,‬ם‪ ,‬מ‪.‬קךשין אותו; ןאם לא נראה ללא ;או עדים‪,‬‬
‫משלימין שלשים‪-‬ףה‪,‬יה חךש מעבר‪ .‬ואם לדעו בחשבון שאי א?שר שיךאה‪,‬‬
‫אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים; ןאם באו עדים ‪ -‬יוך‪¥‬ין בודאי‬
‫שהן עךי שקר‪ ,‬או שנראית לר‪,‬ם ךמות לבנה מן העבים לאינה ללבנה לוךאית‪.‬‬
‫ח‪ ,‬אין מחשבין ןקובעין חןשים ומעברין שנים אלא בארץ ?שךאל‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫;י מציון תצא תוךה ודבר ה׳ מירושלם >ןשעיר‪ ,‬ב‪ . 0 ,‬לאם ללה אךם גדול‬ ‫‪10‬‬
‫לסכמה‪ .‬לנסמך בארץ!שךאל דצא לחוצה לארץ ללא הניס ?ארץ‪:‬עראל‬
‫כמותו‪ ,‬הרי ןה מסשב לקובע לךשים ומעבר שנים בחוצה לארץ‪— .‬‬

‫פרק ^טני‬
‫‪• -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V r‬‬

‫א‪ .‬אין כשר לעדות להךש אלא שני אנשים כשרים הךאוץ להעיד בכל לילר‬
‫לדלר; אבל נשים ועבדים ך‪,‬רי לן לשאר פסולי עדות לאין מ;!ידין‪- - .‬‬ ‫‪15‬‬
‫ב‪ .‬דין תוךה שאין מדקדקין לעדות להדש‪-‬שאפילו‪.‬קדשו את לחןש על‬
‫?י עדים ונמצאו זוממין לעדות זו‪ ,‬הלי זה מקדש‪?'? .‬יכך ליו בראשונה‬
‫מקללין עדות לחךש מכל אךם מישךאל‪-‬שכל ןשךאל ללן‪.‬קת כשרות‪ ,‬עד‬
‫שיוךע ליך שוה פסול‪ .‬משקליקלו המינים לליו שוכרין אנשים ?*העיד שלאו‪-‬‬
‫‪ 20‬להם לא ךאו‪ ,‬התקינו שלא ן‪.‬קבלו בית דין עדות לחלש אלא מעדים שמכירץ‬
‫לית דין אולן שלם כשרים‪ ,‬ןש?ליו דוךשין לחולןרים בעדות‪.‬‬
‫ג‪ .‬לפיכך אם לא וליו בית דין יודעים את לעדים שראו את לן ר ל‪ -‬משלסין‬
‫אנשי לעיר שנראה בה‪ ,‬עם לעדים שלאו‪ ,‬עדים אחרים שמוכין אותן י׳יבית‬
‫דין ומודיעין אותן שאלו לשרים לם‪ ,‬לאלר לך מקללין מהם‪.‬‬
‫‪ 25‬ד‪ .‬בית דין מחשבין בדרלים שלאאטגנינין מלשבין ללן‪ ,‬ליודעין לל בנ ה‪-‬‬
‫‪ they wait‬ןןךקך‪.‬קים * ‪ astronomers.‬אן‪}??-‬י}ים *‬ ‫}ק‪ 1‬מך “ ‪they make Inquiries. *.‬‬
‫‪ according to the‬דץ תוךד‪® U^^®himself. ,‬ם® “ ®*‪ 1‬ל א ‪he was ordained. Into? - O’lO‬‬
‫‪ the court is not required to be very strict. If‬אץ ן‪ 1‬ךקדקץ ‪biblical law.‬‬ ‫‪were‬‬
‫‪found to have given false testimony.‬‬ ‫‪.heretics 9‬י}יפ ‪. acted corruptly.‬קלקלי‬
‫]‪98J‬‬ ‫■‬
 ‫הלכות קידוש החודש‬
‫כשתךאה לחךש וה אם ההיר‪ « ,‬פון השמש או בדרומה‪ ,‬ואם תה‪,‬יה וסבה‬
‫או קצךה‪ ,‬ולד‪,‬יכן להיו ךאשי‪.‬קרניה נוטין‪ .‬וכש^באו העדים להעיד‪ ,‬בוךקין‬
‫או^ם‪ :‬כיצד ךאיתם אותה‪ ,‬בצפון או בדרום? לר‪,‬יכן ד‪.‬יף‪.‬קךנ ‪ ,7‬נוטותן ‪3‬מה‬
‫ד‪,‬ןתר‪ ,‬גבוד‪-‬ד‪ ,‬בךאןת עיניכם וכמה ד‪,‬ןתה ךןובה? אם נמצאו ךבךיך‪,‬ם מכונין‬
‫‪ 5‬למה שנודע בחשבון‪ ,‬מ‪.‬קבלין אותם; ואם לא נמצאו ךבריסם מכונין‪ ,‬אין‬
‫מ‪.‬קבלין אותם‪.‬‬
‫ן‪ .‬אמרו; ךאינוהו בלא כונה ןכון שהתבוננו בו ונתכונו לךאותו להעיד‪ ,‬שוב‬
‫לא ךאינוהו‪-‬אין זו עדות ןאין מ‪.‬קךעין עליד״ שמא ע?ים נת‪.‬קשרו ונראו‬
‫?לבנר‪.‬ןכלווד‪,‬לכולהם‪--.‬‬
‫‪ 10‬ן‪ .‬כיצד מקבלין עדות סחןש? ?ל מי שךאוי להעיד שךאה את ל«;רס ‪ 3‬א‬
‫לבית דין‪ ,‬ובית דין מכניסים אותן כלן למקום אחד ןעו?(ין להן סעדות‬
‫גדולות‪ ,‬כדי שיהיו העם ךגילין לבא‪ .‬וזוג שבא ךאשון‪-‬בו‪,‬דקין אותן ךאשון‬
‫כבדיקות שאמךנו‪ .‬מכניסין את הגדול ןשואלין אותו; נמצאו ךבךיו מכונים‬
‫לחשבון‪ ,‬מכניסים את חברו; נמצאו דבךיר‪,‬ם מכונין ‪ -‬עדותן‪.‬קןמת‪ .‬ו^{‪1‬אר‬
‫‪? 15‬ל סווגות‪-‬שואלין אותם ךאשי ךברים‪ ,‬לא שצריכים להם‪ ,‬אלא כדי שלא‬
‫ןצאו בפחי נפש‪ ,‬כדי ש!ד‪,‬יו ךגילין לבא‪.‬‬
‫ח‪ ,‬ןאחר כך‪ ,‬אחר שתתק!ם ר‪,‬עדות‪ ,‬ראש בית דין אומר ״מקדש״ ןכל ^‪:‬עם‬
‫עונים אחךיו ״מקדש‪ ,‬מקדש״‪ .‬ואין מ‪.‬קךשין את ד‪,‬חךש אלא בשלשה ןאין‬
‫מחשבין אלא בשלשה‪ .‬ןאין מ‪.‬קדשין אלא חדש שנךאה בזמנו‪ ,‬ואין מ‪.‬קדשין‬
‫‪ 20‬א^א ביום; ואם קדשוהו בלןלה‪ ,‬אינו מקךש‪— .‬‬
‫י‪ ,‬בית דין שקדשו את ל‪,‬חךש‪ ,‬בין שוגגין בין מטעין בין אנוסים‪ ,‬ןזרי זה‬
‫^קדש וחןבין ל‪,‬כל לתקן ל‪,‬מועדות על ל‪,‬יום שקדשו בו‪ .‬אף על ?י שזה‬
‫יידא שטעו‪ ,‬ח;ב לסמך עליד‪,‬ם‪-‬שאין הדבר מסור אלא לד‪,‬ם‪ ,‬ומי שצור‪,‬‬
‫לשמר למועדות‪ ,‬הוא ?וה לסמך עליר‪,‬ם‪ ,‬שנאמר; ‪1$‬שר לקראו אתם‪ ,‬ןגומר‬
‫‪ 25‬עןקרא כג‪. a ,‬‬
‫‪ -a couple (of wit‬ו‪1‬נ *‪ clouds combined. 1‬ע?ים ‪* f jpip corresponding. • , . . Vll^p.05‬‬
‫‪nessea).‬‬ ‫‪ th® principal features, i.‬לא?!’‬ ‫‪• -glpj ’OP? dls‬ג ‪in a general way.‬‬
‫‪appointed.‬‬ ‫‪ deceived. **nPVteO‬ן‪1?1‬ץץ ‪ the testimony Is sustained.‬ן!)ןץק»ם‬
‫‪.to fix the dates of the festivals.‬‬ ‫‪according to‬‬
‫] ‪I 99‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬

‫פךק עליעי‬
‫עךים עראו את ד‪,‬חןש ‪ -‬ןזךי אלו הולכין לבית דין לד;עיד ואפילו ה;ה‬ ‫ב‪,‬‬
‫שבת‪ ,‬שנאמר‪ :‬אשר תלןךאו אתם ?מועךם )רל!ךא כג‪ ,‬ס ‪ ,‬ן?ל מקום‬
‫שנאמר ״מועד‪-‬דוהה את השבת‪ .‬לפיכך אין ?!סללין אלא על ו׳אש תךע‬
‫‪ 5‬ניסן ןעל ראש הןש תשרי בלבד‪ ,‬מפני הקנת המועדות‪ .‬ובזמן שבית המקך>פ‬
‫יעם מחללין על כלן‪ ,‬מפני קךבן מוסף שב?ל ראש תןש ןהןש ‪$‬הוא דו‪ 5‬ה‬
‫§ת השבת‪‘ .‬‬
‫ח‪ .‬בראשונה כשד‪,‬יו בית ךין מ‪.‬קךשין את ר‪.‬חןש היו משיאין משואות בךאשי‬
‫ההרים‪ ,‬כךי ש!ךעו הךהוקים‪ .‬משלוללולו הכותים‪-‬שהיו משיאין משואות‬
‫‪ 10‬כדי להטעות את העם‪-‬התקינו שןר‪,‬ו שלוחים יוצאין ומוךיעין לרבים‪- - .‬‬
‫ט‪ .‬על ששה הדשים ד‪,‬יו שלוחים יוצאין‪ :‬על ?יסן‪ ,‬מפני הפסח; ןעל אב‪,‬‬
‫?!פני התענית; ועל אלול‪ ,‬מפני ראש השנה; ־ ־ ןעל תשרי‪ ,‬מפני תקנת‬
‫המועדות; ועל כסלו‪ ,‬מפני הנכה; ןעל אךר‪ ,‬מפני הפוךים‪ .‬ולןהן שבית‬
‫המקךש קןם‪-‬יו?אין אף צל איר‪ .‬הפני פ‪9‬ח‪.‬לו?ן‘‬

‫פרק רביעי‬
‫»‬ ‫•‬ ‫‪» I‬‬ ‫»»‬ ‫‪15‬‬
‫שנה מעבךת היא שנה שמוסיפין בה חךש״‪-‬ואין מוסיפין לעולם אלא אךר‬ ‫א‪.‬‬
‫ועושין אותה שנה שני אדרין‪ :‬אדר ראשון ואדר שני‪ .‬ומפני־מה מוסיפין‬
‫הןש זה? מ?ני ז‪9‬ן האביב‪ ,‬כדי שןר<א ד‪,‬פםח באותו זמן‪ ,‬שנאמר‪ :‬שמור את‬
‫האביב)דברים טו‪ ,‬א(‪ ,‬שיהיה חךש זה בומן האביב‪ .‬ולולי הוספת החךש‬
‫‪ 20‬הזה‪ ,‬הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים‪.‬‬
‫ט‪ .‬אין מעברין את השנה אלא במזמנין לה‪ .‬כיצד? יאמר ראש בית דין‬
‫הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהךרין‪ :‬היו מומנץ למקום פלוני‪ ,‬שנחשב‬
‫ונךאה ונדע אם שנה זו צריכה עבור או אינה אךי^ה‪-‬ןאוהן שהזמנו בלבד‬
‫הן שמעברין אותה‪— .‬‬
‫*‬ ‫אץ‬ ‫׳*‪®°‬‬ ‫‪} to determine‬ן^ןי)ז‪,‬קגת סמוןגד‪ 1‬ת * ‪(***®Sabbath).‬‬
‫• ‪the set feasts (Passover, the Day of Atonement and Feast of Tabernacles).‬‬
‫‪ the Samaritans acted mischievously,‬קלקלו סכותים * ‪ to klndle flares.‬גי®®״ ‪ y ®!!* 5‬ז‪1‬ואות‬
‫‪}.to determine the time of the Lesser Passover (14th of lyyar: see Num 99‬י ‪ 59‬ח קטן‬
‫‪those who are invited 9 .‬ןמ}ץ ‪ if not. *t‬לולי •‪It 9.9.). 1‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪[ 1001‬‬
 ‫הלכות קידוש החודש‬
‫י‪ ,‬שרם אומרים‪.‬צריכה עבור״ ושלשה אומרין ״אינה צריק‪:‬ה״‪-‬בטלו שנים‬
‫ןמעוטן‪ .‬שלשה אומרין ״צריכה עבור׳* ושנלם אומרין ״אינה צריכה‬
‫עבור׳* ‪ -‬מוסיפין שנלם מן סמזמנין לה ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה‪ .‬אם גמרו‬
‫כלם לעבר או שלא לעבר‪ ,‬עושין ?מו שגמרו; ןאם נחלקו‪ ,‬הולכים אחר‬
‫‪ ;? 5‬ר ב‪--‬‬
‫יא‪ ,‬אין מושיבין לעבור השנה לא מלך ולא כהן גדול‪ :‬מלך‪-‬מפני ןזןלותיו‬
‫ומלוומותיו‪ ,‬שמא דעתו נוטה בעב^ן לעבר או שלא לעבר; וכהן גד־ול‪-‬‬
‫מפני ל‪,‬צנה‪ ,‬שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר‪ ,‬כךי שלא יבוא תשרי בימי‬
‫» »‬ ‫* { •‬ ‫‪g‬‬ ‫‪y‬‬ ‫וי•‬ ‫*•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫“‬ ‫• | ‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫• * • • • • ‪T‬‬

‫הקר והוא טובל ביום הכפורים חמש טבילות‪.‬‬

‫סוי ב‪ .‬ל‪.‬ןה ראש בית ‪.‬דין הגדול‪-‬ןהוא סנקךא נשיא‪-‬בךךך ךחוקה״ אין‬
‫מעלרין אותה אלא על תנאי‪ :‬אם ןךצה הנ?!יא‪ 5 .‬א ןך^;ה‪ ,‬ך‪.‬רי וו‬
‫מעברת; לא ךצה‪ ,‬אינה מ ע ב ך ת‪--.‬‬

‫חמי^•‪2‬י‬
‫פרק• ד• »‬ ‫‪V t‬‬

‫א‪ .‬כל מה שאמרנו מקביעות ראש חךש על הךאןר‪ ,‬ןעבור כ‪,‬שנר‪ ,‬מפני סומן‬
‫או מפני ד‪,‬צךך‪-‬אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ זשךאל או בית‬ ‫‪15‬‬
‫ךין הסמוכים באךץ לשךאל שנתנו לד‪.‬ן ד‪.‬סנהךרין ךשות; שכך נאמר למשה‬
‫ולאהרן‪ :‬התדע מ ה לכם ראש חךשים גשמות יב‪ ,‬ם‪ ,‬ומפי השמועה למדו‪,‬‬
‫איש מאיש ממשה ךבנו‪ ,‬שכך הוא פרויגז הדבר‪ :‬עדות זו תמה מסוךה לכם‬
‫ןכל העומד אחריכם במקומכם‪ .‬אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ןשראל׳‬
‫‪ 20‬אין קובעין חלשים ואין מעלרין שנים אלא בחשבון זה שאנו מסשבין ב‪ 1‬היום‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומאימתי מתחילו כל ןשראל לחשב בחשבון זה? מסוף סכמי התלמוד‪,‬‬
‫בעת שחךבה אךץ לשךאל ןלא נשאר שם בית‪,‬דין קבוע; אבל בימי סכמי‬
‫המשנה‪ ,‬וכן ?ימי הכמי התלמוד עד ןמי אב;י ןךבא‪ ,‬על קביעת א‪.‬רץ ל?זראל‬
‫היו סומכין‪.‬‬
‫‪ they discuss the matter and decide .‬נון(אץ ןנול‪,‬ןץ ןגו?זרץ®‬ ‫‪ lest he be‬ע מ א ד ץתו נו?ה י‬
‫דימן אי ‪? 9‬ני ס צ ך ף “ • ‪ |? cold‬ה * ‪Inclined.‬‬ ‫‪t - «•. “ we proclaim a leap-year on three‬‬
‫‪Indications (reasons): on account o f the solstice, on account of the spring-crop, and on‬‬
‫‪.accotmt of the fruits o f the trees.” Because vegetable growth Is dependent on the sun‬‬
‫‪ordained‬‬ ‫‪the lunar year has to be adjm ted to the solar year.,‬‬

‫]‪[ 101‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫ך‪ ,‬כעהןתה סנהדרין‪.‬ק‪,‬ימת ןד‪.‬יו קוב^ין על הךא‪:‬ה׳ ל׳יי ?‪3‬י איץ ?עךאל‪,‬‬
‫ן^ל המקומות שמגיעין אליהן עלוסי תערי‪ ,‬עושין ימים טובים־ יזם א^ד‬
‫‪ 3‬לבד; ושאר המקומות ד‪.‬ךחוקות‪ ,‬עאין עלוחי תשךי מגיעין אליהם‪ .‬קיו עו?!ים‬
‫שני;מים‪-‬מספק‪ ,‬לפי שלא קיו יוךעין יום שקבעו בו בני ארץ ?עךאל את‬
‫‪ 5‬התן־ש‪.‬‬
‫בזמן הזה‪ .‬שאין שם סנר‪.‬ךרין ובית דין של אךץ ו?{ךאל‪ .‬קו?עין על דושבון‬ ‫ה‪.‬‬
‫זה‪ .‬ה;ה מן הדין שלהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד ‪ -‬אפילו‬
‫המקומות הךחוקות שבחוצה לאךץ‪-‬כמו בני אךץ לשראל‪ .‬עד‪.‬ננל על קשבון‬
‫אחד סומכין וקובעין‪ ,‬אבל תקנת קכמים היא שץקרו בפנד‪.‬נ אבותיהם‬
‫‪ 10‬שבידיר״ם‪.‬‬
‫ן‪ ,‬לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו ?^היו השלוהץ‬
‫יוצאין‪; ,‬עשו שני;מים‪-‬ואפילו בזמן הזה‪-‬כמו שד‪.‬יו עושין בןמן שבני‬
‫אךץ;שראל קובעין על הךא;ה‪ .‬ובני אךץ;שראל בזמן הזר‪ .‬עושין יום אדןד‪,‬‬
‫במנהגן‪ ,‬שמעולם לא עשו שני;מים‪ .‬נמצא‪ ,‬יום טוב שני שאנו עושין בגליות‬
‫‪ 15‬בזמן הזד‪-,‬מדברי סופרים שתקנו ךבר זה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬יום טוב של לאע השנה‪ ,‬בזמן שהיו קובעין על הךא;ה קיו רב בני אךץ‬
‫;שךאל עושין אותו שני;מים‪-‬מספק‪ ,‬לפי עלא קיו יוךעין יום עלולעו בו‬
‫בית‪.‬דין את ר‪.‬חךש‪? ,‬אין ד״שלוהים יוצאין ביום טוב‪.‬‬
‫ח‪ ,‬ןלא עוד‪ ,‬אלא אפילו בירו?ל;ם עצמה‪? .‬היא מקום בית דין‪ ,‬פעמים‬
‫^א לאי העדים‬ ‫רבות ד‪,‬יו עושין יום טוב ?ל ראש ד‪?,‬נר*?■‪ '3‬ילים•‬ ‫‪20‬‬
‫כל יום שלשים‪ ,‬נוהגין היו באותו היום ?מצפין לעדים ‪ -‬קןש‪ ,‬ול מחר־ קדש‪.‬‬
‫והואיל והיו עושין אותו שני;מים‪ ,‬ואפילו בזמן הךא;ה‪ .‬התקינו ?יהיו עושין‬
‫אפילו בני ארץ;שראל אותו תמיד שני;מים ממן הזד‪? .‬קובעין על הקשבון‪.‬‬
‫ר‪,‬נה למדת‪? ,‬אפילו יום טוב שני ?ל ראש ל‪.‬שנה בזמן הזה‪-‬מדברי סופרים‪.‬‬
‫‪ 25‬ט‪ ,‬אין עשית יום טוב אחד תלו;ה בקריבת המקום‪ .‬כיצד? אם לה;ה מקום‬
‫בינו ובין;רושללם מך‪.‬לך המשה ;מים או פחות‪? ,‬בנדאי אפ?ר ?!?יעו‬
‫‪.‬ךחוקות‪-‬ךוזו‪.‬קים •‬ ‫‪ there are not .‬א ץ יןם •‬ ‫‪ the logical conclusion would‬ק;ןד‪ ,‬מן ו; ך ץ ל‬
‫‪be .‬‬ ‫א ^ד •‬ ‫‪calculation, fixed calendar .‬‬ ‫‪ used to ascertain‬ק‪ 1‬ל ע ץ ‪ Vy‬ן‪ 1‬ך א; ה ‪*3‬‬
‫‪ ) ■were waiting‬ל א עוד® ‪by observation of th e new moon, t‬‬ ‫‪moreover..‬‬ ‫! ע איל‬
‫‪because .‬‬

‫]‪[ 102‬‬
 ‫הלכות קידוש החודש‬
‫להן שלוחץ״ אין אומךין שאנשי מקום זה עושין יום טוב א^וד ‪ - -‬שמא לא‬
‫‪j‬־‪ v .‬שלוחים יוצאין למקום ןה מפני שלא היו שם ןשראל‪-‬ואחר שחןרו לקבע‬
‫על מחשבון ישבו שם ישראלים שהן סיבים לעשות שני ימים‪-‬או מפני שהיה‬
‫» ‪T T‬‬ ‫* ‪~ I‬‬ ‫‪• T - l‬‬ ‫“ ד־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l » l‬‬ ‫‪•1 1‬‬ ‫^ * ‪1‬‬ ‫“‬

‫סרום בדךך‪ ,‬כךרןי שדרה בין ןר‪.‬וןה וגליל לימי סכמי ס?שנה‪ ,‬או ‪9‬פני שהיו‬
‫‪ 5‬סג‪.1‬ים מונעין את סשלוחין לעבר ביניהן‪.‬‬
‫י‪ .‬ואלו הןה סןיבר תלוי בלןךיבת המקום‪ ,‬היו לל בני מצר‪:‬ם עושין יום אחד‪,‬‬
‫שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי‪ ,‬שאין בין ירושלים ומצרים על‬
‫יי‬ ‫•‬ ‫• » “‬ ‫‪• " T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫דד‬ ‫‪T 1 V‬‬ ‫»ר■‪-‬‬

‫ך‪,‬רך אשקלון אלא מהלך שמנה‪,‬ימים או פחות; ןכן י ב סוךןא‪ .‬ל‪,‬א למךת‬
‫שאין סדבר תלוי להיות המקום קרוב‪.‬‬
‫‪ 10‬יג‪ .‬ןה שאנו מסשלין לזמן סוה‪ ,‬כל אסד ןאדוד בעירו‪ ,‬ןאומרין שראש חךש‬
‫ליום פלוני ןיום טוב ביום פלוני‪ -‬לא בחשבון שלנו אנו קובעין ןלא עליו‬
‫אנו סומכין‪ ,‬שאין מעלרין שנים וקולעין סךשים בחוצה לאךץ‪ ,‬ואין אנו סומכין‬
‫אלא על חשבון בני אךץ לשראל וקביעתם‪ .‬וזה שאנו מסשבין‪ ,‬לגלות סךבר‬
‫ללבד הוא‪ :‬כון שאנו יודעין שעל לשבון זה סן סוללין‪ ,‬אני ?יסשלין לךע יום‬
‫‪ 15‬שקבעו בו לני אךץ לשךאל אי זה יום הוא‪— .‬‬

‫י‬ ‫ו‬
‫פרק‬
‫•‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬לזמן שעושין על הךאלה היו מחשלין ןיודעין שעה שלתקלץ לה סלרס עם‬
‫ססמה לדקדוק הךלד״ כךךך שהאצטגנינין עושין‪ .‬לדי לדע אם נךאה‬
‫—‪.‬מרסאולאלךאה‬
‫ב‪ .‬סיום והלללה‪ -‬ארלע ןעשרים שעות לכל ןמן‪ :‬שתים עשלה ליום ושתים ‪20‬‬
‫עשרה בלללה; וסשעה מחלקת לאלף ושמנים חלקים‪ .‬ולמה סלקו סשעה‬
‫למנץ ןה? לפי שמנץ ןה לש בו ףצי וךליע ושמין‪ ,‬ושליש ושתות ות^זיע‪ ,‬ןחמש‬
‫‪.‬ןעשור‪ :‬וסךבה מלקים לש ללל אלו סשמות‬
‫‪ . . to Ax (the calendar) by calculation.‬ל?ןפע‬ ‫‪ state of insecurity, state of‬ק רי ם •‬
‫‪war.‬‬ ‫בומן‬ ‫‪ ? when the fixing of the month was accomplished by the ob-‬ל ^ךא‪:‬ה זג‬
‫‪servatlon method.‬‬ ‫‪... 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע ה שי)‪.1‬ק ‪ 3‬ץ‬ ‫‪,!1^ the moment a t which the conjunction‬ירן‬
‫‪(meeting) of th e moon w ith the sim occurs.‬‬ ‫‪tth great exactness.‬״■ ‪ 3‬ד ק דו ק ‪!3‬ך ‪ 3‬ה ‪•8‬‬ ‫**‬
‫‪ is divisible by 2, 4, 8: 3, 6, 9: Sand 10.‬ב ו ן(צי ‪. . .‬‬ ‫‪eighth,‬‬ ‫‪sixth,‬‬ ‫‪ninth.‬‬
‫‪ tenth.‬ען(ור‬ ‫‪ denominations.‬יןמות‬

‫]‪[103‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זמנים‬
‫ג‪ ,‬לש^לקבץ מל ס ןהחמה‪ .‬ללי לשבו! זה‪? .‬ד שיתקבצו לעם שדה למהלכם‬
‫* ל‪,‬אמצעי־ תשעה ועשרים יום ושתים לשרה שעות מיום ׳?לשים מתסלת‬
‫לילו ושבע מאות ושלישה ותשעים מלקים לשעת שלש עשלה; ןזה הוא מזמן‬
‫שבין בל מולד ומולד‪ .‬וזר‪ .‬הוא חדשה של ל‪5‬ןר‪.,‬‬
‫‪ 5‬ך‪ .‬שנה של לבנד״ אם תמי‪ .‬שנים עשר הלש מחןשים אלו‪ .‬לה‪:‬ה ?ללה‪:‬‬
‫שלש מאות יום ואךבעת וממשים יום‪ ,‬ושמנה שעות‪ ,‬ושמנר‪ ,‬מאות וששר‪,‬‬
‫ושבעים חלקים; ואם תהיד‪ .‬מעבלת ותה‪:‬ר‪ .‬השנה שלשה עשר הלש‪? ,‬ד‪:,‬ה‬
‫כלילה‪ :‬שלש מאות ושמנים ושלשד‪ ,‬יום‪ ,‬ואחת ןעשליס שעות‪ .‬יממש מאות‬
‫ןתשעה ושמנים מלקים‪ .‬ושנת מחמה ל‪,‬יא שלש מאות נחמשה ןששים יום ןשש‬
‫‪ 10‬שעות‪ .‬נמצא‪ .‬תוספת שנת החמה על שנת סלבנד‪ :.‬עשלה‪:‬מים‪ .‬ןאסת ןעשלים‬
‫שעות‪ ,‬ומאתלם וארבעה מלקים‪.‬‬
‫ה‪ .‬כשתשליך‪:‬מי חלש מלמד‪ .‬שבעה שבעה‪ ,‬שד‪.‬ן‪:‬מי משבוע‪: ,‬שאר יום אד!ד‬
‫ושתים עשלה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים מלקים‪-‬סמן לסם‪:‬‬
‫אי״ב תשצ״נ‪-‬וזו מיא שאלית חלש מלבנה‪. .‬וכן כשתשליך‪:‬מי שנת מלבנד‪.‬‬
‫‪ 15‬שבעה שבער‪ ;,‬אם שנר‪ ,‬פשוטה ל‪,‬יא‪: .‬שאר ממנה ארבעה ימים ושמנר‪^ .‬עות‬
‫ושמנר‪ .‬מאות וששה‪.‬ושבעים מלקים‪-‬סמן לה‪ :‬ד ח תתע־ו‪-‬ןוו מיא שאלית‬
‫שנה ?שוטה‪ :‬ןאם שנר‪ ,‬מעבלת ל‪.‬יא‪ ,‬תד‪:.‬ה שאליתה ממשה‪:‬מים ואחת ןעשלים‬
‫שעות נממש מאות ותשעה ושמנים מלקים ‪ -‬סמן להם‪ :‬הכ״א תקפ״ט‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כש‪:‬ה‪:‬ר‪ .‬עמך ‪:‬דוע מולד חלש מן החלשים ןתוסיף עליו אי״ב תשצ״ג‪-‬‬
‫‪:‬צא מולד שאחליו‪. ,‬ותדע ?איזה יום מימי משבוע ובאיזו שעה ובכמה‬ ‫‪20‬‬
‫מלקים‪:?:‬ה‪? .‬יצד? הלי שה‪:‬ר‪ .‬מולד ניסן ?אמד ?שבת‪? .‬חמש שעות ביום‪,‬‬
‫ומאר‪.‬ןש?עה מלקים‪?-‬מן להם‪ :‬אר״ק״ז‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כשתוסיף עליו שאלית חלש ד‪,‬ל?נרי‪ .‬ןהוא אי״ב תשצ״ג‪: ,‬צא מולד א‪:‬ר‬
‫?ליל שלישי‪ ,‬למש שעות בל‪:‬לר‪ .‬ותשע מאות מלקים‪?-‬מן לד‪,‬ם‪ :‬ג״ה‬
‫‪ 25‬״״׳■ק‪ .‬ועל ללך זו ‪ -‬עד סוף העולם‪ ,‬חלש אחר חלש‪.‬‬
‫‪!?? tfVt? the thirteenthhour of‬לה* ‪ *heir average movement.‬ה!ז^‪ 5‬ם ע י>‬
‫* ‪the day (between6and7Intheevening).‬‬ ‫‪? lunaryear,‬ל‬ ‫‪ It wlU‬יהי^‬
‫« ‪ excess.‬תוספת‪consist of. JO‬‬ ‫‪ ]sp themnemonlad‬ל^ט « ‪whenyou divide.‬‬
‫‪ -the moment Inwhich the newmoon be‬מולד»» ‪sign, by whichto remember them. is.‬‬
‫‪comes visible,‬‬
‫]‪[ 104‬‬
 ‫הלכות קידוש החודש‬
‫י‪ ,‬כל תשע עשרה שנה‪ ,‬שיהיו מהן ש?ע שנים מעברות ושתים עשךה פשוטות‪,‬‬
‫?קרא מחוור‪— .‬‬

‫פרק^‪ 2‬ביעי‬
‫י‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬אין קובעין לעולם ראש הךש תשרי‪ ,‬לפי חשבון זה‪ .‬לא באחד בשבת‬
‫ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת‪-‬וסמן להם‪ :‬אד״ו; אלא כשיהיה‬
‫» » • » »‬ ‫״ » ‪T‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫* ‪v r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T - -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬

‫מולד תשרי באחד משלשה ןמים האלו‪ .‬קובעין ראש חדש ליום של א‪0‬ךיו‪.‬‬
‫כיצד? הרי שהיה המולד באחד בשבת‪ ,‬קובעין ראש חדש תשרי יום שני;‬
‫ןאם דדר‪ ,‬המולד ברביעי‪ ,‬קובעין ראש חן־ש יום חמישי; ןאם ר‪.‬ןה ד‪.‬מולד‬
‫בשי?‪1‬י‪ ,‬קובעין ראש חדש בשביעי‪.‬‬
‫סי ב‪ .‬ן?ן אם ?הןה המולד בחצי ד‪,‬יום או למעלה מחצי היום‪ ,‬קובעין ראש חדש‬
‫ביום של אחריו‪ .‬כיצד? הרי שהיה המולד ביום שני בשש שעות ביום או‬
‫יתר על שש שעות‪ ,‬קובעין ראש חדש בשלישי‪ .‬ואם יהיה המולד קדם חצי‬
‫‪• -J‬‬ ‫‪vl‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫• ו ז ו‬ ‫* •‬ ‫»‬ ‫‪l‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪-‬‬ ‫* »‬

‫היום‪ ,‬אפילו בחלק אחד‪ .‬קובעין ראש חדש באותו יום־המולד עצמו‪ ,‬ןר‪.‬וא‬
‫שלא יהיה אותו היום מימי אד״ו‪.‬‬

‫פרק עמיני‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ .‬חדשה של לבנה‪-‬תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ״ג חלקים‪ ,‬כמו‬

‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫ד • ‪i‬‬ ‫ד ‪r •n‬‬ ‫‪T T 1‬‬ ‫‪t‬‬

‫שבארנו‪ .‬ואי אפשר לומר שראש החדש יהיה במקצת היום‪ ,‬עד שיהיר‪,‬‬
‫‪v | * r‬‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫־‬ ‫• * *‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫» » ‪T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪I - - T‬‬

‫מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא‪ ,‬שנאמר‪ :‬עד חדש ימים)במדבר‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪♦ f‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪- v » v v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫“‬ ‫• * • ‪t‬‬ ‫‪- T r‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•»*‬

‫יא‪ - a .‬מפי השמועה למדו‪ ,‬שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות‪.‬‬
‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- • I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪- - I‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫' » ‪• t‬‬ ‫‪» T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• «‬ ‫• •‬ ‫— '‬ ‫י‬

‫‪ 20‬ב‪ .‬לפיכך עושין חדשי הלבנה מהם חדש חסר ומהם חדש מלא‪ :‬חןש ח סר‪-‬‬
‫תשעה ועשרים יום בלבד‪ ,‬ואף על פי שחדשה של לבנד‪ ,‬יתר על וה‬
‫»‬ ‫“‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪» T 1‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫* ד ‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫‪• t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫» » ‪'1 - 1‬‬

‫בשעות‪ .‬ןחךש מלא‪-‬שלשים יום‪ ,‬ואף על פי שחךשה של לבנה פחיות מזה‬

‫בשעות‪ ,‬כדי שלא לחשב שעות בחדש אלא ימים שלמים‪.‬‬ ‫•‬ ‫ו י •‬ ‫‪t‬‬ ‫ד‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪ I‬״‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫‪ the New Year festival must not fall on Sunday,‬י< אץ קולעץ ‪ cycle. *. . .‬מו!וור®‬
‫‪Wednesday or Friday.‬‬ ‫‪ If the first apperance of the moon occurred.‬ן‪ 1‬ךי עהןה‬
‫‪^! Monday noon.‬יים שני ??ש ן‪ 1‬עות ‪’ DV3‬י‬ ‫‪ provided that.‬והוא ‪ one fraction.‬חלק אדוד‬
‫ןתר על זה ?יןועית'® ‪ some... some.‬מהם ‪ . . .‬מהם “ ‪ Sunday. Wednesday, Friday.‬אד׳ו ‘י‬
‫‪Is longer than that by (more than 12) hours.‬‬

‫] ‪[ 105‬‬ ‫■‬
 ‫הלכות תעניות‬

‫פרק חמישי‬
‫י ‪• 1‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬

‫א‪ ,‬יע עם ^מים עכל ?&ךאל מתענים בהם מפני ס צח ת עאךעף בדום‪ ,‬כךי‬
‫לעורר הלבבית ולפהח דךכי סתעובה‪ .‬ר מ ה וה ןכר‪1‬ן למעעינו הךץים‬
‫‪ 5‬ומעעה אבותינו עהןה כמע?!ינו עת ה‪ -‬עד עג‪.‬רם להם ולנו אותן הצרות‪:‬‬
‫עבזכרון דברים אלו נעוב להיםיב‪ .‬ענאמר‪ :‬וד‪,‬תודו את עונם ואת עון אבותם‪,‬‬
‫ןגומר)ר_קךא כו‪ ,‬מ(‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ואלו הן‪ :‬יום עליעי ^תערי‪ ,‬עבו נהרג גדליה בן אחילןם ונכבית גחלת‬
‫ןעךאל הנעארת וסבב להתם גלותן; ועעירי לטבת עבו ‪ 9‬מך מלך‬
‫‪ 10‬בבל‪ ,‬גבוכתצר הרעע‪ .‬על ןרועללם והביאה במצור ובמצוק; ועבעה עער‬
‫בתמוו‪ -‬חמעה דברים ארעו בו‪ :‬נעתברו הלוחות‪ ,‬ובטל התמיד מבלת ראעון‪,‬‬
‫ןהבקעה ןתעל!ם לחרבן עני‪ ,‬וערף אפוסטומום הך?;ע את התוךה‪ ,‬והעמיד‬
‫צלם בהיכל)תענית פרק ד‪ ,‬מענה ‪. 0‬‬
‫‪T‬‬ ‫״ • ‪I‬‬ ‫‪• -T‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־■‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬

‫ג‪ ,‬ותעעה באב‪-‬חמעה דברים ארעו בו‪ :‬נגזר על !ע‪ 1‬ךאל למדלר עלא‬
‫לכנסו לאךץ‪ ,‬וחרב הבןת בראעונר‪ .‬ובערה‪ ,‬ונלכךה עיר ןדולה וביתר‬ ‫‪13‬‬
‫עמה‪-‬וד‪,‬יו בה אלפים ורבבות מיעראל ןהי‪,‬ה להם מלך גדול‪ ,‬ודמו לל‬
‫ל?!ךאל וןדולי החכמים עהוא המלך המעיח‪ ,‬ונפל בלד גולם ונהךגו כ ^ ם‪-‬‬
‫והללה צךה גדולה כמו חרבן בית המקדע‪ .‬ובו ביום׳ המוכן לפךענות‪5 ,‬וךע‬
‫טורנוסרופום הךעע את ההיכל ואת סביביו‪ ,‬לקלם הה ענאמר‪¥ :‬יון ?‪ 1‬ךה‬
‫‪ 20‬תחרע)ירמיה כו‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫״ ‪I‬‬ ‫• ‪“ T‬‬

‫ך‪ .‬ואךלעת למי הצומות האלו הרי הן מפרעין ב‪.‬קבלה‪ :‬צום הך‪5‬יעי ןצום‬
‫החמיעי ןצום ד‪,‬עביעי לצום העבירי)ןכךלה ח‪ ,‬ינס; צום ד‪,‬רביעי‪-‬זה‬
‫עבעה עער בתמוז עהוא בחדע הרביעי; וצום החמיעי‪-‬זה חעעה באב עהוא‬
‫‪caused 30.‬ב • ‪? the coal was quenched,‬לסית ‪ occurred. *.,.‬ארעו ‪ fast.‬מתענים*‬
‫‪? drew near‬ר‬ ‫‪Pr«ssed 9.‬‬ ‫‪ In the stress of 3‬ן‪ 1‬צור ו^מציק‬
‫‪the siege.‬‬ ‫‪ -he set up an Idol in the sanctu‬העמיד ?היןל ‪ was breached.‬הבקעה‬
‫‪ary.‬‬ ‫‪ designated for (Israel's) reverses.‬מו?ן ^םך^נות‬ ‫‪n*;3p. tradition, post-Mosalc‬‬
‫‪.Scriptures‬‬

‫] ‪I 106‬‬
 ‫הלכות תעניות‬
‫‪ 3‬חןע סחמיעי; וצום העביעי‪-‬זה עלשה לתערי עהוא ‪ 3‬תדע מ^ובי;ני; וצום‬
‫העשירי‪-‬זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי‪.‬‬
‫‪♦ • - ST‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪- M - f‬‬ ‫‪t‬־ ‪T T‬‬ ‫♦‬ ‫‪• • - X T‬‬

‫ד‪ .‬ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר ? אדר‪-‬זכר לתענית‬
‫‪ -‬ד‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ן‬ ‫ו • * •‬ ‫~‬ ‫• ‪• " T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪“:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪l‬‬ ‫• •‬ ‫• ■ • ‪•1‬‬

‫שהתענו בימי למן‪ ,‬שנאמר‪, :‬דברי מצומות וזעלןתם)אסתר ט‪ ,‬לא(‪ .‬ןאם‬

‫‪ 6‬מל ?‪:‬לשה עשר ‪3‬אן־ר להיות בשבת‪ ,‬מקדימין ומרנענין בממישי שהוא אחד‬
‫עשר; אבל אמד מאךלעת ןמי מצומות שחל להיות לשבת‪ ,‬דומץ אותו לאמר‬
‫משלת‪ .‬מל להיות לערב שלת‪ ,‬מתענין בעךב ש ב ת‪- - .‬‬
‫יט‪? .‬ל מצומות האלו עתידים ללטל לימות ממשיס; ןלא עוד‪ .‬אלא שהם‬
‫עתידים להיות ןמים טובים וימי ששון ושממה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לה אמר ה׳‬
‫‪ 10‬צבאות צום הךביעי ןצום מחמישי ן־צום משביעי וצום מעשירי להןה לבית‬
‫ןהוךה לששון ולשלמה ולמועדים טובים ןהאמת ןמשלום אהבו)ןכרןה ח‪ ,‬יט(‪.‬‬

‫‪ we observe‬ןןקךי}‪1‬ץ ימתענץ * ‪ if the thirteenth of Adar fell on a Sabbath.‬אם ןזל ‪* . . .‬‬

‫לוזזץ ‪the fast earlier. • IrW‬‬ ‫‪postpone It.‬‬
‫]‪I 107‬‬
 ‫הלכות מגלה וחנכה‬
‫י■ ‪T \ 1‬‬ ‫‪T • I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫פרק ראשון‬
‫ל!ריאת המגלה בזמנה‪-‬מצות־עשה מדברי סופרים; והדברים ידועים‬ ‫א‪.‬‬
‫שהיא תל!נת הנביאים‪ .‬ןהצל ה^בים ב‪.‬קריאתה‪ :‬אנשים ‪.‬ונשים הריס‬
‫‪ 5‬ועבדים משחררים‪ .‬ומחנכין את הקטנים לקרותה‪- - .‬‬
‫ד‪ .‬איזהו זמן קריאתה? זמנים הרבה תקנו לה הכמים‪ ,‬שנאמר‪ :‬בזמניר״ם‬
‫)אכזתר ט‪ ,‬לא(‪ .‬ןאלו הן זמני קריאתה‪ :‬כל מדינה שרדתה מקפת חומה‬
‫מימי ןר‪,‬ושע בן נון‪ ,‬בין בארץ בין בחוצה לארץ‪ ,‬אף על פי שאין לה ?כעו‬
‫חומה״ קורין בסמשה עשר באדר; ומדינה זו היא הנקראת פךך‪ .‬ןכל מדינה‬
‫‪ 10‬שלא רדתה מקפת חומה בימות ןהושע ואף על פי שר״יא מקפת עתה‪ ,‬קוףאין‬
‫‪.‬‬ ‫באףבעה עשר; ומדינה זו היא הנקראת עיר‪.‬‬
‫ה‪ .‬שושן הביךה‪ ,‬אף על פי שלא רדתה מקפת חומה ‪3‬י‪9‬י ןהושע ?ן נון‪,‬‬
‫קוףאין בחמשה עשר ‪ -‬שבה ה‪,‬יר‪ .‬הנס‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונוס בחמשה עשר בו >שם‪,‬‬
‫יח(‪ .‬ןלמה תלו הדבר בימי ןר״ושע‪ 2‬כןי לחלק כבוד לארץ!שראל‪-‬י?הןתה‬
‫‪ 15‬הרבה באותו הזמן‪?-‬די שיהיו קוראין כבני שושן ן‪.‬יחשבו כאלו הן כרכין‬
‫ד״מקפין חומה; אף על פי שהן עתה הרבין‪ ,‬הואיל והיו מק?ין בימי ןד״ושע‪-‬‬
‫קורין בחמשה עשר‪ ,‬דדו‪,‬יה ןכרון לאךץ ןשךאל בנס זה‪.‬‬
‫יג‪ .‬אין קוךאין את המגלה בשבת‪ ,‬גזךה שמא לטל אותה ב;דו ןי‪.‬לך אצל מי‬
‫שהוא בקי לקרותה‪ ,‬ולעביתה אךבע אמות ברשות הרבים; שה?ל ס;בים‬
‫‪ 20‬בקריאתה ןאין ה?ל בקיאין בקריאתה‪ .‬לפיכןי אם חל זמן קריאתה בשבת‪,‬‬
‫מקדימין וקוראין אותה קךם השבת; ןשואלין יחרשין בהלכות פורים באותה‬
‫פורים‪.‬‬
‫שהוא *‬‫להזכיר »‬
‫כדי ו ־ ו •‬
‫שבת‪* • ,‬‬
‫‪! • t-‬‬
‫י ד‪ ,‬כיצד? יום ארבעה עשר שחל לד־ויות בשבת‪ ,‬בני עלרות מקדי?ין וקוךאין‬
‫בעךב שבת‪ ,‬וב‪3‬י כרכים קוףאים בזמנם‪-‬באחד בשבת‪ .‬חל יום המשר‪,‬‬
‫‪ 25‬עשר להיות בשבת‪ ,‬בני כרכים מקדימין וקו‪,‬ראין בעךב שבת שהוא יום‬
‫‪ -this is a pre‬מךה ^‪ 1‬מא *> ‪ surrounded by a wall, fortified.‬מקמת חומה ‪!? city.‬דץה ז‬
‫‪® , the laws of Purlm‬אלץ ןדוךעץ ‪ . . .‬י® ‪^ versed, skilled.‬קי ״• ‪ventlve measure, lest.‬‬
‫‪are expounded,‬‬

‫]‪[ 108‬‬
 ‫הלכות מגילה וחנוכה‬
‫אךבעה ע^ר‪ ,‬ובני ע;רות קוךאין בו ביום עהוא זמנם‪-‬ונמצאו כ‪,‬כל קוךאין‬
‫באךבעה ע&ר‪.‬‬

‫^טני‬
‫‪• -‬‬
‫פ‪)TV‬ר ‪I‬ק‬

‫הקורא את המגלה על פה‪ .‬לא יצא ןדי חובת^‪ .‬הלועז עעמע את המגלה‬ ‫ג‪.‬‬
‫הכתובה בלעון ד‪,‬קךי‪ {5‬ובכתב ל‪.‬קך^‪ , 1£‬אף על פי עאינו יוךע מה ד‪.‬ן אומרין‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫ןצא ן‪1‬י חובתו‪ .‬וכן אם הןתה כתובה יונית ועמעה‪^-‬צא‪ .‬אף §ל פי יפאינו‬
‫מכיר‪ ,‬ואפילו היה היפומע ?גברי‪.‬‬
‫ך‪ .‬הןתה כתובה תךגום או בליפון אחךת מלעונות הגוןם‪ ,‬לא ןצא ןדי חובתו‬
‫בקריאתי‪ ,‬אלא המכיר אותר‪ ,‬הלעון ב ל ב ד ‪- - .‬‬
‫! • ‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ ,‬ך‬ ‫‪, ,‬‬ ‫» ‪•1 1‬‬

‫‪ 10‬ה‪ .‬הקורא את המגלר‪ ,‬בלא כונר״ לא ןצא‪ .‬כיצד? ה‪,‬יר‪ ,‬כותבה‪ ,‬או דוך^ה‪,‬‬
‫או מגיהה‪-‬אם כון את לבו לצאת בקריאר‪ ,‬זו‪ ,‬ןצא; ואם לא כון לבו‪,‬‬
‫לא ןצא‪- - .‬‬
‫יג‪ ,‬פני הןמים האלו‪ ,‬פהן אר^ער‪ ,‬עפר נחמעה עיפר‪ ,‬אסורין בהספד ותענית‬
‫לכל אדם בכל מקום‪ ,‬בין לבני כרכין פהן עופין חמפה עפר בלבד בין‬
‫‪ 15‬לבני עירות פל‪,‬ן עופין אךבעה עפר בלבד‪ .‬ופני ל‪,‬ןמים אסוךין בהספד‬
‫ותענית באדר הלאפון ובאךר לפני‪- - .‬‬
‫י ד‪ ,‬מצות יום ארבעה עפר לבני כפרים וע;רות ןיום המפה עפר לבני‬
‫כרכים ‪ -‬לר‪,‬יותן יום פמחה ומפתה ומפלות מנות לרעים ומתנות‬
‫“ ‪T‬‬ ‫‪• * T‬‬ ‫• * ‪T‬‬ ‫• *‬ ‫• * ‪V‬‬ ‫* ‪T I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫ן • •‬

‫לאביונים‪ .‬ומתר בעפית מלאכה‪ ,‬ואף על פי כן אין ךאוי לעפות בו מלאכה;‬

‫‪ 20‬אמרו לכמיט‪ :‬כל לעופה מלאכה ביום פרךים אינו רואה סמן ברכה‬
‫ל עו ל ם‪ .‬־ ־‬
‫טן‪ ,‬ןחןב לחלק לענןים ביום הפורים‪— .‬ואין מדקףקין במעות פורים‪ ,‬אלא‬
‫?ל הפופט ןדו לפל‪-‬נותנץ לו‪ .‬ןאין מפגין מעות פורים לצךלד< אחלת‪.‬‬
‫ין‪ ,‬מוטב לאךם להרבות במתנות אביונים מלהףבות ?סעדתו ובמפלוח‬
‫מנות לרעיו‪ ,‬פאין פם פמחה גדולר‪ ,‬ומ&ארה אלא לפמח לב עניים‬ ‫‪25‬‬
‫ויתומים ואלמנות וגרים; פהמפמח לב האמללים האלו דומה לפכינד״ פנאמר‪:‬‬
‫להחיות רול^‪15‬פלים ולהחיות לב נךכאים דפעןד‪ ,‬נז‪ ,‬טס‪.‬‬
‫‪ -fa‬ע^רי ל ‪ he does not understand.‬אינו מ?יר • ‪ speal^er of a foreign language.‬ל‪5;1‬ז <‬
‫‪ Aramaic.‬סךגום * ‪miliar with Hebrew.‬‬ ‫‪}proofreading It 5 .‬יו‪ 1‬ה*‪ expounding It. 1‬דוך^‪1‬ה‬

‫]‪[ 109‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר ומנים‬
‫יח‪^ ,‬ל ספרי מנביאים וכל מכתובים עתיךין לבטל לימ‪ 11‬ז יזמ?ייס חוץ‬
‫ממגלת אסתר‪ ,‬והרי מיא ‪2‬ימת כחמשה המעי תוךה ובהלכות על תורד‪,‬‬
‫שבעל פה שאינן בטלין לעולם‪ .‬ואף על פי שכל זלימ ליברות לבטל‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫כי נשכחו מצרות הראשונות ובי נסתרו מעיני)ןשעי‪,‬ה סר״ טז< למי לפורים ל׳א‬
‫‪ 5‬ללטלו‪ ,‬שנאמר‪ :‬וימי לפורים לאלה לא‪?:‬לרו לתיר לןהוךים ףבךם לא‬
‫לסוף מוךלם)אסלר ט‪ ,‬כח(‪,‬‬

‫פרק עליעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪» V‬‬

‫‪ .‬א‪ .‬לבלת נדששני‪ ,‬לשמלכו מלבי‪.‬יון‪ ,‬גןרו גורות על ‪.‬ישךאל ולטלו ן ‪5‬ם‬
‫ןלא מניחו אותם לעסק בתוךה ובמצות; ופשטו‪.‬יןם לממונם ובבנותילם‪,‬‬
‫‪ 10‬ןנכנסו למיכל ופךצו בו פרצות וטמאו מטהרות‪ .‬ןצר להם ל?שךאל מאד‬
‫מפניהם‪ ,‬ולחצום לסץ גדול‪ ,‬עד שרחם עלי^ם אלמי ןובותינו והושיעם מ*ךם‬
‫ןהציןים; וגברו בני חשמונאי מכלנים מגדולים והךגום‪ ,‬והושיעו ושלאל מ‪.‬יךם‪,‬‬
‫ןהעמידו מלך מן מכלנים‪ ,‬ולזרד‪ ,‬מלכות ל!שךאל‪.‬יתר על מאתלם שנים ‪ -‬צד‬
‫סלרלן משני‪.‬‬
‫‪ 15‬ב‪ ,‬ולשגברו ןשךאל על אוןביד‪,‬ם ואלדום‪-‬לעשרים וחמשה לחךש כסלו‬
‫ד‪.‬י‪.‬ה‪-‬ונכנסו למיכל ולא מצאו שמן טהור במ?ןדש א^א פך אחד; ןלא‬
‫מ‪.‬יה בו להךליק אלא יום אחד בללד‪ ,‬והדליקו ממנו נרות ממעךכה שמנת‬
‫ימים עד שכתשו ויתים והוציאו שמן טהור‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫* •*‬ ‫‪I t V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ומפני וה התקינו מלמים שלאותו מדור שיהיו שמנת ןמים לאלו‪ ,‬שתתחתן‬ ‫ג‪,‬‬
‫עשרים וחמשה ללסלו‪ ,‬ןמי שמחה ומלל‪ .‬ומדליקין להן מנרות לעךב‬ ‫‪20‬‬
‫על פתחי מלתים ללל ל ל ה ו לל ה משמנת מלילות‪-‬למךאות ולגלות מנס‪.‬‬
‫דמים א ל מן מנקךאין מנכה‪! ,‬מן אסורין בהספד ןסענית ?י‪5‬י מפורים‪.‬‬
‫ומךלקת מנרות להן‪-‬מצוד‪ .‬מףלרי סופרים‪ .‬בקריאת המגלה‪.‬‬

‫רביעי‬
‫פרק‪• •11‬‬
‫‪»T‬‬
‫‪ 25‬יב‪ .‬מצות נר מנכה‪-‬מצוד‪ ,‬חבילדי מיא עד מאד וצריך אךם להןד‪.‬ר לה‪,‬‬
‫כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח לאל והודיה לו על הנסים שעשר‪ .‬לנו‪.‬‬
‫*» ‪T‬‬ ‫— י •‬ ‫״‬ ‫» »‬ ‫‪t‬‬ ‫‪" T‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J. J‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪ future be abolished « . their recitation in public ■will no longer‬ט!‪»11‬גי‪ 8‬ן?תיךץ‬

‫‪} see Ex. 39.27. W‬יות המ?ךכה ״ ‪? Second Temple.‬ית ?‪berequlred). • ’Ji‬‬ ‫‪crushed,‬‬
‫]‪[ 110‬‬
 ‫הלכות מגילה וחנוכה‬ .
‫קס עמן‬.‫ ר כסותי ולו‬3‫ עיאל אי מי‬.‫קה‬,‫א?ילו אין לו מה ♦אכל אלא מן הצך‬
.‫ת ומדליק‬1‫ ר‬3‫ן‬
‫יתו קודם‬3 ‫ נר‬- ‫ן היום‬5‫יתו ונר הנכה או נר ביתו וקדיי‬3 ‫ הןה לפניו נר‬.‫יד‬
‫ גדול‬.‫מעום ^;לום ביתי״ ?יורי העם נמחק לעעות עלום בין איע לאעתו‬
‫י נעם‬3‫ ךךכיל״ דך‬:‫ ענאמר‬,‫ ע?ל התוךה נתנה לעעות עלום לעילם‬,‫ העלום‬5
.(‫עליג״יו‬9)‫ לום‬1‫ן‬.‫ןללנהיבוהיל‬

*., •T}5^ ‫ ע‬one must choose between Sabbathlights and Hanukkahlights, or

betweenSabbathUghts andwinefor the K i d d u s h ( i . he cannot affordboth). {‫יתן‬3 ‫ל‬
‫ךם‬,‫ • ••קו‬the lightingof his house18preferableforthesakeofapeaceful home (lack of light
inthe house may leadtofamily quarrels). * pnfip i. s.> Inthe case of a woman sus­
pectedof faithlessness (HDlD), to whomthelawInXum. S.12.^1applies: "andthe priest
shall write these curses in a scroll, and he shall blot themout into the water of bitter­
ness.” The divine name, containedInthe scroll, is thus blottedout inorderto establish
theinnocence of a suspectedwife,
[ 111 ]
‫ספר נעים‬
‫איעות‬
‫גרועין‬
‫יבום וןזליצה‬
 ‫הלכות איעות‬

‫פרק עעי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬המ‪.‬קךע על תנאי‪ ,‬אם נת‪.‬עם התנאי‪-‬מקךעת‪ ,‬ואם לאו‪-‬אינה מקךעת‪,‬‬

‫בין עירדה התנאי מן ד‪,‬איע בין עיהןה מן האעה‪ .‬וכל תנאי עבעולם‪ ,‬בין‬
‫‪ 5‬בקדועין בין בגרועין‪ ,‬בין במקח בין בממכר״ בין בעאר דיני ממון‪-‬צריך‬
‫להיות בתנאי אךבעה‪,‬דברים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ואלו הן הארבעה ‪,‬דברים על כל תנאי‪ :‬ע?ה‪:‬ה כפול‪ ,‬ועיהןה ״ד׳ד עלו‬
‫קודם ל״לאו'‪ ,‬ועיהיה התנאי קוךם למעעה‪ ,‬ןעיה‪,‬יה התנאי דבר עאפער‬
‫לקימו‪ .‬ואם חסר התנאי אחד מהן‪ ,‬הרי התנאי בטל וכאלו אין עם תנאי פלל‪,‬‬
‫״‬ ‫‪V I‬‬ ‫‪“ J‬‬ ‫• ‪V‬‬ ‫"‬ ‫• *‬ ‫‪••T‬‬ ‫• ‪“ 1‬‬ ‫“ ‪• • • J l r‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•• ‪" I‬‬ ‫ן •‬ ‫‪|l * t‬‬

‫‪ 10‬אלא תה‪.‬יה וו מקדעת או מצךעת מןד‪ ,‬ןיתלף‪.‬ם המקח או המתנד‪ ,‬מי‪,‬ד וכאלו‬
‫לא התנה כלל‪ ,‬הואיל וחסר התנאי אחד מן האךבעה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כיצד? האומר לאעה‪ :‬אם תתני לי מאתלם זוז הרי את מקךעת לי בדינר‬
‫זה‪ ,‬ואם לא תתני לי לא תהלי מקדעת‪, ,‬ואחר עהתנה תנאי זה נתן לה‬
‫הדינר‪ ,‬הדי התנאי‪.‬קלם נהרי זו מל!ךעת על תנאי‪ ,‬ןאם נתנה לו מאתלם זוז תהלה‬
‫‪ 15‬מקןעת‪ ,‬ואם לא נתנה לו אינה מלןדעת‪.‬‬
‫ך‪ ,‬אבל אם אמר לה‪ :‬הרי את מקדעת לי בדינר זה‪ ,‬ונתן הדינר בןןד<‬
‫ןהעלים הוזנאי ןאמר‪ :‬אם תתני לי מאתלם ווו תהלי מלןךעת‪ ,‬ואם לא תתני‬
‫לי לא תד‪,‬לי מקדעת‪ ,‬הרי התנאי בטל‪ ,‬מפני עהקדים המעשה ונתן בלךה ואחר‬
‫כך התנה‪ .‬ואף על פי עד‪,‬כל בתוך ?‪1‬י דבור‪ .‬הרי זו מקדשת מלד ןאינה‬
‫‪ 20‬צריכה לתן לו כלום‪.‬‬
‫ה‪ .‬וכן אם אמר לה‪ :‬אם תתני לי מאתלם זוז הרי את מקדשת לי בדינר זה‪,‬‬
‫ואחר כך נתן הדינר בלךד״ הרי התנאי בטל מפני שלא כפל תנאו‪ ,‬עהרי‬
‫לא אמר לה‪ :‬ןאם לא תתני לי לא‪1‬זהלי מקדשת‪ ,‬והרי זו מקךשת מ^ד ןאינה‬
‫צריכה לתן לו כלום‬
‫‪*’K‬‬‫ן!קךעת ‪ wasfulfilled.‬ןתק‪.‬ים ‪ hewhobetrothsawomanonacondition.‬המ‪.‬קדי!‪¥ 1‬ל‪JJFI‬‬
‫‪}^a stipulationstating‬אי ?פול י ‪sale sheIs deemed betrothed. *np.Qpurchase..‬‬
‫‪ -he madeno con‬לא ‪ nj^ri‬ן^ל » ‪ void.‬ן;ןל • ‪bothalternatives andtheirconsequences.‬‬
‫‪. valid.‬קים ‪ditlon.‬‬
‫] ‪[ 115‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נשים‬ ‫׳‬
‫ן‪ ,‬ןכן אם ^מר ^ה‪ :‬אם לא תתני לי מאתום ווו לא תהיי מקביעת לי‪ ,‬ואם‬
‫תתני לי מאתלם זוו הךי את מקדעת לי בךינר וה‪ ,‬ואחר כך נתן סדינר‬
‫ב‪:‬ןה‪ ,‬הלי התנאי כטל לפי של‪,‬לןךים ״לאף ל״הך‪ ,‬והרי זו מ^קןיעת מ;ד ןאינה‬
‫צריכה לתן לו כלום‪.‬‬
‫‪ 5‬ן‪ ,‬ןכן אם אמר לה‪ :‬אם תעלי לךקיע או תךדי לתהום הלי את כ;ל!ךשת‬
‫לי בדינר זה‪ ,‬ואם לא תעלי לרקיע ןלא תרדי לתהום לא תד<ןי מקלעת‪,‬‬
‫* ןאלר כך נתן לדינר ב;ךה‪ ,‬לילי התנאי לטל ]הלי היא מקלשת מ‪:‬ד‪ ,‬עהדבר‬
‫‪:‬דוע עאי אפער לה לע ם תנאי זה ןאין זה אלא כמפליגה בדבלים ללך עחוק‬
‫‪.‬‬ ‫ולתול‪.‬‬
‫‪ 10‬י ד‪ ,‬נע מקצת גאונים אחרונים עאמרו עאין צליך אלם לכ&ל תנאו אלא‬
‫בגטין וקדועין בלבד‪ ,‬אבל בדיני ממון אינו צליך לככל‪ .‬ןאין לאוי‬
‫לסמך על ךבר זה‪ ,‬שכפילת לתנאי עם שאר לאלבעה ‪.‬דבלים‪-‬מתנאי בני‬
‫׳ גד ובני לאובן למדו אותן חכמים‪ :‬אם‪.‬יעברו בני גד‪ ,‬וגומר‪ ,‬ואם לא נעברו‬
‫)במךבר לב‪ ,‬כנדל(‪ ,‬ותנאי זה לא לנה לא בגטין ולזא בקדושין‪ .‬ןכזה הורו‬
‫‪ 15‬ןדולי לגאונים הלאשונים וכן לאוי לעשות‪.‬‬
‫טו‪ ,‬למקדש על תנאי‪-‬כשיתעם לתנאי תלנה מקלשת משעה שנתקנם‬
‫לתנאי‪ ,‬לא משעה שנתקדשה‪ .‬כיצד? לאומר לאשה‪ :‬אם אתן לך‬
‫מאתנם זוז בשנה זו הלי את מקדשת לי בךינר זה‪ ,‬ןאם לא אתן לך לא תליי‬
‫מקדשת‪ ,‬ונתן לדינר ב‪:‬ךה בניסן ונתן לה למאלנם זוז שלתנה עמה ‪ -‬באלול‪.‬‬
‫‪ 20‬הלי זו מקדשת מאלול‪ .‬לפיכך אם קדשה אחר קלם שיתקנם לתנאי של ראשון‪,‬‬
‫ללי זו מקלשת לשני‪ .‬וכן לדין בגטין ובממונות‪ :‬בשעה שנתקנם לתנאי‪-‬הוא‬
‫שנהיה גט או נתקנם למ‪,‬קח או למתנה‪.‬‬
‫טן‪ ,‬במה דבלים אמולים? בשהןר‪ .‬שם תנאי ןלא אמר ״מעכשו״; אלל אם‬
‫אמר לה‪ :‬הלי את מקדשת לי מעכשו בדינר זה אם אתן לך מאתנם זוו‪,‬‬
‫‪ 25‬ולאחר זמן נתן לה מאתנם זוז‪ ,‬הלי זו מקדשת למפלע משעת לקדושין‪ ,‬אף‬
‫על פי שלא נעשה תנאו אלא לאלר ןמן מרבה‪ .‬לפיכך אם קדשה לשני קלם‬
‫•‬ ‫שנעשה לתנאי‪ ,‬אינה מקדשת‪ .‬וכן לדין בגטין ובממון‪.‬‬
‫לקן^ף על ** ‪ some.‬ן!קצת >״ ‪ he lestlngly diverts her with words 9 .‬םלעה ‪ 5‬ךברים ‪ . . .‬י‬
‫‪ cases concerning property‬הורן “ ‪ to rely on this opinion.‬ד ‪ 5‬ר ‪nj‬‬ ‫ךןא ‪ruled..‬‬
‫גט‬ ‫‪° hly t^en is the divorce valid.‬‬ ‫‪ retroactively, retrospectively,‬למסךע‬

‫’‬ ‫] ‪[ 116‬‬
 ‫הלכות אישות‬
‫ין‪ ,‬כל האומר ״מעכשו״ לא וצנורך לכפל תנאו ולא להקדים סתנאי על‬
‫ד‪,‬מעשה‪ ,‬אלא אף על פי שהקדים ד‪,‬מעשה ‪ -‬תנאו‪.‬ק^ם‪ .‬אבל צריך‬
‫להתנות בדבר שאפשר לק‪:‬מו; ןאם סתנה בךבר ש?י אפשר לין^מו‪ .‬ך‪,‬ךי זה‬
‫כמפליג ‪ 3‬ךבךים ןאין שם תנאי‪— .‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪^5‬‬

‫כב‪ ,‬האשה ש‪:‬צא עליל קול שהיא מקדשת לפלוני‪ ,‬ןזרידו לחוקת מקדשת אף‬
‫על פי שאין שם ראןה בתרה‪ .‬וכל קול שלא החזק בבית דין‪ ,‬אין חוששין‬
‫לו‪ .‬ןכיצד הוא הקול שתחזק זו בו שד‪,‬יא מקדשת? כגון שבאף שנים‪.‬והעידו‬
‫שךאו ד‪,‬נרות דולקות ומטות מצעות‪ ,‬ובני אךם נכנסין ויוצאין ונ^?‪1‬ים שמחות‬
‫‪ 10‬לה ואומרות ״נתקדשה פלונית ר‪,‬יום״‪ — .‬וכן אם באו שנלם ואמרו‪ :‬ךאינו כמו‬
‫ע!מחת ארוסין‪,‬ושמענו קול הבךה ושמענו מפלוני ששמע מפלו;י שנתקדשה‬
‫פלונית בפני פלוני ופלוני וד‪,‬לכו לד‪,‬ם העדים למדינה אחךת או מתו‪-‬ך‪,‬רי‬
‫ןר‪ ,‬קול שמתזיק אותה מקדשת‪.‬‬
‫כג‪ ,‬במה דברים אמורים? שלא תתד‪ ,‬שם אמתלא; אבל אם דוןתה שם‬
‫אמתלא ושמעו האמתלא כששמעו שנתקדשה‪ ,‬לא החזקד‪ ,‬מקדשת‪ .‬כיצד‬ ‫‪15‬‬
‫ר‪,‬יא האכלתלא? ״פלונית נתקדשה על תנאי‪ ,‬או קדושי ס פ ק׳‪ -‬ל א החוקה‪,‬‬
‫אלא שואלין אותה וסומכין על‪.‬דבךיר״ הואיל ואין שם ךאןה ברורה ולא קול‬
‫חזק•‬
‫ר ך‪ ,‬יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא‪ ,‬אם נראין‬
‫‪I T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫* *‬ ‫* ‪*1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫~‬ ‫* ‪ I‬־■‬ ‫‪T t * " I ‘ T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫ה‪.‬דברים לבית דין שהוא כן ‪ -‬סומכין על האמתלא ולא תחזק מקדשת;‬ ‫‪20‬‬
‫ואם לאו‪-‬הואיל ולא נשמעה האמתלא לעת שנשמעו ל‪,‬קדושין אין חוששין‬
‫לאמתלא‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ T‬ן‪-‬‬

‫כה‪ .‬מעשה באחת שןצא עליר‪ ,‬קול שנתקדשה לבנו של פלוני‪ ,‬ולאחר זמן‬
‫‪ ,rumor‬קול® ‪) nor state the condition before stating the act.‬לא להקדים ריתנאי ‪^ ,‬‬
‫^נ^קךעת ‪report.‬‬ ‫^רוךה ^ ‪assumed to be betrothed.‬‬ ‫לא הלעק ‪evidence.‬‬
‫■‬
‫‪was not made known. V7‬‬ ‫}רות דולקות « ‪ we do not take it into consideration.‬אץ‬
‫קול ‪& engagement party,‬מחת א תס ץ ״ ‪ couches spread.‬קטות ק‪51‬עות ‪candles burning.‬‬
‫‪ a rumor which proves her to be betrothed,‬קול למחזיק או^ה ‪ indistinct rumor 5 . 1® . ..‬בך ה‬
‫‪ a reasonable explanation (to show how the report may have arisen by mistake).‬אפ‪ 11‬זלא **‬
‫‪we rely 0.‬וק!?ץ י*‬
‫] ‪[ 117‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נשים‬
‫שאלו לאביו ואמר ״על תנאי כך נת‪.‬קךשה ל‪ 1‬ןלא נת‪.‬ק!ם התנאי״‪ ,‬ןלא סמכו‬
‫‪q‬כמים על דבריו אלא אמרו‪ :‬ך‪.‬ךי זנ ספ^מקךשת וכאלו אץ שם אמתלא‬
‫‪,‬‬ ‫מטץ פט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מ ‪: .‬צא עליך‪ .‬קול שהיא מקדשת לפלוני ו‪,‬יצא קול אחר כמותו שתיא‬
‫מקדשת ל א ס ר‪ -‬אחד כותב גט ןאו‪ 1‬ד כונס‪ ,‬בין ראשון בין אחרון‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫ל‪ .‬שנלם אומרין ״ךאינוך שנתקדשה ביום ?ליד ושנןם אומרין ״לא ךאינוך‪,‬״‪,‬‬
‫אף על ?י שכלם שכנים בחצר אחת הרי זו ש^קךשת‪ ,‬שאין שענת ״לא‬
‫ךאינוך‪,‬׳־ ךא‪:‬ה‪ .‬שן־ךך ךעם לקדש בצנעה‪.‬‬

‫עק‪£‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫פרק‬
‫י‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 10‬א״ הנכסים שמכנסת האשה לבעלה‪ ,‬בין קך‪.‬קע בין מטלטלין בין עבדים‪,‬‬
‫אף על פי שהן נכתבין בשטר הכתבה אין נקראין כתבה אלא גדתיא‬
‫^מם‪ .‬ואם קבל הבשל אחךיות הנדודא עליו ונעשית ברשותו‪-‬אם פחתה‪,‬‬
‫^אן בחל‪ .‬ואם‬ ‫פחתד‪ ,‬לו‪ ,‬ןאם הותיךה‪ ,‬הותירה לו‪ -‬ה רי זו נקראה‬
‫לא קבל אחךיות הנדוני״א עליו אלא הרי היא בךשות האשר‪-,‬אם פחתה‪,‬‬
‫‪ 15‬פחתד‪ ,‬לה‪ ,‬ואם הותיךה‪ ,‬הותיךה לה ‪ -‬הרי זו נקראת נכסי מלוג‪.‬‬
‫ב‪ .‬ן?ן כל נכסים ש!ש לאשר‪ .‬שלא הכניסה אותן לבעלר‪ .‬ןלא כתבו אותן‬
‫׳ בכתבה אלא נשארו לעצמה‪ ,‬או נפלו לה ביךשה אחר שנתארסה‪ ,‬או‬
‫נתנו לר‪ ,‬במתנה‪-‬ך‪,‬כל נקראין נכסי מלוג‪ ,‬שכלן בךשותה הן‪ .‬ואין נקראין‬
‫כתבה אלא עקר כתךר‪-,‬שד‪,‬וא מאד‪ ,‬או מאתלם‪-‬שם התוספת בלבד‪.‬‬
‫‪ 20‬ג‪? .‬בר הודענו שהכמים תקנו כתבה לאשה‪ ,‬ןדין התוספת כדין העקר‪ .‬ןלא‬
‫תקנו לגבותה ?ל זמן שתךצה‪ ,‬אלא הרי היא כחוב שלש לו זמן‪ :‬ןאין‬
‫הכתבה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל‪ ,‬או אם גךשה‪- - .‬‬
‫ל א‪ .‬האשה נאמנת לומר ״מת בעלי׳י ?די שתנשא‪ ,‬כמו שלתבאר בהלכות‬
‫גחשין‪ .‬ומתנאי הכתבה‪ ,‬שאם תנשא לאחר אחר מותו תסל ^ ‪ 5‬ה‬
‫‪ private, not publicly‬כ‪}1‬ם *‬ ‫?!טל)|‪ 1‬לץ ‪ property.‬ןכסים >״ ‪marries (her). *.‬‬
‫‪ -‬ל‪movable goods. ** 1‬‬ ‫‪ if it depreciates, the loss is his.‬אם‬ ‫‪ the main‬ע‪.‬קר ?ת^ה‬
‫‪marriage contract, containing the settlement of a definite amount due to the wife on her‬‬
‫‪ the additional dower beyond the‬ת‪ 1‬סםת ‪husband's death or on being divorced. HJftp‬‬
‫‪legally prescribed sum (of 200 Zuz in the case of one marrying as a virgin, and 100 Zuz‬‬
‫‪In the case of one marrying as a widow or divorcee).‬‬ ‫א ןפ)ן‬ ‫‪that bears a date,‬‬

‫]‪[ 118‬‬
 ‫׳‬ ‫הלכות אישות‬
‫שכתב לה בכתבתה‪ .‬לפיכך אם באה לבית דין ואמךה ״מת בעלי‪ ,‬התירוני‬
‫להנשא״‪-‬ולא הוכיךה שם כתבה בעולם‪-‬מתירין אותה לנשא‪ ,‬ומשביעין‬
‫אותה ונותנין לה כתבתה‪ .‬באה ואמךה ״מת בעלי‪ ,‬תנו לי את כתבתי׳‪ ,‬אף‬
‫להנשא אין מתירין אותה‪-‬שעל עסלך הכתבה באה‪ ,‬והךי זה בדון‪.‬קת שלא‬
‫‪ 5‬מת‪ ,‬ואין דעתה לנשא אלא לטל כתבה מח?ים בלבד‪ .‬באה ואמרה ״מת בעלי‪,‬‬
‫התירוני להנשאותנו לי את כתבתי״‪ ,‬מתירין אותה לר‪,‬נשאונותנין לד‪ ,‬כתבתה‪,‬‬
‫מפני שע‪.‬קר דבריר‪ ,‬על עכן‪.‬קי הנשואין באד‪ .,‬אבל אם באה ןאמרה ״תנו לי‬
‫את כתבתי והתירוני להנשא״‪ ,‬מתירין אותה ואין נותנין לה כתבה; ןאם הפשה‪,‬‬
‫אין מוציאין מ;ךה‪.‬‬

‫‪ .‬פרק ^טנלם ןעע(ךים‬ ‫‪10‬‬

‫א‪ .‬הבעל קודם להל אדם ביךשת אשתו‪— .‬‬
‫ז ‪ .‬הל נכסים שיש לאשה‪ ,‬בין נכסי ןואן ב ת ל בין נכסי מלוג‪ ,‬הבעל א־וכל הל‬
‫פדותיד‪-‬ן בתיה; ואם מתה בתי בעלד״ יוךש בעלה הסל‪— .‬‬
‫‪ 3‬ח ל ‪ -‬א ף על פי יהאינו ךשאי‪ -‬אם מכר‪,‬‬ ‫טן‪ .‬מכר מטלטלין של נכסי‬
‫ממכרו מ מ ה ר‪- -.‬‬ ‫‪T‬‬‫‪15‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬

‫‪ the presumption is that her husband did not die.‬וזז‪.‬קת שלא ‪ 9‬ת‪ about. 5‬על עסקי *‬
‫צאן ‪ 3‬רןל ‪ she seized, took possession of some of her husbeind's property. '2‬ו{קק{רו *‬
‫‪a wife’s property, of which her husband gets the Income without being held responsible‬‬
‫‪ } a wife’s property held by her husband In full responsibility‬לסי ?!לוג ‪for loss or damage.‬‬
‫‪for loss or damage.‬‬
‫]‪[119‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫סלכות גתעין‬

‫‪ 9‬רקראע‪1‬ן‬
‫א‪ ,‬אין הא^!ה נןתגךטת אלא בכתב ע!גיע לה; ו?תב זה הוא לונקךא גט‪.‬‬
‫וע^ךה ךברים ד‪,‬ן ע‪.‬קר סגרועין מן התוךה‪ ,‬ואלו הן; א( על־א מר^‪ 8‬לאיימ‬
‫אלא ברצונו; ‪ a‬ועןגךע בכ^;ב ןלא בדבר אחר; ‪ 0‬ן?‪1‬יהןה ענ!ן ה כ ת ב‪-‬‬ ‫‪5‬‬
‫עגרעה והסירה מל!דנו; ‪ a‬ועידרה עדנו ן־בר הכורת בינו לבינה; דס וטידרה‬
‫נכתב לשמה; ‪ a‬ושלא ?ררה מחסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה בלבד;‬
‫סןשיתנהו לה; וס שיתנהו לה בפני עדים; נסןשיתנהו לה בתורת גרושין;‬
‫‪ p‬וש?ד‪,‬יה הבעל‪ ,‬או שלוחו‪ ,‬הו א שנותנו ל ה‪ .‬ושאר הדברים שבגט‪ ,‬כגון‬
‫‪ 10‬הזמן וחתימת ר‪.‬עדים וכיוצא בהן‪ ,‬הבל מדברי סופרים‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ומנץ שעשרה ךברים אלו מן התוךה? שנאמר‪ :‬והןה אם לא תמצא חן‬
‫לעיניו ‪. . .‬וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו)דברים כד‪,‬‬
‫א(‪« .‬אם לא תמצא חן בעיניר מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו‪ ,‬ואם ?ס?רשה‬
‫לרצונו‪-‬אינה מצרשת‪ .‬אבל ד‪,‬אשד‪ ,‬מוזגרשת ברצונד‪ ,‬ןשלא ברצונד‪.,‬‬
‫‪ 15‬ג‪ .‬״וכתב׳* מלמד שאינה ?!תגרשת אלא בכתב; ‪.‬לד‪.‬ז‪-‬לשמה; ״ספר‬
‫רשות‪ .‬ואם עדץ‬ ‫כריתות״‪^-‬יבר הכורת בינו לבינה שלא!שאי לו‬
‫לאנכ‪.‬רת בינו לבינה‪ ,‬אינה מגךשת‪ ,‬למו שיתבאר‪ .‬״ונתן בןדה׳ מלמד שאינה‬
‫ל;תגךשת עד שינתן הגט בנןה‪ ,‬או לנד שלוהה שהוא כ;ןה‪ ,‬או לחצךה‪ ,‬שהבל‬
‫כנןד״ כמו שיתבאר‪ .‬״ושלהה׳־‪-‬שנמה ענץ הגט שהוא המשלה או)^ה‪ ,‬לא‬
‫‪ 20‬שןשלח ע צ מו ממנה‪.‬‬
‫ד‪3 ,‬י?ד‪ 2‬כוזב לה‪ :‬הרי את משלחת‪ ,‬הרי את ל;רשת‪ ,‬הרי א?נ ^עצמך‪.,‬‬
‫הרי את מתרת לכל אדם‪ ,‬ןכיוצא בזה העדן‪ ,‬הרי ו‪ 1‬מגךשת‪ .‬ןגופ‪ 1‬של‬
‫‪2‬ט‪ :‬הרי את מהךת ללל אךם‪ .‬אבל אם כתב לה‪ :‬אי‪5‬י בעלו‪ .‬איני ארי‪ 9‬ד‪.‬‬
‫‪ VW that reahces her‬אק ‪? -‬תגרעת‪8‬‬ ‫^‪9‬יןד‪ subject. • .‬עץ« ‪fanot divorced..‬‬
‫ז ‪removedherfromhfaright of possession9.‬קדנו‬ ‫‪lacking, requiringanact‬‬
‫‪IP’Stheessential formulaof aletter of divorcefa‬‬ ‫ארוסי■®‪other thandeUvery.. 8‬‬
‫‪your betrothed.‬‬ ‫“ ־‬
‫‪.‬‬ ‫‪I120J‬‬
 ‫הלכות גירושין‬
‫איני אישך‪-‬אין ור‪ ,‬גט‪ ,‬שנאמר ״ושלחה‪/‬ולא שןשלח את עצמו‪ .‬וכן סכותב‬
‫לאשתו‪ :‬הרי את בת חורין‪-‬אינו ‪3‬ט‪.‬‬
‫ה‪ .‬וה שנאמר בתורה ״ושלחה מביתו׳* אין ענינו של־א יגמרו גרושיה עד שתצא‬
‫‪-‬‬ ‫‪r‬‬ ‫“‬ ‫ד‬ ‫‪V‬‬ ‫~‬ ‫♦ו»‬ ‫‪r‬‬ ‫• • ! • ! ז‬ ‫•••‬ ‫‪t‬‬ ‫״** • •‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫»‪- yiv‬‬

‫מביתו‪ ,‬אלא כשמגיע ?ט ^ןןה‪-‬גמרו נרי^ילי‪ .‬ואף ?‪ 5‬ל ‪9‬י ^עדץ ל׳יא‬
‫‪ 5‬ל בי תו‪-- .‬‬
‫ט‪ ,‬ומנין שאינו נותנו לה אלא ?תורת גרוי‪!5‬ץ! שנאמר‪ :‬ספר כריתות ונתן‬
‫ביךה‪-‬שיתן אותו בתורת ספר ?ריתות; א?ל אם נתנו לה ?תוךת שהוא‬
‫שטר חוב או מוווה‪ ,‬או שנתנו מן ה ןד‪,‬יא ןשנה ונעוךה והרי הוא ?ןךה ־־ אינו‬
‫גט‪ .‬ואם אמר לה אסר כך‪ :‬הרי הוא גטך־ןזרי ןה‪3‬ט‪.‬‬
‫‪ 10‬י‪ ,‬אמר לעךים‪ :‬ךאו גט שאני נותן לה‪ ,‬ןדוור ואמר לה‪ :‬כנסי שטר חוב וה ­‬
‫ד‪,‬רי וה כשר‪ ,‬שך‪.‬ךי הודיע את לעךים שנתנו בתורת גרו>?‪1‬ין‪ ,‬ןןה שאמר לה‬
‫״שטר חוב״‪-‬מפני שנכלם ממנה‪.‬‬
‫יא‪ ,‬המגרש צריך שיאמר ל ה ‪ -‬כשיתן ^ה סגט־״לרי וה נטך** או ״הוא נטך׳*‬
‫וכיוצא בוה; ןאם נתן בןךה ןלא אמר כלו ם־לרי וה גט פסול‪ .‬במנה‬
‫‪ 15‬דברים אמורים? בשלא היה מדבר עמה על עם‪.‬קי גטה; אבל אם היה מדבר‬
‫על עס‪.‬קי גטה ונטל הגט ונתן בןןה ןלא אמר כלום ‪ -‬ןזךי ןה גט כשר‪.‬‬
‫טן‪ .‬תלןנת חכמים ל‪,‬יא שיהיו העדים חותמין על הגט‪-‬שמא זתן לה גט בפני‬
‫שנלם דמותו‪ ,‬ונמצא הגט שבןדה כחךס מחךסי אךמד״ שהלי אין בו‬
‫עדים; לפיכך תלןנו שןעידו מתוכו‪ .‬ואף על ?י שד‪,‬עדים בתוכו ‪ -‬נותנו לה‬
‫‪ 20‬בפני שדם‪ ,‬בין בפני אותן העדים ד‪,‬חתומץ עליו בין בפני שדם אחךים‪ ,‬שע‪.‬קר‬
‫■‬ ‫הגרושין בעדי?ל‪9‬יךה•‬
‫כג‪ ,‬לעריס שחותמין על הגט ?ךי?ים להיותם יוךבים לקרות ןללתם; ואם‬
‫אינם יודעים לקרות‪ .‬קוךאים ?פנילם‪-‬ןחותמים; ןד‪,‬וא שן?ירו לשון‬
‫ה ג ט‪- - .‬‬
‫‪? In the form‬תוךת ‪ whence Is derived the regulation,‬מנץ • ‪ does not mean.‬אץ ענינו *‬
‫‪ note of indebtedness.‬ןטר חוב‪of. as. * 1‬‬ ‫‪she awoke.‬‬ ‫‪? collect.‬נסי‬ ‫ן ל עס‪.‬ץי‬
‫‪ Uke a potsherd, i. e., valueless.‬לחךם *‪about. 1‬‬ ‫­‪ pro‬ןהוא ץי‪5.‬ירן ‪3‬ג ‪ delivery.‬נןסין־ה‬
‫‪vided that they understand.‬‬

‫]‪[121‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נשים‬

‫פרק שני‬
‫‪* *• I‬‬ ‫‪» V‬‬

‫א‪ .‬זה שנאמר ‪3‬תוךה; ןכתב לה ספר כריתות ונתן ב‪:‬ךה >שם( ‪ -‬אחד ספותב‬
‫בןדו או שאמר לאחר לכהב לו‪ ,‬ואחד הנותן מדו או שאמר לאחר לתן‬
‫לה; לא נאמר ״וכתב׳׳ אלא להודיע שאין מתגךשת אלא ??נגב‪ ,‬״ונתך־שלא‬
‫‪ 5‬תקח מעצמה‪.‬‬
‫ן״‪.‬ומה בין פסול לבטלן שכל מקום שנאמר בוזבור ןה בגט שהוא ״בטל׳׳‪-‬‬
‫הוא ;טל מן ל‪,‬תוךה‪ ,‬ובכל מקום שנאמר ״פסול״‪-‬הוא פסול ?!‪.‬דברי‬
‫•‬
‫סופרים‪.‬‬ ‫( *‬

‫ח‪ .‬הבעל שהביא גט מדו לתום ואמר‪ :‬תנו גט וה לא^תי׳ חרי אלו!תנו לה‪.‬‬
‫אמר לאחרים לכהב גט ולחתם בו ולתנו לאשתו‪ ,‬ןכתבוןחתמו ונתנו לה‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫ונמצא הגט בטל או ל סול‪ -‬סרי אלו כותבין גט אחר‪ ,‬אפילו מאה‪ ,‬עד שיגיע‬
‫ל!ךה גט כשר‪.‬‬
‫יב‪ .‬ר‪,‬אומר‪ :‬כתבו גט לאשתי‪ ,‬הרי אלו כולבין ןחותמין ונותנץ לבעל מדו‪,‬‬
‫ואיןנותנין לאשתו עד שיאמר להם לתן לה; ואם נתנו לה‪-‬אינו גט‪ .‬במה‬
‫‪. 15‬דברים אמורים? בבריא; אבל במסכן‪-‬ןר‪.‬ואאןם שקפץ עליו החלי ‪3‬מהךד‪.‬‬
‫ול‪,‬כביד עליו לליו מד‪-‬ןמיוצא בקולר אפילו על עס‪.‬קי ממון‪ ,‬והמפרש‬
‫מם‪ ,‬וליוצא בש!ךה‪ ,‬ןאמר‪? :‬לבו גט לאשתי‪ ,‬לרי אלו!כתבו רחתמו ן!תנו‬
‫לה‪ ,‬שלך?ר!דוע שלא נתכון ןה אלא לכהב ולתן לה‪.‬‬
‫טן‪ .‬מי שנשתתק והרי!עתו נכונה‪ ,‬ןאמרו לו‪ :‬נכלב גט לאשתף? ןהר?ץ‬
‫בראשו‪ ,‬בוךקין אותו שלש פעמים בםרוגין‪-‬אם אמר להם על לאו‬ ‫‪20‬‬
‫״לאו׳׳ ועל הן ״הן״‪ ,‬לרי אלו!כתבו ו!תנו‪ .‬וצריכין לבדקו!פה!פה‪ ,‬שמא‬
‫נטךפה דעתו‪ .‬וכן אם כתב מדו ״כתבו ותנו גט לאשתי״‪ ,‬לרי אלו כול?ץ‬
‫ןנותנין לר‪-,‬אם ה!תר‪ ,‬דעתו משבת עליו‪-‬שאין דין מי שנשתתק כדין החרש‪.‬‬
‫ין‪ .‬מי שנשא כשהוא פ‪.‬קח‪-‬ונתלךש‪ ,‬ואין ?וריך לומר נשתטה‪ ,‬אינו מוציא‬
‫‪ ? -nij what lathe dlfler‬ץ • ‪ It is aUthe same whether ... or...‬אווד ‪ ...‬או‬
‫‪ ,departs witha chainaroundhis neck‬יוןנא ?קו^ר ‪ence between, t®T??r1 Brewworse.‬‬
‫ב;ם ‪Is being taken prisoner.‬‬ ‫ז* ‪starts ona seavoyage.‬‬ ‫»ג ‪caravan.‬‬
‫‪^ Vy fornohe‬או ‪fino? at Intervals. ...‬״* ‪ noddedapproval,‬הך? ץ ‪lost his speech.‬‬
‫‪ •he becameInsane. 24‬נטלסה לעתו “ ‪said “no”, i. e ., he was sane.‬‬ ‫‪be whomar‬‬
‫‪.soundsenses‬קס ‪rled.‬‬ ‫‪ needless‬א ץ צריך לו‪9‬ר ‪ hebecamedeaf-mute.‬ן‪1‬זחךט ‪9.‬‬
‫‪ he cannot give a divorce,‬אינו מואיא ‪?} hebecameInsane.‬ותטה ‪to say.‬‬
‫]‪[ 122‬‬
 ‫הלכות גירושץ‬
‫לעו^ם עד ש!בריא‪ .‬ןאץ סומכין אל ךמיזת החךש ולא על כתבו‪ ,‬אף על‬
‫פי שדעתו נכונה ומושבת עליו‪ .‬א^ל אם ן^א אשה כשהוא חלש‪-‬מגרש‬
‫‪.‬‬ ‫?ך‪! 9‬יז ה‪.‬־־‬
‫כ‪ .‬מי שהףין נותן שכו‪9‬ין אותו לגרש את אשתו ולא ךצה לגרש‪ ,‬בית דין של‬
‫ןשראל בכל מקום ובכל ןמן מכין אותו עד ש*אמר ״רוצה אני״ ויכתב‬ ‫‪5‬‬
‫סגט‪-‬ןהוא גט כשר‪ .‬וכן אם ל״כוהו גו!ם ואמרו לו‪ :‬עשה מה שישלאל אומלין‬
‫י\ף‪,‬ולחצו אותו ?שלאל ?‪:‬ד ד‪.‬גולם עד שעלש‪-‬הריזה גט כשר‪ — .‬ןלמה לא‬
‫?טל גט ןד״ שהלי הוא אנוס בין ?לד גולם בין בלד לשלאל? שאין אומלין ״אנוס״‬
‫א^א ^?י שנלסץ ן?ךסק לעשות ן?ר שאינו מו;ולב בו מן לתולה‪— .‬‬

‫פרק רביעי‬
‫*‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪10‬‬

‫?ל ^שון ^!לכתב ?ה לגט‪-‬צליל שיזלר לסופר ?דבלי לגט שלא ללא‬ ‫ט‪,‬‬
‫משמען שני ענלנין עד שנמצא הקולא אומר‪ :‬שמא לכל ולכל נתכון שאין‬
‫משמעו לשון גרושין‪ ,‬או שמא לענלן זה נתכון שמשמעו לשון גרושין‪ :‬אלא לליו‬
‫לדבלים שאין ?הן ספק ?אותה ללשון א^א משמען ענלן אחד‪ ,‬שגלש ןשלח‬
‫‪ 15‬פלוני את פלונית‪.‬‬
‫י‪ .‬ןכן צליל שיהלה אותו לכתב מבאר ליטב‪?-‬אותו לכתב שיכתב בו ­‬
‫עד שללעו לקרותו הקטנים שמכילים אותו כתב‪ ,‬שאינן לא נבונים ולא‬
‫סכלים א^א בינונים‪ .‬ןלא להלה כתב מעקם ומבל?ל‪ ,‬שמא לךמה אות לאות‬
‫ןנמ?א לענלן לינזתנה‪.‬‬
‫פךלו‬ ‫‪’ , 20‬‬
‫א‪ ,‬ל^ליל שעושר‪ ,‬לאשר‪ ,‬ל‪.‬קבל לה גטה מלד בעלה‪ ,‬הוא לנקלא שליל‬
‫ק?לה‪ .‬ומשלגיע לגט ללד ^!לולה‪-‬התגרש‪ ,‬כאלו לגיע לילה‪ .‬וצליכה‬
‫לעשותו בשני ע די ם‪- - .‬‬
‫לבעל אינו לבל לעשות שלים ל‪.‬קבל גט לאשתו‪ ,‬אבל לכל לעשות שליח‬ ‫ג‪,‬‬
‫לד‪,‬וליך גט לאשתו; ווה הוא לנקלא שליח הולכה‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪ Ws mind Is‬ךץת‪ 1‬ןכ‪}1‬ה ו^^בת * ‪ gesture.‬ךמיןה ‪ until he gets well again.‬עד ?‪!1‬לריא י‬
‫*?ני ענלנץ ** ‪sane and at ease.‬‬ ‫*?לא לליא‬ ‫‪®* ambiguous In meaning,‬ם®י* ז®***‬
‫‪:very clear 1?1.‬אר סיטב **‬
‫] ‪[ 123‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נשים‬
‫ד‪ .‬ןכן ן;אשה שולחת ^ליס להביא לה גט מ!ד ‪3‬עלה;ןזה ריא ס?‪.‬קךא ?זליס‬
‫םבאה‪ .‬ןאין ?!לים הל?ד*נהבאהןיריך אדים‪. .‬‬

‫פ ך ל ן ע ? «י רי‬

‫א‪ .‬בל מקום עאמךטי בחבור)ה שהגט בטל או אינו נט או אינה פיצךעת׳ סרי‬
‫ןה גט בטל בן התוךה נעדץ היא אשת־איש גמוךה; ואם נשאת‪-‬תצא‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫ןסולדממזר‪— .‬‬
‫ב‪ ,‬ןכל מקום שאמךנו בחבור זה שהגט פסול׳ חרי זה פסול מדברי סופרים‬
‫‪ 3‬ל ב ה ונפסלה בו מן הנהנה‪-‬מדבךי תוךה‪ .‬ולא תנשא לכתחלה; ואם‬
‫נשאת ־־ לא סצא‪ ,‬והולד כשר‪ .‬ןכותבין לה גט אסר כשר‪ ,‬ןנותנין לה ןך‪,‬יא‬
‫‪ 10‬ת ס ת ב ע ל ה‪- - .‬‬
‫כ ב‪ .‬אשר‪ .‬ךעה לדעותיה‪ ,‬ןשאינה צנועה כבנות לשראל הכשרות‪ .‬מצוה‬
‫לגךשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ג‪.‬רש לץ ןלצא מדון)משלי כב‪ ,‬י(‪- - .‬‬

‫&] ה^ה^ה* ‪^sbemiist leave (hersecondhusband).‬צא*‬ ‫‪shebecomes ineligible‬‬

‫‪ virtuous.‬אנו^ה ‪ anlU-tempered wife.‬א^ה ךעה בךעותיד!** ‪for marriage with a priest.‬‬
‫] ‪[ 124‬‬
 ‫הלכות יבום וחליצה‬
‫‪T‬‬ ‫■‪• -J‬‬

‫פךק רא^טון‬
‫א‪ .‬מצות־ע^ה מן סתוךה עי‪:‬בם אךם אעת אד!יו ‪ 9‬א?יו‪3 -‬ץ ?;ן ןזנע{ףאין‬
‫בין מן האחסין־אם מת בלא זרע‪- - .‬‬
‫ל!בם‪ ,‬או עלא ךצתה לדא‪ ,‬ך‪,‬לי זד‪ .‬חילץ ^ד‪ .‬ןאסר כך תדדה‬ ‫‪ 5‬ב‪ .‬לא‬
‫מתרתלהנ׳&אלאחר‪--.‬‬
‫“‬ ‫» ־‬ ‫! • ‪- T‬‬

‫ג‪ .‬ןד‪ ,‬ענאמר בתוךה‪ :‬ובן אין לו)דלרים כה‪ ,‬דס‪ ,‬אחד לבן ןאד‪ 1‬ד לבת או‬
‫לו זרע מכל מקום‪ ,‬ובין מא^‪1‬ה זו בין‬ ‫זךע לבן או זרע הבת‪-‬הואיל‬
‫מאחךת‪ ,‬לרי זה פוטר את אעתו מן החליצה ומן ל?בום‪ - .‬־־‬
‫סו ד‪ .‬אבל בנו מן לעפחה ומן לנכרית אינו פוטר את אעתו‪ ,‬עזךע לבא מן‬
‫לעפלה‪-‬עבךים‪ ,‬ןלבא מן לגלה‪-‬גוזם‪ ,‬וכאלו אינם‪— .‬‬
‫ח‪ .‬גרים שנתגןרו נעבךים ענשתחךרו אין להן אחות ?לל נריד מ ?זרים‬
‫}ר‪.‬לז ה•־־‬

‫•‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫» ‪V‬‬

‫‪ 15‬ן‪ ,‬מי שמת והניס אלים ך?ים‪ ,‬מצוד‪ .‬על לגדול לןבם או לחלץ‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ודדד‪ ,‬לבכור אשר תלד)דברים כה‪ ,‬ו<‪-‬מפי לשמועה למדו שאינו מדבר‬
‫אלא בבכור שבאחין‪ ,‬כלומר‪ ,‬גדול האחץ ״‪:‬קום על שם אחיו למת׳׳ ‪0‬ם(‪:‬‬
‫וזד‪ ,‬שנאמר‪.‬אשר תלד'‪ ,‬משמעו אשר‪,‬ילןה האם ואין משמעו אשר תלד לדבמה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬לאךצד‪.‬לגדולל;בם‪,‬מחזךיןעלכלהאחין‪ .‬לא ךצו‪,‬חוזרין אצל לגדול‬
‫ןאומרין‪ :‬עליך מננוה ‪ -‬או סלץ או!בם•‪,‬ואץ כ‪91‬ץ את ל^יבם ליבם‪ ,‬אבל‬ ‫‪20‬‬
‫כופין אותו לחלץ‪.‬‬
‫‪ amanis requiredto marryhisbrother’s widowif his brotherhaddied‬ע*‪3‬ם אךם‪*...‬‬
‫‪whether she hadbecome a widowafterwedlock 3‬ץ ‪9‬ן דנ׳^יאץ ‪3‬ץ ‪9‬ן לארו‪3‬ץ ‪childless.‬‬
‫‪ (-the taking‬ןזלי{לה ‪ he miist submit to the ceremony of‬חולץ לה* ’‪or after betrothal.‬‬
‫‪off of the shoe). **...‬‬ ‫‪enwho adopted the Jewishfaith and slaves who“ 1‬רים‬
‫** ‪.were set free have no legal relationship with their brothers.‬‬ ‫‪Its meaning is‬‬
‫‪?W‬רץ מל ‪3‬ל ‪3‬אחץ®‪ brother’s wife, i‬ןב^ה*‪i‬‬ ‫‪0must go around fromonebrother to■09‬‬
‫‪; brother-in-law.‬בם ‪the other.‬‬
‫] ‪[ 125‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נשים‬

‫פרק רביעי‬
‫‪Z I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬כיצד מצות הליצה? הןבמה הולכת אחר היבם ‪5‬מק‪1‬ם שהוא שם ובאה‬
‫לדינין‪ .‬ןהן קוךאין לו ונותנין לו עצה מהוגנת לו ולה‪ .‬אם עצה טובה‬
‫ליבם‪ ,‬יועצין אותו ל!בם; ואם עצה טובה לחלץ‪-‬כגון שה!תה היא !לדה‬
‫‪ 5‬והוא זל!ן או היא ז‪.‬קנה ןר‪.‬וא!לד‪-‬יועצין אותו לוזלץ‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ומלמדין אותה ואת היבם לקרות עד שהוא ןמיא!היו ךגילין‪ ,‬ןתהיה!כלה‬
‫לקרות‪.‬לא אבה' בנשימה אחת ןאחר כך תאמר‪!.‬במי״‪ ,‬כדי שלא!ה!ה‬
‫משמע דבריה‪ :‬אבה!במי‪.‬‬
‫ה‪ .‬והחליצה ביום ןלא בל!לה< ובפני שלשי• ^יידעיזלהקרות‪— .‬‬
‫‪ 10‬ן‪ .‬כיצד חולצין? ?ביאין לו מנעל של עור ש!ש לו עקב ןאינו תפור בפשתן‪,‬‬
‫ןלובשו ב!מין וקושר ךצועותיו על ךגלו‪ ,‬ועומד הוא וד״יא בבית‪.‬דין ומקרין‬
‫ל!במה בלשון ר‪.‬קךש‪ :‬מאן!במי‪ ,‬וגומר)דברים כה‪ ;0 ,‬ןאחר כך מקרין ל!בם‪':‬‬
‫לא חפצתי לקחתה )שם‪ ,‬ח(‪ .‬ונועץ תלו בארץ‪ ,‬ןד‪,‬יא יושבת ופושטת!ךה‬
‫בבית דין ומתרת ךצועות המנעל מעל רגלו ןחולצת המנעל ומשלכת אותו‬
‫^?רץ; ומש!שמט רב העקב התרה ה!במה לור‪.‬‬
‫ז‪ — .‬ואסר כך מקרין לה‪ :‬ככה!עשה לאיש אשר לא!בנר‪ .‬את בית אחיו‪,‬‬
‫ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל)שם‪ ,‬ט‪-‬י(‪.‬‬
‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫»־‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫! • ‪T l‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I » ‘ X‬‬

‫ח‪ ,‬הכל בלשון הקךש‪ ,‬שנאמר‪.‬ככה״‪ -‬בלשון הןה• ו; ל היו?‪1‬בין שם עונים‬

‫אסר ‪. .7‬סלוץ הנעל׳ שלש פעמים‪- - .‬‬

‫ליןרות י ‪; young.‬לד‪?,‬לןד‪ !suchadvice as suits himandher. ,‬עןוה ‪5‬הועת לו ולה*‬

‫‪ to Instruct (what andhow) toredte.‬להקרות ' ‪ toreciteinthe same breath.‬נ^‪1‬ימה אחת‪3‬‬
‫‪ a leather-shoe that has a heel andIs not sewedwithflax (since‬ג^ל ^ל ע‪ 1‬ר ‪9 , . .‬ם>‪:‬ןןןןן‪10 9‬‬
‫ךצועו^ז** ‪the shoeIsrequiredtobeall leather).‬‬ ‫נו^ץךגל)*' ‪hefastensitsstraps.‬‬
‫‪!} as‬ן‪.1‬י‪1#‬מט לב‪ she unties. 3pV!J‬תךת‪ puts his foot downonthe ground. **5‬אךץ‪1109‬‬
‫ל)ר*‪soonas mostof theshoeIsdetached(fromhisfoot). 110‬‬ ‫‪brother’s widow‬אוזניי•‬
‫‪is permittedto marrya stranger‬‬
‫]‪[126‬‬
‫ספר קדשה‬
‫מאכלות אסורות‬
‫^‪:‬חיטה‬
 ‫הלכות מאכלות אסורות‬

‫פךק ךביעי‬
‫א‪ ,‬הא‪ 1‬כל בזית מב&ר בהמה עמתה א‪ 1‬ח;ה עמתה א‪ 1‬ע‪ 1‬ףעמת‪-‬אלןה‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬לא האכלו כל נבלד‪) ,‬דברים יד‪ ,‬כא(; וכל יטלא נעחטה כראוי‬
‫‪TT‬‬ ‫״ » ‪» • :‬‬ ‫•‬ ‫• י‬ ‫* ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪- y t VT‬‬

‫‪ 5‬ררי ז!* ״מתר‪,‬״‪- - .‬‬

‫ב‪ ,‬אין אסור מיטום נבלה אלא מינים טהורים בלבד‪ ,‬מפני עהן ךאוין‬
‫ל^היטה ןאם נ^חטו עחיטה כ?‪ 1‬ךה להיו מתרין באכילה‪ .‬אבל מינין‬
‫טמאין עאין עחיטה מועלת בהן‪-‬בין ענעחטה כךאוי‪ ,‬בין ^מתה כדרכה‪,‬‬
‫בין עחתןי בטר מן מסי ממנה ]אכלו‪ ,‬אינו לו‪.‬קר‪ ,‬מע‪1‬ום נבלר‪ ,‬וטרפה אלא‬
‫‪ 10‬מעום אוכל בער טמאה‪.‬‬
‫ן‪ .‬ד‪,‬או?ל כזלת מב?!ר בד‪,‬מה או ס;ה או עוף טהורים ענטךפו‪-‬לול‪1‬ה‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬ובער בעךד״ טרפד״ לא תאכלו‪ ,‬לכלב תשליכון אותו)עמות‬
‫כב‪ . 6 ,‬״טרפה׳׳ חאמורה ‪ 3‬תוךה‪-‬זו עטרפה אותה חלת ה!ער‪ ,‬כגון ארי‬
‫ןנמר וכיוצא בהן; וכן עוף עט‪.‬רף אותו עוף הדורס‪ ,‬כגון נץ וכיוצא בו‪.‬‬
‫ואין אתר‪ ,‬לבל לומר עטרפה אותה ו ה מי ד ה אותה‪ ,‬עאם מ ת ה ך‪,‬רי ד‪,‬יא‬ ‫‪15‬‬

‫נ בל ה‪-‬ו מ ר‪ ,‬לי מתה מחמת עצמה או ך‪,‬כה בסיף והמיתה‪ ,‬או עברה ארי‬
‫‪• “t‬‬ ‫‪y T J‬‬ ‫! • * • ‪T ' O T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫• * • ‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪^ • > 1‬‬

‫ואמיתה? ! ד‪,‬א אינו מדבר אלא בענטךפה ןלא מתה‪.‬‬

‫ן‪ .‬אם הטרפה עלא מתה אסוךה‪ ,‬לכל אם בא זאב וגרר הגדי ב תלו או בזנבו‬
‫או באזנו‪ ,‬וךדף אדם והצילו מפיו‪ ,‬ןר‪,,‬יה אסור עהךי נטרף ‪ -‬תלמוד‬
‫‪ 20‬לומר‪ :‬ובער בעדה טרפה‪ ,‬וגומר‪ ,‬לכלב תעליכון אותו >עם(‪ ,‬עד עיעעה‬
‫אותר‪^ .‬ער ה ך אוי ל כ ל ב ‪ .‬הא למדת‪ ,‬עהנזרפד‪ ,‬האמוךד‪ ,‬בתוךה היא‬
‫עטךפה אותה חלת הלער ועבךה או^נה ןנוטה למות ועדלן לא מתה; אף על‬
‫*‬ ‫* ‪ are flt.‬ךא‪1‬ץ « ‪^ properly.‬ךאיי * ‪the size of an olive.‬‬ ‫‪ Is of no‬אץ ‪-‬‬
‫‪ died a natural death.‬מתה לדר^ה ‪avail.‬‬ ‫‪ hawk, falcon,‬ןץ ‪ a bird of prey.‬עוף דולס‬
‫ןןא יג ‪ what dlSeremce does it make whether it died of Itself.‬מה ‪ ’V‬מתד‪ ,‬מהמת עלמה‬
‫נולה^מית “* ‪ hence you infer.‬ק;א למךון ‪ | dragged‬ר ר ‪ one might suppose.‬ימל‪hence. 18‬‬
‫‪about to die 18.‬‬
‫] ‪[ 129‬‬
 ‫משנה הורה‪ :‬ספר קדושה‬
‫פי שקדם ושחטה קךם שתמות‪-‬הךי וו אסוךה משום טרפה‪ ,‬ה‪1‬איל ואי אפיסר‬
‫שתחיה ממכה זו הבאה עליה‪.‬‬
‫‪T » T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫׳ • ‪T‬‬ ‫» * | ‪V‬‬

‫ח‪ ,‬נמצאת למד שההורה אסךה המתה‪ ,‬והיא הנבלה; ןאםךד« סנוטה למות‬
‫מחמת מכותיה‪ ,‬ןאף על פי שעךין לא מתה! ןל׳יא סטר?ה‪ .‬וכשם שלא‬
‫‪ 5‬תחלק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתר‪ - - ,‬כך לא תן!לק‬
‫חץ ונ‪.‬קב לבה או‬ ‫בנוטה למות בין ^‪1‬טךפתה ס‪:‬ר‪ ,‬ושברתה ‪ - -‬בין שזרק‬
‫ראתה — הואיל והיא נוטה למות מכל מקום‪ ,‬הרי זו נזךפה‪ ,‬בין שהןה ר‪,‬גורם‬
‫בידי בשרוךם ביןשהי‪,‬ה ביךישמלם‪ .‬אם כן‪ ,‬למה נאמר בתורה״טרפר‪.‬״? דבר‬
‫הכתוב בה)ה‪ .‬שאם לא תאמר כן‪ ,‬לא תאמר אלא אותה שנטךפה ב שך ה ­‬
‫סו אבל אם נטךפה בןוצר לא ת אסר‪-‬ל א למדת שאין הכתוב מדבר א^א בהוה‪.‬‬
‫כ ב‪ ,‬נאמר בשור הנסקל‪ :‬ןלא !אכל את בשרו ושמות כא‪ ,‬כח(‪-‬ור‪,‬יאך‬
‫הןה אפשר לאכלו אחר שנכוקל והרי הוא נבלה?‪ 1‬אלא‪ ,‬לא בא הכתוב‬
‫א^א להודיעך שכון שנגמר דינו לסקילה נאסר ןנעשה כבהמה טמאה‪ ,‬ואם‬
‫קדם ושחטו שחיטה ?שךר« הרי ןה אסור בהרה; ןאם א‪ 5‬ל מבכורו כזלת‪-‬‬
‫‪ 15‬לוקר‪— .,‬‬
‫פרק‬
‫א‪ .‬ד‪,‬אוכל כזלת מן הדם ‪ -‬במזיד‪ ,‬הןב כרת; בשוגג‪ ,‬מביא סטאת קבועה‪— .‬‬
‫ז ‪ .‬הכבד‪ ,‬אם התכה והשליכה לתוך החמץ או לתוך מלם רותחין עד‬
‫שתתלבן‪ ,‬ך‪.‬רי זו מתרת לבשל אותה אחר כן‪ .‬וכבר נהגו כל לשראל‬
‫‪ 20‬להבהבה על האור ואחר כך מבשלין אותה‪- - .‬‬
‫ח‪ ,‬הכבד שבשלה ןלא הבהבה על האור ולא הלטה החמץ או לרוההין‪-‬‬
‫הרי הקזךה כלה אסוךה‪ :‬הכבד וכל שנתבשל עמה‪— .‬‬
‫י‪ .‬אין הבשר יוצא מידי ךמו אלא אם כן מולחו לפה לפה ומדיחו לפה לפה‪.‬‬
‫מחמת *‬ ‫‪because of.‬‬ ‫‪ lung.‬ך^ד‪ ,‬׳* ‪ just as you make no distinction.‬קעם עלא תחלק‬
‫זךם *‬ ‫‪^ mortal.‬‬ ‫‪ scripture speaks only of what actually happens,‬ך ‪ 9‬ר ןזכ»ב ^הוה‬
‫“‬ ‫‪, be slaughtered it first.‬קדם‬ ‫‪ -TKISIJ a fixed sin‬קמעד‪profit, benefit, if ,‬‬
‫‪,).‬קך^ן עולה ןיןךך ‪offering that does not vary according to his means (in contrast to‬‬
‫‪ hot water.‬רו^חץ ‪ vinegar.‬ו(מץ ‪ liver 9.‬ב ד ‪IS‬‬ ‫ל הז הב ה ‪ grows white, so , . .‬תתלבן‬
‫‪to roast it lightly over the fire.‬‬ ‫‪ -nor caused it to contract by put‬ןל א ןזלטד‪^ - ,‬רווזחץ‬
‫‪ contents‬קךךה ‪ting it in vinegar or by scalding it (so as to emit no blood in boiling). 22‬‬
‫‪rinses it thoroughly 9.‬ךיתו;פה ן){ד‪of the pot. *s,‬‬
‫] ‪[ 130‬‬
 ‫הלכות מאכלות אסורות‬

‫כיצד עוע(ה? מריס הבער תחלה ואחר כך מולחו ןפה ^פה‪ ,‬ומניחו במלחו‬
‫כךי הלוך מיל‪ .‬ןאחר כך מדיחו‪,‬יפר‪, .‬יפר‪ .‬עד עוצאו המום זכים‪ ,‬ומעליכו‬
‫מ!ד לתוך מים רותחין‪-‬אבל לא לפועךין‪-‬כךי יטותלבן מ!ד ולא!צא ךם‪.‬‬
‫יא‪ ,‬כעמולחין הבע‪ 1‬ר‪ ,‬אין מולחין אותו אלא בכלי מנ‪,‬קב‪ .‬ואין מולחין אלא‬
‫במלח עבה כחול הגם‪ ,‬עהמלח נד‪[.‬ךק כ‪,‬קמח !בלע בבע!ר ולא יוציא‬ ‫‪5‬‬
‫ךם‪ .‬וצריך לנפץ הבער מן המלח ואחר כך ודילונו‪.‬‬
‫כ א‪ ,‬לןעךה עמלח בד‪ ,‬בער‪ ,‬אפילו הותר‪ .‬עועה ?אבר‪ ,‬אסור לאכל ‪5‬ד‪,‬‬
‫רותם יןיעולם־עכבר נבלע הדם בחרסיל‪..‬‬

‫פרק עמיני‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V ¥‬‬

‫‪ 10‬ט‪ ,‬טבח לנאמן למכר בער ונמצא בער נבלר‪ .‬או בער ?זרפה יוצא מתחת‬
‫!דו‪-‬מחזיר את הדמים לבעלים‪ ,‬ומעמתין אותו ומעבירין אותו‪ ,‬ואין לו‬
‫ת‪,‬קנד‪ .‬לעולם לקח ממנו בשר עד ע!לך למקום עאין מכירין אותו ונהזיר‬
‫אבןה בךבר לשוב — עודאי עשה תשובה בלא העךמה‪.‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ - -‬ומי ע!בעל‬ ‫‪ 15‬א ‪? .‬ער ב ח ל ב אסור לבשלו ואסור ל א כ ל ו ‪ -‬מ ן התוךד‪.,‬‬

‫משניהם כד ת כ א חד‪-‬לו‪ ,‬קד״ שנאמר‪ :‬ל א תבשל גךי ב ח ל ב אמו)שמות‬
‫כג‪ ,‬יט<‪ .‬וכן ר‪.‬אוכל כד ת משניהם‪ ,‬מלב ער ור‪,‬חלב‪ ,‬שנתבשלו כ א ח ד‪ -‬לו‪ ,‬ק ה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואף על פי שלא בשל‪.‬‬
‫ל א שתק הכתוב מלאסר ד‪.‬אכילד‪ ,‬אלא מפני שאסר ה ב שו ל‪ -‬כ לו מ ר‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬
‫ואפילו בעולו אסור ואין צריך לומר אכילתו ‪ -‬כמו ששתק מל אסר הבת‬ ‫‪20‬‬
‫מאחר שאסר בת הבת‪.‬‬
‫ג‪ ,‬אין אסור מן ל‪,‬תוךה אלא בער בהמה טד‪,‬וךר‪ .‬ב ה ל ב בהמה טר‪.‬וךה‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ל א תבשל גךי ב ח ל ב אמו; וגדי הוא כו ל ל ו ל ד ר‪,‬שור‪ ,‬ול ד השה‪,‬‬
‫‪ lukewarm water .‬פו?!רץ *‬ ‫‪}^ to shake off.‬פץ •‬ ‫‪ overlaid with lead ,‬י!‪ 11‬ע ה ^ אב ר י‬
‫‪ butcher.‬ט? ת ״ז ‪ potsherd .‬ן‪ 1‬ך ם *‬ ‫‪ he Is ex^m m unlcated .‬ק‪?1‬מתץ ‪“ ¥11K‬‬ ‫^ ל א ה ע ר מ ה ‪13‬‬
‫‪without trickery (by returning a valuable article he shows his observance of the law even‬‬
‫‪In the face of a loss ).‬‬ ‫‪? together .‬אד‪ 1‬ד ״‬ ‫‪ the bibUcal‬ל א ‪ prtf‬ה^תיב ‪ -‬א^א מפ}י ‪. . .‬‬
‫‪text Is silent (does not explicitly prohibit the eating of meat with milk) only because . . .‬‬
‫‪ since the Torah already prohibited the taking of one’s granddaughter‬מ א ח ר ע א ס ר ‪3‬ת־ר! ‪ 5‬ת ‪31‬‬
‫‪ Includes.‬כויול®‪to wife. 3‬‬
‫] ‪[ 131‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר קדושה‬
‫ו ל ד ^ ע ז ‪ -‬ע ד שיפרט ף א מר ״גך עוים׳‪ .‬ןלא נאמר«?די ‪ 3‬ר!לב אמר א ל א‬
‫שדבר הכתוב בה‪ 1‬ה‪ .‬א בל בשר בהמה טהוךה שבשא בוזלב בהמה טמאה‪,‬‬
‫א‪31‬שר בהמה טמאה שבינוא בהלב בהמה ^הוךה‪-‬מהר ל‪3‬י?ל ומ^נר ‪3‬ןזנ‪:‬ה‬
‫ןאין סיבין על אלילתו משום ?שר ?הלב‪.‬‬
‫‪ 5‬ך‪ .‬ן‪5‬ן ?שר ס‪:‬ר'‪3‬עוף ‪3‬ץ ‪3‬הלבסי‪.‬ד' ‪3‬יז ‪3‬ןזלב ?המה־ אינו אסור באכילה‬
‫מן התוךה‪ .‬לפיכך מתר לבשלו ומתר בך‪.‬נ‪:‬ה; ןאסור באכילה מד?רי‬
‫סופרים‪!? ,‬י שלא זפי‪1£‬טו העם ןןבואו ליןי אסור ?שר ?דולב של תוךה‬
‫ףאכלו ?שר ?המה טהוךה בחלב ?המה עהוךה‪-‬שך‪,‬ךי אין מיןזמע הכתוב‬
‫אלא גךי בחלב אמו מ?ש‪-‬לפיכך אסרו ?ל ?שר ?חלב‪.‬‬
‫‪ 10‬כ ו‪ ,‬מי שאכל גבינה או הלב תחלה‪-‬מתר לאכל אחךיו ?שר מןד; ועריך‬
‫?ןדיה ןךיו ןי‪.‬קנח פיו בין הגבינה ו‪3‬ץ ה?שר‪ .‬ו?מה מ‪.‬ק‪ 3‬ס ?יו‪? 2‬פת‬
‫או ?פרות‪ ,‬שלועסן ובולען או פולטן‪— .‬‬
‫מ ‪? ,‬מה‪.‬דברים אמורים? ??שר ?ר‪,‬מה או ס;ה; א?ל אם אכל ?שר עוף‬
‫אסר שאכל הגביןה או ההלב‪ ,‬אינו צריך לא קנוס הפה ןלא נטילת ןדלם‪.‬‬
‫‪ 15‬כ ח ‪ ,‬הי שאכל בשר ?תהלה‪ ,‬בין ?שר ?המה בין בשר עוף‪ ,‬לא יאכל אחךיו‬
‫הלב עד שיהןה ביניהן כךי שעור סע^יה אהךת‪-‬ןד״וא ?מו ^ש ^עות‪-‬‬
‫?פ‪3‬י ה?שר | ל ‪3‬ין הי?‪1‬נום שאינו סר ?‪.‬קנו•]!‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫ים‪;1‬ןטן>‪ unless the text explicitlystates. ^Hjnsomethingordinary. 7‬עד‬

‫מע ]!^תוב‪ so that the people may not reachout (beyondwhat is permitted). 85^1‬ןןעס‬
‫‪t h e s e n s e o f the blbU‬‬‫‪ chews.‬לועס “ ‪ shouldwashandcleanse.‬יךיןן ‪-‬ןי_קןש ‪cal text, n‬‬
‫‪ l>espits themout.‬ול‪9‬ן‪ swallows. 9‬בולע‬ ‫''‬
‫‪[132J‬‬
 ‫הלכות עחיטה‬

‫?רק ראשן‬
‫א‪ .‬מצות־עק{ת ענעחט ?!י ^‪1‬יךצה לאכל בע!ר בהמה‪ ,‬סנה נעוף׳ ואסר כך‬
‫יא‪ 5‬ל‪^ ,‬נאמר‪ :‬וובחת מב‪,‬קךך ומצאנך)דברים יב‪ ,‬כא(‪— .‬‬
‫‪ 5‬ד‪ .‬ן?יסה זו‪ ,‬סאמוךר‪3 .‬תוךר‪ .‬סתם‪ .‬צריך לפר^ט אותה ולרע באי ןד‪ .‬מקום‬
‫מן ל‪,‬בר‪,‬מה עוחטין‪ ,‬ןכמה יטעור ל‪,‬עחיטר״ ובאי ןה ן ב ר עוסטין‪ ,‬ומתי‬
‫עוחטין‪ ,‬ןל‪,‬יכן עוחטין‪ ,‬ןכיצד ^טוןזטין‪ ,‬ומה הן מדברים המפסידין את‬
‫ה^‪1‬חיטה‪ ,‬ומי הוא סיטוסט‪ .‬ועל כל מדברים האלו צונו בתוךה ואמר‪ :‬וזבחת‬
‫מבקרך‪ ,‬וגומר‪5 ,‬אער ןנןיסיך ןאכלת ?עעריך‪ ,‬וגומר)עם(‪ ,‬עכל מדברים‬
‫‪ 10‬האלו‪ -‬על פה צוה בהן ?עאר תוךה עבעל פה‪!? ,‬מיא מנקראת ״מצוהז‪ ,‬כמו‬
‫עבארגו ‪ 3‬תסלת סבור ןה‪.‬‬
‫י ך‪ .‬ובאי ןר‪ ,‬ן ב ר עוןזטין? ב?ל ןבר‪ 3 :‬ק ?סלץ על מתכת ‪3‬ין לצור‪ ,‬או‬
‫בזכוכית‪ ,‬או ‪3‬קרומית על קנה לאגם‪ ,‬וכיוצא בהן מדברים סחותכין;‬
‫והוא עיד‪.‬לד‪ ,‬פיה סד ןל א להיה בה פגם‪ ,‬א בל אם דרה ?מו תלם לחדו ע ל‬
‫‪ 15‬ך ב ר עעוחטין בו‪ ,‬ואפילו ללה מתלם קטן ביותר‪ ,‬עליטתו פסולר‪.,‬‬
‫כג‪ .‬לעולט צריך עלבדק לסכין בחדר‪ ,‬ומצד זה ומצד זה‪ .‬ןכיצד בודקד‪?,‬‬
‫מוליכה ומביאה על לער אצבעו ומוליכה ומביאה על ?פלגו מעלע‬
‫רוחותיל‪ ,‬עלן ליל ועני לןןיל‪ ,‬לדי עלא לל‪:,‬ה בה פגם ללל‪ ,‬ןאלר לך לעחט‬
‫בד‪.,‬‬
‫‪ 20‬כד‪ ,‬וצריך לברק כן אחר לעליטה‪ ,‬עאם מצא בה פגם אסר לעחיטה מרי‬
‫זו ספק נללד‪ :,‬עמא בעור נפגמה‪ ,‬ולעעלט לסמנים‪-‬בסכין פגומה‬
‫עלט‪ .‬לפיכך לעוחט בלמות רבות או עופות רלים צריך לבי ק לין לל אחת‬
‫‪1‬יטה י‬‫צור גג ‪which (spoU) make what is slaughtered unfit for food 3.‬מ‪?^1‬יךץ את‪!!^!3‬ו‬
‫‪sharp flint.‬‬ ‫‪, the skm-Uke envelope of a reed that‬קרומית על ק}ה ^אגם ‪ glass.‬ןמ?יח‬
‫קד ** ‪grows In the meadow.‬‬ ‫^גם ‪) provided that its edge la sharpened.‬הוא‬
‫«ג ‪defect, n^ri ridge.‬‬ ‫ק סן ץ‬ ‫‪ required to examine the knife at Its ®1‬ןןריך‬
‫‪edge.‬‬ ‫‪ he should pass it forward and backward on his finger-nail,‬מוליכה ובביאה ‪. . .‬‬
‫‪ .it may have become defective in‬עמא עעור ‪ nwpj 1‬ג ‪ along its three sides.‬מ‪1#‬לע רוחותיה‬
‫‪ the tubes (the windpipe and the gullet).‬קםמ}ים ‪side the skin.‬‬
‫]‪[ 133‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ס פ ר קדושת‬

‫ןאד‪ 1‬ת‪ ,‬שאם ל א ל ד ק ‪ -‬ר ל ד ק לאחרונה ןנמצאת ‪? 9‬ץ ^גו ^ה‪^ -‬ןף ל‪&,‬ל ס פ ק‬
‫ן?לות ואפילו ?־‪.‬ראשונה‪.‬‬
‫? ; ל ןמן‪ 3 .‬ץ ‪ 3‬יום ‪ 3‬ק ‪^3‬ן?יה; ן ר‪ 1‬א ^‪:‬תמה ן^בו‪,‬קה‬ ‫ומסי שו^טץ‪2‬‬ ‫כח‪,‬‬
‫?מו‪? ,‬די ש!ךאר‪ .‬מה!עשר‪ ..‬ןאם שסט באפלר‪ ,.‬שחיטתו כשךה‪.‬‬

‫פרק ^טלישי‬ ‫‪5‬‬

‫א‪ ,‬חמשה ךברים מפפידץ את ד‪.‬שדןיטר‪ .‬־ ןע‪.‬קר ל‪.‬לכות שחיטה לד‪.‬וד‪.‬ר‬
‫מ כ ל אסד מהן ‪ -‬ןאלו ד‪.‬ן‪ :‬שדדה‪ ,‬ך ך ס ה‪ .‬ס ל ך ה‪ .‬סגךמה ןעקור‪.‬‬
‫שחןה כיצד ‪ 2‬סרי שהתחיל לשחט‪ ,‬ןהגכיס ןדו קך ם שלגמר ר‪,‬שוןי?ה‬ ‫ב‪.‬‬
‫ן־שהה‪ ,‬בין בשוגג בין ?מויד בין באנס‪ ,‬ןחור הוא ^ אסר וגמר א ת‬
‫‪ 10‬השחיטה ‪ -‬אם שהה כךי שיגביה את הבד‪.‬מה‪,‬ו‪.‬יך?יצנה ףשסט‪ ,‬שסי?תו ?סולה;‬
‫ןאם שהה פחות מכךי זה‪ ,‬שחיטתו כשרה‪.‬‬
‫ט ‪ .‬ס ל ן ה כיצד ‪ 2‬כגון ?‪:‬הכניס ססכין בין סמן לסמן‪ ,‬בין שפסק ססמן לעליון‬
‫למעלר‪ ,.‬בין ששחט ססחתון ל מ ט ה‪ -‬ש הו א ך ך ך שחיטה־ר‪,‬ךי זו פ סו ל ה‪.‬‬
‫‪,‬דךפה כיצד‪ 2‬כגון שהכה בסכין על סצואר כ ך ך ך שמכין בסיף ן ח תך‬ ‫יא‪.‬‬
‫לסמנין ב ב ת אסת‪ ,‬בל א הולכ ה ןל א הובאה‪ ,‬או שהניס לסכין ע ל ל צו אר‬ ‫‪15‬‬
‫ו ד ס ק וחתך למטה‪ ,‬כחותך צנון או קשות‪ ,‬עד שחתך ל ס מ נ ץ ־ ל ר י ז ו פ סו ל ה‪.‬‬
‫לגךמה ‪ 9‬יצד‪ 2‬ןה לשיסט בקנה ?י מ על ה‪-‬ב מקו ם שאיני ךאוי ל?‪:‬חיפה‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬

‫פקור ‪ 5‬יצד‪? 2‬גון שנ ‪ v‬ק ך ה ל ג ת ך ת ‪ -‬ן ח י א ל ק נ ה ‪ -‬א י לושט‪ ,‬ונשמט '‬ ‫יד‪.‬‬
‫אחד מהן או שניהן קךם גמר שחיטה; אבל אם שלט אחד ?עוף‪ ,‬או ךבו‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫ואסר כך נשמט לסמן לשני‪-‬שחיטתו כשרה‪.‬‬

‫­‪? hs much time as la re‬־י ?י!נ‪3‬יד! ‪®. . ,‬י‪ delay, pause. 1‬ין!ה;ה * ‪ torch light.‬א ט ק ה *‬
‫‪quired to cause the animal to rise and lie down again.‬‬ ‫ץ‪ sinking the knife. 5‬ןז^ךה‬
‫‪ ? between the tubes.‬מן לסמן‬ ‫ן;ךי‪^ 11‬סו^ה ‪^ he cut through.‬הט‪^ he tore open. 1®1‬סק‬
‫‪It is not valid (because he did not cut through both tubes).‬‬ ‫‪ pressing the knife.‬ן ך ‪9‬די‬
‫ל א ה‪^ 1‬כה ן ל א ה‪? 1‬אד?‪ he cut the tubes with a single stroke. « ,‬ן‪ 1‬תך הסמןץ ?בת אסת‬
‫‪ POT lie pressed‬ל ‪ 0‬סף ל‪5‬טדי •‪^ without passing the knife forward and backward. 1‬־=ב?א‪1‬‬
‫‪ cutting in a slanting direo-‬סנךמה ‪. cucumber, if‬קעות ‪? radish.‬נ‪1‬ן ‪and cut downward.‬‬
‫­‪ wind‬ןךגךת־קןה ‪? tearing loose the windpipe or the gullet before cutting.‬גקור®‪tion. 1‬‬
‫‪pipe.‬‬ ‫‪gullet, esophagus.‬‬ ‫‪became detached.‬‬
‫‪[ 134 1‬‬
 ‫הלכות שחיטה‬ ‫‪,‬‬

‫פךק ךביעי‬
‫ג‪ .‬לשראל ^יוךע הלכות עוזי^ה‪ 0 .‬רי ‪ nj‬ליא ל^סט ‪3‬ינו ^בין עצמו לכתחלה‬
‫עד שלשחט ?פני ה?ם פעמים רבות‪ ,‬אד עלהלה ך;יל ןזךמ‪ .‬ןאם ?זסט‬
‫תחלר‪ ,‬בינו לבין עצמו‪ ,‬שחיטתו פשךה‪.‬‬
‫‪ 5‬ד‪ .‬ל׳יוזע הלכות ^‪5‬ןחיטר‪ ,‬ושחט בפני חכם ?ד שבעשה ךןי ל‪ -‬הו א הנל‪,‬ךא‬
‫ממחה; ן?ל הממחץ שוחטץ לכתחלה בינן ^בין עצחן‪ .‬ןאחילו נשים‬
‫ועבדים אם ח‪,‬יו ממחין‪ ,‬ך‪,‬רי אלו שוןזטין לכתחלה‪.‬‬
‫טז‪ .‬אלו הצדולת ןסבלתובין ןתלםיזיהן ןכ ל הטועים אחריהן^ שאינן‬
‫מאמיןים ?ת־וךה שבעל פה‪ ,‬שחיטתן אסוךה; ןאם שןזטו בפנינו‪ .‬ר׳רי ז‪1‬‬
‫‪ 10‬מתרת‪ ,‬שאין אסור שחיטתן אלא שמא ללולקלו‪ .‬והם אינן מאמינין בתורת‬
‫משחיטה‪ ,‬לפיכך אינןנאמנין לומר ״לא לוללולנו'‪.‬‬

‫פרק‪-* I‬חמיעי‬
‫‪ V‬זו‬

‫א‪ .‬כבר באךנו בהלכות אסורי מאכלות‪ ,‬שהטךפה האמוךה בתוךה היא‬
‫הנוטה למות ןלא נאמר ״טרפה' אלא שדבר הכתוב בד‪.‬ור״ כגון שטךפה‬
‫‪ 15‬ארי וכיוצא בו ושבךה ועדץ לא מתה״‬
‫ב‪ .‬דש שם חלאים אחרים‪-‬אם לאךעו לה‪ ,‬תחשב טרפה; ן־הן ך‪.‬לכר‪ ,‬למשה‬
‫■‬ ‫חסיני‪— .‬‬

‫‪ aU by hlmself.‬ינ‪ 1‬לבץ ע^מו ‪®3‬‬ ‫‪ accustomed and‬ר?יל וזריז® ‪in the start.‬‬
‫‪alert.‬‬ ‫* ‪ expert, skilled.‬מ?!חד‪• ,‬‬ ‫­‪ lest they im‬עפלא יקלקלו®י ‪[ Sadducees.‬ןדיקץ‪,‬‬
‫­‪ dis‬ןז^אים ** ‪ Scrlptm-e speaks of ordinary experience.‬ד ‪ 3‬ר הכתוב ‪pair, spoil. *■*njn3‬‬
‫‪ if they befall, happen.‬אם לארעו ‪eases.‬‬
‫] ‪[ 135‬‬
 ‫ספר הפלאה־‬
‫עבוע־ות‬
‫נדרים‬
‫נזירות‬

‫‪ . Lev. 27.2; Num. 6.2).‬פלי אנ ךר‪• speciflcatton of vows (from 2‬‬

 ‫הלמת עמעות‬

‫פךק ראעון‬
‫א‪ ,‬אךבעה מיני לבועות הן‪ :‬עבועת ?טוי‪ ,‬ו^סבועת עוא‪ ,‬ועבועת הפיקדון‪,‬‬
‫י‬ ‫ועבועת ה ע דו ת‪--.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ ,‬ואין שמעת בטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן‪ ,‬בין להבא‬
‫‪3‬ין לשעבר‪ .‬כיצד לשעבר ז ״שאכלתי'‪ ,‬או«שזרלן)?י אבן לןם‪ /‬או‬
‫״שדבר פלוני עם פלוני״; או ״שלא אכלתי'‪ ,‬או«שלא זרל!תי אבן לןם'‪ ,‬או‬
‫״שלא ךבר פלוני עם פלוני״‪ .‬כיצד לר‪,‬בא? ״שאכל' או ״שלא אכל'‪ ,‬או‬
‫״שאורק' או ״שלא אזרק אבן ללם״‪ .‬ה‪.‬רי אלו‪-‬שתלם לשעבר ושתלם לסבא‪.‬‬
‫‪ 10‬ג‪ .‬נשבע אחת מאךבע מחלוקות אלו וד‪,‬חליף‪ ,‬כגון שנשבע שלא י א כל‪-‬‬
‫ואכל‪ ,‬או שיאכל‪-‬ולא אכל‪ ,‬או ״שאכלתי״ והוא לא אכל‪ ,‬״שלא אכלתי״‬
‫•‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬

‫ואכל‪ ,‬הרי זו שמעת שקר‪ .‬ועל זר‪ ,‬וכיוצא בו נאמר‪ :‬לא תשלעו בשמי לשקר‬
‫)ויקרא י ט ״י ב(‪--.‬‬
‫ך‪ ,‬שמעת שוא נחלקת לאקנע מחלוקות‪ .‬ך‪,‬אחת‪-‬שנשבע על ךבר הלדוע‬
‫שאין כן‪ .‬כיצד‪ 2‬כגון שנשבע על ד‪.‬איש שהוא אשד‪ ,,‬ןעל ד‪,‬אשה שהיא‬ ‫‪15‬‬
‫איש‪ ,‬ועל עמוד של שלש שהוא של זד‪,‬ב‪ ,‬וכן כל כיוצא בור‪.,‬‬
‫ה‪ ,‬ד‪,‬שנלד‪-,‬שנשבע על ךבר לדוע שאין בו ספק לאדם שהוא כן‪ ,‬כגון שנשבע‬
‫על ד‪,‬שמלם שהם שמלם‪ ,‬ןעל לאבן זו של‪,‬יא אבן‪ ,‬ןעל ד‪,‬שנלם שהם שגלם‪,‬‬
‫וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬שזה ל‪,‬דבר אין בו ספק לאךם שלם כדי לצדק ד‪,‬ןבר‬
‫‪ 20‬בשמעה‪.‬‬
‫ן‪ .‬שלישית‪-‬שנשבע לבטל את המצוה‪? .‬יצד‪ 2‬כגון שנשבע שלא לתעטף‬
‫בציצת‪ ,‬שלא ללבש הפלין‪ ,‬ושלא לשב בסלה בסג לסכות‪ ,‬ןלא יאכל‬
‫מצה בלילי לפסח‪ ,‬או שיתענה בשבתות ובלמים טובים‪ ,‬ןכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ךביעית‪-‬שנשבע על ךבר שאין כל בו לעשות‪ .‬כי?ד? כגון שנשבע שלא‬
‫ל?‪ 1‬ע ‪ 3‬ר *‬ ‫«« ‪ regards th e fu tu re or p a s t‬ץ ל ר ^ א ‪5‬ץ‬ ‫‪3.‬‬ ‫‪ ^ . If one said, “ I sw ear‬א כ ל‪1‬זי* •‬
‫”‪th a t I a te .‬‬ ‫‪nIpiVnS classifications .‬‬ ‫‪ he did the reverse .‬הו( לי ף‬ ‫‪ ^ norm al‬ך ם ^ ל ‪0‬‬
‫‪person .‬‬ ‫‪ to confirm, verify .‬ל צ ל ק‬ ‫‪; he will fa st ,‬ותענד‪,‬‬

‫] ‪[ 139‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר הפלאה‬
‫;ישן שלשת ;מים‪-‬ל;לה ןיום־ךצופים‪ ,‬או שלא ;נז?נם כלום שבעה ;מים‬
‫ךצופים‪ ,‬ןכן כל כיוצא בוה‪ .‬בל הנשבע שבועת שוא מאךבע שבועות אלו‬
‫עובר בלא־תעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תשא את שם ה׳ אלהיף לשוא)שמות כ‪, 0 ,‬‬
‫ןאם ה;ה מזיר‪ ,‬לול!ה; ןאם ה;ה שוגג‪ ,‬פטור מכלום‪.‬‬
‫‪ 5‬ח‪ .‬שבועת הפל!דון כיצד? כלמיש;שממוןהברוב;דו‪-‬בץפ‪.‬קדוןביןמלוה‪,‬‬
‫או שגזלו או עשקו‪ ,‬או מצא לו אבדה ולא החויךה‪ ,‬וכיוצא בזה‪-‬ותבע‬
‫ממנו ממון שי‪.‬ש לו ב;דו וכפר בו‪ ,‬הרי זה עובר בלא־תעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא‬
‫תכחשו עילןךא יט‪ ,‬יא( ‪ -‬זו אזהרה לכפירת ממון; ‪.‬ואין לוקין על לאו זה‪ .‬ואם‬
‫נש?ע לו על שקר על ממון שכפר בו‪ ,‬הרי ןר« עובר בלאו אחר‪ ,‬ועל זה נאמר‪:‬‬
‫‪ 10‬לא תשקרו איש בעמיתו)שם(‪-‬זו אזהרה ^ינשבע על כפירת ממון‪ :‬ושבועה זו‬
‫ל״יא הנקראת ונזבועת הפקדון‪.‬‬
‫י ב‪ ,‬שבועת העדות כיצד? העדים ש;ךעו עדות ממון ותבעם בעל לעדות‬
‫להעיד לו‪ ,‬וכפרו בעדותן ןלא העידו‪ ,‬ןנשלעו שאינן יוןעין לו צדו ת‪-‬‬
‫זו היא הנקראת שבועת העדות‪- - .‬‬

‫פרק‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ .‬אחד לנשבע אחת מארבע מיני שבועות אלו מפי עצמו ןאחד המשלע‬
‫מפי אחרים וענר‪ ,‬אמן‪-‬אפילו לשליעו גוי או‪,‬קטן וענה א מן‪-‬ה;ב‪,‬‬
‫שכל לעונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו‪ .‬ואלד לעונה אמן או‬
‫לאומר דבר שענ;נו כענ;ן אמן‪ ,‬כגון שאמר ״לן״ או ״מח;ב אני בשבועה זו״‪,‬‬
‫‪ 20‬״קבלתי;נלי שבועה זו״‪ ,‬וכל כיוצא בזה בכל לשון‪ ,‬הרי זה ?נשבע לכל‬
‫דבר‪ .‬בין לח;בו מלקות בין לח;בו‪,‬קרבן‪.‬‬
‫ין‪ .‬מי שנשבע וליו פיו ולבו שוין בשבועה‪ ,‬ואלר שנאסר לזר בו מ;ד‪ ,‬בתוך‬
‫כךי ךבור‪-‬והוא כךי שיאמר תלמיד לרב ״שלום עליך רבי״‪-‬ואמר‬
‫״אין זו שבועה״‪ ,‬או ״נחמתי׳׳‪ ,‬או ״לזךתי בי״‪ ,‬וכיוצא בךברים אלו שענמם‬
‫‪ 25‬שלתיר מה שאסר‪-‬לרי זה מתר ונעקרה השבועה‪ ,‬שזה דומה לטועה‪.‬‬
‫‪ -ha win taste nothing for seven days In succession. • jjpfl he de‬לא זקזעם— ךצופים ‪2‬־‪1‬‬
‫‪1‬ן‪ 1‬בעם®‪^ negative command. 1‬או ‪ warning.‬אןהךה * ‪^ he denied.‬פר ^ ‪manded, claimed.‬‬
‫‪ every respect‬אחד ‪ . . .‬ןאו‪ 1‬ד •‪summoned them. 1‬‬ ‫^^קןןן‪whether . .. or.. 21‬‬
‫}אסר ‪^ his mouth and his heart agreed.‬יו פץ ןל‪3‬ו >ןוץ ** ‪pimishment of lashes, stripes.‬‬
‫‪ I retract.‬ןעךןןי ‪} I regret. ' 5‬ח)ןליןי ^ ‪ instantly.‬ת‪1‬׳ף ?!י ךבור ‪he was forbidden.‬‬

‫] ‪[ 140‬‬
 ‫הלכות שבועות‬
‫י ח‪ ,‬וכן אם אמרו לו אסרים ״חור בןי״■ או‪.‬מרור לך׳* וכיוצא בךברים אלו‪,‬‬
‫ןקבל מהן בתוך כןי ךבור ואמר ״הך או ״חורתי ?י' ןכיוצא בוה‪ ,‬הרי‬
‫זה מתר; ואם אחר כדי דבור ‪ -‬אינו יכל לחזר בו‪.‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫»‬ ‫•*‬ ‫‪• * • I‬‬ ‫‪- -‬‬

‫יט‪ ,‬נשבע וחזר בו בתוך כדי‪.‬דבור ללבו‪-‬אין זה כלום‪ .‬ן?ן אם אמרו לו‬
‫אחרים ״חזר בך' או ״מתר לך׳׳ או ״מחול לך'‪ ,‬וקבל דבריהם בלבו‬ ‫‪5‬‬
‫בתוך לדי לבור‪-‬איןןה כלום‪ ,‬עד שיוציא החזךה ב?יו למו כ‪.‬שבו‪ v‬ה‪.‬‬

‫‪V‬פ‪V‬ר ‪I‬ק •ע יעי‬

‫א‪ ,‬מי שנשבע שמעת לטוי ונחם על שבועתו וךאה שהוא מצטער אם קי‪.‬ם‬
‫שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחךת‪ ,‬או שנולד לו ן ב ר שלא וזןה‬
‫‪ 10‬לדעתו לשעת ל‪,‬שבועה ונחם בגללו‪ ,‬ד׳רי זה נשאל לחלם א^ד‪-‬או לשלשה‬
‫ר‪.‬ךיוטות‪ ,‬למקום שאין שם לכם־ומתירין לו שבועתו‪ ,‬ויד‪,‬ןר‪ ,‬מתר לעשות‬
‫ןיבר שנשבע שלא לעשותו או שלא לעשות ךבר שנשבע לעשותו‪ .‬וזהו ד‪,‬נקרא‬
‫ד‪ ,‬תר שבועות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואין אדם ןכל לד‪,‬תיר שבועת עצמו‪ .‬ואין אדם רשאי לר‪,‬תיר שבועה או‬
‫נךר למקוםשי‪.‬ש גדול ממנו לחכמה; ובמקום ש!ש בי רבו‪ ,‬אסור לו לד‪,‬תיר‬ ‫‪15‬‬
‫אלא מדעת רבו‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪. . .‬‬ ‫^ ^‬

‫ה‪ .‬כיצד מתירין? ןבוא ר‪,‬נשבע לחלם ד‪,‬מבר‪,‬ק‪-‬או לשלשה הךיוטות‪ ,‬אם‬
‫אין שם ממחה‪-‬ןאומר‪ :‬אני נשבעתי על כך וכך ונחמתי‪ ,‬ואלו ד‪?,‬יתי‬
‫יודע שאני מצטער לדבר זה עד כה‪ ,‬או שארע לי כך וכך‪ ,‬לא ד‪,‬ליתי נשבע;‬
‫‪ 20‬ואלו רדתה דעתי לעת ד‪,‬שבועה כמו עתד״ לא ה!יתי ?שלע‪ .‬ןהחכם או גדול‬
‫ר‪,‬שלשד‪ ,‬אומר לו ״וכבר נחמת?״ והוא אומר לו ״ל‪,‬ן״‪.‬׳ חוזר ןאומר לו ״שרוי‬
‫לך״‪ ,‬או ״מתר לך'‪ ,‬או ״מחול לך'‪ ,‬וכל כיוצא לעדן זה‪ ,‬לכל לשון‪ .‬אבל אם‬
‫אמר לו ״מופר לך׳׳ או ״נעקרה שבועתך'‪ ,‬וכל כיוצא לעדן ןד‪-.‬לא אלר‬
‫‪ was sorry,‬נחם ‪^a rash, reckless oath (comp. Lev. 6.4).‬ן‪ 1‬בועת בטוי י ‪ retraction.‬ןזזרה •‬
‫‪ something occurred to him .‬נו לד לו ך ב ר •‬ ‫‪ he may apply to a scholar‬ני?‪ 1‬א ל ל חכ ם‬
‫‪for absolution.‬‬ ‫‪ laymen.‬ן!ךיוטות * ג‬ ‫‪ with the consent of 9 .‬דעת •*‬ ‫‪ -dls‬ן‪ 1‬כ ם ב!ןךק י'‬
‫‪tlngulshed scholar.‬‬ ‫‪ yes‬ממחה‬ ‫‪expert.‬‬ ‫מתר‪-‬יןרוי ‪nS l y to such a degree..‬‬
‫‪untied, it is permitted.‬‬ ‫י® ‪^ It 18 pardoned.‬חול‬ ‫‪ your oath‬מופר‬ ‫‪is void.‬‬ ‫}ע;ןךה‬
‫‪ your oath is eradicated, removed ,‬ן!בוןותף‬

‫‘‬ ‫] ‪[ 141‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרהפלאה‬
‫כלום‪ ,‬שאין מפר אלא הבעל או האב‪ ,‬אבל החכם אינו אומר אלא לשון התךה‬
‫׳‬ ‫וכזחילה•‬

‫‪.‬‬
‫פ ר ק‪- I‬א ח ד עע‪ 1‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V V‬‬

‫ה‪ .‬שלשה מיני שבועות הן שחןבין בהן מן התוךה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מי שטענו חבר^‬
‫מטלכזלין וד‪,‬וךה במקצתן ןכפר במקצתן‪ ,‬ומי שכפר בכל ד‪,‬מטלטלץ‬ ‫‪5‬‬
‫שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו‪ ,‬ד‪,‬רי אלו שתי שבועות על ןדי טענת‬
‫וןיאי וכפיךה‪ .‬וכן שומר שטוען שאבד דבר שהפקידו אצלו‪ ,‬או נגנב או מת‬
‫‪.‬וכיוצא מה‪ ,‬הרי ןה נשבע מספק‪-‬שאין בעל הפקדון יודע אם אמת טוען ןה‬
‫כ״שומר או שקר‪-‬ןהוא נשבע מן התוךה‪ ,‬שנאמר‪ :‬שבועת ה׳ תהןה בין שניהם‬
‫‪) 10‬שמיות כב‪ip ,‬‬
‫ן‪ .‬כל שבועה עמע‪3‬יעין אותה ה‪.‬דינין חוץ משלשה מיני שבועות אלו׳ חרי‬
‫היא מדלרי סופרים‪ .‬וגם היא הנקראת שבועת הדןנין• —‬
‫ז‪ .‬דש שם שבועה אחרת והיא תקנת סכמי התלמוד׳ והיא הנקראת ינזבועת‬
‫הסת‪ .‬ןאף ^ל ‪$‬י שבית ‪.‬דין משבי;נין אותה היום‪ ,‬אינה נקראת שבואת‬
‫־‬ ‫‪ 15‬מי‪:‬נין‪.‬‬
‫ח‪ ,‬ושבועת הדןנין־בין שהןתה של תוךה או של דברי סופרים‪ ,‬בין על‬
‫טענת ודאי בין על סענת ספק ‪ -‬כך היא‪ :‬הנשבע אוחו ספר תוךר« בורועו‬
‫ןהוא עומד ונשבע ‪3‬שם או בכנוי‪ ,‬בשבועה או באלה‪ ,‬מפיו או מ?י הדינין‪.‬‬
‫ןהורו ךבותי שאין משביעין שבועת הדןנין אלא בל׳גזון הקךש‪.‬‬
‫‪ 20‬ט‪ ,‬כיצד מפיו? כגון שיאמר‪ :‬הריני נשבע בה׳ אלירוי ןשךאל‪-‬או‪?? :‬י ששמו‬
‫הנון‪ ,‬או‪ :‬במי ששמו רחום‪-‬שאיני חןב לזה כלום‪— .‬‬
‫י‪ ,‬וכיצד מפי הדןנין? כגון שאמרו לו‪ :‬משביעין אנו אותך בה׳ אילרוי זשךאל‬
‫‪ -‬או‪ :‬במי ששמו חנון‪-‬שאין לוה מדך כלום‪ ,‬והוא עונה אמן‪— .‬‬
‫יג‪ .‬אין בין שבועת הסת לשבועת הדןנין אלא נקיטת חפץ‪ ,‬שאין הנשבע‬
‫‪ .none except a husband or a father can revoke. ^ llVtp claimed from him‬א ץ מ פ ר ‪* . . .‬‬
‫‪movable goods, chattel‬‬ ‫י כ חי שו « ‪ he adm itted a p art of them .‬הוךד‪ ,‬ל מ ק צ תן ‪*.‬‬
‫‪-an oath imposed by Rabbinic enactm ent; this oath is ap 1‬ן‪ 1‬בי ע ת ‪rOIJ contradicts him.‬‬
‫‪plied if one, when sued for a debt, denies It entirely.‬‬ ‫‪Dl#? with any of th e special‬‬
‫‪names of God.‬‬ ‫‪”Bp‬‬ ‫‪a substitute for th e‬‬ ‫‪divine name .‬‬ ‫‪ th e holding of‬ן קי ט ת ן‪ 1‬ם ץ‬ ‫‪a‬‬
‫‪sacred object (while the oath is administered ).‬‬

‫] ‪1142‬‬
 ‫הלכות שבועות‬
‫שבועת הסת אורוו ספר תוךד״ אלא משביעין אותו ‪3‬י‪2‬ם א‪ 1‬בכנוי‪? ,‬עבועה או‬
‫באלה‪ ,‬מפיו או מ?י בית דין‪ ,‬כמו שבועת הך;נין‪ .‬וכבר נהגו הכל להיות‬
‫ספר תוךה בי‪.‬ד הון הכנסת או שאר העם בעת שמשביעין>(‪1‬בועת ד‪,‬םת‪ ,‬כדי‬
‫עליו‪.‬‬
‫לאים דד‬
‫‪-- I‬‬
‫‪ 5‬י ד‪ .‬הדןנין שהשביעו את משבע בכל לשון שהוא מכיר־ ס ד דו כמצותה‪,‬‬
‫וכן הורו הגאונים‪ .‬אבל ךבותי הורו שאין משביעים א^א ?לשון היןךש;‬
‫ואין ךאוי לסמך על הוראה זו‪ .‬ואף על פי שנהגו בכל בתי דינין להשבע‬
‫בלשון הלןךש‪ ,‬צריך לד‪,‬וךיע את משבע עד שןהא מכיר לעין ה שבו ע ה‪--.‬‬
‫טו‪ 3 .‬ל מי שןתחןב ^^זבועת ה‪.‬דןנין שהיא על ןדי טענת נדאי ול?יךה —‬
‫מאןמין ע^יו‪ ,‬כמו שןתבאר; וכל מי ש!תס!ב בה ??!ענת ספק ‪ - -‬אינו‬ ‫‪10‬‬
‫צריך איום‪.‬‬
‫טן‪ .‬וכיצד מאןמין על הנשבע? אומרין לו‪ :‬מי יודע שכל העולם בלו‬
‫נודעוע ?שעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬לא תשא את ^זם ה׳‬
‫אלהיף לשוא גשמות כ‪ . 0 ,‬וכל עברות שבתורה נאמר בהן‪.‬ונקה״ וכאן נאמר‬
‫‪. 15‬לאמקר‪.‬״ גשם(‪ .‬כל עברות שבתוךר‪,‬נפרעין מ מנו‪ ,‬וכאן‪-‬ממנו וממשפחתו‬
‫שמחפין על זר‪ .,‬ולא עוד‪ ,‬אלא גורם להפרע משונאיהם של ןשךאל‬
‫נ־מןשראל[‪ ,‬שכל ןשראל ער בין זה בזה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אלה וכהש ורכח‪ ,‬וגומר‬
‫גר‪,‬ושעד‪,‬ב(‪,‬ןכתוב אחריו‪ :‬על כן תאבל הארץ ואמלל כליושב בה>שם‪— . 0 ,‬‬
‫ין‪ .‬וענ!ן האיום הזה כלו‪-‬בלשון שהן מכירין אומרים להם'‪? ,‬די שןבינו‬
‫‪ . 20‬בדברים ו‪.‬יחור החוטא למוטב‪ .‬אמר‪.‬איני נשבע״‪-‬פוטרין אותו‪ ,‬ןנ‪1‬תן‬
‫מה שטענו ףברו‪ .‬וכן אם אמר הטוען‪.‬איני משביעו״ ופטרו‪-‬הולכין להן‪.‬‬
‫‪} one who takes an oath .‬ין‪ 1‬ב ע® ‪ to frighten, to Impress him with awe .‬לאי ם ע^ין ‪4‬‬
‫א ק ך אוי לק‪ fat‬ף ע ל ’ ‪ taught, decided .‬ד‪,‬ורו * ‪ in any language he knows.‬לי‪8‬ון ^‪ 1‬הוא ‪ 9‬כי ר‬
‫‪ an oath taken before‬גןזמעת ח‪ 1‬ייןץ ‪ i t 18 not right to rely on this decision . ®. . .‬הו ך א ה זו‬
‫‪Judges which results from‬‬ ‫‪a definite claim‬‬ ‫‪(on the p a rt of the plaintif) and‬‬ ‫‪a denial (on‬‬
‫‪the p a rt of th e defendant).‬‬ ‫‪f P ’ Vip they intim idate, admonish .‬‬ ‫טע}ת סםק‬ ‫‪a claim‬‬
‫‪ he (the transgressor‬ן ? ר ע ץ ממנו “ ‪ trembled, was frightened 1.‬ן ד ע‪ 1‬ע®‪based on doubt . 1‬‬
‫ן ל א ע‪ 1‬ד ‪ who cover him (protect him from Justice ).‬ע מ ח פ ץ ע ל )ד‪alone) is punished . 1« ,‬‬
‫‪moreover.‬‬ ‫‪ nj^ nj‬י‘‬ ‫ה‪ 1‬ך א ל‬ ‫‪Israelites are responsible for one another (are‬‬
‫‪expected to prevent wrongdoing ).‬‬ ‫‪ (so that) the sinner may retvum‬יח‪ 1‬ר החו ^ א ל פי ^ ב‬
‫‪to the right path (conduct).‬‬ ‫‪ if he (the defendant) said. “ I wUl not take‬א מ י ‪ .‬א’}’‬
‫‪an o a th " (but will make good the claim ).‬‬ ‫‪® exempt him (from the oath ).‬יי פו ? ר ץ א‪ 1‬תו‬
‫‪11431‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרהפלאה‬

‫פרק ענים עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I‬י‬ ‫*‬ ‫ד ד‬

‫ן‪ .‬קטנים ש?ע?עו והן יוךעין טעם סעבועה‪ .‬אף ?ל ?י ?זאינן ס‪,‬יבין‪ ,‬כופין‬
‫אותן לע?ד ?דבריהן כךי לחנכן ולא!ם עליד‪,‬ם‪ ,‬כזי ^ל־א לנהגו‪.‬קלות­‬
‫ראש ב שבועות‪--.‬‬
‫‪ 5‬ח‪ .‬צריך למהר בקטנים הךבה וללמד ^שונם ךברי אמת ?לא שבועה‪,‬‬
‫?!י שלא להיו ךגילים להשבע ת?יד‪ - - .‬ןוה הךבר כמו חו?ה על‬
‫אבותיהם ועל מלמדי תינוקות‪.‬‬
‫י ב‪ .‬אף על פי שמתר להשאל על ל‪.‬שבועה‪ ,‬כמו שבאךנו‪ ,‬ואין בזה ‪ 51‬י ‪-‬‬
‫ומי שלבו נוקפו בדבר זה אינו אלא שמץ מינות‪-‬אף על ?י כן ךאוי‬
‫‪ 10‬להזהר בךבר זה; ואין נזקקין להתיר אלא מפני ךבר מצוה או ?פני ןורך‬
‫גדול‪ .‬ןטו?ה גדולה היא לאךם שלא לשבע ?^ל‪— .‬‬

‫י ?זזזן ס‪:‬בץ‪*•. •9‬‬ ‫‪although they are not subject to the law (of fulfilling an‬‬
‫^ה^אל » ‪oath), they shouldbecompelledto abide by their spoken words.‬‬ ‫‪to apply to a‬‬
‫* ‪ reproach, fault.‬זיקןי ‪scholar for absolution.‬‬ ‫‪ has scruples.‬לב‪1‬‬ ‫» ‪ a parti-‬ן‪1‬מץ‬
‫‪ attend to.‬ון‪,‬ק‪.‬קין “ ‪cle (stispldon) of heresy.‬‬
‫'‬ ‫]‪[144‬‬
 ‫הלכות נדרים‬
‫•‬ ‫‪TJ‬‬

‫פ ר ק ואצטון‬

‫א‪ .‬הנךר נחלק לעתי מחלוקות‪ .‬החלק הראעון הוא ע;אמר על עצמו‬
‫דברים ד‪,‬מתרים לו‪ ,‬כגון עיאמר‪ :‬״פרות מדינה פלונית אסורין עלי כל‬
‫‪ 5‬עלעים יום״ או ״לעולם״‪ ,‬או ״מין פלוני מפרות העולם״ או ״פרות אלו אסורין‬
‫עלי׳׳ ‪ -‬בכל לעון עןאפר‪ ,‬ד‪,‬ךי זה נאסר בהן ואף על פי עאין עם >נ‪1‬בועה‬
‫כלל ולא הוכרת עם ולא כנוי; ועל וה נאמר בתוךה; לא‪ 5‬ר אסר על נפעו‬
‫)במךבר ל‪ .‬ס‪-‬עיאםר על עצמו דברים המתרים‪ .‬וכן אם אמר‪ :‬״ררי הן‬
‫עלי אסרז‪-‬ר‪,‬רי אלו אסורין‪ .‬חלק זה הוא עאני קוךא אותו נדרי אסר‪.‬‬
‫סו ב‪ .‬והחלל^העני הוא עןחיב עצמו בק‪.‬רבן עאינו חיב בו‪ ,‬כגון עיאמר‪ :‬״הרי‬
‫עלי להביא עולדד ‪ - -‬״הרי בד‪,‬מה זו עולה״ או ״עלמים״‪ .‬והאומר ״הרי‬
‫עלי׳׳ הוא ר‪?,‬קךא נךר‪ ,‬ןהאומר ״הרי זו״ הוא סנקךא נךבה‪ — .‬וחלק זה הוא‬
‫עאני קו‪.‬רא אותו נךרי הלויע•‬
‫ך‪ .‬מצנת־עעה על תוךה ען‪.‬קנם אךם עבועתו או נךרו‪ ,‬בין עהןה מנךדי אסר‬
‫‪3‬אער נךךת‬ ‫בין עה‪:‬ה מנדךי הקדע‪ ,‬ענאמר‪ :‬מוצא עפתיף תענ?ר‬ ‫‪15‬‬
‫)ךלרים כג‪ ,‬כד<‪ ,‬ונאמר‪ :‬ככל ל‪,‬יוצא מפיו!עעה)במך‪ 5‬ר ל‪. a ,‬‬

‫פךלן ע מי ף‬

‫א‪ .‬מי ענךר או נעבע ופ‪.‬רע ?עעת נךרו ךבר ענדר או נעבע בגללו‪ ,‬לרי ןה‬
‫כמי עתלה נדרו או עבועתו ?אותו ןבר; ואם לא נתק!ם אותו ן ב ר‬
‫‪ 20‬ענעבע בגללו‪ .‬הרי זה מתר‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיצד? נדראונעבע‪ :‬״עאיני ^ א אעה מלונית‪ ,‬עאביס רע״‪ ,‬״עאיני‬
‫נכנם לבות זה‪ ,‬עכלב דע בתוכו׳׳‪ .‬מתו‪ ,‬או עעער‪ .‬לאב תעובר״ ך‪,‬ךי ןר‪.‬‬
‫מתר‪ ,‬עזה כמי ענדר או נעבע ואמר‪. :‬עלא אעא ?*}ית״ ן״לא אכנס ^ב!ת‬
‫זה אלא אם כן נסתלק ל‪,‬ר‪,‬זק״‪ .‬ןכן ?ל כיו?א בזה‪.‬‬
‫‪ spedfled.‬פך‪ ’Bp substitute for the divine name. 1*61‬י ‪ classiflcations.‬מןןלוקות‪3‬‬
‫‪ unlesstheInjurious,obnoxiousthingberemoved,‬א^א אם ? ^ ‪ pVP9JI marry.‬נו^א‪21‬‬
‫’‬ ‫’‬ ‫] ‪[ 145‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרהפלאה‬
‫ג‪ ,‬אלל הנוךר או הנשבע ״^‪:‬איני נושא ?לונית ן‪r‬בעוךר^ ונמצאת נאה‪,‬‬
‫״שחוךר‪,‬׳< ונמצאת ?יבנה‪ ,‬״לןצךה״ ונמצאת ארכה‪ ,‬״קונם שאין אשתי נהנית‬
‫לי‪ ,‬שגנבה את כיסי׳* ו״שהכתה את בני״‪ ,‬ונוךע שלא מבה ןשלא הכהה ‪ -‬הרי‬
‫‪ nj‬ביהר‪ ,‬מפני שהוא נךר טעות‪- - .‬‬
‫‪ 5‬ד ‪ ,‬ןלא עוד‪ ,‬אלא מי שראה אנשים מרחוק או?לים תאנים שלו ואמר להן‬
‫״ך«רי הן עליכם קךבן״‪ ,‬כון שקרב אליהם והביט יהרי הן אביו ואחיו‪-‬‬
‫הרי אלו מתרץ‪ .‬אף על פי שלא פרש הסבה שהדירן בגללה׳ הרי ןה כמו‬
‫שפרש‪-‬שהדבר מו?יח שלא אסר עליהם אלא שה‪,‬יה בדעתו שהן זךים‪ .‬וכן‬
‫הל כיוצא בוה‪.‬‬
‫‪ 10‬ו‪ ,‬כל נןר שהתר מקצתו‪-‬ד׳הר כלו; ןהוא הדין בשבועה‪? .‬יצדן ךאה‬
‫אנשים מרחוק אוכלין פרותיו ואמר ״ך‪.‬רי הן עליכם ‪,‬קךבך‪ ,‬וכשהגיע‬
‫אליהם והנה הם אביו ואנשים!רים‪-‬הואיל ןא?יו מתר‪ ,‬כלן מהרין‪! .‬אפילו‬
‫?‪1‬׳ הדתי אומר ״פלוני ו^לוןי ^^סורין ואבי מתר״ ‪ -‬ה ר י‬ ‫אמי• אלי הדסי‬
‫כלןמתרין‪— .‬‬
‫‪ 15‬ט‪ .‬ר‪.‬יו מבקשין ממנו שישא קרובתו‪ ,‬והוא ממאן ופצרו בו׳ מדר או נשבע‬
‫^לא תהנה בו לעולם‪ ,‬וכן המגרש את אשתו ונשבע או נדר שלא סהנה בו‬
‫^עולם־הרי אלו מתרות להנות לו‪ ,‬שאין כמתו אלא לשם אישות‪.‬‬
‫י‪ .‬ן?ן הקורא לחברו שיסעד אצלו‪ ,‬ומאן ונשבע או נ‪.‬דר שלא ןכנם לביתו‬
‫ןלא ןשתר‪ ,‬לו טפת צסז־הרי זד‪ ,‬מתר לד‪,‬כנם לביתו ןלשתות לו צונן‪,‬‬
‫‪ 20‬שלא נתכון וה אלא שלא יאכל ו‪.‬ישתה עמו בסעדה זו‪ .‬וכן כל כיוצא בוה‪.‬‬
‫ע‪ ,‬תי שנשבע או נדר שןשא אשה או ש!קנה ב‪:‬ת או ש!צא בשןךה או ןפרש‬
‫‪3‬ןם‪ ,‬אין מחןבין אותו לשא אשה או לקנות או לצאת מי‪,‬ד‪ ,‬אלא עד‬
‫שןמצא ךבר ההגון לו‪ .‬מעשה ?אשר‪ .‬שנדךה שכל ?!י שןתבע אותה‪-‬תנשא‬
‫לו‪ ,‬ןקפצו עליה בני אדם שאינן הגונין ^ה‪ ,‬ואמרו חכמים‪ :‬לא נתכונה זו אלא‬
‫‪ 25‬לכל תי שןתבע אותה מן ההגונין לה)בבא‪.‬קמא פ‪ ,‬א(‪ .‬ןכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫?עוךה*‬ ‫לא י ‪ moreover.‬ןלא עוד* ‪ usedfor a vowof abstinence.‬ק‪1‬זם”‪,‬קר?ז®‬
‫‪ he did not specify the reason for which he prohibited them,‬פרע הס^ה ?י^דירן‬
‫‪•#todine‬קזעד אאלו י‪matrimony. 1‬א^!‪1‬ית י* ‪? urgedhim.‬צרו ב‪ affordsproof. 1‬מו?יס •‬
‫‪ a dropof cold (water). *1‬ט?תצונן ‪flthhim,•.‬‬ ‫‪ that he start‬י?ךש‪caravan. DJ3‬‬
‫‪ will propose marriage to her.‬ן‪1‬ז‪5‬ע או^ה ‪^ worthy of him.‬גון לו ‪on a sea voyage.‬‬
‫‪®anxious to marryher.‬י■®״ ןז?צי *‪2‬‬
‫‪[ 146 1‬‬
 ‫הלכות נדרים‬

‫פרק אחד עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪, .‬קטן בן עתים עע‪.‬רה ענה ןיום אחד וןקטנה בת אחת עעךה ענה ויום אחד‬
‫ענעבעו א‪ 1‬נךח‪ ,‬בין נךרי אסר בין נךרי סקדע‪ ,‬בוךקין אותן ןעואלין‬
‫או^ן‪ .‬אם יוךעין לעם מי נדרו• ולעם מי דקדיעו ונעבעו—נךריד«ן‪.‬קןמים‬
‫‪ 5‬ןהקדען הקרע‪ :‬ואם לא‪:‬דעו‪ ,‬אין בנדריד‪.‬ן ובךבריהם כלום‪ .‬וצרי?ין ?די‪,‬קה‬
‫‪ 5‬ל הענה כלה‪ ,‬עהיא ענת עתים עערה לקטנה וענת עלע עערה לקטן‪.‬‬
‫ו‪3 .‬מה ךברים אמורים עבת עתים עערה ענה ןיום אחד נךךי‪. 0‬קןמין?‬
‫?עלא הןתה בךעות האב או בךעות מבעל; אבל אם סןתה בךעות סאב‪,‬‬
‫אפילו ל‪,‬גדילה נהלי היאנעךה‪ .‬אביס מ ‪ 5‬ר ?ל ?דדמ ן‪ 3‬ל עבו‪-‬עות עתעבע‪-‬‬
‫‪ 10‬ביום עמעו; ענאמר‪? :‬ל ?ודל• נאסדמ‪ .‬ןגומר‪3 .‬י מיא א‪3‬י‪ 0‬אימה‪ ,‬ןגומר‬
‫)במךבר ל‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ן‪ .‬ן־עד מתי אביל‪ ,‬מפר‪ 2‬צד עתבגר; מגךה‪-‬אינו מפר ^ה נמרי כל נלריס‬
‫יעבועומיס כנןר אלמנה וגרונה ענאמר להן‪ :‬כל א^ר אסךה צל‪3‬פעה‪,‬‬
‫ןגו^ןר)עם‪ ,‬י(‪.‬‬
‫^ ר ק ענים ע^|ר‬ ‫‪5‬ן‬

‫א‪ ,‬כל הנדרים והעבועות‪-‬האב מפר ביום עמעו‪ ,‬ענאמר‪? :‬ל נךרימ‬
‫נאסךיה >עם‪ ,‬ו<; אבל הבעל אינו ןכל להפר א^א ?ל ?זרים ועבועות‬
‫עיע בהן ענוי נפע או עד‪,‬ן בדברים עבינו לבינה‪ ,‬כגון ענעלצה או נךךה עלא‬
‫ממהל או עלא מתקעט‪^ .‬נאמר‪ :‬בין איע ^אעתו >עם‪ ,‬יס‪.‬‬

‫פללו ע ל ע ה‬ ‫‪a,‬‬

‫כג‪!3 .‬י ענדר נךרים ?די לכונן דעותיי לס־קז ‪5‬זע?*יו׳ מרי ןה ורץ ומעבה‪.‬‬
‫כיצד‪ 2‬כגון‪ :‬מי עהיר‪ .‬זולל ןאסר צליו הבער ענה או עתים; או מי עדדה‬
‫עוגד‪ ,‬ביין ואסר מי‪.‬ין צל עצמו זמן מךבה‪ ,‬או אסר מעברות לעולם; ןכן ?י‬
‫עמןה רודף עלמונים ונבמל להון ואסר צל עצמו ממתנות או מ?נת אנעי מדינר‪,‬‬
‫‪? she became of age.‬גךה‪*2‬‬ ‫®*ג® לא‬ ‫ןיע‪11‬זיו ‪P^int hereyelids.‬‬
‫‪to improvehis character.‬‬ ‫‪V " ) } alert and praisew‬‬‫‪ niWreeling with‬ביין » ‪orthy.‬‬
‫‪ running after gifts (bribes) and‬רידף ?למוןים ןנבר‪1‬ל לד‪,‬ון ‪wine, addicted to drinking.‬‬
‫‪favorfromthe people of a certaintown‬‬ ‫‪to get rich.‬‬ ‫‪n!jg,‬‬
‫'‬ ‫] ‪1147‬‬
 ‫משוה תורה‪ :‬ספרהפלאה‬
‫זו; וכן מי שה‪:‬ה מתגאה מפיו ונדר !נזיר‪ ,‬ן‪3‬יוצא ב?ךרים א לי־ כלן ד ר ך‬
‫עבוןה לשם הם‪ .‬ולנךרים אלו ן‪5‬יוצא בד‪.‬ן אמרו ‪q‬כמים‪ :‬נןרים מג‬
‫לדרישות)אבות ג‪ ,‬יס‪.‬‬
‫כ ד ‪ .‬ןאף על §י שהן עבוךה ולשט‪ ,‬לא‪.‬יךבה אךם לנךרי אסר וילא י ח י ל‬
‫^?מו בהם‪ ,‬אלא ןפרש מדברים שראוי לפרש מהם ?לא נךר‪.‬‬
‫כ ה ‪ ,‬אמרו חכמים‪ :‬כל מנוךר ?אלו ?נה במה)נךרים ם‪ . a ,‬ןאם אברןנדר‪,‬‬
‫‪?9‬ןה לל‪.‬שאל ?ל ןךרג ?די ^לא ןל‪.‬א מלשול לפניו* —‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ He vowed to be a N azirite.‬ג ד ר ?}זיר ‪? see NedarimOl).‬ו;ןהןן? ‪ 9‬אה מ ז י ו‬

‫‪ are a fence around‬זיי<'י ן ך רי ם ?‪,‬ע לזרי שו ת ג ‪ a form of worshipping God. 8‬ע בו ך ה לשם‬
‫‪abstinence.‬‬
‫]‪1148‬‬
 ‫הלכות נזירות‬

‫‪9‬רק עני‬
‫כ‪ ,‬נזירות נזהגת בפני סבלת ועלא בפני סבלת‪ .‬ל‪5‬יכןי??י ענןר לנזיר בומן‬
‫הזה‪ ,‬הרי זה נזיר לעולם‪-‬עאין לנו בלת כוי עלביא ל‪1‬ךבנותיו ?מלאת‬
‫‪ 5‬למינןרו‪.‬‬
‫כא‪ .‬אין הנזירות נוהגת אלא בארץ לע!ךאל; ומי ענזר ?חוצה לאךץ‪ ,‬קונסין‬
‫אותו ומחלבין אותו לעלות לאךץ לעךאל ולליות נזיר ?אךץ לע‪ t‬ךאל‬
‫כמנלן הימים ענזר‪- - .‬‬
‫כב‪ .‬וכל זמן י‪15‬ד‪,‬וא ?חוצה לארץ‪ ,‬ך‪.‬ךי זה אסור ל^נ‪1‬תות ללן ולהטמא למתים‬
‫ולגלח וכל‪.‬דקדו‪.‬קי נןירות עליו‪ ,‬ואף על ‪9‬י עאין לפויס אלו עו?יץ לו‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫ןאם עבר ןע?;ה או ג^ח או נגע ?מת וכיוצא ?נ?יעה־לו‪.‬קר״‬

‫לשלישי‬
‫•‬
‫‪V‬פ‪V‬ר ק‬
‫‪• J I‬‬

‫א‪? .‬תם נזירותשל>?וים יום‪ .‬כיצד? מי עאמר ״הריןי נךר=‪ .‬אין פחות ?על^?ים‬
‫יום‪— .‬‬
‫‪ 15‬ב‪ .‬פרע זמן פחות מ^‪15‬לעים יום‪ ,‬כגון עאמר ״הריני נזיר יום אסד® או ״ע?ךה‬
‫למים׳* או‪.‬עערים יום״‪-‬ך‪,‬רי זה נזיר ^‪1‬ל?‪1‬ים יום‪ ,‬עאין נןירות ?חו?ה‬
‫מעלעים יום‪ .‬ון?ר זה ך‪,‬לכה מפי מלן?לה‪.‬‬
‫יג‪ .‬עמעון לא הלה נזיר גמור‪ ,‬עהרי לא נדר ?נזיר אלא המלאך הפריעו מן‬
‫הטמאה‪ .‬ןכיצד הלה‪.‬דינו? הלה אסור ?לץ לאסור ?הגלחת ומתר להטמא‬
‫‪ 20‬למתים‪ .‬וך?ר זה ד‪,‬לכה מפי ד‪.‬ל‪? 1‬לה‪.‬‬
‫יד‪ .‬לפיכך מי עאמר ״הריני נזיר כעמ^‪15‬ץ״‪ ,‬הלי זה נזיר מן התגלסת ומן הלין‬
‫לעולם‪ ,‬ואינו מגלח כל ענים עער הךע ?עאר ?זיךי עו^ם‪,‬ומ?ר להטמא‬
‫למתים‪- - .‬‬ ‫•‬ ‫~‬ ‫‪S‬‬

‫אץ ‪®*^*®o f • . . .‬דקדוקי*‪ we fine. w>1‬קוןסץ • ‪ whenthe Temple exists.‬ם}י ס‪3‬ית‪' ®3‬‬
‫‪??) haircutting.‬לסת‪ arenotconsidered,countedIn. Dppuns1)ecifled. >8‬עולץ‬
‫'‬ ‫] ‪[ 149‬‬
 ‫משנהתורה‪ :‬ספרהפלאר‪,‬‬

‫פךק עשירי‬
‫יד‪ .‬ק■‪,‬אומר ״הךיני נזיר אם אעשה כך וכך**‪ .‬או‪.‬אם ל־א אעשה׳*‪ ,‬וכיוצא בוה‪,‬‬
‫ללי ןה ךשע; ונזירות כזו מנזירות ךשעים היא‪ .‬אבל ל‪,‬נודר ^ה׳ דדך‬
‫‪,‬קן^‪1‬ה‪ ,‬ך‪,‬לי זה נאה ומשבח; ןעל ןה נאמר‪ :‬נזר אלר‪,‬יו אל ראשו ‪, ** .‬קדוש‬
‫‪ 5‬הוא ^ר‪,‬׳ >במךבר ו‪ ,‬דח(‪ .‬ושקלו לכתוב כנביא‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןאקים מבניכם‬
‫ל}?יאים ו?ל‪5‬חוךיכם ?יגויךים)אמום ב‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫‪>the scripture put him on a level with (considered himlike) a‬ן‪_1‬קלו הכתוב ‪9‬ןביא*‬
‫‪prophet.‬‬
‫]‪[150‬‬
‫ספר זרעים‬
‫מתלת ענדם‬
‫תרומ‪1‬ת‬
‫מעער‬
‫?כורים‬
‫^זבלטה ןיובל‬
 ‫הלכות מתנות עניים‬

‫פךק ראעון‬
‫א‪ .‬הקוצר את טןד‪,‬ו‪ ,‬לא לל‪ 5£1‬ר את כל ד‪&.‬ךה כלה אלא!ניס מעט לןמה‬
‫לענ!ים בסוף העדה‪ ,‬ענאמר‪ :‬לא תכלה פאת עדך בקצךף)ויל!ךא כג‪,‬‬
‫כ ס‪ .‬או‪ 1‬ד הקוצר ואחד התולע‪ .‬וזה עמניס ‪ -‬הוא הנל!ךא פאה‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬וכעם עמניס בעדה‪ ,‬כך מניח לאילנות‪-‬כעאוסף את פייסיהן מניס מעט‬
‫לעניים‪- - .‬‬ ‫‪» • -S T‬‬

‫וכן בלקט‪ ,‬כעקוצר ומאלם‪ ,‬לא ןל‪.‬קט סע^לים הנובלות ‪3‬עע‪ 1‬ז הקציר‬ ‫ד‪.‬‬
‫אלא יניחם לעניים‪ ,‬ענאמר‪ :‬ולקט קצירך לא תלקט >עם(‪.‬־ ‪-‬‬
‫ה‪ .‬וכן בפרט ענפרט מן הענבים בעעת הבציךה‪ ,‬וכן בעוללות‪ ,‬ענאמר‪:‬‬ ‫‪10‬‬
‫וכךמך לא תעולל‪ ,‬ופךט כךמך לא תלקט‪ ,‬לעני ולגר תעוב אתם >עם‬
‫יט‪ ,‬י(‪ .‬ןכן המעמר ועכח אלמה אחת בעךה‪-‬הךי זה לא!קחנה‪ ,‬ענאמר;‬
‫ועכחת עמר בעדה לא תעוב לקחתו)דברים כד‪ ,‬יט(‪- - .‬‬
‫‪V I‬‬ ‫‪» » 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫| ‪T‬‬

‫ן‪ .‬כעם עהעכחה בעמרים‪ ,‬כך היא בקמה ‪ -‬אם עכת מקצת הקמה ןלא‬
‫קצרה‪ ,‬הרי זו לעניים‪ .‬וכעם עד‪-‬עכחה בתבואה וכיוצא בה‪ ,‬כך יע עכחה‬
‫* ‪T t‬‬ ‫‪" I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•*‬ ‫ן •‬ ‫‪T‬‬ ‫• ז‬ ‫* ‪T l‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• • “J T‬‬ ‫' ‪J‬־ “‬ ‫‪T v l t‬‬
‫‪15‬‬
‫לאדנות כלן‪ ,‬ענאמר; כי תחבט זיתך לא תפאר אחךיך)עם‪ ,‬ס‪-‬ן הו א הדין‬
‫לעאר האילנות‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫ן‪ ,‬נמצאת למד‪ ,‬עארבע מתנות לעדים בכרם‪ :‬הפךט‪ ,‬והעוללות‪ ,‬והפאה‪,‬‬
‫ןד‪.‬עכחה; ועלע מתנות בתבואה; הלקט‪ ,‬ן־העכחה‪ ,‬והפאה; ועתלם‬
‫באילנות‪ :‬העכחהוהפאה‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫טן‪ .‬כמה הוא עעור הפאה? מן התוךה אין לה עעור‪ ,‬אפילו ד׳ניס ע!בלת‬
‫אסת ןצא ןדי חובתו; אבל מדבריהם אין פחות מאחד מעעים‪ ,‬בין‬
‫בארץ בין בחוצה לארץ‪ .‬ומוסיף על האחד מעעים לפי צול העךה ול ‪9‬י רב‬
‫העדים ולפי ברכת הורע‪ .‬כיצד? עךה עהיא קטנה ביותר‪ ,‬עאם הניס ממנה‬
‫‪ It is all one whether he‬אחד סקון?ר ‪, standing com. ®...‬קמה ‪ he shall leave.‬י‪5‬יש*‬
‫‪gleanings‬‬ ‫‪? ((cluster‬םלט ‪ grapegleanings.‬פרט®‪reapsorplucks upbytheroot. •. 1‬‬
‫ן!עמר** ‪ younggrapes, reservedfor the poor.‬עולליה ‪was separatedInto singlegrapes.‬‬
‫‪ consequently youmayInfer,‬ןנ!צאת ל‪9‬ד** ‪ binds sheaves.‬יןאלם‪-‬‬
‫] ‪[ 153‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫א^וד מששים אינו מו?גיל לעני‪ ,‬הרי זה מוסיף על משעור‪ .‬וכן אם ליי קענ!ים‬
‫מךבין‪-‬מוסיף‪ .‬ואם זרע מעט ןאסף מךבר‪-.‬שה‪.‬רי נתברך‪-‬מוסיף ל ‪5‬י‬
‫סבךכה‪ .‬ן?ל ממוקזיף צל מפאה‪-‬מוסיפין לו שןהןאין ?יתו^^ת זאת שעור‪.‬‬

‫פרק‬
‫‪ 5‬א‪ ,‬מתנה אדוךת‪ ,‬ששית‪! ,‬ש לענ?ים בורע האךץ‪ ,‬והוא המעשר שנותנץ לענץם‪,‬‬
‫ן־הוא מנל!ךא מעשר עני‪ .‬ווהו סדר תרומות ומעשרות‪:‬‬
‫ב‪ .‬אסר שקוצר זרע הארץ או אוסף פרי העץ ותגמר מלאכתו‪ ,‬מפריש ממבף‬
‫אחר מן הךןמשים‪-‬וזהו הנקרא תרומה גדולה‪-‬ונותנד‪ ,‬לנהן‪ ,‬ועל זה‬
‫נאמר בתוךה‪ :‬ראשית דגנך תירשך ויצמךף)דברים יח‪ ,‬ד<‪, .‬ואחר כך מפריש‬
‫‪ 10‬מן השאר אחד מעשךה‪-‬וזהו מנקךא מעשר ךאשון‪-‬ןנותנו ללוי‪,‬ועלזה נאמר‬
‫בתוךה‪ :‬כי את מעשר בני זשראל‪ ,‬ןגומר)במדבר יח‪ ,‬כד(‪ ,‬ונאמר‪ :‬ןלבני לף‬
‫ל‪,‬נד‪ ,‬נתתי כל מעשר בןשךאל)שם‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואסר כך מפריש מן לשאר אחד מעשךה‪-‬ןר‪,‬וא מנקרא מעשר שני‪-‬ןהוא‬
‫לבעליו‪ ,‬ןאוכלין אותו בירושלןם‪ ,‬ועליו נאמר‪ :‬ןאם גאל מאל אי^ט‬
‫‪ 15‬ממעשרו עיקךא כז‪ ,‬לא(‪ ,‬ןעליו נאמר‪ :‬עשר תעשר‪ .‬ואכלוג לפני ה׳ אלמיך‬
‫ב^)קום אשר ןבסר)דברים יד‪ ,‬כב־כס‪.‬‬
‫ך‪ ,‬על לסךר הזר‪ ,‬מפרישין בשנה ראשונה מן לשבוע‪ ,‬ובשמה‪ ,‬ו?ך?יצית‪,‬‬
‫ובחמישית; אבל בשלישית ובששית מן לשבוע‪-‬אסר שמפרישים מעשר‬
‫ראשון מפריש מן לשאר מעשר אסר ןנותנו לעדים‪ ,‬ןר‪.‬וא ל?קךא מעשר צני‪.‬‬
‫‪ 20‬ןאין משתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני‪— .‬‬
‫ה‪ .‬שנת השמטה כלר‪ .‬הפקר ןאין ;ה לא תרומה ולא מצןזרות מלל‪ ,‬לא‬
‫ךאשון ןלא שני ןלא מעשר עני‪- - .‬‬
‫ן‪ .‬מעשר ראשון שלקח ללוי ‪ -‬מפריש ממנו אלד מעשךה ןנו?‪1‬נו לכהן‪ ,‬ןר‪,‬וא‬
‫לנל^רא תרומת מעשר‪-.‬ד‪-‬‬
‫‪ 25‬ן‪ ,‬בעל לשדה שעברו עליו עדים ןה‪:‬ה לו שם מעשר עני‪ ,‬נותן למל עני‬
‫י ‪ O t n o help®1.‬אינו פ‪1‬ץיל*‬ ‫י' ‪®aside, dedicates.‬י®®‬ ‫‪“” year-week‬‬
‫}!?!‪.‬קר** ‪a periodof seven years.‬‬ ‫‪? Inthe Sabbatical year aUproduce is‬עת ןז^‪1‬מטי■‬
‫‪ownerless (it is availableforthe richas well as for the poor).‬‬
‫] ‪[ 154‬‬
 ‫הלכות מתנות עניים‬
‫עיעכר ^?ייו ‪3‬ן ס‪ 5‬עער ?!י עבעו‪ ,‬ענאפ!ר‪ :‬ןאכלו ‪3‬עעריףןעבעף >עם כו‪,‬‬
‫ים^‬
‫יג‪^ .‬או אי^ט ןאעה לבזת‪-‬נו^ננין לא^ה ?גתלה ופוטךין אותה ואחר כך נותנין‬
‫לאיע‪ .‬אב ובנו‪ ,‬איע ול!רובו‪ ,‬עני אקוץ‪ ,‬עני ע^פין‪ ,‬עה;ד‪ .‬א‪ 15‬ד מד;ן עני‪,‬‬
‫‪ 5‬נותן לו האחר מעער עני ^‪ 1‬לו‪.‬‬
‫יד‪1;> ,‬ני ענ?ים עקבלו עךה באריסות‪ ,‬ןה מפריע ‪3‬ע^ר ע?י מרולקו ןנותנו‬
‫^^ברו‪ ,‬ןכן ן!ברו מפריע מחלקו ןנותן לו‬

‫פרק מצביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪ ,‬מצות־עעה לתן צך‪,‬קה לעדי!עראל כפי מה עראוי לעני‪-‬אם ‪0‬ןתה!ד‬

‫הנותן מענת‪-‬ענאמר‪ :‬פו^ס תפתח את ןךף לו)דברים טו‪ ,‬ח(‪ ,‬ונאמר‪:‬‬ ‫‪10‬‬
‫ןהוןזקת בו‪ ,‬גר ןתועב‪ ,‬ןסי ע^ך עיקךא כה‪ ,‬לדס‪ ,‬ונאמר‪ :‬וחי אחיך עמך‬
‫>עם‪ ,‬לס‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ן?ל הרואה עני מבקע ןהעלים עיניו ממנו ןלא נתן לו צךקר«‪ ,‬עבר בלא־‬
‫סעעה‪ ,‬ענאמר‪ :‬לא האמץ את ללבך ןלא תקפץ את‪,‬יךף מאלייר האביון‬
‫‪,‬‬ ‫‪.) 15‬דברים טו‪.0 ,‬‬
‫ג‪ ,‬לפי מה עחסר העני‪ ,‬אתה הצוה לתן לו‪ :‬אם אין לו כסות‪ -‬מכסים אותו‪:‬‬
‫אם אין לו כלי ‪ 3‬ז ת‪ -‬קונץ לו; אם אין לו אעה‪-‬מעיאין אותו; ןאם הןתה‬
‫אעה‪-‬מעיאין אותה לאיע‪ .‬אפילי הןה ‪ 1‬ךכו על זה ד‪,‬עני לךסב על הסוס‬
‫ןעבד ךץ ^פניו‪-‬ןר‪,‬עני ןרד מנכסיו‪-‬קונץ לו סיס לרכב עליו ןעבד ‪fnV‬‬
‫‪ 20‬לפניו‪ ,‬ענאמר‪1 :‬יי ‪9‬הסורו אער‪:‬הסר לו)עם‪ ,‬ד‪ »0‬ומצור‪ .‬אתה להעלים‬
‫ה ‪9‬רונו‪ ,‬ןאץ אתה מצור״לעערו‪.‬‬
‫ז‪^ ,‬פרנסץ ומכסץ עדי גו‪:‬ם עם עדי‪:‬עראל מפני ‪*1‬ךכי עלום‪ .‬ועני המחזר‬
‫על הפתחים‪-‬אין דקקץ לו למתנר‪ .‬מרבה‪ ,‬אבל נותנין לו מתנר‪ .‬מועטת‪.‬‬
‫*‬ ‫®^י ®)?ירץ ‪ enough to satisfy him. ^ nijiK 9‬די‬ ‫ע?ן?לי ^ךה ‪ 5‬אריםות * •״‪B‬‬
‫‪who leased a field on sharing terms (having agreed to pay the owner a fixed proportion‬‬
‫^כסים ‪? clothing.‬סות ‪: Is able, has enough to give.‬ד ‪i®pjlf? . . .‬־® ‪of the crop as rent),‬‬
‫‪; .became poor‬לד ^נכןזין®‪we cause him to marry 9 . 1‬׳!‪1‬יאץ אות‪ 1‬״ ‪ we clothe him.‬א‪1‬תו‬
‫‪ to relieve his need.‬לה^ן‪ 1‬לים®® ‪WplJ‬‬ ‫קןן‪1‬ןר ‪ ’jpp In the Interests of peace.‬ל ל כ י יןל‪01‬‬
‫‪ 80es around begging.‬על ‪D’PppiJ‬‬ ‫לו‬ ‫‪ we do not attend to him.‬אץ‬
‫] ‪[ 155‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫ואסור להחזיר את ^עני ששאל רילןם‪! .‬אפילו אינה נותן לו ןרוגךת אסת‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬אלןשב‪.‬דףנכלם)תהליםעד‪,‬כא(‪.‬‬
‫ט‪ ,‬עני שאינו רוצה ל‪.‬קח צןלןה‪ ,‬מערימין עליו ןנותנין לו לשם מתנה או לשם‬
‫מלואה‪ .‬ןעשיר ל‪.‬מרעיב את עצמו ועינו צךה בממונו‪ .‬שלא יאכל ממנו‬
‫‪ 5‬ןלא ןשתד״ אין משגימין בו‪.‬‬
‫י א‪ .‬אדם שוע שהוא נותן צךל‪1‬ה יותר מן לראוי לו‪ ,‬או שמצר לעצמו ונותן‬
‫לגבאים כדי שלא ןתב‪.‬יש‪-‬אסור לתבעו ןלגבות ממנו צד‪,‬קה; וגבאי‬
‫שמכלימו ןשואל ממנו‪-‬עתיד להפרע ממנו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ופ‪.‬קךתי על כל לולציו‬
‫)לךמןה ל‪ ,‬ס‪.‬‬
‫‪ 10‬יג‪ ,‬עני שהוא ‪,‬קרובו‪-‬קוךם לכל אדם‪ ,‬עמי ביתו קוךמין לעמי עירו‪ ,‬עניי‬
‫עירו קודמין לעמי שיר אדוךת‪ .‬שנאמר‪ :‬לאסיף‪ .‬לענןף ולאביונף באךצף‬
‫)‪.‬דלרים טו‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫פרק תע‪1‬יעי‬
‫•‬ ‫* •‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪V‬‬

‫י דו עי ם‬‫א‪ .‬לל שירשי‪.‬ש בר‪ ,‬ןשראל‪ -‬חןבין להעמיד מהם גבאי צן‪,‬קה אנשים‬
‫ונאמנים‪ ,‬שיהיו מחזרין של לישם מערב שבת לשךב שבת‪ ,‬לוקחין מכל‬ ‫‪15‬‬
‫אחד ואלד מה שהוא ךאוי לתן וןבר מקצוב שליו‪ .‬והן מחלקין המעות מעךב‬
‫שבת לעךב שבת ונותנין לכל עני ןעני מזונות ממספיקין לשבעה ןמים; ווו ר‪,‬יא‬
‫מנקראת קפה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ן?ן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ןיום מכל לצר וחצר פת ומיני‬
‫מ אכל‪-‬או פרות או מעות‪-‬ממי שמתנךב לפי שעה‪ ,‬ומחלקין את הגבוי‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫^יערב‪ ,‬בין לעמים‪ ,‬ןנותנין לכל שני ממנו §רנםת יומו; וזהו לגקךא תמחוי‪.‬‬
‫■ ג‪ .‬מעולם לא ראינו ןלא שמשנו בקלל מןשראל שאין ללן קפה של צךקד‪;.‬‬
‫אבל סמחוי‪!-‬ש מקומות שנהגו בו ו‪.‬יש מקומות שלא נהגו בו‪ .‬והמנלג‬
‫לפשוט ליום‪ ,‬שןליו גבאי לקפה מלזךין בלל יום ומחלקין משךב שבת לעךב‬
‫‪ 25‬שבת‪.‬‬
‫ןןינץ * ‪ we act withsubtlety.‬מערימץ» ‪ dry flg.‬ןרזגרת ‪? to refuse.‬יהחףר ‪ . •.‬ר;קם*‬
‫‪ he is miserly. • VWliberal,‬צךה‬ ‫עוזיל ^הפלע‪ he deprives himself. *BDQ‬מ^ר‬
‫‪ ,assessed‬קצןב •ג ‪ go about.‬ק‪1‬ד‪1‬ןךץ ע ל®י ‪ takes precedence.‬קילס ‪be punished111.‬זז‬
‫‪ the‬ן!}בוי ‪?! support sufficient for.‬זונות המ^פיקץ ‪ money.‬מעית ‪fixed.‬‬
‫‪ widespread, popular usage.‬מנהג ?עוט ‪ charity food.‬וןנ?חוי**‬ ‫■‬
‫‪[ 1561‬‬
 ‫הלכות מתנות עניים‬
‫ה‪ .‬הלןפה אינה נגבית אלא בענים‪ ,‬עאין עועים ערךד‪ .‬על הצבור בממון‬
‫פחיות מענלם‪ .‬ומתר להאמין לאחד המעות על לןפה‪ .‬ואינה נחלל)ת אלא‬
‫בעלעה‪ ,‬מפני עהיא כדיני ממונות‪-‬ענותנים לכל אחד די מחסורו לעבת‪.‬‬
‫והתמחוי נגבה בעלעה‪-‬עאינו דבר קצוב‪-‬ומתחלק בעלעה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• • ! • ן‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• |‬ ‫‪T‬‬ ‫• | ‪•1‬‬

‫‪ 5‬ו‪ .‬התמחוי נגבה בכל יום‪ ,‬והקפה‪ -‬מעךב עבת לעךב עבת; והתמחוי לעדי‬
‫עולם‪ ,‬והקפה לעדי אותה העיר בלבד‪.‬‬
‫י ב‪ .‬מי עןעב במדינה עלעים יום‪ ,‬כופין אותו לתן צדקה לקפה עם בני‬
‫המדינה; ;עב עם עלעה חךינ‪1‬ים‪ ,‬פופין אותו לתן התמחוי; ;עב עם עעה‬
‫הדעים‪ ,‬כופין אותו לתן צדקה בכסות עמכסים בה ענ;י העיר; ;עב עם תעעה‬
‫‪ 10‬חדעים‪ ,‬כופין אותו לתן צןקה לקבורה עקולרין בה את העדים ןעו?{ין להם‬
‫כל צךכי קבורה‪.‬‬
‫טו‪ .‬בעל הבלת עה;ה מהלך מעיר לעיר ותמו לו המעות בדךך ואין לו עתה‬
‫מה יאכל‪ ,‬הךי זה מתר לקח לקט‪ ,‬עכחה‪ ,‬ופאר״ ומעער עני‪ ,‬ןלהנות‬
‫מן הצךקה‪ .‬וללעלגיע לביתו אינו ח;ב לעלם‪ ,‬עהרי עני ה;ה לאותה ^עה‪.‬‬
‫‪ 15‬הא למה ןד‪ .‬דומה? לעני עהעעיר‪ ,‬עאינו ח;ב ‪. nWV‬‬

‫פ ר ק עע{ירי‬

‫א‪ ,‬ה;לץ אנו להזהר למצות צדקה יותר מכל מצות־עעד״‪-‬עהצךקה סמן‬
‫לצדיק‪ ,‬זרע אלךהם אלינו‪ ,‬ענאמר‪ :‬כי לדעתיו למען אער;צוה את בניו‬
‫‪ . . .‬לעשות צרקה )לךאל?ית יח‪ ,‬יט(‪ .‬ואין כסא לעךאל מתכונן ודת האמת‬
‫‪ 20‬עומדת אלא לצדקה‪ ,‬ענאמר‪ :‬בצדקה תכונני)לעע;ה נד‪ ,‬יס; ואין לשךאל‬
‫גגאלין אלא לצדקה‪ ,‬ענאמר‪ :‬ציון למעפט תפךה ועליד‪ ,‬לצדקה)עם א‪ ,‬כס‪.‬‬
‫ב‪ ,‬לעולם אין אדם מעני מן הצדקה‪ ,‬ואין דלר רע ולא הזק נגלל לעליל‬
‫הצדקה‪ ,‬ענאמר‪ :‬וה;ה מעשה הצדקה עלום)עם לב‪ ,‬יס‪ .‬כל המרחם‪-‬‬
‫מרחמין עליו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונתן לך‪.‬רחמים ורחמך והרבף)דלרים יג‪ ,‬יח(; וכל‬
‫ךי‪5‬יממונ‪1‬ת® ‪^ toentrust.‬הא^ץ® ‪!ofBceforcommunal (money) affairs ^5.‬ךךה—?ממו] י‬
‫‪cases concerning property (are decided by three Judges).‬‬ ‫‪sufficient for 1‬יי‪InlDlJS‬‬
‫‪ the charity food is collected by three‬התמחוי ןג?ה מ!‪1‬לשה ‪his needs in a week, «...‬‬
‫)|)ךץה ‪persons (inordertoavoidsuspicion) becauseits collectionsareindefinite (vary). f‬‬
‫‪ is not caused,‬אץ ‪ ...‬ןג^ל ‪becomes poor 5.‬עןי ‪ we coerce.‬כופץ ‪town.‬‬
‫] ‪[ 157‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫מי שהוא אכזרי ואינו מרחם ‪2‬ש לחוש לנחסו׳ עאין ובאכזריות מצדה אלא‬
‫בגרם‪ ,‬שנאמר‪ :‬אכזרי המה ןלא ןרחמו דךמיה נ‪ ,‬מ ס‪ .‬ןכל!עךאלןה?לנה‬
‫עליהם כאחים הם‪ ,‬שנאמר‪ :‬בנים אתם לה׳ אלהיכם)דברים י ה א(; ואם לא‬
‫לרסם סאת על ^;אח‪!?-‬י לרחם עליו? ולמי ענלי לשראלנו^אי! עיניסן? הלגוים‬
‫‪ 5‬ששונאין אותן ורוךפים אחריהן? הא אין עיניהן תלויות אלא לאחירן‪.‬‬
‫ד‪ ,‬כל הנותן צדלןר‪ ,‬לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות הקרלוע‪-‬אפילו‬
‫נתן לו אלף זהובים א?ד זכותו והפסיןה; אלא נותן לו בסבר פנים‬
‫לפות ובשמחה‪ ,‬ומתאונן עמו על צרתו‪ ,‬שנאמר‪ :‬אם לא בכיסי לקשה יוס‪,‬‬
‫עגמה נפשי לאביון)איוב ל‪ ,‬כרס; ומדבר לו ךברי החנונים ןנחיפים‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ 10‬ולב אלמנה ארנין)שם כט‪ ,‬יס‪.‬‬
‫ו‪ .‬הכופה אחרים לתן צך‪,‬קה ומעשה אותן‪ ,‬שכרו גדול משכר הנותן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ןר<לה מעשה הצדלןר‪ ,‬שלום)לשעלה לב‪ ,‬יס; ןעל גבאי צךקה ןכיוצא בהם‬
‫אומר‪ :‬ומצדי‪.‬קי הרבים ככוכבים)דניאל יב‪. 0 ,‬‬
‫ן‪ ,‬שמנה מעלות לש בצךקה‪ ,‬זו למעלה מזו‪ :‬מעלה גדולת שאין לפועלה‬
‫ממנר‪-,‬זה המחזיק בלד ?שראל שמך!נותן לו מתנה או הלואה׳ או עושר‪,‬‬ ‫‪15‬‬
‫עמו שתפות‪ ,‬או ממציא לו מלאכה כדי לסזק את לדו עד שלא!צטרך לבריות‬
‫לשאל‪ .‬ועל לה נאמר‪ :‬והחזקת בו‪ ,‬גר ןתושב‪ .‬יהי עמך)רקךא כה‪ .‬לה(‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬החזק בו עד שלא לפל ויצטרך‪.‬‬
‫פחות מזה‪ :‬הנותן צדקה לענלים ולא ן‪ 1‬ע לפי נסן‪ ,‬ולא לדע העני מ ‪9‬י‬ ‫ח‪,‬‬
‫לקח ‪ -‬שהרי זו מצוה לשמה ‪ -‬כגון לשכת השאים שהלתה במקדש‪ ,‬שהיו‬ ‫‪20‬‬
‫הצדיקים נווזנין לה בףשאי‪ ,‬והענלים‪ ,‬בני טובים‪ ,‬מתפךנסין ממנה בחשאי‪.‬‬
‫וקרוב לזה‪ :‬הנותן לתוך קפה של צךקר‪ ..‬ןלא לתן אךם ^תוך קפה של צוקה‬
‫אלא אם כן יודע שהממנה נאמן וחכם ןיודע להנהיג לשוךה־ לרבי!זננלה בן‬
‫הרךיון)בבא ‪ 3‬הךא י‪ ,‬ב; עבודה זךה יז‪ ,‬ס‪.‬‬
‫‪1‬‬‫‪ vflthereis reason to sus!)ect his lineage (he may not be of Jewish descent).‬לחוע ליןזסו‬
‫הזלני• עליהם ‪2‬‬ ‫‪ unfriendly expression,‬סבר ?‪ D’J‬ךע‪1‬ת • ‪assodatea with them.‬‬
‫‪^9‬לות ‪ sympathizing with him.‬מתאונן עפו * ‪ with downcast looks.‬פןיו ?בושת ‪.3‬קךקע‬
‫‪degrees.‬‬ ‫‪became poor.‬‬ ‫‪? -so that he be not in need of, de‬ד עלא ן?טרך לבל^ת‬
‫‪ hall‬לטכת חטאים » ‪ Mn? Inferior to this (type of charity).‬מיה ‪pendent on, people.‬‬
‫ן;ןן‪3‬ן‪3‬ן; ‪}? of worthy ancestry. 23‬י טו?ים ‪secretly ?5.‬טאי‪?-‬םתרג® ‪of secret (donations).‬‬
‫‪? properly.‬שךה ‪the one Incharge (of the collections).‬‬
‫] ‪[ 158‬‬
 ‫הלכות מתנות עניים‬
‫ט‪ .‬פחיות מןה‪ :‬עידע ל‪,‬נותן למי זתן ןלא‪.‬ידע ד‪,‬עני מ?!י לקח‪ ,‬כנון גדולי‬
‫הסכמים עד‪,‬יו הולכין בסתר ימעליכין המעות בפתחי לעניים; וכזה‬
‫ךאוי לעשות ומעלר‪ ,‬טובה היא‪-‬אם אין הממנין בצדקדי נוהגין כשורה‪.‬‬
‫י‪ ,‬פחות מזה‪ :‬שידע ד‪,‬עני ממי נטל ןלא!דע הנותן‪ ,‬כגון גדולי החכמים שהיו‬
‫צוךרים המעות בסדיניהן ומפינזילין לאחוריהן‪ ,‬ובאין העדים ןנוטלין‪-‬‬ ‫‪5‬‬
‫כדי שלא יהיה להן בושה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫וי•‬

‫י א‪ .‬פחיות מזה‪ :‬שיתן לעני מדו קךם שז^זאל‪.‬‬

‫י ב‪ .‬פחיות מזר‪ :,‬שותן לו אחר שישאל‪.‬‬
‫יג‪ .‬פחות מזה‪ :‬שיתן לו פחות מן הךאוי בסבר פנים ןפות‪.‬‬
‫^‬ ‫‪ 10‬י ד‪ .‬פחות מזר‪ :,‬שיתן לו לעצב‪.‬‬
‫י ח‪ .‬לעולם זךחק אךם עצמו ויתגלגל בצער‪-‬ו אל זצטרןי ללריות ואל‬
‫ישליך עצמו על הצבור‪ .‬וכן צוו חכמים ואמרו‪ :‬עשר‪ ,‬שבתף הל ואל‬
‫תצטרך ללריות >שבת קיח‪ ,‬א(‪ .‬ואפילו לןה לכם ומכבד‪-‬והעני‪! ,‬עטק‬
‫לאמנות‪ ,‬ואפילו לאמנות מנולת‪ ,‬ןלא !צטרך ללריות; מוטב לפשט עור‬
‫‪ 15‬לר‪,‬מות נבלות ולא יאמר לעם‪ :‬סלם גדול אני‪ ,‬כד‪,‬ן אני‪ ,‬פתסוני; ולכך צוו‬
‫חכמים)פסחים קיג‪ ,‬א(‪ .‬גדולי החכמים ליו מהם חוטבי עצים ונו?«אי הקורות‬
‫ןשואבי מ!ם לגנות‪ ,‬ןעושים כ‪,‬בךןל ןהלסמיפ‪ ,‬ןלא ^אלי ?!ן ה?בור ןליא קללו‬
‫מהם כשנתנו לד‪,‬ם‪.‬‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I T <? I‬‬ ‫»‬ ‫«‬

‫יט‪ .‬כל מי שאינו צריך לטל ומרמה את העם ןנוטל‪ ,‬אינו מת מן הזקנה עד‬
‫שיצטרך ללריות והרי הוא לכלל ״ארור הגבר אשר ללטח לאן־ם״)זךמר‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫יו‪ ,‬רס‪ .‬וכל מי שצריך לטל ואינו ןצל לליות אלא אם כן נוטל‪ ,‬כגון זקן או‬
‫חולה או בעל ןסוךין‪ ,‬ומנים ךעתו ןאינו נולל־ סרי ןה שופך ןמים ומתחי‪.‬ב‬
‫לנ ל שו‪--.‬‬

‫‪ t u (sums of) money in their sheets (bundles).‬גי®®״ ן!יו צוךרים המעות ‪ 9‬קךין^ן *‬
‫‪ threw them behind their backs.‬מם?!ילץ לאחוריהן®‬ ‫‪ rather make‬ע&ה י?בו(ף !ןל‬
‫‪your Sabbath a week-day (as regards festive meals) than be dependent on men.‬‬ ‫^ע)י‬
‫^ ה^יס י* ‪ It Is better to flay.‬מוןר ‪ repulsive trade. BWpV‬אמנות ?‪1‬ןולת ** ‪became poor.‬‬
‫‪charcoal.‬‬ ‫‪? is arrogant.‬נים ‪Ifiyi‬‬ ‫‪ he Is guilty of a deadly sin.‬זח!ב‪19‬‬
‫]‪[ 159‬‬
 ‫הלכות תרומות‬

‫פ ך לן ך א ^ צוו‬

‫א‪ .‬ל״^חמות והמעברות אינן נוהגות מן התוךה אלא בארץ!&ךאל‪ ,‬בין ‪ 3‬פני‬
‫סבלת בין עלא בפני הב?ת‪ .‬ונביאים התקינו עיהיו נוהגות אפילו בארץ‬
‫‪ 5‬ענער‪ ,‬מפני עהיא סמוכה לאךץ ?עראל ורב ז&ראל הולכין ועבין ?זם‪.‬‬
‫ןההכבים הראעונים התקינו עיהיו נולגות אף לאךץ מצךןם ובאךץ עמון‬
‫ומואב‪ ,‬מפני עהן סביבות לאךץ ??!ךאל•‬
‫ב‪ .‬ארץ לעראל האמוךה בכל מקום ל*יא בארצות עכבי“! מלר ל?«ראל‪ ,‬או‬
‫נביא‪ .‬מדעת רב לעךאל; ןזהו הנקךא בבו^ט רבים‪ .‬אבל‪:‬היד מלעראל‬
‫‪ 10‬או מעפחה או עבט עהלכו ןכבעו לעצמן מקום‪ .‬אפילו מן הארץ ענתנה‬
‫לאברד‪.‬ם‪ ,‬אינו נקךא ארץ לעראל פךי עינד‪.‬גו בו כל המצות‪ .‬ומפני זה הלק‬
‫להועע ובית דינו כל ארץ לעראל לעבטים‪ .‬אף על פי עלא נכבעה׳ כדי ^לא‬
‫לה‪:‬ה בבוע‪:‬היד כעלעלד‪ .‬כל עבט ועבט ןלכבע חלקו‪.‬‬
‫ג‪ .‬האךצות עכבע דוד חוץ לארץ כנען‪ .‬כגון ארם נהרלם וארם צובה ואחלב‬
‫ןביוצא בהן‪ ,‬אף על פי עמלך לעראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא‬ ‫‪15‬‬
‫עועה‪ .‬אינן כארץ יעךאל לבל דבר‪ ,‬ןלא כחוצה לארץ לכל ד ב ר ־ כגון‬
‫בבל ומצךלם־אלא לצאו מכלל חוצה לארץ ןלהיותן כארץ לשראל ל א‬
‫הגיעו‪ .‬ומפני מה‪:‬ךדו ממעלת ארץ לשראל‪ 2‬מפני עכבע אותן קךם עיכבע!‬
‫כל ארץ לשראל‪ ,‬אלא נעאר בה מעבעה עממים‪ .‬ןאלו הפס כל ארץ כנען‬
‫‪ 20‬לגבולותיה ןאחר כך כבע ארצות אחרות‪ .‬ה‪:‬ה בבועו כלו כארץ ?שראל‬
‫לכל דבר‪ .‬וד‪.‬ארצות עכבע דוד הן הנל‪1‬ךאיז סיהא•‬
‫ך‪ .‬םוךלא‪-‬לע ךברים שהיא בהן כארץ לשראל ף‪.‬ע ךברים שהיא בהן‬
‫?חוצר‪ .‬לארץ; והקונה בה‪.‬קרקע‪ -‬כקונה בארץ לשראל לענלן תרומות ‪,‬‬
‫‪/‬‬ ‫ומעשרות ושביעית‪ .‬והצל בסוך‪:‬א מדברי סופרים•‬
‫‪ Babylonia‬י‪8‬נער« ‪ in days whenthe Temple exists. * irp.ljlj ordained.‬בם‪3‬י מבלת ג‬
‫ע^עה ע^?ים»» ‪ they were excluded.‬יןןא‪1‬י ״ ‪? withthe consent of.‬ועת י ‪near 9.‬מ‪1‬י‪5‬ה‬
‫‪if he hadseized‬‬ ‫‪the seven nations of Canaan. DB^.‬‬ ‫’‬
‫]‪[ 160‬‬
 ‫הלכות תרומות‬
‫ה‪ .‬בל עהחזיקו עולי ?צרלם ונתקדע לןךעה ראעונה‪-‬כון עגלו‪ .‬בטלה‬
‫ל!ךעתו; עלןדעה ראעונה‪ ,‬לפי עד;ןתה מפני הכבוע בלבד‪, ,‬קךעד‪ .‬לשעתה‬
‫ולא קדעה לעתיד לבוא‪ .‬בון עעלו מי מגולה והחזיקו במקצת האךץ‪,‬‬
‫קדשוה קדשה שרה ‪,■j‬עומדת לעולם‪ ,‬לשעתה ולעתיד לבוא; ‪,‬והניחו אותם‬
‫‪ 5‬המקומות שהחזיקו בהם עולי מצר!ם ולא מחויקו בהם עולי בבל‪-‬כשד‪,‬יו‪,‬‬
‫ולא פטרום מן התרומה והמעשרות‪ ,‬כןי שיסמכו עליהם ערים בשליעית‪— .‬‬
‫ן‪ ,‬נמצא‪ .‬כל העולם‪ -‬לענ!ן מצות התלויות בארץ־נחלק לשלש מחלוקות‪:‬‬
‫ארץ לשראל‪ ,‬וסוךי‪,‬א‪ .‬ןחוצה לארץ‪ .‬וארץ ?שראל נחלקת לשנלם‪ :‬כל‬
‫שהחזיקו עולי ב ב ל‪ -‬ח ל ק ראשון; וכל שהחזיקו עולי מצרום ב ל ב ד‪ -‬ח ל ק‬
‫‪ 10‬שני‪ .‬וחוצה לאךץ נחלקת לשרם‪ :‬ארץ מצתם ושנער ןעמון ומואב‪-‬ממצות‬
‫נוך‪,‬גות בהן מדברי םו?ךים ונכיאים; ושאר מאךצות‪-‬אין ערומות ומעשרות‬
‫נוהגות ןהן‪.‬‬

‫פרק עליק‪1‬י‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪ .‬תרומה גדולה אין לה שעור מן התורה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ראשית‪,‬דגנף)ןיבךים‬

‫יח‪ - n ,‬כל שהוא‪ ,‬אפילו חטה אחת פוטרת הכרי‪— .‬‬ ‫‪15‬‬
‫ב‪ ,‬וכמה הוא שעורה שנתנו חכמים? עין לפה‪ -‬אחד מאךבעים‪ ,‬ןהבינונית‪-‬‬
‫אחד מחמשים‪ ,‬ועין ךעה~ אחד מששים; ולא לפחות כאהד מששים‪.‬‬
‫ך‪ ,‬אין תוךמין תרומה זו לא במדה ןלא במשקל ןלא במק‪ ,‬לפי שלא נאמר‬
‫בה שעור; אלא אומד ומפריש בךעתו כמו אחד מששים‪— .‬‬
‫‪ 20‬יב‪^ .‬ו ת תרומת מעשר‪-‬שלפריש אותר‪ .‬בן לוי ממעשרו‪ ,‬שנאמר; ?יתקחו‬
‫מאת בני לשראל את המעשר ‪) . . .‬במךבר יח‪ ,‬כס‪ .‬ן‪:‬ש ללשראל לד‪?,‬ריש‬
‫אותה ולתנה לכהן‪, .‬ולתן ממעשר ללוי אסר של?ריע ממנו ?רו?תו‪ ,‬שר‪,‬יא‬
‫מעשר מן ממעשר‪.‬‬
‫ם ‪ ,‬כשמ?רישין תרומה ומעשר‪ ,‬מפרישין אותן אל מסךר‪? (.‬יצד‪?!? 2‬ריש‬
‫‪*P“* which was occupied by those who cameupfromEgypt.‬י“** ‪ ^9‬שלסדקו ‪*.. .‬‬
‫?דישוקזק‪1‬כו ‪•...‬‬ ‫ןק|צאל ‪themduring the Sabbatical year.‬‬
‫‪-defl ?1‬עיר ‪^ the priest’s share of the crop.‬רומה?דו^ד‪classiflcatlons 9. **,‬סל‪1‬ק‪1‬ת ‪hence.‬‬
‫עץ ‪ . noj exempts aheapof grain.‬פ‪1‬טךת ס^ךי ‪|^Vpanything.‬ד‪,‬וא ‪nlte quantity.‬‬
‫א‪91‬ד®‪liberal Inmediumdegree 3. 1‬ינ‪1‬ןית ‪onewhoIs liberal (gives) one-fortiethpart.‬‬
‫‪ be should estimateand set aside.‬ומפךי‪1!1‬‬ ‫‪.‬‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫] ‪[ 161‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫בכורים תחלה לנגל‪ ,‬ואחר ^ך תרומה גדולה‪ ,‬ןאו‪ 1‬ר כך מעעור ראי‪2‬זמ‪ ,‬ןאר‪ 1‬ר‬
‫כך מעשר שני או מעשר עני‪- - .‬‬
‫‪• T‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪I t‬‬

‫\‬

‫• «‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬תרומה ותרומת מעשר נאכלת לנוהנים‪ ,‬בין גדולים בין‪,‬קטנים‪ ,‬בין ןכרים‬
‫‪3‬ין נ‪.‬קבות‪ ,‬הם ןעבךיהם מכנענים ובהמתן‪- - .‬‬ ‫‪5‬‬
‫ג‪ ,‬ישראלית שנשאת לנהן — תאכל בתרומה‪— .‬‬
‫«‬ ‫•»‬ ‫‪-‬‬ ‫( • י ו‬ ‫‪* - » » .‬‬ ‫י«♦‬

‫ה‪ .‬מזר אסור לאנל ערומות‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןכל ןר לא יאכל ל!ךש ע?לןךא כב‪ ,‬י(;‬
‫אפילו הןה תושב בהן או שכירו‪ ,‬שנאמר‪ :‬תושב בהן ןשכיר ליא יאכל‬
‫ל!דש >שם(‪ .‬תוי‪!5‬ב ןד‪ ,‬שכיר עולם‪ ,‬שכיר זה שכיר שנים‪ .‬ועבד עברי מרי הוא‬
‫‪ 10‬כתושב ןשכיר‪ .‬ןבמ׳נת אשת מזר ל׳רי ל‪,‬יא כזר‪ .‬שנאמי ״ו ‪ 5‬ל ן ר׳־ ‪3‬ין הוא‬
‫בין אשתו‪.‬‬

‫‪!®daughter of an Israelite (non-priest) that is married to a‬ב* ד|(ךאלית ^נ^את לכסן •‬

‫“ ‪ a stranger (onewhois not a priest).‬ןך י ‪priest.‬‬ ‫‪the daughter of a priest.‬‬
‫‪[ 162 1‬‬
 ‫הלכות מעער‬

‫פ ך לן ר א ^ ן‬

‫א‪ ,‬אחר עמפיי?'’! ?‪:‬רומה ןד‪?1‬יה‪ .‬מפריע אחר מע^רה ‪9‬ן ס?עאר‪ ,‬ןןר‪,‬ו‬
‫הנל‪ 1‬ךא מעער ראעון‪ - - .‬ןהמעער הזה ללו!ם‪ ,‬זכךים ונ‪.‬קב‪ 1‬ת‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫‪ 5‬ןלבני לוי הנה נתתי כל כלעער בלעראל לנחלה)במדבר יח‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫ב‪ ,‬מעער ךאעון מתר באכילה ללעךאל‪ ,‬ומתר לאבלו בטמאה‪ ,‬עאין בו‬
‫‪.‬קרעה כלל‪ — .‬ומנץ עמעער ראעון חלין‪ 2‬ענאמר‪ :‬ונחעב לכם‬
‫?‪:‬רומתכם כדגן מן ס‪5‬ךן וכמלאה מן היל!ב >עם‪ .‬כ ס‪ -‬מ ה גרן גי‪,‬קב ח^ץ ל‪ 5‬ל‬
‫ךבר‪ ,‬אף מעער ךאעון ענטלה תרומתו חלין לכל ןיבר‪ .‬־ ‪-‬‬
‫‪ 10‬ג‪ ,‬לףם ןבהנים מפריעין מעער ראעון כדי להפריע ממנו תרומת מעער‪.‬‬
‫ן?ן סבהנים מפריעין עאר תרומות ומעערות לעצמן‪ ,‬לפי עהבהנים נו^לין‬
‫?!ן כ‪,‬צל‪; .‬צל‪ ,‬יאכלו פרותיהן ?‪:‬טבלן‪ ,‬תלמוד לומר‪ :‬בן תרימו גם אתם ‪. . .‬‬
‫לךבות את‬ ‫>עם‪ ,‬כח(‪-‬מפי סעמועה למדו‪ :‬״אתם׳* אלו ל‪,‬לחם‪ ,‬״גם‬
‫ב‪,‬צך‪,‬נים)ספךי‪ ,‬פרעת ל‪,‬ךח(‪.‬‬
‫פרק ^טמיני‬ ‫‪15‬‬

‫א‪ ,‬ל‪,‬פרות עהורם מהן תרומה גדולה ותרומת מעער הן ה?לןךאין חלין‪ .‬ואם‬
‫לפףיע מהן עאר מעערוסיהן‪ .‬הן לנקךאין חלין מתקנין ?כל מקום‪.‬‬

‫פרק ת^נ‪£‬יעי‬
‫א‪? ,‬יפ!י יוחנן צלן גדול‪ .‬עה;ה אחר עמעון לצדיק‪ ,‬עלחו ‪3‬ית דין לגדול‬
‫‪20‬‬ ‫ובדקו בכל גבול;עראל‪ ,‬ומצאו עלצל זל״ירים בתרומה גדולה ומפריעין‬
‫‪1 9‬‬‫‪ D’jqSiJ priests (whohappen‬ןן^רי?‪1‬ץ‪ Inst as. 1*.,.‬מה* ?‪ whenceIs it proven‬ןין‬
‫‪tohave farmproducts of theirown) set aside T e r u m a h andtithesfortheir ownconsump.‬‬
‫‪tlon, since they (only) ta k e f r o m all (fromthe Levlte as well as the Israelite, andarenot‬‬
‫‪required to give tithes to fellow-priests).‬‬ ‫‪^ imtlthed‬בל ‪one might infer that.‬‬
‫* ‪ t o include.‬ללבות®י ‪produce.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ properlypreparedineveryrespect.‬תלן?ץ ?‪5‬ל ‪9‬קום י‬
‫]‪[163‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫אותה‪ ,‬אבל מעשר ךאשון ומעשר שני ומעשר עני היו עמי ^ואךץ מי^ךאל‬
‫מקלין על עצמן ולא ך‪,‬יו מפרישין אותן‪ .‬לפיכך גורו שלא ?ר‪:.‬ה נאמן אל‬
‫המעשרות אלא אנשים נאמנים; אבל עמי ןוארץ‪-‬פרותידון ס ‪9‬ק‪ ,‬ואין‪,‬נאמנץ‬
‫לומר ״מעשרין הן״; ווהו הנל^רא ךמאי‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ .‬ןהתקינו שלא ןר‪.‬א אדם מפריש מן הדמאי אלא תרומת מעשר‪ ,‬מפני שהוא‬
‫עון מיתה‪ ,‬ומעשר שני‪ -‬שאין בזה הפסד‪ ,‬שהרי בעליו אוכלין אותו‪ .‬אבל‬
‫מעשר ראשון ומעשר עני אין מפריש מן הדמאי׳ מפני שהוא ספק והמוציא‬
‫מהברו עליו הךאןה‪ .‬לפיכך אומר ללוי או לעני‪ :‬הבא ךא‪,‬יה שאינו מעשר‬
‫ןנזול מעשרות‪.‬‬

‫פרק ארבעה עע‪ 1‬ר‬

‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬
‫‪10‬‬

‫ל‪,‬לו‪.‬קח מן הסיטון והזר ןלקח ממנו פעם שדה‪ -‬לא ןעשר מזה על ןר« אף‬ ‫א‪,‬‬
‫על פי שהוא מין אחד‪ ,‬אפילו מקפה אחת‪ ,‬אף על פי שמכיר את החבית‬
‫שהיא היא‪ ,‬מפני שהסיטון לו‪.‬קח מאנשים הךבה ומוכר‪ ,‬ןשמא לקח זה שמכר‬
‫מעם ד‪,‬ארץ שפרוהיו דמאי‪ ,‬ןזה של‪.‬קח בסוף‪ -‬מחבר שפרותיו מתקנין‪ ,‬ולמר‬
‫‪ 15‬באךנו שאין מעשרין מן הח;ב על הפטור ןלא מן הפטור על החןב‪ .‬ןאם אמר‬
‫הםיטון״משלאחדהן״‪-‬נאמן‪.‬‬
‫ו‪ .‬ד‪,‬לו‪.‬קח מן הפלטר ‪ -‬אף על פי שהן ףפוסין הךבר״ מעשר מאהד על‬
‫הכל‪ - - .‬אבל הלו‪.‬קס מן ר‪,‬מנפול‪ ,‬מעשר מכל ךפום וךפוס‪ ,‬שהמנפול‬
‫לו‪.‬קס משני נהתומין‪.‬‬

‫‪ thei1ut®rate made it easy for themselves (were lax).‬דיי ?וסי ן!אךץ ‪> . . .‬ן‪.‬קלץ על עןונ!ן‬
‫ך!ן ‪4‬‬ ‫‪ the claimant must produce evl-‬ג!סוןויא ‪ 9‬חברו עליו דךא‪:‬ה ^ ‪.‬גי®**'**''‬
‫*“* “ »^* ל«לו‪.‬קס ‪ ]9‬סםיט‪1‬ן‪ take. >1‬טול • ‪dence.‬‬ ‫‪one that deals In‬‬
‫‪^ member of the order for the strict observance‬ב ר ** ‪large quantities (wholesale dealer).‬‬
‫ל טר זג‪ he Is deemed trustworthy. 9‬ןאמן •ג ‪of the rules of tithing and of cleanness.‬‬
‫ג‪ (the loaves of bread are of) different moulds, forms. 8‬ךפו ‪ 9‬ץ קרבה ‪bakery shop.‬‬
‫»ג ‪monopolized shop (having the sole right of selling bread).‬‬ ‫‪bakers.‬‬

‫]‪[ 164‬‬
 ‫הלכות בכורים‬

‫?רק‬
‫א‪ ,‬מצות־עעה לה?יא?כורים למלןךע‪,‬ןאינםנוןזגין אלא ?פני ל‪,‬בלתובאךץ‬
‫לשךאל ?לבד‪ ,‬שנאמר‪ :‬ךאשית ?כוךי אךמתך ת?יא בית ה׳ אלהיף‬
‫‪ ) 5‬שמותכג‪,‬יט(‪--.‬‬
‫ב‪ ,‬אין מ?יאין ?כורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח ל<אךץ‪ ,‬והם‪:‬‬
‫מחטים‪ ,‬והשעורים‪ ,‬והענבים‪ .‬והתאנים‪ ,‬והרמונים‪ ,‬והזיתיס‪ ,‬ור״תמרים‪.‬‬
‫ואם ס?יא חוץ משבעת המינין‪ ,‬לא נתקדשו‪.‬‬

‫פרק‪• • I I‬‬
‫‪VV‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 10‬י‪ .‬מצות־עשה להתודות במקדש על מ?כורים בשעה שמ?יאים‪ .‬מתחיל‬
‫ןקו‪.‬רא‪ :‬הגךתי היום לר‪.‬׳ אלהיף כי ?אתי אל הארץ‪. ,‬וגומר)דברים כו‪, 0 ,‬‬
‫א‪.‬רמי אובד א?י)שם‪ ,‬רס עד שיגםר כל הפרשה‪ ,‬עד‪ :‬אשר נתתה לי ה׳)שם‪ ,‬י(‪.‬‬
‫ואין קורץ אותה אלא ?לשון מקדש‪ ,‬שנאמר‪ :‬וענית ואמרת)שם‪- a ,‬בלשון‬
‫ר‪,‬ואת‪.‬‬
‫‪ 15‬י א‪? .‬ראשונה כל מי שהןה יוךע לקרות‪ -‬קורא‪ ,‬ןכל מי שאינו יודע לקרות‪-‬‬
‫מקרין אותו‪ .‬נמנ‪.‬עו אלו שאין י־וךעין לקרות מלהביא‪ ,‬כדי שלא‬
‫ןכלמו‪ .‬התקינו בית דין שןר‪.‬ו מקרין את ?י שהוא יודע כמי ^אינו יידע*‬

‫פרק רביעי‬
‫טן‪ .‬כיצדמעליןאתמ?כורים? כל העןרות שבמעמד מתכנסות לעירו של‬
‫מעמד‪ ,‬כדי שלא!עלו ןחידים‪ ,‬שנאמר‪ :‬בךב עם מדלת מל]י)משלי‬ ‫‪20‬‬
‫יד‪ ,‬כח(‪ .‬ו?אים ולנים ברחו?ה של עיר‪ ,‬ןלא זכנסו ל?תים מפני אליל מטמאה‪.‬‬
‫‪ -a group of representatives of the people deputed to ac‬מעמל®ג ‪ refrained.‬ןקנעו **‬
‫‪-company the dally services In the Temple with prayers. There were twenty-four Ma‬‬
‫‘‪amadot in the outlying districts corresponding to the twenty-four divisions of priests‬‬
‫‪^.‬עירו‪ 1‬ןל ]ן*א‪ 8 [0 81‬עטד ‪and Levltes serving In the Temple in rotation each for one week.‬‬
‫] ‪[ 165‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫ובשחר כ‪.‬ממנה אומר‪ :‬קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו)זךמ‪:‬ה לא‪ ,‬ה(‪ .‬ןסיטור‬
‫הולך לפניר‪,‬ם ו‪.‬קךניו מצפין וד‪,‬ב‪ ,‬ועטרה של ז?ת בראשו להודיע שהבכורים‬
‫משבעת חמינין‪ ,‬ןד‪,‬חליל מכה לפניר‪,‬ם עד שהם מגיעין קרוב לירושלןם‪ ,‬והם‬
‫הולכין בכל הדרך וקורין‪ :‬שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך)תהלים קכב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ 5‬ןלא ר‪,‬יו מהלכין כל היום אלא שתי ןדות בלבד‪ .‬ה?יעו‪,‬קרוב לירושלום‪,‬‬
‫שלחו לפניהם שלוחץ לר‪,‬וךיע לאנשי ןרושלום‪ ,‬ועטרו את בכוריהם ו‪ 9‬ךכםו‬
‫אותן; ואם מןה להם לח ו‪,‬יבש‪ ,‬מךאין את מלח מלמןגלה‪ .‬והפחות ומסננים‬
‫ומגזברים יוצאין לקךאתן מירושללם‪ .‬לפי מבאים ד‪,‬ם יוצאין‪ :‬אם באו אנשים‬
‫מךבה‪-‬יוצאין ללוךאתן רבים‪ ,‬ואם מעט‪-‬מעט‪ .‬ומשיכנסו כלן בשערי‬
‫‪ 10‬ןרושלזם‪.‬יתחילו לקרות‪ :‬עומדות ך‪,‬יו ךגלינו בעעחך ןרושלם >שם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ין‪ .‬כל בעלי אמניות שבירושלזם עומדין מפניהם ו^אלין בשלומן‪ :‬אחינו‪,‬‬
‫אנשי מקום פלוני‪ ,‬באתם בשלום‪ .‬ומם נימלכין בתוך ןרושלום והחליל‬
‫מכה לפניהם‪ ,‬עד שמם מגיעים למר מבןת‪ .‬הגיעו למר חב?ת‪ ,‬נוטל כל אחד‬
‫ואחד סלו על כתפו ואומרץ‪ :‬הללרה מללו אל ב‪,‬קדשו‪ ,‬וגומר‪ ,‬עד‪ :‬כל‬
‫‪ 15‬הנשמה תד‪,‬לל ןה מללרה >שם קנ‪ ,‬א־ס‪ .‬ןר‪.‬ם ‪9‬ל׳^?ין במר מב?ת וקוךאין‬
‫עד שמגיעין לעזךה‪ .‬ד‪,‬גיעו לעזרה׳ דברו סל^ם ב^^יר‪ :‬ארימבך ה׳ בי‬
‫דליתני‪,‬וגומר)?םל‪. 0 ,‬‬

‫פרק אחד עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נ‬ ‫‪V r‬‬

‫מצות־עשה לפדות כל איש מ!שךאל ‪1‬את‪ 1‬בנו שהוא בכור לאמו‬ ‫א‪.‬‬
‫מישךאלית‪ ,‬שנאמר; בל פטר רחם לי נשמות לד‪ ,‬יט(‪^. ,‬מר‪ :‬אך פדה‬ ‫‪20‬‬
‫תפדה את בכור האךם)במדבר יח‪ ,‬טס‪.‬‬
‫ד‪ .,‬מפוךה את בנו מברך‪ :‬אשר קדשנו במצותיו ןצונו על פךיון מבן‪ ,‬וחוזר‬
‫ומברך‪,‬שהח‪:‬נו■׳׳•‪--‬‬
‫ו‪ .‬מצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל ןמן‪ .‬ובכמה פודר‪ ?1‬בחמש סלעים‪.‬‬
‫* ‪!^ one in charge.‬ם‪3‬ה ‪1‬‬ ‫^חליל‬ ‫* ‪as played.‬״■ ®*״‪A‬‬ ‫‪^ two thirds (of‬תי‬
‫‪ the high officers, the‬מפחות ןהסג}ים ןהגןלרים י ‪ they decorated.‬עטרו‪&-‬ך?ם‪a day). • 1‬‬
‫‪chiefs and the treasurers (of the Temple),‬‬ ‫‪ Temple‬עןךןז יי ‪!?craftsmen 3 .‬לי‬
‫‪ a coin equal to one sacred or‬נומ^ת ‪ sang the song.‬ו ל דו ‪1?3 -‬יר ‪court.‬‬ ‫‪applies.‬‬
‫‪two common Shekels,‬‬

‫]‪[ 166‬‬
 ‫הלכות בכורים‬
‫עקלים ?עקל סי‪ 1‬ךע‪1‬‬ ‫ענאמר‪ :‬ופדרו מבן הךע תפךה נבעךכף כסף‬
‫) ע ם‪ ,‬טו(‪--.‬‬
‫ח‪ .‬ךצה הבהן להחזיר לו הפדיון‪ -‬מחויר‪ .‬ןלא ןתן לו הוא‪-‬ודעתו ע!חזיר;‬
‫ןאם עעה כן־והחויר לו‪ ,‬אין בנו פדוי‪ ,‬עד עינבר ‪1‬ילבו לתן לו מתנה‬
‫‪ 5‬גמוךה‪ ,‬ואם ^ ה הבהן אמר כך להחזיר‪,-‬יהוית וכן אם פרע ונתן לו על‬
‫מנת להחזיר‪ ,‬הרי בנו פדוי‪.‬‬
‫ט‪ ,‬בהנים ולו?ם פטורים מפךיון הבן‪- - .‬‬
‫ין‪ ,‬מאימתי ןתח;ב בפךיון? מע!עלים עלעים יום‪ ,‬ענאמר‪ :‬ופדרו מבן חךע‬
‫תפךה)עם(‪ .‬מת הבן בתוך עלעים‪ ,‬ואפילו ?יום י{!ל>?‪1‬ים‪ ,‬וכן אם נעעה‬
‫‪ 10‬טרפה‪ ,‬אינו ח;ב בחמעה ס ל עי ם‪--.‬‬
‫כ‪ ,‬מי עלא בכךה אעתו ןןלךה וכר ונ‪.‬קבה ואין ןדוע אי זה מהן ןצא ראעון‪,‬‬
‫אין כאן לבהן כלום‪ .‬ןלןה עני זכרים‪ ,‬אף על פי עאין;דוע אי ןר‪ ,‬מהן‬
‫הבכור‪ ,‬נותן המעה סלעים לבהן‪ .‬מת אחד מהן בתוך י;‪1‬ל׳‪15‬ים יום‪-‬פטור‪,‬‬
‫עהמוציא מחברו עליו הראיה‪— .‬‬
‫‪T » » T‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• y‬‬

‫‪ 15‬כו‪ ,‬עתי נעים על עני אנעים עלא בכרי ן‪^:‬דו^ן!‪3‬י ןכךים‪-‬ןןהעךבו‪ nj ,‬נוסן‬
‫המי^ה סלעים ווה נותן המעה סלעים‪— .‬‬

‫‪ the father of the firstborn must not give the priest the redemp.‬ןל א ותן לו הוא ‪®. . .‬‬
‫עד ^וגנ‪ 1‬ר * ‪tlon price (five Selas) with the Intention that the priest give It back to him.‬‬
‫להחןיר ‪ he specified.‬פלע® ‪ unless he resolves In his heart.‬עלבו‬ ‫‪ with the con-‬על‬
‫‪} he became afflicted with a fatal‬ע^ה קןךסה • ‪dltlon that (the gift) shall be returned.‬‬
‫יעא ןךאעון ‪ whose wife had never before given birth.‬עלא בעלה א>ן‪ 1‬תו** ‪organic disease.‬‬
‫‪was bom first.‬‬ ‫‪ the claimant (i. 0. the priest) must produce‬קמועיא ‪ 3 !39‬רו עליז ע‪"7‬אןה‬
‫‪evidence.‬‬
‫]‪[167‬‬
 ‫הלכות^‪12‬מטה ויובל‬
‫‪I‬‬ ‫*}‬‫* * ‪T‬‬

‫פ ך ל ן עמיוי‬
‫א‪> ,‬יךךך עאסור לעגד הארץ בעביעית‪ ,‬כך־ אסור לס‪ 5‬ק לדי וע(ךאל‬
‫עעיבךין אי^ה‪ ,‬אי למצר להן ?לי עבוךה‪ .‬ל‪9‬י עאסור לסיק לדי עולרי‬
‫‪ 5‬עבךה‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ןאלו כלים עאין לאמן ךעאי למכךן ברביעית למי עח^טוד ?ל ל«^‪3‬י‪¥‬ית‪:‬‬
‫מהרעה ןכל ?לי‪0‬׳ לזיל‪ ,‬והמזךה‪ .‬והך‪.‬קר‪ .‬זה הכלל‪? :‬ל ע?לא?תי‬
‫‪,‬‬ ‫מללן־ת ל מל אכ ה שאסוךה ב שביעי ת‪ -‬אסור ל מכרי ל ל עו ד‪- - .‬‬
‫ח‪ .‬מחזקין לדי גילם בשביעית בךברים ? ל ב ד‪? ,‬גין שראהו חיר^‪ 8‬אי ז י ר ע ‪-‬‬
‫אימר לי‪ .‬ת תחזלף אי‪.‬תצליל ■ן?יי?א ?ךבךים אלו‪ ,‬ל?‪3‬י ^אי^ם ?צוין‬ ‫‪10‬‬
‫'‬ ‫על י^זבילת לאלץ; א בל ל א לסעךנו בלד‪ .‬־ ‪-‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫•‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬מצות־עשה להשמיט למלוה בשביעית‪ ,‬שנאמר‪ :‬שמיט ?ל בעל ב!שה לדי‬
‫ודברים טו‪ ,‬מ; ולת־ובע חיב שעברה עליו ^זביעית עי?ר על לא־לעשה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪ 15‬שנאמר‪ :‬לא לגש אה דעהו ןאת אחיו וש®‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין שמטת כספים ניהגת מן לתירד‪ ,‬אלא בזמן שלייבל נילג שיש שם ׳‬
‫שמטת קךקע‪^ ,‬זהרי לשוב הקך‪.‬קע לבעליו בלא כסף‪ .‬וךבר ןה ‪.‬קבלה‬
‫הוא‪ .‬אמת לכמים‪ :‬בןמן שאתה משמיט קךקע‪-‬אתה משמיט כספים בכל‬
‫מקים‪ ,‬בין בארץ בין בחוצה לארץ; ובזמן שאין שם שמטת קרקע‪-‬אין אתה‬
‫‪ 20‬משמיט כספים בשביעית‪ ,‬אפילו בארץ ומיעד קטן ב‪ ,‬ם‪.‬‬
‫ט ו‪ .‬המיסר שטריליו לבית דין ואמר ל ל ם‪ .‬א ת ם גבו לי חי?י ןה"‪ ,‬איני נש?ט‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬נאשר וללה ל ף את אליף >ד?רים טו‪ , 0 ,‬וזה ‪? -‬ית דין תי?עץ‬
‫אי תי‪-- .‬‬
‫‪ those who‬ע) בלי עבךה * ‪ to encourage (by favors).‬לחןק ‪> Sabbatical year.‬ן‪51‬יץיןן ‪8‬‬
‫‪suspected of ignoring the laws of the Sabbatical year‬‬ ‫ןרה ל ‪do wrong. • . . . .‬‬
‫‪ collect 1.‬בו ** ‪^ to cancel a (cash) debt.‬הי!‪1‬מיט מל)ה ** ‪ mattock.‬ך‪,‬קר ‪nowing fan.‬‬
‫] ‪[ 168‬‬ ‫'‬
 ‫הלכות שמיטה ויובל‬
‫טז‪ ,‬כשראה הלל מזלן] שנמנעו מלהלוות זה את וה ועוברין על ה?תוב‬
‫בתוךה‪ :‬השמר לף פן לדדה ךבר‪ ,‬ןגומר )שם‪ ,‬ט(‪ ,‬התקין פרוזבול כדי‬
‫שלא ןשמט ל‪.‬חוב עד ש!לוו זה את זה‪ .‬ואין הפרוזבול מי^יל אלא בשמטת‬
‫כספים בזמן הזה‪ ,‬של‪,‬יא מדברי סופרים; אבל שמטר״שלתוךה‪-‬איןל‪,‬פרוןבול‬
‫‪ 5‬מועיל בה‪.‬‬
‫יח‪ ,‬זהו גופו של פרוזבול‪ :‬מוכזרןי לכם‪ ,‬פלוני ו?לוני לך;נץ שבמקום פלוני‪,‬‬
‫שכל חוב ש!ש ^י‪-‬שאגבנו ‪ 5‬ל ןמן שאךצה‪ .‬ןה‪.‬דינין או ל‪.‬עךים חווזמין‬
‫מלמטה‪.‬‬
‫פךק עע[יךי‬
‫‪ 10‬א‪ ,‬מצות־עשה לספר שבע שבע שנים ולקדש שנת לחמשים‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןספךת‬
‫לף שבע שבתות‪ ,‬וגומר‪ ,‬וקדשתם את שנת החמשים ע?‪,‬קךא כה‪ ,‬ח־י(‪.‬‬
‫ושתי מצות אלו מסוךין לבית דין הגדול בלבד‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ומאימתי התחילו למנות? מאחר אךבעעשרד״שנהמשנכנסו ל א ך ץ‪- - .‬‬
‫נמצאת אומר‪ :‬בשנת שלש וחמש מאות ןאלפים ליציךה‪ ,‬מראש לשנה‬
‫‪ 15‬מאחר מולד אדם לראשון‪-‬שהיא שנד‪ ,‬שנ‪:‬ה ליציךר״‪-‬התחילו למנות‪- - .‬‬
‫ו שבער‪ ,‬עשר יובלים מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו‪ .‬ושנר‪ ,‬שיצאו‬
‫‪ITtf‬‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪»Ttf‬‬ ‫• ‪* J ‘ r‬‬ ‫“‬ ‫• « »‬ ‫‪T‬‬ ‫‪» 1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫•‬ ‫י•♦‬

‫בה‪ ,‬שלרב ל מ ת בראשונר״ מוצאי שביעית הןתר״ ושנתשש ושל>;‪1‬ים ליובל‬

‫ללתה‪ ,‬שארבע מאות שנה ועשר שנים עמד מת ראשון‪ .‬כון שלרב לבלת‪-‬‬
‫בטל מנלן ןה‪ .‬משבטל‪ ,‬נשאךה לאךץ לרבה ינזבעים שנד‪-,‬ונבנה בלת שני;‬
‫‪ 20‬ואךבע מאות ועשרים שנה עמד‪ .‬ובשנה לשביעית מבנלנו עלה עזךא‪-‬והיא‬
‫לביאה לשנלה‪ .‬ומשנה זו התחילו למנות מנלן אחר ועשו שנת שלש עשרה לבנלן‬
‫בלת שני‪-‬שמטה‪ ,‬ומנו שבע שמטות לקדשו שנת לחמשים‪ .‬אף על פי שלא ללה‬
‫שם יובל בבלת שני‪ ,‬מונין ליו אותו כךי לקדש שמטות‪.‬‬
‫נמצאת למד‪ ,‬שלשנד‪ ,‬שלרב בה לבלת באחרונה‪ ,‬שתחלתה מתיפרי שאחר‬ ‫ד‪.‬‬
‫לחרלן כשני חךשים‪ ,‬שהרי מתשרי הוא למנלן לשמטין וליובלות‪ ,‬אולה‬ ‫‪25‬‬
‫‪^ a declaration made before a court of law by a creditor‬רוןבול® ‪* lyjlpj refrained.‬‬
‫‪-to the effect that the loan In question would not be cancelled under the terms of the Se‬‬
‫‪venth-Year law.‬‬ ‫‪ - Wltf? 2503‬לי‪1‬ניךה ‪??) J>ence you may infer.‬איז ^מד‪}-‬מצאון א‪ 1‬מר‬
‫‪the year after the Sabbatical year‬ןבי?ית ‪of the Creation Era (1257 B. O. E .). 17‬‬
‫‪? Israel’s return to Palestine from the Babylonian captivity.‬יאה ין‪1‬נ*ה ‪71‬‬

‫] ‪[ 169‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫השנה מוצאי ^^זביעית הןתה‪ ,‬ושנת ןזמש עשרה מן היובל התשיעי ‪0‬ןתה• ול‪9‬י‬
‫השבון זה‪ ,‬שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחרבן‪ ,‬שהיא שנת שמנים‬
‫ןשבע ןאלף ואךבע מאות לממן שטרות‪ ,‬שהיא שנת שש ושלשים ותשע מאות‬
‫ןאךבעת אלפים לי?יךה‪ ,‬היא שנת שמטה והיא שנת אחת ןע?!רים מן היובל‪.‬‬
‫‪ 5‬י ד‪ ,‬מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא‬
‫משתעבדין לאדוניהן‪,‬ןלא השדות חוזרות לבעליהן׳ אלא עבדים אומלין‬
‫ןשותים ושמחים ועטרותיהם בךאשיהם‪ .‬כון שהגיע יום הכפוךים חל!עו ‪3‬ית‬
‫דין בשופר‪ ,‬נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן‪.‬‬
‫טן‪ ,‬ןתרה שביעית על היובל‪ ,‬שהשביעית משמטת כםפים‪-‬ןלא יובל; ויתר‬
‫יובל על השביעית‪ ,‬שכ‪,‬יובל מו^יא עבדים ומשמיט ‪-‬קרל‪1‬ע‪ — .‬יובל‬ ‫‪10‬‬
‫משמיט ‪.‬קך‪.‬קע ?תח^תו‪ ,‬ו^^מיעית אי^ר‪ .‬משמטת ?ספים ^^א ‪3‬םו‪ 5‬ה‪? ,‬מו‬
‫ש‪3‬אךנו‪.‬‬
‫פךק אחד ע^ר‬
‫א‪ ,‬ארץ לשראל‪ .‬המתחלקת לשבטים‪ ,‬אינה נמכךת לצמיתות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫והאךץ לא תמכר לצמיתות)רקךא כה‪ ,‬כס‪ .‬ןאם מכר לצמיתות‪ -‬שניהם‬ ‫‪15‬‬
‫עוררין מלא־תעשה ואין מעשיהן מועילין‪ ,‬אלא תחזר השךה לבעליה ביובל‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ןהמוכר שךהו לששים שנה אינה יוצאה ‪3‬יו‪ 3‬ל‪ ,‬שאין חונר ‪3‬יו‪ 3‬ל אלא‬
‫ךבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות‪.‬‬
‫ג ‪ ,‬לא למכר אןם ‪3‬יתו או שדה אחזתו‪-‬אף על פי שהם חמרין אחר ן מן‪-‬‬
‫אלא אם כן העני‪ ,‬שנאמר; כי למוך אחיף ומכר מאחזתו >שם‪ ,‬כה(; אבל‬ ‫‪20‬‬
‫למכר ולהניח הדמים בכיסו‪ ,‬או לעשות בהן סחוךה‪ ,‬או ל‪.‬קח ‪3‬הן כלים או‬
‫עבדים ובהמה‪ -‬אינו רשאי‪ ,‬אלא למזונות בלבד‪ .‬ןאם ע ‪ 3‬ר ומכר מכל מקום‪,‬‬
‫הרי אלו ממרין‪.‬‬
‫וו ‪* . . .‬‬ ‫‪.the present year, i. e., the date of this ■writing, being 4936 A. M. (-1176 O‬‬
‫‪1^5‬תץ‪ 1‬יך ץ• ‪ departing.‬ןםטךים® ‪ Seleucidan Era, which began 312 B. C.‬מנץ אוסרות® •)‪B .‬‬
‫‪causes 5‬ין‪ 1‬מטת ?ספים ‪ surpasses.‬יתךד‪ wreaths, garlands. • ,‬ע ט חת י ‪subjected as slaves.‬‬
‫“ ‪canceUatlon of (cash) debts.‬‬ ‫‪ are of no avail,‬אץ ‪ . . .‬מח‪5‬ילץ ** ‪in perpetuity.‬‬
‫‪ without specification <|1.‬תם ‪18‬‬ ‫‪ . . .‬ןזחוךה ‪ he became poor. *1‬ן‪:‬עןי‬ ‫‪-to do busi‬‬
‫‪ Vjip nevertheless‬ך?זאי ‪ness. *8‬‬ ‫‪permitted.,‬‬

‫] ‪‘ [ 170‬‬
 ‫הלכות שמיטה ויובל‬

‫פרק שנים עשר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬ןזמוכר ב?ת בתוך עיר המ‪.‬קפת חומה ‪ -‬הרי ןה גואלו ?ל שנים עשר הןש‬
‫מיום שמכר בכל עת שיךצה‪ ,‬ואפילו ליום שמכר; וכשרוצה לפדות‪ ,‬נותן‬
‫כל ל‪.‬ךמים שלקח ןאינו גורע ללולןין ללום‪.‬‬
‫‪ 5‬ן‪ ,‬הגיע יום שנים עשר הךש ןלא נמצא ל׳לגקס לפדות ממנו‪ ,‬הךי זה מניס‬
‫מעותיו בבית דין ןשובר את סןילת ןנכנס לביתו‪ ,‬ואימתי שןביא סלגקס‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫ןבוא ףטל מעותיו‪.‬‬
‫ט‪ .‬מלר בית עיר חומה והגיע יובל בתוך שנת המכר‪ ,‬אינו חוזר ביובל‪ ,‬אלא‬
‫ןד‪,‬ןה ב!ד ד‪,‬לו‪.‬קח עד שיךצה המוכר לג א ל‪ -‬ל ל שנת המכר‪ ,‬או תמלא‬
‫ויחלט‪.‬‬
‫שנה ו ­ז­‬
‫‪ 10‬דד‬

‫י‪ .‬המוכר ב‪:‬ת בבתי הצרים‪ ,‬או בעיר שאינה מקפת חומה כךאוי׳ הרי ןד<‬
‫נגאל בנח ןפה שבדין השךד‪ ,‬ושבדין הבתים המקפץ חומה‪ .‬כיצד? אם‬ ‫■‬
‫ךצה לגאל מי‪,‬ד‪ ,‬גואל כדין הבתים; ך‪,‬גיע שנים עשר ןלא גאל‪ ,‬ך‪,‬רי ןה גואל‬
‫עד שנת היובל כדין השדות; ־ ‪ -‬הגיע יוללןלא גאל‪ ,‬חוזר הלןת ללא ןמים‬
‫‪ 15‬כדין השדות‪.‬‬
‫טן‪ ,‬אין סומכין אלא על חומד‪ ,‬מ‪,‬קפת לשעת כבוש ה א ^‪ .‬כיצד? עיר שלא‬
‫ד‪,‬ןתר‪ ,‬מקפת חומה לשעה שכלש‪,‬יר‪,‬ושע את ד‪,‬אךץ‪ ,‬אף על פי שמקפת‬
‫עתד״ הרי היא כבתי החצרים; ןעיר שד‪,‬ןתר‪ .‬מקפת חומה בימי ןד‪,‬ושע‪ ,‬אף על‬
‫פי שאינה מקפת עתה׳ הרי היא כמקפת‪ .‬וכון שגלו לחךבז ראשון‪ ,‬בטלה‬
‫‪ 20‬קדשת ערי חומה שהיו בימי יר״ושע‪ .‬כון שעלר‪ ,‬עזרא בביאר‪ ,‬השניה‪ ,‬נתקדשו‬
‫כל העךים ד‪,‬מקפות חומה לאותה העת‪ ,‬מפני שליאתן לימי עןךא‪ ,‬שהיא ליאה‬
‫שנ;ר״ כליאתן לימי ןד‪,‬ושע‪ :‬מד‪ ,‬ליאתן לימי ןר‪,‬ושע ‪ -‬מנו שמטין ויובלות וקדשו‬
‫בתי ערי חומה ונתחןבו במעשר‪ ,‬אף ליאתם לימי עזךא‪-‬מנו שמטין ויובלות‬
‫וקדשו בתי ערי חומה ונתסןבו למעשר‪.‬‬
‫‪ cannot deduct .‬אינו גורין *‬ ‫«‬ ‫‪ - the day ending the twelve month peri‬יום ין‪}1‬ים ע&ר‬
‫‪od .‬‬ ‫‪ i t is sold irredeemably !5 .‬ל ט®‪1‬‬ ‫וז^דד‪** ,‬‬ ‫‪® strong legal right‬׳י* זי* ? ‪; O i‬פדי‬
‫‪applying to the sale of a field .‬‬ ‫‪ - smrounded, fortified.‬מ ק פ ת *‪1‬‬ ‫‪Biiaj conquest (of Pales‬‬
‫‪tine ).‬‬ ‫‪ they counted‬ה ‪ . . .‬א ף‬ ‫‪lu st as . . . so also. 9 .‬‬

‫] ‪[ 171‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר זרעים‬
‫טז‪ ,‬ן?ן לעתיד לבוא‪ ,‬בביאה שלישית״ בעת שיכנסו לארץ‪.‬יתהילו לפ!נ‪ 1‬ת‬
‫שמטין ןיו;לות‪ ,‬ןי‪,‬קךשו בתי עדי חו^הי ךתס!ב ן ל מקום ש!כ?שוהו‬
‫במע שרות‪--.‬‬

‫פרק ^טלשה עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 5‬א‪ .‬שבט לוי״ אף על ?י שאין להם חלק בארץ‪ ,‬כבר נצטוו ושראל לתן לסם‬
‫ערים לשבת ומגרשיהן‪ .‬והערים הן שש ערי מקלט׳ ועליהן שיגום‬
‫ואך^גגים עיר‪- - .‬‬
‫י ב‪ .‬ןלמה לא זכה לוי ?נחלת ארץ לשראל ובבזתה עם אחיו? מפני שהבדל‬
‫לעמד את ה׳ ולשךתו ולהורות דךכיו הןשרים ומשפטיו הצדיקים‬
‫‪ 10‬לרבים״ שנאמר‪ :‬יורו משפטיף ללעקב ותוףתף ללשףאל )‪.‬דברים לג״ ‪. 0‬‬
‫לפיכך הבדלו מדרכי העולם‪ :‬לא עוךכין מלחמה כשאר לשראל״ ולא נוחלין‪,‬‬
‫ולא זוכין לעצמן בצח גופן‪ -‬אלא ד״ם סיל השם״ שנאמר‪ :‬ברך ה׳ סילו)^!ם‪,‬‬
‫יא(‪ :‬והוא״ ברוך הוא‪ ,‬זוכה לד״ם‪ ,‬שנאמר‪ :‬אני חלקך ונחלתך)במדךר יח״ ט‪.‬‬
‫יג‪ .‬ולא שבט לוי בלבד״ אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה‬
‫‪•* y‬‬ ‫‪ir‬‬ ‫‪t -%‬‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫▼ ‪t‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪ -‬י‬ ‫י ״ ♦ !‬

‫רוחו אותו גהבינו מךעו להבדל לעמד‪.‬לפני ה׳ יןישךתו ולעבדו״ לדעת‬ ‫‪15‬‬
‫את ה׳״ והלך ןשר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו על החשבונות הרפים‬
‫אשר בקשו בני האךם‪-‬ך‪.‬ךי זה נתקדש קדש־קדשים‪ ,‬דהןה ה׳ חלקו ונחלתו‬
‫לעולם ולעולמי עולמים ןלזכה לו בעולם הזה ךבר המספיק לו״ כמו שזכר‪,‬‬
‫לצר״נים ןללףם^ היי דוד״ עליו השלום״ אופר‪ :‬ה׳ מנת סלקי ןכוסי״ אתה‬
‫‪ 20‬תומיך גוךלי)תל״לים טז״ יו(‪.‬‬

‫‪?!?open lands surrounding towns.‬ךעים •‬ ‫‪ Its booty.‬ןתה י‪besides them. 3‬‬

‫זוכה ^הס *‪1‬‬ ‫א^ר ןך ‪ 3‬ה רוחו ‪ mankind. vilK‬ןאי עו^ם‪obtains privileges intheir behalf. “ 1‬‬
‫‪ (God) will obtain in his‬ןןכה לו ‪ ...‬ךבר המספיק לו*‪wbose mind made himwilling. 1‬‬
‫‪behalf . . . something to satisfy his needs.‬‬
‫] ‪[ 172‬‬
‫ספר עב‪1‬דה‬
‫‪3‬ית סבחיךה‬
‫?לי המלוךע‬
‫??לידין ומוןופין‬
‫??ילה‬
 ‫הלכות בית הבחירה‬

‫פךלן ר אע‪ 1‬ון‬

‫ב‪ ,‬כון ענכנסו לארץ העמידו המעכן בגלגל ארבע עע‪.‬רה ענה ע?בעו‬
‫ושחלקו‪ .‬ומשם באו לשילה ובנו עם ב!ת על אבנים‪,‬ופךעו ןריעות המעכן‬
‫‪ 5‬עליו‪ ,‬ולא ן‪:‬ןתה עם ת‪,‬קךה‪ .‬ושלש מא‪1‬ת‪,‬וששים ןוזשע ענה עמד משכן עילה‪.‬‬
‫וכשמת עלי חרב‪ ,‬ובאו לנב ובנו שם מקדש‪ .‬וכשמה שמואל ןוךב‪ ,‬ובאו לגבעון‬
‫ו^נו עם מקךע; ומגבעון באו לבית העולמים‪ .‬וימי צב וגבעון שבע וחמשים ענה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כון שנבנה המקדש בירושלןם נאסרו כל מ?;קומות כלן לבנות בהן מ ת‬
‫לה׳ ולהקריב בהן קךבן‪ ,‬ןאין עם ‪!3‬ת ^דולי הדורות אלא ?ירועלום‬
‫סו בל‪ 3‬דובל‪,‬ר המירוה‪— .‬‬
‫פךלו ך?יעי‬
‫אבן מתה ?קלע ה״קןעים במערבי ^עליל ה‪:‬ה ד‪.‬ארון מנח‪ ,‬ולפניו צנצנת‬ ‫א‪.‬‬
‫המן ומטה אהרן‪ .‬ובעת שבנה עלמה את הבלת ו‪,‬יךע שסופו לחרב‪ ,‬בנה‬
‫בו מקום לגנו בו ל‪.‬ארון למטה במטמוניות עמקות ]עקלקלות‪ .‬ףאש‪:‬הו המלך‬
‫‪? 15‬יוה וגנזו במקום שבנה עלכה ‪. - -‬ונגנו עמו מטה אהיןוהאנצנת ועמן המעסה‪.‬‬
‫ן‪ 3‬ל אלו לא ‪0‬ןרו לבית שני‪ .‬ןאף אורים ןת?‪1‬ים‪^ .‬היו ?בלת עני‪ .‬לא היו‬
‫מעיכין ?ריס הלולע ןלא היו נעאלין בהן• ־ ־‬

‫חמיעי‬
‫פרק‪• • ^ I‬‬
‫‪TT‬‬

‫א‪ .‬הר ה‪3‬לת‪ ,‬ןהוא ל‪.‬ר המיר;ה‪ ,‬היה חמש מאות אמה על המע מאית אמה‬
‫‪20‬‬ ‫‪.‬והלה מקף חומה ‪ - -‬ןכלו הלה מקרה סטו לפנים מסטו‬
‫‪ fourteenyearsduring whichthe Israelites were engagedin‬ן^וס^קו אך‪3‬צ ‪8...‬‬
‫^ ‪conQueringand dividing the land.‬‬ ‫‪permanent house■the Jerusalem‬‬
‫‪!! the bottle of manna (whichwas pro-‬נצ^ת ‪5‬מן ‪???? ***westernside.‬לבו** ‪Temple.‬‬
‫ל‪0‬לב ‪served).‬‬ ‫׳ ‪ to‬לען*ג ‪ li®knewthat it would at the end be destroyed.‬ל‪1‬ע‬
‫‪ ]pi? the oil for‬סמ^ז^ד‪ deepa“dtortuous (winding) secret places. ,‬הנזמומת ‪hide. ...‬‬
‫‪” ]pp...‬־** ‪anointment.‬‬ ‫‪ longerindicated God’s will andwerenot con-‬לא סיי‬
‫‪ IppacollonadewithinacoUonade.‬ל^)י‪^covered, iptpp0‬קלד‪suited, *e surrounded. ,‬‬
‫'‬ ‫] ‪1175‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר עבודה‬
‫ב‪ .‬נממשה שערים ד‪.‬יו לו; אחד מן ממערב‪ .‬ואמד מן ממורח‪ .‬ואחד מן‬
‫' מ^פון‪ ,‬ושנלם מן מן־רום‪ .‬י ס ב כל ^‪1‬ער עשר אמות‪ ,‬ןגבה‪ 1‬עשךים; ונש‬
‫׳ ■‬ ‫^ל‪.‬ם דלתות‪.‬‬
‫ג‪ ,‬לפנים ממנו‪-‬םךג מקיף ?ביב‪ ,‬גבהו עשךה טפהים; ן^פנים ‪ 19‬מ&ךג‪-‬‬
‫סמל‪ ,‬גבר‪,‬ו עשר אמות‪— .‬‬ ‫‪5‬‬
‫פרק ששי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Vr‬‬

‫א‪ ,‬ממ‪,‬ק;יש כלי לא מןה במישור אלא במעלה מהר‪ .‬כשאן־ם נכנס משער‬
‫‪9‬ןךמי של מר מבלת‪ ,‬מר‪.‬לף עד סוף מחל בשור‪ ,.‬ןעולה מן מסל לעזךת‬
‫מנשים ?שתים עשלה מ עלו ת‪ -‬ח ם כל מעלה ףצי אמה‪ ,‬ושלחה מצי אמה‪.‬‬
‫‪ 10‬ב‪ ,‬וממלך כל ען‪.‬רת מנשים ?שור‪ ,‬ועולה ממנה לעןרת זשואל׳ ^ל׳יא ממלת‬
‫מעזךד״ ?ממש עשלה מן?לות‪-‬חם כל ?עלי• מצי אמה׳ ןעלמיו מצי‬
‫אמר״‬
‫פרק שמיני‬
‫א‪ ,‬שמירת ממלןןיש‪-‬מצנת־עשה‪ .‬ואף על פי שאין שם פסד מארבים ןל א‬
‫מלסטים‪ ,‬שאין שמיךתו אלא כבוד לו; אינו דומה פלטרין שיש עליו‬ ‫‪15‬‬
‫שומרין לפלטךין שאין עליו שומרין•‬
‫ב‪ ,‬ושמיךה זו ‪ -‬מצותת כל מלןלה‪ ,‬ומשומדים מם מכהנים ור‪,‬לו!ם‪ .‬־ ‪-‬‬
‫ך‪ ,‬מצות שמיךתו‪ ,‬ש?ד‪.‬יו מכמנים שומרים מבפנים ןד‪,‬לףם מבחוץ‪ .‬ואך?ע‬
‫ןעשרים ען ה שומלין אותו בכל לןלה תמיד באך?ער‪ .‬ןעשךים מקום‪:‬‬
‫‪ 20‬מכהנים ?שלשה מקומות‪ ,‬ןד‪.‬לףם בעשרים ואמד מקום‪.‬‬
‫י‪ ,‬ומעמידין ממנה אן‪ 1‬ד על כל משמרות משומרים‪ .‬ו״איש מר מבלה'* מ ה‬
‫נקךא‪ .‬והלר‪ ,‬מ ח ר על כל משמר ומשמר כל מלללר‪-,‬ואבוקות‪.‬דלוקות‬
‫לפניו; וכל משמר שאינו עומד ןאומר לו; ״איש מר מבלת‪ ,‬שלום עליףד נכר‬
‫‪ surrounding, t‬ןן!קיף ‪a latticed railing.‬‬ ‫‪the Rampart (a raised causeway‬‬
‫‪ .ascent of the moimt 9‬ע ל ה ן|הר ‪level groimd 5 .‬יע‪ 11‬ר י ‪going around the inner precincts) .‬‬
‫‪on level ground‬‬ ‫‪*.‬‬ ‫‪ the Comt of the Women, the women’s compartment‬ץולת‬
‫‪ its tread, stepping space‬לום ‪t. * WVjJIJ steps.‬־‪in the Temple com‬‬ ‫‪height..‬‬ ‫ל ‪1?9‬ים‬
‫‪palace‬‬ ‫‪robbers..‬‬ ‫‪ special ofiScer, superintendent‬ן‪ 5‬ך ה •*‬ ‫‪ten persons.‬‬ ‫‪**,‬‬
‫‪ it U evident,‬ז ‪ 9‬ר » ‪ Ughted torches.‬אבוקות ןלו קי ת ‪ be used to go around.‬ן‪;1‬ה ‪ 9‬סןר **‬

‫] ‪[ 176‬‬
 ‫הלכות בית הבחירה‬
‫עהוא יען‪ ,‬חובטו במקלו‪ .‬יךעווז ‪:0‬ה לו לע(לף את כ סו תו‪ -‬אד עד״יו אומרין‬
‫ביחעלןם‪ :‬מה קול בעזךה? קול בן לוי לוקה ובגךיו נעך‪9‬ין׳ עי‪,‬ען על‬
‫מעמרתו)מדות א‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫י א‪ ,‬בעדור קדם ע!עלה עמוד העחר‪ ,‬סמוך לו‪ ,‬ןבוא הממנה על מקךעףךכלו‬
‫על הכהנים עבבית המו‪.‬קד‪-‬ןהן פותחין לו‪ .‬נטל את ד‪,‬מפתח ופתח את‬ ‫‪5‬‬
‫העער הקטן עבין בית המו‪.‬קד ובין ך‪,‬עוךה ונכנס מבית המו‪.‬קד לעוךה‪ ,‬ונכנסו‬
‫אחךיו הסהנים‪ ,‬ועתי אבוקות על אור בןדם‪ ,‬ונחלקו לעתי כתות‪ :‬כת הולכת‬
‫למוךח ןכת הולכת למעךב‪ .‬ןהיו בודקין ןהולכין את כל העוךה‪ - - .‬הגיעו‬
‫אלו ןאלו‪ ,‬אומרין‪ :‬עלום‪ ,‬הסל עלום! — )תמיד א‪ ,‬ב־ס‪.‬‬
‫‪ 10‬יב‪ ,‬כסךר הזר‪ ,‬עועין בכל לןלה ולןלה‪-‬חוץ מלילי ע^תות‪ ,‬עאין לןךם‬
‫אור אלא בוךקין ‪3‬נרות הךלוקין ^ם מעךב ^‪ 5‬ת‪.‬‬

‫‪ he beats him with his cane.‬חולטו ? ‪ 9‬קלו *‬ ‫‪ he had the right.‬ית‪ n:!} 7“^!1‬לו‬ ‫‪ his‬לסיחו‬
‫‪clothing. ®2,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ Is being beaten.‬לו‪,‬קה ?‪ what 18 the noise In the Temple Court‬ה קו ל לעןךד‬
‫‪ used to knock on the door.‬י ך ‪ 6‬ק *‬ ‫‪ lighted torches.‬א בו קו ת ^‪ 1‬ל או ר ?‬ ‫ן;ןיען א לן ן א לו *‬
‫‪when the two parties (of priests) reached (a certain place).‬‬ ‫‪ all Is well.‬ל כ ל ^לום •‬

‫‪[1771‬‬
 ‫הלכות כלי‬

‫פרק‬
‫א‪ .‬זרע לןי כל‪ 1‬מ בן ל לעבוךת המלןדע‪ ,‬ענאמר‪ :‬בעת סל׳יא לבדיל ה׳‬
‫את עבט הלוי)דברים י‪ ,‬ח(‪ .‬ומצות־עער‪ ,‬להיות מלףם פנו!ן ומוכנין‬
‫‪ 6‬לעבודת המקדע‪ ,‬בין ךצו בין עלא ךצו״ ענאמר; ןעבד סלוי הוא את עבודת‬
‫אהל מועד)במדבר יח‪ ,‬כס‪ .‬ובן לוי ע?ןבל עליו כל ^ ו ת לדה חוץ מד‪!5‬ר‬
‫א ס ר‪ -‬אין מ‪.‬קבלין אותו עד ען‪.‬קבל את בלן‪.‬‬
‫ב‪ .‬עבוךה עלהן היא ע^היד עומרין את סטקדע; דהיו מוזן ^טוערין לפתח‬
‫שערי ל׳מקדש וללגיף דלתותיו; ן־להיו מהן גזשוךרין לשורי על ס‪,‬קךבן‬
‫‪ 10‬ב כ ל י ו ם ‪- - .‬‬
‫ג‪ — .‬ואין פולתין משנים עשר לדם עומדים על לדוכן בכל יום לומר שיךה‬
‫על ל׳לורבן‪,‬ומוסיפין עד לעולם‪ .‬ואין אונזרין שיךה אלא ב פ ה‪ -‬בלא פ ל י ‪-‬‬
‫שע‪.‬קר השירה‪ ,‬שהיא עבודתה׳ בפה‪ .‬ואחרים היו עומדים ^‪!5‬ם‪-‬מנגנין בכלי‬
‫שיר‪-‬מהן לדם ומהן ?שראלים מילסין למשיאין לכהנר״שאין עולה על כידובן‬
‫‪ 15‬אלא מילם‪ .‬ןאין אלו לבישוררים על פי לכלים עולין למנ!ן לשנים עשר‪.‬‬
‫ך‪ ,‬ובמה הם מנגנין? בנבלים וסלילים‪,‬וכנורות ו ל צו צ רו תו ל צןי צ ל‪--.‬‬
‫♦‬
‫ן‪ .‬אין בן לוי נכנס לעורה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה‪ ,‬שמ­ אמר­‬
‫‪ -‬״‬ ‫ד ‪vtv‬‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪• t‬‬ ‫ד•‬ ‫‪ t‬״‬ ‫‪i - i r‬‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫‪-i -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t i‬‬ ‫“‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫*‬ ‫‪• • • I y‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫י •‬

‫ואת אשר ללדם מבן למש ועשרים שנה)שם ח‪ ,‬כ ח‪ ,‬וכתוב אלד אומר‪:‬‬
‫מבן שלשים שנה)שם ד‪ - a ,‬לא כיצד? למש לתלמוד‪- - .‬‬
‫‪ 20‬ט‪ ,‬שמואל הרואה ודלד למלך חלקו ללדם לא‪,‬רבעה ועשרים משפרות;‬
‫ןעובד משמר בכל שבת‪ .‬וכל אנשי מ שלר‪-‬מחלק אולם ראש למשלר‬
‫לבתי אבות ‪ - -‬וךאשי לאבות מללקין אלו לעובדים ב י ו ם ״ א י ש איש‬
‫■‬ ‫על עבוךתר)שם ד‪ ,‬יט(‪- - .‬‬
‫‪gate-keepers having leisure.‬נוןן *‬ ‫‪* 9.‬‬ ‫‪ to shut.‬קוהגיף®‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪ there‬אץ‬
‫‪ stage, stand .‬דו^ן ‪w ere never less than ■.‬‬ ‫‪ some of them 9 .‬הן “ ‪ ■without limit.‬צ ד‬
‫?’)!?ץ ‪. . .‬‬ ‫‪distinguished birth, eligible to give their daughters in marriage into the‬‬
‫‪priesthood.‬‬ ‫‪ Included In.‬עילץ ‪f.ipV‬‬ ‫‪ lyres.‬ןבלים •‪1‬‬ ‫‪D’^’Vq flutes.‬‬ ‫‪ harps 139.‬ר‪ 1‬ת‬
‫‪ ¥ cymbal.‬ל ‪ ¥‬ל‬ ‫^וזלמוד ?‪ Xq how can we explain this 5‬יצד®‪1‬‬ ‫‪study .‬‬ ‫‪# week.‬ב ת **‬
‫‪ the heads of the families,‬ךא?‪1‬י האבות‬

‫] ‪[ 178‬‬
 ‫הלכות כלי המקדש‬

‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪» I‬‬ ‫»‪V‬‬

‫א‪ .‬ל‪.‬כהנים הבדלו מכלל מלףם לעבודת הקרבנות‪ .‬־־ ‪-‬‬

‫ב‪ .‬ןצריך כל אךם מישראל לנהג בהן כבוד מךבה ולהקדים אותם לכל‬
‫ךבר שבקדשה‪ :‬לפו^ס בתוךה ראשון‪ ,‬ולברך ראשון‪ ,‬ולשל מנה ןפה‬
‫‪ 5‬ראשון‪.‬‬
‫ג‪ .‬משה רבנו חלק הכד‪,‬נים לשמנר‪ ,‬משמרות‪ :‬ארבעה מאלעור ןאך?עה‬
‫מאיתמר; וכן ר‪.‬יו עד שמואל לנביא‪ .‬ובימי שמואל‪-‬סלקום הוא ודוד‬
‫ל‪,‬מלך לאך^עה ועשרים משמר‪ .‬ועל כל משמר ומשמר ראש אחד‪ ,‬ממנה‪.‬‬
‫ןעולין לירושלןם לעבוןה‪-‬משמר לכל שבת‪ .‬ומיום ל‪,‬שבת ליום ה^לת הן‬
‫‪ 10‬מתחלפין‪ :‬משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנם עד שיגמרו‪-‬וחוזרין חלילה‪.‬‬
‫‪T * * l l * t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪l l * T‬‬ ‫* ‪T l‬‬ ‫"*■*‪T‬‬ ‫‪tf‬‬ ‫“*•‬ ‫‪T l‬‬ ‫“‬ ‫* ‪T t‬‬

‫י א‪ .‬כל ראש משמר ומשמר מחלק משמרו לבתי אבות עד שיהיה כל בית‬
‫~‬ ‫‪T‬‬ ‫» • ! »‬ ‫־•‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪" T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* ־ • • ! ■‬ ‫• ‪t l‬‬ ‫• ‪T l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י • ♦‬

‫אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת‪ ,‬והאחד ביום של אחריו‪,‬‬
‫•‬ ‫“ * " ‪T‬‬ ‫‪9‬‬ ‫”‬ ‫• ‪T V T‬‬ ‫” ‪T‬‬ ‫”‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪y‬‬

‫ןד‪,‬אחד ביום של אחךיו‪ .‬ולכל בית אב ואב ראש אחד‪ ,‬ממנה עליו‪.‬‬
‫י ב‪ ,‬וממנין כלן גדול‪ ,‬הוא ראש לכל לכהנים‪ ,‬ומושלין אותו בשמן למשחה‬
‫ומלבישין אותו בגדי כהנה גדולה‪ - - .‬ואם אין שם שמן למשחה‪ ,‬מרבץ‬ ‫‪15‬‬
‫אותו ?בגלי כהנר‪ .‬גדולר‪ ,‬בלבד‪— .‬‬
‫יג‪ ,‬כיצד מרבץ אותו בבגדים? לובש שמנה בגדים ופושטן‪ ,‬וחוזר ןלובשן‬
‫למ^ןר‪-‬שבעת ןמים‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬שנאמר‪ :‬שבעת ןמים זלבשם לכלן‬
‫תחתיו מבניו גשמות כט‪ ,‬ל(‪ .‬וכשם שךבוי בגדים‪^-‬ן‪1‬בעה‪ ,‬כך מי‪15‬ילה בשמן‪-‬‬
‫‪ 20‬שבעה‪ ,‬יום אלריום‪— .‬‬
‫טו‪ ,‬אין מעמידין כלן גדול אלא בית דין של שבעים ואחד;ןאין מושלץ אותו‬
‫אלא ביום‪ ,‬שנאמר‪ :‬ביום למשח אותו)רקךא ו‪ ,‬יס‪- - .‬‬
‫טן‪ ,‬ממנץ כלן ארוד‪-‬זר‪:.‬ה לכלן גדול כמו למשנה למלך‪ ,‬ןד‪,‬וא לנקךא סגן‬
‫ןד‪,‬וא לנקךא ממנד״ףל‪.‬יד‪ .‬עומד לימין כלן גדול תמיד; ‪.‬וזה ןבוד הוא לו‪.‬‬
‫‪ 25‬וכל לכד‪,‬נים‪-‬מתסת נד לסגן*‬

‫‪reading ot a portion In the Pentateuch,‬פיי* מ!‪68‬יז יי* *י״®®י* יי* ל?יגס ‪3‬תוךה ראעון*‬
‫* ‪the best portion (at a meal 9).‬ןה;פה‬ ‫‪!{!? for each week a division for duty,‬מר‬
‫‪?? families.‬י אב)ת ‪ and so tW go on In turn, n‬ןחיזרץ סלילה‪10‬‬ ‫‪ he‬ןן;ך?ץ א)תו ‪.‬‬
‫‪is clothed with a larger number of garments designated for the high priest. *0‬‬ ‫‪seven‬‬
‫‪? deputy High Priest,‬מ‪3‬ה‪-‬ןזנן ‪viceroy ?!|1.‬נה ל‪5‬לף ‪days.‬‬
‫] ‪[ 179‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר עבודה‬

‫חמי^עי‬
‫‪1 ,‬פ•ר‪V‬ק‪V‬־ • •‬
‫א‪ .‬גסן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו סבהגים בנוי‪ ,‬בגס‪ ,‬בעשר‪,‬‬
‫בסכבלה ובמךאה‪ .‬אין לו ממון־כל מכהנים נותנין לו פי^להן׳ ?ל אד‪ 1‬ד‬
‫ןי‪9‬י ע^זרו‪ ,‬עד ש!עשיר יותר מעשיר שבכלן‪.‬‬
‫‪ s‬ג‪ .‬ןסןב כהן גדול לנהג כבוד בעצמו׳ ולא י‪-‬יול מעצמו עם שאר מעם‪- - .‬‬
‫ד‪ ,‬לא לכנס לבית המשתה ולא לסעדה שלךבים‪ ,‬אפילו סם של מצוה‪ .‬ן‪ 1‬ב ל‬
‫הולך הוא‪ ,‬אם רצה‪ ,‬לבית האבל‪ .‬וכשהוא הולך‪ ,‬אינו הולך בעךבובלא‬
‫עם שאר סכהנים‪ ,‬אלא מסבבין אותו סכהנים ןחולקין לו כבוד‪ .‬והסגן ממצעו‬
‫בינו לבין העם‪ - - .‬ןאומר לאבלים ״תנחמו״‪ ,‬וסן מכבדין אותו כפי כמן‪.‬‬

‫פרק שעי‬
‫•‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫‪10‬‬

‫א‪ .‬אי אפשר ^ז!מ‪:‬ה קךבנו של אךם‪,‬קרב והוא אינו עומד על גביו‪ .‬ו‪,‬קרבנות‬
‫סאבור סן קךבן של כל לשראל ואי אפשר שיר‪.‬יו לשראל כלן עומדין‬
‫בעזךה פשעת קךבן‪ ,‬לפיכך תקנו נביאים הראשונים שלבךרו מלשךאל כשךיס‬
‫ולךאי סטאןלר‪,‬יו שלוחי כל לשראל לעמד על הקךבנות‪-‬וסם סנקךאים אנשי‬
‫‪ 15‬מעמד‪ .‬וחלקו אותם‪-‬עשרים וארבעה מעמדות‪ ,‬כמנלן משמרות כהנד׳ולרה;‬
‫ןעל כל מעמד ומעמד‪ -‬אחד מהן ממנה על כלם והוא הנקךא ראש סמעמד‪.‬‬
‫ב‪ .‬פמל שבת ןשבת מתקבצין אנשי מעמד של אותה שבת‪ .‬מי ^מלה מהן‬
‫?ירושללם או‪,‬קרוב ^ה‪-‬נכנסין למקדש עם משמר כהנה ולולה של או^ה‬
‫שבת; ןהךחוקים שלאותו מע^ד‪ ,‬כון שהגיע מעמד שלהן‪ ,‬סן מתקבצין לבית '‬
‫‪ 20‬סכנסת שבלקומס‬
‫ג‪ .‬ומה סן עושין‪ -‬אלי ס‪!9‬רנ‪.‬קפצין בין בירושללם בין בבתי לנסיות? מתענים‬
‫לשןי בשבת שלסן‪ ,‬ולשלישי‪ ,‬ובךביעי‪ ,‬ובןזמישי‪- - .‬‬
‫ך‪ .‬ובלל יום ןיום משבת שד‪,‬יא מעמךן מתפללין ארבע תפלות‪ :‬שחרית‬
‫‪? until hebecomes therichest among‬דע;עי!‪1‬יר ‪ appearance. *.,.‬מךאה® ‪ beauty.‬נוי*‬
‫עךבו^יא י ‪ must not esteemhimself lightly, act frivolously ®*1.‬לא ‪.:‬קל לעצמו* ‪them.‬‬
‫‪^ •places himbe‬לצעו ‪ he is treated with respect. ...‬חולקץ לו כבוד* ‪mixed crowd.‬‬
‫‪:‬לךרי ‪ Templecourt.‬עןךה®‪tween himself (onthe right) and the people (onthe left). 1‬‬
‫‪they fast‬‬ ‫‪ week.‬עלת ‪there shouldbeselected. *1.‬‬
‫]‪[ 180‬‬
 ‫הלכות כלי המקדש‬
‫ומנחה ונע^ה‪ ,‬ועוד מוסיפין תפלה אחךת בין שחרית ומנחה‪ — .‬ןלא היו‬
‫מתקבצין לתפלת מנחה בעךב שבת‪ ,‬מפני שהן טרודין לשבת‪.‬‬
‫ה‪ .‬ןקבוצן לכל תפלה מארבע תפלות אלו ועכזיןתן ^!ם לת‪ 9‬לה ןלתחנה‬
‫ולבקשהןלקרות בתוךה‪-‬נקךא מעמד‪.‬‬

‫פרק מצביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫‪5‬‬
‫מ‬

‫א‪ .‬חמשה עשר ממנין היו במקדש‪- - .‬‬

‫ב‪ .‬הל אהד ואחד מממנים אלו‪-‬תחת ןדו אנשים הרבה‪? ,‬די לסכין‬
‫המלאכה שהוא ממנה עליה‪ .‬זה שעל הזמנים‪-‬הוא ואנשיו משמרים את‬
‫‪if‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫“‬ ‫|‬ ‫• •“ " ‪T T‬‬ ‫‪* I‬‬ ‫׳י‬ ‫יל‬ ‫‪T V T‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪4‬‬ ‫•‬

‫הזמנים‪ :‬כון שתגיע עת הקרבן מכריו הוא או אהד מאנשיו ?רשותו‪ ,‬ואומר‪:‬‬
‫עמדו‪ ,‬כד‪,‬נים‪ ,‬לעבודה‪ ,‬ולףם ‪ -‬לדוכן‪ ,‬רשךאל ‪ -‬למעמד! ןכון ש?שמע קולו‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫ןבוא כל אהד למלאכתו‪.‬‬
‫ג‪ .‬זה שעל נעילת שערים‪-‬על פיו נועלין ועל פיו פותחין‪ ,‬ואין התוקעין‬
‫תוקעין לכל יום לפתיהת השערים אלא ברשותו; ובכל יום תוקעין‬
‫במקדש שלש תקיעות לפתיחת השערים‪ :‬תקיעה‪ ,‬הרועה ותקיעה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ןה שעל השומרים‪-‬הוא איש הר הבזת שמסבב על הלוים בכל לזלר‪;,‬‬ ‫‪15‬‬
‫ןכל מי שישן על משמרו‪-‬מלקה אותו במקלו ושורף את כסותו‪.‬‬
‫ןן‪ .‬ןד‪ ,‬שעל המשוררים‪-‬הוא בו‪.‬רר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן‬
‫לומר שירה בפה‪ ,‬ועל פיו תוקעין על הקףבנות• ‪- r‬‬
‫ן‪ — ,‬ן?ל התוקעים שתוקעים על ד‪,‬קךבנות‪-‬מתחת י‪.‬ד זד‪ ,‬שעל המשוררים‬
‫ובךשותו‪ .‬וכל אלו התקיעות בחצוצרות הן‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ן‪ ,‬זה שעל הצלצל‪-‬הוא המעמיד כל המשוךרים על פי כלי שיר שסועדין‬
‫;נם ר‪,‬לרם‪ ,‬כמו שבאךנו‪.‬‬
‫ח זה שעל הפיסות‪-‬הוא מפיס בין הכך‪,‬נים בכל יום‪ ,‬עד שיהיר‪ ,‬כל איש‬
‫•‬ ‫• י‬ ‫י‬ ‫•י ‪.‬‬

‫}איש עושר‪ ,‬מלאכתו שזכה בד‪ ,‬בפום‪ .‬ואר?ע פעמים ד‪,‬יו מפיסין ב?ל‬
‫יום‪ .‬ובהלכות תמידין אבאר כיצד ד‪,‬יו מפיסין‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫®‪ w ith his perm ission . 1‬ב ך עו ת‪ he calls o u t . 1‬מ ל ךיו * ‪ are busily engaged .‬ק רו ך ץ *‬
‫‪to th e sta n d (to ofiBciate as L evltes ).‬‬ ‫‪ w hen‬ע ל ם ע מ ר‪• 1‬י ‪ to the prayer m eeting .‬ל מ ע מ ד‬
‫‪he is on g uard.‬‬ ‫‪ he b e ats him .‬מ ל ק ה ‪ITIK‬‬ ‫‪ Vy‬יג ‪ he selects .‬בו ל ר לג ‪InW ? his clothing .‬‬
‫‪^ ,jo t‬ר ‪ Q we explained.‬ב א לנו לל ‪ they assist .‬סו ע ך ץ ‪ cym bal .‬צ ל ? ל *ל ‪T>9 by his ord er .‬‬
‫‪chance .‬‬ ‫‪ he decides (by counting a certain num ber ).‬מ מי ס‬ ‫‪} he won .‬כה **‬

‫‪[ 181 ],‬‬

 ‫משנה תורה‪ :‬ספר עבודה‬
‫י ד‪ .‬ספהנים‪ ,‬מפני שהן עומךין על הרצפה תמיד ןאוכלין בשר הךבה ןאץ‬
‫עליהן ?גךים ?שעת סעבון־ה אלא חלוק אסד‪ ,‬סם חולין ?מעיהן‪.‬‬
‫לפיכף מעמידין ממנה א^ד שיהיה מב‪.‬קר אותן ומריא ?ל ססליאיסן ועוסק‬
‫בהן תמיד ‪ -‬הוא ואנשיו שתחת ןדו‪.‬‬
‫‪ 5‬טו‪ .‬וכן ממנין אחד להיות חופר בורות ושיחין ומת״קן הבורות של ך?ים‪ ,‬כךי‬
‫שיד׳יו סמלם מצולן בירושללם לכל אחד ?יוינ‪1‬ביס ולכל עולי הךגלים‪— .‬‬
‫כ‪ .‬זה הממנה על מעשה ?גךי כהנה‪-‬עוסק בהכנת ?גךי בהנים סךיוטים‬
‫ו?ג‪1‬י כסן גדול ובאריגתן‪ ,‬ומתחת לדו נעשה סכל; ןלש?ה הלתה לו‬

‫‪ wells and ditches.‬בורות ן?‪1‬יוזץ * ‪ their diseases.‬חלואין;ן‪ undershirt. >13‬ןולוק*‬ ‫י‬

‫‪ compartment.‬ל?‪^1‬ה ‪ weaving.‬אךיןה • ‪ commonpriests.‬חךיוטים‬
‫] ‪[ 182‬‬
 ‫ך‪,‬לכ‪1‬ת תמידין ומוספין‬

‫פךק ךביעי‬
‫א‪ ,‬כל ^;עבודות האלו עעושין בכל יום‪-‬בפלס וזיו עו&ין אותן‪ .‬וכיצד היו‬
‫עושין? כל כהני בתי אבות של יום נכנסין ללשכת הגזית אחר ש!עלה‬
‫‪ 5‬עמוד השחר ‪ - -‬והממנה שעל הפןסות עמהן‪ .‬והן עומךין בהיקפה‪ ,‬והממנה‬
‫נוטל מצנפת מעל ראשו של אחד מהן ומחןיךה‪ ,‬ןר‪,‬וא והאיש שמתחילין למנות‬
‫ממנו ומפיסין‪ ,‬כמו שהתבאר‪.‬‬
‫ג‪ .‬כיצדמפיסין? עומדין בה_קף‪ ,‬ומסכימין על מרן שמונים‪ ,‬מאה או אלף‪,‬‬
‫או כל מנןן שיסכימו עליו‪ .‬והממנה אומר להם ״הגיביעו״‪ ,‬והן מוציאין‬
‫‪ 10‬אצבעותיהן‪ ,‬אחת או שתלם — ומתחיל הממנה למנות מן האיש הןדוע שהשיר‬
‫מצנפתו תחלר‪ .‬ומונה על אצבעותיהן‪ ,‬ןחוזר ןזלילה עד שישלים המנןן‬
‫שר‪,‬םכימו עליו; והאיש ששלם ד‪,‬מנןן אצל א^יבעו‪-‬הוא שיצא בפלס׳ ראשון‬
‫לעבודה‪.‬‬
‫» ז־ י‬
‫ך‪ .‬ולמה מונה המרן‪ ,‬שהסכימו עליו‪ ,‬על הא^נבעות שהו^ניאו ולא היה מונה‬
‫על האנשים עצמן? לפי שאסור למנות לשךאל אלא על ודי ךשר אחר‪,‬‬ ‫‪15‬‬
‫שנאמר; ויפקדם ‪ 3‬טלאים גשמואל א טו‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫פרק עביעי‬
‫ו‬ ‫י‬ ‫‪V V‬‬

‫ג‪ .‬בפסח מקריבין ל!רבן מוסף בכל יום‪ ,‬מיום הראשון עד יום השביעי‪,‬‬
‫כמוסף ראשי חדשים‪ - -.‬ביום שני של פסח‪ ,‬שהוא יום ששה עשר בניסן‪,‬‬
‫‪ 20‬מקריבין לתר על מוסף של כל יום כבש לעולה עם עמר ה תנו פ ה‪- - .‬‬
‫י א‪ ,‬עמר זה מן השעורים ה‪:‬ה בא; ןדבר ז ה‪ -‬ה ל כ ה ממשה ךבנו‪ .‬וכיצד‬
‫?;לה נעשה? מערב יום טוב יוצאין שלוחי בית דין ןעושין אותו כריכות‬
‫במחבר לקרקע‪ ,‬כדי שיהיה נוח לקער‪ .‬כל העלרות הנזמוכות לשם מתכנסות‪,‬‬
‫המית< ‪ casting of lots, balloting.‬פיס ג‬ ‫הקף־‪-‬הלןםה * ‪Chamber of Hewn Stone.‬‬
‫‪ he repeats‬וז‪1‬ןר ןזלילה ״ ‪ raise yoiu• fingers.‬הצביעו ״ ‪ priest's turban.‬מצנפת • ‪circle.‬‬
‫אות‪) 1‬יריכ‪ 1‬ת במחבר ל‪.‬קךקע ‪counting those round about. 22. . .‬‬ ‫‪used to tie the com‬‬
‫‪in bunches while It was yet unreaped to make it easier to reap,‬‬
‫] ‪[ 183‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר עבודה‬
‫כדי שיהיה נקצר בעסק גדול‪ .‬וקוצרין שלש סאין שעורין בשלשה אנשים‪,‬‬
‫ובשלש קפות‪ ,‬ובשלשה מגלות‪ .‬כון שחשכה‪ ,‬אומר להם הקוצר לכל העומדים‬
‫שם‪. :‬בא השמש?״ אומרין לו‪.‬הן״; ‪.‬בא השמש ך אונירץ לו«הך;״בא משמש ך‬
‫אומךין לו‪.‬הן״; ‪.‬מגל זה?״ אומרין לו‪.‬הן״; ‪.‬מגל זה ך אומךין לו‪.‬הן״; ‪.‬מגל‬
‫‪ 5‬זה?״ אומרין לו‪.‬הן״; ‪.‬קפה זוך אומרין לו‪.‬הן״; ״קפה זו ד אונזרין לו‪.‬הן״;‬
‫‪.‬קפה זו?״ אומךין לו ״הן״‪ .‬ואם ר‪.‬ןה שבת‪ ,‬אומר להן‪. :‬שבת היום ך אומרין‬
‫לו ״ד‪.‬ן״; ‪.‬שבת מיום?״ אומרין לו‪.‬הן״; ‪.‬שבת מיום ך אומרין לו‪.‬הן״‪ .‬ןאחר‬
‫כך אומר להן‪. :‬אקצר?״ ומן אומרין לו‪.‬קצרי; ‪.‬אקצר ך ומן אומרין לו‬
‫‪.‬קצר״; ‪.‬אקצר?״ והם אומרים לו‪.‬קצר״—שלש פעמים ?גל כל דבר ודבר‪.‬‬
‫‪ 10‬וכל כך למה? מפני אלו מטועים שןצאו מכלל ?שךאל ב מ ת שני‪ ,‬שמן אוגלרץ‬
‫שזה שנאמר בתורה ‪.‬ממחרת משבתי >ויקךא כג‪ ,‬טס הוא שבת בראשית‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TII•-‬‬ ‫״■ • ‪• T J T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• v i v r‬‬ ‫‪VT‬‬

‫ומפי משמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב; וכן ךאו תמיד מנביאים‬
‫ומסנהדרין בכל דור ןדור‪ ,‬שהיו מניפין את העמר בששה ע^ר בניסן בין ל הל‬
‫בין בשבת‪ .‬והרי נאמר בתוךה‪ :‬ולחם וקלי ןכךב!ל לא תאכלו עד עצם מיום‬
‫‪ 15‬מזה)שם‪ ,‬יד<‪ ,‬ונאמר‪ :‬ויאכלו מעבור האךץ‪ ,‬מממרת מפסח‪ ,‬מצות ןקלוי‬
‫דהושע ה‪ ,‬יא(‪-‬ואם תאמר שאותו מפסח בשבת ארע‪ ,‬כמו שלמו מטפשים‪,‬‬
‫מיאך מלה מכתוב התר אכילתם לר‪1‬ךש בדבר שאינו העקר ולא מ םןה אלא‬
‫נקלה נקךה?‪ 1‬אלא מאחר שתלה מדבר במחרת מפסח‪ ,‬מדבר ברור שמדוךם‬
‫מפסח מיא ד‪,‬ע^ה ממתךת את למןש ןאין משגיחין על אי ןה יום הוא מימי‬
‫‪ 20‬משבוע‪.‬‬
‫יג‪ .‬אסור לקצר באךץ לשךאל מין מחמשת מיני תבואר‪ ,‬קןם לקצירת העמר‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ראשית קציךכם)דקרא כנ‪ ,‬י(‪ ,‬שידרר‪ ,‬תחלה לכל מנקצרים‪— .‬‬
‫כב‪ ,‬מצות־עשה לספר שבע שבתות תמימות מיום הבאת העמר‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫וספךמם לכם מממלת משבת ‪ . . .‬שבע שבתות)שם‪ ,‬טס‪ .‬ו ^ ו ה למנות‬
‫קן* ‪ it grewdark.‬ןן>;‪1‬כה ‪ slckle.‬מןל ‪^basket.‬קפה® ‪ith muchpomp.‬״■ כעסק גדול‪1‬‬
‫‪ heretics. Sadducees.‬קט‪1‬עים ?‪? why aUthis‬ל ^מד‪ shau I reap? ,‬אקצר? י ‪yes.‬‬
‫?רא?‪1‬ית**‬ ‫‪(Lev weekly Sabbath. The Sadducees, who took the word. 23.‬‬
‫‪In its literal sense, held that the counting of seven weeks was to begin with the day (15‬‬
‫‪following the first Sabbath after Passover. The Pharisees, however. Interpreted the word‬‬
‫‪ the new produces of the field not‬ן‪ 1‬ךע ? ‪In this verse as meaning “Festival-day”, i‬‬
‫‪ caxise.‬ס^די‪-‬ע^ה ‪permitted for use before the Omer day.‬‬
‫] ‪[ 184‬‬
 ‫הלכות תמידין ומוספין‬
‫ס^מים עם העבועות‪ ,‬ענאמר‪ :‬הנזפרו סמשים יום )עם‪ ,‬טז<• י?זונלולת סיום‬
‫מונין; לפיכך מונה בלןלה‪ ,‬מליל עעה עער בניסן‪.‬‬
‫כג‪ .‬עכח ולא מנה בלןלה‪-‬מונה ‪3‬יום‪ .‬ןאין מונין אלא מעמד; ואם מנה‬
‫מיעב‪-‬יצא‪.‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫* \ י‬

‫‪ 5‬כד‪ ,‬טצוה זו על כל איע מןעראל‪ ,‬ובכל מקום ובכל ןמן; ונעים ]עבדים‬
‫פטוךין ממנה‪.‬‬
‫כ ה‪ ,‬ןצךיך לבלך בכל ל‪:‬לה‪ :‬ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם‪ .‬אער‬
‫קדענו במצותיו וצונו על ספירת ך‪.‬עמר‪ -‬קךם עיספר‪ .‬מנה ולא ‪ 3‬ר ך ‪-‬‬
‫;^א‪ .‬ןאינו חו‪ 1‬ר ומברך•‬

‫* ‪ standing.‬ןזעפד*‬ ‫‪ he has fulfilled hlaobligationandis not‬זןיא ‪sitting. ®...‬‬

‫‪thereafterrequiredto recite the benediction.‬‬
‫] ‪[1 8 5‬‬
 ‫הלכ^ת מעילה‬
‫•‪t‬‬

‫פךלן ראע‪1‬ן‬
‫א‪ .‬אסור לד‪,‬ךי‪1‬ט לר‪,‬נ‪1‬ת מקךעי העם‪ .‬בין מדברים מיןרבין על גבי המובס‬
‫‪3‬ין מקךעי בדק העלת; ןעל הנהנה בעוה פרועה מקד^י העם‪ -‬מעל‪,‬‬

‫פךק קזמיני‬ ‫‪5‬‬

‫ח‪ .‬ךאוי לאךם להתבונן ?מעפטי התוךרי הקדועה ןל‪ 1‬ע סוף ענלנם כ ‪9‬י נחו‪.‬‬
‫וןבר עלא למצא לו טעם ןלא לדע לו עלה אל ןל‪,‬י‪.‬קל בעיניו‪ ,‬ןלא להרס‬
‫לעלות אל ה׳ פן לפךץ בו‪ ,‬ןלא תהא מחעבתו בו כמחעבתו בעאר דברי ההל‪.‬‬
‫בא וףאה במה החמיךה תוךה במעילה‪ .‬ומה אם עצים ואבנים ןעפר‬
‫‪ 10‬ןאפר‪ .‬בון ענקךא עם ?יימ מעולם עליהם בדברים בלבד‪-‬נתקדעו‪ .‬ןכל‬
‫הנוהג בהן מנר‪,‬ג הל מעל בה׳ ואפילו הלה עונג צריך בפךד״‪.‬קל ןהמר למצות‬
‫עח‪.‬קק לנו הקדוע ברוך הוא עלא לבעט האדם בהן מפני עלא לדע טעמן‪,‬‬
‫ולא לס?ר׳ דברים אער לא־כן על העם‪ ,‬ןלא להעב בהן ]כ[מחעבתו בדברי‬
‫ההל‪ .‬הרי נאמר בתוךה‪ :‬ועמךתם את על חקוסי ןאת ?ל מעפטי נעעיתם אועם‬
‫‪ 15‬עלקךא יט‪ ,‬לס ‪ -‬אמרו סכמים‪ :‬לתן עמיךה ועעלה להקים במעפטים‪ .‬ןהעעלה‬
‫לדועה‪ ,‬וד‪,‬יא ‪ -‬עלעעה החקים; והעמיךה ‪ -‬עיןהר בהן ןלא לדמה עד‪,‬ן פחותין‬
‫בעולם הוד‪,‬‬ ‫מן המעפטים; ןהמעפטים הן המצות עטעמן גלוי ןטובם‬
‫לדועה‪ ,‬בגון אסור גול ועפיכוס דמים ובבוד אב ןאם; והדוקים סן המצות‬
‫עאין טעמן לדוע ‪ - -‬כגון אסור בער סייר וב?י בחלב‪ ,‬ועגלה ערופה ופךר‪,‬‬
‫‪ 20‬אדמה ןעעיר המעסלס‪ — .‬והקדימה תוךה ?ווי על החקים‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫ועמךתם את חקוסי ןאת מעפטי אער לעעה אותם האדם נסי בהם >עם יח‪ ,‬ו«‪.‬‬
‫‪ objectstobeoffered‬ך^ךים קיןךבץ‪ privateperson(onewho18not apriest). ...‬הךי‪1‬ט*‬
‫‪ commits sacrilege‬יןך?‪1‬י ‪5‬ךקל<‪?5‬ת♦י ‪as sacrifices.‬‬ ‫‪offeringsfor the Temple repair.,‬‬
‫‪ one‬לא !)■לם לעל‪1‬ת ‪cause reason, 9 . ...‬עם י ‪ their full significance.‬סוף ענלןם *‬
‫!?לי ‪shouldnot breakthroughtocomeupto theLord, lest He breaklooseuponhim. t‬‬
‫‪^ nsp howstrict the Torah18withregardto‬חמילה תולה ??עי^ה* ‪secular things 3.‬חל‬
‫>{ל “ ‪ whoever puts themto secularuse.‬קל הנוהג ‪pp‬מןד<ג ®‪the lawof sacrilege. 1‬‬
‫‪ manmust not regardthemwithcontempt,‬לא)לעט ^אלם‪muchthemore. **Jpp‬יי® ןהקר‬
‫עלימת*‪ onemustnot Imputethingsthat arenotright. *•pflWpinferior. 1‬לא מזפה‪**. •.‬‬
‫‪ see Deut. 21.6: Num. 19.2: Lev. 16.10.‬לנ^ד‪ ,‬ן}חןד‪ . . . ,‬יי ‪ bloodshed‬ךליס‬
‫]‪[ 186‬‬
‫הרבנות‬
‫ספר ‪T ;It‬‬
‫•• ‪V‬‬

‫ןזגיגה‬
‫לבורות‬
 ‫’ ד‪,‬לכ‪1‬ת חגיגה‬

‫פרק עני‬
‫‪• -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪ .‬נעים ועבדים ?טורין מן ל‪:‬ךא‪:‬ה‪ .‬וכל קאני?‪1‬ים ןח‪:‬בים ברא;ה‪ ,‬חוץ מחר^‪12‬‬
‫ןאלם ועוטה ול!טן וסומא וחגר וטמא וערל‪ ,‬וכן הול!! והחולה והרך והענג‬
‫‪ 5‬מאד‪-‬עאינם ןכלים לעלות על ךגליהן־כל אלו ראחד עער פטורין‪- - .‬‬
‫ג‪ .‬כל ל!טן עןנל לאהו בי‪,‬דו על אביו ולעלות מירועלום להר לבו ת‪ -‬אביו‬
‫סןב להעלותו ולהךאות בו‪ ,‬כןי לסנכו ב מ צו ת‪--.‬‬

‫פרק עלישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Vr‬‬

‫א‪ .‬מצות־עער‪ ,‬להיקהיל כל ןעךאל‪ ,‬אנעים ונעים וטף‪ ,‬בכל מוצאי עמטה‬
‫בעלותם לרגל‪ ,‬ולקרות באזניהם מן ר‪.‬תוךה פךעיות עהן מזךוות אותן‬ ‫‪10‬‬
‫במצות ומחזקות ןדיהם בדת האמת‪ ,‬ענאמר‪ :‬מ‪.‬קץ עבע ענים במועד ענת‬
‫העמטה‪ ,‬בחג הסכות‪ ,‬בבוא כל לשךאל לךאות‪ ,‬וגומר‪ ,‬הקהל את העם האנעים‬
‫‪5 T‬־ ‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫»‬ ‫“‪••11‬‬ ‫‪• • I‬‬ ‫•יד‬ ‫‪ t‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬

‫והנעים והטף וגךף אער בעעריף‪ ,‬ןגומר)דברים לא‪ ,‬י־יב(‪.‬‬

‫ב‪ .‬כל הפטור מן הךאןה‪-‬פטור ממצות ״הקהל״‪ ,‬חוץ מן הנעים והטף‬
‫והעיל­ ­ ­‬ ‫‪15‬‬
‫ג‪ .‬אימתי היו קורין? במוצאי יום טוב הראעון על חג הסכות‪ ,‬עהוא החלת‬
‫ימי חלו על מועד‪ ,‬על ענר‪ .‬עמינית‪ .‬והמלך הוא עיקרא באוניהם‪ ,‬ובעזרת‬
‫* ‪• j y l‬‬ ‫‪• • • I T I‬‬ ‫“ ' ! • ‪T‬‬ ‫“ ‪■ » T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫ן»«‬

‫הנעים ל‪-‬יו קורץ‪ .‬ןקו‪.‬רא כעהוא יועב; ואם קךא מעמד‪ ,‬ה‪.‬רי זה משבח‪ .‬מהיכן‬
‫הוא קורא? מונחלת חמע ״אלה הדברים״ עד סוף פךעת ״עמע' )דברים ו‪,‬‬
‫‪ 20‬ד־ט(‪ ,‬ומדלג ל״והןה אם עמע״)עם יא‪ ,‬יס‪ ,‬ומדלג ל״עער ונעער״)עם יד‪,‬‬
‫כ מ‪ ,‬ןקו‪.‬רא מ״עער ונעער״ על הסךר עד סוף בךכות וקללות‪ ,‬עד ״מלבד‬
‫הברית אער כ‪.‬רת אונם בחרב״)עם כח‪ ,‬סט( ופוסק‪.‬‬
‫* ‪ appearance in the Temple, pilgrimage.‬ךא^ה *‬ ‫‪insane person. KipW blind,‬‬
‫‪ the year after the Sabbatical‬מוצאי י;‪1‬מטדו • ‪ a person of delicate health.‬עגג ‪ lame.‬חגר‬
‫‪year.‬‬ ‫‪ the women's compartment in‬עוךת ןעים י‘ ‪ which urge, stimulate.‬עהן מןר‪1‬ות‬
‫** ‪? standing.‬עמד ** ‪the Temple court.‬‬ ‫‪he skips. ** pplB he stops,‬‬
‫] ‪[ 189‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקרבנות‬
‫ך‪ ,‬כיצד הוא קורא? תוקעין בחצוצרות ‪ 1‬יכל ןרועללם ?די להקהיל את‬
‫העם‪ .‬ומביאין בימה גדולה‪-‬ןשל עץ ןזןתה‪-‬ומעמיךין אותר‪ .‬באמצע‬
‫עו‪.‬רת ני‪15‬ים‪ ,‬ןהמלך עולה ןיושב עליר‪ ,‬כדי עי^מעי קריאתו‪ .‬ןכל !עראל‬
‫העולים לחג מתקבצין סביביו‪ .‬ןסון הכנסת נוטל נזפר תוךה וגותנו לרא?‪8‬‬
‫‪ 5‬הכנסת‪ ,‬ולאש הכנסת נותנו לסגן‪ ,‬וסגן‪ -‬לכהן גדול‪ ,‬ןנהן גדיל‪ -‬למלך‪? .‬די‬
‫להדרו ברב בני אדם‪ .‬ןהמלך מקבלו כשהוא עומד‪-‬ואם ךצד״ יושב‪-‬‬
‫ופותח ןרואה ומברןי כךךך שמברך כל קורא בתוךה בבית הכנסת‪ ,‬וקורא‬
‫הפךשיות שאמךנו עד שהוא גומר‪ ,‬ןגולל ומברך לאחדל״ ?דךך שמבךכין‬
‫בבתי כנסיות­ ­ ­‬ ‫* •* •‬ ‫“‬ ‫»‬ ‫*‬

‫סי ה‪ .‬הקריאה והבךכות‪-‬בלשון הק‪,‬דש‪ ,‬שנאמר‪ :‬הקךא את התולה הואת‬

‫)שם לא‪ ,‬יא( ‪ -‬בלשונה‪ ,‬אף על פי שיש שם לועזות‪.‬‬
‫ז­‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• *‬ ‫‪T‬‬

‫ןגרים שאינן מכירין‪ ,‬ה;בין להכין לבם ולהקשיב אןנם לשמע באימה‬ ‫ו‪.‬‬
‫‪ ,‬ןיךאה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו בסיני‪ .‬אפילו חכמים גדולים‬
‫שיודעים כל התורה כלה‪ ,‬הןבין לשמע בכונה גדולה‪ ,‬ןתרה‪ .‬ומי שאינו ןכל‬
‫‪ 15‬לשמע‪ ,‬מכון לבו לקריאה וו‪-‬שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת‪-‬‬
‫ויךאה עצמו כאלו עתה נצטוה בה ומפי הגבוךה שומעו־״ שהמלך שליה הוא‬
‫להשמיא דברי האל‪.‬‬

‫‪ he opens (the scroll) andsees the place (to‬פותח ]דואה י ‪ toshowhimhonor.‬להךר‪• 1‬‬
‫‪ persons speakingaforeignlanguage,‬לועדות ‪^herollsup (thescroll).‬לל • ‪readfrom).‬‬
‫‪unacQuaintedwith Hebrew. r*T39‬‬ ‫עלא יןבעה ‪ (Hebrew).‬״״™י‬
‫­‪ ... the TorahInstitutedthis (publicreading) only forthe purpose of strengthen‬הןתוב‬
‫‪ fromthe mouth of God.‬מ‪9‬י תןבוךה ‪Ingthe truefaith.‬‬
‫]‪[190‬‬
 ‫הלכות בכורות‬

‫פךק ראעון‬
‫א‪ .‬מצות־ע&ה ללפךיע ן ל פטר ךחם‪ ,‬ל‪,‬ןכךים״ ‪3‬ין באךם בץ ?בהמה‬
‫טה‪ 1‬ךה בין ממין החמ‪ 1‬ר‪ ,‬בין עהיו עלמים בין ^היו טרפות‪ ,‬ענאמר‪. :‬קדע‬
‫‪ 5‬ל י ; ל בכור‪ .‬פטר ?ל ךדום בבני לעראל‪ ,‬באךם ובבהמה)יממות יג‪ ; a ,‬ןכלן‬
‫לכהנים•‬
‫ב‪? .‬כור אדם ובכור למור נפדים‪ ,‬ופדיונם ^צהנים; וץכור בהמה טהורה‬
‫ןערוט בעזךה כימאר לןדעים לולין‪— .‬‬
‫ג‪? .‬כור בר‪,‬מה טהוךה עהוא ‪ 3‬על מום‪ ,‬בין ימנולד במומו בין ימנפל בו מום‬
‫אלר עך‪,‬לה תמים‪ ,‬ך‪.‬ךי הוא לכהן‪ .‬אם ך צ ה‪ -‬אוכ לו ?כל מקום‪ ,‬או מו?רו‪,‬‬ ‫‪10‬‬
‫או מאכילו למי ע*ךצה‪ ,‬א?ילו לגוי‪ ,‬מפני עהוא חלץ‪- - .‬‬

‫פךלו‬
‫א‪ ,‬מצות־עעה להפריע אחד מעעךה מכל ?המות טהורות עיולדו לאךם‬
‫??ל ענה ןענה; ןאין מצוה זו נוהגת א^א ?בקר ןצאן ‪ 3‬ל?ד‪ .‬ענאמר‪ :‬ו?ל‬
‫‪? 15‬עער ?קר ןןואן‪ ,‬ןגומר)ויקךא כז‪ .‬לב(‪.‬‬
‫־ ג‪ .‬לכל סל?ין ?מעער ?המה‪ :‬כהנים‪ .‬לולםןלעראלים*‬

‫עביעי‬
‫פרק‪• •11‬‬
‫»»‬
‫א‪ ,‬מי עליו לו עעךה טלאים והפריע אלד מעעךה‪ ,‬ליו לו מאה והפריע‬
‫עעךה למעער ‪ -‬אין אלו מעער‪ .‬אל אכי?דעועה? כונס כל לטלאים‬
‫;או ?ל לעגלים לדיר‪ .‬ןעועה לו פתח קטן כדי עלא לצאו ענלם כאחד ‪20‬‬
‫ןאמותילן מעמיד מבחוץ ולן גועות‪? ,‬די ?זיעמעו לט^יאים קולןןל?או מן לדיר‬
‫לקךאתן‪ ,‬ענאמר‪ :‬כל אער לעבר תחת לע?ט )עם(‪-‬עלעבר מעצמו ןלא‬
‫• ‪ ?J firstborn.‬י ך^ס ‪ to ket aside.‬להפריע י‬ ‫‪ dls-‬קלפות ‪healthy, unharmed.‬‬
‫ןילי* ‪ lambs.‬ן^אים “ ‪, sacrificesof aminorgrade.‬קך‪1‬ץם‪.‬ק^ץ • ‪^ransom.‬ךיןן ז ‪eased.‬‬
‫‪? together. *1nlyUare lowing.‬אקל ‪shedfor cattle.‬‬ ‫‘‬
‫]‪[191‬‬
‫‪,‬‬ ‫משנה תורה‪ :‬ספרקרבנות‬
‫שיוציאו ב;דו‪ .‬וכשיצאו מן חדיר וה אחר זה״ פ!תהיל ומונה אותן בשבט‪ :‬א‪,‬‬
‫‪ ,‬ב‪ ,‬ג‪ ,‬ד״ ה‪ ,‬ו‪ .‬ז‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪ ,‬ור״יוצא עשירי‪ -‬בין ז^ר בין נקבה‪ .‬בין חמים ‪3‬ין בעל‬
‫מום‪-‬סוקרו בסקרא ואומר‪ :‬הרי זר״ מ ע ש ר‪--.‬‬
‫­‬ ‫­ ד­‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו * ן‪»1‬‬ ‫ו ‪1‬‬

‫ן ‪ .‬אין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאבל ממנו עד שןעשר ____‬
‫אלא מתר למבר ולשחט כל מה שיךצה עד שןעשר ויהןה חמעשר קןש‬ ‫‪5‬‬
‫ויאכל כהלכתו­ ­ ­‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫»‬ ‫* ‪T -‬‬

‫ח‪ .‬קבעו חכמים שלשה זמנים בשנר״ למעשר בהמה‪ ,‬ומשיגיע זמן מהן‪ -‬אסור‬
‫לו ל^כר או ל^!הט עד שיעשר‪— .‬‬

‫­‪^ produceforbiddenpendingthe sep‬כל* ‪ hemarks it Kithred paint.‬סוקדו ^סקךא*‬

‫‪?< e . within Jerusaiem.‬הל?תו• ‪aration of priestly and levitical gifts.‬‬
‫]‪[192‬‬
‫ספר טהרה‬
‫‪t t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•• ‪V‬‬

‫^זמאת מת‬
‫ןזמאיז ^רעת‬

‫?!‪.‬קנא‪1‬ת‬
 ‫טמאת מת‬
‫\«‬
‫הלכות‬

‫פךק ךאש‪1‬ן‬
‫'‬ ‫א‪ ,‬סמת מטמא למגע ולמ^אולאהל‪-‬טמאת ע ב ע ה‪- - .‬‬
‫ג‪ .‬טמאת מגע ^אמוךר‪ .‬לכל »ק‪1‬ם‪ .‬בין במת בין ‪3‬ישאר סמטמאים‪ ,‬הוא ענגע‬
‫ל‪,‬אךם לל&ר^ לטמאה עצמה‪ ,‬לין ל;דו בין ברגא בין בעאר לערו‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫]אלילו ללשונו‪ ,‬ןזךי ןה נטמא‪— .‬‬
‫ה‪ .‬לשם שאךם לתללא לנגיעתו בטמאה‪ .‬כך לכלים מתטמאים בנגיעת‬
‫לטלאה להן ‪ -‬חוץ לללי ןוךם‪ ,‬שאינו מתטמא א^א לאןירו‪— .‬‬

‫פרק חמישי‬
‫•‬ ‫‪t‬ד‬
‫ד• •‬ ‫‪I‬‬

‫‪ 10‬א‪ ,‬לל למתללאץ מלמת למת‪ ,‬לין אדם בין כלים‪ ,‬טמאים טמאת שלעד‪.,‬‬
‫ליצד? אךם או ללי שנגע לךלרים שמטמאין מן למת למגע‪ ,‬או שנטמא‬
‫לאהל לאלד מדברים שמטמאין באהל‪ ,‬וכן אדם שנשא‪,‬דברים שמטמאין מן‬
‫למת למ שא‪-‬לכל טמאים טמאת שלעת‪ .‬שנאמר; לל לבא אל לאלל ולל‬
‫ימים)למדלר יט‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫»•‬ ‫שבעת •‬
‫יטמא • ‪• 1‬‬
‫לאהל •‪?1‬‬
‫אשר ‪* f‬‬
‫‪ 15‬ב‪ ,‬אןם שנטמא למת ןכלים שיגע בלן אךם זה טמאץ טמאת שלעה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ןכלסתם בגןיכם ליום לשליעי וטהרתם >שם לא‪ ,‬כד(‪ .‬אלל אןם שנגע‬
‫באןם שנטמא למת — ל רי ןה לשני טמא טמאת עךב‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלנפש לנוגעת‬
‫לטמא עד לעךב)שם יט‪ ,‬כב(‪— .‬‬
‫ג‪ .‬כלים שנטמאו למת‪ ,‬לין למגע לץ לאלל‪ ,‬לרי לן לנוגע ללן כנוגע למת‬
‫עצמו‪ :‬מה למת מטמא לנוגע בו ‪ -‬לין אךם לץ כלים ‪ -‬טמאת שלעה‪ .‬אף‬ ‫‪20‬‬
‫ללים שנטמאו למת‪ ,‬לם ולכלים או לאןם שיגע ללן למאץ טמאת שלעה‪- - .‬‬
‫ן‪ ,‬כלי לךש שנגע למת או של;ה עמו לאלל‪-‬טמא; ואינו מטמא לא אן□‬
‫ןלא כלי לךש אחר ןלא שאר כלים‪-‬שאץ כלי חךש נעשה אב לטמאה‬
‫‪carrying‬ןע *‬ ‫‪touch. 9 .‬‬ ‫‪ xap ni^ a^ fl‬ז ‪ a seven-day uncleanness.‬ט?!את‬
‫‪ 9 1r(t is rendered unclean‬ת ‪&9‬א אלא ‪ 9‬אףדו ‪ earthen vessel 9.‬לי‪(1‬רם * ‪becomes unclean.‬‬
‫‪? Just as . . . even so.‬ה ‪ . . .‬אף>* ‪only through its air-space, hollow.‬‬
‫] ‪[ 195‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר טהרה‬
‫^עו^ם‪ ,‬לא ?מת ןלא ?שאר טמאות; ‪.‬תה ךץ תורה אף על ‪9‬י ^הוא‪.‬קבלה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ןה ?^ל ?דול בטמאות‪ :‬כל אב ט?אה מטמא אךם ומטמא בגדים וכלים‬
‫— ן כ ל המטמא אךם ןכלים בנגיעה ןזרי ןה אב טמאה‪ .‬ן?לןלד הטמאות‬
‫מטמא אכלין ומשקין ןאינו ?טמא לא אךם ןכלים‪ .‬לא ?לי ןזךש ןלא שאר‬
‫‪ 5‬כלים ובגדים‪.‬‬
‫ח‪? .‬ל הנוגא באב־הוא ה?‪.‬קךא ראשון‪ ,‬ןהנוגע ?ךאשון נקרא שני‪ ,‬ןהנוגע‬
‫?שנינקךא שלישי‪ .‬והנוג? ‪>?3‬לישץ‪.‬קךאך?י?י‪ .‬ן?ךאשוןןשלמטה ממגו־‬
‫כלן ן‪.‬קךאין ולד הטמאה‪.‬‬

‫‪} this law, thougha tradition, is as goodas a lawspecifiedin the‬ה דץ ^ךה ~‪.‬ק^לה*‬
‫* ‪Torah.‬‬ ‫‪®*•*Wes. food,‬‬ ‫‪drinks.‬‬
‫‪[1961‬‬
 ‫טמאת צרעת‬
‫\»‬
‫הלכות‬

‫עע(ר‬
‫דד‬ ‫• ‪T‬‬
‫' פרק‬
‫‪I‬‬ ‫» ‪¥‬‬

‫הוא עם ן‪:‬אמור לעתפות‪ ,‬כזלל עדנים סך‪3‬ה עאין ד^?ןין זה לזה;‬ ‫י‪,‬‬
‫^הלי לבן עור ^אןם‪,‬קרוי צרעת‪ ,‬ונפילת ל!צת עער ל‪.‬ראע אי סז״קן‪,‬קרוי‬ ‫'‬
‫‪^ 5‬ךעת‪ ,‬ן?‪1‬נוי עין לבגדים או לבתים‪,‬קרוי ?ךעת‪ .‬ןזה לענוי לאמור בבגדים‬
‫ולללים‪^ ,‬ל!ךאתו תוךה ״צרעת• לעתפות לעם‪ ,‬איני ממנהגי על עולם‪ ,‬אלא‬
‫אות ופלא ל‪:‬ה ?לשךאל ?די ^הזהיךן הלשין לךע־עהמספר ‪3‬לעון לרע‬
‫?^;‪:‬תנית קירית ‪3‬יתי‪ .‬אם לזר בו‪ ,‬ל?לר לבלת; אם עמד ?ר?‪:‬עו עד עהתץ‬
‫ל‪3‬לת‪ ,‬משתנין ?לי לעור ע?‪3‬יתי ^זהוא יושב ןעוכב עלילן‪ .‬אם לזר בי‪.‬‬
‫‪ 10‬ן?לרו; ןאם עמד ?ר?עי עד ש?שךפו‪ .‬משתגין לבגדים שעליו‪ .‬אם לזר בו‪,‬‬
‫ל?הרו; ןאם עמד ?רי‪15‬עי עד ע?שךפו‪ ,‬משתנה עירי דצטרע‪ ,‬ןול‪:‬ה מבדל‬
‫ומפךלם ?*‪3‬די ער שלא לתעסק ?עילת לךעעים‪ ,‬עליא ללצנות ולשון לרע‪.‬‬
‫ןעל עדן זה מזהיר ‪3‬תוךה ןאומר‪ :‬לעמר בנגע לצרעת)ךברים כד‪ ,‬ח(‪,‬‬
‫ןכור את אשר עשה ה׳ אלד‪.‬יף למך‪,‬ים ?דךך גשם‪ ,‬ט(‪-‬ך‪.‬ךי הוא אומר‪:‬‬
‫‪ 15‬לתביננו מה אךע למך‪:‬ם לנליאה שד?ךה ?אליל‪ ,‬שללתה גדולה ממנו בשנים‬
‫ןגדלתו על ?ך?יל‪ .‬ןסכנה ?עצמה ללצילי הן ל‪,‬ים‪ .‬וליא לא ‪.‬דברה בגנותו‬
‫אלא ?עתר‪ .‬שלשותו לשאר ןביאים‪ ,‬ןהוא לא לקפיד על ?ל לד?רים לאלו‪,‬‬
‫שנאמר; ןר‪,‬איש משר‪ .‬ענו מאד )‪ 3‬מך?ר יב‪ ;a ,‬ןאף על ‪9‬י כן ה‪,‬יד נענשה‬
‫בצלעת‪, .‬קל ןלמר ל?‪3‬י {‪ 1‬ן ם לך?עים‪ .‬לטפעים‪ .‬עמך?ים ^ד‪ 3‬ר גדולות‬
‫‪ 20‬ן־נפ^אות‪.‬‬
‫ןיהיכף ךאוי להי שריצה לכון אךהי ללתרסק הי^^יבתן והלדלר עמלן‪,‬‬
‫‪ *-he Hebrewword for leprosyis a homonymem‬ל‪¥‬ר?ת הוא לאמור ?עוןפות ‪*...‬‬
‫‪?* change of color In‬י®’ ה?}דים* ‪, is named.‬קרוי* ‪bracing ■various significations.‬‬
‫ל‪5‬ית» ‪ it is not a natural phenomenon.‬איט פ‪1‬מנהנ‪1[^1‬ל ע‪^1‬ם* ‪garments.‬‬ ‫‪? till‬ד‬
‫לעןנלה•> ‪the house had to be brokendown (Lev. 14.45).‬‬ ‫‪she endangeredher own‬‬
‫‪ she placedhiman‬ליןןתו ל>ןאר }?יאים ״ ‪ she didnot slander him.‬לא‪.‬ד^ךה בגנותו ‪life.‬‬
‫‪-alevel withotherprophets (whenshe said, "hath the Lordindeedspokenonly withMo‬‬
‫‪ it is properfoe‬ראוי ן(רו?ה ן‪1‬ךח‪ didnot mind. *>1‬לא לקפיד ‪ses", Num. 12.2).‬‬
‫‪? fromwhere they sit.‬ישילתן ‪himwho•wishes to make smooth bis way (of life).‬‬
‫]‪[ 197‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר טהרה‬
‫?די שלא לתפס אןם לךשת ךשעים ןסכלותם‪ .‬ןוהי ןך ף ןעי‪5‬ת הל^ים‬
‫?ךש‪v‬ים‪ 3 :‬תהלה מך?ין ?ך?רי ^באי‪? .‬עדן שנאמר‪ :‬וקול ?טיל ?רב‬
‫ןיבךים)ק!ד‪.‬לת ה‪ ;a .‬ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים‪? r.?V? .‬זנאמר‪:‬‬
‫תאלמנה ק(פתי שקר ד‪,‬דוברות על צדיק עתק )תהלים לא‪ ,‬יט(; ומתוך בך‬
‫‪ 5‬זמה להן ה ת ל לדבר בנביאים ן^תת ד?י ?ךבריר‪.‬ם‪? ,‬עדן שנאמר‪ :‬ניד‪,‬יו‬
‫‪?^5‬י?ים ?מלאכי האלל‪,‬ים ובוןים דבריו ומתעתעים בוליאיו)ד?רי ס;מים‬
‫ב לו‪ .‬טת; ומתוך כך ?אין לדבר באלל‪,‬ים וכופרין ?ע‪,‬קר‪? .‬ענ!ן שנאמר‪:‬‬
‫נןחפאו בני ןשראל ך?רים אשר לא כן על ה׳ אלל׳יהם )מלמים ב יו‪ .‬ט(‪.‬‬
‫]הרי הוא אומר‪ :‬שתו בשמלם פיר‪,‬ם ולשונם תהלך ?אךץ)תל׳לים עג‪ ,‬ט(‪ -‬מי‬
‫סו גרם ללס לטית בשמןם פיהם? לשונם שהלכה תח^ה בארץ‪ .‬וו היא עיסת‬
‫לךשעים‪ ,‬שגוךמת לר‪,‬ן ןי‪:5‬יבת קךנות ויין‪1‬יבת כנסיות של עמי ל‪.‬אךץ ויי‪15‬יבת‬
‫בתי משתאות עם שותי שכר‪ .‬אבל שיסת ?שלי לשראל אינה אלא בד?רי‬
‫תוךה וחכמה‪.‬ולמיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על לךן ומוכה אותן ?ה‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫אז נך?רו לךאי ה׳ איש אל רעהו בקשב ה׳ נלשמע נ??סב ?פר ןכרון ל?ניו‬
‫‪^ 15‬לךאי ה׳ ולחושבי שמו)מלא?י ג‪ ,‬ט‪40‬‬

‫®ע•* דלרי ה‪3‬אי*‬ ‫‪ to dander.‬להת ד‪5‬י ‪ hawt.‬ן‪:‬ך}ל« ‪ throughtUs.‬מידד ‪9‬ר*‬

‫בעלןר י‬ ‫י?‪1‬י‪3‬ת קךנ‪1‬ת ‪they deny the principle of religion (the unity of God). « ...‬‬
‫‪the sitting at street comers and in the meeting-places of the ignorant. i2‬‬
‫‪!? He causes themto possess i t‬כה אותן ^ד‪ the conversation of worthy Jews. ,‬ל&ראל‬
‫‪(wisdom).‬‬
‫‪[ 198 1‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת טמאת אכלין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TJ‬‬ ‫“‬ ‫*‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫*‬

‫פ ך ק ךא^‪15‬ון‬

‫א‪ .‬סל <}כל ל‪,‬מיסד למא‪ 3‬ל אךם‪ ,‬כגון לחם וב&ר וענבים וויתים וכיוצא‬
‫לד‪,‬ן‪ ,‬מקבל טמאה; וכל עאינו מילד למאכל אדם הדי זה טהור‪ ,‬ואינו‬
‫‪ 5‬מקבל טמאה אלא אם כן לעב עליו ךחד‪ 1‬למאכל אדם‪ .‬וזה וזה אינו מ‪.‬קבל‬
‫טמאה עד עיבלל החלה באחד מעבעה מעקין‪ ,‬וזהו הנקךא הכער‪ ,‬ענאמר;‬
‫ן?י ןתן מלם על זךע עיקךא יא‪ ,‬לח(‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןאלו הן לעבעד‪ ,‬מעקין עמלטירין את האכלין לטמאה‪ :‬המים והטל‬
‫ולעמן והיין והחלב והדם והדבע‪- - .‬‬
‫‪ 10‬ך‪ .‬אין עם מעקר‪ .‬עמ‪.‬קבל טמאה אלא עבעת המנקין עמנינו בלבד; אבל‬
‫^ן‪1‬אר ‪5‬י פרות‪ 0 .‬ךךך עאין מכעירין כך אין מקבלין טמאה כ^ל‪.‬‬

‫עקור‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬

‫»פ‪If‬ר ק‬
‫‪I‬‬

‫ח‪ .‬כל ססתוב בתוךה ובךברי‪.‬קבלר‪ ,‬מד‪,‬לכות הטמאות והטו־‪,‬רות אינו אלא‬
‫לענ‪.‬ק מל^דע ו‪,‬קךעיו ותרומות ומעער עני בלבד‪ ,‬עהלי הזד״יר את הטמאץ‬
‫‪ 15‬מלכנם למקךע או לאצל קדע או תרומה ומעער בטמאה; אבל החלין אץ‬
‫סהן אסור סלל‪ ,‬אלא מתר לאצל חלין ?זמאין ןלעתות מעקין טמאים‪ .‬הרי‬
‫נאמר ‪3‬תוךה; ןהבער אער לגע בסל טמא לא י‪.‬אכל >עם ו‪ ,‬יט(‪ ,‬מכלל ער‪.‬חלין‬
‫'‬ ‫מתרץ‪ .‬עאינו מדבר אלא בבער״קךעים‪— .‬‬
‫י ב‪ ,‬אף על פי עמתר לאנל אסלץ טמאץ ןלעתות מעקין טמאים‪ ,‬ססידים‬
‫הראעונים היו אוכלין חלין בטהךה ונןהוין מן הטמאות כלן כל למיהם‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫ןהן סנקךאים פרועים‪ .‬ןךבר זה לןןעה לתךה ל‪,‬יא וךרך חסידות‪ ,‬עיה‪:‬ר‪ .‬אךם‬
‫נבךל ופוךע מעאר לעם ןלא לגע סהם ןלא יאכל ןלעתה עמהם‪ .‬עהפריעות‬
‫ח^ב ץ^י‪ 1‬ךןזדו • ‪.^ susceptible to uncleanness 18.‬ק ‪ 3‬ל ט&אה * ‪designated 18 1|1.‬יחד •‬
‫‪ unless it is mixe<i‬ל ל • ‪®Intended and assigned it as food for man.‬ג‪^ 1‬פא ‪ 5‬ל אךס‬ ‫‪^1*3.‬‬
‫‪ liquids, *ilfpij fitness to become unciean (which arises from contact with certain‬בטקץ‬
‫‪ -J“st “ they do not render (foodstuffs) suscepUble (to un 9‬ךךף ?זאץ }‪1‬כ?ייר ‪liquids). ** f‬‬
‫‪^? this impUes 9 .‬ל ” ‪cleanness).‬‬
‫]‪[ 199‬‬
 ‫משגה תורה‪ :‬ספר טהרה‬
‫מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים ךעים‪ ,‬וטהרת הגוף מביאה לידי לןדשת‬
‫הנפש מן הדעות הךעות‪ .‬ו‪,‬קן^‪:‬ת הנפש גוךמת להדמות בשכינה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫והת‪.‬קךשתם ורריתם‪,‬קדושים ‪ . . .‬אני ה׳ מ‪.‬קדשכם)שם כ‪ ,‬דח(‪.‬‬

‫‪!! dispositions.‬זי® ד עו ת ך עו ת ‪a‬‬ ‫‪ to be godUke (to be godly, boly).‬ןי הדפו ת בץן<כץה‬

‫] ‪[ 200‬‬
 ‫הלכות מקואות‬

‫פךק ראשון‬
‫תוךה‬ ‫א‪? ,‬ל הטמאין־בין אךם בין כלים‪ .‬בין ונטמאו טמאה סמ‪ 1‬ךה‬
‫בין שנטמאו בטמאה של ןיבךיהן‪-‬אין להן טהךה אלא בטבילה במ‪:‬ם‬
‫‪ 5‬סנלח ‪3‬לןרקע‪.‬‬
‫פרק רביעי‬ ‫‪$‬‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬

‫א‪ ,‬דין תוךה‪ .‬שכל מלם מכנסין‪-‬ט^בלין בהן‪ .‬שנאמר‪ :‬מקרה מלם עי‪,‬קרא‬
‫יא‪ .‬לס‪ .‬מכל מקום‪ .‬ןהוא שיהלה בהן כדי להעאת ‪ 3‬הן כדי טבילה‬
‫ל‪ 3‬ל גוף האדם בבת אחת‪ .‬שערו סכמים‪ :‬אמה על אמה ברום שלש אמות;‬
‫‪ 10‬ןשעור זה הוא מחזיק אךב;נים סאה מלם‪ .‬בין שאובין בין שאינן שאו?ין‪.‬‬
‫ב‪ ,‬מדברי סופרים‪ ,‬שהמלם השאובין פסולין לכזבילה‪- - .‬‬

‫פרק אחד עע{ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דד‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬

‫י ב‪ .‬ן ב ר ברור וגלוי שהטמאות והטהרות גזרת הכתוב הן‪ .‬ואינן מדברים‬
‫שדעתו של אדם מכרעתן‪] ,‬ד‪,‬רי הן מכלל החקים‪ .‬וכן הטבילה מן‬
‫‪ 15‬ה טמ או ת‪ -‬מכלל מחקים היא; שאין הטמאה נזיט או צואה שתעבר במלם‪,‬‬
‫אלא גזרת הכתוב היאןהדבר תלוי בכונת הלב‪ .‬ולפיכך אמרו חכמים‪ :‬טבל‬
‫ןלא ה חו ק‪ -‬כאלו לא טבל)חגיגה יט‪ ,‬א(‪ .‬ואף על פי כן ךמו לש בדבר‪ :‬כשם‬
‫שהמכון לבו לטהר‪ ,‬כון שטבל‪-‬טהר‪ ,‬ואף על פי שלא נתחדש בגופי דבר‪,‬‬
‫‪ which 18 gathered In the ground,‬הנקוץ ‪.3‬קרקע • ‪ graver uocleanness.‬טמאה ןזמוךד‪• .‬‬
‫‪ provided‬ןהוא ?!יהתז להן לדי >הץאת ‪}. * . . .‬קח־?‪1‬כןםץ ‪ the bibucai law Is.‬דץ ו‪ 11‬ךה י‬
‫עערן » ‪that there is enough water to fill up the measure required for total Immersion.‬‬
‫‪ height.‬דים ‪ the sages have calculated.‬ןזכמים‬ ‫‪ about sixty‬ארלעים לאה ‪ contains.‬מחףק‬
‫‪ - drawn water (that has been standing In any kind of receptacle, as op ^1‬אובץ ‪gallons.‬‬
‫‪posed to spring water).‬‬ ‫‪ which the human mind can determine ?1.‬דץת‪ 1‬אך□ פכרעתן‬
‫‪ mud or filth.‬טיט‪“ . . .‬‬ ‫‪ if he did Immerse but did not have a certain‬ל ב ל ןלא הח!ק‬
‫‪ (nothing new was produced in his (physical‬ל א }‪ 1‬זחדע לנופי ן ־ ל ר ״ ‪purpose in view.‬‬
‫‪person.‬‬
‫]‪[ 201‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר טהרה‬
‫בך המכון לבו לטהר נפשו מטמאות מנפשות‪ ,‬שהן מוזשבות סאון ודעות‬
‫הרעות‪ ,‬בון שהסכים בלבו לפרש מאותן מעצות והביא נפשו במי מ ד ע ת‪-‬‬
‫טהר; הרי הוא אומר‪ :‬וו‪.‬רקתי עליכם מום טהורים וטהךתם מכל טנלאותיכם‬
‫ומכל ?לוליכם אטהר אתכם)ןחן״קאל לו‪ ,‬כה(‪ - .‬־ ‪-‬‬

‫‪ to withdraw, abstain.‬לנ^רע ‪ madeuphls mind.‬ל!‪?9‬ים כלבו*‬

‫] ‪[ 202‬‬
 ‫נזיקין‬
‫;••‪II‬‬
‫ספר‬
‫*• ‪V‬‬
‫?זקיממון‬
‫מלד•‬
‫?!?יהנאבות‬
‫ח‪ 51‬ל ומיק‬
‫רי?ס ו^‪!?1‬יךת נפע‬
 ‫ל‪.‬לכות נןל!י ממ‪1‬ן‬

‫פ ר ק רא^ט‪ 1‬ן‬

‫א‪ .‬ן ל נפע ס‪:‬ה עהיא בךעותו על אךם ־ עהזילןה‪ ,‬מבעלים ס;בין לעלם‪.‬‬
‫עהךי ממונם ל‪,‬ןיק‪ .‬ענאמר‪ :‬ן?י ווף עור איע את עור ךעה‪1‬י)עמ\ת כא‪,‬‬
‫‪ 6‬לרס‪ .‬אלד מעור ןאדוד ?‪ 1‬אר ?ממה וס‪:‬ה נעוף; לא דבר מכתוב ?עור אלא‬
‫’‬ ‫?הוה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןכמד‪ ,‬מעלם ? אם מןילןר‪ .‬בדברים עדךכה לעעותם תמיד‪ ,‬כמנהג ?חתה‪,‬‬
‫כגון ?המר‪ .‬עאכלה תבן או עמיר‪ ,‬או עהדקה ? ת ל ה ל ו ו ו מ לו כ ה‪-‬‬
‫מ;ב לעלם נוק עלם מן מ;פה עבנכליו‪ ,‬ענאמר‪ :‬מיכזב עדהו ומיטב כךמו‬
‫‪ 10‬ןעלם >עם כב‪ ,‬ר<; ואם ענתר‪ .‬ועעתר‪ .‬מעעים עאין דךכה לעעותם תמיד‬
‫ןמןי‪,‬קה ?הן‪ ,‬כנון עור עננת או נ ע ך־ מ‪ :‬ב לעלם לגני נזק מגוף ממןיק עצמו‪,‬‬
‫‪ .‬ענאמר‪ :‬ומכרו את מעור מחי ולצו את כספו‪ ,‬וגומר >עם כא‪ ,‬לד‪.(,‬‬
‫ג‪? .‬יצד? עור עוה מנה עננת לעור עוה עערים והמיתו‪ ,‬והרי מנבלה עוה‬
‫אך?עה‪ -‬בעל מעור ס;ב לעלם ?‪1‬םנה‪ ,‬עד‪,‬וא חצי מנזק‪ :‬ואינו ס‪:‬ב לעלם‬
‫‪ 15‬אלא מגוף מעור עהןיק‪ ,‬ענאמר ‪.‬ומכרו את מעור ממי> לפיכך אם ממית‬
‫עור עור‪ ,‬עשרים לעור עיר‪ ,‬מאתלם והנבלה עוה מנה‪ ,‬אין בעל מנבלר‪; .‬צל‬
‫לומר לבעל מחי‪ :‬תן לי למעיס; אלא אומר לו‪ :‬הלי מעור עהןיק לפניך‪,‬‬
‫קחהו ו ל ך‪ -‬א פי לו אינו עור‪ .‬אלא דינר; וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫ד‪ .‬לעושר‪ .‬מעשר‪ ,‬עדךכו לעשותו תמיד‪ ,‬כמנמג ?תתו‪ ,‬הוא מנקךא מועד;‬
‫ור‪.‬מענד‪ .‬ועשר‪ .‬מעשר‪ .‬עאין דךך כל מינו לעשות כן תמיד‪ ,‬כגון עור ענגח‬ ‫‪20‬‬
‫או נעך‪ ,‬הוא מנקךא לם‪ .‬ןזה ממענה‪ ,‬אם מ תי ל ?ענויו פעמים רבות‪-‬נע שה‬
‫מו^ד לאותו ך?ר שהחיל בו‪ .‬ענאמר‪ :‬או נודע ?י עור נגח הוא)עם‪ ,‬לס‪.‬‬
‫ה‪ .‬חמעה מעשים תמים!ע ב?ממה‪ .‬ואם הועדה לאחד מהן‪ ,‬נעשית מועךת‬
‫‪ something‬ועה • ‪ whether . . . or, as well as.‬א‪ 1‬ןד ‪ . . .‬ןאחד® ‪their property 9 .‬מוןם ‪4‬‬
‫‪ ,worth, njlp maneh‬ןןה » ‪ sheaves (fodder). 1‬עמיר * ‪ lt« natural habit.‬מנהג ?רןתה י ‪usual.‬‬
‫>* ‪^dead animal.‬ה ‪equal to one hundred common or fifty sacred shekels.‬‬ ‫‪acts {5‬‬
‫‪ got used.‬ל ר דל ** ‪strangely.‬‬ ‫‪ an animal is considered a tarn‬ןזם>ןה סע^יס תמים ‪. . .‬‬
‫)‪.(harmless) with regard to five classes of damages (so as to require legal warning‬‬
‫‪the animal) was accounted an attested danger),‬‬
‫] ‪[ 205‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנזיקץ‬
‫לאותו מעשה‪ .‬ואלו הן‪ :‬מבהמה אינה מועךת מתחלתה לא לגח‪ .‬ןלא לגף‪,‬‬
‫ןלא לשך‪ ,‬ןלא לךבץ על כלים גדולים‪ ,‬ולא לבעט; ןאם הועךה לאמד‬
‫מהן‪ ,‬הרי זו מועןת לו‪ .‬אבל השן מועךת מתחלתה לאבל את הךאוי לה>‬
‫והךגל מועךת מתח לתה לשבר בךךך הלוכה‪ ,‬ומבהמה מועךת מתסלרנה‬
‫‪ 5‬לךבץ על פכין לןטנים וכיוצא בהן ולמעף־ אותן‪.‬‬
‫ן‪ .‬ממשה מיני בממה מועדין מתחלת ברןתן למןיק ]אפילו הן בני תךבות;‬
‫לפיכך אם הדקו אי ממיתו ?נגימה‪ ,‬או בנשיכה וךריסה וכיוצא ב הן ‪-‬‬
‫מןב נזק שלם‪ .‬ואלו הן‪ :‬מואב והארי ומלב ןמנמר ןמבך‪,‬דלם‪ .‬וכן מנחש שנשך‬
‫• מרי זה מועד‪ ,‬ואפילו הןה בן תרבות‪.‬‬
‫‪ 10‬ן‪ .‬כל מועד משלם נזק שלם מן מ;פה שבנכסיו וכל תם משלם חןיי נזק מגופו‪.‬‬
‫?מה דברים אמורים? ?שנכנסה מבממה לרשות מנזק ןמןי‪.‬קתהו; אבל‬
‫אם נכנס מנזק לךשות המזיק ןהןי‪.‬קתהו בהמתו של בעל מבלת‪-‬הרי זה פטור‬
‫אל הכל‪ ,‬שהרי הוא אומר לו‪ :‬אלו לא נכנסת לךעוסי‪ .‬לא הגיע לך הזק‪,‬‬
‫והרי מ&ךש בתוךה‪ :‬ןשלח את ??ירה ובער בשדה אחר גשמות כב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ 15‬ח‪ .‬הז;קה ברשות הרבים אי ?מצר שאינה של שניהם‪ ,‬לא למזיק ]לא לנזק‪,‬‬
‫או בחצר שהיא של שניהן ]הרי היא מיחךת למניה בה פרות ולמבנים ?יה‬
‫?ממה‪ ,‬כגון הבקעה וכיו?נא ב ה‪ -‬א ם ?^‪ 1‬ו ה ל הןי‪,‬קה‪ ,‬כךך?ד״ הריןה פטור‪,‬‬
‫מפני ש;ש לה ךשות למלך כאן ולאן ודרך מ?ממה למלך ]לאבל‪ ,‬כדרכה‪,‬‬
‫ו?ישבר ?ו ר ך מלוכה; ואם נגחה‪ ,‬או נגפה‪ ,‬או ךב?ה‪ ,‬או ?ע?ה‪ ,‬או ן ש ? ה‪-‬‬
‫‪ 20‬אם תמה היא‪ ,‬משלם מצי נזק‪ ,‬ואם מועךת‪-‬נוק שלם‪.‬‬
‫י‪ .‬יןנלשה אבות נזיקין בשור‪ :‬מקח ומשן ןהךןל‪ .‬תוקידות מ‪.‬קךן‪ :‬נגי?ה‪.‬‬
‫נשיכה‪ ,‬ךביצה‪? ,‬עיטה‪ .‬תו‪7‬ידות משן‪ :‬אם נתחככה ?כתל להנאתה‬
‫ןהז;קה ?חכו?ה‪ ,‬ןכן אם טנפה פרות‪.‬להנאתה‪ .‬תולייית ‪ 0‬ח ל ‪ :‬ה?י‪,‬קה ?גופה‬
‫‪ fit (as food).‬ךאוי ‪ the tooth (of an animal) is an attested danger.‬ה^‪ 8‬ן מו ען ת *‬
‫‪ -pan‬בךך^ם * ‪ treading.‬ןריקד‪ ,‬ז ‪ ’jg tamed.‬תךבות * ‪ to crush.‬ל^עןי ‪ small jars.‬קטןיס‬
‫^)‪ he can say to him. p‬הוא אי^ר ל‪ther, hyena. “ 1‬‬ ‫‪ no Injury would happen‬לא ‪y'JSI‬‬
‫‪It 18 clearly stated‬‬ ‫‪ ^.ypg stretch of fields‬זג ‪? designated.‬ןו‪ 1‬ן ת •> ‪to you. “ .‬‬
‫‪ In various directions.‬ן אן ן ‪5‬אן ‪JS‬‬ ‫נגפה ‪ ? m It goes along, nij)} gored.‬ך ךו‬
‫‪ .bit‬ן^כה ‪» kicked 9 .‬טה ‪ l»y down (on an object and caused damage).‬דלןוה ‪pushed.‬‬
‫‪Indemnity for half the damage‬‬ ‫ןךקץ ** ‪ pjj full Indemnity ^1.‬לם ‪so pjj.‬‬
‫‪. damage done by an animal’s horn,‬קרן ‪causes of Injury.‬‬ ‫‪derived, subordinate‬‬
‫‪damages.‬‬ ‫‪} rubbed herself against a waU for her gratification. *3 ngjlj soiled,‬תחל^ה ‪.‬‬
‫]‪[ 206‬‬
 ‫הלכות נזקי ממץ‬
‫ךךך ל‪.‬לוכה‪ .‬אז ?‪:‬הזיקה ?&עךה ךךף הלוכה‪ ,‬אז ?עכעה לזנבה‪ ,‬אז באכף‬
‫?‪:‬עליה‪ ,‬לפךמב;א ?‪:‬לפיה‪ ,‬לוזג ?‪:‬בצוארה; ןכן ןזמזר ?‪:‬הזיק במע‪:‬אז בעעת‬
‫הלוכז‪ ,‬ןעגלה סמזעכת לקרזן והזיקה לעעת מישילתה‪ .‬לל אלו תז^דזת‬ ‫‪,‬‬
‫לךןל ל‪ ;!.‬ולךעות לרלים ?טורין‪ ,‬ולךעות ל‪,‬נ}ק לשלמי! נזק עלם‪.‬‬

‫פ ך ל ן עני‬ ‫‪5‬‬
‫א‪ ,‬אלל אבזת נזיקק ןאד‪ 1‬ל ל‪.‬תזלדזת‪ :‬אם ה‪:‬ה האב מועל‪-‬תזלדזתיו‬
‫מולדזת‪,‬ואם ה‪:‬ה תם ‪ -‬תזלדזתיו כמזהו‪ .‬ןכל אבזת נויקיןןכל תזלדזתיהן‬
‫מועךין הן מתחלתן‪ ,‬חוץ מקך! ןתזלדזתיו ?!הן תמים בתח^ה ?ד עיועדו‪,‬‬
‫כמז עלאלנו‪.‬‬
‫‪ 10‬ח‪ .‬ןה לכ^ל‪ :‬כל למעלם מה עהויק‪-‬ה‪.‬רי זל‪ ,‬ממזן; וכל למעלם!תר אז‬
‫פח‪1‬ת‪ ,‬כגזן תעלומי כפל אז לצי נזק‪ ,‬הלי ל;תר על הקך! אז לפחז ת‪-‬‬
‫קנס‪ ,‬ןאין ח;לין קנם אלא על פי עדים; אלל ממזךה לכל קנם מן מקנסות‬
‫פטור‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫יט‪ .‬ל‪,‬לעסה כלבו על ללרז בחלרז‪ ,‬פטור מדיני אךם וחלב לדיני ?‪:‬מלם;‬
‫ובעל מכלב מ‪:‬ב לצינוק‪ ,‬עלון עהוא יזלע עאם >?םה את כלבי ?יסזיק־‬ ‫‪15‬‬
‫נזעף‪ ,‬לא מ!ה לז להניחו‪- - .‬‬
‫פרק שלישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T Y‬‬

‫א‪ .‬מלמלה מועלת לאכל פרות אז ןךקזת וכיוצא להן; לפיכך אם נכנסה‬
‫לךעות מנזק ואכלה דלרים עדךכה לאכלם־ל שלם נזק עלם‪ ,‬ענאמר‪:‬‬
‫‪ 20‬ובער ל?(דר‪ ,‬אחר מיטב שדהו‪ ,‬ןגזמר געמות כב‪ ,‬ד(‪ .‬ואם אכלתם לךעות‬
‫מךלים‪-‬פטור;ןאם נהנית‪-‬מעלם מה ענהנית‪ ,‬לא מה עלזיקה‪.‬‬

‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪» T‬‬

‫א‪ .‬מכונם צאן לדיר ןנעל לפניהן לדלת עןכלה לעמד לרוס לצרה‪ ,‬ן‪:‬צאת‬
‫ומזיקה‪ -‬פטור‪ :‬ואם אינה ןבלה לעמד לרומ לצ;יה‪ ,‬אז עד‪,‬יו כתלי מדיר‬
‫*‪.‬‬ ‫‪halter. Ill bell 9 .‬ךנן! ‪;3‬א * ‪ saddle.‬א^ף ‪shook.‬‬ ‫קר ‪1‬ן ‪ young cow.‬עג^ה *‬
‫» ‪ both (categories) are alike.‬אחד ‪ . . .‬ןאחד • ‪wagon.‬‬ ‫‪? . untU they are accounted‬ד‬
‫‪ nOE‬ק}ם י' ‪ ]telj due Indemnity.‬״> ‪an attested danger.‬‬ ‫‪!;) gets on.‬׳‪fine.‬‬ ‫ן‪1‬ףיןי‬
‫ןיף »» ‪ he ought not to have kept the dog.‬ל א ה;ה לי להניח! •> ‪by the laws of man.‬‬
‫•לצאה‪-‬י^את ‪stable, sued.‬‬
‫] ‪[ 207‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נזיקין‬
‫ועועיז־ך׳רי לא נעל בפניה כךאוי‪. .‬ואם‪:‬צאת והדקה‪-‬ס;ב‪ - .‬־ ד<ןתה‬
‫מחיצה בריאה ונפךצה בל‪:‬לה‪ ,‬או שפרצו^ לסנזים‪ .‬ו‪:‬צאת ןמ;קה־פטור;‬
‫הוציאוה לסטים והן;קרי‪-‬ס‪:‬בים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ל‪.‬פוךץ גךר לפני בהמת חברו ו‪:‬צאת והןי‪,‬קה‪-‬אם ה‪:‬ה גךר חזק ובריא‪,‬‬
‫ס‪:‬ב; ואם ה‪:‬ה כתל ךעוע‪ ,‬פטור ?דיני אךם ןח‪:‬ב בךיני שמ‪:‬ם‪ .‬וכן סנותן‬ ‫‪5‬‬
‫סם המות לפני בהמת חברו‪ ,‬פטור מדיני אדם ןס‪:‬ב בדיני שמ‪:‬ם‪.‬‬
‫ד‪ .‬כ‪,‬מוסר בהמתו לשומר חנם‪ ,‬או לנושא שכר‪ ,‬או לשוכר‪ ,‬או לשואל‪-‬‬
‫נכנסו תחת הבעלים‪ ,‬ואם הדקה‪ ,‬ח‪:‬ב ד‪,‬שומר‪ .‬במה ‪.‬דברים אמורים?‬
‫בומן שלא שמרור‪ ,‬כלל‪ :‬אבל אם שמרוה שמיךה מעלה‪ ,‬כךאוי‪ ,‬ן‪:‬צאת‬
‫סו והדקה‪-‬השומריםפטוריןוהבעליםח‪:‬בים‪,‬אפילוהמיחר‪,‬אתחאדם‪ .‬שמרוה‬
‫שמיךה פחותר״ אם שומר חנם הוא ‪ -‬פטור; ואם שומר שכר או שוכר או שואל‬
‫הוא‪-‬ח‪:‬בין‪.‬‬
‫חמי^ג•‪1‬י‬
‫פרק‪•11‬‬
‫‪Vr‬‬
‫א‪ .‬בד‪,‬מה שד‪:,‬תר‪ .‬רועה‪ ,‬ופרשה ונכנסה בשדות ובכךהים‪ ,‬אף על פי שעדין‬
‫לא ל‪,‬דקד‪ .‬מתרץ בבעליה שלש פעמים; אם לא שמר בהמתו ןלא מנעה‬ ‫‪15‬‬
‫מלרעות‪: ,‬ש לשות לבעל השלה לשחטה שחיטה כשרה ואומר לבעליה‪ :‬בואו‬
‫ומכרו בשר שלכם‪-‬מפני שאסור לאךם לל‪,‬ןיק ולשלם מה שהזיק‪ ,‬אפילו‬
‫לגרם הנזק אסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפיכך אסרו חכמים לגדל ?המה דקר‪ .‬וח‪:‬ה‪.‬דקה בארץ‪:‬שראל במקום‬
‫השדות והכרמים‪ ,‬אלא ב‪:‬עךים ובמךברות שבארץ ?שראל; ומגדלין‬ ‫‪20‬‬
‫בםוך‪:‬א ב; ל מקום‪.‬‬
‫ט‪ .‬וכן אסרו חכמים לגיל חזירים ב;ל מקום; ולא את ל‪,‬כלב‪ ,‬אלא אם כן‬
‫ד‪:,‬ה קשור בשלשלת‪ .‬אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה ל ס פ ר ‪-‬‬
‫ביום קושרו ובלןלה מתירו‪ .‬ואמרו חכמים‪ :‬ארור מגדל כל?ים נחזירים‬
‫‪ 25‬גבבא‪.‬קמא פב‪ , a ,‬מפני שהוקן מרבה ומצוי‪.‬‬
‫‪} was broken‬סךצר‪ strong waU. .‬לוויצד‪ ,‬לריאד‪^ properly. *,‬ךאוי ‪ defecUve.‬ךעו‪y 1‬‬
‫‪!> unpaid guardian.‬ומר לוןם י ‪ robbers.‬ל ל לי ם ‪through .‬‬ ‫&ולר ‪ paid guardian.‬נ‪^ 1‬א‬
‫‪ good. exceUent.‬ל ע ל ה • ‪ ® borrower.‬א ל ‪hirer.‬‬ ‫‪ went off.‬לר^ד‪.‬‬ ‫‪ they warn,‬ל ת ך ק‬
‫‪ to breed smaU cattle (sheep).‬ל נ ד ל ‪ . . .‬״ •®‪ to cans‬ל ני ם ‪18‬‬ ‫‪ lets‬ללירו** ‪ frontier.‬ל ל ר‬
‫‪it (the dog) loose (to guard against an enemy attack ).‬‬ ‫־‬

‫]‪[ 208‬‬
 ‫הלכות נזקי ממץ‬

‫^צן^טי‬
‫‪t‬פ‪V‬ר ‪I‬ק י ­‬

‫א‪ .‬אי ןד‪.‬ו מועד? כל בהעידו בו>‪ 2‬לעה‪:‬מים‪ .‬אבל אם נגח ביזם אחד‪ -‬אז‬
‫נעך או ך‪3‬ץ או;עט או נגף־ אפילו מאה פעמים‪ ,‬אין זה מועד‪— .‬‬
‫ב‪ ,‬אין העךה אלא בפני מבעלים ובפני בית דין‪^ .‬נאמר‪ :‬ןהועד בבעליו‬
‫געמות כא‪ ,‬כנס‪ ,‬ואין מעךה אלא בבית דין‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫ן‪ ,‬עור עהועד ונמכר או נתן;מתנה‪ ,‬מזר לתמותו‪ .‬עהךעות ענעתנית מענה‬
‫דינו; אבל אם מעאילו או מסרו לעומר‪ ,‬מרי הוא ב חו ק תו‪--.‬‬
‫ן‪; .‬ממה עהועדה וחןךר‪; ,‬ה מד;ר עהועןה לו‪ .‬מןךה לתמותה‪ .‬כיצד?‬
‫עור עהועד לנח ומור עלא‪:‬נח‪ .‬אף על פי עהוא נוגף‪ -‬מרי זה תם לנגיסה‪.‬‬
‫‪ 10‬ומאימתי מיא חזףתו? עד עיהיו מתינוקות ממעמעין בו ואינו נוגס‪ .‬וכן בעאר‬
‫הד;רים עהועד ל הן‪ -‬עד עץמעמעו בו ןלא!ד‪:.‬ר‪ .‬עועה אותן‪.‬‬
‫ח‪ .‬עור עהוא מועד למיני‪ .‬מרי זה אינו מועד לעאינו מינו; הועד ל אך ם‪-‬‬
‫אינו מועד לבממה; הועד לקטנים‪-‬אינו מועד לגדולים‪ .‬לפיכך אם‬
‫מיק את מין עד‪.‬וא מועד לו‪ -‬מ על ם נזק עלם‪ ,‬ןאם מןיק לעאר ממינין‪-‬‬
‫‪ 15‬מעלם מצי נזק• —‬
‫‪9‬פדר ‪I‬ק »ק‪• 1‬ב י •ע י‬

‫א‪ .‬עור עקערו;עליו;מוסךה ונעל בפניו כךאוי‪ ,‬ו‪:‬צא והזיק‪ ,‬אם תם הוא‪-‬‬
‫מעלם מצי נזק‪ ,‬ואם ה‪:‬ד‪ .‬מועד ‪ -‬פטור‪ ,‬ענאמר‪ :‬ולא לעמךנו געמות כא‪,‬‬
‫כנס‪.; ,‬א אם עמרו‪ -‬פטור‪ ,‬ועמור הוא זה‪— .‬‬
‫‪ 20‬ח‪ ,‬עמין לנזקין‪ .‬כיצד? מרי עעבר ?לי על מ;רו‪ ,‬בין הוא בץ ;ממתו‪,‬‬
‫אין אומרים למזיק‪ :‬קח אתה מכלי העבור ןעלם לזד‪ .‬דמי מכלי; אלא‬
‫אומדין כמה ;חת מכלי מדמיו‪ ,‬ונותן לו כל מפחת אם ממזיק מועד‪ .‬או מצי‬
‫מפמת‪-‬אם מ‪:‬ר‪ .‬תם‪ ,‬ענאמר‪ :‬וממת‪:‬היה לו >עם‪ ,‬ל ס‪ -‬לנז ק‪? .‬מת מנבלר‪,‬‬
‫על נזק‪ ,‬ןע;ח מנבלה‪ -‬חולקין אותו מנזק ןהמזיק‪.‬‬
‫‪ 25‬ט‪ .‬כיצד? עור עוד‪ .‬מאתלם ענגחוהי ימת‪ .‬נמרי מנבלד‪ .‬עור‪ ,‬בעעת מיתר‪.‬‬
‫‪its status 1‬נ‪ Vipjttj? 1‬י ‪ warning given to the owner of a mischievous animal.‬דעךה ‪4‬‬
‫‪ reins. >• KIJ this means to say.‬מוסךה ״ ‪touch 99?1.‬מ?יץ “ ‪of a Mu’od)).‬‬
‫‪ we estimate.‬או^דץ‬ ‫®י ‪if, for example. “ nrif depreciated. Tp7 its value.‬‬ ‫‪loss.‬‬
‫‪ .they divide between them‬תי^קץ ‪improvement ^5.‬בן[‪24‬‬
‫]‪I 209‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנדקין‬
‫מאה ובשעת העמדה בדין פחתה והרי היא שוה שמנים‪-‬אין המזיק משלם אלא‬
‫מאה אם ד‪;,‬ה מועד‪ ,‬ואם הןה תם‪-‬משלם לו המשים מגופו‪.‬‬
‫י‪ ,‬ד‪,‬שבי‪3‬וה ד‪,‬נבלר‪ ,‬והרי ך‪,‬יא שוד‪ ,‬בשעת ד‪,‬עמדה בדין מאה ועשרים‪ ,‬ררי‬
‫סמזיק משלם לו תשעים אם הןה מועד״ןאם רדד‪ ,‬תם‪-‬משלם אךבעים‬
‫‪ 5‬וחמשה מגופו; וזהו שנאמר‪ :‬וגם את סמת‪,‬ירןצון גשמות כא‪ ,‬לד‪»0‬‬

‫פךק עשירי‬
‫א‪ .‬שור שד‪,‬מית את האדם בכל מקום‪ ,‬בין גדול בין ל‪?1‬ן‪3 ,‬ץ ץבד בין בן‬
‫חורין‪ ,‬אחד תם‪,‬ואדזד מועד‪-‬הדי זד‪ ,‬נסקל‪— .‬‬
‫ב‪ .‬אחד שור ואחד שאר בהמה‪ ,‬חןה ןעוף שהמיתי‪-‬סרי אלי ??‪,‬קלין‪ .‬מה‬
‫בין תם שהדג את ן־‪,‬אדם למועד שהדג את ר‪,‬אדם? שד‪,‬תם פטור ‪ P‬ספפר‬ ‫‪10‬‬
‫‪.‬‬ ‫ןהמועד סןב בפפד‪-‬ובל ב ד שיהןד‪ ,‬מועד לך‪,‬דג‪.‬‬
‫ג‪ .‬והואיל וכל בהמה‪ ,‬ס?ד‪ ,‬ועוף שהרגו את ך‪,‬אךם‪-‬נם‪,‬קלין‪ ,‬ד׳יאך ?מצא‬
‫מועד לך‪,‬רג עד ש?שלמו בעליו את ד‪,‬כפר? כגון —שהרג שלשה ?שלאל‬
‫טרפה ואחד בך הרג שלם; או שך‪.,‬רג וברח ובךביעי נתפס‪ ,‬שאין הבעלים‬
‫‪ 15‬ה?בין בכפד עד שיס‪.‬קל השור‪ .‬וכן אם סכן שלשה בני אדם כאחד או שהרג‬
‫שלש בהמות‪-‬הרי זד‪ ,‬מועד להךיגד‪ ,‬והבעלים משלמין את ה כ פ ר ‪- - .‬‬
‫ך‪ .‬זד‪ ,‬שכתוב בתולה ״וגם בעליו יומת' גשם כא‪ ,‬כנס‪-‬מפי השמועה למדו‬
‫פי‬ ‫שחיוב מיתה זו בידי שמ?ם; ואם נתן כפר ד‪,‬נך‪,‬לג‪ ,‬מתכפד לו‪ .‬ואף‬
‫שד‪,‬כפר כפלה‪ ,‬ממשכנין מי שנתח?ב בכפר בעל כלתו‪.‬‬
‫‪ 20‬ה‪ .‬שוד של שני שתפין שדילג‪-‬כל אווד מך‪,‬ם משלם כפר ^לם׳ ^ד׳לי בל‬
‫אחד מך‪,‬ן צריך כפלד‪ ,‬גמולה‪.,‬‬
‫ח‪ .‬המשסה כלב בחברו והלגו‪-‬אין הכלב נס‪,‬קל;ןכן אם גלה בו בהמה או‬
‫חיהוהרגודיו‪--.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫‪ appearanceIncourt. *toM out of thebodyof theanimal (andnot out‬העמךה ‪3‬דץ*‬

‫‪ Indemnity for a life lost (which‬צפר ‪grewInvalue.‬ה>ן‪31‬י‪1‬ןה י ‪of any other source).‬‬
‫‪ but only, provided.‬יב^בד*' ‪Is paidto the heirs of the slain man).‬‬ ‫‪ a person‬ק‪1‬ךפה‬
‫‪afflictedwithafatal disease.‬‬ ‫אז^ד? ‪}was caught. J®0?[ ...‬תפם '‪a healthyperson.‬‬
‫­‪(the animal) fatally injured three human beings in succession (andthey didnot die un‬‬
‫‪ against his‬ל ?ךח« ‪? seize a pledge. 1 3‬ז‪?5‬ז?‪5‬ץ ‪til afterit killedafourthperson).‬‬
‫‪ incites, sets on.‬ן‪1?1‬סה^*ה** ‪will.‬‬
‫]‪1210‬‬
 ‫הלכות נזקי ממץ‬

‫פךק אחד עשר‬

‫א‪ ,‬כמה הוא הנפר? כמו עראו הד;נין עהוא ךמי סנהרג־הצל לפי ^‪1‬ףו‬
‫על נהךג‪ ,‬ענאמר‪ :‬ונתן פדיון נפעו כצל אער יועת עליו >עם‪ ,‬ל(‪ - .‬י‪-‬‬
‫ב‪ .‬למי נותנין הכפר? ליוךעי סנהךג‪ .‬ואם המית אע ה‪-‬סכפר ^יוךע ‪«7‬‬
‫מאביהןאינו ל ב ע ל‪­ -.‬‬ ‫‪'5‬‬
‫פרק שנים עשר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫‪r‬‬
‫’‬
‫א‪ .‬החופר בור בךעות הרכים ונפל לתוכו עור או חמור ומת‪-‬אפילו ה;ה‬
‫סבור מלא ?זות על צמר וכיוצא בהן‪-‬הרי ?‪¥‬ל סבור ח‪:‬ב לעלם נולן‬
‫עלם‪ ,‬ענאמר‪ :‬בעל סבור ןעלם >עם‪ ,‬לד(‪ .‬ואחד עור וחמור או עאר מיני‬
‫‪ 10‬להמה‪ .‬ס;ה ןעוף; לא נאמר ״עור״ ו״חמורי >עם‪ ,‬לס אלא בהוה‪.‬‬
‫כב‪ ,‬מי עדדה חופר בור ברעות הרבים ונפל עליו עור והרגו‪-‬בעל סעור‬
‫כטור; ןאם מת העור‪ .‬נוטל בעל העור ךמי עורו מיוךעי כעל הבור‪.‬‬

‫פרק שלשה עשר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Y T‬‬

‫א‪ .‬כלים ענפלו לבור ונעתברו‪-‬בעל הבור פטור‪ .‬ענאמר‪ :‬ונפל עמה‬
‫עוי אי המור)^‪1‬ם< ‪ -‬מפי העמועה למדו‪ :‬״עור״ ולא אךם‪ ,‬״חמור׳' ןלא‬ ‫‪15‬‬
‫כ ל י ם‪- - .‬‬
‫ב‪ .‬הבור מאבות נזיקין הוא‪ ,‬ותולדותיו כמוהו‪-‬מועךין מתחלתן‪ .‬וכל המניח‬
‫תקלה‪-‬הרי זו תולןת הבור‪ .‬ואם הזק כה אךם או בהמה‪ ,‬מעלם זה‬
‫עהניס התקלר‪ ,‬נזק עלם‪— .‬‬
‫‪ 20‬ה‪ .‬המניס את הכד כךעות הרכים‪ .‬והלך המהלך ונתקל בה ועברה‪ -‬פטור‪.‬‬
‫מפני עאץ ךךך בני אךם להתבונן כדרך כעהן מהלכץ; ןאם הזק ב ה‪-‬‬
‫הרי בעלהכדה;ב כנזקיו‪— .‬‬
‫כב‪ .‬הסיךים הראעונים היו מצניעץ את הקוצים ואת הזכיליוז כתוך‬
‫שדותיהם כעמק עלעה טפחים כארץ‪ .‬לדי עלא תעלם המחרעה;‬
‫‪ consider the value .‬ך א‪ - 1‬ך ‪ 5‬י *‬ ‫‪! fleece of wool,‬זית >ןל ? ס ר •‬ ‫‪w‬‬ ‫‪stumbling‬‬
‫‪ used to hide‬גי‪ /‬קל כד‪block . *0 .‬‬ ‫‪ thorns .‬ק‪? 1‬ים ‪stumbled, struck against It. **.‬‬
‫‪ glass.‬ן ט ?י ת‬ ‫ן!לא ותעלם ‪depth. np9 handbreadth. breadth of four Angers Joined .‬‬
‫‪ so th a t the plotigh might not stir them up .‬ןז מ ח רן‪ 1‬ה‬

‫’‬ ‫] ‪[ 211‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנדקין‬
‫או לנדור‪?-‬ךי‬ ‫ואחרים שוךפים אותם באש; ואחרים משליכים אותם‬
‫שלא ‪ pr‬בהם אןם)בבא‪.‬קמא ל‪ ,‬א(‪.‬‬

‫פרק ארבעה עע{ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»זי‬

‫יב‪ .‬ד‪,‬מךליק את הביךה של חברו‪-‬משלם כל מה שלתוכה‪ ,‬שכן ןירך בני‬

‫•‬ ‫אןם ^הניח לל כליהם ןכלספציהם ב ב תי ם‪--.‬‬ ‫‪5‬‬
‫טו‪ .‬אש שעבךה והןי‪,‬קה את ראדם ולבלה בו‪ -‬ה רי המבעיר לוןב בנזקיו‬
‫ובשבתו וברפויו ובצערו ובבשתו כאלו ל‪.‬ןיקו מדו‪ ,‬שאף על פי שאשו‬
‫ממונו הוא‪ ,‬לרי הוא כמו שהדקה בחציו‪ .‬אבל אם הדקה בלמתו או בורו‬
‫את האלם‪-‬אינו וו‪,‬יב אלא בנזק בלבד‪ ,‬כמו שבארנו‪.‬‬
‫‪ 10‬טן‪ .‬כל תולדות האש הלי סן כאש‪? .‬יצד‪ 2‬הניס אבן או ס?ין או משא לראש‬
‫גג־ו ונפלו ברוח בוצו‪,‬יה וסןיקו‪-‬סןב לשלם נזק שלם‪ ,‬שלל אלו וכיולא‬
‫להן תולדות סלעךה סן; ואם נפלו בריס שאינה מצוןה ימיקו‪-‬פטור‪.‬‬

‫המבעיר ‪ Injured him.‬ןזב^^ה מ • ‪ U a man set lire to a large building.‬זסךליק‪« .. 1‬‬

‫‪. .‬ןז*ב‬ ‫‪startedthe fireis liable for Injuries, loss of time (the patient's idleness),‬‬
‫הוא* ‪healing expenses, pain, and Indignity (shame).‬‬ ‫‪is his property (that caused‬‬
‫‪ an ordinary wind.‬ריס }‪1‬צו‪,‬יה ‪the damage).‬‬
‫]‪[212‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת גנבה‬

‫פ ך ל ן ר א ^‪ 11£‬ן‬

‫א‪ .‬כל ר‪,‬גונב ממון‪ ,‬מעוה־לת^ה ולמעלה‪ .‬עובר על לא־תע^ה‪ ,‬ענאמר‪:‬‬

‫לא תגנב >עמות כ‪ .‬טי<; ןאין לו‪.‬קין על לאו זה‪ .‬עהרי נתן' לתעלומין‪,‬‬
‫‪ 5‬עהגנב‪-‬חןבתו תוךה לעלם‪ .‬ןאלוד הגונב ממון לטךאל או הגונב ממון גוי‪,‬‬
‫’‬ ‫ואחד הגונב את הגדול או את מקטן‪.‬‬
‫• ‪I t i f‬‬ ‫»‬ ‫• י‬ ‫י‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫‪T T t‬‬

‫ב‪ .‬אסור לגנב כל־טהוא‪-‬דין תוךה‪ .‬ןאסור לגנב ךךך עחוק‪ .‬או לגנב על‬
‫מנת להחזיר או על מנת לעלם ‪ -‬הצל אסור‪ .‬על א!תיל עצמו בכך‪.‬‬
‫ג‪ .‬אי זהו גנב? זה הלו‪.‬קח ממון אךם בסתר ואין הבעלים יוךעים‪ ,‬כגון הפועט‬
‫‪:‬דו לתוך כים ןזברו ולקח נזעותיו ואין הבעלים רואים‪ :‬וכן’ כל כיוצא‬ ‫‪10‬‬
‫בזה‪ .‬אבל אם לקח בגלוי ובפךהם‪:‬א‪? ,‬חוק‪:‬ד‪ .‬אץ זה גנב אלא גזלן‪ .‬לפיכך‬
‫לסטים מדן עגנב אינו גזלן אלא גנב‪ .‬אף על פי עהבעלים יודעים בעעה' עגנב‪.‬‬
‫ד‪ .‬גנב ער‪.‬עידו עליו עדים כערים עגנב‪ ,‬ח‪:‬ב לעלם ענים לבעיל הגנבה‪:‬‬
‫אם גנב דינר‪-‬מעלם עדם; גנב המור או כסות או’ ג מל‪ -‬מ על ם’ עדם‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪ 15‬בךמיה; נמצא מפסיד כעעור עבקע למסר את חברו‪.‬‬
‫ה‪ .‬גנב עהודה מעצמו עגנב‪-‬מעלם את הקךן ופטור מן הכפל‪ .‬ענא?ר‪:‬‬
‫אער !רעיעון אלד‪,‬ים !עלם ענים )עם כב‪ .‬ח( ולא המךעיע את'עצמו‬
‫י‬ ‫מ?‪ 1‬לם ענים‪ .‬ןד‪.‬וא הדין ל?ל הקנסות‪ .‬שהמודה בהן פטור‪.‬‬
‫ן‪ .‬תעלומי כפל נותין בכל חוץ מעה ןעור‪ .‬עד‪.‬גונב את העור או את העה‪,‬‬
‫וטבח או מכר‪ .‬מעלם על העה תצלומי אר?עה‪. .‬יעל העור‪-‬ת>‪5‬זל'ומי‬ ‫‪20‬‬
‫חמעה‪.‬‬ ‫ר■ * ‪T‬‬

‫ן‪ .‬אחד ך־איע ןאחד האעה עננבו־ס;בין לעלם תעלומי כפל ותעלומי‬
‫‪4‬‬ ‫‪ (stealing) can b e a to n e d for by p aym ent (of the principal a n d th e fine ).‬ן‪ 1‬ן ן‬
‫‪ i t is all one w hether . . . o r .‬א ח ד • • ‪ .‬ן א ח ד •־*‬ ‫‪ according to th e law o f th e‬ד ץ ת‪ 1‬ךד‪ ,‬י‬
‫‪}? D’PpV arm ed robber‬ל ‪ 1‬י‪?-‬םךד‪:‬ק‪,‬יא " ‪ ? secretly .‬ס ת ר * ‪T o rah .‬‬ ‫ך סי ^ *‘ ‪openly. .‬‬
‫‪its w o rth .‬‬ ‫‪ th u s {?1.‬ן א‬ ‫‪ ) - h e loses‬ל ^ סיי ??!עיר ‪. . .‬‬ ‫‪in proportion to th e dam age h e in‬‬
‫‪tended to cause to his neighbor.‬‬ ‫‪ ^ who confessed of him self .‬ד‪ 1‬ך ה ‪*• 1a1f¥9‬‬ ‫‪ th e 5‬ין ךן‬
‫‪value (of th e stolen object ).‬‬ ‫א ת ? ‪ tolf‬י>‬ ‫‪accuses, convicts himself .‬‬ ‫מ א סן ץ‬
‫‪th e sam e applies .‬‬ ‫‪ fines .‬קן ס) ת‬
‫] ‪! 213‬‬
 ‫־‬ ‫משנה תורה‪ :‬ספרנדקץ‬
‫אךבעה וחמשה‪;^ .‬ןתה אשת איש‪ ,‬שאין לה לשלם‪ ,‬הרי הכפל עליה חוב‬
‫ער שתתגרש או ימות בעלה‪ ,‬ובית דין נפרעים ממנה‪.‬‬
‫* » ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪T - S -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■־‬

‫דבר הגנוב ממנו;‬ ‫‪ .‬ח‪ .‬ל!טן שגנב‪-‬פטור מן הכפל‪,‬ומחוירין לו ]לבעל‬

‫ואם אבדו‪ ,‬איני סןב לשלם אף הל!ךן ואפילו לאחר שהגדיל‪.‬‬
‫‪ 5‬ט‪ .‬ן״עבד שגנב‪-‬פטור מן מכפל ובעליו פטורין‪ ,‬שאין אדם חןב על נז‪.‬קי‬
‫עבךיו אף על פי שהן ממונו‪ ,‬מפני שיש בהן דעת ואינו ןכל לשמךן; שאם‬
‫ןכעיסני ר ב ו ‪ ! -‬ל ך דךליק גדיש באלף ‪.‬דינר וכיוצא מה משאר נןל‪,‬ין‪.‬‬
‫נשתחרר העבד‪ ,‬חיב לשלם את הכפל‪.‬‬
‫י‬ ‫*■‪VT‬‬ ‫*‬ ‫“‬ ‫‪• I‬‬ ‫״ ‪T -‬‬ ‫ד ‪ r‬ד‬ ‫‪- t -‬‬ ‫• ‪t‬‬

‫י‪ .‬ךאוי לבית דין לר‪,‬כות את ר‪,‬לןטנים‪ ,‬כפי בח הל!טן‪ ,‬על הגנבה‪ ,‬כדי שלא‬
‫להיו ךגילין בה; וכן אם הזיקו שאר נזלןין‪ .‬וכן מכין את העבדים‪ ,‬שגנבו או‬ ‫‪10‬‬
‫שהזיקו‪ ,‬מכה רבה‪ ,‬כדי שלא להיו ךגילין להזיק‪.‬‬
‫יג‪ .‬גנב כחושה‪-‬ןתשמינה‪ ,‬או שמגר‪-,‬והכחישה‪ ,‬משלם תשלומי כפל או‬
‫תשלומי אךבעה וחמשה כשעת הגנבה‪ .‬גנב טלה‪-‬ונעשה אלל‪ ,‬עגל‪-‬‬
‫ונעשה‪ .‬שור‪ ,‬משלם תשלומי כפל כשעת ד‪.‬גנבה‪ :‬טבחו או מכרו אחר שהגדיל‪-‬‬
‫‪ 15‬נעשה שנוי בידו וקנהו‪ ,‬ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר‪ ,‬ואינו משלם תשלומי‬
‫ארבעה וחמשה‪.‬‬
‫יח‪ .‬גנב ןטבח‪ ,‬ובא גנב אחר וגנב‪-‬ד‪,‬גנב האחרון משלם תשלומי כפל לגנב‬
‫תראשון‪ ,‬שהרי קנה בשנוי מעשה; והגנב הראשון משלם תשלומי ארבעה‬
‫וחמ שר‪--.,‬‬

‫פרק ‪t‬עלישי‬
‫•‬ ‫‪ V‬ד‬
‫‪20‬‬

‫ן‪ .‬היו שנלם מעידים שגנב‪ ,‬בין שהעידו הן עצמן שטבח או מכר‪ ,‬בין שהעידו‬
‫אחרים שטבח או מכר‪-‬משלם תשלומי אךבעה וחמשה‪ .‬היו שנלם מעידים‬
‫‪-‬שגנב ועד אחד מעיד שטבח או מכר‪ ,‬או שהודה מעצמו שטבח או מכר‬
‫משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי אךבעה וחמשה‪ ,‬שד‪,‬מודה בקנס‬
‫‪.‬פטור‪ ,‬כמו שבאךנו ‪25‬‬
‫‪ toanother’s stack of grain (inorderto‬יי®®‪*®™®y‬ג ‪:‬דליק‪1‬ךיע י ‪ *}collect.‬ך‪¥‬ים‪9‬‬
‫‪cau se‬‬‫‪ it is fit, proper,‬ךאוי י ‪bismastertopaydamages).‬‬ ‫‪lean (animal).‬‬
‫י?‪3‬וי ?‪it grewfat. VIJ^I 17:‬‬ ‫­‪a change occurred while the animal was in his pos‬‬
‫‪session and thus he acquiredtitie toit.‬‬
‫‪[214J‬‬
 ‫הלכות גנבוז‬
‫יא‪ .‬ךין הגנב לשלם הלוךןןהבפל‪ ,‬או תעלומי אךבעה וחמ^‪1‬ה‪ .‬מן המטלטלין‬
‫שלו‪ .‬אם לא נמצאו לו מטלטלין‪ -‬בית דין יורדין לנכסיו ןגו?ין הכל‬
‫מן ה;פה שבנכסיו‪ ,‬כשאר הנול‪,‬ין שנאמר בהן ״מיטב שדהר >שמות כב‪ .‬ח;‬
‫ואם אין לו לא ל‪,‬ךלןע ןלא מטלטלין‪ -‬בית דין מוכרין אותו ןנותנין ו?יו למק׳‬
‫>שם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בגנבתו »‬
‫ונמכר •‪T-1‬‬
‫אין לו‪1*1 ,‬‬
‫שנאמר‪• :‬אם ••‪I‬‬
‫‪•rif,‬‬ ‫‪5‬‬
‫י ב‪ .‬האיש נמכר בגנבתו אבל לא האשה; ודבר זה מפי ה‪.‬ל‪,‬בלה‪ .‬ואין הגנב‬
‫נמכר אלא בל!ךן‪ ,‬אבל בכפל או בתשלומי אךבעה וחמשה אינו נמכר‪,‬‬
‫אלא ^ךי זה עליו חוב עד שיעשיר‪.‬‬
‫טו‪ .‬גנב ונמכר וחזר וגנב ‪ -‬אם לשני גנב‪ ,‬הרי זה נמכר פעם שדה; ואפילו‬
‫גנב למאה אנשים‪ ,‬נמכר מאה פעמים; ןאם לראשון גנב פעם שדר״ אינו‬ ‫‪10‬‬
‫נמכר!פעט שדר‪ ,‬אלא ןשאר עליו הכל חוב‪.‬‬

‫פךק ךביעי‬
‫א‪ .‬הטוען שנגנב מביתו הפקןדון‪ -‬אם נשבע ואחר כך באו עדים ששל‪,‬ר נזען‬
‫ושהפל‪,‬דון הזה אצלו‪ ,‬הרי זה משלם תשלומי כפל‪ ,‬שהרי הוא ע^ימו הגנב;‬
‫‪ 15‬ואם טבח ומכר אחר שנשבע‪ ,‬משלם תשלומי ארבעה וחמשר‪- - .,‬‬
‫ב‪ .‬במה ךברים אמורים? שנשבע לן ך ם שישלח בפל‪,‬דון‪:‬ד; אבל אם שלח‬
‫בו ןד‪ ,‬וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים ‪ -‬פטור מן הכפל‪ ,‬שכון ששלח‬
‫ןד נתח!ב בו והקנהו‪.‬‬
‫הטוען טענת גנב באבןה ונשבע‪ ,‬ואחר כף באו עדים שהאבדה ברשותו‬ ‫ד‪,‬‬
‫ןשל‪,‬ר טען‪-‬משלם תשלומי כפל‪ ,‬שנאמר‪ :‬על כל אבדה גשמות כב‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ןד‪,‬וא שיטען שנגנבה ב לסטים מדן‪ ,‬שר‪,‬וא אנוס ופטור; אבל אם טען שנגנבה‬
‫בלא אנס‪-‬פטור מן הכפל‪ ,‬מפני ?י׳וא ס;ב לשלם על ?י טענתו‪ ,‬ששומר‬
‫אבךה כשומר שכר הוא‪ ,‬כמו שיתבאר‪.‬‬

‫‪ value (of sto len object).‬ק רן »‬ ‫‪V bJ double am ount .‬‬ ‫‪ claim s before c o u rt ,‬טו ען *'‬
‫‪, a th in g given in tr u s t 9 .‬קדון‬ ‫‪ obtained‬קןד‪,‬ו»" ‪ ^ m ade illegitim ate use of tru s t .‬ל ח ‪ ; -‬ד‬
‫‪possession of I t .‬‬ ‫‪ victim o f a n accident‬ןהוא ?‪!1‬קזען יי‬ ‫‪th a t U only if he claims. ,‬‬

‫]‪[ 215‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנזיקץ‬

‫פרק חמיעי‬
‫א‪ ,‬אסור לקנות מן חגנב החפץ שגנב ועון גדול הוא‪ ,‬שהרי מסדק ןדי עוברי‬
‫עבךה ןג‪.‬־ ‪1‬ם לו לגנב גנבות אחרות‪ ,‬שאם לא למצא לו‪.‬קס‪-‬איבו גונב‪.‬‬
‫ןעל ןה נאמר; חולק עם גנב שונא נפשו)משלי כט‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ .‬סגונב ו ^ כ ר‪-‬ן ל א נתןאשו חבעלים־ואחר בך הכר חגנב׳ ו;או עדים‬
‫״שזה מחפץ שמכרו ?לוני‪ .‬הוא גנבו ?פנינו״‪-‬חוזר החפץ ללעליו‪,‬‬
‫ןמבעלים נותנין ללגקח ו ‪9‬ים שש‪.‬קל לגנב‪ ,‬מפני מקנת משוק; והבעלים חוזרץ‬
‫ןעושים דין עם מגנב‪ .‬ןאם גנב מפך?ום הו א‪ -‬ל א עשו בו תקנת משוק ןאין‬
‫מבעלים נותנין ללו‪.‬קס ןלום‪ ,‬א^א חו ד מלו‪.‬קח ןעושה דין עם מגנב ומוציא‬
‫׳‬ ‫‪ 10‬מ?‪ 1‬נוןמיםשש‪.‬קללו‪.‬‬
‫ג‪ .‬נת‪:‬אעו מבעלים מן מגנבה‪ ,‬כין שנתןאשו ואחר כך מכר מגנב כין שנתיאשו‬
‫אסר שמכר‪ ,‬קנה סלו‪.‬קס בןאוש ושנוי ךשות ןאינו מחזיר מגנבה עצמה‬
‫ל?עליה‪ ,‬אלא נותן להם מךמים אם לקח מגנב מפךסם; או אינו נותן כלל‪,‬‬
‫לא חפץ ולא ךמי ם־^פני סקנת משוק‪-‬אם לא ה‪:‬ה זה ממוכר גנב מפךסם‪.‬‬
‫‪ 15‬ד ‪ ,‬כזמן שהלוקח עושה דין עם כעל הכלת‪-‬אם אין עדים בכמה לקח‪ ,‬הרי‬
‫מתגר נשבע כנקיטת חפץ בכמה לקח ונוטל מן מבעלים‪ .‬יכל מנשבע‬
‫ןנוכל‪-‬י{!מעתו מדברימם ונשבע כנקיטת חפץ‪ ,‬כמו שיתבאר כמקומו‪.‬‬
‫כזמן שהלוקח עושה דין עם מגנב ןהוא אומר ״בכך ןכך לקחתי ממך״‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫ןהוא אומר ״לא מכךתי לך אלא בפחיות מז ד‪ -‬מ תג ר נשבע כנקינזת מפץ‬
‫‪ 20‬ןנוכל ?זן מגנב‪ ,‬שאין מגנב לכל לשבע‪ ,‬מפני שהוא חשוד על מ^זבועה‪.‬‬

‫פרק עביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»»‬

‫א‪ ,‬ליינ!ולול למכרו ?משקלות מסרות מן ממשקל שהסכימו עליו כ‪5‬י אותה‬
‫ממדינה‪ .‬או ממודד במךה מסךה מממןה שהסכימו עליה‪ ,‬מרי די עוכר‬
‫‪ buyer. * . . .‬א‪.‬קת * ‪ encoiirages.‬חדק ידי ‪2 9‬‬ ‫‪ *be owner has not given up‬ל א‬
‫‪ for the‬ני ס‪,‬ק‪ 5‬ת ‪ the money he paid. pWg 99‬ך ‪9‬ים ^ ק ל י ‪hope of regaining the loss.‬‬
‫‪ |j notorious‬םך ‪ 9‬ם ‪general good of the open market, la order to encourage trade. * 9 9‬‬
‫‪thief.‬‬ ‫•> ‪? change of possession.‬ונוי ךי!ית‬ ‫)‪ with a (sacred‬ןקיטת ג‪1‬םץ ‪merchant. 3‬‬
‫‪ suspected of swearing falsely. *2 VpWg be who‬ן(>!‪ 1‬יד ‪object held In his hand. *>.. .‬‬
‫‪ reduced (lighter) weights.‬קלות ןזסרית‪weighs. 9?1,‬‬ ‫‪agreed.‬‬ ‫" '‬
‫]‪[216‬‬
 ‫הלכות גנבה‬
‫בלא־תעטה‪ ,‬טנאמר‪ :‬לא תעטו עול במעפט‪ ,‬במדה‪ ,‬במעקל ובמעוךה‬
‫עייזךא יט‪ ,‬לה(‪.‬‬
‫ד אף על פי טהמוןד או הטוהל חסר‪-‬גונב‪ ,‬אינו מטלם לו תטלומי כפל‪,‬‬
‫‪W‬‬ ‫^ ^‬ ‫‪m‬‬ ‫^ \‬ ‫! ״ • י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫אלא מטלם לו המדה או המעקל‪ .‬ואין לו‪.‬קין על לאו זה‪ ,‬מפני טהוא‬
‫‪ 5‬ח‪,‬יב בתטלומין‪.‬‬
‫ח‪ .‬אחד הנוטא והנותן עם לטראל או עם גוי עובד עבוךה ז ך ה‪ -‬א ם מדד או‬
‫טל!ל בחסר‪ ,‬עובר על לא־תעטה וחלב להחזיר‪ .‬וכן אסור להנזעות את‬
‫ד‪,‬גוי בחטבון אלא לדלןדק עמו‪ ,‬טנאמר‪ :‬וחטב עם קונהו >טם כה‪ - a ,‬א ף‬
‫על פי טהוא כ מ ט תחת י‪,‬דיף‪. ,‬קל וחמר לגוי טאינו כבוט תחת‪,‬יגיף; והרי‬
‫סו הוא בכלל; ?י תועבת ה׳ אלד‪.‬יף כל עו?(ה אלה)‪.‬דברים כה‪ ,‬ט ו ( ‪-‬ן ל עוטה‬
‫עול‪ ,‬מכל מקום‪.‬‬
‫י א‪ .‬המסיג גבול רעהו והכניס מתחום חברו בתוך תחומו אפילו מלא‬
‫א צבע‪ -‬א ם בחז‪,‬קה עטה‪ ,‬הרי זה גזלן; ןאם הסיג בסתר‪ ,‬הרי זה גנב;‬
‫ואם באךץ לטךאל הסיג הגבול‪ ,‬הךי זה עובר בטני לאוין‪ :‬בלאו גנבה‪ ,‬או‬
‫‪ 15‬בלאו גזלה‪ ,‬ובלאו ״לא תסיג' >טם יט‪ ,‬יד(‪-‬ו אין סלב בלאו זה אלא באךץ‪,‬‬
‫טנאמר‪ :‬בנחלתך אטר תנחל >טם(‪.‬‬
‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ l | T‬־ »‬ ‫‪t - r‬‬ ‫‪•VITT‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪^ to deceive.‬הן‪ 1‬עות י ‪ he who transacts.‬הנו^א ןהנותן ‪ whether . . . or.‬אחד ‪ . . .‬או •‬

‫‪ under all‬מן ל ן‪ 1‬קום>‪ , stin more so (should one deal strictly). 1‬קל ןחמר ‪» Blaj subdued.‬‬
‫‪ he who removes the boundary-mark of his neighbor's‬הפסיג ן מ ל לעהו ** ‪circumstances.‬‬
‫‪ es much as the length of a finger.‬לא אצבע‪field. **9‬‬
‫]‪[217‬‬
 ‫הלכות גולה ואבדה‬
‫• ; ־־ *״ ‪T‬‬ ‫; *• ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫פךק ךאש‪1‬ן‬
‫א‪ .‬כל הגוול את חברו עוה־פרוטה עובר בלא־תעעה‪ ,‬ענאמר‪ :‬לא תגול‬
‫‪,‬‬ ‫עייקךאיט״יס‪--.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ .‬ואסור לגזל כל־עהוא‪-‬דין תוךה‪ .‬אפילו גוי עובד עבוךד‪ ,‬זךה ‪ -‬אסור‬
‫לגזלו או לע^טקו; ואם גזלו או ע^קו‪-‬נחזיר‪.‬‬
‫‪»-1-‬‬ ‫‪I T - I‬‬ ‫‪Tt‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t TI‬‬

‫ג‪ .‬אי זהו גוזל? זה ד<לולןוז ממון האדם בחזלןה‪ ,‬כגון עחטף מי‪.‬דו מטלטלין‪,‬‬
‫או ענכנם לךעות‪ 1‬עלא ברצון הבעלים ונטל מיטם כלים‪ ,‬או עת‪.‬קף ?עבדו‬
‫ובבהמתו ונעתמיט בהן‪ ,‬או ע^רד לתוף עדהו ואכל פרותיה‪ ,‬וכל כיוצא בז ה‪-‬‬
‫‪ 10‬הוא גוזל‪ ,‬כעננן ענאמר‪ :‬ומזל את החנית מנד המצרי געמואל ב כג‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫ד‪ .‬אי זהו עועק? זה עבא ממון חברו לתיר נדו בךצון הבעלים‪ ,‬וכון‬
‫עתבעוהו‪-‬כבע הממון אצלו ?חזלןה ןלא החזירו; כגון עהןה לו בנד‬
‫חברו ד‪,‬לואה או עכירות והוא תובעו‪. .‬ואינו ןצל להוציא ממנו מפני עהוא‬
‫אלםולןשד‪ .,‬ןעלזהנאמר‪ :‬לאתעשקאתךעף)ונלןךאיט‪,‬י‪. 0‬‬
‫‪ 15‬ה‪ ,‬כל ר״גוזל סנב להחזיר הגזלה עצמה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןהשיב את הגזלה אשר‬
‫גזל גשם ה‪ ,‬כס; ןאם אבךה או נשתנית‪-‬משלם דמיק‪ .‬בין שהוךה מפי‬
‫עצמו בין שבאו עליו עדים שגזל‪-‬הרי זה חי‪,‬ב לשלם הל!ךן בלבד‪ .‬אפילו‬
‫גזל קוךר< ובנאה בביךר‪-.‬הואיל ןלא נשתנית‪ ,‬דין הוךה הוא שנהרס את כל‬
‫הברן ונחזיר קוךה לבעליה; אבל תלןנו ןזכמים‪ ,‬מפני ת‪,‬קנת השבים‪ ,‬שיהיה‬
‫‪ 20‬נותן את;ימיה ןלא‪.‬יפסיד הבננן; וכן כל כיוצא בזה‪ .‬אפילו גזל קורה ועשאה‬
‫בסכת החג‪ ,‬ובא בעל הקורה לתבעה בתוך החג‪-‬נותן לו את דמיה; אבל‬
‫|” ^‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יי‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫» ‪T J T‬‬ ‫*‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫אחר החג‪ ,‬הואיל ןלא נשתנית ןלא בנאה בטיט‪ ,‬מחןיר את הקוךה עצמה‪.‬‬
‫‪ biblical‬ךץ ת‪1‬ךה ‪^ anything, the smallest quantity.‬ל^והוא* ‪ value of.‬עוה ג‬
‫^חזקה י ‪ wronghim(by denying a debt and withholding what is due).‬י<* לע^זקו • ‪law.‬‬
‫‪ detained, withheld,‬ןבש ‪ claimed (it) from him.‬ונבעוד‪,‬ו ‪ seized.‬ת^ף* ‪by force.‬‬
‫‪ .he admitted of himself‬הון ה מפי עצמ‪ strong, violent. 1‬אלם** ‪ wages.‬ז(?ירות‬
‫‪that he puli down the entire‬ש!הו*ם ‪? large building. ...‬יךה ‪ beam, rafter.‬קוךה‪JS‬‬
‫*‪be benefit of repentant sinners‬י‪ flJpJO‬סשבים ‪structure.‬‬ ‫‪ Its value‬ךמי^ י* ‪9?3.‬‬
‫] ‪[ 218‬‬
 ‫הלכות גזלה ואבדה‬
‫ט‪ 5 .‬ל החומד עלדו או אמתו או ביתו וכליו על ךברו או ךבר עאפ^ר לו‬
‫עייקנהו ממנו‪ ,‬והכביד עליו ברעים והפציר בו עד עלקחו ממנו‪-‬אף על‬
‫פי ענתן לו ן‪9‬ים ך?ים ךרי זה עובר ללא־סעעה‪ ,‬ענאמר‪ :‬לא תחתד געמות‬
‫כ‪,‬י‪— . 0‬‬
‫פרק ^צלישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫» »‬
‫‪5‬‬
‫ס‬

‫טו‪ ,‬העואל עלא מדעת הבעלים הרי זה גזלן‪ .‬ה;ה כלי ל!ד בנו על בעל‬
‫הבלת או ב‪:‬ד עלדו ולקחו אחד מהן ונשתמש בו‪ -‬ה לי זה עואל עלא‬
‫מדעת‪ ,‬ונעשה בךשותו ונתח!ב ^אנסיו עד שיחזירו לבעלים‪ .‬לפיכך אם‬
‫החזירו לקטן עה;ה ב‪:‬דו או לעבד ןאבד מהן או נשבר‪ -‬ס‪:‬ב לשלם; ן?ן כל‬
‫‪ 10‬כיוצא בזה‪.‬‬
‫טן‪ ,‬ל״חוטף משכון מ!ד הלוה שלא בלשות בית דין‪ ,‬הלי זה גזלן אף על פי‬
‫שהוא חי‪,‬ב לו; ואין צליך לומר אם נכנם לתוך בית חברו ומשכנו שהוא‬
‫גזלן‪ ,‬שנאמר‪ :‬בחוץ תע&ד)‪,‬דללים כד‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫פרק שביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪» V‬‬

‫‪ 15‬א‪ 5 .‬ל מי שנתח!ב ממון לחברו ר‪,‬ישראלי וכפר בו ונשבע על שקר‪-‬הליזה‬

‫ה‪:‬ב ללחזיר לו לקלן שכפר בו ןתוכזפת חמש‪ ,‬וח‪:‬ב בקךבן; ‪.‬והוא הנקלא‬
‫אשם גזלות‪.‬‬ ‫‪“ I‬‬ ‫‪— -J‬‬

‫ר‪ .‬אחד הגוזל או העושק או לגונב‪ ,‬או שהלוהו או שהפקיד אצלו‪ ,‬או מצא‬
‫‪fir‬‬ ‫״‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬

‫אבדה וכחש בה‪ ,‬או שלןתה ביניהן שתפות ונשאר לו אצלו ממון‪ ,‬או‬
‫‪ 20‬שעשה לו מלאכה ןלא נתן לו שכרו‪-‬כללו של לבר‪ :‬כל שאלו הולד‪ .‬ל;ב‬
‫לשלם בדין־וכפר ונשבע‪ ,‬משלם‪.‬קלןוחמש‪ ,‬שנאמר‪ :‬וכחש בעמיתו לפקדון‬
‫)לקךא ה‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫ךן‪ .‬אין לנשבע על כפילת ממון משלם חמש עד שיולה מעצמו; אבל אם באו‬
‫עדים והוא עומד בכפילתו‪ ,‬משלם לקלן בלבד על פי עלים ואינו משלם‬
‫פלץת ‪ he exerted pressure and urged. • VkW borrows.‬הל?יד ‪. . .‬ןהקציר *‬ ‫‪-with‬‬
‫» ‪out the consent.‬‬ ‫‪) he has become responsible for any accident befalling it .‬תח?ב‬
‫‪ needless to say.‬אץ ?דיך לו ‪ 5‬ר ‪ he who seizes a pledge.‬החוטף ^‪ 1‬כון ‪11‬‬ ‫‪seized‬‬
‫‪ either‬אחד ‪ IX. . .‬יי ‪ fifth of value to be added as fine.‬חמ‪, principal. 81‬קךן«‪his pledge. 1‬‬
‫‪or. . . .‬‬ ‫‪ he persists la denying,‬עו??ד ?ןפילתו י* ‪ hi brief 9.‬ללו ^‪ 1‬ל דן ר‬
‫] ‪[ 219‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרגויקץ‬
‫את ל‪,‬המש‪ ,‬שד״המש עם סל‪ 1‬ך בן‪ -‬לכפךה הם ?אים‪ .‬ואינו מ?יאם א^א אל פי‬
‫עצמו‪.‬‬ ‫“ ‪I‬‬

‫י‪ .‬אפילו החזיר סגולה כלה חוץ משוה־פתטה־מב לר״וליכה אסר מנגול‪.‬‬
‫ןלא ןתן לבנו של נגזל ולא לשלוחו אלא אם כן עשה הנגזל ה?>ליס בעדים‪.‬‬
‫‪ 5‬ןאם ה?יא את הגזלר‪ ,‬ואת החמש לבית דין שב;!ירו‪ ,‬ך‪,‬רי זה מביא אשם‬
‫ומתכפר לו; ובית דין מטפלין בה עד שתגיע לבעלה‪ .‬ן־כן נותן הוא לשליס‬
‫‪3‬ית דין‪ .‬ן‪ 5‬ל ל‪,‬נותן הגזלה וכיוצא בה לבית דין־ןאא‪.‬‬

‫פרק^!‪1‬מיני‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫‪.‬‬
‫י ד‪ .‬לעבדים והשטרות וה‪.‬קרקעות אין בהן תוספת חמש‪ ,‬שנאסר‪ :‬וסחש‬
‫‪ ■ 10‬בעמיתו בפל!דון עיקןרא ה‪ ,‬כא(‪ .‬כל לאמור בעדן־מטלטלין ר‪,‬וא‪,‬ןגופן‬
‫ממון; ‪:‬צאו‪.‬קרקעות‪ ,‬ועבדים שהקשו לקרקעות; ו‪,‬יצאו שטרות‪ ,‬שאין גופן‬
‫ממון‪ — .‬וכן הקךקע אינה נקנית לעולם לגזלן‪ ,‬אלא ‪3‬ךשות בעליה עומדת;‬
‫ואפילו נמכלה לאלף‪ ,‬זה אסר זה‪ ,‬ונת‪:‬אשו הבעלים‪ ,‬ד‪,‬רי זו חוזרת לנגזל בלא‬
‫דמים‪ .‬ןכל מי שיצאה מתסת‪:‬דו‪-‬חוזרת על זה ^זמכךה לו‪ ,‬וחוור ממוכר‬
‫‪ 15‬משני על ממוכי מראשון‪ ,‬עד שלחור ל׳לו‪.‬קס מן מגזלן‪ -‬על מגזלן‪ ,‬ולטל‬
‫‪,‬‬ ‫ממנו‪— .‬‬
‫פ ך ק ע עןי רי‬

‫א‪ .‬גוי‪ ,‬בעל זרוע‪ ,‬שאגם נכסי לשךאלן‪:‬רד לתוך שדהו מחמת שהיה לו חוב‬
‫על בעל משךה‪ - - ,‬ואסר שת‪.‬קף לו את משדה מכךה ללשךאל א ס ר‪-‬‬
‫‪ 20‬אין מבעלים‪:‬נלין להוציא מ!ד מלו‪,‬קח‪.‬‬
‫ג‪ .‬מגולם ממציקים ללשךאל ומבקשים להךגו עד שיפךד‪ ,‬עצמו מ!ד מגוי‬
‫?שדהו או בביתו ‪? - -‬שיךצה ממציק למנר אותה ה‪.‬קך‪.‬קע‪ ,‬אם‪:‬ש בלד‬
‫מלעלים לקח מן ממציק־מן קוךמין לכל אךם; ןאם אין ‪:3‬ד מב?לים‬
‫לקח‪ ,‬או ששהה מקךקע בלד ממציק שנים עשר חןש‪ ,‬כל מקודם ולקח מן‬
‫?ה *‬ ‫‪ -Im‬קר‪,‬קעות ‪bonds 1.‬ן‪ 1‬טרזת • ‪occupy themselves with It, attend to It.‬‬
‫‪ .excluded are‬י^או *י ‪ ]Dll they have intrinsic value.‬ממון יי' ‪movable, landed property.‬‬
‫‪gfpTl are placed on an eqimlity with•.‬‬ ‫‪? without compensation.‬לא ך‪?1‬ים‬ ‫‪ ?Vy‬ןרו^‬
‫‪??} Jewish property.‬י ^)*אל ‪ took by force.‬אנס ‪violent man.‬‬ ‫??יקים ** ‪ seized.‬ןתקף‬
‫?‪:‬ד « ‪oppress.‬‬ ‫‪ stayed, remained‬קוך?ץ “ ‪can afford.‬‬ ‫‪have the precedence.,‬‬
‫] ‪[ 220‬‬
 ‫הלכות גזלה ואבדה‬
‫המציק‪-‬זכה‪ .‬ובלבד עיתן לבעלים ד׳רא^שזנים ךביע הקרקע‪ .‬אז ^‪2‬ליע‬
‫ה^עזת‪ .‬מפני עזה המציק מזכר ?זזל‪ .‬הזאיל וקרקע עאינה עלז הוא מזכר‪.‬‬
‫ך‪.‬ךי זה מזכר בפחזת ךביע‪ .‬אז קרזב לז; וזה ך?יע על בעלים‪ .‬עה‪.‬רי מח ‪9‬ת‬
‫שהיא שלהן מזכר בזזל‪ .‬לפיכך הלזקח מן המציק בעלשים‪ .‬נזתן לבעלים‬
‫‪ 5‬עשרה‪ .‬אז נזתן להם ךביע הקרקע‪ ,‬ואחר כך וקנה הבל; ןאם לא נתן‪ ’.‬הרי‬
‫’‬ ‫ך?יע הקרקע כגזל ל‪:‬דז‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫פךק אס ד ע^ר‬

‫א‪ .‬השבת אבקה לישראל‪-‬מצות־עשה‪ .‬שנאמר‪ :‬השב תשיבם)דברים כב‪.‬‬
‫א(‪ .‬והרזאה אבדת ושראל ונתעלם ממנה והניהה‪ .‬עזבר ^א־תעשה‪.‬‬
‫‪ 10‬שנאמר‪ :‬לא תראה את שזר אהיף ‪ . . .‬והתעלמת מהם >שם(‪ ,‬ולטל מצות־‬
‫עשר‪;,‬ןאם ר‪,‬שיבד‪-.‬ק!ם מצות־עשר‪..‬‬
‫יו‪ .‬ההזלך ל^יךך הטזב והושר ועזשה לפגים משורת הדין‪ .‬מסזיר את האבךה‬
‫בכל מקזם‪ .‬אף על פי שאינה לפי כבזדז‪.‬‬
‫יט‪ .‬ךאה את האבךה ואמר לז אביו‪,‬אל תחזיךנה׳‪-‬וחזיר ולא וקבל ממנו;‬
‫שאם קבל מאביו‪ .‬נמצא בעת שקום מצות־עשה של ‪,‬בבד את אביך״‬ ‫‪15‬‬
‫לטל‪,‬עשר‪,‬״ של‪,‬השב תשיבם‪/‬ועבר על‪,‬לא תוכל להתעלם״ >שם‪. 0 ,‬‬
‫כ‪ .‬ה‪,‬רזאה מום שזטפין ובאין להשסית לדן הלרז אז שךהו‪ .‬סוב לגדר‬
‫לפניהם ולמנעם‪ .‬שנאמר‪> :‬כל אבדת אחיף )שם(־לךבזת אלדת‬

‫פךק ‪ tv6h<s‬ע&ר‬ ‫‪20‬‬

‫‪ .‬א‪ .‬המזצא אבןה שהוא סוב להחזיךד״ סול להכריז עליד‪ ,‬ולהזדיעד‪ .‬ןלזמר‪:‬‬
‫מי שאלד לז מין ?לוני‪ ,‬ובזא ןיתן סמנין וושל‪ .‬א?ילו הןתה שור‪ .‬פרוהה‬
‫לעת המציאה‪-‬וד‪,‬וולה‪ ,‬סוב להכריז עליה‪.‬ואבןגבזהה הןתה חוץ לירושלום‬
‫שעליה היו מכריח•‬
‫‪ provided that.‬ו?י|*בד ‪ he acquired ownership.‬ןכה *‬ ‫‪one third of the‬‬
‫ל^}ים ?זינירת ‪ left it there.‬הגיחה ‪) escaped, neglected it .‬י(עלם ממנה * ‪money (price).‬‬
‫‪ under all circumstances, w‬ק‪ 1‬ם ** ‪ inside the line of justice, equity 5 .‬ךץ‬ ‫ל‪9‬‬
‫‪the result would be‬מנו‬ ‫‪ to‬לנזיר ‪ fpipW flooding.‬י* ‪he must not obey him. 9 .‬‬
‫‪ feU in price.‬הץלה » ‪ to announce.‬להננךה •» ‪ to Include.‬לךב‪ 1‬ת »• ‪ward off. to check.‬‬
‫]‪[ 221‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנזיקץ‬
‫ב‪ .‬כיצד מכליו? אם מצא מעות‪ ,‬מכךיז‪ :‬״מי שאבד לו מטבע׳׳‪-‬וכן מכריז‪:‬‬
‫ואינו‬ ‫מי שאבד לו כסות‪ ,‬או בהמה‪ ,‬או שטרות‪-‬״;בואךתן סמנים‬
‫חושש מפני שהודיע מין ל‪,‬אבןה‪ ,‬לפי שאינו מחזירו עד שיתן סמנים מבד‪,‬קין‪.‬‬
‫ך‪ .‬בראשונד״ כל מי שאבלר‪ ,‬לו אבלה ובא ונתן סמניה‪-‬מחדרין אותה לו‪,‬‬
‫אלא אם כן החוק למאי‪ .‬משרבו הרמאין‪ ,‬התקינו בית לין ש;הו אומרין‬ ‫‪5‬‬
‫לו‪ :‬ד‪,‬בא עדים שאין אתה רמאי וטול‪.‬‬
‫ה‪ .‬ד‪,‬סמנים המבד‪,‬קין‪-‬סומכין עליהן ולנין על פיהם לכל מקום‪ ,‬לין תולה‪.‬‬
‫וד‪,‬מלה‪ ,‬או ד‪,‬משקל‪ ,‬או סמנ;ן‪ ,‬או מקום האבלה‪-‬סמנין מבהקין ד‪,‬ן‪.‬‬
‫ן‪ ,‬באו שרם‪ ,‬זה נתן סמני האבלר‪ .‬ווה נתן סמני לאבלה כמו שנתן ד‪,‬אחר‪,‬‬
‫לא;תן לא לזה ולא לזה‪ ,‬אלא תה‪,‬יה מנחת עד שיולה האחד לחברו או‬ ‫‪10‬‬
‫;עשו ביניהן פשלה‪ .‬נתן האלד את ד‪,‬םמנים והשני הביא עלים‪;-‬תן לבעל‬
‫לעדים; זה נתן סמנים ווה נתן סמנין ועד א ח ד‪-‬ללי לעד לאלד כמו שאינו‪,‬‬
‫ן!ני!ז‪.‬‬
‫ט‪ .‬משללב בית למקלש לתקינו שןר‪,‬ו מכךיןין בבתי כנסיות ובבתי מללשות;‬
‫משרבו לאנסין ואמרו‪ :‬למציאה של מלך ליא‪ ,‬לתקינו שוליו מוליעין‬ ‫‪15‬‬
‫לשכניו ולמידעיו‪-‬ודיו‪.‬‬
‫‪• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T\ I‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫י‪ .‬לכליו או הודיע ולא באו לבעלים‪ ,‬תהיה המציאה מנחת אצלו עד ש;םא‬
‫אל;ר‪,‬ו‪ .‬ובכל זמן שלאבלה אצלו‪ -‬אם נגנבה או אבלה‪ ,‬ל;ב באחליותד״‬
‫‪.‬ןאם נאנסה‪ ,‬פטור; ששומר אבלה כשומר שכר הוא‪ ,‬מפני שהוא עוסק במצור‬
‫‪.‬ונפטר מכמה מ‪:‬נות־עשה כל זמן שהוא עוסק בשמיללה ‪20‬‬
‫י א‪ .‬וצךיך לבקר את לאבלר‪ ,‬ולבדקה‪ ,‬כלי שלא תפסד ותאבד מאליד״‬
‫שנאמר‪ :‬והשגתו לו)דברים כב‪ .— - a ,‬לאה ליאך תשיבנו לו‬
‫‪p sure signs, special marks of identiflca-‬מ}ים ן!להקץ * ‪ he need not fear.‬אינו ‪S BWIn‬‬
‫‪ unless,‬אלא אם ‪tion. * ]5‬‬ ‫י ‪ swindler.‬למאי ‪ho was known to be.‬‬ ‫‪we rely.‬‬
‫‪ he must‬י|יןן*‪? compromise, settlement. 1‬עלה ‪ according to biblical law.‬דץ תולה‬
‫“ ‪leave It (undisposedof).‬‬ ‫‪ let It‬מ|ד‪1‬ןן ‪ ...‬״ ‪the lawless, those acting violently.‬‬
‫‪be deposited until Elijah shall come (and decide to whomIt belongs, i . e .. Indefinitely‬‬
‫‪ he Is responsibleforIt. niJWJ‬ח;ב ^אוזלזתה « ‪untUthe matter wlUbe clearedup).‬‬
‫‪^ so that It does not‬לא ה^סד ‪?^ to examine.‬יןר‪-‬לץזיק ‪If it met with anaccident.‬‬
‫‪deteriorate, get spoilt.‬‬
‫[‬ ‫‪222‬‬ ‫]‬
 ‫הלכות גזלה ואבדה‬
‫?לי כסף־מ^תמע‬ ‫י ב‪ .‬מצא כלי עץ־מעתמע בהן‪ ,‬כדי על־א ורקם‬
‫בהן בצונן אבל לא בחמין‪ ,‬מפני ע מ ע חיךן‪--,‬‬
‫יג‪ ,‬מצא ספרים‪-‬קורא בהן אחת לשלשים יום; ואם אינו יוךע לקרות‪.‬‬
‫גוללן כל שלשים יום‪ .‬ולעולם לא ולמד בר‪.‬ן לכתחלר״־ןלא וקךא פךשה‬
‫‪ 5‬וישנה; ןלא וקךא פךשה ויתךגם; ולא ופתח בו ןתר משלשה דפין‪ .‬ולא וד‪.‬יף‬
‫שדם קוךין בשני עדנין‪ ,‬שמא ומשך זה וימשך זה דבלה כ״ספר; אבל קורץ הן‬
‫בענץ אזזד‪ .‬ןלא וקךאו שלשה בספר אחד ואפילו ?ענ‪:‬ן אחד‪.‬‬

‫פ ר ‪I‬ק א ר ב ע ה עע‪£‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־ *‬ ‫» ‪V‬‬

‫ב‪ .‬זה ל‪,‬כלל באבדה‪ :‬כל דבר שאין בו סמן‪ -‬כון שאבד ן‪:‬ךעו בו ד‪.‬בעלים‬
‫שאבד‪ ,‬הרי זה בחן‪.‬קת שנתיאשו בעליו ממנו ‪ - -‬ולפיכך הרי הוא לזה‬ ‫‪10‬‬
‫שמצאו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪» T‬‬

‫ג‪ .‬וכל דבר שוש בו סמן‪ ,‬כגון שמלר‪ .‬ובהמה‪ ,‬הרי זה בחן‪.‬קת שלא נתןאשו‬
‫ממנו בעליו ‪ - -‬לפיכך ד‪.‬מוצאו חי‪,‬ב להכריז‪ ,‬אלא אם כן ידע שנתיאשו‬
‫י ׳ ‪•J T t‬‬ ‫“ ■ ‪• T‬‬ ‫• »‬ ‫‪l‬‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫| * ‪f T‬‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬

‫הבעלים‪ ,‬כגון ששמע אותם אומרים «וי לחסרון כיס׳׳ וכיוצא בדברים אלו‬
‫‪ 15‬שמךאין שנתואשו‪-‬הרי אותה האבךה של מוצאה‪.‬‬
‫ך‪ ,‬ואוש שלא מדעת‪ ,‬אפילו בךבר שאין בו סמן‪ ,‬אינו ואוש‪ .‬כיצרן נפל‬
‫ממנו דינר ולא ן‪.‬דע בו שנפל‪ -‬אף על פי שכשודע בו שנפל ותיאש‪ ,‬הרי‬
‫זה אינו י‪.‬אוש עתה‪ ,‬עד ש!ךעו הבעלים שנפל‪ .‬אבל אם עדץ אובירים ל‪.‬בעלים‪:‬‬
‫שמא נתתיו לפלוני‪ ,‬או במגדל הוא מנח‪ ,‬או שמא מעילי בחשבון‪ ,‬ןכיוצא באלו‬
‫‪ 20‬הדברים‪-‬אין זר‪! ,‬אוש‪.‬‬
‫י ב‪ .‬המוצא כלי חרש וכיוצא בהן מכלים שצורת כלן שוה‪ ,‬אם כלים ןזךשים‬
‫ד‪.‬ם‪-‬הרי ד‪,‬ם שלו‪ ,‬שהרי הן כמו דינר משאי ל׳רינרים שאין לו סמן ואין‬
‫הבעלים מכירים אותו‪ ,‬שך‪,‬רי אינו יודע אם פך זה או צלוהית זו שלו או של‬
‫אחר‪ .‬ןאם ד‪,‬יו כלים ששבעתן העין‪ ,‬ה‪.‬יב להכריז; שאם ןבא תלמיד ‪7‬זכם‬
‫< ‪ he might blacken them.‬מ>ן‪ 1‬חיךן *‬ ‫‪he must roll the scrolls (to give them an‬‬
‫לכי‪ 1‬ו‪^ 1‬ה ‪airing).‬‬ ‫» ‪ and then review It.‬ןל‪1‬ן!נה * ‪the first Ume.‬‬ ‫‪nj this Is the‬‬
‫‪general rule.‬‬ ‫‪ under the presumption that. BhlJ‬ו‪1‬ו‪.‬קת‬ ‫‪WK’r,} Its owner has 5‬‬
‫‪given up hope of recovering It.‬‬ ‫‪ unless.‬אלא אם ‪]P‬‬ ‫‪ loss of money.‬ח ‪9‬רון ‪O’p‬‬ ‫יאוע‬
‫?ולא ‪ 9‬דעת‬ ‫‪ bottle.‬אלוהית ‪ jar chest..‬הגדל*‘‬
‫ן‪:‬ןנין *‪3‬‬ ‫■ “ “״'‪O‬‬ ‫‪*^®▼essels long enough to recognize them by sight,‬‬
‫] ‪[ 223‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנדקץ‬
‫ןיאמר‪ :‬אף אל §י ^‪:‬איןי;כל לתן בכלי ל‪.‬ןה ‪!?9‬ן‪-‬יש לי בו ןז?יעות ?נץ׳ ס;ב‬
‫להךאותו לו; ואם ר‪,‬פירו ואמר ״שלי הוא״‪ ,‬מחזירין‪.‬‬
‫יג‪3 ,‬מה ‪.‬דברים אמורים? לתלמיד ןתיק שאינו משנה בדבורו ו ל ל אלא‬
‫?‪.‬דברי שלום —שהביא שלום בין אןם ללברו ןהוסיף מרע ?‪1‬י לסבבץ‬
‫‪ 5‬ןה לזה‪ .‬ך‪,‬לי ןה מתר; אבל אם ?או עדים ^‪:‬שנד‪? .‬דבורו תיץ ?!ד?ךים אלו‪,‬‬
‫אץ מחדרץ לו ???יעות עין‪.‬‬

‫עע(ר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫» ‪T‬‬

‫ז‪ .‬למוצא מ?מץ ?גל או ?גתל ‪ . W :‬לרי אלי ^!לו‪^ :‬אני אימר‪;? :‬ל גולם‬
‫!;‪.‬קדמונים ל«ן‪ .‬ןהוא שימצאם מטה מטה‪ .‬כךךך כל למטמונות סז^!נות;‬
‫סו א?ל אם מדאין מך?רים שהן מטמון ?ןש‪ ,‬א?ילו ; ?‪ 90‬ק * סו?ר׳ חרי ןה‬
‫לא לגע ?ל‪,‬ן‪ ,‬ש?א מ;סים ל‪.‬ם שם‪.‬‬

‫פרק ^עבעה עע‪ 1‬ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V t‬‬

‫א‪ .‬כל מציאה שאמלנו בה שהיא של מוצאה‪ ,‬אינו זוכה ?ה עד ?!תר? ל‪:‬דו‬
‫או ללשותו; א?ל אם ראה את המציאה‪ ,‬אפילו נפל עליל‪ .‬ו?א אחר‬
‫‪.‬והחזיק בה ־ ללי ןה שהלזיק בה זכה בה ‪15‬‬
‫‪ -‬ב‪ .‬ד‪:,‬ה רוכב על גבי ?המה וראה את למציאה‪ .‬ואמר ללברו ״זכה לי ?דר‬
‫כון שך‪,‬גביל‪.‬ה לו‪, ,‬ל^נה לרוכב‪ .‬ואף על ?י שלא ד‪.‬גיעה לידו‪ .‬ואם אמר‬
‫לו ״תנה ליי׳ ונ?לה ואמר ‪.‬אני זכיתי ?דל‪-‬זכה בה לנוטל‪ .‬ןאם משנתנה‬
‫‪ .‬לרוכב אמר ״אני ן?ילי ^חלרל‪-‬לאאמר כלום‬
‫ח‪ .‬חצרו של אלם קונה לו ^‪ 1‬לא מדעתו‪ .‬ןאם נפלה ?ה מעיאה ללי ל‪.‬יא של ‪20‬‬
‫‪ . - -‬בעל ל‪,‬חצר‬
‫‪ TS*?®dlstinguldied scholar (whowill not‬ן‪1‬ןיק* ‪ *recognition by sight.‬קמיעית ?ץ‬
‫ד‪,‬ו‪9‬יף * ‪ doesnot deviatefromthetruth.‬איג! נ|!?נה !‪:‬ךבורו ‪claimgoods thatarenot his).‬‬
‫‪ headded(tothetruth) andomitted.‬ןנךע‬ ‫* ‪tomalcethemfriendly.‬‬ ‫‪treasure.‬‬
‫‪ that isonlyif. pgnpj was doubtful.‬ןהיא* ‪^forI shouldassume.‬אני א)פר ‪} aheap.‬ל‬
‫‪ are deposited.‬מנוזים ‪11‬‬ ‫‪ to a‬לךעיתו ‪ he does not gain possession of it. n‬אינו ד כ ה‬

‫}כה®' ‪}it is his.‬כד‪ p’ljjp tookaholdofit. nj ,‬ןד‪spaceexclusively belongingtohim. 1»,‬‬

‫‪ heraisedit. njpobtainedownership‬הג?'^ת י‪ takepossessionofit inmybehalf. 1‬לי בף‪2‬‬
‫‪ hehassaidnothingat‬לא אמר ?לים ‪ I haveacquiredtitletoit first.‬ז?י‪1‬זי‪^1‬חלה״* ‪ofit.‬‬
‫‪i . f. .. what hehas said1‬‬‫‪^ withouthisknowledge.‬לא^דעתו^ ‪8ofnoadvantagetohim.‬‬
‫]‪[224‬‬
 ‫הלכות גזלה ואבדה‬

‫פרק ע^נה עע{ר‬

‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫ט‪ ,‬מצא עטר מתנה‪-‬אם מתנת בריא ל‪.‬יא‪ ,‬ואף זגל ‪9‬י ע^זניהם מודים‪ ,‬לא‬
‫ןחןיר לא לזר‪ ,‬ןלא לזה‪ :‬עמא כתב לתן ולא נתן‪ ,‬ןאמר עכתב עטר זה‬
‫מכר שלה זו או נתנה לאחר במתנה וחזר בו; וזה שמוךה לז ה‪-‬כדי לעשות‬
‫‪ 5‬ל!נוניא על לאחרון שנתן לו או שמכר לו‪ .‬ואם מתנת שכיב מרע היא‪ ,‬אם‬
‫הוןה‪-‬לתן‪,‬ןאם ל או‪ -‬לא לתן‪ ,‬ששכיב מרע שנתן לשנלם‪ ,‬זה אסר זה‪ ,‬האחרון‬
‫ל‪,‬נה‪? ,‬מושלתלאר‪.‬‬
‫י ד‪? .‬ל משןזרות ך‪,‬נמצאות שדינן שלא לחןיר‪-‬אם הלזיר לרי אלו כ^רים‬
‫ןגובין;הן‪ ,‬ןאין מוןייאין אותן מתסת לד בעליל‪,‬ן‪ ,‬נך‪.,‬רי ר‪,‬ם ?חזל‪,‬תן‪ ,‬ואין‬
‫‪ 10‬חוששין ללם‪.‬‬

‫^;וךה ‪ 0‬מ‪ 1‬ךים ‪^ njnq a gift made by a healthy person.‬ךיא ‪ a deed of gift.‬יןוטר מתןה י‬
‫­‪ and the reason that he ad‬זה יןם‪ 1‬ךה ^}ה‪ he withdrew, retracted. 1‬ז‪ 5‬ר ב ‪both admit. ^ 1 1‬‬
‫‪, a conspiracy (to defraud and divide‬קנו|!‪,‬יא * ‪mits (that he gave it as a gift) to this one.‬‬
‫• ‪ >one on the verge of death.‬ןכיב>‪ 5‬ל ע ‪the profits).‬‬ ‫‪they are presumed to bo valid.‬‬
‫ללם‬ ‫*י®® “ ®יי ‪rS‬‬ ‫‪ validity.‬י**®‘**‬
‫] ‪!2 2 5‬‬
 ‫ל‪ .‬ל כ ו ת ח י ב ל ו מ ןי ק‬

‫פךלן ר א שן‬

‫א‪ .‬סח^בל ‪3‬ןזברי ס;ב לעלם א סנזעה ך;רים‪ ,‬ןאלו סם‪ :‬נזק‪ ,‬ןצצ ‪0‬‬
‫ןרפוי‪) .‬עבת‪ ,‬ןבעת• נס ‪1^3‬ה ך?דם אלו כלן מעתלמים מן ס;פה‬
‫‪ 5‬עבנכסיו‪ .‬כדין כל סמוילח•‬
‫ב ‪ .‬נוק כי?ד‪ 2‬עאם ל!טע!ד סלרי ^ רןלו‪ ,‬רואין אותו כאלו הוא עלד נמכר‬
‫לעוק‪-‬כמה ס;ד‪; ,‬פר‪ ,‬אז ןכלה הוא)פד‪ ,‬עתה‪ ,‬ומעלם הפדות עהפד‪1‬ית‬
‫מךמיו‪ ,‬ענאמר‪ :‬עץ תחת עץ >עמות כא‪ ,‬כ ס ‪ -‬ל פ י סעמועה ללדו עיה‬
‫ענאמר‪.‬תסת״ לעלם ממון הוא‪.‬‬
‫‪ 10‬ג‪ .‬זה ענאמר בתוךה‪ :‬כאער;הן מום לאךם כן מתן בו עיקךא כד‪ ,‬ס אינו‬
‫לחבל בזד‪ ,‬כמי עמלל בדולרו‪ ,‬אלא עד‪ 1‬א ךאוי למסרו אבר או לו‪ 1‬בל‬
‫בו כאער עער‪ ,‬ולפיכך מעלם נזקו‪ .‬נהלי הוא אומר‪ :‬ןלא תל!חו בפר לןפע‬
‫רו?ח )במךבר לר״ לא(‪-‬לרוצס לללד הוא עאין בו כפר‪ ,‬אלל ל‪?5‬רין‬
‫אברים או לחבלות;ע בו בפר‪.‬‬
‫‪ 15‬ד‪ .‬וכן זה ענאמר בחולל בחלרו ומןיקו‪ :‬לא תחוס עינך)‪,‬דלדים יט‪ ,‬י ס ‪-‬‬
‫עלא תחום בתעלומין; עמא תאמר‪ :‬עני הוא זה ןעלא בכוןר• סלל בו‪,‬‬
‫עינך״‪.‬‬
‫תחום ‪T‬‬
‫נאמר‪.‬לא ‪••1 1‬‬
‫■‬ ‫ארחמנו‪ -‬לכך‬
‫*־•»־»‬

‫ה‪ .‬ומנץ עזר‪ .‬ענאמר לאברים‪.‬עץ סמתעיךתעלומין הוא‪ 2‬ענאמר‪ :‬סבורה‬

‫תחת מבוךה ועמות בא‪ ,‬כרס ולפרוע נאמר‪ :‬והבה איע את רעהו באלן‬
‫‪ 20‬או לאגרף‪ ,‬ןגומר )^!ם‪ ,‬יח(‪ ,‬לק עבתו;תן ולבא;רפא )עם‪ ,‬ינ«׳ סא למרס‬
‫ע״תחת״■ ענאמר לסבוךה־סעלולץ‪ ,‬והוא סדין ל״ממת׳' לאמור לעץ ולעואר‬
‫אלרים‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ומנץ עהמויק חלרו לז;ב לצער לפני עלמו‪ 2‬עהלינאמר לאונס‪ :‬ססת‬
‫‪ indemnity for his forced idleness,‬עבת • ‪ he who injures his neighbor.‬סתי ‪ 5‬ל ‪ . . .‬י‬
‫רואץ ‪, he cut off.‬קטע • ‪;^!? are paid out of the best of his property.‬ת^מים מן ה;םו‪? 1‬זבנכןין‬
‫‪ he decreasedhls value,‬ן!?סית !!ך^יד ‪; worth, np? loss, depreciation.‬פה י ‪we consider.‬‬
‫‪ deserves to be deprived.‬לאוי למקורו **‬ ‫‪ the same applies,‬ד‪.‬וא קךץ‬
‫]‪[ 226‬‬
 ‫הלכות חובל ומדק‬
‫אער ענה)דלרים כב‪ ,‬כנס־ןהוא סדין ^?ל סמ?ער את ^?רי ?גופי עהוא‬
‫י‬ ‫ס^ב ^עלם ך‪5‬י ס?ער‪.‬‬
‫ח‪ .‬ומנין ?!הוא ן!‪:‬בב?!בת ?פד ?צמוןךפוי ?פני עצמו? ?!נאמר‪ :‬רק ?!בתו‬
‫ןתן ןךפא ןרפא)?!מות בא‪ ,‬ינס*‬
‫‪ 5‬ט‪ ,‬ומנין ^הוא ס‪:‬ב בב?‪1‬ת בפני ??מו! עהרינאמר‪ :‬ן?‪ 1‬ל‪ 0‬ה‪:‬דהןססדקה‬
‫?מבעיו‪-‬ולןצתד‪ .‬את כפי•)‪.‬דלויס כה‪ ,‬יא־יב(‪ ,‬בכלל דין וה כל המביע‪.‬‬
‫י‪ .‬ממב!ע אינו ס‪:‬ב על ל‪.‬ב?!ת עד ע‪:‬ד‪:.‬ה מתכון‪ ,‬ענאמר‪ :‬ן?‪1‬לל‪ 1‬ה‪:‬דה)עם(;‬
‫א?ל סמב‪:‬ש לברו ?לא כונה‪? ,‬טור‪ .‬לפי?ך‪ :‬שן‪-‬ו‪3‬יו?א בג‪-‬ע?‪:‬ע‪,‬‬
‫‪t‬פטור‪.‬‬
‫‪ 10‬י א‪ .‬אןם מו?ד ^עו?ים‪3 :‬ץ שוגג ‪ 3‬ק סויד‪3 .‬ץ ער בץ‪:‬שן‪ ,‬בץ ?!כור־ אם‬
‫לבל ?חברו או ר‪,‬ןיק ממון לברו‪ ,‬משלם מן ה‪:‬פה שבנכסיו‪ .‬במה ד?רים‬
‫‪ .‬אמורים שה‪1?:‬ן ס‪:‬ב לשלם? ?שדם שישנו ?אחד‪ ,‬ונתהפך אחד מהן ומיק את‬
‫לבדו או קרע בגדו; אבל אם ד‪:.‬ה אחד‪:‬שן ובא אחר ןשכב בצדו‪-‬ןה שבא‬
‫?אחרונה הוא ל‪,‬מועד‪ ,‬ואם מיקו ד‪;,‬שן‪ ,‬פטור‪ .‬ןכן אם ליניס ?לי ??ד ס‪:‬שן‪-‬‬
‫‪ 15‬ןשברו‪ ,‬פטור‪ ,‬שזה שהניחו הוא למועד שפשע‪.‬‬
‫טן‪ .‬ל‪,‬מןיק את ל?רו ?כונה‪?? ,‬ל מקום‪ .‬ל‪:‬ב ?חמשה דלרים‪ .‬נא ‪9‬ילו ??נס‬
‫לךשות ל?רו שלא ?ךשות והןיקו ?על ל?‪:‬ת‪-‬ס‪:‬ב‪ ,‬ש‪:‬ש לו ךשות‬
‫להוציאו ואין לו ךשות להזיקו‪— .‬‬
‫ין‪ .‬למ?‪.‬קע ע?ים ?ךשות ה‪.‬ר?ים ופךח עץ מר‪,‬ן והזיק ‪3‬ךשות ל‪:‬סיד‪ ,‬או‬
‫שבקע ?ךשות ל;חיד והזיק ברשות לך?ים‪ ,‬או שבקע בךשות היחיד והזילו‬ ‫‪20‬‬
‫?ךשות ה‪:‬חיד אחךת‪ .‬או שנכנס ללנותו של נגר‪ ,‬בין ?ךשות ?ין שלא ?ךשות‪,‬‬
‫ןנהוה ?‪.‬קעת ן??לה ‪¥‬ל ?ניו‪??-‬ל אלו ס‪:‬ב ?אך?עה ך?רים ו?טור מן‬
‫לבשת‪.‬‬
‫י ח‪? .‬שם ?!אומךץ למיתת ?ך או?לךץ לנוקין‪ .‬כיצד? לרי שד‪.‬כה ל?רו‬
‫ן‪1‬ןם ‪? IncludedInthis lawis anyonewhoputs anotherto shame.‬ללל ‪ n‬ן‪1‬ז ‪• ...‬‬
‫‪ damage done by a human being must under all circumstances be restored‬נ‪2‬ןץך‬
‫‪} turned over. •* it was his fault,‬תהפך ‪? togeth».‬אחד** ‪Infull. *IVawake.‬‬
‫‪18‬‬ ‫לעית ך‪,‬יחיד ‪ public domain.‬ך)«ת ‪0‬ר?ים ‪*“ splitting wood.‬״י‬
‫‪withpermission‬נר‪privatedomain.‬‬ ‫‪.achipflewoff 1‬תןה ‪_3‬ק‪¥‬ת “ ‪carpenter, 1.‬‬
‫‪HOP? struckbis face. ^... D|^p lust as we appraise the likely cause of death‬‬
‫‪incase of fatal injuries)).‬‬
‫] ‪[ 227‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנזיקץ‬
‫בצרור קטן שאין בו כךי להזיק‪ ,‬או ?‪.‬קסם של עץ ל!טן‪ ,‬ו^ןבל ב‪ 1‬וחבלה שאין‬
‫חפץ זה ךאוי לעשותה‪ ,‬ך‪,‬רי זה ^טור‪ ,‬שנאמר‪1 :‬יאבן או באגרף גשמות כא‪,‬‬
‫ית(‪-‬ךבר הךאוי להזיק‪ .‬אבל סןב הוא בבשת בלבד; אפילו ך‪.‬קק בגופו של‬
‫חברו‪ ,‬ח^ב בבשת‪ .‬לפיכך צךי?ין העךים לדע ?מה הזיק‪ ,‬ומביאי! החפץ‬
‫‪ 5‬שהזיק בו לבית דין אד שאומדין אותו וךנין עליו‪ .‬ואם א?ד החפץ ןאמר‬
‫החובל‪ :‬לא ה!ה בו כדי להזיק וכמו אנוס אני‪ ,‬והנחבל אומר• ה;ה בו כדי‬
‫להזיק‪!-‬שבע הנחבל ףטל‪ ,‬כמו שיתבאר‬
‫יט‪ .‬הברזל אין לו אמד‪-‬אפילו מהט קטנה ךארי' ל־יא להמית‪ ,‬ןאין ^ריך‬
‫לומר להויק‪— .‬‬
‫פרק ^טני‬ ‫‪10‬‬
‫א‪ .‬החובל בחברו הבלר‪ ,‬שהוא ךאוי לשלם החמשה ךברים כלם‪ ,‬משלס‬
‫חמשה; הזיקו נוק שאין בו אלא אךבעה‪ ,‬משלם אך?עה; שלשה‪ ,‬משלם‬
‫שלשה; שנים‪ ,‬משלם שנים; אחד‪ ,‬משלם אחד‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיצד? קטע!דו או תלו או אצבע מהן‪ ,‬או שסמא עינו‪-‬משלם המשר‪:,‬‬
‫נזק וצער ורפוי ושבת ובשת‪ .‬הכהו על ?דו וצבתה ןסופה לחור‪ ,‬על‬ ‫‪15‬‬
‫עינו ומךןה וסופי׳ להיות‪-‬משלם אךבעה‪ :‬צער ורפוי ושבת ובשת‪ .‬הכהו‬
‫על ראשו וצבה‪-‬משלם שלשד‪ :,‬צער ורפוי ובשת‪ .‬הכר‪,‬ו במקום שאינו נךאר״‬
‫כגון שהכהו על בךכיו או בגבו‪-‬משלם שנים‪ :‬אער וךפוי‪ .‬הכהו במטפחוז‬
‫שמדו או בשטר ןכיוצא באלו‪-‬נותן אמת׳ והיא הבשת בלבד‪.‬‬
‫‪ 20‬ה‪? .‬־‪.‬א למדת‪ ,‬שכל המססר הברו אבר ץואינו חוזר‪ .‬ה;ב בכל החמשה‬
‫’‬ ‫דברים‪— .‬‬
‫ן‪ .‬א?ילו חסרו כשעךה מעור ?שרו‪ .‬ה;ב בחמשה ךבךים ‪ -‬שהעור אינו חוזר‬
‫א^א אלקת‪ .‬לפיכך החובל בח?רו ול^רע העור ןהוציא ממנו דם‪ ,‬היב‬
‫‪3‬זזמץ!ה דברים‪.‬‬
‫‪ 25‬ז‪ .‬המבעית הברו‪ ,‬אף על כי שהלה מן ה?הד‪ ,‬ך‪,‬ךי זה כטור מדיני אדם‬
‫ןה‪:‬ב בדיני שמןם;ןהוא שלא נגע בו אלא כגון שצעק מאחוךיו‪ ,‬או שנתראה‬
‫‪pebble‬‬ ‫‪ estimate.‬אמד * ‪ spat.‬ך‪.‬קק * ‪ Ukely.‬ךזסיי ‪ object.‬ג‪1‬םץ י ‪. cUp.‬קסם ‪I.‬‬
‫? ר ז ל‪ 51‬ר‬ ‫‪^ swelled.‬ב‪1‬תה®י ‪, he amputated. KDp blinded.‬קטע ‘י ‪*•®*® “ y .‬י®® “‬
‫» ‪?|It runs, festers.‬ךךה יי ‪ wiu eventually recover.‬םו ‪9‬ד■!‬ ‫‪hence 1‬‬
‫‪) that is onlyif.‬הוא®* ‪ frightens.‬הל?יי‪• **1‬י*®“ ?‪HRVyouInfer.‬‬
‫] ‪[ 228‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫הלכות חובל ומזיק‬
‫!לת ?אפלה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬וכן אם צעק באןנו וחרעו‪ ,‬פטור ‪.9‬דיגי אדם וח;ב‬
‫בדיני ^‪:‬מלם‪— .‬‬
‫ח‪! .‬ךאה לי‪ ,‬עהנחבל עאמר ״נתחרעתי״ או‪.‬נסמית עיני וך‪,‬ךי אי?י רואה״ או‬
‫״אי?י ׳שומע״‪-‬אינו נאמן‪ ,‬עך‪,‬ךי אין אנו מכירין ל‪,‬דבר‪ ,‬עמא‪.‬יערים; ואינו‬
‫נוטל לנזק עד עיבךק ןמן מרבה ויל‪:‬ה מחזק ^אבד מאור עיניו או נתחךע‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫ואלר כך ן^לםזה‪.‬‬
‫ט‪ .‬כמה הוא הצער? לכלהואלפילנזק‪ :‬נעאךםער‪,‬וארךועננמאדובעל‬
‫ממון‪ ,‬ןאלו נתנו לו ממון לךבה לא הןה מצטער מעט; ד׳ש אךם עהוא‬
‫עמלן וחזק ןעני‪ ,‬ומפני זוז אחד מצטער צער לרבה; ועל פי הךברים האלר‪,‬‬
‫אומךין ופוסקין לצער­‬ ‫‪10‬‬
‫י ‪ .‬כיצד מעערין לצער במקום עחסרו אבר? ך‪,‬ךי ^קטע ןדו או אצבעו‪,‬‬
‫אומדים ?מה אדם כזה רוצה לתן בין לקסע ל‪ 1‬אבר זה בסוף או לקמע‬
‫אותו בס ם‪ -‬א ם גזר עליו למלך לקטע ןדו או ךגלג‪-‬ןאומדין כמה נע בין‬
‫זה לזה ומעלם למזיק‪.‬‬
‫י א‪ .‬כיצד מעעךין לעבת? אם לא חסרו אבר אלא חלה ונפל למעכב‪ ,‬או‬ ‫‪15‬‬
‫עצבתה ןדו ןסופה לחור‪ ,‬נותן לו ךמי עבתו על כל יום ןיום ?פועל בטל‬
‫על אותר‪ ,‬מלאכה עבטל ממנה‪- - .‬‬
‫י ב ‪ .‬לכה את לברו על אזנו או אחזו ות‪.‬קע באזנו וחרעו‪-‬נותן לו ךמי כלו‪,‬‬
‫עהרי אינו ךאוי למלאכה כלל‪.‬‬
‫י ח‪ .‬אמר לו למזיק‪ :‬אני ארפא אותך‪ ,‬או‪ :‬נע לי רופא עמרפא בחנם‪-‬אין‬ ‫‪20‬‬
‫עומעין לו‪ ,‬אלא מביא רופא אמן ומךפאהו בעכר‪.‬‬
‫י ט ‪ — .‬עבר על דברי רופא ןלכ?יד עליו ל ח לי‪ -‬אינו ל;ב לךפאתו‪.‬‬
‫כ‪ .‬כעפוסקין בית דין על למזיק ומחןבין אותו לעלם‪ ,‬גובין ממנו לטל מ;ד‬
‫‪1‬‬ ‫‪^ acts with‬ערים * ‪! it seems to me (Maimonldes).‬ךאה לי * ‪made him deaf,‬‬
‫‪ - con‬מוחןק ‪ he does not collect damages, t‬אינ‪ 1‬נ‪ 1‬טל ‪;1‬גןק ‪cunning (plays blind or deaf).‬‬
‫‪ hard worker.‬עמלן • ‪ his eyesight 5.‬א‪ 1‬ר ‪firmed, certain. Tyv‬‬ ‫‪ we estimate‬א‪ 1‬מךץ ‪,‬‬
‫? ‪ 9‬קוםע ח ‪ 9‬ר‪? how shall we determine. 1‬י‪ If‬ל‪|1‬ן׳?עךץ * י ‪and fix the indemnity for the psiln.‬‬
‫‪ for example, if .‬ןזלי ^‪ in a case where one caused another the loss of a limb. . . . 1‬אבר‬
‫‪ would pay for the difference (in pain) between having his limb cut off by means‬ר‪ 1‬צה ‪*^.. .‬‬
‫‪ he pays him‬נ‪1‬תן ל‪ 1‬ךמי ׳;‪ 1‬בת‪of a sword and having it taken off by means of a drug. >» 1‬‬
‫‪ got worse.‬הכביד ‪for his (forced) idleness.‬‬ ‫‪ •the court having de‬ית ךץ‬ ‫‪3‬‬
‫‪termined the amount of damages,‬‬
‫]‪[ 229‬‬
 ‫משנה תררה‪ :‬ספר נזיקץ‬
‫ואין קובעין לו זמן כלל‪ .‬ואם נתח!ב בבשת בל‪ 3‬ד ‪ rv?V‬א זמז‬
‫שהרי לא ססרו ממון‪.‬‬
‫פרק ע‪1‬לי^נ‪1‬י‬
‫•‬ ‫‪* I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪3‬יצד משערין סבשת? סכל לפי הממש והמתב!ש‪ :‬אינו דומה ?ןתב!ש‬ ‫א‪,‬‬
‫מן סל!טן למתב!ש מאךם גדול ומכבד‪ ,‬שזה‪ ,‬שב;שו זה סלןל־ ‪3‬שתו‬ ‫‪5‬‬
‫מרבה‪.‬‬
‫» \ *‬

‫ה‪ .‬הממש את ןזברו בדברים‪ ,‬או שרקק על בגדיו‪ ,‬פטור מן התשלופןין‪.‬‬

‫דש לבית דין לניר בןיבר‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬כפי שיךאו‪ .‬ואם ‪!3‬ש‬
‫תלמיד ?ובם‪ ,‬דוןב ^שלם לו בשת שלמה אף על פי שלא משו א^א‬
‫‪ 10‬ב ד ב רי ם‪--.‬‬
‫ן‪ ,‬מעשים היו אצלנו תמיד בכך‪ ,‬בספרד‪ ,‬דש תלמידי חכמים שהיו מוחלין‬
‫על זה; וכך נאה להם‪ .‬דש שתובע‪-‬ועושין פשרה ביניהן; אבל סדינים‬
‫היו אומרין לממש‪ :‬סןב אתה לתן לו לטךא זהב‪.‬‬
‫ן‪ ,‬אף ?ל פי שמממש שאר סעם בדברים פטור מן סתשלזמין־עון גדול‬
‫הוא‪ ,‬ואין מסרף ומגדף לעם אלא רשע שוטה‪ .‬ןאמרו ןזכמים הראשוןים‪,‬‬ ‫‪15‬‬
‫ס?א‬ ‫שכל המלבין פני אךם כשר מישראל ‪ 3‬ר‪ 3‬ים‪-‬אין א ס^ק‬
‫)^גבות ג‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫פרק רביעי‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫כ‪ .‬חרש‪ ,‬שוטה ו‪,‬קטן‪ -‬פגיעתן ךעה‪ :‬מחובל בהן ס‪:‬ב‪ ,‬ןהן שחבלו באחרים‬
‫פטוךין‪ .‬אף על ?י שנתפ‪.‬קח מחךש‪ ,‬ונשתפה משוטה‪ ,‬ומגדיל מקטן‪-‬‬ ‫‪20‬‬
‫אינם מיבין לשלם‪ ,‬שבשעה שחבלו לא מיו בני דעת‪.‬‬

‫פרק חמיעי‬ ‫י ו ־‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬

‫א‪ .‬אסור לאדם לחבל בץ בעצמו בין בחברו‪ .‬ןלא מחובל בלבד‪ ,‬אלא‬
‫כל ממכה אדם ^שר מישראל‪ ,‬בין‪,‬קטן בין גדול‪ ,‬בין איש בין אשה׳ דרך‬
‫‪,‬נציון־הרי זה עובר בלא־תעשה‪ .‬שנאמר‪ :‬לא יוסיף למכותו)דברים כה ‪25‬‬
‫‪ such‬מע^ים ‪? ..,‬כף “ ‪ to guardagainst.‬לגזיר » ‪ *, a personof light esteem.‬קטן־קל‬
‫‪cases.‬‬ ‫‪? coming In contact with themis bad. “ np.SI)J was restored to‬גיעתן‬
‫‪bearing,‬‬ ‫‪became sane.‬‬ ‫‪ becameof age,‬ך‪.‬גףיל‬ ‫‪ by way of hostility.‬ךךך ‪|V?J‬‬
‫]‪[ 230‬‬
 ‫הלכות חובל ומדק‬
‫‪ - a‬אם הזהיךה תוךה מלהוסיף בהכאת סחוטא‪. ,‬קל ותמר למכה את הצדיק‪.‬‬
‫ב‪ ,‬אפילו להגביה‪:‬דו על חברו‪-‬אסור; וכל המגביה‪:‬דו על חברו‪ ,‬אף על‬
‫פי עלא הכהו‪ ,‬הרי וה ךעע‪.‬‬
‫ט‪ .‬אינו דומה מזיק ןזברו בגופו למזיק ממונו‪ ,‬׳שהמזיק ממון חברו‪-‬כון‬
‫עעלם מה עהוא ה‪:‬ב לעלם‪ ,‬נתכפר לו; אבל רובל בחברו‪ ,‬אף על פי‬ ‫‪5‬‬
‫ישנתן לו ןזמעה ךברים‪ ,‬אין מתכפר לו‪-‬ואפילו הקריב כל אילי נביות אין‬
‫מתכפר לו ןלא נמחל עונו ‪ -‬עד ע‪:‬ב‪.‬קע מן הנחבל‪ ,‬וימחל לו‪.‬‬
‫י‪ .‬ןאסור לנחבל להיות אכורי ןלא למתל‪ -‬אין וו ן־ךף ו‪.‬רע לשראל; אלא כון‬
‫שב‪.‬קש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונר‪ ,‬ושנ‪:‬ר«‪ ,‬ולדע שהוא שב מחטאו‬
‫‪ 10‬ונהם על ךעתו‪-‬למחל לו; ן ‪ 5‬ל הממהר למחל‪ ,‬ך‪.,‬רי הוא משבח ןרוח ףכמים‬
‫נוהה הימנו*‬
‫פרק‬
‫א‪ .‬המזיק ממון הברו ס‪:‬ב לשלם נזק שלם; בץ שהיה שוגג בין שה‪:‬ה אנוס‬
‫הרי הוא במזיד­ ­ ­‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫!‪•• -‬‬

‫‪ 15‬ג‪ .‬במה דברים אמורים? ברשות הנזק; אבל ברשות המזיק אינו הלב לשלם‬
‫אלא אם הזיק בזדון‪ ,‬אבל בשגגה או באנס ‪ -‬פטור‪- - .‬‬
‫ח‪ .‬שנלם שד‪.‬יו מהלכין ברשות הרבים‪ ,‬זה בא בחביתו וזה בא בקוךתו‪.‬‬
‫ןנשברה הביתו של ןה בקוךתו של זה‪-‬פטור‪ ,‬שלזה ךשות להלף ולוה‬
‫ךשות להלך‪— .‬‬
‫‪ 20‬ט‪ .‬שנלם שר‪,‬יו מהלכין בךשות הרבים‪ ,‬אהי רץ ןאהד מלי^ד׳ ןד׳!ק אהי‬
‫מהן בחברו שלא בכונה‪-‬זה הלץ ה‪:‬ב‪ ,‬מפני שהוא משנה‪— .‬‬

‫‪,‬‬ ‫פך ק שמי‪5‬י‬

‫‪ - -‬בין‬ ‫א‪ .‬המוסר ממון חברו בלד אנס‪ ,‬הלב לשלם מן ה‪:‬פה‬
‫שהלה האנס גוי בין שהלה לשראל‪ ,‬ך‪.,‬רי ןה המוסר הלב לשלם ?ל מה‬
‫‪ 25‬של‪.‬קח ה אנ ס‪-- .‬‬
‫*‬ ‫• ‪ much more so.‬״‪. 1!°‬קל‬ ‫‪ p n‬ן!כפים ‪ nnii‬הימנו ‪ comp. Isa. 60.7.‬אילי‬
‫‪the sages are pleased with him.‬‬ ‫‪ the private domain of the one damaged,‬טס פר^ות ‪ppp‬‬
‫‪ beam.‬ק‪ 1‬ךה ‪ wine jug.‬ן‪ 1‬בית זי‬ ‫‪ unintentionally.‬ל א ? ‪njp‬‬ ‫‪made the change <5‬‬
‫‪ oppressor.‬א} ‪from the usual (<. he was running Instead of walking). “ 0‬‬
‫]‪[ 231‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרגזיקץ‬
‫ב‪ .‬במה ךברים אמורים? ?שהראה המוסר מעצמו; אבל אם אנסוהו גולם‪,‬‬
‫או לשראל אנס‪ ,‬להךאות‪-‬והךאה‪ ,‬הרי ןה פטור מן התשלומין‪- - .‬‬
‫המציל עצמו בממון הברו‪ ,‬הלב לשלם‪.‬‬
‫ך‪ .‬נשא ממון ה?רו ?לדו ונהנו ^אנס‪ .‬הלב לשלם מ?ל מקום‪ ,‬אף על פי‬
‫שהמלך אנסו להביא‪— .‬‬ ‫‪5‬‬
‫ט‪ ,‬אסור למסר לשךאל ?לד גולם ‪3‬ץ ?גופו בין ?ממונו־נאפילו הלה ךשע‬
‫ובעל עברות‪ ,‬נאפילו הלר‪ .‬מצר לו ומצערו‪ .‬ןכל המוסר ל^ראל ?לד‬
‫גולם‪ ,‬בין ?נופו בין ?ממונו‪ ,‬אין לו הלק לעולם הבא‪.‬‬
‫י‪ .‬מתר להרג המוסר ?כל מקום‪ ,‬ואפילו בזמן הזה שאין ^ינין‪.‬דיני נפשות‪.‬‬
‫ומתר להךגו קךם ?‪1‬ימםר‪ ,‬אלא בשאמר‪,‬הריני מוסר פלוני ?גופ־וא־ו‬ ‫‪10‬‬
‫בממונו״‪ .‬ואפילו ממון‪.‬קל ‪ -‬ל‪.‬תיר עצמו למיהה‪ .‬ומתרין בו ןאומרין לו ״אל‬
‫המסר״‪ .‬אם העז ?ניו ןאמר‪,‬לא ?י‪ .‬אלא אמסךנו׳'‪? -‬צור‪ .‬להרגו; ן?ל הקוןם‬
‫׳‬ ‫להרגו‪ ,‬זכה‪.‬‬‫״ ‪T T‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪I‬‬

‫יא‪ .‬עשה המוסר אשר ןמם ומסר‪ .‬לראה לי שאסור להרגו‪ ,‬אלא אם כן החוק‬
‫למסור‪-‬דירי!ר* להרג‪ ,‬שמא למסר אחרים‪ .‬ומעשים בכל ז?זן‪? .‬ערי‬ ‫‪15‬‬
‫המערב‪ ,‬להרג ל‪.‬מו?רים שהחזקו למסר ממון לשראל‪ ,‬ולמסר המוסרים ?לד‬
‫הגולם להךגם ולהכותם ולאסךם כפי לשעם‪ - - .‬ואסור לא?ד ?מונו של‬
‫מוסר‪ ,‬ןאף על פי שמתר לא?ד גופו‪ ,‬שהלי ממונו ךאוי ליוךשיו‪.‬‬

‫‪ forcedhim. < DIpD Vj? under all circumstances.‬אנסוהו ‪ of his ownfree will.‬ע?מ ‪*1 9‬‬
‫ךיןי‪ porsocutes. • frWB‬מצף‪7‬‬
‫התירעצמ‪ criminal law(Involvingcapital punishment). **1‬נ‬
‫‪ f f y not sol‬גג ‪^be surrenderedhimself to death, pronounced himself anoutlaw.‬מיתה‬
‫‪I wiuinformagainst him. >3 did weU. 14jjBJplanned.‬קזך‪>699‬‬ ‫‪J It seems‬־‪nK‬‬
‫‪^ NorthernAfrica.‬עך‪ was knownto be anInformer, *e3‬ן‪:‬ח‪1‬ק ל^סור ‪to me.‬‬
‫] ‪[ 232‬‬
 ‫הלכות רוצח ושמירת נפ^ט‬

‫פרק שניי‬
‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬לל להורג ןזברו ל‪:‬דו‪ ,‬כגון עהלד‪.‬ו לסלף או לאבן סממי^ה אותו‪ ,‬א‪1‬‬
‫עחנקו עד עמת‪ ,‬או ׳;(ךפו לאע‪-‬הואיל נהךגו מכל לקום הוא בעצמו‪,‬‬
‫‪ 5‬ך‪.‬ריןד‪.‬נך‪.‬ךגלביתדץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬אבל ךשוכר הוךג לך‪,‬דג את לברו‪ ,‬או עעלח עלךיו והרגוהו‪ ,‬או עפפתו‬
‫וד״ניחו לפני ד‪.‬ארי וכיוצא בו והךגתר‪,‬ו ס;ה‪ ,‬וכן ל‪,‬הוךג את ע צ מו‪-‬כל‬
‫אחד מאלו שופך ןלים הוא נע‪1‬ן הריגה ל‪:‬דו‪ ,‬ןך;ב מיתה לשמ!ם ואין להן‬
‫׳‬ ‫מיתת בית דין‪.‬‬
‫‪ 10‬ג‪ ,‬ומנין שכן הוא ל‪,‬דין‪ 2‬שנאמר‪ :‬שופך דם ל‪,‬אןם‪-‬באךם דמו זשפך‬
‫)לראשית ט‪ , 0 ,‬זה להורג בעצמו שלא על ן‪1‬י שליח; את דמכם לנפשותיכם‬
‫אךרש)שם‪ ,‬וס‪ ,‬זה להורג עצמו; מ!ד לל סי‪,‬ר‪ .‬אךךשנו)שם(‪ ,‬ןה למוסר לברו‬
‫לפני לןה לטרפו; מ!ד לאדם‪ ,‬מ!ד איש אליו אדרש את נפש לאדם)שם(‪ ,‬זה‬
‫לשוכר אחרים ללדג את ללרו‪ .‬ולפרוש נאמי ל^עינן לעון דרישה‪-‬הרי‬
‫‪ 15‬דינם מסור לשמזם‪.‬‬
‫ך* וכל אלו לרצחנים וכיוצא להן שאינן מחילין מיתת לית דין‪-‬אם לצה‬
‫מלך ןשלאל ללךגם ל‪.‬דץ למלכות ותלונת לעולם‪ ,‬הרשות ב‪:‬דו‪— .‬‬
‫ןן‪ .‬ל‪.‬רי שלא ללגם למלך ןלא לןתה השעה צריכה לכך לחזק לדלר‪ ,‬הרי‬
‫לית דין לןבין מכל מקום לד‪,‬כולם מכה רלה לקרולה למיתר״ לאסלם‬
‫‪ 20‬במצור ובמצוק שנים רבות ולצעלן בכל מיני צער‪ ,‬לדי לד‪,‬פליד ולאי‪.‬ם על‬
‫שאר ללשעים שלא זלדה הללר להם לפו‪,‬קה ולמלשול‪ ,‬לאמר‪ :‬לריני מסבב‬
‫לד‪,‬דג ארבי לללך שעשה מלוני‪-‬זאפטר‪.‬‬
‫ן‪ ,‬אחד להורג את לגדול או את הקטן לן יומו‪ ,‬לץ זכר לין נקלה‪ ,‬לרי ןה‬
‫נר‪,‬ךג עליו אם ל‪.‬רג בזדון‪ ,‬או גולה אם ד‪.‬רג לשגגד‪— .,‬‬
‫״ ‪ at any rate. • V1C? he tied him.‬מ?ל ‪ 9‬קום *‬ ‫‪njRri for the pubUc welfare.‬‬
‫‪ the‬ל א ןןתה ך‪.‬עעה ?ריןה ל כ ך ‪ he is permitted. “ . . . n q in case that.‬קורעות ‪;9‬ד‪1‬‬
‫‪condition of the time did not require such a measure.‬‬ ‫‪ to imprison them,‬ן*אן‪ 1‬ךם‬
‫‪ stumbling block. D3plp ’n q I will‬ממש‪ 1‬ל‪-‬פקקה ‪in siege and stress ?9 .‬צור ו^^צוק י®‬
‫‪ one day old‬אחד ‪ . . .‬או ** ‪cause.‬‬ ‫‪whether. . . or..‬‬
‫] ‪[ 233‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר נזיקין‬
‫ן‪ .‬אדןד ל‪,‬ה־ורג את הבךיא א‪ 1‬את סח‪ 1‬לה סנוטת ^מות‪! .‬אלילו ‪;3‬ךג את‬
‫סגוסס‪-‬נהרגע ^יו•‪-‬־‬
‫י‪ .‬אלד ל‪.‬הוךג את!שראל או סהוךג עבד לנעני* ך‪.‬ךי ןר‪!? .‬דךג ?^יו ; ] ‪ m‬לרג‬
‫לשגגה‪-‬גולה»‬
‫‪ 5‬יב‪ .‬מה בין עבדו ׳;יעבד אחרים? שעבדו ‪2‬ש לו ךשות להכותו; לפילך אם‬
‫הכהו הכאה ש!ש בה כךי להמית‪ ,‬ונטה למות‪ ,‬ןעמד ע?!רים וארבע‬
‫שעות ואחר כך מת‪-‬אינו נהת עליו‪ ,‬אף על פי שמת מחמת המכה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫לא;‪.‬קם ?י כספו הוא גשמות כא‪ ,‬כא(‪ .‬ומהו ״יום או יומלם׳* >שם(? יום שהוא‬
‫•‬ ‫כיומים‪ ,‬שהוא מעת לעת‪.‬‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫סו יג‪ .‬אבל המכה עבד שאינו שלו‪ ,‬אפילו מת לאחר כמה;מים מהמת ה מל ה‪-‬‬
‫הואיל והכהו'כדי להמית‪ ,‬הרי ןה נהךג עליו כשאר בני חורץ‪.‬‬
‫י ד‪ .‬י‪.‬ךאה לי‪ ,‬שהמכה את עבדו בסכין ןסוף‪ ,‬או באבן ואגלף וכיוצא בד‪,‬ן‪,‬‬
‫ואמדוהו למיתה ומת‪-‬אינו בדין ״יום או יומום'‪ ,‬אלא אפילו מת לאחר‬
‫שנה‪ ,‬נהךג עליו; לכך נאמר ״בשבט״ >שם‪ ,‬ס‪ ,‬שלא נתנה תוךה ךשות להכותו‬
‫‪ 15‬אלא לשבש ומקל וךצו^ה‪ ,‬ולייצא לל׳ן‪ .‬ולא ?הלאת ךאיהר״‬

‫עליעי‬
‫•‬
‫פרק‬
‫‪• * I‬‬ ‫‪7 V‬‬

‫‪ m‬נסוזיתו‪-‬או^דין ן־הר עללהו‬ ‫א‪ .‬המלה את חברו לזדון‪ ,‬לאבן אי‬

‫בו ומקום שהכהו עליו‪ ,‬אם ךאוי אותי ס?ץ להמית לאבר ןת או אינו‬
‫ךאוי‪— .‬‬
‫‪ 20‬ד‪ ,‬כלי ב ךן ל‪ -‬ל א נתנה בו תוךה שעור‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואם לל^י ‪ 5‬ךןל הכהו‬
‫ן;מת‪ ,‬רוצה הוא)במדלר לה‪ ,‬טס‪ ,‬ואפילו למסט‪— .‬‬
‫ה‪ .‬המכה את אברו ללא כלי ןהמיתו‪ ,‬כגון ?הכהו מדו או ל תלו או מפו‬
‫לראשו ןהמיתו‪-‬משעךין צס המכה‪ ,‬ןצה הנהךג‪ ,‬ומקום המכה; אינו‬
‫דומה דוחף חלרו לאצבעו לבועט בו לרגלו לכל לחו; ואינו דומה מכהו על‬
‫^לריא סיק‬ ‫‪ 25‬לבו למכהו על מתניו; ואינו דומה סלע המלה את הלריא‬
‫המכה הלש או חולה‪.‬‬
‫‪ was on the‬ןטה ^מות • ‪what Is the difference between 9.‬ה ‪3‬ץ* ‪dying person ^5.‬ם‪a‬‬
‫‪endured, remainedaUvo‬‬ ‫‪}3‬יוז‪1‬ךץ “ ‪twenty-fourhours 9.‬עת^עת* ‪of death..‬‬
‫‪v e r g e‬‬

‫‪theyconsideredhimIffielyto die }1.‬מדוה‪^1‬םיו{ה יי ‪it seems to me free men. «.‬‬

‫] ‪[ 234‬‬
 ‫הלכות רוצח ושמירת נפש‬
‫ט‪ .‬סיוסף א!ז סברו לתוך סמלם או לתוך ך‪.‬אש‪ ,‬אומדץ אותו‪ :‬אם ‪:‬נל‬
‫לעלות משם‪ ,‬פטור ממיתת בית דין‪ ,‬ןאם לאו‪-‬סלב‪ - - .‬ןהוא סדין‬
‫למניס לדו על פי חברו ןחטמו עד שהניחו מפךפר ואינו לכל לחיות‪ ,‬או שכפתו‬
‫ןסניחו בצנה או ‪3‬חמה עד שמת ‪ - -‬או שהכניסו למעךה או לבלתן^שן ץליו‬
‫*‬ ‫‪? 5‬ד ^?ת ‪ -‬־ ??ל אלו נהךג ^ליו‪ .‬שזה ?מו ^חנקו ?לדי*‬

‫פרק רביעי‬
‫א‪ .‬ס?תכון להרג את ןה‪-‬והרג את זה‪ ,‬פטור ??)יסת ‪3‬ית דין ומן סתשלו?ין‬
‫ו?!ן סגלות‪ — .‬לפיכך סזורק אבן לתוך עךה מלשךאל ןס‪.‬רג אד‪ 1‬ד מהן‪,‬‬
‫?טור ממיסת ‪3‬ית דין‪.‬‬
‫‪ 10‬ג‪ .‬סמכה את חברו ?אבן או באגרף וכיוצא בהן‪ ,‬אומךין אותו‪ .‬אם אמדוהו‬
‫לסלים‪ ,‬נותן סמשה דברים ונפטר; ואפילו סלה סמכה והכביד ומת מחמת‬
‫סמכה‪ ,‬סדי זה ?טור‪ .‬ואם אמדוהו למיתה‪ ,‬אוסרין את סמכה ?‪3‬ית ס&סר‬
‫?לד וממתינים לזה‪ :‬אם מת‪-‬להרג סמכה‪ ,‬ןאם סקל ונתרפא ךפואה ^;‪:‬למה‬
‫והלך ‪3‬שוק על ךגליו כשאר סבריאים־משלם סמכה סמשה‪.‬דברים ונפטר‪.‬‬
‫‪ 15‬ך‪ .‬ןר‪ ,‬שנאמר ‪3‬תוךה‪ :‬על משענתו גשמות כא‪ ,‬ינס‪ ,‬אינו שלהלך והוא נשען‬
‫על סמטה או על אחר‪ ,‬שאפילו סנוטה למות לצל לד«לך על סמשענת;‬
‫לא נאמר‪.‬משענתו■ אלא שלהלה מסלך על משענת בךיו‪,‬ןלא להלה צךיך צס‬
‫אסר^לי?ען‪^¥‬יי‘‬
‫פךלן חמיעי‬
‫‪ 20‬א‪? .‬ל סהוךג ‪3‬שמה גולה ?ימדינה שהרג בה לערי מקלט; ומצנת־עשה‬
‫לסגלותו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולשב בה עד מות סצהן סגדול )‪ 3‬מךבר לה‪ ,‬כרס‪.‬‬
‫‪ .‬ןהזהרו ‪3‬ית דין שלא לקחו צפר מן ?רוצח ?שגגה ?די לשב ?עירו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ןלא תקחו צפר לנום אל עיר מקלטו >שם‪ ,‬לב(‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין ד‪,‬רוצח ?שגגה גולה אלא אם כן ימת הנהרג מלד; אבל אם ח ‪ 3‬ל ב‪1‬‬
‫‪ strugglingla‬ק!םך‪5‬ר ‪ heleft him thesameapplies. *teiprj hisnose..‬הוא הדץ י‬
‫‪ (filled (house or cave‬ע‪#‬זן ‪ cold, nari heat.‬צ}ה* ‪he boimd him convulsions..‬‬
‫‪ g r e w‬ך^‪5‬יד ‪®^°tman estimate of his chance to live, n‬יי א‪91‬דץ א‪1‬תו ‪with smoke.‬‬
‫‪>town.‬ןךיןה ‪? his health.‬ךי‪ 1‬״ ‪worse, t*D’yppiJ we wait. b p J J grewbetter.‬‬
‫■‬ ‫‪[ 235 1‬‬ ‫‘‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנויקץ‬
‫?שגגה‪ ,‬אף ?ל ?י ^אפ!דוהו לב!י‪1‬זה ןןו^ה ןמת‪ ,‬אינו גו^ה‪ ,‬ש?!א הוא‪.‬קדב את‬
‫מיתת עצמו‪- - .‬‬
‫ן‪ .‬בתהלה א^ד שוגג ואלוד מזיר מקדימץ לערי מקלט‪ ,‬ובית דין של אותה‬
‫ר‪.‬עיר שר‪,‬ךג בד‪ .‬שולהין ומביאין אותו משם וךנין ‪? - -‬י שנתווי‪.‬ב ?יתה‪,‬‬
‫‪ 5‬ממיתין אותו; ‪? - -‬ני שנפטר‪ ,‬פוטרים אותו; ‪ - -‬מי ש?תס!ב גלות‪ ,‬מ^זירין‬
‫אותו למקומו­ ­ ­‬
‫יא‪ .‬ןן!א חוץ לתחום עיר מקלטו ?שגגה‪-‬כל מהוךגו‪ ,‬בין גואל מדם בין‬
‫ן‪1‬אר אךם‪ ,‬גולה על ןדו‪ .‬ך‪.‬ךגו ?תוך‘ ^חום ‪? Ty‬ןק^ט‪!{ ,1‬ג?ילו גואל‬
‫‪3‬ןךם׳ ‪0‬ריןהנהךג??ו’ו•‬
‫פרק עביעיי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪10‬‬

‫סלמיד שגלר‪ .‬לעיר מקלט‪ ,‬מגלין רבו עמו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולוי)‪.‬דברים יט‪,‬‬ ‫א‪,‬‬
‫‪ - c1‬עשה לו פךי ש?חי‪,‬ה‪ ,‬וח!י בעלי ?כמה ומבקשי? ?לא מלמוד)תוךרס‬
‫‪ .‬כמיונר‪ ,‬חשובין‪ .‬וכן ה‪.‬רב שגלה ‪ -‬מגלין ןשיבתו עמו‪.‬‬
‫״רוצס אני^;‬ ‫ן‪ ,‬רוצדו שגלה לעיר מקלט וךצו אנשי ?עיר ל‪?3‬דו‪ ,‬יאמר‬
‫‪$‬נמרו לו ״אף על פי כן״‪ ,‬זקבל מהן‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫ח‪ ,‬מגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם ואפילו לךבר מצוה או לעדות‪,‬‬
‫?ין עדות ממון בין עדות נפשות; — אפילו כל!שךאל צריכץ לתשועתו‪,‬‬
‫כיואב בן ?רו‪:‬ר״ אינו יוצא משם לעולם עד מות מ^מן מגדול; ן א ם; צ א‪-‬‬
‫מתיר עצמו למיתה‪ ,‬כמו שבאךנו‪.‬‬
‫‪ 20‬יג‪ .‬רוצח ששב לעירו אחר מות מצהן מגדול‪? ,‬רי הוא ?שאר ?ל אןם; ואם‬
‫ך‪.‬ךגו גואל מדם־נהךג עליו‪ ,‬שכבר נתכפר לו ?גלותו‪.‬‬
‫י ד‪ ,‬אף על פי שנתכפר לו‪ ,‬אינו חוזר לשררה שד‪:.‬ר‪ .‬בה לעולם‪ .‬אלא ך‪.‬רי‬
‫הוא מוךד מגך^תו כל י‪,‬מיו‪ ,‬הואיל ו?אר‪ .‬תק^ה זו מגדולה על ןדו‪.‬‬

‫‪ formerly, both he that killed unwittingly and he that killed willfully‬ביזיי^ה ‪®...‬‬
‫‪} went into exile.‬לה ** ‪fledImmediately to the cities of refuge.‬‬ ‫‪!} we sendhis‬גלץ‬
‫‪teacher into exile. '5‬‬ ‫‪ none the less (we will doyou‬אף ‪¥‬ל פי ‪his academy. “ p‬‬
‫‪honor).‬‬ ‫‪, he may accept (the honor) fromthem.‬י‪.‬ק ‪ 3‬ל‬ ‫‪testimonyin a‬‬
‫‪ he surrendered himself to death, pronounced himself‬התיר עצמ) למיתה ״ ‪capital case.‬‬
‫‪an outlaw.‬‬ ‫‪ to holda pubUc ofBce.‬ללךךה‬

‫] ‪[ 236‬‬
 ‫הלכות רוצח ושמירת נפש‬

‫פךלו עמי‪3‬י‬
‫א‪ ,‬מצות־עשר‪ .‬להפריש ערי מלולט‪ ,‬שנאמרנ על^ט ערים סלדיל לד >דלרים‬
‫יט‪ ;0 ,‬ןאין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ןשךאל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןשש ערים היו‪^ :‬ולש הבדיל משה רבנו לעבר מ ך‪1‬ן ושלש הבדיל ןהושע‬
‫לארץ כנען•‬ ‫‪5‬‬
‫ה‪ .‬ןה‪:‬בין בית דין לכון הךך?ים לערי מקלט‪ ,‬לתקנם ולהךהיבן‪ ,‬ומסירין‬
‫מהן כל מכשול וכל תקלר‪ — ,‬כדי שלא לעכב את הבורה לשם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫תכין לף הדךך >שם‪ - - a ,‬ו״מקלט״‪ ,‬״מקלט׳׳ ה‪,‬יה כתוב ?ל פךשת דךכים‪.‬‬
‫‪ ,‬כדי שיכירו הרצחנים ויפנו לשם‪.‬‬
‫‪ 10‬ט‪ .‬כל ערי כ<לףם קולטות וכל אחת מהן ‪ Ty‬מקלט היא‪ ,‬שנאמר‪ :‬נעליהן‬
‫תתנו ארבעים ושתלם עיר‪ ,‬כל הערים אשר תתנו ללרם אךל^ים ושמנה‬
‫‪) Ty‬במךבר לה׳ רס׳ הקישן הכתוב כלן זו לזו‪-‬לקל ט‪.‬‬
‫י‪ ,‬ומה הפ‪.‬רש לש בין ערי מקלט שהבדלו למקלט ובין שאר ערי הלולם?‬
‫שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת‪ ,‬הואיל ונכנס בהן־נקלט;‬
‫‪ 15‬ושאר ערי הלולם אינן קולטות אלא לךעת‪ .‬ורוצח הדר לערי מקלט אינו נותן‬
‫ן!כר ליתי׳ ןהךר ?ין‪1‬אר ערי הלולם נותן שכר לבעל הבלת‪.‬‬

‫פרק אחד עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫י‬ ‫‪V r‬‬

‫א‪ ,‬מצות־עשה לעשות אדם מעקה לגגו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןע?{ית מעקה לנגף)‪.‬דברים‬
‫כב‪ ,‬ח<‪ ,‬והוא שלהלה בית דיךה; אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוןיא‬
‫בהן אינו ןקוק לו‪ .‬ןכל בלת שאין בו אך‪ 3‬ע אמות על אךלע אמות לטור מן ‪20‬‬
‫‪.‬המעקה‬
‫ד‪ ,‬אחד הגג ואהד לל ךבר שלש בו סכנה ןךאוי שלכ?;ל ב‪ 3‬אןם ןלמות‪ ,‬כגון‬
‫‪ ...®the laws concerningcities ofrefuge apply only In Palestine.‬אץ ‪ ...‬נוך׳גות ן>לא‬
‫­‪ of‬קול טו ת י<> ‪ ? on each crossroad.‬ל פ ך ? ת ך ך כי ם * ‪ ^ to make direct roads.‬כון ‪ 5‬ך ך ?י ם •‬
‫‪fer asylum.‬‬ ‫‪ the biblical text places them side by side, puts them on‬ליןיץן ק ק ת‪ 1‬ב ‪. . .‬‬
‫‪the same level as to th e offering o f asylum.‬‬ ‫‪K / 'l 'j‬‬ ‫­‪with the consent of the Inhabit‬‬
‫‪ants.‬‬ ‫‪ does not pay rent.‬א עו נ‪ 1‬נ‪1‬ן ^ כ ר ‪ 3‬יתו **‬ ‫‪ railing.‬ע‪,‬קה ‪“ 9‬‬ ‫‪ this‬ןד‪,‬וא‬
‫‪law applies only to a dwelling-house.‬‬ ‫ל‪1‬‬ ‫אינ‪p i p } 1‬‬ ‫‪does not require this.‬‬ ‫‪2® . . .‬‬
‫‪ whether . . . or.‬ו א ס ד‬ ‫‪ It 18 likely.‬ך א‪ 1‬י‬

‫] ‪[ 237‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנזיקץ‬
‫שהןתה לו לאר או בור ‪3‬ךוצרו ~ ‪ -‬ס;ב לעשות חל‪:‬ה גבוסה עשךה טפחים‪.‬‬
‫או לעשות לה ?סוי‪ .‬כדי שלא ןפל לה אדם ו‪:‬מות‪ .‬וכן כל מכשול ש!ש בו‬
‫סכנת נפשות ‪ -‬מצות־עשה לך‪.‬םירו ולהשמר ממנו‪ ,‬ולהזהר בדבר‪,‬יפה‪,‬יפה‪— .‬‬
‫ה‪ ,‬הרבה דברים אסרו חכמים מפני ש!ש בד‪.‬ם סכנת נפשות‪ ,‬וכל העובר‬
‫עליד‪.‬ן ואומר ״הריני מסכן בעצמי ומה לאחדים עלי בכך?׳׳ או ״איני‬ ‫‪5‬‬
‫'‬ ‫מקפיד בכך׳׳‪ -‬מכין אותו מכת מךדות‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ןאלו הן‪ :‬לא וניס אךם פיו על הסלון המקלס ןושתה ןלא ושתה בלזלה‬
‫מן הנר‪.‬רות ומן האגמים‪ ,‬שמא ובלע עלו‪,‬קה והוא אינו רואה; ןלא ו^לתה‬
‫‪.‬‬ ‫מום מגלים‪ ,‬שלא ?הה מהן נחש וכיוצא בו מזוסלי עפר ‪ -‬ו‪,‬ימות‪.‬‬
‫סו י ד‪ .‬ה?ית ??הגלתה‪ ,‬אף על פי ששתו ממנה תשעה ןלא מתו‪ ,‬לא ושתה‬
‫עשירי‪ .‬מעשה ה‪,‬יה‪ ,‬ואמרו ??הה עשירי ןמת‪ ,‬מפני שארס הנהש שו_קע‬
‫למטה)עבוךה זרה ל‪ ,‬ם‪ .‬ןי‪.‬ש סם‪ ,‬סמת זוסלי עפר‪ ,‬שעולה וצופה למעלה;‬
‫רש סם ?היא נתלית באמצע המשקה‪-‬לפיכך הכל אסור‪] ,‬אפילו סננו‬
‫?מסננת‪ .‬וכן אבטיס ??הגלה‪ ,‬אף על פי ?אכלו ממנו ת?עה ןלא מתו‪ ,‬לא‬
‫‪ 15‬יאכל עשירי‪.‬‬

‫עשר‬
‫‪T T‬‬
‫שנים‬ ‫פרק‬
‫‪- « I r V‬‬

‫ד‪ ,‬אסור לאןם לתן מעות או דינרים לתוך פיו‪? ,‬מא !ש עליהן י ק‬
‫ל מכי ?חין או מצרעין‪ ,‬או זעה‪?? ,‬ל זעת ^גךם־סם המןת‪ ,‬חוץ מזעת?‬
‫•)הפנים >י‪,‬תשלמי תרומות‪ ,‬ח‪ ,‬ה‬
‫י ב‪ ,‬אסור למכר ^גוום ?ל ?לי ‪ 9‬ל‪0‬מה‪ .‬ןאץ ‪*? rrn?» 20‬הם את מת* ןאץ‬
‫מוכרין להן לא סכין ‪ - -‬ןלא ;ל ‪1‬י?ר ש‪:‬ש בו טק לך?ים; אבל מוכרין‬
‫•להן הריסין‪? ,‬אינן אלא להגן‬
‫»‬ ‫‪ nijtaj ten handbreadths high.‬ע&ךה ?‪siuToundlng bank, trpp‬‬ ‫‪ p p p‬יע?מי‪» 1‬‬
‫‪I expose myself to danger.‬‬ ‫‪ disobedience.‬ךזיות‪• 9‬‬ ‫ן‪ 1‬קל]| י‬ ‫‪pipe spouting water.‬‬
‫‪ ? leech.‬לי ק ה *‬ ‫‪ a lar that was uncovered.‬ןובית ענתגלתה “‬ ‫ןן ‪ 9‬ת ן‪1‬ןזלי*‪ poison.1‬ארם ״‬
‫‪ floats. « lap Altered It. ^ nfipp strainer.‬צזפה‪-‬צשה ‪the venom of crawling things.‬‬ ‫■‬
‫‪ sweat.‬ץה‪ saliva. W1‬ל ק ״ ‪} watermelon.‬בטיןן‪1‬‬ ‫‪ we must not‬אץ ‪ 1?5‬ו‪ 1‬ץץ ‪3 . . .‬ןןן »‬
‫‪^ shields.‬רי?ץ ** ‪sharpen their weapons.‬‬

‫] ‪[ 238‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫'‬ ‫הלכות רוצח ושמירת נפש‬
‫יג‪ .‬וכשם שאסרו למכר לגוי‪ .‬כך אסרו למכר ללשראל שמוכר ?יגוי‪ .‬ומתר‬
‫ל?כר כלי ולן לחלל של ?ני סמךינה‪ ,‬מפני שהן מגנין על לשראל‪' .‬‬
‫י ך‪? .‬ל שאסור למכר לגוי־ אסור למכרו ללשראל שהוא לסטים‪ ,‬מפני‬
‫שנמצא מחזק ןדי עוברי עבךה ומכשילו‪ .‬ן?ן כל סמכ?‪1‬יל עור ?ךבר‬
‫‪ 5‬ןס?!יאו עצה שאינה הוגנת לו‪ ,‬או שחזק‪:‬די עוברי עבךה‪-‬שהוא עורןאינו רואה‬
‫ן ל ך האמת מפני תאות ל בו‪ -‬הלי זה עובר ?לא־העשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלפני עור‬
‫לא תתן ??שול על‪.‬קךא יט‪ .‬יי( ‪ -‬מ?א לטל ממך עצה‪ ,‬הן לו א?ר‪ .‬סר״וגנת לו‪.‬‬

‫עע‪£‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪3‬י שפגע ‪3‬ןזברו ‪ 3‬ךךך ובהמתו רובצת ססת משאה‪3 .‬ץ שהלה עליה‬ ‫א‪.‬‬
‫משא ל‪,‬ךאוי ^ה בין שהלה עליד‪ ,‬יותר ממשאה‪ ,‬ךרי זו מצור‪ ,‬לפרק‬ ‫‪10‬‬
‫מעליו‪ ;:‬ףו מצות־עשד״ שנאמר‪ :‬עוב תעוב עמו נשמות כג‪ ,‬רס‪.‬‬
‫ך‪ .‬ןה סכלל‪? :‬ל שאלו ללתר‪ ,‬שלו ל‪.‬לה טוען ופידק‪ .‬דירי ןה מלב לטען‬
‫ןלפרקבשל ןז ‪ 3‬ר ו ‪- - .‬‬
‫ה‪ ,‬פרק וטען ו‪0‬ןךר‪ ,‬ןנפלה‪ ,‬סלב לטען ולפרק פעם אווךת־אפילו מאה‬
‫פעמים‪ ,‬שנאמר ״עוב תעוב'' נשם(‪ ,‬״ה‪.‬קם תקים עמר נדברים כב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫ל?יכך צריך למךדות עמו עד פך?וה‪ .‬אלא אם כן או‪ 9‬ר לי ‪? 3‬ל ממשא‪:‬‬
‫איני צריך לך‪.‬‬
‫יג‪ .‬מפוגע בשנלם‪ ,‬אמד רובץ תסת משאו ןא^ד ?רק מעליו ןלא מצא מי‬
‫שלטען עמו־מצור‪ ,‬לפרק בתחלה‪ ,‬משום צער ‪3‬עלי מלים‪ .‬ואמר כך‬
‫‪ 20‬טוען‪3 .‬מר‪ ,‬דברים אמוךים‪ 2‬כשמיו שניהם שונאים או אומכים; אבל אם מלה‬
‫אמד שונא ןאמד אומב־מצור‪ ,‬ל?ען עם משונא תמלה‪? ,‬די ןיכף את לצרו‬
‫‪,‬ל׳דע•‬
‫יד‪ .‬משונא מאמור ‪3‬תוךה הוא פ)?שךאל לא מאמות מעובים ‪ -‬־ אם מצאו‬
‫??מל במשאו‪ ,‬מצור‪ ,‬לטען ןלפרק עמי‪ ,‬ןלא ל‪3‬ימנו נימה ?ימות‪ ,‬שמא‬
‫‪ he encourages a sinner .‬ן!חןק ‪« . . .‬‬ ‫‪ blind, uninformed .‬עו ר‬ ‫‪ gave him‬ך!י^יא‪* . . . 1‬‬
‫ה מ ^ א ה “ ‪an Improper advice. * yjp m et .‬‬ ‫‪ to unload ,‬ל ^ ר ק ‪more than It can carry .‬‬
‫טוען ‪ ? nj this Is the general rule 5 .‬ל ל **‬ ‫‪ to pull (the anlmaU .‬ל ה ך דו ת •י ‪would load .‬‬
‫‪ unless.‬א ל א (‪ Persian mUe. p D1 9 :‬ו ‪9‬דו‬ ‫‪ to bend, subdue ,‬ל ‪ 5‬ף‬

‫"‬ ‫] ‪[ 239‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרנדקץ‬ ‫׳‬
‫זש?;סה ?^‪ 1‬ליל ^מונו ן^ימא לי!י סכנה; ןכ‪.‬תוךה לילןפיןה ?גל נפשות ?שךאל‪,‬‬
‫‪3‬ין ךשעים ‪3‬ין צדיקים‪ .‬מאסר ^סם נלוים אל ה׳ ומאמינים ?עלורי הךת‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬אמר אלילם סי אני נאם ה׳ אלר״ים אם אחמץ ?מות ל׳ך^!ע ?י אם‬
‫?שוב ך?‪1‬ע מדךכו ןלי‪,‬ה)ןחו‪.‬קאל לג‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫•‪wiUstay on, tarry‬‬ ‫* ‪ for, minds.‬ז‪<»68‬‬ ‫‪}adhere,‬ללס ‪because.‬‬

‫‪areattached.‬‬
‫‪[2401‬‬
‫קנין‬
‫• ‪IT : I‬‬
‫••ספר‬ ‫‪V‬‬

‫מכירה‬
‫זכיה ומתנה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪» • I‬‬

‫^טכנים‬
‫‪ t‬־• •‬
‫^{!לוחין ןעת‪9‬ץ‬
‫ע?דים‬
 ‫הלכות מכירה‬

‫‪ 5‬ר ק ר א שן‬

‫א‪ .‬המ‪,‬קח אינו נלןנה ‪5‬ךברים ואפילו העידו עליהם עדים‪ .‬כיצד ן ״בלת זה‬
‫אני מוכר לך״‪ ,‬״לין זה אני מוכר לך״‪ ,‬״עבד זה אני מ‪ 1‬כר לך׳י‪-‬ופסקו‬
‫‪ 5‬ד‪,‬ןימים‪ ,‬וךצה ל׳לו‪.‬קס ואמר ״‪,‬קניתי׳׳ וךצה ל‪,‬מוכר ואמר ״מכךתי״‪ ,‬ואמרו‬
‫לעדים ״ך‪,‬וו עלינו עדים עמכר זה ןעלקח זה׳׳‪-‬ןזךי זה אינו ?לום וכאלו לא‬
‫ל‪,‬יו ביניהם דברים מעולם‪ .‬וכן בנותן מתנה ומ‪.‬קבלד«•‬
‫ב‪ .‬א?ל אם נקנה המקח באחד מהדברים עהוא נקנה בהם־‪.‬קנה ללגקס׳‬
‫ואינן צרי?ין לעדים כלל‪ ,‬ןאין אלד מהן לכל לחור בו‪.‬‬
‫סוג‪ .‬ובמהלקנד״המקח? ר‪.,‬קך‪.‬קעות‪-‬באלדמי‪!5‬לעהךברים‪ :‬בכסףאודעטר‬
‫או ‪3‬חז‪,‬קה•‬
‫ך‪ .‬כיצד ?כסף ן מכר לו בלת‪ ,‬מכר לו עךד״ ונתן לו לנימים‪-‬קנה‪ .‬בןה‬
‫‪,‬דברים אמורים? ‪1‬ימקום יכאץ כותבין את לעטר; א?ל ?מקום ים‪ 1‬ךכן‬
‫לכהב עטר מכר‪ ,‬לא קנר‪ .‬עד עלכתב את לעטר‪ .‬ואין‪.‬קך‪.‬קע נקנית ?פחות‬
‫‪ 15‬מעוה־פרוטה‪.‬‬
‫ן‪? ,‬יצד ?עטר? כתב לו על לנלר או על לחךם או על העלה ״עדי נתונה‬
‫^ך״‪ ,‬״עךי מכוךה לך? ‪ -‬כון עלגיע לעטר ללדו‪ ,‬ל^נה‪— .‬‬
‫ח‪9 .‬יצד בחזקר‪ ?,‬מכר לו בלת‪ ,‬מכר לו עךר״ או ענתן אותן ?מתנה ‪ -‬כון‬
‫ענעל או גךר או פרץ כל־עהוא‪-‬ןהוא עיועיל ?מעעיו‪-‬ןל‪,‬רי זה‬
‫‪ 20‬קנה‪— .‬‬
‫ט‪ .‬למוכר ?לת ללברו ומסר לו את למפתל‪ ,‬לרי זה כ?‪5‬י עאמר לו‪ .‬ל ך‪,‬‬
‫לזקוקנר‪,‬״‪--.‬‬ ‫■‬
‫י‪ .‬כיצד למחזיק בנעילה ל^ה? ?גון ע?כר ?לת או לצר והיה לפלח פתוס‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫‪ Ippj set,‬הך!זים * ‪ a purchase Is not acquiredby means of words (only).‬ן!מיןח ‪• ...‬‬
‫‪ by deUvery of the purchasing‬ן‪9‬ף ‪>...‬״‪ trithdraw. 5‬לסיר ב‪agreedon, the price. *1‬‬
‫‪money, orby adeed, orbyundisturbedpossession.‬‬ ‫‪^tore‬ךץ»* ‪|>bill of sale.‬ר?‪1‬‬
‫‪ taVg‬ןן!ק ו‪,‬קןה** ‪ *bat is only if he accompUshes somethinguseful.‬ןהוא ן‪*1‬וץיל»* ‪down.‬‬
‫‪possessionandacquiretitle.‬‬
‫] ‪[2 4 3‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנץ‬
‫ןנ?ל ל״לגקס ןנת ספסת ן‪0‬זר ו?תחו ‪ nq -‬זה הדוויק ו‪,‬קנה‪ ,‬שהךי נשתמש בו‬
‫?‪1‬מוש ל<מ‪¥1‬יל^‬
‫‪ 5‬ך ק עני‬

‫א‪ 3v .‬ד כנעני ך‪.‬ךי הוא ?‪.‬קך‪.‬קע לקנ‪:‬ה‪. ,‬מקנה לכ^ף ו‪3‬ש?‪ 1‬ר אי ‪3‬ןזזל‪1‬ה‪.‬‬
‫?‪? 10‬דר‪1‬י ^‪1‬משתמ^‪15‬ין‬ ‫‪ 5‬ב‪ .‬ומה ל‪.‬יא הןזז״קה ?ל!נ!ן עלךים?‬
‫‪ 3‬עבךים‪— .‬‬
‫ה‪ .‬ל‪?.‬המה‪5 ,‬ין לקה ‪3‬ץ גסה‪ ,‬נקנית ‪3‬מ?‪1‬י?ד״ ־ ‪-‬‬
‫ו‪ .‬כי?ד קונין את לבהמה ‪3‬משיכה? אין צריך לי‪ 9‬ר אם משכה והלכה או‬
‫שךכב עליל‪ ,‬והלכה בו‪-‬שקנה‪ ,‬אלא אפילו קךא ^ה ולאה‪ ,‬או שהכישה‬
‫‪ 10‬במקל וךצה לפניו‪ n? -‬ש‪v‬ל‪,‬ךה ‪ :‬ד וךןל‪ ,‬קנאה‪ .‬ןד‪,‬וא שימשך בפני מבעלים;‬
‫קלילים‪ ,‬ןליך >§*א?ןר לי ל‪,‬ןם ^י‪,‬נןשך ״לך‪ ,‬משך‬ ‫אבל אם משך ^לא‬
‫‪t‬‬ ‫ולן‪3‬ה**‬
‫‪.‬‬
‫‪V‬פ‪V‬ר ‪I‬ק *ע ל• י •ע י‬

‫א‪ .‬אסל ל‪?,‬ל‪.‬כ!ה ןאלד שאר למטלטלין נקנץ במעות־ דץ תוךה‪ ,‬ומשנתן‬
‫‪15‬‬ ‫את למעות‪ ,‬קנר״ ןאין אלד מהן‪:‬כל לחזר בו; אבל חכמים תקנו שלא‬
‫‪.‬לקנו למטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דךכו ללגביל‬
‫ה‪ .‬ןלמה הקנו ל;מים ^יבר זה במטלטלין? גזרה שמא לתן ללוקח ךמי‬
‫ללפץ‪ ,‬ול‪,‬ןם שלקחנו יאבד באנס‪ ,‬כגון שנפלה דלקה ונשרף או באו‬
‫‪.‬לסטים ונטלוד‪-%‬אם לד‪,‬לד‪ ,‬לךשות ללוקח‪ ,‬ללמהמה למוכר ןלא לצילהו‬
‫ל‪9‬יכך לעמידוהו ללמים ‪3‬ךשות למולי׳ ?די ^?שח‪ 1‬ל ן!‪¥‬יל ללפץ‪ ,‬שאם ‪20‬‬
‫^אבד־ללב^שלם‬
‫פ ך ק ך בי עי‬

‫ך‪.‬כללגדול‪,‬לל‪.‬לד‪,‬ב‪:‬ןך‪ :‬לקונד‪,‬אתלמטל?זלץ‪,‬אםפםקל‪1‬ימיםואחר‬ ‫יא‪.‬‬

‫כך הגכיך‪ - ,‬קנה‪ ,‬ואם לגביך‪ ,‬תללה ולגיל ןאלר לך פסק לדמים ‪ -‬לא‬
‫אץ* ‪ largeor smaUcattle.‬לקה ‪noj -‬ל ‪,* undisputed, undisturbedpossession.‬ןזן‪.‬קף‬
‫‪^ detached Its feet. In order‬קךף‪struckIt. w. . . ,‬ך‪^>9,‬ד‪ needless to say. «,‬צריף לומר‬
‫‪whether... or. both.‬אדור ‪ ...‬ןאחד*■‪togo. 1‬‬ ‫‪ according‬ךץ תולה ‪movablegoods.‬‬
‫‪ a Arebrokeout.‬ןנ‪1‬לה ךלקה*י ‪ a preventiverule, lest.‬נוךה עטאלי ‪to the biblical law.‬‬
‫‪ he fixeda price, made a bargain.‬רדןדם ‪?wiudelay.‬ז‪1‬ןד‪1‬מ ‪1*3 1‬‬
‫] ‪[ 244‬‬
 ‫הלכות מכירה‬
‫‪ m‬ךכו‬ ‫ל‪,‬נה באילה ל‪,‬גבל‪.‬ה‪ .‬צד ע!ג?יס אסר עפסק׳ אי!מ^ד ז ב ר ‪1‬‬
‫להגביס‪.‬‬
‫טו‪ .‬אד‪ 1‬ד סמיעך אי המג?יה אי סמחזיק ?עצמי‪ ,‬אי עאמר לאסר להגביה‬
‫אי >?!עך לי אי למלזיק לי‪ -‬ל ךי ‪ nj‬ן?ה לי• ‪? !51‬עאר'‪1‬יך‪3‬י מלןנ;ה‪.‬‬

‫פךל‪ 1‬חמיעי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫?ל ל׳מטל?זלח קיח זה אתזה‪ .‬כיצד? ד‪,‬חליף פרה בסמיר אי!?ן בעמן‪-‬‬ ‫א‪.‬‬
‫אף על ‪9‬י עמלו?י‪.‬דין על סדמים ועערו כמה עוה זה ןכמה עוה זה ואחר‬
‫כך סחליפו‪-‬כון עמשך לאלד אי הגביה‪, ,‬קנה ה?!ני סמטלטלין סאחרים‬
‫׳ ?כל מקים שר‪,‬ם ונעשין בךטותי‪ ,‬ואף על פי עעדון לא מטכן‪.‬‬
‫‪ 10‬ב‪ .‬החליף למיר בפךה וטלה‪ ,‬ומשך ספרה ועדץ לא משך את מ טל ה‪-‬‬
‫לא קנה‪ ,‬שאין כאן משיכה גמוךה; וכן כל כייצא בהן‪.‬‬
‫ה‪ .‬סקךקעית וך‪,‬עבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין‪ -‬כל אלד מד‪,‬ן נקנה‬
‫?חליפין‪ ,‬והוא הנלוךא קנ‪:‬ן‪ .‬ועקר הדךך סיאת‪ ,‬שיתן סקינה למקנה‬
‫כלי ?ל^הוא ויאמר לי‪ :‬קנה כלי זה חלף ד‪.‬חצר‪-‬אי הנין אי הבהמה אי‬
‫‪.? 15‬עבד‪-‬שמכרת לי ?כך וכך‪ .‬כון שהגביר׳ סמיכר את סכלי וקנהו‪ ,‬קנה‬
‫סליקת איתי סקרקע אי איתן סמטלטלין‪ ,‬אף על פי שעדון לא משכן ולא‬
‫נתן את הדמים‪ ,‬ואין אחד מהן‪,‬יכל לחזר בי‪.‬‬
‫ן‪ .‬אין קינין אלא בכלים‪ ,‬ואף על ?י שאין בהן שור‪ ,‬פרונזה; ואין קינץ ב‪,‬דבר‬
‫שאסור בהנאה‪ ,‬ןלא ?פרית‪ ,‬ולא במנזבע‪, .‬ואין קינץ בכליו של מיכר‬
‫‪ 20‬אלא ?כליו של ליקה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬הקנה אד‪ 1‬ד כלי למיכר ?זי שיקנד‪ ,‬סליקח איתי סממכר‪-‬זכה סליקח;‬
‫ןאף על פי שהקנה לי ספלי על מנת לסךוןירי‪ ,‬נקנה סמקח וזכה בי‬
‫סליקח‪ ,‬שד‪,‬מתנר‪ ,‬על מנת להחןיר‪-‬שמד‪ ,‬מ תנר‪--.,‬‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪* - ; - I‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪W‬‬

‫‪ the delivery of one commodity gives possession to the other.‬המטל?זלץ קוןץ ןה את ןה *‬

‫­‪? have cal‬ערו‪ ? fTSpJ? are particular about the price. 1‬ל מך‪9‬ים י ‪^ he bartered.‬חליף‬
‫‪ exchange, barter.‬ןזליפץ ‪ has not "drawn”them Into bis possession.‬לא ^‪1‬כן® ‪culated.‬‬
‫‪ symbolical form of making an agreement binding (by handing over an object from‬קנןן‬
‫‪ In exchange of.‬סלף « ‪one to the other of the contracting parties).‬‬ ‫­‪ for‬אסיר ?תאה‬
‫ןכה ‪ If a third party made a transfer.‬קקןה אוןד‪bidden to derive a benefit from It. *1‬‬
‫‪ a present‬תןה זןל ‪9‬ןת להחןיר >ןמד‪ ,‬מתןה‪ the purchaser acquired ownership. **9‬דלוקח‬
‫] ‪[ 245‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנין‬

‫פרקש^‪12‬י‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V r‬‬

‫א‪ ,‬ל‪,‬פרות‪-‬אף על ‪9‬י שאין קונץ ?‪:‬הן‪ ,‬כמו שבאךנו־חרי נ‪,‬קנין נוקדן‪,‬‬
‫?שאר למטלטלין‪ .‬אבל למטבע‪-‬כשם שאין קונץ בו‪ ,‬כך אינו נקנד‪.‬‬
‫?קנ‪,‬ין‪ .‬נמצא‪ ,‬למט?ע אינו נקנה בקנץ‪ ,‬ןאינו נעשה הוא עצמו קנץ לקנות‬
‫‪ 5‬בו שאר‪.‬דברים•‬
‫ב‪ ,‬לשונות של זהב ןשל כסף לרי לן כעששיות של ברול או של נחשת‪ ,‬והפל‬
‫?שאר למטלטלין לן‪ ,‬ונקנץ ?קנץ‪ ,‬ןקונין זה את וה בלחלפה‪? ,‬מו‬
‫שבאךנו‪ .‬אבל למנזבעות של ?סף׳ או דינרין של והב‪ ,‬או למעות של נחשת‪-‬‬
‫ך‪,‬רי לן כלן ^ימים כנגד שאר למטלטלץ‪ ,‬ולנותן את אחד מלן ךמי למטלטלין‪,‬‬
‫‪ 10‬לא קנה עד שןמשף או מ?יל‪? ,‬מו שבארנו‪ :‬ואין אחד מלן נקנה בקנץ ןלא‬
‫נעשה‪.‬קנ‪:‬ן•‬
‫ג‪ ,‬במה דלרים אמורים? ?זמן שקונה שאר מטלטלץ באחד ממיני מטבעות‬
‫אלו‪ ,‬או עבדים ו‪.‬קךקעות‪ :‬אבל לדינרין של זלב לגבי מטבעות של כ ס ף ‪-‬‬
‫לרי לן ?פרות; וכן למעות של נחשת‪-‬כמו פרות לגבי מטבעות של כסף‪.‬‬
‫‪ 15‬ל‪? .‬יצד? נתן לו דינר של זר‪.‬ב ?עשרים וחמשר‪ ,‬דינר של כסף‪-‬נקנה לכסף‬
‫אף על פי שעדץ לא ?א לכסף לידו‪ ,‬ולןב לתן לו עשרים וחמשה דינר‬
‫של כסף‪? ,‬שפסק עמו‪ :‬אם לן־שים‪-‬לקשים‪ ,‬אם ןשנים‪-‬ןשנים‪ .‬אבל אם‬
‫נתן לו עשרים ולמשה ?סף ?דינר זלב‪ ,‬לא קנה עד שיקח לדינר של ולב;‬
‫ןכל אלד ן?ל לחור בו‪.‬‬
‫‪ 20‬ן‪ .‬ן?ן מעות לרעות שפסלתן מלכות או למרינה׳ או דינרץ שאינן יוצאץ‬
‫?אותה מדינה ואין נושאין ןנותגין ?לן עד שמשנין אותן למטבע א ת ר‪-‬‬
‫לרי לן כפרות לכל קבר ונקנין ?קנץ‪ ,‬ןקונין את למעות ואץ ללעות קונות‬
‫אולן‪? ,‬שאר כל לפרות‪.‬‬
‫‪tbe condition that it must be returned is legally a present (therecipient's 1‬ג‪711‬ז ‪made‬‬
‫‪property for the time being).‬‬
‫ןהב • ‪} hence.‬מצא *‬ ‫סן‪^1‬םה ‪bars ofiron. 1‬עעישיות?‪1‬ל ‪5‬ךןל ‪nWV lumps ofgold.‬‬
‫‪withregardto ^35.‬י ‪ as payment for.‬ך§י ‪!}?withreferenceto.‬ד» ‪exchange.‬‬
‫‪^-the govern‬טת ‪ according to the bargain he concluded with him. ...‬עמן‬ ‫‪5‬‬
‫‪ment cancelled them(thecoins) or the Inhabitants of the district refused to pass them,‬‬
‫‪ are not current.‬איןן י‪;1‬ןאץ ‪20‬‬ ‫‪ they do not use themas a means of‬אץ נון(אץןנו)נ)ץ^הן‬
‫אית? ‪ 9V?>¥3‬אחר ‪transaction.‬‬ ‫‪¥ unless theyberecastIntoanother (current) coin,‬י‬
‫]‪[ 246‬‬
 ‫הלכות מכירה‬

‫פ ך לן ^ ‪5‬י עי‬

‫א‪ .‬מי ענתן הדמים ןלא מעך הפרות‪ ,‬אף על ‪9‬י עלא נלןטי המטלטלין‪ ,‬כמו‬
‫עבאךנו‪? ,‬ל החוור בו‪ ,‬בין לו‪.‬קח ‪3‬ין מוכר‪ ,‬לא עעה מעעה!עראל ןח‪:‬ב‬
‫לקבל‪.‬מי עפרע״; ואמילו נתן העךבון בלבד׳ ?ל החוזר מ‪.‬קבל«מי עפרע״‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ ,‬וכיצד מ‪.‬קבל‪.‬מי עפרע״? אוךרין אותי ? ‪3‬ית דין ןאומרין‪ :‬מי עפךע‬
‫מאנעי דור המבול ומאנעי דור הפלגה ומאנעי סדום ועמוךה וממצרןם‬
‫עטבעו ב;ם‪-‬הוא זפרע ממי עאינו עומד בדבורו‪ .‬ואסר כך!חזרו הדמים‪.‬‬
‫ד‪ .‬מי עה!ה לו חוב אצל ףברו ואמר לו‪ :‬מכר לי הבית על!זן בחוב ע!ע‬
‫לי אצלך‪ ,‬וךצה המוכר‪-‬ך‪.‬ךי ןה כמי ענתן הדמים עתה‪ ,‬וכל החוזר בו‬
‫‪ 10‬מקבל‪.‬מי עפךע״‪ .‬ל‪ 9‬י;ך אם מכר לו‪.‬קך‪.‬קע בחובי׳ אין אהד מהן!כל להור‬
‫בו‪ ,‬ואף על פי עאין מעות המלור‪ ,‬מצויות בעעת המכר‪.‬‬
‫ה‪ .‬הלוקח מחברו‪.‬קרקע או עבדים או עאר מטלטלין ופסקו סומים‪ ,‬ור׳ניס‬
‫מעכון על הדמים‪-‬לא קנה‪ ,‬וכל הרוצה לףזר מעניד׳ם‪ ,‬חוזר‪ ,‬ואינו‬
‫ה!ב לקבל‪.‬מי עפרע״‪.‬‬
‫‪ 15‬ן‪ .‬מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים‪ ,‬וךעם מלו‪.‬קס רעם על המקח‬
‫כוי עיה!ה לו סמן!דוע עהוא עלו ‪ -‬אף על ‪9‬י עלא נתן ממומים בלום‪,‬‬
‫בל ל׳חוזר בו אסר עךעם מקבל ״מי עפרע״‪- - .‬‬
‫ח‪ .‬כ׳נועא ונותן בדברים בלבד‪ ,‬ך׳ךי זה ךאוי לו לעמד בךבורו אף על פי‬
‫עלא ןיקח מן הומים כלום וא> ךעם ולא מניה מעכון; וכל החוזר בו‪,‬‬
‫‪ 20‬בין לוקח בין מוכר‪ ,‬אף על פי עאיני ה!ב לקבל ״מי עפיע״‪ ,‬ך׳ךי זה ממחסרי‬
‫אמנה ןאין ת ה הבמים נוהה הימנו‪.‬‬
‫י‪ .‬הנותן מעות לחברו לקנות לו‪.‬קך‪.‬קע או מטלטלין׳ ןמ?יה מעות הברו אצלו‬
‫ןללך וקנה לענימו במעיהיו‪-‬מה עעעה עעוי נך׳ךי הוא מכלל הרמאין‪.‬‬

‫‪, Vsp!??toreceivetheciirseexpressed‬מי?ז?רע* * ‪ if onepaidtheprice.‬י ע‪3‬תן לדהים‪29‬‬

‫”‪Intheformula, "Hewhopunished ... will punishhimwhodoes not standby his word.‬‬
‫‪ earnest-money.‬ץךב‪1‬ן‬ ‫‪ theloan-moneyis not heroduringthe‬אץ נ?ע‪1‬ת?®‪ HjV‬גןצוי‪1‬ת ‪.‬‬
‫‪the purchaser marked‬ך?‪:‬ם סלגקלו ‪? they agreed onthe price. ...‬קקו הך?ים** ‪sale.‬‬
‫‪®left.‬גיה?יס “ ‪ unfair, lackinghonesty.‬ן!ד‪1‬םריאמןה “ ‪thepurchasedarticle.‬‬
‫‪he has done. Is done.‬‬
‫] ‪[ 247‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנץ‬

‫פ ר ק‪- I‬א ‪-‬ח ד עע‪ 5‬ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬המקנה בין‪.‬קרקע בין מטלטלין‪.‬והתנה מאין שאפשר לקןמן‪ ,‬בין שהתנה‬
‫המקנה בין שהתנה הקונה‪ .‬אם נתקןמו ל׳תנאין‪-‬נקנה הדבר שהקנה‪,‬‬
‫ןאם לא נת‪.‬ק!ם התנאי‪-‬לא קנה‪ .‬וכבר באךנו משפטי התנאים בהלכות אישות‪.‬‬
‫‪ 5‬ח‪ ,‬מי שמכר ןזצרו או שךהו‪ ,‬ופרש בשעת המכיךה שהוא מוכר כדי ללך‬
‫למקום פלוני או מפני המטר שנמנע — ןזרי זה כמוכר על תנאי‪ .‬לפיכך‬
‫אם‪:‬רד המטר אחר שמכר — או נמנע הדךך ללך לאותה הארץ — הרי‬
‫זה מחויר אותן הךמים ותחור לו הלןך‪.‬קע‪ ,‬שרירי פרש שאינו מוכר אלא לעשות‬
‫ךבר פלוני‪-‬וחרי לא נעשה‪ .‬וכן כל כיוצא בהן‪.‬‬
‫‪ 10‬ט‪ .‬אבל המוכר סתם‪ ,‬אף על פי שד‪:.‬ה בלבו שמפני ‪ 3‬ך וכך הוא מו‪ 3‬ר ןאף‬
‫על פי שמךאין הדברים שאינו מוכר אלא לעשות כך וכך־ןל א נעשה‪,‬‬
‫אינו חוזר‪ ,‬שרירי לא פ‪.‬רש‪ ,‬וךבךים שבלב אינן דברים‪.‬‬
‫י ב‪ .‬מעשה באשה ששלחה ךאובן לקנות לי׳ חצר משמעון שה‪:‬ה קרובה‪,‬‬
‫ואמר שמעון המוכר לךאובן השליח‪ :‬אם‪:‬דייו לי מעות‪ ,‬תחזיר לי פלונית‬
‫‪ 15‬קרובתי‪.‬קך‪.‬קע זו? ודישיבו ךאובןןאמר לו‪ :‬אתה ופלונית קרובים כמו אחים‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬חדבר קרוב שהיא תחזיר לך ואינה מקפןת על זו‪ .‬ובא מעשה לפני‬
‫חכמים‪ ,‬ואמרו‪ :‬דירי זה השליח לא קנה כלום‪ ,‬שרירי לא םמ‪ 3‬ה ד;נתו של‬
‫קרוב זה על דברי השליח‪ ,‬מפני שלא השיבו השוחה ברוךה‪ ,‬ונמצא שלא‬
‫גמר ולא הקנה)בבא מןייעא סז‪ ,‬א(‪ .‬וכן כל כיוצא בזר‪.,‬‬
‫‪ 20‬טו‪ .‬חמח‪:‬ב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל‪ ,‬אף על פי שלא די‪:‬ה ח‪:‬ב‬
‫לו כלום‪ ,‬דירי זה ח‪:‬ב‪ - - .‬כיצד? חאומר לעךים‪ :‬דייו עלי עדים שאני‬
‫ח‪:‬ב לפלוני מנה — או שאמר לו בפני עדים‪ :‬הריד ח‪:‬ב לך מנה בשטר‪ ,‬אף‬
‫על פי שלא אמר ״אתם עךי׳‪ ,‬הואיל ואמר״בשטר'ןיריזה כמי שאמר״דיוו עלי‬
‫עדים״ וח;ב לשלם‪ ,‬אף על פי ששניהם מודים והעדים יוךעים שלא ה‪:‬ה לו‬
‫‪ 25‬אצלו פלום‪ ,‬שריד ח‪:‬ב עצמו כמו שישתעבד דיערב‪ .‬וכזה הורו רב הגאונים‪.‬‬
‫‪,seeabove‬אי^ית * ‪ stipulatedconditions whichwerepossibleoffulfillment.‬חסןה ‪*...‬‬
‫‪p.‬‬‫‪} was withheld. “ DfipimcondltlonaUy.‬מ}ע • ‪ specified.‬פר?‪115. *8‬‬ ‫איןה מקפדת‬
‫‪ .be did not decide‬לא גמר ‪ he did not rely.‬לא ‪9‬מכה !!גתו ?‪does not care for It. 1‬‬
‫‪^ tog in the manner that a guarantor‬י^תעבד העלב ‪ obUgated himself.‬ח!ב ??‪to‬‬
‫‪ ruled, decidedthe case.‬ה‪1‬רו ‪pledges himself.‬‬ ‫׳‬
‫] ‪[ 248‬‬
 ‫הלכות מבירה‬

‫פרק‪<1‬יטנים עע(ר‬
‫‪VV‬‬
‫א‪ .‬אסור למוכר או לקונה להונות את חברו‪ ,‬ענאמר‪ :‬וכי המכת ממכר‬
‫לעמיתף או קנה מיד עמיתף‪ ,‬אל תונו גרקךא כה‪ ,‬יד(‪ - - .‬ובין עהונה‬
‫במזיד בין עלא ןדע ע!ע במכר זה הודה‪ -‬חי‪,‬ב לעלם‪.‬‬
‫‪ 5‬ב ‪ .‬וכמה תהא ההונ‪,‬יה ויהןה חןב להעיב? עתות בעוה‪ .‬כיצד? הרי עמכר‬
‫עור‪ ,‬עע בחמע או עוד‪ ,‬עבע בעע‪ ,‬או עוה עע בעבע או עור‪;3 ,‬מע ב ע ע‪-‬‬
‫הרי זו הוניה‪ ,‬ונקנה המקח‪ ,‬וחיב המאנה לעלם את סהוניה ולהחוירה כלה‬
‫\ ד‬ ‫‪T‬‬ ‫! ** ;־ •‬ ‫‪TT‬‬ ‫״•‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫• | ־ »‬ ‫‪T ^ l‬‬ ‫^ • ‪I T‬‬ ‫״‪*•I'l‬‬ ‫»‪T‬‬

‫למתאנה‪.‬‬ ‫• »‬ ‫• • ‪I‬‬

‫הןתה ההודה פחות מור‪ ,‬בכל־עהוא ‪ - -‬אינו ח‪,‬יב להחזיר כלום‪ ,‬עכל‬ ‫ג‪,‬‬
‫פחות מעתות ןיךך הסל למחל בו‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫ך‪ .‬היתה ההוניה יתרה על עתות בכל־עהוא ‪ - -‬בנזל מקח‪ ,‬והמתאנה יצל‬
‫‪T‬‬ ‫‪••t‬‬ ‫»‬ ‫‪T l‬‬ ‫(‬ ‫‪-‬‬ ‫» ‪» -‬‬ ‫»‪T‬‬ ‫־‬ ‫* ‪T l‬‬ ‫♦‬ ‫•‬

‫להחזיר החפץ ןלא לקנה כלל; אבל המאנה אותו אינו ןצל לןזזר אם‬
‫ך צ ה ן הן ק ב ל‪-- .‬‬
‫ח‪ .‬כעם עהוניד‪ ,‬להדיוט כך הונית לתגר‪ ,‬אף על פי עהוא בקי‪ .‬וכעם עהוניה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪!•T‬‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫" » ‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫» ‪-‬‬ ‫•‪•1‬‬

‫‪1‬בפרות ובבהמה‪ ,‬כך לע דין הונלר‪ ,‬במטבעות‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫ט‪ .‬כיצד? הריעה‪:‬ד‪,‬דינרעלזד‪,‬בבאךבעד‪,‬ועעריםךינרעלכסף‪,‬וצךפה‬
‫בעעךים דינר או בעמנד‪ ,‬ועערים־הרי זר‪ ,‬מחזיר את ההוניר‪ .,‬היה יתר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪* “5‬‬ ‫*“ • * ‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫| ‪• J T‬‬

‫על זד‪-,‬בטל הצרוף; פחיות מכאן־מחילד‪.,‬‬

‫פרק שלעה עע{ר‬

‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ן‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ה‪ .‬הנועא ןהנותן באמונר״ אין לו עליו אונאד‪ .,‬כיצד? ‪.‬חפץ זד‪ ,‬בכך וכך ‪20‬‬
‫‪.‬לקחתיו‪ ,‬כךןכך אני משתכר בר‪ ,‬אין לו עליו התיה‬
‫‪-‬ךן‪ ,‬אלו דברים עאין להם התיה‪ :‬הקרקעות והעבדים והעטרות וההקךעות‬
‫‪:‬אפילו מכר עוה־אלף בדינר או עוה־דינר באלף אין בהן התיה‪ ,‬ענאמר‬
‫‪ * to defraud.‬ל הונו ת‬ ‫‪ ^ sale.‬כ ר <‬ ‫‪ fraud, cheating.‬הו^ה־־אוןא ה‬ ‫‪ !^ a n even‬תו ת ב עו ה •‬
‫^‪sixth (of th e value of, or th e am o u n t paid for. th e a rticle ). **5‬‬ ‫‪ th e sm allest am ount.‬ה‪ 1‬א‬
‫^ הו};ה ל ה ךיו ט‪**... 1‬‬ ‫­ ‪a s th e p riv ate person (the ordinary purchaser) has th e rig h t to re‬‬
‫‪ exchanged it.‬צ ר פ ה ** ‪tra c t because o fdefrauding, so has th e m erchant th e right.‬‬ ‫'‬ ‫תו ת ^‬
‫ן ו ק ד ^ ת « ‪{ I m ake proBt.‬י מ?‪ 1‬ונ ? ר{‪ on word of honor. *1 1‬ב א מון ה ‪ less th a n this, to‬מ כ אן‬
‫‪consecrated property.‬‬

‫] ‪I 249‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר קנץ‬
‫או קנה מ!ד עמיחף >שם( ‪ -‬דבר הנקנה מ‪:‬ד ל‪:‬ד‪, .‬יצאו‪.‬קרקעות‪ ,‬וי?או עבדים‬
‫שהקשו לקרקעות; ו;צאו שטרות‪ .‬שאין גופן קנוי א^א לךאיה עבהן;‬
‫‪.‬‬ ‫«עמיתר‪-‬ןלארילןדע•‬

‫פ ר ק א ר ב ע ה עע(ר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫“‬ ‫•‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 5‬א‪ .‬כבר באךנו שהנושא ונותן באמונה ואמר ‪.‬כך וכך אני משתפר' אין לו‬
‫הודה; ]אפילו אמר‪ :‬ןה ל‪.‬ק‪;1‬ןתי לסלע ובעשר אני מוכר‪-‬מתר‪ .‬אבל‬
‫בית דין הןבין לפשק השערים ולהעמיד שוטךין לכך; ןלא ןה‪:‬ה כל אחד‬
‫ןאחד משתכר לל מה שלךצה‪ .‬אלא שתות בלבד לפסקו להם בשכךם; ]לא‬
‫לשתכר המוכר לתר צל^‪15‬תות‪.‬‬
‫‪ 10‬ב‪ ,‬במה דלרים אמורים! לךלרים שלש להם הלי נפש‪ .‬כגון לינות‪ ,‬שמנים‬
‫וסלתות; אלל ליעקרין‪ ,‬כגון הקשל והלבונה וכיוצא בהן‪ ,‬אין פוסקין‬
‫להם שער‪ ,‬אלא לשתכר לל מה שיךצה‪.‬‬
‫י ב‪ .‬כשם שר‪,‬ונלה למקח וממכר‪ ,‬כך לש הונלה בךלרים‪ .‬שנאמר; ןלא תונו‬
‫איש את עמיתו ולראל מאלהיך אני ה׳)ויקךא כה‪ ,‬י ת‪-‬ו ה הונלת ךברים‪.‬‬
‫‪ 15‬יג‪ .‬כיצד! הלה בעל לשובר״ לא יאמר לו‪ :‬זכר מעשיך הראשונים‪] .‬אם‬
‫הלה לן גרים‪ ,‬לא יאמר לו‪ :‬זצר מעשה אבוליך‪ .‬הלה גר ולא ללכד תוךה‪,‬‬
‫לא יאמר לו‪ :‬פה שאכל נבלות וטרפות לבא וילמד תוךה שנתנה מפי הגבוךה?‪1‬‬
‫ליו חלאים ולסורים לאין עליו‪ ,‬או שהלה מקבר את בניו‪ ,‬לא יאמר לו כדךך‬
‫שאמרו הלךיו לאיוב‪ :‬ך‪.‬לא לךאתך כסללך ‪ . . .‬ןכר נא כי הוא נקי אבד‬
‫‪) 20‬איוב ד‪ ,‬רו(‪.‬‬
‫יח‪ .‬גדולה הונלת ךלרים מהונלת ממון‪ ,‬שזו נתנה להשבון ןזו לא נתנה להשבון‪,‬‬
‫וזה לממונו ווה לגופו; יהרי הוא אומר להונלת‪,‬דברים‪.‬ולראת מאלד‪,‬יף״‬
‫לפי שהדלר מסור ללב‪ ,‬לא)למדת( כל ךלר שד‪,‬וא מסור ללב נאמר בו‬
‫‪ they‬אלא לךא‪:‬ד‪1^ ,‬בהן ‪?: are comparedreal estate is excluded. *.‬או‪.‬קרקעות»‬
‫‪ make‬מי‪6‬תכר ‪ onwordofhonor.‬באמוןה» ‪have valueonlyfor the evidencethey contain.‬‬
‫ל^‪6‬ק י ‪.^; I have purchased.‬קחוןי • ‪ legal redress cannot bo claimed.‬אץ לו הון‪:‬ה ‪profit.‬‬
‫‪ the wrong‬ד‪,‬ון‪:‬ד‪3 .‬ךברים “ ‪ (fragrant) roots.‬עקרץ ‪ flour.‬ק^תות״ ‪ to fl* prices.‬׳ןעריס‬
‫‪ -nj?)}can be returned, re‬ןיה׳ןבץ ‪done by means of words (wounding one’s feelings). 2t‬‬
‫‪ entrusted to the heart (legal authorities have nocontrol over this).‬ןסור ללב ‪funded.‬‬
‫] ‪[ 250‬‬
 ‫הלכות מכירה‬
‫‪.‬ויראת מאלהיף״‪ .‬ון‪:‬ל מצועק מהונ!ת דברים נענה ?!‪:‬ד‪ ,‬ענאמר‪ :‬כי אני ה׳‬
‫)דל!ךא כה‪ ,‬יס‬
‫עע(ר‬ ‫פךק‬
‫אסור לרמות את ?ני אךם במל!ח וממכר או לגצב את !עתם‪ ,‬ןא^ד גולם‬ ‫א‪.‬‬
‫?ממכרו מום‪ ,‬יודיעו ללולןיז•‬ ‫ןא?ד לע!ךאל עוים ?דבר זה‪.? .‬לר‪ ,‬יו!ע‬ ‫‪5‬‬
‫ןא‪9‬ילו לגצב !עת ל‪?.‬ריות ?ך?רים‪-‬אסור‪.‬‬

‫פרק ^טנים ועעןרים‬

‫״‬ ‫«‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ • • V V‬״‬ ‫‪1 1‬‬

‫אין אןם מקנה ךבר עלא בא לעולם בין ?מכר‪ ,‬בין ?מתנר״ בין ?מתנת‬ ‫א‪.‬‬
‫עכיב מךע‪ .‬כיצד? ‪.‬מה עתוציא עדה זו מכור לך״‪. ,‬מה עיוציא אילן‬
‫‪ 10‬זה נתון לך״‪. ,‬תנו מה עתלד ?המה זו לפלוני״‪-‬לא‪,‬ל^נה כלום‪ .‬וכן ?ל ביוצא‬
‫?זה‪.‬‬
‫פךק עלשה ועע(רים‬
‫ה‪ .‬כ‪,‬מוכר גוף הקרקע לזמן קצוב‪ ,‬הרי זו מכיךה; ומעתמע סלו‪.‬קח בגוף‬
‫כחפצו ואוכל ל‪.‬פרות כל זמן כ‪,‬מכיךה‪ ,‬ובסוף תחזר ל?עליד‪.,‬‬
‫‪ 15‬ן‪ .‬ומה הפךע לע בין המוכר קךקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפרותיד‪?,‬‬
‫עהקונה לפרות אינו לכל לענות צורת ה‪.‬קךקע ןלא'ל?נה ןלא להרס; אבל‬
‫הקונה לזמן קצוב‪ ,‬הוא בונה ןהולס ועועה ?כל זמנו הקצוב ?מו עעועה‬
‫הקונה קנלן עולם לעולם‪.‬‬
‫ן‪ .‬ומה הפךע לע בין המוכר עךה זו לפרותיל• ובין המוכר פרות עלה זו‬
‫לחברו? ער‪,‬מוכר פרות העלה‪ ,‬אין ללוקח להעתמע ?עלה זו כ ל ל ‪-‬‬ ‫‪20‬‬
‫אפילו לר‪,‬כנם‪-‬אלא בשעת הוצאת הפרות‪ ,‬ולש לבעל העדה להשתמע בו‬
‫• ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪“^ T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• * T‬‬ ‫! •‪1‬‬ ‫!•*‬

‫כחפצו; אבל המוכר ?(ןה לפרותיה‪ ,‬אין בעל ד׳עדה לכל להכנם בה אלא‬
‫מדעת הלוקח‪ ,‬ולש ללוקח להשתמש בו כחפצו‪.‬‬
‫‪ in mere speech 3.‬ךבךים • ‪ both.‬אדוד ‪ . . .‬ןאו‪ 1‬ד ‪ to deceive them.‬לגנב את דעתם *‬
‫‪ none can transfer possession of what does not yet eidst (future crops, etc,).‬אץ— לעולם *‬
‫‪ .for a definite period‬לזמן‪,‬קצוב ‪ the soil itself.‬נוף מ‪.‬קך‪.‬קע יי ‪ one critically 111.‬י‪? 15‬יב ‪ 9‬רע *‬
‫‪difference‬‬ ‫ל ‪ always. *>. . .‬לע‪ 1‬ל ם יי ‪“ .‬‬ ‫‪ with the 5‬ךעת ]!‪is permitted. » 0p.1V‬‬
‫•‪purchaser's consent‬‬

‫] ‪[ 251‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר קנין‬
‫ח‪ .‬ומה הפךש !ש בין הקונה שדה זו לפרותיה ובין השוכר שןה מחברו?‬
‫שהקונה שדה לפרותיה !ש לו לנט;יה או לזרעה כל ןמן שיךצה‪ .‬או‬
‫להובירה‪ ,‬והשוכר אינו כן‪ ,‬כמו שיתבאר בענ‪.‬ין שכירות‪ .‬ואין השוכר רשאי‬
‫להשכיר‪ .‬אבל הקונה מקנה לאחרים כל מה שקנה‪.‬‬
‫‪ 5‬ט‪ .‬המוכר פרות שובך ופרות כוךתלחברו‪.-‬קנה; ואין זה מוכר ן־בר שלא‬
‫בא לעולם‪ ,‬לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכורת‪ ,‬אלא‬
‫הוא מוכר שובך לפרותיו או מרת לדבשה‪-‬שהרי הוא כשוכר אמת מלם‬
‫לחברו‪ .‬שהוא נהנה ?כל מה שיצוד בה; כך זה הקנה שו;ך ןה לפריהיו ?מו‬
‫שמוכר א^ן לפרותיו‪- - .‬‬

‫פרק תשעה ועשרים‬

‫‪• * V I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪10‬‬

‫א‪ .‬שלשה‪-‬אין מקחן מקח ואין ממכךן ממכר‪ ,‬דין תוךה‪ :‬החרש‪ ,‬השוטה‬
‫והקטן; אבל חכמים תקנו שיד״לה החרש והקטן נושא ןנותן ומעשיו‪.‬קלמין‪,‬‬
‫משום כדי חייו‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪~ I‬‬ ‫י‬

‫ב‪ .‬החרש כיצד נושא ןנותן? חרש שאינו לא שומע ןלא מדבר‪ ,‬או מדבר ןאינו‬
‫שומע כלום‪ ,‬מוכר ולו‪.‬קח המטלטלין בךמיזה‪-‬אבל לא בקך‪.‬קע‪, .‬ואף‬ ‫‪15‬‬
‫במטלטלין לא לתקלמו מעשיו עד שבוךקין אותו בדיקות ךבות ומתןש?ץ‬
‫בדבר•‬
‫ג‪ .‬אלם ששומע ואינו מדבר‪ ,‬או מי שנשתתק‪ ,‬מקחו מקת וממכרו ממכר‪,‬‬
‫ומתנותיו‪.‬קלמות ?כל‪ ,‬בין במטלטלין בין בקרקע; והיא עיבדק כו ר ך‬
‫‪ 20‬שבודקין לגטין‪ .‬או לכתב בכתב לדו‪.‬‬
‫ד‪ .‬השוטה‪-‬אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מתנותיו‪.‬קלמות‪ .‬ובית‬
‫דין מעמידים אפינזרופום לשוטים כדךך שמעמידין לקטנים‪.‬‬
‫ה‪ .‬מי שהוא עת שוטה ועת שפוי‪ ,‬כגון אלו הנכפין‪-‬בעת שהוא שפוי כל‬
‫מעשיו קלמין‪ ,‬וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן ךעת‪ .‬וצריכין העדים‬
‫‪ cnnai‬אמת מלם י ‪ beehive.‬כולת ‪ « dovecote.‬ב ף » ‪ to leave it untllled.‬להוניךה »‬
‫ןוייז ״ ‪new insane person 11.‬‬ ‫‪ .transacts‬נו&א ןנ‪ 1‬תן ‪so that he make a iiving. H‬‬
‫‪ by signs 5 .‬ךמץה®‪t‬‬ ‫‪ we take counsel, consider. « ppnE>J has lost bis speech,‬םתל^‪ 1‬בץ‬
‫•‪1‬‬ ‫‪ -the court ap‬בית דץ מעמיךים אפי?זרופ‪1‬ם ‪^ded that he is examined. 21‬־‪ Pro‬והוא‬
‫ן^ןן ^ן]{ן!ו ‪points an administrator. 23‬‬ ‫‪^-epi t times Insane, at times sane.‬‬
‫‪may acquire ownership leptics..‬‬ ‫'‬

‫] ‪[ 252‬‬
 ‫'‬ ‫הלכות מכירה‬
‫לחקר ד‪.‬ךבר סיטב‪ ,‬עמא בסוף ?‪?:‬יותו ובתחלת עטיותו ע&ה מה עע^ה‪.‬‬
‫ח‪ .‬בוךקין את ד‪,‬לןטן אם יוןע בטיב מע!א ומתן או איני יידע‪ ,‬לפי עי‪.‬י‪ 15‬קטן‬
‫אחר האפילו הוא בן על^‪ 8‬עע‪£‬ךה‬ ‫^ןכם ונבון עהוא יידע ןר‪,‬וא בן עבע‪,‬‬
‫אינו יודע טיב מ&א ומתן‪ .‬קטן ב״יוןע בטיב מעא ומתן ‪^ -‬אין לו אפיטרופוס ‪-‬‬
‫‪ 6‬ענע‪£‬א ונתן במטלטלין וטעה‪. ,‬דינו כדין הגדול‪ :‬פח־ות מעתות‪-‬מחילה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T T t‬‬ ‫*'‬

‫עתות‪-‬מחויר ל‪,‬ד‪,‬ודה‪ ,‬ןתר על עתות‪ -‬בטל המקח‪ ,‬כמו עבארנו‪- - .‬‬

‫יח‪ .‬ד‪,‬עכור‪-‬פקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קןמין‪ .‬ואם הגיע לעכרותו‬
‫על לוט‪-‬והוא העכור עעועה ואינו יוקע מה ע־וער״‪-‬אין ‪!3‬ע׳ן{יו כלום‪,‬‬
‫‪3‬ל‪,‬ךי הוא בעוטה או ?קטן פחיות מבן עע‪.‬‬

‫» ‪ Kt? transaction.‬ומתן ‪;>Insanity. *3’Pthe nature of.‬טי‪1‬ת‪ sanity. 1‬׳ן?יות נ‬

‫‪his legal status Is.‬‬
‫] ‪[ 253‬‬
 ‫ל‪,‬לכות זכ;ה ומתנה‬

‫פרק ראשן‬
‫א‪ .‬ה ה פ ק ר־ כל המחזיק בו זכה‪ .‬ןכן ממדורות וסנד״רות והנחלים‪-‬כל‬
‫& ב ה ן הפקר וכל הקודם בליז זכה‪ .‬כגו! הע&בים ור‪,‬עצים והפרות ^ל‬
‫‪ 5‬א^נותעל!ער‪.,‬וכיוצאבדין‪.‬‬
‫ב‪ ,‬ל‪,‬צד ןגים מן לדמים ומן הנלירות או עצד עופות או נ!יני היות ‪ -‬הואיל‬
‫ןאין ללים בעלים‪ ,‬זכה; ובלבד עלא!צוד בעלה חברו; ןאם צד עם‪,‬‬
‫קנה‪ .‬ןאם לייו הן?ים בבבלים על בעלים‪ ,‬וכן ס‪:‬ה ןעוף עבבברימי אף על‬
‫פי עד‪,‬וא בבר ןדול ןהוא מחסר צילה‪ .‬הרי ןה על ‪ 3‬על לבבליס ןה?ד עם‬
‫‪ 10‬ללי ןה גו^ז*‬
‫פרק עלי^טי‬
‫•‬ ‫‪* J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TV‬‬

‫לינותן מתנה ^לברי׳ אין המקבל זוכה בה אלא לאלד מן לידךכים‬ ‫א‪.‬‬
‫עהקונה זוכה בהן למקחו‪ :‬אם מטלטלין רוצה לתן לו ‪ -‬ע ד ע!ג?יה‪ ,‬או‬
‫עימעך ללר עאץללכו להגביה‪ .‬או!‪.‬קנה באלד לעאר הךבלים עהמטלטלין‬
‫‪ 15‬נקנין בהן; ןאם קרקע או עבדים נתן ל ו ‪ -‬עד ע!הזיק ?ודר ׳שמחזיק ל׳אקס‪,‬‬
‫או עד ע!גיע עטר מתנה לידו‪ .‬אבל בדבלים‪-‬לא זכה המקבל‪ ,‬אלא ‪ 5‬ל‬
‫אלד מהן עד!ן!כל ללוד בו*‬
‫ל׳?‪-‬ק‪ 3‬ל׳ ולסזיק‬ ‫ן‪ .‬כל כינוסן מתנד‪ .‬על ?גנאי‪ ,‬בין עליתנה ל^סן ‪3‬יז‬
‫המקבל ןזכה בה‪ ,‬אם ?תק!ם התנאי‪-‬נ?גק!מה המתנה‪ ,‬ןאם לא נונק!ם‬
‫‪ 20‬הוננאי ‪ -‬בט^ה המוגנה ו!חןיר פרות עאכל; והוא ע!רי‪:‬ה הוגנאי כלאוי‪ .‬׳‬
‫ן‪? .‬בר בארנו עכל וננאין ע!ע עמתנות או למקח וממכר עליך עיהיה תנאי‬
‫?פול‪ ,‬ן״רין' קודם ל״לאו״‪ ,‬ותנאי קודם למעעה‪ ,‬ן!לי‪:‬ה וגנאי עאפער‬
‫לק!מו‪ .‬ןאם הסר א?וד מאלו התנאין‪ -‬בטל ו?אלו אין ?‪1‬ם ?גנאי‪.‬‬
‫ןל * ‪} streams.‬קליט ‪ to whotakes possession.‬נימ^דק ‪ ownerless property.‬ל?‪.‬קר*‬
‫ןועא‪- ... Ij‬י‪5^5‬ד ן! ‪ . . .‬י ‪ whosoever comes first gets possessionthereof.‬סקוךם?ד!ן ן‪9‬ה‬
‫‪enclosurewhere live gameorfisharekept‬‬ ‫‪^ without‬חסר ?ילה» ‪providedthat. *.‬‬
‫‪a double stipulation, showingthe 1‬ןעאי |פ‪1‬ל ‪ verbal agreement‬ד‪9‬לים«» ‪food-supply.‬‬
‫‪consequences Ifthe conditionis, oris not, fulfilled,‬‬
‫! ‪[ 254‬‬
 ‫הלכות וכיה ומתנה‬
‫ח‪ .‬ן?ל ל‪.‬או??ר‪.‬על מנת״ לרי ןה ?אומר‪.‬מעכער ואינו צריך לל‪*3‬ל ל‪,‬תנאי‪.‬‬
‫כך הורו מקצת ל‪,‬גאונים ןלזה דעתי נוטה‪ .‬ורבוסי ד‪,‬ות עאין צריך לכ&ל‬
‫לתנ‪.‬אי ולל‪,‬קדים‪.‬ל‪? '1-‬י‪>.‬אי א^א לג‪3‬זץ ול‪.‬קדו?‪1‬יז ?לבי‪ :‬ןאיז לד‪ 3‬ר נה ךא‪:‬ה•‬

‫חמיעי‬
‫פרק‪• • -» i‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪ 5‬א‪ ,‬לנוסן מתנה‪ ,‬בץ ?ריא בין חולה‪ ,‬צריך ^!תה‪:‬ה ןלו‪,‬יה ו?פך ‪99‬ת‪ .‬אמר‬
‫לעדים‪.‬ב?בו מסתר ותנו לר‪-‬אינה כלום‪ ,‬עזה מערים ?די ^אבד ממון‬
‫אמרים‪ ,‬עיחור ןימכר אמר ^{יתן‪.‬‬
‫ה‪ .‬מעעה ?אמד ער^ה ל^א אעה‪ .‬אמךה לו‪ :‬אי?י נעאת לך ?ד עתכתב‬
‫>י ?ל נכסיך‪ .‬עמע בנו ל‪,‬גדול ןצוח על עמניחו ךי‪,‬קן‪ .‬אמר לעדים‪:‬‬
‫‪ 10‬לכו ול‪,‬מבאו‪,‬וכמבו לו ?ל נכסי ?מתנר‪ .,‬ןאחר כך ?תב לה ?ל נכסיו ונעאד‪.,‬‬
‫ובא מעשה לפני מכמים ואמרו‪ :‬ל‪,‬בן לא קנה והאעה לא קנתה‪ ,‬ער‪.‬רי לא‬
‫?ךצונו ?תב לד‪ ,‬ו?אנום מקבר הוא‪ ,‬שך‪.‬רי גלה דעתו במתנה לראשונה אף‬
‫על פי של‪,‬יא ?טלה מ?‪3‬י ^ד‪,‬יא מסתךת‪ .‬ן?ן ?ל ?יואא ?עמןים אלו)??א‬
‫‪ 3‬תךא מ‪ ,‬ס‪.‬‬

‫•‬ ‫•‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V Y‬‬ ‫‪15‬‬

‫א‪^ ,‬עולם אומךץ‪.‬דעת לנותן־ אם ל‪,‬יו ל‪,‬ד?רים ‪3‬יואץ סיף ד?תו‪ ,‬עושין‬
‫על פי ל‪,‬אמד‪ ,‬אף על ?י שלא פרש‪ .‬כיצד‪ 2‬מי שד‪,‬לך ?נו למדינת ל;ם‬
‫ושמע שמת‪ ,‬ו?תב ?ל נ?סיו לאמר‪ ,‬מתנה גלו‪:‬ה גמוךה‪ ,‬ואמר כך ?א בנו־‬
‫אין מתנתו ק;מת‪ ,‬שהך?ךים מוכימץ שאלו‪:‬דע ^‪:‬בנו קןם לא ל‪:‬ה נותן כל‬
‫נכסיו‪ .‬ל‪9‬י?ך אם ש!ר ?!???יי ?ל־שהוא‪3 .‬ץ ?ל‪1‬ר‪,‬קע ‪3‬ין ?מטלטלץ‪ .‬מתנתו ‪20‬‬
‫•ק‪:‬מת‪.‬‬
‫ב‪ .‬ן?ן לכוסב ?ל נכסיו מתנה ?יאחד מ?נע׳ ‪3‬ץ שה‪:‬ה ?ריא בץ שה‪:‬ה ש?יב‬
‫‪,‬רע‪ ,‬א‪9‬ילו ל‪:‬ה למן קטן למ?ל ?עלימה‪-‬לא ע?(הו א^א א‪9‬י?רופוס?‬
‫*‪'...‬דאוסר ‪?.‬ל מת‬ ‫‪ evidence,‬ך}‪,1‬יה* ‪transaction becomes retroactive.‬‬
‫{‪®^^Ithsubtlety, cunning. *nil‬י®*‪?9‬רים • ‪proof.‬‬ ‫‪ leaves‬מיחיר^ןקן‬
‫‪himempty. « teyi W‬‬ ‫זיי‪? concealed. »* ny‬סזןרת ‪®Intention.‬‬ ‫‪®form‬ן‬
‫‪ftTpto D’^p^JI thedrcumstancea‬״* ‪anestimateanddeterminetheIntentionofthegiver.‬‬
‫» ‪rn^tTBit evident.‬‬ ‫‪ RP,a l>abylying inthecradle.‬רמ?ל‬
‫‪[ 255 1‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר ל‪,‬נץ‬
‫והרי הוא בכל הנכסים כא^ד מאחיו; אמדך‪.‬דעת הוא שלא נתכון אלא לד״יות‬
‫א^יו נעמעץ לו‪ .‬ןאם ^;!!ר ?ל־שהוא‪ .‬בץ ‪5‬ל‪,‬ך‪.‬ל‪,‬ע בץ למטלטלץ‪-‬ז?ה ל׳בז‬
‫המתנה‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? שכתב לבן ‪3‬ץ הבנים; אבל אם ן‪1‬זב ן ל נכ ‪9‬יו‬ ‫ג‪,‬‬
‫לבן ‪3‬ין הבנות או לבת בין הבנות׳ אי ?יאסי ‪ P‬סיירנו ‪3‬ץ‬ ‫‪5‬‬
‫?לום‪ ,‬מתנתו‪.‬קן‪$‬ת*‬ ‫ל*יוך?‪ 1‬ין‪ -‬א ף צל ?י ^לא‬

‫^טביעיי‬
‫‪V‬פ‪V‬ר ‪I‬ק ‪ J‬״ •‬
‫א‪ .‬מנהג פשוט לרב המדינות‪ ,‬שבומן שישא אךם אשת ?זעלסין א רציו‬
‫ומןךעיו מעות‪ ,‬כדי שיתחזל‪ ,‬בהן על ההוצאה שמוציא ?אשתו‪ .‬ו;אים‬
‫סי או^ הרעים והמןדעים ששלחו לו ןאו?לין‪.‬ושותין עם ?חתן ?שבעת ןמי‬
‫המשתה‪ ,‬או ?מל‪,‬צתן‪-‬הכל כמנהג המדינה‪ .‬ןאלו המעות שמעלסין ?‪.‬קראי!‬
‫שושבינות‪ ,‬ואותם ששלחו המעות ןאו?לין ושותין עם הלתן נל‪,‬ךאים שושבינין‪.‬‬
‫ב‪ .‬השושבינות אינה מתנה גמוךה‪ :‬הך?רים ןדועים שלא שלח זה עשךה‬
‫דינרין בשביל ש«אכל ךשתה בזה; ןלא שלח אלא מפני ע?דעתו ה‪:‬ה‬
‫‪ 15‬שאם לשא הוא אשה‪-‬לחור ןלשלח לו ?מו ששלח לו‪ .‬לפיכך אם ןשא ןה אשה‬
‫ולא ההויר לו השושבינות־ הרי זה תו?עו בדין ומוציא ממנו‪.‬‬
‫ראובן שנשא ?תו^ה‬ ‫ג‪ .‬ןאין לכל לת?עו עד שישא כךךך שנשא הוא‪.‬‬
‫ןשלח לו שמעון שושבינות‪ .‬ואהר כך נשא שמעון אלמנה‪ -‬אינו לכל לתבע‬
‫ךאובן להחזיר לו השושבינות‪ .‬שהרי אומר לו; אץי מחזיר לך אלא ??תולה‬
‫‪ 20‬כמו שנתת לי‪ .‬וכן אם ^‪ 1‬לח לו ?נשואי אלמנה‪-‬אינו לצל לתבעו לההזיר לו‬
‫?נשואי ?תולה‪.‬‬
‫ך‪ .‬עשה ךאובן משתה ?גלוי ו?פךהםלא ועשה ??מעון ?צנצה׳ או‬
‫ךאובן בצנעה ן??‪1‬מעון ?פךהסלא‪-‬אינו לצל לקנלעי׳ ^הרי או?ר לו‪:‬‬
‫אץי עושה עמך אלא כךךך שעשי^נ ע?י‪.‬‬
‫‪ 25‬יג‪ ,‬ה?שה ך?ךים נאמרו ?שו??ינות‪ :‬נג?ית ?בית דץ‪:? .‬אץה אלא ?‪to‬‬
‫» א‪9‬ח־דעת>‬ ‫‪ -that his brothers sub‬לל׳יית ן‪1[1‬מץץ ל) ‪(as to his intention),‬‬
‫‪hespends,‬פל^יא ‪expenditure.‬הו^אה* ‪popularcustom mlt tohisauthority. »B18^f.‬‬
‫‪ reclaims (the wedding‬פו^יא ‪ he can sue him.‬תוןעו ‪ 3‬ך ץ ״ ‪wedding gift.‬שו?‪1‬למות ט‬
‫‪privately‬ךס‪3‬ןא** ‪gift),‬‬ ‫‪) .it is coUectlble‬ג‪5‬ית « ‪pubUcly. ?5,‬‬
‫] ‪I 256‬‬
 ‫הלכות זכיה ומתנה‬
‫ללוה; ואינה מעתלמת אלא לעונתה‪ ,‬כעין נ?!ואי רא?‪2‬ון‪ ,‬עןה כמו תנאי הוא‬
‫אף על פי עלא פר^‪^ 8‬על דעת זה עללה; ואין בה מ^‪12‬ום ר?ית ‪ -‬אלילו‬
‫עלח לו דינר והסזיר לו ע&רה‪ ,‬מוגר‪ ,‬עלא על מנת להוסיף לו עלח; ואין‬
‫ל‪,‬עליונית מעמסתה‪ ,‬עאינו‪,‬יצל לנ& א‪1‬תו ולתלעו עד^‪1‬י?!א כדךך ‪ a m‬הוא;‬
‫‪ 6‬ואין לבכור נוטל לה לי עדם לעתחזר ליוךעין‪ .‬מפני עהוא ךאוי ןאין ל‪,‬לכור‬
‫נו^ל לךאוי)ללא לתךא קמה‪ ,‬א־ב(‪ .‬למו ע!תבאר למקומו‪.‬‬

‫פ ך ל ן עמיני‬
‫א‪ .‬לסומא‪ ,‬או ללסל‪ ,‬או לגדם‪ ,‬או לח‪1‬עע ליא^ן!ו או לעינו או מדו או‬
‫לתלו‪ ,‬וכיוצא להן־לרי הוא ללריא לכל‪.‬דבךיו‪ :‬למקחו או ללמכרו‬
‫‪ 10‬ומתנוליו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלל לחולד‪ ,‬עתעע צל לל לגוף וכעל צחו מחמת לחלי עד עאינו ןצל‬
‫לללך על ךגלו לעוק והרי הוא נופל על למטה־ הוא נ‪.‬קךא עליב מרע‪,‬‬
‫ומעפ^י מתנותיו אינם למתנת לריא‪ .‬כיצד? עליב מרע עצוה ואמר לתן‬
‫לללוני כך ןכןי‪-‬בין לחל בין לעלת‪ ,‬בין כתב בין לא כ תב‪-‬זכו לצל‪,‬‬
‫‪ 15‬לעןמות‪ ,‬לכל מה ענתן להם; ואינו צריך קדן‪ ,‬עדלדי עליב מרע כלתובין‬
‫ןלמסורין לן‪ .‬וךלר זה מדלרי סולרים; ואף על פי עאינו אלא מדלרילם‪,‬‬
‫לעו אותו כעל תוךה לדי עלא לטרף דעתו עליו כע!דע עאין דלךיו‪.‬קןלים‪.‬‬
‫כג‪!^^ .‬ליב מרע עלוה מלמת מילד‪ ,.‬לנון עלןלה דלתו נוטה עהוא מת ודאי‬
‫ןנלר ן ל ר ןה ?זללל ו ל ד י ‪ -‬א ף לל ?י ^זקנו מ;דו למקצת‪ ,‬אם עמד‪,‬‬
‫‪ 20‬חוזר*‬
‫כד‪ .‬ולמפרע ל;ם‪ ,‬וליוצא לע;ךה‪ ,‬ןליוצא לקולר‪ ,‬ולמסכן־ןועא עקפץ‬
‫עליו לתלי ולכליד עליו ל ליו־ ל ל אלד מארבעתן למצוה מחמת‬
‫‪ -‬לעינסה »‬ ‫«־* ‪ usury.‬רלית * ‪is paid only In its due time.‬‬ ‫‪ -Sab‬אץ ‪-‬‬
‫*• ‪batical year does not cancel It.‬‬ ‫אץ * ‪to press, exact a debt: comp. Deut. 15.2.‬‬
‫‪ the firstborn does not take (a double share) of what Is expected to fall‬ללכוד נוטל בךאוי‬
‫®“ “‪due (to the father's estate). * X^tlO blind man. 0^9 1‬‬ ‫‪0 !) one whose hand‬‬
‫^דא^פו ‪is cut oH.‬‬ ‫‪became weak‬‬ ‫‪has a headache. **.‬‬ ‫‪ acquisition of‬קנץ‬
‫ןןלאי* ‪ (as a deed) written and deUvered.‬ללתולץ ןכקםורץ ‪ownership by a symboUcal act.‬‬
‫הטלף דליל‬ ‫‪®®®“ ®confused, deranged.‬״י ׳*י* “ ‪™®y‬‬ ‫‪ -he was in‬לןעה דלתו נועה **‬
‫‪dined to think.‬‬ ‫‪ ,he who goes on a sea-voyage‬עמד‬ ‫‪he recovered.‬‬
‫‪ ^ ^®^ forth in chains, is taken prisoner‬סיולא לקולר ‪caravan.‬‬ ‫®‪li‬‬
‫"‬ ‫] ‪[ 257‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנין‬
‫מיתה והרי ךבךיו ?כתובין ןכמסורין‪ ,‬ומקימין אותן אם מת‪ :‬ןאם ??לןעמד‪-‬‬
‫א?ילו‪,‬קני מןדו ?מל‪,‬צת‪ .‬חוור‪ ,‬לדין ‪ 5‬ל מצור‪ .‬מחמת ה!י‪ 5‬ה‪.‬‬

‫פךק תעיעי‬
‫לו לסור‬ ‫טן‪ ,‬׳?!כיב מךע שכתב לוה ן‪ 10‬ר וכתב ל א חר‪!5-‬אסרון‪.‬קנה‪.‬‬
‫שימות­ ­­ ­‬
‫•־עד »»‬ ‫‪5‬‬
‫כ‪ .‬מכר ?שר‪.‬וא שכיב מרע‪ ,‬ממכרו‪.‬ק;ם ?בריא‪.‬‬
‫כ ב‪ ,‬מתנה שהיא סתם ולא נתפרש ?ה שהיה בריא ?שנתן או שה‪,‬יה שכיב‬
‫מרע ‪ -‬הוא אומר‪ :‬שכיב מרע הליתי והרי עמךתי ןאחור ?מתנתי‪,‬‬
‫ומ‪.‬קבל מתנר‪ .‬אומר‪ :‬בריא ה‪:‬ה ןאינו‪:‬כל ל חוי‪ ^ -‬ל ל׳?י‪-‬ק‪ 5‬ל לס‪5‬יא רא‪:‬ה‬
‫‪ 10‬שבריא ל‪:‬ה; לא מ?א ךא‪:‬ר״ נשבע ל‪.‬נותן שבועת הסת ן‪:‬פטר‪ .‬ןסעכי סלורלוע‬
‫בחז‪.‬קת לנותן‪.‬‬
‫•‬ ‫פרק ^טנים עע(ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ • t‬׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1 1‬‬

‫א‪ .‬שכיב מלע שאמר ״בני פלוני ?ילי?ני״‪-‬הלי ןד‪ ,‬יולש אותו לבדו ןלא‬
‫‪:‬ילשוהו שאר לבנים‪ .‬וכן אם אמר על בת בין לבנות או אח ‪3‬ין ל׳אדזין‪.‬‬
‫‪ 15‬או שאר יורשין‪-‬דבליו‪.‬ק‪:‬מיז•‬
‫ב‪ .‬אבל לבריא‪-‬אין דבליו‪.‬ק‪:‬מין‪.‬‬
‫י ך‪ .‬מתנת בליא שכתוב בה‪.‬מליום ולאחר מיתר‪.‬״‪ ,‬הלי ליא ?מתנת שכיב‬
‫מלע‪ ,‬שאינו קונר‪ .‬אלא לאחר מיתר‪-.‬שמשמע דברים אלו‪ ,‬שאף על פי‬
‫שקנה לגוף מליום‪ ,‬אינו זוכה בו ואוכל פרות אלא לאחר מיתה‪.‬‬
‫‪ 20‬טן‪ ,‬שטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שלה פלונית לאחר מיתר‪ ,.‬בין שה‪:‬ה‬
‫בשטר קנ‪:‬ן בין שלא היה בו קנ‪:‬ן‪ ,‬מן שכתוב בו זמן‪-‬ו?ןמן זה סי ל‪ :‬ה־‬
‫לזמן מוכיל שמחזים לקנה לו‪ ,‬זאינו זוכה אלא לאחר מיתה‪!? :‬אלי ל‪:‬ה ?דעתו‬
‫ללקנות לו ?שטר זה לאחר מילה‪ ,‬לא ה‪:‬ד‪ .‬כותב בו זמן‪ .‬ל פינו‪ .‬אף על פי‬
‫לו לסזר ‘‬ ‫‪^.‬ימץ « ‪® retract.‬י*‬ ‫«ג ‪hiswordsarevaUd.‬‬ ‫‪meaning,‬‬
‫‪ he does not obtainpossessionthereofnor the‬אינו זו?ה ב‪V31KJ9 1‬ר‪1‬ת ‪ estate itself.‬גוף»‪1‬‬
‫‪. asymboUcal formof‬קנץ ‪right of enjoyingthefruit (profits of the estate).‬‬
‫‪agreement binding (by handing over anobject fromone to the other of the contracting‬‬
‫‪ .I*®8ave himpossession‬סקןה לו ‪proves parties). JBJdate. **.‬‬
‫‪I 258 1‬‬
 ‫הלכות זכיה ומתנה‬
‫עאין כתוב בו ״מר‪.‬יום ולאחר מיתה״‪ ,‬קונה לאתר מיתה‪ .‬וזה עכותכין בכל‬
‫ב^זטר סזמן־למךויח הדבר‬ ‫המתנות והממכרות ״מעכער ואף על פי‬
‫כותלין בו‪ ,‬אף על ?י עאינו צריך‪.‬‬
‫טן‪ ,‬בריא ענתן מתנה וכתב בי‪:5‬טר ״מח!ים ובמות״‪-‬ך‪,‬רי זו מתנה גמוךה‬
‫מח?ים‪ ,‬עהךי כתוב בו ״מח!ים״; וזה ^!כתוב בו ״ובמ‪3‬ת׳*‪-‬כמי עאומר‬ ‫‪5‬‬
‫״מעתה ןעד עולם״‪ ,‬וכמו נרי ח^טר הוא זה‪.‬‬
‫ין‪ .‬סצדיקים סגמורים ואנשי מעעה לא ן‪.‬קבלו מתנה מאךם‪ ,‬אלא בונזחים‬
‫לא ?נךיבים‪ :‬והרי נאמר‪ :‬ןשונא מתנות לח‪:‬ה )משלי‬ ‫‪1?3‬ם‪^ ,‬רוך‬
‫טו‪ ,‬כס‬

‫‪ the beneficiary has the right of ownership after the death of the‬קוןה לאסר‪?1‬יתה*‬
‫‪donor (although transfer of title to property can be made only while the owner Is still‬‬
‫‪ expatiate, enlarge (by inserting what is not absolutely necessary).‬להמיס* ‪alive).‬‬
‫‪!>(B. B. 69b) extra, enhancedvalue of thedeed(thedeedis made‬יםךא ר[‪1‬טך^ינו!יס^ן‪1‬טר‪• 1‬‬
‫‪moreeffective by this insatlon since all possibility of error18eliminated).‬‬
‫] ‪[2 5 9‬‬
 ‫הלכות ^טכנים‬

‫פרק עעי‬
‫• *‬ ‫‪I‬‬ ‫»»‬

‫א‪ .‬כזפץ בני סעיר זד‪ ,‬את זד‪ ,‬לעע!‪1‬ת ח‪1‬מד״ ךלתום ובריס לעיר‪ ,‬ןלבנ‪ 1‬ת‬
‫לד‪,‬ן בית ל‪,‬כנסת‪ ,‬ולקנות ספר תוךה ונליאים ו;תולים‪ ,‬כדי ע?ידןךא ; ה ן‬
‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪ 5‬כל מי עירצר‪ ,‬לקרות מן לצבור‪.‬‬
‫ב‪; .‬י עלקח עיר ;ארץ ז&ראל‪ ,‬כוכין אותו ‪3‬ית דין לקח לי ו ר ר מאך‪ 3‬ע‬
‫רוחותיל‪ ,‬מי‪15‬ום ז^‪15‬וב אךץ ל?«ךאל‪ .‬ןכו;ין;ני;ק ע ה ןד‪ .‬את ןה לצעות‬
‫;ינילם לריץ‪; 1‬ן לריץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬מי עיע לו לצר בעיר אחרת‪; ,‬ני לעיר מעעבדין אותו ללכר ץמהם‬
‫בורות‪ ,‬עיחין ומערות ןאמת למלם; א;ל ‪^5‬אר כל לד;רים אין מעעבךין‬ ‫‪10‬‬
‫אותו‪ .‬ואם ללה ערוי עמלם ;אולר‪ ,‬לעיר‪ ,‬מעעבדין אותו ?ל לכל‪.‬‬
‫ד‪ .‬כעלן גובין מאנעי לעיר לבנות לחומר״ גובץ ל?י קרי;ת ל;לים פ!ן‬
‫לחומה‪-‬כל לסמוך לחולה נותן יותר‪.‬‬
‫ה‪ .‬וכל לדר בעיר ענים עלר חךע‪ ,‬או עקנה ;ה ;ית דיךה‪ ,‬נולן עם ;ני‬
‫לעיר ; כ ל לך;רים לצךיכין לתקון לחומר‪ ,‬והדלתות‪ ,‬ו&כר לפך?זין‬ ‫‪15‬‬
‫לעומרין את למךינה‪ ,‬וכל כיוצא ;ך;ךים אלו ?זעומרין את לעיר‪.‬‬
‫ו‪ ; .‬ל לך;רים עצךיכין לעמירת לעיר לוקחין מכל אנעי לעיר‪-‬ואפילף‬
‫מן לןתומים‪ -‬חוץ מתלמידי לכמים‪ ,‬עאין תלמידי לכמים צרילין ?ז‪9‬יךה‪,‬‬
‫^זלתוךה עומךלן‪ .‬אבל לתקון לדךכים ןלךחובות‪-‬אפילו מן לחכמים‪.‬‬
‫‪ 20‬ואם כל לעם יוצאין ומתקנין;עצמן‪-‬לא!צאו סלמידי ל;מים עמלן‪.,‬עאין‬
‫דךך ללמידי לכמים להודלזל לפני עם לארץ‪.‬‬
‫ח‪ .‬כו?ין;ני מבוי זה את זה עלא לד‪.‬ועיב ביניהן לא ס‪,‬יט ולא בוך‪9‬י ןלא‬
‫אלד מבעלי אמניות‪ .‬ל!ר‪ ,‬עם במבוי אלד מבני מבוי אמן ‪ -‬ןלא מחו בו‪,‬‬
‫‪?coerce‬דץ‪-‬כו‪p‬ץ‪8‬‬ ‫‪ Its four‬אך‪3‬ע‪ dty-gates andbars. • Jl’JlInVI‬ך^וזמ‪V'?9. ... 1‬‬
‫‪ alargeditchandasmallerone (Inorder‬ן‪1‬ךיץ ‪ pi‬ן‪1‬ךק • ‪stretchof fields 3.‬ןןעה ז ‪sides.‬‬
‫‪,to prevent theanimalsfromgettingIntohis neighbor’s field). “...Mnia dstems, ditches‬‬
‫‪ to lower themselves. M‬ן!ו!ןד^‪1‬ל ‪.residingchannel. l*.‬׳‪caves, anda water‬‬
‫« ‪ tanner.‬כוך?’ ‪aUey.‬‬ ‫‪?craftsmen 3,‬לי‬ ‫‪ .they didnot hinder, protest‬לא‬
‫‪prevent.‬‬
‫] ‪[ 260‬‬
 ‫הלכות שכנים‬
‫או שר\‪3‬נה שם מרןןץ או ןונות או ךסלם‪ ,‬ובא ‪ q‬ברו ועשה מך‪0‬ץ אווךת בצדו‬
‫או ^חון אחךת‪-‬אינו ^כל למנעו ןלומר לו ״אתה פוסק ס^י׳*‪ .‬נאפילו היה‬
‫?בני מבוי אחר‪-‬אינן;כלין למנעו‪ ,‬שהרי!ש ביניהם אותה אמנות‪ .‬אבל גר‬
‫?י?ךינה אחךת ש?א לעשות ^נות בצד ^נותו של ןה או מך^ץ בצד מך‪0‬ץ של‬
‫‪ 5‬ןה־נש ןיהן למנעו‪ .‬ואם ך‪.‬ןה נותן עמהם מנת המלך אין ןכל למנעו‪.‬‬
‫ט‪ .‬רוללין המחןרין ?עןרות־אין לני המךי}ה ןצלין לעכבן‪ .‬שתקנת עוךא‬
‫ך‪.‬יא שיר‪.‬יו מחורץ‪? ,‬דישןז;־‪.‬יו ס?ש?ים ?צו?ן ל?נות ?שךאל‪ .‬אבל אינן‬
‫קו?עין מקום ןיושבין בו אלא ?דעת ל‪2‬י ן־״עיר; ואם סל?יד‪ 15‬כם הוא‪ -‬קובע‬
‫?קום ?כל מקום שירצה‪.‬‬
‫סו י‪ .‬ססוסרים שמ‪3‬יאץ ‪9‬חוך?ם ל?‪ 5‬ר ?תוך ר‪.‬עןרות־?ני ?ועיר מעכבין‬
‫עלילם; ואם מכרו ?ץם ל‪.‬שוק ?לבד‪ ,‬אין מונעץ או?ם‪ .‬והוא שימכרו‬
‫?שוק; אבל לא ןסןרו ?ל ל‪.‬פתסים א‪9‬ילו ?יום ל‪,‬שוק‪ .‬ןאם י‪.‬ש להן מלוה‬
‫?עיר‪ ,‬מו?ךץ ?די פךנסתם א‪9‬ילו ?לא יום ל‪,‬שוק‪ ,‬עד ש?ןךעו חובן ונלכו‬
‫?'מ•‬
‫‪ 15‬יא‪ .‬א?ד ??ני מבוי שאינו מפלש שבקש לל‪,‬עשות רופא או אמן או גךדי או‬
‫?למד תינוקות של גולם‪?-‬ני מבוי מעפבץ עליו‪? ,‬פני שמך?ה עליר‪,‬ם‬
‫סנכנסיןןל‪,‬יו?אץ‪ .‬ןכן ?ישלש לו בלת בחצר ל‪,‬שתפין‪ ,‬לאלש?יךנו לא לרופא‪,‬‬
‫ולא לאמן‪ ,‬ןלא לגרדי‪ ,‬ןלא לסופר ןד‪,‬וךי ^!כותב ל‪,‬ש?רות‪ ,‬ןלא למלמד‬
‫תינוקות של גולם‪.‬‬
‫‪ 20‬י ב‪ ,‬לנות ש?חצר‪-‬לכלין ל‪,‬שכנים למחות ?לדו ןלומר לו‪ :‬אץ אנו ןכלין‬
‫לישן ?קול ר‪,‬נכנסים וד״יוצאץ; אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר ?שוק‪.‬‬
‫אבל אינן לכלץ למחות ?לדו ןלומר לו‪ :‬אין אנו לכלץ לישן ?קול ל‪,‬פטיש או‬
‫?קול לרללם‪ .‬שך‪,‬ךי לחזיק לעשות כן‪ .‬ןכן לש לו ללמד תינוקות של לשראל‬
‫?‪ you are cutting off my livelihood. « nj‬אונה ם‪ 51‬ק ]|»י ‪ grinding-miu.‬רס!ם=ן‪ 1‬חץ *‬
‫‪ •to pro‬ל‪?¥‬בן ‪ peddlers (seUers of spices) who go around.‬ריללץ זזפנחןרין • ‪ tax.‬סמלך‬
‫ל ‪vent them.‬‬ ‫ן‪ 1‬ק‪ 1‬ם ‪ . . .‬א^א ?!!עת »־ל ‪? accessible.‬צוץ ‪perfumes.‬‬ ‫‪ they‬אץ!‬
‫** ‪can establish residence only with the consent of.‬‬ ‫‪ .that is only If they sell‬ןהוא‬
‫י?ךעי ח‪ 1‬בן ‪? as much as they need to maintain themselves.‬די פךןסתם®‪tebt*. 1‬‬
‫‪they coUect their debts.‬‬ ‫‪ ? an aUey that does not open Into a street,‬טי ?‪SlV?? ITW‬‬
‫?;‪ weaver. » Vi‬ןן־די ‪ surgeon.‬א»ן‬ ‫‪to prohibit him.‬‬ ‫‪ he Is accustomed‬ן‪:‬חךק‬
‫‪therefore he has a right) to do this),‬‬
‫] ‪[ 261‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר קנץ‬ ‫‪.‬‬
‫תוךה בתוך ביתו ואין השתפין‪:‬נלין למחות ב;דו ןלומר לו‪ :‬אין אגו‪:‬צלין‬
‫לישן מקול התינוקות של בית רבן‪.‬‬

‫פ ך ל ן עשירי‬
‫מךהיקין את האילן מן ד‪.‬עיר עשרים וחמש אמה‪ .‬והחרוב ובשקמה‪-‬‬ ‫א‪.‬‬
‫המשים אמה‪ ,‬מפני נו‪:‬י העיר‪ .‬וכל א^ן הנמצא קרוב לעיר פחות מז ה‪-‬‬ ‫‪5‬‬
‫קוצצין אותו‪ .‬ואם ד‪.‬אילן קדם‪ ,‬נותנין לו לני העיר;ימיו‪ .‬ןאם ה‪:‬ה הדבר‬
‫והים אלאנוטל עציו וד״ולך‪.‬‬ ‫ספקןלאנוךע אי זה מד‪.‬ם קדם‪ ,‬אין לבעל‬
‫ג‪ .‬מךהיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבוךסקי מן האיר המי?ים אמה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ןאין עושין בוךסקי אלא למןךח האיר‪ ,‬מפני שריה מןךסית סההוממעטת‬
‫ה!ק ריס אבוי העורות‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫מי שה‪:‬ר‪ .‬לו אילן לתוך שךהו קרוב לבור הברו‪ ,‬אין באל הבור‪:‬צל לעכב‬ ‫ז‪.‬‬
‫ע^יו ןלומר לו‪ :‬ך‪.‬ךי שךשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותו‪ .‬שזה‬
‫נזק ה^א מאליו הוא‪ ,‬לאחר זמן‪ ,‬ובאת שנטע אינו מןיקו‪-‬וכשם שזה חופר‬
‫בתוך שלו‪ .‬כך זה נוטע ?תוך שלו‪ .‬וכן ךאובן שהפר בור‪ .‬ו‪:‬ךד ומןןא ?ךשי‬
‫אילן של שמעון לתוך שךהו‪ -‬קוצץ ןחופר׳ והאאים שלו‪— .‬‬ ‫‪15‬‬

‫פרק שנים עקור‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יי‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪1‬‬

‫ד‪ .‬אחד מן ד‪,‬אחין או מן השתפין שמכר הלקו לאחר‪-‬מסלקין את הלוקח‪,‬‬

‫ונותנין לו שאר האחין או שאר השתפין ךמים שנתן ןהולך‪ ,‬כדי שלא‬
‫‪:‬כנם זר ביניהן‪.‬‬
‫‪ 20‬ה‪ .‬ולא עוד‪ .‬אלא המוכר קרקע שלו לאחר‪:-‬ש לחברו‪ .‬שהוא בצד המצר‬
‫שלו‪ ,‬לתן ךמים ללוקח ולסלק אותו; וזה הלוקח הךחוק‪-‬כאלו הוא‬
‫שליח של בן המצר‪ .‬בין שמכר הוא‪ ,‬בין שמכר שלוחו‪ ,‬בין שמכרו ‪5‬ית דין‪! ,‬ש‬
‫בו ךין בן המצר‪ .‬אפילו ה‪:‬ת הלוקח תלמיי הכם ושכן וקרוב למוכר‪ ,‬ובן‬
‫‪ sycam‬ןזרוב *‬ ‫‪ore-tree‬‬ ‫ניד^;עיר» ‪carob..‬‬ ‫‪because of the beauty of the‬‬
‫‪ was there first,‬ק‪1‬ם« ‪town whichrequires anopenspace all around (Kashi, B. B. 24b).‬‬
‫‪diminishes, reduces‬וךן‪1‬קי‪8‬‬ ‫‪ they may‬ן‪1‬סלקץ״ ‪tannery. 3.‬‬ ‫‪(settle‬‬
‫‪ theneighbor’s‬ךץ ‪ )9‬סמ^ר** ‪boundary.‬מ‪£‬גר ‪ moreover.‬ןלא ע‪1‬ד » ‪withthepurchaser).‬‬
‫‪r i g h t of purchasing adjacent land before any others,‬‬

‫] ‪[ 262‬‬
 ‫הלכות שכנים‬
‫המצר עם האךץ ך חו ק‪ -‬בן המצר קוךם ומסלק את מלגקס* ןךבר זה משום‬
‫שנאמר‪ :‬ןע?!י!ז ה;שר והטוב)דברים ו‪ ,‬יח(‪-‬אפ;רו סכ?!ים‪ :‬ד״ו^גיל והמכר‬
‫א^ד הוא‪ ,‬טוב ן;שר הוא שןקנה מקום ך‪ .‬ב! ה^צר יותר ?ן לךחוק)בבא‬
‫^צי^א קח‪ ,‬א(» —‬
‫‪ 5‬ט‪ .‬הממשכן מקום ואסר כך ?!?רו לוה שהוא ?!משכן לןדו‪ ,‬אין בו ?!שום‬
‫ךין בן המצר‪ .‬ן‪5‬ן המוכר מקום ךחוק כךי לגאל מקום קרוב‪ ,‬או שמכר‬
‫ךע כדי לגאל ןפה ?ןמיו‪ ,‬או שמכר ?די לתן מנת המלך‪ ,‬או שמכר לקבוךה‪,‬‬
‫או למזון הא^‪1‬ה או הבנות‪-‬אין לאלוד פ!אלו דין בן המצר‪ ,‬אלא זכה הלו‪.‬קח‪.‬‬
‫ןלפ!ה אין ?הן דין בן המצר? ש?ל אלו ?זיידק ד‪,‬ן למכר ו?!שום צךך גדול‬
‫‪ 10‬מוכרין‪ ,‬ואם תאמר !ש ?הן דין בן המצר‪-‬לא ןמצאו לו‪.‬קח‪ ,‬שהרי אומר‪:‬‬
‫למה אטרח וא‪.‬קח כדי ש‪:‬בא זה ויסלק אוסי?‪ 1‬ןאין הבעלים ןנלין להמתין‬
‫צד ש;?יא בעל המצר ?!עותדקנר‪.,‬‬

‫­‪ t. «•, since the purchuser can as easily buy a similar field else‬הואיל ןהמכר אחד הוא *‬
‫‪where (why buy a field just here, where It Is more useful to Its neighbor). »]?!;laip gives‬‬
‫‪ the neighbor’s right of pre-emption does not apply‬אץ בו מ^‪11‬ום דץ בן ןזמצר ‪as a pledge.‬‬
‫‪? amdous.‬רודץ • ‪In this case.‬‬ ‫‪ to wait.‬לה?‪1‬ו?ץ‬
‫] ‪[ 263‬‬
 ‫ך‪.‬לכ‪ 1‬תעלוחיןועתפץ‬

‫פ ך ק ר א עון‬

‫א‪ .‬האומר לעלותו‪.‬צא ו מ צי לי ‪yp-1P-‬״ אי ״?’?לללק״״ אי‪..‬קנה ליי ‪n r j -‬‬

‫זה מוכר ןלו‪.‬קח ןעועה עליחותו‪ ,‬וכל מעעיו‪.‬קימץ‪— .‬‬
‫‪ 5‬ב‪ ,‬עלים עעבר על דבךי מ ע ל הו‪ -‬ל א עעה ;לום‪ .‬וכן אם טעה ללל־עהוא‪,‬‬
‫בין ב‪.‬קך‪,‬קע בין במטלטלין־חוזר‪ ,‬ערירי הוא אומר‪ :‬לת‪.‬קן ?!ליחידי‬
‫עךךתיףןלא ל עו ת ״ ‪- -‬‬

‫פךלן עני‬

‫הסרסור‪-‬עלית הוא‪ ,‬אלא עהוא נוטל עכר על עליחותו‪ .‬לפיכך אם ענה‬ ‫ו‪.‬‬
‫דעת הבעלים‪ ,‬מעלם מה עהפסיד‪ .‬כיצד? ךאובן ענתן ספץ לעמעון‬ ‫‪10‬‬
‫ד‪,‬סרסור ואמר לו‪ :‬מצר לי ןה ואל המצד ;פחיות ממאד״ ור‪,‬לך ומערי‬
‫בחמעים־מעלם ד‪,‬חמישים מביתו‪ :‬מכר ;מאתןם‪-‬כ‪.‬צל לךאובן‪ .‬וכן על‬
‫כיוצא בזר‪— .,‬‬

‫פ ר ק^‪ 2‬לישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫נ‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 15‬א‪ ,‬מי עהןתר‪ ,‬לו‪,‬קך‪.‬קע החת!ד אדור‪ ,‬או עד‪,‬יו לו מטלטלין פקדין‪ ,‬וךצה‬
‫לעשות עליח לדון עם זה ולר‪,‬וציא הקרקע או הפקדון מתחת יד‪_<1‬ןןך‪,‬‬
‫זה כותב לו ר‪,‬ךעאה‪ .‬ן;רי ך לקנות מ‪:‬דו עד‪,‬ךער‪,‬ו‪ ,‬ןאומר לו‪ :‬דון וזכה ןה‪,‬וצא‬
‫לעצמך‪ ,‬וכיוצא בעדנים אלו‪ .‬ואם לא כחב לו‪ -‬אינו; צ ל לדון עמו‪ .‬מפני‬
‫עהוא אומר לו‪ :‬אין אתה בעל‪,‬דיני‪ .‬ואף על ‪ 5‬י עכתב לו כן‪ ,‬אינו אלא עליס‪,‬‬
‫‪ 20‬ץכ ל מה עיוכה בו מרי הוא על מעלתו‪ .‬וכל מהוצאות עיוציא סעליס על‪.‬דין‬
‫זה עהרעה‪ .‬הרי ממעלס ס;ב בר‪,‬ן‪ ,‬עכך כות?ץ ;ל‪.‬ךעאה‪? :‬ל עתו;יא ; דין‬
‫זר‪-,‬עלי לעלמו‪.‬‬
‫‪^ I deputedyouto domy commissionright, not to do‬תקן ‪ te mayretract. ,..‬חוןר‪6‬‬
‫לק‪11‬תמ*ד‪ authorization, powerofattorney. 1‬הך^אהי* ‪? agent, broker.‬ךס‪1‬ר י ‪It wrong.‬‬
‫‪ expenses.‬ד‪,‬ו^א‪1‬ת » ‪to confirmthe authorization by the transferof some article.‬‬ ‫'‬
‫]‪[ 264‬‬
 ‫הלכות שלוחץ ושותפין‬
‫ן‪ .‬מי שהיו לו מעות פל!דון ב!ד אחר ורצה להךשות ?!ליס להכיאן־אץ‬
‫הלןנין מ^דו מועיל בזה‪ ,‬שאץ המטבע נלןנה בחליפץ‪ .‬אלא כיצד עושה?‬
‫נותן לו‪.‬קך‪.‬קע ‪5‬ל־שהוא ומל!נה לו המעות על גבה‪ ,‬כדי להוציאן ?הךשאה זו‪.‬‬
‫)ר״ולףוח ןמוומוציאן‪— .‬‬

‫‪W‬‬ ‫פללו‬ ‫‪5‬‬

‫א‪ ,‬שנלם שהן נושאין ןנותנין בממון השתפות‪ ,‬אף על פי שהממון על או! ד‬
‫מהן‪ ,‬ך‪,‬ךי זו נלןלאת שתפות; ואם פסתו או הותירו‪ ,‬הרי הוא לאמצע‪— .‬‬
‫אבל אם תןה ל׳אסד כלבד הוא שנושא ונותן בממון השתוף‪ ,‬אף על פי שהממון‬
‫תשל שניהם הרי וו השתפות נקראת עסק; ווה הנושא ונותן נ‪,‬קךא תתעסק‪-‬‬
‫‪ 10‬שהרי הוא ^‪3‬דו תתעסק למשא ומתן־ןשתפו שאינו נושא ןנותן ?קךא בעל‬
‫המעות‪.‬‬
‫ב‪ ,‬תקנו ןזכמים‪ ,‬שכל הנותן מעות לחברו להתעסק בהן‪! .‬ה‪:‬ה ןז?י הממון‬
‫לתולת הלואר‪ ,‬והרי המתעסק חיב תאחךיותו אף על פי שאבד ‪3‬אנס‪,‬‬
‫והחצי האחר‪-‬בתולת פ‪,‬קדון נהלי הוא באחריות בעל המעות; ואם נגנב או‬
‫‪ 15‬אבד החצי של פקימ׳ אץ המתעסק הןב לשלם‪ .‬ול‪9‬יכך ?ה‪.‬יר‪ ,‬שכר ןה התצי‪,‬‬
‫אם הלןיחו‪^ ,‬ל בעל המעות‪— .‬‬
‫ג‪ ,‬ןעוד תקנו חכמים‪ ,‬שכל הנותן מעות לחברו לד‪,‬תעסק בהן ופחתו או‬
‫הותירו‪ ,‬ןלא לצה לתן לו שכר עמלו בכל יום‪ ,‬ולא התנו ביניהן שום תנאי‪,‬‬
‫שיל‪ ,t ,‬שכר המתעסק באותו חאי של פקדון־שליש ת ח הפקדון שהוא שתות‬
‫‪ 20‬ך‪1‬ח כל הממון‪ .‬לפיכך אם ללויחו‪ ,‬לסל המתעסק שני שלישי הלנח‪ :‬לצי‬
‫ללוח של חצי למעות שהן מלוה‪ ,‬ושתות ללוח בשכר שנתעסק בפ‪,‬קדון‪ ,‬נמצא‬
‫לבל שני שלישי לך‪1‬ח; דטל בעל למעות שליש הרוח‪ .‬ואם פחתו‪ ,‬ןפסיד‬
‫למתעסק שליש לפלת‪ ,‬שך‪,‬לי הוא ח‪:‬ב בחצי לפלת מפני שחאי למעות מלוד״‬
‫ן!ש לו שתות בשכרו באותו לחצי של פקדון‪ ,‬ונמצא שנשאר ^ליו תן הפלת‬
‫‪!? 25‬לישו; ובעל למעות!פסיד ?!ני ?!לישי לפלת‪.‬‬
‫‪ here‬אץ ןזקן‪,‬ץ ?;דו מוץיל ‪9‬ןה ‪ authorize.‬ס* למךשת ‪!? money deposited.‬עות פ‪,‬קדץ ‘‬
‫‪ - Vljjp In the case of either a loss or a‬לאמצע>" ‪the formal confirmation Is of no avail.‬‬
‫‪profit. It Is divided equally.‬‬ ‫‪ ho‬ס*ב !יאחלייתו ‪? in the form of a loan.‬תולת הלנאד■‬
‫‪ .(they made no agreement (as to wages‬ל א התנו ‪511 . . .‬אי** ‪is held responsible for it .‬‬
‫‪ balf of the total profit, which may arise from half the entire amount,‬ן‪ 1‬צי ן;ל]ח ‪M. . .‬‬
‫] ‪[ 265‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנץ‬ ‫•‬

‫^ טי•עי‬ ‫‪V‬פ‪V‬ר ק ת‬
‫‪• t I‬‬

‫א‪ .‬סשתכץ כלן‪ ,‬והארימין‪ ,‬והא‪9‬יןזרו?ין שמנו או^נם ‪3‬ית דין ‪¥‬ל מןתימים‪,‬‬
‫— ?ל א?ד מאלו נשבע מך?ךי?ם בטענת ספק‪ :‬שמא גזל ‪? In3q‬משא‬
‫ומתן‪ ,‬או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם‪ .‬ולמה תקנו חכמים ^!בועה זו?‬
‫‪ 5‬מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה שיקחו מנכסי ‪?3‬גל סמעויז לאיי דייא ‪, aqV‬‬
‫מפני שנושאין ונוחנין וטוךחין‪ .‬ל?יכך תקנו להם חכמים ^ס;‪3‬ץ ?‪:‬בועה‬
‫?טענת ספק‪? ,‬די שיעשו ?ל מעשיהן ?צןק ואמונה‪.‬‬

‫‪ tenants who till the owner’s ground for a certain share In the products.‬אךי‪9‬ץ*‬
‫‪ in a doubtful claim(if, for example,‬זטע]ת‪ guardians, administrators. *pDD1‬א^יץרו^ץ‬
‫‪one partner suspects the other of fraud, the accused must take an oath to disprove the‬‬
‫‪ decide the lawin their ownbehalf.‬מוךץ לע?מן* ‪accusation).‬‬
‫]‪[266‬‬
 ‫הלכ‪1‬ת עבדים‬

‫‪9‬ךק ראשן‬
‫א‪ .‬ע?ד ‪ n?V‬ק־‪,‬אמור ‪^ 3‬ךד‪-.‬ןה ?עךאלי עמכרו איתי ‪3‬ית דץ על כךחי‬
‫או סמוכר עצמו לךצונו‪3 .‬יצד‪ 2‬גנב ואין לו לעלם את סל‪ 1‬ךן‪ -‬בי ת דץ‬
‫‪ 5‬מוכרין אותו‪ .‬כמו שאמךנו ?ל‪,‬לכות גנבה‪ .‬ואין לף איש ?!עךאל עמוכרין‬
‫אותו בית דין אלא לגנב בלבד‪ .‬ןעל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר‪ :‬כי‬
‫ליקנה עבד עברי)^‪:‬מות כא‪ . a .‬ועליו הוא אומר במשנה תוךה‪ :‬לי למכר‬
‫לף אחיף לעברי)ך?רים טו‪ ,‬י ם‪ .‬מוכר עצמו כיצד? זה לשךאל שהעני‬
‫ליותר‪-‬נתנה לו תוךה רשות למכר את עצמו‪ ,‬שנאמר‪, :‬וכי ןמוף אתיר עמר‬
‫סו ןנמכר לך עילןךא כה‪ ,‬לט(‪ .‬ואינו רשאי למכר את עצמו ולהצניע אוז דמיו‪,‬‬
‫או לל!נות להם סחוךה או כלים‪ ,‬או לתנם לבעל חובו‪ ,‬א^א אם כן צריך‬
‫לאכלן בלבד‪ .‬ןאין אדם‪.‬רשאי למכר את עצמו אלא עד שלא לשאר לו כלום‪,‬‬
‫]א?ילו כסות לא תשאר לו‪ ,‬ןאחר כך למכר את עצמו‪.‬‬
‫ב‪ .‬לבר באךנו שאין האשה נמכךת בגנבתה‪,‬וכן אינה מוכךת את עצמה‪— .‬‬
‫‪ 5‬ו ג‪ .‬עבד לברי שמכרוהו בית דין‪ ,‬אין מוכרין אותו אלא ללשראל או לגר‬
‫צןק‪ .‬ן?ן ר‪.‬מוכר עצמו אינו רשאי למכר עצמו לגוי‪ .‬ואפילו לגר תושב‪.‬‬
‫ןאם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד עבוךה זךר״ ואפילו לעבוךה זךה‬
‫עצמה‪-‬הריזר‪,‬מכור‪,‬שנאמר‪ :‬או לע‪.‬קר משפחת גר)שם‪.‬מז(‪.‬״לעל‪ 1‬ר״‪-‬זד‪,‬‬
‫כ‪.‬נמכר לעבוןר‪ ,‬זךה עצמה‪.‬‬
‫‪ 20‬ך‪ ,‬בא ןאמר לך‪! :‬זריני מוכר עצמי לגולם‪-‬אין ארגה ןקוק לו עד שימכר;‬
‫אבל לאחר שנמכר לגוי‪ ,‬אף על פי שעבר)עשה שלא כהגן‪ ,‬מצוה לפדותו‬
‫ןלא לטמע בר‪,‬ם‪ ,‬שנאמר‪ :‬אחרי נמכר גאלה תהיה לו >שם‪ ,‬מח(‪.‬‬
‫‪ becam‬ןשי» ‪_the value (of the stolenarticle 5).‬קךן *‬‫‪^ to hide, put‬ה{ןןיע>״ ‪e poor.‬‬
‫‪| trueproselyte (fromconviction).‬ר ן‪1‬ךק״ ‪???creditor. « nW?clothing.‬ל‪away, n a)n‬‬
‫‪ ■gentlle ■whorenouncedIdolatryfor the sake of acquiringcitizenshipin Palea‬ןר תועב«‪1‬‬
‫‪ .that he be not intermixed‬ןלא ** ‪] obligated, requiredto helphim.‬קוק לוי® ‪tine.‬‬
‫‪assimUated.‬‬ ‫־'‬
‫] ‪[ 267‬‬
 ‫‪.‬משנהתורה‪ :‬ספרקנץ‬
‫ה‪ .‬אחד המוכר את עצמו א‪ 1‬שמכרוהו בית דין‪ .‬אינו נמכר ןפך‪0‬ם‪:‬א צל‬
‫אבן המל‪1‬ח ןלא לסמטא‪ ,‬כדךך שהעבדים נמכרץ‪ .‬שנאמר‪ :‬לא זמלרו‬
‫למכךת עלד)שם‪ ,‬מם; אינו נמכר אלא ללנעה וךךך כבוד‪.‬‬
‫ן‪ ,‬לל עבד עברי‪-‬אסור לעבד בו בפרך‪ .‬ןאי זו היא עבודת ?רו‪ 2‬זו‬
‫קצבה או עבוךה שאינו צריך ?יה א^א תה‪:‬ה מןזשבתו‬ ‫עבוןה עאין‬ ‫‪5‬‬
‫‪,‬לסעלידו ללבד שלא ןבטל‪ .‬מלאן אמרו ןןכמים שלא יאמר לו‪ :‬עיר ססת‬
‫הגפנים עד שאבוא‪ ,‬שהךי לא נתן לו קצלה; אלא יאמר לו‪ :‬עדר עד שלה‬
‫ללונית‪ ,‬או עד מקום פלוני‪ .‬וכן לא יאמר לו‪ :‬הפר מקום ןה‪-‬ןהוא אינו‬
‫צריך לו‪ .‬ואפילו להחם לו כוס של המין‪ ,‬או להצן‪ .‬ןאינו צריך לו‪ -‬א סור‪,‬‬
‫‪ 10‬ןעובר ע?ייו ללא־תעשה‪ .‬שנאמר‪ :‬לא‪1‬זךךה בו לפךך)שם‪ .‬מס; קא‪ ,‬אינו‬
‫עושה לו אלא קבר קצוב שהוא צריך לו)ספךא(‪— .‬‬
‫ן‪ ,‬לל לבד עברי‪-‬אסור ללשךאל שקנהו ליהעבידו לךברים לזוןם שד‪.‬ם‬
‫לןחדים לע?‪!1‬ת העבדים‪ ,‬כגון שיוליך אחךיו ל?ייו לבית ס?ו‪0‬ץ אי‪:‬רלץ‬
‫לו מנל^יו‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא סלבד בו עבוךת לבד)^ם‪ ,‬לטס‪ :‬אינו נוהג בו א^א‬
‫‪ 15‬כשכיר‪ ,‬שנאמר‪ :‬כשליר כתושב להיה עמך )שם‪ ,‬מ(‪ — .‬למה דלרים‬
‫אמורים? ללבד עברי‪ ,‬מפני שנפשו שפלה במכיךה; אבל לשךאל שלא נמכר‬
‫מתר לל״שתמש בו כעבד‪ ,‬שר‪,‬לי אינו עושת מלאכה זו אלא לךצונו ומדלת‬
‫עצמו‪.‬‬
‫ט‪ ,‬לל לבד עברי או אמה עברןר‪ -,‬חןב האדון לל״שוותן לו במאכל ובמש‪,‬קה‪,‬‬
‫לכסות ולמדור‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי טוב לו עמך)דברים טו‪ ,‬טס; שלא תד‪.‬א‬ ‫‪20‬‬
‫אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קבר‪ ,‬אתה שותה ן?ן ןשן והוא שו^ד‪,‬‬
‫!לן לדש‪ .‬אתה ןשן על גלי מוכין ןר‪,‬וא ןשן על גבי התבן‪ .‬אתה קר לכלך וד״וא‬
‫ן ר לכפר או אתר‪ .‬ךר לכפר ןר‪.‬וא יושב לכךך‪ ,‬שנאמר‪ :‬דצא מ‪? v‬ך על‪,‬קךא‬
‫כה‪ .‬מא(‪ .‬מכאן אמרו‪ :‬כל הקונה לבד עלרי כקונה אדון לעלמו)קדו^;ץ‬
‫‪9‬ן!טא ‪ auctionplace.‬אבןה‪,!3‬קח* ‪PubUcly 5.‬םךה‪9‬ןא ‪ ^^hether ... or.‬אסי ‪ ...‬או>‬
‫‪^ ,pluckweeds‬ז׳ר • ‪. definite time andlimit.‬קןנבה* ‪? privately.‬צנ^די® ‪market-stand.‬‬
‫להתם ‪hoe. ®...‬‬ ‫‪prepare hot water.‬‬ ‫ןלל קצוב ‪tomakecool. K j hence, u‬‬
‫^ןחלים “ ‪a thingfor which thereIs a definite time or limit.‬‬ ‫‪.whicharedesignated‬‬
‫‪ to‬ל^יןצו^ן לן»‪ that he take his shoes off. 1‬ןן[לץ לו ‪IS his outfit, apparel. T^PKI‬‬
‫‪clothing‬‬ ‫‪bread‬ת ק^ר‪^ dwelling. a1‬יול ‪regard themas his equals..‬‬ ‫‪9.‬‬
‫‪ hence soft substance (wool, cotton), at.‬מובץ‪22‬‬ ‫'‬
‫] ‪[ 268‬‬
 ‫הלכות עבדים‬
‫כ‪ ,‬א(‪ .‬ןחי‪,‬ב לנהג בו מנהג אחוה‪ ,‬ענאמר‪ :‬ובאחיכם בני לע(ךאל)‪.‬ףלןךא כה‪,‬‬
‫מס‪ .‬ןאף על פי כן צךיך ןרעבד לנהג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות‬
‫^‬ ‫עהוא עו&ר‪ .‬לו‪.‬‬
‫י‪ .‬אין אמה עברלה נוהגת ןלא עבד עברי נוהג אלא בזמן והיובל נוד״ג‪-‬‬
‫בין עבד עברי עמוכר עצמו בין זה יממכרוהו בית‪.‬דין‪ .‬וכבר בארנו מתי‬ ‫‪5‬‬
‫^טלו סיובלות‪.‬‬
‫פרק שני‬
‫‪* -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TV‬‬

‫ענים מיום מכיךתו‪ ,‬ובתחלת הענה הרביעית‬ ‫ב‪ .‬מכרוהו בית דין‪ ,‬עובד‬
‫הרי ןה עובד‬ ‫עלו לצא בן חורין‪ .‬ואם פגעה בו ענת ה^‪1‬מטה בכלל‬
‫‪; 10‬ה‪ .‬אבל אם פגעה בו ענת היובל‪-‬אפילו נמכר ענה אחת לפני ד׳יובל ד׳רי‬
‫ןה יוצא לחרות‪ ,‬ענאמר‪ :‬עד ענת ד״יובל לעבד עמך )עם‪ ,‬מ(‪ ,‬בענת היובל‬
‫סואת‪ ,‬וגומר >עם‪,‬י‪. 0‬‬
‫ג‪ ,‬המוכר עצמו‪-‬לע לו למצר עצמו ללתר על עע‪ .‬הרי עמכר עצמו לעער‬
‫ענים או לעערים ענה‪ ,‬ופגע בו יובל אפילו אחר ענה‪-‬הרי זה יוצא‬
‫‪ 15‬ביובל‪ ,‬ענאמר‪ :‬עד ענת היובל לעבד עמך)שם‪ ,‬מ(‪.‬‬
‫ח‪ .‬אחד המוכר עצמו‪-‬בין ללעךאל בין לגוי‪-‬ואחד עמכרוהו בית דין‪,‬‬
‫ך‪.‬רי זה מג‪.‬רע מפךיונו ויוצא‪ .‬כיצד? הרי עמכרוהו בעעים דינרים‪,‬‬
‫ןעבד ארבע ענים ומצאה לדו‪-‬ןזרי זה נותן ע^רים דינרים ןיוצא לחרות‪.‬‬
‫ןכן אם מכר עצמו בארבעים וינרין לעער ענים‪-‬הרי זה מגרע ארבעה‬
‫‪ 20‬דינרין לכל ענה עעבד ןנותן הנעאר‪ ,‬כסף או עור‪ .‬כסף‪ ,‬ןי‪1‬צא‪- - .‬‬

‫פרק שלישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‪V‬‬ ‫•‬

‫ך‪ ,‬אין עבד עברי מתר ?עפהי‪ .‬כנענית עד עתהלה לו אעה ??!ראלית ובנים‪:‬‬
‫אבל אם אין לו אעה ובנים׳ אין רבו מוסר לו עפחה כנענית‪ .‬ודבר זה‬
‫קבלה הוא‪ .‬אפילו הלה הנמכר צהן‪ ,‬ד׳רי זר‪ .‬מתר ?עפחה כנענית כל למי‪.‬‬
‫‪.‬עבדותו ‪25‬‬
‫‪ It IsaUone, whether‬אחד ‪-‬ןאחד«ג ‪ forexample.‬סלי?‪ heIspermitted. ... I‬לו*‪1‬‬
‫‪:^^heafforded,‬אה ידו*» ‪? hedeductsfromhisredemptionmoney.‬גלע ?פדיונו ז* ‪... or.‬‬
‫‪was able (to redeemhimself). ** permitted to marry.‬‬ ‫‪.‬‬
‫]‪[ 269‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספרקנץ‬
‫ו‪ .‬המוכר עצמו אינו נרצע‪ ,‬אבל מכרוהו בית דיז ועבד שש ולא ךצה ^צאת‪,‬‬
‫הלי ןה נךצע ןעובד עד שנת היובל‪ ,‬או עד ש‪:‬מות האדון‪.‬‬

‫פךלו רביעי‬
‫אין האב ךשאי למ‪ 3‬ר את ‪3‬תו אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום‪ ,‬לא‬ ‫ב‪,‬‬
‫לןך‪.‬קע ןלא מטלטלין‪ ,‬ואפילו כסות שעליו‪ .‬ואף על ?י כן כו?ין את «‬ ‫‪5‬‬
‫האב לפדותה אחר שמכךה‪ ,‬משום פגם משפחה• ברח האב‪ ,‬או שמת‪ ,‬או‬
‫שלא ה;ה לו לפדותה‪-‬הךי זו עובךת עד שתצא‪.‬‬
‫אמה עברלה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו בית דין‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי למכר‬ ‫ד‪.‬‬
‫לף אחיף העברי או העבולה)ך^ריס טו‪,‬יב(‪,‬ןיוצאת בהחלת שבע;ןאם‬
‫‪ 10‬פגע בה יובל בתוך שש‪-‬יוצאה חנם כעבד‪ .‬מח האדון‪ ,‬אף על ?י שהניח בן‬
‫יואאה חנם ?נרצע‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןאף לאמתף תעשה כן >שם‪ ,‬יס‪- - .‬‬

‫תעןיעי‬
‫פרק‪• • I J‬‬
‫‪Vr‬‬
‫ח‪ .‬מ^ר לעבד בעבד כנעני ??רך‪ .‬ואף על פי שהדין כך‪ ,‬מדת חפידות‬
‫ודרכי הכמה שירדה אדם רןחמן ור‪ 1‬ךף צדק‪ ,‬ולא לכביד על‪ 1‬על עבדו‬
‫‪ 15‬ןלא לצר לו‪ ,‬ולאכילהו ולשקד‪.‬ו מכל מאכל ומכל משתה‪ .‬חכמים הראשונים‬
‫ד‪.‬יו נותנין לעבד מכל ת?שיל ותבשיל שר‪.‬יו אוכלין‪ ,‬ומקדימין ?זון הבהמות‬
‫ובעבדים לסעדת עצמן‪ — .‬וכן לא לבוהו בל ד ולא בךברים‪ -‬לעבדות מסרן‬
‫הכתוב‪ ,‬לא לבושה >נדה מז׳ א<• ולא!רבה עליו צעקה ןכעם‪ ,‬אלא לדבר‬
‫עמו בנחת ולשמע טענותיו‪ — .‬ואין האכזריות מצולה אלא בגולם עובדי עבוןה‬
‫‪ 20‬ןרר״ אבל זרעו של אבךד‪.‬ם אבינו‪ ,‬וד‪,‬ם לשךאל שהשפיע להם הקיווי ברוך‬
‫הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים‪ ,‬רחמנים הם על הבל‪.‬‬
‫וכן ?מדותיו של הקלוי® ברוך הוא‪ ,‬שצונו להדמות בהן‪ ,‬הוא אומר‪ :‬ורחמיו‬
‫על ?ל מעשיו)תהלים קמה‪ ,‬נ«‪ .‬וכל המרחם־מרחבין עליו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ונתן‬
‫לף רףמים ורהמך והךבך)ךב‪.‬רים יג‪ ,‬יח; שבת קנא‪ ,‬ם‪.‬‬
‫‪}5‬ךצע “ ‪ D;^DI B ^ Qi s adiscredit tothefamily.‬מ^^חה* ‪ becamepoor.‬ן‪1‬עד«‬
‫‪as in the case of a Hebrewslave whose ear was pierced (according to Exodus 21.6), who‬‬
‫‪g o e s out free uponthe deathof his m‬‬‫‪? withrigor, withrelentless severity,‬פרך*‪aster. 1‬‬
‫‪ to Imitate, followthem,‬לחדפית ?הן** ‪ God bestowedupon them,‬הי;‪91‬י? ‪*0 . . .‬‬
‫]‪[ 270‬‬
‫ספר משפטים‬
‫&?ירות‬
‫עאלה‪1‬פ‪,‬קד‪1‬ן‬
‫מלוה ולוה‬
‫טוען ונטען‬
‫נחלות‬
 ‫הלכות עכירות‬

‫? ר ק ר א עון‬

‫א‪ .‬ארבעה עומרים נאמת בת‪ 1‬ךה‪ ,‬ועל^ה ךינין להם‪ .‬ואלו הן האךבעה‬
‫עומרין‪ :‬עומר חנם‪ ,‬וד‪,‬עואל‪ ,‬ונועא עכר‪ ,‬והעוכר‪.‬‬
‫‪ 5‬ב‪ ,‬ואלו הן עלעה ךינין עלהן‪ :‬עומר הנם ענגנב ל״פלןדון ממנו או א ב ד ‪-‬‬
‫ןאין צריך לומר אם נאנס ספלןדון אנם גדול‪? ,‬גון עהןתה בהמה ומתה‬
‫או נעבית‪-‬הרי זה נע?ע עעמר כךךך כ״עובזרין ופטור‪ ,‬ענאמר‪ :‬וגנב מבית‬
‫ד‪,‬איע‪ ,‬ןגומר‪ ,‬ןנל!לב בעל ל״בלת אל >;*‪,‬אלל‪,‬ים געמות כב‪ ,‬רז(‪ .‬ד‪,‬עואל מעלם‬
‫ל‪,‬כל‪ ,‬בין עאבד הדבר ל‪,‬עאול או נגנב‪ ,‬בין עאלעו אנם גדול מזה‪ ,‬כגון עמתה‬
‫‪ 10‬לבהמה ל‪,‬עאולה או נעבךר‪ .‬או נעבית‪ ,‬עכך כתוב בעואל; ונעבר או מת‪,‬‬
‫בעליו אין עמו‪ ,‬עלם ןעלם >עם‪ ,‬יס‪ .‬נועא עכר או ל‪,‬עוכר‪-‬עניד‪,‬ם דין אחד‬
‫לע להן‪ :‬אם נגנב או אבד לדבר לעכור או ענטל עכר על עמיךתו‪ -‬ל‪,‬רי אלו‬
‫מעלמים; ואם אךעו אנס גדול מזה‪ ,‬כגון ערדתד‪ ,‬בהמה ומתה או נעברה או‬
‫נעבית או נטרפה‪-‬הרי אלו נעבעץ ענאנסה ופטורין‪ ,‬ענאמר‪ :‬ומת או נעבר‬
‫‪ 15‬או נעבר‪ ,‬אין רואר״ עבועת ה׳ >עם‪ ,‬ט־י(‪ ,‬וכליב; אם גצב מנב מעמו לעלם‬
‫לבעליו‪ ,‬וגומר >עם‪ ,‬יא(‪ .‬נמצאת אומר‪ :‬עומר לנם נעבע על לכל; והעואל‬
‫מעלם את לכל‪ ,‬חוץ מן למתה בעעת מלאכה‪ ,‬כמו עללבאר; נועא עכר‬
‫וד‪,‬עוכר מעלמין את ל‪,‬אבןה ואת לגנבה‪ ,‬ונעבעין על לאנסין לגדולים‪ ,‬כגון‬
‫עבוךה ועברה ומתר‪ .‬וטרפה‪ ,‬או עאבד לדבר בספינר‪ .‬עטבעה בלם‪ ,‬או נלקח‬
‫‪ 20‬בלסטים מזלן‪ ,‬וכן כל כיוצא באלו מעאר אנסין גדולים‪.‬‬
‫ג‪ .‬המפקיד אצל לברו בין ?חנם בין בעכר‪ ,‬או לעאילו או לעכיר לו‪ ,‬אם‬
‫עאל לעומר את לבעלים עם לד?ר עלהן‪ ,‬או עכרן‪ ,‬לרי לעומר פטור‬
‫מכלום; אפילו פעע בדבר עעמר ןאבד מחמת לפעיעה‪ ,‬הרי זה פטור‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬אם בעליו עמו לא לעלם‪ ,‬אם עכיר הוא בא בעכרו)עם‪ ,‬יד(‪- - .‬‬
‫ארבעה>‪8‬ון!רים*‬ ‫‪!{®borrower,‬ל ‪ unpaidguardian.‬לז?ם * ‪guardian.‬‬
‫‪} was‬עבךה‪ an accident befell him. 10‬ארעו‪ hirer. • opk‬עוכר ‪ paidguardian.‬נועא עכר‬
‫נ* ‪ armed robber.‬לק(טים^)ןץ‪ hence you Infer. *0‬ןמצא)! או‪5‬ר*‪crippled, lamed. 1‬‬
‫‪ he was negligent,‬י* ‪ the guardian borrowed (the service of) the owner.‬סעו^ר ‪ .‬״‬
‫'‬ ‫] ‪[ 273‬‬
‫־‬ ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫מפי ד‪,‬שמועה ללדו‪ :‬ה;ה ^מו בעת השאלה‪ ,‬אף על ?י ^‪:‬אינו עמו לעת הגנבה‬
‫ןהמילה‪ ,‬פטור; לא הי‪,‬ר‪ .‬עמו לעת השאלד״ אף על פי שה;ה ?גמו לעת המילה‬
‫או סשל‪:‬ה‪ .‬ח^ב‪ .‬ןר‪.‬וא הדין לשאר ר‪,‬שומרים‪-‬שכ^ן‪ 3 ,‬לעלים‪? ,‬טירץ; א ‪ 9‬ילי‬
‫ל^רלה‪ ,‬בלללים‪ ,‬פטור‪.‬‬
‫פרק שביעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬הלשכיר לות ללברו לשנה ונלעלךה ל‪.‬שנה‪-‬נלעלךה לשו?ר‪ .‬ל‪,‬שליד‬
‫■ ללן שי ם‪-‬נלעבךה למשכיר‪— .‬‬
‫ר״שוכר פך‪1‬ם‪ ,‬או של‪:‬ה משכון ל‪:‬דו‪ .‬לעשר שנים‪ ,‬ןילש הפך‪.‬ום לתוך‬ ‫ה‪.‬‬
‫מומן־ולכרו עציוךל‪.‬קח להן‪.‬קרקע‪,‬ויאכל לרוליו עד סוף ןמן ?{לירותו‬
‫‪ 10‬או ןמן ד‪,‬משכון‪ :‬וגוף ל‪,‬אילנות שילשו או נקלצו‪ ,‬שנילן אסורין להן לשום‬
‫ובית־ר‪.‬מלןהור‪,‬לןה‪.‬‬
‫פרק שמי‪5‬י‬
‫למ‪.‬קבל שלה או פך‪.‬דם לדי לעבד אותו ולהוציא עליו ןציאות‪ ,‬ולתן‬ ‫ב‪,‬‬
‫ל‪ 3‬על ה‪.‬קך‪.‬קע >ן‪1‬ליש התבואות או ךליע או מה שללני ‪ 3‬יגילן‪-‬ןה הוא‬
‫‪ 15‬ל‪.‬ג‪.‬קךא מקלל‪ .‬לל דלר שהוא לס!ג ד‪.‬ארץ‪ 3 ,‬על ל‪.,‬קך‪.‬קע ל‪:‬ב בו; ולל ד ל ד‬
‫שד‪,‬וא לשמיךה ןתךר״ ד‪,‬חוכר או למ‪.‬קבל לןב בו‪— .‬‬
‫ח‪ .‬לחוכר שןה מחברו ולא ךצה לנכש ןאמר לו‪ :‬מה הפסד!ש לך‪ 2‬לריני‬
‫נותן לך לכוך ף־ אין שומעין לו‪ ,‬שהרי הוא אומר לו‪ :‬למלר אתה יוצא‬
‫ממנה ול‪,‬יא מעלר‪ ,‬לל‪3‬י עשלים‪ .‬ןא?ילו אמר לו‪ :‬לאחרוןה א‪5‬י חירש או ל ה‪-‬‬
‫‪ 20‬אין שולעין לו‪.‬‬
‫ט‪ .‬לחוכר שלה מחברו לזרעה שעורים‪ ,‬לא מרענה ללים‪ ,‬מפני של‪,‬חטץ‬
‫מללישות את ל‪.‬קך‪.‬קע ןלר מהשעורים‪ .‬שללה לזלעה לטים‪ ,‬לזךענה‬
‫שעולים; קטנית‪ -‬לא מלענה לבואה; תבואה‪ -‬ץלענה קלנית‪— .‬‬
‫‪* VT9V‬‬ ‫‪basing them sdves on tradition, the sages derived from this verse,‬‬
‫ץלי ם ?‪th at. • 3‬‬ ‫} ע ‪ 3‬ך ה^‪ T5!?l?rj if one lets a house. 1‬ת‪*be presence o f the owner. • 3 :‬‬
‫‪was m ade a leap-year.‬‬ ‫‪ ) *be advantage (of an extra month) falls to the‬וזע ‪ 3‬ך ה לי!(‪ 1‬כ ר‬
‫‪tenant.‬‬ ‫•‪ry‬״®״ ר ‪ 3‬ית ^'‬ ‫‪ to make expenditures.‬ל ה‪ 31‬יא *‘‬ ‫•‪> whatever agree‬לה ^ ן‪ 1‬נו<‪1‬‬
‫‪m ent they make.‬‬ ‫‪ to fence In.‬ןו ‪_0‬ע‬ ‫‪*15ln 3 he who leases.‬‬ ‫‪to weed.‬‬ ‫‪“ *M30‬‬
‫‪rental.‬‬ ‫‪ . . .‬יי‬ ‫‪cause the land to deteriorate (strong seeds exhaust‬‬ ‫‪tb e‬‬ ‫‪soil).‬‬
‫‪. pulse, beans, peas.‬ק‪) 17‬ית ‪23‬‬ ‫‪ grain.‬בו א ת‪1]1‬‬

‫]‪[ 274‬‬
 ‫הלכות שכירות‬

‫תשיעי‬ ‫פרק‬
‫‪ I I VV‬״ •‬

‫א‪ .‬השוכר את הפועלים‪.‬ואמר להם להשכים ולהעריב‪-‬מקום שנהגו שלא‬

‫לה>‪!5‬כים ןשלא להעריב אינו ^כל לכופן‪— .‬‬
‫אמר לשלוחו; צא ו׳ן!נר לי פועלים ??•לשי׳״ ולילד ו?!כךן באךבעה‪-‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫אם אמר להם השליה ״שכרכם עלי‪ /‬נותן להן אך^עה ונוטל מבעל הבןת‬ ‫‪5‬‬
‫^ן‪:‬לשה ומפסיד אחד ‪?!5‬יסו‪ .‬אמר לסם ״שכךכם על ‪ 3‬על הבןת‪ /‬נוסן להם‬
‫‪ 3‬על הב!ת ?מנהג מ?ידי‪5‬ד״ —‬

‫פרק אחד עשר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪V‬‬

‫א‪ .‬מצות־עשה לתן שכר השכיר ‪3‬ןהנו‪ .‬שנאמר‪? :‬יומו תתן שכרו‪ ,‬ןגומר‬
‫)דברים כד‪ ,‬טס; ואם אחרו לאחר ןמנו‪ .‬עובר ?לא־העשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלא‬ ‫‪10‬‬
‫סבוא עליו השמש)שם(‪ .‬ןאין לוקין עליו‪ ,‬שהרי הוא ה;ב לשלם‪ .‬אהד שכר‬
‫‪ 0‬אן ם ואחד שכר הבהמה ואהד שכר הכלי ם‪ -‬ה‪ :‬ב לתן בזמנו; ואם אחר‬
‫לאהרזמן‪ ,‬עובר בלא־העשה‪— .‬‬
‫ב‪ .‬כל הכובש שכר שביר‪-‬כאלו נטל נפשו ממנו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואליו הוא נושא‬
‫את נפשו)שם(‪ — .‬אי זהו זמנו? ?(ביר יום גובה כל הלןלה‪ ,‬ןעליו נאמר‪:‬‬ ‫‪15‬‬
‫לא תלין פעלת ?(ביר אתף עד בקר )דלןךא יט‪ ,‬יס; ו?(ביר לןלה גובה כל‬
‫היום‪ ,‬ועליו נאמר‪? :‬יומו תתן ?(כרו)דברים כד‪ ,‬טי(; ו?(ביר שעות של יום‬
‫גובה כל היום‪ .‬ו?(ביר ?‪1‬עות של לןלה גובה כל אותו הל‪:‬לה; ?(?יר שבת‪,‬‬
‫?(ביר הדש‪?(? ,‬יר שנה‪(? ,‬ביר שבוע‪-‬ןצא ביום‪ ,‬גובה ?ל היום; ןצא בלזלר״‬
‫‪ 20‬גובה כל איותו הלןלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬נתן טליתו לא?ן‪ ,‬גמךה ןהודיעו ‪ -‬אבילו אחרו ע?(ךה ‪:‬מים‪? ,‬ל זמן‬
‫‪-come to their workearlier andgo home later (thanthecustom‬י<*^ר!^ן‪?1‬ים ו^העךיב*‬
‫‪ he put himo«P,delayed‬אחרו»ג ‪ to compel them.‬ל?פותן■־ ^כף אווזן‪ -‬לכוסן * ‪ary time).‬‬
‫‪ -yai^year‬״ ‪coUects (his ■wages), “ r^fweek 1.‬זבה«ג ‪ detains.‬כו‪-1115‬מי‪15‬הה*‪him. 1‬‬
‫ןתן‪^5‬יתו‪week, a periodof sevenyears. DVl K)f; If his time expiredduring the day. 21‬‬
‫נמך‪ 3‬ןהוךיע‪ Ifonegavehisgarment toanartisan((. e., clothtomakeagarment). 1‬לאמן‬
‫‪ even‬אסילו אוןרו ‪(theartisan) completedIt and then Informedhim(that It was ready).‬‬
‫‪If he (tho O'wner) delayed (paying) him.‬‬
‫] ‪[ 275‬‬
 ‫משגה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫שמבלי לנד מאמן אינו עובר‪ .‬נתנה ‪ 3‬ח?י מיום‪ ,‬כין ע?ז!קעה ?ליי ס^ןה עו‪ 3‬ר‬
‫משום ״בל הליך‪ ,‬שהקבלנות כשכירות מיא ווו‪,‬יב לתן לו לזמנו‪.‬‬
‫ך ‪ ,‬ךאומר לשלוחו‪ :‬צא ושפר לי פועלים‪ ,‬אם אפ!ר לך‪,‬ם‪ .‬שכך?ם ? ל ‪ 3‬ע ל‬
‫מבית״ ‪ -‬שניהם אינן עוברין משום ״ ‪ 3‬ל תליך‪ :‬זר׳ ל?י ?ל א ?ילה‪.‬מי• ל ‪9‬י‬
‫‪ 5‬שאץ פעלתן אללו‪ .‬ואם ל א אמר ל ך ם ״שכךכם ע ל ‪ 3‬ע ל מ ‪3‬נת״‪ ,‬משליס‬
‫עולר‪ .‬אין משוכר עולר אל א בןמן שתלעו משכיר ול א} תן לו; א ל ל אם ל א‬
‫תלעו‪ ,‬או שתלעו ןל א ךןה לו מ ה! תן לו‪ ,‬או שממךהי א ל ל אסר ן ק ב ל‪ ,‬מרי‬
‫‪,‬‬ ‫ןה פטור‪.‬‬
‫ה‪ .‬ממשהה שכר שליר עד אסר ןמנו‪ .‬אף על ‪ 5‬י שכבר ללר ‪3‬עשה ןלא־‬
‫מעשה‪ ,‬הרי זה סןב לתן מ‪:‬ד; ןכל עת שנשהה עולר על ^או ?‪:‬ל ןילריהם‪,‬‬ ‫סו‬
‫שנאמר‪ :‬אל תאמר לרעך לך ושוב)משלי ג‪ ,‬כוס‪.‬‬
‫ן‪ .‬כל שכיר ששכרו לעדים ותלעו בזמנו ואמר לעל מלות‪.‬נתתי ^ך שכךך״‪,‬‬
‫ןמשכיר אומר ״לא נטלתי כלום״‪-‬תקנו ןזכמים שנשלע משליר לנקימת‬
‫מפץ ןנטל‪ ,‬לדין כל נשלע ונוטל‪ ,‬מפני שלעל מלנת טרוד לפועליו‪ ,‬תה‬
‫‪ 15‬משכיר נושא נפשו לזה‪ .‬אפילו ך‪,‬יה משוכר ק טן‪ -‬משכיר נשלע ונומל‪ .‬שכרו‬
‫שלא לעדי ם‪-‬מתוך ש^כל לומר ״לא ךיו דלרים מעולם ולא שכךתיך״‪ ,‬נאמן‬
‫לומר ״שכרתיך ונתתי לף ?לוף״‪ .‬ן!שלע לעל מלנת הסת שנתן ‪ -‬או ^זבועת‬
‫מתוךה‪ ,‬אם הוקה למקצת‪-‬כ שאר מטענות‪ .‬ךדה לו עד אךד ששכרו‪ ,‬אינו‬
‫מועיל לו כלום‪. .‬וכן‪ ,‬תבעו אחר ןמנו‪ ,‬אף על פי ששכרו לעדים‪ ,‬ממוציא‬
‫‪ 20‬מחלרו עליו מךאיה‪ .‬ןאם לא הביא ךאיה‪! ,‬שלע לעל מלנת ךסת• מביא‬
‫ראיד‪ ,‬שתבעו לל זמנו‪ ,‬ךרי זר‪ ,‬נשבע ןנוטל לל אותו מיום של מתביעה‪ .‬כיעד‪2‬‬
‫‪ does not transgress (thelawwhichsays, "the wages of a hiredservant‬אעו עו?ר>‬
‫‪.‬קלדנות* ‪[nVP|Vthe sun went down .•• 1.‬מת ‪shaJl not remain with thee all night”).‬‬
‫‪ hegavehim‬ךן‪1‬חהו אצל אחר ‪.‬קת לקןלו‪>-‬ןד‪ ,‬ל‪1‬י ‪? contract work18like hire.‬ק‪?1‬ירית‬
‫* ‪a draft on another person.‬‬ ‫‪i■e ., the employer commits no transgression if the‬‬
‫‪ while holding‬בןקימת ק‪0‬ץ ‪hiredworkerfails to collect the draft within the set time.‬‬
‫ןנ)‪5‬ל ‪a sacredobject in his hand.‬‬ ‫‪swears and collects.‬‬ ‫‪ -Is preoc‬טרוד‬
‫‪cupledwithhis workingmen (andis thereforeassumedto haveforgottento pay).‬‬
‫‪^ an oath by Babbinic enactment‬סת י‘ ‪]^ Vip) be sets his heart upon this (wage).‬ה‬
‫‪ if he admitted a part of‬אם ה‪1‬ךה ןסקצת*‪inthe case of a complete denial of a claim)). 1‬‬
‫‪be who wishes to coUect‬ןז‪3‬רו ן!ךאיה •י ‪the claim. TfOSlP claims, lawsuits.‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪fromhis neighbor must bring proof,‬‬
‫] ‪[ 276‬‬
 ‫הלכות שכירות‬
‫קיר‪ ,‬עושה עמו ביום שני עד העךב‪-‬זמנו כל ליל שלישי‪ ,‬וביום ^‪1‬לי'‪!5‬י אינו‬
‫נשבע ונוטל‪ .‬ואם הביא עדים שך‪.‬יר‪ ,‬תובע כל ליל שלישי‪ ,‬קדי ןר‪ ,‬נשבע‬
‫ןנוטל ?ל יום שלישי‪ ,‬אבל מליל ךביעי וד‪.‬לאה‪-‬ך‪,‬מו‪:‬ייא מחברו עליו‬
‫ק‪,‬ךאןד‪ .,‬וכן אם ד‪,‬ביא עךים שדדה תובע ןהולך ?ד יום קמי?‪:‬י‪ ,‬ק‪,‬רי ןר‪ .‬נשבע‬
‫‪ 5‬ןנוטל כל יום ןזמישי‪.‬‬
‫ן‪ .‬בעל ר‪,‬בלת אומר ״שתים ‪,‬קצצתי ל ף ןל‪,‬שכיר אומר ״שלש ל‪1‬צצרנ לי«‪-‬‬
‫לא תקנו לכמים שישבע ל‪.‬שכיר כאן‪ ,‬אלא ל‪,‬מיציא מסברי עליי לךא‪:‬ה•‬
‫ואם לא ל‪?,‬יא ךא;ר״ אף על פי שכבר נתן לו ^^!תלם‪ ,‬או שאמר לו ״ל‪,‬ילך׳—‬
‫קרי ?על ל‪,‬בלת ?שבע בנקיטת חפץ‪ .‬וךבר ןה תקנת לכמים הוא‪1? ,‬י שלא‬
‫‪ 10‬ללך ל‪.‬ש?יר ?פסי נפש‪ .‬במה דברים אמורים? ?ששכרו בעדים ןלא לדעו‬
‫כמה ?סק לו‪ ,‬ותבעו ממנו; אבל אם שכרו שלא ?עדים‪ ,‬או שתבעו אחר‬
‫זמנו‪ ,‬ל^‪ 1‬בע בעל ל‪,‬בלת ד‪,‬סת שלא קצץ לו אלא מה שכבר נתן לו‪ ,‬או שלא‬
‫כדין כל מטענות‪.‬‬ ‫נשאר לו אצלו אלא זה שאמר לי‬
‫ח‪ .‬ל‪,‬נותן פליתו לאמן‪ ,‬אמן אומר ״שתים קצצת לי' והלה אומר ״לא קצצתי‬
‫א^א אקתיי‪-‬כל זמן שהטלית ביד ל‪.‬אמן‪ .‬אם‪:‬צל לטען של‪.‬יא לקוחה‬ ‫‪15‬‬
‫?‪:‬דו ך‪,‬רי ק‪,‬אמן נשבע בנקיטת חפץ ונוטל‪ ,‬ו‪:‬צל לטען שהיא בשכרו עד כדי‬
‫ןמיק‪ .,‬ןאם‪:‬צאת טלית מתחת‪:‬דו‪ ,‬או שאין לו בה חזקה ואינו‪:‬כל לטען שהיא‬
‫לקוחה ?‪:‬דו‪-‬ל‪,‬מוציא מחברו עליו הראיה‪ .‬ואם לא הביא רא‪:‬ה‪! ,‬שבע‬
‫?על הטלית מפת‪-‬או שבועת מתוךה‪ ,‬אם ד‪,‬וןר‪? ,‬מקצת‪-‬כדין כל מטענות‪,‬‬
‫‪ 20‬שאיןןה?דץ מש?יר‪.‬‬
‫ט‪ .‬שכיר מ?א להשבע‪ ,‬אין מחמירין עליו ואין מגלגלין עליו כלל‪ ,‬אלא‬
‫?ש?ע שלא נטל ןישל‪ .‬ולכל הנש?עין אין מקלין‪ ,‬חוץ מן השכיר שמקלין‬
‫עליו‪ ,‬ופותסין לו תחלד‪ ,‬ואומרים לו‪ :‬אל תצער עצמף‪ ,‬הש?ע ןטול‪ .‬אפילו‬
‫מ‪:‬ה ש?רו פרוטה אמת ובעל מ?!ת אומר ״גתתימ‪.‬״‪-‬לא!של אלא ?שבועה‪.‬‬
‫* ‪ , ! here theyare. W haveagreedtopayyoutwo (Zu2).‬ק ? ? ת י לף*‬
‫‪ *hnt one (theowner).‬ן‪1‬לה** ‪^ heagreed (to pay).‬סקג• ‪BJBIiu despair (disappointed).‬‬
‫??‪.‬יא ???רו ?ד ?די ןמיה«ג ‪? •■hut he has it as a purchasedproperty,‬היא לקוןוה ?ידו‬
‫‪i . e ., he m‬‬‫‪ay claimit foraUit is worthas hisreward.‬‬ ‫אץ ?‪? TTPCJ‬ליי!אץ‬
‫‪we (the court) do not place himunderrestrictions, nor dowe imposeonhimotheroaths‬‬
‫אץ ?קלץ )‪along with this oath). « T??? 1? fW‬‬ ‫‪lenient except Inthe case‬‬
‫לו)ןתלד‪of a hiredworker. ... ,‬‬ ‫‪we beginbysaying to him.‬‬
‫] ‪[ 277‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫וכן כל סנש^ע ןנוטל‪ -‬אפילו לא זטען אלא פרוטה אלות‪ ,‬לא ^טל אותה אלא‬
‫‪.‬‬ ‫?שבועה ^פין של ת‪ 1‬ךה‪.‬‬
‫פרק ^טנים עע(ר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• I‬י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬ספועלין שהן עושין ?ךבר שגדולו מן ל‪.‬אךץ ועדץ לא נגמךה מלאכתו‪,‬‬
‫בין ?תלוש בין במחבר‪ .‬ויד״יו מעשיהן גמירת ממלאכה‪-‬ך‪.‬רי על בעל‬ ‫‪5‬‬
‫הב‪:‬ת מצור‪ ,‬שינים אותן לאבל ממה שהן עו?‪1‬ין בו‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי תבא בכךם‬
‫רעף‪ ,‬ןגומר‪ ,‬כי תבא ?ל!מת רעף)דברים כג‪ ,‬כה־כו( ‪ -‬מפי משמועה למדו‬
‫שאין מכתוב מדבר אלא בשכיר; ו?י אלו לא שכרו‪ ,‬מי מתיר לו שן?א בכךם‬
‫רעהו‪? ,‬לןמה שלו‪ ,‬שלא מדעתו?! א^א כף הוא אומר‪? :‬י ^בא לךשות‬
‫‪? 10‬עלים לעבוךה‪-‬תאכל‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה בין העושה ?תלוש לעושה ?מח?ר? שד‪,‬עושה ?תלוש אוכל בך?ר‬
‫עד שלא נגמרה מלאכתו‪ ,‬ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכל; והעושה‬
‫* «‬ ‫?‬ ‫«‬ ‫* "‬ ‫‪ • r‬ד ‪-‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪T 1 1‬‬ ‫• «‬ ‫•‪1‬‬ ‫*‬ ‫•‬

‫במחבר‪ ,‬כגון בוצר ןקוצר‪ ,‬אינו אוכל אלא כשיגמר עבוןתו‪ ,‬כגון שי?צר‬
‫דתן בסל עד שןמלאנו‪ ,‬ןינפץ מסל למקום אחר ךחור דבצר וימלאנו‪ ,‬ואינו‬
‫‪ 15‬או?ל אלא עד אחר שימלא מכל‪— .‬‬
‫יד‪ .‬פועל שהיה עושה הוא ואשתו ובניו ועבןיו‪ .‬ומתנר‪ .‬עם בעל מ?ןת שלא‬
‫יאכלו ממה שמן עושין‪ ,‬לא הוא ולא הם‪-‬מרי אלו אינן אוכלין‪ .‬ב^ה‬
‫דברים אמורים? בגדולים‪ ,‬מפני ש?ש ?הם‪.‬דעת והרי מחלו; אבל ל!טנים‪-‬‬
‫אינו ןכל לפטק עלימם שלא יאכלו‪ ,‬שאינן או?לין ?^ל א?יר׳ן או משל‬
‫‪ 20‬אדונימם א^א משל שמןם‪.‬‬
‫פרק עלשה עע(ר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫‪.‬‬
‫ן‪ .‬כךרף שמומר בעל מ?ות שלא מול ?!כר עני ןלא ןעכבנו‪ ,‬כף מעני מור‪,‬ר‬
‫שלא מזל מלאכת בעל מבלת ויבטל מעט ?כאן ומעט בכאן ומוציא מל‬
‫ת‪ 1‬ך ה‪9?1‬‬ ‫( ‪ * by a Rabbinic oath‬בו ע ה‬ ‫‪3‬‬ ‫­‪> which Is regarded and ad‬נ‪.‬קי ‪ 5‬ת ‪ 13‬םץ‬
‫?‪ iVnil‬מן ן!אךץ * ‪ministered like a biblical oath.‬‬ ‫‪ workingmen th a t labor‬ד פ‪ ^ 1‬ל ץ ‪. . .‬‬
‫‪on w hat grows from the soil.‬‬ ‫ל א }גמךד‪ ,‬ן‪ 1‬ל א ? ת‪1‬‬ ‫‪while Its work la still unfinished.‬‬
‫‪ whether It Is detached from, or attached to the soil.‬ץ ?י^ליע ‪ 3‬ץ ? ‪ 9‬ח ? ר ‪» 3‬‬ ‫אוו!ן •‬
‫ן ץ ‪ 0‬ץ ן‪ ,‬ס ל ‘‪ one who cuts grapes or harvests grain, i‬ו‪ 51‬ר ן קו ? ר ‪th a t he perm it them. ** 3‬‬
‫‪and he shakes out the basket.‬‬ ‫ל ^‪(5‬ק*ב ‪]^ they renounced (their privilege to eat).‬ןלו •'‬
‫‪to promise, agree.‬‬

‫] ‪[ 278‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫הלכות שכירות‬
‫סיום למךמה״אלא לוןב לדיזןדק על עצמו בזמן מלאכה‪ .‬וכן ס;ב לעכד בכל‬
‫כחו‪ ,‬שהרי!עקב הצדיק אמר‪? :‬י בכל צתי עבדתי את אביכן)בראשית לא‪,‬‬
‫ן(‪ ,‬לפיכך נטל שכר ואת אף ?עו^ם הזה‪ ,‬שנאמר‪ :‬נ!פיץ סאיש מאד מאד‬
‫•‬ ‫>שם ל‪ ,‬מס‪.‬‬

‫‪^ to be strict, scrupulous.‬דקדק‪I‬‬

‫] ‪[ 279‬‬
 ‫הלכות עאלה ופקדון‬

‫פ ך ק רא^ון‬

‫א‪ .‬ל‪,‬ע‪ 1‬אל כלים או בהמה‪ ,‬וכיוצא בהן מי‪2‬אר מטלטלין‪ .‬מחברו‪ ,‬ואבד אן‬
‫נגנב‪-‬אפילו נאנס אנס גדול‪ ,‬כגון ענעברה לבהמה או נעבית או מתה‪,‬‬
‫‪ 6‬חןב לשלם ל‪,‬כל‪ ,‬שנאמר‪ :‬וכי ןשאל איע מעם ךער‪,‬ו ונשלר או מת‪ ,‬לעליו אין‬
‫עמו‪ ,‬שלם ןשלם גשמות כב‪ ,‬יס‪ .‬למד‪, .‬דברים אמורים? כשנאנס ^!לא בשעת‬
‫מלאכה; אבל אם שאל להמר‪ ,‬מחברו לחרש לה ומתה כשל‪,‬יא חורשת‪ ,‬ררי‬
‫וד‪ ,‬פטור; אבל אם מתה יןלם ש!חרש לה או אסר שחלש לה‪ ,‬או שלכב עליל‬
‫או לש בה ומתר‪ ,‬פשר‪,‬יא לשה או לשעת לליבה‪-‬ל‪,‬לי ןד« סי‪,‬ב לשלם‪ .‬ן?ן ?ל‬
‫‪ 10‬כיוצא בור‪- - .,‬‬
‫ה‪ .‬ל‪,‬שואל מחברו כלי או להמר‪ ,‬סתם־סליכ‪,‬משאיל מחוירו לכלעתשולצה‪.‬‬
‫^;‪:‬אלו לזמן‪,‬קצוב‪-‬כוןשמשך ןוכה‪ ,‬איןסלעלים ןנלין לסחןירו ‪ 9‬ססת‬
‫ןדועד סולןמי השאלה‪— .‬‬
‫ו‪ ,‬לשואל כלי מחברו לעשות בו מלאכה ללו?ית‪ ,‬אץ למשאיל‪,‬יכל לסחוירו‬
‫מתלת‪,‬ידו עד שיעשה בו אותה מ^אכה‪ .‬ןכן אם שאל ממנו להמה ללך‬ ‫‪15‬‬
‫לה ^לקום פלוןי‪ ,‬אינו ןכל ?ילחזילה מ‪:‬ד לשואל עד ש!לך לה ^שם ן!סור‪.‬‬

‫פךלו רביעי‬
‫א‪ .‬למפקיד אצל לברו לחנם ונגנב או אלד‪ ,‬ללי ןה נשבע ןנפלר‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫וגנב מבית האיש‪ ,‬ןגומר‪ ,‬ןנקלב בעל ל מ ת אל לאללים אם לא שלח ןד‪1‬‬
‫‪ 20‬למלאכת רעהו גשמות כב‪ ,‬רס‪ .‬ומגלגלין עליו לתוך לשבועה שלא לשע ‪.‬‬
‫א^א שמר כלרך לשומלין‪ ,‬ןלא שלח בו;ד ןאחר נגנב‪ ,‬שאם נגנב אחר ש?‪ 1‬לח‬
‫;ד בפ‪,‬קדון‪ ,‬ל^ב לאחליותו‪-.‬‬
‫‪ for‬לזמן‪,‬קציב** ‪ Indefinitely.‬ן‪1‬תם “ ‪ was lamed.‬ןע^ךד‪ he whoborrows. *,‬קשאל •‬
‫‪a‬‬ ‫‪definite period.‬‬ ‫‪ he gained possession by pulling or drawing (the object 9 ?1).‬ך‬
‫‪ we‬ג‪1‬גלגלץ ע ליו ‪...‬יי* ‪ ,? ?en deposits for safe-keeping withhis neighbor™«^10.‬קי ד‪**...‬‬
‫ס*ב** ‪ he made no ime of it.‬לא^!לח ב‪ 1‬ןד** ‪Imposeuponhimto includein the oath.‬‬
‫‪? heis responsibleforit.‬אןזךיותו‬
‫] ‪[ 280‬‬
 ‫הלכות שאלה ופקחן‬
‫ב‪ .‬הואיל ופםר ח?תוב את ^טומר חנם מן הגנבה‪.-‬קל ןהמר מן האנסין‬
‫הגדולים‪ ,‬כגון שבורה ושברה ומתה‪ .‬והוא *טלא יטלח ןד בפקדון; אבל‬
‫^‪ 1‬לח ןד בפקדון‪ ,‬חיב באנסיו‪ .‬כיצד דךף השומרים? ר‪,‬כל לפי הפקדון‪! :‬ש‬
‫פקדון שדךך שמיךתו לד‪,‬ניחו בבית שער‪ ,‬כגון ד‪,‬קורות וד‪,‬אבנים; רש פלןדון‬
‫‪ 5‬שדךך שמיךתו להניחו בחצר‪ ,‬כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בך‪,‬ן; רש‬
‫פקדון שךךך שמיךתו להניחו כבלת‪ ,‬כגון שמלה וטלית‪ :‬רש פ‪,‬קדון שדרך‬
‫שמיךתו להניחו ךתבה או ךמגךל ונועל עליו‪ ,‬כגון בגדי משי וךלי כסף וכלי‬
‫זהב וכיוצא בהן‪.‬‬
‫ג‪ .‬ל‪,‬שומר שהניח ל‪,‬פקדון במקום שאינו ךאו‪-‬י לו ונגנב משם או אבד‪-‬אפילו‬
‫נאנם שם‪ ,‬כגון שנפלה ךלקר‪ ,‬ונשרף כל הבלת ‪ -‬הרי וה פושע וחלב לשלם‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫ואף על ?י שהניח הפקדון עם שלו‪ ,‬אם ךאוי לשמירה‪ -‬פטור‪ ,‬ואם אין למקום‬
‫' לאוי לשםיךה‪ -‬חלב; ךשלו הוא רשאי ןאינו רשאי בשל אחרים‪.‬‬

‫פרק חמי^מי‬
‫•‬ ‫‪* ■* I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫המפקיד אצל חברו ממון או כלים חשובין‪ ,‬ובאו עליו גנבים וקדם ונתן‬ ‫ב‪,‬‬
‫לר‪.‬ם לפקדון להציל עצמו‪-‬אם הלה אמוד שהוא בעל ממון׳ חלב‪,‬‬ ‫‪!5‬‬
‫שחזקתו שבגללו באו לגנבים‪ ,‬ונמצא זה חציל עצמו בממון לברו; ואם אינו‬
‫אמוד‪ ,‬חזקתו שלא באו אלא לשם לפקחן ופטור‪ .‬ןכן ?ל ?יוצא בזד‪.,‬‬

‫פרק שמיני‬
‫•‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬למפקיד אצל לברו בהמה או כלים ונגנבו או אבדו‪ ,‬אמר*‪ .‬ן׳ריני משלם‬
‫ואיני נשבע‪-‬ןנמצא לגנב‪ ,‬משלם תשלומי כפל; טבח או מכר‪ ,‬משלם‬ ‫‪20‬‬
‫תשלומי אך?ער״ ולמשה; למי משלם? למי שהלר‪ ,‬לפקחן אצלו‪ ,‬שהרי אמר‬
‫״אשלם*‪- - .‬‬
‫ב‪ .‬שומר לנם שאמר ‪.‬פשעתי'' ןכר« בכפל׳ שיירי ח!ב עצמו לשלם‪ ,‬ואלו‬
‫ךצה‪-‬אמר‪.‬נגנבר‪,‬״או״אבןד‪,‬״ןהןר‪ ,‬פטור‪ .‬וכן נושא שכר וד׳שוכר שאמר‬
‫‪gate-house (place Infront of the Innergate 3).‬ית ?וער * ‪ that is onlyIf.‬ןהוא^! ‪*...‬‬
‫‪ -con‬אם\ד ‪®broke out.‬י■® י* ופלה דלקה ‪ silk.‬מעי ‪ turret, chest.‬מגךל ‪box 1.‬ןבה י‬
‫‪ withthe result‬למצא ‪?!? VlRlHthe presumptionIs that because of him.‬נ^לו ‪sidered.‬‬
‫‪he might say {1.‬מר “ ‪ see Exodus 21.37.‬ם?‪1‬לומי אךבעה נו!מעה ‪that.‬‬
‫]‪[ 281‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫״נגנבהז לןנר‪ .‬הכפל‪ ,‬שהרי ח!ב עצמו לשלם‪ ,‬ואלו ךצה‪-‬א מר ״מתה״ ןד;‪:‬ה‬
‫נפטר‪ .‬אבל ך‪,‬שואל אינו קונה סכ^ל עד ^שלם מעצמו; ל‪.1‬דם ושלם מ^צמו‬
‫ןאסר כך ד‪,‬כר תגנב‪-‬משלם תשלומי אךבעה נחמשה לשואל‪.‬‬
‫כל ל‪,‬קונר‪ .‬ל‪.‬כפל‪-‬קונד‪ ,‬ל‪.‬שבח הבא מאליו‪ .‬כיצד? תפקיד אךבע סאין‬ ‫ג‪.‬‬
‫אצל לברו והרי ל‪,‬ן שוין סלע‪ ,‬ןנגנבו או אבדו ואמר‪ :‬חליני משלם סלע‬ ‫‪5‬‬
‫‪.‬ואיני נשבע‪-‬ואחר כך נמצאו נהלי לן שוין אלבע ס^עים‪ ,‬ללי ל‪,‬ן של שומר‬
‫ואינו משלם אלא כזלע‪— .‬‬

‫* ‪ if first paid the value of the stolen article.‬יןדם ן?‪1‬לם ג‬ ‫­‪Improvement, In‬‬
‫‪jri which comes of Itself, spontaneously.‬א ‪crease In value. t^Kp‬‬
‫] ‪[ 282‬‬
 ‫הלכות מאה ו אה‬
‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫»‬ ‫‪V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ס‬ ‫»‬ ‫•‬

‫פ ך ק ך א ש‪ 1‬ן‬

‫א‪ .‬מצות־עשה למלו‪ 1‬ת לעדי ?שראל‪^ ,‬נאמר‪ :‬אם כסף תלות את עמי את‬ ‫י‬
‫ך‪,‬עני עמך גשמות כב‪ ,‬כד(‪ - - .‬ומצור‪ .‬זו גדולה מן מצן^קה על ל‪.‬עני‬
‫‪ 5‬השואל‪ ,‬שזה כבר נצרך לשאל וזה עדון לא הגיע למדה זו‪ .‬ןל‪.‬תוךה הל‪1‬פיןד‪.‬‬
‫על מי שימנע מלך‪,‬לוות לעני‪ ,‬שנאמרג וךעה עינף לאהיף האליון‪ .‬ןגומר‬
‫)ךמרים טו‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל הנוגש ל‪.‬עני ןהוא ייוע ?אץ לו מה !הזיר לו^ עוכר ללא־העשה‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬לא תהי‪,‬ר‪ .‬לו כנושה)^;!מות כב‪ ,‬כד(‪— .‬‬
‫‪ 10‬ג‪ .‬אסור לאדם להךאות לבעל חובו בןמן שיודע שאץ לו‪ .‬א?ילו לעכר‬
‫למניו‪ ,‬שלא‪.‬יפחידו או‪.‬יכלימו ‪ -‬אף על פי שאינו תובעו‪ ,‬ואין צריך לומר‬
‫אם ת;עו‪ .‬וכשם שאסור לזה לתכע‪ ,‬כך אסור ללוד‪ ,‬לכבש ממון חברו שמדו ‪,‬‬
‫ןלומר לו ״לך ן שומ‪-‬ןהוא שי‪.‬ש לו‪-‬שנאמר‪ :‬אל תאמר לרעך לך ןשוב‬
‫גמשלי ג‪ ,‬כח(‪ .‬ןכן אסור ללוד‪ .‬ל‪.‬קח הלואר‪ .‬ולד״וציאה שלא ל‪ 5£‬ךך ולאבוה‬
‫‪ 15‬עד שלא ןמצא מעל חוב מאין מבה‪ .‬אף על פי שהמלוה עשיר גדול; ועושה‬
‫זה‪-‬ךשע הוא‪ .‬שנאמר‪ :‬לוה ךשע ןלא ןשלם)תהלים לז‪ ,‬כא(‪ ,‬ואוו חכמים‪:‬‬
‫ןל‪.‬י ממון חבךך ח?יב עליך כשלך)אבות ב‪ .‬יב(‪.‬‬

‫‪r‬פ‪V‬ר ק‪ I I‬ר ״ב י •ע י‬

‫א‪ ,‬נשך ומרמית‪ -‬אחד הוא‪ ,‬שנאמר‪ :‬את כספך לא תתן לו בנשך‪ ,‬ובמךמית‬
‫לא תתן אכלך עילןךא כה‪ ,‬לס‪ ,‬ולהלן הוא אומר‪ :‬נשך כסף‪ ,‬נשך אכל‪,‬‬ ‫‪20‬‬
‫נשך כל ךבר אשר לשך)דברים כג‪ ,‬כ(‪ .‬ןלמה נל!ךא שמו נשך? מפני שהוא‬
‫נושך‪ .‬שמצער אה חברו ןאוכל את בשרו‪ .‬ולמה חלקן הכתוב? לעבר עליו‬
‫?שני ^אוין‪.‬‬
‫‪ provoked against one who refrains fromlending. *Vj 18‬הקפילה ‪ degree. ...‬מךד‪®,‬‬
‫‪{ *needless to say. i‬וךיף לומר ‪ whoever presses for the return of a loan.‬הנוגע(‬
‫‪to detain.‬‬ ‫‪ further down.‬להלן “ ‪ usury. Interest.‬נעך־מך?ית‬ ‫‪ differentiated‬ןזל_קן‬
‫‪ negative commands,‬לאןץ ‪between them (used two terms for usury).‬‬
‫] ‪[ 283‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫ב‪ ,‬כךךך שאסור להלוות‪ ,‬כך אסור ללוות בךבית‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא סשיך‬
‫לאלזיך)שבס‪-‬ממי ל‪.‬שמועה למדו שזו אוהרה ללוה‪? ,‬לומר‪ ,‬לא תנשך‬
‫ל א סי ף‪.‬־־־‬
‫‪T‬פ‪V‬ר ‪I‬ק ‪- I‬ח •מ ‪T‬ע ה ‪T‬ע^‪ ! 2T‬ר‬

‫‪ 5‬א‪ .‬למלנהאתסברו?עךיםןאמרלו‪.‬אלתפךעניא^אבעךים"‪ 3 ,‬ץשאמרלו‬

‫?שעת ר‪.‬לואר‪ ,‬בין שאמר לו אסר עהלוהו‪ ,‬ך״רי זה צריך לפךעו ל עדי ם‪-‬‬
‫מפני לתנאי‪ .‬טען ד‪.‬לוה ואמר לו«ןכן עשיתי ומדעסיף ‪3?5‬י מלוני ו?לוני‪,‬‬
‫ןד‪,‬לכו לד‪,‬ם למדינת לןם׳! או״מתוז‪-‬לרי זר‪ ,‬נאמן‪,‬ונש?ע שבועת לסתןנפטר‪.‬‬
‫— אבל אם אמר לו ״אל תפךעני אלא ?פני ?לוני ילליני״‪ ,‬ואמר לו ״פךעתיך‬
‫סו ?פני אסרים ומתו׳* או ״הלכו להם למדינת לןם״‪-‬אינו נאמן‪ ,‬שמפני טענה זו‬
‫התנה עליו ואמר לו‪ :‬אל תפךעני אלא ?פני ךאובן ושמעון־שהן עופןדים‬
‫עמו ‪ -‬כדי שלא ודחה אותו ןיאמר‪? :‬פני אחרים פרעתי והלכו להן‪.‬‬
‫ב‪! .‬ש נסחאות מן לתלמוד ש?תוב ?הן‪ ,‬שהאומר לחברו ״אל תפךע‪3‬י אלא‬
‫?עדים״ ןאמר לו ״פרעתיף ?פני ?לוןי ו?לו‪3‬י ןללכו למדינת לןם'‪ ,‬אינו‬
‫‪ 15‬ןאמן‪ .‬ן־טעות סופרים ל‪,‬יא ולפיכך ?עו למורים על פי אותן לספרים‪ .‬וכבר‬
‫ל‪.‬קךתי על לנסלאות לדשנות ומצאתי בהן שהוא ןאמן‪ .‬ןה?יע לןדי ?מצרזם‬
‫מקצת תלמוד ןשן‪ ,‬כתוב על הגוילים כמו שליו כות?ין קךם לזמן לזה ?‪.‬קרוב‬
‫למש מאות שנה‪ ,‬ושתי נסלאות מצאתי מן לגוילים ?הלכה זו ו?שנילם ?תוב‪:‬‬
‫ןאם אמר ״פרעתי ?פני פלוני ו?לוני ןללכו ללן למדינת ל‪*,‬ם״‪ ,‬נאמן‪ .‬ומפני‬
‫‪ 20‬טעות זו שארעה למקצת הספרים הורו מקצת הגאונים‪ ,‬שאם אמר לו ״אל‬
‫תפךעני אלא ?פני פלוני ופלוניז* ופרעו ?פני אחרים‪-‬שאינו נאמן‪ ,‬אף על פי‬
‫שה?יא עדים שפךעו בפנילן‪ .‬ןגם זו טעות גדולה‪ .‬ןלדץ לאמת‪ ,‬שאם ?או‬
‫עדים שפרעו ?פנילן‪-‬נ?טרןאין ?אן לקום לשש‪^— .‬‬
‫ג‪ .‬ד‪,‬תנה המלור‪ ,‬על ללוה שיל‪.‬יה נאמן ?כל עת שיאמר שלא פ ך עו‪ -‬ל ךי‬
‫‪ -equit‬ן‪1‬מעת ‪> overseas. n0;j‬ןךיןת‪1‬ז;ם • ‪ claimed.‬קצן י )‪! (debt‬״!ג• ‪ to pay‬ל‪9‬ךעז •‬
‫‪­able oath, applied if one who is sued for a debt denies the latter entirely, in contradis‬‬
‫‪,tinction to thelegal oathwhichis required whenthe defendant admits apart ofthe claim‬‬
‫‪^ -rolls of parch‬ילים ‪ a portion.‬סקצת ״ ‪ scribal error.‬ןעות םו?רים ‪ tejcts.‬ן?זחאות‪U‬‬
‫‪ occurred. **WjlJJ doubt,‬אך^ה ‪approximately 5.‬יןריב ‪ment.‬‬
‫]‪[ 284‬‬
 ‫הלכות מלוה ולוה‬
‫וה נוטל בלא עבועה‪ ,‬אף אל ?י עטען עפרעו; ואם הכיא עך ם עפךעו‪ ,‬אינו‬
‫נוטל כלום‪.‬‬
‫ה‪ .‬הרי עפךעו וטען המלוה על־א נפרע‪ ,‬ופרעו פעם עדה מפני התנאי‪ ,‬הרי‬
‫הלןה חוור ותובע את המלוה בדין ןאומר לו‪ :‬כך וכך אתה סןב לי מפני‬
‫‪ 5‬עפרעתיך עתי פעמים‪ .‬אם הוךה‪-‬ןעלם; ואם כ פ ר‪ !-‬ע‪ 3‬ע ^‪:‬בועת ר‪,‬סת‬
‫על כך עלא פרעו אלא פעם אהת‪ .‬וכן כל ‪5‬יוצא הוד״‬

‫עער‬‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬

‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬המלוהאתהברוסתם‪,‬הריכלנכםיואמראיזו?נר‪ 3‬אץלחובזה‪ .‬לכיכך‬

‫?עןבא לגבות‪ ,‬תובע את ‪ 3‬על חובו החלה‪-‬אם מצא אמו ןכסין‪ ,‬בין‬
‫‪ 10‬מטלטלין בץ‪.‬קךלןעות‪ ,‬גובה מהן ‪3‬ךצון הלןה; ןאם לא נתן הלןה מדעתו‪,‬‬
‫מגבין אותו בית דץ‪ .‬לא הספיק לו ‪ 3‬ל הנמצא כנגד עטר חובו׳ ר׳רי זה גובה‬
‫מכל הקך‪,‬קעות עד‪,‬יו ללגר״ אף על פי עד‪,‬ן עתה מכורין לאחרים או נתונים‬
‫במתנה‪ :‬הואיל ומכר הלוה‪ ,‬או נתן׳ אסר ענעתעבד בחוב זה׳ הרי זה מוציא‬
‫מ!ד הלקוחות‪ ,‬או מ!ד בעלי המתנות; וזהו הנ?ןךא טורף‪ .‬במה דברים אמורים?‬
‫‪ 15‬ב‪.‬קך‪,‬קעות עד‪.‬יו לו בעת עלוד‪ ;.‬אבל נכסים הבאין לו לאחר עלוה לא‬
‫נ^נזתעבדו לבעל חוב ןאינו טוךפן‪ ' .‬ןאם התנד‪ ,‬עליו עכל נכסים עיקנד׳ ?היי‬
‫מעעבדין להפרע מהן‪ ,‬ול^נד‪ .‬אסר עלור״ ומכר או נתן־ הרי בעל חוב טורף‬
‫מהן•‬
‫ב‪ .‬אין לל הדלרים אמוךין אלא לקרקע‪ ,‬אבל המטלטלין אץ עליהן‬
‫אחךיות‪ — .‬הקנה לבעל חובו לל המטלטלין על‪,‬גב‪,‬קך‪.‬קע ע?ע ל ו ‪-‬‬ ‫‪20‬‬
‫להיותו נפךע ‪9‬ן ל׳צל־ הרי ך‪ ,‬טוךף מאותן המטלטלין‪— .‬‬

‫‪ without terms and spedflcatlons.‬ק‪1‬תם* ‪ he did not collect, was not paid.‬לא })^ךע®‬
‫‪ .property‬ןכסץ ‪his debtor 3.‬על ‪ mortgaged, pledged. • ttin‬לעץ?דץ=אחךאץ ןעל^אץ‬
‫‪with his consent.‬‬ ‫‪. . . V11K‬‬ ‫‪ was‬לא הספיק ‪ court compels him to pay.‬מגבץ‪10‬‬
‫‪became mortgaged‬‬ ‫‪ creditor seizing‬טוךף ‪ buyers.‬לקוחות ‪not sufficient..‬‬
‫אחייית** ‪property sold by debtor.‬‬ ‫‪ .movable property is no security‬למ‪ 5‬ל‪9‬לץ ‪fX‬‬
‫‪i.‬‬‫‪e.,the creditor may not seize it, in case of non-payment, after it has been sold by the‬‬
‫‪debtor.‬‬ ‫‪ in conjunctionwith,‬ןל ןב‬
‫■ '‬ ‫] ‪[ 285‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬

‫פרק עע‪ 5‬ךים‬

‫‪VV‬‬
‫‪‘ * V I‬‬

‫א‪ .‬מי שיש לו חובות הךב ה‪ -‬כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה עצמו‬
‫‪3‬ין מן הלקוחות‪ .‬ןאם‪,‬קדם האחרון וגבה‪-‬מוציאים מןדו״ שכל שקדם‬
‫חובו‪ ,‬זכה‪ .‬במה דברים אמורים? ב‪.‬קרקעות שהיו לו בעת שלוה; אבל‬
‫‪ 5‬ה‪.‬קף‪,‬קעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובות הרבה‪ ,‬אף על פי שכתב לכל‬
‫אחד מהן ״מה שאני עוניד לקנות משעבד לך״ אין בהן דין‪.‬קדימה אלא בלן‬
‫^וין‪ ,‬ןכל שקדם ןגבה‪-‬זכה‪ ,‬אף על פי שהוא אהרון‪.‬‬
‫ב‪ — .‬אין דין קדימה במטלטלין‪ ,‬אלא כל שקדם וגבה מהן־זכה‪ ,‬אף על‬
‫פי שהוא אחרון‪ .‬קדם אחר משאר אדם ותפס מן המטלטלין של ןה לדי‬
‫‪ 10‬לזכות לאחד מבעלי חובות‪-‬ליא זכה‪ ,‬שכל התופס לבעל חוב במקום שיש‬
‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫!‬ ‫‪ . .‬ן • •‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪I‬‬

‫עליו חוב לאחרים‪ ,‬לא קנה; אבל אין עליו חוב לאסרים‪ ,‬קנה לו‪— .‬‬

‫אץ?‪ ]ij‬ךץ ןקךי?ה* ‪? creditors.‬עלי וזוב‪1‬ת • ‪ entitled (tocollect hladebt first).‬ןןה‪*18‬‬

‫‪ to obtaintitle in behalf of one‬לןפות ‪the lawof priority does not apply tothem. “ ...‬‬
‫‪of the creditors.‬‬
‫] ‪I 286‬‬
 ‫הלכות טוען ונטען‬

‫‪] m‬‬ ‫ר‬ ‫פ ך ל‪1‬‬

‫א‪ .‬מטוען את חברו במטלטלין וה‪ 1‬ן ה א למלןצת‪-‬הרי ןה מעלם מה‬

‫עהוןה בו‪ ,‬ונעבע על מעאר מן התוךה‪ ,‬ענאמר‪ :‬אער יאמר כי הוא וה‬
‫‪ 5‬געמות כב‪ ,‬ח(‪ .‬וכן אם כפר בכל ואומר ״לא מיו דברים מעולם״ ועד אדוד‬
‫מעיד עהיו‪ ,‬מרי ןה נעבע מן מתוךה‪ .‬ומפי מעמועה למדו‪ ,‬עעל מקום עענלם‬
‫מסןבין אותו ממון‪ .‬אקוד ממןבו ע בו ע ה‪--.‬‬
‫ב‪ .‬אין לף מח!ב עבועה מן מתוךה חוץ מעלעה‪ :‬לי עד‪.‬וןה למקצת‬
‫ממטלטלין‪ ,‬ומי עחןבו עד אחד‪ ,‬ור״עומר‪ — .‬ן כ ל אחד מן העלעה נעלע‬
‫‪ 10‬ונפטר מלעלם‪ .‬אבל כל מנעבעין ונוטלין — נעבעין בתקנת חכמים‪ .‬וכל‬
‫אלו מעבועות‪ ,‬אף על מי עמן מדלרי ס‪?1‬רים‪ .‬מרי מן כעין על תון־ה‬
‫ובנקיטת חפץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬מטוען מטלטלין על מברו‪ ,‬וכפר בכל ואמי«לא מיו‪.‬דברים מעולם״‪,‬‬
‫או עהודה במקצת ונתנו מןד ואמר ״אין לף ב‪:‬ךי אלא זה‪ .‬ומילך״‪ ,‬או‬
‫‪ 15‬עאמר‪.‬אמת‪ ,‬עדדר‪ .‬לף אצלי‪ ,‬אבל ממלת לי״ או‪.‬נתת לי' — ב כ ל אלו פטור‬
‫מעבועת מתורה‪ .‬אבל סכמי מתלמוד תקנו עיעבע מנתבע בכל אלו עבועת‬
‫מסת ויפטר; ואינה כעין על תורה‪ ,‬לפי עאין בה נקיטת חפץ‪ .‬וכבר באךנו‬
‫ן רך עבועה על תוךה וןרך עבועת הסת במלכות עבועות‪.‬‬
‫ן‪ .‬כל ד‪.‬מח‪:‬ב עבועת מסת‪-‬אם ךצר‪ .‬לד‪&.‬ך מעבועה על מתובע‪ .‬מרי‬
‫מתובע נעבע מסת ונוטל מחברו‪ .‬ואין לף מי ענעבע ד‪.‬סת ונוטל מחברו‬ ‫‪20‬‬
‫אלא זה ענהפכר‪ ,‬עליו עבועת מסת‪ .‬ואין לף עבועה עתד‪,‬פך אלא עבועת‬
‫ד‪ .‬סת בלבד; אבל עבועה על תוךר«‪ .‬או על‪,‬דבריד‪.‬ם עמיא לעין על תוךה‪-‬‬
‫אין הופכין עבועתן•‬
‫דטוען את ןזברו®‬ ‫‪ he admits that he‬הוךזז לו דמק{נת ‪claims fromhis neighbor.‬‬
‫‪ absolutelyuntrue ®1.‬׳יו לא ליי ך?רים ® ‪owes hima portionof the goods claimed.‬‬
‫ט ‪similar to 1.‬יעץ*י ‪ one witness.‬אקך ז ‪? two witnesses.‬ונים«‬ ‫‪ holding a‬ןקרן(ןן‬
‫‪ he that‬ע •י ‪ liereIt Is, take it.‬הי^ך®‪sacredobject Inhis hand (onbeing sworn). 1‬‬
‫‪ to reverse,‬לן;‪6‬ך ‪is sued.‬‬
‫] ‪[ 287‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫ן‪ ,‬אין משביעין שבועת הסת אלא על טענת ודאי‪ ,‬אבל על טענת ספק ­‬
‫* פטור‪ .‬כיצד? ״כמדמה לי שיש לי אצלף מנה״‪ ,‬או שאמר ״מנה הלויתיף‬
‫וכמדמה לי שלא פרעתניי ‪ - -‬והנתבע אומר ״אין לף ?;די ?לום‪ /‬ד׳רי ןה‬
‫?טור אף משבועת ן‪.‬סת‪ .‬וכן ?ל ‪5‬יוצא בזה‪.‬‬

‫פרק ‪W‬‬

‫א‪ .‬בעלי ךי}ין שבאו ל‪5‬ית דין‪-‬טען ל‪.‬אחד ואמר‪ :‬מנה !ש לי אצל זה‪,‬‬
‫* שד‪,‬לויתיו‪ ,‬או שהפקדתי אצלו‪ ,‬או שגזל ממני‪ ,‬או ש!ש לי אצלו ? שכר‪-‬‬
‫וכן כל כיוצא בזה‪-‬ור‪,‬שיב ד‪,‬נטען ואמר‪ :‬איני ס;ב ?לום׳ אי איז לד ?‪:‬די‬
‫כלום‪ ,‬או שקר אתה טוען ‪ -‬אין זו תשובה נכונה‪ .‬אלא אומרין בים דיז ל??ען‪:‬‬
‫‪ 10‬ל‪,‬שב על טענתו ופרש ל״תשובה כמו שפךש זה טענתו‪ ,‬ואמר אם לוירנ ממנו‬
‫אם לא לוי?‪ ,‬ל‪.‬פקיד אצלף או לא הפקיד‪ ,‬גזלתו או לא גזלתו‪ ,‬שכלתו או‬
‫לא שכלתו; וכן בשאר ל‪,‬טענות‪ .‬ומפני מה אין מקבלים ממנו השובה זו? שמא‬
‫טועה הוא ?דעתו דכא להשבע על שקר; שהרי אפשר שהלוהו‪ ,‬כמו שטען‪,‬‬
‫ור‪,‬חזיר זה את ל‪,‬חוב ל?נו או לאשתו‪ ,‬או שנתן לו ?מתנה כנגד ל‪.‬חוב‪ ,‬וידמד‪,‬‬
‫‪ 15‬בדעתו שנפטר מן ל‪,‬חוב‪ .‬לפיכך אומרים לו; ד‪,‬יאך תאמר ״איני ס‪:‬ב כלום״?‬
‫שמא אתה מתחי‪.‬ב מן ל‪,‬דין לשלם ןאין אתה יודע; אלא הודע לך‪:‬נין פרוש‬
‫ל‪.‬ד?לים ול‪,‬ם יודיעוך אם אתה לןב או אין אתה ס‪:‬ב‪] .‬אפילו ל‪:‬ה לכם גדול‬
‫אומלים לו‪ :‬ן^ין ^ך ה?סד שתשיב על טענתו ןתוךיענו כיצד אין אתה ס‪:‬ב‬
‫ל ו ‪ -‬מפני שלא ל‪,‬יו ל‪,‬ד?לים מעולם‪ ,‬או מפני שר‪,‬יו ור‪,‬ח‪ 1‬לת לו‪ — .‬ל‪,‬ךי שטען‬
‫‪ 20‬עליו שהלןהו מנה‪ ,‬ול‪,‬שיב זה ואמר לו ״לא ל‪,‬יו ך?לים מעולם‪ /‬ואסר כך‬
‫ל‪?,‬יא ל‪,‬טוען עדים של‪.‬לוהו ?פניהם‪ ,‬ולזר ל‪,‬נטען ואמר‪ :‬כן ד׳‪:‬ה׳ ולוייגי‬
‫ופרעתי‪-‬אין מק?לין ממנו‪ ,‬אלא ד‪,‬לוקכפךן ומשלם‪ .‬א?לאםל‪,‬שיב‪ :‬איני‬
‫?‪:‬די ?לום‪ ,‬או שקר אתה טוען‪ ,‬וכן כל כיוצא ?זה‪ ,‬וללך‬ ‫חןב‪ ,‬או אין‬
‫ל‪,‬תו?ע ןל‪?,‬יא עלים שהלוהו ?פניהם‪ ,‬ואמר ל‪,‬נתבע‪ :‬כן ל;ה‪ ,‬אבל סחזךרני‬
‫‪ 25‬לו פקדונו‪ .‬או פל^נתיו חובו‪-‬ל א הלזק כפךן‪,‬ונשבע הסתונפטר‪.‬‬
‫ב‪ .‬ךאוהו עדים שמנה לו מעות ולא ןךעו מה ל‪,‬ן‪ ,‬ותבעו ?דין ואמר לו ״תן‬
‫‪ it seems to me ? 9 .‬ך מ ה ל י ‪2‬‬ ‫‪ UUgants.‬ע לי ךי}ץ •‬ ‫‪10‬‬ ‫‪specify, express clearly‬‬ ‫‪3.‬‬
‫‪10. . .‬‬ ‫ח רי ש‬ ‫א ץ ?‪.‬ק?לת ??פי “‬ ‫‪pay no attention to him .‬‬ ‫‪ ? JflH? 5‬ח‬
‫‪be Is considered a liar .‬‬ ‫‪ counted .‬מןה •*‬ ‫''‬

‫] ‪[ 288‬‬
 ‫הלכות טוען ונטען ׳‬
‫לי מע‪11‬זי עד‪,‬לןיסיף״‪ ,‬ןאמר; מתנה נתת לי‪ ,‬או פךע‪1‬ן ןך‪,‬יו‪-‬ה‪.‬רי זד‪ ,‬נאמן‪,‬‬
‫ונעבע ד‪,‬סת ןנפטר‪ .‬אמר ״לא ד‪,‬יו דברים מעולם״ ואחר בך באו עדים עמנד‪,‬‬
‫לו בפניד״ם‪ ,‬ר‪,‬חזק בפךן‪ .‬ולעולם אין אדם מחזק כפרן עד עיכ&ר בבית דין‬
‫וימאו עני עדים ויכחיעוד״ו במה ^‪ 1‬כ ‪ 9‬ר‪.‬‬
‫ד ד‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1 “ 1‬‬ ‫! ‪ • .‬א * ■‬

‫‪.‬‬ ‫פרק ^טמי‪5‬י‬ ‫‪5‬‬

‫א‪? .‬ל חמטלטלין בחן‪.‬קת זה עהן החת ןדו‪ ,‬אף על פי עד‪,‬ביא ד‪,‬תובע עדים‬
‫עחמטלטלין חללו ןדועין לו‪ .‬כיצד‪ 2‬״בגד זד‪ ,‬או כלי זה עביךף‪ ,‬או‬
‫עבתוך ביתך‪ ,‬עלי הוא‪ ,‬או הפקדתיהו אצלך‪ ,‬או חעאלתיהו לך‪ ,‬וך‪.,‬רי ח‪,‬עדים‬
‫עד‪,‬ן יוךעין אותו מקךם בךעותי״‪ ,‬ןהנתבע אומר‪ :‬לא כי‪ ,‬אלא אתר‪ ,‬מכךתו‬
‫י(‪ 1‬לי‪ ,‬או נתתו לי חמתנה‪ -‬ך‪,‬ךי זר‪ ,‬הנתבע נעבע ד‪,‬םת ונפטר‪.‬‬
‫ג‪3 .‬מה דברים אמורים? ‪3‬ךברים עאינן עעוין להעאיל ולהעכיר‪ ,‬כגון‬
‫‪3‬גךים ופרות וכלי תעמיע חבלת וךברים על סחוךה וכיוצא בהן; אבל‬
‫דברים ד‪,‬עעולן לחעאיל ולהעכיר‪ ,‬אף על ‪9‬י עליז החת לדו על זה ואף על‬
‫פי עלא ל‪,‬עאילו כלי זה ולא עכרו לו ‪ 3‬עךים‪-‬ך‪,‬רי חן בחז‪.‬קת בעליר‪,‬ן‪.‬‬
‫‪ 15‬כיצד? ךאובן עדדה לו כלי העעוי לחעאיל ולהעכיר ו!ע לו עדים עד‪,‬וא‬
‫ןדוע לו‪ ,‬נחרי אותו הכלי החת נד עמעון; וךאובן טוען עהוא עאול או עכור‪,‬‬
‫ןעמעון טוען‪ :‬אתר‪ ,‬מכרתו לי‪ ,‬אתה ?התו לי ‪3‬מתנר״ אתר‪ ,‬מעכנתו בןדי‪-‬‬
‫אינו נאמן‪ ,‬אלא ךאובן נוטל כליו‪ ,‬ונעבע ר‪,‬סת על טענת עמעון; ואפילו מת‬
‫עמעון‪ ,‬ד‪,‬ךי ךאובן נוטל כליו‪ .‬ןד‪,‬ורו הגאונים עלעבע חסת‪-‬עטוענין ליורע‪.‬‬
‫‪ 20‬ט‪ .‬אל תטעה בין דברים ^‪,‬עעונן לחעאיל ולהעכיר לדברים עדךכן‬
‫להואיל להעכיר‪ ,‬כמו עטעו ד‪3‬ים וגדולים‪ .‬עכל הדברים ךאונן‬
‫להעאיל ןדרכן לחעאיל‪ ,‬אפילו חלוקו על אדם ומצעו ומטתו ראולן לר‪,‬עאיל;‬
‫א‪ 3‬ל ףברים ה ע ע ו נ ן להיטאיל להעכיר הם הכלים עבני אותה המדינד‪,‬‬
‫עועין אותן ?החלת עשנהז כדי להשאילן לה?!כיךן ןלטל עכךן והרי הן‬
‫‪ 25‬לבעליהן כמו‪.‬קך‪.‬קע‪ ,‬עאוכל פרותיד‪ ,‬ןד‪,‬גוף ‪.‬ק;ם‪ ,‬כך אלו הכלים‪-‬עקר‬
‫ולוויימיהו *‬ ‫‪ are presumed to be the property of‬לןזו‪.‬קת ך־‪contradict him. • . . . ,‬‬
‫‪ - cer‬יךן^ ‪• “fp‬ג ‪ not so, not as you say.‬ל א ‪ 9‬י • ‪the person In whose possession they are.‬‬
‫״ ‪tain to be his.‬‬ ‫ליירע “ ‪you left It as a pledge.‬‬ ‫‪-the court pleads In be‬‬
‫‪half of the heir.‬‬ ‫‪mattress 9 .‬צע ‪ undershirt.‬ןזלוק‬
‫] ‪[ 289‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר משפטים‬
‫עשיתן ? ד לוהנות ?שכךן‪ ,‬כגון היורות הגדולות של נחשת שמבשלין בהן בבית‬
‫סמשתאות ולגון סלי סנחשת סטוס בזל‪.‬ב שמוכרין אותו ) כ ) \ ז ?יהתלןי?ט בו‪,‬‬
‫שעשית אלו סכלים אינה למכיךת עצמןןלא להשתמש בהן בעל סבלת לביתו‪,‬‬
‫אלא להשאילן לאחרים כזי להנות כנגדן או להשכיךן ןלטל שכרן• ‪- -‬‬
‫‪ 5‬י‪ — .‬ןןלרןה ע‪.‬קרןדולבד ץ הוא‪,‬ןהואןלר של טעם שראוי לסמך עליו‬
‫ןלדון בו‪ .‬ולרור הוא למוצאי!עת‪ ,‬וךאוי לדלן לשים אותו לנגד עיניו‬
‫ןלא‪:‬לוז‪.‬‬
‫פךק אחד עע‪£‬ר‬
‫א‪ .‬לל ‪.0‬קרלןעות סלדועות לבעליהן‪ ,‬אף על פי שהן עתה החת!ד אחרים‬
‫ר‪.‬רי סן לחז‪.‬קת בעליל‪,‬ן‪ .‬כילד‪ 2‬ףאו‪-‬בן שה‪:‬ר‪ .‬משתמש בחצר כדרך‬ ‫‪10‬‬
‫של‪,‬עם משתמשין בחצרותיסן־^יר לה‪ ,‬ןשוכךה לאסרים‪ ,‬ובונר‪ .‬וסו תר‪-‬‬
‫ןא‪ 0‬ר זמן לא שמעון וטען עליו ואמר לו‪ :‬לצר זו שתסת‪:‬ךף שלי סיא ושכוךה‬
‫ל‪,‬יא מן ף‪ ,‬או שאולה; והשיבו ךאובן‪ :‬שלף לדתה ןאתה מכרתה לי‪ ,‬או נתתה‬
‫לי למתנה‪ -‬אם אין עדים לי?‪1‬מעון שלדתה ןדועה לו‪ ,‬נשלע ךאובן הסת ו!ע&ד‬
‫‪ 15‬למקומו; אלל אם סביא שמעון עדים שחצר זו שלו ל‪.‬ןתר״ סרי סיא לחז‪.‬קת‬
‫שמעון‪ ,‬ואומרין לךאובן‪ :‬הבא ךאיה שמכךה לך או נתנה לך‪ .‬ואם לא הביא‬
‫אף על ?י ^אין ראובן‬ ‫ךא;ה‪ ,‬מם לקין אותו ממנה ומחזילת איי^י•‬
‫מוךה לשמעון של‪,‬יא ל‪.‬ןתה שלו‪ ,‬שהרי!ש עדים לשמעון‪.‬‬
‫ב‪ .‬במר‪,‬זילריםאמוריםשמצריכיןךאובןלל‪,‬ביאלאיד‪,‬אולסתלק‪ 2‬לשלא‬
‫נשתמש לה זמן מרבה; אבל אם הביא עדים ^;אכל פרות‪.‬קך‪.‬קע זו שלש‬ ‫‪20‬‬
‫שנים ךצופות ונהנה לכלה כךךך שנר‪,‬נין לל אךם לאותה‪.‬קרקע ־ והוא שי‪;0‬ה‬
‫אפשר ללעלים לראשונים שידעו לזה שהסזיק ןלא מחו בו ‪ -‬מעמידין אותה‬
‫ל!ד ךאובן‪ ,‬ן?שבע ךאובן לסת שמכלה לו ין!מעון או נתנה לו ‪-‬ןלפטר‪ ,‬מפני‬
‫שאומרים לו לטמעון‪ :‬אם אמת אתה טוען שלא לכךת ןלא נתת‪ ,‬ללה ‪;0‬ה‬
‫‪ omament‬יורות י‬ ‫‪ so that he (the judge) may‬ןילא‪.‬ילון י ‪ coated.‬טיס ‪kettles..‬‬
‫‪ he tears down.‬סוסר “ ‪lu the manner 9 .‬ךךד®י ‪not depart from the truth.‬‬ ‫‪ an‬הסת‬
‫‪oath Imposed by Rabbinic enactment.‬‬ ‫‪ proof.‬ךא;ה‬ ‫‪ we remove Mm‬ןןםל‪.‬קץ אותן‬
‫‪ or else, he Is removed,‬או ין‪ 1‬תלק ‪^we oblige, compel 9 .‬ריכץ»> ‪ we seize It.‬מסזיקץ אותה‬
‫‪ -en‬ל א ס‪ that is only if. “ ■1n‬ןה‪ 1‬א ‪ three years In succession ?1. *1 . . .‬ל ט טןי םך צופו ת “‬
‫‪ fT?V 5 we let it remain.‬אותה ‪tered no protest.‬‬

‫] ‪[ 290‬‬
 ‫הלכות טוען ונטען‬
‫זה מעתמע ענה אחר ענה ?‪.‬קרלןעף‪ .‬ואין לף עליו לא עטר עכירות ןל־א עטר‬
‫מעכונה‪ ,‬ולא מחית בו? טען ואמר‪ :‬מפני עלא ה?י?ג אלי הךבר עהרי סליתי‬
‫?מדינה ךחול!ה ‪ -‬אומרים לו‪ :‬אי אפער ^לא‪?:‬יע ל‪:‬ךף מדבר לעלע ענים‪,‬‬
‫וכון עהגיע לך‪ ,‬הלה לף למחות בפני עךים ןתוךי?נ אותם ע״פלוני גזל אותי‪,‬‬
‫‪ 5‬למחר אתבענו בדיך; הואיל ןלא מווין‪:‬־ אתה הפסד^ על עצמך‪ .‬לפיכך‬
‫אם הלתה מלחמה ןע!בוע דךכים בין המקום עה‪:‬ה בו ךאובן ובין המקום עהלה‬
‫בו עמעון‪ -‬אפילו אכלה ךאובן עער ענים מוציאין אותה מתחת לדו ןחוזךת‬
‫לעמעון׳ מפני עלנל לומר‪ :‬לא לדעתי עזה מעתמע ב‪.‬קךקעי‪.‬‬

‫‪ mortgage, pledge.‬מ^‪ 1‬כונה®‬ ‫‪ received no InfonnaUon about it.‬ל א ד‪.‬ןי‪ ¥‬אלי דך ‪ 5‬ר ‪1‬‬
‫ד??ים • ‪ you caused yourself to lose it.,‬םםך^ ?ל עצקוף‪* 7:‬‬ ‫‪bad, dangerous roads.‬‬
‫] ‪[291‬‬
 ‫ד‪,‬לכ‪1‬ת נחאת‬

‫פךלן רא^‪ 12‬ן‬

‫א‪ .‬סןר נדולית כך הוא‪ :‬מי עמת ‪ -‬ליךעוהו לניו‪ ,‬ןד‪.‬ם קולפייז לצל; והזכרים‬
‫קוךמין לנ‪.‬קבות ל^ל מקום‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין לנקבה ^ם הז;ר לךעה‪ -‬אם אי! לו ;?ים׳ ויראני א?ייג ן«ץ האם‬ ‫‪5‬‬
‫יוךעת את ;?י;‪ .‬ןן; ר ןה מפי הקבלה‪.‬‬
‫וכל הקוזם בנחלה‪-‬יוצאי לרכו קוךמין‪ .‬לפיכך מי עמת‪ .‬בין איע ‪3‬ין‬ ‫ג‪.‬‬
‫אעה‪ ,‬אם ה?יס ‪ 3‬ן־?ירע ה‪ 3‬ל‪ .‬לא נמצא לו בן ?עולם‪ ,‬מעעין ?ל‪1‬ךעו‬
‫על בן‪ :‬אם נמ?א לבנו זרע‪ ,‬בין זכרים בין נקבות‪ .‬אפילו בת־בת־?ת ?נו עד‬
‫סוף העולם‪-‬ל‪.‬יא תירע את הבל‪ .‬לא נמצא לו זרע בן‪ ,‬חוזרין א^ל הבת‬ ‫‪10‬‬
‫הןתה לו ? ת‪ -‬וזיךע את ד‪.‬בל; לא נמצאת לו בת בעולם‪ ,‬מעעין על ורע ה?ת‬
‫אם נמצא לה זרע‪ ,‬בין זכרים בין נקבות‪ ,‬עד סוף העולם‪-‬הוא זירע הבל‬
‫לא נמצא לו זךע בת‪-‬חוזךת ה;ךעה לאביו‪ .‬אם לא ה‪:‬ה אביו קןם‪ ,‬מעןנץ‬
‫על זךע האב‪ ,‬עהן אחי המת‪ :‬נמצא לו אח או זרע אח ‪ -‬לידע את הבל; ואם‬
‫לאו‪ ,‬חוזרץ אצל האחות‪ :‬נמצאת לו אחות או וךעד‪-,‬זיךעו הבל‪ - - .‬ועל‬ ‫‪15‬‬
‫ןיךך זו הולך ןעולה עד ו*אע הדורות‪ .‬לפיכך אין לך אךם מ!עךאל עאין‬
‫לו יורע‪.‬‬
‫ק‪• M‬‬
‫‪V‬פ‪Y‬ר ‪I‬‬

‫א‪ ,‬הבכור נוטל פי ענלם ?נכסי אביו‪ ,‬ענאמר‪ :‬לתת לו פי ענלם )דברים‬
‫כא‪,‬י‪— . 0‬‬ ‫‪20‬‬
‫ב‪? .‬כור ענולד אהר מיר‪.‬ת אביו אינו נוטל פי ענים‪ ,‬ענאמר‪ :‬והלה ביום‬
‫הנחילו את ?ניו‪ ,‬וגומר‪ ,‬כי את ה?כור בן הענואה!?יר)עם‪ ,‬טז־יס‪- - .‬‬
‫ח‪ .‬אין ה?כור נוטל פי ענלם ?נכסי האם‪ .‬כיצד‪? 2‬כורופעוטעלךעואמן‪-‬‬
‫חולקין בעור״ בין עהלה ?כור לנחלה בין עהלה פטר רחם‪.‬‬
‫‪ wo search, look‬ןןע»ןץ ‪ he left.‬ן‪:‬ןיר| * ‪ they have precedence (In Inheritance).‬קוךמץ *‬
‫‪one who Is not afirstborn. n‬‬ ‫‪ they receive equal shares,‬חולקץ ‪carefuUy Into. “ « 3‬‬
‫‪? afirstborn with the privilege of adouble portion of inheritance (i. e.. one who‬כור‬
‫] ‪[ 292‬‬
 ‫הלכות נחלות‬
‫ט‪ .‬ן!כ‪ 1‬ר לנללה הוא ל‪,‬נולד לאב‪-‬ךא^‪15‬ון‪:^ ,‬נאמר‪ :‬כי הוא ראעית א‪1‬נ‪1‬‬
‫>^ם‪ ,‬יס; ואין מעגילין על ל‪,‬אם; א?ילו ^לךה כמה בנים‪ ,‬הואיל וזה ראעון‬
‫לאליו‪-‬יורעפיענלם‪.‬‬
‫‪♦T I‬‬ ‫•‬ ‫‪a‬‬ ‫“‬ ‫‪t‬‬ ‫«‬

‫עליעןי‬
‫פרק‪• •1 1‬‬
‫»‪V‬‬
‫‪ 5‬א‪ ,‬אין לבכור נוטל פי ענלם בנכסים לךאולן לכא לאחר מיתת אביו‪ ,‬אלא‬
‫בנכסים למלז‪.‬קין לאליו ^באו לךעותו‪ .‬ענאמר‪ :‬בכל אער למצא לו‬
‫) ע ם(‪--.‬‬

‫‪^firstbornfromthe side of his mother‬טר ךן‪1‬ם ‪Is flrstbomfromthe side of his father).‬‬
‫‪(whoIs not entitled to a double share).‬‬
‫*‬ ‫®יי‬ ‫• ‪ *r®•Ido.‬ךאי‪.‬ץ* ‪attentionto.‬‬ ‫‪wereheldInpossession.‬‬
‫]‪1 293‬‬
‫ספר ?‪:‬זו׳פטים‬
‫םנהךרין‬
‫עדות‬
‫ממרים‬
‫אבל‬
‫מל?ים‬
 ‫הלכ‪1‬ת סנהדרין‬
‫‪I‬‬ ‫‪* ; v s -‬‬ ‫‪j‬‬ ‫״‬

‫פ ר ק ךא^ט‪1‬ן‬

‫ב‪ .‬אין <גני ס‪?:‬יז למעליד לתי ךי}ים בלל פלך ןפלך ולכל עיר;‪¥‬יר אלא‬
‫לאךץ ל&ראל בלבד ‪ - -‬ענאמר‪ :‬תתן לף לכל עעךיך אער ה׳ אלהיף‬
‫‪ 5‬נוסן לך לטבטיך)דבךים טז‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫ג‪ .‬כמד‪ ,‬בתי ךינין קןבועין לד‪,‬יו ללטראל ן־כמה לד‪.‬לה מנלנן? קולעין בתרומה‬
‫‪3‬ית ךין הגדול במקן־ע‪ ,‬וד‪,‬וא סנל!ךא סנהדרי גד‪1‬לה‪ ,‬ומנלנם אחד וטלעים‪,‬‬
‫שנאמר; אספה לי שבעים איש מזקני לשראל)למדבר יא‪ ,‬טס‪ ,‬ומשה על גביהן‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬והתלצבו שם עמך >שם( ‪ -‬ך‪,‬רי שבעים ואחד‪ .‬הגדול בחכמה שבכלן‪-‬‬
‫‪ 10‬מושיבין אותו לאש עליד‪,‬ן‪ ,‬והוא ראש הלשיבה‪ ,‬ןד‪,‬וא שקורין אותו החכמים‬
‫נשיא לכל מקום‪ ,‬והוא לעומד תהת משה ךבנו‪ .‬ומושיבין הגדול שלשלעים‬
‫משנר‪ ,‬לראש‪ ,‬ויושב מימינו‪ ,‬והוא הנקרא אב לית דין‪ .‬ושאר השבעים יושלין‬
‫•‬ ‫• ! •‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• •‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬

‫לפני שניל‪,‬ם כפי מ ע^ לם ־ כל הגדול מחברו לחכמה לל‪,‬לד‪ .‬קרוב ^נשיא‬

‫לשמאלו יותר מחברו‪ .‬ןר‪,‬ם יושבין בלמו ןזצי גךן בעגול‪ ,‬כךי שיהלה הנשיא עם‬
‫‪ 15‬אב לית דין רואין את כלן‪ .‬ועוד מעמידין שני לתי דינין של עשרים ושלשה‪,‬‬
‫עשרים ושלשה‪ :‬אחד על פתח העזךה ואלד על פתח ל‪,‬ר הללת‪ .‬ומעלידק‬
‫בכל עיר ועיר מלי‪«5‬ךאל שלש בד‪ ,‬מאה ועשרים או יותר‪-‬סנהדרי קטנה‪,‬‬
‫ויושבת בשער העיר‪ ,‬שנאמר‪ :‬והציגו לשער משפט)עמום ה‪ ,‬טח‪ .‬וכמה יהיר‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫«‬ ‫‪T‬‬ ‫"‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪VI V T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫|‬

‫מנלנה? עשרים ושלשד‪ .‬דץ‪ .‬ןל‪,‬גדול להלמה שלכלן‪ -‬ראש עליסז׳ וסשאר‬
‫‪ 20‬יושבין בעגול‪ ,‬למו לצי גךן‪ ,‬לדי שלד‪,‬א הראש רואה את כלן‪.‬‬
‫ד‪ .‬עיר שאין לה מאה ןעשרים‪ ,‬מעמידין לה שלשה דלנים־שאין בית דין‬
‫פחות משלשה‪ ,‬כלי שלל‪,‬א בהן רב ומעוט אם ה‪,‬ןןתה לינילן מחלקת בדין‬
‫מן מדיח•‬
‫ה‪ .‬כל עיר שאין לד‪ ,‬שני הלמים גדולים‪ ,‬אהד ךאוי ללמד ולד‪,‬ורות בלל‬
‫‪ .established, appointed.‬יקבועץ• ‪district.‬‬ ‫‪secondInrank‬‬
‫‪9‬אה ” ‪ Templecourt.‬עןךה “ ‪ seml-drcle.‬חצי)ךן^עגול^י ‪accordingtotheirdistinction.‬‬
‫‪ minority.‬מע‪1‬ט ‪ majority.‬דב ‪ a populationof hundredandtwenty.‬ןץ^ךים‬
‫] ‪[ 297‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫סתורה כלה ואחד יודע לשמע ויוךע לשאל ולהשיב־ אץ מו^ןזילין ‪ 5‬ה‬
‫סנהדרץ‪ ,‬אף על פי ש!ש בה אלפים מ?שראל‪.‬‬
‫ן‪ ,‬בל סנהךךי וקטנה‪-‬מוי?!יבץ לפניהן שלש שורות של תלמידי סכםים‪,‬‬
‫בכל שוךה ושוךה שלשה ןעשרים איש‪ .‬שוךה ראשונה‪,‬קרובה לסנהדרין‪,‬‬
‫‪ 5‬ושוךה שרה למטה סימנה‪ ,‬וי{‪1‬לי»?ית למטה סימנר״ ןכל שוךה ןשוךה ־ יושבין‬
‫^ה לפי מעלתן בסכמה•‬
‫ח‪ .‬אם נחלקו ד‪.‬םנהךרין וד‪.‬צךכו לסמך אחד להוסיף על מרנן‪ ,‬סומכץ ?!ן‬
‫סראשונה גדול שבה; ןסךאשון שבשוךה שרה בא ןיושב ?סוף שוךה‬
‫הראשונה‪ ,‬בדי למלאת חסרונה; והראשון שבשלישית בא ןיושב בסוף שוךד‪,‬‬
‫‪ 10‬שרה; ובוךרין להן אחד משאר סקהל ומושיבין אותו ?סוף שוךה שלישית‪.‬‬
‫ן?ן אם צךכו לסמך שני או שלישי‪ -‬על ססדר סזה סם עושים‪.‬‬
‫ט‪ .‬כל מקום שיש בו סנהךרין‪-‬זר‪,‬יו שם שני סופרי ד;נים עומךין לפניד‪.‬ם‪,‬‬
‫אסד מן לדמין ןאחד ?ן סשסאל‪ .‬א?ד כוסב ך?רי סמסןבין ןאסד כותב‬
‫דלרי סמוכים‪.‬‬
‫‪ 15‬י‪ .‬ולמה אין מעמידין סנהךרין אלא ?עירשי‪.‬ש ?ה מאה ןעשרים? כדי ^יד‪,‬ין‬
‫מהן סנהךרין של עשרים ושלשה‪ ,‬ןשלש שורות של תשעה ןששים‪ ,‬ועשךה‬
‫בטלנין של בית ך‪,‬כנסת‪ ,‬ושני סופרים‪ ,‬ושני חזנים‪ ,‬ושני בעלי דינין‪ ,‬ושני עדים‪,‬‬
‫ושני זוממין‪ ,‬ושני זוממי זוממין‪ ,‬ושני ג?אי צך‪,‬קה ועוד אסד בדי שיסיו שלשה‬
‫לחלק צד‪,‬קד״ ןרופא אמן‪ ,‬ןלבלר‪ ,‬ומלמד תינוקות‪ -‬לרי מאה‪.‬ועשרים‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫פרק עני‬

‫א‪ .‬אין מעמידין בסנהךרין‪ ,‬בין בגדולה בין בלןטנה‪ ,‬אלא אני?‪1‬ים סכ ‪9‬ים‬
‫ונבונים‪ ,‬מפלגין ?חכמת סתוךה‪ ,‬בעלי דעה מר?ה‪ ,‬יוד׳לים‪.‬קצת משאר‬
‫חכמות‪ ,‬כגון ךפואות‪ ,‬וחשבון‪ ,‬ותקופות‪ ,‬ומזלות‪ ,‬ואצטגנינות‪ ,‬ודרכי סמעוננים‬
‫‪ to ordain.‬לן‪&1‬ף ‪ disputed.‬ןו‪^1‬קןו ד‬ ‫‪ those who vote‬ן!‪?1‬ים “ ‪ they choose.‬ב‪ 1‬ךרץ‬
‫״ ‪for acquittal.‬‬ ‫‪ clerks (to take down notes for the‬סוסרים ‪persons having leisure.‬‬
‫‪prosecution and defence). D’JIO sheriffs.‬‬ ‫‪ witnesses disproving the test!-‬ן‪1‬ףמים=זון!מץ‬
‫‪mony of preceding witnesses (since no testimony Is valid if there is no possibility of Its be-‬‬
‫‪ surgeon.‬ר‪1‬םא אמן •' ‪tog refuted).‬‬ ‫‪copyist (of scrolls).‬‬ ‫ןןקופ‪ 1‬ת®® ‪eminent.‬‬
‫‪ astrology. D’JJIlyp soothsayers,‬אןוטגןיטית ‪ constellations.‬מןל‪ 1‬ת ‪astronomy.‬‬
‫‪[ 298 ] .‬‬
 ‫הלכות סנהדרץ‬
‫והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זךד<‪ ,‬ןכיוצא באלו‪ ,‬כדי עיד״יו יודעים‬
‫לדון או ת ם‪--.‬‬
‫ג‪ .‬אין מעמידין בכל הסנהדרין ל־א ן‪.‬קן מפלג לענים ‪] - -‬לא ?!י עאין לו‬
‫הנים‪ ,‬כדי ^זהארהמן‪.‬‬
‫‪ 5‬ך‪ .‬ואין מוי?‪1‬יבין מלך ז&ראל בסנהדרין‪-‬עאסור לחלק עליו ןלמרות «את‬
‫דברו; אבל מועיבין כהן גדול‪-‬אם הןד« ראוי בחכמה‪.‬‬
‫ן‪ ,‬כעם עבית דין מנקין בצדק‪ ,‬כך צריכין לר‪,‬יות מנקין מכל מימי הגוף‪.‬‬
‫ןצריך לד‪,‬עתדל ולבדקולהפע עיך‪,‬יו כלן בעלי עיבה‪ ,‬בעלי קומה‪ ,‬בעלי‬
‫מךאר״ נבוני להע‪ ,‬וע!ךעו ?רב הלעונות ?די עלא תהא סנר«ךרין עומעת‬
‫‪,‬‬ ‫‪ 10‬מפי‬
‫ן‪ ,‬בית דין על עלעה‪ -‬אף על פי עאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים‪,‬‬
‫צריך עיהא בכל אהד מד‪,‬ן עבעה ךברים‪ ,‬ואלו הן; חכמה‪ ,‬וענוה‪,‬ן?ךאד״‬
‫ן?ונאת ממון‪ ,‬ואהבה האמת‪ ,‬ואך‪,‬בת הבריות להם‪ ,‬ובעלי עם טוב‪- - .‬‬
‫ח‪ ,‬אמרו חכמים‪ ,‬עמבית דין הגדיל היו עולחים בכל אךץ ?עראל ובודקין‬
‫בכל מי ע^מצאוהו ה?ם וירא חטא וענו ועפוי ופךקו נאה ו ח ס הבריות‬ ‫‪15‬‬
‫נוחה הימנו ‪ -‬עועין אותי ד;ן בעירו‪ ,‬ומעם מעלין אותו לפתח הר הבות‪ ,‬ומעם‬
‫מעלין אותו לפסח העוךד״ ומעם מעלין אותו לבית דץ הגדול)סנהךרין‬
‫פח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יא‪ .‬אהד עחה ממחה לרבים‪ ,‬או ענטל רעות מבית דין‪ ,‬הרי זה מתר לו‬
‫^דון ןהי‪.‬די‪ ,‬א?ל אינו העוב בית דין‪ .‬ואף על פי עהוא מתר‪ ,‬מצות‬ ‫‪20‬‬
‫הכמים ל‪,‬יא עיועיב עמו אחרים׳ ?יהרי אהיי• אל ההי ח וסיד״ ?*איז ‪ n‬זהיד‬
‫א^א אהד)אבות ד‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫י ב‪ .‬ןע לאךם לעעות דין לעצמו‪-‬אם ןע בןדו כח; הואיל ןכדת וכהלכה‬
‫ועא עועה‪ ,‬אינו סןב לטיס ולבוא לבית דץ‪ ,‬אף על פי ?!ליא חד‪ .‬עם‬
‫‪ 25‬הפסד ?נכסיו אלו נתאהר ובא לבית דק‪ .‬לפיכך אם ^קבל עליו בעל דינו‬
‫‪ gray-haired.‬בע^י &יבד‪ pure, cleansed. *,‬ו?ןל!ץ^ ‪ advanced In years.‬מ?לג ?עןים®‬
‫‪ secrets of the Torah, i.e.,cosmogony and‬לוזע * ‪handsome 3.‬ע^י מךאה ‪taU 3.‬ע^י קומה‬
‫‪theosophy; see Kashi on Isa. 3.3.‬‬ ‫‪ we are not strict,‬אץ ‪13‬קך‪.‬קץ גג ‪ Interpreter.‬תךגמן‬
‫‪ recognized by the‬ממחה לר ‪3‬ים ‪9‬ג ‪ whose conduct is becoming.‬פרקו}אה ‪contrite ^(1.‬ןי ‪15‬‬
‫^ ‪ alone.‬ץחיךי י* ‪public as an experienced judge.‬‬ ‫ן!אךם ^ע‪1!1‬ות דץ‬ ‫‪one may‬‬
‫‪complained‬‬ ‫‪take the lawinto his ownhands.,‬‬
‫]‪[ 299‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫וך‪,‬ביאו לבית דין‪ ,‬ודךשו ומצאו שעשה כמלכה ידיי ^?ייז ‪ n‬לעצמו‪-‬אין‬
‫ס־ותרין את דינו‪.‬‬
‫י ך‪ ,‬ואסור לאךם מכם ש!שב בדין עד ש!דע עם מי ןשב‪-‬שמא!צטרף עם‬
‫אנשים שאינן ך‪,‬גונים ונמצא ?כלל ל!שר בוגדים‪ ,‬לא בכלל בית דין‪.‬‬

‫פ ך לן ע ל י ע י‬ ‫‪5‬‬

‫ב‪ ,‬אין בית דין של י‪:5‬בעים ואמד ?נריכין שימיו יושכין כלן כאחד במקומן‬
‫שבמקךש‪ ,‬אלא ?עת שןר‪,‬ו צךי?ין להתקבץ‪-‬מתקבצין כלן; ובשאר‬
‫מעתות‪?-‬ל מי שהיה לו עסק‪ ,‬וצא לעשות מןוצו‪,‬וחוזר‪ .‬ןד‪.‬וא שלא ופחתו‬
‫מעשרים ושלשה יושבין ממיד‪ ,‬בל ןמן ןשיבתן‪ .‬הצרו אמד מהן לצאת‪ ,‬ד‪,‬ךי‬
‫‪ 10‬זה מסתכל בחבריו הנשארים‪ -‬אם ושארו ^‪ 1‬ם של^‪:‬ה ועשרים‪ ,‬וצא; ןאם לאו‪,‬‬
‫לא וצא עד שןכא אחר*‬
‫ן‪ ,‬כל בית דין של ושראל ^היא מגון‪-‬שכינה עממם‪ .‬לפיכך ?רי?ין מדונים‬
‫לשב באימה רראה‪ ,‬ועטיפה‪ ,‬וצבד ראש; ואסור להקל ראש‪ ,‬או לשחק‪,‬‬
‫או לספר ?שימה בטלר‪ ,‬בבית דין‪ ,‬אלא בדברי תוךה ומכמה‪.‬‬
‫‪ 15‬ח‪ .‬בל סנהךרין‪ ,‬או מלך‪ ,‬או ראש גולה‪ ,‬שמעמידו להן לושראל ד‪,‬ץ שאינו‬
‫מגון ואינו מ?ם ?מ?מת ד‪,‬תוךה‪,‬וךאוי לדייוה ד ו ן ‪ -‬אף על פי שהוא כלו‬
‫מחמדים ןוש בו טובות אחרות‪ ,‬הרי זה שהעמידו עובר ?לא־תעשה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫לא תכירו פנים במשפט)דברים א‪ ,‬י ס‪ -‬מפי משמועה למדו שזד‪ ,‬מדבר כנגד‬
‫‪'yvl‬‬ ‫‪•••I‬‬ ‫‪ V‬ו'‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫| ‪• T‬‬ ‫“ * ‪T l‬‬ ‫‪•T‬‬

‫מממנה להו>?‪1‬יב ד^נין‪ .‬אמרו מכמים‪ :‬שמא תאמר ״איש פלוני נאה‪ ,‬אושיבנו‬
‫‪ 20‬ך;ן; איש פלוני גבור‪ ,‬אושיבנו ‪1‬־ןן; איש פלוני‪,‬קרו?י‪ ,‬או^זיבנו דןן; איש פלוני‬
‫יוןע ?כל לשון‪ ,‬אושיבנו ד;ן״‪-‬נמצא מזכה את סס^ב וממב את מזכאי‪ ,‬לא‬
‫מפני שהוא ךשע אלא מפני שאינו יודע‪ ,‬לכך נאמר‪ :‬לא סכית פנים ?משפט‬
‫>ספךי‪ ,‬דברים א ‪ ,‬י ז ( ‪- - .‬‬
‫ט‪ .‬כל ‪1‬ןן שנתן ממון בדי שיתמנה‪ ,‬אסור לעמד מפניו‪ .‬ןצוי מכמים למ_קל‬
‫אותו ולזלזל בו דרושלמי‪ ,‬סוף ?בורים(‪— .‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪ ▼not nulUfy, make void 40 6.‬אץ םו?נרץ י‬ ‫*‬ ‫‪, -band of conspirators, reno‬קער ‪3‬וגךים‬
‫‪ provided that.‬ןהוא ץ ‪gades. • . . .‬‬ ‫‪ cloak (of scholars, judges).‬עסיסה‬ ‫‪ to‬ןונ‪.:‬קל ו*א)!ן‬
‫‪behave irreverently.‬‬ ‫‪***® idle conversation “ 1.‬ם®‬ ‫“‬ ‫‪ exilarch.‬ן*אע‬
‫?ל' ‪ 905‬די ם •‪1‬‬ ‫‪nj this refers to‬‬ ‫‪altosetlier lovely.‬‬ ‫‪1».‬‬ ‫‪ to‬ל‪ 1‬ל‪ 1‬ל‪-‬לן‪ .:‬קל **‬
‫‪despise.‬‬

‫] ‪[ 300‬‬
 ‫הלכות סנהדרץ‬
‫ךךך ח;?!ים הךאעונים‪ :‬בוךחין מלהתמנות‪ ,‬ןדו‪q‬לןץ עצמן הךבה‬ ‫י‪ .‬כך‬
‫עלא לעבו בדין עד עידעו עאין עם ךאוי ?מותם ועאם למנעו מן סדין‬
‫תת‪.‬קל‪.‬קל ד‪,‬עוךה‪ .‬אף על פי כן לא ד‪,‬יו יועלין ‪ 3‬דין אלא עד עמכבידין‬
‫עליד‪,‬ם ד‪.‬עם ומקנים ופוצרים בהן)עם(‪.‬‬

‫פרק רביעי‬ ‫‪5‬‬

‫א‪ ,‬אסד בית דץ מגדול ואסד סנהדךי קטנה או בית דין ^‪ 1‬ל עלעה‪^ ,‬ריך‬
‫עלד‪,‬לה כל א?ד מד‪,‬ן ?מוך מפי מסמוך‪ .‬ומעד‪ ,‬ךבנו ?מך להועע בלד‪,‬‬
‫ענאמר‪ :‬ול?מך את לךיו עליו ולצוהו)במדבר כו‪ .‬כס‪ .‬ן?ן מעבעים ז‪.‬קנים‪-‬‬
‫מעה לבנו סמכם ןעךתה עלין;־‪.‬ן ע?ינה‪ .‬ןאותן מן‪.‬קנים ‪? 9‬כו לאחרים‪,‬‬
‫‪ 10‬ואחרים‪-‬לאחרים‪— .‬‬
‫ב‪ .‬וכיצד מיא מסמיכה לדורות? לא על??ט ןדיהן על י א ע מז״קן‪ ,‬אלא‬
‫עקורין לו ״ר ‪3‬י״ ןאומךים לו‪ :‬ך‪,‬רי אתה ?מוך ולע לך ךעות לדון א?ילו‬
‫דיני קנסות‪.‬‬
‫אין קרוי ״אלדדם׳׳ אלא בית דין ענסמך ?ארץ לעךאל ‪ 3‬לבד‪ .‬ןד‪.‬ם‬ ‫ד‪.‬‬
‫מאנעים מחכמים הךאולן לדון‪ ,‬עבדקו אותן בית דין על אךץ לעראל‬ ‫‪15‬‬
‫ומנו אותם ן? מכו אותן‪.‬‬
‫וז‪ .‬בךאעונה ד‪,‬לד‪ ,‬כל מי ענסמך סומך לתלמיךיו; וחכמים ?לקו ?בוד למלל‬
‫מזקן והתקינו עלא לד‪,‬א אךם נסמך אלא בךעות מנעיא‪ ,‬ועלא להא מנעיא‬
‫סומך אלא אם כן ?‪,‬לה אב בית דין עמו‪ ,‬ןעלא לר‪.‬לד‪ ,‬אב בית דין סומך אלא‬
‫‪ 20‬אם כן ך‪,‬לה מנעיא עמו‪ .‬אבל עאר מחבורה‪-‬לע לכל אמד מ?‪,‬ם ל?מך ‪ 3‬ךעות‬
‫ד‪.‬נעיא; והוא עלמיו ענלם עמו‪ ,‬עאין ?מיכה פחיות מעלעד״‬
‫ן‪ .‬אין סומכין ז_קנים בחוצה לאךץ‪ ,‬ואף על פי עאלו מסומ;ץ‪? 5‬מכו בארץ‬
‫לעךאל‪ .‬אפילו ?‪,‬יו מסומכין בארץ ומנסמך־חוצה לארץ‪ ,‬אין סוממין;‬
‫ואין צריך לומר אם ?‪.‬יו ?‪,‬סומכין בחוצה לארץ ומנ?מ?ין ?אךץ‪,? .‬יו עניהם‬
‫‪•fP.fjVl theyusedtostrainthem‬ען‪1‬מן ‪frombeing designated (asjudges 9).‬ל‪1‬זו;‪?1‬נות*‬
‫‪ that‬עאם ימןעף ‪ p‬קךץ ‪ fit (authorizedtogiveJudgment). ...‬ךא‪1‬י® ‪selves, makeeflorte.‬‬
‫‪if they refrain fromserving as judges, the line (of justice) will be upset.‬‬
‫י ‪? ordained.‬מוך י ‪ exertpressure.‬פו?רים‬ ‫‪ foralltime, p] scholar,‬לדורות^* ‪rested.‬‬
‫‪ association (college).‬ןןבוךד‪ ttnless. *0,‬אלא אם‪3‬ן‬ ‫ןק}ים^* ‪ that is onlyif.‬ןד‪,‬וא‬
‫‪scholars.‬‬
‫] ‪[3 0 1‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫בארץ־סומכין אותו‪ ,‬אף על פי שאינו עם ל‪.‬סמו?ים במקום אסל‪ ,‬אלא‬
‫שולסין לו או כותבין לו שהוא סמוך‪ ,‬ונולנין לו ךשות ^דון דיני‪.‬קנסות‪ ,‬הואיל‬
‫ושניהם בארץ‪ .‬ו; ל ארץ!שראל שהחויקו בה עולי ה?רים ךאויה‬
‫ן‪! ,‬ש לסומ?ץ לסמך אפילו מאה בפעם אקות‪— .‬‬
‫‪ 5‬יב‪ .‬בית דין שנסמכו בארץ!שראל ן‪:‬צאו חוןנה לארץ‪ .‬לרי סם דנים דיני‬
‫‪.‬קנסות ?חוצה לארץ כךךך שדןים ?אךץ‪ .‬שסנהדרין נוסגת לארץ‬
‫־‬ ‫ובחוצה לארץ‪ ,‬והוא ש!ך‪,‬יו םמו?ים‪.‬‬
‫יג‪ .‬ךאשי גליות ש?בבל‪-‬במקום מלך סן עו?דים ן!ש ^הן לךדות את‬
‫ןשראל ??ל מקום‪.‬ולדון עליהן‪ ,‬בין ךצו בין לא ךצו‪ .‬שנאמר; לא ןסור‬
‫‪ 10‬שבט מיהודה)?‪.‬ראשית מט‪ - 0 ,‬אלו ךאשי גליות שבבבל‪.‬‬
‫י ך‪ ,‬ןכל דןן ך‪,‬ךאוי לדון שנתן לו ראש גלות ךשות ן^דון־נש לו ךשות לדון‬
‫?כל ?‪.‬עולם אף על פי שלא ךצו בעלי די ח‪ .‬בין ?אךץ בץ ?חו?ה‬
‫לאךץ‪ ,‬אף על פי שאינו דן דיני‪.‬קנסות‪- - .‬‬
‫טו‪ .‬מי שאינו ךאוי לדון‪-‬מפני שאינו יודע או מפני שאינו סגון־עעבר ראש‬
‫גלות ונתן לו ךשות‪ ,‬או שטעו בית דין ונתנו לו ךשות‪ .‬אין הרשות מועלת‬ ‫‪15‬‬
‫לו כלום עד שיר״א ךאוי~שר‪,‬מקדיש בעל מום למובס‪ ,‬אין סקןשה סלר‪ .‬עליו‪.‬‬

‫חמי>טי‬
‫פרק * • •־‬
‫‪I vy‬‬
‫א‪ .‬אין מעמידין מלך א^א על פי בית דץ של ש?עים ואחד‪ .‬ןאין עוע{ץ‬
‫סנהךרי קטנה לכל שבט ןש?ט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של‬
‫—‪.‬שבעים ואחד ‪20‬‬
‫—‪ .‬ב‪ .‬אין ךנין דיני נפשות ?פחיות מעשרים ושלשה‪ ,‬שהן סנהךרי קטנה‬
‫‪ .‬ך‪ .‬מכו ת‪? -‬שלשה‪ ,‬ואף על פי שאפשר שימות כשמלקין אותו‬
‫ח‪ .‬דיני קנסות‪-‬כגון גזלות‪ ,‬וחבלות‪ ,‬ותשלומי כפל‪. .‬ותשלומי אך?עה‬
‫וחמשד״ וך‪.‬אונס‪ .‬וסמפתר‪ ..‬וכיוצא ב הן ־ אין ךנין אותם אלא שלשה‬
‫ממחים‪ ,‬והם ססמוכין ?ארץ לשראל‪ .‬אבל שאר דיני ממונות‪-‬כגון הודאות ‪25‬‬
‫‪! are permitted.‬ע לנ!ן י ‪ fines.‬קנם‪ 1‬ת • ‪ * occupied, held In possession.‬נ!חןיקו‬ ‫לךד‪ 1‬ת‬
‫ךיןי»* ‪ avails him nothing.‬אץ ‪ . . .‬מ‪ 1‬עלת לו ?לום ‪ transgressed.‬עבר « ‪to rule, govern.‬‬
‫‪ Injuries.‬ח?לות ‪ fines.‬קנסות ® ‪? corporal punishment.‬ןיקות־הכות** ‪criminal law.‬‬
‫‪ the admission of indebtedness by the defendant.‬ד‪,‬וןאה ‪ experts, specialists.‬מילוים ‪M‬‬
‫] ‪[3 0 2‬‬
 ‫הלכות סנהדרץ‬
‫והלואית־אינז צריכין ממחה‪ ,‬אלא אפילו י‪ 2‬לעה ל‪.‬ךיוטות‪ ,‬ואפילו א‪7‬וד‬
‫ממחה דן אותן‪ .‬ל‪ 9‬יכך דנין ?הוךאות והלואות וכיוצא בהן בחוצה לארץ‪.‬‬
‫אף על פי עאין בית דין על חוצה לארץ‪.‬אלר״ימ׳׳‪-‬עליחות בית דין על אךץ‬
‫ןעךאל עועין;ואין להן ךעות לדון דיני‪,‬קנסות ?עליחותן‪.‬‬
‫‪ 5‬ט‪ .‬אין ףנין בית דין על חוצה לארץ אלא דברים למצוץ למיד דע בהן‬
‫לסרון ?יס‪ ,‬כגון הוךאות וללואות ומויק ממון לברו‪ — .‬ן כן כל לקנסות‬
‫עקנסו לכמים לתו‪.‬קע ללברו ובסוטר את לברו וכיוצא ב הן‪ -‬אין גולין אותו‬
‫‪,‬‬ ‫ד‪:‬ני חוצה ל א ר ץ‪ .‬־ ־‬
‫ע‪ ,‬לי עגנב או גזל‪ ,‬גו?ין למנו ל ק ח ‪3:1‬י חוצה ^ארץ; אבל לתוסלת ־ אין‬
‫גובין אותה‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫טו‪. .‬דעי גךמות אינן כקנסות‪ ,‬ןגולין אותן ודנין בלן לחוצה לארץ‪.‬‬
‫טן‪ ,‬וכן דין המוסר ממון ל ב רו‪ -‬א ף על פי עלא עער‪ .‬לעעה‪ ,‬גולין אותו‬
‫דעי חוצה לארץ‪.‬‬
‫ין‪ .‬מנד«ג הןעיבות בחוצה לארץ ‪ -‬אף על פי עאין גובין עם קנס‪ ,‬מנדין אותו‬
‫עד עיפים לבעל דינו‪ ,‬או יעלה עמו לדין לארץ יעראל‪- - .‬‬ ‫‪15‬‬
‫?יייא ח דיני ממונות ןחידי‪ /‬אין‬ ‫י ח‪ ‘ ,‬ןליד עהוא ממחה לרבים׳ אף‬
‫להוןאה בפניו הוןאה בבית דין‪ ,‬ואפילו לןה סמוך‪ .‬אלל לעלעה‪ ,‬אף‬
‫על פי עאינן סמוכין והרי הן לדיוטות‪-‬ואין אני קולא בהם«אללים״‪-‬לרי‬
‫להוןאר‪ .‬לפניהם הוןאר‪ ,‬בבית דץ‪— .‬‬

‫פ ר ל ו מ צ בי עי‬ ‫‪20‬‬

‫א‪ .‬אחד מבעלי דינין עאמר ״איע פלוני‪:‬דון לי׳* ואמר בעל דינו ״פלוני‪:‬דון‬
‫לי'‪ ,‬ך‪.‬ךי אלו עני הד‪:‬נים‪-‬עברר זה אלד וזה א ח ד‪ -‬ל ם בוךרים לר‪,‬ן‬
‫ך‪:‬ן עליי?‪1‬י ועלעתן דנין לעניהן‪ ,‬עמתוך כך‪ :‬צ א לדין לאמתו‪- - .‬‬

‫מוקעל ‪®* “°“ey. ]tel?property.‬ק‪1‬רון ?ים‪;^laymen. * frequent. *1°0‬ךיוטות*‬

‫‪{>fine.‬ןס־־תוםםת ‪, the value (of stolenarticle).‬קרן® ‪ slaps.‬סוטר ‪hewhostrikeswithafist.‬‬
‫‪ Informer delivering his fellow's property Into‬ןזפוסר ‪*. ..‬י ‪| indirect damages.‬ךמות יי‬
‫עד^‪ they excommunicate. o;p*l‬נ|‪51‬דץ ‪ academies.‬ן?‪1‬יבות יי ‪the hands of persecutors.‬‬
‫‪ recognized by the public as an experienced ludgo.‬ממו‪1‬ה לרבים •י ‪unless he pacifies.‬‬
‫‪ according to the truth, correctly.‬ל‪?15‬תו “ ‪ chose, selected.‬רר‪229‬‬
‫'‬ ‫‪[303 J‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬

‫פרק^טמיני‬
‫‪ VV‬י ‪• • I‬‬

‫א‪ .‬בית דין שנחלקו‪ ,‬מקצתם אומרים ״זכאי״ ומקצתם אומרים ״ח‪,‬יב"‪-‬‬
‫הולכין אחר ל‪,‬רב; ןזו מצות־עשה של תוךה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אחרי ר?ים לל‪,‬טות‬
‫גשמות כג‪ ,‬מ‪ .‬במה דברים אמורים? בדיני ממונות ובשאר דיני אסור ומתר‬
‫‪ 5‬וטמא וטהור וכיוצא בל‪,‬ן; אבל בדיני נפשות‪ -‬אם נחלקו בזה ל‪,‬חוטא אם!ד‪,‬ךג‬
‫או ל א!ללג‪ -‬א ם ליו ד‪,‬רב מזכים‪ ,‬זכאי‪ ,‬ואם היו ד‪,‬רב מחןבין‪ ,‬אינו נהרג עד‬
‫שיליו למחןבין ןתר על למזכים שרם‪ .‬מפי ל‪,‬שמועה למדו‪ ,‬שעל זה ל‪,‬זל‪,‬יךה‬
‫תוךה ואמךה‪ :‬לא תלןה אחרי לבים לךעות גשם(‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם לרב נוטים‬
‫ל ר ע ה‪ -‬ל ה רג‪ -‬ל א תהיר‪ ,‬אחריהם עד שיטו הטיה גדולה ויוסיפו המחיביד‬
‫‪ 10‬שנלם‪ ,‬שנאמר‪ :‬לנטות אלרי רבים להטות גשם(‪-‬לטןתף לטובה על פי אלד‪,‬‬
‫לרעה על פי שנים‪ .‬וכל אלו הדברים קבלה הם‪.‬‬
‫״‬ ‫“ ‪Y t I‬‬ ‫‪• Y I -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪• YI‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫‪T T I‬‬

‫ב‪ ,‬בית דין של שלשה שנחלקו‪ ,‬שנים אומרים ״זכאי■ ואחד אומר ״חןב«‪-‬‬
‫ך‪,‬רי זה זכאי; שנים אומרים ״ווןב״ ואחד אומר ״זכאי״ ‪ -‬הרי זה מןב‪ .‬אחד‬
‫אומר ״זכאי״ ואחד אומר ״ח^ב׳׳ ואחד אומר ״איגי יולע״ ‪ - -‬יוסיפו לדןנים‬
‫‪ 15‬שרם; נמצאו למשה נושאים ונותנים בדבר‪ .‬אמרו שלשה מלם ״זכאי׳* ושנים‬
‫אומרים ״ח;ב״‪ -‬ך‪,‬לי זה זכאי‪ .‬אמרו שלשה ״ח;ב׳י ושרם‪.‬זכאי״‪ -‬לרי זה ‪0‬ןב‪.‬‬
‫אמרו שנלם מלם ״זכאי׳י ושרם מהם«דוןב׳׳ ןאלד אומר ״איני יולע״‪-‬מוסיפין‬
‫שנים‪ .‬אבל אם אמרו אךלעה ״זכאי״ או ״לןב׳' ואלד אומר ״איני יודע׳* ‪- -‬‬
‫‪.‬‬ ‫הולכים אחר לרב‪— .‬‬
‫‪ 20‬ג‪ .‬לל ב!י שאמר ״אי;י יוךע׳י אינו צריך לתת טעם לדבךיו ולהודיע מאי ןה‬
‫לעם בא לו לספק‪ ,‬כןל ך שמראה למזכה מאיןה טעם לזכה‪,‬ןלמס!ב‪-‬‬
‫מאי זה טעם מל!ב»‬
‫פ ר ק ע שי רי‬

‫ן‪— .‬אין מתחילין בדיני נפשות מן לגדול‪-‬שמא ןסמכו לשאר על דעתו ןלא‬
‫‪ 25‬ןךאו עצמן כךאין לחלק עליו‪ ,‬אלא יאמר כל אלד דבר לנךאה לו בדעתו‪.‬‬
‫‪disputed‬‬ ‫אסר דלב® ‪a.‬‬ ‫??;יזף®> ‪foUowthe opinionof the majority.‬‬
‫‪^ your verdict of acquittal lareached by the decisionof a majority of one, but‬טולה ‪...‬‬
‫‪your verdict of condemnation must be reached by a majority of two. ntf&O‬‬
‫‪ the eldest (judge‬ל^דול ^ ‪ thus, fivearenowdlsctisslng the matter.‬נוץואים ןנוסןים ‪3‬ך‪5‬ר‬
‫‪? competent.‬לאץ ‪declaring his opinion}.‬‬
‫] ‪[ 3 04‬‬
 ‫הלכות סנהדרץ‬
‫ן‪ ,‬וכן אץ פותחץ ?‪.‬דיני נפעות לחובה אלא לזכות‪ .‬כיצד? אומרים לזה‬
‫עחטא‪ :‬אם לא עעית זיבר זר‪ ,‬יטהעידו בו עליד‪ ,‬אל תירא מדבריהם‪,‬‬
‫• • * • • ‪V‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪- * I W T‬‬ ‫*••י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T T T‬‬

‫ט‪ .‬בית ךץ עטעו בךיני נפיטות וחןבו את ל‪,‬פטור וגמרו דינו לחובה‪ ,‬ונךאה‬
‫לר‪,‬ם סטעם עיסתרו בו את ךינו כדי לזכותו‪-‬סותרץוחוזרץותין אותו‪.‬‬
‫‪ 5‬אבל אם טעו ופטרו את ‪3‬־‪,‬מחןב סךיגד״ אין סותרין את ךינו ואין מחזירין‬
‫אותי‪------ .‬‬
‫^טנים ‪T‬ע ע‪ £ T‬ר‬
‫‪- t‬‬
‫‪V‬פ ‪V‬ר ק‬
‫‪I‬‬

‫א‪ .‬כיצד ןינין דיני נפעות? כעןבואו עדים לבית דין ואומרים‪ :‬ךאינו פלוני‬
‫זד‪ ,‬עעבר עבךד‪ ,‬פלונית‪-‬אומרין להן‪ :‬מכירין אתם אותו? ר‪,‬תריתם‬
‫‪ 10‬בו? אם אמרו ״אין אנו מכירין אותו׳׳ או ״נכזתפק לנו״‪ ,‬או עלא ר‪,‬תרו בו ‪ -‬ר‪,‬רי‬
‫זד‪ ,‬פטור‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחד תלמיד ןוכם ואחד עם ^;אךץ צריך מתךאר״ על־א נתנה התראד‪,‬‬
‫אלא להבחין בין^טוגג למזיד‪-‬עמא^טוגג הןה‪ .‬וכיצד מתרץ בו? אומרין‬
‫לו‪ :‬פרע‪ ,‬או אל תע^ה‪ w ,‬עבךה היא וח^ב אתה עליד‪ ,‬מיתת בית דין‪ ,‬או‬
‫י ‪ 15‬מלקות‪ .‬אם פךע‪ ,‬פטור‪ - - .‬וצריך ע!עכר ו‪.‬יעעה תכף להתראד״ ?תוך‬
‫כדי דבור; אבל אחר כדי דבור צריך התראד‪ ,‬אחרת‪- - .‬‬
‫ג‪ .‬אמרו ל‪,‬עדים‪ :‬רדתה לו התראה ומכירין אנו אותו‪-‬מאןמין בית דין‬
‫עליד‪,‬ן‪ .‬ןכיצד מאןמין על עדי נפעות? אומרים לל‪,‬ן‪ :‬עמא תאפ‪1‬רו‬
‫מאמד ומעמועה‪ ,‬עד מפי עד‪ ,‬״מפי אדם נאמן עמענו״; או עמא אין אתם‬
‫‪ 20‬יודעים עסופנו לבדק אתכם ביריעה וחקיךה‪ .‬ך‪,‬וו יוךעים‪ ,‬עלא כדיני‬
‫דיני נפעות‪-‬‬ ‫ממונות דיני נפעות‪ :‬דיני ממונות‪ -‬אדם נותן ממונו ומתכפר‬
‫ןמו ןדם זרעו ללוץ בו עד סוף כל ד‪,‬עולם; עהרי ב‪.‬קץ נאמר‪ :‬קול ךמי אחיך‬
‫צועקים)בראי^ית ד‪ ,‬י(‪-‬דמו וךם זךעו‪ .‬ל?יכך נברא אדם ןחידי בעולם‪,‬‬
‫ללמד עכל למאבד נפע אחת מן ר‪.‬עולם‪ -‬מעלץ עליו כאלו אבד עולם מלא‪,‬‬
‫‪ 25‬וכל המקי‪.‬ם נפע אחת בעולם‪ ,‬מעלץ עליו כאלו‪,‬ק!ם עולם מלא‪ .‬ך‪,‬רי ?ל‬
‫‪ have‬ך!תרי‪1‬זם בו» ‪ reverse (his condemnation).‬ז®“** סייזלע* ‪} they decided.‬נ!רו‪8‬‬
‫^נו ?‪you warnedhim‬‬ ‫^הבחץ*‪ bothalike. 1‬אד‪1‬ד ‪...‬ןאד‪1‬ד‪weareIndoubt. 12‬‬
‫‪ while speaking, Instantly,‬קת‪1‬ך ^די לביר®‪ keep oft. abstain. 1‬קר>ןן ^ ‪to distinguish.‬‬
‫‪ witnessesincapital cases,‬עלי ! !‪Wcourt threatens, admonishes them. 1*f i V p '9‬ין ‪1’3‬ז דץ‬
‫‪ Scriptureimputestohim‬ןי^מיצה ‪fromsupposition 9>51.‬ל*‪1‬‬ ‫‪fromhearsay.‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬
‫'‬ ‫] ‪[ 305‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫באי עולם‪-‬בצורת אדם הראשון הם נבךאים‪ ,‬ואין פני כל אחד מהן דומין‬
‫לפני ^ברו‪ ,‬לפיכך כל א^ד ואחד ן?ל לומר‪? :‬שבילי נבךא ד‪.‬עולם‪- - .‬‬
‫א?ילו ך‪.‬יו מאה עדים״ בודקין כל אןוד ואחד בדרישה וחקיךה‪ .‬נמצאו דבךי‬
‫כ״כל מכונים‪-‬פותחין לןכות‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬ואומרים‪ :‬אם לא ^ןטא^״ אל‬
‫‪ 5‬תיךא מדבריהן; ורנץ אותו‪ .‬אם מצאו לו זכות‪ ,‬פכורוהו; ןאם לא מן;או לו‬
‫ןכות‪ ,‬אוסרין אותו עד למחר‪ .‬ובו ביום מזדוגין ססנהךרין זוגות זוגות לעין‬
‫בדינו‪ .‬וממעטין במאכל ואין שותין«ן כל אותו מיום‪ .‬ןנושאין זונותנין[ בךבר‬
‫כל מלילה‪ ,‬כל אחד ואחד עם זוג שלו‪ ,‬או עם עצמו בביתו‪ ,‬ולמחרת משכימין‬
‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫“‬ ‫‪T T I T I‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫“ * ‪T I‬‬ ‫‪T‬‬

‫לבית דין‪ .‬ממוכה אומר‪ :‬אני הוא ממזכה ומוכה אני ?מקומי‪ ,‬והמח!ב אומר‪:‬‬
‫‪ 10‬אני הוא ד‪,‬מחיב ומח‪.‬יב אני במקומי‪-‬או‪ :‬חזרתי ?י ןאני מזכה* — רבו‬
‫ך‪,‬מחןבין‪-‬ונתחיב‪ ,‬מוציאין אותו להךגו‪ .‬ופ!קום שהירגין בו ?יתדין ר‪,‬יה חוץ‬
‫לבית דין ןךחוק מבית דין‪- - .‬‬
‫ד‪ ,‬משנגמר דינו אין משהין אותו‪ ,‬אלא!הרג ביומו‪— .‬‬

‫פ ר ק ע ל ע ה עק(ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 15‬א‪ .‬מי שנגמר דינו למימה‪ ,‬מועיאין אותו מ?ית דץ‪ - - .‬אמר הוא ?עצמו‪:‬‬
‫!ש לי ללמד על עצמי ןכות‪ ,‬אף על פי שאין ממש בדבךיו מחדרין אותו‬
‫‪ .‬פעם ראשונה ושדד‪-,‬שמא מפני מפלוד נסתתמו טענותיו וכש!מור לבית דין‬
‫תתישב דעתו ףאמר טעם‪ .‬מחןירוהו ןלא נכןצא ממש ?ך?ךיו ‪ -‬מוציאין אותו‬
‫פעם שלישית‪ .‬אמר בשלישית‪! :‬ש לי ללמד על עצמי ןכות ‪ -‬אם!ש ממש‬
‫‪? 20‬דבךיו‪ ,‬מחוירין אותו אפילו כמה ?עמים‪ .‬לפיכך מוסרין לו שני תלמידי‬
‫ןזכמים ששומעץ ךבריו בדךך‪ :‬אם!ש ממש ?ךבךיו‪-‬מחןירין אותו‪ ,‬ואם‬
‫לאו‪-‬אין מחזירין אותו‪ .‬אם לא נמצאה לו ן כו ת‪ -‬מוציאין אותי‪ ,‬ןעןיי כ‪,‬ם‬
‫מהוךגין אותו בכל מיתה ש!תמ!ב ?ה‪ - - .‬אם אינו יודע להתודות‪ ,‬אומרים‬
‫לו‪ :‬אמר ״תר‪,‬א מיתתי כפךה על ?ל עוניתי'* א‪9‬ילו!דע ?עצמו ששקר העידו‬
‫‪ 25‬עליו‪-‬כך הוא מתודה‪.‬‬
‫איןי‪ meet incouples. 1‬מןדוגץ ‪?? agreeing together. •...‬יןים< ‪? mankind.‬אי עו^ם י‬
‫?‪.they do not detain him. rrito‬הץ אותו‬ ‫‪his pleas were closed. sUenced9?1‬‬
‫^‪excitement will subside, he will come to himself again‬‬
‫]‪[ 306‬‬
 ‫הלכות סנהדרין‬
‫ב‪ .‬ואדור עמתודד‪ .‬מעקין אותו לןךט על לבונה בכוס על ‪1‬ץ‪ ,‬כךי עתטו־ף‬
‫דעתו עליו דעתכר‪ ,‬ואחר כך‪.‬יהרג במיגור‪ .‬עהיא סןב בה‪.‬‬
‫ד‪ ,‬אין בית דין יוצאץ אסר ך״נהרג‪ .‬וכל בית ךין עך‪.‬ךגו■ נפע אסורים לאצל‬
‫‪ 5‬ל אותו סיום ‪ -‬הרי זה בכלל ״לא תאכלו על סדם״)דל!ךא יט‪ ,‬כס‪— .‬‬

‫ע{ר‬ ‫א ‪ i‬ר ‪T‬ב ‪T‬ע ה ע‬

‫‪T T‬‬
‫פרק‬

‫א‪ ,‬ארבע מיתות נמסרו לבית דין‪ :‬סקילה‪ ,‬וערפה‪ ,‬והריגה בסוף‪ ,‬וחנק‪— .‬‬
‫ך‪ .‬סקילה סמוךה מן ל‪,‬עךפה‪ ,‬וער?ה ןזמוךה מן הסיף‪ ,‬והסוף סמוךה מן‬
‫לחנק; וכל מי ענתח!ב בעתי מיתות‪ ,‬נדון בחמוךה‪- - .‬‬
‫י‪? .‬ריכין בית דין להתועב ?דיני נפעות ולהמתין‪ ,‬ןלא ןאיצו‪ .‬ןכל בית דין‬
‫עהרגו נפע בעבע ענים־הרי אלו סבלנין‪ .‬אף על פי כן אם ארע להם‬ ‫‪10‬‬
‫להרג לכל יום ןיום‪-‬הוךגין; אבל אין דנין לעולם ערם ביום אחד‪ ,‬אלא ^ינין ‪,‬‬
‫זהכ‪,‬יום‪,‬ןל‪,‬עני‪-‬למסר‪- - .‬‬
‫י א‪ ,‬אין ןינין דיני נ^עות אלא בפני לבות; והוא עידרה בית דין לגדול עם‬
‫בלעכד‪ .‬עבמקןע‪ ,‬ענאמר לז‪.‬קן ממלא; לבלתי עטע אל לבלן‪ ,‬ןגומר‬
‫‪) 15‬דברים יו‪ ,‬י ס‪ ,‬ומפי לעמועה למדו עבזמן ע!ע בלן מקריב על גבי מז ב ח‪-‬‬
‫וע דיני נפעות‪ ,‬ןד‪,‬וא עור‪,‬ןה בית דין לגדול במקומו‪.‬‬
‫יג‪ .‬אךבעים ענה קךם ןוךבן בות עני לטלו דיני נפעות מועלאל אף על פי‬
‫עה;ד‪ ,‬למקךע‪.‬ק;ם‪ ,‬מפני עגלו לסנהדרין ולא ליו עם במקומן במקדע‪.‬‬
‫י ד‪ ,‬בזמן עדנין דיני נפעות לאלץ ועראל‪-‬ן־נין דיני נפעות בחוצה לאלץ;‬
‫והוא עיליו לסנד‪,‬ךרין סמולין לאלץ‪ ,‬כמו עבאךנו‪ ,‬עלסנהךרין נוהגת‬ ‫סע‬
‫לארץ ולחוצה לאלץ‪.‬‬
‫ע>‪ 5T5‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬
‫‪V‬פ‪T‬ר ק‬
‫‪I‬‬

‫ד‪ .‬אין אלם לוקה אלא לעדים ולתראה; ובודלה לעדים בדריעה ובחקיךה‪,‬‬
‫כדךך עעו?וים לדיני נפעות‪- - .‬‬
‫^בוןה^‬ ‫‪ that his consciousness may be‬תטרף ‪1‬ןנתו ‪ a grain of frankincense.‬קדט‬
‫^המתץ ‪^ to deliberate.‬הת^?ב * ‪ severer (punishment 0 ).‬טוךה י ‪ feword.‬סיף* ‪confused.‬‬
‫®י ‪ they must not hasten.‬ל א יאיצו ‪to wait.‬‬ ‫‪In days when 3‬ם)י ‪r??r1 destroyers.‬‬
‫‪ -elder disregarding the de‬ט® ‪? ]PI‬מרא י* ‪, that Is only if .‬יהוא ‪the Temple exists. . . .‬‬
‫‪clsion of the court,‬‬
‫] ‪[ 307‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫ועינ{רים‬
‫‪• I‬‬ ‫‪V J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫ו‪ ,‬אסור לדןן לדון למי שהוא אוהבו‪ ,‬אף על פי שאינו שושבינו ולא רעו‬
‫אשר כנפשו‪ ,‬ולא למי ששונאו‪ ,‬אף על פי שאינו או‪.‬יב לו ולא מבקש ךעתו;‬
‫אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדינים ובלבם‪ .‬ואם לא היה‬
‫‪ 5‬מכיר את אחד מהם ןלא מעשיו‪ -‬אין לך ד‪.‬ין צדק כמוהו‪.‬‬
‫ן‪ .‬כל שני תלמידי ףכמים ששונאים זה את זה אסורין לשב בדין זה עם זה‪,‬‬
‫שךבר זה גו‪.‬רם ליציאת משפט מעקל ‪ -‬מפני ל‪,‬שנאד‪ ,‬שביניל‪-‬ן‪ ,‬דעת כל‬
‫אחד נוטה לסתר דבךי לברו‪.‬‬
‫ח‪ .‬לעולם‪.‬יךאה דןן עצמ‪ 1‬כאלו חרב מנחת על צוארו וגיהנם פתוחה ל‪1‬‬
‫מתחתיו; ו‪.‬ידע את מי הוא ךן ולפני מי הוא ךן ומי עתיד לד‪,‬פךע ממנו‬ ‫‪10‬‬
‫אם נטה מ‪.‬קו ד‪,‬אמת‪ ,‬שנאמר‪ :‬אלהים נצ!ב בעדת אל)תהלים פב‪ ,‬א(‪— .‬‬
‫י‪ .‬ולעולם לד‪,‬יו בעלי דינין לפניך כרשןיים ובחן‪.‬קת שכל אד‪ 1‬ד מהן טוען‬
‫שקר‪ ,‬ןדון לפי מה שתךאה מן מדברים; וכשיפנזרו מלפניך‪ ,‬וליו בעי‪5‬יך‬
‫כצדיקים‪-‬כשקבלו עליהם את הדין; ודון כל אחד מהם לכף ןכות‪.‬‬

‫ועק‪1‬רים‬ ‫‪• * V I‬‬ ‫‪T * - » l‬‬

‫פרק‬‫‪VV‬‬
‫‪15‬‬
‫א‪ .‬אסור ל‪.‬דןן לנד‪,‬ג בשרךה על לצבור ובגסות ד‪,‬רוח‪ ,‬אלא בענוה ויךאה‪.‬‬
‫וכל פרנס המטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשש שמים‪ ,‬נענש‪- - .‬‬
‫»‬ ‫־ •‬ ‫“‬ ‫‪T - l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V I -‬‬ ‫‪VI‬‬

‫ב‪ .‬וכן אסור לו לנהג בד‪,‬ן קלות ראש‪ ,‬אף על פי שד‪,‬ן עמי לאךץ‪ ,‬ולא לפסיע‬
‫על ךאשי עם מקדש; אף על פי שד‪,‬ן ד‪,‬ךיוטות ושפלים‪-‬בני אבךה‪,‬ם‬
‫‪ 20‬לצדןקולעקב מם‪— .‬‬
‫ג‪ .‬כךךך שנצטוה הדלן לנהג במצוה זו‪ ,‬כך נצטוו מצבור לנהג כבוד בדלן‪— .‬‬
‫ך‪ ,‬כון שנתמנד‪ ,‬אדם פרנס על מצבור‪-‬אסור בעשלת מלאכה בפני שלשר״‬
‫כךי שלא יתבזה בפניהם‪ .‬אם ממלאכה ברבים אסורה עליו‪ -‬קל ותמר‬
‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‪V — 1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫| —‬

‫לאבל ולשתות ולהשתכר בפני רבים ‪— .‬‬ ‫•ן‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫! • ‪I‬‬ ‫‪r t v‬‬

‫‪ is inclined‬נוטה ל‪9‬ו‪1‬ר • ‪?V S 'S p crooked Justice.‬וע‪,‬קלי ‪ friend (best man).‬שעבץ‪2‬‬

‫*‪. line, t‬ק‪ 1‬״ ‪^ to punishhim.‬ה?רע ממט “ ‪torefute.‬‬ ‫‪under the presumption.‬‬
‫‪ community‬פךן‪0‬לג ‪ to exerciserulership.‬לנהג‪&3‬ךךה ‪? whenthey depart.‬עיפטרו‬
‫‪ must not stride over the heads.‬לא ןפטיע ‪.frivolity, contempt. ...‬קלית דא‪leader, t*0‬‬
‫‪23‬‬ ‫^ךוי{‪1‬תכר ^ ‪. howmuchmoreso.‬קל ןהמר ‪^sothat hedoesnot degradehimself.‬לאיו;‪31‬זה‬
‫‪to get drunk.‬‬
‫]‪[ 308‬‬
 ‫הלכות עדות‬

‫פ ר ק ר א שן‬

‫ך‪ ,‬מצות־ע&ה לךריש את ל׳עדים י?*לידוח ולהךב‪ 1‬ת ?^!!אלתן ‪^ - -‬ןנאמר‪:‬‬

‫ודךעת וחל‪ 1‬ךת ועאלת היטב )דברים יג‪ ,‬טס‪ .‬וצךיכין הדינים להזהר‬
‫‪ 5‬בעת הקיךת העדים עמא מתוכה זלמדו לעקר‪ .‬ובע?ע חקירות ב‪1‬ךל!ין אנתם‪:‬‬
‫באיזה עבוע‪1,‬באי זו ענה‪ ,‬באי זה ‪ 0‬ךע‪ ,‬בכמה בחןע‪ ,‬באיןה יום מימי העבת‪,‬‬
‫ובכמה עעותביום‪ 1,‬באיןה מ קו ם‪- - .‬‬
‫ועוד מךבין לבדק העדים בדברים עאינן עקר בעדות ואינה תלדה בהם‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫ןר‪.‬ם הנקךאים בדיקות; וכל המךבה ?בדיקות‪ ,‬הרי זה מעבת‪ .‬כיצד הן‬
‫‪ 10‬הבדיקות? ך‪.‬רי עהעידו עליו ער‪,‬ךג‪ ,‬ונחקרו בעבע חקירות עמנינו‪-‬עהן‬
‫בכונת הזמן וכונת המקום‪-‬ונדרעו בכונת המעעה וכונו המעעה‪ ,‬וכונו הכלי‬
‫• ן ‪.‬‬ ‫״ * • ‪I‬‬ ‫» ־ ‪j‬‬ ‫‪I t ' S‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫“ ‪ T‬״‬ ‫״ ‪1 J t j‬‬ ‫» ־ ‪“t‬‬

‫עך‪.‬ךגו בו‪ ,‬בוךקין אותן עוד ואומרים להן‪ :‬מה ד‪:,‬ה לבוע הנהךג‪ ,‬או כ‪,‬הורג‪,‬‬
‫מדים לבנים או עחורים? עפר הארץ ענהךג עליר‪-,‬לבן או אום? אלו‬
‫וכיוצא בהן הן הבדיקות‪ .‬מעשה‪ ,‬עאמרו ה‪,‬עךים‪ :‬הךגו במקום פלוני ססת‬
‫‪ 15‬התאנר״ ובדקו נאש העדים ואמרו להם‪ :‬תאנים עלה עחורות ד‪,‬יו או לבנות?‬
‫עקצין על אוןנן התאנים ארכות ן‪,‬יו או קצרות? )סנהדרין מ‪ ,‬א(‪,‬‬

‫פרק‬
‫א‪ .‬מר‪ ,‬בין חקירות ודריעות לבדיקות? בחקירות ודריעות‪-‬א ם בון ד‪,‬אחד‬
‫את עדותו והעני אומר ״איני יוךע״‪ ,‬עדותן בטלר‪ ;,‬אבל בבדיקות ‪ -‬אפילו‬
‫‪ 20‬עניהן אומךין ״אין אנו יודעין״‪ ,‬עדותן קןמת‪ .‬ובזמן עד‪,‬ן מכחיעין זה את וה ­‬
‫אפילו בבדיקות עדותן בטלה‪ .‬כיצד? העידו עהרג זה את זה ואמר האחד‬
‫כענחקר‪ :‬בעבוע פלוני‪ ,‬בענר‪ ,‬פלונית‪ ,‬בחדע פלוני‪ ,‬בכך וכך בהדע‪,‬‬
‫ברביעי בעבת‪ ,‬בשע עעות ביום‪ ,‬במק־ום פלוני הרג‪ ;1‬ן־כן כעדךעו ״במה‬
‫‪^ Inquiry.‬קיךד‪8 ,‬‬ ‫•‬ ‫‪week .‬‬ ‫‪ cross-examination .‬ב ךי ק‪ 1‬ת »‬ ‫‪ here is an‬ך רי ^ ‪. . .‬‬
‫‪example .‬‬ ‫‪ UJ? they‬המע^ה ‪ determination of the tim e and the place . . . .‬כו‪ 5‬ת הזמן ‪. . .‬‬
‫‪determined the act and the weapon .‬‬ ‫‪ stalks .‬ע ק צ ץ®‪1‬‬ ‫‪ contradict .‬מכהיק;ץ‪=0‬‬

‫] ‪[ 309‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫הךגוד אמר ״הרגו בסןף״‪ .‬וכן ר‪.‬עד השני פון עדותו בפל‪-‬חו ץ מן השעות‪.‬‬
‫שאמר; איני יוךע בכמה שעות ןך‪,‬ןה ביום; או שכון את כ‪.‬שעות‪ .‬ואמר; איני‬
‫יודע במה הרגו ול־א ד‪,‬בנתי בכלי שר‪:,‬ה בידו־ך‪,‬רי עדו^ןן בטלה‪ .‬אבל אם‬
‫כונו לבל ואמרו להן ל‪.‬דןנים; כליו ך‪,‬יו שחורים או לבנים? ואמרו‪ :‬אין אנו‬
‫‪ 5‬יודעים ןלא שמנו לבנו לדברים אלו שאץ להן ממש ‪ -‬הרי עדותן ל‪1‬ןמת‪.‬‬
‫ב‪ ,‬אמר אלד ״כלים שחורים ה‪:‬ה לבוש^ והשני אמר ״לא כן‪ .‬אלא לבנים‬
‫ל‪.‬ןה לבוש׳׳‪-‬ןזרי עדותן בטלה‪ ,‬וכאלו אמר אחד ״ברביעי בשבת״וד״שני‬
‫״בחמישי״‪ ,‬שאין כאן עדות‪ ,‬או שאמר האחד ״בסלף הרגו‪/‬והשני אמר ״ברמת‪/‬‬
‫שאין כאן עדות‪ ,‬שנאמר; נכון ד‪.‬דבר >ךברים יג‪ ,‬טס‪ .‬וכון שהכלישו ןה את זה‬
‫‪ 10‬באי זה מכל הדברים‪-‬אין זה ״נכון״‪.‬‬
‫ג‪ .‬ד‪,‬יו ד‪,‬עדים מךבים־שנים מר‪,‬ן כונו עדותן בחקירות ובדרישות‪.‬והשלישי‬
‫אומר ״איני יוךע״‪ ,‬תתק!ם העדות בשנלם ןןהרג; אבל אם הכחיש את שניד‪,‬ן‪,‬‬
‫אפילו בבדיקות‪ ,‬עדותן בטלר‪.,‬‬
‫י‬ ‫פרק חמיעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫»"‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ V‬זו‬

‫‪ 15‬א‪ .‬אין חותכין דין מן הדינין על פי עד אחד‪ ,‬לא דיני ממונותןלא דיני נלשות‪,‬‬
‫שנאמר; לא ןקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת >שם יט‪ ,‬טס‪— .‬‬
‫ח‪ .‬כל עד שר‪.‬עיד בדיני נפשות‪-‬אינו מורה בדין זר‪ ,‬הנהרג ולא ןלמד עליו‬
‫לא זכות ולא חולה‪ .‬ואם אמר ״!ש לי ללמד עליו ןכות״‪ ,‬משתקין אותו‪.‬‬
‫‪ - -‬אבל בדיני ממונות‪:‬ש לו ללמד עליו זכות או חובה‪ ,‬אבל לא‪:‬מנה עם‬
‫‪ 20‬הדןנים ןלא‪:‬עשה ‪1‬ןן‪ ,‬שאין עד נעשה ד ץ אפילו בדיני ממונות‪.‬‬

‫פרק אחד עשר‬

‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪ .‬מי שאינו לא במקרא ןלא במשנה ולא בדרך ארץ ‪ -‬הרי ןה בחןקת ךשע‬
‫ופסול לעדות מדבריד‪.‬ם; שכל מי שירד עד כך‪ ,‬חוקר‪ ,‬שהוא עובר על‬
‫רב העברות ש‪:‬בואו ל‪:‬דו‪.‬‬
‫*‬ ‫‪ theycontradicted. 12‬ח?ו‪1‬י‪81‬ו» ‪Illsclothes.‬‬ ‫‪ the evidenceremains‬וזתק!ם‬
‫‪becomes InvaUd‬‬ ‫ךי}יממונות ‪ we must not decide a case.‬אץ חותכץ ןץ»‪valid. 1®. 1‬‬
‫ן!עתקץ*‪ he cannot pleadfor or against him. 1‬לא ןל‪19‬ד ‪dvll cases, moneysuits. *2.. .‬‬
‫‪ hb that has no knowledge of Bible‬מי ^אינו לא ?מקךא ‪ he must be silenced. 22. _.‬אותו‬
‫‪ it is assumed,‬ן‪1‬ן‪.‬קה‪ Ispresumedtobe. “2‬דלי‪nj 9‬ו‪1‬ן‪.‬קת ‪andMishnahandright conduct.‬‬
‫] ‪[ 310‬‬
 ‫הלכות עדות‬
‫ב‪ ,‬לפיכך אין מ־וסרין עדות לעם ל׳ארץ ואי! מ‪.‬ק?ליז ממנו עדות‪ ,‬אלא אם‬
‫כן החזק עד‪,‬וא עוסק במצות ובגמילות לסדים ונוהג בךךכי הןערים‬
‫בו ן ךך אךץ‪-‬מ‪.‬קבלין עדותו‪ ,‬אף ?ל ‪9‬י עהוא עם לארץ ןאינו לא במקרא‬
‫ןלא במענה‪.‬‬
‫‪ 5‬ג‪ .‬נמצאת אומר‪ :‬כל תלמיד לכם בלן‪.‬קת כער עד עיפסל; כל עם לאךץ‬
‫בחו‪.‬קת עהוא פסול עד עיחזק עהוא הולך בדךכי הןערים‪.‬‬
‫וכן הבזוץ פסולין לעדות מדבריר‪.‬ם‪-‬והם לאנעים עהולכין ואוכלין‬ ‫ה‪,‬‬
‫בעוק בפני לל לעם‪ ,‬וכגון אלו עהולכין ערמים בעוק בעת עהן עוסקין‬
‫במלאכה מנולת‪ ,‬וכיוצא באלו עאין מקפידין על לבעת‪ ,‬עכל אלו חעובין‬
‫‪ 10‬ככ^ב ןאין מקפידין על עדות עקר‪— .‬‬

‫עע(ר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬
‫פרק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬מי עהעיד לעקר ונודע לעדים עהעיד בעקר‪-‬זהו לנקךא עד זומם‪,‬‬
‫ומצות־עעה לעעות לו כמד‪ ,‬ערצה לעעות בעדותו לחברו‪ :‬אם בעברר‪,‬‬
‫‪jt - -I -‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ן ‪- -‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪-J -‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪- J -‬‬

‫עלןלין עליד‪ ,‬סקילה העידו ןד‪,‬וזמו‪-‬נסקלין כלן‪ ,‬ואם לערפה‪-‬נעך?ק;‬

‫‪ 15‬ן־כן עאר למיתות‪ .‬ואם העידו למלקות‪ ,‬לו‪,‬קד‪ .‬כל אלד מהן כעאר מחן?י‬
‫מלקות‪ ,‬ןאומדין כחו ומלקין אותו‪ .‬ואם העידו לחןבו ממון‪ ,‬מעלעין הממון‬
‫לינילן ל‪9‬י מנלן לעדים‪ :‬לל אחד ןאלד לתן סלק למגיע לי‪ .‬ןאי‪ 1‬לירח למקום‬
‫סעלומין‪.‬‬
‫ב‪ ,‬למה ךלרים אמורים? לעדים עהוומו; אבל עתי לתות למכליעות זו‬
‫את זו ואין כאן עדות‪ ,‬אין עונעין את אחת מלן‪ ,‬לפי עאין אנו יוךעים מי‬ ‫‪20‬‬
‫ך‪,‬יא לכת ד‪,‬עקךנית‪ .‬ומה לין לכלעד‪ ,‬להזמד‪ ?,‬ללכלעד״‪-‬לעדות עצמה‪:‬‬
‫זאת אומרת ״ללה לךבר לזד‪.‬״‪ ,‬וזאת אומךת ״לא ללה לדבר לזד‪,‬״‪ ,‬או לכא‬
‫מכלל דבךיל‪ ,‬עלא ללר‪ ;,‬ולהזמה ‪ -‬בעדים עצמץ‪ ,‬ןאלו לעדים עהזימום‬
‫אינן יוךעים אם ?ד‪,‬לה לדלר או לא נד‪,‬לה‪ .‬ליצד? עדים עבאו ואמרו‪ :‬ךאינו‬
‫** לגיןק*‬ ‫‪^personsneglectingtheir‬זוןןל ‪ henceyoumayinfer.‬ן?!צא‪ :0‬או‪5‬ר*‬
‫או^ךץ ‪ they do not mind: are not strict, scrupulous. 1•IflS‬אץ מקפילק ‪appearance.‬‬
‫‪ eachis assessedanequalshare‬ן‪^^1‬עץ הממץ ‪weformanopinionabout hisstrength. |jrr3‬‬
‫‪ -were convicted of analibi. , , . twosets of witnesses con‬ה‪1‬זמ‪ 1‬יג ‪of the fine.‬‬
‫‪tradlcting each other,‬‬
‫] ‪[ 311‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫זה שהךג את הנפש‪-‬או הלוה מנה לפלוני‪-‬ביום פלוני במקום פלוני‪ ,‬ואחר‬
‫שהעידו ונבדקו באו שנלם אחרים ןאמרו‪? :‬יום זה ובמקום זה הלינו עמכם‬
‫ןעם אלו ?ל היום ןלא היו‪.‬דברים מעולם‪ :‬לא זה הרג את זה‪ ,‬ולא זה הלוה‬
‫את ז ה‪ -‬הרי זו הכחשה‪ .‬ובן אם אמרו להם‪ :‬היאך אתם מעידים כך‪-‬תר‪,‬‬
‫‪ 5‬ההורג‪ ,‬או הנהרג‪ ,‬או הלוה‪ ,‬או המלוה‪ ,‬היה עמנו ?יום זה במדינה אחרת?‪- 1‬‬
‫הרי זו עדות מכחשת‪ ,‬שזה ?מי שאמר‪ :‬לא הרג זה את‪,‬זה‪ ,‬ןלא זה הלוה את‬
‫זה‪ ,‬שהרי עמנו היו‪ ,‬ןלא נדדר‪ ,‬ךבר זה‪ :‬וכן כל כיוצא בך?רים אלו‪ .‬אבל אם‬
‫אמרו ^הם‪ :‬אנו אין אנו יודעים אם זה הרגזה ביום זה כירושללם‪ -‬כמו שאתם‬
‫אומרין‪-‬או לא הךגו‪ ,‬ואנו מעידים שאתם עצמכם הויהם עמנו ?יום זה‬
‫‪? 10‬בבל‪ -‬הרי אלו זוממים ונהךגין או משלמין‪ ,‬הואיל והעדים שהןימום לא‬
‫השגיחו על עצמה של עדות כלל‪ ,‬אם אמת היא או ש‪,‬קר‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ןזה שהאמינה תוךה עדות האחרונים על העדות הראשונים ‪ -‬גורת הכתוב‬
‫ל׳יי העדים הראשונים מאה ו?או שרם ןהזימום ואמת להם‪:‬‬ ‫ל׳יא•‬
‫אנו מעידים שאתם המאה כלכם עמנו רדיתם ?יום פלוני ?מקום פלוני ‪ -‬ך‪,‬ךו‬
‫‪ 15‬אלו נענשין על פיר‪,‬ם‪ ,‬שד‪.‬שדם כמאר‪ ,‬ומאה כשנלם‪ .‬וכן בשתי כתי עדים‬
‫המכחישות וו את זו ‪ -‬אין הולכין אחי הרב אלא דוחין את שתיהן‪.‬‬

‫פךק עע(ךים‬
‫א‪ .‬אין עדים זוממין נהךגין‪ ,‬ולא לוקץ ןלא משלמין‪ ,‬עד שיד‪,‬יו שניהם ךאוין‬
‫לעדות‪ ,‬ויוןמו שניד‪-‬ם אהר שנגמר הדין‪ .‬אבל אם הוזם אהד מהן בלבד‪,‬‬
‫‪ 20‬או שהוןמו שניד‪.‬ם קדם גמר דין‪-‬או אסר גמר דין ןנמצא אחד מהן‪,‬קרוב או‬
‫פסול ‪ -‬אין נענשין‪ ,‬אף על פי שר‪,‬וזמו ונ?סלו לכל עדות שבתוךה‪.‬‬
‫ב‪ .‬נר‪,‬ךג זה שהעידו עליו ןאחר ?ך הוזמו־ אינן נהךגין מן הדין‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫כאשר זמם לעשות)‪.‬דברים יט‪ ,‬יט< ועדץ לא עשה; ןד?ר זה מ?י ה‪.‬ק?לה‪.‬‬
‫אבל אם ל‪,‬קה זה שהעידו עליו‪-‬לוקין‪ .‬וכן אם‪:‬צא הממון מ!ד זה ל‪:‬ד זה‬
‫‪? 25‬עדותן‪ -‬חוזר ל?עליו ומשלמין לו‪.‬‬
‫‪ it is absolutely untrue.‬ל א קיו ךבךי ם ‪ 9‬עולם »‬ ‫‪ witnesses convicted of false‬זוממים טג‬
‫‪testimony.‬‬ ‫‪ completely disregarded.‬ל א ‪. . . Vl’JSllI‬‬ ‫‪ -declared trust‬קא»יןה*‪1‬‬
‫‪worthy.‬‬ ‫‪ divine decree.‬ן‪ 1‬ר ת ק^תוב‬ ‫‪ we dismiss, disregard,‬ד‪ 1‬חץ •‪1‬‬

‫] ‪[ 3 12‬‬
 ‫הלכות עדות‬
‫ג‪ ,‬היו העךים עלעה‪ ,‬אפילו מאה‪ ,‬אם ד׳עידו בבית דין ןה אסר זה והעיד‬
‫פל אחד מהן אחר חברו בתוך כךי ךבור והוזמו מקצתן‪-‬אין נענ^‪15‬ין‬
‫עד עיוןמו כלן‪ .‬אבל אם הןה ד‪,‬פסק בין זה לוה ןתר מכךי דבור‪-‬עהוא‬
‫כדי עאילת עלום תלמיד ל רב‪ -‬ה רי נחלקה העדות‪ ,‬ור‪^,‬צ‪1‬נים עהוזמו נענ>‪1£‬ין‪,‬‬
‫‪ ! • T V» V‬״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪ :‬־ •‬ ‫' *‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫» * » ‪I t‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪• I -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*• I‬‬

‫‪ 5‬והענןם ך‪-‬אחךים‪ ,‬עהיה בין דבריהן ודברי ך‪,‬ראעונים הפסק‪ ,‬אין נענעין‪ .‬ואף‬
‫על פי עבטלה ך‪,‬עדות כלר‪ ,‬מפני עך‪,‬ן כת אחת‪ ,‬הואיל ונפסלה מקצתה‪-‬‬
‫•‬
‫נפסלה‪ ,‬כלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪X‬‬

‫ן‪ ,‬עךים עהעידו על איע נזרפה עד‪,‬ךג והוזמו‪-‬אין נהך}ין‪ ,‬עאפילו ןזךגוד‪,‬ו‬
‫?ידיסן א*ן נך‪,‬ךגין‪ ,‬לפי עהוא טךפה‪— .‬‬

‫‪ within as much tune as Is needed for an utterance (e. g.,a greeting).‬תוך ?די ךבור*‬
‫‪ BhKa person afflicted with a fatal organic‬טרטה* ‪ greeting, salutation.‬ין‪1‬אילת ^!!לום*‬
‫‪disease.‬‬ ‫׳‬
‫]‪[313‬‬
 ‫ממרים‬
‫הלכ‪ 1‬ת » ;»‬
‫‪; ft‬‬

‫פ ר ק רא^עון‬

‫א‪3 .‬ית ךין ך‪,‬גדול עבירועלזם הם ע‪.‬קר תוךה ^בעל פה והם עמו!י‬
‫ל‪,‬ד‪.‬וךאה‪ ,‬ומר‪,‬ם הק ומעפט יוצא לכל ןעראל‪ ,‬ועליהן סבטי‪!3‬ה תוךה‪,‬‬
‫‪ 5‬ענאמר‪ :‬על פי לתוךה אער יותף )‪.‬דברים יו‪ ,‬יא(‪-‬וו מצנת־עעה‪ ,‬וכל‬
‫ל‪,‬מאמין במעה ךבנו ולתוךתו ס;ב לסמך מעעה הדת עלידין ןלע^ן עליהן‪.‬‬
‫ב‪ - - .‬אחד דברים עלמדו אותן מפי ל‪,‬עמועה‪-‬ור‪,‬ם תוךה עבעל פה ­‬
‫ואלד ‪,‬דברים עלמדום מפי לעתם לאלת מן למדות עהתוךה נךךעת ■‬
‫בסז הראה בעיניד‪,‬ם ע^יבר ור‪ ,‬פך הוא‪ ,‬ואחד דברים ימעעאום ם‪:‬ג לתוךה‬
‫‪ 10‬ולפי מה עלעעה צריכה‪-‬ולן לגורות ולתלןנות ןהמנהגות‪-‬כל אלד ואחד‬
‫מאלו לעלעה‪.‬דברים מצות־עעה לעלע להן; ולעובר על כל אלד להן עובר‬
‫!ילא־תעעה‪— .‬‬
‫ג‪ .‬דברי‪.‬קבלה ‪ -‬אין בהן מחלקת לעולם; וכל ^יבר עתמצא בו מחלקת‪,‬‬
‫לןדוע עאינו‪.‬קבלה ממעה רבנו‪ .‬ודברים עלמדין מן לדין‪-‬אם לסכימו‬
‫‪ 15‬עליל‪,‬ן ‪3‬ית דין הגדול כלן‪ ,‬ך‪,‬רי לםכימו;ואם נללקו ללן‪ ,‬הולכין אחר לרב‬
‫ומוציאין הדין אחר לרבים‪ .‬וכן לגורות ולתקנות ולמנלגות‪-‬אם ךאו מקצתן‬
‫עראוי לגור גוךה או לתקן תקנה או ע!ניחו לעם המנלג לזה‪ ,‬וךאו מקצתן‬
‫עאין ךאוי לגור גוךה וו ולא לתקן תקנה וו ולא להניס מנלג וה‪-‬נועאין ןנותנין‬
‫אלו כנגד אלו והולכין אחר ךבן ומוציאין הדבר אחר לר‪3‬ים‪.‬‬
‫דין‬ ‫‪ 20‬ד‪ ,‬לעל‪:‬ה בית דין לגדול קןם לא לןתה מללקת ?לעךאל‪ ,‬אלא ‪ 3‬ל‬
‫ענולד בו ספק לאלד מיעךאל‪-‬עואל לבית דין עבעירו‪ .‬אם ן‪,‬דעו‪-‬‬
‫אמרו לו; אם ל או‪-‬הרי לעואל עם אותו בית דין‪ ,‬או עם עלוליו‪ ,‬עולין‬
‫‪ . . . VlljW which they derived, on the basis of‬מפי ן!עמועה ‪£e.‬ש‪ are a‬אחד ‪ . . .‬אחד *־י‬
‫‪ -exegetlcal principles by which the Torah is ex‬המדות ‪ . . .‬י ‪tradition, from the Bible.‬‬
‫‪ .dissension, diversity of opinion‬מחלקת®ג ‪ Vp any one.‬אחד ‪poimded. ®J.’p fence,‬‬
‫ד ? ר י ם ‪ -‬מן ה ך ץ*‪i‬‬ ‫‪)? .(some (of the scholars‬קצתן*‪derived by argument, analogy. 1‬‬
‫נו?‪1‬אץ ןנות}ץ*‪that the people ought to abandon a certain custom. 1‬עז‪?1‬יתו דעם דמך!‪njg 17‬‬
‫‪they debate.‬‬ ‫■‬
‫] ‪[ 314‬‬
 ‫הלכות ממרים‬
‫‪V‬ירו?‪t‬ללם ןעואלין ?*בית דין ?‪?:‬סר סבלת‪ .‬אם ^ךעו ‪ -‬אמרו לו; אם ^או ‪-‬‬
‫סכל ?אין לבית דין ?!על פתח סעוךה‪ .‬אם ן ךעו‪ -‬א מרו להן; ןאם ל או‪-‬‬
‫סכל ?אין ללעכת סגוית לבית דין סגדול ויטואלין‪ .‬אם סלה ס ד ב ר‪1? -‬נולד‬
‫ב‪ 1‬סספק לכל‪-‬לדוע אצל בית דין הגדול‪ ,‬בין מפי ס‪.‬קבלה בין מפי סמדר‪.‬‬
‫‪^ 5‬דנו בה‪ ,‬אומרים מלד; אם לא הלה סדבר ברור אצל בית דין סגדול ‪ -‬ךנין‬
‫בו ??!עתן ןנו?(אין ונותנין בדבר עד עלסכימו כלן‪ .‬או לעמדו למגלן ןללכו אסר‬
‫סלב‪ .‬ףאמרו לכל ס?!ואלים ״כך ך‪.‬לכהז ןהול?ין לל׳ן‪? .‬ע?םל ‪3‬ית דין‬
‫סגדול‪ ,‬ך?תה מחלקת ?ל?!ךאל‪ :‬זה מנזמא ונותן ?זעם לד?ךיו״ ןוה מטסר‬
‫ןנותן ‪ 9‬עם לדבךיו‪ ,‬זה אוסר‪ ,‬ווה מתיר‪.‬‬
‫‪ 10‬ה‪!? ,‬ני חכמים או ?!ני בתי דינץ ?!נחלקו ?!לא בןמן ססנהדרץ‪ ,‬או עד עלא‬
‫הלה הדבר ?רור להן‪ ,‬בין בןמן אחד בין בזה אחר זה‪ ,‬אסד מטסר‬
‫ןאסד מטמא‪ ,‬אחד אוסר ואחד מתיר‪-‬אם אינך יודע לסיכן מדין נו^ר״ ?על‬
‫תוךה סלך אסר סמסמיר‪!?? ,‬ל סופרים סלך אסר ממלול‪.‬‬

‫פרק עני‬
‫•• •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 15‬ב‪3 .‬ית דץ עגזרו גזךה או תקנו סקנר‪ .‬והנהיגו מנסג ופ?!ט סד?ר בכל לעראל‪,‬‬
‫ן? ‪ 3‬ד אסריסם ‪3‬ית דין אסר ו?קע לבטל ד?רי סראעוןים ולעקר אוסה‬
‫ססקנר‪ .‬ןאותה סגזךר‪ .‬ןאותו סמנר‪,‬ג‪-‬איגו לכל עד עלר‪.‬לר‪ .‬גדול מן סראעונים‬
‫?ס?מה ו?מנלן‪ .‬סלה גדול ?סכמה אבל לא ?מנלן‪? ,‬מנלן א?ל לא ? סכ ? ה‪-‬‬
‫אינו לכל לבטל את ‪.‬דבךיו; אפילו בטל ל‪.‬טעם ?!בגללו ןןרו סראעונים או‬
‫‪ 20‬התקינו‪-‬אין סאחרונים לכלין לבטל עד עלהיו גדולים מסם‪ .‬והיאך לסיו‬
‫גדולים מסם ?מנלן הואיל וכל ‪3‬ית דין ובית דין על ?!?עים ואחד הוא? זר‪.‬‬
‫מנלן סכמי סדור עהסכימו ןק?לו סךבר עאמרו בית דין הגדול ללא סלקו בו‪.‬‬

‫פרק שלישי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬

‫א‪!? .‬י עאינו מאמין ?תוךה ע?על פה אינו זקן ממרא סאמור ‪ 3‬תוךה‪ ,‬אלא‬
‫‪25‬‬ ‫— ‪.‬סרי זה בכלל סאפיקוךםין‬
‫מ פי ‪ 13‬מ ך ה ^ ך נ‪ 1‬ץ ה‬ ‫*‬ ‫‪on th e basis of th e principle w hich th ey applied.‬‬ ‫•‬ ‫ן ע ^ לי‬
‫‪ Increased, grew.‬ך ? ת ה * ‪th ey shall decide by vote.‬‬ ‫‪ w hich w ay th e law‬ל הי ?ן ה ד ץ נו ק ה ‪12‬‬
‫‪Inclines.‬‬ ‫‪ ?? if y our d o u b t concerns a blbUcal com m and.‬ל תו ך ה‪1‬‬ ‫ס ל ף {‪ 1‬ח ר ק מ ח מי ר®‪1‬‬
‫‪follow th e opinion of him who 1s m ore stric t.‬‬ ‫‪ becam e popular.‬קיקט‬ ‫‪ num ber.‬ןןן ‪1* 9‬‬

‫]‪[315‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬ ‫•‬
‫ן‪.‬קן ממרא קאמור בתוךה הוא חכם מחכמי זשךאל ש!ש מדו‪.‬קבלה‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫ןךן ומוךה בךברי תוךה כמו שידונו ןיות כל חכמי לשךאל‪ ,‬שבאה לו‬
‫מסלקת בדין מן מדינים ;נם בית דין הגדול ןלא חזר לדבריהם אלא חלק‬
‫עליד‪.‬ם ןד‪,‬וךה לעשות שלא כהוךאתן‪ -‬גזךה עליו תוךה מיתה‪ ,‬ומתנךה ןנש‬
‫‪ 5‬לו סללו ^עולם סבא‪ .‬אף על פי שהוא ןן והן ןנים‪ ,‬הוא קבל ןסם ק בלו‪-‬‬
‫סלי סתוךה חלקה לד‪.‬ם כבוד‪ .‬ןאם ךצו בית דץ למהל ?ל ?בוךן ולהניחו‪-‬‬
‫אינן ןפלין‪ ,‬כדי שלא ןךבו מחלקות ב!שךאל‪.‬‬
‫ה‪ .‬אין זקן ממרא ח;ב מיתה עד שןהא חכם שהגיע להוךאה‪ ,‬סמוך‬
‫בסנהדרין‪ ,‬דחלק על בית דין בךבר שזדונו כ‪.‬רת ושגגתו חטאת‪- - .‬‬
‫‪ 10‬אבל אם חיה תלמיד שלא הגיע לד‪,‬וראה והורה לעשות‪-‬פטור‪ ,‬שנאמר; כי‬
‫•‬ ‫’‬ ‫‪T‬‬ ‫• י "‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫*‬ ‫“‬ ‫•«‬ ‫‪If‬‬ ‫" ‪• I‬‬ ‫‪t T‬‬ ‫•‬ ‫‪T -1‬‬

‫ןפלא ממך דבר למשפט)דברים יז‪ ,‬ח<‪ ,‬מי שלא זפלא ממנו אלא ךבר מפלא‪.‬‬
‫ו‪ .‬מ ה חכם מפלא של בית דין וחלק‪ ,‬ןשנה ולמד לאחרים כךבךיו אבל‬
‫לא הוךה לעשות‪-‬פטור‪ ,‬שנאמר‪ :‬והאיש אשר!עשה בזדון)שם‪ ,‬יב(‪,‬‬
‫לא שיאמר בזדון‪ ,‬אלא יוךה ל ע ש ו ת או!עשה הוא בעצמו‪.‬‬

‫פךל‪1‬‬ ‫‪15‬‬
‫א‪? ,‬בוד אב ןאם־מצנת־עשה גדולה‪ ,‬ן?ן מוךא אב ןאם‪ :‬שקל אותן הכתוב‬
‫מלבודו ובמוךאו‪ .‬כתוב‪ :‬כבד את אביך ואת אמך)שמות כ‪ ,‬י ם‪ ,‬וכתוב‪:‬‬
‫כבד את ה׳ מהונך >משלי ג‪ ,‬ט(; ובאביו ואמו כתוב‪ :‬איש אמו ןאביו תיךאו‬
‫)ו!קךא יט‪ , a ,‬וכתוב‪ :‬את ה׳ אלד‪.‬יך תיךא)דברים ו‪ ,‬יס ‪ -‬כךךך שצוה על‬
‫>‬ ‫‪ 20‬כבוד שמו חגדול ומוךאו‪ ,‬כך צוה;נל ?בוךם ומוךאם‪.‬‬
‫ג‪ .‬אי ןהו מוךא ואי ןר‪,‬ו כבוד? מוךא ‪ -‬לא עומד ?מקומו ןלא יושב במקומו‪,‬‬
‫ולא סוחר את דבךיו ןלא מכריע את דבךיו‪ — .‬אי ןד‪,‬ף כבוד? מאכיל‬
‫‪ he received (the oral law ).‬ק ב ל *‬ ‫‪^ unless he Is to let him alone.‬הניח) •‬ ‫‪*.‬‬
‫‪ he gave‬ה‪ 1‬ל ה לע>!‪)1‬ת®‪ who has reached th e stage of rendering decisions. 1‬ע‪1‬ה?י‪ ¥‬ן*הוך}‪ 1‬ה‬
‫** ‪a decision concerning w hat should be done .‬‬ ‫‪ one who‬מי‪ 1‬ן ל א ל^לא ‪ 5‬מ‪3‬ו אל א ך ב ר‬
‫‪ distinguished scholar ,‬ן‪ 1‬כ ם מם^א *י ‪Is capable of solving any b u t a vey difficult problem .‬‬
‫‪ taught‬ן| ל ק‬ ‫‪diflered..‬‬ ‫‪.-Scripture considered them of equal Im ^1‬קל א)תן ה^תוב •>‬
‫‪r‬‬ ‫‪ he m ust not contradict his father nor tip‬ן ל א סותר ‪ . . .‬ו ל א ‪ ? 9‬רי ? את ך ן ך ‪portance.‬‬
‫‪-the scales against him (the son m ust n o t side with his father’s opponent—Bashi, Kid‬‬
‫‪dushin 31b). Yoreh De'ah 240, 2: If his father differs from another, he m ust n o t even‬‬
‫‪say, " I agree with my father” (this applies only in the presence of his father ).‬‬

‫‪[ 3161‬‬
 ‫הלכות ממרים‬
‫ממון לבן‪ ,‬כופין‬ ‫ומשקה‪ ,‬מלביע ומכסה‪-‬משל האב; ואם אין ממון לאב‬
‫אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכל‪ .‬ומוציא ומכנים‪ ,‬ומשמשו בשאר‬
‫• ‪T t‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫“‬ ‫‪• I‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫‪T * T J‬‬

‫ר‪,‬ךבךים שר‪,‬־שמשים משמשים בהן את ‪;7‬ךב‪ ,‬ןעומד מפניו כדךך שהוא עומד‬
‫׳‬ ‫מפני רבו‪.‬‬
‫‪ 5‬ן‪ .‬עד ד‪,‬יכן הוא כבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של ןהובים שלו ור״שליכוהו‬
‫בפניו לי ם‪ -‬ל א יכלימם ולא יצעק בפניהם ולא יכעס כנגדם‪ ,‬אלא יקבל‬
‫*■ ‪“ I‬‬ ‫* ‪T V‬‬ ‫‪»SVI‬‬ ‫• ‪• J‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫“‬ ‫* *‬ ‫(‬ ‫•‪V‬‬ ‫‪T T t‬‬

‫גוךת הכתוב וןשו‪ 1‬ק‪ .‬ןעד היכן מוךאן? אפילו דדה לבוש בגדים חמודות ויושב‬
‫בראש בפני הקהל‪ ,‬ובאו אביו ואמו וקרעו בגךיו ןהכוהו בראשו דרקו בפניו ‪-‬‬
‫לא יכלימם א^אןשתק‪,‬ףיךאךפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכןד; שאלו‬
‫‪ 10‬מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מוה‪ ,‬לא היה יכל לפרכס‬
‫“ ! » •‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ד ד‬ ‫י‬ ‫• ‪V‬‬ ‫ד ד‬ ‫* ־ • •‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫ד ד‬ ‫‪- t‬‬ ‫‪tt‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I » v‬‬

‫ב ד ב ר‪ -‬ק ל וחמר למי שאמר והיה העולם ברצונו‪.‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫‪X‬‬ ‫‪T T I‬‬ ‫“‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J -‬‬ ‫“ ‪T T‬‬

‫ח‪ ,‬אף על פי שבכך נצטוינו‪ ,‬אסור לאדם להכביד עלו על לניו ול‪,1‬קדק‬
‫בכבודו עמהם‪-‬שלא ןביאם לידי מכשול‪-‬אלא ןמסל ולתעלם‪ ,‬שהאב‬
‫שמחל על כבודו‪-‬כבודו מחול‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫‪T V‬‬

‫‪ 15‬י מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו‪-‬משתדל לנהג עמהם כפי דעתם‬

‫ד‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫• ד ד‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪. . - J .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪. y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫(‬ ‫*‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫עד שןךחם עליהן‪ .‬ואם אי אפשר לו לעמד מפני שנשתטו ליוסר‪ ,‬ןניחם‬
‫וילך לו‪ ,‬ויצור‪ ,‬אחרים להנהיגם כראוי להם‪.‬‬ ‫‪V t‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ־ ‪• :‬‬ ‫» » _ ‪. - - y‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* ‪1- -‬‬

‫יב‪ .‬מי שאמר לו אביו לעבר על דברי תורר‪-.‬בין שאמר לו לעבר על‬
‫“‬ ‫‪- J -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪y‬‬ ‫• ‪“ t‬‬ ‫“‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪- T V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫♦‬ ‫•‬

‫מצות לא־תעשה או לבטל מצות־ע?!ה‪ ,‬אפילו של‪.‬דבריך‪,‬ם‪-‬הרי זה ל־א‬

‫ןשמע לו‪ ,‬שנאמר‪ :‬איש אמו ןאביו תיךאו ואת שבתותי תשמרו)רקךא יט ‪- 0 ,20‬‬
‫‪ .‬כלכם סןבין בכבודי‬

‫פרק שביעי‬
‫״‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬בן סו‪.‬רר ומוךה ךאמור בתוךה‪ -‬הרי נתפךשרי בו סקילה‪ ,‬ןל'א ענש מכתוב‬
‫אלא אם כן הזמיר‪ .‬והיכן הזר‪.‬יר? לא תאכלו על הדם)ויקרא יט‪ ,‬כס ־‬
‫לא תאכלו אכילה ממביאה לידי שפיכות דמים‪ ,‬ןזו אכילת בן סורר ומוךר״ ‪25‬‬
‫‪ he feeds.‬ן]® ‪ we (the court) coerce him.‬כ‪?1‬ץ א‪1‬ת‪ pro-vldes with clothes. 1‬ק‪1‬כםה ג‬
‫‪ to‬ןזםך‪>05‬״ ‪ goldcoins.‬ןהובים* ‪ master.‬לב‪ manages (father’s) affairs. 3‬מו^יא ומכנים‬
‫‪ he should pardon and disappear (look away).‬ןן‪1‬ו‪1‬ל ף)‪1‬עלם ‪struggle (stir against).‬‬
‫‪ will be shownmercy‬יריחם*ג ‪ he whose father’s mind became unclear.‬מי ענטרפה ‪1®..,‬‬
‫‪(get cured).‬‬ ‫‪)} was stated.‬פךעה‪they became Insane. ^ 1‬‬
‫]‪[317‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫שאינו נהךג אלא על אכילה מכעךת שאכל‪ ,‬שנאמר‪ :‬וולל ןסובא)‪,‬דברים‬
‫כא‪ ,‬ס‪ .‬מפי משמועה למדו שזולל הוא ל<אי‪ 3‬ל ?‪:‬שר פךעבתנות‪ ,‬ןסובא‪-‬‬
‫סשותר‪. .‬יזן ברעבתנות‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכ^ה זו שהוא ס‪:‬ב עליה‪.-‬דברים ד‪,‬ךבה!ש בה ןהן כלן מלמה מפי‬
‫מ‪,‬קבלה‪ :‬אינו ח;ב סקילה עד שיגצב משל אביו ףקנה בשר בויל לנץ בזול;‬ ‫‪5‬‬
‫ףאכל ףשתה חוץ מךשות אביו בחבורה שכלן ריקנין ופחותין; ויא‪ 3‬ל הבשר‬
‫סיןאינו־סי‪ ,‬מבשלןאינרלבשל‪ ,‬כךךך שהגנבים אוללים; רשתה ס!ין מווג ןאינו‬
‫לזוג‪? .‬ו רו עס?חךנים שותים‪ — .‬גנב משל אביו ןאכל אכ^ה זו ברשות א‪3‬יו‪,‬‬
‫או שגנב משל אחרים ואכל אכ^ה זו‪ ,‬ממצערת‪ ,‬בין בלשות א?יו בין בלשות‬
‫‪ 10‬אחרים‪-‬מרי ןה פטור‪ .‬וכן אם גנב משל אביו ואכל אכילה מצעךת כזו‬
‫בךשות אחרים‪ ,‬והןתה אכילת מצור‪ .‬אפילו מדבריהם או אכילת עבךה אפילו‬
‫מדבליהם׳ מלי ןה פטור‪ ,‬שנאמר‪ :‬איננו שומע בקולנו >שם(‪ ,‬שאינו עו?ר‬
‫‪3‬אכילה זו אלא על קולם‪, ,‬יצא ןה שעבר ‪ ng‬על‪.‬דברי תוךה‪— .‬‬

‫‪ at low price (in order to have‬לזול® ‪ voracity.‬לע^ועות * ‪ repulsive, indecent.‬ן!צעךת י‪1‬‬

‫ןןיז ‪ worthless men (comp. Jud. 9.4).‬ריקים ופולףם=ר^קןץ ולחותץ • ‪large quantities).‬‬
‫)‪ partially cooked (a sign of voraciousness). )IllpirK‬לבןזל ןאינו־ן‪ 1‬בץל ‪raw.‬‬ ‫‪Insuf-‬‬
‫‪ is not included.‬יצא ‪ gluttons. >3‬ןך‪1‬ן*}ים • ‪flciently diluted (a sign of drunkenness).‬‬

‫]‪[318‬‬
 ‫אבל‬
‫•• ‪V‬‬
‫הלכ‪1‬ת‬
‫• »‬

‫פרק^ט^נןי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬מדברי סופרים׳ ^י^ה האבל נוהג במקצת ‪.‬דלרי ^!אבלות ‪ 5‬ל עלעים‬
‫יום‪ .‬ומנין סמכו חכמים לשלעים יום? י^נאמר; ובכתה את אביה ואת‬
‫‪ 5‬אמה‪.‬ירח ןמים)דברים כא‪ ,‬יס‪ ,‬מכלל שר׳אבל מצטער כל עלשים יום‪.‬‬
‫ב‪ .‬ןאלו‪,‬דברים שהאבל אסור בהן כל שלשים יום‪ :‬אסור בתספךת‪ ,‬ובגד׳וץ‪,‬‬
‫ולנשואין‪ ,‬ו‪{?5‬ביסת מרעות‪ ,‬וללך בסחוךה ממדינה למדינה‪-‬סכל ^משה‬
‫דלרים•‬
‫פרק שנים עשר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* •*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫‪ 10‬א‪ ,‬ההספד ‪ -‬כבוד סמת הוא‪ .‬לפיכך כופין את היור?‪1‬ין לתן שכר המקוננים‬
‫!־המקוננות ןסופךין אותו‪ .‬ןאם צוה שלא ןספדוהו‪ ,‬אין סופדין אותו; אבל‬
‫אם צור‪ ,‬שלא ןקבר אין שומעין לו‪ ,‬שהקבוךה מצוה‪ ,‬שנאמר‪? :‬י קבור‬
‫תקבךנו >שם‪ ,‬כס‪.‬‬
‫ב‪ ,‬לל סמתעצל בהספדו של לכם אינו מאריך‪.‬ימים; וכל המתעצל להספד‬
‫אךם כשר ךאוי לקבר לח‪.‬ייו; וכל ל׳מוריד ‪,‬דמעות על אדם כשר סרי‬ ‫‪16‬‬
‫שכרו שמור על כך אצל מקדוש ברוך הוא‪.‬‬

‫פרק שלשה עשר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬
‫י‬
‫א‪ .‬כיצד מנחמין את האבלים? אחר שקוברין את המת מתקבצין ד־׳אבלים‬
‫ןעומדין לצד בית מקלרות‪ ,‬וכל סמלוין את ממת עומדין סליב להן‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ 20‬שוךה ל לני שו ר ה‪--.‬‬
‫ב‪^ ,‬־׳אבלים עומךין לשמאל סמנחמין‪ ,‬וכל סמנחמין לאין אצל ד־׳אבלים‪,‬‬
‫אןוד אחד‪ ,‬ןאומךים להן‪ :‬תנחמו מן סשמלם‪ .‬ואחר כך הולך האבל‬
‫לביתו‪ ,‬ולל יום ויום משבעת ןמי אבלות לאין לני אדם לנחמו‪- - .‬‬
‫‪derived‬כו^‬ ‫‪99).‬‬ ‫‪} Ironing.‬הוץ ‪ halr-cuttlng.‬תק&רת*‬
‫י‬‫‪professional 9‬ק‪1‬ןןים ‪ funeral address, eulogy.‬ה‪99‬דסג ‪social festivity ?1.‬נ!חת ‪9‬רעות‬
‫‪wailing menand women,‬‬
‫] ‪[ 319‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫יא‪ ,‬אל ות‪.‬קשה אדם על מתו יתר מדאי‪ ,‬ענאמר‪ :‬אל תבכו למת ואל ף;נודו‬
‫לו עךמ‪:‬ה כב‪ ,‬י(‪ ,‬כלומר‪ ,‬יתר ?דאי ‪ -‬עזהו מנר״גו על עולם; והמצער‬
‫עצמו יותר על מנד־וגו של עולם הרי זה טפש‪ .‬אלא כיצד נעשה? שלשה ל‪?5‬י‪,‬‬
‫של^ה לד‪,‬ספד‪ ,‬שלשים יום לתספךת ולשאר החמשה ]ךברים‪. 1‬‬

‫פ ר ק א ר ב ע ה עע‪ t‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫‪5‬‬
‫״‬

‫א‪ .‬מצות־עשה של דבריהם לב‪.‬קר חולים‪ ,‬ולנחם הזבלים‪ ,‬ולהוציא המת‪,‬‬

‫ולהכניס הכלה‪ ,‬וללוות האוךחים ‪ - -‬ןכן לשלה הכלה וההתן ולסעךם‬
‫בכל צרכיסם• — אף על פי שכל מצות אלו‪-‬מדבריהם‪ ,‬הרי הן לכלל‬
‫״ואהבת לרעף כמוףז)ף‪,‬קךאיט‪,‬יח(‪ :‬בל הךברים שאתה רוצה שי‪.‬עשו אותם‬
‫סי לף אסרים־עשה אתה אותן לאחיף בתוךה ובמצות‪.‬‬
‫ב‪ .‬שכר הלדה מרבה מן ד‪.‬כל‪ ,‬והוא התק שחלוקו אברהם אליני וו ר ד החסד‬
‫שנהג בה‪ :‬מאכיל עובךי ךךכים ומשקה אותן ומלוה אותן‪ .‬וגדולה‬
‫הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינר״ שנאמר‪ :‬וירא ןר‪,‬נה שלשר‪ ,‬אנשים‬
‫)בראשית יח‪ ;a ,‬ולווןן יותר מהכנסתן‪ .‬אמרו הכמים‪ :‬לל שאינו מלוה‪-‬‬
‫‪ 15‬כאלו שופך דמים גסוטה מו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ג‪ .‬כופין ללו‪,‬יה כדךך שכופין לצך‪,‬קה‪ .‬ולית דין היו מתקנין שלוהין ללוות‬
‫אךם העובר ממקום למקום‪ .‬ןאם נתעצלו בךבר זה‪ ,‬מעלה עליהם כאלו‬
‫שפכו ךמים‪ .‬אפילו המלוה את הלרו ארבע אמות נש לו שכר הךבה‪- - .‬‬
‫ד‪ .‬לקור חולים‪-‬מצוה על הכל‪ :‬אפילו גדול מל‪.‬קר את הקטן‪ .‬ומלקרין‬
‫הךבה פעמים ביום וכל המוסיף‪-‬משבח‪ ,‬ובלבד שלא נטריס‪ .‬וכל‬ ‫‪20‬‬
‫המבקר את החולר‪ -,‬כאלו נטל חלק מחליו והקל מעליו‪ .‬וכל שאינו מבקר ­‬
‫‪T I‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫| * * ‪1‬‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫* «‬ ‫‪• * “ 1‬‬ ‫ד‬ ‫^•‬ ‫*‬

‫כאלו שופך דמים‪.‬‬

‫ה‪ .‬אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה‪ ,‬ןאם קפץ עליו החלי‬
‫והכביד‪-‬מבקרין אותו מנד‪ .‬ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות‬
‫‪^ -to escort depart‬ל‪11‬ת איולזיס ז ‪ oneshould not grieve toomuch.‬אל ןתקעה אךם ‪*...‬‬
‫‪ hospitality.‬הטסת אוךו‪1‬ים יי ‪ Impliedin.‬ב^לל י ‪ to assist, help them.‬לסעךם ‪ingguests.‬‬
‫‪ we may force (the inhabitants‬כופץ ללן‪:‬ה®י ‪ escorting them.‬לווק<י ‪ reception.‬הקבלה‬
‫ובלבד®* ‪ (God) charges them.‬מעלה עליהם י‘ ‪ofa place) to provide escortsfortravellers.‬‬
‫‪ 8rewworse.‬ה^ביד ‪ provided that he does not weary (the patient).‬עלא;טריח‬
‫]‪[ 320‬‬
 ‫הלכות אבל‬
‫ךא^טונות ביום ולא בעל^ט אחרונות‪ ,‬מפני עהן מתעסקין בצרכי מחולה‪- - .‬‬
‫כ ב‪ ,‬כל מכלים עזוך‪.‬קין על ממת‪ ,‬על ממטה מנ‪.‬קבךת ^מו‪^ ,‬סוךין בהנאה‪,‬‬
‫עלא ותחלפו בתלרי?ין‪.‬‬
‫כ ך‪ ,‬מלמךין את האדם ^לא !מא מבלן ולא!פסיד את מכלים ן!עליכם‬
‫לחבלה‪ .‬מוטב לתתם לעניים ואל יעליכם לרמה ןתולעה; וכל ממךבה‬ ‫‪5‬‬
‫כלים על ל‪,‬מת‪ -‬עובר ^״לא חוטמית״)דברים כ‪ ,‬יט(‪.‬‬

‫‪ the garments which they throw upon a dead person (as a‬מ‪9‬לים ?'*ורתת ?ל ‪5‬מת®‬
‫בת^ךיכץ י ‪symbol that they are readyto renounce everything left behind).‬‬ ‫עלא‬
‫‪ the permission‬״‪so that they might not be confused with the shrouds of the dead (i. e‬‬
‫* ‪given to use the garments might be taken as applying also to the shrouds).‬‬ ‫‪de-‬‬
‫® ‪structlve.‬‬ ‫‪to destruction.‬‬
‫]‪[321‬‬
 ‫הלטת מלכים‬

‫?רק רא^מ‬
‫ה‪ .‬איז ‪9‬עמי‪.‬דין אעה במלכות‪ ,‬ענאמר‪ :‬עליך מ ל ך )ךברים יו‪ ,‬טס ןל־א‬
‫מלכה‪ .‬ןכן כל מעימות עבן?!ךאל אין ממנים בסם אלא איע‪.‬‬
‫‪ 5‬ן‪ ,‬כעמעמיךין המלך‪ ,‬מו^;‪1‬חין או^י ?עמן המעחה‪ ,‬ענאמר‪.•] :‬קח עמואל את‬
‫פך סעמן ו?ניק על לאעו ויע‪.‬קהוגעמואל א י‪ ,‬א(‪ .‬ומאחר עמ‪,‬עחין המלך‪,‬‬
‫ךרי וה ווכה לו ולבניו עד עולם‪ ,‬עהמלכגת ןךעה‪ ,‬ענאמר‪ :‬למען ]אריך ]מים‬
‫על ממלכתו הוא ובניו ב‪,‬קךב ן^ךאל)ךבךים יו‪ ,‬ס‪ .‬הניס בן קטן‪ ,‬מעמרץ‬
‫לו המלוכה עד עמדיל‪ ,‬כמו עעשה ןד‪.‬ו‪,‬יךע ליואע‪ .‬ןכל מקודם בנחלה קודם‬
‫‪ 10‬ליךעת המלוכה‪ ,‬והבן הגדול קודם לקמן ממנו‪ .‬ולא המלכות בלבד‪ ,‬אלא‬
‫כל ל‪,‬שךרות ןכל ממנוין שבישראל‪-‬ןךשה לבנו ולבן בנו עד עולם‪ .‬ןד‪,‬וא‬
‫שירדר‪ ,‬הבן ממלא מקום אבותיו בסכמה וביךאה‪ .‬דדה ממלא ביךאה‪ ,‬אף על‬
‫פי שאינו ממלא לסכמה מעמידין אותו ?מקום אביו ומלמדין אותו‪. .‬וכל מי‬
‫שאין בו ?ךאת שמןם‪ ,‬אף על פי שחכמתו מרבה אין ממנין אותו למנוי מן סמנוין‬
‫‪ 15‬שבי שראל‪--.‬‬ ‫“‬ ‫‪T I • I T‬‬

‫י ב‪ .‬ןאין מושחין מלך בן מלך‪ ,‬אלא אם ?‪ I‬סןתר‪ ,‬שם מסלקת או מלחמה‪-‬‬

‫•‬
‫מושחין אותו כדי לסלק המחלקת‪ .‬לפיכך משחו שלמה מפני אדוניהו‪,‬‬
‫• ן • • !“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪IV‬‬ ‫“ ■ * ‪“:‬‬ ‫“ • • !‬ ‫ן‬ ‫ן••‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬

‫ןיואש‪ -‬מפני עתלןה‪ ,‬ומשחו;הואסז מפני ןהרקים אחיו‪.‬‬

‫פרק ^טני‬
‫‪I‬‬
‫‪• M‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ 20‬א‪ ,‬כבוד גדול נוהגין במלך‪ ,‬ומשימין לו אימה ויךאה בלב כל אךם‪— .‬‬
‫ג‪ ,‬ואסור לךאותו כשהוא ערום ןלא כשהוא מסתפר ןלא כשהוא לבית‬
‫סמךסץ ןלא כשהוא מסתפג‪- - .‬‬
‫‪ j‬כךךך שללק לו הכתוב הכבוד הגדול וח^ב הכל בכבודו‪ ,‬כך צוהו להיות‬
‫לבו לקךבו שפל וסלל‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולבי סלל בקךבי)תהלים קט‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫*‬ ‫‪appointments, offices.‬‬
‫מטיזן‪-‬זןוךרות״מ&ימות‬ ‫‪ provided that the‬ןד‪.‬וא עימ;ה מבן‬
‫יי ‪son equals his ancestors In wisdomand piety.‬‬ ‫)י^והוא** ‪to remove, settle.‬‬
‫‪ while having his hair cut, nor when he dries himself (aftera bath).‬מקזוזסר ‪...‬‬
‫] ‪[ 322‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫הלכות מלכים‬
‫ןלא ?נל‪,‬ג גסות לב ??עראל ‪,‬יתר מדאי‪ ,‬ענאמר‪ :‬לבלתי ת ם ללבי מאדןיו‬
‫)ךברים יו‪ ,‬ס‪ .‬וימר‪ ,‬חונן ומלוזם ליקטנים וגדולים‪ ,‬דצא דבא בחפציהם‬
‫ולטובתס‪ ,‬רחום על כבוד ל!טז עבלןטנים; וכעמדבר אל כל לל!הל בלעון‬
‫רבים‪ ,‬ןדבר ךכות‪ ,‬ענאמר‪ :‬עמעוני אחי ועמי)‪.‬דברי תמים א כח‪ ,‬ם‪ ,‬ואומר‪:‬‬
‫‪ 5‬אם כ‪,‬יום תתה עבד לעם הזה‪ ,‬וגומר)מלכים א יב‪ . 0 ,‬לעולם לתנהג בענוה‬
‫ןסרה; אין לגו גדול ממעה רבנו‪ ,‬והוא אומר‪ :‬ונחנו מה לא עלינו וזלונותיכם‬
‫געמות טו‪ ,‬ח<‪ .‬ויסבל טרחס ומעאם ותלונותם וקצפם כאער י&א האומן את‬
‫• • ‪v l‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪f‬‬ ‫“ !“ »‬ ‫‪T i l ’ l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫” ‪T T‬‬ ‫‪T i T‬‬ ‫‪1*1‬‬ ‫‪t‬‬

‫מיונק‪ .‬״רועה״ קראו הכתוב‪ :‬לךעות ב!על!ב עמו)תהלים עח‪ ,‬עא(‪ ,‬ודךכו‬
‫על רועה מ^קע ב‪.‬קבלה‪ :‬כרועה עדרו זךעה מרועו ן‪.‬קבץ ?‪:‬לאים יבסיקו‬
‫‪ 10‬זעא‪,‬וגומר)ןעעיד‪,‬מ‪,‬יא(‪.‬‬
‫^גןליקןי‬ ‫פרק‬
‫‪• • J I VV‬‬

‫א‪ .‬לעת עיעב ממלך על כסא מלכותו‪ ,‬כותב לו ספר תורד‪ ,‬לעצמו ןתר על‬
‫מספר עמניחו לו אבותיו‪ ,‬ומגיהו מספר מעוךה על פי בית‪.‬דין על עבעים‬
‫ואחד‪ .‬אם לא מניחו לו אבותיו ספר או עאבד‪ ,‬כוסב עני ספרי תוךה‪ -‬ארוד‬
‫‪ 15‬מניחי בבית גנזיו‪ ,‬עהוא מצןה בו ככל אחד מן?!ךאל‪ :‬ומעני לא מוו מלפניו‬
‫אלא בעת — עיכנס למקום עאין ךאוי לקריאר‪ .,‬יוצא למלחפ!ה‪-‬ןהוא עמו;‬
‫נכנס‪-‬והוא עמו; יועב בדין־והוא עמו‪ :‬מסב‪-‬ןהוא כנגדו‪ ,‬ענאמר‪ :‬ותתר‪,‬‬
‫עמו ןקךא בו כל ןמי מןיו)דברים יו‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫ר‪ .,‬ממלך אסור לעתות ןיךך עכרות‪ ,‬ענאמר‪ :‬אל למלכים ^‪:‬תו ןין)מעלי‬
‫לא‪ ,‬ס‪ ,‬אלא ןה‪,‬יה עוסק בתוךה ובצךכי!עךאל ביום ובלןלה‪ ,‬ענאמר‪:‬‬ ‫‪20‬‬
‫ןמןתה עמו וקךא בו כל ןמי מ‪:‬יו‪.‬‬
‫ח‪ .‬כל ממורד במלך לעראל!ע למלך ךעות להךג־ו‪— .‬‬
‫ט‪ .‬המבטל גזרת ממלך בעביל ענתעסק במצות‪ ,‬אפילו במצוה‪.‬קלה׳ ד׳רי‬
‫זה פטור ‪ -‬דבלי מרב ןולרי מעבד׳ דברי מרב קודמ‪-‬ין; ןאין צריך לומר‬
‫‪ 25‬אם גזר ממלך לבטל מצור״ עאין עומעין לו‪.‬‬
‫‪Is plainly statedInthe prophetic text‬לןפלה* ‪} arrogance.‬סות לב*‬ ‫יתרי' ‪3.‬‬
‫‪he corrects (revises) It according to 9‬גיהו ‪. **...‬ספר תוךה ‪ in additionto the‬על ‪5‬סםד‬
‫‪whenhe comesback(from‬‬ ‫‪thecopy of the Torahdepositedin the Temple court,‬‬
‫‪ where‬ךברי הלב ןדברי קעבד ‪ whenhereclines (sits downfor a meal). *^...‬מסב ‪war).‬‬
‫‪thewordsoftheMasterandthe wordsofthe servant (areInconflict), thoseof theMaster‬‬
‫‪have the precedence,‬‬
‫] ‪[ 323‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬

‫חמישי‬
‫פרק‪ I‬ד• • •‬
‫‪rV‬‬ ‫'‬
‫א‪ .‬אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה‪ .‬ואי זו היא מלהמת מצוה?‬
‫מיד ״צר שבא‬
‫ישראל ••‬
‫ומלחמת עמלק‪ ,‬ועזרת • ‪• • TI‬‬ ‫‪T Vt‬‬ ‫עממים‪,‬‬
‫שבעה !׳• ‪T‬‬
‫מלחמת ״ ‪T i‬‬
‫זו • ! ‪T V‬‬
‫עליהם‪ .‬ןאחר כך נלהם במלחמת הךשות‪ ,‬ןהיא המלחמה שנלסם עם שאר‬
‫ושמעו‪.‬‬
‫בגדלתו ‪^ * • 1‬‬
‫ולהרבות • » \ י‬
‫ישראל * ־»‬
‫להרחיב גבול •‪- TJ‬‬
‫‪t‬‬ ‫כךי | ״ | •‬
‫העמים ;•*‬
‫‪• - T 5‬‬
‫ב‪ .‬מלחמת מצוה‪-‬אינו צריך לטל בה ךשות בית דין‪ ,‬אלא יוצא מעצמו‬
‫?;ל עת‪ ,‬וכופה את העם לצאת‪ .‬אבל מלחמת הרשות‪-‬אינו מוציא‬
‫את ל‪,‬עם בד‪ ,‬אלא על פי בית דין של שבעים ואחד‪.‬‬
‫‪T » l‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪X T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ג‪ .‬ופולץ לעשות לו דךך ואין ממתין ב;דו‪ .‬וךךך המלך אין לה ?!עור‪ .‬א^א‬
‫כפי מד‪ ,‬שהוא צריך‪ :‬אינו מעקם ד‪.‬ךךכים מפני כךמו של ןה או מפני‬ ‫‪10‬‬
‫שןהו של ןר״ א^א הולך בשןה ןעושה מלחמתו‪.‬‬
‫ט‪ .‬אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לאךץ לעולם אלא ללמד תוךד״ או‬
‫לשא אשה‪ ,‬או להציל מן ד‪.‬גוןם‪-‬ן!חור לאךץ‪ .‬ן?ן יוצא הוא לסחוךה‪.‬‬
‫א;ל לשפן בחוצה לאךץ אסור‪ ,‬אלא אם כן לוק שם הךעב עד שנעשד‪ .‬שווד‬
‫‪ 15‬דינר הטין בשני דינרין‪ .‬במה דברים אמורים? כשהיו המעות הצויותןהפרות‬
‫ביקר; אבל אם הפרות לזול ןלא !נ)צא מעות ןלא ‪3‬מד‪! ,‬שתכר‪ .‬ןאבךה‬
‫ברוטה מן הכיס‪ ,‬ן?א לכל מקום שימצא בו ךנח‪, .‬ואף על פי שמתר לצאת‪-‬‬
‫אינד״מדת הסירות­ ­ ­‬
‫י‪ .‬גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי אךץ ?שךאל ומנשקין אבניה‬
‫ומו^לגלין אל עפרה; ןכן הוא אומר‪ :‬כי ךצ‪ 1‬עבךיך את אבניה ןאת‬ ‫‪20‬‬
‫עפךה ןחוננו)תהלים קב‪ ,‬טו; כתבות קיב‪ ,‬א־ס‪.‬‬
‫׳ י א‪ .‬אמת חכמים‪ :‬כל השוכן באךץ לשראל‪ .‬עונוהיו מחולין)כתבות קיא‪,‬‬
‫א(‪ — .‬וכן הקבור בה‪ ,‬נתכפר לו וכאלו המקום שהוא בי ־ מובח‬
‫כפךה‪ ,‬שנאמר‪, :‬וכפר אךכלתו עמו)דברים לב‪ ,‬מס‪ .‬ובפך;ינות הוא אומר‪:‬‬
‫*‬ ‫‪ he may coerce,‬כופר‪ ,‬י ‪? enemy.‬ר ‪?seven nations dwellingInCanaan.‬ולעי■‬
‫‪ -thekingmay hre:^through (theprivatepropertyofanyperson) tomakehim‬פורץ‪*,..‬‬
‫אינו‪??prescribedquantity. Dp.ViJ‬עור ‪self aroadandnone may protest against him.‬‬
‫??‪ V!J‬ן‪1‬מעות ‪^in a straight line 3.‬וה‪ he does not take acircuitous route. *1‬קךך?ים‬
‫‪9‬דת ן!קידית “ ‪? at lowprice.‬זול ‪? at highprice.‬יקר ‪ whenmoneyis available.‬חצויות‬
‫‪ but whenScripture speaks of‬ו?פךץנות ^ ‪pious conduct. **pWp Vj whoever dwells.‬‬
‫‪punishmrait.‬‬
‫] ‪[ 3 24‬‬ ‫•‬
 ‫הלכות מלכים‬ ‫‪.‬‬
‫על אדמה ןזמאה תמות )עמוס ז‪ ,‬יס‪ .‬ןאינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו‬
‫אסר מותו‪ ,‬ןאף על פי כן גדולי החכמים ‪.*5‬יו מוליכים מתי^ם לעם; צא ולמד‬
‫מןעקב אבינו ויוסף הצדיק‪.‬‬
‫י ב‪ ,‬לעולם לדור אךם בארץ לעךאל אפילו בעיר עךבה גולם‪ ,‬ואל ןדור‬
‫בחוצה לאךץ ואפילו לעיר ערבה לעךאל״ עכל מיוצא לחוצה לארץ‬ ‫‪5‬‬
‫^אלו עובד עבוךה ןךד״ —‬

‫פ ך לו‬

‫א‪ .‬אין עועין מלחמה עם אךם בעולם עד עקוךאין לו עלום‪ ,‬אחד מלסמת‬
‫הךעות ואחד מלחמת מצוה‪ ,‬ענאמר‪? :‬י תקרב אל עיר להלחם עליה‬
‫‪t V T‬‬ ‫| * ‪~ T‬‬ ‫*‬ ‫»‬ ‫*| ‪* i‬‬ ‫״‬ ‫* ‪- V I V T ' T I‬‬ ‫‪V r‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪t » l‬‬ ‫‪IT‬‬

‫‪ 10‬וקראת אליה לעלום)דברים כ‪ ,‬י(‪ .‬אם העלימו וקבלו עבע מצות ענצטוו‬
‫בני צח עליהן‪ ,‬אין הוךגין מר‪,‬ן נעמה והרי הן למס‪ ,‬ענאמר‪ :‬לך‪,‬יו לף למס‬
‫ועבדוף)עם‪ ,‬יא(‪ - - .‬והמס על‪.‬קבלו‪-‬עיד‪,‬יו מוכנים לעבודת ל‪.‬מלך בגופם‬
‫וממונם‪ ,‬כגון בנלן החומות וחזק המצודות ובנלן אךמון ממלך וכיוצא בו‪- - .‬‬
‫ג‪ .‬ןאסור לעקר בבריתם ולכזב לד‪,‬ם אחר עד‪,‬עלימו וקבלו עבע מצות‪.‬‬
‫‪ 15‬ן‪ .‬כעצרין על עיר לתפעה‪ ,‬אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא מעלע‬
‫תחוויר״ ומניסין מקום לבירס ו^כל מי עיךצה להמלט על נכעו‪- - .‬‬

‫פ ר ק שביעי‬
‫״‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ ,‬אחד מלחמת מצוד‪ .‬ואחד מלחמת ךעות‪-‬ממנין כהן לדבר אל העם‬
‫בעעת המלחמה‪ ,‬ומועחין אותו בעמן המעחה‪ ,‬וזהו הנקרא מעוח מלחמה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫“ • ‪t i l‬‬ ‫* ‪VI‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‘‬ ‫“‬ ‫‪J V T I‬‬ ‫‪# • 1‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫“‬ ‫• »‬

‫ב‪ .‬עתי פעמים מדבר מעוח מלחמה אל העם‪ :‬אחת בספר‪-‬בעת עיוצאין ‪,20‬‬
‫‪,‬קדם ע!עךכו המלסמה‪ ,‬אומר לעם‪ :‬מי האיע אער נטע כרם ולא סללו‬
‫וגומר)דברים כ‪ ,‬ו(‪ ,‬כעיעמע דבךיו‪!,‬חור מעוךכי המלחמה; ואסת כע־וךכי‬
‫המלחמה‪ -‬אומר‪ :‬אל תיראו ואל תחפזו)עם ‪.0 ,‬‬
‫‪ (Palestine) receives,‬קולטתו ‪,* there is no resemblance, you cannot compare.‬אינו דומד‬
‫‪absorbs him, grants him asylum.‬‬ ‫‪ the seven‬עבע מצות ‪ they declared peace.‬החלימו‬
‫­‪precepts including social justice and avoidance of blasphemy, idolatry, adultery, blood‬‬
‫‪ strongholds, fortifled‬נ^צידות *‪shed, robbery, and eating flesh cut from a living animal. 1‬‬
‫‪places,‬‬ ‫‪? when they besiege.‬עצלץ‬ ‫‪ we appoint.‬ק)מןץ ‪ either. . . or.‬אד‪ 1‬ד ‪ . . .‬ןאד‪ 1‬ד‬
‫‪ frontier, border.‬ק‪ 1‬םר י*‬
‫] ‪[ 325‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים •‬
‫עת ?!עיולין המעךכות והם קרבים להלחם‪ ,‬מעיס מלחמה עומד במקום‬ ‫ג‪,‬‬
‫גבור‪ ,‬וכל ד‪,‬מעךכות לפניו‪ ,‬ןאומר להן בלשון ד‪.‬קךש‪ :‬שמע לשךאל‪ ,‬אתם‬
‫קרבים ל‪,‬יום למלחמה על ארביכם‪ ,‬אל ן‪.‬רך ׳{יבבכם‪ ,‬אל תיךאו ואל תחפזו‬
‫ןאל תעךצו מפנילם‪ ,‬כי ה׳ אלר‪.‬יכם לד‪,‬ולך עמכם להללם לכם עם ארביכם‬
‫להושיע אתכם )דברים כ‪ ,‬דד(‪ .‬עד כאן או?!ר משוח מללמד״ ןנלן אחר‬ ‫‪5‬‬
‫תחתיו משמיע אותו לכל העם לקול ךם‪ .‬ואחר כך מדבר משול מללמד‪ :,‬מי‬
‫לאיש אשר בנה בות לדש‪ ,‬וגומר‪ ,‬ומי לאיש אשר נטע כךם‪ ,‬וגומר‪ ,‬ומי לאיש‬
‫אשר אלש‪ ,‬וגומר גשם‪ ,‬ה־ו(‪ .‬עד כאן פושוח מללמה מדבר‪ ,‬ולשוטר משמיע‬
‫לכל לעם בקול ךם‪ .‬ואלר כך מדבר לשוטר מעצמו ןאומר‪ :‬מי לאיש לןרא‬
‫ורך ללבב‪ ,‬וגומר >שם ח(‪ ,‬ןשוטר אחר משמיע לכל לעם‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫ך‪ .‬ןאלר שחוזרין מל לחוזרין מעוךכי למללמה‪ ,‬מתקנין את למעךכות‬
‫ופוקדים שרי צבאות בראש לעם‪ .‬ומעמידין מאחורי כל מעךכה‬
‫ומעךכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של בךזל בידילם‪ .‬לרוצה ללור מן‬
‫למללמה‪ -‬לךשות בןךן ללתך את שוקו‪ ,‬שתח^ת גפילר‪ ,‬ניסה‪- - .‬‬
‫ט‪ ,‬כל אלו שחוזרין מעוךכי למללמה‪? ,‬ששומעין את דלרי לשלן חוורין‬ ‫‪5‬י‬
‫ומספקין מלם ומזון לאלילם שבצבא ומתקנין את לדךכים‪.‬‬
‫טו‪. .‬מי האיש ללרא ורך ללבב״■ כמשמעו‪ ,‬שאין ללבו מל לעמד מקשרי‬
‫למללמה‪ .‬ומאחר שיכנס ?ק^רי למללמה לשען על מקוד‪ ,‬לשראל מושיעו‬
‫בעת צרה‪ ,‬וידע שעל לחוד השם הוא עושה מלחמה‪ .‬וישים נפשו בכפו ולא‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪*TI‬‬ ‫‪T i f t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•*I‬‬

‫ליךא ולא יפחד‪ ,‬ןלא לחשב לא מאשתו ןלא ?בניו אלא למלה זכרונם מלבו‬ ‫‪20‬‬
‫ןלפנה מכל דבר למללמה‪ .‬ובל למתחיל לחשב וללךלר נמללמה וממליל‬
‫עממו‪-‬עובר מלא־לעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אל לרך לממכם‪ ,‬אל תיךאו ןאל תלפוו‬
‫ואל תעךצו מפניר‪,‬ם)שם‪ . 0 ,‬ןילא עוד‪ ,‬אלא שכל ךמי לשךאל תלולן מצוארו;‬
‫ואם לא נצח ולא עשה מללמד! לכל לבו ולכל נפ^ו‪ .‬לרי ך‪ .‬כמי ששפך‪,‬דמי‬
‫ל‪,‬כל‪ ,‬שנאמר‪ :‬ןלא למס את לבב אליו כלבבו)שם‪ ,‬ח ( ‪- - .‬‬ ‫‪25‬‬

‫‪ when the battle-Unes are drawn up.‬עת עעוךכץ המעךכות *‬ ‫‪ the‬תלן?ץ את המעךכות‪9‬‬
‫בך)ל®‪battle-Unes are set in order. 1‬‬ ‫‪ Iron axes.‬פי?ילין‬ ‫‪ to cut off his‬לסתף א‪ 1‬ז ‪IpW‬‬
‫?מ^מעו ״ ‪ they supply.‬מם?!קץ ‪;) the beginning of falling is flight.‬נחלת}םיןיהןיסה ‪leg.‬‬
‫‪ta meant Uterally.‬‬ ‫‪ the hope 01 Israel (God).‬מקיה ‪.‬יעראל “ ‪. battle ranks.‬קערי‬
‫‪ he ought to disengage himself.‬זפנה ‪ he should risk his Ufe. ®I‬ל?!ים נ?עו ?כפו®‪1‬‬ ‫לא }צןן‬
‫‪he did not fight.‬‬
‫] ‪[ 326‬‬
 ‫הלכות מלכים‬

‫פרק אחד עע(ר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬

‫א‪ .‬המלך המ^יס עהיד לעמד ולר‪.‬חןיר מלכות ןוד ליענה‪ ,‬לממעלה‬
‫הךאעונד‪--.,‬‬
‫ג‪ ,‬ואל !עלה על דעתך עהמלך המעיח צריך לעעות אותות ומופתים‬
‫ומחדע דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו‪ .‬אין הדבר‬ ‫‪5‬‬
‫כך‪ ,‬עהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המענה היה והוא היה נועא ‪3‬ליו‬
‫זד»‬ ‫‪..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪XT‬‬ ‫‪T t ■ -‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫«־־ ‪I‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫!“ ■ ‪-‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪I t‬‬

‫על בן כוזיבא המלך והוא ה!ה אומר עליו עהוא המלך המעיח‪ ,‬ודמה הוא‬
‫ןכל הכמי דורו עהוא המלך המילים עד ענהרג העונות; כון ענהרג נודע‬
‫להם עאינו‪-‬וליא עאלו ממנו חכמים ל׳א אות ולא מופת‪ .‬ועוקרי הדברים‬
‫סוככה הן‪ ,‬והתורה הואת‪-‬אין חקיה ומעפטיה מעתנים לעולם ולעולמי‬
‫עולמים‪ ,‬ואין מוסיפין עליהן ולא גוך;נין מהן‪ .‬וכל המוסיף או גורע או עגלה‬
‫פנים בתוךה והוציא הךברים על מצות מפעוטן־הרי זה בדאי‪ ,‬ךעע‬
‫ואפיקורוס‪.‬‬
‫‪J •rI‬‬
‫ד‪ .‬ואם!עמד מלך מבית דוד הוגה בתוךה ןעוסק במצות כדוד אביו‪ ,‬כ ‪9‬י‬
‫תורה עבכתב ועבעל פה‪ ,‬ויכף כל יעראל ללך בה ולחזק בדקר״ וילחם‬
‫“‬ ‫׳ ‪? • 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪I‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪15‬‬
‫״ ‪T I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫* ‪- J V‬‬ ‫‪T‬‬

‫מלףמות ה׳ ‪ -‬הרי זה בחו‪.‬קת ^!היא ‪9‬י?‪1‬יס‪ .‬אם עעה והצליס ןנצח ?ל האמות‬
‫עסביביו‪ ,‬ובנה מקדע במקומו‪ ,‬וקבץ נדחי!שךאל‪-‬הרי זה מ^עיס בוןאי;‬
‫ןאם ל׳א הצליח עד מה‪ ,‬או נהרג‪ ,‬ב!דוע עאינו זה עהבטיהה עליו תוךה‪- - .‬‬

‫פרק שנים עק(ר‬

‫א‪ ,‬אל!עלה על הלב עבימות המעיח יבטל דבר ממנהגו על עולם או!ה!ה ‪20‬‬
‫;‪,‬עם חדוע במעשה בראעית ‪ -‬אלא עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬וזה ענאמר ביעעיר‬
‫‪,‬וגר זאב עם כבע ונמר עם גדי!ך‪9‬ץ דעע!ה יא‪ - 0 ,‬מעל וחידה‪ .‬ערן הןיבר‬
‫‪, .‬עיר‪,‬יו!עךאל יועבין לבטח עם רעעי אמות העולם המעולים כזאב ן;מר‬
‫*‬ ‫‪ Bar-Kochba.‬בן כוןיבא י ‪ armor-bearer.‬נו&א כלים • ‪to its former condition.‬‬
‫‪ has misinterpreted the Torah and rendered It‬גלה ם}ים בתוךה ‪* . , .‬ג ‪ he imagined.‬ךמה‬
‫‪ PJOV‬ך‪,‬קד ‪ he will compel. , 3‬יצף ‪ impostor,‬בךאי *‪in opposition to the adopted sense. 1‬‬
‫‪^ it Is presumed that.‬חז‪.‬קת ע ‪• . . .‬י ‪to keep it In repair, reinstate It.‬‬ ‫ע^ה !;רא^ית ‪9‬‬
‫‪ the world (nature) follows its course.‬עולם ?מנחגו נוהג ‪nature.‬‬
‫] ‪[ 327‬‬
 ‫משנה תורה‪ :‬ספר שופטים‬
‫שנאמר‪ :‬זאב עךבות ישךךם‪ ,‬נמר שו‪.‬קד על עריהם)לךמ;ה ה‪ , 0 ,‬דחות כלם‬
‫לדת האמת‪ ,‬ןלא לגזלו ולא לשחיתו אלא יאכלו ן־בר המתר בנחת עם לשךאל‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ואךלה כבל!ר יאכל תבן)לשעלה יא‪ . 0 ,‬וכן כל כיוצא באלו ל‪,‬דברים‬
‫מכתובים בענלן המשיח‪-‬משלים הם‪ ,‬ובימות המלר ממ?זיס לוךע ל‪ 5‬ל לאי‬
‫‪ 5‬זה ן ב ר ד‪,‬יו משל ומה ענלן ךמזו בהן‪.‬‬
‫ב‪ ,‬אמרו חכמים‪ :‬אין בין ד‪,‬עולם הזה לימות המעיס אלא שעבוד מלכיות‬
‫בלבד)בךכות לד‪ ,‬ב(‪ .‬לךאה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחלת למות‬
‫המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬וששדם מלחמת גוג ומגוג יענוד נביא לישראל‬
‫! ♦ » » • *‬ ‫‪• T‬‬ ‫•*"‬ ‫י‬ ‫• | י »‬ ‫| » י »‬ ‫‪T‬‬ ‫• | » »‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫"‬

‫ללכין לבם‪ ,‬שנאמר‪ :‬הנר‪ ,‬אוכי שולח לכם את אללה‪ ,‬ןגומר)מלאכי ג‪ ,‬כס‪:‬‬
‫‪ 10‬ןאינו בא — א^א ^שום שלום בעולם‪ ,‬שנאמר‪ :‬והשיב לב אבות על בנים)שם‪,‬‬
‫כ ס‪ .‬ןלש מן מחכמים שאומרים‪ ,‬שלןךם ביאת המלך המ^יס לגא אללהו‪ .‬ו?ל‬
‫אלי מדברים וכיוצא בהן לא לדע אדם איך להיו עד שיהיו‪ ,‬שהדברים סתופןץ‬
‫מן אצל מנביאים‪ .‬גם מחכמים אין לדום‪.‬קבלה בךברים אלו אלא לפי הכרע‬
‫מפסוקים‪ ,‬ולפיכך לש לד‪,‬ם מדולקת בךברים אלו‪, .‬ועל כל פנים אין סיירי‬
‫‪ 15‬הזלת ךברים אלי‪,‬ולא דקדוקיהן‪ ,‬עקר בדת‪ .‬וייעולם לא לתעסק אדם בדברי‬
‫ממגדות‪ ,‬ןלא לאריך במדרשות האמורים בענלנים אלו וכיוצא בהן‪ ,‬ולא לשימם‬
‫עקר‪ ,‬שאינם מביאים לא לירי אהבה ולא לי‪.‬די לךאה‪ .‬וכן לא לחשב מקצים‪-‬‬
‫אמת מכמים‪ :‬תפח רון‪ 1‬ם של מחשבי קצים )סנהדרין צו‪ ,‬ב(‪ ,‬אלא לח?ה‬
‫ןלאמין בכלל מדברים כמו שבארנו‪.‬‬
‫‪ 20‬ד‪ .‬לא נתאוו מנביאים ןמחכמים למות ממעיס לא כדי שלשלטו על אמות‬
‫מעולם‪ ,‬ןלא כדי שיךדו בגולם‪ ,‬ולא כדי שלנשאו אותם העמים‪ ,‬ולא כדי‬
‫לאבל ןלשתות ןלשמח‪ ,‬אלא כדי שיד‪,‬יו פנולן לתלמוד הוךה ולא למלה למם‬
‫נוגש ומבטל‪-‬כדי שלזכו לחלי מעולם מבא‪ ,‬כמו שבארנו במלכות תשובה‪.‬‬
‫‪ there will be no difference between the present and the‬אץ ‪ they hinted. • . . . f 3‬ך‪1‬ן!זו •‬
‫!)"אה מיעוטן ‪ . . ,‬י ‪Messianic days except (freedom from) the oppression of governments.‬‬
‫‪ - concealed, not ex 9‬ת‪1‬מץ *‪from a literal Interpretation of the Prophets It appears, t‬‬
‫‪ the construction of verses.‬קכרע ןז^סוקים®ג ‪plldtly stated.‬‬ ‫‪ at any rate,‬על ‪ 9‬ל ^נים‬
‫‪let 1‬מפת ריגזם על ‪9‬דוע ‪3‬י קצים *‪ a reUgious dogma. 1‬ע‪,‬קר בךת ‪ their details.‬דקדו‪.‬קידן “‬
‫‪despair come to those who make calculations (from biblical verses) as to when the Messiah‬‬
‫‪ nor to have dominion over. 22‬ןלא ‪ . . .‬עוךדי י* ‪will come.‬‬ ‫‪leisure. 23 fclM‬‬
‫‪ oppressor and disturber-‬ו>|‪ 1‬ב ‪ 9‬ל‬

‫] ‪1 328‬‬
 ‫הלכות מלכים‬
‫לא ךעב ןלא מל‪!5‬מה ןלא ידןנאה ןתןזרות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ובאותו הזמן לא לה;ה‬
‫עהטובה תהןה מעפעת סךבה ו?ל המעךנים מצוןן כעפר‪ ,‬ןלא ןהי‪.‬ה‬
‫עסק כל ך‪.‬עולם אלא לדעת את ה׳ ?לבד‪ .‬ולפיכך ןהיו ן&ךאל ךכמים‬
‫גדולים ןלד‪,‬יו הדברים הסתומים והעמלןים גלוןם לצל‪ ,‬ו^יגו דעת בוךאם כפי‬
‫‪ 5‬צס ^ואךם‪ ,‬ענאמר‪ :‬כי מלאה האךץ דעה את ה׳ כמ!ם לןם מכקוים)יעעיה‬
‫יא‪ ,‬ט(‪.‬‬

‫‪ prosperity wiu be plentiful.‬סטו^ה וזקוי‪,‬ה מי!ו ‪ 9‬עת * ‪ rivalry, strife.‬ותחרות *‬ ‫מעך‪5‬ים‬

‫‪delicacies.‬‬
‫] ‪[ 329‬‬
 ‫מנחים ומדגים המגךרים בידי הרמב״ם‬
‫\ י•‬
‫)הספרות מראות על העמודים והשורות(‬

‫נאוע ^‪ 1‬לא מ!עת •■‪.223‬‬ ‫הגרמה •■‪. 134‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪T1‬‬

‫אב בית דין •■‪. 297‬‬
‫לךעוני •‪. 33‬‬ ‫הוניה־אונאה •‪.249‬‬
‫‪t T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אבות נזיקין■•‪.206‬‬
‫?בוער‪3‬ים •‪. 160‬‬ ‫הונית דברים •■‪. 250‬‬
‫‪• T‬‬ ‫*‬ ‫‪*T‬‬
‫אב טמאד‪. 196• ,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬

‫כךך»‪. 108‬‬ ‫סזמד״■•‪.311‬‬ ‫אוב ••‪.32‬‬

‫כךמלית״■‪. 70‬‬ ‫ל«כחערו■•‪.311‬‬ ‫אוחו עינלם■‪.35‬‬
‫בו‪ 1‬בת לןעלן?ג •'‪. 35‬‬ ‫הבער טמאד״ •‪. 199‬‬
‫»‬ ‫\ *‬ ‫״‬ ‫♦ ‪1‬‬
‫אמתלא•■‪. 117‬‬ ‫‪t‬‬ ‫«־ “ ‪1‬‬

‫לבן •‪. 59‬‬ ‫העןה •‪.209‬‬ ‫אנעי מעמד •■‪. 180‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪- J -‬‬

‫ל‪,‬קט •‪. 153‬‬ ‫סךעאה •■‪. 264‬‬ ‫אפיקוךסין •‪. 315•®;39‬‬

‫ל^‪1!2‬ן הךע •‪.21‬‬
‫ל^כת ןזעאים ״•‪. 158‬‬
‫מגלה פנים ‪3‬ת‪1‬ךד‪.39” .‬‬
‫מ דיס •■‪. 32‬‬
‫מו^ד •>‪. 103‬‬
‫ד‪,‬תר עבועות •■‪. 141‬‬ ‫אעם גזלות •■‪. 219‬‬
‫ודוי •‪.36‬‬ ‫בדיקות ]!;־‪,‬עדות! ״‪. 309‬‬
‫ןלד הטמאד‪. 196• ,‬‬ ‫■‬ ‫בין וועמעות®‪. 69‬‬
‫זולל •‪.318‬‬ ‫בלתוסין •‪. 135‬‬
‫זל!ן ממרא■‪.316‬‬ ‫בני הנביאים ״‪. 10‬‬
‫•‬ ‫* ‪• J‬‬ ‫‪••1‬‬

‫מ‪1‬סרין״■‪.9‬‬ ‫חךע ססר •■‪.97‬‬ ‫בעל ד‪,‬מעות״■‪.266‬‬

‫מועד״■‪. 209• ;205‬‬ ‫חךע מעבר־מלא •■‪.97‬‬ ‫גאונים •■‪.2‬‬
‫מוציא עם רע ״‪. 21‬‬ ‫חובר •‪.34‬‬ ‫גוזל •‪. 218‬‬
‫מוזזור ••‪. 104‬‬ ‫ןזזלןה •■‪ ;243‬״•‪.290‬‬ ‫גויל״■‪. 52‬‬ ‫‪• t‬‬

‫מי עפרע •‪. 247‬‬ ‫סכם •‪. 12‬‬ ‫גט •‪. 120‬‬
‫מינים■•‪. 38‬‬ ‫סלךה •■‪. 134‬‬ ‫גט בטל •‪. 124‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫»•‬

‫מלחמת ר‪.‬ךעףת •‪i324‬‬ ‫ס לין מתלןנין •■‪. 163‬‬ ‫גט פסול •‪. 124‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬

‫מלחמת מצוד״ ־‪. 324‬‬ ‫סליפין •■‪.245‬‬ ‫דוכסוסטוס •'‪. 52‬‬

‫ממון״■‪. .207‬‬ ‫סלוים •■‪. 186‬‬ ‫דורע אל ד‪,‬מתים■•‪.34‬‬
‫‪,‬‬ ‫ממחה •‪. 135‬‬ ‫סקירות ד‪.‬עדות®‪.309‬‬ ‫דמאי •‪. 164‬‬ ‫“‬ ‫‪1‬‬

‫ממנה ••‪. 179‬‬ ‫טורף •■‪. 285‬‬ ‫דרך ה׳ •■‪. 12‬‬

‫מסית •■‪.32‬‬ ‫טרפה •‪. 130‬‬ ‫ךךסה •■‪. 134‬‬
‫]‪[331‬‬
 ‫מונחים ומושגים המוגדרים גידי הרמב׳׳ם‬
‫לןך קד ־‪. 53‬‬
‫לןלף«»‪. 52‬‬
‫‪,‬קנין»»‪^245‬‬
‫‪,‬קנס “‪. 207‬‬
‫ק פ ה «‪. 156‬‬
‫‪,‬‬ ‫' י‬
‫ר א ש ה מ ע מ ד »!‪. 180‬‬
‫ך כ י ל *‪. 21‬‬
‫ך שות ה;ד‪ 1‬י ד ־‪. 70‬‬
‫ך שו ת ס ר ג י ם >‪. 70‬‬
‫‪1‬ש בו“ע ת •ב טוי «‪. 139‬‬
‫ש בו ע ת הך;נין “‪. 142‬‬
‫ש בו ע ת ה ס ת־ >‪. 142‬‬
‫ש בו ע ת ה ע ד ו ת “‪. 140‬‬
‫ש בו ע ת ה פ ק ד ו ן “‪, 140‬‬
‫שוא “‪. 139‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪t‬ש בו ־ע ת‬
‫‪1‬ש בו•*ע ת »ש‪1 T‬ק ר *'‪. 139‬‬
‫שה^ה “‪. 134‬‬
‫שו שבינות *'‪. 256‬‬
‫שושבינין *'‪. 256‬‬
‫שירי •ה •ל ‪1‬ש ‪t‬כ ה ®'‪. 95‬‬
‫‪-T 1‬‬
‫שכר!ה«'‪. 153‬‬
‫ש כי ב מ ך ע *'‪. 257‬‬
‫!לי^ס ‪ 1‬־ה ‪T‬ב ‪T‬א ה **‪. 123‬‬
‫‪• 2‬‬
‫>‪1‬‬
‫שליח ה ו ל כ ה **‪. 123‬‬
‫ע ל י ם‪ .‬ק ? ל ר‪. 123** ,‬‬
‫ש מי ר ה *'‪. 186‬‬
‫שנה מ ע ב ר ת *‪. 97‬‬
‫‪,‬‬ ‫שתוף *'‪. 76‬‬
‫ש ת פו ת *‪. 265‬‬
‫ת ו ס פ ת כ ת ב ה *'‪. 118‬‬
‫סגן ־*‪. 179‬‬
‫ס ו ב א *‪. 318‬‬
‫סו ךן א ' *‪. 160‬‬
‫ןז מי כ ה “‪. 301‬‬
‫ס נ ה ך ר י ג ד ו ל ה *‪. 297‬‬
‫ס נ ה ד ר י לןטנה *'‪. 297‬‬
‫ס ך ס ו ר®‪. 264‬‬
‫ע ב ו ד ת פ ך ך *‪. 268‬‬
‫ע ד זו מ ם *'‪. 311‬‬
‫עו שק “‪. 218‬‬
‫עי ר “‪. 108‬‬
‫‪.‬‬ ‫ע מ ר ' *‪. 183‬‬
‫ע ס ק®‪. 265‬‬
‫ע ק ו ר ®'‪. 134‬‬
‫ע‪.‬קר כ ת ב ה®'‪. 118‬‬
‫ע ך ב ה ' '‪. 91‬‬
‫ע ר ו ב “‪. 76‬‬
‫ע ר ו ב י ף צ ר ו ת *'‪. 76‬‬
‫ע רו ב י תבי!‪ 1‬י ל ץ *'‪. 82‬‬
‫ע רו ב י וזחו מין *'‪. 77‬‬
‫‪T‬ע••רי •מ‪1I‬ק»ל ט ־'‪. 237‬‬
‫פאר‪. 153* .‬‬
‫•• ‪T‬‬
‫נ ך ר י א ס ר®‪. 145‬‬
‫פן ס ־‪. 183‬‬
‫<פ ר ו‪t‬ז ב ו ל *‪. 169‬‬
‫פ רו שי ם ' *‪. 199‬‬
‫פ ך ט ®'‪. 153‬‬
‫צדו‪.‬קין *‪. 135‬‬
‫צי צ ת ־‪. 59‬‬
‫‪T‬צ■ר״ע ת ־‪. 197‬‬
‫• ‪1‬ק ב »ר ת *‪. 53‬‬
‫]‪[ 332‬‬
‫מעו^ן **‪. 33‬‬
‫‪3‬יע ‪ 9‬ד *‪. 181‬‬
‫מ ע ש ר עני ®'‪. 154‬‬
‫‪) 3‬עשר ך א שון ®'‪. 154‬‬
‫מ ע ש ר שני ־'‪. 154‬‬
‫‪‘33®n??f9‬‬
‫מ ק ‪ 3‬ל®'‪. 274‬‬
‫מ קו ם פ ט ו ר *'‪. 274‬‬
‫מ ק צ ה *'‪. 72‬‬
‫כ!ו ‪ 3‬י ת®‪. 283‬‬
‫מ שים מ ל ס ^ ה ®'‪. 325‬‬
‫מ^זיכה *‪. 244‬‬
‫ם^;ב!רות®*‪. 178‬‬
‫ם שנה ת ו ך ה ־‪. 4‬‬
‫מ שפןזים *'‪. 186‬‬
‫‪ ! 9‬ת ע ס ק®‪. 265‬‬
‫נ ב ל ה ־‪. 130‬‬
‫נ ך ‪ 3‬ה **‪. 145‬‬
‫} דו ד א “‪. 118‬‬
‫נ ד ר *'‪. 145‬‬
‫נ ך ר ‪ 9‬עו ת *‪. 146‬‬
‫נ ך ר י ?‪:‬קדש ־'‪. 145‬‬
‫נ טי ר ה *‪. 22‬‬
‫נ כ ס י מ לוג *'‪. 118‬‬
‫נ כ ס י ןיאן ב ת ל ־'‪. 118‬‬
‫נ קי ט ת ס פ ץ **‪. 142‬‬
‫‪,‬‬ ‫נ קי מ ה®*‪. 21‬‬
‫נ שיא®ג‪. 297'® ; 101‬‬
‫נשף ' *‪. 283‬‬
 ‫מונחים ומושגים המוגדרים בידי הרמב״ם‬
‫ת?לין *‪. 52‬‬ ‫שבכתב ״‪. 1‬‬
‫» ״ ‪T 1‬‬
‫תורה‬
‫‪T‬‬

‫תרו מ ה גדולה *‪. 154‬‬ ‫תוךה שבעל פה ‪ 10‬ן‬

‫שכ ה ״‪.95‬‬ ‫<תרו ‪-‬מ ת הל‬
‫“ * ‪T 1‬‬
‫ת כ ל ת *‪. 59‬‬
‫מעשר«*‪,154‬‬
‫י ‪“ -1‬‬
‫תרומ ת‬
‫‪m‬‬ ‫•‬
‫‪ 5‬ם ״״‪. 205‬‬
‫^ שובה ןמורה ״״‪. 36‬‬ ‫סמחוי ‪1‬״‪. 156‬‬

‫ן ‪1333‬‬
 ‫לוח המקראות‬
‫)הספרות מציעות את העמודים(‬

‫רקרא‬ ‫שמות‬ ‫שמות‬ ‫בראשית‬

‫כ‪ ,‬ד ח ‪.200‬‬ ‫כד‪ ,‬יב ‪. 1‬‬ ‫כא‪ ,‬יח ‪.227,226‬‬ ‫ג‪ ,‬כב ‪. 42‬‬
‫כ ב‪,‬י ‪. 162‬‬ ‫כ ט‪ ,‬ל ‪. 179‬‬ ‫כ א‪,‬יט ‪. 235,226‬‬ ‫ד‪ ,‬י ‪. 305‬‬
‫כב‪ ,‬לב ‪. 8‬‬ ‫ל‪ ,‬טו‪.94‬‬ ‫כא‪ ,‬כא ‪. 234‬‬ ‫ט‪ ,‬ה ‪. 233‬‬
‫כג‪,‬ב‪. 99‬‬ ‫לא‪,‬יח ‪. 7‬‬ ‫כא‪ ,‬כד ‪. 226‬‬ ‫ט‪,‬ו ‪. 233‬‬
‫ט‪ ,‬ד ‪. 100‬‬ ‫לד‪ ,‬יט ‪, 166‬‬ ‫כא‪ ,‬כה ‪. 226‬‬ ‫י ה‪ ,‬ב ‪. 320‬‬
‫מ ‪ ,‬י ‪. 184‬‬ ‫לד‪ ,‬כה ‪. 85‬‬ ‫כא‪ ,‬כה ‪. 130‬‬ ‫יה‪,‬יט ‪. 157,12‬‬
‫מ‪ ,‬י ד ‪. 184‬‬ ‫ויקרא‬ ‫כא‪ ,‬כט ‪.210,209‬‬ ‫כ ‪.r 20,‬‬
‫מ‪ ,‬טו ‪. 184‬‬ ‫ה‪ ,‬ה ‪. 36‬‬ ‫כא‪ ,‬ל ‪.211‬‬ ‫כא‪ ,‬לג ‪. 31‬‬
‫מ‪ ,‬טו ‪. 185‬‬ ‫ה‪ ,‬כא ‪. 219‬‬ ‫כא‪ ,‬לג ‪. 211‬‬ ‫ל‪ ,‬מג ‪. 279‬‬
‫מ‪ ,‬כב ‪. 163‬‬ ‫ה‪ ,‬כג ‪. 218‬‬ ‫כא‪ ,‬לד ‪. 211 , 209‬‬ ‫ל א‪,‬ו ‪. 279‬‬
‫מ‪ ,‬כט ‪. 79‬‬ ‫ו‪,‬יג ‪. 179‬‬ ‫כא‪ ,‬לה ‪.210,205‬‬ ‫ל ה‪,‬ז ‪. 7‬‬
‫מ‪ ,‬לב ‪. 79‬‬ ‫ז‪,‬יט ‪. 199‬‬ ‫כא‪ ,‬לו ‪. 205‬‬ ‫מט‪,‬י ‪. 302‬‬
‫ט‪ ,‬מ ‪. 92,91‬‬ ‫יא‪ ,‬לו ‪.201‬‬ ‫‪ -‬כ ב‪ ,‬ב‪. 215‬‬ ‫שמות‬
‫ט‪ ,‬מ ב ‪. 90‬‬ ‫יא‪ ,‬לה ‪. 199‬‬ ‫כ ב‪ ,‬ד‪, 206,205‬‬ ‫ט‪,‬ג ‪. 7‬‬
‫כד‪ ,‬כ ‪. 226‬‬ ‫טז‪ ,‬כט ‪. 79‬‬ ‫‪.215,207‬‬ ‫יא‪ ,‬טז ‪. 62‬‬
‫כה‪ ,‬ה־י ‪. 169‬‬ ‫טז‪ ,‬ל ‪. 36‬‬ ‫כב‪ ,‬ת ‪. 280,273‬‬ ‫יב‪ ,‬ב ‪, 101,97‬‬
‫כה‪ ,‬ט ‪. 88‬‬ ‫יח‪,‬ה‪. 186,68,8‬‬ ‫כ ב‪ ,‬ה ‪,215,213‬‬ ‫יב‪,‬טו‪. 85‬‬
‫כה‪ ,‬ע ‪.269‬‬ ‫יט‪ ,‬ג ‪.317,316‬‬ ‫‪.287‬‬ ‫יב‪ ,‬יח ‪. 86‬‬
‫כ ה‪,‬י ד ‪. 249‬‬ ‫יט‪,‬י ‪. 153‬‬ ‫כב‪ ,‬ט־י ‪. 273‬‬ ‫יב‪,‬יט ‪. 85‬‬
‫כ ה‪ ,‬מ‪, 250,44‬‬ ‫יט‪,‬יא ‪. 140‬‬ ‫כ ב‪,‬י ‪. 142‬‬ ‫יג‪ ,‬א ‪.52‬‬
‫‪.251‬‬ ‫יט‪,‬יב ‪. 139‬‬ ‫כב‪ ,‬יא ‪. 273‬‬ ‫ע‪ ,‬ב ‪. 191‬‬
‫כה‪ ,‬מ ‪. 170‬‬ ‫יט‪ ,‬יג ‪. 275,218‬‬ ‫כ ב‪ ,‬ע ‪.280,273‬‬ ‫ע‪ ,‬ו ‪. 85‬‬
‫כ ה‪,‬כ ה ‪. 170‬‬ ‫יט‪,‬יד ‪. 239‬‬ ‫כב‪ ,‬יד ‪. 273‬‬ ‫מ ‪. n 86,‬‬
‫כה‪ ,‬לה ‪. 155‬‬ ‫יט‪,‬טז ‪, 21‬‬ ‫כב‪ ,‬כא ‪. 20‬‬ ‫טז‪ ,‬ת ‪. 323‬‬
‫כה‪ ,‬לו ‪. 155‬‬ ‫יט‪,‬ע‪. 20‬‬ ‫כב‪ ,‬כד ‪. 283‬‬ ‫טז‪,‬כ ט‪. 72‬‬
‫כ ה‪ ,‬לז ‪. 283‬‬ ‫יט‪,‬יח‪,22,21,19‬‬ ‫כ ב‪ ,‬ל ‪, 129‬‬ ‫כ‪ ,‬ז‪. 143,140‬‬
‫כה‪ ,‬לט ‪. 268,267‬‬ ‫■‬ ‫‪.320‬‬ ‫ט ‪ ,‬ב ‪. 304‬‬ ‫כ‪ ,‬ח ‪. 74,73‬‬
‫כ ה‪ ,‬מ ‪. 269,268‬‬ ‫יט‪ ,‬ט ‪. 317,307,34‬‬ ‫ט ‪ ,‬ה ‪. 239‬‬ ‫כ‪ ,‬י ‪. 67‬‬
‫כה‪,‬מא ‪. 268‬‬ ‫יט‪ ,‬לב ‪. 28‬‬ ‫מ ‪ ,‬יב ‪. 72,67‬‬ ‫כ‪ ,‬יב ‪. 316‬‬
‫כ ה‪ ,‬מב ‪. 268‬‬ ‫יט‪ ,‬לה ‪.217‬‬ ‫מ‪ ,‬י ט ‪465,131‬‬ ‫כ‪ ,‬טו ‪. 213‬‬
‫כה‪,‬מג ‪. 268‬‬ ‫יט‪ ,‬לו ‪. 186‬‬ ‫כ ד‪ ,‬י ‪. 7‬‬ ‫כ א‪ ,‬ב ‪. 267‬‬

‫]‪[334‬‬

‫דברים‬
‫כא‪ ,‬טריז ‪.293,292‬‬
‫כא‪ ,‬כ ‪. 318‬‬
‫כא‪ ,‬כג ‪. 319‬‬
‫כ ב‪ ,‬א ‪. 221‬‬
‫כב‪ ,‬ב ‪. 222‬‬
‫כ ב‪,‬ג ‪. 221‬‬
‫כ ב‪ ,‬ד ‪. 239‬‬ ‫טו‪ ,‬יב ‪,.270,267‬‬
‫כב‪ ,‬ח ‪. 237‬‬
‫כב‪ ,‬כט ‪. 227‬‬
‫כג‪ ,‬כ ‪. 283‬‬
‫כג‪ ,‬כד ‪. 145‬‬
‫כג‪ ,‬כודכו ‪. 278‬‬
‫כ ד‪ ,‬א ‪. 122,120‬‬
‫כד‪ ,‬ח־ט ‪, 197‬‬
‫כד‪,‬י א ‪. 219‬‬
‫כד‪ ,‬טו ‪. 275‬‬
‫כ ד‪,‬י ט ‪. 153‬‬
‫כ ד‪ ,‬כ ‪. 153‬‬
‫כ ה‪,‬ג ‪. 230‬‬
‫כה‪. rn 125 ,‬‬
‫כד‪,.‬ה־ח ‪. 126‬‬
‫כה‪,‬ט־י ‪. 126‬‬
‫כה‪ ,‬יא־יב ‪. 227‬‬
‫כה‪ ,‬טז ‪. 217‬‬
‫כו‪,‬ג ‪. 165‬‬
‫כו‪ ,‬ה ‪. 165‬‬
‫ט ‪ ,‬י ‪. 165‬‬
‫כו‪,‬יב ‪. 155‬‬
‫כה ‪. 92,831a,‬‬
‫כח‪ ,‬סט ‪. 189‬‬
‫לא‪,‬י־יב ‪. 189‬‬
‫לא‪ ,‬יא ‪. 190‬‬
‫לא‪ ,‬יט ‪. 56‬‬
‫לא‪ ,‬כו ‪. 1‬‬
‫לב‪ ,‬מא ‪. 7‬‬
‫לב ‪. 324:8,‬‬
‫לג‪ ,‬ד ‪.25‬‬
‫לג‪ ,‬י ‪. 172‬‬
‫לג‪,‬יא ‪. 172‬‬
‫לוח המקראות‬
‫דברים‬
‫טו‪ ,‬ב ‪. 168‬‬
‫טו ‪. 168: ,‬‬
‫טו‪,‬ז‪. 155‬‬
‫טו‪,‬ה ‪. 155‬‬
‫טו ט ‪. 283,169‬‬
‫טו‪,‬יא ‪. 156‬‬
‫טו‪ ,‬טו ‪, 268‬‬
‫טו‪,‬יו ‪.270‬‬
‫ט‪ , 1‬א ‪. 100‬‬
‫טז‪,‬ז ‪. 155‬‬
‫טז‪,‬ח ‪.155‬‬
‫טז‪,‬יד ‪, . 83‬‬
‫טו‪,‬יח ‪.297‬‬
‫טו‪ ,‬כב ‪. 33‬‬
‫‪ , r‬ח ‪. 316‬‬
‫יו‪,‬יא ‪. 314,62‬‬
‫יו‪ ,‬יב ‪.316‬‬
‫י ח‪ ,‬ד ‪. 154‬‬
‫יה‪,‬י־יא ‪. 35‬‬
‫יה‪,‬י‪. 35 :‬‬
‫יה‪,‬יד ‪. 35‬‬
‫יה‪,‬יה ‪. 10‬‬
‫יט‪,‬ג ‪. 237‬‬
‫יט‪,‬ה ‪.236‬‬
‫י ט‪,‬ו ‪. 237‬‬
‫יט‪,‬יג ‪.226‬‬
‫יט‪,‬יד ‪. 217‬‬
‫יט‪,‬טו ‪. 310‬‬ ‫יא‪,‬יג ‪. 189,52,44‬‬
‫יט‪,‬יט ‪. 312‬‬
‫כ‪ ,‬ג ‪. 325‬‬
‫כ‪ ,‬ד ד ‪. 326‬‬
‫כ‪ ,‬ה ץ ‪. 326‬‬
‫כ‪ ,‬ו ‪. 325‬‬
‫כ‪ ,‬ה ‪.326‬‬ ‫ע‪ ,‬טו ‪. 310,309‬‬
‫כ‪ ,‬י ‪.325‬‬ ‫ע‪,‬י ה ‪. 270,157‬‬
‫כ‪,‬י א ‪.325‬‬
‫כ‪,‬י ט ‪.321‬‬
‫כא‪ ,‬יג ‪. 319‬‬ ‫יד‪ .‬כב־כג ‪. 154‬‬
‫] ‪[ 335‬‬
‫במדבר‬
‫כ ט‪ ,‬א‪.88‬‬
‫ל ‪. 145: ,‬‬
‫ל‪ ,‬ו ‪. 147‬‬
‫ל‪ ,‬י ‪. 147‬‬
‫ל‪ ,‬יו ‪. 147‬‬
‫לא‪ ,‬כד ‪. 195‬‬
‫לב‪ ,‬כב ‪. 95‬‬
‫לב‪ ,‬כט ‪. 116‬‬
‫לד‪,,‬רו ‪.237‬‬
‫לה‪,‬טו ‪. 234‬‬
‫לה‪ ,‬כה ‪. 235‬‬
‫לה‪ ,‬לא ‪. 226‬‬
‫לד‪ ,.‬לב ‪. 335‬‬
‫דברים‬
‫א‪,‬יו ‪. 300‬‬
‫ד‪ ,‬ה ‪. 23‬‬
‫ד‪ ,‬ט ‪. 24,23‬‬
‫ד‪ ,‬טו ‪. 7‬‬
‫ה‪,‬י ב ‪. 74‬‬
‫ו‪ ,‬ד ‪. 189,62‬‬
‫ו‪ ,‬ה ‪. 7‬‬
‫ו‪,‬ו ‪. 53‬‬
‫ו‪,‬ז ‪.23‬‬
‫ו‪ ,‬י‪.316,7 :‬‬
‫ו‪,‬י ה ‪. 263‬‬
‫ח‪.60>,‬‬
‫י‪ ,‬ה ‪. 178‬‬
‫י‪ ,‬כ ‪. 19‬‬
‫יה‪,‬כא ‪. 163,154‬‬
‫יא‪ ,‬יט ‪. 23‬‬
‫יא‪ ,‬כב ‪. 19‬‬
‫יב‪ ,‬כא ‪. 133‬‬
‫ע‪ ,‬א ‪. 10,1‬‬
‫ע‪ ,‬ד ‪. 32‬‬
‫י ד‪ ,‬א ‪. 158,35‬‬
‫יד‪ ,‬כא ‪. 129‬‬
‫■א‬
‫כד‪. 26918,.‬‬
‫כה ‪. 26718,‬‬
‫כה‪,‬מח ‪. 267‬‬
‫כ ה‪. .217:,‬‬
‫ט‪ ,‬א ‪.33‬‬
‫ט‪ ,‬טו‪. 29‬‬
‫ט ‪. 106 8 ,‬‬
‫כו‪ ,‬לא ‪. 164‬‬
‫כו‪ ,‬לב ‪. 191‬‬
‫דבר‬
‫ד‪. 178 :,‬‬
‫ד‪ ,‬ט ‪. 23‬‬
‫ד‪ ,‬יט ‪. 178‬‬
‫ה‪ ,‬רו ‪. 36‬‬
‫ו‪ ,‬ר ה ‪. 150‬‬
‫ו‪,‬י א ‪. 15‬‬
‫ה‪ ,‬כד ‪. 178‬‬
‫יא‪ ,‬א ‪. 7‬‬
‫יא‪ ,‬טו ‪. 297‬‬
‫יא‪ ,‬כ ‪. 105‬‬
‫י ב‪. 197,13 :,‬‬
‫י ב‪,‬ו ‪.9‬‬
‫יד‪ ,‬כו ‪, 49‬‬
‫טו‪ ,‬לא ‪, 29‬‬
‫טו‪ ,‬לט ‪. 59,41‬‬
‫יה‪,‬טו ‪. 166‬‬
‫יה‪,‬טו ‪. 167‬‬
‫י ה‪ ,‬כ ‪. 172‬‬
‫י ה‪ ,‬ט ‪. 178‬‬
‫יה‪ ,‬כד ‪. 154‬‬
‫יח‪ ,‬ט ‪. 161‬‬
‫יה‪ ,‬כו ‪. 163‬‬
‫יה‪ ,‬כח ‪. 163‬‬
‫יט‪,‬יד ‪. 195‬‬
‫י ט‪ ,‬כב ‪. 195‬‬
‫כ ג‪ ,‬ט‪. 35‬‬
‫כה‪,‬י‪.25 :‬‬
‫מ‪ ,‬ט ‪. 301‬‬

‫משלי‬
‫ט ו‪ ,‬מ ‪. 259‬‬
‫בא‪ ,‬מ‪. 17‬‬
‫כ ב‪,‬י ‪. 124‬‬
‫» ‪ ,‬כ ג‪. 23‬‬
‫כ ה‪,‬ו ‪. 93‬‬
‫כט‪ ,‬כד ‪.216‬‬
‫ל א‪ ,‬ד ‪. 323‬‬
‫איוב‬
‫ד‪ ,‬ר ו ‪.250‬‬
‫כ ט‪,‬י‪.1581‬‬
‫ל‪ ,‬בה ‪. 158‬‬
‫איכה‬ ‫טב‪ ,‬א ‪. 308‬‬
‫נ‪ ,‬לה ‪. 42‬‬
‫קהלת‬
‫ה‪ ,‬ב ‪. 198,14‬‬
‫ה‪ ,‬ט ‪. 11‬‬
‫ז‪ ,‬טו ‪. 15‬‬
‫ט‪ ,‬ה ‪. 43‬‬
‫ט‪,‬יז‪. 14‬‬
‫י‪ ,‬נ‪. 18‬‬
‫יב‪ ,‬ב ‪. 37‬‬
‫אסתר‬
‫ט‪,‬י ה ‪. 108‬‬
‫ט‪ ,‬כה ‪. 110‬‬
‫ט‪ ,‬לא ‪. 108,107‬‬
‫דניאל‬
‫יב‪. 1581 ,‬‬
‫‪. r 111‬‬
‫נחמיה‬
‫ה ‪. 501,‬‬
‫י‪ , 1‬כד ‪. 48‬‬
‫דברי הימים א‬
‫כח‪ ,‬כ ‪. 223‬‬
‫דברי הימים ב‬ ‫י‪ , 1‬כד‪. 17,11 ,‬‬
‫לו‪ ,‬טו ‪. 198,29‬‬ ‫יד‪ ,‬כה ‪. 283,165‬‬
‫לוח המקראות‬
‫תהלים‬ ‫ישעיה‬ ‫יהושע‬
‫ה‪,‬ד־ה‪.8‬‬ ‫גה‪ ,‬א‪.25‬‬ ‫‪.n 24‬‬ ‫א‪,‬‬
‫טו‪,‬ה ‪. 172‬‬ ‫נ ה‪.‬ז‪. 43‬‬ ‫ב‪ ,‬יאז‪.‬‬
‫ל‪ ,‬ב ‪. 166‬‬ ‫נו‪ ,‬טו ‪.109‬‬ ‫ה‪ ,‬יא ‪.184‬‬
‫ל א‪,‬יט ‪. 198‬‬ ‫נוז‪,‬ע ‪74,71‬‬ ‫שסואלא‬
‫לד‪ ,‬ח ‪. 55‬‬ ‫ס ה‪ ,‬טו ‪110‬‬ ‫י‪ ,‬א ‪.322‬‬
‫לו‪ ,‬טו ‪. 12‬‬ ‫ירמיה‬ ‫י‪ ,‬ה ‪. 10‬‬
‫לו‪ ,‬כא ‪.283‬‬ ‫נ‪ ,‬כב ‪. 39‬‬ ‫טו‪,‬ד ‪.183‬‬
‫מ ב‪,‬נ ‪.8‬‬ ‫ה‪,‬ו ‪.328‬‬ ‫שמואל ב‬
‫ע‪ , 1‬ט ‪. 198‬‬ ‫מ‪ ,‬ה ‪. 159‬‬ ‫ו‪ ,‬טז‪.93‬‬
‫עד‪ ,‬כא ‪. 156‬‬ ‫כ ב‪,‬י ‪. 320‬‬ ‫ו‪ ,‬כב ‪.93‬‬
‫עח‪,‬ע א ‪.323‬‬ ‫כו‪,‬יה ‪. 106‬‬ ‫יג‪ ,‬כב ‪.19‬‬
‫ל ‪ ,‬כ ‪. 156‬‬ ‫כא‪,‬ב‪.37‬‬
‫סט‪ ,‬לו ‪.25‬‬ ‫ל א‪ ,‬ה ‪. 166‬‬ ‫בג‪ ,‬כא ‪.218‬‬
‫‪.881,nx‬‬ ‫מ ה‪,‬י ‪.24‬‬ ‫מלכים א‬
‫קב‪ ,‬טו ‪. 324‬‬ ‫נ‪ ,‬מ ב ‪. 158‬‬ ‫י ב‪.‬ו ‪.323‬‬
‫ק ט‪ ,‬כ ב ‪.322‬‬ ‫יח‪,‬כח ‪.35‬‬
‫יחזקאל‬
‫ק כ ב‪ ,‬א ‪. 166‬‬ ‫מלכים ב‬
‫ה ‪.591,‬‬
‫ק כ ב‪ ,‬ב ‪. 166‬‬ ‫ב ‪. 231 ,‬‬
‫ל‪, 1‬י א ‪.240‬‬
‫ק כ ח‪ ,‬ב ‪. 26‬‬ ‫יו‪,‬ט‪.198‬‬
‫ל‪ , 1‬י ב ‪. 38,36‬‬
‫קמה‪,‬ט ‪. 270‬‬ ‫ישעיה‬
‫לו‪ ,‬כה ‪.202‬‬
‫קנ‪,‬א־ו ‪. 166‬‬ ‫א‪ ,‬כו ‪.157‬‬
‫הושע‬
‫משלי‬ ‫ב‪.981 ,‬‬
‫ד‪1 ,‬־‪. 1431‬‬
‫א‪ ,‬ו ‪. 13‬‬ ‫‪,1‬טז‪. 18‬‬
‫ב‪ ,‬מ‪. 13‬‬ ‫ע&וט‬ ‫ה‪ ,‬כ ‪.13‬‬
‫‪ , 1‬ט ‪. 316‬‬ ‫ב‪ ,‬י א ‪. 150‬‬ ‫יא‪,‬ן ‪.327‬‬
‫‪ , 1‬טו‪. 25‬‬ ‫ה‪ ,‬טו ‪. 297‬‬ ‫יא‪,‬ז‪.328‬‬
‫י ז ‪. 225‬‬ ‫ו‪,‬‬
‫ג‪,‬‬ ‫יא‪,‬ט ‪.329‬‬
‫‪ , 1‬כב ‪. 34‬‬ ‫וכריה‬ ‫כב‪,‬י‪.171‬‬
‫נ‪ ,‬כה ‪.276‬‬ ‫ח‪,‬י ט ‪. 107,106‬‬ ‫לב‪,‬יו‪. 158‬‬
‫מ ‪. 14‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫מלאכי‬ ‫לת‪,‬מו‪.53‬‬
‫י‪ ,‬כה ‪. 38‬‬ ‫ג‪ ,‬טו ‪, 198‬‬ ‫מ‪,‬יא ‪. 323‬‬
‫י‪ , 1‬ב‪. 19‬‬ ‫‪ , 1‬כ ב‪. 10‬‬ ‫מ‪ ,‬כה ‪.7‬‬
‫נ‪ ,‬כ‪. 3281‬‬ ‫מט ‪.19,91,‬‬
‫נ‪ .‬כ ד ‪.328‬‬ ‫נד‪ .‬יד ‪.157‬‬
‫]‪[336‬‬